בג"צ 203/75 - ישראל בן- יקר ואח' נגד המועצה האיזורית באר- טוביה
*זכייה במכרז.(התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל).
העובדות:
המועצה פירסמה מכרז לתוספת בניה בבית ספר תיכון בבאר טוביה שכללה שלוש כיתות ו- 20 מעבדות. נענו למכרז העותרים והמשיבה (להלן המשיבה). מחיר הבניה נע בסביבות 00ד אלף ל"י והצעת המשיבה היתה אמנם יקרה מהצעת העותרים אך זו הציעה 8 אחוז הנחה על המחיר בתנאי שהמועצה תעמוד בתשלומים בהתאם להתחייבויותיה, כך שהצעת המשיבה היתה בסופו של דבר יקרה ב- 2 אחוז בלבד מהצעת העותרים. ועדת המכרזים החליטה לקבל את הצעת המשיבה ונימוקיה היו כי העותרים לא בצעו אובייקט מן הסוג שנתבקש במכרז אלא היו קבלני בנין בלבד;כי הבנין נחוץ באופן דחוף לקיום לימודים תקינים בבית הספר; כי המועצה רוצה למנוע עיכובים בניצול הבנין כפי שהדבר קרה בבנין קודם שהיה מסובך ושנמסר לקבלן פרטי ועל אף שעבר זמן רב מן התאריך שצריך היה להסתיים עדיין לא נסתיימה בה העבודה. על העדפת המשיבה נסובה העתירה.
החלטה - השופט ברנזון:
א. המועצה למדה מנסיון העבר שלעתים כדאי לבחור בהצעה יותר יקרה ובלבד שהעבודה תבוצע ע"י קבלן הידוע בשלב העבודה שהוא עושה, בדיוק הביצוע ובזמן הנכון. למועצה היה נסיון מר קודם עם קבלן שהתמחה בבניה פרטית בלבד ולא ביצע עבודת בניה מסובכת יותר שהזמינה המועצה ומאידך היה לה נסיון טוב עם המשיבה שהתמחתה בבניה מן הסוג הנדרש כאן. ההחלטה לבחור בקבלן כזה אף שהוא יקר במקצת מקבלן אחר שאינו מוכר למועצה ולא התנסה בעבודה מהסוג הנדון היא סבירה למדי. כל מזמין פרטי היה נוהג כך ואין לראות מדוע ידיו של גוף ציבורי צריכות להיות כבולות יותר מכל מזמין אחר.
ב. צו המועצות המקומיות הנוגע לענין מטיל על ועדה המכרזים להתחשב, בין היתר, בכושרו של בעל ההצעה לבצע את העבודה הנדונה, ושיקול זה מותר לקחת אותו בחשבון ובלבד שיהא שיקול כנה ואמיתי ולא ינוצל לצרכי פרוטקציה. בעניננו נראה כי השיקול של המועצה הלה כן כאשר העדיפה את הצעת המשיבה השלישית שהיתה יקרה בס"ה ב- 2 אחוז.
ג. אמנם ועדת המכרזים לא חקרה ודרשה במיוחד לגבי כושרם המקצועי של העותרים, אך היא קיבלה מהעותרים רשימת העבודות שיבוצעו בעבר ומשנתברר שעסקו בבניה פרטית בלבד יכלה המועצה להעדיף את המשיבה. בפני הועדה היו שתי חוות דעת מנוגדות בדבר כושרם של העותרים ואולם ענין הכושר נתון לשיקול דעת ועדת המכרזים ואם שקלה את הענין בתום לב והחליטה מה שהחליטה לא יתערב בכך בג"צ ולא ישים שיקול דעתו במקום שיקול הדעת שלה.
ד. העובדה שהעותרים רשומים כקבלנים עפ"י חוק רישום קבלנים עדיין אינה מחייבת לראותם כבעלי כושר לעבודות בנין מכל סוג שהוא. רישומו של אדם כקבלן אין בו משום קביעת כושר שעשוי להדרש לעבודת בניה מיוחדת, ומן המפורסמות שיש קבלני בנין המתמחים בענף מיוחד של עבודות בניה ומושכים ידם מענפים אחרים.
ה. ועדת המכרזים רשאית לשקול את שקול הכושר גם אם לא הותנה התנאי בפירוש בגוף המכרז וזאת כאשר מדובר בעבודות הדורשות ותק ונסיון. אין מקרה זה דומה למקרה אחר שבו דובר בעבודה פשוטה של הוצאת אשפה שלכל הדיעות אינה דורשת מומחיות מיוחדת ואשר בו פסל בג"צ את התחשבות בנסיון כאשר הדבר לא פורסם במכרז.
ו. ההנחה של 8 אחוז במחיר שהציעה המשיבה נמצאת במסמך נפרד, ולא בטופס הרשמי של ההצעה. אכן הדבר מהווה פגם אבל לא כל פגם יביא בהכרח דחיית הצעה או מכרז. כאשר נופל פגם טכני בהליכי המכרז ואין בו כדי להעלות חשד של משוא פנים או חוסר נקיון כפיים אין למהר ולפסול את ההצעה, אשר להפחתה של 8 אחוז במחיר שהיה מותנה בתנאי שהתשלום יהיה כמובטח - אין פגם בכך, אין לפסול את ההצעה כאשר ההנחה שהובטחה אינה מותנית בשום תנאי מהותי אלא שהמועצה תקיים את התשלומים במועדם.
ז. אין גם פסול בכך שהמשיבה לא צירפה להצעתה ערבות בנקאית כנדרש בתנאי המכרז וקבעה כי סכום הערבות במכרזים הנ"ל יהיה ע"ח החוב המגיע לה מהמועצה, בכך יצאה המשיבה ידי חובתה, אף שלא מילאה את התנאי במכרז בענין זה ככתבו וכלשונו, בעבר נפסלו מספר מכרזים כאשר במקום ערבות בנקאית ניתנה, ערבות אחרת, אך המקרה שלפנינו שונה ונבדל מהם. תכליתה של ערבות בנקאית היא לתת בידי מפרסם המכרז ערובה ודאית ובטוחה במקרה שהמציע יחזור בו מהצעתו, ואין ספק שהפקדה במזומנים אינה פחות טובה מערבות בנקאית, וחוב המגיע למציע מאת בעל המכרז כמוהו כהפקדה במזומנים.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, י. כהן. עוה"ד וירניק וג. בירן לעותרים, עוה"ד א. הומינר א. מנבר וח. צורף למשיבים. 29.7.75).
ע.א. 618/74 - נסים טאעור נגד סאידה קמיל
*הפרת חוזה מכר ופירוש החוזה (ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטת אבנור) בת.א. 4795/74 - הערעור נדחה).
.
העובדות:
בין הצדדים נערך חוזה מכר ביום 10.3.74 ולפיו התחייבה המשיבה למכור למערער קרקע מסוימת במחיר של 20,000 ל"י שמתוכם שולמו 11,000 ל"י מיד ו- 9,000 היה צריך לשלם בעת ההצהרה שנקבעה ליום 20.4.74. עפ"י החוזה התחייב המוכר "לפי דרישתו של הקונה" להופיע במשרד ספרי האחוזה ולחתום על כל מיני בקשות, טפסים וכו', לשלם את כל המסים וכו' ומאידך ניתנה הרשות לקונה לשלם במקום המוכר את כל המסים והתשלומים שהמוכר חייב בהם ולנכות את הסכום הנ"ל מתוך התשלום האחרון. המוכרת לא שילמה את מס השבח אך ביום 21.4.74 הופיעה המשיבה במשרד רושם הקרקעות (יום 20.4.74 היה שבת) אך המערער לא הופיעה, יומיים לאחר מכן שלחה המוכרת למערער מכתב ובו דרישה כי יופיע במשרד רושם הקרקעות לבצוע ההעברה תוך 7 ימים וישלם תוך 7 ימים את יתרת מחיר המגרש. המערער קיבל הודעה על המכתב הרשום אך לא הוציא אותו מהדאר. עפ"י החוזה כל הודעה שתשלח מצד אחד לשני בדאר רשום תחשב כמי שנתקבלה ע"י הצד השני לאחר 3 ימים, עוד מכתב שלחה המשיבה למערער, לאחר שעברה האורכה, כי היא מבטלת את ההסכם וגם מכתב זה לא הוציא המערער מהדאר, כחודשיים לאחר מכן הגיש המערער לביהמ"ש את תביעתו לחייב את המשיבה לבצע את חוזה המכר ולשלם לו פיצוי קבוע ומוערך מראש. לפני ביהמ"ש הועלו שתי גירסאות, של המערער ושל המשיבה בתצהירים. ביהמ"ש המחוזי קבע כי קשה לברר מי מן הצדדים דובר אמת והוא סומך על החוזה שנערך בין הצרדים והמסדיר את היחסים ביניהם. מתוך פירוש החוזה הגיע ביהמ"ש למסקנה שהמשיבה לא הפרה את ההסכם בכך שלא שילמה בזמן את מס השבח שכן לפי ההסכם יכול היה הקונה לשלם את המס במקום המוכר, ועוד זאת המוכרת התייצבה בזמן במשרד רושם הקרקעות והמערער לא בא. על כך הערעור.
החלטה - השופט לנדוי:
א. צדק ביהמ"ש כי משלא היה מוכן לסמוך במלוא מידה הבטחון הדרושה על עדותו של הקונה ולא על עדותה של המוכרת, הדרך היחידה היתה להזקק לחוזה בכתב בלבד. זו תוצאה רגילה בדיון משפטי שהצד שעליו חובת הראיה והוא לא עמד בה הוא המפסיד, אלא אם די היה בחוזה שבכתב בצירוף עובדות שעליהן אין מחלוקת כדי לבסס את תביעתו.
ב. העובדה שעל פי החוזה רשאי הקונה לשלם את המסים במקום המוכר אינה משחררת את המוכר מחובתו לשלם את המסים ובמקרה הרגיל, אם המוכר לא עומד בחובתו זו הוא הפר את החוזה.
ג. ברם, עפ"י ההסכם צריך היה המוכר לשלם את המסים "לפי דרישתו של הקונה" ומכיון שהקונה לא דרש מהמוכר לבוא ולשלם את המסים ולא דרש ממנו להופיע במשרד רושם הקרקעות כדי לחתום על מסמכי ההעברה, לא היה חייב, המוכר לעשות כן. משבאה המוכרת בתאריך הקובע למשרד רושם הקרקעות עשתה מעבר לחובה שהיתה מוטלת עליה.
ד. הקונה אינו יכול להשמע בטענה שלא קיבל את מכתב ההתראה, שכן עפ"י ההסכם די בכך שהמכתב נשלח, בדאר רשום ואז נחשב כאילו נתקבל ע"י הצד השני שלושה ימים אחרי המשלוח. אדם המקבל הודעה מאת הדאר שמכתב רשום נתקבל עבורו, רואים אותו כאילו בפועל קיבל את המכתב כעבור הזמן הדרוש כדי לקבלו, ואם הוא מתעלם מן ההודעה ללא סיבה מספקת, אין שומעים את טענתו שלא קרא את תוכן המכתב.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, מני עו"ד ר. עוזר למערער, עו"ד א. בר- מגן למשיבה, 24.7.75).
בג"צ 107/75 - הרשימה המאוחדת בלשכת עורכי- הדין ואח' נגד ועדת הבחירות ואח'
*הסכם עודפים בבחירות ללשכת עורכי- הדין בעתירה זו נדונה חוקיות הסכם עודפים בין שתי רשימות כאשר כתוצאה מהסכם העודפים איבדה אחת מהן, העותרת, ציר בבחירות לועד המחוזי בת"א, ההסכם לא ענה על תנאי סעיף 17 לכללים בדבר הבחירות למוסדות לשכת עורכי-הדיו והעותרת טענה כי התקשרה רק לענין עודפים בעוד שלפי סעיף 17 הנ"ל כאשר שתי רשימות מצטרפות הרי זה כאילו היו רשימה אחת, העתירה נדחתה. עפ"י הכללים כאשר מתקשרות שתי רשימות הרי הן הופכות לרשימה אחת לצורך חלוקה הצירים, אין לקבל גם את הטענה, החילופית של העותרת שההסכם אינו עונה על דרישת סעיף 17 ויש לראותו כמבוטל. עפ"י השתלשלות הענינים אין לפסול את ההסכם לאחר מעשה והעותרת מנועה בכלל להעלות, טענה זו. מדובר בעורכי- דין והחזקה שכל אחד יודע את החוק פועלת לגביהם במשנה תוקף, ועל כן למרות הניסוח הלא מוצלח של ההסכם יש לפרשו שיוצריו התכוונו להסכם חוקי לפי כלל 17 שהרי הסכם אחר אי אפשר לעשות.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, שמגר, החלטה - השופט ברנזון, הוסיף השופט שמגר. עו"ד בן יעקב לעותרים, עוה"ד אליאש ומירון למשיבים. 5.8.75).
ב.ר.ע. 137/75 - מרוואן עספור נגד ציון חברה לבטוח בע"מ
*דחיה על הסף המשיבה מבקשת לנער חוצנה מפוליסת בטוח שעל פיה הגיש המבקש נגדה תביעה והמבקש ביקש לדחות על הסף את טענות המשיבה בנדון, בקשתו נדחתה באשר הוגשה לאחר קדם משפט ולפי תקנות סדר הדין אין לשמוע בקשה לאחר דיון בקדם משפט, אם אותה בקשה, יכולה היתה להשמע בקדם משפט אלא מטעם מיוחד שיירשם וביהמ"ש לא מצא טעם מיוחד כזה. הבקשה לרשות ערעור נדחתה. אפילו יכול היה השופט לראות. משום "טעם מיוחד" בטעמים שבא כוח המבקש העלה הרי אין מקום להרשות ערעור ביניים לביהמ"ש העליון, השאלה אם רשאית היתה המשיבה לבטל את הפוליסה או לא יכולה לבוא על פתרונה תוך בירור המשפט ואף אחד מבעלי הדין לא יפיק תועלת מפיצול הדיונים.
(בפני: השופט ח. כהן. 28.7.75).
ב.ש 188/75 - ג'ורג' אהרונשוילי נגד מדינת ישראל
*שחרור בערבות העורר נעצר בגין עבירות פריצה וגניבות שבהן נגנב רכוש בשווי של כחצי מליון ל"י ורובו הגדול לא נתגלה. ביהמ"ש הורה לעצור את העורר עד לגמר ההליכים נגדו והערר
על כך נדחה. חברו שלוש סיבות להחלטה המאסר: חומרת העבירות; בתיק יש ראיות לכאורה, נגד העורר; העורר, איים על עדים שהעידו במשטרה נגדו שירצח אותם אם ימשיכו להעיד נגדו. אכן אין לעורר הרשעות קודמות אבל לאור הנסיבות האמורות אין לשחררו בערבות.
(בפני: השופט ברנזון. עו"ד מ. גרין למערער, עו"ד מ. רוזנפלד למשיבה. 30..75).
ע.פ. 499+548/74 - חיים דהן נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (עבירות שוחד) בשני משפטים פליליים הורשע המערער בסידרה של עבירות תווך לשוחד, מתן שוחד וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ונדון בסך הכל לשש שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. הערעורים על חומרת העונש נדחו. המדובר בלמעלה משלושים מקרים שבהם איפשר המערער לאנשים לקבל אישורים כי עברו בדיקות רפואיות ובחינות עיוניות בנהיגה בעוד שלמעשה לא עברו את הבדיקות ואת הבחינות, העבירות הנדונות הן בעלות אופי חמור משתי בחינות: הנזק של שחיתות וקלקול המידות אשר המערער תרם לו ע"י עבירות השוחד; הסכנה שנגרמה לחייהם של בני 'אדם בכך שע"י אותם המעשים נתאפשר לאנשים לקבל רשיונות נהיגה בלי שהיו כשרים לכך. על כן היה מקום להטיל על המערער עונש מרתיע כדי לעקור מעשים כאלה, משורשם.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, ברנזון. החלטה - הנשיא אגרנט. עו"ד קדר למערער, עו"ד גב' ר. סוכר למשיבה. 30.6.75).
ע.פ. 363/75 - סלים ח'נג'ר נגד מדינת ישראל
*בקשה לפסילת שופט המערער הגיש לבימ"ש השלום קובלנה פלילית נגד פלוני על הוצאת דיבה, הקובלנה הוגשה. ב-1971 ושמיעת העדויות טרם נסתיימה. ביולי 1973 ביקש המבקש כי השופט שלפניו נתברר המשפט יפסול את עצמו אך השופט טרם החליט בדבר והמשפט קבוע לספטמבר 1975. המבקש פנה לביהמ"ש העליון, הזכיר את בקשת הפסילה שהגיש לבימ"ש השלום וביקש להעביר את התיק לשופט אחר. הבקשה נדחתה. ראשית, השופט שנתבקש לפסול את עצמו טרם נתן את החלטתו. שנית, לפי הדין שלפני תוספת הסעיפים 132 א' ו-132 ב' לחוק סדר הדין הפלילי אי אפשר היה לערער תוך מהלך המשפט על החלטת השופט שלא לפסול את עצמו ואת הטענה ניתן היה לעורר רק בערעור על פסה"ד, ואילו לאחר תוספת שני הסעיפים האמורים צריכה טענת הפסלות להטען לפני כל טענה אחרת במשפט וכאן נטענה רק באמצע שמיעת העדויות.
(בפני: השופט לנדוי. 14.7.75).
ע.פ. 143/75 - אליעזר קרמר נגד מדינת ישראל
*הרשעה בהחזקת רכוש גנוב כשלא הוכח שהרכוש גנוב המערער הורשע בעבירה של החזקת רכוש שהושג בדרך של עוון ונדון למאסר של שנתיים. הערעור על הרשעתו נדחה, לטובת הסניגור כל מה שהוכח הוא שמערער החזיק ברכוש שיש רגליים לחשוד שהוא גנוב אך לא הוכח שהרכוש נגנב ועל כן לדעתו ניתן היה להרשיע את המערער בעבירה לפי סעיף 311 לפח"פ ולא לפי סעיף 310 לפח"פ. אין לקבל טענה זו, נכון שלא הובאה לפני ביהמ"ש ראיה, שמישהו התלונן על גניבת הרכוש שנתפש, או שאותו רכוש נגנב מאדם מסוים, אך לפי נסיבות המקרה רשאי היה ביהמ"ש להסיק את המסקנה שהדברים שנתפשו אצל המערער הושגו בדרך שיש בה משום עוון ושהמערער ידע על כך. מדובר בתכשיטים וביניהם טבעות שהוצאו מתוכן אבנים שהיו משובצות בהן וכן חלקים שבורים של תכשיטים. המערער נתפש כשנכנס לחנות למכור את התכשיטים וההסברים שנתן ביחס למקור של הרכוש לא רק שלא היו מהימנים על ביהמ"ש אלא שנתן שני הסברים שונים במשטרה ובבימ"ש.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, י. כהן, החלטה - השופט י' כהן. עו"ד לויט למערער, עו"'ד גב'ראב למשיבה. 10.7.75).
ע.א. 24/75 - פקר פלדה בע"מ נגד מדינת ישראל
*סווג מכונה לצורך תעריף המכס בערעור זה התעוררה שאלת סווגה של מכונת עיבוד גלילי פחים שייבאה המבקשת מגרמניה לענין תעריפי המכס. השאלה היתה אם המכונה המורכבת למעשה ממכונות נפרדות ואשר עובדת בשיטת שרשרת מסוימת נכנסת למסגרת של סווג של מכונה אחת. השאלה היתה שאלת פירוש סעיף מסוים בצו תעריף המכס. הסעיף הועתק ותורגם מסעיף דומה באמנת בריסל שהיא אמנה בינלאומית בדבר מינוח לשם סווג טובין בתעריפי מכס, מדינת ישראל הצטרפה לאותה אמנה. הן הצדדים והן ביהמ"ש התייחסו ללשון האמנה כדי לפרש את החוק שלנו, ובסופו של דבר הגיע ביהמ"ש למסקנה כי צדק גובה המכס בחיפה כאשר החיל על המכונה תעריפים המתייחסים למספר מכונות נפרדות ולא למכונה אחת.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, י, כהן. החלטות - השופטים י. כהן ולנדוי. עו"ד א. מירון למערערת, עו"ד ח. גולדווסר למשיבים. 13.7.75).
ע.א. 20/75 - שושנה רייס נגד הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים
*הארכת מועד בתביעת פיצויים של נכה רדיפות הנאצים המערערת הגישה תביעת פיצויים בגין נכות באוגוסט 1969 במסגרת, התיקון לחוק נכי רדיפות הנאצים משנת 1969 שלפיו הוארך המועד להגשת תביעה, ברם עפ"י אותו תיקון הפיצויים הם מתאריך הגשת התביעה ואילך. כאשר הועדה הכירה במערערת כנכה וקבעה לה פיצויים ביקשה הארכת מועד כדי שהתביעה תהיה לגבי הזמן מ- 1957 כאשר הוחק החוק. הרשויות המוסמכות סירבו להאריך את המועד והערעור על כך נדחה. המערערת ניסתה להתבסס "על הטעות הגרמנית" היינו שהמבקשת חשבה שאינה יכולה להגיש תביעה לפיצויים בישראל אלא אם כן נדחתה תחילה תביעתה ע"י השלטונות הגרמניים. אך מתוך כל החומר שהוגש ע"י המערערת ועדותה בפני הרשויות המוסמכות עולה שהאיחור לא נבע מן הטעות הגרמנית, ולנוכח הזמן הרב שעבר עד הגשת תביעתה, אין מקום להאריך את המועד.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ח. כהן, מני. החלטה - השופט מני. עו"ד ב. מרכוס למערערת. עו"ד מישייקר למשיבה. 8.7.75).
ע.א. 6/75 - החברה לפיתוח באר- שבע בע"מ נגד המחסן למלאכה באר- שבע ואח'
*גובה הוצאות משפט המשיב השלישי, בנק טפחות, היה חב סכום כסף לאחד דניאל נגר והלה כתב לבנק טפחות "להעביר כל התשלומים המגיעים לנו לחברה לפיתוח באר- שבע", היא המערערת. בנק טפחות הביע הסכמתו בכתב למערערת. לפני ש"טפחות" הספיק לשלם למערערת,הטילה לשכת ההוצל"פ עפ"י בקשת המשיבים עיקול על הכספים. המשיבים פנו במכתב ל"טפחות" כי הבנק ישא באחריות אם ישלם את הכספים למערערת ואז פנה הבנק לביהמ"ש וביקש הוראות למי למסור את הכסף, בישיבת ביהמ"ש הפנה השופט את תשומת לבו של ב"כ המשיבים כי החוב, הומחה כדין ועל כן לדעתו מגיע הכסף למערערת והציע למשיבים כי יסכימו לכך. לאחר דיון הסכימו המשיבים בתנאי שהמערערת תשלם לטפחות את הוצאותיו. המערערת סירבה ואז נשמע הדיון לגופו וביהמ"ש פסק כי על טפחות להעביר את הכסף למערערת. לענין ההוצאות קבע ביהמ"ש שב"כ המערערת עמד על מיצוי הדין, גם לאחר שביהמ"ש ציין כי ההוצאות לטפחות יהיה בשעור נמוך, והצביע על כך שפרקליטים שאינם נבונים או אמיצים דיים הם רבים ואינם מסכימים לפתרון רצוי כדי ליישב את המחלוקת. לפיכך פסק לטובת המערערת סכום של 125 ל"י בלבד וכן לא פסק לה רבית מהיום שהיתה צריכה לקבל את הכסף מטפחות ועד היום שקיבלה. הערעור על כך נתקבל. אכן, לפעמים צריכים עורכי- הדין לנהוג בגמישות וליישב מחלוקת בעודה באיבה אך כאן לא עשתה המערערת דבר המצדיק שלילת ההוצאות או הפחתתן. גם לענין הרבית הדין עם המערערת. פוסקים לבעל דין רבית כפיצוי על עכוב כספו ואין נפקא מינה בכך שזה שגרם
לעכוב הכסף לא נהנה ממנו. אי לכך חוייבו המשיבים לשלם ריבית למערערת וכן הוצאות בסך 2000 ל"י.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד א. ברקאי למערערת, עו"ד מ. קמינצקי למשיבה. 9.7.75).
ע.א. 606/74 שמריהו שבתאי נגד קצין התגמולים
*תביעת פיצויים של נכה צה"ל המערער גוייס לצה"ל ושירת ביחידת צנחנים, באחד הימים השתתף בצניחה, התעלף ונלקח במצב קשה לבית חולים. הוא היה זקוק לטיפול פסיכיאטרי במשך שלושה חדשים בבית החולים ובתום תקופה זו שוחרר מבית החולים וגם משירותו מצה"ל, הוא הגיש בקשה להכיר בו כנכה. ועדה רפואית קבעה כי מחלתו רק הוחמרה עקב השירות אם כי זו ההתפרצות הראשונה של מחלתו. כמו כן פסקה כי כאשר עברו שלושת החודשים חלפה ההחמרה ללא שוב ואין להכיר בו כנכה מעבר לאותה פגיעה של שלושה חדשים. בינתיים חלה המערער עוד כמה פעמים ואושפז גם בבית חולים לחולי נפש, אך ועדת הערעורים לא ייחסה המחלה לשירותו בצבא. הערעור נתקבל. לענין התפרצות המחלה בצבא - המחלה שמדובר בה היא קונסטיטוציונלית והשירות בצבא הינו "הלחיצה על ההדק" המוציאה את המחלה ממצבה הנסתר למצב גלוי, ואולם כבר נפסק כי אם לא נתגלתה המחלה, לפני השירות אלא פרצה לראשונה בזמן השירות ועקב השירות הרי התפרצות המחלה היא תולדה של השירות ויש לראותה כמחלה שנגרמה מהשירות ולא שהוחמרה בלבד עקב השירות. אשר לשאלה אם ההתקפים שבאו לאחר מכן יש להם קשר לשירות - שאלה זו לא התבררה כראוי לפני הרשויות ועל כן יש להחזיר את התיק לרשות המוסמכת שתשמע מחדש ראיות.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, מני. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד נ. גרינברג למערער, עו"ד מ' רוזנפלד למשיב. 13.7.75).
בג"צ 131/75 - ש.א.ש. שרותי אבטחה ושמירה ואח' נגד שר התקשורת ואח'
*מסירת עבודה במכרז המשיבים פרסמו מכרז בדבר הובלת כספים ואיחסונם במחוזות שונים בארץ. העותרות זכו במכרז בחיפה, והמשיבה הרביעית, חברת ברונקט, זכתה במכרז באיזור ת"א. העותרות שהגישו הצעה גם לת"א לא זכו ועתירתן נדחתה. גם אם נכונה העובדה שהצעת העותרות היתה זולה יותר, הרי המשיבים השאירו לעצמם במכרז את הזכות לפצל את השירות ולא לקבל במחוז אחד אותה חברה הזוכה במחוז אחר. המשיבים הסבירו את מדיניות הפיצול של השירות ביעילותו ע"י הפיצול, ושיקול היעילות לכשעצמו מצדיק את החלטת המשיבים. במשימות קשות ואחראיות הנוגעות לשמירת כספים ואיחסונם חייבים השלטונות להבטיח לעצמם יעילות מירבית של השירותים, העותרת הוכיחה את עצמה במחוז ת"א ולשם הבטחת היעילות האמורה ניתן ללמוד ממסקנות העבר. על כן אין פגם בכך שהמשיבים השתמשו בזכות שנטלו לעצמם במכרז לפצל את השירות.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, י. כהן, החלטה - השופט ח. כהן. 22.7.75).
בג"צ 272/74 - כפר אז"ר מושב עובדים להתישבות נגד שר העבודה ואח'
*סמכויות רשם אגודות שיתופיות בכפר אז'ר התעורר סכסוך בין אבות ובנים כך שהאבות סירבו לקבל את הבנים כחברים באגודה השיתופית של כפר אז"ר, אם כי הקצו לבנים עוד בשנת 1963 26 חלקות מאדמותיהם שעליהן נבנה ועומד שכון הבנים. לנוכח מצב זה החליט רשם האגודות השיתופיות להפוך את המקום ממושב עובדים לאגודה חקלאית כללית ובמסגרת זו בטלה הזהות בין ועד המושב לועד המקומי וניתנה זכות הצבעה בבחירות לועד המקומי לכל תושב בכפר אז"ר. עתירת העותר נגד החלטת רשם האגודות השיתופיות נדחתה, ביהמ"ש ניתח את הסעיפים השונים הנוגעים לפקודת האגודות השיתופיות, צו המועצות המקומיות
"מועצות איזוריות" וכו', הנוגעים לענין הסווג של אגודות שיתופיות, דרך השליטה בהן קיום השירותים והגיע למסקנה כי הרשם פעל במסגרת סמכויותיו ואין למצוא פגם בהחלטותיו.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, קיסטר. החלטה - השופט ח. כהן. 22.7.75). ב.ר.ע. 108/75 - גר גרייבר נגד נעמי גרייבר ואח'
*פירוש צוואה
אביו של המבקש נפטר ובצוואתו צווה מנות שונות לבניו. אחד מסעיפי הצוואה קובע כי במקרה ואחד מבניו יגרש את אשתו הנוכחית הרי הוא מצווה לתת את מנתו של אותו בן לצאצאיו במקום לבן. לאחר פטירת המוריש התגרש המבקש מאשתו וזו ביקשה מביהמ"ש שיורה כי מנתו של הבן עפ"י הצוואה תימסר לארבעת ילדיה, הקטינים. ביהמ"ש המחוזי נעתר לבקשה והבקשה לרשות ערעור נדחתה. בפסק דין מקיף סקר השופט קיסטר את הסעיפים השונים של חוק הירושה הנוגעים לעניננו והסיק כי אין לאמר שההוראה האמורה בצוואה היא לא חוקית, או בלתי מוסרית, או שיש בה הגבלה כלשהי. הפירוש שנתן ביהמ"ש לסעיף בצוואה כמתכוון גם למקרה שהבן יתגרש לאחר מות המוריש, עולה מפורשות מתוך הצוואה ואין צורך להגיע למסקנה זו עפ"י אומד דעתו של המצווה. ברור כי המצווה ביקש לדאוג לנכדיו, שכן כידוע לא שפר חלקם של ילדים שהוריהם מתגרשים והם עשויים לסבול מחוסר הכנסה מספקת ומחוסר ביסוס מספיק לקיומם, אין למצוא פסול בכך שבפיסקה, הנ"ל שבצוואה יש משום הגבלת חירותו של המבקש להתגרש.
(בפני: השופט קיסטר. עו"ד פ. גולדשטיין למבקש, עו"ד ש. שרשבסקי למשיבים, 13.7.75).
בתוכן
*בג"צ 203/75 - ............366 ─ *זכייה במכרז. ─*ע.א. 618/74 - ...................................367 ─ *הפרת חוזה מכר ופירוש החוזה─*בג"צ 107/75 - הסכם עודפים בבחירות ללשכת עורכי- הדין........................368 ─*בר"ע 137/75 - דחיה על הסף.................................................368─*ב.ש. 188/75 - שחרור בערבות................................................368─*ע.פ. 499+548/74-חומרת העונש (עבירות שוחד).................................369 ─*ע.פ. 363/75 - בקשה לפסילת שופט............................................369.─*ע.פ. 143/75 - הרשעה בהחזקת רכוש גנוב כשלא הוכח שהרכוש גנוב................369 ─*ע.א. 24/75 - סווג מכונה לצורך תעריף המכס.................................370 ─*ע.א. 20/75 - הארכת מועד בתביעת פיצויים של נכה רדיפות הנאצים..............370 ─*ע.א. 6/75 - גובה הוצאות משפט............................................370─*ע.א. 606/74- תביעת פיצויים של נכה צה"ל...................................371 ─*בג"צ 131/75 - מסירת עבודה במכרז...........................................371─*בג"צ 272/74 - סמכויות רשם אגודות שיתופיות.................................371─*בר"ע 108/75 - פירוש צוואה.................................................371 ─
─