ע.א. 87/74 - מוריס סמואלס נגד טלי סמואלס ואח'
*התישנות בתביעה לבצוע בעין של הסכם מקרקעין.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א בת.א. 1808/71 - הערעור נתקבל).
העובדות:
המערער הגיש נגד המשיבים כתב תביעה בו טען ששני אחיו המנוחים, המורישים של המשיבים, התחייבו כלפיו למכור לו נכסי מקרקעין ושהוא שילם את התמורה והמקרקעין לא הועברו לו. הוא ביקש סעד של צו לביצוע בעין, והמשיבים ביקשו שהתביעה תדחה על הסף בגלל התיישנות, המסמכים שעליהם מסתמך המערער נחתמו בשנת 1950, התביעה הוגשה בשנת 1971 והמדובר הוא במקרקעין שנרשמו בספרי האחוזה לאחר סדור זכות קנין ותקופת ההתיישנות לגבי מקרקעין כאלה היא 25 שנה. ביהמ"ש המחוזי אכן דחה את תביעת המערער עקב התיישנות בהיותו סבור שתקופת ההתיישנות היא 7 שנים בלבד, באשר לדעתו תביעה במקרקעין שלגביה חלה תקופת ההתיישנות הארוכה הינה כאשר הסכסוך הוא בין שני בעלים ששניהם רשומים על אותה קרקע, או בין בעל קרקע לבין מחזיק בקרקע, או תביעה בשל זיקת הנאה וכיו"ב זכויות הנובעות מן הקרקע, מה שאין כן כאשר מדובר בזכויות הנטענות כאן. על כך הערעור.
החלטה - השופט י. כהן:
א. דיני ההתיישנות של המג'לה אינם חלים על תביעות לביצוע בעין ובתביעות כאלה יש לדון לפי דיני השיהוי.
ב. אם עילת התביעה לביצוע בעין נולדה לפני תחילת חוק התיישנות תשי"ח, כמו שהמצב הוא בעניננו, הרי לפי הוראות המעבר שבסעיף 29 לא תחול על תביעה כזו כל תקופת התיישנות או שהיא תתיישן כעבור 36 שנה.
ג. טעה ביהמ"ש דלמטה כשהיה סבור שהתביעה איננה תביעה במקרקעין לצורך חוק ההתיישנות. תביעה לביצוע בעין במקרקעין הינה תביעה של זכות על מקרקעין כהגדרתו של מונח מקרקעין בחוק ההתיישנות וממילא דין תביעה כזו להתיישן כעבור 25 שנה עפ"י דיני חוק ההתיישנות.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, עציוני, י. כהן. עו"ד א. גולדנברג למערער, עו"ד מ מנדל למשיבים. 11.11.74).
ע.א. 11/74 - פקיד השומה למפעלים גדולים נגד אולפני הסרטה בישראל בע"מ
*פסילת עיסקה כמלאכותית לצורך מס הכנסה.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט אשר) בתיק עמ"ה 193/73 - הערעור נתקבל).
העובדות:
המשיבה עוסקת בכל הקשור לתעשיית הסרט והמנהלת של החברה הינה הגב' קלאוזנר. בשנת 1965 לא היתה החברה בשליטתה הבלעדית. הגב' קלאוזנר היתה מעונינת כי החברה תפיק סרט ישראלי בשם "סבינה", בעלי המניות האחרים התנגדו לכך ואז אירגנה הגב' קלאוזנר קבוצהאחרת שעסקה בהסרטת הסרט והפקתו. ההסרטה בוצעה באולפני החברה וזו אף נתנה ערובות להלוואות שהשיגה הגב' קלאוזנר מהבנק למימון ההפקה. הסרט נכשל ובתחילת 1967 היה ידוע כבר לכל כי הסרט נכשל כשלון מסחרי מוחלט. בסוף 1966 מכרו בעלי המניות האחרים את מניותיהם בחברה לגב' קלאוזנר ומאז כל השליטה על החברה המשיבה נתונה בידיה, עתה החליטה הנהלת החברה לרכוש את הסרט מהמפיקים תמורת סכום של 360 אלף ל"י ובמאזן החברה נרשם כל הסכום הזה כהפסד. החברה ביקשה מפקיד השומה להתיר ניכוי ההפסד כהוצאה לצורך מס הכנסה. פקיד השומה לא נעתר לבקשת החברה ואמר כי הוא רואה את העיסקה כמלאכותית לפי סעיף 86 לפקודת מס - הכנסה, ביהמ"ש המחוזי קבע כי העיסקה איננה מלאכותית באשר לדעתוהיה טעם לעיסקה בכך שהחברה רצתה להיטיב עם הגב' קלאוזנר. על כך הערעור.
החלטה - השופט ויתקון:
א. מבלי להזקק לסעיף 86 בדבר עיסקה מלאכותית דין הערעור להתקבל, ספק אם ניתן לראות בסכום ששילמה החברה לקבוצה שהפיקה את הסרט הוצאה של פירות. תמורת הסכום ששילמה רכשה החברה נכס הון שמטרתו להניב פירות ולא נכס שהוא עצמו מיועד לשמש בידי החברה מלאי עיסקי. על כן גם ההפסד שנבע מן העיסקה הוא הפסד שבהון שאין לנכותו מן ההכנסות. אך אפילו תאמר שההוצאה היתה הוצאה שבפירות אין לנכותה לצורך המס מן ההכנסות שכן אין זו הוצאה שיצאה ב"ייצור הכנסתו" של הנישום. כאשר מוציאים הוצאה שברור מראש כי אינה עשויה ליצור שום הכנסה, ואין ההוצאה באה לשמור על נכס החברה כגון לשמור על לקוח חשוב וכדומה, הרי אין זה אלא בזבוז כסף שאין להכיר בו כהוצאה.
ב. אשר להגדרת העיסקה כמלאכותית גם בכך צדק פקיד השומה. לטענה כי קיימת זהות בין החברה ובין הגב' קלאוזנר ועל כן רשאית היתה החברה להכנס לנעליה ולקבל על עצמה בדיעבד את ההפסד - אין לזהות בעל חברה עם החברה. צורת התאגיד עשויה לשמש כלי רצוי ויעיל לנישומים כדי להקל לעצמם את עול המס, אך הוא הדין כאשר ההפרדה הזו מכבידה את עול המס. מכיוון שהגב' קלאוזנר היא שהפיצה את הסרט ולא החברה אין לאמר שההוצאה היתה מלכתחילה של החברה.
ג. מכיון שהעיסקה כשלעצמה מחוסרת טעם כלשהו זולת הטעם להמנע ממס רואים אותה כמלאכותית. הטעם שביקשו להטיב עם הגב' קלאוזנר אין לראותו כטעם ההופך את העיסקה לא מלאכותית. צריך שיהיה טעם מסחרי לעיסקה כדי שלא תהיה מלאכותית.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, קיסטר. עו"ד מ. שבלת למערער, עו"ד י. מוריס למשיבה. 7.11.74).
ע.א. 389/74 - עזבון המנוחה בת- שבע שפילברג ואח' נגד שרה בן ברוך
*הגשת מצהיר של הנתבע בבקשה לרשות להתגונן.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט ש. לוין) בהמ' 4213/74 - הערעור נתקבל ברוב דעות).
העובדות:
המשיבה הינה בתה של המנוחה בת שבע שפילברג והמערערים 3,2 הינם נכדי המנוחה בני הבן של המנוחה שנפטר אף הוא. ניתן צו ירושה שהמשיבה הינה יורשת מחצית העזבון והמערערים המחצית השניה, המשיבה הגישה תביעה נגד העזבון וטענה שהיא נתנה לאמה סכום של כ- 70 אלף ל"י ועל כן יש להחזיר לה סכום זה מן העזבון. המשיבים ביקשו רשות להתגונן אך הם לא הגישו תצהיר שלהם לביהמ"ש לאימות הטענות שבכתב ההגנה, אלא אמם היא שהגישה את התצהיר, ובו טענה שהמשיבה הינה נכה וכי המנוחה טיפלה בה וכספים שהוציאה מחשבון המשיבה בבנק לטובת המשיבה היא הוציאה. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה לרשות להתגונן מן הטעם המתירים הגשת תצהיר ע"י אדם שלישי. על כך הערעור.
החלטה - השופט מני (דעת מיעוט):
שלא הוגש תצהיר מטעם הנתבעים עצמם אלא מטעם אדם שלישי בלי שהדבר נומק בנימוקים א. נתבע המבקש רשות להתגונן צריך לסמוך את בקשתו בתצהיר משלו אלא אם כן הוא יכול להראות שהעובדות אינן ידועות לו אלא למצהיר או שיש סיבה אחרת שאדם אחר יתן את התצהיר. בעניננו נאמר בתצהיר שהעובדות ידועות למצהירה, אך לא ניתן כל
הסבר מדוע לא הגישו המערערים, שהם בגירים, תצהיר משלהם וכן לא פורטו עובדות כלשהן המביאות את המקרה בגדר אחד היוצאים מהכלל.
ב. הרשם לא נתבקש להתיר הגשת תצהיר אחר שירפא את הפגם ובנסיבות אלה צדק הרשם בראותו את הבקשה כלא נתמכת ע"י תצהיר.
השופט ח. כהן (דעת הרוב):
א. בקשה לרשות להתגונן אכן צריכה להיות נתמכת בתצהיר הנתבעים. הגשת תצהיר של אדם שלישי או תצהיר שהוא פגום מכל סיבה אחרת מהווים פגם שניתן לתקנו. בענין שבפנינו אומר הרשם שלא נתבקש להורות על הגשת תצהיר אחר ועל כן אין הוא מחווה דעתו אם היה מתיר זאת. כפי שיש להבין מתקנה 487 אין צורך שתועלה בקשה מפורשת לתיקון הפגם אלא חובה היא המוטלת על ביהמ"ש לעשות את התיקונים הדרושים כדי לברר מה הן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.
ב. השאלה השנויה במחלוקת כאן היא אם כספי עזבונה של המנוחה נתמזגו עם כספי המשיבה וטענת המערערים היא שאמם היא היודעת אישית את כל עניני המנוחה ביחסיה הכספיים עם המשיבה ועל כן בקשו ממנה להגיש את התצהיר. יתכן שמבחינה פורמלית טעו בכך אך דוקא משום שהטעות היתה פורמלית בלבד צריך לאפשר למערערים לתקן טעותם עכשיו.
(השופט ויתקון הסכים וציין שבנסיבות הענין היה תצהירה של האם עדיף על תצהיר מטעם המערערים עצמם וניתן לאמר שע"י הגשתו יצאו ידי חובתם לפי התקנה. ברם ברור שלפחות מן הדין לתת למערערים להגיש תצהיר נוסף ולא להחמיר אתם יתר על המידה).
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, מני. עו"ד י. פרק למערערים, עו"ד ש. בן- ברוך למשיבה, 4.11.74).
ע.א. 428/74 - משה מלבין ואח' נגד אליעזר זונטג
*פסילת חלק מפסק בוררות עקב התנהגות פסולה של בורר.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט שאל) בתיקים 199+200/74 הענין הוחזר לדיון בביהמ"ש המחוזי).
העובדות:
בין הצדדים היה הסכם שכלל גם סעיף בוררות. נתגלו ביניהם סכסוכים ונמסרו להכרעת הבוררים, אלה קבעו מה שקבעו בפסקם אך לא השתוו לגבי הסנקציה שתוטל על צד מן הצדדים שלא יקיים את הצו. כדי ליישב את חילוקי הדעות בין שני הבוררים הלך הבורר שמונה ע"י המערערים לפרקליטם של המערערים שייצג אותם בפני הבוררים ושאל בעצתו בענין הסנקציה, הביא פרי ההתייעצות בפני הבורר השני והשניים ביחד הוסיפו שני סעיפים לפסק הבוררות שבהם קבעו את הסנקציות שיוטלו על הצדדים. לבקשת המשיבה ביטל ביהמ"ש המחוזי את שני הסעיפים האמורים מחמת הפגם שבהליך הנובע מהתייעצותו של אחד הבוררים עם פרקליטם של אחד הצדדים. על כך הערעור.
החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן:
א. היה צידוק בהחלטת בימ"ש המחוזי לחלק את פסק הבוררין, לאשר את החלק התקין ולבטל את החלק הרעוע. עפ"י חוק הבוררות לא יבטל בימ"ש פסק בוררות כולו אם ניתן לקיים חלקו. שני הסעיפים שבעטיים נפגם הפסק קבעו רק הוראות סעד במקרה של הפרת הפסק ועל כן יכול הפסק לעמוד גם בלי שני סעיפים אלה. צדק ביהמ"ש המחוזי
כי בורר הנועץ בפרקליטו של צד אחד לבוררות אינו עוד ראוי לאימון של הצד האחר וניתן להעבירו מתפקידו. ברם לאחר שהפסק ניתן אין עוד מקום לסלק את הבורר והשאלה היא אם ניתן לבטל את הפסק או חלק ממנו.
ב. עילות הביטול מנויות בסעיף 24 לחוק וביהמ"ש המחוזי סבר שניתן לבטל את שני הסעיפים עפ"י סעיף 24 (4) הואיל והבוררים לא נתנו למשיב לטעון את טענותיו, וגם עפ"י סעיף 24 (10) הואיל וקיימת כאן עילה לבטל פס"ד סופי של בימ"ש שאין לערער אחריו. צדק ביהמ"ש המחוזי שמעשה הבורר בא בגדר סעיף 24 (4) לחוק. ג. אשר לעילת הביטול לפי סעיף 24 (10). עילת ביטול לפי סעיף זה הינה אותה עילה המצדיקה ביטול מעשה בי"ד היינו פסק דין סופי. המדובר במעשה תרמית שנעשה במהלך המשפט ולא נודע עד לאחר פסה"ד. מעשה הבורר בעניננו פגע בעיקרי הצדק הטבעי, ובמשפט מינהלי דינה של פגיעה כדין הריגה מן הסמכות. יתכן וניתן לאמר גם כי פגיעה בצדק הטבעי ע"י הבורר כמוה כחריגה מסמכותו שכן מעמידים את הצדדים בחזקה שלא הסמיכו בורר שמינו שיחרוג מכללי הצדק הטבעי.
ד. כאמור ניתן היה לפסול את שני הסעיפים מחמת שלא ניתנה למשיב הזדמנות נאותה לטעון טענותיו, ואולם בהתחשב בכך שהתנהגות הבוררים נבעה ממשגה ולא בכוונה רעה ואין להטיל ספק בתום לבם, אין צורך לבטל לחלוטין את הסעיפים בדבר הסנקציה. אך יש להחזיר את פסק הבוררים לבוררים שידונו מחדש בענין שני הסעיפים הפגומים ויחליטו בדבר לאחר שמיעת שני הצדדים.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון ח. כהן. עו"ד א. פיכמן למערערים, עו"ד א. טויסטר למשיב. 6.11.74).
ע.א. 430/74 - בטמן פרידה ואח' נגד גזית תכנון שירותי אדריכלים והנדסה בע"מ
*הארכת מועד להגשת כתב הגנה.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בירושלים (השופט יחיא) בת.א. 241/73 - הערעור נתקבל).
העובדות:
המשיבה תבעה מהמערערים שכר עבודה בסכום של 54 אלף ל"י. מתוך כתב התביעה עולה כי המערערים סברו שמגיע למשיבה כ- 2000 ל"י לכל היותר. המערערים היו בחו"ל כאשר הוגש כתב התביעה ובכתב התביעה ניתן להם זמן של 60 יום להגשת כתב הגנה. הם פנו לעו"ד ירושלמי שייצג אותם בתביעה וזה ענה להם כי הוא מטפל בענין זה מטעם המשיבים. המערערים התענינו בעו"ד אחר ופנו אליו, אך כאשר התקשרו אתו הוא נמצא במילואים ויומיים לפני תום המועד חזר ממילואים והחליט להתקשר עם המערערים לקבל מהם מידע מלא על הסכסוך, באיחור של כמה ימים הגיש בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה. לבקשה לא צורף תצהיר באשר המערערים היו בחו"ל. לאחר מכן ניסה פרקליטם של המערערים להגיש כתב הגנה בלי לקבל הארכת מועד ע"י ביהמ"ש, אך מזכירות ביהמ"ש סירבה לקבל את כתב ההגנה. לאחר מכן נדחתה הבקשה להארכת מועד וניתן נגד המערערים פס"ד מחוסר הגנה. על כך הערעור.
החלטה - השופט ברנזון:
א. הבקשה לדחיית הארכת מועד להגשת כתב הגנה אין צורך שתלווה בטעם מיוחד, כפי שסבר ביהמ"ש המחוזי.
ב. לא היתה כאן אפשרות להגיש תצהיר באשר המערערים היו בחו"ל ולא היה טעם
להגיש תצהיר של אותו עו"ד שאליו פנו תחילה המערערים, כפי שסבר ביהמ"ש המחוזי, שכן הלה יצא מהתמונה ברגע שהודיע שאינו מקבל את התיק.
ג. אין לנעול שערי ביהמ"ש בפני בעל דין אשר קרתה לו תקלה ואין לגרום לכך כי מי שעבר בדרך מכשולים שהלך בה והגיע בסוף הדרך לביהמ"ש ימצא את עצמו מול שערים סגורים. על ביהמ"ש לאפשר לאדם כזה להכנס להיכל הצדק. יש לשבח את הרצון לנהל משפט במהירות וביעילות אך אין לשכוח שסדר הדין הוא האמצעי להשגת משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. המערערים עשו כל שביכולתם כדי להגיש את כתב ההגנה ונסיבות מספיקות להצדקת הבקשה להארכת מועד יש לראות בעצם העובדה שהמערערים נמצאים בחו"ל והתקשרו מיד עם עו"ד.
ד. מזכירות ביהמ"ש חייבת היתה לקבל את כתב ההגנה גם אם עבר המועד. הלכה פסוקה היא שכל עוד לא ניתן פס"ד מחוסר הגנה רשאי הנתבע להגיש את הגנתו אפילו עבר המועד ודינו כדין נתבע שהגיש את הגנתו בזמן.
(השופט עציוני הסכים והוסיף כי בעיניו העיקר במקרה שלפנינו הוא שהמערערים נמצאים בחו"ל ועשו מאמצים כנים להגיש כתב הגנה. מתוך כתב התביעה ברור שהמערערים לא הסכימו לשלם את השכר הנדרש ע"י המשיבה והתביעה היא לשכר ראוי ולא לשכר מוסכם, במקרים כאלה מן הדין לאפשר להתגונן אפילו איחר הנתבע בהגשת כתב הגנתו).
(בפני השופטים: ברנזון, מני, עציוני. עו"ד ח. גבעתי למערערים, עו"ד ש. שמרת למשיבה. 3.11.74).
ע.פ. 182/74 - אחמד טרביה נגד מדינת ישראל.
*הרשעה בהריגה וטענת הגנה עצמית המערער קשר קשרי אהבה עם אשה נשואה וכתוצאה מכך נפל סכסוך בין משפחת המערער למשפחת בעלה של האשה. באחד הימים נפתחה קטטה ובה דקר המנוח עבדללה אמבוזי את אביו של המערער ואילו המערער בא מאחוריו של עבדללה זה ודקר אותו למוות. ביהמ"ש המחוזי הרשיע את המערער בהריגה לפי סעיף 212 לפח"פ ודן אותו ל-3 שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. הערעור על כך נדחה. אין לקבל את טענת ההגנה של המערער כי פעל מתוך הגנה עצמית לנוכח נסיבות הענין והצורה שבה דקר את המנוח. גם הטענה שהיתה אוירה כללית של מתיחות ופחד שבה חי המערער עקב מעשה האהבים עט האשה איננה טענת הגנה. היתה אוירה של פחד אך סכנה קרובה של פגיעה במערער לא היתה. מכל מקום מה שעשה המערער לא עשה להגן על עצמו אלא לנקום את הדקירה באביו. אשר לעונש - אין הוא חמור מדי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני. עו"ד א. טויסטר למערער, עו"ד גב' ר. סוכר למשיבה. 17.10.74 ).
ע.פ. 204/74 - צחי יוסטר נגד היועץ המשפטי.
*חומרת העונש (מעשי סדום) המערער הורשע ב-4 עבירות של מעשה סדום ונדון לשנתיים וחצי מאסר בפועל ושנתיים וחצי מאסר על תנאי. הערעור על חומרת העונש נתקבל. למערער אין הרשעות קודמות
ועבר את עבירותיו תוך כניעה ליצריו הרעים. דו"ח שירות המבחן מצביע על כך שניתן להקטין את הסיכוי שהמערער יחזור לסורו רק ע"י טיפול פסיכיאטרי. אי לכך החליט ביהמ"ש העליון כי לאחר שהמערער כבר ריצה 10 חודשי מאסר תהיה יתרת העונש מאסר על תנאי וכי המערער יעמוד בפיקוח קצין מבחן למבוגרים.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, עציוני. החלטה - השופט ח. כהן, המערער לעצמו, עו"ד עדיאל למשיב. 28.10.74).
ע.א. 460/73 - שאול קרויטורו נגד קצין התגמולים.
*הכרה בנכות עקב מחלה קונסטיטוציונלית שהתפרצה בשירות צבאי המערער גוייס לצבא בפרופיל של 97, לאחר שעבר ארבעה חודשי טירונות הרגיש בדקירות בכתף, אושפז בבית חולים ונקבע שהוא סובל מדלדול שרירים מתקדם כתוצאה ממחלת סכרת. הפרופיל שלו הורד ל-24, הוא שוחרר מן השירות ומאז הוא מוגבל בכושר העבודה ונקבעה לו נכות. ברם המשיב, הועדה הרפואית וועדת הערעורים סירבו להכיר בנכותו כתוצאה שנגרמה ע"י שרותו הצבאי והערעור על כך נתקבל והענין הוחזר לועדה הרפואית. הכל מודים שמדובר במחלה קונסטיטוציונלית ואולם אין מחלוקת על כך שתורשתיות המחלה איננה עילה לדחות את תביעת התגמול אם התהוותה בפועל עקב השירות. מחלות תורשתיות יכולות להיות רדומות כל ימי החיים ויכולות שתתעוררנה עקב מאמץ מיוחד. בענינינו הובאו בפני ועדת הערעורים חוות דעת נוגדות - מצד אחד חוות דעת מטעם המשלב כי אין במאמץ כדי לעורר את המחלה הקונסטיטוציונלית ומצד שני כי קרוב לודאי שהטירונות השפיעה על הופעת המחלה. קיימות איפוא שתי חוות דעת סותרות ובמקרה כזה אין מטילים על התובע להוכיח שדוקא האסכולה התומכת בתביעתו היא הנכונה. חומר רפואי שונה שהובא לפני ועדת העררים לא היה בפני הועדה הרפואית ועל כן הוחזר הענין לועדה הרפואית על מנת שהיא תבדוק מחדש את האסמכתאות הרפואיות שהובאו בפני ועדת הערעורים.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד ש. קרן למערער, עו"ד גב' סוכר למשיב. 6.11.74).
ע.א. 418/74 - עממית חברה לבטוח בע"מ נגד יורם וינברגר ואח'.
*פסילתה או הגבלתה של תניה בפוליסת בטוח החברה המערערת הוציאה פוליסת ביטוח למשיב השני (להלן המעביד) שבו ביטחה את עובדיו בפני תאונות, בפוליסה קיימת תנייה המחייבת את המעביד לנקוט אמצעי זהירות לשם מניעת תאונות ומחלות. המשיב הראשון (להלן - המשיב) היה נער בן 15 שנה כאשר התקבל לעבודה בנגרית המעביד ולמחרת היום כאשר החזיק בידיו משור חשמלי קרתה תאונה ואגודל ידו נקטע בקצהו. המשיב תבע את המעביד וזה שלח הודעת צד ג' לחברת הביטוח. לטענת החברה הפר המעביד את התנייה האמורה בכך שהורה לעובד לעבוד בדרך מסוכנת ובלתי אחראית ולכן אין חברת הביטוח חייבת לשפות את המעביד על סכומי הפיצויים שחוייב בהם. ביהמ"ש המחוזי דחה את טענת חברת הביטוח והערעור על כך נדחה. אמנם אין לקבל את עמדת ביהמ"ש המחוזי שהתנייה האמורה אינה תקפה כלל, הסעיף האמור איננו נוגד את תקנת הציבור ואין להכריז עליו כבטל, אך יש לקבוע את דרגת הרשלנות שעשויה לפטור את חברת הביטוח מאחריותה כלפי המעביד. אין להסתפק ברשלנות המעביד ואפילו רשלנות רבתי. חברת הביטוח תשוחרר מחבותה לשפות את המעביד כאשר הוא יתנהג בפזיזות ואי אכפתיות. בעניננו ברור שלא היתה פזיזות ואי אכפתיות מצד המעביד, בהתחשב בכך שהשיטה שהנהיג המעביד היתה נהוגה בקרב חברים למקצוע, הוא סבר כי המשיב שהוא בנו של נגר רכש לעצמו מיומנות מסוימת בהפעלת המשור והשופט קבע כי המעביד לא נהג דרך הפקרות בפועליו.
(בפני השופטים: ח. כהן, עציוני, י. כהן. החלטה - השופט עציוני. עו"ד י. קמין למערערת, עו"ד ויינברג למשיב, עו"ד ש. ילניק למעביד. 12.11.74).
ע.א. 160/74 - גביש... בע"מ נגד חליל אבו עביד.
*מחיקת תביעה שכנגד שלא כדין בערעור זה החליט ביהמ"ש העליון לבטל את החלטת ביהמ"ש המחוזי למחוק תביעה שכנגד שהגישה המערערת יחד עם כתב הגנתה בגד תובענה של המשיב. מחיקת תביעה שכנגד אינה דומה בדרך כלל למחיקת תביעה עיקרית. תביעה שכנגד אפשר למחוק רק מן הטעם שאין זה מן הראוי לפסוק בה על דרך של תביעה שכנגד אלא בתובענה נפרדת. כלל גדול צריך להיות נקוט בידי ביהמ"ש לגבי כל ענין הבא בפניו והוא לכוון את הדיון שימנע ריבוי דיונים והליכים ושהם ירוכזו ויצומצמו עד כמה שאפשר, בייחוד כאשר הצדדים זהים והתביעות הדדיות ונוגעות לאותה עיסקה שעשו עפ"י הסכם. הטעם שהניע את ביהמ"ש המחוזי למחוק את התביעה שכנגד היה שהיא נראית על פניה כתביעת סרק שאין לה דבר עם התביעה של סדר דין מקוצר. טעם זה אינו נראה. טענת המשיב בהגנתו לתביעה הנגדית שאינה מגלה עילה ואינה מעוגנת בהסכם וסותרת אותו ואינה ניתנת להסכמה ע"י עדות בע"פ, באשר אין להוכיח בעדות בע"פ דבר שאינו כלול בהסכם. מבלי להתייחס לשאלה אימתי נחשבת עדות בע"פ כסותרת מסמך שאין להרשותה בשל כך, הרי כאן לא מדובר בהבאת עדות נגד מסמך אלא בהבאת ראיות לפירושו של מסמך כאשר כל אחד טוען לפירוש אחר.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, ויתקון. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד ע. סגל למערערת, עו"ד ע. ארדה למשיב. 7.11.74).
ע.א. 362/73 - עזרא שאשא נגד ג'וזף אברפורד ואח'.
*פסילת עיסקת מקרקעין לפי פקודת הקרקעות המערער הגיש תביעה נגד שני המשיבים בדרישה שיירשמו על שמו במשרד רושם הקרקעות שלוש חלקות אדמה שלטענתו מכר לו המיטיב הראשון בשנת 1944 במצרים. תביעת המערער נדחתה והערעור על כך נדחה. המסמכים שעליהם מסתמך המערער היו מסמכים שבהם התיימרו המשיבים להעביר את הבעלות באופן גמור ומוחלט בלי נטילת רשות וללא כוונה להעביר את החלקות במשרד רישום המקרקעין. נוסח המסמכים מצביע על מכירה גמורה ומוחלטת ולא על התחייבות למכור ולהעביר. אמנם בתיהמ"ש ניסו במקרים דומים להציל מסמכים ועיסקות מגזירת פקודת העברת קרקעות, אך תמיד גילו לשם כך משהו במסמך או מחוץ למסמך העשוי לרמוז על כוונה להשלים את העיסקה במשרד רישום המקרקעין ולא לראות במסמך גופו משום העברה מוחלטת של המקרקעין. כאן לא היה כל רמז שיאפשר פרשנות ליברלית כזאת. אין גם לבסס את התביעה על סעיף 166 לחוק המקרקעין, שכן המסמכים בשעה שנחתמו ב-1944 היו בטלים ומבוטלים בהיותם בלתי חוקיים לפי הפקודה, אין איפוא לאמר שהמסמכים יצרו זכויות כלשהם שאפשר להחיל עליהם את החוק החדש.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, י. כהן. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד צ. הילר למערער, עוה"ד א. רוטנשטרייך, מ. כהן למשיבים. 12.11.74).
ע.א. 396/74 - יוסף קליינר ואח' נגד ישראל בר-שירה.
*מחיקת תביעה על הסף שלא כדין המערערים באו לידי הסכם עם המשיב שפעל בתור מנהל עזבון ולאחר מכן הגישו תביעה אישית נגדו בגין התחייבויות שונות שלטענת המערער התחייב בהם. המשיב כפר בהתחייבויות, המערערים בקשו תיקון כתב התביעה בכך שבין היתר יופיע המשיב כנתבע גם בתור מנהל העזבון, ביהמ"ש המחוזי מחק ודחה את התביעה על הסף והערעור על כך נתקבל. מתוך כתב התביעה אין לאמר שזו תביעה קנטרנית ועל פני כתב התביעה קיימת עילת תביעה נגד המשיב בתור מנהל עזבון.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, קיסטר. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד מ. טורבוביץ למערערים, עוה"ד א. אלחנני וע. הפטמן למשיב. 13.11.74).
ע.א. 453/73 - עזבון המנוח אפרים זסנר ואח' נגד עליזה גוטמן ואח'.
*גמירות הדעת במתן מתנה והשלמתה המנוח היה נשוי לאחותה של המשיבה ועם פטירת אשתו טיפלה בו המשיבה וכספים שהיו בבנק כפקדון על שם המנוח נרשמו על שם המנוח והמשיבה כאשר בהוראות הפקדון צויין שאמנם הפקדון על שם השניים אך למנוח לא תהיה זכות פעולה בפקדון לבד ואילו המשיבה תוכל לעשות לבדה כל פעולה בו. לפי עדות מנהל הבנק רצה המנוח להעביר מיד את החשבון על שם המשיבה אך היא סירבה שמא היא תמות לפניו ויורשיה יירשו את הפקדון ולכן נרשם כפי שנרשם לפי הצעת מנהל הבנק. ביהמ"ש המחוזי ראה בסכום הפקדון מתנה שניתנה למשיבה ע"י המנוח ואילו עזבון המנוח טען כי זו לא היתה מתנה גמורה. הערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי נדחה. כאשר ניתן מסמך המזכה את מקבל המתנה בטובין נשוא המתנה ומקבל המתנה יכול לעשות בהם כרצונו הרי בכך הוקנתה המתנה למקבל והושלמה המתנה. אין לאמר כאן שכאילו מקבל המתנה הודיע לנותן שהוא מסרב לקבלה. הרי בסופו של דבר קיבלה המשיבה את הרישום על שמה והרי לפנינו גמירות דעתו של המנוח לתת את המתנה והסכמתה של המשיבה לקבל בכך שהיא חתמה על ההוראות שניתנו בסופו של דבר לבנק.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד לנדה למערערים, עו"ד צימרמן למשיבות. 13.11.74).
בג"צ 445/73 - ראובן סער ואח' נגד הועדה המקומית לתכנון איזור המרכז ואח'.
*התנגדות לתכנית בינוי העותרים יושבים בדירות בשכונת רמת האוניברסיטה ותלונתם היא נגד תכניות הבינוי לשטח. לטענתם כל התכניות שבאות עתה כתכניות בינוי צריך היה לפרטם בתכנית המפורטת וקביעת התכנית המפורטת שהענינים יוסדרו בתכניות הבינוי איננה חוקית. עתירת העותרים נדחתה. לשאלת חוקיות העברת התכנון לתכניות בינוי צריך היה להתנגד לכך בשעתו כאשר פורסמה התכנית המפורטת והמועד לכך עבר. אין אפשרות להפוך עתה את הקערה על פיה ולבטל הסדר שלפיו פעלו הרשויות והיוזמים לבינוי השטח. לדרישת העותרים להגדיל את הקרקע המוקצית לצרכי ציבור ולבנות בנינים גבוהים במקום בניה רחבה - העותרים עצמם יושבים בבנינים נמוכים וקשה לראות למה חשבונם לענין קרקע לצרכי ציבור צריך להעשות דוקא בבתי דירות שאחרים ולא הם יכנסו אליהם. לטענת העותרים שמדובר כאן בקרקע חקלאית שאסור לבנות עליה - אילו פנו העותרים לפני תחילת הבניה נגד בניה על קרקע חקלאית אולי יכול היה בג"צ להתערב בכך, אולם העבודה בוצעה והעותרים עצמם יושבים בבנינים שהוקמו על קרקע חקלאית ואינם יכולים לפנות בענין זה לבג"ץ.
(בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד א. אולשנסקי לעותרים, עוה"ד ע. שופמן, מ. לרנר, ז. הרטבי למשיבים. 27.10.74).
בג"צ 409/74 - נתן מגן נגד רשות הגנים הלאומיים ת"א ואח'.
*חריגה, ממסגרת תנאי תחרות לעיצוב קבר דוד בן גוריון המשיבה הכריזה על תחרות פומבית עיונית לעיצוב אחוזת קבר לדוד ופולה בן גוריון. העותר השתתף בהתחרות אך הצעתו נדחתה ועתירתו נגד הדחיה נדחתה, לטענת העותר שחלק מן התכניות שהוגשו ושזכו בפרסים לא נערכו בהתאם לתנאי התחרות - לא מדובר כאן במכרז שדיני המכרזים חלים עליו, אלא מדובר בהזמנה לציבור האמנים המעונינים להציע הצעותיהם ורעיונותיהם האומנותיים ואין כל דבר המונע בעד חבר השופטים לבחור בהצעה וברעיון המוצא חן בעיניו אף אם הוא חורג במובן זה או אחר ממסגרת תנאי התחרות.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, מני. 8.11.74).
בג"צ 356/74 - יהושע בן ציון נגד מנכ"ל המשטרה ואח'.
*עיון במסמכי בנק ארץ ישראל בריטניה שבידי המפרק עיקרה של עתירה זו היא זכותו של העותר לעיין בכל מסמכי בנק א"י בריטניה לצורך המשפט המתנהל נגדו. באשר למסמכים הנמצאים בידי המשטרה ובידי נגיד בנק ישראל הושג בשעתו הסדר שלפיו יכול העותר לעיין בהם והבעיה היא לגבי המסמכים האחרים הנמצאים בידי המפרק. עתירת העותר לאשר עיון בכך המסמכים האלה נדחתה. המפרק פנה לביהמ"ש המחוזי בקשר לבקשת העותר לעיין במסמכים והוא מחכה עדיין להוראותיו של ביהמ"ש המחוזי. מסמכים אלה אינם נכנסים למסגרת ההסדר הקודם שנעשה בשעתו. בקשה שניה היתה בידי העותר להעבירו לבית חולים אך גם בקשה זו נדחתה לאחר שרופאי בית הכלא סבורים שמצבו הבריאותי של העותר אינו מצריך העברתו לבית חולים.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד פריבס לעותר, עו"ד קירש למשיבים. 7.11.74).
ע.פ. 312/74 - אברהם ממן נגד מדינת ישראל.
*ביטול עונש מאסר עקב הזמן הרב שעבר מהעבירה המערער הואשם בפריצה לבית דירה וגניבה בפברואר 1970. כתב האישום הוגש בספטמבר 1970. הישיבה הראשונה של ביהמ"ש נערכה בנובמבר ומסיבות שונות נמשך המשפט עד מרץ 1974. ביוני 1974 ניתן גזר הדין שבו נדון הנאשם למאסר וכן הופעל מאסר על תנאי. הערעור על עונש המאסר החדש נתקבל. עינוי דינו של המערער שקול כנגד הצורך להטיל עליו עונש מאסר ואין ביהמ"ש מוכן לשלוח אדם למאסר בשל עבירה שעבר לפני כמעט חמש שנים.
(בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט ח. כהן, עו"ד ב. עזריאל למערער, עו"ד יאראק למשיבה. 5.11.74).
ע.ש.מ. 4/74 - פלוני נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש המערער היה בוחן במשרד הרישוי והואשם בשלוש עבירות משמעת של התנהגות בלתי הוגנת במילוי תפקידו. ביה"ד המשמעתי החליט לפטר את המערער משירות המדינה תוך תשלום פיצויי פיטורין אך תוך שלילת הגמלאות. ערעורו על הרשעתו נדחה ועל חומרת העונש נתקבל. השופט ח. כהן ציין כי שתי נבחנות לא התלוננו תחילה אלא הוסתו ע"י אחרים ובכלל קשה להשתחרר מן הרושם שכל הפרשה נופחה שלא לצורך ושלא כהוגן וזאת עקב היחסים הבלתי תקינים שהיו שרויים במחלקתו של המערער. ביהמ"ש עומד על העובדה שהמערער היה עובד מדינה מעולה, הצטיין בשירותיו הצבאיים במסירות ובתושיה. אין כל סיבה סבירה לפטר את המערער משירות המדינה לאחר ששירת אותה באמונה למעלה מ-20 שנה ועבירות המשמעת האמורות אין בהן כדי להצדיק פיטורין. די בכך שהמערער יהיה פסול לשמש כבוחן במשרד הרישוי אך יוכל לשרת בתפקידים אחרים ואין לפטרו.
(בפני: השופט ח. כהן. 8.11.74).
ע.פ. 270/74 - מדינת ישראל נגד נדב יגור.
*התערבות בימ"ש שלערעור בממצאים עובדתיים אשתו של המשיב נסתה להבריח טובין ב-15 מזוודות כאשר שבה מחו"ל, והמשיב שהיה סגן מנהל תחנת אל-על בשדה התעופה לוד, הואשם בכך שניסה לבצע את ההברחה יחד עם אשתו. השאלה שהתעוררה היתה אם ידע משיב כי במזוודות ישנם טובין החייבים במכס ובמס קניה אם כי אין זה חשוב אם ידע מה הם בדיוק הטובין. בימ"ש השלום קבע כי המשיב ידע שבמזוודות יש טובין החייבים במכס ובמס קניה ועל כן הרשיע את
המערער. ביהמ"ש המחוזי סבר כי המשיב לא ידע והערעור על כך נתקבל. ביהמ"ש העליון הגיע למסקנה שידיעתו של המשיב את כוונותיה הפליליות של אשתו היא בגדר מסקנה בלתי נמנעת מן הראיות אשר באו לפני בימ"ש השלום.
ביהמ"ש העליון התעכב אגב כך על הכלל שאין אחר קביעה עובדתית של הערכאה הראשונה ולא כלום בציינו כי קביעה זו הינה במידה רבה פיקציה גרידא, שהרי בימ"ש שלערעור בודק, בתורת שאלה משפטית כביכול, אם באו לפני הערכאה הראשונה ראיות כשרות שהיה בהן כדי להשתית עליהן את הקביעה העובדתית. ביהמ"ש הוסיף כי אם לגבי עובדות חיצוניות, כמו ארועים או מעשים, ניתן לבדוק את טיב הראיות בדיקה אוביקטיבית כלשהי, הרי לגבי ידיעותיו וכוונותיו של אדם, שהן בליבו פנימה, בדיקה אובייקטיבית היא על פי רוב מן הנמנעות, מקום שהקביעה לענין טיב ידיעותיו של הנאשם מושתתת, ולו רק במקצת, על עדותו שלו בביהמ"ש, שוב אין בימ"ש שלערעור, אשר לא ראה ולא שמע את הנאשם ולא יכול היה להתרשם ממנו אישית, מסוגל לגלות שגגה שיצאה מאת השופט שראה ושמע את האיש והתרשם ממנו ומתגובותיו.
(בפני השופטים: ח. כהן, עציוני, י, כהן. החלטה - השופט ח. כהן, עו"ד גב' ברנשטיין למערערת, עו"ד שויג למשיב. 28.10.74).
ע.א. 382+412/73 - עבדול רחמאן עמר ואח' נגד מדינת ישראל.
*הסדר קרקעות בשני ערעורים נפרדים נדונו שאלות של הסדר קרקעות ביחס לאדמה שהמדינה תבעה בעלות עליה והמערערים טענו כי הם עבדו את הקרקעות. ביהמ"ש המחוזי יצא לשני המקומות ובדק בעצמו את הקרקע וכן שמע עדים והגיע למסקנה שרוב השטח הינו אדמת טרשים שאינה ניתנת לעבוד. בכל אחד מהמקרים קבע כי לטוענים על השטח, המערערים, מגיע מ-%15 של השטח במקום אחד ל-%25 במקום השני. הערעורים נדחו. השופט ביקר במקום ושמע עדים והחלטתו בדבר השטח המעובד והבלתי מעובד הינה החלטה שבעובדה שהיה לה על מה שתסמוך בחומר הראיות.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. עוה"ד שרון וישראלי למערערים, עו"ד מישייקר למשיבה. 31.10.74).
ע.פ. 415/74 - שלמה שווילי ואח' נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (התפרצות) המערערים הורשעו בשתי עבירות של התפרצות וגניבה ונדונו לשנה אחת מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על תנאי והערעור על חומרת העונש נתקבל, השניים הם צעירים שעלו לא מכבר מברית המועצות וזאת להם ההרשעה הראשונה בישראל ולשניהם יש משפחות וילדים קטנים. אמנם העונשים שהוטלו על המערערים לא היו כבדים בהתחשב בחומרת המעשה, אך עם זאת בהתחשב בנסיבות האמורות ניתן להמתיק את דינם באופן שהמאסר בפועל יועמד על ששה חודשים והמאסר על תנאי על 18 חדשים.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, קיסטר. המערערים לעצמם, עו"ד סוכר למשיבה. 24.10.74).
ע.פ. 76/74 - מחמוד דראושה נגד מדינת ישראל.
*הרשעה ברצח המערער הורשע ברצח בתו הצעירה בחניקה וערעורו על ההרשעה נדחה, לטענה כי הודאתו במשטרה התקבלה שלא כדין - התקיים משפט זוטא ויכול היה ביהמ"ש להגיע למסקנה כי המערער מסר את הודאתו מרצונו. גם "דבר מה" נוסף הדרוש להודאה היה בפני ביהמ"ש.
אשר לטענה כי גם עפ"י ההודאה לא היה מקום להרשיע את המערער ברצח - טענה זו אין לה יסוד. המערער מודה בהודאתו כי החליט לשם קץ לחיי בתו וביום המעשה לקח אתו אדם אחר, הלכו לבית הבת ושם תפש את הבת השכיב אותה והוא נשען עליה ברגליו ולחץ בגרונה. באמצע החניקה התחיל לרעוד ולהקיא ואז האדם השני
המשיך להחזיק את הבת עד שחיסל אותה. אין ללמוד מכך שהמערער זנח את מעשה האלימות ולא רצה במותה. המערער לקח אתו אדם שני למטרת הריגת הבת ודין מעשהו של זה כמעשהו של זה. אין גם אחיזה לכך שלא המערער אלא השני הוא שגרם למותה של הבת.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, קיסטר. עו"ד אליאס למערער, עו"ד סוכר למשיבה. 24.10.74).
ע.פ. 339/74 - מדינת ישראל נגד סלומון בוסקילה.
*קולת העונש (בעילת קטינה)
המשיב הורשע בבעילת ילדה למטה מגיל 16 לאחר שקשר קשרי ידידות עם אביה ונדון לשנה אחת מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על תנאי. הערעור על כך נתקבל. הנאשם בעל את הנערה מספר פעמים ולבסוף הרתה הנערה למערער וכאשר נתגלה הדבר כבר לא ניתן היה לגרום לה הפלה ונולדה בת שנמסרה לאימוץ. לנערה נגרם נזק רציני בנפשה עקב ההריון ולאור הרקע המשפחתי שלה פגע הדבר בסיכויי הנישואין שלה לעתיד. נוסף על כך ניצל המשיב יחסי הידידות שנרקמו בינו לבין אביה של הנערה ועובדה זו זורה אור שלילי ביותר על המעשה. לנוכח עובדות אלה יש להחמיר בעונשו של המשיב. עם זאת יסתפק ביהמ"ש העליון בכך ששתי השנים שהוטלו על הנאשם יהיו מאסר בפועל.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, י. כהן. המשנה לפרקליט המדינה י. בלטמן למערערת, עו"ד קאזיס למשיב. 20.10.74).
ב ת ו כ ן:
* ע.א. 87/74 - ............................58 ─ * התישנות בתביעה לבצוע בעין של הסכם מקרקעין.
─* ע.א. 11/74 - ......58 ─ * פסילת עיסקה כמלאכותית לצורך מס הכנסה.
─* ע.א. 389/74 - ............59 ─ * הגשת מצהיר של הנתבע בבקשה לרשות להתגונן.
─* ע.א. 428/74 - .............................60 ─ * פסילת חלק מפסק בוררות עקב התנהגות פסולה של בורר.
─* ע.א. 430/74 - ........61 ─ * הארכת מועד להגשת כתב הגנה.
─* ע.פ. 182/74 - הרשעה בהריגה וטענת הגנה עצמית...............................62 ─* ע.פ. 204/74 - חומרת העונש (מעשי סדום).....................................62─* ע.א. 460/73 - הכרה בנכות עקב מחלה קונסטיטוציונלית ─ שהתפרצה בשירות צבאי.........................................63 ─* ע.א. 418/74 - פסילתה או הגבלתה של תניה בפוליסת בטוח.......................63 ─* ע.א. 160/74 - מחיקת תביעה שכנגד שלא כדין..................................64 ─* ע.א. 362/73 - פסילת עיסקת מקרקעין לפי פקודת הקרקעות.......................64 ─* ע.א. 396/74 - מחיקת תביעה על הסף שלא כדין.................................64─* ע.א. 453/73 - גמירות הדעת במתן מתנה והשלמתה...............................65 ─* בג"צ 445/73 - התנגדות לתכנית בינוי........................................65─* בג"צ 409/74 - חריגה, ממסגרת תנאי תחרות לעיצוב קבר דוד בן גוריון...........65─* בג"צ 356/74 - עיון במסמכי בנק ארץ ישראל בריטניה שבידי המפרק...............66 ─* ע.פ. 312/74 - ביטול עונש מאסר עקב הזמן הרב שעבר מהעבירה...................66 ─* ע.ש.מ. 4/74 - חומרת העונש.................................................66─* ע.פ. 270/74 - התערבות בימ"ש שלערעור בממצאים עובדתיים......................66 ─* ע.א. 382+412/73 - הסדר קרקעות.............................................67 ─* ע.פ. 415/74 - חומרת העונש (התפרצות).......................................67─* ע.פ. 76/74 - הרשעה ברצח..................................................67─* ע.פ. 339/74 - קולת העונש (בעילת קטינה)....................................68─
─
─
─
─
─
─