ע.פ. 39+52/75+9 - מרדכי רוזוליו ואח' נגד מדינת ישראל
*מרדכי רוזוליו ואח' נגד מדינת ישראל * גניבה ממעביד.
* קבלת נכסים גנובים.
(ערעורים של ששה נאשמים על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בבאר- שבע (השופט אלקיים) בת.פ. 426/74 - ערעוריהם של ארבעה נדחו וערעוריהם של שניים נתקבלו).
החלטה - השופט י. כהן:
א. בשאלה אם בהרשעה לפי סעיף 275 לפח"פ צריך שהדבר הגנוב יהיה רכושו של המעביד ובבעלות המעביד כפי שנפסק בע.פ. 399/70 (סביר ה' 225), או די בכך שהיה בחזקתו של המעביד כפי שנפסק בע.פ. 472/74 (פד"י כ"ט (2) 301), יש להעדיף את ההלכה שנפסקה בע.פ. 472/74 כפי שקבע ביהמ"ש המחוזי בענין דנא.
ב. לצורך הרשעה בעבירה של קבלת נכסים גנובים לפי סעיף 309 לפח"פ, אין צורך שהנאשם קיבל לחזקתו את הנכסים הגנובים ודי בכך שביצע את עיסקת המכירה של הנכסים. אחד המערערים בענינינו היה מעורב במכירת הנכסים הגנובים ועשה פעולות רבות של הפגשת הקונים והמוכרים, הסעתם ממקום למקום, הסעת הקונה לנמל אשדוד שמשם נגנבה הסחורה וכיו"ב, ועל כן היה מקום להרשיעו. שניים מן המערערים תווכו בלבד, רק הפגישו את הקונים והמוכרים ולא עשו שום דבר מלבד זאת, ועל כן לא היה בכך די כדי להרשיעם בעבירה לפי סעיף 309 לפח"פ ויש לזכותם.
ג. אשר לעונשים - הוטלו על המערערים עונשים שונים שבין שנתיים לארבע שנות מאסר, ובהתחשב בכך שמדובר בגניבת סחורה מתוך נמל אשדוד שיש להתייחס אליה בחומרה רבה, אין העונשים שהוטלו חמורים מדי.
(בפני השופטים: ח. כהן, י. כהן, שרשבסקי. עוה"ד רון, ארידור ופרס, כל אחד למערער אחד, עו"ד הגלר לשלושה מערערים שמהם זוכו שניים, עו"ד מיישטייקר למשיבה. 14.1.76).
ע.פ. 581/75 - ציון אמר נגד מדינת ישראל
*טענת "פיתוי" למסירת הודאה במשטרה.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטת אבנור) בת.פ. 750/75 - הערעור נדחה).
העובדות:
באחד הימים הגיעו שוטרים לדירה בהרצליה כדי לערור חיפוש אחרי סמים מסוכנים ובאותו זמן היו בדירה המערער ובחורה. סמים לא נמצאו בדירה, אך נתפשו מספר חפצים שנחשדו כגנובים וארנק של המערער שהיה מונח על הארון ובו מטבע חוץ. המערער והנערה נעצרו. המערער מסר הודאה, לאחר שנמסר לו שהוא חשוד בהחזקת חפצים גנובים שנתפשו בדירה ומטבע זר. בין היתר, אמר ביחס לכסף שנמצא אצלו בארנק, כי קיבלו מהנערה ואת "הכסף יש לה מקליינטים כי היא עובדת בכביש". בעקבות הודאה זו הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירה של קבלת מה שניתן בעד מעשה זנות של אשה והודאתו הוגשה לביהמ"ש ונתקבלה. לטענת המערער נתקבלה ההודאה ממנו במירמה, כאשר נאמר לו שמדובר בהחזקת מטבע זר ולבסוף הועמד לדין בעבירה אחרת, לטענתו כבר היה ידוע למשטרה באותו זמן שמדובר בחיים על רווחי זונה ואעפ"כ הואשם בעבירות יותר קלות מתוך מגמה לקבל ממנו הודאה. בעדות בביהמ"ש טען המערער כי את ההודאה לא מסר מרצונו החופשי, כי הנערה לא נתנה לו את הכסף, שבקושי הוא מכיר אותה וכי לא עסקה במעשי זנות, וכי הוא לא אמר את הדברים הרשומים בהודאתו. ביהמ"ש המחוזי דחה את כל טענות המערער והרשיעו בעבירה האמורה ועל כך הערעור.
החלטה - השופט י. כהן:
א. ביהמ"ש דלמטה האמין לעדותה של החוקרת, כי לא היתה כל כוונה להוציא מן המערער הודאה בתחבולת מרמה, ובזמן שגבתה את ההודאה לא עלה כלל בדעתה להרשיעו בעבירה של חיים על רווחיה של זונה או בעבירה דומה. ביהמ"ש יכול היה להגיע למסקנתו זו.
ב. אין לקבל את הטענה של "פיתוי קונסטרוקטיבי". הודאה הנמסרת בנסיבות כאלה ע"י חשוד, קבילה כראיה נגדו אם כי הדבר תלוי בנסיבות המיוחדות של כל מקרה והיא בשיקול דעתו של ביהמ"ש. המבחן בדרך כלל הינו אם ההודאה ניתנה ע"י הנאשם מרצונו החופשי ולא תוך כפיה, פיתוי, או שידול, המערער גם לא העיד כי העובדה שהואשם בעבירה יותר קלה פיתתה אותו למסור את ההודאה אלא טען כי לא אמר את הדברים שנרשמו מפיו.
ג. אין לקבל את טענת המערער כי הכסף נמסר לו לשם שמירה בלבד. הנערה שהובאה להעיד מסרה עדויות סותרות בנדון ואין לקבל את דבריה כראיה. נשארת הודאתו של המערער שקיבל את הכסף מהנערה. לו העיד במהלך משפטו שהכסף נמסר לו לשם שמירה בלבד, אולי היה הדבר מעורר ספק ביחס לאשמת המערער. ברם הגירסה שהכסף נמסר לשם שמירה לא הועלתה בכל עדות שהיא בביהמ"ש, ונוכח הודאת המערער במשטרה כי קיבל את הכסף מהנערה והעדר כל ראיה שהכסף נמסר לשם שמירה, הרי יש להסיק את המסקנה כי קיבל את הכסף לשליטתו.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, י. כהן, שמגר. עו"ד קנת למערער, עו"ד גורני למשיבה. 21.1.76).
ע.פ. 378/74 - מדינת ישראל נגד אשר מסר ואהרן קרן
*קבלת הקלטה כסיוע ע"י בימ"ש שלערעור.
* הסיוע הנדרש לעדות שותף לדבר עבירה.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א- יפו (השופטים: קנת, מני, שיינבוים) בת.פ, 130/74 -ערעורה של המדינה נתקבל והערעורים הנגדיים נדחו).
העובדות:
המערערים הועמדו לדין לפי כתב אישום שהכיל שבעה פרטי אישום שבהם יוחסו להם עבירות של שוד מזוין, החזקת נשק, נהיגה ברכב גנוב וכו' והורשעו בחלק מן האישומים ובחלקם זוכו. העדות העיקרית היתה של שותף לדבר עבירה ולעדות זו היו ראיות סיוע שונות שלגבי חלק מו העבירות נתקבלו כסיוע ולגבי חלקן לא. כן הורשע מסר בעבירה נוספת על זו שבה הורשע קרן. בפסה"ד של ביהמ"ש העליון נדונו בעיקר הענינים הנוגעים לראיות הסיוע ובאותן עבירות שביהמ"ש המחוזי לא קיבל את עדויות הסיוע קיבל אותן ביהמ"ש העליון.
החלטה - השופט י. כהן:
א. ביהמ"ש המחוזי יכול היה לתת אימון בעד המדינה שהיה שותף לדבר עבירה על אף הפגמים באישיותו של העד ובהתנהגותו. ענין מהימנות העדים הוא בראש ובראשונה ענינו של ביהמ"ש השומע את העדות ובענין זה אין הבדל בין עד מדינה לבין עד אחר, אלא שלעדות עד מדינה יש להתייחס מתוך חשדנות וזהירות ולשקול אותה היטב.
ב. הוקלטה שיחה בין קרן לבין מסר וההקלטה הזו הובאה בפני ביהמ"ש ומתוכה עולה כי קרן הניח בתוך תא של מכונית חבילה שבה היו בגדים ונשק. העובדה שביהמ"ש המחוזי לא היה מוכן לסמוך על דברים שבהקלטות אינה מונעת מביהמ"ש העליון
להשתית את מסקנתו על אותה שיחה כפי שהיא מתבטאת בהעתק השיחה שנרשם. אין כל מניעה, שביהמ"ש העליון יוציא את המסקנות המתאימות מתוכן הדברים שנאמרו בשיחות שהוקלטו, ומבחינה זו לא היה לביהמ"ש המחוזי כל יתרון על פני ביהמ"ש העליון למרות שביהמ"ש המחוזי שמע את ההקלטות.
ג. בגדים שנמצאו בתוך תא המטען הובאו למסדר זיהוי בפני העדים שהיו בבנקים שנשדדו ומוצדקת טרוניותם של הפרקליטים על שלא הוזמנו להיות נוכחים במסדרים. אך פגם זה אין בו כדי לפסול את תוצאות הזיהוי. לא היו אלה מסדרי זיהוי שנועדו לזהות ממש את הבגדים שהוצגו כבגדים שהיו ברשות השודדים, אלא שחפצים אלה היו דומים לאלה שלבשו השודדים בעת המקרה. למטרה מצומצמת זו הספיקו מסדרי הזיהוי כפי שנערכו.
ד. ישנן שתי אסכולות ביחס לסיוע הנדרש לעדותו של שותף לדבר עבירה. אחת המקילה והשניה המחמירה. לפי האסכולה המקילה די שהעדות המסייעת מאשרת בפרט חשוב את עדותו של השותף לדבר עבירה ואין הכרח שזו תצביע על הקשר שבין הנאשם ובין בצוע העבירה. האסכולה המחמירה דורשת סיוע שיש בו כדי לקשור את הנאשם לביצוע העבירה '45 ולפחות נוטה לקשור אותו עם העבירה. גישה. מחמירה זו נתקבלה ע"י ביהמ"ש בארץ. אולם גם לפי השיטה המחמירה הלכה ידועה היא, שאין צורך שעדותו של שותף תאושר לגבי כל הפרטים, ואין הסיוע צריך להגיע לידי דרגה של עדות אוטונומית אלא די שהעדות המסייעת תתייחס לאיזו נקודה ממשית הקושרת את הנאשם עם העבירה. יישום ההלכה מעורר לעתים קשיים ויש להחליט בכל ענין עפ"י הראיות שהובאו באותו מקרה. לראית הסיוע יש רק מטרה מצומצמת של חיזוק אימונו של ביהמ"ש בעדות השותף בענין השתתפות הנאשם בביצוע העבירה. מטעם זה גם שקרים של נאשם יכולים לשמש כסיוע אם נתמלאו תנאים מסוימים בקשר לכך. ראיות הסיוע שפורטו בעניננו מספיקות לאמת את עדותו של השותף לדבר עבירה.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מ"מ הנשיא זוסמן, י. כהן. עו"ד יאראק למדינת ישראל, עו"ד וגמן למסר, עו"ד לידסקי לקרן, 5.1.76).
בג"צ 549/75 - חברת סרטי נח בע"מ ואח' נגד המועצה לבקורת סרטי קולנוע ואח'
*הליכי מינהל בביטול היתר שניתן לאזרח.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו הפר להחלטי).
העובדות:
ביום 26.6.75 נתנה המשיבה לעותרים אישור להציג את הסרט "שוער הלילה". בעקבות אישור זה רכשה העותרת את הזכות לפרסם את הסרט בארץ, השקיעה הוצאות מרובות אשר לטענת העותרת הגיעו למליון לירות, ורק לקראת הצגת הסרט בשלהי אוקטובר 1975 חזרה המשיבה ואסרה את הצגתו. כמסתבר ראתה ועדת משנה של המשיבה את הסרט לפני שניתן האישור ורק בסמוך להצגתו קמו עוררין והמועצה התכנסה מחדש וביטלה את האישור. לישיבה שבה בוטל האישור לא הוזמנה העותרת, ורק לאחר שנאסרה הצגת הסרט הסכימה המשיבה לשמוע את העותרת ולדון מחדש בענין, אך אז סירבה העותרת להופיע בפניה. משהוחלט על איסור הצגת הסרט פנו העותרים לבג"צ.
החלטה - השופט ויתקון:
א. העקרון הוא כי רשות הבאה לבטל אישור שניתן על ידה צריכה לשמוע את הגוף העומד להפגע ממעשה זה. יש מצבים שבהם גדול ודחוף הצורך לבטל רשיון ואז יהסס ביהמ"ש לפסול את החלטת הביטול אף אם לא הוזמן אותו גוף, אך הכלל הוא שיש להקפיד על קיום החובה לתת הזדמנות לנפגע לפני שמבטלים רשיון שניתן.
ב. את המחדל לא ניתן היה לתקן ע"י הזמנת העותרת לאחר ההחלטה הנ"ל. יש מקרים שבהם שמיעה מאוחרת מרפאה את הפגם, אך ישנם מקרים שבהם הזמנת האזרח הנפגע, לאחר קבלת ההחלטה, הינה חסרת משמעות. בעניננו מדובר ברשות מינהלית שאינה מורכבת משופטים או אנשי מינהל מקצועיים, אלא מהדיוטות ואנשי ציבור למיניהם שלא תמיד מסוגלים הם להשתחרר מדעתם הקודמת ולשקול את הענין כאילו הוא מתברר לפניהם לראשונה. יתירה מזה לא בפעם השניה עמדה המועצה להחליט כאן, אלא בשלישית, ובלב חברי המועצה יכול היה להיות חשש שיגיעו לידי גיחוך אם שוב ישנו את החלטתם.
ג. אין ספק כי המועצה שנתנה את האישור היתה לה גם הסמכות לבטל את ההיתר, אם כי הסמכות הזו אין להשתמש בה אלא מטעמים כבדי משקל.
ד. לגוף הענין, השיקולים ששקלה המועצה כאשר באה לבטל את ההיתר, היו זרים לענין ומסיבה זו יכול בג"צ להתערב גם בשיקול הדעת של חברי המועצה.
הנשיא אגרנט:
לנכונות המועצה לתת לעותרת הזדמנות להופיע בפניה, לאחר שכבר בוטל ההיתר, לא יכולה להיות חשיבות בשל שני טעמים, הטעם הראשון הוא, שבינתיים השקיעה העותרת השקעות רבות באשר עבר זמן רב של למעלה מארבעה חודשים בין מתן ההיתר לבין ההחלטה לבטלו, וכבר נפסק כי רשות מינהלית הבאה לבטל היתר שנתנה אינה רשאית להשהות את הביטול זמן רב יתר על המידה. הטעם השני הוא, כי בעצם ביטול ההיתר היתה המועצה צריכה להודות כי הערכתה. הקודמת במתן ההיתר היתה הערכה מוטעית, ואין ספק בדבר שהסיכוי שהיתה חוזרת בה מהחלטה זו כתוצאה מעיון חוזר, ובכך להודות שעשתה טעות בפעם השניה, היה סיכוי מבוטל אם לא אפסי.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ויתקון, שמגר. עוה"ד י. זמיר וגרוסמן לעותרים, פרקליט המדינה ג. בך למשיבים. 13,1.76).
בג"צ 94/75 - ג'ורג' נאסאר נגד ביה"ד של העדה הארמנית ואח'
*סמכות בג"צ בבקורת על ביה"ד של העדה הארמנית בענין הנוגע לתושבי השטחים המוחזקים.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל).
העובדות:
העותר והמשיבה השניה (להלן - המשיבה) נישאו בירושלים בפני ביה"ד של העדה הארמנית. העותר הוא יליד בית לחם ומתגורר בבית חנינה בתחום העירוני של ירושלים, והמשיבה נולדה בראמאלה ואחרי הנישואין עברה לגור בבית חנינה. השלום לא שרר בין בני הזוג והמשיבה חזרה לגור בבית הוריה בראמאלה. נולד לבני הזוג בן בביה"ח בראמאלה ולפי פס"ד ביה"ד הארמני בירושלים נשאר במשמורת האם. לאחר הגירושין נתן ביה"ד צו לאימוץ הילד ע"י הורי המשיבה ונגד צו זה פנה העותר לבג"צ. הוא טען כי ביה"ד הדתי לא היה מוסמך לתת צו האימוץ וכי הצו
נוגד את הצדק הטבעי, באשר האב לא נשאל לדעתו. בתשובה מטעם ביה"ד נטען כי סמכותו של ביה"ד הארמני משתרעת על ישראל, הגדה המערבית וירדן ובדונו בענין הנדון, פעל ביה"ד בתוקף תפקידו כבי"ד של העדה הארמנית בירדן ובגדה המערבית ועל כן אין לבג"צ סמכות לדון בעתירה זו.
החלטה - השופט לנדוי:
א. אין ספק כי ביה"ד הדתי, בתיתו את צו האימוץ, פעל מבחינה ענינית בענין הנמצא מחוץ לתחום השיפוט של מערכת המשפט הישראלי. בעניני אימוץ הסמכות הינה לביהמ"ש שהמאמץ הוא תושב בתחום סמכות שיפוטו וישנם משפטי עמים שבהם תנאי לסמכות הינו שהמאמץ וגם המאומץ יהיו תושבים בתחום השיפוט. בעניננו ההורים המאמצים מקום מושבם בראמאלה, והילד המאומץ גם הוא מקום מושבו שם, ועל כן הסמכות אינה נתונה לביהמ"ש בישראל.
ב. עצם ישיבתו של ביה"ד הארמני בירושלים אינו מכפיף אותו לסמכות הפיקוח של בג"צ כאשר הוא מפעיל את סמכותו השיפוטית לגבי יהודה ושומרון, היינו שטח שמשפט מדינת ישראל אינו חל עליו. אין כאן כל חשש של פגיעה בריבונות ישראלית ע"י שלטון א4 זר, עקב הפעלת סמכותו השיפוטית של ביה"ד הדתי הארמני ביהודה ושומרון. אילו רצה המחוקק הישראלי לשנות את המציאות בקיום בי"ד של העדה הארמנית הפועל מכח המשפט הירדני בתחום יהודה ושומרון, היה המחוקק פועל כדי לשנות את המצב כמו שפעל בענינים אחרים.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, י. כהן. עו"ד ט. שמיר לעותר, עוה"ד י. רובין וסוכובולסקי למשיבים, 21.1.76).
בג"צ 596/75 - מכבי תל- אביב ואח' נגד רשות השידור
*פרסומת בטלויזיה.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל).
העובדות:
הועד המנהל של רשות השידור החליט להגביל את הפרסומת הניידת הכרוכה בשידור בטלויזיה, ומגמתה, למעשה, למנוע את הפרסומת על חולצות השחקנים. מן ההחלטה הנ"ל נפגעה העותרת שכן זו באה לידי הסכם עם חברת עלית שלפיה קבוצת הכדורסל עול מכבי תלבש חולצות שעליהן פרסום מוצרי חברת עלית. נגד החלטת רשות השידור מכוונת העתירה.
החלטה - השופט לנדוי:
א. קיימת חפיפה בסמכויות בין הועד המנהל לבין מליאת רשות השידור וקביעת ההוראות הנ"ל נתונה גם לסמכות הועד המנהל.
ב. הועד המנהל רשאי לקבוע כללים עפ"י סעיף 33 לחוק רשות השידור ומשנקבעים כללים לפי הסעיף הנ"ל יש לפרסמם ברשומות. אולם אין חובה לקבוע כל הנחיה במסגרת של כללים לפי סעיף 33 המחייבים את הפרסום. הפיקוח על השידורים יכול להעשות בדרך של הנחיה ספציפית או הנחיה כללית, והנחיות אלה המופנות לפנים הרשות אינן חייבות להנתן במסגרת של כללים החייבים פרסום.
ג. לטענה שההנחיה איננה סבירה באשר אין טעם להבחין בין פרסומת נייחת לבין פרסומת ניידת - ענינים אלה נתונים לשיקול דעת רשות השידור ומוסדותיה, וכאשר
היא סבורה שיש לשים סייג בפני ניצול שידורי ספורט לשם פרסומת מסחרית אין להתערב בשיקול דעתה.
ד. לטענת הפליה הנובעת מכך שמתפרסמים תשדירי שירות הנוגעים למפעל הפיס ולספורטוטו - מאחר שאין עוסקים בזכות קנויה לשידור, הרי אפילו אם יש כאן מידה של הפליה לדעת העותרת, אין התוצאה חייבת להיות שתעשה פירצה נוספת במדיניות שלא לפרסם תשדירי פרסומת.
ה. כאשר באים לאסור סוג מסוים של עסק, (כפי שהיה בענין מועדוני קלפים), יש מקום לקבוע, כי איסור שלא נקבעה לו שום תקופת מעבר הוא בלתי סביר, באשר באים לשנות מצב דברים שהיה קיים מקודם עפ"י דין. כאן העותרת מעולם לא היתה זכאית לכך שמשחקיה ישודרו בטלויזיה ועל כן לא היה צורך לתת תקופת מעבר.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון ,שמגר. עוה"ד א. גולדברג וגב' ר. בלשנשטיין לעותרים, עו"ד מ. נאור למשיבה. 13.1.76).
בג"צ 550/75 - שאול מרקוס נגד ראש לשכת עורכי-הדין ואח'
*התמחות.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל).
החלטה - השופט שמגר:
א. ללשכה ניתנה סמכות להפחית את תקופת התמחותו של מי ששירת שירות מיוחד להקמת המדינה, או למדינה (סעיף 102 א' לחוק לשכת עורכי-הדין). לשימוש בסמכותה זו נתון ללשכה שיקול דעת ובג"צ לא ימיר שיקול דעתה של הלשכה בשיקול דעתו שלו, אלא אם כן הכניסה הלשכה לגדר שיקוליה גורמים הזרים לגוף הענין או אם קבעה לעצמה אמות מידה המופרכות מעיקרן.
ב. בסוגי הזכאים לשמש כמאמנים לפי סעיף 29 לחוק לשכת עורכי- הדין, נמצאים גם חברי לשכה בעלי ותק של חמש שנים המשמשים בתפקיד מתפקידי השירות המשפטי שנקבעו לענין הוראה זו ע"י שר המשפטים בצו. התפקיד שמדובר בו חייב להיות. מפורש בצו ואין מוסיפים עליו ואין גורעים ממנו אלא ע"י תיקונו של הצו. אם הצו קובע כרשאים לאמן את אנשי התביעה במשטרת ישראל, אין להרחיב את המסגרת ולכלול בו גם את ראש אגף החקירות במטה הארצי, אם כי, לטענת העותר, משמש ראש אגף החקירות כממונה על התביעה המשטרתית.
ג. העובדה שהלשכה התמהמה במשך ארבע חדשים עד שהודיעה לעותר כי ראש האגף הנ"ל אינו יכול לשמש כמאמן, ובינתיים התמחה אצלו העותר, אין בה כדי לעזור לעותר. אם לא אושרה תקופה פלונית כדין, כתקופת התמחות, לא ניתן להופכה בדיעבד לתקופת התמחות מוכרת בחוק.
ד. למתמחה אין מעמד בבג"צ לענין אשורו של מאמן פלוני ע"י הלשכה. מתמחה אינו יכול להלין על אי אישורו של חבר לשכה פלוני כמאמן, שכן זהו נושא שבין הלשכה לבין המאמן המיועד, ולא בין הלשכה למי שמבקש להתמחות.
ה. הלשכה אישרה מתוך טעות, התמחות של מתמחה אחר אצל ראש אגף החקירות במטה הארצי, שהוא עו"ד במקצועו, אך בכך אין כדי להצדיק את עתירת העותר שיכירו
בהתמחותו שלו אצל ראש אגף החקירות. אם היו תקלות ושבושים בפעולותיה של רשות, וזו מבקשת מכאן ואילך לדקדק בקיום החוק, אין מוחים בידיה בשל כך ששגתה בעבר.
(בפני השופטים: ויתקון, שמגר, שרשבסקי. העותר, לעצמו, עוה"ד י. אלרואי ומ. עליאש למשיבים. 15,1.76).
בג"צ 524/75 - הריאל בע"מ, ואח' נגד הועדה המחוזית ירושלים ואח'
*הפקדת תכנית שינוי לתכנית מתאר (הצו בוטל).
בעתירה נשוא בג"צ זה נדונה הפקדת תכנית המהווה שינוי לתכנית המתאר המקומית של ירושלים. העותרת הראשונה, שיש לה שיכונים באיזור נשוא שינוי תכנית המתאר, וכן העותרת השניה, המועצה לארץ ישראל יפה, התנגדו לתכנית החדשה אך התנגדותם נדחתה. בנקודה אחת שגו העותרות בכך שלא הבחינו בין שינוי תכנית מתאר לבין הפקדת תכנית מפורטת. בשינוי תכנית מתאר אין ענינים של מתן היתר לשימוש חורג או מתן הקלות וכדומה, שכן כל מה שרשאיות הועדות לעשות בפרסום תכנית מתאר רשאיות הן בשינוי תכנית מתאר. לשאלת מעמדה של המועצה לארץ ישראל יפה שלא הגישה התנגדות לועדה המחוזית - כאשר הדיון התקיים בועדה המחוזית עדיין לא הוכרה המועצה כגוף ורק לאחר מכן הוענק לה מעמד מיוחד. על כן לא הקפיד עימה בג"צ ולא שלל ממנה את האפשרות להגיש את עצומותיה לפניו. לגופו של ענין לא הבהירה עותרת זו מה מציק לה מבחינת תכנונית ומה בעצם היא רוצה. אין לראות את השינויים שהוכנסו בתכנית ע"י הועדה המחוזית לעומת התכנית שהופקדה, משום שינוי המצריך שמיעה מחדש של הגופים המתנגדים. יש לראות את התכנית המופקדת כולה כתכנית אחת ולשקול את תוספת הבניה שאושרה במקום אחד לעומת חלקי הבניה האחרים ששונו או שבוטלו, ובמסגרת זו אין לראות שינוי בתכנית הסופית לעומת התכנית המקורית.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, מני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד מ. עליאש לעותרות, עוה"ד מ. חשין וש. בירן למשיבים. 8.1.76).
בג"צ 614/75 - יוכבד שוסטר נגד הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים
*נוהל דיון בבקשת תגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (העתירה נדחתה).
המשיבה קבעה לעצמה נוהל לדון תחילה בבקשתו של מבקש למתן תגמולים ורק לאחר מכן היא דנה בבקשה להארכת מועד לשם קבלת תשלומים לתקופה שעברה. העותרת ביקשה כי בג"צ יורה למשיבה לדון בשתי הבקשות ביחד והעתירה נדחתה, אין זה מן הענינים שבהם יורה בג"צ לרשות המוסמכת העמוסה בבקשות כיצד לנהוג.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, עציוני. עו"ד שומסקי לעותרת, עו"ד גב' נאור למשיבה. 21.1.76).
בג"צ 603/75 - יפה כספי נגד דיינים בביה"ד הרבני בירושלים
*בקשה לפסילת דיינים (העתירה נדחתה).
המבקשת ביקשה להורות לשלושת המשיבים, דיינים של ביה"ד הרבני האיזורי בירושלים שיימנעו מלדון בתביעה שהגיש נגדה בעלה, וכן כי תבוטל
החלטת ביניים שניתנה ע"י המשיבים נגדה. בקשתה נדחתה, את טענותיה היתה העותרת צריכה להשמיע בערעור או בבקשה לרשות ערעור בביה"ד הגדול לערעורים.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, עציוני. העותרת לעצמה. 21.1.76).
בג"צ 502/75 - עקובס אדגר נגד ועדת העררים ליד משרד הבריאות
*קביעת נכות לצורך קבלת הלואה למכונית (העתירה נדחתה).
העותר הוא נכה רגליים שנקבעה לו נכות של 75 אחוז ע"י המוסד לביטוח לאומי והוא מבקש כי המשיבה תקבע לו נכות לצורך קבלת הלואות "עומדות" לכסוי סכומי מכס ומס קניה לרכישת רכב. בקשתו נדחתה ע"י המשיבה מאחר שמחלתו, הפרעות במחזור הדם הורידי, אינה כלולה ברשימת הליקויים שהורכבה לצורך הדיון בבקשת ההלואות, רשימה זו כוללת תהליכים של אי ספיקה בעורקי הגפיים אך לא תהליכים של אי ספיקת ורידים. עתירת העותרת נדחתה. השאלה המתעוררת היא שאלה מעורבת של מדע הרפואה והיכולת התקציבית של אוצר המדינה לספק רכב בתנאים יותר נוחים לאלה הזקוקים לו, ובג"צ אינו יכול להתערב באף אחת משתי הבחינות הללו.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, עציוני. החלטה - השופט לנדוי. העותר לעצמו, עו"ד גב' נאור למשיבה. 21.1.75).
בג"צ 313/75 - מכב"ש ירושלים... בע"מ נגד הועדה המקומית לתכנון ירושלים ואח'
*בקשת אישור על איסור בניה לצורך מס רכוש (העתירה נדחתה).
העותרת, חברה קבלנית לבנין, רכשה חלקת מקרקעין ולא ניתן היה לבנות עליה בגין הליכי טיפול בתכנית בנין ערים מפורטת לאיזור. העותרת ביקשה מאת המשיבה אישור כי על הקרקע חלות הגבלות לפי סעיף 78 לחוק התכנון והבניה כדי לקבל פטור מתשלום מס רכוש לפי סעיף 79 לחוק. המשיבה סירבה לתת את האישור המבוקש ועתירת העותרת נדחתה. כמסתבר, הגבלות הבניה החלות על החלקה אינן נובעות מסעיף 78 של החוק אלא מכח סעיפים אחרים ולגבי אותם סעיפים לא חל הפטור מתשלום מס רכוש.
(בפני השופטים: לנדוי, שמגר, בייסקי. החלטה - השופט שמגר. עו"ד ש. תוסיה כהן לעותרת, עו"ד בר- סלע וחשין למשיבים, 13.1.76).
בג"צ 637/75 - מרדכי מעיין נגד בית הדין הארצי לעבודה ואח'
*טענה נגד פסיקה בי"ד לעבודה
(העתירה נדחתה).
העותר היה עובד מדינה והסכם שהיה בינו לבין המדינה הגיע לדיון בביה"ד לעבודה. ביה"ד האיזורי קיבל את תביעת המערער, ביה"ד הארצי קיבל את ערעורה של המדינה ודחה את תביעת המערער ועתירת העותר נדחתה. ביה"ד הארצי התייחס לשאלה משפטית של השפעת הסכם הקיבוצי על ההסכם האישי, ועל פי חוק ההסכמים הקיבוציים קבע כי כאשר קיימים גם הסכם קיבוצי וגם חוזה פרטי עדיף ההסכם הקיבוצי אלא אם כן חוזה העבודה עדיף מבחינתו של העובד. שאלה הנוגעת לפירושו של סעיף בחוק היא אמנם שאלה משפטית שאפשר לעשותה בסיס לעתירה נגד פס"ד ביה"ד לעבודה, ברם השאלה שהתעוררה הינה פשוטה ופתרונה פשוט וברור. בג"צ הוסיף כי אין הוא יושב כבית משפט לערעורים על פסקי הדין של ביה"ד לעבודה ואין זה מתפקידו להעביר תחת שבט הבקורת כל פרט ופרט של פס"ד כזה.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, ח. כהן. החלטה - השופט ברנזון. העותר לעצמו. 12.1.76).
בג"צ 466/75 - דניאל דניאל נגד מפקד אזור יהודה ושומרון ואח'
*פסילת עובד מקבלת משרה בשטחים המוחזקים (הצו בוטל).
העותר הועסק משנת 1967 במשרדי הממונה על הרכוש הנטוש הממשלתי במפקדת יהודה ושומרון, לשם נשלח מטעם מינהל מקרקעי ישראל כעובד
מושאל. לימים הועלו נגדו האשמות בהתאם לעדויות תושב הכפר עזריה כי שלח ידו ברכוש ממשלתי. נפתחה נגדו חקירה משטרתית ולבסוף נסגר התיק. משהועלו חשדות נגדו הפסיק המשיב את עבודת העותר ואף לאחר סגירת התיק סירב להחזירו לעבודה. פורסם מכרז לעבודה בשטחים, מפקד האיזור התנגד להשתתפותו של העותר במכרז ולהעסקתו של העותר למרות שזכה במכרז, ועתירת העותר נדחתה. למפקד האיזור סמכויות לאשר או לפסול עובד הנשלח למילוי תפקיד באיזור ובשאלה אם המפקד השתמש בשיקול דעתו כדין יש לענות בחיוב. התפקידים אליהם מוצבים עובדים ישראליים בשטחים המוחזקים, אינם תפקידים אשר הכשרות למלאם זהה לזו הנדרשת מעובד בכל אתר ואתר. לאור ההיבט היצוגי שבתפקידים אלה, אין לפסול גישה המבקשת לייחד את זכות השירות לאנשים שלגביהם לא נתעורר שום רינון ולא נתגלה כל רבב. מובן כי יש לבחון כל מקרה לאור נסיבותיו, ובעניננו די היה בנתונים שהיו בפני מפקד האיזור כדי לבסס את החלטתו.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, שמגר. החלטה - השופט שמגר. עו"ד פ. לוי לעותר, עו"ד גב' מ. לאונר למשיבים, 13.1.76).
ע.פ. 629/75 - ליאון קנפייט ואח' נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (עבירות מרמה) (הערעור נתקבל בחלקו).
למערערים רשימה ארוכה של הרשעות קודמות בעבירות מרמה ובגין העבירות נשוא ערעור זה הוטל עליהם עונש של 6 שנים מאסר. עונש זה אינו נראה חמור בהתחשב בנסיבות, ברם המערערים ביקשו שיקחו בחשבון תיקים נוספים שהיו תלויים ועומדים נגדם בבימ"ש בת"א ולא נענו, בגין התיקים האחרים נדונו בבימ"ש בת"א לשבע שנים מאסר המצטברות לשש השנים שנדונו בתיק הנוכחי. מאחר ויש לראות בפעילות העבריינית של המערערים מסכת אחת, על כן מתקופת המאסר שבתיק זה יהיו שלוש שנים חופפות את תקופת המאסר האחרת ושלוש שנים מצטברות.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, י. כהן. החלטה - השופט ח. כהן. המערערים לעצמם, עו"ד גב' גורני למשיבה. 21.1.76).
ע.פ. 561/75 - סלח עורי נגד מדינת ישראל
*הרשעה בהחזקת חשיש כשעד אחד לא מופיע ברשימה שבכתב האישום וחומרת העונש (הערעור נדחה).
המערער הורשע בהחזקת חשיש עפ"י עדויות שני עדים אך אחד מעדים אלה אינו מופיע ברשימת עדי התביעה בכתב האישום ולמעשה נגבתה ההודעה במשטרה לאחר שהוגש כתב האישום. אין לקבל את טענת המערער שעובדה זו מטילה ספק בעדות כולה, היו נסיבות שהצדיקו גביית ההודעה של העד יותר מאוחר, והדבר לא _4 פגע בהגנת המערער. עוד בטרם הוחל בגביית הראיות במשפט יכול היה הסניגור לעיין בתוכן ההודעה של העד במשטרה, כך שנתמלאו הוראות סעיף 70 של חוק סדר הדין הפלילי, וזכותו הדיונית של המערער לא קופחה. אשר לעונש של 20 חודשי מאסר בפועל ו- 16 חודשים מאסר על תנאי - אין הוא, חמור מדי.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, מני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד אבו- עטא למערער, עו"ד גב' רוזנפלד למשיבה. 11.1.76).
ע.פ. 276/75 - אבנר ששון נגד מדינת ישראל
*שינוי גז"ד לאחר נתינתו (הערעור נתקבל).
ביום 1.5.75 ניתן גזר דין במשפטו של המערער והוא נדון למאסר שלוש שנים. לביהמ"ש היה ברור שקיימת לגבי המערער בעיה של התמכרות לסמים. כחדשיים וחצי לאחר מתן גזר דין חתם אותו בימ"ש צו להחזקת המערער במוסד סגור לשם גמילה מסמים מסוכנים. צו זה ניתן ללא סמכות באשר צו להחזקה במוסד לשם גמילה
אפשר לתת בגזר הדין, ובמתן גזר הדין ביום 1.5.75 גמר השופט את מלאכתו ולא היה מוסמך להוציא את הצו הנדון, מכיון שברור כי ברצונו של השופט להביא לשינוי בגזר דינו, באשר השתכנע שצריך היה לתת את הצו בשעת מתן גזר הדין, החליט ביהמ"ש העליון לקבל את הערעור, ולהחזיר את התיק לביהמ"ש המחוזי שידון מחדש בענין העונש ובראיות הרפואיות שבאו לפניו.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, מני. החלטה - השופט ח. כהן. המערער לעצמו, עו"ד גב' רוזנפלד למשיבה. 11.1.76).
ע.פ. 421/75 - שלמה בן שושן ואח' נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (שוד) (הערעור נדחה).
שני המערערים הורשעו בשוד מזוין בכך שהתנפלו על המתלונן כשהם מזויינים בתת מקלע, הכוהו וגנבו כ- 500 ל"י. הם נדונו לארבע וחצי שנים בפועל וערעורם נדחה. עקב הריבוי של עבירות השוד בזמן האחרון יש להטיל עונשי מאסר בפועל לתקופות ארוכות על מנת שתהיה לעונשים אלה, השפעה מרתיעה. אמנם הרכב אחר של ביהמ"ש המחוזי הטיל על הנאשם השלישי בעבירה זו, עונש של שנה אחת בלבד מאסר בפועל, אך יתכן כי העונש ההוא היה קל מדי ומכל מקום הנאשם ההוא יותר צעיר מהמערערים וחלקו במעשה היה קטן.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, י. כהן, שמגר. החלטה - הנשיא אגרנט, עו"ד קנת למערערים, עו"ד גב' גורני למשיבה. 5.1.76).
ע.פ. 600/75 - מדינת ישראל נגד אברהם ג'ולי
*קולת העונש (גרימת חבלה חמורה) (הערעור נתקבל).
המשיב נכנס לדירתו של אחד חממי, שם נמצאה אותו זמן גרושתו, ושפך על השניים חומצה גפריתית שגרמה להם לנזקים כבדים. ביהמ"ש דלמטה היה ער לחומרת העבירה אך התחשב בסיבות מקילות ועל כן דן את המשיב לשלושה חודשים מאסר בפועל ו- 15 חדשים מאסר על תנאי. הערעור על קולת העונש נתקבל. הגורמים לקולא צריכים היו להלקח בחשבון אך התחשבות זו חרגה במידה רבה מעבר לראוי. מבחינת הענין הציבורי לא יתכן כי יישוב סכסוכים יעשה באלימות ובסופו של דבר יצא נאשם בעונש כה קל. בהתחשב בנסיבות המקילות יוטל במקרה דנא עונש יותר קל מאשר במקרים אחרים, אך גם כך יש לקבוע מאסר בפועל של 18 חודשים.
(בפני השופטים: לנדוי, עציוני, בייסקי. החלטה - השופט בייסקי. עו"ד ח. ברנזון למערערת, עו"ד י. עצמון למשיב. 14.1.76).
ע.פ. 59/75 - סמי אלקיים נגד מדינת ישראל
*הסתמכות על עדות מתלונן בעל עבר פלילי וחומרת העונש (חבלה המורה) (הערעור נדחה).
המערער הורשע בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בכך שפצע ביריות את חברו בשם אטיאס ונדון ל- 5 שנים מאסר בפועל ושנתיים על תנאי. ההרשעה מבוססת על עדות אטיאס והערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. ביהמ"ש המחוזי החליט לסמוך על עדותו של המתלונן, שהוא בעל עבר פלילי, אם כי היו בעדות זו דברים שאינם מתקבלים על הדעת ונשארו בה דברים סתומים. ביהמ"ש הסביר כי לדעתו נמנע המתלונן לגלות את הרקע למעשה משום שהוא שזור בענינים שלמעורבים יפה השתיקה ומותר היה לביהמ"ש להשקיף כך על עדותו של המתלונן. בכך יש הסבר לנקודות התורפה שבעדות המתלונן, שהצדיק את "פילוג" העדות ומתן האימון בעיקרי הדברים של המתלונן. אשר לעונש - אין הוא חמור מדי.
(בפני השופטים: לנדוי, עציוני, בייסקי. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד תוסיה כהן למערער, עו"ד ח. ברנזון למשיבה, 14.1.76).
ע.פ. 324/75 - משה אלגרישי ואח' נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (שוד) (הערעור נדחה).
שני המערערים ביצעו שוד בסוכנות דואר שנוהלה ע"י אשה בגיל העמידה ושדדו ממנה כ- 13 אלף לירות ובזבזו את רוב הכסף. בנסיבות המקרה נתקיימו התנאים של ביצוע העבירה ע"י יותר מאיש אחד ושימוש באלימות נגד הגוף כך שזו עבירה של שוד חמור שעונשה המירבי 20 שנות מאסר. והמערערים נדונו ל- 7 שנות מאסר וערעורם נדחה. ריבוי עבירות מסוג זה מחייב את בתי המשפט להעניש את העבריינים ולהרתיע אחרים. היו מקרים שבהם הוטלו עונשים יותר קלים על מקרי שוד שבוצעו בנסיבות יותר חמורות. אולם עצם הריבוי של מקרי שוד בשנים האחרונות מצביע על כך שהעונשים שהוטלו בעבר לא השיגו את מטרתם. במצב זה של הדברים יש צורך להקים סכר ולחזקו בכל הדרכים האפשריות. המעצורים הנפשיים ששמרו עלינו בעבר מפני עבריינות אלימה התרופפו מאד אצל רבים, וערכי המוסר האנושיים והלאומיים שעשו במשך הדורות את החברה היהודית חופשיה כמעט ממעשי עבירה אלימים אינם עוד כפי שהיו. כדי להחזיר את ערכי היסוד לחברה שלנו יש צורך בעיקר באמצעים חינוכיים וכדומה, אך גם בתי המשפט אינם פטורים מלתרום את חלקם ע"י הטלת עונשים כבדים כדי להרחיק את העבריינים המסוכנים מהציבור ולהרתיע אחרים.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, שרשבסקי. החלטה - השופט ברנזון. עוה"ד י. ברזילי ומ. מסארווה למערערים, עו"ד גב' מ, ברנשטיין למשיבה. 18.1.76).
ע.פ. 512/75 - עלי אל- רחמן נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (אינוס ילדה) (הערעור נדחה).
המערער הורשע באינוס ילדה בת 10 שנים בצורה חמורה וברוטלית ונדון לעשר שנות מאסר. ערעורו נדחה. המערער טוען כי ביהמ"ש לא נתן משקל מספיק להעדר הרשעות קודמות, מצבו השכלי של המערער, והעובדה שמשפחתו נאלצה לשלם סכום של 90 אלף לירות למשפחת הנפגעת. על אף הכל אין העונש חמור עד כדי כך שיצדיק התערבות ביהמ"ש שלערעור. במעשי אינוס ובייחוד מעשים אכזריים ושפלים כגון המקרה דנא, מן הנכון לנקוט באמת מידה מחמירה בגזירת עונשים כדי להגן על הציבור ולהרתיע.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, שמגר. החלטה - השופט שמגר. עו"ד קצנק למערער, עו"ד גב' ברנשטיין למשיבה, 21.1.76).
ע.פ. 477/75 - בועז מימון נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (החזקת נשק והתפרצות) (הערעור נדחה).
המערער הורשע בהחזקת נשק חם, התפרצות ונסיון גניבה ונדון למאסר ארבע שנים. ערעורו נדחה. למערער הרשעות קודמות מועטות וחלקו בעבירת ההתפרצות זעיר, אך אעפ"כ אין העונש חמור. בשעת המעשה נשא המערער אקדח טעון עם משתיק קול וכל הסימנים מעידים כי האקדח היה מוכן לפעולה ונשקפה פה סכנה מידית וחמורה לחיי אדם ולשלום הציבור.
(בפני השופטים: ח, כהן, שמגר, שרשבסקי, עו"ד ד. מקרין למערער, עו"ד ח. ברנזון למשיבה. 27.1.76).
ע.פ. 595/75 - מיכאל זכרוביץ נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (תקיפת האשה והחזקת נשק) (הערעור נתקבל בחלקו).
המערער הורשע בתקיפת אשתו והחזקת נשק חם ונדון לשנה אחת מאסר על תנאי וקנס של שלושת אלפים לירות. ערעורו על חומרת העונש נתקבל. עצם העונש אינו חמור כלל אך לדברי המערער נפגע בעיקר בגין עצם ההרשעה והפרסומת שמשפטו זכה לו באחד העיתונים. בהתחשב בכך שבנוסף על העונש שהוטל
עליו נפגע המערער קשות בפגיעות שאין לביהמ"ש שליטה, עליהן הרי לפנים משורת הדין נתקבל ערעורו והקנס הועמד על 1800 ל"י בלבד.
(בפני השופטים: ח. כהן, שמגר, שרשבסקי. המערער לעצמו, עו"ד א. גריפל למשיבה. 26.1.76) .
ע.פ. 601/75 - נסים גיני נגד מדינת ישראל
*החזקת כף להכנת סם מסוכן (הערעור נדחה).
המערער החזיק בידו כלי המשמש להכנת סם מסוכן ובשעה שהמשטרה הגיעה למקום זרק אותו החוצה. הוא הורשע בעבירה לפי סעיף 10 (סמים מסוכנים) נוסח חדש ונדון ל- 6 חודשי מאסר שמהם שלושה חודשים מאסר בפועל. ערעורו נדחה. המערער טוען כי אין בעובדה שהחזיק בכלי לדקה עבירה של החזקת הכלי ברשותו לפי סעיף 10. אין לקבל טענה זו. נוכח פני ההוראה שבסעיף 8 בפקודה נראה המונח "רשות" הרבה יותר רחב מאשר המונח "החזקה", ומי שמחזיק פיזית בדבר ממילא נמצא: הדבר ברשותו.
(בפני השופטים: ח. כהן, שמגר, שרשבסקי. עו"ד א. קרפ למערער, עו"ד א. גריפל למשיבה. 26.1.76).
ע.פ. 562/75 - נחמן ברמן נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (עבירות מס) (הערעור נדחה).
המערער הורשע בעבירות מס שונות המתייחסות. להעלמת הכנסה של כ- 150 אלף לירות ונידון ל- 6 חודשים מאסר בפועל ו- 18 חודשים מאסר על תנאי וכן לקנסות כספיים שונים. הערעור שהיה מופנה נגד המאסר בפועל נדחה. גם אם מתחשבים בנסיבות המקילות אין העונש מוגזם וזאת בשים לב למדיניות הענישה המרתיעה שהתווה ביהמ"ש העליון בשורה של פסקי- דין, לגבי עבירות מהסוג האמור שיש לראותן באור חמור.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מני, ויתקון, החלטה - הנשיא אגרנט. עו"ד פרוסט למערער, עו"ד- מ. רוזנפלד למשיבה. 19.1.76).
ע.פ. 607/75 - טסקל מושקוביץ נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (גניבה ממעביד) (הערעור נדחה).
בעבירות של גניבה ממעביד טמונה מעילה באימון אשר המעביד רוכש לעובד. עבירות מסוג זה התרבו בשנים האחרונות ויש לראות במאסר בפועל, בדרך כלל, דרך הענישה היעילה וההולמת ביותר. הטבת הנזק ע"י הנאשם, ששלח ידו בכספי אחרים, היא ללא ספק נתון חשוב בקביעת מידת העונש, אך אין בכך כדי למנוע הטלת עונש מאסר בפועל.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, שמגר. החלטה - השופט שמגר. עו"ד תוסיה כהן למערער, עו"ד גב' ברנשטיין למשיבה. 25.1.76).
ע.פ. 548/75 - אריה ברוכיאן נגד מדינת ישראל
*החזקה התכופה" להרשעה בגניבה וחומרת העונש (הערעור נדחה).
בתאריך 26.6.74 בשעות ערב נגנב רשמקול מדירת המתלונן וכעבור שלושה ימים ראה המתלונן ברחוב מישהו המחזיק את הרשמקול. הוא גרם למעצרו של האיש והתברר שהלה קיבל את המכשיר מאת המערער בהשאלה. המערער טען כי קנה את המכשיר מאדם פלוני והמציא קבלה הנושאת את התאריך 27.6.74 על מכירת המכשיר במחיר הנ"ל. בקבלה צויין מספר תעודת הזהות של המוכר והוברר שהוא של אשה שאין לה כל קשר לענין. ביהמ"ש המחוזי לא האמין לגירסת המערער והרשיעו בהתפרצות לדירה וגניבת המכשיר ודן אותו לשנה אחת מאסר בפועל. הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה.לענין ההרשעה היו סתירות רבות שבהן הסתבך המערער ועל כן יכול היה ביהמ"ש שלא להאמין לגירסתו. התעוררה שאלה אם ניתן להרשיע את המערער
בגניבה על יסוד ההנחה של החזקה טריה לאתר שטענת הקניה בתום לב ירדה מן הפרק, או שאפשר היה להרשיעו רק בקבלת רכוש גנוב. התשובה לכך היא כי אפשר היה להרשיעו בגניבה. מותר היה לביהמ"ש להתחשב בהודעתו של המערער שקיבל את המכשיר למחרת יום הגניבה בשעות הצהריים ויחד עם זאת לדחות את הגירסה שקיבלו בדרך כשרה. אשר לעונש אין הוא חמור מדי בהתחשב עם עברו הפלילי של המערער.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, שמגר. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד ש. תוסיה כהן למערער, עו"ד גב' מ. ברנשטיין למשיבה. 25.1.76).
ע.פ. 524/75 - מדינת ישראל נגד צבי ארצי
*קולת העונש (גניבה ממעביד) (הערעור נתקבל).
המשיב הורשע בעבירות גניבה ע"י סוכן וגניבה ממעביד וכן בעבירות מרמה כאשר סכום העבירות עולה על 60 אלף לירות. ביהמ"ש המחוזי לא הטיל על המשיב עונש מאסר בפועל בהתחשב בכך שהחזיר את הגזילה לבעליה וכן שעברו למעלה מארבע שנים מביצוע העבירות ועד למתן גזר הדין. על כן הסתפק בהטלת קנס של 15,000 ל"י ומאסר על תנאי של שנתיים. ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור על קולת העונש, אך גם הוא נמנע מלהטיל עונש מאסר על המשיב. בנסיבות רגילות מן הדין והראוי להטיל מאסר בעבירות מסוג זה, אך בעניננו, המשיב עזב את הארץ וגזירת מאסר רק תרחיק אותו לצמיתות ולא תהא ברת ביצוע. מאידך, כדי להביע את גישתו המחמירה של ביהמ"ש לעבירות מסוג זה, הועלה הקנס לסכום של 50,000 ל"י.
(בפני השופטים: ח. כהן, שמגר, שרשבסקי. עו"ד ח. ברנזון למערערת, עו"ד קנת למשיב. 27.1.76).
ע.פ. 335/75 - סוהיל סביר נגד מדינת ישראל
*הרשעה במתן עדות סותרת (הערעור נדחה ברוב דעות).
המערער מסר למשטרה הודאה וכאשר זו נמסרה לו לחתימה עשה "קשקוש" המתיימר להיות חתימה ובה כתב בלועזית, בצורה בלתי קריאה, מילים שפירושם באיטלקית "לא נכון". החוקר סבר כי זו חתימת המערער ולאחר מכן העיד המערער בביהמ"ש ועדותו סתרה את הודאתו במשטרה. הוא הועמד לדין בעבירה לפי סעיף 120 א' לפח"פ של מתן הודאה סותרת, ואז טען כי ההודאה שמסר במשטרה למעשה איננה הודאה, שכן גילה את דעתו כי זו אינה נכונה בכך שחתם באיטלקית "לא נכון". בימ"ש השלום וכן ביהמ"ש המחוזי דחו את הגנת המערער והערעור על כך נדחה בשני פסקי- דין של השופטים לנדוי וח. כהן בעוד מ"מ הנשיא זוסמן סבר שיש לקבל את ערעורו של המערער. בפסקי הדין של השופטים ח. כהן ולנדוי צויין כי אילו היה המערער מוסר את הודאתו במשטרה ולאחר מכן חותם בצורה ברורה כי אינה נכונה היה בכך גילוי דעת שמה שמסר לחוקר אינו נכון, וממילא לא היתה בכך עדות סותרת אילו מסר עדות, אחרת בביהמ"ש. ברם, לא היתה בחתימתו גילוי דעת שמה שאמר לחוקר לא נכון, אלא תכסיס של הטעיית החוקר ומה שמחייב את המערער לצורך ההרשעה בעדות סותרת הוא התוכן שמסר לחוקר. השופט ח. כהן העיר כי מתן הודאה לחוקר ואחר כן ציון "לא נכון" על ההודעה, אין בה כשלעצמה עבירה. כאשר האדם חוזר בו בפני אותה רשות מגירסתו הראשונה אין בכך עבירה, שכן תמיד יש לתת לשקרן הזדמנות נאותה לחזור בו ולתקן את אשר עוות בפני אותה רשות. מ"מ הנשיא זוסמן סבר כי בחתימתו "לא נכון", קבע המערער בהודעתו לחוקר המשטרתי כי ההודעה כוזבת, וממילא העדות שמסר לאחר מכן ביהמ"ש איננה עדות סותרת.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ח. כהן. עו"ד פ. הרצברג למערער, היועץ המשפטי למשיבה. 21.1.76).
ע.פ. 604/75 - מדינת ישראל נגד יוסף אסולין
*הרשעה בגרימת חבלה חמורה במצב של שכרות וקולת העונש (ערעורו של המשיב על הרשעתו נדחה וערעור המדינה על קולת העונש נתקבל).
באחד הערבים התפתחו חילופי דברים בין המערער לבין המתלונן והמתלונן עזב את המקום והלך. אחרי דקות מספר השיגו המערער ודקרו בסכין שבידו בחזהו בצד השמאלי, המתלונן נפצע קשה וחייו היו תלויים לו מנגד. ביהמ"ש המחוזי דחה את גירסת המערער שכלל לא ביצע את הדקירה. מדברי המתלונן עלה כי המערער היה שתוי במידת מה בעת, ביצוע העבירה, ביהמ"ש המחוזי לא הרשיע את המערער בנסיון לרצח, באשר התעורר ספק אם יש מקום לייחס למערער כוונת קטילה, הדרושה לצורכי הרשעה בנסיון לרצח. ביהמ"ש המיר את סעיף האישום לעבירה של גרימת חבלה חמורה, והטיל על המערער עונש של שנה אחת מאסר בפועל ושלוש שנים מאסר על תנאי, ותשלום קנס של 3,000 ל"י. המערער ערער על הרשעתו וטען כי אם לא היה יכול ליצור את הכוונה הדרושה לצורכי הרשעה בנסיון לרצח, גם לא היה מסוגל ליצור את הכוונה לגרימת חבלה חמורה. לטענה זו אין יסוד. לא הוכח כי המערער לקה בשכרות שיש בה כדי לשמש הגנה. העדות בדבר שכרותו של המערער צריכה לעורר ספק בדבר יכולתו ליצור את הכוונה הספציפית לקטול את המתלונן, וספק כזה צריך לפעול לטובת המערער. אולם אין בכך כדי לשנות מן המסקנה כפשוטה העולה ממעשהו ומדבריו של המערער לפיהם יצר המערער כוונה לגרום חבלה חמורה. אשר לעונש - למערער רשימה של הרשעות קודמות ובהן עבירות לא מעטות של אלימות והתנהגות פרועה. מעשה העבירה היה חמור וכמעט גרם למותו של המתלונן. בעבירות של אלימות הכרוכות בשימוש בכלי חבלה, מן הראוי לגזור עונשים שיהיה בהם להרתיע את הנאשמים. על כן הועמד העונש על שלוש שנים מאסר בפועל ושלוש שנים מאסר על תנאי, ואילו הקנס בוטל מאחר ואינו הולם נסיבות המקרה.
(בפני השופטים: ויתקון, י. כהן, שמגר. החלטה - השופט שמגר. עו"ד גב' ז. לויצקי למערערת, עו"ד פ. רסיוק למשיב. 15.1.76).
ע.פ. 822/75 - אלברט סיבוני נגד מדינת ישראל
*בקשה לפסילת שופט (הערעור נדחה).
המערער ביקש משופט ביהמ"ש המחוזי בירושלים שיפסול עצמו מלדון במשפטו הפלילי, באשר בזמן שהמשפט היה תלוי ועומד הצהיר שר המשטרה בכנסת כי המערער הוא בעל רקע פלילי עשיר והרשעות רבות. ביהמ"ש המחוזי סירב לפסול את עצמו והערעור על כך נדחה. אכן לא היה מקום למתן ההצהרה האמורה, אך אין זה מצדיק את הטענה כי השופט פסול לדון במשפט המערער. טענה זו כמוה כטענה שכל שופט במדינה פסול מלדון באישום האמור. שופטי המדינה עצמאיים בהחלטותיהם ואין הם תלויים ברשות המבצעת או בכל גורם אחר, ולא קיימת כל אפשרות כי השופט לא יקיים דיון אובייקטיבי באישום הנדון על סמך הראיות שיובאו לפניו.
(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד ר. בראון למערער, עו"ד ד. גורני למשיבה. 13.1.76).
ע.פ. 282/75 - יאסר קרקי נגד מדינת ישראל
*הרשעה בחטיפה וחומרת העונש
(הערעור נדחה).
המערער הורשע בחטיפת המוציא לאור של עתון אל פג'ר מביתו בירושלים המזרחית, עבירה על סעיף 256 לפח"פ ונדון לשש שנות מאסר בפועל, הערעור על ההרשעה ועל מידת העונש נדחה. לענין ההרשעה - המערער מסר הודאה מרצונו החופשי שבה פירט את עובדות המקרה וההודאה מתאשרת בשורה של עובדות אשר במשקלן המצטבר סיפקו די והותר את "הדבר מה" הנוסף הדרוש. לזה נוספה העובדה שהאליבי של המערער הופרך. החטיפה בוצעה תוך איום באקדח ותוך החלטת החוטפים שאם הקרבן יתנגד לחטיפה הוא יירצח נפש. על כן הוכח שהחטיפה באה כדי להעמיד את החטוף בסכנת רצח, לפי סעיף 256 הנ"ל. לענין העונש - ערערה המדינה על קולת העונש והמערער על חומרתו, אך ביהמ"ש לא התערב במידת העונש.
(בפני השופטים: לנדוי, עציוני, בייסקי. החלטה - השופט לנדוי. 14.1.76).
ב ת ו כ ן
* ע.פ.39+52/75+9 - מרדכי רוזוליו ואח' נגד מדינת ישראל......................194 ─ * גניבה ממעביד.
─ * קבלת נכסים גנובים.
─* ע.פ. 581/75 - ...................................194 ─ * טענת "פיתוי" למסירת הודאה במשטרה.
─* ע.פ. 378/74 - ...............................195 ─ * קבלת הקלטה כסיוע ע"י בימ"ש שלערעור.
─ * הסיוע הנדרש לעדות שותף לדבר עבירה.
─* בג"צ 549/75 - .................196 ─ * הליכי מינהל בביטול היתר שניתן לאזרח.
─* בג"צ 94/75 - .................197 ─ * סמכות בג"צ בבקורת על ביה"ד של העדה הארמנית בענין הנוגע לתושבי ─ השטחים המוחזקים.
─* בג"צ 596/75 - .........................198 ─ * פרסומת בטלויזיה.
─* בג"צ 550/75 - ...................199 ─ * התמחות.
─
─* בג"צ 524/75 - הפקדת תכנית שינוי לתכנית מתאר..............................200 ─* בג"צ 614/75 - נוהל דיון בבקשת תגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים..........200 ─* בג"צ 603/75 - בקשה לפסילת דיינים.........................................200─* בג"צ 502/75 - קביעת נכות לצורך קבלת הלואה למכונית........................201 ─* בג"צ 313/75 - בקשת אישור על איסור בניה לצורך מס רכוש.....................201 ─* בג"צ 637/75 - טענה נגד פסיקה בי"ד לעבודה.................................201─* בג"צ 466/75 - פסילת עובד מקבלת משרה בשטחים המוחזקים......................201 ─* ע.פ. 629/75 - חומרת העונש (עבירות מרמה)..................................202 ─* ע.פ. 561/75 - הרשעה בהחזקת חשיש כשעד אחד לא מופיע ברשימה שבכתב ─ האישום וחומרת העונש........................................202─* ע.פ. 276/75 - שינוי גז"ד לאחר נתינתו.....................................202─* ע.פ. 421/75 - חומרת העונש (שוד)..........................................203 ─* ע.פ. 600/75 - קולת העונש (גרימת חבלה חמורה)..............................203─* ע.פ. 59/75 - הסתמכות על עדות מתלונן בעל עבר פלילי וחומרת העונש ─ (חבלה המורה)................................................203─* ע.פ. 324/75 - חומרת העונש (שוד)..........................................204 ─* ע.פ. 512/75 - חומרת העונש (אינוס ילדה)...................................204─* ע.פ. 477/75 - חומרת העונש (החזקת נשק והתפרצות)...........................204─* ע.פ. 595/75 - חומרת העונש (תקיפת האשה והחזקת נשק)........................204─* ע.פ. 601/75 - החזקת כף להכנת סם מסוכן....................................205 ─* ע.פ. 562/75 - חומרת העונש (עבירות מס)....................................205─* ע.פ. 607/75 - חומרת העונש (גניבה ממעביד).................................206 ─* ע.פ. 548/75 - "החזקה התכופה" להרשעה בגניבה וחומרת העונש..................206 ─* ע.פ. 524/75 - קולת העונש (גניבה ממעביד)..................................206─* ע.פ. 335/75 - הרשעה במתן עדות סותרת......................................206─* ע.פ. 604/75 - הרשעה בגרימת חבלה חמורה במצב של שכרות וקולת העונש..........207 ─* ע.פ. 822/75 - בקשה לפסילת שופט...........................................207─* ע.פ. 282/75 - הרשעה בחטיפה וחומרת העונש..................................207─
─
─
─
─
─