ע.א. 557/75 - אגקי אמיר נגד מרדכי כהן
*מחיקה על הסף של עילה שנתווספה ע"י תיקון כתב תביעה.(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים (השופטת בן-פורת) בהמרצה 309/75 - הערעור נדחה).
העובדות:
הצדדים ערכו ביניהם ביום 2.8.71 זכרון דברים למכירת דירה כשהמשיב הוא המוכר והמערער הוא הקונה. על חשבון מחיר הדירה שילם הקונה למוכר סכום של 500 ל"י ובזכרון הדברים נקבע סכום של 5000 ל"י פיצויים מוסכמים בגין הפרה יסודית של זכרון הדברים. ביום 14.6.72 הגיש המערער לבימ"ש השלום כתב תביעה בסדר דין מקוצר, שבו תבע מאת המשיב החזרת הסכום של 500 ל"י ששילם על חשבון הדירה, וכן 5000 ל"י פיצויים עקב הפרת זכרון הדברים. בינואר 1973 ביקש המערער תיקון כתב התביעה ע"י הגדלת סכום הפיצויים והעברה התיק לביהמ"ש המחוזי עקב גובה הסכום הנתבע. מבוקשו ניתן לו. באותו חודש ביקש המערער עיקול הדירה נשוא התביעה כדי להבטיח תשלום הפיצויים. גם מבוקשו זה ניתן לו. רק חצי שנה לאחר מכן, ביוני 1973, הגיש המערער בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה ובה ביקש כי הסעד העיקרי הנדרש על ידו יהיה ביצוע בעין ולחילופין פיצויים. המשיב התנגד לכך, אך ביהמ"ש החליט להרשות את הגשת התיקון. לכתב התביעה המתוקן הגיש המשיב כתב הגנה, ויחד עם זאת ביקש בדרך המרצה למחוק על הסף את את עילת התביעה לביצוע בעין. ביהמ"ש המחוזי נעתר לבקשה ועל כך הערעור.
החלטה - השופט עציוני:
א. התרת התיקון המאפשר לצד להוסיף עילה מסוימת לכתב התביעה אינה מונעת הגשת בקשה לדחיית התיקון. זאת גם אם הנימוק שמעלים בבקשה לדחיה על הסף כבר הועלה בהתנגדות לתיקון כתב התביעה. בשלב הבקשה לתיקון די היה שנשוא התיקון קשור לתובענה ושהוא שנוי במחלוקת בין הצדדים. ביהמ"ש איננו דן באותו שלב, בסיכויים של העילה להתקבל בדיון לגופו של ענין. לעומת זאת, בבקשת הדחיה על הסף, בודק ביהמ"ש לגופה את הטענה.
ב. כדי להראות רצון לשים קץ לחוזה, ולהשתמש בזכות הברירה בין ביצוע בעין לבין פיצויים אין צורך בהודעה פורמלית אלא אפשר להסיקה מהתנהגות הנפגע. בנסיבות מסוימות הגשת התביעה בה בוחר הצד הנפגע בפיצויים בלבד ובהשבה, יכולה להראות על רצון לשים קץ לחוזה. בענייננו מביאה התנהגות התובע למסקנה אחת ויחידה כי ויתר על קיום החוזה וביצוע בעין והסתפק בתביעת הפיצויים.
ג. כאשר הצד הבוחר לבטל את החוזה מודיע על ביטול החוזה אין צורך בהסכמתו של הצד השני לביטול והעדרה של הסכמה כזו איננה מקנה לנתבע זכות לחזור בו מן הביטול.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מני, עציוני עו"ד י. אזר למערער, עו"ד א. רוזן למשיב. 22.1.76).
ע.א. 376+393/75 - עבדול סולמן נגד אמקור בע"מ
*חישובי פיצויי נזיקין.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט רובין) - ערעורה של אמקור נדחה וערעורו של המערער נתקבל בחלקו).
העובדות:
המערער עבד בהפעלת מכבש אצל המשיבה ובתאונת עבודה נקטעו לו ארבע אצבעות. כמסתבר היתה המכונה מגודרת מלפנים אך לא מצדדיה ולנוכח תקלה דחף המערער את ידו מן הצד וכך
ארעה התאונה. ביהמ"ש המחוזי קבע למערער נכות של 50 אחוז, הטיל על המערער אשם תורם בשעור של 30 אחוז, וחייב את המשיבה בתשלום פיצויים בסכום של למעלה ממאתיים אלף לירות שמתוכו נוכה סכום של כ-160 אלף לירות כספי הביטוח הלאומי, כך שלבסוף נפסק למערער סכום של 61 אלף לירות. הערעור מכוון לחלוקת הרשלנות ופריטים שונים שבקביעת הפיצויים.
החלטה - השופט י. כהן:
א. אין ממש בטענת המשיבה שהמערער בלבד אשם בתאונה. מכיון שהמכונה לא היתה מגודרת בצדדיה הרי שהיא לא היתה מגודרת לבטח כדרישת החוק. אין ספק שהמערער התרשל, אך החובה של גידור נועדה לשמור על העובד בעיקר מפני תוצאת רשלנותו. כאשר מדובר בהפרת חובה חקוקה ,רק במקרים נדירים יקבע ביהמ"ש כי רק העו"ד אשם ברשלנות. בתאונה הנובעת מהפר חובה חקוקה מצד המעביד, יש לנקוט בקו מתון יחסית ביחס לרשלנותו התורמת של העובד ואין להחמיר עימו. כאן לא זו בלבד שהאחריות של 70 אחוז שהוטלה על המשיבה אינה גבוהה, אלא למעשה צריך היה להקטין את שעור הרשלנות של המערער ולהעמידו על 20 אחוז. ברם, מכיון שבענין אחר זיכה השופט את המערער בסכום הגדול במידה ניכרת מכפי שהגיע לו, הרי שני העניינים מתקזזים.
ב. הענין השני הוא תוספת של 40 אחוז שקבע ביהמ"ש המחוזי על סכומי ההשתכרות שהמערער משתכר בנוסף לעליית השכר הרגילה הנובעת מירידת ערך המטבע. קביעת שיעור כזה של עליית שכר הריאלי מהווה ניחוש שאין לו בסיס מספיק במציאות כפי שניתן לחזות אותה מראש.
ג. מן הסכום המהוון שמשלם הביטוח הלאומי ואשר מנכים מסכום הפיצויים הנפסק, יש להוריד סכום מהוון של קיצבת זיקנה. ביהמ"ש המחוזי הוריד סכום מהוון של קיצבת זקנה של יחיד, אך מכיון שהמערער הינו נשוי צריך היה להוריד סכום מהוון של קיצבת זיקנה לזוג.
ד. המשיבה ביקשו להגיש ראיה נוספת המצביעה על כך שהתקרה של התגמולים שהביטוח הלאומי משלם עלו מאז מתן פסה"ד, אך מאידך עלה השכר המשתלם לעובדים ואין לפתוח את החשבון מחדש.
(בפני השופטים: ויתקון, כהן, שרשבסקי עו"ד ש. בן- יעקב למערער, עו"ד ד. שפט למשיב, 26.1.76).
ע.א. 372/75 - הולנדר ישראל נגד חננאל מרדכי
*ויתור על זכות ביצוע בעין של חוזה. * שיקול דעת ביהמ"ש בהתניית תנאים לביצוע בעין.(ערעור וערעור נגדי על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטת אבנור) בת.א. 3883/11 - הערעורים נדחו)
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ברנזון, י. כהן).
העובדות:
הצדדים חתמו על זכרון דברים שלפיו מכר המערער למשיב דירה. בזכרון הדברים נקבע מחיר הדירה, - 7000 ל"י במזומנים ,וחלק ע"י העברת משכנתא משם המוכר לשם הקונה. על החשבון שולם 1,200 ל"י ולגבי היתרה לא נאמר מתי תעמוד לפרעון, אך נקבע כי סכום זה יהיה צמוד למדד. עוד נקבע בזכרון הדברים סכום של 5,000 ל"י פיצויים בגין הפרת הסעיפים הנוגעים למחיר ולתנאי התשלום וכן נאמר ש"כל התנאים האחרים בעריכת חוזה המכר יהיו כמקובל בחוזים דומים ולפי הבנת (עוה"ד שיערוך ההסכם)". המשיב נכנס לגור בדירה בהתאם לזכרון הדברים והוא מחזיק בה עד היום, אך חוזה בין בעלי הדין לא נחתם והמוכר לא היה עוד מעונין בביצוע ההסכם. הוא שלח מכתב לקונה כי הוא מוכן לחתימת ההסכם אם יופיע תוך 10 ימים, לטענת המוכר לא הופיע הקונה תוך עשרת הימים, ועל כן ראה את עצמו חופשי מביצוע ההסכם. ביהמ"ש המחוזי הורה על ביצוע
בעין של ההסכם, חייב את המשיב לשלם את הסך 5,800 ל"י בתוספת הפרשי הצמדה וריבית של %22 ואת המערער חייב להעביר את הדירה למשיב. על כך הערעורים.
החלטה - השופט י. כהן:
א. כאשר הצדדים חותמים על זכרון דברים, והסכימו שבנוסף לכך ייערך חוזה מכר ביניהם, אין תוקפו של זכרון הדברים מותנה בחתימתו של חוזה מכירה, אלא אם נאמר במפורש כי זכרון הדברים כפוף לחוזה מכירה. בעניננו לא נאמר כך ורק נקבע כי ייחתם הסכם ועל כן גם זכרון הדברים מחייב.
ב. זכרון הדברים כולל את התנאים העיקריים הדרושים בחוזה מעין זה, ואת התנאים החסרים ניתן להשלים ללא קושי, מכיון שאלה הם תנאים מקובלים, ובזכרון הדברים הסכימו הצדדים כי התנאים שלא פורטו בו יהיו התנאים המקובלים.
ג. אין לאמר שזכרון הדברים הופר בכך שהמשיב לא הופיע בתוך 10 ימים לחתום על ההסכם. ראשית, לא ברור אם אמנם לא הופיע המשיב תוך 10 ימים, אך גם אם איחר בכמה ימים, הרי זה בגדר ספק אם האיחור מצדיק ביטול החוזה.
ד. אשר לערעור שכנגד בענין פסיקת ריבית בנוסף לתנאי ההצמדה - אין חוק פסיקת ריבית חל על הענין הנדון, באשר לא מדובר כאן בסכום כלשהו שנפסק ע"י ביהמ"ש לטובת צד כלשהו. מדובר כאן בביצוע הסכם מכר, שבו מתנה ביהמ"ש את הביצוע בתנאים מסוימים, בהתאם לשיקול דעת שיש לשופט המצווה על ביצוע בעין של החוזה. שיקול דעת זה יש לשופט הן עפ"י חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), והן לפי הדין שחל לפני כן, היינו דיני היושר האנגליים שלפיהם יכול היה ביהמ"ש להתנות ביצוע בעין בתנאים הנראים לו צודקים בנסיבות הענין.
ה. ביהמ"ש העליון העיר, אגב, שהצדדים לא קיימו בעניננו את הוראות התקנות בדבר הגשת העתקי מסמכים לביהמ"ש העליון כאשר הצדדים מבקשים להסתמך עליהם. בלעדי מסמכים אלה לא היה מקום לערעורים, והיה מקום, לפי מידת הדין, לדחות את הערעורים מבלי להכנס לבירור לגופם. ברם, ביהמ"ש נהג לפנים משורת הדין עם בעלי הדין, אך הפנה תשומת לבם של עורכי הדין, כי מחובתם לייצג בנאמנות ובמיומנות את שולחיהם, ועליהם להקפיד על מילוי הוראות התקנות כדי לא לסכן זכויות שולחיהם.
(עו"ד א. גביש למערער, עו"ד א. מרגלית למשיב. 29.1.76).
בג"צ 156/75 - פאוזי דקה ואח' נגד שר התחבורה
*אי סבירות הפוסלת תקנה.(התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל).
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, שמגר, שרשבסקי)
בעתירה זו התעוררה שאלה אם הוראה בתקנות התעבורה, הנוגעת להענקת רשיונות למוניות, המונעת הענקת רשיון מונית למי שמחזיק כבר בשותפות עם אחר ברשיון שניתן לו במקורו ע"י משרד התחבורה, לוקה במידה כזו של אי סבירות, עד שיש לראותה, מטעם זה בלבד, כבטלה מעיקרה. תשובת בג"צ היתה שלילית ועל כן דחה את העתירה. בפסק דין מקיף הנוגע לסבירותן של תקנות ושל התערבות ביהמ"ש לבטל תקנה מחמת חוסר סבירות סקר השופט שמגר בהרחבה את מגוון ההלכות הנוגעות לאספקטים השונים של חוסר סבירות, העקרונות והקוים המנחים כדי לפרש את אמות המידה לצורך הסוגיה טל ענין חוסר הסבי- רות. ביטויה של חוסר סבירות הם בעיקרו של דבר כל אחד מאלה או בדומיהם: הפליה פסולה, פגיעה מפליגה בזכות הצדק, זדון או כוונה רעה, או פגיעה מהותית בזכויות יסוד.
מבחינת ההיקף והמידה, תקנות ייראו פסולות מטעמי חוסר סבירות אם זו מתגלית בהם באופן ברור וגלוי במידה קיצונית היורדת לשורשו של ענין, וכאשר היא מהוה סטיה בעליל מעבר לכל כוונה שניתן היה לייחס למחוקק הראשי שהסמיך רשות פלונית להתקין תקנות.
(עו"ד ר. שרון לעותרים, עו"ד מ. חשין למשיב. 27,1.76).
ע.א. 815/75 - פלוני נגד פלונית
*מזונות (הערעור נדחה) האשה הגישה תביעת מזונות נגד בעלה המערער ובעוד התביעה תלויה ועומדת הגיעו הצדדים לידי הסכם גירושין בביה"ד הרבני. באותו הסכם הצהירו בני הזוג כי "הואיל וחיי הנישואין לא עלו יפה והצדדים חיים בנפרד" וכו' הגיעו להסכם גירושין. המערער חזר בו מהתחייבותו לתת גט והאשה חידשה את תביעת המזונות. בין היתר טען המערער כי האשה היא מורדת באשר עזבה את הדירה המשותפת ללא סיבה וביהמ"ש המחוזי קבע כי בהסכמה הדדית של בני הזוג להתגרש הוא רואה סיבה מספקת לעזיבת המשיבה את בית המגורים המשותף, וממילא לא הוכחה טענת מורדת. הערעור נדחה, יכול היה ביהמ"ש לקבל את ההסכם כראיה אף על פי שהוא נעשה לאחר שהוגשה תביעת המזונות ואף על פי, שלמעשה הוא לא בוצע.
(בפני השופטים: ויתקון, עציוני, בייסקי. החלטה - השופט בייסקי. עו"ד נאמן למערער, עו"ד חן למשיבה. 28.1.76).
בג"צ 557/75 - בניני קדמת לוד בע"מ נגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה בלוד
*ביטול היתר בניה וחלוקת סמכויות בין ועדה מקומית למחוזית (הצו הפר להחלטי).
העותרת קיבלה מהמשיבה היתר לבנות בנין בן 7 קומות וביקשה לאפשר לה הקמת קומה נוספת, המשיבה דנה בבקשה והמליצה בפני הועדה המחוזית לאשר קומה זו. הועדה המחוזית לא זו בלבד שסירבה לתת אישור לקומה נוספת, אלא הודיעה לועדה המקומית שיש להפחית מן ההיתר שניתן ארבע דירות ולאשר רק 6 קומות. הועדה המקומית שלחה לעותרת היתר חדש להקמת 6 קומות. העתירה נתקבלה. לענין הקומה השמינית - אין זה ברור שהועדה המחוזית היא שצריכה להחליט על כך. לא תמיד הקמת קומה נוספת מהווה סטיה ניכרת הדורשת אישור הועדה המחוזית ויתכן שמדובר בהקלה בלבד שהועדה המקומית צריכה להחליט בה. על כן הורה בג"צ לועדה המקומית לדון בבקשה לגופה. אשר לביטול ההיתר להקמת 7 קומות - המשיבה ביטלה את ההיתר מבלי שנתנה לעותרת לטעון את טענותיה וברור שהחלטת הביטול שנתקבלה תוך פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי היא מחוסרת תוקף. בג"צ הוסיף כי ספק אם בכלל רשאית המשיבה לבטל את ההיתר אחרי שהעותרת החלה בבניה עפ"י ההיתר ונכנסה להוצאות.
(בפני השופטים: י. כהן, שרשבסקי, בייסקי, עו"ד מ. שחטר לעותרת, עו"ד י. וינר למשיבה. 19.1.76).
בג"צ 13/76 - פלוני נגד ביה"ד הרבני ופלונית
*טענת חוסר סמכות של בי"ד רבני (העתירה נדחתה).
הצדדים נשואים, העותר אזרח ישראלי המתגורר באיטליה והמשיבה בעלת נתינות איטלקית, היא הגישה לביה"ד הרבני בת"א תביעת גירושיו וכן ביקשה כי ביה"ד יפנה למשרד החוץ שלא יאריך את תוקף דרכונו של העותר. ניתנה החלטה זמנית ע"י ביה"ד הרבני ובינתיים הגיש העותר באמצעות ב"כ תביעה לביה"ד הרבני לשלום בית וכן ביקש שביה"ד לא יטפל בענין הארכת תוקף דרכונו. ב"כ שני הצדדים הופיעו בפני ביה"ד מספר פעמים. אחרי הדיונים הללו העלה ב"כ העותר טענה כי לביה"ד אין סמכות לדון בתביעת הגירושין, ביה"ד קבע שהעותר החמיץ את ההזדמנות לטעון טענת חוסר סמכות ועתירת העותר נגד החלטה זו נדחתה. אכן, אם נכונים דברי
העותר בדבר מקום מושבם של הצדדים לא היתה לביה"ד סמכות ייחודית לדון בתביעת הגירושין, אך טענת חוסר סמכות של ביה"ד יש לעורר בהזדמנות הראשונה ואם לא נעשה כן לא תשמע הטענה בבג"צ.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, שרשבסקי. החלטה - השופט שרשבסקי. עו"ד ה. מאור לעותר. 29.1.75).
בג"צ 318/75 - רוברט הדג'ט ואח' נגד הועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה ואח'
*היתר בניה (הצו הפך להחלטי).
העותרים רכשו בפברואר 1972 חלקת אדמה בתחומי עירית חדרה על מנת להקים עליה שכונת מגורים, הם הגישו לועדה המקומית בחדרה תכנית לשינוי תכנית המתאר המקומית להקמת שלושה בתי מגורים של שש קומות כל אחד. הועדה המקומית המליצה בפני הועדה המחוזית על הפקדת התכנית. הועדה המחוזית דנה בענין, והציעה לעותרים שבמקום שלושה מבנים של שש קומות ייבנו שלושה מבנים של 4, ו- 8 קומות כל אחד. העותרים תקנו את התכנית והועדה המחוזית החליטה על הפקדת התכנית המתוקנת. הודעה על הפקדת התכנית פורסמה ולא הוגשו התנגדויות. בינתיים הכינה הועדה המקומית שינוי תכנית המתאר בחדרה והעבירה אותה לועדה המחוזית ולפי אותה תכנית ייבנו באותו איזור בנינים של 2, 3 קומות בלבד. אי לכך, משהובאה תכנית העותרים לאישור סופי בפני הועדה המחוזית החליטה הועדה לדחות את התכנית. עתירת העותרים נתקבלה. התכנית היתה בפני הועדה המחוזית אשר החליטה על הפקדתה, הועדה דנה בתכנית והציעה בה תיקונים ואין לקבל את דעתה הנוכחית כי התכנית אינה עונה על דרישות התכנון הטוב. אמנם ועדה מחוזית יכולה לדחות תכנית גם אם לא הוגשו התנגדויות, ואולם בעניננו שיקוליה של הועדה הם כאלה שעל ביהמ"ש להתערב כדי למנוע עוול לעותרים. אמנם, אפשר שהועדה תשגה כאשר תחליט על הפקדת תכנית ולמען טובת הציבור תגיע למסקנה שיש לתקן את השגיאה כדי למנוע נזק מן הציבור, אולם במקרה דנא גישת הועדה המקומית החייבת לייצג את טובת העיר, מוסיפה להיות נוחה לתכנית העותרים, הועדה המקומית אישרה לעותרים להקים אחד משלושת הבנינים, כבר גבתה מס השבחה ופירוש הדבר שאין הועדה המקומית מזדהה עם עמדת הועדה המחוזית. בינתיים הוציאו העותרים הוצאות מרובות ואף התקשרו בחוזים למכירת חלק מהדירות ועל כן יש לאשר את התכנית כפי שהופקדה.
(בפני השופטים: לנדוי, שמגר, בייסקי. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד ר. כספי לעותרים, עו"ד מ. חשין למשיבה. 2.2.76).
בג"צ 3/76 - רוני לוריא ואח' נגד עירית ת"א ואח'
*חניה על מדרכות (העתירה נדחתה).
העותרות ביקשו להורות למפקח על התעבורה ועירית ת"א שלא לבצע את התכנית להקצות מדרכות לחניית כלי רכב. העתירה נדחתה באשר לפי תקנות התעבורה רשאית הרשות המוסמכת להתיר חניית כלי רכב על המדרכות, ולכאורה אין הסמכות הזו מוגבלת כלל.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, י. כהן. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד גרוס לעותרות 22.1.76). בג"צ 39/76 - עזבון המנוח יהושוע יעבץ נגד ביה"ד הארצי לעבודה ואח'
*התערבות בפסיקת בי"ד לעבודה
(העתירה נדחתה).
המנוח יהושע יעבץ עבד בחברת החשמל ונסע לחיפה לאסיפה כללית של קרן לחסכון של עובדי חברת חשמל שבה כיהן כחבר הנהלה. בשובו נספה והתלויים בו תבעו את המוסד לביטוח לאומי לתשלום קיצבת תלויים. ביה"ד האיזורי דחה את התביעה מפני שהמוות לא נגרם בזמן עבודתו ועקב עבודתו של המנוח אצל חברת החשמל. בערעור בפני ביה"ד הארצי ביקשו העותרים להוסיף טענה חילופית שהמנוח היה עובד של הקרן, נוסף על היותו עובד חברת החשמל, אך ביה"ד דחה את הבקשה מפני
שמצא שהנימוק הנוסף חורג מנשוא הדיון כפי שהוכרע בביה"ד האיזורי. עתירת העותרים נדחתה. אפילו לדעת המרחיבים את תחום, התערבותו של בג"ץ בהחלטות ביה"ד לעבודה, אין עילה למתן הצו המבוקש. אין לגלות בהחלטת ביה"ד הארצי טעות משפטית בולטת או טעות יסודית כלשהי שתצדיק מעין ערעור על ההחלטה. התיקון של כתבי טענות הוא ענין שבשיקול דעת גם תוך מערכת בתי המשפט, ולא כל שכן כאשר מבקשים העותרים לחדש את הדיון על החלטה שניתנה בתוך מערכת בתי הדין לעבודה,
(בפני השופטים: לנדוי, י. כהן, בייסקי. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד א. פורז לעותרים. 2.2.76) .
ב.ש. 37/76 - מדינת ישראל נגד שלמה וענונו
*שחרור בערובה (הערר נתקבל).
המשיב היה עצור כחשוד בביצוע, התפרצות ועבירות נוספות ושוחרר בערבות. לאחר מכן נכנס לחנותם של שני המתלוננים, התפרע, קילל ואיים שיהרוג אותם אם לא ישנו את העדות שנמסרה במשטרה. כתב האישום בקשר לעבירת ההתפרצות ובעבירות האחרות עמד להיות מוגש תוך שבוע ימים. ביהמ"ש המחוזי החליט לשחרר בערבות את המשיב ממעצרו בקשר לאישום באיומים והערר על כך נתקבל, המחוקק מתייחס לעבירת איום כגון זו בחומרה והעונש המירבי הוא עתה תשע שנים. איומים מסוג זה נפוצו לאחרונה ויש בהם כדי לסכל עשיית צדק בפלילים.
(בפני: השופט לנדוי. עו"ד גב' רוזנפלד לעוררת, עו"ד מוסק למשיב. 15.2.76).
המ' 891/75 - פלוני נגד פלונית
*הארכת מועד (הבקשה נדחתה).
המבקש הוזמן למתן פס"ד בביהמ"ש המחוזי אך לא הופיע ופסה"ד ניתן בהעדרו. רק לאחר שהומצא פסה"ד באמצעות הוצל"פ הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור אך בקשתו נדחתה, באשר הרשם לא גילה טעם מיוחד להארכת המועד. הערר על כך נדחה. המערער טוען כי יש לו עילה טובה לערעור אך ההלכה היא שאין די בכך כדי לשמש טעם מיוחד להארכת מועד. כיון שהמועד להגשת הערעור מתחיל מיום שימועו של פסה"ד אם הוזמן בעל הדין, וזאת גם אם לא הופיע ופסה"ד ניתן בהעדרו, הרי שהמערער איחר בהגשת ערעורו.
(בפני: השופט ח. כהן. 6.2.76).
בר"ע 265/75 - פלוני ואח' נגד פלונית ואח'
*מזונות (הבקשה נדחתה).
המשיבה, אישתו של המבקש, הגישה נגד המבקש תביעה למזונות וכן מתן צו זמני שיאסור על המבקש להשתמש בדירה המשותפת של בני הזוג, ביהמ"ש המחוזי קבע כי גירסת האשה שהויכוחים בין בני הזוג לא התנהלו בשלווה וכי במהלך הויכוחים תקף הבעל את האשה היא יותר סבירה מגירסת הבעל. מסקנתו היתה שהמשך שהיית בני הזוג תחת קורת גג אחת מהווה הפרעה רצינית לאשה ועל כן נתן צו זמני כבקשת האשה. הערעור על כך נדחה. לפי הראיות שהיו בפני ביהמ"ש המחוזי, הוא היה רשאי להעדיף את גירסת האשה על זו של הבעל ולקבוע, לצורכי מתן צו ביניים, שאכן הבעל תקף את האשה ונוול את פיו בנוכחות הילדים, ובמצב ענינים זה רשאי היה לקבוע שיש להפריד באופן זמני בין מגורי בני הזוג.
(בפני השופטים: ברנזון, י. כהן, שמגר. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד א. גבירי למבקשים, עו"ד ה. בסוק למשיבים, 10.2.76).
ע.פ. 585/75 - מחמוד מחאמיד נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (התפרצות ומעשה מגונה).
(הערעור נדחה). המערער פרץ לבית מגורים וגנב מתוכו סכומי כסף וחפצים וכן עשה מעשה מגונה בבחורה בשנתה. הוא נדון למאסר של שנתיים בגין ההתפרצות ומאסר שנתיים בגין המעשה המגונה כששני העונשים מצטברים. הערעור על חומרת העונש
נדחה. למערער רשימה ארוכה של הרשעות קודמות ומהן עבירות נגד רכוש. ב"כ המערער הביא בפני ביהמ"ש שורה של פסקי דין מן הזמן האחרון שבהם ניכרת, לדעתו, הקלה בעונשים שהוטלו. אולם חלק מפסקי הדין ניתנו בערעורים של הנאשמים כך שאין להקיש מהם על מדיניות הענישה של ביהמ"ש העליון. ובאשר לפסקי דין אחרים הרי כל ענין נדון עפ"י נסיבותיו המיוחדות. השאלה היא אם העונש כפי שהוטל כאן מוגזם עד כדי שביהמ"ש שלערעור יוכל לשנותו והתשובה לכך היא שלילית.
(בפני השופטים: לנדוי, י. כהן, בייסקי. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד מ. וקסמן למערער, עו"ד מישייקר למשיבה, 2.2.76).
ע.פ. 342/75 - בן ציון גרמי נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (גניבה ממעביד ומרמה) (הערעור נתקבל בחלקו).
המערער הורשע בשורה ארוכה של מעשי גניבה ממעביד ועבירות מרמה אחרות ונדון לשנה אחת מאסר בפועל וכן הופעל עונש מאסר על תנאי של שנה באופן מצטבר. הערעור על חומרת העונש נתקבל בחלקו. כמסתבר גרמו נסיבותיו האישיות של המערער, הנובעים מיחסים סבוכים עם בני משפחתו, למשברים נפשיים, שבעטיים הוא גם מתקשה לבטא עצמו בע"פ ועל כן הגיש את טיעונו בכתב, בבית הסוהר החלו לטפל בו פסיכולוג ועובדים סוציאליים ונראה כי נפתח פתח צר שממנו סיכוי לשיקומו. על כן החליט ביהמ"ש להקל במידת מה בעונש, באופן שמתוך תקופת המאסר החדש יהיו ששה חודשים מאסר על תנאי וששה חודשים מאסר בפועל.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, שמגר. החלטה - השופט שמגר. המערער לעצמו, עו"ד גב' מ. ברנשטיין למשיבה. 15.2.76).
ע.פ. 667/75 - עבדללה פדילה נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (נשיאת נשק) (הערעור נדחה).
המערער הורשע בנשיאת כלי נשק הכוללים תת מקלע קרל גוסטב, אקדח ותחמושת ומכירתו לסוחר בלתי חוקי בנשק. הוטל עליו עונש של שנה אחת מאסר וקנס כספי והערעור על כך נדחה. לדבריו, מצא המערער את הנשק בימי מלחמת ששת הימים והחזיק אותו עד עתה, ואולם יכול היה מאז למסור את הנשק לשלטונות מרצונו הטוב והיה זוכה להתחשבות מירבית. המסחר בנשק קטלני מהווה סכנה חמורה ביותר לציבור.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, בייסקי. המערער לעצמו, עו"ד גב' ראב למשיבה. 10.2.76).
ע.פ. 300/75 - נחום ארמן נגד מדינת ישראל
*העדפת עדות מתלונן בתקיפה (הערעור נדחה).
תגרה התפתחה בין המערער לבין המתלונן עקב החניית מכונית והתוצאה היתה שהמתלונן נחבל קשה בעינו. ביהמ"ש המחוזי קיבל את גירסת המתלונן שהותקף ודחה את גירסת המערער תוך שהזהיר את עצמו כחוק שמדובר בעדות עד יחיד בלבד. הערעור על כך נדחה. טענת המערער הינה שלא די בכך שביהמ"ש כינה בשם "העדפה" את עדות המתלונן על פני עדות המערער, כל עוד לא אמר כי המערער נשבע לשקר וכי הוא מאמין למתלונן בלבד. אולם נראה הדבר שהשופט המחוזי האמין לעדות המתלונן בכל הנוגע לעצם התקרית ואם נמנע השופט מלאמר שהמערער שיקר בעדותו, אין זאת כי השאיר את האפשרות פתוחה שסיפורו של הנאשם בעדותו נמסר בתום לב.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, י. כהן. עו"ד מרידור למערער, עו"ד ז. לויצקי למשיבה. 22.1.76) .
ע.פ. 619/75 - יצחק בן ימיני נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (גרימת מוות בתאונה) (הערעור נתקבל).
המערער הורשע בנהיגה רשלנית שגרמה למותו של ילד בן שלוש וחצי וזאת תוך כדי נסיעה במהירות של 94 קמ"ש בדרך עירונית, בתחילה הואשם
בעבירה לפי סעיף 212 לפח"פ אך לאחר מכן הוחלף האישום בסעיף 218 והמערער הודה באשמה. המערער נדון לעונש של שנה אחת מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על תנאי וכן פסילה מנהיגה והערעור על חומרת העונש נתקבל. ביהמ"ש העליון הבהיר כי העונש של שנה אחת מאסר איננו חמור כלל ועיקר. לעומת הנסיבות המחמירות, קיימות נסיבות מקילות ובכללן העדר הרשעות קודמות למערער הנוהג כבר 20 שנה, כתוצאה מהמקרה הטראגי הוא החליף את מקום מגוריו, הוא סובל מיסורי מצפון קשים, וכן נשבר מטה לחמו אחרי שפוטר מעבודתו. על אף כל הנסיבות המקילות לא היה ביהמ"ש מתערב בעונש, אלמלא חוות דעת רפואית שהוגשה בביהמ"ש העליון ושלא היה בפני ביהמ"ש המחוזי, שממנה מסתבר שבתקופה האחרונה הורע מצבו הנפשי של המערער במידה רבה וכי הוא התמוטט מבחינה נפשית, אי לכך הועמד עונש המאסר על שלושה חודשים שאליו מתווסף קנס של 10.000 ל"י.
(בפני השופטים: י. כהן, שמגר, שרשבסקי. עוה"ד ש. תמיר וצ. יעקובוביץ למערער, עו"ד בריסל למשיבה. 12.2.76).
ע.א. 163/75 - עו"ד מרדכי לוינגר נגד הפארק הזואולוגי רמת-גן בע"מ ואח'
*עיקול חוב שהומחה לפני העיקול (הערעור נדחה).
חוב שהיה חייב הפארק הזאולוגי לחברת רם-טרום (להלן - החברה) הומחה ע"י החברה לרסקו בגין חוב שהחברה היתה חבה לרסקו. לפני ביצוע ההמחאה הוטל על החוב של הפארק לחברה עיקול ע"י בנק הפועלים ואילו לאחר שהחוב הומחה הוטלו עליו עיקולים נוספים ע"י המערער ואחרים. כתוצאה מהליכים שונים הורה ביהמ"ש המחוזי כי על הפארק להעביר את סכום החוב לרסקו על יסוד ההמחאה. בנק הפועלים לא ערער על כך, אם כי בנק הפועלים קודם לרסקו, אולם לגבי המעקלים האחרים קודמת רסקו שכן כאשר אלה הטילו את העיקולים כבר לא היה סכום החוב של הפארק שייך לחברה אלא לרסקו. העובדה שבנק הפועלים עיקל לפני כן את החוב אינה יכולה להועיל למעקלים המאוחרים יותר שלגביהם רסקו קודמת וההמחאה תפשה לגביהם.
(בפני השופטים: ויתקון, י. כהן, שרשבסקי, 25.1.76).
ע.א. 389/75 - שלמה אלון נגד מנהל מס שבח מקרקעין נתניה
*מלוה מלחמה על שבח מקרקעין כאשר המס עצמו ירד עד לאפס (הערעור נדחה).
לפי חוק מלווה מלחמה על שבח מקרקעין מוטל מלווה בשעור של 3 אחוז "מהשבח במכירת זכות במקרקעין", ברם החוק מורה כי "מי שפטור ממס שבח בעיסקה פלונית יהיה פטור מהמלווה על השבח באותה עסקה. בענין דנא ביצע המערער עיסקה שביסודה היתה חייבת במס שבח, ברם מאחר שלפי החוק שחל אותה עת, ירד אחוז המס שמשלמים לפי שנות ההחזקה והמערער החזיק בקרקע למעלה משלושים ושבע שנה ירד המס עד לאפס. התעוררה שאלה אם במקרה כזה נכנסת העיסקה לגדר עיסקה שהיא "פטורה ממס שבח" ועל כן גם פטורה ממלווה מלחמה, או שאין לראות את העיסקה כפטורה ממס שבח אלא כעיסקה שאינה חייבת במס שבח עקב הפחת סכום המס לפי שנות ההחזקה ועל כן חל מלווה המלחמה. מנהל מס שבח מקרקעין ולאחריו ביהמ"ש המחוזי סברו כי אין זו עיסקה פטורה ממס שבח ועל כן חל מלווה מלחמה וביהמ"ש העליון אישר מסקנה זו.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, מני. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד י, ליזר למערער, עו"ד ח. ברנזון למשיב. 25.1.76).
ע.א. 508/75 - פקיד שומה חיפה נגד יעקב צורף ואח'
*מלוה על רווחי הון כאשר המס עצמו ירד עד לאפס (הערעור נדחה).
המערער הטיל על המשיבים מלוות חובה בגין רווחי הון במשמעות פקודת מס הכנסה. לשניים היו רווחי הון אך הנכסים שמכרו היו בחזקתם תקופה שעלתה על 18 שנה ולפיכך חל עליהם סעיף 91 (ג) לפקודה "שלא ישולם מס" על רווחים אלה.
המערער סבר שהחבות במלוות אינה תלויה בחבות במס הכנסה, ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעור המשיבים וקבע כי על פי החוק חלים המלוות רק אם לנישום היתה "הכנסה חייבת", וההכנסה דנא לא היתה בבחינת הכנסה חייבת שכן לפי סעיף 91 (ג) "לא ישולם מס" על רווחים אלה, ואם אין כאן "הכנסה חייבת" במילא אין מלוות. הערעור על כך נדחה, בניגוד למצב במס שבח מקרקעין (ראה ע.א. 389/75 המתפרסם בחוברת זו) ששם חל מלווה המלחמה על "השבח במכירת זכות במקרקעין" וזאת גם אם המכירה פטורה ממס שבח בגין הזמן שעבר מיום הרכישה ועד המכירה, הרי בעניננו החבות איננה על רווחי הון, אלא, כאמור, על הכנסה חייבת ואין כאן הכנסה חייבת. אמנם עלולה להיות כאן הפליה שכן, אדם שיש לו רווחי הון ושהחזיק בנכס 17 שנה, והחיוב ברווח הון ירד כמעט עד לאפס, ישלם את המלווה בשלימותו ואילו אדם שהחזיק 18 שנה והרווח ירד לאפס יהיה פטור, אך זו גזירת המחוקק. לשון החוק ברורה ואינה ניתנת לפירוש אחר.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, מני. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד ר. יאראק למערער, עו"ד י. גולדברג למשיבים. 25.1.76).
ע.א. 340/74 - טוקדאד עבד עאסלה נגד חליל עיאדה
*תביעה במקרקעין בהסדר (הערעור נדחה).
עילת תביעתו של המשיב לבעלות לשלושה דונמים הרשומים על שם המערער הינה כל הוא קנה אותה מאת המערער ועל אף פעולות ההסדר רשאי היה המשיב לתבוע את הקרקע מאת המערער. לטענת המערער כי המשיב לא הגיש תביעה בגין הקרקע לפקיד ההסדר - הוא אמנם לא הגיש תזכורת בתביעה פורמלית אך הוא הופיע בפני פקיד ההסדר, הודיע לו על תביעתו נגד המערער, ואף הגיש לו את המסמכים המאמתים את התביעה, פסה"ד שניתן בביהמ"ש המחוזי במשפט שהתנהל בין המערער לתובעים אחרים של הקרקע ואשר בו זכה המערער בבעלות על החלקה אין בו כדי לחייב את המשיב, וביהמ"ש המחוזי מוסמך היה לדון בתביעת המשיב כי הרישום יתוקן ושהוא יירשם כבעלים של הקרקע הנ"ל.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ברנזון, בייסקי. החלטה - הנשיא אגרנט. עו"ד ח. חטיב למערער עו"ד ח. נאסר למשיב. 8.1.76).
ע.א. 383/75 - דוד סייג ואח' נגד אלפרין משה
*סירוב לדחות משפט ותשלום דמי תווך (הערעור נדחה).
המשיב תבע מאת המערערים דמי תווך ובקדם משפט נקבעו הענינים השנויים במחלוקת. המשפט נקבע לתאריך מסוים אך באשר המערער שהינו תושב גרמניה נמצא בחו"ל ביקש ב"כ המערערים ביום השמיעה דחיה כדי לאפשר עדות המערער, שהוא העד המרכזי והיחיד מטעם המערערים, ואשר נבצר ממנו ברגע האחרון להופיע לדיון. ביהמ"ש המחוזי סירב לדחות את הדיון והערעור על כך נדחה. לב"כ המערערים הודע על קביעת המשפט למעלה משלושה חודשים לפני יום השמיעה ולמערער היה זמן לדאוג לכן שיהיה ביום הדיון בארץ. דחיה וסירובה הם בשיקול דעת של הערכאה השומעת את המשפט, לגוף הענין העלו המערערים טענות שונות נגד קביעות ביהמ"ש המחוזי אך אלה קביעות עובדתיות שאין להתערב בהן, ומתוכן עולה כי המשיב אכן תווך בעיסקה הנדונה וכי החברה שרכשה את המקרקעין היא בבעלותו של המערער הראשון ואין הוא יכול להתחמק מתשלום דמי תווך על יד זה שיקנה את המקרקעין שהוצעו לו עבור חברה שבשליטתו.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, י. כהן. החלטה - השופט מני).
ע.א. 696/75 - פלוני נגד פלונית ואח'
*אבהות ומזונות (הערעור נדחה).
המערער חוייב בתשלום מזונות למשיבה לאחר שביהמ"ש המחוזי קבע את אבהותו של המערער עפ"י עדות המשיבה השניה ובהסתמך על הסכם שנחתם בין
המערער והמשיבה השניה שבו צויין כי הילדה נולדה מחייהם המשותפים במשך שנים. ביהמ"ש המחוזי גם קבע כי על המערער לשלם סכום של 600 ל"י כמזונות הילדה ומתוכו חייב את האם לשפותו בתשלום חודשי של 200 לירות. הערעור נדחה.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, שרשבסקי. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד א. ימיני למערער, עו"ד ר. מילוא למשיבות, 15.1.76).
ע.א. 41/75 - יצחק ועליזה נילי נגד אברהם ואילנה שלומי
*טענת אי חוקיות כהגנה נגד תביעה לביצוע בעין (הערעור נדחה ברוב דעות).
המערערים מכרו למשיבים דירה אך לא עמדו בהתחייבותם והקונים הגישו תביעה לביצוע בעין. להגנתם טענו המוכרים כי ההסכם הוא בלתי חוקי באשר נרשם בו סכום שהוא נמוך בהרבה מן הסכום האמיתי. ביהמ"ש המחוזי קבע כי אמנם לכל אחד מן הצדדים היה ענין להעלים את המחיר האמיתי, ברם הרי זה חשד בלבד ולא הוכה כי אכן המגמה היתה לרמות את השלטונות. מכיון שלא הוכחה הכוונה מצד הקונים להעלים את המס ובכלל לא הובאו ראיות על כך הרי אין ההסכם בלתי חוקי ויש לבצעו בעין. ביהמ"ש העליון מפי השופטים ויתקון וח. כהן הסכימו למסקנה זו שכל עוד לא הוכחה כוונה לרמות את השלטונות אין למצוא אי חוקיות בהסכם. השופט ח. כהן הבהיר כי למעשה נטענת כאן טענת אי חוקיות מפי החוטאים עצמם ועל כן, אף על פי שאילו היה מחפש אי חוקיות היה מוצאה, הרי אין הוא מוכן לחפש את אי החוקיות, אלא להיפך מחפש דרכים שלא למצוא אי חוקיות כדי שהמוכרים לא יצאו נשכרים. מאידך סבר השופט לנדוי כי אין מנוס מן המסקנה ששני הצדדים התכוונו להסתיר את המחיר המלא כדי לרמות את שלטונות המס ועל כן הרי זה הסכם בלתי חוקי שאין לאכפו. אכן, ביהמ"ש המחוזי לא יכול היה למצוא, נוכח העדויות הסותרות של הצדדים, מי מהצדדים יזם את השלמת המחיר והתכוון לרמות את שלטונות המס, ברם כאשר החוזה הוא בלתי חוקי באופן שמחייב את ביהמ"ש שלא להכיר בו, אף תמימותו של אחד הצדדים בחוזה לא תצדיק את אכיפתו טובת אותו צד תמים.
(בפני השופטים" לנדוי, ויתקון, ח. כהן. עו"ד מ. בן דור למערערים, עו"ד מ. אמיר למשיבים. 15.1.76).
ע.א. 522/75 - חיים בזוזה נגד מיכאל כהן ואח'
*ביצוע בעין של הסכם (הערעור נדחה).
בשנת 1958 נעשה הסכם בין המערער לבין אחד המשיבים, (להלן - המשיב), שלפיו נמכרה ונמסרה למשיב דירה שבבית המערער ועד היום מוחזקת הדירה בידי יתר המשיבים הבאים מכח המשיב. המחיר המוסכם היה 6,000 ל"י שממנו שילם המשיב 5,000 ל"י ואילו היתרה בסך 1.000 ל"י היתה צריכה להשתלם בשטרות אך השטרות הללו סכומם לא שולם עד היום. גם עפ"י גירסת המערער בא אליו המשיב וביקש את החוזה בכתב על מנת שיוכל להשיג מימון יתרת המחיר בהסתמך על החוזה אך המערער סירב לתת את החוזה בגין אי תשלום השטרות. הודעה בכתב על ביטול ההסכם שלח המערער למשיב רק בשנת 1965. בימ"ש השלום פסק כי יש לתת צו פינוי נגד המשיב, ביהמ"ש המחוזי הפר את הקערה על פיה והערעור נדחה. דין הוא שמוכר זכאי לבטל חוזה מכר אם התנהגותו של הקונה כמותה כהסתלקות מן החוזה ואי תשלום המחיראו מקצתו יכול ויהא בהם משום התנהגות כזו. ברם, במה דברים אמורים כאשר הקוניםמסרבים לשלם סכום ניכר מהתמורה. מה שאין כן בענין שלפנינו. כאן נפרעה מרבית התמורה ומשדרש המערער את הפרעון לא סירב המשיב ולא עשה דבר המצביע על כוונת הסתלקותו מן החוזה, להיפך, הפגין רצונו לקיים את החוזה. ביהמ"ש העיר, דרך אגב, כי צודקים המשיבים גם בטענתם שהמערער מנוע מלטעון שביטל את ההסכם עוד בשנת 1958, שכן המערער גר באותו בית וידע שהמשיב ישב בדירה 7 שנים שלמות ועשה בה
כבתוך שלו ושתק. כמו כן העיר ביהמ"ש דרך אגב, כי לא היה מקום לחייב את המשיבים להגיש תביעה לביצוע בעין נגד המערער כדי לבטל את פסק דין הפינוי של בימ"ש השלום. זכות מדיני היושר יכול ותעמוד לנתבע כעילת הגנה מפני תביעה של סילוק יד אף אם לא הגיש תביעה נגדית של ביצוע בעין של החוזה אשר מכוחו רכש זכויות שביושר.
(בפני השופטים: ח. כהן, שמגר, שרשבסקי. החלטה - השופט ח. כהן, עו"ד מ. ולירו למערער, עו"ד י. יגנס למשיבים. 15.1.76),
ע.א. 210/75 - מדינת ישראל נגד דן זכאי
*זכאות לשיכון במשרד השיכון (הערעור נדחה).
המשיב נרשם במפעל הסכון לבנין באיזור ת"א, הוא עלה בהגרלה כזכאי לשיכון ולאחר מכן ביקש להעביר את זכאותו לירושלים ובקשתו נתקבלה. כאן ביקש לזכות בדירה ברמת אשכול בנובמבר 1969, אך משום מה לא קיבל את הדירה למרות שהיו דירות פנויות עבור זכאים לשיכון, אלא הוכנס להגרלה וזכאותו נדחתה למועד מאוחר. בתביעתו ביקש מביהמ"ש המחוזי הצהרה כי בנובמבר 1969 הוא היה זכאי לדירה בת 4 חדרים ברמת אשכול, וכי עבור דירה כזו עליו לשלם את המחיר שהיה קבוע אותה עת לאותו סוג דירה. ביהמ"ש המחוזי נעתר למשיב והערעור על כך נדחה.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, בייסקי. החלטה - השופט בייסקי. עו"ד ח. ברנזון למערערת, עו"ד ג. רוה למשיב. 14.1.76).
ע.א. 369/74 - טרומאסבסט ... בע"מ נגד יוסף זכאי ואח'
*אכיפת הסכם שיש בו הגבלת עיסוק (הערעור נדחה).
המשיב עבד מספר שנים בחברה להרכבת מבנים טרומיים מאזבסט ובפברואר 1972 עבר לעבוד אצל המערערת בתור "קבלן משנה" להקמת מבנים כאלה. נערך הסכם שלפיו נאסר על המשיב לעבוד בעסק המתחרה עם המערערת בכל שטח מדינת ישראל לתקופה של חמש שנים מיום הפסקת עבודתו אצל המערערת, לאחר תקופה קצרה חדל המשיב לעבוד אצל המערערת וחזר לעבוד בחברה הקודמת. המערערת ראתה בכך הפרת ההסכם ע"י המשיב, ביהמ"ש פסל הגבלת העיסוק והערעור על כך נדחה. מבחינים בין שני סוגי מקרים של הגבלת חופש העיסוק: מצד אחד כשעובד מתחייב כלפי מעבידו שלא להתחרות בו לאחר סיום הקשר בין השניים - במקרה כזה מחמירים בתי המשפט ונוטים שלא להכיר בהתחייבות העובד. מקרה אחר הינו, כאשר אדם מוכר עסק עם המוניטין שלו ומתחייב שלא לעסוק בעתיד בעסק דומה, המתחרה עם הקונה, ואז ביהמ"ש נוטה לתת תוקף להתחייבות. בעניננו הדריך את עצמו ביהמ"ש המחוזי בהתאם להלכה שנקבעה "4 בתקדימים שבהם נידון תנאי מגביל ביחסים בין עובד ומעביד וצדק בכך. העובדה שמדובר בהסכם בין יצרן לבין קבלן משנה אינו משנה את המצב העובדתי הנכון שמדובר בעובד ומעביד. כאשר בא ביהמ"ש לבחון אם סביר הוא התנאי המגביל את חופש העיסוק ואם הוא הוגן הצדדים ולציבור אין הוא צריך בהכרח לסווגו לאחת משתי הקצובות הנזכרות. המבחנים הם בעיקר לאור אופי ההגבלה, היקפה, הזכויות הקניניות עליהן היא באה להגן, תחום וזמן תחולתה, וכיוצא באלה שיקולים העשויים ללמד אם בנסיבות המקרה עשוי צד אחד להפיק הנאה יתירה מבלי שיהא זכאי לכך. בעניננו אין ההגבלה עומדת במבחן. אילו היינו נותנים תוקף לתנאי המגביל יכלה המערערת לפטר את המשיב מיד לאחר קבלתו לעבודה, ואז היה הוא נשאר ללא פרנסה במשך חמש שנים, הרי בכך חוסר סבירות המצדיק פסילת התנאי.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, בייסקי. החלטה - השופט בייסקי. עו"ד א. שילה למערערת, עו"ד י. פורר למשיב. 19.1.76).
ע.א. 701/75 - לוקסנבורג משה נגד הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים
*הארכת מועד לתביעת נכה רדיפות הנאצים (הערעור נדחה).
המשיבה דחתה את עררו של המערער על החלטת המשיבה שסירבה להאריך לו את המועד להגיש תביעה לאחר המועד שנקבע בחוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 2) תשכ"ט. הערעור על כך נדחה. המערער איחר כשלוש שנים בהגשת בקשתו וטען כי בהיותו ימאי היה רוב הזמן בחו"ל ולא ידע על התיקון המאפשר הגשת התביעות בשנת 1969, בנימוק זה ביקש לראות "טעם מיוחד" לצורך הארכת מועד. ברם בחקירתו ע"י המשיב אמר המערער במפורש כי בשנת 1970 נודע לו על התיקון בחוק ופנה למספר עורכי-הדין שאמרו לו כי אין לו סיכוי שהמועד יוארך, ורק לבסוף, בשנת 1972, פנה לעוה"ד שהחליט לנסות קבלת הארכת מועד בנימוק כי מקצועו של המערער הוא ימאי והוא לא נמצא בארץ, מתוך דברי המערער ברור כי הנימוק האמיתי הינו סברת עורכי-הדין שאליהם פנה המערער כי אין לו סיכוי שתביעתו תתקבל. טעות כזו של עורכי-הדין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. ביהמ"ש העליון ציין כי גם לגישה הליברלית שהוא נוהג צריך לעשות סייג, שאם לא כן תהיה התוצאה שביהמ"ש יבטל את אשר דרש המחוקק, כי המבקש הארכת מועד צריך להראות טעם מיוחד לאיחור.
(בפני השופטים: ויתקון, שרשבסקי, בייסקי. החלטה - השופט בייסקי. עו"ד א. זיינפלד למערער, עו"ד ח. גולדווטר למשיבה, 19.1.76).
ע.א. 363/75 - חיים אפטר נגד הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים
*נכות לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (הערעור נדחה).
המערער תבע תגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ותביעתו נדחתה באשר אין הוא "נכה" במשמעות החוק כיון שאינו נכנס לגדר של אדם אשר אילולא הסכם השילומים היה זכאי בגלל נכותו לתגמול מגרמניה. ערעורו נדחה. המערער הוא יליד גרמניה, גר בברלין ועלה ארצה ב-1939, ב-1958 הגיש תביעה בגרמניה ולאחר מכן ביטל אותה וברצותו לחדש את התביעה נכשל. טענת המערער היתה שלפי הסעיפים 160 ו-164 לחוק הפיצויים הגרמני אין הוא זכאי לתגמולים בגין נזק לגוף או לבריאות. ברם ב"כ המדינה ציינה כי המערער שייך לסוג הנרדפים שסעיף 4 של אותו חוק גרמני חל עליהם ועל כן הוא זכאי לתגמולים בגרמניה למרות הסכם השילומים. טענה אחרת בפי המערער שזכותו לתבוע פיצויים בתור מי שמשתייך לחוג השפה והתרבות הגרמנית וזאת על אף הגדרת המושג נכה בחוק הישראלי. טענה זו אין לקבל. המונח האמור לקוח מן החקיקה הגרמנית ויש לפרשו כפירושו בחוק הגרמני, ולפי חוק זה אינו חל על נרדפים ילידי גרמניה ותושביה, אלא על בני אדם שבאו מאיזורי גירוש שהשתייכו לתרבות הגרמנית.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, שרשבסקי. החלטה - השופט ויתקון, עו"ד י. שכטר למערער, עו"ד א. ראב למשיבה. 25.1.76).
ע.א. 173/75 - דור בן משה נגד קצין התגמולים
*תביעת נכות עקב שירות בצה"ל (הערעור נתקבל).
באפריל 1973 קרתה למערער תאונת דרכים שבה איבד את ההכרה, הוא אושפז מספר ימים בבית החולים, הרגיש כאבים בגב ובחזה ולאחר מכן שוחרר מבית החולים כ"כשיר" לעבודה. במלחמת יום הכיפורים התנדב המערער לשירות, גוייס ב- 7.10.73 ושוחרר ביום 16.10.73, מספר ימים לפני שחרורו הרגיש פתאום רעד בכל גופו, וכשבוע לאחר שחרורו שוב הרגיש את הרעד האמור ובבית החולים נקבע כי הוא סובל מהתמוטטות עצבים. הועדה הרפואית קבעה ביום 8.5.74 שזעזוע מוח נגדם למערער בתאונת הדרכים וכי מצבו הנפשי החמיר באופן זמני עקב שירותו במלחמה והחמרה זו חלפה מבלי שוב ביום 8.5.74, ערעורו של המערער על כך שלא נקבע כי המחלה פרצה עקב המלחמה נדחה. אך מאידך נתקבל ערעורו בקשר לקביעה שההחמרה חלפה, כמסתבר אושפז בדצמבר 1974 בבית חולים לחולי נפש והיה על המשיב להביא הוכחות נוספות כדי לסתור את
המסקנה המתחייבת בדבר קיום ההחמרה, אחרי התאריך הנ"ל, ומשלא עשה כך צריכה ועדת הערעורים להחליט כי המערער נכה עקב ההחמרה גם אחרי 8.5.74.
(בפני השופטים: ויתקון, עציוני, שרשבסקי. החלטה - השופט שרשבסקי. עו"ד רפאל ר. גלס למערער, עו"ד גב' ר' סוכר למשיבה. 19.1.76).
ע.א. 337/75 - אריה אברמוביץ נגד קצין התגמולים
*תביעת נכות עקב שירות בצה"ל (הערעור נדחה).
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים גוייס המערער להג"א ושימש בתפקיד של מפעיל צופר. בתפקידו זה היה צמוד למכשירי הרדיו והטלפון 14 עד 16 שעות ביום כשהוא מצפה להוראה לתת אות האזעקה. לאחר שירות של 9 ימים קיבל התקף חריף באוטם שריר הלב ולטענתו נגרמה מחלתו בגלל תנאי המתח הנפשי והחרדה שהיו מנת חלקו במשך הימים הארוכים הללו. קצין התגמולים דחה את תביעת המערער להכיר בו כנכה עקב השירות. ועדת הערעורים דחתה את ערעורו והערעור על כך נדחה. בפני ועדת הערעורים היו שתי חוות דעת רפואיות, זו של ועדה רפואית שעליה סמך המשיב וזו של רופאו הפרטי של המערער. בחוות דעת של הועדה הרפואית נקבע כי אוטם שריר הלב הוא תוצאה של טרשת העורקים, שהיא מחלה קונסטיטוציונאלית, ולדעת הועדה לא היו במקרה הנדון אירועים מיוחדים שיכלו לסייע להופעה מוקדמת של המחלה. הרופא הפרטי היה בדעה כי קיים קשר לעתים קרובות בין מצבים של מתח וחרדה או התרגזות לבין הופעה של התקף לב, וקשר סיבתי ממין זה קיים במקרהו של המערער. ועדת הערעורים החליטה להעדיף את חוות הדעת של הועדה הרפואית וכדרכו אין ביהמ"ש מתערב בכגון דא. אין להקיש על מקרה זה מההלכה שנפסקה בע.א. 519/71 (פד"י כ"ו (2) 612). באותו מקרה היתה תמימות דעים כי מתח נפשי וגופני קשה עקב תפקידו האחראי של המערער בשירות הביאה עליו את המחלה, והשאלה היתה אם רק השירות גרם למחלה או גם הסתיידות עורקים שחלה בה לפני כן.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, בייסקי. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד פ. גיל למערער. 20.1.76).
ע.פ. 537/75 - פלוני נגד מדינת ישראל
*קולת העונש (פציעת שוטר ביריות) (ערעור של המערער נדחה וערעורה הנגדי של המדינה נתקבל).
המערער הינו נער בן 15, גנב קופת חסכון ובה 50 לירות, וכאשר השוטרים הלכו איתו כדי שיראה להם היכן החביא את הקופה שלף אקדח וירה בחזהו של השוטר ולאחר מכן ירה בו עוד שתי יריות, ולבסוף היכה בו באקדחו ורק בנס ניצל השוטר לאחר שנפצע פצעים אנושיים. בביהמ"ש המחוזי הובאו חוות דעת של רופאים, לאחר שהנער אושפז להסתכלות, ולא נטען כי אינו מסוגל לעמוד לדין. ביהמ"ש המחוזי עמד על האינטרס הציבורי המחייב הטלת מאסר בפועל ודן את המערער לשלוש שנות מאסר. המערער ערער על חומרת עונשו וערעורו נדחה והמדינה ערערה על קולת העונש וערעורה נתקבל. לפי חוות הדעת של הרופאים השונים מסתבר כי התוקפנות הטבועה באופיו של הנער עלולה להתפרץ ובהתהלכו חופשי נמצאים חיי אדם בסכנה. כליאתו אינה באה כתגמול על פשעיו אלא לשם הגנה על חיי אדם. אי לכך יש להעמיד את תקופת המאסר על 9 שנים.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, מני. החלטה - השופט ח, כהן. עו"ד לשם למערער, עו"ד מ. רוזנפלד למשיבה. 29.1.76).
בר"ע 267/75 - מתי הגלילי ואח' נגד יואל פוקס
*מתן צו זמני (הבקשה נדחתה).
בתובענה שהגישו לביהמ"ש טוענים המבקשים שהמשיב הוציא עליהם לשון הרע והם תובעים לפצותם בכסף. בינתיים ביקשו צו מניעה זמני האוסר על המשיב להפיץ ולפרסם את דבר לשון הרע, ביהמ"ש דחה את הבקשה והבקשה לרשות ערעור נדחתה. בתובענתם תובעים המבקשים פיצוי כסף, מכאן שניתן לפצותם בכסף על
הנזק שנגדם לשמם הטוב. כן אין בתובענה סימוכין עובדתיים לחשש שמא יוסיף ויפרסם המשיב לשון הרע עליהם בנוסף על מה שהספיק לפרסם.
(בפני: השופט ח. כהן. עו"ד ג. מרגלית למבקשים, עו"ד ר. הגר למשיב. 2,2.76).
בר"ע 278/75 - חברת יהורה ג'רבי בע"מ ואח' נגד אהרון ג'רבי
*העברת תובענה מהמרצה להליך רגיל (בקשה לרשות ערעור שנדונה כערעור - הערעור נתקבל).
המשיב הגיש המרצת פתיחה נגד המבקשים ובה ביקש סעד הצהרתי שהוא שותף בשותפות וכן ביקש לפרק את השותפות ולחייב את אחד המבקשים להחזיר למשיב סכומי כסף שונים. המבקשים טענו כי מעולם לא היתה קיימת שותפות כטענת המשיב, ועל כן ביקשו להעביר את המרצת הפתיחה למסלולים של תובענה רגילה. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה והערעור על כך נתקבל. עפ"י תקנה 313 לתקנות סדר הדין, מקום שקיומה של שותפות אינה שנויה במחלוקת יידונו הענינים הנוגעים לשותפות בהמרצת פתיחה, ומכלל הן אתה שומע לאושאם קיומה של שותפות שנוי במחלוקת, אין מבקשים פירוקה בהמרצת פתיחה. אמנם עפ"י תקנה 317 כאשר הסעד המתבקש הוא הצהרה על קיום השותפות יידון הדבר בהמרצת פתיחה, אבל תקנה זו מדברת בסעד הצהרתי בלבד שאין לצידו סעד נגרר או סעד אחר ובעניננו מבקש המשיב סעד נוסף. לא זו בלבד אלא כנראה שלגבי ההתדיינות לענין שותפות נדחית התקנה הכללית, תקנה 317, מפני התקנה המיוחדת, תקנה 313.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, שרשבסקי. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד א. בקי למבקשים, עו"ד מ. שריג למשיב. 29.1.76).
ע.פ. 593/75 - אברהם תמן ואח' נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (שוד ואיומים)
(הערעור נתקבל). שלושת המערערים הורשעו בעבירה של שוד בכך שהתנפלו על זונה ושדדו את כספה ואחד המערערים הורשע גם בעבירה של איומים, בכך שאיים על הזונה שלא תתלונן במשטרה. המערערים נדונו לתקופות מאסר שונות בפועל, שנתיים, 18 חודש, ו-21 חדש, והערעור על חומרת העונש נתקבל. ביהמ"ש העליון ציין כי למעשה אין העונש חמור מדי, ברם למערערים אין עבר פלילי ולפי נסיבות חייהם אינם נראים כמועדים לעבור עבירות, ויש תקוה מבוססת כי אחרי שישתחררו מבית הסוהר ימצאו דרכם לחזור למוטב, גם שירות המבחן וגם מדריך חבורת רחוב הביעו דעה חיובית לגבי המערערים. אי לכך הופחתו העונשים והועמדו על מאסר של 18 חודשים, שנה אחת, ו-15 חדשים, וזאת בנוסף לתקופות שונות של מאסר על תנאי.
(בפני השופטים: ויתקון, י. כהן, שרשבסקי, החלטה - השופט י. כהן. 11.2.76).
בתוכן:
* ע.א. 557/75 - *
─.................................. 226 ─ * מחיקה על הסף של עילה שנתווספה ע"י תיקון כתב תביעה. ─* ע.א 376+393/75 - .............................226 ─ * חישובי פיצויי נזיקין.─* ע.א. 372/75 - ...............................227 ─ * ויתור על זכות ביצוע בעין של חוזה. ─ * שיקול דעת ביהמ"ש בהתניית תנאים לביצוע בעין.─* בג"צ 156/75 - ...............................228 ─ * אי סבירות הפוסלת תקנה. ─* ע.א. 815/75 - מזונות................................................... 229 ─* בג"צ 557/75 - ביטול היתר בניה וחלוקת סמכויות בין ועדה מקומית למחוזית....229─* בג"צ 13/76 - טענת חוסר סמכות של בי"ד רבני.............................229─* בג"צ 318/75 - היתר בניה.................................................230─* בג"צ 3/76 - חניה על מדרכות............................................230─* בג"צ 39/76 - התערבות בפסיקת בי"ד לעבודה................................230─* ב"ש 37/76 - שחרור בערובה..............................................231 ─* המ' 891/75 - הארכת מועד................................................231 ─* בר"ע 265/75 - מזונות....................................................231.─* ע.פ. 585/75 - חומרת העונש (התפרצות ומעשה מגונה). .......................231─* ע.פ. 342/75 - חומרת העונש (גניבה ממעביד ומרמה)..........................232 ─* ע.פ. 667/75 - חומרת העונש (נשיאת נשק)...................................232─* ע.פ. 300/75 - העדפת עדות מתלונן בתקיפה..................................232 ─* ע.פ. 619/75 - חומרת העונש (גרימת מוות בתאונה)...........................232 ─* ע.א. 163/75 - עיקול חוב שהומחה לפני העיקול..............................233 ─* ע.א. 389/75 - מלוה מלחמה על שבח מקרקעין כאשר המס עצמו ירד עד לאפס.......233─* ע.א. 508/75 - מלוה על רווחי הון כאשר המס עצמו ירד עד לאפס...............233 ─* ע.א. 340/74 - תביעה במקרקעין בהסדר......................................234 ─* ע.א. 383/75 - סירוב לדחות משפט ותשלום דמי תווך..........................234─* ע.א. 696/75 - אבהות ומזונות.............................................234─* ע.א. 41/75 - טענת אי חוקיות כהגנה נגד תביעה לביצוע בעין................235 ─* ע.א. 522/75 - ביצוע בעין של הסכם........................................235─* ע.א. 210/75 - זכאות לשיכון במשרד השיכון.................................236 ─* ע.א. 369/74 - אכיפת הסכם שיש בו הגבלת עיסוק.............................236─* ע.א. 701/75 - הארכת מועד לתביעת נכה רדיפות הנאצים.......................236─* ע.א. 363/75 - נכות לפי חוק נכי רדיפות הנאצים............................237 ─* ע.א. 173/75 - תביעת נכות עקב שירות בצה"ל................................237─* ע.א. 337/75 - תביעת נכות עקב שירות בצה"ל................................238 ─* ע.פ. 537/75 - קולת העונש (פציעת שוטר ביריות)............................238─* בר"ע 267/75 - מתן צו זמני...............................................238 ─* בר"ע 278/75 - העברת תובענה מהמרצה להליך רגיל............................239 ─* ע.פ. 593/75 - חומרת העונש (שוד ואיומים).................................239─
─