ע.פ. 56/78 - יחזקאל ישראלי נגד מדינת ישראל
*נסיון לבעילת קטינה וחומרת העונש (הערעור על הרשעה נדחה ועל חומרת העונש נתקבל).
המערער הורשע בנסיון של בעילת קטינה ונדון למאסר של 7 שנים מזה 3 שנים מאסר בפועל. הערעור על ההרשעה נדחה ועל חומרת העונש נתקבל והמאסר בפועל הועמד על שנתיים ושלוש שנים מאסר על תנאי. ההרשעה היתה מבוססת על עדות המתלוננת שבעת המקרה היתה בת 13 והמערער גר לא רחוק ממקום מגוריה. לפי עדותה פגש אותה המערער והביא אותה אל דירתו, לבוא איתה במגע מיני, הגנת המערער היתה שהוא כלל לא היה בדירתו באותו ערב, אך ביהמ"ש לא האמין לו והאמין לבחורה. ביהמ"ש יכול היה לעשות כן למרות סתירות בעדותה, של המתלוננת שניתן להסבירן. אשר לראית סיוע, סמך ביהמ"ש על העובדה כי על בגדי המתלוננת נמצאו סימני זרע וכן על עדות האב כי המתלוננת באה הביתה כשהיא נרגשת וסיפרה שניסו לאונסה. ברם ראיית סיוע זו רק מעידה על כך שנעברה עבירה ואילו העדות המסייעת הדרושה חייבת להצביע לא רק על כך שנעברה עבירה אלא שהנאשם הוא שעבר אותה עבירה. אולם קיימת ראיית סיוע אחרת והיא דברי המערער בפני אחד מחוקרי המשטרה שהוא ביצע את המעשה. דברי המערער באו כאשר חוקר המשטרה אמר למערער כי הוא ואחיו נעצרו באותו עניין ולאחר שידעו מי מהם ביצע את המעשה ישחררו את השני. החוקר לא השתמש בשום אמצעי פסול כדי להניע את המערער למסור הודעתו ודבריו לא היה בהם כל פיתוי למערער להודות בביצוע העבירה.
המערער סירב להיבדק בדיקת דם כדי להשוות את התוצאה עם סימני הזרע שנמצאו ואין צורך לדון כאן בשאלה אם ניתן למצוא סיוע בסירובו זה של המערער. בעבר נפסקה הלכה כי מכיון שאין לכפות על אדם בדיקת דם הרי סירובו איננו יכול לשמש ראיה נגדו, ויתכן שהגיע הזמן לבחון הלכה זו מחדש. ברם ניתן להשאיר בעיה זו לעת מצוא. אשר לעונש - למערער אמנם הרשעות קודמות אך עד כה לא נידון למאסר, הוא כעת בן 22, נשוי ואב לילד כבן שנה ובהתחשב במצבו האישי ניתן להקל בעונשו כאמור. (בפני השופטים : הנשיא זוסמן, י. כהן, שמגר. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד פ. רבינוביץ למערער, עו"ד ד. גורני למשיבה. 22.8.78).
ע.פ. 559/78 - מוניץ דבאח נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (גניבה ממעביד) (הערעור נדחה).
המערער עבד במרכז הבריאות בואדי ג'וז בירושלים וגנב כ- 17 אלף ל"י מכספי משרד הבריאות שהגיעו אליו. הוא נדון לשנה אחת מאסר בפועל ושנה אחת
מאסר על תנאי והערעור נדחה. המערער מעל באמונם של אלה שהפקידוהו על כספי הציבור ועשה כן במשך תקופה ממושכת תוך ניצול לרעה של הסמכויות שניתנו לו בעבודתו. אי לכך אין להתערב במידת העונש.
(בפני השופטים: שמגר, גב' בן פורת, בכור. החלטה - השופט שמגר. עו"ד מ. עצמון למערער, עו"ד י. רזניק למשיבה. 22.8.78).
ע.פ. 461/78 - יהודה יעקובוב נגד מדינת ישראל
*מסירת הצהרת שקר כדי להשתמט משירות בצה"ל (הערעור נדחה).
המערער עלה מברית המועצות בשנת 1974 וזמן קצר לאחר מכן נקרא להתייצב לשרות בצה"ל. הוא מסר הצהרה כוזבת בשבועה כי שירת בצבא ברית המועצות במשך שנתיים ועל יסוד תצהירו ותצהיר נוסף של אחד מחבריו הופחתה תקופת השרות כמקובל והמערער שרת 6 חודשים בלבד ולאחר מכן עזב את הארץ. בינתיים נתגלה כאן מעשה העבירה וכאשר המערער שב ארצה לתקופה קצרה לשם הסדרת עניניו, נעצר והובא לדין ונדון ל- 12 חודשי מאסר. ערעורו על חומרת העונש נדחה. המערער התחתן בינתיים בארה"ב ומאז שב ארצה לפני כשנה לא התראה עם אשתו, ואולם בהתחשב בחומרת העבירה המתבטאת במסירת תצהיר כוזב על מנת להשתמט מן השרות בצה"ל אין להקל בעונש.
(בפני השופטים: שמגר, גב' בן פורת, בכור. החלטה - השופט שמגר. עו"ד ר. שטראוס למערער, עו"ד י. רזניק למשיבה. 22.8.78).
ע.פ. 93/78 - עזר ביטון נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (מרמה) (הערעור נדחה).
המערער הורשע בעבירות של זיוף שיק בנקאי וקבלת כסף במירמה ונדון ל- 4 שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. ערעורו נדחה. אילולא רשימה ארוכה ביותר של הרשעות קודמות, שרובן היו עבירות נגד הרכוש, ניתן היה לומר שהעונש חמור מאד, אך בהתחשב בהרשעותיו הקודמות אין להתערב במידת העונש. למרות עברו הפלילי של המערער שמו אותו שומר לילה על אחד הבנקים שמשם יכול היה להוציא ללא מפריע טפסי שיקים בנקאיים וחותמת הבנק ולעסוק במעשה פשע כאילו הוזמן לכך מראש. אם חברת השמירה שהעסיקה אותו, או הבנק שקיבלו לעבודה, ידעו על עברו הפלילי כי אז אין להם אלא להלין על עצמם אם המערער לא עמד בפיתוי, ואם לא ידעו על עברו הרי התרשלו בבחירתו התרשלות חמורה, עם כל זאת אין מנוס מלקיים את גזר הדין שכן המערער זקוק כנראה לעונש חמור על מנת שילמד לקח ולא יחזור עוד לסורו והעונשים שהוטלו עליו עד כה לא היו חמורים די.
(בפני השופטים: ח. כהן, אשר, בכור. עו"ד פ. נוימן למערער, עו"ד גב' סוכר למשיבה. 12.7.78).
ע.פ. 765/77 - שלמה בן שמעון נגד מדינת ישראל
*הרשעה בפריצה וחומרת העונש (הערעור נדחה).
המערער הורשע בעבירות פריצה ונדון לשנה אחת מאסר בפועל, שיצטבר לעונש אחר שהמערער מרצה, ושנה אחת מאסר על תנאי. הערעור נדחה. באשר להרשעה - המערער נתפס בשעת מעשה ע"י המתלונן וכיון שהמתלונן היה בארץ לביקור קצר וצריך היה לחזור למקום מגוריו נגבתה עדותו לפני המשפט. למערער ניתנה הודעה מוקדמת דיה כדי שיוכל לדאוג לייצוגו ע"י עו"ד, הוא לא דאג לכך וכאשר המתלונן העיד וניתנה למערער הזדמנות לחקור את העד הוא סירב לנצלה בטענה שאין לו עו"ד. עתה טוען פרקליטו של המערער כי יש סתירות משמעותיות בין הודעת המתלונן במשטרה ובין עדותו בביהמ"ש. ברם, ביהמ"ש סבר שאין כאן סתירות או שהסתירות הן דבר של מה בכך, ומעל לכל, המתלונן לא נחקר, כאמור, על העדות שמסר לביהמ"ש ובאין חקירה נגדית
בודאי שאין לגלות סתירות כביכול בעדות של העד העיקרי. אשר לעונש - ביהמ"ש דלמטה כבר התחשב בעובדה שעברו כ- 4 שנים מביצוע העבירה ועד לפסק הדין, וגם לכך שבינתיים הוטל על המערער עונש מאסר בעניין אחר ואין להתערב במידת העונש.
(בפני השופטים: ויתקון, שמגר, בכור. עו"ד מוסק למערער, עו"ד ליבנה למשיבה. 10.7.78).
ע.פ. 224/78 - אן ברודהרסט נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (יבוא סמים) (הערעור נדחה).
המערערת הורשעה ביבוא סמים מסוכנים והחזקת סם מסוכן ונדונה לשנתיים וחצי מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על תנאי, ערעורה נדחה. בהתאם לעובדות שבכתב האישום הביאה המערערת לארץ 85 גרם הרואין שהוא סם מסוכן, כשאת מעשה ההברחה ביצעה יחד עם אדם אחר שהגיע יחד עימה באותה טיסה. הסם הוחבא בארץ במקומות שונים ולאחר ימים מספר נלכדו השניים. טענת המערערת לעניין העונש היתה שנפלה לרישתו של שותפה לעבירה שניצל את התמכרותה לסמים כדי להופכה לשותף לדבר עבירה. בינתיים נגמלה מן התלות בסם ומשפחתה נכונה לקלוט אותה ועל כן היא ביקשה להקל בעונשה. נכון שבמידה רבה המערערת הינה קורבן להתמכרותה לסמים, ואף חזקה עליה השפעתו של שותפה לעבירה, אך בכל אלה אין די כדי להתערב במידת העונש. השאלה איננה בעייתה האישית של המערערת שהצליחה להיגמל מן הסמים. ביבוא של הרואין יש משום סכנה גדולה לציבור בארץ וכדי למנוע התפשטותה של רעה זו יש להציב קנה מידה עונשי שיש בו כדי להרתיע יבואנים בכח. בעניין זה לא יכול להיות משקל מכריע לעובדת התמכרות העצמית של מבצע העבירה ועל ביהמ"ש לתת דעתו בראש ובראשונה לסכנה הצפוייה לרבים מן ההזרמה של סם זה לארץ.
(בפני השופטים: עציוני, י. כהן, שמגר, החלטה - השופט שמגר. עוה"ד מ. כספי ונ. אוסטר למערערת, עו"ד גב' סוכר למשיבה. 14.8.78).
ע.פ. 447/78 - מנשה סופר נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירת סמים וחומרת העונש (הערעור נדחה).
המערער הורשע בסחר בסם מסוכן ונדון לשנה מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי וערעורו נדחה. ההרשעה מבוססת בעיקרה על עדותו של שוטר שהסווה זהותו וקנה מן המערער חשיש, אך לא הביא מיד למעצרו כדי שהזהוי של השוטר לא יתגלה. לאחר זמן של כחודש וחצי כאשר השוטר עלעל באלבום עבריינים נתקל בתמונתו של המערער ואז הצביע עליו והמערער נעצר. בעת הרכישה שביצע השוטר בעזרת שתי נערות, צרכניות סם, שמע אחת קוראת את המערער "גילוש" וכמסתבר אכן זהו כנויו. ביהמ"ש המחוזי יכול היה לסמוך על עדותו של השוטר שנתן בה אמון מלא לאמר שהזהיר עצמו כי מדובר בעדות יחידה ומה גם כשמתווספים לכך ענין הכינוי, התואם את הכינוי הדבק במערער, וגם העובדה שהעיסקה בוצעה בקרבת מקום למגורי המערער. אשר לעונש - אין הוא חמור מדי לנוכח העובדה שמדובר בעבירה חמורה וכן בכך שלמערער הרשעות קודמות בתחום האלימות ועבירות נגד הרכוש.
(בפני השופטים: שמגר, גב' בן פורת, בכור. החלטה - השופט שמגר. עו"ד א. כהן למערער, עו"ד גב' מ. ברנשטיין למשיבה. 21.8.78).
ע.פ. 353/78 - משה מוסקוביץ נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (שוחד) (הערעור נדחה).
למערער היה בית מלאכה לפחחות רכב בבאר שבע ובתקופה של כ- 3 שנים נתן למנהל מחלקת הרכב בעירית באר שבע ולסגנו שוחד בשיעור של 15 אחוז מכל התשלומים שקיבל מעירית באר שבע. סכום השוחד הסתכם בכ- 40 אלף ל"י. ביהמ"ש המחוזי הטיל על המערער עונש של 3 חודשים מאסר בפועל, 18 חודשים מאסר על תנאי
וקנס של 5 אלפים ל"י והערעור על חומרת העונש נדחה. העונש שהוטל אינו חמור כלל וכל הנימוקים להקלת העונש כבר נלקחו בחשבון ע"י ביהמ"ש דלמטה.
(בפני השופטים: עציוני, י. כהן, שמגר. החלטה - השופט עציוני. עו"ד ד. שהרבני למערער, עו"ד גב' ר. סוכר למשיבה. 14.8.78).
ע.פ. 579/78 - יעקב מיארה נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (עדות שקר) (הערעור נדחה).
המערער נדון ל- 4 חודשים מאסר בפועל בגין מתן עדות שקר ועדויות סותרות. ערעורו נדחה. אין ספק שקיימות במקרה זה סיבות מקלות, ובעיקר עברו הנקי של המערער וכן העובדה שמסר את עדות השקר מתוך פחד, שכנראה היה מבוסס, מפני נקמה מצד הנאשם שמשפטו העיד המערער. על אף קיום נסיבות אלה אין להתערב במידת העונש. בהטילו את העונש האמור כבר התחשב ביהמ"ש דלמטה בכל הנסיבות המקלות ולולא קיומן היה מטיל ללא ספק עונש הרבה יותר חמור. עם כל ההבנה למצבם הקשה של עדים הפוחדים מנקמת עבריינים, הרי ביהמ"ש לא יכול למלא תפקידו אם לא יגיב בחומרה על עבירות מסוג זה.
(בפני השופטים: י. כהן, שמגר, גב' בן פורת. 15.8.78).
ע.פ. 446/78 - יוסף ורחל דננברג נגד מדינת ישראל
*פסילת שופט (ערעור על סירוב פסילה - הערעור נדחה).
ביום 21.5.78 התקיים משפטם של המערערים שהואשמו בעבירות של גניבה והחזקת רכוש גנוב. לפני שהחלה שמיעת הראיות אמר השופט, לטענת המערערים לתובע המשטרתי שיזמין ניידת כי הוא ישלח את המערעריםלמאסר. הסנגור טוען כי אמר לשופט בו במקום שבאוירה זו אינו יכול לנהל את הגנת המערערים. באותו יום לא הגיש הסנגור לשופט בקשה לפסול את עצמו, אלא נשמעו ראית ומתן הכרעת הדין נדחה לשבוע ימים לפי בקשת הסניגור. כעבור שבוע השמיע השופט את הכרעת הדין ובה מצא את שני המערערים אשמים, אך לא שלח אותם למאסר אלא הטיל עליהם תשלום קנס. באותו יום, בטרם השמיע השופט את הכרעת הדין, ביקש הסניגור מהשופטלפסול עצמו, אך השופט דחה את הבקשה והערעור על כך נדחה. אין לקבל את הטענה שכבר ביום 21.5.78 אמר הסניגור לשופט כי לא יוכל להגן על המערערים, שכן אין זכר לדבר בפרוטוקול והסניגור לא ביקש לתקן את הפרוטוקול בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי. לגוף העניין עומדים על דרכו של הסניגור שני מכשולים: האחד, שלא השמיע את בקשת הפסילה לפני גביית הראיות ולכן לא נתקיים התנאי הקובע בסעיף 132 א' לחוק הנ"ל; שנית, מלאכתו של השופט ממילא נסתיימה עם מתן פסה"ד ואין אפשרות לבטל את פסה"ד אלא בערעור, כך שגם אם יפסל השופט לאחר שהשלים את מלאכתו לא יועיל הדבר למערערים.
(בפני: הנשיא זוסמן. עו"ד ד. ברקוביץ למערערים, עו"ד י. הורוביץ למשיבה. 8.8.78).
ע.פ. 330/78 - מדינת ישראל נגד חאמד עמר
*חומרת העונש (סמים) (הערעור נתקבל).
על המשיב הוטל עונש מאסר של 9 חודשים בפועל ו- 9 חודשים על תנאי בשל עבירה בסחר באופיום והערעור על קולת העונש נתקבל. למשיב הרשעות קודמות והוא מכור לסמים כך שבהתהלכו חופשי עלול הוא לסכן את שלום הציבור וגם אין טעם להטיל עליו עונש על תנאי. המדובר בסם מסוכן מאד ומן הצורך להרתיע סוחרים בסם זה ע"י עונשי מאסר של ממש, אי לכך יש להעמיד את עונש המאסר בפועל על 18 חודשים.
(בפני השופטים: ח. כהן, עציוני, י. כהן. עו"ד גב' רובינשטיין למערערת, עו"ד שובל למשיב. 8.8.78).
ע.פ. 546/78 - גבי בטיטו נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (גניבה) (הערעור נדחה).
המערער נתן ידו לגניבה של סחורה שהובלה במסגרת הגשר היבשתי המופעל בישראל ושווי הגניבה הסתכם בכ- 170 אלף ל"י. על המערער הוטל עונש של שנה אחת מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי וכן קנס כספי של 15 אלף ל"י. הערעור נדחה. למערער עבר נקי, שרותו בצה"ל היה ללא דופי, ומדובר במעשה בודד וחד פעמי, המערער ניתק עצמו מן השותפים האחרים זמן קצר לאחר שהשתתף בעבירה ואף העיד במשפטם. ברם העבירה היא חמורה הן לפי טיבה ונסיבותיה, והן לנוכח נפוצותן של עבירות שליחת יד ברכוש בנמלים, בנמלי תעופה ובקווי התובלה. כן יש להביא בחשבון את העובדה שהמערער הוא שהשיג את המקום בו הוחבא הרכוש, מעשי גניבה מן הסוג הזה פגיעתם רעה, לא רק בשל הפגיעה בבעל הרכוש, אלא יש בהם כדי לערער את האמינות של מדינת ישראל כמקום מעבר לסחורות ושמה של המדינה יצא לשמצה ברבים בשל תופעות כגון אלה.
(בפני השופטים: שמגר, גב' בן פורת, בכור. החלטה - השופט שמגר. עו"ד אילן למערער, עו"ד י. רזניק למשיבה. 22.8.78).
ע.פ. 46/78 - אריה עקביוב נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (סמים) (הערעור נדחה).
המערער הורשע בהחזקת 10 גרם חשיש ונדון לשנתיים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, וכן הופעל עונש מאסר על תנאי לשנתיים כששני העונשים יהיו חופפים. הערעור נדחה. החזקה של 10 גרם חשיש אינה כמות קטנה ומעשה העבירה הוא חמור. ברם, עיקרו של דבר, כאשר הורה ביהמ"ש כי שני העונשים יהיו חופפים, הרי למעשה נמנע בכך מהטלת כל עונש ממשי לריצוי בפועל בגין העבירה החדשה. לאור הקלה מפליגה זו בעונשו של המערער, למרות שכנראה הסם לא נועד לשימוש עצמי, אין מקום להקלה נוספת בעונש. אשר לטענה כי הפעלת המאסר על תנאי לא היתה כדין - התנאי היה שהמערער ימנע מביצוע עבירה שהיא פשע ועבירה לפי סעיף 7 לפקודת הסמים מהווה פשע.
(בפני השופטים: שמגר, גב' בן פורת, בכור. החלטה - השופט שמגר. המערער לעצמו, עו"ד גב' מ. ברנשטיין למשיבה. 21.8.78).
ע.פ. 437/78 - שמואל זכאי נגד היועץ המשפטי לממשלה
*חומרת העונש (מעשי אלימות) (הערעור נדחה).
המערער הגיע באחד הימים ללשכת הסעד של עירית חולון כשבידיו מיכל נפט וגפרורים, ניפץ את דלת הכניסה ונכנס למסדרון שם שפך דלק ואיים להציתו. הגיעו שוטרים והתגברו עליו וביהמ"ש הרשיעו בגרימת נזק לרכוש בזדון וכן באיומים ודן אותו לשנה אחת מאסר בפועל. הערעור נדחה. ביהמ"ש המחוזי נתן את דעתו לנסיבות האישיות המיוחדות של המערער שגדל במשפחה הרוסה ונפגע בתאונת עבודה והפך לנכה. גם אם לא היתה למערער כוונה ממשית לגרום לתבערה, אלא לעורר תשומת לב, אין מקום להתערב במידת העונש. התנהגותו של המערער, שלחובתו הרשעות קודמות לרוב, היתה אלימה ומסוכנת ואין להשלים בשום אופן עם מעשה המבטא רצונו של אדם לכפות על רשויות הציבור בדרך האיומים את ההיענות לדרישותיו.
(בפני השופטים: שמגר, גב' בן פורת, אלון. החלטה - השופט שמגר. עו"ד זלוף למערער, עו"ד גב' שקד למשיב. 7.8.78).
ע.פ. 539/78 - אברהם מקמל ועזרא אלפי נגד מדינת ישראל
*הרשעה בגניבת רכב נסיון לפגוע בשוטר וחומרת העונש (ערעורו של מקמל נתקבל בחלקו וערעורו של אלפי נדחה).
שני המערערים נסעו
במכונית שנלקחה ללא רשות מבעליה כשנוהג בה המערער אלפי. שוטרים עצרו את המכונית, ואז הזניק אלפי את המכונית ושוטר שעמד לפניה ניצל מדריסה רק בקפיצה מהירה הצידה. השניים הצליחו להימלט אך נעצרו לאחר מכן בלכתם ברחוב צדדי בראשון לציון והשוטרים זיהו אותם. ביהמ"ש המחוזי הרשיע את השנים בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות וכן בנסיון לפגוע בשוטר. אלפי נדון ל- 15 חודשים בפועל ו- 15 חודשים על תנאי, ומקמל ל- 18 חודשי מאסר שמהם 9 חודשים מאסר בפועל. הערעור של השניים על השימוש ברכב ללא רשות נדחה שכן ביהמ"ש יכול היה לסמוך על הראיות של העדים שזיהו אותם ובמצב שבו נמצאו עדי המשטרה כשעזבו את המכונית יכלו לראותם ולזהותם לאחר מכן. ערעורו של אלפי על הנסיון לפגוע בשוטר נדחה אף הוא וערעורו על חומרת העונש נדחה.
אשר למערער מקמל, לעניין הנסיון לפגוע בשוטר, הרי יש לקבל את ערעורו. היה זה אלפי שהזניק את המכונית קדימה ומקמל ישב לידו ולא הוכח שפעולה זו נעשתה על דעת שניהם. נציג התביעה ביקש לתמוך בהרשעה על פי הכלל של התחברות יחדיו להשגת מטרה בלתי חוקית לפי סעיף 28 לחוק העונשין. לטענת התביעה, מעצם לקיחת המכונית ללא רשות הבעלים צריך היה ללמוד כתוצאה מסתברת שהנוהג במכונית עלול לנהוג בה בעת הצורך גם בנהיגה מסוכנת. אין לקבל טיעון זה. בסעיף 28 קבע המחוקק מבחן של צפיות סבירה, כלומר, אם הנאשם צריך היה לצפות את האפשרות שתצמח התוצאה שקרתה בפועל, אילו כלכל מחשבתו מראש כפי שהיה עושה אדם מן הישוב, עפ"י נסיון החיים והשכל הבריא. כאשר משקיפים על נסיבות המקרה לאור הקביעה האמורה נראה שהמערער מקמל לא חייב היה לצפות מראש שיווצר מצב כגון זה שבה נהג חברו אלפי בצורה שסיכנה את השוטר, או שאם תווצר סיטואציה כזו לא ירתע חברו לנהוג באותה צורה מסוכנת שבה נהג. על כן יש לקבל את ערעורו של מקמל בחלקו ולהפחית את עונשו ל- 3 חודשי מאסר בפועל ו- 6 חודשים מאסר על תנאי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא לנדוי, עציוני. בכור. עו"ד שפטל למערער מקמל, עו"ד רובינשטיין למערער אלפי, עו"ד רזניק למשיבה. 27.8.78).
ע.פ. 258/78 - אליהו חילו נגד מדינת ישראל
*הרשעה באיומים (הערעור נתקבל).
המערער, יחד עם אחר, ביקשו מהמתלונן הלוואה והלה הבטיח לתת להם ההלואה. הוא דחה אותם. בלך ושוב וכאשר באו בפעם השלישית אמר אחד מהם למתלונן שהוא עושה מהם צחוק ויתנקמו בו. במשטרה אמר המתלונן כי המערער אמר לו את דברי האיום ואילו בביהמ"ש אמר המתלונן כי השני אמר את דברי האיום. מאחר שלדברי המתלונן נאמרו הדברים בשפה העירקית, והנאשם השני לא ידע עירקית זיכה ביהמ"ש את הנאשם השני, ואילו את המערער הרשיע מבלי להיכנס לשאלה אם יש בדברים האלה משום איום ואם לאו. לא באה בפני ביהמ"ש דלמטה כל עדות כי המערער הוא שאמר את דברי האיום, אם כי המתלונן אמר זאת במשטרה, אך מה שאמר במשטרה איננו מהווה עדות בביהמ"ש. אין הרשעת המערער יכולה לעמוד אלא אם כן נושא הוא באחריות פלילית לדברי האיום, אם כי לא הוא השמיעם אלא השני, וזאת לפי סעיף 28 לחוק העונשין. אולם, המערער היה נושא באחריות פלילית לדברי שותפו רק אילו הוכח כי שניהם הלכו למתלונן במטרה של איום, אך לא באה כל ראיה ישירה לכך. ניתן לומר שכשם שבשתי הפעמים הקודמות לא היה בדברי השניים איומים על המתלונן, כך יכול היה המערער להאמין כי גם בפעם השלישית אין הכוונה לאיים, ואם איים השני אין הוא אחראי לכך. אשר לטענה כי ניתן להרשיע את המערער מכח סעיף 26 לחוק העונשין שלפיו קיים סיוע ע"י נוכחות במקום העבירה כדי להרתיע התנגדות או כדי להבטיח ביצועה של העבירה - הלכה
פסוקה היא שבנוכחותו של אדם בשעת ביצוע עבירה לא סגי כדי להטיל עליו אחריות פלילית. צריך שתהיה גם כוונה פלילית לסייע בידי המבצע את העבירה. משלא הוכח כאן שהשניים הלכו למתלונן כדי לאיים עליו, הרי לא היתה למערער הכוונה לסייע לחברו באיומים.
(בפני השופטים: ח. כהן, גב' בן פורת, אלון. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד מרוז למערער, עוד י. וילכר למשיבה. 8.8.78).
ב.ש. 236/78 - מדינת ישראל נגד שלום סגל
*שחרור בערובה (הערר נתקבל).
המשיב שימש בתפקיד קצין מכס במשטרת נמל אשדוד ובנמל הנפט אשקלון והוא מואשם בעבירות של קבלת שוחד, קשירת קשר, מעילה באמון והברחת טובין, כאשר במשך תקופה ארוכה במהלך עבודתו קשר קשר עם שוטרי המכס כדי לבצע זממו להבריח ולאפשר הברחת סחורות בלי תשלום מכס ולזכות בטובות הנאה. ביהמ"ש המחוזי הורה על שחרור המשיב בערובה עד לברור דינו והערר על כך נתקבל. אכן, עצם חומרת העבירות אינה בדרך כלל סיבה כשלעצמה לעצור נאשם שטרם הורשע, אבל יש גם מקרים יוצאי דופן שבהם עצם חומרת העבירות והנסיבות המיוחדות שבהן בוצעו יש בהן כדי להצדיק את מעצר הנאשם. יש וחומרת העבירה נובעת מהפגיעה החמורה והיסודית במרקם החברתי, כאשר אנשים הממונים על שמירת החוק מנצלים את מעמדם לרעה והופכים את החוק לחוכא ולאיטלולא. המעילות והשחיתות הפכו למכת מדינה והעבירות המיוחסות למשיב חמורות במיוחד. מדובר בעבירות שבוצעו במשך זמן ממושך ובאיש שלא רק ביצע את העבירות בעצמו, אלא קשר קשר עט שוטרי המכס שהיה ממונה עליהם לבצע בשיתוף פעולה איתם את העבירות המיוחסות להם. בלי להפריז בדבר, אין להתעלם כליל גם מן ההשפעה על הציבור כאשר הוא רואה אדם כזה מהלך חופשי במשך חודשים ללא הכרעה בדינו. אי לכך יש לעצור את המשיב עד לגמר ההליכים.
(בפני: השופט בכור. 31.8.78).
ב.ש. 230/78 - סימנוק נחום נגד מדינת ישראל
*שחרור בערובה (הערר נדחה).
העורר נעצר עד לברור דינו בעבירה של אינוס ועררו נדחה. האשמה מתייחסת לאינוס בחורה המתוארת ע"י הסניגור "כמופקרת" אך גם לבחורה כזו הזכאות שלא יאנסו אותה. אין ספק שאונס אינו מסוג העבירות שבהן יש לעצור את הנאשם בכל מקרה עד להכרעת הדין, אך מאידך אין להתעלם מן העובדה שמעשי אונס ועבירות מסוג זה הלכו והתרבו בשנים האחרונות, ויש לעשות הכל כדי לעקרן מן השורש. מלבד חומרת העבירה קיימת כאן שאלה של השפעה על עדים, ובנוסף לכך יש למשיב הרשעות קודמות רבות בעבירות רכוש ואלימות.
(בפני: השופט בכור. עו"ד קאזיס לעורר, עו"ד רזניק למשיבה. 31.8.78).
ב.ש. 221/78 - מדינת ישראל נגד יוסף מרדכייב
*שחרור בערובה (הערר נדחה).
המשיב הואשם במעשים מגונים בילדים והבקשה להחזיקו במעצר עד לבירור דינו נדחתה. הערר על כך נדחה. אין ספק שהעבירות שבהן מואשם המשיב הן חמורות ואדם המסוגל למעשים כאלה מהווה סכנה לציבור ומן הדין, בדרך כלל לעוצרו עד תום ההליכים, אם ישנן ראיות לכאורה לאשמתו. אולם המקרה הנוכחי הוא יוצא דופן מבחינת גילו של המשיב שהוא קרוב ל- 70 ומעצרו בטרם הורשע עלול לפגוע בו קשות. כמו כן יש לציין שעברו הוא נקי. עם זאת, ביטלה השופטת בן פורת תנאי שקבע השופט דלמטה כי המשיב יתגורר בסביבה אחרת עד בירור משפטו. להיפך המשך מגוריו במקום
שבו הילדים חוששים מפניו - בצדק או שלא בצדק - עדיפה. מאידך יש להתנות את שחרורו שלא יצא מפתח דירתו למין השעה 12 בצהריים עד לשעה 8 למחרת בבקר.
(בפני השופטת בן פורת. עו"ד נ. גדעון לעוררת, עו"ד רוזובסקי למשיב. 20.8.78).
ב.ש. 189/78 - הרצל יראי נגד מדינת ישראל
*שחרור בערובה (הערר נתקבל).
העורר הואשם בשתי עבירות של סחר בסם מסוכן ותיווך בעיסקת סמים והוא עצור מיום 23.5.78. משפטו כבר החל ורוב עדי התביעה נשמעו ובישיבה האחרונה של ביהמ"ש מיום 11.7.78 נדחה המשך המשפט ליום 12.10.78. בקשתו של העורר להשתחרר בערובה עד לסיום המשפט התקבלה ע"י ביהמ"ש העליון, לעורר הרשעות קודמות אחדות, ואחת מהן היא בהחזקה ושימוש בסמים מסוכנים, ולו היה המשפט נגד העורר מתקיים כהלכה, מיום ליום, או לפחות בהפסקות לא ארוכות, לא היה מקום להיעתר לבקשה. אולם במקרה דנא הדחייה בהמשך המשפט היתה לשלושה חודשים, ואם כי אין ספק שהשופט עשה כן משום שנקבעו לו משפטים אחרים, הרי אין להסכים עם מצב שבו נאשם הנמצא במעצר צריך להישאר בו משך 3 חודשים בגלל הפסקה בין ישיבה לישיבה. בנסיבות אלה יש לשחרר את העורר בערובה ובלבד שיתייצב במשטרה פעם אחת בכל יום.
(בפני: השופט י. כהן. עו"ד בסן למבקש, עו"ד נ. ליבנה למשיבה. 29.8.78).
ב.ש. 200/78 - מדינת ישראל נגד נוריאל נוריאלי
*מעצר אדם שהוכרז כבר הסגרה עד לברור ערעורו (הערר נתקבל).
המשיב הורשע ע"י בימ"ש בארה"ב בעבירות על חוקי סמים מסוכנים, נדון ל- 5 שנות מאסר ונמלט מבית הכלא באוגוסט 1975. הוא התגלה בישראל בשנת 1977 והוכרז כבר הסגרה ועל יסוד כך נעצר. בינתיים שונה החוק בישראל ולפיו אין אפשרות להסגיר אזרח ישראלי אך ניתן להורות על ריצוי בישראל של המאסר שנגזר על המשיב בארה"ב, בתנאי שהמדינה המבקשת את הסגרתו ביקשה שישא עונשו בישראל ובתנאי ששר המשפטים יורה שהעונש יבוצע בישראל. משהוכרז המשיב כבר הסגרה ניתן היה להורות על המשך ביצוע המאסר בישראל בשני התנאים האמורים, אך כאשר נתבררה הבקשה בבימ"ש דלמטה טרם התקיימו שני תנאים אלה. ביהמ"ש דלמטה הורה על שחרור המשיב בעקבות שינוי החוק והערר נתקבל כיון שבינתיים הוגשה בקשת ארה"ב כאמור ושר המשפטים הורה שהעונש יבוצע בישראל. בדיון התעוררה שאלה אם יכול היה ביהמ"ש דלמטה להורות על המשך מעצרו של המבוקש למרות שמלכתחילה נעצר כבר הסגרה לצורך הסגרה, וביהמ"ש העליון סבר כי רשאי היה ביהמ"ש לדון על המשך המעצר לצורך ריצוי עונש המאסר בישראל למרות שמלכתחילה צו המעצר ניתן לצורך ההסגרה. כן קבע ביהמ"ש העליון כי משהוכרז אדם כבר הסגרה אך מפאת היותו אזרח ישראלי אינו בר הסגרה וערער על הכרזה זו של ביהמ"ש, יכול בינתיים שר המשפטים להורות על תחילת ריצוי עונש המאסר מכח סעיף 7 א' גם אם הערעור עדיין נמשך, והערעור אינו מעכב ביצוע העונש, כשם שאינו מעכב ביצוע עונש שהוטל על נאשם בבימ"ש ישראלי. לגופו של ענין אין לשחרר את המשיב בערובה עד לשמיעת הערעור אם הוא בר הסגרה, משום שהמבוקש כבר נמלט בעבר מאימת הדין ולא נתגלה אלא כעבור שנתיים, וסיכול הפעלתו של סעיף 7 הנ"ל, עלול לסבך את מדינת ישראל ביחסיה עם מדינה ידידותית אחרת. על כן אין מקום לשחרר את המשיב עד לגמר שמיעת הערעור.
(בפני: הנשיא זוסמן, עו"ד ד. גולדמן לעוררת, עו"ד ש. צנג למשיב. 13.8.78).
ד.נ. 9/77 - חברת החשמל לישראל ויעקב פלד נגד עתון הארץ ואח'
*הוצאת לשון הרע (דיון נוסף על פס"ד ביהמ"ש העליון בע.א. 723/74 שפורסם בפד"י ל"א (2) 281 -
פסק הדין הראשון בוטל ברוב דעות). ביהמ"ש המחוזי חייב את המשיבים בתשלום פיצויים לעותרים בגין הוצאת לשון הרע ע"י פרסום ידיעה בעתון הארץ. המשיבים ערערו לביהמ"ש העליון ובע.א. 723/74 נקבע, ברוב דעות השופטים ברנזון ושמגר כי אין המשיבים חייבים לשלם פיצויים על הוצאת לשון הרע לעותרים, בעוד ששופטת המיעוט גב' בן-פורת סברה שיש לקיים את פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי. בדיון הנוסף החליטו שופטי הרוב, מ"מ הנשיא לנדוי, עציוני, י. כהן, וגב' בן פורת, כנגד דעתו החולקת של השופט שמגר להפוך את ההחלטה בפסק הדין הקודם ולהשיב על כנו את פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש העליון התייחס בעיקר לשאלה של התנגשות בין העקרון של חופש הביטוי במערכת המשפט שלנו ובין זכותו של אדם לשמו הטוב. כן התייחס ביהמ"ש לדרך שפירש ביהמ"ש בדיון הקודם את חוק איסור לשון הרע וכן לעניין הספציפי של פירוש הכתבה נשוא הדיון. בכל שלושה אלה חלקו שופטי הרוב על פסק הדין הקודם, שניתן מפי השופט שמגר.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא לנדוי, עציוני, י. כהן, שמגר, גב' בן פורת. עוה"ד גולדנברג ולוין לעותרים, עוה"ד ש, ליבליך ומוזר למשיבים. 27.8.78).
בג"צ 334/78 - שושנה סמוך ואח' נגד המוסד לבוררות מוסכמת בשירותים הציבוריים
*בוררות בפני המוסד לבוררות מוסכמת (העתירה נדחתה).
בפני המוסד לבוררות מוסכמת התנהלה בוררות בין ארבעה ועדי עובדים של משרד האוצר לבין המדינה וניתן פסק דין של הבוררות. לטענת העותרים החלטת הבוררות אינה נכונה, ונציגי העובדים, המייצגים גם את העותרים לא פנו לבימ"ש מוסמך לבטל את פסק הבוררות. העותרים הרואים את עצמם נפגעים טוענים כי אין להם כל דרך לבטל את הפסק ועל כן פנו לבג"צ. עתירתם נדחתה. אין זה נכון כי אין בימ"ש המוסמך להושיט יד לעותרים. יש בימ"ש המוסמך לתת להם סעד ובלבד שנציגי העובדים שהוסמכו לכך ינקטו באמצעים הדרושים למענם במועדם החוקי. מחדלם של נציגי העותרים לעשות כן אינו יכול לשנות את העובדה שלרשותם עמד בימ"ש המוסמך להושיט להם כל הסעד שהיה דרוש להם ודי בכך לשלול מאת בג"צ את סמכותה
(בפני השופטים: הנשיא זוסמן, ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד א. שמר לעותרים. 18.8.78).
ע.ש.מ. 6/78 - זאב אליאל נגד נציבות שירות המדינה
*הרשעה בגניבה ועונשי פיטורין (הערעור נדחה).
המערער עבד כנהג בבית חולים הלל יפה בחדרה וקיבל דלק תמורת תלושי דלק ממשלתיים. נאסר על הנהגים למלא כמות פחותה מזו הנקובה בתלוש ולקבל את החזר ההפרש במזומנים. הוכח כי בשני מקרים קיבל המערער החזר הפרש במזומנים מבעלי תחנות הדלק, אך לא החזיר את הכסף לממונים עליו. בית הדין המשמעתי גזר על המערער פיטורין תוך תשלום פיצויים וערעורו על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. אין לקבל את טענת המערער כי העלילו עליו משום שגילה שחיתויות, לדבריו, במקום עבודתו. כן מבוססת ההרשעה על עדויות שני עדים משתי תחנות דלק נפרדות האחת בתל אביב והאחת ליד חדרה, ולעדים אלה לא היה כל מניע להיות שותף למעשה עלילה כלשהו נגד המערער. אשר לעונש - אין להתערב במסקנתו העונשית של בית הדין המשמעתי. המעשים האסורים כלפי רכוש המדינה רבים ונפוצים מדי ואין להתייחס אליהם בסלחנות. היה צריך להיות ברור בעליל למערער, שהוא עובד ותיק ומנוסה, כי הפרת ההוראות בדבר שימוש בתלושים שווי כסף פותחת פתח לפגיעה בטוהר המידות ובדין ננקטה מידת העונש האמורה.
(בפני: השופט שמגר. עו"ד ד. ישראלי למערער, עו"ד גב' גורני למשיבה. 30.8.78).
ע.ש.מ 5/78 - יוסף מזוז נגד נציבות שירות המדינה
*עונש פיטורין (הערעור נדחה).
המערער היה דוור בקרית אתא ובתובענה שהוגשה נגדו בבית הדין המשמעתי יוחסה לו שורה ארוכה של העדרויות מן העבודה ואיחורים רבים, כן יוחסו לעורר אישומים שלא החזיר דברי הדאר שלא חילק, סירב למלא הוראות והתרשל בחלוקת דאר. בחלק מאישומים אלה הודה המערער ובאחרים הובאו עדויות. המערער לא חלק על הטענות העובדתיות, אך טען כי אביו היה חולה והוא נאלץ לשאת בעול הטיפול של אביו עד לפטירתו. לפני המשפט הנדון נשלח למערער מכתב נזיפה של מנהל שרותי הדאר על התרשלותו בעבודה, העדרויות ואיחורים וסירוב למלא הוראות. מכתב זה לא נשא כל פרי. בית הדין למשמעת החליט על פיטורי המערער תוך תשלום 90 אחוז מפיצויי הפיטורין. ערעורו נדחה. לנוכח נסיבות העניין אין לומר כי העונש חמור יתר על המידה. המערער התרעם על כך שלא מונה לו סניגור בבית הדין המשמעתי, ברם אין כל חובה כזו וכל שחייבים הוא להודיע לנאשם על זכותו למנות סניגור. הודיעו לו על כך בזמן, אך בהתחלת המשפט הודיע כי אינו רוצה סניגור ויכול להגן על עצמו. במצב כזה אין להקל בעונשו בגין אי מינוי סניגור.
(בפני: השופט שמגר. עו"ד ש. שטמר למערער, עו"ד גורני למשיבה. 22.8.78).
ע.ש.מ 7/78 - דוד פוירברגר נגד נציבות שירות המדינה
*עונש פיטורין (הערעור נדחה).
המערער עבד בשירות התעסוקה והורשע בהתפרצות לחדרו של ממלא מקום מנהל שירות התעסוקה תוך השתוללות ואיומים, איום בפגיעה גופנית על פקיד אחר, נעילת דלת הסניף שבו עבד ומניעת פקיד מלהיכנס למקום עבודתו וכו'. בגין כל אלה החליט בית הדין המשמעתי על פיטורי המערער תוך תשלום מלוא הפיצויים. הערעור נדחה. אחת מטענות המערער היתה שלא מונה לו עו"ד בבית דין המשמעתי, ברם ניתנה הודעה מוקדמת למערער כי הוא רשאי למנות לו עו"ד או לבקש כי ימונה לו עו"ד ע"י בית הדין, הוא סירב והודיע שהוא ינהל בעצמו את הגנתו. מתוך הפרוטוקול עולה כי ניהל את הגנתו בצורה סדירה, חקר את העדים והביא עדים מטעמו, סיכם טענות והביא עדי אופי ואף סיכם בהרחבה לעניין העונש. לגופו של עניין יכול היה ביהמ"ש להאמין לעדים שהעידו בפניו ולהגיע למסקנה של הרשעת המערער. מסקנתו של בית הדין בדבר מהימנות העדים אינה ניתנת לבחינה מחדש בערעור אלא אם קיימות נסיבות יוצאות דופן. אשר לעונש - לאור מכלול הנתונים אין דבר שיצדיק את התערבותו של בימ"ש שלערעור בעונש.
(בפני: השופט שמגר. עו"ד ז. אפיק למערער, עו"ד גורני למשיבה. 22.8.78).
ע.פ. 229/78 - ישראל סעדיה וראובן מזרחי נגד מדינת ישראל
*הזמנת עד חדש
(הערעור על מידת העונש נתקבל).
בפסק דין זה נדונה שאלה אם בימ"ש יכול מיוזמתו, או ביוזמת התביעה, להזמין מחדש עד שהעיד, לאחר שבעלי הדין סיימו את ראיותיהם ובאלו מקרים יעשה זאת בית המשפט. בעניננו, עד התביעה חזר בו בביהמ"ש מההודעה שנתן במשטרה ורק לאחר שהוכרז כעד עויין ונסתיימו ראיות הצדדים חזר בו והסכים להעיד וביהמ"ש שמע את עדותו. ביהמ"ש העליון החליט כי בסעיף האישום שבו הורשעו המערעריםלא היה צורך בעדות השנייה של המתלונן ודי היה בחומר שהיה בפני ביהמ"ש לפני שחזר להעיד. על כן אין מן הצורך להכריע כאן בשאלה מתי ישתמש ביהמ"ש בסמכותו להזמין עד מיוזמתו או לפי דרישת אחד הצדדים. עם זאת קבע השופט לוין, בהערת אגב, כי בדין הזמין השופט את העד להעיר ואילו השופט עציוני העיר כי מכיון ששאלה זו אינה צריכה לגופה אין צורך לקבוע כאן מסמרות ויש להשאיר את העניין בצריך עיון.
השניים הורשעו בנסיון להניע עד לחזור בו מתלונתו במשטרה וביהמ"ש הטיל עליהם
שנה אחת מאסר בפועל ומאסר על תנאי. ביהמ"ש העליון קבע כי למעשה העונש איננו חמור, ברם למערער מזרחי מאסר על תנאי של שלוש שנים בעבירה של גניבת ז'ריקן ריק, ואין זה מן המדה כי ירצה עתה 3 שנות מאסר בגין עבירה זו, ביהמ"ש המחוזי שסבר כי עונש של שלוש שנות מאסר יהיה חמור מדי האריך את המאסר על תנאי, ואולם כאשר ביהמ"ש המחוזי הטיל מאסר בפועל בעבירה החדשה לא היה מוסמך להאריך את המאסר על תנאי. ביהמ"ש העליון התלבט בשאלה כיצד להחליט בענין דנא והגיע למסקנה כי לא יהיה זה צודק להפעיל את המאסר על תנאי שמלכתחילה הוטל על עבירה קלה של גניבת ז'ריקן של דלק. אי לכך החליט ביהמ"ש העליון לבטל את המאסר בפועל שהוטל ולהמירו במאסר על תנאי וכן להאריך את המאסר על תנאי הקודם. כיון שלגבי מזרחי נקבע כך, החליט ביהמ"ש העליון גם לגבי סעדיה לבטל את המאסר בפועל ולהמירו במאסר על תנאי.
(בפני השופטים: ויתקון, עציוני, לוין. החלטה - השופט לוין. עוה"ד ב. דיין וגב' קפלן למערערים, עו"ד י. בן אור למשיבה. 27.8.78).