ע.פ. 361/78 - עלי איברהים קבוע נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירת רצח לפי סעיף 214 (ג) לפח"פ.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע בת.פ. 301/77 - הערעור נדחה).
המערער עבד כשומר במפעל ליד אשקלון ולאחר שהיתה פריצה למקום פוטר. שבועיים לאחר מכן אירעה התפרצות נוספת למפעל ובמהלך הפריצה תפסו הגנבים את השומר החדש, כבלו אותו בחוט חשמל, היכו אותו קשות ולבסוף סתם המערער את פיו ואת נחיריו של השומר עד צאת נשמתו. ביהמ"ש המחוזי הרשיע את המערער בעבירת רצח לפי סעיף 214 (ג) לפח"פ. את מסקנתו ביסס ביהמ"ש על הודאותיו המלאות של המערער במשטרה ובפני השופט שהוציא את צו המעצר, ועל הצבעתו במקום על אופן ביצוע עבירת הפריצה וגרימת מותו של השומר, כשלכל אלה נוסף גם ה"דבר מה" הדרוש, בדחותו את הערעור קבע ביהמ~ש העליון:
א. לטענת המערער כי ההודאות הוצאו ממנו תוך שימוש באמצעי כפיה - ביהמ"ש קבע כי ההודאות ניתנו מרצון טוב, לאחר שהמערער חש כי אין עוד טעם להכחיש את השתתפותו בפשע באשר טענת אליבי שטען לפני חוקריו נכשלה.
ב. לענין ה"דבר מה" הדרוש לתמיכה בהודאותיו של המערער - ביהמ"ש המחוזי הזכיר פרטים שונים שצויינו בהודאות המערער והם נתאשרו במה שנמצא בשטח ובפרט "משכנע במיוחד", שהמערער תיאר במדוייק כיצד סתם למנוח את פיו ואת נחיריו, ודברים אלה נתאשרו בדו"ח הפאתולוגי על סיבת המות שעדיין לא היה בידי חוקרי המשטרה כשהמערער תיאר כיצד עשה זאת. מן העובדה שביהמ"ש ציין את הפרט האחרון שלא היה בידי חוקרי המשטרה, אין ללמוד כי הפרטים האחרים שכן היו בידי המשטרה אין להם ערך. כח השכנוע הנוסף שהיה טמון בכך שאחד הפרטים עדיין לא היה ידוע לחוקרים כשנרשמה ההודאה, אינו גורע ממשקל הפרטים האחרים שכן היו ידועים לחוקרים.
ג. נטען שלא הוכח כי מותו של הקורבן נגרם ע"י המערער בזדון כדרוש לפי סעיף 214 (ג)1לפי טענה זו, לצורך הוכחת הזדון צריך שהנאשם ידע שהמעשה עלול לגרום למותו של הקורבן אף אם אין הוא רוצה במות הקורבן, וכאן, לטענת המערער, לא הוכח הדבר. טענה זו אין לקבל. ביהמ"ש קבע שהמערער ידע כי הוא סותם למנוח את כל דרכי הנשימה, כולל נחיריו, והיתה עדותו של פאתולוג שכאשר אדם מת כתוצאה מסתימת דרכי הנשימה ע"י זולתו, מרגיש התוקף לפני שנגרם המוות שהנתקף הוא באפיסת כוחות. כך שלמרות שהמבחן לעניין ידיעה בדבר תוצאה אפשרית איננו אובייקטיבי, אלא צריך להוכיח שהנאשם חזה מראש, מבחינתו הסובייקטיבית, שמעשהו עלול לגרום למות הקורבן, הרי לפי הקביעה הנ"ל היה הנאשם ער שמעשהו עלול לגרום למות הקורבן. היתה ראיה לכאורה על ידיעת המערער בדבר טיב מעשהו ואליו עברה החובה להסביר שלמרות המסקנה המתבקשת ממעשהו לא הבין את מידת הסכנה שבמעשה, ואת זאת לא הוכיח המערער.
ד. המערער ביקש להביא ראיות נוספות בדבר אליבי אחר, במקום האליבי שנכשל, אך אין מקום להביא ראיות חדשות בערעור. ראשית, התצהיר המדבר על כך שהמערער היה בעבודת שמירה במקום אחר אינו אומר ברורות באלו תאריכים היה המערער במקום האחר. אך חשוב מכך, את הראיות אפשר היה להמציא בעת הדיון בביהמ"ש המחוזי והדבר לא נעשה. הלכה פסוקה היא שאין פותחין את פרשת הראיות מחדש בערעור, אלא אם המבקש לא היה יכול להביא בערכאה הקודמת את הראיות שהוא מבקש להביא בערעור.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא לנדוי, י. כהן, אשר. החלטה - מ"מ הנשיא לנדוי. עו"ד ישראל למערער, עו"ד הורביץ למשיבה. 31.12.78).
ע.פ. 629/78 - עזרה מתוק נגד מדינת ישראל
*גניבה ע"י שליחת יד בפקדון.
* רישום כוזב במסמכי תאגיד.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בירושלים בת.פ. 507/76 - הערעור נדחה).
המערער הוא חבר אגד ומאוגוסט 1973 הועסק כקופאי בבית שמש. תפקידו היה לספק לנהגים פנקסי כרטיסים נגד תשלום. את פדיון המכירה היה על המערער להפקיד מידי יום ביומו בחשבון אגד בבנק ובאישורי הבנק להשתמש כדי לחדש את מלאי הכרטיסים שבידו. הנהלת אגד הפקידה בידי המערער "דמי מחזור" שהיו מורכבים מפנקסי כרטיסים, בסכום של 125 אלף ל"י. מידי חודש היה על המערער להגיש להנהלת אגד דו"ח על גבי טופס רשמי של אגד ובו פרטים מדוייקים בדבר כמות הכרטיסים, המזומנים, ההפקדות וכיוצא באלה דברים. בינואר 1976 נערכה בדיקת הקופה ונתברר שחסרים בה כ- 60 אלף ל"י, בבדיקת הדוחו"ת החודשיים של המערער והספרים עלה כי הדוחו"ת היו כוזבים. ביהמ"ש המחוזי הרשיע את המערער בגניבה ע"י סוכן ורישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 9א לחוק לתיקון דיני עונשין, ודן אותו ל- 5 חודשי מאסר בפועל ו- 5 חודשי מאסר על תנאי ולתשלום קנס של 10 אלפים ל"י. המערער ערער על הרשעתו ועל חומרת העונש:
א. באשר לכל ההשגות על הממצאים העובדתיים של ביהמ"ש המחוזי - אין ביהמ"ש שלערעור מתערב בממצאים עובדתיים של ביהמ"ש דלמטה אלא אם קיימת עילה מיוחדת לכך ועילה כזו לא נתגלתה במקרה דנא.
ב. לטענה כי הנטילה לא בוצעה מתוך כוונה לשלול את הפקדון מבעליו - המערער היה נפקד שבידו הופקדו דמי המחזור כדי שישמשו למטרותיו של המפקיד וכל שליחת יד בפקדון או בחלק ממנו כמוה כגניבה. גם אם היתה לנפקד הכוונה להחזיר אי פעם את מה שלקח הרי כוונה כזו אינה מעלה ואינה מורידה לא לעניין המרמה ולא לעניין הכוונה לשלול לתמיד את הדבר הגנוב מבעליו. העובדה שמבחינת החוק האזרחי חייב הנפקד להשיב למפקיד את הפקדון במלואו, ושקיים סיכוי סביר שהחוב אכן יוחזר אין בה כדי לשלול מפעולת שליחת היד את אופיה הפלילי.
ג. אשר לעבירה על סעיף 9א הנ"ל - סעיף זה מגדיר את העבירה של רישום כוזב במסמך של תאגיד בכוונה לרמות. הדוחו"ת שהגיש המערער על מסמכים רשמיים של אגד אכן מהווים מסמך של תאגיד. אין לקבל את הטענה כי רק מסמכים חיצוניים הם "מסמכי תאגיד" בעוד שהדוחו"ת שהוגשו הם מסמכים פנימיים ואינם נכנסים להגדרה הנ"ל. סעיף 9 הנ"ל אינו מבחין בין מסמך פנימי לבין מסמך אחר ואין כל הגיון בהבחנה מעין זו.
ד. בעבירה על סעיף 9א אין צורך שיתמלאו היסודות של עבירת זיוף מסמך, רישום כוזב במסמך אינו מהווה תמיד עבירה של זיוף והוא הופך להיות עבירה על סעיף 9 רק אם נעשה בנסיבות ספציפיות המפורטות בסעיף 9, היינו אם נעשה ע"י מוסד, מנהל, חבר או פקיד של תאגיד מתוך כוונה לרמות. הנסיבות הספציפיות הוכחו במקרה דנא.
ה. אשר לעונש - אין הוא חמור מדי. גניבה מכספי האגודה שבה מילא המערער תפקיד של איש אמונים, ונסיון להסתיר את הגניבה ע"י הגשת דוחו"ת כוזבים, הם מעשים חמורים מאד והצורך בהרתעת עבריינים בכח גובר על התחשבות בנתוניו האישיים של המערער.
(בפני השופטים: הנשיא זוסמן, י. כהן, אשר. החלטה - השופט אשר. עוה"ד י. ננר וא. שלם למערער, עו"ד י. רזניק למשיבה. 25.12.78).
ע.פ. 636/77 - שמעון לוי נגד מדינת ישראל
*קבילות הודאה והרשעה על פיה (הערעור על ההרשעה נדחה ברוב דעות ועל חומרת העונש נתקבל).
המערער הורשע בקבלת רכוש גנוב, עבירה על סעיף 309 לפח"פ ונדון לחצי שנה מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על תנאי וקנס כספי. הערעור על ההרשעה נדחה ברוב דעות ועל חומרת העונש נתקבל והמאסר בפועל הועמד על שלושה חודשים. השופט אשר בדעת מיעוט סבר שיש לזכות את המערער. חילוקי הדעות בין שופטי הרוב ובין שופט המיעוט היו בדבר קבילותה של הודאה שמסר המערער במשטרה. המערער היה מורה נהיגה ונעצר כשבמכוניתו נמצאו טפסים של מבחני תיאוריה שנגנבו ממשרד הרישוי. בהודעה ראשונה טען המערער כי מצא את הטפטים באשפה, אך בהודעה שניה אמר כי השרת של משרד הרישוי המציא לו אותם ושילם עבורם. בביהמ"ש טען המערער כי ההודאה הוצאה ממנו באמצעים פסולים, אך ביהמ"ש קבע כי ההודאה נגבתה כדין. השאלה שהתעוררה למעשה היתה אם הובטח למערער כי אם יודה שקיבל את הטפסים מהשרת בתמורה ישוחרר ממעצר. שופטי הרוב סברו כי כששאל המערער את חוקריו אם ישוחרר לאחר שיודה רשאים היו להשיב לו כי אכן כך הדבר. כל אדם יודע כי הודאה מקצרת את שלבי החקירה ויכולה להביא לשחרור העצור, כמו כן סברו שופטי הרוב כי אין פגם שהמשטרה הוסיפה לחקור את המערער לאחר שבהודעתו הראשונה טען כי מצא את הטפסים. השופט אשר הגיע למסקנה כי החקירות החוזרות, בנסיבות של המקרה דנא, וכן צורת השיחה שהיתה בה משום הבטחה לשחרור אם המערער ימסור הודאה, יש בהן כדי לפסול את ההודאה. שופטי הרוב ושופט המיעוט התייחסו למצבו הנפשי של המערער לאחר מאסרו, ובעוד שופטי הרוב ציינו כי השאלה איננה מה היו הרגשתו ומצבו הנפשי של המערער, אלא מה היו ההבטחות או היעדר ההבטחות של אנשי המשטרה, סבר שופט המיעוט כי במצבו הנפשי של המערער די היה ברמז ובהבטחה שישוחרר כדי שיתן את ההודאה ועל כן אין לומר שניתנה כהודיה חופשית ומרצון ודינה להיפסל.
(בפני השופטים: י. כהן, שמגר, אשר. עו"ד ח. קאזיס למערער, עו"ד מ. רובינשטיין למשיבה. 21.11.78).
ע.פ. 601/78 - גבריאל קורנשטיין נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (נסיון לשוד וגרימת חבלה) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).
המערער, בחור צעיר, צלצל בדלת דירת מגוריהם של זוג מבוגר שהבעל נכה מלחמה, קטוע רגל, ההולך על קביים. את הכניסה לדירה למטרת שוד השיג בתחבולה ומשנכנס התנפל על האשה והפילה, וכשבעלה בא לעזרתה והרים את הקביים שלו הוציא המערער סכין מכיסו וגרם לאשה ולבעלה חתכים ודקירות. תוך כדי המאבק נפצע גם המערער ואושפז. על מעשה ברוטלי זה נדון המערער ל- 7 וחצי שנות מאסר וערעורו נדחה. הסניגור טען כי העונש חמור ויוצא דופן לגבי עבירה של נסיון לשוד ושעומדים למרשו נימוקים לקולא. הוא צעיר לימים ולא היו לו הרשעות קודמות, ויש באופיו קוים פסיכופטיים ויש לרחם על הוריו, אעפ"כ אין להתערב במידת העונש. המערער חסר כח ריסון עצמי והוא מהווה סכנה חמורה לציבור. על כן השיקול המכריע צריך להיות השמירה על בטחון החברה והרחקתו של העבריין ממנה.
(בפני השופטים: ויתקון, אלון, בכור. עו"ד זינגר למערער, עו"ד י. הורביץ למשיבה. 27.12.78).
ע.פ. 302/78 - מאיר רבוח נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (איומים וחבלה חמורה) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).
בין שותפו לעסקים של המערער ובין המתלונן נפל סכסוך כספי ונטען שהמתלונן גנב משותפו של המערער סכום כסף גדול. המתלונן סירב להחזיר את הכסף ואז הסיעו המערער ושותפו את המתלונן למקום בודד
ושם איימו עליו באלימות אם לא יחזיר את הכספים. הם כבלו את המתלונן למכוניתם ואיימו לגרור אותו, המתלונן התחנן על נפשו ובהמשך התקרית ירה המערער במתלונן ופצע אותו ברגלו. ביהמ"ש המחוזי הטיל על המערער עונש של 6 שנים מאסר בפועל וערעורו נדחה. המעשים של המערער וחבריו היו חמורים כאשר אמרו לעשות דין לעצמם באלימות קיצונית. למערער עבר של מעשי אלימות, ובין היתר גרימת חבלה בכוונה להשחית את הגוף. שותפו של המערער נדון רק לשנה וחצי מאסר בפועל, אך ההבדל הרב בין מעשי המערער ובין אלה של חברו הוא שהמערער ירה ופצע את המתלונן ובכך הוסיף חומרה על חומרתה של התקרית כולה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא לנדוי, י. כהן, אשר. החלטה - מ"מ הנשיא לנדוי. עו"ד מרוז למערער, עו"ד הורוביץ למשיבה. 18.12.78).
ע.פ. 304/78 - יאיר גילאור נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (עבירות מרמה) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).
המערער נדון ל- 4 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי בשל עבירות מרמה, משיכת שיקים ללא כיסוי וגניבה ע"י סוכן. כאשר ביצע מקצת העבירות האמורות היו שני מאסרים על תנאי תלויים ועומדים נגדה אחד של שמונה חודשים ואחד של חמישה חודשים וביהמ"ש הורה כי המאסר של שמונה חודשים יצטבר והשני יהיה חופף. הערעור על חומרת העונש נדחה. המערער התחיל את פעילותו הפלילית כבר בשנת 1972 במשיכת שיקים ללא כיסוי, בשנת 1975 הורשע בתרמית ועתה הורשע בביצוע מעשי תרמית בסיטונות, כאשר היה רוכש מערכות סטריאו ושעונים בתנאי אשראי, משלם בשיקים ללא כיסוי ולאחר מכן מוכר את הסחורה לאחרים, הוא גרם נזק לספקים בהרבה רבבות לירות וחומרה מיוחדת נודעת לעובדה שביצע את העבירות כשמאסר על תנאי היה תלוי ועומד נגדו וכשהיה משוחרר בערובה.
(בפני השופטים: הנשיא זוסמן, גב' בן פורת, בכור. המערער לעצמו, עו"ד ד. וכסלר למשיבה. 24.12.78) .
ע.פ. 678/78 - יוסף נח נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (נסיון "לקנות" משחק כדורגל ע"י תשלום שוחד) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נתקבל).
המערער הורשע בכך שניסה "לקנות" משחק כדורגל ע"י שיחוד שחקן ונדון ל- 4 חודשים מאסר בפועל ו- 6 חודשים מאסר על תנאי וקנס של 2,000 ל"י. הערעור על חומרת העונש נתקבל. לפי חומרת המעשה אין לומר שהעונש מוגזם, אך מאידך מדובר בעבירה שבוצעה במאי 1972, אין למערער הרשעות קודמות ומאז אותה עבירה לא נתפס לשום קלקלה. הוא שומר חוק ומתפרנס ביושר ועבר זמן רב מביצוע העבירה ובשיהוי זה שיקול חזק נגד כליאתו של המערער. אי לכך תהיה כל תקופת המאסר על תנאי והקנס יועלה ל- 5 אלפים ל"י.
(בפני השופטים: ויתקון, י. כהן, אלון. עו"ד צנעני למערער, עו"ד ח. ברנזון למשיבה. 16.12.78).
ע.פ. 436/78 - שמעון פובזנר נגד מדינת ישראל
*הרשעה בבניה ללא היתר (הערעור נתקבל).
המערער שהוא אדריכל הועמד לדין בעבירה של בניה ללא היתר וביהמ"ש העירוני האמין למערער כי לא הוא ביצע את הבניה האסורה, אלא בעלי הבית שהם בניו, ושהוא, המערער טיפל בענין רק בעקבות ביקורו של הפקח העירוני. אז ביקשה העיריה להרשיע את המערער מן הטעם שהאחריות מוטלת לפי חוק התכנון גם על האחראי על העבודה, לרבות האדריכל, אך השופט העירוני קבע שהמערער טיפל בענין כאדריכל לאחר ביצוע העבירה ואין להחיל עליו את החוק, ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעורה של העיריה וקבע כי המערער שימש כאדריכל בזמן ביצוע הבניה וראיה לכך כי במכתב לועדה המקומית לתת היתר בדיעבד לבניה כתב המערער בין היתר כי "הגגונים המבוקשים דרושים
לי... אין לי שום כוונה לסגירת המרפסות הנ"ל ...". בשימוש בלשון זו ראו השופטים הוכחה לכך שהמערער שימש כאדריכל בעת הקמת הגגונים ללא היתר והערעור על כך נתקבל. השאלה היא אם שימש המערער כאדריכל כאשר הוקמו המבנים וגירסת המערער זכתה לאימון השופט שדן בענין בערכאה ראשונה. ניתן לפרש את המכתב גם כך, שהמערער כאדריכל השתמש במכתבו בגוף ראשון בשל האינטרס האישי שהיה לו כאב של בניו שהם בעלי הבית.
(בפני השופטים: ויתקון, י. כהן, אלון, עו"ד גרנות למערער, עו"ד ש. אורן למשיבה. 26.12.78).
ע.פ. 472/78 - מדינת ישראל נגד שלמה אדרי
*זיכוי מעבירת סמים (הערעור נדחה).
נערך חיפוש בחדר השייך לפלוני ע"י ארבעה שוטרים, אחד השוטרים חיפש על גופו של המשיב ולא נמצא דבר. לאחר מכן עשה חיפוש יותר יסודי והשוטר העיד שתוך כדי כך הכניס המשיב בתנועה זריזה אל תוך כיס המעיל של השוטר קופסת גפרורים ובה מנות אופיום. ביהמ"ש המחוזי קיבל את עדות השוטר בעיקרה, אך נשאר בלבו ספק שמא לא היה זה המשיב שעשה את "מעשה הלהטים" של הכנסת הקופסה אלא אחד האנשים האחרים שהיו נוכחים בחדר. לפיכך זיכה את המשיב מן האשמה. הערעור נדחה. משקינן ספק בלבו של השופט והוא מנמק דבריו באופן שאין פסול בשיקוליו על פניהם, אין לנתח את הנסיבות מחדש ולומר על יסוד הנחות והשערות, תהיינה הגיוניות על פניהן ככל שתהיינה, שעל ביהמ"ש שלערעור לסלק מלבו את הספק כפי שהשופט דלמטה מסביר אותו.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא לנדוי, אשר, ברק. החלטה - מ"מ הנשיא לנדוי, עו"ד גב' מ. ברנשטיין למערערת, עו"ד רם למשיב. 24.12.78).
ע.פ. 398/78 - יעל פרידמן נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (סמים) (הערעור נדחה).
המערערת רכשה 8 גרם חשיש מסוחר סמים ונתפסה ע"י שוטר. מסתבר שהמערערת נהגה לפעמים לעשן חשיש, וכאשר חברים ביקשוה לרכוש סם מסוכן נקלעה לעבירה דנא, היא נדונה ל- 3 חודשים מאסר על תנאי ולפקוח שירות המבחן וערעורה נדחה. הסניגור ביקש כי ההרשעה תבוטל והמערערת תועמד במבחן ללא הרשעה בדין. הוא מצביע על דוחו"ת שירות המבחן כי המערערת לומדת ועובדת וכי רישום של הרשעה עלול להפריע לה בעתיד כשתרצה להתקבל לעבודה. ברם, אין מקום להתערב בפסק דינו של ביהמ"ש דלמטה. אמנם אין למערערת הרשעות קודמות, אך אין להתעלם מאופיה של העבירה, ממהותו של המעשה שבוצע ע"י המערערת, ומנפוצותה של התופעה אשר התנהגותה של המערערת מהווה דוגמה אחת מיני רבות ממנה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא לנדוי, שמגר, ברק. החלטה - השופט שמגר. עו"ד ע. בראונר למערערת, עו"ד ר, רובין למשיבה. 31.11.78).
ע.פ. 621/78 - יוסף אסא נגד מדינת ישראל
*הרשעה בקבלת שוחד וחומרת העונש (הערעור נדחה), המערער כיהן כראש המחלקה לאלקטרו מכניקה במע"ץ מחוז תל אביב, ובמשך תקופה של כשנתיים קיבל מחברה המייצרת עמודי תאורה מפוליאסטר משוריין, תשלומים של כאלפיים עד חמשת אלפים ל"י בחודש. החברה הנ"ל היתה מעוניינת שמע"ץ תעבור לשמוש בעמודים אלה במקום עמודים מחומרים אחרים. ביהמ"ש הרשיע את המערער בקבלת שוחד ודן אותו לשנה וחצי מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על תנאי וקנס של 10 אלפים ל"י, לאמר שקבע כי המערער לא סטה מן השורה עקב קבלת השוחד, הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. החברה שנתנה את השוחד טענה כי נתנה את הכספים למערער כהלוואה לצורכי רכישת דירה, והמערער טען כי קיבל את הכסף מן
החברה כי סיפק לה יעוץ מקצועי לאחר שעות העבודה. בדין לא האמין השופט לשתי הגירסאות על יסוד הראיות שהיו לפניו. האפשרות היחידה היא שאכן קיבל המערער את הכסף כשוחד כדי שישא פנים לחברה המשלמת. מ"מ הנשיא לנדוי ציין בפסק דינו כי אם שולמו הכספים כדמי עמלה לשם קידום מכירות, כמו שקבע ביהמ"ש המחוזי, ודאי שהתשלומים הם שוחד. גם אם הכספים ניתנו למערער כהלוואה ללא ריבית וללא קביעת מועד להחזרתם הרי זה שוחד עפ"י פסיקת ביהמ"ש העליון. גם אם מדובר בשכר עבור עבודה פרטית של המערער עבור החברה, נראית דעתו של ביהמ"ש המחוזי כי גם זו טובת הנאה שהדין הפלילי אוסר עליה. אשר לעונש - אין הוא חמור מדי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא לנדוי, ח. כהן, גב' בן פורת. החלטה - מ"מ הנשיא לנדוי. עוה"ד וגמן ודגן למערער, עו"ד ד. וכסלר למשיבה, 13.12.78).
ע.פ. 827/77 - יחזקאל לפלר נגד מדינת ישראל
*דרישה לקבלת שוחד וקולת העונש (ערעור על הרשעה כקבלת שוחד וערעור נגדי על קולת העונש - הערעורים נדחו).
המערער עבד כמעריך מכס בבית המכס בחיפה. לפי הנוהל דאז היו עמילי מכס מגישים רשימונים והערכת מכס והמערער בודק את נכונות ההערכה. אם נמצא גרעון היה עורך דו"ח נגד עמיל המכס והלה היה צפוי לתשלום כופר או קנס. הלכה למעשה לא מיצו תמיד את חומרת הדין עם עמיל המכס ואם הטעות היתה בתום לב נתנו לו לתקנה. באחת ההזדמנויות גילה המערער טעות ברשימון שהוגש ע"י אחד מוסקוביץ פקיד של עמיל מכס והגרעון הסתכם בכ- 30 אלף ל"י. המערער לא ערך דו"ח גילוי העבירה ולטענת התביעה הזמין אליו את מוסקוביץ והציע לו כי הוא ישיג מהיבואן 20 אלף ל"י שיתחלקו בין מוסקוביץ ובין המערער. גירסת המערער היתה שרצה לעזור למוסקוביץ ועל כן הציע לו כי הוא מיוזמתו יודיע כי גילה טעות ויבקש לתקנה. ביהמ"ש המחוזי האמין לעדותו של מוסקוביץ ולא האמין לגירסת המערער והערעור נדחה. המערער טען כי אין זה הגיוני שיבקש מהיבואן 20 אלף ל"י כאשר כל המכס מסתכם ב- 30 אלף ל"י ואין הגיון בכך שהיבואן יתבקש לשלם בעיסקה הרת סכנות כזו תשלום כה גבוה ומה גם שלאחר ניכוי מס הכנסה עשוי היה המכס לעלות ליבואן 12 אלף ל"י בלבד ואין כל הגיון שידרש לשלם 20 אלף ל"י. טענה זו נדחתה. אין כל חזקה שהמערער עשה את החישוב של הצד השני ולא מן הנמנע שחשב כי הצעתו תתקבל. יתירה מזו כאשר המערער נעצר הוא הכחיש תחילה את העובדה שהזמין את מוסקוביץ לפגישה וטען שפגש אותו באקראי ומכאן סימן ברור שביקש להרחיק עצמו ממעשה פלילי. לטענת הסניגור שמבחינה משפטית לא נעברה עבירת שוחד, שכן המערער לא בקש ממוסקוביץ שהוא ישלם אלא שיפנה ליבואן שהלה ישלם את השוחד - לא זו בלבד שעמיל המכס הוא מורשו של היבואן, אלא לפי החוק "המבקש או המתנה שוחד ...כמוהו כלוקח שוחד" ואין צורך שבקשת השוחד תהא מופנית במישרין לנותן השוחד, אלא די לה בכל דרך המיועדת להגיע אליו.
(בפני השופטים: ויתקון, שמגר, גב' בן פורת. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד ש. תוסיה כהן למערער, עו"ד מ. רובינשטיין למשיבה. 14.12.78).
ע.פ. 83/78 - כמוס בורביע ויוסף זריחאן נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירת שוחד וחומרת העונש (הערעור נדחה).
בורביע עבד בשנת 1976 במשרד התקשורת בנתניה בהתקנת כבלים תת קרקעיים וזריחאן עבד כמחסנאי, ולפעמים עסק לאחר שעות העבודה הרגילות, במסגרת שעות נוספות, בהתקנת טלפונים עפ"י הוראות מנהל מחלקת ההתקנות. קבלן בשם לביא פנה לבורביע וביקש שיסדיר עבורו התקנת טלפון במשרדו ללא תור. הוא הבטיח לבורביע לשלם "טיפ" אך לא דובר על סכום מסויים. בורביע פנה לזריחאן ובניגוד להליכים נטל הלה את טופס ההתקנה של לביא, בלי שקיבל הוראת התקנה, חתם עליה, חתימה שקשה היה
לזהותה, וחיבר את הטלפון מחוץ לתור. בעקבות חקירה הוגש כתב אישום נגד בורביע ונגד זריחאן. תחילה הכחיש בורביע את הסיפור אך בהודאה שניה סיפר כי קיבל מלביא 700 ל"י ואת מחצית הסכום נתן לזריחאן. גם זריחאן הודה כי קיבל 350 ל"י. בביהמ"ש הכחישו השניים את הדברים הנ"ל וטענו כי ההודעות הוצאו מהם שלא כדין ואינן משקפות את העובדות כהווייתן. ביהמ"ש המחוזי קיבל את ההודעות והרשיע את השניים, ודן את בורביע ל- 3 חודשים מאסר בפועל, ו- 3 חודשים מאסר על תנאי ואת זריחאן ל- 5 חודשים מאסר בפועל ו- 7 חודשים מאסר על תנאי. הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. לעניין ההרשעה - יכול היה השופט לקבל את ההודעות שנמסרו ע"י שני הנאשמים במשטרה. כן היה בחומר הראיות "דבר מה" נוסף מספיק לביסוס ההרשעה. אשר לטענה כי מכיון שזרחיאן לא היה מטפל באופן רגיל בהתקנת טלפונים, ובמקרה דנא לא הוטל עליו להתקין טלפון, הרי התשלום לא היה בעד מילוי תפקידו כנדרש בתשלום שוחד - מזמן לזמן היה מטפל בהתקנת טלפונים במסגרת עבודת שעות נוספות ואין נפקא מינה בשוחד אם תפקידו של הלוקח היה קבוע או זמני ואם כללי או לענין מסויים. במשפט שוחד אין להזקק לטענה שהלוקח לא היה מוסמך לבצע את הפעולה. לטענה שבעת שבוצעה התקנת הטלפון עדיין לא ניתן השוחד ועדיין לא הובטחה נתינתו ועל כן לא היתה קיימת באותו זמן הכוונה הפלילית הדרושה בעבירה של שוחד - עבירת שוחד נעברת גם אם לא היה הסכם מראש בין הלוקח לנותן על מתן התגמול בעד הפעולה הרשמית, ובלבד שהוכח הקשר בין המתת ובין הפעולה, ואף אם המתת באה לאחר השלמת הפעולה. אשר לעונשים - אין הם חמורים מדי. אמנם אין למערערים הרשעות קודמות, אך זהו בדרך כלל המצב כאשר עובדי ציבור מורשעים בעבירות שוחד, ומן ההכרח להטיל עונשי מאסר במקרים אלה על מנת להרתיע מביצוע עבירות מסוג זה.
(בפני השופטים: י. כהן, שמגר, בכור. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד ח, קאזיס למערערים, עו"ד ד. ווקסלר למשיבה. 21.12.78).
ע.פ. 438/78 - אברהם בטון נגד מדינת ישראל
*זיהוי פורץ ע"י שוטר שארב לפורצים (הערעור נדחה).
סמל משטרה בשם עזיזין שכב במארב מול חנות שבוצעה בה פריצה. עד זה הכיר את המערער מלפני המעשה ולפי עדותו ראה את המערער מבצע את הפריצה, יחד עם אדם אחר. לאחר ביצוע הפריצה ניסה עזיזין לעצור את המערער אלא שהוא נמלט במכונית ורק המשתתף השני נתפס באותו מעמד. המערער נעצר לאחר מספר חודשים, ביהמ"ש המחוזי הרשיע את המערער על יסוד עדותו של עזיזין, ודן אותו לשנתיים מאסר בפועל ו- 3 שנים מאסר על תנאי. הערעור נדחה. יכול להיות מקרה שבו עד טועה בתום לב בזיהוי, אך במקרה שלפנינו סכנה כזו היתה קלושה ביותר, מכיון שעזיזין הכיר את המערער מקודם, והיתה לו שהות מספקת לראות את שני האנשים שביצעו את הפריצה. משהאמין השופט לעדותו של עזיזין היה רשאי להרשיע את המערער לפיה.
אביו של המערער העיד כי ראה את המערער ישן בבית בשעה 12.30 והשופט התרשם לחיוב מעדותו, אעפ"כ אין לומר שזוהי עדות אליבי שצריכה להביא לזיכוי המערער. השופט אמר שיתכן כי האב טעה ביחס ליום שבו ראה את המערער אצלו, וכי אפילו ראה אותו בשעה 12.30 בלילה, הרי עד ביצוע העבירה, כשעתיים וחצי לאחר מכן, היתה שהות מספיקה למערער להגיע למקום ולבצע את העבירות. אשר לעונש - אין הוא חמור מדי.
(בפני השופטים: ויתקון, י. כהן, בכור. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד שרעבי למערער, עו"ד גב' סוכר למשיבה. 4.12.78).
ע.פ. 455/78 - סלומון עמוס נגד מדינת ישראל
*הרשעה במעשה סדום וחומרת העונש (הערעור נדחה).
בבית המעצר קישון, באגף המיועד לעבריינים צעירים היו ביום המקרה המתלונן, והמערער שהיה אז בן 22. המערער הורשע בעבירה של מעשה סדום
בצעיר בן 17 שנה, ונדון לשנתיים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. לעניין ההרשעה - באה עדות מסייעת לעדות הנער כדרוש לשם הרשעה בעבירת מין. המדינה הביאה כעד נער אחר שהוחזק בכלא ושמסר הודעה במשטרה על המעשה. בביהמ"ש טען הנער תחילה כי מה שסיפר לחוקר המשטרה היה סיפור לא אמת משום שפחד מן החוקר, הנער הוכרז כעד עויין, נציג המדינה ביקש את מעצר העד בשל מתן עדות סותרת, וביהמ"ש נעתר לבקשה זו והוכרז על הפסקה קצרה. לאחר מכן החליט הנער להעיד ואמר כי שיקר תחילה בביהמ"ש וכי למעשה האמת היא כפי שסיפר במשטרה. ביהמ"ש לא התעלם מכך שמדובר בעד שמשנה את דבריו, וכי חייבים לבדוק היטב את מידת מהימנותו, אך החליט לסמוך על עדותו ולראות בה עדות מסייעת. אין להתערב במסקנה זו של ביהמ"ש המחוזי. השאלה תהיה תמיד אם עד כזה מפחד יותר מאלה שעלולים להתנקם בו בשל מתן עדות אמת, או שהוא מפחד מאימת הדין והסיכון שהוא יורשע בעבירה פלילית. אך אין זה אלא עניין של מהימנות שביהמ"ש הרואה את העד חייב להכריע בה וכאן החליטו שופטי ביהמ"ש המחוזי כי אפשר לתת אמון בדברי העד ואין להתערב בכך. אשר לעונש - אין הוא חמור מדי.
(בפני השופטים: הנשיא זוסמן, ויתקון, בכור. עו"ד מ. כהן למערער, עו"ד רזניק למשיבה. 7.12.78) .
ע.פ. 695/78 - גדליה כהן נגד מדינת ישראל
*בקשה לפסילת שופט (ערעור על סירוב פסילה - הערעור נדחה).
בפני השופט בוכביץ הוגש כתב אישום נגד המערער בגין נהיגה ברכב ללא רשות הבעלים, ללא רשיון וללא ביטוח. תחילה הוגש כתב אישום בפני שופט אחר ובו נאמר כי המערער נהג בזמן פסילה לפי צו ביהמ"ש, ומכיון שכך פסל השופט את עצמו מלשבת בדין. המדינה הגישה כתב אישום אחר ללא הקטע האומר שהמערער נהג בזמן שהיה פסול לכך, אך משום מה צירף התובע המשטרתי לכתב האישום השני גם את האישום הראשון. המערער לא התנגד לדיון בפני השופט בוכביץ על אף הפגם האמור. במהלך הדיון התחממה האוירה והמערער ביקש מן השופט שיפסול את עצמו באשר אינו מנהל את הפרוטוקול כדין, השופט דחה את הבקשה והערעור על כך נדחה. כל מה שמשמש עתה עילה לקובלנה הוא שפרוטוקול ביהמ"ש לא נוהל כדין, וטענה זו אינה יכולה לשמש עילה לפסילת השופט. הטענה יכולה לבסס בקשת בעל דין לתקן את הרישום בפרוטוקול כדי להעמידו על תקנו ובקשה כזו לא הוגשה לשופט בוכביץ.
(בפני: הנשיא זוסמן, עו"ד מ. טלזק למערער, עו"ד י. בן אור למשיבה, 5.12.78).
ע.פ. 510/78 - אליהו לוי נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (תקיפת שוטר) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).
המערער הורשע בעבירות של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, וכן בתקיפה חבלנית, ונדון לשנה אחת מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על תנאי, וכן הופעל מאסר על תנאי ל- 10 חודשים במצטבר. הערעור על חומרת העונש נדחה. למערער הרשעות קודמות ובכללן עבירות חמורות למדי וגם נסיבות העבירות דנן היו חמורות.
(בפני השופטים: י. כהן, אשר, גב' בן פורת. המערער לעצמו, עו"ד בן טובים למשיבה. 5.12.78).
ע.פ. 712/78 - מדינת ישראל נגד יוסף חביב
*קולת העונש בעבירות גניבה כשהופעל מאסר על תנאי לתקופה ממושכת (הערעור נדחה).
המערער הורשע בעבירות גניבה ונדון לשנה מאסר בפועל וכן הופעל נגדו עונש של מאסר על תנאי לשנה וחצי, אך ביהמ"ש החליט כי שני העונשים יהיו חופפים. המדינה ערערה על קולת העונש בטענה כי למעשה לא הוטל על המשיב בגין העבירה השניה
שום עונש. הערעור נדחה. אכן, המשיב לא קיבל עונש נוסף על זה שהופעל בגין העבירה הקודמת, ובמקרה רגיל די היה בנימוק זה כדי להתערב בגזה"ד. אולם ישנן נסיבות מיוחדות המצדיקות את החלטת ביהמ"ש המחוזי. הובאו חוות דעת של קצין מבחן, של פסיכיאטרים ופסיכולוגים, ותוצאות בדיקות מבחנים שנערכו למשיב, ומסתבר, כי קיימות הפרעות באישיותו, ואין טיפול המסוגל לרפא הפרעות אלה, ושליטתו העצמית של המשיב מעטה. בנסיבות אלה, יתכן, שנעשה משגה במשפט הקודם שבו הוטל עונש של מאסר על תנאי כל כך ארוך, כאשר ברור שלגבי המשיב, במתכונתו הנפשית, אין בהטלת מאסר על תנאי כדי להרתיע אותו מביצוע עבירות נוספות. לאור הוראות החוק לא היתה ברירה וצריך היה להפעיל את המאסר על תנאי, שתקופתו ארוכה, ואין לומר כי טעה ביהמ"ש כשלא הוסיף מאסר על תקופה זו.
(בפני השופטים: י. כהן, אשר, גב' בן פורת. החלטה - השופט אשר. עו"ד בן טובים למערער) עו"ד ר. בסן למשיב. 5.12.78).
ע.פ. 231/78 - יצחק ציון נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (התפרצות וגניבה) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).
המערער הועמד לדין ב- 3 עבירות של התפרצות וגניבת סחורות בסכום של כ- 20 אלף ל"י, באחד המקומות גנב גם אקדח עם כדורים ואיים על השוטרים שבאו לעצרו, ובתחנת המשטרה העליב את היומנאי ששירת שם. לצורך ביצוע הפריצות גנב המערער מכונית ונהג בה. המערער הודה בכל העבירות ולפי בקשתו הובאו בחשבון 6 תיקים נוספים שבאחד מהם הואשם ב- 17 עבירות של פריצות וגניבות כשערך הרכוש הגנוב כ- 150 אלף ל"י. מקצת העבירות ביצע המערער בתקופה שבה היה משוחרר ברשיון, ורשימת הרשעותיו הקודמות כוללת 94 עבירות. בגין העבירות נשוא ערעור זה נדון המערער ל- 7 שנים מאסר בפועל ו- 3 שנים מאסר על תנאי וערעורו נדחה. המערער מבקש להתחשב במצבו המשפחתי ובעובדה שלא מכבר נולד לו בן שלא הספיק לראותו, אולם כלפי אדם כמו המערער, שהוא לא רק פושע מועד אלא אדם מסוכן לציבור, השיקול המכריע חייב להיות הגנת הציבור. לנוכח עברו של המערער רשאי היה ביהמ"ש לשקול הטלת עונש הרבה יותר חמור.
(בפני השופטים: הנשיא זוסמן, י. כהן, ברק. המערער לעצמו, עו"ד גב' ר. רבין למשיבה, 21.12.78).
ע.פ. 523/78 - יוסף אסרף נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (גניבת רכב ונסיון לדרוס שוטר) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).
המערער, יליד 1957, גנב בנובמבר 1977 מכונית וערך בה טיולים בדרום הארץ. למחרת נתגלה ע"י שוטרים ומשניגשו אליו התניע את המכונית והזניק אותה קדימה לכיוון שוטר שניצל רק עקב כך שקפץ במהירות הצידה. שלושה ימים לאחר מכן שוב נתגלתה המכונית בפרדס ושוטרים הקיפו אותה. המערער הזניק את המכונית קדימה כדי לפגוע בשוטר שלפניו ואחר כך בנסיעה אחורנית, כדי לפגוע בשוטרים שמאחוריו. ביהמ"ש המחוזי הטיל על המערער עונש של 7 שנות מאסר והפעיל עונש של מאסר על תנאי לשנתיים כששנה אחת חופפת ואחת מצטברת, המערער ביצע את העבירות הנ"ל כשמשפט אחר היה תלוי ועומד נגדו, ובו הורשע לאחר מכן, ונדון לעוד 3 שנות מאסר בפועל, וכך מגיע סך כל המאסר בפועל ל- 11 שנה. הערעור נדחה. המערער התחיל בפשיעה כבר בגיל 10, ניתנו לו הזדמנויות ע"י העמדה תחת פיקוח קצין מבחן ולא עמד בהן. גם העובדה שתוך תקופה בה היה חופשי כשמשפטו תלוי ועומד נגדו הוסיף וביצע עבירות חמורות, משמשת נסיבה מחמירה מאין כמוה, המחייבת למצות עם המערער את הדין.
(בפני השופטים: הנשיא זוסמן, י, כהן, ברק. עו"ד ש, ליפשיץ למערער, עו"ד גב' ר. רבין למשיב. 21.12.78).
ע.פ. 694/78 - עזריאל אברמוביץ בע"מ ואח' נגד מדינת ישראל
*הרשעה במכירת מצרך בר פיקוח במחיר מופקע (הערעור נתקבל).
המערערים מכרו לבעל מזנון במשרד ראש הממשלה בקבוקי חלב מעוקר ב-42.5 אגורות בקבוק והואשמו במכירת מצרך בר פיקוח במחיר העולה על המחיר המקסימלי. בצו הפיקוח נקבע מחיר של 40 אג' לבקבוק חלב לקמעונאי ו- 44 אג' לצרכן. בימ"ש השלום זיכה את המערערים בקבעו כי בעל המזנון שקנה את החלב לא היה קמעוני, כפי שביטוי זה הוגדר בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, אלא צרכן ומכיון שכך עדיין נמכר המצרך במחיר פחות מהמחיר המקסימלי, בביהמ"ש המחוזי הסכים ב"כ המערערים שגם אם יקבע שבעל מזנון הוא "צרכן" עדיין מכרו לו המערערים את החלב באגורה. אחת מעל המחיר שנקבע בצו, ביהמ"ש המחוזי הרשיע את המערערים והטיל עליהם עונשים שונים. מסתבר שהסכמת ב"כ המערערים היתה מושתתת על טעות שכן חשב כי החלב נמכר במחיר של 45 אג' ואז היתה הפקעת מחיר של אגורה אחת לבקבוק בעוד שלמעשה החלב נמכר במחיר של 42.5 אג'. הערעור נתקבל. אין חולקין כי פסה"ד בביהמ"ש המחוזי היה מבוסס על הסכמת ב"כ המערערים שהיתה מבוססת על טעות עובדתית, ועל כן אין לקיים פסק דין זה. יש לדון בבעיה לגופה, היינו אם בעל המזנון שלפנינו הינו קמעונאי או צרכן. הגדרת קמעונאי בחוק הנ"ל היא "מי שעסקו, או חלק מעסקו, הוא למכור אותו מצרך לצרכן" ובבימ"ש השלום העיד בעל המזנון כי הוא משתמש בחלב לקפה ושאינו מוכר בקבוקי חלב. לא היתה כל הוכחה שבמזנון זה נמכר חלב כמות שהוא. לכן צדק בימ"ש השלום כשקבע שבעל המזנון לא היה קמעונאי ועל כן בדין זיכה אותו.
(בפני השופטים: ויתקון, י, כהן, אלון. החלטה - השופט י. כהן, עו"ד ריכטר למערערים, עו"ד ח. ברנזון למשיבה, 26.12.78).
ע.פ. 306+335/78 - אברהם שושן וחנניה בוזגלו נגד היועץ המשפטי לממשלה
*חומרת העונש (עבירות סמים) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).
המערער בוזגלו הורשע בעבירה של סחר בסם ובתיווך למכירת סם ונדון לשנתיים וחצי מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, והמערער שושן הורשע בשתי עבירות של סחר בסם ונדון לשלוש שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי והופעלו נגדו שתי תקופות של מאסר על תנאי, אחת ל- 4 חודשים מצטברת ואחת לשנה חופפת, הערעורים נדחו. לבוזגלו אין הרשעות. קודמות ואילו שושן החל בינתיים לעבוד וזו עובדה המהווה התפתחות חיובית לגביו, אך אין בכך כדי להביא להקלה בעונש. יש לתת את הדעת בראש ובראשונה למהות העבירות ולסכנה הרבה לציבור הטמונה בהתנהגות המערערים. השניים עוסקים במכירת סמים בשיטה קמעונאית ובנסיבות כגון אלה קטן המשקל שניתן ליחס להיעדר הרשעות, קודמות ולעובדה שהנאשם החל לעבוד לפני שנעצר.
(בפני השופטים: שמגר, גב' בן פורת, בכור. החלטה - השופט שמגר. עו"ד קרביץ למערערים, עו"ד גב' ר. סוכר למשיב. 20.12.78),
ע.פ. 135/78 - מוסא שיבלי נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (הריגה) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נתקבל).
בכפר מגוריו של המערער פרצה קטטה שבה נפצע אביו של המערער ע"י הצד שכנגד, היינו, המנוח ואחיו, האב חזר הביתה זב דם והסית את המערער ואחיו שינקמו ויהרגו את התוקפים. המערער היה שוטר וברשותו אקדח, הוא נטל את האקדח ורץ אל מטע שקדים שם פגש את המנוח ואחיו. התפתחה קטטה במהלכה שלף המערער את האקדח וירה לעבר המנוח 4 יריות וגרם למותו. המערער הואשם ברצח אך לאחר מכן הוחלף האישום להריגה,, המערער הודה בעובדות, הורשע בהריגה ונדון ל- 10 שנות מאסר. ערעורו על חומרת העונש נתקבל ועונשו הועמד על 8 שנות מאסר. אביו של
המערער שהורשע בנסיון לשדל אדם לחבול חבלה חמורה נדון לחודשיים מאסר בפועל ו- 7 חודשים על תנאי. בהחליטו להקל בעונש התחשב ביהמ"ש עם עברו הנקי של המערער ושרותו במשטרת ישראל שהיה ללא דופי, הוא עבר את העבירה עפ"י שידול אביו, שאותו ראה שותת דם, נעשתה סולחה בין המשפחות ושולם סכום של 125 אלף ל"י למשפחת המנוח, נציגי המשפחה היריבה פנו בבקשת רחמים לביהמ"ש העליון וכן הפער בין עונשו של המערער והעונש שנגזר על אביו גדול מאד. מאידך, ישנה חומרה מיוחדת במעשהו של המערער, בכך שעבר את העבירה בהיותו שוטר ובהשתמשו בנשק שנמסר לו כשוטר. בכל הנתונים האמורים הוקל העונש כאמור.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא לנדוי, שמגר, ברק. החלטה - מ"מ הנשיא לנדוי. עו"ד ע. בראונר למערער, עו"ד גב' ר. רבין למשיבה. 31.12.78).
ע.פ. 58/78 - יהודה אביטל נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (חטיפת ילד לסחיטת כופר) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).
המערער, ביחד עם אחר, חטפו ילד בן 10 מבית הוריו, שהם קרובי משפחה של המערער, והסיעו את הילד תוך איומים לבית המערער בבאר שבע. למחרת היום פנה שותפו של המערער טלפונית אל הורי הנער ודרש כופר של 40 אלף ל"י. תוך כדי האיום בא המערער להורי הנער והרגיע אותם, כביכול, והשפיע על קרוביו שלא יפנו למשטרה. המערער נעצר ובביהמ"ש המחוזי הוגשה חוות דעת של פסיכיאטר כי המערער אחראי רק אחריות חלקית למעשיו. ביהמ"ש המחוזי ציין בגזר דינו שעפ"י הדין הנוהג אצלנו, אין אחריות חלקית היכולה להפחית מדרגת העבירות שנעברו, והטיל על המערער עונש של 7 שנות מאסר, וכן הפעיל מאסר על תנאי של 18 חודשים חופף. הערעור נדחה, הרשעותיו הקודמות של המערער מעידות עליו כי הוא עבריין מועד. חטיפת אדם לסחיטת דמי כופר היא מן העבירות הנדירות אצלנו, וביהמ"ש חייב, לעשות הכל כדי למנוע התפשטות נגע חדש זה. העונש אינו חמור, ואף אילו החליט ביהמ"ש להפעיל את המאסר על תנאי במצטבר, היה ביהמ"ש העליון מאשר את העונש.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא לנדוי, גב' בן פורת, בכור. החלטה - מ"מ הנשיא לנדוי. המערער לעצמו, עו"ד גב' מ. ברנשטיין למשיבה. 21.12.78).
ע.פ. 420/78 - יעקב מיכאל וחיים שם טוב נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (התפרצות) (ערעור על חומרת העונשים - הערעור נתקבל).
שני המערערים הורשעו בעבירה של התפרצות ונסיון להוציא כספת מבית מלאכה, וע"י כך גרמו נזק של 25 אלף ל"י לבית המלאכה. המערער מיכאל נדון ל- 5 שנים מאסר שמהן 3 שנים מאסר בפועל והמערער שם טוב נדון ל- 3 שנים מאסר שמהן שנתיים מאסר בפועל. הערעור על חומרת העונש נתקבל. העבירה היא חמורה ומצדיקה עונש מאסר משמעותי. מאידך, קיימות נסיבות אישיות לטובת המערערים. כן לא היתה הצדקה להחמיר עם המערער הראשון, שכן העבירה בוצעה ע"י שני המערערים במשותף, ואין טענה כי חלקו של הראשון גדול מחלקו של השני. למערער הראשון אין הרשעות מאז ביצע עבירה בשנת 1968, וכשהיה במאסר בגין אותה עבירה ביצע מעשה גבורה והציל חיי אדם. העונש שהוטל על המערער השני אינו חמור יתר על המידה. עם זאת קיים סיכוי שהמערערים יחזרו למוטב. אי לזאת ומתוך רצון לעודד את המערערים לחזור למוטב, ניתן להקל בענשם ולהעמיד את עונש המאסר בפועל על שנה וחצי ומאסר על תנאי של שנה וחצי.
(בפני השופטים: אשר, גב' בן פורת, בכור. החלטה -השופט בכור, עו"ד אבו גוש למערערים, עו"ד בן טובים למשיבה. 19.12.78).
ע.פ. 470/78 - נעים מחמוד סולטן נגד היועץ המשפטי לממשלה
*הרשעה ברצח עפ"י עדות שכיב מרע והודאת הנאשם (הערעור נדחה).
המנוחה נעימה סולטן הובאה לבית חולים כשהיא סובלת מכוויות קשות לאחר ששפכו עליה נפט והציתו אותה. לרופאים שטיפלו בה היה ברור כי ימיה, או אף שעותיה ספורים, ואכן נפטרה כעבור שבוע ימים. ביום האירוע נעצר המערער, אחיה של המנוחה, ולאחר מכן הורשע ברצח בכוונה תחילה. ההרשעה, מבוססת על דברי המנוחה לאחר שהובאה לבית החולים שביהמ"ש ראה בהם הודעת שכיב מרע הקבילה כראיה, ועל הודעת המערער לשוטר שחקר אותו ואשר בה הודה כי ביצע את המעשה, הערעור נדחה. לטענת המערער כי ביהמ"ש טעה כשקיבל את הודעתו למשטרה בלי שערך תחילה משפט זוטא - ביהמ"ש היה רשאי לנהוג כך. לטענה כי ביהמ"ש הסתמך לענין קבילות המסמך על תוכן ההודעה במקום להסתפק בנסיבות חיצוניות הנוגעות לסדרי גביית ההודעה - פסק הדין מצביע על כך כי ההחלטה לקבל את ההודעה נתקבלה על סמך התרשמות ביהמ"ש מעדות השוטר שגבה את הראיה ומכאן כי ביהמ"ש היה רשאי להסתמך על הודעת המערער בה הודה כי עשה את המעשה המיוחס לו. לעניין קבילות הודעת הנפטרת- מתוך החומר שהוגש עולה כי המנוחה מסרה את דבריה העיקריים מיד לאחר שהובאה לביה"ח ולא לאחר שקיבלה תרופות שטשטשו אותה, כטענת המערער. דברי המנוחה היו ברורים והובנו היטב ע"י אלה שהאזינו לה ואין להטיל ספק בדיוק התאור שניתן בקשר לתוכן הדברים. דברי המנוחה, כאשר היתה לדעת כל הרופאים במצב חסר תקוה, היו קבילים עפ"י החלופה הראשונה שבסעיף 10 (3) לפקודת הראיות. לאור הראיות האמורות נתקיימו כל היסודות המפורטים בסעיף 216 לפח"פ. מי ששופך על אדם כמות גדולה של דלק ומשלח בו אש, המסקנה היחידה מהתנהגותו היא כי קיננה בלבו כוונת קטילה, אלא אם כן ניתן ללמוד מן הנסיבות בצורה כלשהי על קיומה של עילה אחרת למעשה. טענה בעלמה כי עושה המעשה לא היה ער לתוצאה הקטלנית אין בה כדי לשנות מהמסקנה היחידה המתבקשת מהנסיבות.
(בפני השופטים: שמגר, גב' בן פורת, בכור. החלטה - השופט שמגר. עו"ד מור למערער, עו"ד גב' ר. סוכר למשיב, 28.12.78).
ע.א. 583+614/77 - אטיאס שלום נגד זרם עד בע"מ
*פיצויים בתאונת עבודה (ערעור וערעור נגדי - הערעור נדחה והערעור הנגדי נדחה בעיקרו).
המערער עבד אצל המשיבה כחשמלאי, אירעה לו תאונת עבודה וביהמ"ש קבע שהעובד זכאי לפיצויי נזיקין בניכוי 10 אחוז בגין רשלנות תורמת. השופט פסק סכומים שונים כפיצויים ושני הצדדים מערערים. המערער טוען שהסכום נמוך מדי והמשיבה שהוא גבוה מדי. הערעורים נדחו פרט לערעורה של המשיבה לעניין הריבית. באשר להפסד ההשתכרות עד לפסה"ד - בביהמ"ש באו ראיות על השתכרות המערער לפני אירוע התאונה ועל האפשרויות שלו מעת אירוע התאונה ועד פסק הדין ובכך אין להתערב. תוצאות התאונה היו חמורות, למערער נותרה נכות אורטופדית של 15 אחוז בגין פגיעה ביד, 10 אחוז בגין פגיעה ברגל, ובנוסף לכך פגם נאורולוגי. עבור הפסד השתכרות בעתיד קבע ביהמ"ש סכום של 350 אלף ל"י וגם בכך אין להתערב. גירסת העובד שאינו מסוגל לעבוד כלל לא נתקבלה כך שניתן לראות את הפיצוי כחישוב של אחוז הפסד ההשתכרות לפי אחוזי הנכות של המערער. בהיעדר נתונים מהימנים אחרים, סביר לקבוע את מידת אובדן כושר ההשתכרות לפי אחוזי הנכות הפיסיולוגית ובכך אין להתערב. מאידך צודק המעביד בענין הריבית, שכן נפסק שיעור ריבית של 26 אחוז על חלק מהפיצויים מיום הגשת התביעה, ובאותו יום שער הריבית המקסימלי היה 15 אחוז, על כן יש לקבוע את הריבית לפי השינויים בשיעורי הריבית עפ"י החוק.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא לנדוי, י. כהן, בכור. החלטה - השופט בכור. עו"ד י. ענבר למערער, עו"ד צ. אלטר למשיבה. 31.12.78).
ע.א. 42/77 - פחל וג'די נגד בית החולים העירוני רוטשילד ואח'
*טענת רשלנות נגד בי"ח שלא מסר פרטים מדוייקים בסיכום מחלה (הערעור נתקבל).
בתאונת ספורט נשברה למערער אמת היד, השברים היו בשלושה מקומות, והמערער קיבל טיפול בביה"ח רוטשילד. לאחר תקופה ממושכת של קבלת טיפול ביקש המערער לקבל המשך טיפול בעיר אחרת וקיבל מביה"ח "סיכום המחלה" ובו לא צויין כי שבר אחד בעצם לא התאחה. כיון שכך הוזנח הטיפול במערער ורק לאחר חודשים נעשה ניתוח למערער אך היה כבר מאוחר מדי ולמערער נקבעה נכות של 30 אחוז ביד ימין. לפי חוות דעת רופאים אילמלא ההזנחה היתה נכות של 10 אחוז בלבד. המערער הגיש תביעה נגד ביה"ח ונגד הרופאים שטיפלו בו בטענת רשלנות כשזו מתרכזת בשני ראשים: חוסר טיפול מתאים בביה"ח; אי מתן מידע על חוסר האיחוי שגרם לנכות. ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה על שני ראשיה. ביהמ"ש העליון דחה את הערעור באשר לטענה של טיפול רשלני, אך קיבל את הערעור בטענה השנייה וקבע כי בסיכום המחלה שקיבל המערער בביה"ח לא ניתן המידע הדרוש על חוסר האיחוי ובגין עובדה זו היתה הזנחה בהמשך הטיפול שגרמה להגדלת אחוזי הנכות.
כמסתבר הלך לאיבוד בביה"ח רוטשילד התיק של המערער, וביהמ"ש המחוזי קבע כי הדבר קרה בגלל מחדל, בתום לב, של המשיבים, בשל עובדה זו קבע ביהמ"ש כי יש להקל עם המערער באשר לנטל ההוכחה שהוא נושא בו וקביעה זו בדין יסודה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא לנדוי, אשר, אלון. החלטה - מ"מ הנשיא לנדוי. עו"ד סלטון למערער, עו"ד אלטר למשיבים. 24.12.78).
ע.א. 315/78 - סולומון לוי נגד מרי לוי
*בקשה לדחייה על הסף של תביעת מזונות לאתר שפס"ד קודם בוטל בהסכמה (הערעור נדחה ברוב דעות השופטים ויתקון ואשר נגד דעתו החולקת של השופט שמגר).
המערער והמשיבה נשואים מזה 26 שנה. לפני כ- 5 שנים עזב המערער את הדירה המשותפת של בני הזוג והחל לגור בנפרד. הן המערער והן המשיבה עובדים, בשנת 1975 תבעה המשיבה מזונות וניתן פס"ד, עפ"י הסכם פשרה, שלפיו חוייב המערער בתשלום 400 ל"י לחודש מזונות צמוד למדד. בשנת 1977 הגיש המערער בקשה לביטול החיוב הנ"ל בטענה כי ילדי הצדדים נישאו בינתיים ועזבו את דירת המשיבה, ומשכורתה מספיקה לכיסוי צורכיה ולמחייתה. המשיבה הגיבה על בקשה זו כדלהלן: "עתרתו הראשית של המבקש ... היא לבטל את הסכם הפשרה ... מבלי להודות בנטען בבקשה ... מסכימה המשיבה לעתירה הראשית, ולה בלבד, כלומר לבטל את הסכם הפשרה ובעקבותיו את פסה"ד שניתן ביום 1.7.75, מובן שאין בהסכמה זו כדי לפגוע בכל זכות של המשיבה לגבי תביעות מזונות בעתיד, לאור הסכמת המשיבה לעתירה הראשית אין צורך לקיים הדיון ומבוקש ... ליתן לאלתר את פסה"ד כפוף להערות האמורות לעיל", על יסוד דברים אלה ביטל ביהמ"ש ביום 11.12.77 את הסכם הפשרה ופסק הדין. כשבועיים לאחר מכן הגישה המשיבה תביעה חדשה למזונות והמערער ביקש לדחות את התביעה על הסף עקב קיומו של מעשה בית דין בין הצדדים בעקבות ביטול פסה"ד מיוני 1975, ביהמ"ש המחוזי דתה את הבקשה וציין כי פסה"ד מיום 11.12.77 לא דחה את תביעתה הקודמת של המשיבה למזונות, אלא ביטל פס"ד שהיה קיים נגד המערער, והתוצאה היא שאין עתה כל פסק דין בנושא השנוי במחלוקת, והמשיבה רשאית לתבוע מזונות. ביהמ"ש אכן פסק 1,000 ל"י מזונות, הערעור נדחה ברוב דעות. השופט שמגר בדעת מיעוט סבר כי פסה"ד מיום 11.12.77 לא יצר חלל ריק שבעקבות נוצר מצב שכאילו אין פסק דין למזונות מעיקרו, אלא ביטל פס"ד קודם על יסוד שינוי נסיבות, והמצב הוא כאילו ניתן פסק דין המשחרר את המערער מתשלום מזונות, אי לכך לא יכלה המשיבה להגיש תביעה חדשה למזונות אלא אם כן חל שינוי בנסיבות.
השופט אשר, בדעת הרוב, סבר כי ההסכמה של המשיבה לביטול פסה"ד משנת 1975 היתה דיונית גרידא, לבטל הסכם פשרה שקיבל בזמנו תוקף של פסק דין ותו לא. המשיבה
ציינה במפורש שאינה מודה בטענות המערער כי חל שינוי בנסיבות ושהיא שומרת לעצמה זכות לתבוע מזונות בעתיד, ויש לראות את המשיבה כאילו אמרה שהיא מסכימה לביטול פסק הדין הקודם אך אין בכך ויתור על זכותה המהותית לקבל מזונות. עם ביטול פסק הדין משנת 1975 נעלמה קביעת הנסיבות ששימשה לו בסיס, ובמצב שנוצר אין לדבר על הוכחת שינוי בנסיבות, כי אם דרושה הוכחה ראשונית של נסיבות המצדיקות מתן פסק דין לטובת המשיבה, ונסיבות כאלה הוכחו. אשר לסכום המזונות אין להתערב בו.
(בפני השופטים: ויתקון, שמגר, אשר. עו"ד טמיר למערער, עו"ד דוידוב למשיבה. 10.12.78).
ע.א. 403/78 - חברת מכני תעשיה בע"מ נגד ירחמיאל אורנשטיין
*הוצאות משפט
(ערעור על מיעוט הוצאות - הערעור נתקבל).
המערערת השכירה מבנה תעשיתי למשיב לתקופה של שנה וחצי שתמה ביום 31.3.74. המשיב המשיך להחזיק במושכר לאחר תום תקופת השכירות. ביום 21.1.75 ניתן צו קבלת נכסים ופשיטת רגל של המשיב, ביום 28.10.76 הגישה המערערת תביעת פינוי בסדר דין מקוצר נגד המשיב. הלה לא ביקש להתגונן וביום 19.11.76 ניתן פסק פינוי והמשיב חוייב בתשלום 400 ל"י שכר טירחת עו"ד. המערערת ערערה על מיעוט שכר הטירחה שנפסק וביקשה שכר מינימלי לפי תעריף לשכת עורכי הדין המסתכם בכ- 6 אלפים ל"י. במהלך הדיון בערעור הוזמן כונס הנכסים הרשמי. ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור בנימוק שהמערערת היתה חייבת לצרף את כונס הנכסים כנתבע בבימ"ש השלום ומכיון שלא עשתה כן נקטה בהליך שאסור היה לה לנקוט בלי לקבל הסכמת ביהמ"ש, ועל כן אין לפסוק לה הוצאות. הערעור נתקבל. המשיב המשיך להחזיק במושכר לאחר תום תקופת השכירות וזאת ללא זכות, מאחר שלפי תנאי החוזה צריך היה לפנות את המושכר בתום תקופת השכירות. לא הובאה כל ראיה על זכות חוקית כלשהי לאחר תום השכירות. לבעל הנכס לא היה עניין עם כונס הנכסים הרשמי, היות ופושט הרגל לא היה דייר או שוכר כי אם משיג גבול, ושום זכות לא עברה לכונס הנכסים. סעיף 8 (1) לפקודת פשיטת הרגל המחייב קבלת רשות להגשת תביעה נגד פושט הרגל מתייחס לנושה שהחייב חייב לו חוב בר הוכחה, אך אין הוראות הסעיף חלות על נושה שיש לו תביעה נגד פושט הרגל שהיא מחוץ למסגרת פשיטת הרגל, כגון תביעה עבור חוב שנוצר לאחר פשיטת הרגל, או תביעה לפינוי או לסילוק יד של משיג גבול. סעיף 10 לפקודת פשיטת הרגל מתיר לביהמ"ש להעמיד הליכים שהוגשו נגד פושט הרגל ובלבד שביהמ"ש לא ימנע תביעה נגד החייב שבה שחרור פושט הרגל לא ישמש הגנה, באשר לשאלת גובה שכר טירחת עו"ד - בדרך כלל שכר הטירחה נמדד לפי שווי התביעה וכמות העבודה הכרוכה בתביעה. בתביעות פינוי העבודה מרובה בדרך כלל ובהתחשב בזה נקבע סכום נכבד של שכר טירחה בתביעות פינוי, באחוזים של ערך הנכס הפנוי. כאן כל מה שנעשה הוא הגשת תביעה בסדר דין מקוצר וקבלת פס"ד בהיעדר הגנה. בדרך כלל פוסקים שכר טירחה לפי התעריף המינימלי אך אין זה כלל נוקשה. הדבר נתון לשיקול דעת השופט הדן בעניין ולא בנקל יתערב בימ"ש לערעורים בקביעתו. בעניננו הסכום שנפסק אינו עומד ביחס כלשהו עם הסכום המגיע בנסיבות המיוחדות של מקרה זה. אי לכך נתקבל הערעור ושכר טירחת עוה"ד בבימ"ש השלום הועמד על סך 2,000 ל"י, על סכום זה הוטל ריבית של 26 אחוז מיום מתן פסה"ד בביהמ"ש המחוזי.
(בפני השופטים: ח. כהן, בכור, ברק. החלטה - השופט בכור. עו"ד מאור למערערת, עו"ד קליבץ למשיב, 31.12.78).
ב ת ו כ ן
* ע.פ. 361/78 - ............................210 ─ * הרשעה בעבירת רצח לפי סעיף 214 (ג) לפח"פ.
─* ע.פ. 629/78 - ..................................211 ─ * גניבה ע"י שליחת יד בפקדון.
─ * רישום כוזב במסמכי תאגיד.
─
─* ע.פ. 636/77 - קבילות הודאה והרשעה על פיה.................................212 ─* ע.פ. 601/78 - חומרת העונש (נסיון לשוד וגרימת חבלה).......................212 ─* ע.פ. 302/78 - חומרת העונש (איומים וחבלה חמורה)...........................212─* ע.פ. 304/78 - חומרת העונש (עבירות מרמה)..................................213 ─* ע.פ. 678/78 - חומרת העונש (נסיון "לקנות" משחק כדורגל ע"י תשלום שוחד).....213 ─* ע.פ. 436/78 - הרשעה בבניה ללא היתר.......................................213─* ע.פ. 472/78 - זיכוי מעבירת סמים..........................................214 ─* ע.פ. 398/78 - חומרת העונש (סמים).........................................214─* ע.פ. 621/78 - הרשעה בקבלת שוחד וחומרת העונש..............................214─* ע.פ. 827/77 - דרישה לקבלת שוחד וקולת העונש...............................215 ─* ע.פ. 83/78 - הרשעה בעבירת שוחד וחומרת העונש..............................215─* ע.פ. 438/78 - זיהוי פורץ ע"י שוטר שארב לפורצים...........................216 ─* ע.פ. 455/78 - הרשעה במעשה סדום וחומרת העונש..............................216─* ע.פ. 695/78 - בקשה לפסילת שופט...........................................217 ─* ע.פ. 510/78 - חומרת העונש (תקיפת שוטר)...................................217─* ע.פ. 712/78 - קולת העונש בעבירות גניבה כשהופעל מאסר על תנאי ─ לתקופה ממושכת..............................................217─* ע.פ. 231/78 - חומרת העונש (התפרצות וגניבה)...............................218 ─* ע.פ. 523/78 - חומרת העונש (גניבת רכב ונסיון לדרוס שוטר)..................218 ─* ע.פ. 694/78 - הרשעה במכירת מצרך בר פיקוח במחיר מופקע.....................219 ─* ע.פ. 306+335/78 - חומרת העונש (עבירות סמים)..............................219─* ע.פ. 135/78 - חומרת העונש (הריגה)........................................219─* ע.פ. 58/78 - חומרת העונש (חטיפת ילד לסחיטת כופר).........................220 ─* ע.פ. 420/78 - חומרת העונש (התפרצות)......................................220
─* ע.פ. 470/78 - הרשעה ברצח עפ"י עדות שכיב מרע והודאת הנאשם.................221─* ע.א. 583+614/77 - פיצויים בתאונת עבודה...................................221─* ע.א. 42/77 - טענת רשלנות נגד בי"ח שלא מסר פרטים מדוייקים בסיכום מחלה.....222 ─* ע.א. 315/78 - בקשה לדחייה על הסף של תביעת מזונות לאתר שפס"ד קודם ─ בוטל בהסכמה................................................222─* ע.א. 403/78 - הוצאות משפט................................................223 ─
─
─
─
─
─