ע.פ. 871/77 - דוד פלד נגד מדינת ישראל
*הרשעה בשוחד וחומרת העונש.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בירושלים בת.פ. 526/76 - הערעור נדחה בעיקרו)
המערער היה מנהל המכס והבלו בישראל החל משנת 1964 והורשע בעבירות של קבלת שוחד, החזקת מטבע זר ללא היתר ומירמה בנסיבות מחמירות. בגין כל אלה נדון למאסר 5 שנים וקנסות בסכום כולל של 420 אלף ל"י. הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה.
א. העבירה החמורה ביותר היתה קבלת שוחד של 37 אלף ל"י מויליאם רובינסון, איש עסקים שהיה בעל בנק בשוויצריה ובעל מפעלים בארץ. היו ראיות מספיקות לקבלת הכסף מאת רובינסון והכנסתו בחשבון בנק רובינסון בשויצריה על שם המערער, ואין לקבל את גירסת המערער כי הכסף היה של קרובים שלו שהוברח ממדינות מצוקה. בהכרעת הדין נרמז שניתן להעלות על הדעת שהדולרים היו של המערער שהבריח אותם לשויצריה והרי זו עבירה יותר קלה. ברם גירסה כזו לא הועלתה ולא הועמדה למבחן ע"י חקירה נגדית ע"י התביעה ואין לקבלה.
ב. אין נפקא מינא אם המערער פעל בעקבות קבלת השוחד לטובת רובינסון. לפי החוק אין נפקא מינא אם השוחד ניתן על מנת לסטות מן השורה או בעד פעולה שהעובד היה חייב לעשותה בין כה וכה, ודאי שהשוחד ניתן כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל. במקרה דנן היה בידי המערער הכח להעניק או למנוע מרובינסון טובות הנאה בסכומים גדולים מאד, וגם אם רובינסון ידע שהמערער אינו חורג בהחלטותיו מהמסגרת המקובלת כלפי אחרים, כדאי היה לרובינסון לתת למערער את השוחד כדי לרכוש יחס אוהד אצלו.
ג. הוכח שהיו יחסי ידידות קרובים בין המערער ומשפחתו ובין משפחת רובינסון, ואילו נתן רובינסון למערער מתנות או טובות הנאה בסכומים קטנים היתה קיימת אפשרות שאלה ניתנו מתוך ידידות בלבד. במקרים כאלה קשה לפעמים לתחום את התחומים בין המותר לבין האסור לעובד. אבל שום ספק כזה אינו יכול להתעורר כאן בהתחשב עם גודל הסכומים שניתנו ושאין אדם נוהג לתת לעובד ציבור אלא אם כוונת שוחד לנגד עיניו.
ד. פרשיה אחרת היתה קבלת תנור אפיה ממפעלי פרידמן בירושלים בשנת 1970 בלי לשלם עבורו דבר, וגם מן הראיות הנוגעות לתנור זה עולה כי המערער קיבל את התנור ללא תמורה, ועל כן ניתן לראות בכך קבלת שוחד.
ה. עוד פרשיה שייכת לרכישת מכוניות פרטיות ע"י המערער אצל סוכני פיאט בארץ. היו מספר עיסקאות בין המערער ובין סוכני פיאט והוא הורשע במספר עבירות של קבלת שוחד. בפרשה הראשונה קיבל המערער אשראי ללא ריבית של חצי שנה ליתרת חוב של 8000 ל"י וביהמ"ש המחוזי ראה בכך קבלת שוחד. בא כח החברה לא הצליח להצביע על שום מקרה שבו הוענקה ללקוח טובת הנאה מסוג זה, ואולם הרשעה זו אינה יכולה לעמוד. השאלה המכרעת היא אם המערער מצדו צריך היה להבין שהוא מקבל הקלה זו על חלק מן המחיר כשוחד. יש לקחת בחשבון שהמערער כבר היה לקוח ותיק אצל סוכנות פיאט ומתן אשראי לתקופה כזאת, אף ללא גביית ריבית, כאשר כלל המחיר שולם ע"י מסירת המכונית המשומשת של המערער לסוכנות פיאט, היה יכול להראות בעיני המערער כאי הקפדה עמו ללא כוונת שוחד. לעומת זאת ניתן להרשיע את המערער בקשר לפרשה אחרת של רכישת מכונית חדשה אצל סוכני פיאט. כאשר רכש מכונית חדשה שבוע לפני הפיחות, נתן המערער בתמורה את המכונית הישנה והוסיף סכום כסף. ערכה של המכונית הישנה נקבע לפי מחירה אחרי הפיחות, באופן שבגין החלפת המכונית החדשה במכונית הקודמת לא הוסיף המערער כמעט דבר. המערער הבין בודאי שמשהו אינו כשורה בעריכת חישוב
כזה ע"י חברה מסחרית. טובת הנאה נוספת ניתנה במקרה זה עקב דחיית תשלום היתרה במשך תקופה ארוכה של 14 חודש.
ו. אשר לעונש - המערער, כעובד מדינה בכיר שעמד בראש אגף המעסיק אלפי עובדים והמופקד על גביית כספים מאת הציבור, חייב היה להקפיד על נקיון כפיים וכשלונו המחפיר גורם נזק לשירות הציבורי. נושא תפקיד כזה חייב לשמש מופת בהתנהגותו, נכון, עולמו האישי של המערער חרב עליו כאשר נתגלה קלונו ברבים, אבל אין בזה סיבה להקלת העונש. לחשבון הנפש האישי של המערער אין ולא כלום עם חשבון הנפש הציבורי שעליו יש להגיב בעונש הולם. מאידך אין גם לקבל את ערעור המדינה על קולת העונש.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא לנדוי, גב' בן פורת, בכור עו"ד ש. תוסיה כהן למערער, עוה"ד מ. קירש וא. הכהן למשיבה. 18.10.78).
ע.פ. 70/78 - מורד יוסף נגד מדינת ישראל
*הרשעה ברצח כמסייע.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א בת.פ. 557/77 - הערעור נדחה)
באחד הערבים באפריל 1977 נהרג יוסף שמאי (להלן הקרבן) בחולות ראשון לציון. הקרבןהובא למקום ע"י אחד יוסף הרוש (להלן הרוש) וכעבור זמן קצר הגיעו למקום יעקב הרוש (להלן יעקב) והמערער. יעקב ירה שני כדורים במנוח וזה נפל ולאחר זמן קצר ירה גם המערער שני כדורים מאותו אקדח במנוח. לא הוכח שמותו נגרם ע"י אחד משני הכדוריםשירה המערער יעקב, הרוש והמערער הואשמו בעבירת רצח ועפ"י עיסקת טיעון שונה כתב האישום נגד הרוש לעבירת הריגה והלה הודה בהריגה ונדון ל-12 שנות מאסר. לאחר מכן העיד כעד תביעה במשפטם של יעקב והמערער ולבסוף הורשע יעקב כמבצע הרצח והמערער כמסייע והשניים נדונו למאסר עולם. הרשעת המערער מבוססת על הודעתו במשטרה, עדותו של הרוש על חלקו של המערער בביצוע הרצח וכן ראיות נוספות. עפ"י הודעתו של המערער במשטרה הסיע הוא את יעקב במכוניתו למקום הרצח. באותה הודעה סיפר המערער על כל השתלשלות העניינים במשך היום, על השגת הנשק, העברת הנשק לחולות לצורך ביצוע הרצח, וידיעתו של המערער כי עומדים להרוג בן אדם. בביהמ"ש המחוזי מסר המערער גירסה אחרת, אך לא הכחיש שיצא למקום יחד עם יעקב ושהיה נוכח בשעת הרצח, אך לטענתו לא ידע שהוא בא למקום כדי לבצע רצח. ביהמ"ש המחוזי לא האמין לגירסת המערער בעדותו בביהמ"ש. בערעור דנה נדון ענינו של המערער בלבד.
א. הסניגור טען כי כל פעולות הסיוע לא נעשו ע"י המערער מרצונו החופשי אלא מכיון שפחד פחד מוות מפני יעקב, ועל כן עומדת למערער הגנה של הכרח לפי סעיף 17 לפח"פ או הגנה של צורך לפי סעיף 18 לפקודה, ואם כי עפ"י סעיף 17 אין הכרח משמש הגנה בעבירת רצח הרי, לטענת הסניגור, יש להבדיל בעניין זה בין מבצע עיקרי לבין מסייע, וכאשר הסיוע הוא קל ערך אין למנוע מן הנאשם לחסות בצילה של ההגנה לפי סעיף 17. טענה זו אין לקבל. מבלי לפסוק הלכה אם ניתן להיזקק להגנה של הכרח כאשר הנאשם הוא מסייע לרצח, הרי בעניננו לא הוכח מבחינה עובדתית שהמערער עשה את מעשה הסיוע בעת "שהיה אנוס לעשותו מחמת איומים שבשעת עשותו את המעשה נתנו יסוד מספיק לחשוש שהתוצאה תהיה מיתה בו ברגע או חבלה חמורה". על הפחד שבו היה שרוי המערער הוא מספר רק בהודעתו למשטרה אך לא חזר על דברים אלה בביהמ"ש באשר לפי גירסתו בביהמ"ש כלל לא ביצע מעשים שיש בהם משום סיוע לרצח. כבר נפסק שאם רוצה נאשם שאמרתו שאמר מחוץ לביהמ"ש תשמש לטובתו, עליו להעיד בביהמ"ש ולאשרה בשבועה ולחשוף עצמו לחקירה נגדית עליה. יתר על כן, גם עפ"י ההודעה במשטרה לא נתמלאו היסודות לתחולת הגנת הכרח שכן ברור שמזמן שנודע למערער על הכוונה של יעקב לקטול אדם, היו לו די והותר הזדמנויות להסתלק מן המקום ולבקש את הגנת המשטרה.
ב. אשר להגנה של צורך - כדי שזו תצליח צריך שיתקיימו התנאים המפורטים בסעיף 13 לפח"פ וברור מן הנסיבות שתוארו שתנאים אלה לא נתקיימו במקרה שלפנינו. ג. לטענה שמידת הסיוע שהושיט המערער במקרה דנא ליעקב היתה פחותה בהרבה מזו שהושיט המערער אליאס למבצע אילוז (ע.פ. 552/68, פד"י כ"ג (1) 377) ואם שם בוטלה ההרשעה בעבירה של רצח ובמקומה באה הרשעה בעבירת הריגה צריך גם כאן לבטל את ההרשעה - אין המערער יכול להסתייע במה שנפסק בעניין אילוז ואליאס. באותו מקרה הסיוע שניתן ע"י אליאס לאילוז נמשך כדקה אחת בלבד והודגש בפסק הדין שקו דק מפריד בין הערכת התנהגותו של אליאס כמחדל למנוע מעשהו של אילוז... ובין אי הפסקת השמירה על הקורבנות בשלב זה ע"י מעשה או לפחות ע"י הכרזת דיבור פה, אי הפסקה שכמוה כמתן הסיוע של אליאס לאילוז. במקרה זה פעולות הסיוע נמשכו זמן ניכר למדי ואין להגיד שהן היו בלתי משמעותיות וקלות ערך.
(בפני השופטים: י. כהן, שמגר, גב' בן פורת. החלטה - השופט י. כהן עו"ד הגלר למערער, עו"ד סוכר למשיבה. 12.10.78).
ב.ש. 322/78 - יעקב בושירה נגד מדינת ישראל.
*שחרור בערובה (הערר נדחה).
בקיר חיצוני של בית מגוריו של העורר, בקומה השלישית, נתגלתה חבילה של 216 גרם חשיש הצמודה למרזב, במקום המרוחק סנטימטרים ספורים מחלון חדר השירותים שבדירת העורר. העורר טען שבשל מבנה הקיר החצוני והצינורות שעליו אפשר לטפס למקום המחבוא גם מן הקרקע. לעומת זאת טענת ב"כ המדינה היא כי אין זה סביר שפלוני טפס לגובה כה רב כדי להחביא את הסם במקום שממנו יוכל לנטלו כל מי שפותח את חלון חדר השירותים שבדירת העורר. הגיוני יותר, לטענת התביעה, שהסם הונח ע"י מי שהושיט ידו דרך החלון של חדר השירותים. שיקולים אלה אין בהם פסול וממילא אין לשנות את החלטת ביהמ"ש לעצור את העורר ל-15 ימים.
העורר מתרעם על כך שבפני ביהמ"ש המחוזי שדן בערר על החלטת בימ"ש השלום הוצג מידע סודי שלא הוצג בבימ"ש השלום ומאידך סירב ביהמ"ש המחוזי לקבל ראיות לעניין מצב בריאותו של העורר. ברם, העיון בחומר הראיות נתון לשיקול דעתה של הערכאה המחליטה לעשות כך, ואם היא ערכאת ערר אין היא קשורה להחלטה בעניין זה של הערכאה הראשונה. ביהמ"ש הדן בערר על המעצר אינו כבול בבדיקת הראיות, בהיקפן ובמהותן, כפי שהיו בביהמ"ש שעל החלטתו מערערים. להיפך, על ביהמ"ש להתעדכן ולקבל את הנתונים האחרונים שניתן לקבל. כן אין הקבלה מחוייבת בדין, בין ראיות מסוגים שונים שהגשתן מתבקשת ע"י הצדדים, ויכול ביהמ"ש לראות רלוונטיות בסוג ראיות פלוני ולדחות שייכותן לעניין של סוג ראיות אחר.
(בפני: השופט שמגר. עו"ד א. ברדוגו למבקש, עו"ד הורביץ למשיבה. 28.11.78).
ב.ש. 263/78 4 אלדר עירית ואח' נגד נחום מיטל ואח'
*בקשה להארכת מועד שהוחמץ עקב פגרת בתי המשפט (בקשה למתן אורכה להגשת ערעור - הבקשה נדחתה).
המועד האחרון להגשת הערעור היה 27.8.78 ועו"ד מרקוביץ, ב"כ המבקשות, שעמד לנסוע לחו"ל בפגרה הורה למשרדו להגיש את הערעור לביהמ"ש העליון. כמסתבר הגיעה הודעת הערעור למזכירות, אך זו לזו קובלה בשל פגמים שנתגלו בה. המזכירות החזירה את הודעת הערעור עם מכתב
הסבר, המכתב לא נמסר לתעודתו הואיל ומשרדו של עו"ד מרקוביץ היה סגור כל חודש אוגוסט. בשובו מחו"ל בתום הפגרה נודע לעו"ד מרקוביץ שהערעור לא קובל, ואז הגיש את הבקשה להארכת המועד. את הטעם המיוחד מבקש עוה"ד לראות במספר תקלות שחברו יחדיו וגרמו לאיחור: בשל היעדרו מן הארץ בתקופת הפגרה נמנע ממנו לפקח אישית על הגשת הערעור ולכן נתגלו בו הפגמים האמורים ולא נמסרו לו המסמכים שהוחזרו אליו ; הפגמים שנתגלו בערעור, פרט לאחד. אינם מהותיים, באשר לנימוק הראשון - הפגרה איננה מפסיקה את המועד הקבוע לעשיית דבר של סדר הדין, כפי שנהוג במדינות אחרות, וכל עוד לא שונו סדרי הדין, חובתו של עו"ד לדאוג לפעולה סדירה של משרדו גם בתקופת הפגרה וגם אם הוא נעדר מן הארץ. אם העו"ד בוחר לסגור את משרדו לתקופת הפגרה אין לו אלא להלין על עצמו בגין תקלות הקורות. אשר לטענה בעניין הפגמים שאינם מהותיים - תקנות סדר הדין מדגישות שערעור שאינו עונה על כל הדרישות המפורטות בתקנות לא יקובל. צדקה איפוא המזכירות כשהחזירה את הערעור. לפיכך אין טענות המבקשות עולות לכדי טעם מיוחד שיצדיק את הארכת המועד.
(בפני: הרשם ברטוב. עו"ד מרקוביץ למבקשות, עו"ד א. פיגנבוים למשיבים. 22.11.78).
בג"צ 726/78 - משה אירום נגד פקיד הבחירות רמת גן.
*דרישה לפסילת מועמד בבחירות לעיריות (העתירה נדחתה).
העותר שהיה חבר ועדת הבחירות לעירית רמת גן טען כי אחד המועמדים ברשימה מסויימת פסול מלהיות מועמד והוא פנה לפקיד הבחירות שלא יאשר את המועמדות של אותו מועמד. פקיד הבחירות השיב כי עד ליום שבו יכול היה שלא לאשר רשימת מועמדים לא היתה ידועה לו כל עילה לפסילת אותו מועמד, ומשחלף המועד אין הוא יכול עוד לפסול מועמד. העתירה נדחתה. צודק פקיד הבחירות כי לאחר שעבר המועד לאישור הרשימה אין החוק מסמיך עוד את פקיד הבחירות לפסול את המועמד. משום כך גם בג"צ אינו יכול לחייבו לעשות מה שאין הוא מוסמך לעשותו לפי החוק.
(בפני השופטים : מ"מ הנשיא לנדוי, ח. כהן, בכור. עו"ד טרנגה לעותר, 31.10.78).
בג"צ 569/78 - דב וולפא נגד דוד מגן ראש עירית קרית גת ואח'
*ביטול צו על תנאי לאמר שהעותר עשה דין לעצמו (התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל).
הסכסוך נוגע לקביעת מקום בו ילמדו 6 כיתות בית ספר בקרית גת. לעותר שני ילדים בביה"ס והוא יושב ראש ועד ההורים. הוא טען כי הוסכם בין ועד ההורים לבין העיריה כי לרשות התלמידים יועמדו 6 חדרים בבנין שבו נמצא כיום השירות הפסיכולוגי של העיריה. מפאת דחיפות הענין ניתן למשיבים זמן של 10 ימים שיתנו את תשובתם ומאידך סירב בג"צ לתת צו ביניים שיאסור על המשיבים להפריע קיום כיתות הלימודים באותו בנין. לאחר שבג"צ סירב לתת צו ביניים עשה העותר דין לעצמו, פלש לחדרים המוחזקים בידי השרות הפסיכולוגי, הוציא את הרהיטים והכניס את התלמידים. לאור התפתחות זו יש לדחות את העתירה ולבטל את הצו על תנאי על הסף. לא יתכן שאדם שביקש צו ביניים זמני ונתקל בסירוב, יעשה על דעת עצמו אותו דבר שביקש באותו צו. לא יתכן גם שאדם שקיבל צו על תנאי והעניין תלוי ועומד לפני בג"צ יצור עובדות בשטח ויעשה הוא עצמו את הצו לצו מוחלט. פעולה שכזאת שמה את ההליך המשפטי ללעג ולקלס ומשבחר העותר בדרך. האלימות חסם בפני עצמו את הדרך לבג"צ. (בפני השופטים: ויתקון, שמגר, גב' בן פורת. עו"ד גרינברג לעותר, עו"ד א. אילן למשיבים. 9.11.78).
בג"צ 705/78 - הרשימה לחידוש ויוזמה "חי" ואח' נגד פקיד הבחירות גבעתיים.
*אי קבלת רשימה בבהירות לעיריות (העתירה נדחתה).
ביום 5.10.78, שהיה היום האחרון להגשת רשימות מועמדים בבחירות לרשויות המקומיות הופיע העותר השני אצל המשיב כשבידו חוברות ורשימות
מועמדים לבחירות בגבעתיים אך המשיב סירב לקבל את הרשימות. העותרים הגישו ביום 8.10.78 ערעור לביהמ"ש המחוזי וערעורם נדחה ביום 18.10.78 מן הטעם שאין ערעור לביהמ"ש המחוזי על סירוב לקבל רשימות מועמדים, אלא על סירוב פקיד הבחירות לאשר רשימת מועמדים שאותה הוא קיבל. אז פנו העותרים לבג"צ והעתירה נדחתה. שני נימוקים לדחייה: הנמוק הראשון - העותרים השתהו בהגשת עתירתם ובג"צ מקפיד במיוחד שלא יהיה כל שיהוי בהגשת עתירה כשמדובר בבחירות שכן נקבעו בחיקוקים מועדים קרובים זה לזה ומן ההכרח לשמור שלוח המועדים לא ישובש. העובדה שהעותרים היו סבורים שעליהם להביא את ענינם לביהמ"ש המחוזי אינה יכולה להצדיק את השיהוי כי גם אם היה ספק לגבי פירוש החוק הרי כשמדובר בענין בחירות שבו כל שיהוי בלתי מוצדק גורר דחיית עתירה, צריכים היו העותרים לא להסתפק בהגשת ערעור לביהמ"ש המחוזי אלא להגיש גם עתירה לבג"צ מיד לאחר הסירוב של פקיד הבחירות. הנימוק השני לדחיית העתירה הוא, שלפי החוק לא היה פקיד הבחירות רשאי לקבל את רשימת המועמדים, לפי סעיף 35 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) צריך בא כח הרשימה להגיש תצהיר המאמת את כל החתימות ובעניננו לא הוגש תצהיר כזה. אין זה נכון שפקיד הבחירות צריך לקבל את הרשימה שהוגשה ללא תצהיר ורק אח"כ לדון אם לאשר את הרשימה, או לפסול אותה.
(בפני השופטים: י. כהן, אשר, בכור, עו"ד וגנר לעותרים. 24.10.78).
בג"צ 742/78 - אלברט אשכנזי נגד פקיד הבחירות בת ים.
*מחיקת שם מרשימת מועמדים בבחירות לעיריות (העתירה נדחתה).
העותר נכלל ברשימת מועמדים לבחירות לעירית בת ים וביום 18.10.78 קיבל הודעה מן המשיב ששמו נמחק מרשימת המועמדים באשר הוא לא מופיע בפנקס הבוחרים של בת ים. לטענת העותר פנה למשרדו של המשיב ולא מצאו, וכאשר הצליח לבסוף להתקשר איתו, ביום 25.10.78, ולהעמידו על כך ששמו נכלל ברשימה הנוספת שהוכנה ע"י משרד הפנים, השיב לו פקיד הבחירות כי אינו יכול עוד לתקן את הטעות באשר כבר עבר המועד. עתירת העותר לבג"צ נדחתה. לפי חוק הרשויות המקומיות (בחירות) אם סירב פקיד הבחירות לאשר אחד מן המועמדים עליו להודיעו בכתב לא יאוחר מן היום ה-20 לפני יום הבחירות והוא רשאי לערער על הסירוב בפני ביהמ"ש המחוזי לא יאוחר מהיום ה-17 לפני יום הבחירות. בעניננו צריך היה העותר לפנות לביהמ"ש המחוזי לא יאוחר מן היום ה-17 לפני יום הבחירות, ואם לא עשה כן אינו יכול לפנות עתה לבג"צ. איחור בהגשת הערעור סותם את הגולל על כל טענה שאותה יכול היה העותר להשמיע נגד החלטתו של פקיד הבחירות.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא לנדוי, ח. כהן, שמגר, החלטה - השופט שמגר. 2.11.78).
בג"צ 686/78 - אליעזר אבן ואח' נגד פקיד הבחירות פתח תקוה ואח'.
*בקשה שפקיד בחירות יפסול רשימה או ישנה סדר המועמדים (התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל).
סיעת הליכוד בכנסת החליטה כי ברשימת המועמדים של הליכוד לעירית פתח תקוה יעמוד העותר במקום השביעי. ברם ראשי הרשימה ונציגיה הגישו לועדת הבחירות רשימת מועמדים לא מטעם סיעת הליכוד בכנסת אלא מטעם סיעת הליכוד במועצת העיריה היוצאת כאשר על פי החוק רשאים הן הסיעה בכנסת והן הסיעה בעיריה היוצאת להגיש רשימות חדשות. הרשימה כפי שהוגשה הציבה את העותר במקום ה-11 במקום במקום השביעי. עתירתו לשינוי מיקומו או לפסילת הרשימה נדחתה. בג"צ דן בסעיפים השונים הנוגעים לפסלותה של רשימה, לסמכות פקיד הבחירות לפסול רשימה או למחוק מועמדים, והיעדר סמכותו לשנות סדר מועמדים. בג"צ הגיע למסקנה כי לא הוכחה כל תרמית או הבטחה מטעם הסיעה במועצה היוצאת אשר אי קיומה יכול להיחשב לתרמית או הטעייה- בזדון ועל כן אין להתערב בנושא. בהתאם
לנתונים שלפני בג"צ לא ניתן להסיק שנעשה מעשה הפוסל את פעולתה של הסיעה במועצה היוצאת ואין עילה לכפות שינוי בסדר המועמדים ברשימה, אף כי בג"צ סבור שבחוק אין מחסום החלטי בפני התערבותו של ביהמ"ש אם הונח היסוד המשפטי והעובדתי להתערבותו בנושא זה.
(בפני השופטים: י. כהן, שמגר, בכור. החלטה - השופט שמגר. עו"ד פאפו לעותרים, עוה"ד יאראק וחשין למשיבים. 31.10.78).
בג"צ 648/78 - עאדל אבו היג'א ואח' נגד שר הפנים.
*בקשה לעריכה מוקדמת של בחירות למועצה שבה מכהנת ועדה קרואה (העתירה נדחתה).
העותרים ביקשו להורות לשר הפנים כי יערכו בחירות בכפר תמרה יחד עם הבחירות לכל המועצות המקומיות בארץ, בעוד ששר הפנים החליט לדחות את הבחירות באותו כפר עד לינואר 1980, ולאפשר לועדה הקרואה שבמקום להמשיך בתפקידה. העתירה נדחתה. בעבר לא התנהלו הענינים בישוב כתקנם ושר הפנים נאלץ למנות ועדה קרואה ובינתיים יש התקדמות בפעולות. גביית המיסים נמצאת בעליה, ארגון השירותים החל לפעול ונכנס למסלול, ושר הפנים שקל שלא יפגם האינטרס הדמוקרטי אם הבחירות ידחו לשנה. בג"צ לא שוכנע כי יש אפשרות מעשית כלשהי לקיים את הבחירות במועד ומאידך גם לא התחוור לבג"צ לכאורה שיש פסול עניני או משפטי בנימוקי שר הפנים שהניעו אותו לדחות את מועד הבחירות.
(בפני השופטים: שמגר, גב' בן פורת, בכור. החלטה - השופט שמגר. 17.10.78).
בג"צ 317/78 - מינג'ב זועבי ואח' נגד משרד התחבורה.
*היתר לניהול בית ספר לנהיגה (התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל לאחר שהמשיב שינה את התקנה שנגדה הוגשה העתירה).
חמשת העותרים עוסקים במקצוע לימוד נהגות ורצו לקבל היתר למשרת מנהל מקצועי של בית ספר לנהיגה. עפ"י תקנה בתקנות התעבורה נדרשו לעבור מבחני אישיות ואלה נערכו במכון ליעוץ לבחירת מקצוע ולפי חוות דעת המכון לא עמד אף אחד מחמשת העותרים במבחן. עפ"י תוצאות הבדיקה ארבעה מתוך חמשת העותרים מתקשים להתבטא בלשון העברית, ואילו אחד העותרים מתבטא היטב בעברית ואף מנויות סגולות טובות של עותר זה שהתגלו בבדיקה, ואעפ"כ הסיכום הוא שהתאמתו לתפקיד היא למטה מבינונית. טענת העותרים היתה שהדרישה לעבור מבחני אישיות היא בלתי סבירה ואין לנהוג על פיה. לאחר הוצאת הצו על תנאי שונו התקנות והצורך במבחנים בוטל. על כן בוטל הצו על תנאי. באשר לשאלת ההוצאות טען ב"כ המשיב שהעותרים אינם זכאים להוצאות הואיל והמשיבים צדקו בעמדה שנקטו לפני שינוי התקנה. בג"צ הבהיר כי לשם החלטה בעניין ההוצאות אינו אומר לערוך ברור מקיף ויסודי בגוף העניין, אך לכאורה עמדת המשיב לא היתה סבירה כלל ועיקר. מדובר בחמישה מועמדים מורי נהיגה בני מיעוטים, כולם בוגרי בי"ס תיכון ישראלי וחזקה עליהם שאם יוכשרו לנהל בתי ספר לנהיגה יעסקו בעיקר בתלמידים ערביים ובמהלך עיסוקם לא יזקקו לשימוש בשפה העברית. לדרוש מאדם כזה ידיעה יסודית בעברית נראית דרישה שאינה מתקבלת על הדעת כלל ועיקר. אי לכך יש לחייב את המשיב בהוצאות המשפט של העותרים.
(בפני השופטים: הנשיא זוסמן, ויתקון, ברק. עו"ד שרון לעותרים, עו"ד מ. שקד למשיב. 10.78 .8) .
בג"צ 331/78 - שמעון יצחק נגד שר החקלאות ואח'
*רשיון ליצוא פרחים (התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל).
העותר עוסק בגידול פרחי נוי וביצואם. עניני יצוא ושיווק של צמחי נוי מוסדרים בחוק הקובע הקמת מועצה לצורכי נוי, סעיף 3 לחוק קובע כי "המועצה תהיה יצואן יחיד של צמחי נוי", וכן כי "הועד הפועל של המועצה ...
ירשה למי שביקש על כך להיות יצואן של ... צמחי נוי ... הרשאה כאמור לא תינתן אלא עפ"י כללים שקבעה המועצה באישור השרים ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת". הכללים נקבעו אך ועדת הכלכלה של הכנסת טרם אישרה אותם, המועצה סירבה להרחיב את סוגי היצוא שהעותר רשאי ליצא והתעוררה מחלוקת מה פירוש הסעיף האמור. האם חייב הועד הפועל של המועצה להרשות את היצוא כל עוד לא אושרו הכללים, או הקובעת היא הפיסקה הראשונה שהמועצה היא היצואן היחיד ורק כשיאושרו הכללים יוכל הועד הפועל לתת רשיון יצוא, בג"צ קיבל את הפירוש השני, שכל עוד לא אושרו הכללים קובע הסעיף המייחד את עניני היצוא למועצה.
(בפני השופטים: הנשיא זוסמן, ויתקון, ברק. החלטה - השופט ברק. עו"ד דגן לעותר, עוה"ד מ. שקד ומ. דינאי למשיבים. 29,11,78).
בג"צ 295/78 - הרב חיים זריצקי נגד ועדת הבחירות לרבני העיר חדרה ואח'
*כשירות להבחר כרב העיר חדרה (התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל).
בבחירות לרבני העיר חדרה הגישו מועמדותם העותר והמשיב השני, הרב דוד ורנר (להלן המשיב), והגוף הבוחר בחר את המשיב. העותר טוען כי לא נתקיימו במשיב הכשירויות הנדרשות בתקנות, היינו אינו מכהן ולא כהן כרב עיר וגם אין בידו תעודה של מועצת הרבנות הראשית המעידה שהוא כשיר לכהן כרב עיר (להלן תעודת כשירות). העתירה נדחתה. למשיב היתה תעודת כשירות של מועצת הרבנות הראשית מלפני התקנות האחרונות, אך תעודה זו אינה עונה על דרישת התקנות האחרונות ואין בה כדי להעניק כשירות למשיב. כמו כן קיבל המשיב, לאחר הוצאת הצו על תנאי, תעודת כשירות ממועצת הרבנות הנוכחית, אך מלבד זאת שהתעודה כשלעצמה איננה עונה על הדרישות, הרי מי שמציג מועמדותו להיבחר כרב עיר צריך שבידו תהיה תעודת הכשירות בעת הצגת המועמדות ולא לאחר שהגוף הבוחר מקבל את החלטותיו. ברם, העותר מילא את התנאי של כהונה כרב עיר ועל כן יכול היה להיבחר לרב העיר חדרה, כמסתבר כיהן העותר כרב בפועל של העיר חדרה מזה 13 שנה. אין לקבל את טענת העותר שכוונת המחוקק בתנאי של כהונת רב עיר היתה למי שמכהן כרב עיר נבחר. לפי המצב המשפטי שהיה לאחר קום המדינה ועד שהותקנו התקנות בדבר בחירת רבני עיר, לא היה הסדר משפטי לבחירת רב עיר ועל כן יש להבין שכוונת המחוקק היתה שיהיה כשיר להציג מועמדותו לרבנות מי שכיהן בפועל כרב עיר ולאו דוקא מי שנבחר בשעתו כרב עיר.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא לנדוי, י. כהן, בכור. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד רותם לעותר, עוה"ד גולדברג וכהן למשיבים. 29.11.78).
בג"צ 189/78 - מוסטפה פתאח אסדי נגד ועדת העררים לעניני- מוניות
*סמכות ועדה מינהלית (ועדת ערר לעניני מוניות) לדון מחדש בהחלטתה. * עבירות הפוסלות קבלת רשיון למונית (התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל).
העותר הגיש ביוני 1974 בקשה לרשיון מונית, ונמסר לו כי נפסל באשר לא הוכיח נהיגה במונית בתקופות הדרושות. הוא ערר בפני המשיבה ועררו נתקבל לאחר שהוכיח שעבד כנהג שכיר משך התקופות הדרושות. בישיבה ממרץ 1976 החליטה הועדה להעתר לבקשתו ובהתאם לתקנות היה המפקח על התעבורה חייב להוציא לעותר רשיון למונית. ברם, המפקח לא הוציא את הרשיון באשר במשך 7 השנים האחרונות היו לעותר 3 הרשעות, וביקש דיון מחודש בעניין. הועדה קיימה דיון מחודש והחליטה לבטל את החלטתה להעניק רשיון מונית לעותר. העתירה נדחתה.
מבחינה משפטית מוסמכת ועדה מינהלית לשנות החלטותיה הקודמות ואם כי לא תמיד ניתן להצדיק שינוי החלטה מנהלית הרי בעניננו יש לאשר את שינוי ההחלטה. כמסתבר הורשע המערער פעם אחת בעבירה על סעיף 218 לפח"פ בשל גרימת מוות, אך פרטי אישום זה לא הובהרו ועל כן אין לומר בודאות שהעבירה פוגעת בכשירות העותר להפעיל מונית, שכן הדבר תלוי בנסיבות המקרה. אולם ההרשעה האחרת היתה בעבירה של תיווך למתן
שוחד לחבר ועדת העררים לעניני מוניות. אין ספק שעבירה זו, על פניה, פוגעת בכשירותו של אדם למלא את החובות שהוא כבעל מונית מקבל על עצמו כלפי השלטון וכלפי הציבור ומעבירה כזו אין להתעלם כשמדובר בהענקת רשיון למונית. בעניין ביטול החלטה מינהלית מתנגשים שני אינטרסים. מצד אחד אינטרס חיוני של הציבור כשמתברר שההחלטה המינהליתנתקבלה שלא כדין, ומצד שני האינטרס הלגיטימי של האזרח שההחלטה שנתקבלה לגביו תהיה סופית. על ביהמ"ש לשקול את שני האינטרסים האלה אחד כנגד השני ולהחליט איזה שיקול עדיף בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו. בנסיבות העניין דנא צדקה הועדה כשביטלה את החלטתה הקודמת ופסלה את העותר בשל הרשעותיו הקודמות. בידי הועדה היתה סמכות כזו ואם כי אין זה רצוי שהאזרח יהיה צפוי לשינוי החלטה קודמת, הרי בהתחשב באינטרס הציבורי שבעלי הרשעות קודמות לא יהיו נהגי מוניות עדיף האינטרס הציבורי במקרה דנן.
(בפני השופטים: ויתקון, י. כהן, אשר. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד ס. סולימן לעותר, עו"ד גב' נאור למשיבים. 15.10.78).
בג"צ 199/78 - אלקטרו תקע בע"מ נגד ראש עירית תל אביב ואח'
*העלמת עובדה מבג"צ. * בקשה לרשיון עסק הנוגד חוק התכנון (התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל).
העותרת מנהלת עסק של יצור ושווק מוצרי חשמל מאז שנת 1970. עד עתה לא קיבלה רשיון לניהול העסק. היו מגעים שונים בין אנשי העותרת לבין אנשי העיריה ובסופו של דבר הודיע אגף הרישוי של העיריה במכתב לעותרת כי רשות הרישוי וועדת בנין ערים החליטו לדחות את הבקשה לרשיון וזאת "מטעמי תכנון ובניה". כמסתבר העסק של העותרת באותו איזור נוגד את תכנית בנין ערים. בעתירתה לבג"צ לא גילתה העותרת את דבר המכתב האמור. העתירה נדחתה. ראשית, הכלל הנקוט בידי בג"צ הוא להשיב ריקם פני עותר שאינו בא נקי כפיים והעלמת עובדות רלוונטיות היא דוגמה של חוסר נקיון כפיים. קשה להאמין להסבר של העותרת שלא ידעה את חשיבותו של המכתב האמור. שנית, רשות רישוי חייבת להביא בחשבון שיקולים של תכנון ובניה וכאשר השימוש בנכס נוגד את תכנית בנין ערים לא תתן רשות הרשוי רשיון המרשה שימוש נוגד כזה. הועדה המקומית אינה יכולה לתת היתר כזה, אלא הועדה המחוזית, ובעניננו לא הגיעה בקשת העותרת לועדה המחוזית הואיל והיא נדחתה כבר ע"י הועדה המקומית. לעותרת אפשרות ערר לועדה המחוזית אך היא לא השתמשה בזכות הערר ובג"צ אינו מתערב לטובת עותר שפתוחות בפניו דרכי סעד אחרות.
(בפני השופטים: הנשיא זוסמן, מ"מ הנשיא לנדוי, ברק. עו"ד א. עפרון לעותרת, עו"ד ה. שטיין למשיבים. 24.9.78).
בג"צ 518/78 - דניאל אברהמי נגד שר התחבורה ואח'
*סמכות מנהל משרד הרישוי לפסול רשיון הוראת נהיגה (התנגדות לצו על תנאי - הצו הפך להחלטי).
העותר היה בעל רשיון להוראת נהיגה, ביום 17.5.78 הוגש נגדו כתב אישום בשתי עבירות של מתן שוחד לבוחן משרד הרישוי וכעבור שבועיים הודיע מנהל משרד הרישוי לעותר כי בתוקף סמכותו לפי תקנה 264 (א) לתקנות התעבורה הוא החליט לבטל את רשיון הוראת הנהיגה שלו. העותר ערר לשר התחבורה והלה דחה את הערר. הן מנהל משרד הרישוי והן שר התחבורה אינם אומרים כי הגיעו למסקנה שהעותר עבר את העבירה המיוחסת לו, אלא מתייחסים לחומרה של עבירות שוחד ולעובדה שהוגש כתב אישום בעבירה של מתן שוחד. העתירה נתקבלה. ראשית, לפי התקנה 264 "רשות הרישוי רשאית לבטל רשיון ... אם הוכח לה שבעליו עבר עבירת תעבורה או עבירה אשר ... פוסלת אותו מלשמש כמורה נהיגה ..." ומתוך עיון בהחלטת המשיבים עולה כי לא הוכח למנהל משרד הרישוי דבר בעניין עבירות השוחד
המיוחסות לעותר וכי הוא מסתפק בכך שהוגש כתב אישום. כבר משום כך אין החלטתו יכולה לעמוד.
ברם, אין לקבל את עמדת המשיבים כי די בכך שהוכח לרשות הרישוי שהאיש עבר עבירה פלילית. מתוך לשון התקנה ובהתחשב בכך שמדובר על ביטולו של רשיון ולא על התלייתו, אין לומר כי מחוקק המשנה התכוון שרשות הרישוי תוכל להחליט אם פלוני עבר עבירה פלילית ואם לאו, ויש לקבל את הפירוש לתקנה הנ"ל שרשות הרישוי יכולה להשתמש בסמכותה רק אם האיש הורשע בעבירה אשר לדעת רשות הרישוי פוסלת אותו מלשמש כמורה. בעניין כה רציני כמו ביטול רשיון לא די גם בהודאת הנאשם בפני המשטרה והודאה כזו אינה יכולה לבוא במקום הרשעה כהוכחה שאותו אדם "עבר עבירה" כאמור בתקנה 264.
(בפני השופטים: ויתקון, י. כהן, אשר. העותר לעצמו, עו"ד נאור למשיבים. 2.11.78).
בג"צ 727/78 - מוחמד סלאמה מחאג'נה נגד שר הפנים
*הצגת מועמד חדש בבחירות לראשות מועצה כאשר המועמד שהוצע נפסל (העתירה נדחתה).
העותר היה ב"כ רשימת "בני הכפר" בכפר אום אל פחם. המועמד לראשות המועצה המקומית וראשון ברשימת המועמדים של הרשימה הנ"ל היה אחד אשר פקיד הבחירות פסל את מועמדותו באשר הלה הורשע בעבירות בטחון וסיוע לארגון עויין. עתירת העותר היתה ששר הפנים ידחה את הבחירות באום אל פחם כדי שרשימתו תוכל להציג מועמד חדש ולחילופין יאשר הצבת מועמד אחר מטעם רשימת העותר. העתירה נדחתה. אין כל עילה לסתור את שיקול דעתו של שר הפנים שלא לדחות את מועד הבחירות ואין הדבר נוגד עקרונות דמוקרטיים כטענת העותר. יוזמי הרשימה הם שהביאו על עצמם את הצרה בהעמידם אדם כמועמד שלא היה ראוי לכך, וצריך היה להיות ברור גם לעותר שהלה אינו ראוי להיות מועמד. באשר לעתירה החילופית - חוק הרשויות מאפשר הצעת מועמד חדש לראשות המועצה לא יאוחר מהיום השביעי שלפני יום הבחירות וזאת כאשר המועמד המקורי נפטר או התפטר. אין סעיף זה מדבר על מועמד שנפסל ואין הצדקה להרחיב את תחולת הסעיף מעבר לכתוב בו. אין גם לראות את המועמד השני ברשימה, שהוא עתה "ראשון" לצורך מועמדות בבחירה לראשות המועצה, שכן המועמד לראשות המועצה זקוק לתמיכה של קבוצה או של סיעה במועצה היוצאת, וכל, עוד אין לשני ברשימה תמיכה כזאת אין הוא יכול לרכוש באופן אוטומטי את מעמד הבכורה של הראשון ברשימה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא לנדוי, ח. כהן, בכור. עו"ד אבו חוסין לעותר. 31.10.78).
בג"צ 684/78 - זיגריד עצמון נגד אלפרד רמר
*בקשה שבג"צ ידון בהחזקת ילד כאשר הערכאה המתאימה לכך היא ביהמ"ש המחוזי (בקשה לצו הביאס קורפוס - הבקשה נדחתה).
העותרת הינה אמה של ילדה בת 9 וחצי והיא מבקשת צו הביאס קורפוס נגד המשיב שהוא אבי הילדה. העותרת והמשיב היו נשואים והתגרשו בשנת 1974 בברלין שם קבע ביהמ"ש כי הילדה תהיה בידי האם, ומאז הפירוד גדלה הבת אצל האם שנישאה מחדש בגרמניה לבעל שהוא ישראלי. באוגוסט 1979 עלתה האם ארצה עם בעלה ובתה, והאב שהוא בעל נתינות גרמנית וישראלית יש לו דירה בישראל וכעת הוא נמצא כאן. בספטמבר 1978 נטל האב את הבת לביקור של יום אחד בהסכמת האם, אחר כך ביקשה הבת להאריך את תקופת שהייתה אצל האב, ולבסוף סירבה לחזור לאם. לטענת העותרת עושה, זאת הבת עקב פיתויים מצד האב המגיעים לכדי שטיפת מוח נגדה, והיא מבקשת כי ביהמ"ש יורה לאב להחזיר לה את הילדה. הבקשה נדחתה,. הערכאה המתאימה לבירור תביעת העותרת היא ביהמ"ש המחוזי. לא מדובר במקרה של חטיפת ילדה ע"י אחד ההורים, אלא הבת, שהיא כיום כבת 10 שנים איננה רוצה לחזור לאם ומעדיפה להיות אצל האב. פסק הדין של ביהמ"ש של ברלין ניתן לפני 4 שנים ואין זה בטוח שבמשך התקופה לא נשתנו הנסיבות באופן שקביעת אותו פס"ד איננו משקף יותר
את טובת הילדה. אין טעם להפנות את האב לדיון בבימ"ש בברלין כאשר הבת נמצאת באופן קבוע בארץ ומכל הבחינות נח יותר שהשאלה מה דורשת טובת הילדה תתברר כאן ולא בברלין. לשם בירור העניין יהיה צורך בשמיעת עדויות ודרכי הדיון בבג"צ אינן מתאימות לבירור כזה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא לנדוי, י. כהן, בכור. העותרת לעצמה. 5.11.78).
בג"צ 688+689/78 _ שמעון תנעזר נגד משטרת טבריה ואח'
*בקשה שהמשטרה תפעל נגד שכן הבונה ללא רשיון (העתירה נדחתה).
העותר הוא תושב המושבה, מנחמיה ובשתי עתירותיו התלונן על כך כי מקימים מבנים ללא היתר כדין על חלקה הסמוכה לפרדסו, וכן כי משטרת ישראל ממאנת לפעול בענין למרות שהעותר התלונן במשטרה. העתירה נדחתה, עניין הבניה ללא היתרים לפי סעיף 145 לחוק התכנון והבניה אינו בתחומו של בג"צ, ומי שטוען שבניה המבוצעת בסמוך לאדמתו נעשית שלא כדין, רשאי לבקש תרופתו בבימ"ש השלום או המחוזי. כמסתבר ניתן פס"ד בבימ"ש השלום בטבריה האוסר כל בניה, בחלקות הנדונות כל עוד לא שונה יעודן ולא ניתן רשיון בניה כחוק אלא שטענת העותר הינה כי אין מקיימים את צו האיסור. אם אמנם סובר העותר שיש בכך מעשה של בזיון ביהמ"ש, כי אז עליו לנקוט בצעדים המתאימים בערכאות המתאימות בעקבות מעשה של בזיון ביהמ"ש. אם העותר התלונן במשטרה, כדבריו, וזו השיבה לו כי אין נסיבות המקרה מצדיקות הגשת תביעת משפטית ע"י המשטרה, אין בכך כדי לחסום דרכו של העותר לביהמ"ש עפ"י ההליכים שבחוק סדר הדין הפלילי.
(בפני השופטים: שמגר, גב' בן פורת, בכור. החלטה - השופט שמגר. העותר לעצמו. 26.10.78).
בג"צ 505/78 - חיים ויזל נגד מינהל מקרקעי ישראל
*הקצאת מגרשים ע"י המינהל לפי המלצת ועד המשק (העתירה נדחתה).
לעותר טענות נגד האגודה השיתופית ביתן אהרון, שם יש לו משק, על אשר המליצה בפני המינהל לחלק 24 מגרשים לחברי אגודה שונים ולא כללה את בתו של העותר בין אלה. העתירה נדחתה. ראשית, המדובר בחלוקת המגרשים שנעשתה החל מהשנים 1974 ואילך, ובג"צ לא יבוא עתה להפוך סדרי בראשית ולפסול חלוקת מגרשים שהושלמה לפני שנים רבות. שנית, למעשה יש לעותר דין ודברים עם ועד האגודה, ולא עם המשיב שהיה רשאי להעמיד את המקרקעין לרשות חברי האגודה כפי שעשה, ואם לעותר יש טענות, עליו לפעול בהליכים לפי פקודת האגודות השיתופיות.
(בפני השופטים: הנשיא זוסמן, אשר, אלון. החלטה - הנשיא זוסמן. עו"ד א. לאור לעותר. 15.10.78).
ע.א. 590/78 - מתתיהו עצמון נגד מנחם ינובסקי ואח'
*מחיקת ערעור על הסף באשר לא צורפו כמשיבים כל בעלי הדין (הערעור נדחה).
המערער פנה לביהמ"ש המחוזי בבקשת הצהרה שהוא יעמוד במקום השביעי ברשימת הליכוד בבחירות לעירית ירושלים. בבקשה לביהמ"ש המחוזי היו ששה משיבים ובכללם פקיד הבחירות. ביהמ"ש המחוזי מחק על הסף את בקשת המערער ועל כך הוגש ערעור לביהמ"ש העליון. בכתב הערעור רשומים ארבעה משיבים בלבד, וחסרים שניים שאחד מהם הינו פקיד הבחירות. מכאן שהמערער לא קיים מצות תקנה 381 בכך שלא הביא בערעור את כל מי שהיה בעל דין בביהמ"ש המחוזי והשמיט שני משיבים, שלפחות אחד מהם, פקיד הבחירות, יש לו עניין בעל חשיבות בתוצאות ההחלטה, על כן ערעור זה אין לו תקנה ודינו להידחות על הסף.
(בפני השופטים: הנשיא זוסמן, ח. כהן, שמגר. עו"ד י. רבין למערער, המשיב לעצמו, עו"ד ב. סלע לרשימת הליכוד, 29.10.78).
ע.א. 328/77 - יונה זקן נגד יונה צמח
*פירוש ההגדרה "בעלות משותפת" של בני הזוג בנכסים לצורך חוק הירושה (הערעור נדחה).
לזוג יעקב ושמחה פריזט היו שני נכסי מקרקעין. האחד היה רשום על שם הבעל והשני על שם האשה. המערערת היתה בתם המאומצת של בני הזוג הנ"ל. הבעל נפטר בשנת 1966 והניח אחריו כיורשים את אלמנתו ואת המערערת. האלמנה נפטרה בשנת 1973 והשאירה צוואה לטובת ילדי אחותה. הבת המערערת, ביקשה צו ירושה אחרי המנוח יעקב פריזט. על פי סעיף 11 (א) (2) לחוק הירושה האלמנה והבת נוטלות כל אחת מחצית מעזבון המנוח, והמשיבים, יורשי האלמנה, הסכימו לכך. אולם הבת דרשה 3 רבעים מן העזבון בהסתמכה על סעיף 11 (ב) לחוק הירושה, בטענה שעל אף הרישום הנפרד בספרי האחוזה היו שני נכסי המקרקעין הנ"ל בבעלות משותפת של בני הזוג ולכן מגיע לאלמנה רק רבע מעזבון המנוח. ביהמ"ש קבע כי הנכסים לא היו בבעלות משותפת ולפיכך לא חל סעיף 11 (ב)) והערעור על כך נדחה. המדובר בסעיף 11 (ב) לפני שתוקן, כאשר נדרשה, "בעלות משותפת" של שני בני הזוג כדי שלאשה ישאר רק רבע, ומכיון שכאמור נכסי בני הזוג לא היו בבעלות משותפת אלא כל נכס בבעלות אחד מבני הזוג יורשת האלמנה חצי. התיקון בחוק שלפיו די בכך שמחצית הנכסים, ולא הבעלות, נשארת בידי בן הזוג הנשאר בחיים כדי שיירש רק רבע תחילתו מיום 1.1.74 ובני הזוג דנא התחתנו שנים רבות לפני כן.
(בפני השופטים: הנשיא זוסמן, אלון, בכור. החלטה - הנשיא זוסמן. עו"ד ד. לב למערערת, עו"ד ש. קינג למשיב. 10.9.78).
ע.א. 64/78 - אליהו פלאצי נגד מדינת ישראל
*החיוב במס שבח ותוספת מס בגין החלפת מגרשים עם העיריה כשתכנית ההפקעה עדיין היתה בשלב הפקדה (הערעור נדחה).
התפרסמה הודעה על הפקדת תוכנית מפורטת על פי חוק התכנון והבניה ובה יועדה חלקה שבבעלות המערער (חלקה 14 בגוש פלוני) להקמת בנין ציבורי, ובמקומה הוקצתה לו חלקה אחרת (חלקה 19) והכל במסגרת תוכנית איחוד וחלוקה מחדש ללא הסכמת הבעלים. אחרי הפירסום ובעוד התוכנית בשלב הפקדה הסכים המערער לקבל את החלקה 19 תמורת חלקה 14 בתוספת תשלום איזון בסך 60 אלף ל"י. על עיסקה זו חוייב המערער במס שבח בגין מכירת חלקה 14 לעיריה ולתוספת מס בגין קנית החלקה 19 מהעיריה. עררו לועדת הערר נדחה וכן ערעורו לביהמ"ש העליון. אין לראות את החלקה 14 כאילו הופקעה מן המערער באופן שחל על ההפקעה סעיף 49 (א) לחוק מס שבח מקרקעין שכן בסעיף 49 (א) דיבר המחוקק על הפקעה ולא על מכירה רגילה אפילו אם בוצעה בעטיין של נסיבות שהיו עלולות להביא לידי הפקעה וכאן מדובר בתוכנית מפורטת, שעדיין היתה בשלב ההפקדה, משמע שטרם קיבלה תוקף כאשר נעשה ההסכם. יתכן שמן הצדק לקבוע שכל מכירה כזאת דינה כדין מכירה כפוייה לעניין מס שבח אך לא כך קבע המחוקק. אין המערער יכול להסתמך על סעיף 65 לחוק מס שבח מקרקעין, שכן לצורך הפטור לפי סעיף 65 לגבי החלפת מקרקעין בשל צו רשות מוסמכת לא די בכך שבשעת החליפין היתה התכנית בשלב ההפקדה, כשם שלא די בכך שבשעת המכירה היתה הקרקע יעודה להפקעה בלבד. גם מתוספת מס בגין רכישת החלקה מן העיריה אין לפטור את המערער ואין להחיל את תקנה 14 לתקנות מס שבח מקרקעין.
(בפני השופטים: ויתקון, י. כהן, ברק. החלטה . השופט ויתקון, עו"ד י. גליקס למערער, עו"ד ד. גורני למשיבה. 22.10.78).
ע.א. 379/78 - קצין התגמולים לפי חוק הנכים נגד אברהם דיין
*מחלת נפש שפרצה לראשונה בתקופת השירות הצבאי (הערעור נדחה).
המשיב חלה לראשונה במחלת נפש מספר חודשים לאחר שגוייס לשרות הצבאי, ומאז שוחרר מהשרות אושפז פעמים רבות בבתי חולים. קצין התגמולים הכיר בכך שמחלת המשיב הוחמרה עקב השרות וקבע שההחמרה, עברה וחלפה בשנת 1972
ואילו ועדת העררים קבעה שמחלתו של המשיב נגרמה ולא רק הוחמרה עקב השרות. הועדה הלכה אחר פסיקתו של ביהמ"ש העליון כי אם לא נתגלו סימני המחלה לפני הגיוס ונמצא קשר סיבתי בין השרות לבין המחלה הרי זה קשר של גרימה ולא של החמרה. במשיב נתגלו סימנים שונים של תסביכים וכדומה לפני גיוסו, אך לדעת הועדה לא היו הסימנים הללו סימני המחלה שממנה סובל עתה המשיב, ועל כן קבעה, שהמחלה נגרמה בתקופת השרות ועקב השרות. הערעור על כך נדחה. השופט ח. כהן בפסק דינו מציין כי השאלה היחידה המתעוררת היא אם אמנם נתגלו סימני מחלתו של המשיב עוד לפני שגוייס לצבא. המשיב טוען כ זו שאלה עובדתית ואין ביהמ"ש נזקק לערעור אלא בשאלה משפטית בלבד. לעומת זאת טוען המערער שלא היו ראיות שלפיהן יכלה הועדה לקבוע את אשר קבעה אלא להיפך ממה שקבעה, והשאלה אם היו בפני הועדה ראיות מספיקות נחשבת לשאלה משפטית שבימ"ש שלערעור יזדקק לה. ברם, בכל הראיות הרפואיות אין סימוכין לטענת המערער. אין חולקין שנתגלו במשיב בימי נעוריו סימנים של התנהגות יוצאת דופן וזאת ניתן להסביר ע"י העובדה שהמשיב נתייתם מאביו בילדותו. לטענת המערער שהראיה על המשיב והלה לא הביא ראיה להוכיח שהסימנים שנתגלו בו לא היו סימני מחלתו- המשיב יצא ידי חובת כל הוכחה שהיתה מוטלת עליו - אם הוכחה שלילית אשר כזו יכול ותהיה מוטלת עליו - ע"י שהניח דעתה של הועדה שהתופעות שהתעוררו אצלו לפני הגיוס לא היה בהן משום התגלות של מחלה כלשהי.
השופט אשר הוסיף כי הסימפטום המובהק הראשון אירע מספר חודשים אחרי גיוסו של המשיב, אחרי תקופת טירונות קשה ומפרכת ביותר ביחידה קרבית, ומשהוכחו הן תנאי שהות קשים במיוחד שיכלו לגרום להתפרצות המחלה והן התפרצות המחלה באותו זמן, די בכך כדי שתוכר המחלה כמחלה שנגרמה עקב השרות.
(בפני השופטים ח. כהן, אשר, בכור. עו"ד מ. רובינשטיין למערער, עו"ד ע. ברק למשיב. 28.11.78)
ע.א. 377/78 - אברהם אדרי נגד קצין התגמולים לפי חוק הנכים
*הארכת מועדים להגיש ערעור לפי חוק הנכים (הערעור נדחה).
עפ"י סעיף 33 (א) לחוק הנכים ניתן להגיש ערעור על החלטת קצין התגמולים תוך 30 יום מקבלת ההחלטה. בעניננו הגיעה הודעת קצין התגמולים למערער בתחילת מרץ 1977 ואילו ערעורו לועדת הערר הוגש במחצית מאי 1977. היינו, לא רק לאחר תום המועד להגשת הערעור, אלא גם לאחר תום התקופה הנוספת שועדת הערר רשאית להאריך את המועד. על כן דחתה ועדת הערר את ערעורו של המערער על הסף והערעור על כך נדחה. בהחלטת המשיב נאמר כי היא מבוססת על חוות דעת רפואית ותוצאות הבדיקות, ואולי ניתן לטעון שיש לראות במסמכים אלה חלק בלתי נפרד מן ההודעה האמורה בסעיף 33, דא עקא שמסמכים אלה נשלחו למערער במרץ 1977 וגם מאז עברו המועדים הקבועים בחוק. אשר לטענת המערער כי בעניני נכים מצווה ביהמ"ש לנהוג לפנים משורת הדין- גזירת המחוקק היא שקבע מועדים קצרים וקצובים להגשת הערעור. יטיב המחוקק לעשות אם יסמיך את קצין התגמולים או את ועדת הערר להאריך מועדים הקבועים בחוק, מטעם מיוחד, גם בלי הגבלה מראש, אך עדיין לא עשה כן המחוקק וכנגד זה אין מה לעשות.
(בפני השופטים: ח. כהן, אשר, בכור. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד א. שגיב למערער, עו"ד נ. ליבנה למשיב. 28.11.78).
ע.א. 503/78 - מרדכי סגל נגד בתיה סגל ואח'
*מזונות (הערעור נדחה).
המערער והמשיבה נשואים ולהם שני ילדים קטינים. המערער עובד כמהנדס בחברת החשמל והכנסתו בתקופה הרלוונטית, סוף 1977, היתה כ- 20 אלף ל"י ברוטו לחודש או 11 אלף ל"י נטו. המשיבה עובדת כגננת והכנסתה היא כ- 5 אלפים ל"י לחודש.
ביהמ"ש המחוזי חייב את המערער לשלם למזונות אשתו ובנותיו 6 אלפים ל"י לחודש וכן הוצאות שונות, כגון חשמל, טלפון ומיסי עיריה. הערעור על גובה הסכום נדחה, ברם ביהמ"ש העליון הבהיר את חיוביו של המערער שלא היו ברורים די צורכם בפסה"ד של ביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש העליון העיר כי על השופטים השומעים את הראיות לקבוע ממצאים ומסקנות ברורים בנושאים של הכנסות הצדדים וצרכיהם. בסיכומו של דבר הגיע ביהמ"ש העליון לכלל מסקנה שאין לשנות את סכום המזונות. המערער חייב לספק לשני ילדיו הקטינים מזונות כדי צורכם ההכרחי, אך מאחר והוא בעל אמצעים גם מחייבים אותו מדין צדקה. רמת החיים של בני הזוג וילדיהם היתה גבוהה יחסית לפני שהמערער עזב את הבית ואמצעיו של המערער לא הצטמצמו בהשוואה לאותה תקופה. על כן אין כל סיבה שתצדיק צמצום מזונות הילדים לכדי צורכיהם ההכרחיים. מאידך, הסכום הכולל שהוטל על המערער הוא בלתי מוגדר ואין היקפו ברור. בהתחשב בכלל המשאבים של בני הזוג, בדמי הביטוח הלאומי, ובכל הנסיבות האחרות, על המערער לשלם למזונות האם והילדים 6 אלפים ל"י לחודש וכן שכר דירה, ומלבד אלה לא יחולו על המערער חובות נוספים. הסכום האמור יהיה צמוד.
(בפני השופטים: ויתקון, שמגר, אשר. החלטה - השופט שמגר. עו"ד מועלם למערער, עו"ד רוט למשיבים. 30.11.78).
ע.א. 537/78 - פלוני ופלונית נגד היועץ המשפטי לממשלה
*צו אימוץ בניגוד לרצון ההורים (הערעור נדחה).
למערערים ילדה שנולדה ביולי 1973 וביהמ"ש המחוזי קבע כי המערערים הפקירו את הילדה ונמנעו דרך קבע מלמלא חובותיהם כלפיה ונתמלאו תנאי סעיף 11 (1) לחוק אימוץ ילדים למסירת הילדה לאימוץ ללא הסכמת ההורים. הערעור נדחה. הילדה נולדה לאחר 8 ילדים ובשעתה היה אביה של הילדה מכור לשכרות ולא מילא את חובותיו כאבי המשפחה. כתוצאה מזה נקלעה אם הילדה למצוקה רבה שהביאה אותה להתפרצות אלימה כלפי הילדה. בפברואר 1975 היא היכתה את הילדה שהיתה בת שנה וחצי מכות קשות בראשה ובכל חלקי גופה וגרמה לה לשברים בשתי ידיה. המקרה קרה אחרי שהילדה כבר שהתה במעון מחוץ לבית המערערים ואלה קיבלוה הביתה בהשפעת עובדי השרות הסוציאלי. כתוצאה מתקיפת האם אושפזה הילדה ומבית החולים הועברה למוסד של ויצו שם שהתה עד יולי 1977 כאשר הועברה אל הורים אומנים לקראת אימוצה. המערערים התנגדו לכך, וביהמ"ש המחוזי קבע כי נתמלאו סעיף 11 (1) בעיקר בגלל התקרית החמורה שקרתה כאמור, אין ספק שהתנהגות אלימה כזאת של האם, והתנהגות האב כלפי המשפחה כולה, העידו ברורות ששניהם נמנעו דרך קבע מלמלא חובותיהם כלפי הבת. נוסף על כך, במשך תקופה של שנתיים שהילדה היתה במוסד ביקר אותה האב פעמיים בלבד, והפעם האחרונה היתה בשנת 1975, ואילו האם ביקרה אצלה 4 פעמים בלבד, והגיעו הדברים לידי כך שבאחד הביקורים טעתה האם ולא הכירה את בתה. בשום ביקור מבקורים אלה לא הביאו המערערים לבת מתנה למרות שמצבם החומרי השתפר במשך הזמן. השאלה היתה אם לנוכח השיפור שחל במצב ההורים והחרטה שהם מביעים יש לעשות נסוי נוסף ולהחזיר אליהם את הילדה. מתוך חוות דעת פסיכיאטר בעדותו בביהמ"ש, מטעם המערערים, עולה שאין לסכן את הילדה בעשיית ניסוי כזה.
(בפני השופטים : מ"מ הנשיא לנדוי, י. כהן, בכור. החלטה - מ"מ הנשיא לנדוי. עו"ד ד. מועלם למערערים, עו"ד י. בן-אור למשיב. 5.11.78).
ע.פ. 730+744/77 - מרינל הרשקו ומנשה בניה נגד מדינת ישראל
*הרשעה ביבוא סמים וחומרת העונש (הערעור נדחה).
שני המערערים הורשעו בקשירת קשר ליבא הרואין מחו"ל ונדונו ל- 9 שנים מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על תנאי. ערעורם על ההרשעה ועל חומרת
העונש נדחה. שני המערערים קשרו קשר עם אחד מוסמוס ועם בני הזוג והבה לנסוע לתאילנד ולהביא משם כמות של הרואין לישראל. שני המערערים היו יוזמי המבצע, מוסמוס היה בקיא בשוק ההרואין הבינלאומי, ובני הזוג והבה נועדו להיות מובילי הסם. החמישה יצאו לבנקוק בהפרשים של שבוע ימים ורכשו שם 570 גרם הרואין מאיכות מעולה. בני הזוג והבה חזרו ראשונים ארצה עם 300 גרם ולאחר שהודיעו טלפונית לנותרים בתאילנד שהסם הגיע לישראל חזרו גם השלושה לכאן. המשטרה שעקבה אחרי המערערים ומוסמוס, עצרה אותם אחרי צאתם משדה התעופה בן גוריון, ולאחר מכן נתגלתה הכמות של 300 גרם הרואין במקום מחבוא. אין יודעים מה גורל הכמות הנותרת של הסם. בני הזוג והבה הפכו לעדי מדינה ואילו מוסמוס העיד גם הוא כעד תביעה לאחר שמשפטו הופרד ממשפטם של המערערים ונדון ל- 4 שנות מאסר. ביהמ"ש המחוזי לא התעלם מאישיותם המפוקפקת של השלושה שהיו מעורבים עוד לפני כן בעסקי סמים בינלאומיים, אך יכול היה להתרשם שעדותם ראויה לאמון ואחרי שנמצאו ראיות סיוע חזקות נגד כל אחד מן המערערים יכול היה להרשיעם.
אשר לעונש - עונש של 9 שנים מאסר בפועל הוא חמור ואף מתקרב לעונש המירבי, אבל אין עילה להמתיקו. בני משפחותיהם של המערערים יסבלו מן המעצר, אבל סבל זה אינו יכול להוות גורם בעבירות מסוג זה שבהן כרוך נזק כה רב לציבור. הכמות שייבאו המערערים הספיקה להכנת אלפי מנות ויש לראות במערערים סיטונאים בסם מסוכן הגורם להרס נפשי וגופני. הם פעלו לפי תוכנית מחושבת למען רווח עצום שהיה צפוי להם ממסחרם בבריאותם ובחייהם של בני אדם. באשר לטענה שמוסמוס נדון ל- 4 שנים בלבד - היוזמה למסע לתאילנד יצאה מאת המערערים והם שצירפו אליהם את מוסמוס. כמו כן יש להניח שביהמ"ש התחשב בהודאתו באשמה של מוסמוס ובעזרה שנתן למשטרה בגילוי הפרשה כולה. כמסתבר זכה לאחר מכן מוסמוס לחנינה והשתחרר ממאסרו כעבור שנה. לא הובאו לביהמ"ש פרטים על הנסיבות שגרמו לחנינה וכנראה שהיתה סיבה מכרעת לכך, שאם לא כן עלול פער גדול כזה בענישה לגרום להרגשה של אי צדק צורב המצדיק להקל בעונש.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא לנדוי, י. כהן, גב' בן פורת. החלטה - מ"מ הנשיא לנדוי. עוה"ד נ. קנת, י. הגלר, ע. קפלן למערערים, עו"ד א. טל למשיבה. 31.10.78).
ע.פ. 383/78 - וליד טמרה נגד מדינת ישראל
*הרשעה בהצעת שוחד וחומרת העונש
(הערעור נדחה).
המערער הורשע בעבירה של הצעת שוחד לעובד ציבור ונדון ל- 4 חודשי מאסר בפועל ולקנס של 5 אלפים ל"י וערעורו נדחה. המערער היה מורה בלתי מוסמך ובשנת 1977 היה בחופשה ועסק בעסקי מסחר. באחד הימים הזדמן לירושלים לרגל עסקיו, נכנס למשרד החינוך אל העד שעבד במחלקת כח אדם - הוראה במשרד החינוך, ונאמר למערער שעליו לעבור שתי בחינות כדי לקבל מעמד של מורה מוסמך. לפי עדות העד הציע המערער שוחד של 10 אלפים ל"י עבור כל בחינה שממנה ישוחרר. עדות העד היתה מהימנה על ביהמ"ש ובנסיבות המקרה נראה שהפירוש הסביר והטבעי של דברי המערער היה הצעת שוחד. היעדר תגובה מיידית של העד "שלא זרק את המערער" מיד ממשרדו אין בה כדי להטיל ספק במהימנות גירסת העד, שהיתה מהימנה על השופט, ולעד לא היה דבר נגד המערער שיניע אותו להעליל עליו. באשר למידת העונש - העונש אינו חמור בעבירה מסוג זה. אכן, המערער שימש שנים אחדות כמורה בלתי מוסמך ומילא תפקידו בנאמנות ולשביעות רצון הממונים עליו, וכן חזר בינתיים להוראה ויתכן שעונש מאסר בפועל עלול להשפיע על סכוייו להמשיך בהוראה, אך אין בכל אלה כדי להצדיק את ביטול עונש המאסר.
(בפני השופטים: י. כהן, אשר, בכור. החלטה - השופט בכור. עו"ד מ. עמר למערער, עו"ד י. הורוביץ למשיבה. 24.10.78).
ב ת ו כ ן
* ע.פ. 871/77 - ....................................114─ * הרשעה בשוחד וחומרת העונש.
─* ע.פ. 70/78 - ...................................115 * ─ * הרשעה ברצח כמסייע.
─
─* ב.ש. 322/78 - שחרור בערובה...............................................116 ─* ב.ש. 263/78 - בקשה להארכת מועד שהוחמץ עקב פגרת בתי המשפט.................116 ─* בג"צ 726/78 - דרישה לפסילת מועמד בבחירות לעיריות.........................117 ─* בג"צ 569/78 - ביטול צו על תנאי לאמר שהעותר עשה דין לעצמו.................117 ─* בג"צ 705/78 - אי קבלת רשימה בבהירות לעיריות..............................117─* בג"צ 742/78 - מחיקת שם מרשימת מועמדים בבחירות לעיריות....................118 ─* בג"צ 686/78 - בקשה שפקיד בחירות יפסול רשימה או ישנה סדר המועמדים.........118 ─* בג"צ 648/78 - בקשה לעריכה מוקדמת של בחירות למועצה שבה מכהנת ─ ועדה קרואה.................................................119 ─* בג"צ 317/78 - היתר לניהול בית ספר לנהיגה.................................119─* בג"צ 331/78 - רשיון ליצוא פרחים..........................................119─* בג"צ 295/78 - כשירות להבחר כרב העיר חדרה.................................120 ─* בג"צ 189/78 - סמכות ועדה מינהלית (ועדת ערר לעניני מוניות) לדון מחדש ─ בהחלטתה. * עבירות הפוסלות קבלת רשיון למונית...............120 ─* בג"צ 199/78 - העלמת עובדה מבג"צ. * בקשה לרשיון עסק הנוגד חוק התכנון......121 ─* בג"צ 518/78 - סמכות מנהל משרד הרישוי לפסול רשיון הוראת נהיגה.............121 ─* בג"צ 727/78 - הצגת מועמד חדש בבחירות לראשות מועצה כאשר המועמד ─ שהוצע נפסל.................................................122 ─* בג"צ 684/78 - בקשה שבג"צ ידון בהחזקת ילד כאשר הערכאה המתאימה לכך ─ היא ביהמ"ש המחוזי..........................................122─* בג"צ 688+689/78 - בקשה שהמשטרה תפעל נגד שכן הבונה ללא רשיון..............123 ─* בג"צ 505/78 - הקצאת מגרשים ע"י המינהל לפי המלצת ועד המשק.................123 ─* ע.א. 590/78 - מחיקת ערעור על הסף באשר לא צורפו כמשיבים כל בעלי הדין......123 ─* ע.א. 328/77 - פירוש ההגדרה "בעלות משותפת" של בני הזוג בנכסים לצורך ─ חוק הירושה.................................................124 ─* ע.א. 64/78 - החיוב במס שבח ותוספת מס בגין החלפת מגרשים עם העיריה ─ כשתכנית ההפקעה עדיין היתה בשלב הפקדה........................124─* ע.א. 379/78 - מחלת נפש שפרצה לראשונה בתקופת השירות הצבאי.................124 ─* ע.א. 377/78 - הארכת מועדים להגיש ערעור לפי חוק הנכים.....................125 ─* ע.א. 503/78 - מזונות.....................................................125─* ע.א. 537/78 - צו אימוץ בניגוד לרצון ההורים...............................126 ─* ע.פ. 730+744/77 - הרשעה ביבוא סמים וחומרת העונש..........................126─* ע.פ. 383/78 - הרשעה בהצעת שוחד וחומרת העונש..............................127 ─
─
─
─
─
─