בג"צ 91+1505/93/5582 - יהודה רסלר, עו"ד ואח' נגד ראש מינהל התעופה האזרחית
*ואח' - רישום בישראל של כלי טיס הנמצא בישראל תקופה העולה על 45 ימים(העתירה נדחתה).
א. העותרים הם טייסים המפעילים בישראל מטוסים פרטיים הרשומים על פי דיןבארה"ב. מבחינת הדין הישראלי מטוסים אלה נחשבים ככלי טיס זרים. מזה שניםמחזיקים העותרים את מטוסיהם בשדות תעופה בישראל, ומפעם לפעם הם מבצעים טיסותלמדינות סמוכות. הדין החל על רישום של כלי טיס הוא חוק הטיס והתקנות שהותקנו עלפיו. אוירון חייב להיות רשום, אם בנתינותו הישראלית ואם בנתינות זרה, וישא אתסימני הנתינות והרישום על האוירון. המדינה שכלי הטיס רשום אצלה, מחוייבת להקפידעל דרישות התחזוקה והבטיחות של המטוסים שבנתינותה. על פי התקנות, בעלי כלי טיסזרים יכלו להחזיקם בישראל ללא הגבלת זמן ולהפעילם כל אימת שיחפצו בכך. רשויותהתעופה בישראל, על פי הנסיון המצטבר, לא ראו בעין יפה מצב דברים זה מבחינתהפיקוח הראוי על התחזוקה ועל הבטיחות של כלי טיס זרים אלה. לפיכך נתקבלה תקנה42א' לתקנות הנ"ל שלפיה בעלי כלי טיס זר שנהגו להפעילם בישראל, והעותרים בכללזה, מנועים מלהחזיק את כלי הטיס בישראל למעלה מ-45 ימים בכל תקופה רצופה בתוך270 ימים, ועליהם להחזיק את כלי הטיס ברוב רובן של ימות השנה מחוץ לישראל, אלאאם כן ירשמו את המטוס כישראלי ויסמנוהו בהתאם. לדברי העותרים נוהגים הם לטוסמדי פעם למדינות שכנות ונשקפת סכנה שגורמים עויינים יבקשו לפגוע בכלי הטיסהישראלים. מנימוקים אלה העניק מי שהיה ראש מינהל התעופה האזרחי בשנת 1989לעותרים פטור בכתב מדרישות התקנה. בנובמבר 1991 החליט ראש המינהל לבטל אתהפטורים שנתן. העתירה נדחתה.
ב. בג"צ אינו מתערב בהחלטה של רשות סטטוטורית הפועלת בתום לב ליישומו של חוקומימוש התכלית שבדין, אלא אם כן ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני היורד לשורשםשל דברים, או שההחלטה נגועה בשיקולים זרים או מפלים. בענייננו, הרשות המינהליתפעלה בתום לב. הענקת הפטור באופן גורף וכולל לישראלים המפעילים כלי טיס ומטיסיםאותם לארצות שכנות, מבטלת מיניה וביה את כוונת המחוקק ואת תכלית התקנה שנועדהלהרבות בטיחות הטיסות וכלי טיס. המשיב נתן דעתו לחשש שהושמע על ידי העותריםמפני התנקשויות בהם, אך על פי חוות דעת שקיבל המשיב, החשש לא נראה בעיניומבוסס. מסקנה זו של המשיב אינה מופרכת ויש לה אחיזה במידע שהועמד לרשותו. גםמבחינת התחזוקה של כלי הטיס קיים קושי לחייב את מפעיל כלי הטיס הזר להעמיד אתמטוסו לבדיקה פיזית מטעם מינהל התעופה האזרחית. בנסיבות אלה דין העתירהלהידחות.
(בפני השופטים: ד. לוין, אור, קדמי. החלטה - השופט לוין. עו"ד י. רסלרלעותרים, עו"ד בלס למשיב. 26.6.94).
ע.פ. 92+540/93/6237 - אמיר זכריה ואברהם עורקבי נגד מדינת ישראל
*ואח' - הרשעה בהחזקת נשק(ערעור וערעור נגדי - הערעור נתקבל והערעור הנגדי נדחה).
א. באחד הערבים במרץ 1992 קיימה המשטרה מעקב אחר תנועותיו ומעשיו של המערעראמיר. סמוך לשעה 6 בערב הגיע אמיר במכוניתו לישוב אור יהודה ועמו במכוניתהמערער השני (להלן: אבי) שישב לצידו. בעקבותיה נעה מכונית אחרת, בה נהג העדאוחנה (להלן: אוחנה). שתי המכוניות נסעו בזו אחר זו, כשמכוניתו של אוחנהמובילה, והן חנו באיזור התעשיה הסמוך, אחת מאחורי השניה. לאחר שהמכוניות נעצרוניגשו המערערים למכוניתו של אוחנה ושוחחו עמו כשהם רוכנים לעבר חלון הנהג. דקותספורות לאחר מכן נעצרו השלשה. במכוניתו של אוחנה, ליד מושב הנהג, נתפסו שני אקדחיםוצינור ברזל שניתן להפכו למשתיק קול בעבודת מסגרות מתאימה. עם תפיסת האקדחים
טען אוחנה, מסגר במקצועו, כי אינם שלו אלא של המערערים, שביקשו כי יתקין מצינורהברזל משתיקי קול לשני האקדחים שהובאו על ידם. מנגד טען אמיר כי נפגש עם אוחנהכדי לבדוק אפשרות לרכוש מאוחנה את שני האקדחים. ביהמ"ש נתן אמון בגירסתו שלאוחנה, הרשיע את שני המערערים בעבירות של נשיאת נשק והערעורים נתקבלו.
ב. התמונה המצטיירת מדו"ח המעקב מלמדת שאוחנה המתין לאמיר באור יהודה והוא זהשהוביל למקום המפגש. גירסתו של אוחנה לפיה "הושארו" האקדחים במכוניתו ע"י אביתלויה על בלימה, וקבלתה מותנית במתן אמון מלא ומושלם בעדותו של אוחנה, תוךשלילת כל משקל ראייתי סותר מדיווח צוותי המעקב והמעצר. החלטתו של ביהמ"ש המחוזילאמץ את גירסתו של אוחנה, נתמכת, הגיונית, בפרטי המפגש ונסיבות אחרות, אולם אנועוסקים בפלילים, ואין התביעה יוצאת ידי חובת השכנוע המוטלת עליה בהטיית מאזןההסתברויות לצידה, אלא, עליה להוכיח את המוטל עליה במידה שלמעלה מספק סביר.העובדות שהוכחו אינן מעניקות לגירסתו של אוחנה את המשקל הראייתי הדרוש לעמידהבחובת השכנוע הרובצת על התביעה. לפיכך יש לזכות את המערערים מחמת הספק.
(בפני השופטים: בך, מצא, קדמי. החלטה - השופט קדמי. עו"ד חכם לאמיר, עו"דשרמן לעורקבי, עו"ד גב' אתי כהנא למשיבה. 13.6.94).
בג"צ 808/94 - ד"ר דב (שלדון) סידני נגד "המנהל" לפי פקודת רופאי השיניים ואח'
*הענקת תאר "מומחה" בענף מענפי רפואת השיניים(העתירה נתקבלה בחלקה).
א. העותר הינו בעל תואר ד"ר לרפואת שיניים מבולטימור שבארה"ב. בשטח רפואתהשיניים מתמקד העותר ועוסק בפריודונטיה (מחלות החניכיים) ואף הוכר במדינתמרילנד בארה"ב כמומחה בשטח זה. עתירתו מכוונת כנגד סרוב המשיבים להעניק לו תוארשל מומחה בפריודונטיה. פקודת רופאי השיניים מסמיכה את שר הבריאות להתקין תקנותלענין הענקת תואר מומחה בשטח מסויים בענפים השונים של רפואת השיניים, ובגדרסמכותו התקין השר תקנות שלפיהן לא יורשה רופא שיניים לשאת תואר מומחה בענףמענפי רפואת השיניים, אלא אם עבר התמחות מיוחדת. תקנה 32(ב) לתקנות מאפשרתלמנהל, בהמלצת המשיבה השניה (להלן: המועצה המדעית), להכיר בעבודה מעשית בענףכהתמחות מספקת או כחלק מהתמחות. העותר סומך עתירתו על סעיפים שונים בתקנותהמאפשרים למנהל להעניק את התואר ללא ההתמחות. העתירה נתקבלה בחלקה.
ב. בעוד שסעיפים שונים המאפשרים למנהל להעניק את התואר אינם מתקיימים בעותר,הרי שונה המצב לעניין תקנה 32(ב) המסמיכה את המנהל לפטור את העותר מהתמחותובחינות ולהעניק לו תואר מומחה, ובלבד שהעותר יוכל להצביע על עבודה המצדיקהשיכירו בה כתחליף להתמחות ולבחינות. עמדת המשיבים היא כי ניתן להעניק פטור לפיסעיף זה רק במקרים קיצוניים מיוחדים, כגון, רופא בעל שם נודע בינלאומי עם וותקגדול, או במקרה של כישורים מיוחדים של רופא השיניים. לעניין זה החליט בג"צ כיתקנה 32(ב) אינה מיועדת על פי מטרתה ליחידי סגולה ולמקרים נדירים, אלא לכאלהאשר על אף שלא עמדו בדרישות ההתמחות והבחינות כמותנה בתקנות, יכולים להצביע עלעבודה אשר על פי אופייה או תוכנה היא שקולה וממלאת את החסר שבהיעדר התמחותובחינות כנדרש ע"י התקנות.
ג. בענייננו, היה על המשיב ועל המועצה המדעית, לבחון אם עבודתו של העותר משךשנים לא מעטות בשטח הפריודונטיה, עבודתו כמדריך במחלקה לפריודונטיה באוניברסיטתת"א, עבודתו כאיש צוות בבתי חולים בחו"ל, וכן עובדות נוספות בעברו של העותר, ישבהן למלא את החסר בהתמחות ובחינות. כאמור לעיל, עמדת המשיבים היתה כי התקנהנועדה למקרים מיוחדים וחריגים, ללא צורך בבדיקת כל מקרה של "עבודה" אם יש בולמלא את החסר. בעקבות הפירוש שנתן בג"צ לסעיף, שאין מדובר במקרים מיוחדים
וחריגים, יש להחזיר את הנושא למשיבים אשר בהתחשב במכלול העובדות שהציג העותר,יחליטו אם להעניק לעותר את הפטור מהתמחות ובחינות.
(בפני השופטים: אור, קדמי, טל. החלטה - השופט אור. עו"ד רנאטו יאראק לעותר,עוה"ד אריה רומנוב ודורון דינאי למשיבים. 9.6.94).
ע.פ. 4667/93 - בנימין מיכאלשווילי נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירת סמים ובגרימת חבלה חמורה(מחוזי נצרת - ת.פ. 130/92 - הערעור נתקבל בחלקו).
א. המערער, תושב לוד, הינו נהג מונית מזה שנים רבות. באחד הימים, ביולי 1992,הסיע במוניתו את עלי אבו קישק, אף הוא תושב לוד, לצפת. כשהגיעו לצפת, יצא אבוקישק מן המונית, הלך מרחק מה, ופגש בקירבת מקום אדם אחר ממנו קיבל שקית שהכילהכ-900 גרם הירואין. אבו קישק חזר למונית והתיישב ליד המערער. המערער החל לנסועוהגיע למחסום משטרתי. אבו קישק קרא למערער שיברח, והמערער הסיע את המוניתבמהירות רבה כשהוא עוקף מכוניות אחרות. במרחק קצר ניצב בדרכו אחד השוטרים, סמלשטרית, שניסה לעצור בעד המונית, אך זו לא נעצרה ושטרית נאלץ לקפוץ הצידה כדישלא יידרס. המערער ואבו קישק הועמדו לדין כאשר במרכז האישום עמדו עבירות שלהחזקה וסחר בסמים. אבו קישק הודה באשמה וטען כי המערער לא ידע דבר ולא היה שותףלעסקת הסם. המערער לא הודה באשמה וטען כי לא ידע כלל שמדובר בסמים. ביהמ"שהמחוזי לא האמין למערער והרשיעו בעבירות של החזקת סמים, סחר בסמים, חבלה בכוונהמחמירה, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, אי ציות לשוטר ונהיגה בקלות ראש שיש בהסכנה לציבור. בגין עבירות אלה נדון ל-6 שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי.הערעור על ההרשעה ועל מידת העונש נתקבל בחלקו.
ב. לעניין עבירת ההחזקה של סמים - בעבירה זו יש להוכיח כי נתקיימו המרכיביםשל המעשה הפלילי שהוא החזקה בסם והמחשבה הפלילית שהיא הידיעה על החזקת הסם.לעניין ההחזקה, די בכך שחפץ מצוי בידיו של אדם או במקום הנמצא בשליטתו כדישתיווצר חזקה שבעובדה כי החפץ מצוי בהחזקה של אותו אדם. כדי לסתור את החזקה דיבספק סביר. בענייננו הסיק ביהמ"ש מעצם העובדה שהמשטרה מצאה שקית סם במוניתהנהוגה בידי המערער, שאותה שקית היתה מצוייה בהחזקה של המערער. ואכן, מדוברבשקית סם שהובאה אל המונית של המערער והוחזקה בה בנסיבות מיוחדות. לא היתה זאתנסיעה רגילה של מונית בתוך העיר, אלא נסיעה מוזמנת למרחק רב ע"י נוסע, שקיבל אתהשקית בנסיבות בלתי רגילות, בידיעת המערער. די בנסיבות אלה כדי לבסס חזקהשבעובדה כי השקית נמצאה במונית בהחזקתו של המערער.
ג. עם זאת, עדיין מוטל היה על התביעה להוכיח כי המערער ידע שבשקית מצוי סם.ביהמ"ש המחוזי פסק כי עלה בידי התביעה להוכיח את המחשבה הפלילית וגם בכך איןלהתערב. המשטרה הציבה מחסום ושוטרים צעקו לעבר המערער כי יעצור. נהג תמים היהעוצר וממתין לשאלות או להוראות של השוטרים. המערער ניסה לברוח וסיכן חיי שוטרשניצב מולו. לא סביר הוא כי נהג מונית תמים שלא עבר עבירה ואין לו מה להסתירינהג כך. לאחר שהשניים נעצרו והושמו במכונית משטרה הם שתקו ולא דיברו דבר במשךכ-15 דקות. תמיהה היא כיצד לא פנה המערער לאבו קישק ושאל אותו מדוע סיבך אותובצרה אילו אכן היה המערער נהג תמים. כמו כן, אילו המערער היה חף מידיעה על הסםהיה מנצל את ההזדמנות הראשונה כדי להציג בפני החוקרים את גירסתו ולשכנע אותםשהוא חף מפשע. הוא לא עשה כן, וטען כי ידבר רק בביהמ"ש. מכל אלה עולה כי המערערידע שהסמים מוחזקים במכוניתו ולפיכך בדין הורשע בהחזקת הסמים. שונה המצב בענייןהעבירה של סחר בסמים. הרשעה בעבירה זאת מחייבת לקבוע כעובדה כי המערער ידע על
העיסקה בסם, שעתידה היתה להתבצע ע"י אבו קישק, לכל המאוחר בשלב בו ירד אבו קישקמן המונית בצפת כדי לקבל לידיו את הסם. עובדה זו לא הוכחה.
ד. אשר להרשעה בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין- גם מעבירה זו יש לזכות את המערער. אכן, אילולא קפץ שטרית הצידה נראה שהיתהנגרמת לו חבלה חמורה. אולם סעיף 329 אינו מסתפק בכך. כדי להרשיע לפיו צריךשהנאשם "פוצע אדם או גורם לו חבלה חמורה...", או "מנסה שלא כדין לפגועבאדם...". המערער לא פגע באדם והשאלה היא אם נתקיים במערער "הנסיון לפגוע".באשר לנסיון, יש צורך בכוונה מיוחדת לפגוע, ואין די ברשלנות, אי זהירות או לאאיכפתיות. מרכיב זה לא הוכח במקרה הנדון.
ה. הזיכוי מן העבירה של סחר בסמים ומן העבירה של חבלה בכוונה מחמירה מעורר אתשאלת העונש שהושת על המערער. אין ספק שהעונש של 6 שנות מאסר אינו עונש חמורבעבירות בהן הורשע המערער. נהפוך הוא, המסחר בסמים מסוכנים נעשה מכת מדינהוחובה להילחם בו עד חורמה. כל מי שעושה עצמו שותף לעבירה זאת נוטל על עצמו אתהסיכון שביהמ"ש ימצה עמו את הדין. גם אין לומר שהעונש חורג מהמקובל בעבירה שלהחזקת סם שלא לצריכה עצמית. קל וחומר אם מצרפים להרשעה בעבירה זו את העבירותהאחרות בהן הורשע המערער. ברם, לעומת השיקולים האמורים עומד השיקול שהעברייןהעיקרי בפרשה זו, אבו קישק, שיזם וביצע את עיסקת הסם, נדון אף ל-6 שנות מאסרבלבד, וכן שהמערער זוכה משתי עבירות חמורות אחרות. לפיכך יש להקל בעונשוולהפחית מהמאסר בפועל שנה וחצי.
(בפני השופטים: ד. לוין, זמיר, גב' דורנר. החלטה - השופט זמיר, הוסיפההשופטת דורנר. עו"ד דוד יפתח למערער, עו"ד גב' נאוה בן אור למשיבה. 9.6.94).
ע.א. 2242/92 - מדינת ישראל נגד בנק אמריקאי ישראלי בע"מ ובנק למסחר בע"מ
*טעות רשם המקרקעין שלא רשם בספרי המקרקעין משכנתא לטובת בנק שאושרה לרישום, ובעל המקרקעין חזר ומישכן את המקרקעין לבנק אחר והמשכנתא השניה נרשמה(מחוזי י-ם - ה.פ. 74/91 - הערעור נדחה).
א. השופט ד. לוין: בשנת 1988 נתבקש המשיב הראשון (להלן: הבנק האמריקאי)להגדיל את מסגרת האשראי של לקוחות כנגד רישום משכנתאות על שני נכסים שבבעלותהלקוחות. המדובר בחנות ובמחסן שבקומה שמתחתיה. החנות היתה רשומה כת"ח 35 והמחסןכת"ח 1. במאי 1988 נתבקש רשם המקרקעין בירושלים לרשום משכנתאות לטובת הבנקהאמריקאי על הנכסים הנ"ל, על פי שני שטרי משכנתא. בקשות אלה אושרו ע"י הרשםלרישום בתאריך 3.5.88. בהסתמך על כך הגדיל הבנק האמריקאי את מסגרת האשראיללקוחותיו הנ"ל. המשכנתא על המחסן לטובת הבנק האמריקאי לא נרשמה בכלל, בשל טעותשל רשם המקרקעין. בספטמבר 1990 נתבקש המשיב השני (להלן: הבנק למסחר) להגדיל אתמסגרת האשראי של שניים מלקוחותיו וכבטוחה התחייבו לגרום לרישום משכנתא מדרגהראשונה על המחסן, ת"ח 1 הנ"ל. הבנק למסחר הוציא נסח רישום ומצא כי על המחסן לארשומה כל משכנתא. בהסתמך על כך נחתם באוקטובר 1990 שטר משכנתא על המחסן לטובתהבנק למסחר, השטר אושר לרישום ונרשם בפנקסי המקרקעין ביום 24.10.90. במרץ 1991ביקש הבנק האמריקאי לממש את המשכנתא על שני הנכסים, ואז התבררה הטעות של רשםהמקרקעין. בעקבות זאת הודיע המפקח על רישום המקרקעין לבנק למסחר כי על רשםהמקרקעין לתקן את הטעות ברישום, ע"י רישום המשכנתא על המחסן לטובת בנק האמריקאילמפרע מיום 3.5.88. הבנק למסחר פנה לביהמ"ש וביקש הצהרה כי אין לרשום על המחסןמשכנתא הקודמת לזו שנרשמה לטובתו. ביהמ"ש המחוזי פסק כי לפי הוראות סעיף 9 לחוקהמקרקעין, זכותו של הבנק למסחר עדיפה על זכותו של הבנק האמריקאי. מכאן ערעורהשל המדינה הטוענת כי בהתנגשות בין זכותו של בעל משכנתא שאושרה לרישום ע"י רשם
המקרקעין אך לא נרשמה, לבין זכותו של בעל משכנתא אחרת, מאוחרת ממנה, שאושרהלרישום ואף נרשמה, ידו של בעל המשכנתא הראשונה עדיפה. הערעור נדחה.
ב. סעיף 7 לחוק המקרקעין קובע כי "עיסקה במקרקעין טעונה רישום; העיסקה נגמרתברישום ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העיסקה לרישום כשעת הרישום...". משכנתאהיא עיסקה במקרקעין. משנעשה הסכם המשכנתא רואים את הצדדים כאילו התחייבו לרשוםאת המשכנתא. כאשר לא נגמרה המשכנתא ברישום ובעל המקרקעין חזר והתחייב בעיסקהנוגדת חל סעיף 9 לחוק המקרקעין, שלפיו "התחייב אדם לעשות עיסקה במקרקעין ולפנישנגרמה העיסקה ברישום חזר והתחייב... לעיסקה נוגדת, זכותו של בעל העיסקההראשונה עדיפה, אך אם השני פעל בתום לב ובתמורה והעיסקה לטובתו נרשמה בעודובתום לב - זכותו עדיפה". בענייננו פעל הבנק למסחר בתום לב ובתמורה ולפיכך,לכאורה, עדיפה זכותו על פני זכותו של הבנק האמריקאי.
ג. טוענת המערערת, כי לאור הוראות הסיפא לסעיף 7(א) לחוק, הקובע כי "רואים אתהשעה שבה אישר הרשם את העיסקה לרישום כשעת הרישום", יש לראות את עיסקת המשכנתאלטובת הבנק האמריקאי בגדר עיסקה שנגמרה ברישום מעת שאישרה הרשם לרישום בתאריך3.5.88, ועל כן עדיפה היא על כל עיסקה מאוחרת באותו נכס. דין הטענה להידחות."רישום" מוגדר בסעיף 1 לחוק המקרקעין לאמור "רישום בפנקסי המקרקעין המתנהליםלפי חוק זה...". הטענה לפיה אישור הרישום דינו כדין הרישום עצמו סותרת את הגדרתהרישום כקבוע בחוק. החוק מבחין בין אישור העיסקה לרישום ובין רישום העיסקהבפועל. הפרשנות לפיה יש לקבוע את העדיפות בין בעלי עיסקאות נוגדות על פי אישוריהרישום, אף אינה מתיישבת עם תכליתו של המרשם בחוק המקרקעין שנועד להבטיח שמירבהזכויות במקרקעין ישתקפו ברישומים שבפנקסי המקרקעין, ולחזק את אמינות המרשם.ברור כי ראיית מועד האישור לרישום, הסמוי מעין כל, כמועד הקובע לעניין קביעתהעדיפות בין בעלי עיסקאות נוגדות, תחתור תחת אמינות המרשם ובטחון הציבור בו.
(בפני השופטים: ד. לוין, בך, מצא. החלטה - השופט לוין, הוסיפו השופטים בךומצא. עו"ד מ. גולן למערערת, עו"ד א. צוברי לבנק האמריקאי, עו"ד א. גאון לבנקלמסחר. 7.6.94).
על"ע 3558/93 - פלונית נגד הועד המחוזי של לשכת עוה"ד
*פניה בתלונה לעו"ד של הצד השני, במהלך המשפט, על התנהגותו, והפניית מכתב התלונה לתיק ביהמ"ש ותיק ביה"ד לעבודה שדנו בנושא(הערעור נדחה).
א. המערערת ייצגה צד לדיון בביה"ד האיזורי לעבודה בתובענה בה ייצג עו"ד שלמהוובר את הצד השני. אותם צדדים לתובענה התדיינו גם בבימ"ש השלום. משנדחוהתובענות בבימ"ש השלום הגישו שני הצדדים ערעורים לביהמ"ש המחוזי. בזמן שההליכיםהיו עדיין תלויים ועומדים, פנתה אל המערערת לקוחתה, וסיפרה לה, כי עד שהושמעמטעמה, מר ריבנפלד - אמר לה שעו"ד וובר, פנה אליו וביקש ממנו לגשת למשרדו כדילערוך שם תצהיר בנוגע לעניין ששימש נושא לדיון בביה"ד האיזורי לעבודה. בעקבותמידע זה פנתה המערערת לריבנפלד וזה אישר באזניה את הפרטים הנ"ל. לנוכח האישורשל ריבנפלד שלחה המערערת, ביום 7.8.86, מכתב לעו"ד וובר בו התלוננה על כך שהואנפגש עם העד ודרשה ממנו להפסיק להפגש עם עדיה. עותקים מהמכתב שלחה לביהמ"שהמחוזי, לביה"ד האיזורי לעבודה ולוועדת האתיקה של הוועד המחוזי של לשכת עוה"ד.
ב. כעבור כחודש ימים התקשרה המערערת טלפונית אל ריבנפלד והלה אמר לה שכלהדברים שאמר קודם לכן היו בבחינת "מתיחה" ותו לא. בינתיים נפתחה חליפת מכתביםבין הוועד המחוזי של הלישכה לבין עו"ד וובר והמערערת. עו"ד וובר נתבקש להגיב עלפנייתה של המערערת ומשהגיב נתבקשה המערערת להגיב על תגובתו של עו"ד ווברומשהגיבה הועברה תגובתה לתגובתו של עו"ד וובר. על רקע התכתבות זו, החליט הועד
המחוזי על הגשת קובלנה נגד המערערת, בגין הפרת כללי האתיקה, פגיעה בכבוד המקצועועשיית מעשה שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין. בית הדין המשמעתי המחוזי הרשיע אתהמערערת על רקע הקביעה העקרונית כי משלוח העתק ממכתב הטרוניה לבתי המשפט בעודםדנים בעניין, מהווה מעשה פסול הן מן ההיבט של מערכת היחסים הקולגיאליים שביןעורכי הדין, והן מן ההיבט של עקיפה בלתי הוגנת של סדרי הדין ודיני הראיות.בעקבות ההרשעה נדונה המערערת לעונש של אזהרה וכן הוטל עליה לשלם בחמישה תשלומיםסכום של 1000 ש"ח לקופת הלישכה כהוצאות. ביה"ד המשמעתי הארצי אישר את פסה"דוהערעור נדחה.
ג. המערערת טוענת טענה במישור הדיוני כי לא הוגשה "תלונה" נגדה ויש לראות אתהקובלנה כמעשה שנעשה מבלי שניתנה לה הזדמנות להגיב ל"תלונה" ולהציג את עמדתה.באשר לכך, הרי בהתאם להוראות סעיף 63 לחוק רשאי ועד מחוזי להגיש קובלנה לביתדין משמעתי בשל עבירת משמעת מיוזמתו, ובמקרה דנן פעל הוועד המחוזי על בסיסהמידע שהצטבר בעקבות חילופי המכתבים. למערערת ניתנה מלוא ההזדמנות להגיב עלתגובותיו של עו"ד וובר. היא הגיבה לתגובה ובכך נתמלאו הדרישות המוקדמות להגשתקובלנה.
ד. אשר למישור המהותי - המערערת לא היתה רשאית להפנות את העתקי המכתב במישריןושלא במסגרת הליכי הדיון לבית הדין לעבודה ולבית המשפט המחוזי. המערערת תרמהלחומרת המעשה בכך שלא קיימה בירור עם עו"ד וובר לפני משלוח המכתב, כאשר מאוחריותר התברר שתוכנו אכן אינו מתאים למציאות. אין צורך להכביר מילים הרבה על מנתלהציג טיבה והשלכותיה של הפגיעה שנפגע עורך דין מכך שמייחסים לו קיום מגעים עםעד מעדי היריב, ובמיוחד כאשר האשמה חמורה זו, המוצגת כבדוקה ואמיתית, מובאתלידיעתה של הערכאה השיפוטית הדנה בענין ללא ידיעתו של עורך הדין ומבלי שניתנהלו הזדמנות להגיב. אשר לעונש - בנסיבות המקרה אין להתערב בו.
(בפני השופטים: מצא, קדמי, זמיר. החלטה - השופט קדמי. המערערת לעצמה, עו"דעמוס וייצמן למשיב. 5.6.94).
בש"פ 2762/94 - עקול מוחמד נגד מדינת ישראל
*המשך מעצר עד תום ההליכים - טענת הפלייה(ערר על המשך מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
א. העורר הואשם ביחד עם שלושה אחרים בביצוע מעשי שוד. שניים שהיו מבצעי השוד,הועמדו לדין בפני ביהמ"ש המחוזי בחיפה ואילו שני האחרים, ובהם העורר, שהואשמורק בקשירת קשר לביצוע שוד, הועמדו לדין בביהמ"ש המחוזי בנצרת. ביהמ"ש המחוזיבנצרת הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים והערר לביהמ"ש העליון נדחה. לאחלף זמן רב והעורר פנה לביהמ"ש המחוזי וביקש עיון חוזר לפי סעיף 37 לחוק סדרהדין הפלילי, בטענה כי נשתנו הנסיבות באופן המצדיק את שחרורו מן המעצר. ביתהמשפט המחוזי דחה את הבקשה והערר נדחה.
ב. טענת העותר היתה כי לאחר שהוחלט על מעצרו, החליט ביהמ"ש המחוזי בחיפהלשחרר בערובה את שני הנאשמים שבפניו. לטענתו, עקרון השוויון שבין נאשמים באותהעבירה מחייב שחרורו, מה גם שאשמתו של העורר הינה רק קשר לשוד ואילו הנאשמיםששוחררו בערובה הואשמו בביצוע השוד עצמו. טענה זו דינה להידחות. שני הנאשמיםהאחרים "שוחררו" בערובה, בהסכמת התביעה, רק משום שקודם לכן נדונו לעונשי מאסרממושכים בגין עבירות אחרות. אמנם יש בכך כדי להמיר את המעמד שלהם, ממעמד שלעציר למעמד של אסיר, על כל הנובע מכך לגבי תנאי הכליאה, אך אין בכך כדי לשנותאת העובדה שהם עדיין יהיו נתונים מאחורי סורג ובריח. לא כך לגבי העורר, שאםישוחרר בערובה, לא יהיה זה רק שחרור להלכה אלא גם שחרור למעשה, שיוציא אותו
מחוץ לכתלי בית הסוהר, וביהמ"ש העליון כבר קבע לגבי עורר זה כי אין מקום להסתפקבאמצעי הגבלה שהם פחותים ממעצר.
(בפני: השופט זמיר. 5.6.94).
ע.א. 803/93 - משה כליפא נגד רחל כליפא ואח'
*טענת אשה כי בעלה צריך להעמיד לרשותה מדור בבעלותה בעקבות פירוק שיתוף בינה ובין בעלה בדירת בני הזוג(מחוזי י-ם - מ.א. 536/92 - הערעור נתקבל).
א. המערער והמשיבה נישאו ב- 1982 ונולדו להם שלוש בנות הן המשיבות 4-2. כשנהלאחר הנישואין רכשו הצדדים זכויות חכירה לדורות בדירה בת שלושה חדרים בירושליםוהדירה רשומה כיום על שם שניהם בחלקים שווים. משרבו הסכסוכים בין בני הזוג, עזבהמערער את הדירה. באפריל 1991 הגיש המערער לבימ"ש השלום בירושלים תביעה לפירוקהשיתוף בדירה וביהמ"ש הורה לפרק את השיתוף. המשיבות פנו לביהמ"ש המחוזי בתביעהלהבטיח להן מדור ראוי ולעכב את מכירת הדירה והעברתן לדירה שכורה, שכן הדבר יפגעהן באשה "העולה עימו ואינה יורדת עימו" והן בילדות הקטינות. ביהמ"ש המחוזי קבעשאמנם הבעל זכאי לממש את זכותו לפירוק השיתוף, אך מימוש זכות זו חייב להדחות עדשיימצא פתרון קבע של מדור למשיבות. השופט המחוזי קבע כי הצעה לפתור את סוגייתהמדור על דרך של שכירת דירה, בהבדל מהעמדת דיור על דרך בעלות בדירה, אינו אלאהצעת "נווה רע" לעומת "נווה יפה", ואין האשה חייבת להסכים לכך. הערעור נתקבל.
ב. בסוגיה המתייחסת לחובת המזונות שחב הבעל לאישתו יש להחיל, לצורך הדיוןוההכרעה, את המשפט העברי. על פי משפט זה חייב הבעל לדאוג למדור לאשתו, כחלקמחובתו הכללית לדאוג למזונותיה. בית המשפט המחוזי סבר כי כללו של המשפט העבריכי האשה "עולה עימו ואינה יורדת עימו", מחייב להעמיד לאשה דירה בבעלות כפי שהיאגרה כיום בדירה בבעלות ואין להביאה לידי מצב שתגור בדירה שכורה ושתצטרך להחליףמדי פעם את דירתה. מסקנה זו היא מרחיקת לכת ואין לקבלה. ככל שמדובר בתנאי הדירהלהם הורגלה האשה, כגון גודלה, האיזור בו ממוקמת הדירה וכיוצא באלה ענייניםשבאיכות החיים, אכן האשה "עולה עימו ואינה יורדת עימו". כלל אחרון זה אינומתייחס וקובע דין לעניין מהות הזכות בדירה שתועמד למגורי האשה, כגון היות הדירהמוחזקת בשכירות רגילה, בשכירות מוגנת, או בבעלות. בהעמדת מדור לאשה בשכירותרגילה או בחיוב כספי המאפשר שכירות כזו, יוצא הבעל ידי חובתו. בשל כך הוחלטלהחזיר את הדיון לביהמ"ש המחוזי שיחליט בשאלת המדור אם באופן נפרד או במסגרתשאלת המזונות, תוך מתן אפשרות מעשית לקיומו של פסק הדין של בימ"ש השלום בדברפירוק השיתוף בנכס.
(בפני השופטים: ד. לוין, בך, מצא. החלטה - השופט לוין. עו"ד ש. סירקיסלמערער, עו"ד י. חובב למשיבות. 2.6.94).
ע.א. 5012/90 - פאול טרכטנברג נגד עטיה עזאלדין ושמיר חברה לביטוח
*פיצויים בתאונת דרכים(מחוזי י-ם - ת.א. 777/88 - ערעור וערעור נגדי הערעורים נדחו).
א. המערער נפגע בתאונת דרכים, נכותו הרפואית המשוקללת הגיעה לכדי 32 אחוזוביהמ"ש המחוזי קבע את נכותו התפקודית בשיעור של 28 אחוז. בעת התאונה היההמערער רווק בן 33, מכור לטיפה המרה, עבד בעבודות מזדמנות ובלתי קבועות, רובןככולן עבודות פיזיות. התקופה הארוכה ביותר בה החזיק מעמד במקום עבודה אחד היתה10 חודשים. המערער עבר מספר טיפולי גמילה שלא צלחו ואף בעת התאונה היה במהלךטיפולי גמילה. השכלתו של המערער היא 10 שנות לימוד. ביהמ"ש המחוזי קבע למערערפיצויים בגין הפסד השתכרות בעבר, במשך 4 שנים, סכום של 13,500 ש"ח וזאת "עליסוד אורח חייו של התובע והתשתית שהונחה"; הפסד השתכרות בעתיד - ביהמ"ש קבע
בפריט זה סכום גלובלי ולא ערך חישוב אקטוארי פרטני - 63,500 ש"ח. באשר לעזרהרפואית בעתיד, סיעוד ונסיעות - ביהמ"ש סירב לפסוק למערער פיצוי בראש נזק זה,בהיעדר כל ראייה בנושא. ערעור וערעור נגדי נדחו.
ב. באשר לנושא העזרה הרפואית בעתיד, סיעוד ונסיעות - לגישת המערער באה ראייהעל הצורך בעזרה ובסיעוד בחוות דעת רפואית שניתנה ע"י מומחים שקבעו את נכותו.לדידו, ברור שמגבלות המערער, שאין לו קרוב או גואל, יאלצו אותו לשכור בכסףשירותים של אחרים. ברם, אין די בעצם קביעת נכות תפקודית כדי לזכות את הנפגעבפיצויים בראש נזק זה. העזרה תלויה ביכולת התפקודית של הנפגע והדבר נקבע בכלמקרה לגופו על יסוד ראיות הנוגעות לעניין. בענייננו לא הובאו ראיות ובדין נדחתהתביעת הפיצויים בראש נזק זה.
ג. אשר להפסד ההשתכרות בעבר ובעתיד - אין בהכרח חפיפה מלאה בין הנכות הרפואיתלנכות התפקודית, ולביהמ"ש הדן בעניין מסור שיקול דעת להוסיף לנכות הרפואית אולהפחית הימנה לצורך קביעת שיעור הנכות התפקודית. ביהמ"ש המחוזי נימק בשניים אתהחלטתו להפחית משיעור הנכות הרפואית: מגבלותיו של המערער אינם פועל יוצא בלעדישל התאונה; הפגיעה בתחום הפלסטי אינה משקפת פגיעה בתיפקוד. אין להתערב בשיקוליםאלה.
ד. בעניין גובה הפיצוי בראש נזק של הפסד השתכרות - המקרה שלפנינו מתאיםלקביעת סכום פיצוי גלובלי, בעיקר בשל הקושי בהערכת בסיס השתכרותו של המערער,לנוכח עברו, והעובדה שהוא מכור לאלכוהול ונמצא בשלבים שונים בטיפולי גמילה. אשרלבסיס ההשתכרות ששימש את ביהמ"ש - המערער טוען כי הבסיס היה סכום של 1,000 ש"ח,סכום הנמוך מהשכר הממוצע במשק כדי 60 אחוז ואף נמוך משכר המינימום. ברם, נפגעשלא הוכיח כי עשוי היה להגיע לשכר הממוצע, אינו זכאי לכך שבסיס השכר לחישובהפסדו יהא השכר הממוצע דווקא. ייתכן כי יש שמץ אמת בטענתו של המערער כי הפחתתבסיס ההשתכרות כדי 60 אחוז מהשכר הממוצע במשק נוטה לכיוון הנמוך של ההערכה, אךמאחר ובוחנים פריט זה רק לצורך סבירותו של הסכום הגלובלי, ולא כבסיס לחישובאקטוארי מדוייק, אין להתערב בהחלטת הערכאה הראשונה.
ה. המשיבים טוענים בערעור שכנגד כי טעה ביהמ"ש כשלא ניכה מסכום הפיצויים אתהתשלומים התכופים שקיבל המערער ואת הסכומים שקיבל מן הביטוח הלאומי בגין הבטחתהכנסה. באשר לניכוי התשלומים התכופים - אכן הלכה היא שאת התשלום התכוף יש לנכותמסכום הפיצויים שייפסק בתובענה העיקרית, תוך שיערוכו ליום פסק הדין. בענייננומדובר בסכום כולל של 3,000 ש"ח שביהמ"ש לא ניכה מסך כל הפיצויים שפסק למערער.אולם, מדובר בסכום זניח לנוכח השיעור הכללי של הפיצויים שנפסקו ואין מקוםלהפחית את הסכום הנ"ל ממה שנפסק. אשר לניכוי סכומי הבטחת הכנסה - כדי שגימלהששולמה ע"י הביטוח הלאומי תהא בת ניכוי מן הפיצויים, על מי שמבקש את הניכוילהוכיח כי אותה גימלה שולמה לנפגע עקב הפגיעה המשמשת בסיס לפסיקת הפיצויים.לגבי גימלה המשתלמת על פי חוק הבטחת הכנסה יש לבחון אם הזכאות לגימלה קשורהלמקרה הנזק נשוא התביעה. הבדיקה צריכה להיות עובדתית. בענייננו לא הוכיחוהמשיבים כי תשלום הבטחת הכנסה ניתן עקב התאונה. להיפך, מתשובותיו של המערערלשאלון ומתעודת עובד ציבור שהוגשה לביהמ"ש עולה, כי המערער החל מקבל את תשלומיהבטחת הכנסה לפני ולא עקב הפגיעה, כי אם במסגרת טיפול גמילה שהמערער היה שרויבו. לפיכך אין לנכות את סכום הגימלה מן הפיצויים, שכן המזיק אינו צפוי לתביעתשיפוי מאת המוסד לביטוח לאומי.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, גולדברג, אור. החלטה - הנשיא שמגר. עו"ד ש.ז.פונדמינסקי למערער, עו"ד מ. ברנד למשיבים. 9.6.94).
ע.פ. 1988/94 - דני בראון נגד מדינת ישראל
*סירוב פסילה(ערעור על סירוב פסילה - הערעור נדחה אך הומלץ כי התיק יועבר לשופט אחר).
א. בביהמ"ש המחוזי מתנהל משפט נגד שבעה נאשמים, בכללם המערער, המיוצגים ע"ישבעה עורכי דין. התביעה מתכוונת להביא כ-160 עדים. במהלך המשפט, כאשר השופטביקש לקצר במהלך חקירה של עד שנמשך ימים שלמים, התפתח דין ודברים בין הסניגורובין השופט. זאת לאחר שכבר מן ההתחלה היו עימותים בין הנאשם לבין השופט וגם ביןהסניגור לבין השופט. באותו יום הורה השופט להוציא את הסניגור מהאולם ולחקוראותו על בזיון ביהמ"ש. לאחר מכן, משהחל המערער עצמו להפריע את מהלך הדיוניםהורה השופט לשוטרים לקשור לו את הפה. על רקע אירועים אלה ביקש המערער כי השופטיפסול את עצמו. השופט דחה את הבקשה והערעור על כך נדחה. עם זאת המליץ השופטזמיר בפני השופט היושב בדין, כי יעביר את הדיון לשופט אחר בעקבות האירועיםהאמורים. מה גם שבינתיים הורה השופט על הפרדת משפטו של המערער מהנאשמים האחרים,לאחר שהסניגור לא הופיע בישיבות רבות של ביהמ"ש.
ב. בפס"ד מקיף התייחס השופט זמיר בהרחבה לפסיקה הנוגעת לפסילת שופט, למקריםשל פסילת שופט בשל נגיעה אישית בנושא הדיון ולמקרים של טענה בדבר אפשרות למשואפנים הנובעת מהליכים במהלך המשפט כגון התבטאויות השופט או החלטות השופט וכיוצאבאלה.
(בפני: השופט זמיר. עו"ד ירום הלוי למערער, עו"ד גב' יסכה ליבוביץ למשיבה.19.6.94).
בג"צ 4162/93 ואח' - נועם פדרמן ואח' נגד היועץ המשפטי לממשלה ואח'
*העמדתו לדין של איוואן דמיאניוק (העתירה נדחתה).
בעקבות החלטתו של ביהמ"ש העליון לזכות את איוואן דמיאניוקמהעבירות שיוחסו לו כמי ששירת כמפעיל תאי הגאזים בטרבלינקה בשם "איוואן האיום"ביקשו העותרים מהיועץ המשפטי כי יעמיד לדין את דמיאניוק בביצוע עבירות עקבשירותו כוואכמאן ביחידת טרווניקי או עקב שירותו כוואכמאן בסוביבור. היועץהמשפטי החליט שלא להעמיד מחדש לדין את דמיאניוק בעבירות האחרות כך שעמדו לגרשאת דמיאניוק מן הארץ. העותרים ביקשו שלא לגרשו אלא להעמידו לדין בעבירות האחרותועתירתם נדחתה.
היועץ המשפטי נתן מספר נימוקים להחלטתו שלא להעמיד למשפט חדש את איוואןדמיאניוק, והשיקולים האלה אין לומר עליהם שהם שיקולים בלתי סבירים שבג"צ יתערבבהם. בעניין זה ניתנו שלושה פסקי דין ע"י שלושת שופטי ביהמ"ש העליון.
(בפני השופטים: ש. לוין, בך, חשין. 18.8.93).
ע.א. 5150/90 + בש"א 402/92 - חגאזי אברהים נגד פקיד שומה נצרת
*שומה לפי מיטב השפיטה (הערעור נדחה).
ביהמ"ש המחוזי דחה ערעור של המערער על שומה לפי מיטב השפיטהשהוצאה לו בגין שנת המס 1984. בערעור משיג המערער על החלטתו של ביהמ"ש המחוזיובגדרי הערעור מבקש הוא להגיש ראיות נוספות. המחלוקת בין הצדדים היתה אם צדקפקיד השומה כאשר סירב לקבל את דו"חותיו וספריו של המערער, ובהנחה שצדק בסירובוהאם קבע את הכנסת המערער כהלכה לפי מיטב השפיטה בשים לב לנסיבות המקרה. בהופיעובביהמ"ש המחוזי טען המערער לעצמו ובערעור מעלה ב"כ טענות על נושאים שבעובדה אשרלא נטענו בפני ביהמ"ש המחוזי. הוא מבקש גם להגיש ראיות נוספות. הערעור נדחה וכןהבקשה להגיש ראיות נוספות.
בהופיעו בעצמו ובטענו לעצמו לפני ביהמ"ש המחוזי, נטל על עצמו המערער את מלואהאחריות להצלחת ניהול ההליך, ואין צידוק כי ביהמ"ש שלערעור יהפוך לבימ"ש של
ערכאה קמא. כשבוחנים את פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, הראיות שהוגשו לו והטיעוניםשל בעלי הדין, עולה כי הממצאים שבפסה"ד מעוגנים היטב בחומר הראיות ואין לגלותבפסה"ד טעות שבחוק. הראיות הנוספות שמבקש המערער להגיש, כולן נוגעות לעובדותשהיו בידיעת המערער, או שיכולות היו להיות בידיעתו, בעת ההליכים בביהמ"שהמחוזי. יתר על כן, גם אילו היו ראיות אלו מובאות בפני ביהמ"ש המחוזי, לא היהבהן כדי לשנות את הכרעת הדין.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, גולדברג, חשין. החלטה - השופט חשין. עו"ד מ.קלבאוי למערער, עו"ד י. ישורון למשיב. 26.5.94).
ע.א. 3950/93 - שלמה קטש נגד אסתר נקש ואח'
*ביטול מעמד של אפוטרופוס על חסוי (הערעור נדחה).
במשך שנים היה המערער אפוטרופוס על אחיו, החסוי, ועשה מאמציםלדאוג לצרכיו. לאחר שנפטרה אמם, דנו מוסדות הרווחה בענייני הטיפול הרכושיוהאישי השוטף בחסוי, לפי פנייה ויוזמה של אחיותיו של המערער, המשיבות. הענייןהובא לדיון ולהכרעה בפני ביהמ"ש המחוזי אשר קיבל תסקירים ממוסדות הרווחה, שמעאת בעלי הדין והורה לבקש חוות דעת של פסיכולוג בקשר לחסוי, לאחות יפה ולמערער.המערער נמנע מלעמוד בבדיקה זו. השופט החליט כי ככל שמדובר בענייני הרכוש שלהחסוי תתמנה כאפוטרופא בלעדית על החסוי הקרן לטיפול בחסויים. אשר לטיפול עלגופו של החסוי, מבחינת העזרה והטיפול היום יומי, נתמנתה כאפוטרופא בלעדית האחותיפה. במקביל ביטל השופט מעמדו של המערער כאפוטרופוס על החסוי. הערעור נדחה.
אין לראות בהחלטת השופט החלטה סופית שאינה ניתנת לשינוי והעניין יכול לחזורולעמוד לדיון עם השתנות הנסיבות. שינוי כזה יהיה בכך שהמערער יעמוד לבדיקה שלהפסיכולוג. בדיון מעין זה השיקול המרכזי הוא טובת החסוי. אפשר להעריך אתמסירותו של המערער לאחיו במרוצת השנים ולהבין תחושתו שדווקא עתה נמסר הטיפולבחסוי לאחרים, אולם ראייה אובייקטיבית של המציאות דהיום והבנת צרכיו המיידייםשל החסוי, הם שצריכים להנחות את ביהמ"ש במועד נתון זה. על יסוד חומר הראיותשהיה בפני ביהמ"ש אין להתערב במסקנתו.
(בפני השופטים: ד. לוין, בך, גב' שטרסברג-כהן. המערער והמשיבות לעצמם, עו"דנ. מימון ליועץ המשפטי. 17.4.94).
ע.א. 1169/91 - ניסן טקוצינסקי נגד ראובני דוד ושמרת אריה
*בוררות (הערעור נתקבל).
ביום 22.11.81 נערך הסכם בין המערער לבין המשיבים, שעניינו,בין השאר, ניהול משותף של משרד עורכי דין שהיה שייך תחילה למערער. בסעיף 36 שלההסכם נקבע לאמור "מוסכם בין הצדדים כי במידה ויתגלו חילוקי דעות ביניהם בקשרלפרשנותו או דרך ביצוען של הוראות הסכם זה או חלק מהן, מתחייבים הצדדים ליישבחלוקי דעות אלה ברוח ובאוירה טובה, ובמידה ולא יגיעו להסכמה, ימנו הצדדים בורראשר ייקבע בהסכמה הדדית ביניהם... במידה ולא יגיעו הצדדים להסכמה הדדית בדברמינוי הבורר, ימונה הבורר ע"י לשכת עורכי הדין בישראל, אשר יפסוק ויכריעבחילוקי דעות שבין הצדדים". כאשר נתגלעו חילוקי דעות בין בעלי הדין, נתמנה בוררוהמערער הגיש לו כתב תביעה בעילות הקשורות לסכסוכים שונים. המשיבים טענו בפניהבורר כי אינו מוסמך לדון בתובענה שהוגשה לו, אך זה דחה את הטענה. ביהמ"שהמחוזי החליט שהדין עם המשיבים וכי הבורר אינו מוסמך לדון בסכסוכים שבפניו.הערעור נתקבל.
השופט המחוזי סבר כי כוונת בעלי הדין בסעיף 36 הנ"ל היתה להקים מנגנוןבוררות מהיר, יעיל ותכליתי כדי לפתור בעיות שוטפות של ענייני יום יום, אך לא
התכוונו להקים מכשיר מקיף וגורף שבגידרו תתבררנה תביעות כספיות או אחרותהמבוססות על הפרת ההסכם, או על כל עילה אחרת שאינה מתייחסת באורח ישירלפרשנותו. פירוש זה של ביהמ"ש אינו יכול לעמוד. סעיף 36 של ההסכם אינו מגדירואינו מגביל את סמכויותיו של הבורר. בהתחשב במטרות הבוררות ובקריאה כוללת שלהוראות החוזה, יש להניח שכוונת בעלי הדין היתה שבורר יפסוק ויכריע בכל חילוקיהדעות שבין בעלי הדין.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ברק, ש. לוין, אור. החלטה - השופט לוין. עו"דיעקב כרמלי למערער, המשיבים לעצמם. 31.5.94).
בג"צ 7198/93 - מיטראל בע"מ נגד שר התעשיה והמסחר ואח'
*הפרטת ייבוא בשר (העתירה נדחתה ברוב דעות המשנה לנשיא ברק והשופט זמיר נגד דעתה החולקת שלהשופטת שטרסברג- כהן).
העותרת היא חברה העוסקת, בין היתר, ביבוא בשר לישראל.היא עתרה לבג"צ בבקשה להורות לממשלה להפריט את יבוא הבשר, כך שיתאפשר לגורמיםפרטיים, וביניהם העותרת, לייבא בשר בכל כמות שירצו ללא רשיונות יבוא. כן ביקשה,לחלופין, כי בג"צ יורה להעניק לה לאלתר רשיונות ליבוא בשר בקר קפוא בכל כמותשתמצא לנכון. בבקשותיה האלטרנטביות מסתמכת העותרת על שתי עתירות שלה בעבר, שבהןניתנו פסקי דין, באחד בו חוייבה הממשלה לבצע את הפרטת הבשר ובשני בו חוייבההממשלה להעניק לעותרת רשיון יבוא בשר. בינתיים מבצעת הממשלה למעשה את הפרטתיבוא הבשר, אלא שנתקבל בכנסת חוק המגביל את יבוא הבשר, באופן כללי, ליבוא בשרכשר בלבד. בפס"ד ארוך, מפי השופט זמיר, נקבע כי בנתונים כפי שהתפתחו אין להורותעתה לממשלה לבצע סופית את ההפרטה, וכי עדיין יש לתת לממשלה זמן כדי לבצע אתההפרטה. השופטת שטרסברג - כהן סברה כי מאז ניתנה ההחלטה בעתירה הראשונה בבג"צשיש להפריט את יבוא הבשר היה די והותר זמן לממשלה לבצע את ההפרטה, ולדעתה ישלעשות בנושא זה את הצו להחלטי.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ברק, זמיר, גב' שטרסברג - כהן. עו"ד ראנטו יאראקלעותרת, עו"ד פוגלמן למשיבים. 21.4.94).
בג"צ 1607/94 - לשכה אחרת ואח' נגד שר החוץ ואח'
*מינוי קונסול כללי בברלין (העתירה נדחתה).
העותרים ביקשו להורות לשר החוץ שלא למנות את המשיב השני(יעקב ויסמונסקי - להלן: המשיב) כקונסול כללי של מדינת ישראל בברלין. המשיבמוכר אישית לשר החוץ, בין היתר בשל פעילות משותפת במישור מפלגתי-פוליטי. המשיבלא נמנה על סגל משרד החוץ. על פי הנוהלים במשרד החוץ רשאית הנהלת המשרד לעשותמספר מסויים של מינויים של ראשי נציגויות בחו"ל מבין מועמדים מחוץ לסגל הקבועשל משרד החוץ. שר החוץ גיבש עמדתו כי המשיב הוא המועמד המתאים לכהונת הקונסולהכללי בברלין, מועמדותו הוצגה, בפני וועדת המינויים העליונה במשרד החוץומועמדותו היתה מקובלת על כל חברי וועדת המינויים, והמועמדות אושרה ע"י וועדתהשרים לעניין מינויים לשירות החוץ ואחר כך ע"י הממשלה. טענת העותרים היא כימועמדות המשיב לא נבדקה כדבעי ע"י וועדת המינויים העליונה אשר שימשה למעשה רקמעין "חותמת גומי" להחלטת השר. לטענתם אין למשיב הכישורים המתאימים למינויכאמור. העתירה נדחתה.
אין ראייה, אף לא לכאורה, על כך שוועדת המינויים, בעלת הרכב נכבד של סגן שרהחוץ, מנכ"ל משרד החוץ המשנה למנכ"ל ואחרים, לא היתה מסוגלת להתרשם מהמידעשהובא בפניה בדבר התאמתו של המשיב לתפקיד, או שלא יכלו באופן סביר לתת אישורםלהצעה זו. המשיב נבחר לראש המועצה המקומית בגבעת שמואל וכיהן בתפקיד זה בין
השנים 1976-1993, משמע שנבחר מספר פעמים לאותה כהונה. כן השתתף במספר רב שלמשלחות רשמיות בחו"ל ומילא תפקידים רשמיים רבים במסגרות מינהליות שונותומגוונות.
(בפני השופטים: בך, קדמי, גב' שטרסברג-כהן. החלטה - השופט בך. עוה"ד ש. פורתוש. כהן לעותרים, עוה"ד גב' אסנת מנדל וליברמן למשיבים. 25.4.94).
ע.פ. 6235/92 - יובל טובל נגד מדינת ישראל
*הרשעה בשוד וחומרת העונש (הערעור נדחה).
המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בשוד קשישה בת 85 כשחטף מידיהכסף מזומן שהוציאה מהבנק, הפילה ארצה היכה אותה ובעט בה. כן הורשע על פי הודאתובשוד שביצע יחד עם אחר לאחר שהשניים עקבו אחר קשישה אחרת שהוציאה כסף מהבנק.בתוך הארנק היו כסף וכרטיסי אשראי ובאחד מכרטיסי האשראי עשה המערער שימוש.ביהמ"ש המחוזי גזר למערער 5 שנים מאסר בפועל ו-3 שנים מאסר על תנאי וכן הורה עלחילוט מכוניתו של המערער. הערעור על ההרשעה בשוד הראשון ועל חומרת העונש נדחה.
באשר להרשעה - השאלה היא אם הוכח במידת ההוכחה הנדרשת במשפט פלילי, שהיה זההמערער ולא אחיו התאום שביצע את המעשה. ביהמ"ש שוכנע שהיה זה המערער, בהסתמכו,בעיקרם של דברים, על עדותו של עד מזהה שנכח במקום ונאבק עם השודד ולאחר מכןזיהה את המערער במסדר זיהוי. אכן, במסדר זיהוי שנערך לעד אחר זוהה אחיו התאוםשל המערער כמי שביצע את השוד, אך ביהמ"ש העדיף את עדותו וזיהויו של העד הקודם.אין יסוד להתערב בנימוקיו של ביהמ"ש. לכך יש להוסיף שאחיו התאום של המערער היהעד מטעם התביעה והעיד כי בעת השוד היה בביתו ולא הוצגו לו ע"י הסניגור כל שאלותשיהיה בהן לייחס לו את מעשה השוד. אשר לעונש - מדובר בשני מעשי שוד של קשישותשביצע המערער תוך מעקב אחריהן. באחד המקרים השתמש המערער באלימות ופצע קשישה בת85 שנים. לכך יש להוסיף כי את השוד השני ביצע לאחר שהורשע במעשה השוד הראשוןובעוד הוא ממתין לגזר דינו בגין מעשה שוד זה.
(בפני השופטים: אור, חשין, זמיר. החלטה - השופט אור. עו"ד מ. רובינשטייןלמערער, עו"ד גב' דפנה ביינוויל למשיבה. 19.4.94).
ע.פ. 5489/93 - יצחק קירמן נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (סמים-קוקאין) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נתקבל).
בתאריך 31.3.81 היה המערער מעורבבעיסקת סחר בקוקאין בארה"ב ביחד עם אחר. השניים נתפסו כשהציעו למכירה 120 גרםקוקאין והחזיקו ברכבם עוד כ-35 גרם. המערער הוא יליד הארץ, ובהיותו עדיין ילדהיגרו הוריו לארה"ב. בהיותו כבן 20 נתפתה למעשה העבירה האמור. עובר לאותו אירועלא היה מעורב בכל מעשה פלילי. המערער היה אמור לעמוד לדין בארה"ב אך מששוחררבערובה נמלט והגיע לישראל. כאן התנדב תחילה לשירות בקיבוץ ולאחר מכן שירת שירותסדיר בצה"ל. לאחר שחרורו עבד וקיים אורח חיים חיובי ולא היה מעורב בשום מעשה לאחוקי. שותפו למעשה, שלטענת המערער היה היוזם והמוביל, עמד לדין בארה"ב עוד לפנישנים ונדון ל-3 שנים מאסר. רק בתחילת שנת 1993 אותר המערער, נעצר והועמד לדיןבישראל. ביהמ"ש המחוזי גזר למערער אותו עונש שנגזר לשותפו, היינו 3 שנים מאסר,ולא ראה טעם להתחשב בכל שעבר המערער מאז המקרה ועד עתה, שהרי לסברתו המערעראינו צריך ליהנות מעצם בריחתו. מארה"ב. הערעור על חומרת העונש נתקבל.
לא ניתן כל הסבר כיצד קרה שמאז 1983 ועד לתחילת שנת 1993 לא אותר המערער.בנסיבות המקרה, כיום, למעלה מ-10 שנים מאז שנעברה העבירה, כאשר המערער התערהבארץ והוכיח עצמו כאזרח שומר חוק, כשהוא מנותק מבני ביתו וכאן בארץ הוא בודדבחברה, ובודד בשבתו בכלא, אין זה מן הדין שיושת עליו אותו עונש שנגזר לשותפו
לפני שנים רבות. מבלי להמעיט מחומרת העבירה ומהפסול שבהימלטות המערער מעמידהלדין בארה"ב, דין ייעשה בנסיבות העכשוויות אם העונש ישונה באופן ש-18 חודשיםיהיו לריצוי בפועל ו-18 חודשים על תנאי.
(בפני השופטים: ד. לוין, קדמי, גב' דורנר. עו"ד ר. כרמון למערער, עו"ד גב'אתי כהנא למשיבה. 1.3.94).
בג"צ 1922/94 - מאז"ה יצחק ואח' נגד עירית תל אביב - יפו ואח'
*דיון בהליכי מכרז בבימ"ש מחוזי (העתירה נדחתה).
בעתירתם מעמידים העותרים לדיון את הסוגיה שבמוקד המחלוקתבין בעלי הדין, והיא - האם רשאית היתה עירית ת"א להעביר או להעניק זכויות בחלקתקרקע שבבעלותה ללא מכרז. העתירה נדחתה. הסוגייה נתונה בסמכות ביהמ"ש הרגיל.ביהמ"ש יכול לדון בהליכי מכרז, שכן, ככל שמדובר בהיבטים החוזיים המתלוויםלמכרז, זו סמכותו המקורית של ביהמ"ש הרגיל, וככל שמדובר בהיבטים שבמשפטהמינהלי, הרי שבג"צ כבר אמר את דברו, קבע את ההלכות הנוגעות לעניין, ותורתהמכרזים מעוגנת ומודרכת בדין ובהלכה. הסוגיות שבדיני המכרזים שבימ"ש רגיל מוסמךלעסוק בהן, אינן מצטמצמות לשאלה האם הליכי המכרז היו תקינים או לא וכיוצא בכך,אלא היא רחבה יותר, והיא מקיפה גם את הסוגייה אם בכלל המכרז תקף ותקין על פיהדין, או האם עיסקה פלונית הנעשית ע"י גוף ציבורי טעונה מכרז או פטורה ממכרז.
(בפני השופטים: ד. לוין, חשין, זמיר. עו"ד פורת לעותרים, עוה"ד ט. ירושלמיוסגל למשיבים. 25.5.94).
בג"צ 3277/94 - מוסא חמאדה ואח' נגד מפקד בית המעצר בירושלים
*דיון בתנאי מעצר בבימ"ש מחוזי (העתירה נדחתה).
שני העותרים נתונים במעצר לאחר שהוגשו נגדם כתבי אישום בביתמשפט צבאי ברמלה. באת כוח העותרים טוענת כי במקרה זה לא חל סעיף 62א' לפקודתבתי הסוהר (להלן: הפקודה) ולא חלות תקנות סדרי דין (עתירות אסירים) מאחר ואיןהעותרים מוגדרים כ"אסיר" המוחזק ב"בית סוהר", ולפיכך פונים הם בעניין תנאימעצרם לבג"צ ולא לבית המשפט המחוזי. דין העתירה להידחות. לפי סעיף 62א' לפקודה"אסיר רשאי להגיש לבית המשפט המחוזי... עתירה נגד רשויות המדינה... בכל ענייןהנוגע למאסרו או למעצרו...". עיון בסעיף 62 מלמד כי הוא מתייחס הן למאסרו והןלמעצרו של אדם כזה כן זה, עליהם לפנות לבית המשפט המחוזי.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ברק, קדמי, גב' שטרסברג - כהן. עו"ד גב' א.רוזנטל לעותרים. 12.6.94).
בש"פ 2797/94 - טלאל רבאיעה נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (סמים-הרואין) (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
העורר וגיסו הואשמו בהחזקת שניק"ג הרואין. גיסו שוחרר בערבות כאשר שופט מחוזי קבע כי אין ראיות לכאורה נגדו.שופט אחר שבפניו הובא העורר החליט לעצרו עד תום ההליכים, בקבעו כי קיימות ראיותלכאורה נגד העורר. ע"פ הראיות נמצאה כמות של שני ק"ג הרואין במכוניתו של העוררונזרקה מן המכונית על ידי הנאשם השני כשנעצרה המכונית לפני מחסום משטרה. ביהמ"שהמחוזי הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים והערר נדחה.
החזקת סם ועיסקה בהרואין בכמות גדולה כל כך היא עבירה חמורה ביותר. מי שישנגדו ראיות לכאורה על החזקת סם שלא לצריכה עצמית, או על סחר בסם, צפוי למעצר עדתום ההליכים ורק נסיבות מיוחדות יכולות להצדיק שחרור מן המעצר. בענייננו איןנסיבות המצדיקות סטייה מן המדיניות האמורה. אכן, אין לעורר הרשעות קודמות לפיפקודת הסמים, אך גם מי שלא היה מעורב בעסקי סמים, צריך לדעת כי בית המשפט לא
יטה לו חסד משנתפס לראשונה בעבירה מסוג זה. להיפך, כדי להרתיע אנשים שלא יסתבכוברשת הסמים, עליהם לדעת מראש מה המחיר הכבד שיושת על כל מי שנתפס ברשת זאת.
(בפני: השופט זמיר. עו"ד מישל עון לעורר, עו"ד חובב ארצי למשיבה. 2.6.94).
בש"פ 3417/94 - מדינת ישראל נגד אלי ביטון
*הארכת מעצר מעבר לשנה (שוד) (בקשה להארכת מעצר מעבר לשנה - הבקשה נתקבלה בחלקה).
המשיב הואשם ב-18 מעשישוד מזויין בחבורה, מרביתם בחנויות תכשיטים. ביהמ"ש המחוזי הורה על מעצרו שלהמשיב עד תום ההליכים ועם תום השנה מבקשת המדינה להאריך את המעצר בשלשה חודשיםנוספים. הבקשה נתקבלה בחלקה. בהתחשב בעבירות החמורות ומספרן, וכן בהרשעותיוהקודמות של המשיב, מהווה המשיב סיכון לציבור אם ישוחרר. מסתבר גם שהמשיב גרםלהתמשכות המשפט ומכאן שבגינו נוצר הצורך להאריך את מעצרו. בינתיים נסתיימוההליכים והכרעת הדין אמורה להינתן בתוך תקופה קצרה. אם יורשע המשיב, יידרש זמןקצר נוסף לצורך למתן גזר דין. בנסיבות אלה הוחלט להאריך את המעצר בחודש ימים.
(בפני: השופט אור. עו"ד גב' רבקה פלדמן, עו"ד דן קרמזין למשיב. 21.6.94).
בש"פ 3285/94 - יורם אזולאי נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים - טענת הפלייה (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נתקבל).
העורר הואשם בעבירות סמים ולאחרשביהמ"ש מצא כי יש ראיות לכאורה נגדו החליט לעצרו עד תום ההליכים. נאשם אחרבאותה פרשה שוחרר ע"י השופט שהסביר על שום מה החליט לשחרר את הנאשם השני ושלאלשחרר את העורר. הערר נתקבל. אילו היתה השאלה היחידה העומדת על הפרק שאלת קיומןשל ראיות לכאורה, היה מקום לדחות את הערר. אלא שיש לקבל את טענת העורר בדברהפלייתו לעומת המעורב השני בפרשה ששוחרר בערבות. השופט המחוזי העיד על עצמו כיהתלבט לגבי האדם הנוסף אם לעצרו עד תום ההליכים או לשחררו, ונראה כי גם אותואחד ראוי היה שייעצר עד תום ההליכים. ברם השופט שיחרר את הנאשם השני והשאלה היאאם השוני בין העורר והשני מבחינת מכלול הנתונים הוא כזה, שיש בו כדי להצדיקהפלייה בין השניים. התשובה היא שלילית. לפיכך אין מנוס אלא לשחרר גם את העוררבערבות ובתנאים של מעצר בית מלא.
(בפני: השופטת שטרסברג-כהן. עו"ד משה מרוז לעורר. 26.6.94).
בש"פ 3114/94 - מדינת ישראל נגד אברהם גבאי ואח'
*הארכת מעצר מעבר לשנה (סמים)
(בקשה להארכת מעצר מעבר לשנה - הבקשה נתקבלה). המשיבים הואשמו בעבירות שלסחר וייבוא של מאות ק"ג חשיש ועשרות ק"ג הירואין. עם הגשת כתב האישום הורהביהמ"ש על מעצר המשיבים עד תום ההליכים. משתמה שנת המעצר מבקשת המדינה להאריךבשלשה חודשים את מעצרם. הבקשה נתקבלה. ביהמ"ש המחוזי קבע 16 תאריכים להמשךהמשפט, ומוכן היה לקבוע ישיבות נוספות בתקופת שלשת החודשים הקרובים, כולל בשעותאחר הצהריים, וכן בתקופת פגרת ביהמ"ש, אך מנימוקים התלויים בסניגורים -עיסוקיהם בתיקים אחרים ואי נכונותם לקיום דיונים בתקופת הפגרה - נבצר מביהמ"שלקבוע מועדים נוספים לדיון. כך שלא מנימוקים התלויים בביהמ"ש ובתביעה נמנעמביהמ"ש לקבוע מספיק מועדים בתאריכים קרובים להמשך שמיעת הדיון. קיים סיכוןלציבור בשחרורם של המשיבים ממעצרם ואף קיים חשש שיימלטו מאימת הדין. בנסיבותאלה יש להיעתר לבקשת המדינה, אפילו שכבר כיום ברור שגם במסגרת שלשת החודשים לאיסתיימו ההליכים.
(בפני: השופט אור. עו"ד גב' יסכה ליבוביץ למבקשת, עוה"ד דוד יפתח וציון אמירלמשיבים. 19.6.94).
ב ת ו כ ן
* בג"צ 1505/93 ואח' - רישום בישראל של כלי טיס הנמצא בישראל תקופה העולה על ─ 45 ימים...................................................386 ─* ע.פ. 540/93 ואח' - הרשעה בהחזקת נשק.....................................386 ─* בג"צ 808/94 - הענקת תאר "מומחה" בענף מענפי רפואת השיניים................387 ─* ע.פ. 4667/93 - הרשעה בעבירת סמים ובגרימת חבלה חמורה......................388 ─* ע.א. 2242/92 - טעות רשם המקרקעין שלא רשם בספרי המקרקעין משכנתא לטובת ─ בנק שאושרה לרישום, ובעל המקרקעין חזר ומישכן את המקרקעין ─ לבנק אחר והמשכנתא השניה נרשמה.............................389 ─* על"ע 3558/93 - פניה בתלונה לעו"ד של הצד השני, במהלך המשפט, על התנהגותו, ─ והפניית מכתב התלונה לתיק ביהמ"ש ותיק ביה"ד לעבודה שדנו ─ בנושא.....................................................390 ─* בש"פ 2762/94 - המשך מעצר עד תום ההליכים - טענת הפלייה....................391 ─* ע.א. 803/93 - טענת אשה כי בעלה צריך להעמיד לרשותה מדור בבעלותה בעקבות ─ פירוק שיתוף בינה ובין בעלה בדירת בני הזוג.................392 ─* ע.א. 5012/90 - פיצויים בתאונת דרכים......................................392 ─* ע.פ. 1988/94 - סירוב פסילה...............................................394 ─* בג"צ 4162/93 - העמדתו לדין של איוואן דמיאניוק............................394 ─* ע.א. 5150/90 - שומה לפי מיטב השפיטה......................................394 ─* ע.א. 3950/93 - ביטול מעמד של אפוטרופוס על חסוי...........................395 ─* ע.א. 1169/91 - בוררות....................................................395 ─* בג"צ 7198/93 - הפרטת ייבוא בשר...........................................396 ─* בג"צ 1607/94 - מינוי קונסול כללי בברלין..................................396 ─* ע.פ. 6235/92 - הרשעה בשוד וחומרת העונש...................................397 ─* ע.פ. 5489/93 - חומרת העונש (סמים-קוקאין).................................397 ─* בג"צ 1922/94 - דיון בהליכי מכרז בבימ"ש מחוזי.............................398 ─* בג"צ 3277/94 - דיון בתנאי מעצר בבימ"ש מחוזי..............................398 ─* בש"פ 2797/94 - מעצר עד תום ההליכים (סמים-הרואין).........................398 ─* בש"פ 3417/94 - הארכת מעצר מעבר לשנה (שוד)................................399 ─* בש"פ 3285/94 - מעצר עד תום ההליכים - טענת הפלייה.........................399 ─* בש"פ 3114/94 - הארכת מעצר מעבר לשנה (סמים)...............................399 ─
─