בג"צ 4562/94 - עיסאם אבו דקה נגד בית המשפט הצבאי בלוד ואח'
*העמדה לדין בבימ"ש צבאי של תושב עזה שביצע פיגוע בישראלים בהודו(העתירה נדחתה).
א. העותר, תושב עזה, שהה תקופה מסויימת בהודו. בהיותו שם התגייס ל"כוח 17" שלארגון הפת"ח, הניח פצצה במסעדה וגרם לפציעת 11 אנשים ובכללם 4 ישראלים. הואהועמד לדין בישראל בגין המעשים האמורים, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה חתם עלהסכמה להגשת כתב האישום כמצוות סעיף 10(א) לחוק העונשין. הטענה העיקרית שלהעותר הינה כי לביהמ"ש הצבאי אין סמכות לשפוט אדם על עבירה לפי תקנות ההגנה אשרבוצעו מחוץ לתחום השיפוט. העתירה נדחתה.
ב. בג"צ בדק את סעיפי החוק השונים הנוגעים לביצוען של עבירות בחו"ל, אשר היומהוות עבירה אילו נעשו בישראל, והמעשה פגע או היה מיועד לפגוע באזרחי ישראל אותושבי ישראל, וכאשר המעשה שבוצע הוא גם עבירה לפי המשפט החל במקום ביצועהעבירה. כמו כן התייחס בג"צ לתחולתו של חוק העונשין על ההליכים בפני ביהמ"שהצבאי. ביהמ"ש התייחס לסעיף 7 לחוק העונשין, סעיף 68 לתקנות ההגנה וסעיפיםאחרים הנוגעים לנושא זה. מכל אלה עולה המסקנה שלביהמ"ש הצבאי סמכות לדון אתהעותר בעבירות האמורות.
ג. העותר גם טען כי היועץ המשפטי חתם על כתב ההסכמה להגשת כתב האישום בטרםהוגשה לעיונו חוות דעתו של המומחה לדין הזר, המעידה כי המעשים המיוחסים לעותרמהווים עבירה גם לפי המשפט ההודי, כך שעוד לא יכול היה לדעת אם התקיים התנאיהקבוע בסעיף 7 הנ"ל לחוק העונשין. בטענה זו אין מאומה. חזקה על היועץ המשפטי כיבטרם יתן הסכמתו יבדוק ויווכח שהתנאים החיוניים להעמדת סמכות השיפוט של ביהמ"שבישראל מתקיימים. על דבר התקיימות התנאים רשאי היועץ המשפטי ללמוד בכל דרךמועילה שתראה לו, ואין הוא צריך באותו שלב שיהיה בפניו חוות דעת של מומחהבמתכונת הפורמלית המהווה תנאי לקבילותה כראייה במשפט.
(בפני השופטים: מצא, חשין, זמיר. החלטה - השופט מצא. עו"ד מחאמיד סאלחלעותר, עו"ד יהושע שופמן למשיבים. 6.10.94).
דנג"צ 2751/94 - לשכה אחרת ואח' נגד שר החוץ ואח'
*החלטת בג"צ לדחות עתירה נגד "מינוי פוליטי" של קונסול כללי בברלין. *סדרי העבודה הנכונים בבדיקת מועמדות לתפקידים בכירים(הבקשה נדחתה).
א. המבקשים פנו בשעתו בעתירה לבג"צ נגד מינויו של המשיב השני, יעקבויסמונסקי, (להלן: המשיב) כקונסול כללי של מדינת ישראל בברלין. לטענתם, נתמנההמשיב רק משום שהוא חברו ומקורבו המפלגתי של שר החוץ, למרות שהוא אדם חסר השכלהונסיון רלוונטי. ההמלצה על מינויו של המשיב באה משר החוץ שהכיר את המועמד באופןאישי. המועמדות הובאה בפני ועדת המינויים העליונה במשרד החוץ ובפניה הוגשוקורות חיים של המשיב. צויין בקורות החיים כי הוא דובר 4 שפות ובכללן גרמניתואנגלית. הוועדה לא ראיינה את המועמד ולא ביקשה חוות דעת נוספת. בעתירה לבג"צקבע ביהמ"ש כי לא היתה ראייה שוועדת המינויים לא היתה מסוגלת להתרשם מהמידעשהובא לפניה בדבר התאמתו של המשיב לתפקיד המוצע. הבקשה לדיון נוסף נדחתה.
ב. אין דיון נוסף אלא על פי הוראות סעיפים 30(א) או (ב) לחוק בתי המשפט (נוסחמשולב). לפי סעיף 30(א) רשאי נשיא ביהמ"ש העליון להורות על דיון נוסף "אם ההלכהשנפסקה בביהמ"ש העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת... או שמפאת חשיבותה, קשיותהאו חידושה של הלכה שנפסקה בעניין, יש, לדעתם מקום לדיון נוסף". העולה מכאן כיצריך שיתקיימו בצוותא שני מרכיבים: גיבושה של הלכה חדשה; החלטתו של נשיא ביהמ"שהעליון כי הנושא ראוי להליך שיפוטי נוסף. בבג"צ נשוא הבקשה לדיון נוסף לא נפסקההלכה כלשהי, וממילא לא חידש פסק הדין דבר הלכה. לא הפן המשפטי הוא ששימש מרכז
הכובד של הדיון, אלא מערכת הנסיבות העובדתית והערכת ביהמ"ש על אופן הפעלת שיקולהדעת של וועדת המינויים של משרד החוץ. לפיכך אין להורות על דיון נוסף.
ג. בשולי הדברים העיר הנשיא שמגר הערה לעניין המינויים בכללו. סעיף 23 לחוקשירות המדינה (מינויים) קובע כי למשרה מן המשרות המפורטות בתוספת לחוק לא יתמנהאדם אלא באישור הממשלה ובתנאים שנקבעו. בין משרות אלה נכללה משרת קונסול כללי.הבחירה למשרה כאמור פטורה ממכרז והפטור הוא סביר. כן לא חלה על הבחירה חובתההתייצבות של המועמד בפני וועדת שירות הכוללת גם אנשי ציבור שאינם עובדי מדינה.במקום כל אלה באים שלושת שלבי המינוי על ידי ועדת מינויים של משרד החוץ ועדתהשרים ומליאת הממשלה. הוועדה של משרד החוץ מורכבת רק מאנשים הכפופים לשר החוץוהיא פועלת על פי המלצת השר ובעקבות עיון בקורות החיים של המועמד. הוועדה גםאינה רואה ואינה מראיינת את המועמד כדי להתרשם על התאמתו לתפקיד של נציג ישראל,ובמקרה דנן הנציג באחת הבירות החשובות בעולם. היא גם אינה מבקשת חוות דעתכלשהן. משמע שהיא מחליטה למעשה רק עפ"י המלצת שר החוץ. אין מקום להביע דעהכלשהי על המינוי הקונקרטי נשוא עתירה זו, וההערות הן כלליות: ספק רב אם מהשהוכח משקף נוהל פעולה ראוי מבחינת סדרי השלטון והמינהל התקינים, ואם שיטתהבחירה היא יעילה ומשרתת מטרתה. מתחייב שדרכי הפעולה הקיימים ייבחנו מחדש, וביןהיתר הרכב הועדה, היינו עניין היעדרם של איש ציבור בלתי תלוי ושל עובד שאינומבין עובדי המשרד הבוחר בין חברי הועדה, סדרי הבחירה - קיום ראיונות וקבלת חוותדעת, והיעדר אמות מידה מנחות לבחירה.
(בפני: הנשיא שמגר. עו"ד שי פורת למבקשים, עו"ד גב' אסנת מנדל לשר החוץ,עו"ד ברוך ליברמן למשיב השני. 27.10.94).
על"ע 826/94 - פלוני נגד הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין תל-אביב
*קבלת ערעור עו"ד על הרשעתו והחזרת הדיון ע"י ביה"ד הארצי לאותו הרכב של ביה"ד האזורי שישב בדיון הראשון(הערעור נדחה).
א. המערער הועמד לדין בעקבות תלונה שלא החזיר הלוואה של 10,000 דולר שנטל מןהמתלוננת. בעת ישיבת בית הדין בה החל המערער להעיד, הופיעו פקידי ההוצל"פובידיהם פקודת מעצר נגד המערער בגין אי תשלום החוב של 10,000 דולר. נקבעוישיבות נוספות להמשך הדיון אשר נדחו מפעם לפעם לפי בקשת המערער ולבסוף דחהביה"ד בקשה נוספת לדחייה. בסופו של דבר לא הופיע המערער לישיבת בית הדין וביתהדין החליט להרשיעו וגזר את דינו. המערער ערער לבית הדין הארצי, ובית הדין נעתרלבקשת המערער "לפני ולפנים משורת הדין" לתת לו הזדמנות נוספת לפרוש הגנתו. ביתהדין הארצי קבע כי המשך הדיון יישמע בפני אותו הרכב. המערער ערער לביהמ"שהעליון בטענה שלא היה מקום להחזיר את התיק לבית הדין האיזורי אלא צריך היהלזכותו ולחילופין כי צריך להחזיר את התיק להרכב אחר של בית הדין. הערעור נדחה.
ב. בית הדין הארצי החליט להחזיר את הנושא לדיון בבית הדין המחוזי משוםשהמערער לא הספיק להשמיע את הגנתו ומכאן שצדק בית הדין בהחלטתו. אשר להחלפתההרכב - ביהמ"ש שלערעור המחזיר דיון לערכאה נמוכה יותר, מוסמך לצרף להחלטתוהוראות, ובכלל זה הוראה בדבר החלפת ההרכב. אולם, כאשר הדיון מוחזר לערכאה שהיאשל אנשי מקצוע המשפט, היודעת כי החזרת הדיון יש בה כדי למחוק כל מסקנה והתרשמותשנתגבשו כבר על יסוד שמיעה של ראיות חלקיות, אין החלפת ההרכב מתחייבת, למעטבמקרים יוצאי דופן בהם היתה התייחסות החלטית, חד משמעית וחריפה בעניינו שלמערער כלשהו אשר לכאורה אינה יכולה עוד להשתנות. בהקשר זה יש לציין כי בדרך כלליש מעלה רבה בכך שהדיון נמשך בפני אותו הרכב, כי זה האחרון שמע אותו חלק מן
העדויות שהובאו כבר בפני בית הדין, ויכול לגבש החלטתו על יסוד התרשמות ישירה הןמן העדויות שכבר נשמעו והן מן הראיות החדשות שיושמעו.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, בך, זמיר. החלטה - הנשיא שמגר. המערער לעצמו,עו"ד עמוס ויצמן למשיב. 30.10.94).
ע.פ. 3273/93 - פלוני נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירות מין שביצע המערער בבתו הקטינה במשך 10 שנים וטענות נגד היעדר פירוט מספיק בכתב האישום(הערעור על ההרשעה נדחה).
א. המערער הורשע בשורה ארוכה של עבירות מין אשר ביצע בבתו הקטינה במשך כ-10שנים. מדובר, בין היתר, בעבירות אינוס, מעשי סדום ותקיפה מינית, שביצע במתלוננתמשך תקופה ארוכה, מאוקטובר 1989 ועד אוקטובר 1992. בגין עבירות אלה נדון המערערלתקופת מאסר של שתים עשרה שנים. הערעור על ההרשעה נדחה.
ב. המערער טען שכתב האישום אינו מפורט דיו, דבר שהקשה עליו להתגונן בפניההאשמות שיוחסו לו. אין ממש בטענה זו. המעשים אשר יוחסו למערער השתרעו על פניתקופה ארוכה ללא שניתן היה ליחס מעשה מסויים למועד מסויים מדוייק. בנסיבות אלהתאור המעשים המיוחסים למערער תוך ציון התקופה בה בוצעו המעשים, עונה על דרישותסעיף 85(4) לחוק סדר הדין הפלילי. מה גם שברור היה למערער היטב מה המעשיםהמיוחסים לו בכתב האישום, הוא ידע להתגונן בפניהם, ובנסיבות המקרה ברור שלאנגרם לו כל עיוות דין.
ג. עיקרו של הערעור הוא על קביעותיו העובדתיות של ביהמ"ש, שנעשו בהסתמך עלעדותה של המתלוננת שנמצאה מהימנה. הסניגור ביקש להתערב בנושא האמון והפנהלסתירות מסויימות, אך אלה אינן משמעותיות. העדות של המתלוננת מתחזקת בראיות עלמצבה הנפשי ונסיונות התאבדות מצידה, העדפות שהעדיף המערער את המתלוננת על פניאחיה, ושקרים של המערער.
(בפני השופטים: אור, חשין, זמיר. החלטה - השופט אור. עו"ד מרכוס למערער,עו"ד יעקב כהן למשיבה. 3.10.94).
ע.א. 4736/94 - אליהו אנג'ל ואח' נגד היועץ המשפטי לממשלה
*מתן היתר נישואין לקטינה בת 15 שנכנסה להריון(מחוזי נצרת - ת.מ.א. 302/94 - הערעור נתקבל).
א. המערער, יליד אוגוסט 1969, מבוגר מן המערערת בעשר שנים. הוא מתגורר יחד עםהמערערת, ילידת דצמבר 1979, היינו בגיל המתקרב ל-15, בדירה שכורה בטבריה.המערערת היא עתה בחודש השביעי להריונה. השניים ביקשו אישור ביהמ"ש לנישואין.חוק גיל הנישואין אוסר נישואיה של נערה שלא מלאו לה 17 שנים תמימות. סעיף 5בחוק קובע כי ביהמ"ש רשאי להרשות נישואי נערה "אם היא ילדה או הרתה לאיש אשר לוברצונה להינשא". המדינה התנגדה למתן ההיתר ולדעת המדינה הפתרון הראוי בנסיבותשנוצרו הוא ששני המערערים יכולים להמשיך לגור יחד ללא נישואין, ועם חלוף הזמןיתברר אם הם בשלים לנישואין. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה להיתר נישואין, למרותשהיה ער לעובדה שאין כבר אפשרות לבצע הפלה. הערעור נתקבל.
ב. נישואי בוסר נושאים עימם סיכון מבחינת טובתה של הנערה והצלחת הנישואין.לשם יצירת תא משפחתי בעל קשר פורמלי מחייב דרושים בגרות אישית ובחברה מתוקנתממתינים להתגבשותה של האישיות לפני שמתירים נישואין. מאידך, לדעת המחוקק, ישנסיבות שבהן כתוצאה מאיזון בין שמירת העיקרון הנ"ל לבין טובת הנערה הספציפית ישמקום למתן היתר. המחוקק הותיר בסעיף 5 הנ"ל פתח לטיפול במקרים חריגים, בהם יוכלביהמ"ש להתיר נישואין. אין פותרים בעיותיהם של בני אנוש על פי דגמים גזורים
מראש שאינם מותירים מקום להסתכלות אינדיבידואלית. שמירת כבוד האדם אינה רקסיסמה. חייב להיות לה הד וביטוי בבדיקת בעיותיו האישיות של הפרט.
ג. מבחינה תיאורטית, ניתן, כמובן, להעלות את האפשרות למסור את הילד לאימוץ.איש לא אמר זאת מפורשות, אך הדבר השתמע בין השיטין מן הטענות. כל העוסק בענייניאימוץ יודע שיש מקרים בהם מסירת הילד הוא מפלט המתקבל על ידי האם כפתרוןמציאותי. אולם יש מקרים בהם קורה שבר רגשי ונגרם כאב קשה לאם ממנה ניטל הילד.מדובר בבני זוג שהתנהגותם הכללית תקינה, הרחוקים מחברה עבריינית. הגבר הוא כיוםהמפרנס המוביל, ויש סיכוי יחסי טוב יותר ליצירת בסיס איתן לתא המשפחתי החדש, עםהילד שייוולד לתוכו, מן הסיכוי לחיים תקינים לנערה אם תחזור לבית הוריה או אםתחיה כידועה בציבור או כאם לילד ללא מעמד רשמי מוכר. בנסיבות אלה מוצדק לתתהיתר נישואין.
ד. פסק הדין ניתן מפי הנשיא שמגר. השופט גולדברג הוסיף כי אין ההריון כשלעצמוגובר על העקרון שביסוד החוק ומחייב תמיד מתן היתר לנישואין. אולם עצם העלאתאפשרות זו ע"י המחוקק למתן היתר נישואין, מלמד כי המחוקק ראה את ההריון כשיקולחשוב, אם כי לא בלעדי ויחיד, למתן היתר. ההריון כשיקול לא בא כדי לכבד את רצונהשל הנערה להינשא, אלא בא להגן על הקטין שייוולד, וביטויה בכך שייוולד להוריםנשואים, בתוך תא משפחתי שלם ולא מחוץ לנישואים.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, גולדברג, קדמי. החלטה - הנשיא שמגר, הוסיף השופטגולדברג. עו"ד מאיר בן-חיים למערערים, עו"ד גב' אורית קורן למשיב. 16.10.94).
ע.א. 5335/92 - לאה ואליהו סייג נגד האפוטרופוס הכללי
*בקשה להפחית מהסכום החדשי שנדרשו החייבים לשלם כתנאי למתן צו כינוס ופשיטת רגל(מחוזי חיפה - תיק פש"ר 31+32/92 - הערעור נדחה).
א. המערערת, לאה סייג, בעלה המנוח ובנם אליהו סייג, ערבו לחובותיו של בנםהנוסף משה סייג. הלה ברח לחו"ל והשאיר לשלושת הערבים חובות שהסתכמו בלמעלהמארבע מאות אלף ש"ח. משהגישו הנושים תביעותיהם נגד שלושת הערבים, ביקשו הללולהכריזם כפושטי רגל. האב נפטר משברון לב ונותרו שני המערערים. ביהמ"ש המחוזינענה לבקשה להוציא צו כינוס ופשיטת רגל, אך זאת בתנאי שכל אחד מהמערערים ישלם1,500 ש"ח לחודש על חשבון חובותיהם. בקשת המערערים היא כי ביהמ"ש יפחית מתשלוםזה ויעמידו על 500 ש"ח לחודש לכל אחד. הערעור נדחה.
ב. למערערת אין רכוש והכנסותיה, בעת מתן החלטת ביהמ"ש המחוזי, הסתכמו בקיצבהמאת הביטוח הלאומי בסכום של כאלף ש"ח ופנסיה של בעלה בסכום של כאלף ש"ח.המערערת היא חולת סרטן ונכותה היא בשיעור של %100. האח אף הוא חסר נכסים ורכוש,וכל הכנסתו היתה מעבודתו כזבן בחנות בגדים ומשכורתו הגיע לכ-1500 ש"ח לחודש.טענתם העיקרית של המערערים היא כי ביהמ"ש לא שקל כראוי את הנסיבות הטרגיות שלהמקרה, היינו פטירתו של האב, מחלתה של האם, והיותו של אליהו צעיר בן 27 הנאלץלשאת על כתפיו את כל צרותיה של משפחתו, וכן את העובדות שאין המערערים יכוליםלעמוד בנטל התשלום, ושכל חובות המערערים מקורם בערבות שחתמו והם לא נהנו בשוםשלב מן הכספים.
ג. גובהם של תשלומים חודשיים המוטלים על חייב בפשיטת רגל נקבע תוך התייחסותלשני שיקולים בסיסיים אלה: גובהו של החוב המוטל על החייב; יכולתו של החייבלפרוע את החוב. הסכום בו יחוייב פושט הרגל אמור לשקף במידה ראויה הן את טובתהנושים המבקשים לזכות במגיע להם והן את טובת החייב שיתאפשר לו לפרוע את חובותיועפ"י יכולתו. במקום בו אין לחייב כל יכולת להחזר חובות, או במקום בו יכולתולתשלום נמוכה ביותר לעומת החוב המוטל עליו, לא יהיה זה מתאים ליתן צו כינוס
ופשיטת רגל, שלא תהיה בו כל תועלת לנושים. בענייננו, מדובר בחוב של כ-400,000ש"ח, והיענות לבקשת המערערים פירושה פרישת התשלומים על-פני תקופה בת 400חודשים. במצב כזה לא יישמר כראוי האינטרס של הנושים.
ד. אשר לטענה כי החובות נובעים מערבותם של המערערים והם לא נהנו מן הכספים -טענה זו אינה לעניין. בהליך של פשיטת-רגל יש להתייחס לזכויות הנושים, ואיןביהמ"ש יכול להושיע את האם והאח המסכנים שהותיר החייב מאחוריו. בסיכומים שהגישב"כ המערערים מופיעה טענה חדשה, והיא שינוי בנסיבות - החמרה ניכרת במצבה של האםושינוי בהשתכרותו של הבן. אם אכן חל שינוי בנסיבות - שינוי המצדיק שינוי החלטה- על המערערים לפנות לביהמ"ש קמא, ולבקש שינוי החלטה בהתאם לסעיף 181 לפקודתפשיטת הרגל.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, גולדברג, חשין. החלטה - השופט חשין. עו"ד אביסגל למערערים, עו"ד גב' עליזה אליצור למשיב. 2.10.94).
ע.א. 2082/92 - מנחם שחם נגד פקיד שומה תל-אביב
*אי הכרה בהוצאות ריבית ע"י פקיד שומה. *אי הכרה בהוצאות רכב. *ניכויים הנובעים מאינפלציה. *שיטת ניהול ספרי חשבונות(מחוזי תל-אביב - ע.מ.ה. 141+142/86 - הערעור נתקבל בחלקו).
א. המערער הגיש דו"חות על הכנסתו עפ"י ספרי חשבונות שניהל. המשיב שם אתהכנסתו, לשנים 1982-1981, בתוקף הסמכות הקבועה בסעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה.המשיב סירב להכיר בהוצאות מימון - סכום של כ-73,000 ש"ח - שהוצאו בגין חיובבריבית של חשבון הבנק של המערער ואשתו. המערער טען כי הריבית שולמה בגין הלוואהלצרכי העסק ואילו ביהמ"ש קבע כי מאחר שמדובר בחשבון ששימש הן לצרכי העסק והןלצרכי המשפחה במעורב, ולא ניתן להפריד בין הוצאות העסק להוצאות הבית, הרישהמערער לא עמד בדרישות סעיף 17 לפקודה להוכיח שההוצאה הוצאה כולה בייצורההכנסה. סעיף אחר בשומה מתייחס להוצאות רכב. המערער לא ניהל יומן רכב כנדרשבתקנות מס הכנסה, המשיב הכיר ב-%25 מההוצאות המשתנות בלבד, וביהמ"ש אישר אתעמדת המשיב. סעיף נוסף השנוי במחלוקת מתייחס לניכוי לפי סעיף 3 לחוק מס הכנסה(ניכויים מיוחדים בשל אינפלציה). המערער תבע כי יוכר לו ניכוי זה עפ"י הסעיףהנ"ל. סעיף 7(4) לחוק הניכויים קובע כי "הניכוי לפי חוק זה לא יותר... מהכנסהשספרי החשבונות לגביה נוהלו על בסיס מזומנים או שהדיווח עליה הוא על בסיסמזומנים...". המשיב דחה את דרישת הניכוי בטענה שספרי החשבונות של המערער נוהלועל בסיס מזומנים, ולכן אף אם דווח על הכנסה לפי השיטה המצטברת אין המערער זכאילניכוי. ביהמ"ש המחוזי קבע כי אכן הדווח על ההכנסות היה בשיטת המזומנים, ולפיכךדחה גם תביעה זו של המערער. הערעור נדחה בשני הנושאים הראשונים ונתקבל בנושאהשלישי.
ב. אשר להוצאות הריבית - מדובר בריבית ששולמה בחשבון ששימש את המערער הןלצרכי העסק והן לצרכי המשפחה. המערער לא הרים את נטל הראיה החל עליו להראותשהוצאות הריבית הוצאו כולן בייצור הכנסה כדרישת סעיף 17. גם בעניין ניכויהוצאות הרכב לא ניתן לחרוג מדרישת התקנות ולאפשר התרת הניכוי בלא שהנישום יעמודבדרישות הקבועות בהן, היינו כי הנישום יצרף לדו"ח השנתי שהוא מגיש רישוםהנסיעות, בצירוף מסמכים וכד'.
ג. מאידך, בעניין הניכוי לפי חוק הניכויים יש לקבל את ערעורו של המערער.במהלך הדיון ובכתבי הטענות הוסכם, כי המערער דיווח על הכנסותיו לפי השיטההמצטברת, שכן צירף, לפי דרישת פקיד השומה, יתרות חייבים וזכאים לדו"ח. המחלוקתהיתה איפוא בשיטת הניהול של ספרי החשבונות. המערער טען כל העת כי הוא מנהל אתספריו על הבסיס המצטבר, היינו, הוצאת חשבונית עם גמר העבודה, כאשר ההכנסה
מתקבלת לאחר מכן. בעניין זה העדיף ביהמ"ש את גירסת המשיב, ואולם בדיקת החומרמעלה כי החשבוניות הוצאו בדרך כלל עם סיום העבודה ולפני קבלת התשלום, עובדההמתיישבת עם הטענה בדבר ניהול לפי השיטה המצטברת. ביהמ"ש המחוזי הגיע למסקנהשהספרים נוהלו בשיטת המזומנים גם על בסיס העובדה שפנקסי החשבונות נוהלו בשיטהחד צדדית. אולם כבר נפסק כי אין קשר הכרחי בין שיטת הרישום - כפולה או חד צדדית- לבין שיטת הדיווח על ההכנסות - מצטברת או על בסיס מזומנים. לפיכך יש לקבל אתהערעור בעניין זה.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, ד. לוין, גב' דורנר. החלטה - הנשיא שמגר. עו"דיצחק בורובסקי למערער, עו"ד יורם מרגליות למשיב. 12.10.94).
בג"צ 3180/94 - נחמיה דורון נגד ראש עירית ראשון-לציון
*הבאת חוזה לאישור מועצת העיריה בלי שצורפה חוות דעת משפטית לכתב החוזה. *המלים "נבדק ואושר" כ"חוות דעת משפטית" לצורך מילוי דרישת החוק(העתירה נתקבלה ברוב דעות המשנה לנשיא ברק והשופט בך נגד דעתו החולקת של השופטקדמי).
א. בראשון לציון מתבצע פרוייקט מקיף שעירית ראשון-לציון היא צד לו. מטעםהעיריה מטפל בפרוייקט, בהיבטיו המשפטיים, עורך-דין חיצוני (עו"ד דעואל) המתמחהבנשוא הפרוייקט. כן מלווה את הפרוייקט עורכת הדין של העיריה. חוזה הפרוייקטהובא ביום 1.6.94 לאישורה של מועצת העיר. העותר הוא חבר מועצת העיר והפנה אתתשומת לבם של חברי המועצה לדרישת החוק, כי לכתב החוזה תצורף חוות דעת משפטיתבכתב על העיסקה. על כך נענה כי על כתב החוזה מופיעות המלים "נבדק ואושר",וחתימתו של עו"ד דעואל. העותר טען כי דרישות החוק לא מולאו וביקש כי ההצבעהתידחה. ההצבעה קויימה והפרוייקט אושר. מכאן העתירה. לאחר הגשת העתירה הכינההיועצת המשפטית של העיריה חוות דעת מקיפה על דבר החוזה. עם פתיחת הדיון הציעבג"צ כי חוות הדעת תועבר גם למועצת העיריה שתחזור ותדון בעניין אך העיריההתנגדה. לפיכך נתקיים הדיון בעתירה לגופה והוחלט ברוב דעות המשנה לנשיא ברקוהשופט בך, נגד דעתו החולקת של השופט קדמי, לקבל את העתירה.
ב. המשנה לנשיא ברק: עפ"י הוראת פקודת העיריות נדרשת החלטת מועצת העיריה עלמנת לשכלל עיסקאות משפטיות, ובכללן מכירת מקרקעין, החלפתם ומישכונם. הוראה אחרתהנמצאת בחוק הרשויות המקומיות (יעוץ משפטי) קובעת כי "לא תתקשר רשות מקומיתבחוזה אלא לאחר שקיבלה חוות דעת משפטית בכתב על העיסקה". על רקע זה מתעוררתהשאלה אם הפסוק "נבדק ואושר" ממלא את דרישת החוק והתשובה היא שלילית.
ג. מטרתה של ההוראה היא לאפשר לחברי המועצה לשקול את כדאיות העיסקה על רקעבסיסה המשפטי. כן צריכה חוות הדעת לנתח אותם היבטים של העיסקה שעל רקע המצבהמשפטי, יוצרים סיכונים וסיכויים. היקפה של חוות הדעת המשפטית משתנה מענייןלעניין. כשההתקשרות החוזית היא בעניין מרכזי נדרשת חוות דעת מקיפה המנתחת אתהבעייה על מכלול היבטיה. האמירה "נבדק ואושר" אינה חוות דעת מספיקה. היא אינהמסבירה דבר ואינה מעניקה כל מידע לחבר מועצה המבקש וצריך לדעת. מדובר בפרוייקטבהיקף של כ-70 מליון דולר. כתב החוזה הוא עב כרס ובנסיבות אלה חוות דעת משפטיתבכתב צריכה להתמודד עם מגוון של בעיות ושאלות. על כן אין מנוס מהחזרת הענייןלמועצת העיריה.
ד. בעתירה התעוררה שאלה נוספת, היינו, כוחו של עו"ד חיצוני לקיים את דרישותהחוק לקבלת "חוות דעת משפטית בכתב", ושאלה אחרת - גם אם הוא מוסמך, האם אותועו"ד שטיפל בעניין רשאי לערוך את חוות הדעת המשפטית. לאור המסקנה האמורה לאנדרשת הכרעה בשאלות אלו, ונראה כי יש לתת לשתי השאלות תשובה חיובית. ברם, אפשרלהשאיר שאלות אלה בצריך עיון.
ה. השופט קדמי (דעת מיעוט): אכן, ראוי היה שתהיה לנגד עיניהם של חברי המועצהחוות דעת משפטית רחבה ומפורטת, דוגמת זו שהכינה היועצת המשפטת של העירייה מאוחריותר. ברם, בעניין דנא באה על סיפוקה, הפורמלי לפחות, הדרישה לחוות דעת משפטית,ברישום "נבדק ואושר" שרשם בשולי ההסכם עו"ד דעואל.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ברק, בך, קדמי. העותר לעצמו, עו"ד מיכאל דעואללעירייה. 5.10.94).
בג"צ 726+878/94 - כלל חברה לביטוח בע"מ ומגדל חברה לביטוח בע"מ נגד שר האוצרואח'
*תביעה לפסול חוק המגביל הקמת קרן פנסיה בהיותו נוגד את חוק יסוד: חופש העיסוק(העתירות נדחו ברוב דעות השופטים גב' שטרסברג-כהן וטל נגד דעתו החולקת של השופטד. לוין).
א. שתי העותרות פועלות בענף הביטוח מזה שנים. בשנים האחרונות ביקשה כל אחת מןהעותרות להרחיב תחומי פעילותה לתחום הביטוח הפנסיוני. שתי העותרות עברו דרךחתחתים, כאשר במשך שנה ומעלה משכו אותם המשיבים ב"לך ותקן", "לך ושוב",והעותרות התאימו עצמן מפעם לפעם לכל הדרישות שהועמדו בפניהן. לאחר שעמדו בכלהדרישות והקמת הקרן של כל אחת מן העותרות לא אושרה, פנו הללו לבג"צ. אז התבררשמדיניות המשיבים היא לא לאשר קרנות פנסיה חדשות ולא להרחיב את בסיס ההצטרפותלקרנות הפנסיה הקיימות מעבר למותר כיום. משרד האוצר היתנה אישור קרנות פנסיהחדשות בכך שיובטח כי השקעות הקרן באגרות חוב ממשלתיות יהיו באגרות חוב סחירותבלבד, ולא באגרות חוב ממשלתיות מיועדות המופקות לקרנות הפנסיה הקיימות. זאתמשום שאין הממשלה מתכוונת לסבסד קרנות פנסיה חדשות ומאידך אין באפשרותה להפסיקאת הנפקת אגרות החוב לקרנות הפנסיה הקיימות כדי שאלה לא יתמוטטו בהתחשבבגרעונות הגדולים שלהן.
ב. בעקבות פסה"ד של בג"צ בעתירה אחרת, של "עתידית קופת פנסיה בע"מ", שחייב אתהאוצר לאשר לה הקמת קרן פנסיה ולאפשר לה גם להשקיע באגרות חוב מיועדות כמולקרנות הפנסיה הקיימות, הביאה הממשלה לכנסת הצעת חוק קרנות פנסיה (קרנות חדשות)(הוראת שעה), שלפיה, בתקופת תקפו של החוק, שהוגבל למספר חודשים, לא תהיה קרןפנסיה, שקיבלה אישור לאחר כניסת החוק לתוקף, זכאית להשקיע את כספי עמיתיהבאגרות חוב מיועדות. השאלה שנותרה בפני בג"צ לדיון היתה אם החוק הנ"ל אינו סותראת חוק יסוד: חופש העיסוק. באשר לכך החליט בג"צ ברוב דעות השופטים גב'שטרסברג-כהן וטל כי בנסיבות ובנתונים הקיימים אין חוק קרנות הפנסיה הנדון סותראת חוק היסוד, ואילו השופט ד. לוין, בדעת מיעוט, סבר כי החוק הנדון סותר את חוקהיסוד ואין בכוחו למנוע הענקת האישורים לעותרות.
ג. השופט ד. לוין (דעת מיעוט): אילו היה בג"צ נדרש להכריע בעתירות על יסודהטענה בדבר חוסר תקינות מעשיהם של המשיבים על פי המשפט המינהלי, כי אז לא היהמתקשה כלל לקבוע כי דין העתירות להתקבל וכי החלטות המשיבים אינן עומדות בפניהביקורת. הטענות במישור המדיניות הכללית שהעלו המשיבים בעניינים דנא כבר נדחוע"י בג"צ בעתירתה של עתידית. כך שאלמלא נחקק חוק הפנסיה וודאי שהיה מקום לקבלאת העתירות.
ד. משנחקק החוק יש להציבו אל מול חוק יסוד: חופש העיסוק, ולבחון אם החוקשנתקבל הוא בר תוקף מחייב הוא או שמא בטל הוא מעיקרה, על היותו פוגע בזכותיסוד. סעיף 3 בחוק היסוד קובע כי כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכלעיסוק מקצוע או משלוח יד. ברם, קיים סעיף הגבלה והוא סעיף 4 בחוק היסוד שלפיו"אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה מדינת ישראל, שנועד לתכלית
ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".בענייננו נתקיים התנאי שהפגיעה בזכויות העותרים נובעת מחוק, נתקיים גם התנאי כיהחוק הפוגע הולם את ערכיה של מדינת ישראל שכן הוא בא לשמור על יציבות קרנותהפנסיה, החוק הפוגע גם נועד לתכלית ראויה, ואולם הוא עולה על הנדרש.
ה. טענת המשיבים היא כי הקמת קרנות הפנסיה החדשות, שירכשו גם אגרות חובמיועדות, יביא למשבר בשוק ההון, ואולם, המשיבים לא הוכיחו כי קיים חשש לנהירההמונית של מצטרפים לקרנות החדשות ולהעברת סכומי כסף גדולים הצבורים בקופות הגמללקרנות הפנסיה החדשות. נקיטת מדיניות זהירה ואחראית, מחושבת מצד אחד, אך מכבדתזכויות יסוד ושוויון בין סקטורים ובין גופים כלכליים מצד שני, יכולה להניבפתרונות נאותים יותר. ניתן היה להטיל הגבלות שוויוניות המרסנות את המעבר שאפשריגם היום, מקופות הגמל לאפיקי השקעה וחסכון אחרים. מכאן שהחוק אינו עומד במגבלותשבסעיף 4 לחוק יסוד חופש העיסוק, ולפיכך חוק הפנסיה בטל ויש להיעתר לעותרים.
ו. השופטת גב' שטרסברג-כהן (דעת הרוב): נכון כי אם ניתן היה להכריע בעתירותדנן ברמה הבסיסית ברמת כנות מעשיהם של המשיבים עפ"י המשפט המינהלי, כי אז ברורשדין העתירות היה להתקבל, שכן החלטות המשיבים אינן עומדות בפני הביקורת. כמו כןנכון כי עמדת המשיבים פוגעת בחופש העיסוק של העותרות. ברם, אין לומר כי חוקקרנות הפנסיה (קרנות חדשות) נוגד את חוק יסוד חופש העיסוק וכי הוא בטל. איןלומר כי הצעדים שננקטו עולים על הנדרש. חוק הפנסיה עומד בכל הקריטריונים שלסעיף ההגבלה ואין הוא בטל. לפיכך, דין העתירות להדחות.
(בפני השופטים: ד. לוין, גב' שטרסברג-כהן, טל. עוה"ד זילברשץ, אלתר, מ. שקדוש. רפאלי לעותרות, עוה"ד י. שפר, מנדל, חלד, קלמרו ופרדס למשיבים השונים.19.10.94).
ע.א. 5663/90 - הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (חברה בפירוק) נגד משה גרוס
*דרישה של כונס נכסים של חברה לבטל הסכם פרישה שהעניק פיצויי פרישה גבוהים לאחד הפקידים הבכירים שפוטרו(מחוזי ת"א - ת.א. 2010/86 - הערעור נדחה).
א. המערערת עסקה במכירת מוצרים במגזר החקלאי, ובינואר 1986 מונה לה כונסנכסים זמני. המשיב (להלן: גרוס) עבד כשכיר בחברה למעלה מ-27 שנים. הוא החלבעבודה כמנהל חשבונות ועלה בסולם הדרגות עד שמונה לתפקיד מנהל אדמינסטרטיביוגזבר של החברה. גרוס פוטר מעבודתו בחברה בשנת 1985. הסיבות לפיטורין היונעוצים בכך שבין גרוס לבין מנכ"ל החברה, מר פלק, נוצרו יחסים מתוחים והמנכ"ל לארצה יותר לעבוד עם גרוס. בהסכם הפרישה שנחתם ביוני 1985 התחייבה החברה לשלםלגרוס במועד הפרישה פיצויי פיטורין בשיעור של שתי משכורות חודשיות ברוטו לכלשנת עבודה, המשכורת תכלול את התשלומים לרכישת ביגוד וספרות מקצועית, הוצאותטלפון, החזר דמי ביטוח לאומי, הבראה, גילום רכב צמוד וכל הנלווים לשכר החודשי.כמו כן יצורף למשכורת החודשית החלק ה-12 של משכורת 13, וכן תשלם החברה אתהמיסים שיחולו על פיצויי הפיטורין במלואם. גרוס עזב את העבודה בסוף שנת 1985והחברה שילמה לגרוס 600,000 ש"ח ועוד שלושה שיקים הוצאו לקופת פיצויים שאחד מהםנפרע.
ב. מפרקי החברה היו בדעה כי סכום הפיצויים הוא בשיעור חסר-תקדים וחריג; כיההסכם שגובש בין גרוס לבין החברה נעשה בחוסר סמכות ועקב הטעייה שהיטעה גרוס אתהמנכ"ל; כי ההסכם הוא בלתי-חוקי, נעשה בחוסר תום לב ומנוגד לאינטרס החברה.לפיכך דרשו המפרקים כי גרוס יחזיר את הסכומים ששולמו לו מעבר לפיצויים של שתימשכורות ברוטו לכל שנה. משסירב גרוס להיענות לדרישה, הגישה החברה נגדו תביעהלהשבת 565,000 ש"ח. ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה והערעור על כך נדחה.
ג. ב"כ החברה טען כי בחתמו על הסכם הפרישה חרג פלק מסמכותו וכי הסכם פיצוייםכה חריג טעון אישור דירקטוריון החברה. טענה זו בדין נדחתה ע"י ביהמ"ש המחוזי.הנטל להוכיח כי פלק חרג מסמכותו מוטל על שיכמה של החברה שהיא "המוציא מחברו".גם אילו היה הסכם הפרישה חריג בתנאיו - אין די בטענה כי הסכם פיצויים כה חריגודאי טעון אישור דירקטוריון החברה. על החברה הנטל לאשש טענתה זו בראיות.מהראיות שהובאו עולה כי פלק היה מוסמך לחתום על הסכמים כהסכם הפרישה. יתירהמזאת, ביהמ"ש המחוזי קבע כמימצא-שבעובדה כי חברי ההנהלה והמינהלה של החברה,לפחות בחלקם, ובהם יו"ר הדירקטוריון, ידעו על ההסכם ולמימצא זה יש יסוד בחומרהראיות.
ד. אין גם לומר כי הסכם הפרישה הוא הסכם חריג באופן יוצא דופן. לא הובאוראיות על הנורמה המקובלת במשק הישראלי בנסיבות כגון אלו שבהן פוטר גרוס ממשרתו.משלא הובאו ראיות כאלה, רשאי היה ביהמ"ש שלא לפסול את הסכם הפרישה. אחד מאבותהחטא הוא לא בהכרח בהסכם הפרישה של גרוס, אלא בתופעות עיוותים במשק בישראל,שעובד זוכה, למעשה, בשני סוגי משכורת. משכורת אחת קרוייה ומכונה "משכורת"ומשכורת שנייה היא "הנלווים" ששוויים עשוי להגיע עד כדי משכורת ואולי אף למעלהממשכורת. כל עוד עבד, זכה גרוס במשכורת ובנלווים, ואין סיבה מדוע לא יוענקו לופיצויי פיטורין שיביאו במניין גם משכורת וגם נלווים.
ה. גם לאחר פתרון סוגיית ה"נלווים", עדיין זכה גרוס בפיצויי פיטורין גבוהים,בהתחשב בתשלום המס שהחברה נטלה על עצמה לשאת בו. אולם השאלה היא לא אם הוא זכהבפיצויי פיטורין נדיבים ביותר, אלא אם שיעור הפיצויים הוא כה חריג וכה יוצאדופן עד שהיה למעוות שיש להתערב בו ולפוסלו, והתשובה היא כי אין הדבר כך.
ו. אין גם לקבל את הטענה כי גרוס היטעה את המנכ"ל. פלק פעל בחברה ביד רמה וכלאשר אמר נעשה. פלק ידע והבין כל שהיה עליו לדעת ולהבין ואין יסוד לטענה כיהוטעה. אין גם לומר כי ההסכם נעשה בניגוד לאינטרס של החברה. מדובר בהסכם בתחוםיחסי עבודה, כאשר המנכ"ל אינו מוכן עוד לעבוד עם עובד בכיר. לא ניתן היה לכפותאת גרוס על המנכ"ל, ולפיכך, מאחר והדירקטוריון היה סבור שפלק הוא איש המפתחובעל החשיבות לחברה, היה זה בהחלט בעניינה של החברה לדאוג לשקט ניהולי ולהסכיםלסילוקו של גרוס ע"י פיטורין.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, גולדברג, חשין. החלטה - השופט חשין. עו"ד יהודהי. מוריץ למערערת, עו"ד ערן פלס למשיב. 2.10.94).
ע.א. 1842/90 - אורי בר לב ואח' נגד פנינה (לוינזון) רפפורט ואח'
*נטל ההוכחות בתביעה למתן חשבונות בשותפות ותביעה כספית נגד אחד השותפים(מחוזי ת"א - ה.פ. 623/77 - הערעור נדחה).
א. בין המערערים לבין בעלה של המשיבה היתה שותפות לבניית בית בת"א. הבעל נהרגבמהלך שירות מילואים והמשיבה ניהלה את הקמת הבית. בסופו של דבר, לאחר פעולותשונות, הצליחה לסיים את הבניה ולמסור את הדירות לרוכשים. המערערים טענו כיהשותפות נשאה רווחים ודרשו את חלקיהם ברווחים, ואילו המשיבה טענה כי הפעילותנסתיימה בהפסד. המערערים הגישו תביעה למתן חשבונות וכן תביעה לסכום כסף שנראהלהם כרווחי השותפות. לאחר שהדיון עבר הליכים שונים, הורה ביהמ"ש המחוזי כי ספריהחשבונות ייבדקו ע"י רואה חשבון. המשיבות הגישו דו"ח של רואה החשבון (להלן:חשבון ארדנבוים). המערערים השיגו על חיובים והיעדר זיכויים ספציפיים, ולאחרשבאת-כוח המערערים חקרה חקירה נגדית את רואה החשבון, ביקשה שביהמ"ש יקבל אתחשבון ארדנבוים בתיקונים המתחייבים מן ההשגות שהיא העלתה. לדעתה, לאור ההשגותשלה מסתכם הרווח של השותפות במאות אלפי לירות. ביהמ"ש קבע כי לאחר שהמערערים
הסכימו להסתמך על חשבון ארדנבוים, בכפיפות לתיקוני ליקויים, הרי הנטל להוכחתהליקויים עבר למערערים. לגוף העניין בחן ביהמ"ש את השגות המערערים אחת לאחת,מצא מספר רישומים מוטעים, אך הגיע למסקנה כי גם אם יתוקנו רישומים אלה, וגם אםתתקבל טענת המערערים כי אין המשיבה זכאית לדמי ניהול, למרות שלדעת ביהמ"שהמחוזי היא זכאית לדמי ניהול, עדיין הסתיימה העיסקה בהפסד. הערעור נדחה.
ב. ביהמ"ש העליון, בשלושה פסקי דין, הגיע למסקנה כי המשיבה הוכיחה באופןפוזיטיבי כי העסק נסתיים בהפסד ואין היא חייבת דבר. לפיכך, כל הדיון בשאלת נטלההוכחה מיותר. עם זאת התייחסו שופטי ביהמ"ש העליון לעניין נטל ההוכחה בתביעהלמתן חשבונות, כאשר על התובע להוכיח את זכותו לקבל חשבונות ועל המשיב להוכיח אתנכונות החשבונות. בשלשת פסקי הדין היו הבדלי גישות באשר לשאלה מה נטל ההוכחהבתביעה כספית המתלווה לתביעה למתן חשבונות. מה על התובע להוכיח במקרה כגון דאומה על הנתבע להוכיח. בסופו של דבר, כאמור, נדחה הערעור, שכן במקרה הנדון עמדההמשיבה בנטל ההוכחה בדבר טענתה להפסדים של השותפות.
(בפני השופטים: אור, קדמי, גב' דורנר. עו"ד היימן למערערים, עו"ד מ. כספילמשיבים. 16.10.94).
ע.פ. 91+352/92/5826 - סועד סאקר נגד מדינת ישראל
*הרשעה ברצח על רקע חבלני(מחוזי ת"א - ת.פ. 35/91 - הערעור נדחה).
א. המערערת הורשעה בכך שיחד עם שלושה אחרים, עבדאללה אגבריה, מובראק אבומובראק ושריף אל פלח רצחה יהודי ביפו. עבדאללה ומובארק הועמדו למשפט נפרד,הורשעו ברצח ונדונו למאסר עולם, ואילו שריף שהיה קטין בעת האירוע הואשם בנפרדונעשתה עמו עיסקת טיעון. עפ"י עיסקה זו הודה באשמה, ונדון ל-20 שנות מאסר. לאחרמכן הופיע שריף כעד מדינה במשפטיהם של השותפים לרבות משפטה של המערערת. הקביעותהעובדתיות של בית המשפט מבוססות בעיקר על עדותו של שריף שהיתה אמינה בעיקריהדברים. על פי גירסתו זממו עבדאללה ומובארק לרצוח את המנוח, כדי לתת ביטוילנטייתם הלאומנית, ולהוכיח לאלה שהטילו בהם חשד שהם משתפי פעולה, כי אין ממשבחשד זה. למימוש מטרה זו הכניסו השניים את שריף ואת המערערת לסוד הענין. למחרתהיום בוצע הרצח ולפי תיאורו של שריף השתתפה המערערת במכות שהונחתו על המנוח,לאחר ששריף הביא אותו בערמה למקום העבודה של המנוח במרפדיה. ביהמ"ש המחוזיהרשיע את המערערת ברצח וגזר לה מאסר עולם והערעור נדחה.
ב. ההגנה ביקשה שלא לסמוך על עדותו של שריף. אכן, אין ספק כי מדובר בצעיר בעלאופי שלילי וגם קיימות סתירות מרובות בין הגירסאות השונות שהושמעו על ידו. ברם,ביהמ"ש המחוזי בדק היטב את עדותו על כל היבטיה והגיע למסקנה שעדותו משקפת נכונהאת האירועים בהם היה מעורב. אין חולקין כי שריף היה עד מדינה ועדותו טעונהסיוע. בעדות היו מספר נקודות אובייקטיביות המאשרות את נכונות הסיפור של שריף.אולם נקודות אלה, אפילו תומכות באמינותו, אין בהן כדי לשמש "סיוע" במובן הטכנימשפטי לעדותו של שריף, כל עוד אין הן קושרות, באופן בלתי תלוי בעדות עד המדינה,את המערערת לעבירה נשוא האישום. ביהמ"ש המחוזי היה מודע לכך ומצא את הראיההמסייעת בהודעותיה של המערערת עצמה בעת חקירתה. ביהמ"ש ציין כי ניתן היה להשתיתאת פסק הדין המרשיע על שתי נוסחאות מקבילות: אפשר להשקיף על עדותו של שריףכראייה מרכזית ועל הודעות המערערת כעדות מסייעת, אך ניתן גם לראות בהודעותהמערערת את הראייה המרכזית ולקבל את עדות שריף כ"דבר מה נוסף" להודעות אלה.
ג. מבחינת המבנה המשפטי ישנן עילות שונות המאפשרות מתן פסק דין מרשיע:השתתפות פעילה במעשה הרצח בכך שהמערערת הנחיתה מכות בכלי ברזל על ראשו של
המנוח; גם אם השימוש באלימות ישירה לא הוכח במידה מספקת, הרי משהשתתפה המערערתבקשירת הקשר עם שותפיה ביום שקדם לביצוע הרצח ומשהתמידה בהשתתפות במשימה ביוםהביצוע במסגרת מימוש הקשר ניתן להרשיעה לפי הילכת הקשר; גם בלי להיזקק להילכתהקשר מהווה עצם נוכחותה במקום הפשע משום שותפות בביצוע הפשע.
(בפני השופטים: בך, גולדברג, זמיר. החלטה - השופט בך. עו"ד בנימין אהרוןלמערער, עו"ד גב' אתי כהנא למשיבה. 9.10.94).
בש"א 3768/94 - ג'בריל סראחנה נגד צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ
*הארכת מועד להגשת ערעור עד לאחר שיתברר, במשפט אחר, אם יש צורך בערעור(בקשה למתן ארכה להגשת ערעור - הבקשה נתקבלה).
א. המערער נפגע בתאונת דרכים ותבע את הנהג הפוגע ואת המבטחת שלו - המשיבה.התביעה נגד המשיבה נדחתה בפסק דין חלקי בשל כך שנקבע כי הנהג ביצע "הסעה בשכר"שאינה מבוטחת. לאחר מכן ביקש המבקש לצרף את "קרנית" כנתבעת נוספת ובקשתונתקבלה. עתה מתנהל הדיון נגד הנהג וקרנית. לפני שחלף המועד להגשת הערעור נגדהמשיבה, הגיש המבקש בקשה למתן ארכה להגשת ערעור זה, עד לאחר שתוכרע תביעתו נגדקרנית. לטענתו, אם יזכה בתובענה נגד קרנית הרי הערעור נגד המשיבה יהיה מיותר.בקשתו נתקבלה והמועד להגשת הערעור הוארך עד לתום שבועיים מעת שיינתן פסק הדיןבתביעתו נגד קרנית.
ב. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה בטענה כי לחברת הביטוח אינטרס, שיש להגן עליו,לסיים במהירות את ההתדיינות עם המבקש. באשר לכך יש לציין כי מול אינטרס זה שלהמשיבה עומד האינטרס הברור של המבקש שלא להגיש ערעור העשוי להתברר כבלתי נחוץוכן האינטרס של ביהמ"ש העמוס לעייפה, שלא לפתוח תיק ערעור, על כל הכרוך בכךמבחינת הטיפול המינהלי הנדרש, כאשר יש סיכויים רבים לכך שהערעור יתבטל בסופו שלדבר. עריכת איזון בין האינטרסים של הצדדים הנוגעים בדבר מובילה לכלל מסקנה כייש להיעתר לבקשת המבקש.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. עו"ד ר. חן למבקש, עו"ד ר. פלד למשיבה. 10.10.94).
ע.פ. 1885+1896/93 - מדינת ישראל נגד פלוני
*הרשעה בעבירות מין של אב בבתו וקולת העונש(ערעור וערעור נגדי - הערעור של המדינה על קולת העונש נתקבל).
א. המשיב הורשע ברשימה ארוכה של עבירות מין ובהן אונס, מעשה סדום, מעשהמגונה, והתעללות בקטין, וכל זאת ביחס לבתו הקטינה וכן במעשה מגונה ובהתעללותביחס לבת קטינה אחרת. בגין כל אלה נדון המערער ל-6 שנים מאסר בפועל ו-3 שניםמאסר על תנאי. המערער ערער על חלק מן ההרשעה וערעורו נדחה ואילו המדינה ערערהעל קולת העונש וערעורה נתקבל.
ב. באשר לערעורו של המערער - הרשעתו מבוססת כראוי על האמון שניתן לדבריה שלהבת ועל הסיוע הדרוש שנמצא לדבריה. לפיכך יש לדחות את הערעור על ההרשעה. מאידךיש ממש בערעורה של המדינה על קולת העונש. המערער ביצע במשך תקופה של שנתייםשורה של עבירות מין בשתי בנותיו. העונש שהוטל עליו בגין מסכת קשה של מעשיםשעשה, נופל במידה ניכרת מרמת הענישה הראויה. רק משום שאין ביהמ"ש העליון ממצהאת הדין בערעור הוחלט להעמיד את ענשו של המשיב על 9 שנים מאסר בפועל ו-3 שניםמאסר על תנאי.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ברק, חשין, גב' שטרסברג-כהן. עו"ד גב' רבקה לויגולדברג למערערת, עו"ד ר. גולן למשיב. 16.10.94).
ע.א. 5792/90 - חמו יצחק נגד פקיד שומה חיפה
*פסילת ספרים בשל אי רישום תקבולים (הערעור נדחה).
מבקר מס הכנסה צפה לעבר חנותו של המערער וראה כיצד קיבל מידילקוחה שטר של 50 ש"ח והטמין אותו במקום בו עמד, כנראה במגירה, מאחורי הדלפק.הקופה הרושמת ניצבה במרחק של כמטר אחד מהמקום בו עמד המערער, אך המערער לא רשםדבר בקופה והמשיך בעיסוקיו. המבקר שצפה ועוד מבקר שנילווה אליו נכנסו לחנותוביקשו מן המערער לאפשר להם להיכנס אל מאחורי הדלפק לשם עריכת ביקורת. המערערחסם את דרכו של המבקר ואשת המערער התנפלה בצעקות על המבקר ודרשה ממנו להסתלק.בסופו של דבר נאלצו המבקרים לעזוב את החנות מבלי לערוך בה את הביקורת שלשמהבאו. פקיד השומה פסל את ספריו של המערער בגין אי רישום התקבול של 50 ש"ח.בערעור לביהמ"ש המחוזי הכחיש המערער שקיבל תקבול כלשהו מבלי לרשמו וטען כי מןהמקום בו ניצב המבקר כלל לא יכול היה לראות אם התקבול נרשם אם לאו. באשר לכךשלא נתן למבקר לבדוק את המקום, טען המערער כי המבקר אמנם אמר שהוא ממס הכנסה,אך לא הציג תעודה כלשהי ובטרם הספיק להגיב קראה אשתו בקול "גנב" והמבקר ברחמהחנות. ביהמ"ש המחוזי האמין לגירסת המבקר ודחה כבלתי מהימנה את גירסות המערערואשתו. לפיכך דחה את ערעורו של המערער על השומה. הערעור נדחה. ביהמ"ש המחוזישקל שקילה זהירה את כל הראיות שהובאו בפניו ומסקנתו משקפת הכרעה עובדתית מובהקתשאין עילה להתערב בה.
(בפני השופטים: מצא, קדמי, גב' שטרסברג-כהן. החלטה - השופט מצא. עו"ד שמעוןצח למערער, עו"ד גב' אתי כהנא למשיב. 6.10.94)
בש"פ 5653/94 - עמרם אביחיל נגד מדינת ישראל
*עיכוב ביצוע גז"ד מאסר עד לשמיעת הערעור (בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין - הבקשה נדחתה).
המבקש הורשע בעבירות של החזקתנשק ונסיון לחבול בחומר נפץ, ונדון ל-22 חודשים מאסר בפועל ושנתיים מאסר עלתנאי. בקשתו לעכב את ביצוע גזר הדין עד לאחר שמיעת הערעור נדחתה. הסניגור טעןכי ביהמ"ש קמא טעה בהרשעת המבקש ולענין זה ניתח את פסק הדין לארכו ולרחבו.נתעלם מן הסניגור כי טענותיו יפות הן לערעור, אך לא להליך של עיכוב ביצוע שלגזר דין. בכל הטיעונים של הסניגור, בין כל טיעון לעצמו ובין בהצטברם יחדיו, איןכדי לערער את עיקרי פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי. טוען הסניגור כי המבקש היהמשוחרר שנתיים, מאז שהוגש כתב האישום ועד לגזר-הדין, וכי אין חשש כי יימלטמחובת הדין. אולם, בינתיים נפל דבר והמבקש הורשע בדינו וענשו נגזר ללכת לביתהסוהר. הלכה קבועה היא כי עונש מאסר המוטל יש להתחיל מיד בריצויו, אלא אםנתקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות דחיה, וכאלה אין בענייננו.
(בפני: השופט חשין. עוה"ד צדוק חוגי ודוד שפיגל למבקש, עו"ד גב' מיקי חשיןלמשיבה. 21.10.94).
בג"צ 4031/94 - ארגון "בצדק" ואח' נגד ראש ממשלת ישראל ואח'
*מינויו של גונן שגב לשר (העתירה נתקבלה ברוב דעות הנשיא שמגר והשופטים גולדברג וטל נגד דעתם החולקתשל השופטים אור וחשין).
עניינה של העתירה התפלגותם של שלושה חברי כנסת מסיעת"צומת בכנסת" והפיכתם לסיעה עצמאית. השאלה שהתעוררה היא אם יכולים השלשה או מימהם להתמנות כשרים או כסגני שרים. אין חולקין כי חבר כנסת שפרש מסיעתו אינויכול להיות לשר או לסגן שר בתקופת כהונתה של אותה כנסת, והשאלה היתה אם כאשרמדובר בהתפלגות של סיעה חל הסעיף האוסר כהונתם של הפורשים להיות שרים. לענין זההחליט בג"צ ברוב דעות הנשיא שמגר והשופטים גולדברג וטל, בשלושה פסקי דין, כיאין חברי הכנסת מסיעה מתפלגת יכולים להיות שרים. לעומתם סברו השופטים אור
וחשין, בשני פסקי דין, כי כשם שסיעה מתפלגת נהנית מכל הזכויות של סיעה בכנסת,בהבחנה מחבר כנסת בודד שפורש מסיעתו, כך הדין גם לעניין כהונתם כשרים או סגנישרים. במסגרת פסקי הדין נדונו בהרחבה דרכי פרשנות שונים המתייחסים לפירושם שלחוקים, החלטות הכנסת, סדרי הדיונים, כוונות המחוקק והדברים כפי שהם משתמעיםמלשונו של החוק. חמשת פסקי הדין משתרעים על פני 95 עמודים.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, גולדברג, אור, חשין, טל. עוה"ד ישעיהו שנלרואליצור לילינטל לעותרים, עו"ד גב' נילי ארד לממשלה, עו"ד רענן הר-זהב לגונןשגב, אלכס גולדפרב וסיעת יעוד, עו"ד דוד רותם לאסתר סלמוביץ. 13.10.94).
ע.א. 287/93 - קטלין שחק ואח' נגד איתן שחק
*מזונות לאשה (הערעור נתקבל בחלקו).
בביהמ"ש המחוזי התבררה תביעתו של המשיב להפחתת מזונותלמערערים ותביעת המערערים להגדלת המזונות. ביהמ"ש ביטל את חיובו של המשיבלמזונות אשתו לאור השתכרותה. המשיב חוייב בתוספת תשלום למערערים אם תימכר הדירהבה הם מתגוררים עתה, בעקבות תביעתו לפירוק השיתוף התלויה ועומדת בביהמ"ש.הערעור נתקבל בחלקו. חובת המשיב לשאת במזונות אשתו בוטלה בתוקף מיום 20.5.91.פסה"ד ניתן ביום 3.12.92. אין ללמוד מכך כי היתה כוונה לכך שתקום חובה של האשהלהחזיר סכום כלשהו ששולם לה בתקופה מיום 20.5.91 עד ליום מתן פסה"ד ואשר בוודאיכבר צרכה אותו. השתכרותה אינה מפליגה - כ-1400 ש"ח לחודש כאשר סמוכים על שולחנהשני ילדיה - ואין לחייבה בהחזר תשלום כלשהו ששולם כבר. למקרה ותימכר דירת בניהזוג בעקבות פירוק השיתוף קבע ביהמ"ש חיוב של המשיב בתוספת תשלום מזונות סכוםהמסתכם בכ-175 דולר לחודש. סכום זה אינו מכסה אלא כשליש מן ההוצאה הצפויה וישלהעמידו על סכום שווה ערך של כ-250 דולר. פרט לכך יש לדחות את הערעור.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, ד. לוין, אור. החלטה - הנשיא שמגר. עו"ד מאירמורגנשטרן למערערים, עו"ד גב' נורית פיש למשיב. 22.9.94).
בש"פ 4970/94 - וואל אל עזיז אבואדי נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (בריחה משוטרים שניסו לעצור מכונית. *נסיון לדרוס את השוטר. *סמים) (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
העורר, תושב עזה, נהג בשעת לילהמאוחרת באזור רמת השרון במכונית בה היו שלושה אנשים נוספים, תושבי יו"ש. רכבמשטרה שהבחין במכונית ביקש לעכב את המכונית לבדיקה. העורר לא שעה להוראת שוטר,ניסה לדרוס אותו ופתח במנוסה. השוטר פתח באש לעבר המכונית שנמלטה מהמקום. לאחרמכן אותרה המכונית ונלכדו נוסעיה. הוברר שכתוצאה מהיריות נהרג אחד הנוסעים.במכונית היו סמים והעורר נהג בה כשלא היה בידו רשיון נהיגה. ביהמ"ש המחוזי סברכי מיכלול הנסיבות מעיד כי אם ישוחרר העורר מהמעצר עלול הוא לסכן את שלוםהציבור. השופט קבע עוד כי אין להסתפק בחלופת מעצר, מה גם שהעורר איננו תושבישראל. הערר נדחה. מתוכן הראיות מצטיירת תמונה של עבירות חמורות מאוד שבוצעובנסיבות חמורות ושבידי התביעה יש ראיות המספיקות לכאורה להוכחתן.
(בפני: השופט מצא. עו"ד אברהם קלמנוביץ לעורר, עו"ד גב' סיגל קוגוט למשיבה.19.7.94).
בג"צ 4965+4990/94 - יהוידע קהלני ואח' נגד שר המשטרה ואח'
*מניעת פגישה בין עצור לעורך דין (העתירות נדחו).
העותרים נעצרו בחשש לפעילות טרוריסטית. ראש צוות החוקרים,ולאחר מכן הרשות המאשרת לפי החוק, החליטו למנוע פגישתם של העותרים עם פרקליטלתקופה של עד 15 ימים. ההחלטות האוסרות על העותרים להיפגש עם עורכי דינם הןנשוא העתירות והעתירות נדחו. אין ספק כי כדי שתימנע פגישה בין העצור לבין עו"ד
לא די בכך שמניעת המפגש תקדם את החקירה. הדגש הוא על הנזק העלול להיגרם לבטחוןהמדינה אם לא תימנע הפגישה, כשעל בעל הסמכות שבידו למנוע את המפגש להראות כיהתקיימה העילה להחלטתו, דהיינו, כי מניעת הפגישה דרושה מטעמים של בטחון המדינה.בענייננו, לאחר בירור מעמיק עם ראש מחלקת חקירות בשב"כ, בדלתיים סגורות וביהעדרבאי כוח העותרים בהסכמתם, שוכנע בג"צ כי אמות המידה האמורות עמדו ביסוד ההחלטותנושאי עתירות אלו. בנסיבות המקרה ההחלטות הינן כורח המציאות בהתחשב במהותהחקירה ובמהות העבירות בהן חשודים העותרים.
(בפני השופטים: גולדברג, אור, חשין. החלטה - השופט גולדברג. עו"ד מנעוורצברגר לעותרים, עו"ד בלס למשיבים. 12.9.94).
בש"פ 4418/94 - בסאם ברכה עגלוני נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (גניבת כלי רכב ופירוקים)
(ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה). העורר ואחיו הואשמו בעבירותשעיקרן קבלת כלי רכב גנובים, שינוי זהותם, פירוקם ומסחר בהם או בחלקיהם. ביהמ"שהמחוזי הורה על מעצר העורר ואחיו עד תום ההליכים. אחיו של העורר לקח על עצמו אתהאשמה בכל העבירות שיוחסו לשניים והעורר ערער על מעצרו עד תום ההליכים. העררנדחה. ביהמ"ש המחוזי קבע כי יש ראיות לכאורה נגד העורר ועפ"י בדיקת חומר הראיותצדק ביהמ"ש המחוזי במסקנתו. נותרת השאלה אם התשתית העובדתית האמורה מקימה עילהלמעצרו של העורר והתשובה לכך היא חיובית. עילת המעצר היא בכך שהעורר בהתנהגותוובמעשיו מסכן את שלום הציבור כאמור בסעיף 21(א) סיפא לחוק סדר דין הפלילי.התובעת טוענת, בצדק, כי עבירה של גניבת רכב ופירוקו לצורך מכירת חלקיו הפכהלמכת מדינה. ההלכה הפסוקה מתייחסת לעבירה זו כעבירה המצדיקה החזקה במעצר עד תוםההליכים בעילה של סיכון שלום הציבור.
(בפני: השופט ד. לוין. עו"ד גב' ל. צמל לעורר, עו"ד גב' דפנה ביינווללמשיבה. 24.8.94).
ב ת ו כ ן
* בג"צ 4562/94 - העמדה לדין בבימ"ש צבאי של תושב עזה שביצע פיגוע בישראלים ─ בהודו ....................................................194 ─* דנג"צ 2751/94 - החלטת בג"צ לדחות עתירה נגד "מינוי פוליטי" של קונסול כללי ─ בברלין. *סדרי העבודה הנכונים בבדיקת מועמדות לתפקידים ─ בכירים ...................................................194 ─* על"ע 826/94 - קבלת ערעור עו"ד על הרשעתו והחזרת הדיון ע"י ביה"ד הארצי ─ לאותו הרכב של ביה"ד האזורי שישב בדיון הראשון .............195 ─* ע.פ. 3273/93 - הרשעה בעבירות מין שביצע המערער בבתו הקטינה במשך 10 שנים ─ וטענות נגד היעדר פירוט מספיק בכתב האישום .................196 ─* ע.א. 4736/94 - מתן היתר נישואין לקטינה בת 15 שנכנסה להריון ..............196 ─* ע.א. 5335/92 - בקשה להפחית מהסכום החדשי שנדרשו החייבים לשלם כתנאי למתן ─ צו כינוס ופשיטת רגל ......................................197 ─* ע.א. 2082/92 - אי הכרה בהוצאות ריבית ע"י פקיד שומה. *אי הכרה בהוצאות ─ רכב. *ניכויים הנובעים מאינפלציה. *שיטת ניהול ספרי חשבונות..198 ─* בג"צ 3180/94 - הבאת חוזה לאישור מועצת העיריה בלי שצורפה חוות דעת משפטית ─ לכתב החוזה. *המלים "נבדק ואושר" כ"חוות דעת משפטית" לצורך ─ מילוי דרישת החוק .........................................199 ─* בג"צ 726+878/94 - תביעה לפסול חוק המגביל הקמת קרן פנסיה בהיותו נוגד את ─ חוק יסוד: חופש העיסוק ................................200 ─* ע.א. 5663/90 - דרישה של כונס נכסים של חברה לבטל הסכם פרישה שהעניק פיצויי ─ פרישה גבוהים לאחד הפקידים הבכירים שפוטרו .................201 ─* ע.א. 1842/90 - נטל ההוכחות בתביעה למתן חשבונות בשותפות ותביעה כספית נגד ─ אחד השותפים ..............................................202 ─* ע.פ. 91+352/92/5821 - הרשעה ברצח על רקע חבלני ...........................203 ─* בש"א 3768/94 - הארכת מועד להגשת ערעור עד לאחר שיתברר, במשפט אחר, אם יש ─ צורך בערעור ..............................................204 ─* ע.פ. 1885+1896/93 - הרשעה בעבירות מין של אב בבתו וקולת העונש ............204 ─* ע.א. 5792/90 - פסילת ספרים בשל אי רישום תקבולים .........................205 ─* בש"פ 5653/94 - עיכוב ביצוע גז"ד מאסר עד לשמיעת הערעור ...................205 ─* בג"צ 4031/94 - מינויו של גונן שגב לשר ...................................205 ─* ע.א. 287/93 - מזונות לאשה ..............................................206 ─* בש"פ 4970/94 - מעצר עד תום ההליכים (בריחה משוטרים שניסו לעצור מכונית. ─ *נסיון לדרוס את השוטר. *סמים) ............................206 ─* בג"צ 4965+4990/94 - מניעת פגישה בין עצור לעורך דין ......................206 ─* בש"פ 4418/94 - מעצר עד תום ההליכים (גניבת כלי רכב ופירוקים) .............207 ─
─