בג"צ 1036/91 - ולנטינה דרבגדסריאן נגד אליאס דרבגדסריאן
*סמכות דיון בבני עדה נוצרית שאחד מהם "נכרי"(העתירה נתקבלה).
א. העותרת היא אזרחית רומניה בת העדה המזרחית (אורתודוכסית). היא נישאהב-1977 ברומניה - בנישואין אזרחיים ודתיים - למשיב. המשיב הוא אזרח ישראלי. עלהשתייכותו הדתית נטושה מחלוקת בין הצדדים. המשיב טוען שהוא בן העדה המזרחיתוהעותרת טוענת שהמשיב הוא בן העדה הלטינית (קתולית). בני הזוג מתגוררים בישראלמאז נישואיהם ולהם שלושה ילדים. העותרת פנתה לביהמ"ש המחוזי בתביעת מזונותומדור שקט. המשיב פנה לאחר מכן לביה"ד של העדה המזרחית בתביעת גירושין. כן ביקשצו האוסר על העותרת להכנס לדירת בני הזוג. העותרת טוענת כי ביה"ד אינו מוסמךלדון בעניינים שנתבקש לדון בהם. טעמיה הם שניים: ביה"ד של העדה המזרחית מוסמךלדון רק כאשר שני בני הזוג הם בני העדה ולטענתה המשיב אינו בן העדה המזרחית;העותרת היא "נוכרית" ולפי סעיף 54 לדבר המלך במועצה אין ביה"ד של העדה הדתיתמוסמך לדון בתביעת גירושין בין בני העדה, כאשר אחד מבני הזוג הוא נוכרי. מנגדטוען המשיב כי הוא בן העדה המזרחית וכן כי לביה"ד יש סמכות לדון כאשר רק אחדמבני הזוג הוא נוכרי. העתירה נתקבלה.
ב. צודקת העותרת בטענתה כי גם אם המשיב הוא בן העדה המזרחית, די בכך שאחדמשני בני הזוג הוא נוכרי כדי לשלול את סמכותו של ביה"ד הנוצרי הדתי. לאחר דיוןבפירוש הסעיפים 54 ו-64 לדבר המלך במועצה סיכם ביהמ"ש העליון את המצב המשפטיכדלהלן: סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני זוג המשתייכים לאותה עדהדתית נוצרית מוכרת, שאינם נוכרים, נתונה לבית הדין של העדה הנוצרית; סמכותהשיפוט כאשר אחד מהם או שניהם נוכרים, נתונה לביהמ"ש האזרחי, אך ביהמ"ש אינומוסמך ליתן פסק דין של התרת או הפקעת נישואין; כאשר הגבר והאשה משתייכים לעדותנוצריות שונות, תהה סמכות השיפוט נתונה לאותו בימ"ש או ביה"ד אשר נשיא ביהמ"שהעליון יקבע עפ"י הסמכות הנתונה לו בחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקריםמיוחדים). לעניין זה אין נפקא מינה אם שני בני הזוג הם אזרחי ישראל או אחד מבניהזוג או שניהם נוכרים. ביהמ"ש או ביה"ד ששיפוטו נקבע ע"י נשיא ביהמ"ש העליוןיהיה מוסמך ליתן פס"ד של התרת או הפקעת נישואין.
ג. בענייננו, אחד מבני הזוג (העותרת) היא נכריה ועל כן אין לביה"ד של העדההנוצרית המוכרת סמכות בענייני נישואין וגירושין ומזונות של בני הזוג. די בכךכדי להביא לקבלת העתירה. המשך ההתדיינות בין הצדדים בעניין הגירושין מותנהבהכרעה בשאלה אם הם בני אותה עדה נוצרית מוכרת אם לאו. אם הם בני אותה עדהדתית, סמכות השיפוט בענייני נישואין, גירושין ומזונות שלהם בידי ביהמ"ש המחוזי.אם הם בני עדות דתיות שונות, סמכות השיפוט תקבע ע"י נשיא ביהמ"ש העליון. ביהמ"שאו ביה"ד שיוסמך ע"י הנשיא יוכל להתיר או להפקיע את נישואיהם.
ד. באשר לשאלה אם ביה"ד של העדה המזרחית מוסמך לדון בתביעת המדור שהוגשה לו -התשובה היא שלילית, אם בשל נוכריותה של העותרת ואם בשל חוסר הסכמתה.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ברק, אור, מצא. החלטה - המשנה לנשיא ברק. עו"דיוסף בן מנשה לעותרת, עו"ד כמיל מוסא למשיב. 14.11.94).
רע"א 5892/94 - אסיה טוכמן ואח' נגד שמעון טוכמן ואח'
*פיצול דיון בתביעת נזיקין לקבוע תחילה את שאלת האחריות(בקשה לרשות ערעור על החלטה בעניין פיצול דיון - הבקשה נשמעה כערעור והערעורנתקבל).
א. בביהמ"ש המחוזי בת"א הוגשה תביעת נזיקין בגין חבלות קשות שחבל המשיבהראשון באשתו, המבקשת. בקשר לכך הורשע המשיב בעבירה של נסיון לרצח ונדון ל-10
שנות מאסר. בתביעת הנזיקין שהגישו המבקשים נטען כי גם המשיבים השניה והשלישי,מדינת ישראל וד"ר ידין שלמה, אחראים לנזק בשל התרשלות מצידם. הוכחת הנזק כרוכהבקבלת חוות דעת של שבעה רופאים, דבר הכרוך בהוצאה של עשרות אלפי שקלים. מטענותהמבקשת ניתן להבין שרק אם תוכח אחריות המשיבים 2 ו-3 יהיה טעם להשקיע את ההוצאההאמורה. המבקשים ביקשו לפצל את הדיון כך שתחילה תידון שאלת האחריות ורק לאחרמכן שאלת גובה הנזק. המשיבים הביעו הסכמתם לכך. כשהגיע התיק לדיון בפני שנירשמים של ביהמ"ש המחוזי במסגרת קדם משפט הורה כל אחד מהם על פיצול הדיוןכמבוקש. אולם כשהגיע התיק לדיון בפני שופטת ביהמ"ש המחוזי החליטה השופטת "אניבדעה... כי שאלת פיצול הדיון צריכה להיות בשיקול דעתו של השופט השומע ראיותבתיק... ואני מחליטה כי הדיון לא יפוצל". על החלטה זו הוגשה הבקשה לרשות ערעורשנדונה כערעור והערעור נתקבל.
ב. בדרך כלל, לא תתערב ערכאת הערעור בהחלטתו של השופט הדן בעניין אם ראוילפצל את הדיון אם לאו. אך הנסיבות בענייננו הן מיוחדות ומצביעות בבירור על כךשראוי כי הדיון יפוצל. ראשית, מוסכם על כל הצדדים שזו הדרך הראוייה בנסיבותהמקרה. ביהמ"ש אמנם אינו כבול להסכמות הצדדים אך יש משקל להסכמה כזאת, ובפרטשהיא מעוגנת בנסיבותיו של המקרה. שנית, ביהמ"ש לא נימק על שום מה לא מקובלתעליו בקשת כל הצדדים לדיון וכן החלטות שני הרשמים שהחליטו על פיצול הדיון.שלישית, לעצם העניין, פיצול הדיון ראוי ומתבקש בנסיבות המקרה. המבקשים הינם דליאמצעים והוצאה של עשרות אלפי שקלים על תשלום למומחים רפואיים היא למעלהמכוחותיהם הכספיים, אלא אם כן יוברר שיש להם ממי לגבות את נזקיהם.
(בפני: השופט אור. עו"ד דב מרקמן למבקשים, עו"ד א. לוריה למשיב, עו"ד א.זאואר למשיבים האחרים. 15.11.94).
על"ע 2335/94 - הועד המחוזי של לשכת עוה"ד ת"א נגד פלונית
*חתימת עו"ד על צוואה כי המצווה "בדעה צלולה" וכתיבת מכתב באותו יום לעו"ד אחר כי המצווה במצב שכלי שאינו מאפשר לה פעולות משפטיות. *הסתמכות ביה"ד המשמעתי על אמרה במשטרה לפי סעיף 10 לפקודת הראיות והאם יש צורך בחיזוק לאמרה בדיון המשמעתי(הערעור נתקבל בחלקו).
א. המשיבה ערכה צוואה ללקוחה (להלן: המנוחה). בעת החתמת המנוחה על הצוואההסתבר למשיבה כי במועד כלשהו לפני כן חתמה המנוחה על מסמכים שונים בפני עו"דסקץ'. המשיבה, הצהירה, בתור עדה, על גבי הצוואה, שהמנוחה חתמה על הצוואה "בדעהצלולה ובהכרה מלאה, מרצונה החופשי..." ובאותה רוח גם הצהירה בפני ביהמ"ש לאחרפטירת המנוחה כי "המנוחה חתמה על הצוואה בהיותה בהכרה מלאה... בדעה צלולה...".מאידך הצהירה המשיבה, על גבי הצוואה, הצהרה נוספת כדלקמן "התוספת לצוואה זאת (3השורות האחרונות) נרשמו בעת חתימתה בהתחשב במצבה המבולבל לגבי נושאים מסויימיםשל המצווה". ב-3 השורות האמורות ישנה התייחסות למסמכים שנחתמו ע"י המנוחה בפניעו"ד סקץ', ונאמר שם שלא ידוע למנוחה על מה החתימו אותה. בנוסף על כך כתבההמשיבה, ביום החתמת המנוחה על הצוואה, מכתב לעו"ד סקץ' בו נאמר "לידיעתךהגב'... במצב נפשי ו/או שכלי אשר אינו מאפשר פעולות משפטיות ובאם... מטיל ספקבכך, נא לפנות לבדיקה רפואית". המערער ראה במתן ההצהרות הסותרות בדבר מצבההנפשי של המנוחה, משום עשיית מעשה העלול לפגוע בכבוד מקצוע עריכת הדין ועל כןעבירה משמעתית לפי חוק לשכת עורכי הדין. ביה"ד המשמעתי המחוזי מצא את המשיבהאשמה בעבירה זו. ביה"ד הארצי קיבל את ערעור המשיבה על הרשעתה באישום זה ועל כךנתקבל ערעורו של המערער.
ב. באישום נוסף נטען כי המשיבה החתימה את המנוחה על הצוואה מבלי שיהיו נוכחיםשני עדים, המשיבה עצמה חתמה כעדה, והחתימה עדה נוספת (להלן: העדה השניה) עלהצהרה כוזבת, לפיה היתה אף היא נוכחת בעת חתימת המנוחה על הצוואה, כאשר בפועל
העדה השניה כלל לא פגשה את המנוחה ולא ידעה עליה מאומה. "העדה השניה" נחקרה ע"יהמשטרה ומסרה כי נתבקשה ע"י המשיבה לחתום כעדה על הצוואה מבלי שהיתה נוכחתבמעמד עריכת הצוואה. דא עקא, כאשר הופיעה העדה בפני ביה"ד המשמעתי טענה כיהצהרתה על גבי הצוואה תאמה את האמת. ביה"ד המחוזי סבר שיש להעדיף את דבריה שלהעדה בעת חקירתה המשטרתית, לפי הוראת סעיף 10א' לפקודת הראיות. אעפ"כ החליטלזכות את המשיבה מאשמה זו בהסתמך על הוראות סעיף 10א'(ד) לפקודת הראיות שלפיואין להרשיע אדם על סמך אמרה לפי סעיף 10א', אלא אם יש בחומר הראיות דבר לחיזוקהשל האמרה. ערעור המערער בפני ביה"ד הארצי לעניין זה נדחה והערעור לביהמ"שהעליון נדחה אף הוא.
ג. לעניין האישום הראשון - אפשר היה, אם כי בדוחק, לקבל את הסברה של המשיבה,כי בהערה שהוסיפה על גבי הצוואה התכוונה למצב של המנוחה לפני עריכת הצוואה.אולם הגנה זו אינה תופסת בכל הנוגע למכתב שנשלח ע"י המשיבה לעו"ד סקץ' באותויום בו נערכה הצוואה. עו"ד העורך למרשו צוואה ומצהיר על גבי אותו מסמך כיהמוריש חתם על הצוואה בהכרה מלאה ובדעה צלולה, ומודיע לעו"ד אחר באותו יוםבכתב, שמצבו הנפשי והשכלי של המצווה אינו מאפשר פעולות משפטיות, עושה בכך מעשההעלול לפגוע בכבוד המקצוע. על כן צדק ביה"ד המשמעתי המחוזי כשמצא את המשיבהאשמה בעבירה האמורה.
ד. באשר לאישום השני - כאמור הצהירה "העדה השניה" במשטרה כי לא היתה נוכחתבעת החתמת המנוחה ואילו בדיון המשמעתי הצהירה כי הודעתה במשטרה לא היתה נכונה.ניתן להחיל את הוראת סעיף 10א' לפקודת הראיות גם על דיונים בפני בתי הדיןהמשמעתיים של הלשכה. אין להתעלם מסעיף 67 לחוק לשכת עוה"ד שלפיו "בית דיןמשמעתי רשאי... לקבל ראייה אף אם לא היתה כשרה להתקבל בבית משפט". אפשר להסיק,בבחינת קל וחומר, שניתן לקבל כהוכחה קבילה ראייה, שבעזרת סעיף 10א' לפקודתהראיות היתה מתקבלת אף בהליך פלילי רגיל.
ה. השאלה היא אם לפי סעיף 67 הנ"ל, ניתן להרשיע בבי"ד משמעתי, על פי סעיף10א', אף ללא קיומו של "חיזוק" להודעתו המפלילה של העד במשטרה. ייתכנו בענייןזה גישות שונות אך אין צורך להכריע בשאלה הנדונה, שכן גם ב"כ המערער מוכן היהלצאת מן ההנחה, שקיומה של ראיית חיזוק דרוש לצורך הרשעת המשיבה. אלא שב"כהמערער סבר כי היה חיזוק כזה. שתי הערכאות של בתי הדין המשמעתיים הגיעו למסקנה,כי אין בחומר הראיות משום חיזוק מספיק, ואין זה מן הראוי שביהמ"ש העליון כערכאהשלישית יהפוך את הקערה על פיה, אלא אם כן ישתכנע כי קיימת ראיית חיזוקמשמעותית, שנעלמה מעיני הערכאות הראשונות. לא זה המצב במקרה דנא.
(בפני השופטים: בך, חשין, גב' דורנר. החלטה - השופט בך. עו"ד עמוס וויצמןלמערער, המשיבה לעצמה. 22.11.94).
ע.א. 3756/92 - רפאל מנס נגד כונס הנכסים הרשמי ואח'
*סמכותו של בימ"ש להורות על הכרזת החייב כפושט רגל גם כאשר אסיפת הנושים החליטה שלא להכריזו כפושט רגל(מחוזי ת"א - ת.א. 1163/90 - הערעור נדחה).
א. נגד המשיב השני, עו"ד אריה שחם (להלן: שחם), המרצה עונש מאסר, נפתחו הליכיפשיטת רגל לפי פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש). במסגרתם זימן כונס הנכסים הרשמיאסיפת נושים מספר פעמים, ובסופו של דבר נערכה הצבעה שבה נחלקו הדעות. באי כוחםשל נושים המייצגים ערך של %17 מתביעותיהם של הנושים הצביעו בעד הכרזתו של שחםכפושט רגל, ואילו באת כוחו של המערער, אשר ייצגה ערך של כ-%83 מתביעות הנושים,הצביעה נגד הכרזתו של שחם כפושט רגל. העניין הגיע לביהמ"ש שהחליט, בהתחשבבנסיבות המקרה, להכריז על שחם כפושט רגל. הערעור נדחה.
ב. סעיף 42 לפקודה קובע כי ביהמ"ש יכריז על חייב פושט רגל, בין היתר, אםיחליטו הנושים באסיפתם שהחייב יוכרז פושט רגל. השאלה היתה מה הדין אם האסיפההחליטה ברוב שהחייב לא יוכרז פושט רגל. באשר לכך קבע ביהמ"ש העליון כי מצד אחדאין ביהמ"ש חייב להכריז על חייב כפושט רגל גם אם האסיפה הכללית החליטה להכריזוכפושט רגל, ומנגד רשאי ביהמ"ש להכריז על חייב כפושט רגל גם אם החליטה אסיפתהנושים שלא להכריזו כפושט רגל. זאת למרות שבדרך כלל ביהמ"ש יתחשב בהחלטתהנושים.
(בפני השופטים: מצא, קדמי, גב' שטרסברג-כהן. החלטה - השופט קדמי.24.11.94).
בג"צ 2911+3486/94 - סאמי עבדול באקי נגד מנכ"ל משרד הפנים וסלימאן ג'ברמסאלחה
*החלטת מועצה מקומית להמליץ על מינוי העותר כחבר בועדת תכנון ובניה וביטול ההמלצה. *אישור המינוי ע"י מנכ"ל משרד הפנים וביטול האישור בלי להעניק לעותר שימוע(עתירת באקי נתקבלה והעתירה האחרת של מסאלחה נדחתה).
א. בנובמבר 1993 נערכו בחירות מקומיות בכפר קרע. באקי (להלן: העותר) נבחרכאחד מחברי המועצה המקומית. בישיבה הראשונה של המועצה הוחלט להמליץ על העותרכמועמד לכהונה בוועדה המקומית לתכנון ולבניה עירון שמכהנים בה נציגים של רשויותמקומיות אחדות, הקרויות רשויות מרחביות. המלצת המועצה התבססה על סעיף 19 לחוקהתכנון והבניה. את ההמלצה העבירה המועצה אל הממונה על מחוז חיפה. הממונה היהאמור להעביר את ההמלצה למשרד הפנים. מנכ"ל משרד הפנים אמור היה להחליט, על יסודההמלצה, אם למנות את העותר כחבר הוועדה לתכנון ובניה. הממונה על המחוז העבירלמנכ"ל את רשימת המועמדים המומלצים ע"י המועצות המקומיות במחוז חיפה למינויחברים בועדות אחדות ולבנייה ולתכנון במחוז זה, וביניהן הועדה לתכנון ולבנייהעירון. אותו זמן היתה בידי הממונה על המחוז ההחלטה הראשונה של המועצה המקומיתכפר קרע להמליץ על העותר לפיכך כלל את העותר ברשימת המומלצים. הממונה על המחוזהיה מודע לכך שבינתיים התגבש במועצה המקומית רוב המבקש להחליף את העותר בחבראחר, ולכן רשם הממונה על המחוז במכתבו אל המנכ"ל בצד שמו של העותר "לא למנותבשלב זה עפ"י בקשת המחוז". בינתיים התכנסה שוב המועצה המקומית ובה נחלקו הדעות,כאשר מחנה הרוב החליט להודיע למנכ"ל שלא למנות את העותר כחבר ועדת התכנון אלאאת המשיב מסאלחה (להלן: המשיב). אעפ"כ חתם המנכ"ל ביום 6.4.94 על מינוי העותרכחבר בועדה לתכנון ולבניה עירון. אותו יום חתם על כתבי מינוי של ועדות אחדות,וביניהן היה גם כתב המינוי של הועדה לתכנון עירון ובו שמו של העותר. המנכ"ל היהער למחלוקת מי ייצג את כפר קרע, ולפיכך, למרות שחתם, נתן הוראה לא לשלוח אתהמינוי לפרסום ברשומות וכן לא ליתן פומבי לחתימה בכל דרך שהיא. הצדדים פנולבג"צ ובעקבות הדיון בבג"צ חתם המנכ"ל על כתב מינוי חדש של הועדה לתכנון עירון,ובכתב מינוי זה נכללו כל חברי הועדה להוציא מקום אחד שנותר פנוי - עבור העותראו אולי עבור המשיב. עתירת העותר נתקבלה בחלקה.
ב. העותר טוען כי עם החתימה של המנכ"ל על כתב המינוי הכולל את שמו, ביום6.4.94, הושלם דבר המינוי ולאחר מכן שוב לא היתה המועצה המקומית מוסמכת לשנותאת דעתה ולהמליץ על אחר במקומו, ואף המנכ"ל אינו רשאי לחזור בו מן המינוי. גישהזו של העותר אין לקבל. המועצה המקומית שהחליטה להמליץ על העותר מוסמכת לשנותדעתה ולהמליץ על אחר במקומו. אף המנכ"ל רשאי לחזור בו מן המינוי אם כי בסייגיםכאמור להלן.
ג. המנכ"ל טוען כי המינוי של העותר לא הושלם עם חתימתו על כתב המינוי כיווןשלא גמר בדעתו למנות את העותר. אין לקבל גישה זו. בנוהג שבעולם כי חתימה על
מסמך מעידה על גמירת דעת, אלא אם כן יש נסיבות מיוחדות המצדיקות לראות במצב כמישלא היתה עדיין גמירת דעת אע"פ שהיתה חתימה. אולם לא זה המקרה שלפנינו. אכןבגלל חילוקי הדעות במועצה המקומית היו למנכ"ל ספקות ביחס למינויו של העותר, אךאין בכך כדי לשלול תוקף מכתב המינוי.
ד. טענה אחרת בפי המנכ"ל והמשיב, כי גם אם החתימה מעידה על גמירת דעת, עדייןאין בה כדי להקנות תוקף למינוי, שכן המינוי חייב פרסום ברשומות. טענה זאתמסתמכת על סעיף 22 לחוק התכנון והבניה אולם סעיף זה אינו נוגע לעניין שלפנינו.העותר מונה מכוח סעיף 19 לפקודה ולא מכוח סעיף 21 שלגביו נאמר בסעיף 22 כימינוי צריך להתפרסם ברשומות.
ה. העותר טוען, כאמור, שהמנכ"ל לא היה מוסמך לבטל את המינוי אך אין לקבל טענהזו. לפי הסעיף בחוק הקובע את המינוי יכול המנכ"ל לבטל את המינוי באותם תנאיםובאותה דרך שמינה את חבר הוועדה. תנאי זה התקיים בענייננו, שכן המנכ"ל מינה אתהעותר עפ"י המלצת המועצה המקומית כפר קרע והעביר אותו מכהונתו עפ"י המלצה שלאותה מועצה. תנאי נוסף הוא שהמנכ"ל "ראה סיבה המצדיקה זאת", היינו את ביטולהמינוי, ובענייננו סבר המנכ"ל שהעובדה שרוב חברי המועצה ממליצים על החלפת העותרבמשיב היא סיבה המצדיקה העברת העותר מכהונתו.
ו. גם אם מוסמך היה המנכ"ל לבטל את המינוי, חייב היה לקיים לו שימוע לפניביטול מינויו, ולתת לו הזדמנות נאותה להשמעת טענות. השאלה היא אם הפרת חובתהשימוע פוסלת בענייננו את ההחלטה והתשובה לכך היא חיובית. ישנם מקרים שבהם אפשרלקיים את השימוע לאחר קבלת ההחלטה, אבל אין העניין שלפנינו בא במסגרת המאפשרתשימוע מאוחר. יש נסיבות שבהן אף שחובת השימוע הופרה לא יבטל ביהמ"ש את ההחלטה,אך בענייננו יש לבטל את ההחלטה ולקבוע כי החלטת הביטול לא נכנסה לתוקף וכיהמנכ"ל, אם יעמוד בדעתו שיש לבטל את מינויו של העותר, יצטרך לקיים שימועלעותר.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, זמיר, גב' שטרסברג-כהן. החלטה - השופט זמיר.עו"ד עמאד דקואר לעותר, עו"ד מר מחמיד חוסיין למשיב, עו"ד דקה לועדת התכנוןוהבניה, עו"ד גב' אסנת מנדל למנכ"ל. 6.11.94).
בג"צ 721/94 - אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נגד יונתן דנילוביץ ואח'
*הכרה בשותפו לחיים של דייל ב"אל על" כ"בן זוג" לצורך קבלת כרטיס טיסה חינם או בהנחה(העתירה נתקבלה ברוב דעות המשנה לנשיא ברק והשופטת דורנר נגד דעתו החולקת שלהשופט קדמי).
א. המשיב מועסק כדייל בחברת אל-על. עפ"י ההסכם הקיבוצי זכאי כל עובד באל עללקבל אחת לשנה כרטיסי טיסה ללא תשלום, או בהנחה, עבורו ועבור "בן/בת זוגו...".עפ"י הסדר קיבוצי הוענקו משנת 1986 כרטיסי טיסה "לידוע/ה בציבור כבעל/כאשה שלעובד/ת... אם בני הזוג חיים ביחד במשק בית משותף כבעל ואשה...". המשיב פנהלעותרת בבקשה להכיר בשותפו לחיים כ"בן זוגו" לעניין קבלת כרטיס טיסה שנתי ללאתשלום או בהנחה. בקשת המשיב סורבה. המשיב פנה לביה"ד האזורי לעבודה. ביה"דהאזורי קבע כי הוראת ההסכם הקיבוצי לפיו הזכות מוענקת ל"בן/בת זוגו" אינהמעניקה זכות לשותפו של עובד ואין באי הענקת הזכות הפליה פסולה לעומת אחרים.לעומת זאת, הוראת ההסדר הקיבוצי המעניקה טובת הנאה ל"ידועים בציבור" חרף היותםפסולי חיתון, אך אינה מעניקה אותה טובת הונאה לבני זוג מאותו מין, היא הוראהמפלה. הפליה זו אסורה היא לאור הוראות חוק שיוויון ההזדמנויות בעבודה בנושאהפליה של מעביד בין עובדיו. ערעורה של אל על לביה"ד הארצי לעבודה נדחה. עתירת
אל על לבג"צ נדחתה ברוב דעות המשנה לנשיא ברק והשופטת דורנר נגד דעתו החולקת שלהשופט קדמי.
ב. בשלושה פסקי דין מתייחסים שלושת השופטים לשאלה של פירוש המילים בן זוג ובתזוג בהסכם, לעניין הפליה פסולה, לפרשנות ההסכמים והחוק, ובסיומו של דבר נדחתהכאמור העתירה ברוב דעות.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ברק, קדמי, גב' דורנר. עוה"ד י. וינדר וא.בן-ישראל לעותרת, עוה"ד ש. דונביץ וא. קלמרו למשיב. 30.11.94).
ע.א. 1742/90 - בית חרושת לנרות "שער ציון" נגד אררט חברה לביטוח בע"מ
*סירוב חברת ביטוח לשלם לפי פוליסת ביטוח אש בטענה שהמבוטח גרם במזיד להצתה. *הסתמכות על תוצאות בדיקת פוליגרף(מחוזי באר שבע - ת.א. 806/86 - הערעור נדחה).
א. המערערת, הבעלים של מפעל ליצור נרות בקרית מלאכי, ביטחה את מפעלה אצלהמשיבה. במאי 1986 אירעה שריפה במפעל והוא נשרף כליל. המשיבה סירבה לשלםלמערערת את דמי הביטוח בטענה שאין מדובר בשריפה אלא בהצתה בזדון. ביהמ"ש המחוזיקבע כי אין חלה חבות על חברת הביטוח משום שמדובר בהצתה. את מסקנתו סמך ביהמ"שעל מספר ראיות: תוצאות בדיקות פוליגרף שנערכו לשלושת שותפי המערערת, לאחרשהוסכם בין השותפים לבין המשיבה כי התוצאות יחייבו את הצדדים. בדיקות אלה היובגדר ראייה מרכזית לאחר שנמצא בבדיקות כי שותפי המערערת שיקרו בהכחישם מעורבותבהצתת המפעל; ההתדרדרות במצבו הכספי של המפעל עובר לשריפה; עדותו של חוקר מטעםהמשיבה שאחד השותפים הציע לו שוחד כדי שייטה את תוצאות חקירתו לטובת המערערת;דו"ח מכבי אש שלפיו השריפה יכולה היתה להגרם רק ע"י מי שהיו לו מפתחות למפעל.ביהמ"ש המחוזי גרס כי די בתוצאות בדיקות הפוליגרף כדי לבסס את פסק הדין. גישהזו נשענה על פסק הדין בע.א. 61/84 (פ"ד מב(1) 446 - הלכת ביאזי), שלפיו אםהסכימו הצדדים להליך אזרחי כי תוצאות בדיקת הפוליגרף תשמש ראיה ותחייב אותםבהתדיינות ביניהם, יכבד ביהמ"ש ראיה זו. הערעור נדחה.
ב. באשר לקבילות בדיקת הפוליגרף אין מקום לערער על קבילות זו שכן בעקבות הלכתביאזי הלך ביהמ"ש במספר פסקי דין שבהם אומצה הלכה זו. טוענת המערערת כי אכן זוההלכה, אולם צריך שההסכם שלפיו תשמש בדיקת הפוליגרף כראיה לא יהיה נגוע בפגםלפי דיני החוזים, וכן צריך להוכיח כי המכשיר שבו נערכה הבדיקה היה תקין.המערערת טוענת כי ההסכמים בין כל אחד מהשותפים לבין המשיבה לענין עריכת בדיקתהפוליגרף בטלים לאור היותם נגועים בעושק ובהטעיה מצד המשיבה. ברם, ביהמ"שהמחוזי לא קיבל את טענת השותפים בדבר הבטחות שניתנו להם ובדבר ניצול מצוקהשאליה נקלעו ולפיכך טענה זו דינה להדחות. אשר לתקינות המכשיר ומהימנות הבודקים- ביהמ"ש קבע על יסוד הראיות, כי המכשירים היו תקינים וקיבל את עדויות הבודקיםכמהימנות. כך שגם טענה זו דינה להדחות. מסקנה זו חורצת, לאור דעת הרוב בהלכתביאזי, את גורלו של הערעור.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, גולדברג, חשין. החלטה - הנשיא שמגר. עו"ד א.רקובר למערערת, עו"ד א. גוט למשיבה. 3.11.94).
ע.א. 2427/90 - עוזי קדם נגד הסנה חב' לביטוח בע"מ ואח'
*טענת חברת ביטוח כי מבוטח מסר בכוונת מרמה פרטים לא נכונים בבקשת הביטוח(מחוזי באר שבע - ת.א. 235/85 - ערעור וערעור נגדי - הערעורים נדחו).
א. המערער הינו חבר מושב ובמועדים הרלבנטיים גידל במישקו תרנגולי הודו בלוליםמסוגים שונים. לולים אלו בוטחו בביטוח נזקים אצל המשיבה 1 (להלן: המבטחת),במסגרת פוליסת ביטוח כללית למושב, אליה הצטרף המערער במרץ 1983. חברי המושבהמציאו למבטחת רשימה של הרכוש שברצונם לבטח. ברשימתו של המערער פורטו תחת הסעיף
"מבנה משק": שבע סככות להודים, מחסן אחד ו"חדר חושך". באחד הלילות אירעה תקלהלמערכת הפיקוד והבקרה בלולו של המערער ונגרם נזק למתקן הבקרה שיצא מכלל שימוש.התקלה הינה מסוג התקלות המכוסות ע"י הפוליסה. המבטחת סירבה לפצות את המערערבטענה כי המערער הגדיר את הלול בו היה מתקן הבקרה כ"חדר חושך", כדי לחסוך בדמיביטוח, שעה שהגדרתו הנכונה של הלול צריכה היתה להיות "לול מבוקר". לטענתהמבטחת, מסר המערער פרטים כוזבים ב"כוונת מירמה" ולפיכך פטורה היא מחבותה לפיסעיף 7(ג)(1) לחוק חוזה הביטוח. המערער טען כי לא רק שהגדרתו היתה כנה, אלא אףהיתה נכונה והלול הינו "חדר חושך". העידו עדים משני הצדדים כאשר לפי הגדרתמומחה מטעם המערער מדובר ב"חדר חושך", ואילו לפי מומחה מטעם המבטחת מדובר ב"לולמבוקר". ביהמ"ש המחוזי קבע כי הלול אכן היה "לול מבוקר" ואולם המערער מסר אתהפרטים הלא נכונים שלא בכוונת מירמה. היות והתשובה לא היתה כנה ומלאה, לדעתביהמ"ש, חוייבה המבטחת בתשלום יחסי ולא חל עליה הפטור של סעיף 7(ג)(1). המערערמערער על כך שנקבע כי מדובר ב"לול מבוקר" ואילו המבטחת מערערת על כך שביהמ"שקבע כי התיאור המוטעה לא נמסר בכוונת מירמה. הערעורים נדחו.
ב. מחומר הראיות עולה כי אכן מדובר ב"לול מבוקר" ולא ב"לול חושך", כך שהתיאורשמסר המערער אכן לא היה תיאור נכון. לפיכך אין לקבל את ערעורו של המערער. אשרלערעורה של המבטחת - צדק ביהמ"ש המחוזי כי היסוד הנפשי הנדרש להוכחת כוונתהמירמה במקרה זה לא הוכח במידה הדרושה. זאת במיוחד עקב חוסר הבהירות שבסווגלולו של המערער, כעולה מן העדויות. כמות הראיות שיש בה כדי לשכנע את השופטבנטייתה של ההסתברות שמדובר בכוונת מירמה, קשורה במהותו ובחומרתו של הנושא,וכמות ההוכחה הנדרשת משתנה עפ"י חומרת המעשה המיוחס למבוטח. בענייננו לא ניתןלומר כי הוכח שהמערער התכוון לרמות את המשיבה.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, גולדברג, חשין. החלטה - השופט גולדברג. עו"ד א.אלבינצר למערער, עו"ד א. מזור למשיבה. 14.11.94).
בג"צ 2935/94 - חברת הכרם בע"מ נגד שר האוצר ואח'
*טענה כי המשיבים נותנים הקלות ומתעלמים מעבירות של כרמל מזרחי וכך פוגעים באפשרויות התחרות של העותרת(העתירה נדחתה).
א. העותרת עוסקת ביבוא ובשיווק משקאות משכרים בישראל. המשיבה 5, "כרמלמזרחי", עוסקת בייצור משקאות משכרים ובשיווקם בישראל ובחו"ל. העותרת טוענת כלפיהמשיבים 3-1 - שר האוצר, מנהל אגף המכס והבלו ושר התעשיה והמסחר - כי אין הםאוכפים את הוראות הדין המחייב כלפי "כרמל מזרחי", והעותרת מקופחת בהתחרותה עםכרמל מזרחי. אחת מטענות העותרת היא כי עפ"י החוק מוטל מס קניה על טובין אלהואחרים ובדרכי ערמה נמנעת "כרמל מזרחי" מתשלום מס קניה כחובתה על-פי דין. זאתכיצד - בכך ש"כרמל מזרחי" מוכרת את היינות ואילו בגין הבקבוקים היא גובה"פקדון" שעבורו אין משלמים מס קניה. דא עקא, שהלקוחות אינם יודעים כי הם משלמיםפקדון והלכה למעשה אין הצרכנים מחזירים בקבוקים אלא בכמות זעומה בלבד. על דרךזו חוסכת "כרמל מזרחי" תשלום מס קניה. טענה נוספת בפי העותרת כי אין אוכפים על"כרמל מזרחי" את חוקי הגנת הצרכן למיניהם. להוכחת טענה זו הביאה העותרת כמהוכמה דוגמאות לעבירות שעברה "כרמל מזרחי" על הוראות פקודת משקאות משכרים, צוהגנת הצרכן (סימון טובין) ועוד. העתירה נדחתה.
ב. לעניין הפקדונות על בקבוקים הודיעו המשיבים כי מעתה ואילך ייעשה הסדר חדשולפיו תחוייב "כרמל מזרחי" לשלם מס קניה על "פקדונות" עבור בקבוקים שלא הוחזרו.המס שייגבה יחוייב בהפרשי הצמדה וריבית. העותרת טוענת כי לא ניתן יהיה להפעילהסדר זה הלכה למעשה, ואולם אין להוציא בעניין זה צו על תנאי ויש לבחון תחילה את
דרכי הביצוע. אם יתברר בהמשך כי ההסדר אינו מבוצע, תוכל העותרת לשוב ולפנותלביהמ"ש לאחר תקופת ההרצה אם יהיו לה טענות בדבר אכיפתו ההסדר.
ג. אשר לעניין אכיפת החוק על "כרמל מזרחי" - ביני לביני הגישה המדינה כתבאישום נגד "כרמל מזרחי" ובו ששה אישומים בעבירות לכאורה על חוק הגנת הצרכן ועלחוק התקנים. העותרת טוענת שאין די באותו כתב אישום ועל המדינה להוסיף ולפעולבנחרצות ובזריזות יתרים לאכיפת החוק על "כרמל מזרחי" בין לפני מעשה עבירה וביןאחריו. טרונייתה של העותרת בראש זה הינה כללית במהותה, ואין להוציא צו על תנאיסתמי וכללי כבקשתה. בג"צ יכול שיתן צווים על תנאי בנושאים שתחומי התפרשותםידועים, ברורים ומוגדרים.
(בפני השופטים: בך, חשין, טל. החלטה - השופט חשין. עוה"ד דן כהן ואילן רונןלעותרת, עו"ד יהושע שופמן למשיבים, עו"ד לאון אביגדורי לכרמל מזרחי.22.11.94).
ע.א. 658/93 - יעקב כהן נגד סימה כהן ואח'
*מזונות. *סירוב לאפשר לאחיו של הבעל להיחקר, כאשר הבעל סירב לבוא לישראל כדי להיחקר על תצהירו(מחוזי ת"א - ת.מ.א. 3321/90 - הערעור נדחה).
א. בני הזוג נישאו בשנת 1971 ולהם ארבעה ילדים ילידי 1971, 1972 ,1976ו-1984. המערער עובד בחברת מוטורולה ישראל כאיש מכירות. המשפחה שהתה זמן מהבארה"ב מטעם החברה ובשנת 1989 שבה ארצה. בשנת 1990 עזב המערער את בית המשפחה,חזר לארה"ב והקים שם משפחה חדשה. המערערת הגישה תביעה למזונות בשמה ובשם ארבעתילדיה והמערער לא התייצב לדיון מחשש שיציאתו תעוכב מן הארץ, אך הגיש כתב הגנה.ביהמ"ש סבר שחלה בנסיבות אלה תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי. המערער ביקשכי אחיו יחקר על התצהיר לפי תקנה 263(ג) אך טענה זו נזנחה ולא נטענה בעת הדיון.בעניין משאביו של המערער טענה המשיבה כי הוא משתכר כ-100,000 דולר לשנה וכןנהנה מקופת גמל, מכונית צמודה והטבות אחרות ויש לו הכנסה בארץ מהשכרת דירה.המערער הציג דו"ח הכנסה בדבר הכנסה בארה"ב של כ-3,500 דולר לחודש בלבד. המשיבהעובדת ומשתכרת כך שיש לה הכנסה ממעשי ידיה. הבן הבכור משרת בצה"ל.
ב. ביהמ"ש המחוזי חייב את המערער לשלם לשני הקטינים 1,200 ש"ח לחודש כאשרבסכום זה כלולים דמי טיפול בסך 500 ש"ח. למזונות הילד השלישי ישלם המערער 700ש"ח לחודש כשסכום כולל תשלום עבור פנימיה בה הוא לומד. כן נקבע כי המערער ישאבביטוח רפואי של המשיבים ובהוצאות רפואיות חריגות ושישלם את המשכנתא הרובצת עלהבית. עם הגיעם של הקטינים לגיל 18 יפחתו המזונות ב-%25. החיוב יפקע בהגיע הילדהקטן ביותר לגיל 21. תגמולי המוסד לביטוח לאומי ישולמו להם. הערעור נדחה פרטלכך שנקבע כי סכום המזונות יפחת לכדי שליש עם גיוסו של כל אחד מהילדים, לפיתורו, לשירות צבאי. החובה לשלם מזונות לילד מסויים תיתם אוטומטית עם הגיע כלילד לגיל 21.
ג. בערעורו מלין המערער על כך שלא איפשרו לאחיו להיחקר במקומו. לטענתו,העובדה שמצהיר אינו בארץ היא אחד השיקולים שביהמ"ש צריך להביא בחשבון כשהואמתבקש לתת "רשות מיוחדת" לצורך חקירותו של אחר. אכן, יש נסיבות בהן ניתן להתירשמיעת מצהיר אחר - שאינו בעל דין - אולם בדרך כלל תצהירו של אדם שנדרש להתייצבלחקירה ולא עשה כן, ייפסל ולא ישמש ראייה, זולת אם ביהמ"ש פטר אותו עפ"י "רשותמיוחדת" מן החקירה. בסוגייה זו על השופט לנהוג זהירות רבה. אין לקבל את התיזהלפיה בכל מקרה בו המצהיר מתגורר מחוץ לתחום השיפוט, יהא פטור מלהתייצב לחקירה.כל מקרה יבחן לאור נסיבותיו. ביהמ"ש רשאי גם להורות במקרה כזה על עריכת חקירהבחו"ל בהתאם לסעיף 13 לפקודת הראיות. בענייננו לא פסל ביהמ"ש את אפשרות העדתו
של האח, אלא ציין כי "הבקשה לא נדונה ולא נזכרה בטענותיו של ב"כ הנתבעבהזדמנויות שעמדו להעלאתה ובסיכומיה". על כן סבר ביהמ"ש כי הבקשה נזנחה. טענהאו סעד שהתובע ביקש בפרשת התביעה ולא חזר עליהם בסיכום טענותיו בתום הדיון,רואים אותה טענה או אותו סעד כאילו חזר בו התובע מהם וזנחם. על אחת כמה וכמהכאשר בעל הדין שהגיש בקשה בכתב אינו שב ומעלה את טענתו במשך כל מהלך הדיון. אשרלאישור המזונות אין להתערב בהם פרט לאמור לעיל.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, ד. לוין, גב' דורנר. החלטה - הנשיא שמגר. עו"דאמנון בן-דרור למערער, עו"ד צבי קופמן למשיבים. 16.11.94).
ע.א. 6582/93 - מרים אברבנאל נגד אברהם מזרחי
*הפחתת שיעור מזונות (ערעור על הפחתת שיעור המזונות - הערעור נתקבל).
ביהמ"ש המחוזי הפחית אתשיעור המזונות שעל המשיב לשלם עבור שלשת ילדיו והעמידם על 300 ש"ח לילד. הערעורנתקבל. לא היה מקום להפחתת המזונות שנועדו לקיומם של הקטינים ולא היו מופרזיםבשיעורם. הפחתת המזונות היא בגדר הענשה של הילדים. ברור בנסיבות העניין שחוויותהגירושין הקשים, וחלקה, הפסול, של האם באי קיום מפגשים בין הילדים לבין האב,תרמו להיווצרות נתק בין האב לילדים, וזאת לא פחות מהתנהגות האב במפגשיםשהתקיימו. ברם, הענשת הילדים שנקלעו למצב המביך שנוצר ע"י ההורים בסכסוכם, אינומוצדק אלא במקרים קיצוניים ביותר ואלו לא הוכחו כאן. לפיכך יש להחזיר את שיעורהמזונות לשיעורם המקורי לפי הסכם הגירושין היינו סכום של 600 ש"ח מאוקטובר 1987צמוד למדד. מחובת הילדים להיפגש עם אביהם ומאחר והמשמורת בידי האם האחריותלקיום מפגשים אלה חלה גם עליה.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, בך, אור. החלטה - הנשיא שמגר. עו"ד יעקב מ.חצרוני למערערת, עו"ד ישראל ויסבלט למשיב. 13.11.94).
רע"א 5878/94 - פדסקו (מוצרי נפט) בע"מ נגד דור אנרגיה בע"מ ואח'
*דחיית בקשה לצו מניעה זמני בעילה של גרם הפרת חוזה (הבקשה נדחתה).
למשיבים 7-4 תחנות דלק באיזור יריחו. בעקבות הסכם קהירהחליטה הרשות הפלסטינית שבתחומה נמצאות תחנות הדלק הנדונות, על ריכוז מכירתהדלק באיזור האוטונומיה בידיה. הרשות הפלסטינית הקימה רשות דלק והחליטה שרכישתדלק לאספקה בשטח האוטונומיה תיעשה על ידה באמצעות רשות זו. כן החליטה שבעליתחנות הדלק בתחומה חייבים לרכוש את הדלק רק מרשות הדלק ומינתה את המשיבההראשונה לספק הדלק הבלעדי שלה. הסדר זה נכנס לתקפו ביריחו בסוף אוקטובר 1994.המבקשת הגישה תובענה נגד שלשת המשיבים הראשונים בעוולה של גרם הפרת חוזה וביקשהצו ארעי שיאסור עליה לספק דלק למשיבים 7-4. ביהמ"ש המחוזי סירב לתת את הצוהארעי והבקשה לרשות ערעור נדחתה.
המצב העובדתי כיום הוא שנמנע מן המשיבים 7-4 לקבל אספקת דלק מן המבקשת. מתןצו מניעה זמני כמבוקש יביא לשיבוש אספקת הדלק באיזור יריחו ויגרום קשיים ונזקיםניכרים לתושבי האיזור. אפילו עומדת למבקשת עילה נגד המשיבים 3-1 בגין גרם הפרתחוזה, נזקיה ניתנים לפיצוי בכסף. בנסיבות אלה, מאזן הנוחיות נוטה לטובת המשיביםבמידה המצדיקה שלא ליתן את צו המניעה הזמני המבוקש.
(בפני השופטים: אור, מצא, גב' שטרסברג-כהן. החלטה - השופט אור. עוה"ד י.חורש, א. קסטיאל והלסטון למבקשת, עוה"ד חן פורת, אדר ופינס למשיבים.14.11.94).
בש"א 5053/94 - תמר כהן נגד שמעון כהן
*בקשה לפטור מאגרה והפקדת ערבון (בקשה לפטור מאגרה ומחובת הפקדת ערבון - הבקשה לפטור מאגרה נדחתה ומחובתהפקדת ערבון נתקבלה).
המבקשת מערערת על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי שמחק על הסףתביעת מזונות שהגישה נגד המשיב. הטעם לכך היה שביה"ד הרבני קנה לעצמו סמכותלדון במזונות המבקשת, שכן נושא זה נכרך בתביעת המשיב לגירושין המתבררת בביה"ד.המבקשת הגישה בקשה לפטור מאגרה ומחובת הפקדת ערבון. הבקשה לפטור מאגרה נדחתהומחובת הפקדת ערבון נתקבלה.
לעניין פטור מאגרה - המבקשת אומרת שאינה עובדת אך לא עשתה מאמצים למצואעבודה על אף כישוריה. כמו כן, בית הדין הרבני פסק לטובתה 500 ש"ח לחודשלמזונותיה והיא אינה גובה סכום זה. לטענתה יעץ לה כך עורך דינה, אך מבלי להכנסלשאלה מדוע אינה גובה את הסכום, יש במעשה זה כדי להוכיח שהיא יכולה לוותר עלסכום של 500 מידי חודש, ועליה לשלם את האגרה. מאידך, באשר לערובה - בא כוחההצהיר כי המבקשת מסכימה לכך כי אם ייפסקו לחובתה הוצאות, יקזז המשיב סכום זהמסכום המזונות שהוא חייב ושאין היא גובה. לפיכך יש לפטור אותה מהפקדת ערבון.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. עו"ד מאיר שכטר למבקשת, המשיב לעצמו. 17.11.94).
בש"פ 6304/94 - מדינת ישראל נגד מוחמד אל ברדאן
*שחרור בערובה (פציעתה של האשה ע"י הבעל ואיומים לרצחה) (ערר על שחרור בערובה - הערר נתקבל).
המשיב הואשם בכך כי לאחר שביקש להכנסלביתו ואשתו נעלה את דלת הדירה נכנס דרך אחת החלונות ובהכנסו לדירה נטל סכיןמטבח ותוך השמעת איומים הפשיט את אשתו, החל להכותה ודקר אותה. במהלך התגרה אייםהמשיב על האשה שירצח אותה. האשה נפצעה בפצע שאורכו 40 ס"מ והיא הובלה לביתהחולים שם נתפר הפצע. המשיב הואשם בגרימת חבלה בכוונה מחמירה והתביעה ביקשהלעצרו עד תום ההליכים. ביהמ"ש הורה על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים שלפיהםישהה בביתו של בן דודו ולא ייצא ממנו. הערר על השחרור בערובה נתקבל.
למשיב הרשעות קודמות בגין 10 עבירות אשר 3 מהן נוגעות לאיומים ותקיפות שתקףאת המתלוננת. בעבר נדון לתקופות מאסר בפועל ובעת ביצוע העבירות דנא היה תלויועומד נגדו מאסר על תנאי של 4 חודשים בגין העבירות שביצע כלפי אשתו. בנסיבותאלה לא היה מקום לחלופת מעצר. הן נסיבות העבירות והן ההרשעות הקודמות של המשיבמצביעות על כך שהוא אדם אלים. זאת ועוד, כאשר חרב המעצר על תנאי היתה תלויהמעליו, לא נרתע מלחזור לסורו. העובדה שהמשיב חוזר ותוקף את אשתו לאחר שריצהמאסר בגין תקיפתה מכרסמת במסוגלותו של המשיב לקיים את תנאי השחרור ומעמידה סימןשאלה לגבי יעילות חלופת המעצר.
(בפני: השופט גולדברג. עו"ד ארצי לעוררת, עו"ד אסכנדר למשיב. 15.11.94).
בש"א 5320/94 - לאה יודקובסקי ואח' נגד שלמה ליבליך, עו"ד ואח'
*העברת מקום השיפוט כדי לאחד שני תיקים באותו נושא (בקשה להעברת מקום השיפוט בתיק המרצה מביהמ"ש המחוזי בת"א כדי לאחדו עם תיקשהוגש בירושלים - הבקשה תוכרע לאחר שיוחלט אם יש סמכות לביהמ"ש בירושלים).
שניהליכים משפטיים בנושא זהה נפתחו בשני בתי משפט: ההליך הראשון בירושלים והשניבתל אביב. המבקשות ביקשו העברת מקום השיפוט בתיק שנפתח בתל אביב לירושלים, כאשרהבקשה נסמכת על הוראות סעיף 78 לחוק בתי המשפט, אם כי הנימוק שצויין בבקשה היהכי ההעברה מתבקשת כדי לאפשר איחוד שני התיקים. משמע להלכה ולמעשה מדובר בבקשההתואמת הוראות תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי. הבקשה תוכרע לאחר שיוחלט אם ישלביהמ"ש המחוזי בירושלים סמכות.
על פי הגיונם הפשוט של הדברים יש ללכת בכגון דא לפי סדר הגשת התיקים, היינו,אם התיק הראשון הוגש בירושלים והשני בתל אביב, יש לצרף את השני לראשון ולאהיפוכו של דבר. גם אין מקום לדון בבקשה להעברה ההפוכה, מירושלים לתל אביב, כפישהדבר הועלה בתגובת המשיבים הראשון והשני לבקשת ההעברה של המבקשות. בקשתההעברה, לפי סעיף 78 או לפי תקנה 7 צריכה להיות מוגשת בנפרד, ולעמוד על רגליההיא, ואין לערכה בצורת בקשה צולבת במהלך התנגדות לבקשת העברה. בכתב ההגנה שהוגשלביהמ"ש בירושלים הועלתה טענה של חוסר סמכות מקומית ולפיכך ידון ביהמ"ש המחוזיתחילה בטענת חוסר סמכות ולאחריה יוכרע בגורל הבקשה להעברת מקום הדיון.
(בפני: הנשיא שמגר. 28.11.94).
בש"פ 6553/94 - מדינת ישראל נגד פלוני
*שחרור בערובה (ביצוע עבירות שוד לאחר שחרור בערובה בעבירה אחרת) (ערר על שחרור בערובה - הערר נתקבל).
בספטמבר 1994 הוגש כתב אישום נגד המשיבואדם נוסף בעבירה של התפרצות וגניבה. אף כי המשיב היה קטין ביקשה המדינה אתמעצרו עד תום ההליכים בשל חומרת העבירה ועברו הפלילי של המשיב שמאסר על תנאיהיה תלוי ועומד נגדו. בימ"ש השלום החליט לשחרר את המשיב בערבות ובתנאיםמגבילים. בכלל אלה כי ישהה במעצר בית מלא ולא יצא את פתח ביתו לשום עניין. לאעברו ימים רבים ונגד המשיב הוגש כתב אישום נוסף כאשר המדינה מייחסת לו ביצועשתי עבירות לאחר ששוחרר מן המעצר. האחת - ביצוע שוד מזויין יחד עם אדם נוסף,והשניה - הפרת תנאי השחרור מן המעצר. עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה שובמעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ביהמ"ש המחוזי קבע כי אמנם יש ראיות לכאורהשהמשיב עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב אישום זה, ואעפ"כ החליט לשחרר את המשיבבערובה ובתנאים מגבילים חמורים יותר מאשר בפעם הקודמת. הערר נתקבל.
בעבירה של שוד מזויין קיימת עילת מעצר. יש ראיות לכאורה די הצורך להליכיהמעצר. יש להעריך את משמעות העבירה, אף שהיא מיוחסת לקטין, כנגד הרקע האישי שלהמשיב. למרות גילו הצעיר יש למשיב גליון הרשעות קודמות של לא פחות מ-10 עבירותשל חבלה ופציעה, תקיפה, התפרצות וכיוצא באלה עבירות. המשיב ריצה עד היום עונשמאסר אחד ואת העבירה הנדונה ביצע, לכאורה, כאשר תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאישל 6 חודשים. זאת ועוד, המשיב מעל באמון ובסיכוי שניתן לו ע"י ביהמ"ש והפר אתתנאי השחרור. בכך הוכיח המשיב כי אין הוא ראוי יותר לאמונו של ביהמ"ש.
(בפני: השופט זמיר. עו"ד יעקב כהן לעוררת, עו"ד חיים קאזיס למשיב.30.11.94).
ע.א. 4026/94 - פלוני נגד היועץ המשפטי לממשלה
*אימוץ (הערעור נדחה).
עניינו של הערעור הכרזת ביהמ"ש על קטינה, ילידת 1988, כבתאימוץ. ההורים של הקטינה היו מסוכסכים ביניהם, ובסופו של דבר התחתנה האם עם גבראחר והגרה לארה"ב. ביהמ"ש המחוזי הכריז על הקטינה כבת אימוץ והאם אינה מערערתעל כך. באשר לאב הרי תחילה, לאחר הסכסוך בין ההורים, נקבע כי הקטינה תהיהבמשמורת רשויות הסעד ושהיא תפגש עם אביה, לאחר שחוות דעת פסיכולוגיות אמרו כייש לאביה השפעה טובה עליה. ברם, בינתיים מתברר כי האב מנצל את הקטינה לצרכיםמיניים ואף נעצר ע"י המשטרה. לא היו ראיות מספיקות כדי להעמידו לדין, אך רשויותהסעד הגיעו למסקנה שיש לבקש הכרזת הקטינה כבת אימוץ כדי שלא תפגש עם אביה.ביהמ"ש המחוזי, שבפניו הובאו חוות דעת שונות ועדויות על סיפוריה של הקטינה באשרלמעשי אביה המהווים ניצול מיני, הכריז על הקטינה כבת אימוץ. הערעור נדחה.
ביהמ"ש העליון התייחס אף הוא לחוות הדעת השונות ולעדויות בדבר סיפוריה שלהקטינה על המעשים שהאב מבצע בה, והגיע למסקנה כי דין הערעור להידחות. על רקעמכלול הנסיבות קבע ביהמ"ש העליון כי אין מנוס מהקביעה כי אבי הקטינה אינומסוגל, ולא יהיה מסוגל, לגדלה.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ברק, בך, קדמי. החלטה - המשנה לנשיא ברק. עו"דא. פיינשטיין למערער, עו"ד גב' נורית אלשטיין למשיב. 17.11.94).
בש"פ 6420/94 - פלוני נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (סמים) (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
סוכנת סמוייה של המשטרה הגיעהלכלל עיסקת סמים עם אחיו של העורר ושילמה לו את מחיר הסם. כשבאה יותר מאוחרלקבל את הסם פגשה בעורר, אשר אמר לה כי אחיו ישן, ונתן לה חלק מן הסם אשר הגיעלה על פי העיסקה. העורר הואשם בסחר בסמים ובהחזקת סמים וביהמ"ש המחוזי הורה עלמעצרו עד תום ההליכים. ביהמ"ש התייחס לתיק קודם שהוגש נגד העורר שבו הוא מואשםיחד עם אחרים בעבירות סמים ובאותו תיק שוחרר העורר בערבות ממספר נימוקיםוביניהם אי הוודאות לגבי זיהויו. השופט, ששיחרר את העורר בתיק הראשון, צייןבהחלטתו הנדונה כי מחובתו להתחשב גם בתיקים תלויים ועומדים וכי שני התיקיםמצביעים על מעורבות העורר בעיסקי הסמים. הערר נדחה.
מדובר בקטין שהוא בן למעלה מ-17 שנה, שנטל חלק פעיל בהפצת סם ועל פיהמדיניות של ביהמ"ש העליון יש לעצרו עד תום ההליכים. בעבר הוחלט על שחרור קטיןלמרות שמדובר בעבירות סמים, בהתחשב בתנאים הקשים בבית המעצר באבו כביר שאינםמתאימים להחזקת קטינים. ברם, בענייננו החליט ביהמ"ש המחוזי כי העורר יוחזקבמתקן שירות בתי הסוהר ומתקן של משרד העבודה והרווחה המיועד לקטינים. היוםמוחזק העורר בבית כלא השרון ואם מקום מעצרו אינו עונה על הנאמר בהחלטת ביהמ"שכי אז בידו להגיש בקשה לעיון חוזר.
(בפני: השופט גולדברג. עו"ד קדרי למבקש, עו"ד גב' תמר בורנשטיין למשיבה.25.11.94).
ע.פ. 449/94 - מדינת ישראל נגד מיכאל קרויטורו
*קולת העונש (סמים-קוקאין) (ערעור על קולת העונש - הערעור נתקבל).
המשיב הורשע בהחזקת כ-154 גרם קוקאיןשלא לצריכה עצמית ונדון ל-4 שנים מאסר שמתוכן 27 חודשים לריצוי בפועל. בערעורהעל קולת העונש הצביעה ב"כ המדינה על כך שמדובר בעבריין מועד וטענה שהעונש חורגבצורה משמעותית לקולא ממדיניות הענישה הנקוטה ע"י ביהמ"ש העליון בעבירות סמיםשלא לשימוש עצמי וכי אין שום נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה כזו לקולא. מנגדהצביע הסניגור על כך שהמשיב שיתף פעולה והודה בשלב מסויים בעובדות, כי זה לומאסר ראשון וכן שהדרדר לשימוש בסמים כתוצאה מהליך נפשי. כמו כן מצוי המשיבבקבוצת סיכון לחלות במחלה מסויימת, אף כי אין הוא חולה בה ומצבו אינו דורשטיפול. הערעור על קולת העונש נתקבל. העונש שהושת על המשיב קל לאין ערוך מהעונשההולם ואין בנסיבות המקרה כדי להצדיק חריגה ממדיניות הענישה בעבירות מסוג זההאוכלות בחברתנו בכל פה. לפיכך יועמד מאסרו של המשיב על 4 שנים מאסר בפועלושנתיים על תנאי.
(בפני השופטים: בך, מצא, גב' שטרסברג-כהן. החלטה - השופטת שטרסברג-כהן. עו"דגב' אתי כהנא למערערת, עו"ד אריה שרעבי למשיב. 29.11.94).
בש"א 6176/94 - יעקב פיינברג נגד עזרא קלנר
*עיכוב ביצוע פס"ד (בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד - הבקשה נתקבלה על תנאי).
המבקש חוייב לשלם למשיבסכום של 2.5 מליון ש"ח לערך. המבקש ביקש עיכוב ביצוע פסה"ד וביהמ"ש המחוזיהסכים לעכב את הביצוע בתנאי שהמבקש יפקיד ערבות בנקאית או ערבות צד ג' על סכוםשל 2 מליון ש"ח. המבקש לא הפקיד את הסכום אך חזר וביקש מביהמ"ש העליון לעכב אתביצוע פסה"ד עד להכרעה בערעור. גם כאן נדחתה בקשתו אלא אם כן יפקיד את הערבותכפי שפסק ביהמ"ש המחוזי.
הכלל הבסיסי הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסה"ד. כלל זה כפוףלחריגים והשאלה היא אם נסיבות המקרה מצדיקות לחרוג מן הכלל. באשר לסיכוייהערעור - אין לומר כי הם טובים עד כדי כך שיש בהם כדי לתמוך בבקשה לעיכובהביצוע. השיקול העיקרי נעוץ במאזן הנוחות ובכלל זה בשאלת הנזק שעלול להיגרםלמבקש אם יזכה בערעורו לאחר שפסה"ד יבוצע. לעניין זה טוען המבקש כי המשיב נתוןבמצב כלכלי קשה. מתוך החומר ברור כי טענה זו יש על מה לסמוך. שיקול זה כשלעצמואינו מצדיק דחיית הביצוע של פסה"ד אך הוא מצדיק נקיטת צעדים שיבטיחו איזון ראויבין זכותו של המשיב שפסה"ד יבוצע לבין האינטרס של המבקש שלא ייפגע מן הביצוע אםיזכה בערעור. לפיכך יש ללכת בדרך שהלך בה ביהמ"ש המחוזי כדי להגיע לאיזוןהראוי, היינו כי ביצוע פסה"ד יעוכב אם המבקש יפקיד ערבות כאמור.
(בפני: השופט זמיר. עוה"ד ש. הורוביץ ושות' וש. כהן למבקש, עו"ד אמסטרלמשיב. 23.11.94).
ע.פ. 2041/93 - טדסה טדסה מילוגטה נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (תקיפה ונסיון לרצח) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).
המערער הורשע בתקיפה ובנסיון לרצחונדון לשבע שנות מאסר. הערעור על חומרת העונש מתבסס על העובדה שזמן קצר לאחרמאסרו נתברר, כי המערער נושא בגופו נגיף של מחלה קשה. מבחינתו של המערער עובדהזאת אומרת כי אפשר שהמאסר אשר נגזר עליו יהיה, בפועל, מאסר עולם. כמו כן מחייבתמחלתו את החזקתו בבית סוהר בתנאים של בידוד ותנאי המאסר שלו קשים יותר מתנאימאסר של אחרים. הערעור על חומרת העונש נדחה.
העונש איננו חמור יתר על המידה. המערער נושא את נגיף המחלה, אך אין הוא חולהבמחלה. מצב זה עשוי להימשך שנים רבות. מבחינה זאת מצבו אינו חמור ממצבם שלאסירים אחרים החולים במחלות שונות, ויש בהם גם החולים במחלות טרמינליות. שירותבתי הסוהר ערוך לטפל באסירים החולים. אם תחול התדרדרות במצב הבריאות של המערער,חזקה על שירות בתי הסוהר שיתאים מייד את הטיפול הרפואי למצב שיתהווה. יתירהמזאת, אם מצב בריאותו של המערער יצדיק זאת, ניתן יהיה לבקש שחרורו בשל חולניותמתמדת, בהתאם לסעיף 49(ד) לחוק העונשין.
(בפני השופטים: גולדברג, זמיר, טל. עו"ד משה ויסמן למערער, עו"ד חובב ארצילמשיבה. 20.11.94).
בג"צ 6313/94 - אריה הלפרין נגד נציב שירות בתי הסוהר ואח'
*הסמכות לדון בבקשה של אסיר לבטל סעיף בהוראות פקודת בתי הסהר (העתירה נדחתה).
העותר הינו אסיר המבקש ביטול סעיף בהוראות פקודת שירות בתיהסוהר, שבהסתמך עליו נשללת מהעותר חופשה זה 4 חודשים. העותר סבור כי תקיפתההוראה הנ"ל אינה אפשרית בפני ביהמ"ש המחוזי לפי סעיף 62(א) לפקודת בתי הסוהר,ועל כן לא נותר בידיו אלא לפנות לבג"צ. העתירה נדחתה.
לפי סעיף 62א(א) אסיר רשאי להגיש עתירה לביהמ"ש המחוזי "בכל עניין הנוגעלמאסרו". מכאן שהוא רשאי להגיש עתירה בטענה שנמנעה ממנו חופשה שלא כדין או
בטענה שהוא נפגע על ידי נציב שירות בתי הסוהר כתוצאה של שימוש שרירותי בסעיף זהאו אחר של פקודת בתי הסוהר או של כל דין אחר. בעתירת אסירים כאמור יכול ביהמ"שלדון ולהחליט בטענה כי תקנה מסויימת או הוראה מסויימת עומדות בניגוד לחוק או כיסעיף מסויים סותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכי התקנה והסעיף בטלים.החלטתו של ביהמ"ש המחוזי בעתירת אסירים ניתנת לערעור בפני ביהמ"ש העליון אםנתקבלה רשות לכך. כך שהעותר צריך היה להגיש עתירתו לביהמ"ש המחוזי.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ברק, גולדברג, זמיר. החלטה - השופט זמיר.16.11.94).
ע.א. 4551/94 - פלונים נגד היועץ המשפטי ואח'
*אימוץ (הערעור נדחה).
המערערים הם הוריו של קטין שהיום הוא בן 7. ביהמ"ש המחוזיקבע כי המערערים אינם מסוגלים לגדל את הקטין והכריז על הקטין כבר אימוץ. הערעורנדחה. אין המערערים חולקים על מסקנת ביהמ"ש כי אין להם "מסוגלות הורית" מספקתלגידולו של הקטין. אך מבקשים הם לפסוק כי הסבא והסבתא של הקטין, הורי האם, אשרבביתם ובחזקתם מצוייה אחותו של הקטין, בת השנה וחצי, מסוגלים לגדל את הקטין וכימן הראוי למסור גם את הקטין לחזקתם. לחילופין מבקשים הם להכריז על "אימוץ פתוח"כך שהסבים יוכלו להפגש עם הקטין. כאשר העלו המערערים בקשות אלה ביקש ביהמ"שהעליון כי תיערך בדיקה בכל הנוגע ליחסיו של הקטין עם הסבים כדי לבחון אם ניתןבכלל להביא לידי ניתוק מוחלט בין הקטין לבין משפחתו אם וכאשר יימצאו הוריםמאמצים מתאימים. בסופו של דבר הגיע ביהמ"ש העליון לכלל מסקנה כי אין עילהלהתערב במסקנת ביהמ"ש המחוזי ואין מקום להורות על אימוץ פתוח ועל המשך קשר ביןהקטין ובין משפחתו.
(בפני השופטים: בך, חשין, טל. עו"ד גב' מירי קראוס למערערים, עו"ד משה גולןלמשיב. 16.11.94).
בש"א 4447/94 - צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נגד ויטוריו לוזון
*הארכת מועד להגשת ערעור
(בקשה להארכת מועד להגשת ערעור - הבקשה נדחתה).
ביהמ"ש המחוזי זיכה את המשיבבפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים. המבקשת איחרה את המועד בהגשתהערעור וביקשה הארכת מועד. על פי האמור בבקשה, עם קבלת פסה"ד פנה ב"כ המבקשת אלב"כ המשיב בבקשה לעריכת חשבון על פי פסה"ד. ביום 3.7.94, היינו כאשר לרשותהמבקשת עמדו עדיין 10 ימים לצורך הגשת ערעור, נתקבל מכתב של ב"כ המשיב שלפיוסכום הפיצויים הוא כ-588,000 ש"ח. לאחר שדווח למבקשת גובה הסכום היא נתנה הוראהלערער. הבקשה להאריך את המועד נדחתה.
מדובר בפס"ד שאינו נוקב בסכומים אלא קובע עקרונות חישוב. מלאכת תרגומו שלפסה"ד לסכום סופי היתה סבוכה, לטענת המבקשת, ומכאן האיחור. ברם, חזקה על המבקשתובאי כוחה, שמומחיותם בתחום משפט הנזיקין, כי היה ביכולתם, ביגיעה סבירה, לערוךאת החישובים הנדרשים על מנת להגיע לסכום הסופי שנפסק. זאת ועוד, ביום 3.7.94,כ-10 ימים לפני תום המועד להגשת הערעור, נתקבל מכתבה של ב"כ המשיב ובו חישובהפיצויים שערכה על פי פסה"ד. החל מיום זה היה בידי המבקשת סיפק להגשת הערעורבמועד. לפיכך יש לדחות את הבקשה.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. עו"ד ע. חרל"פ למבקשת, עו"ד נ. אלקסוצקי למשיב.20.10.94).
ב ת ו כ ן
* בג"צ 1036/91 - סמכות דיון בבני עדה נוצרית שאחד מהם "נכרי" ...............274 ─* רע"א 5892/94 - פיצול דיון בתביעת נזיקין לקבוע תחילה את שאלת האחריות .....274 ─* על"ע 2335/94 - חתימת עו"ד על צוואה כי המצווה "בדעה צלולה" וכתיבת מכתב באותו─ יום לעו"ד אחר כי המצווה במצב שכלי שאינו מאפשר לה פעולות─ משפטיות. *הסתמכות ביה"ד המשמעתי על אמרה במשטרה לפי סעיף 10─ לפקודת הראיות והאם יש צורך בחיזוק לאמרה בדיון המשמעתי ....275 ─* ע.א. 3756/92 - סמכותו של בימ"ש להורות על הכרזת החייב כפושט רגל גם ─ כאשר אסיפת הנושים החליטה שלא להכריזו כפושט רגל ...........276 ─* בג"צ 2911+3486/94 - החלטת מועצה מקומית להמליץ על מינוי העותר כחבר ─ בועדת תכנון ובניה וביטול ההמלצה. *אישור המינוי ע"י ─ מנכ"ל משרד הפנים וביטול האישור בלי להעניק לעותר ─ שימוע ....................................................277 ─* בג"צ 721/94 - הכרה בשותפו לחיים של דייל ב"אל על" כ"בן זוג" לצורך קבלת ─ כרטיס טיסה חינם או בהנחה .................................278 ─* ע.א. 1742/90 - סירוב חברת ביטוח לשלם לפי פוליסת ביטוח אש בטענה שהמבוטח ─ גרם במזיד להצתה. *הסתמכות על תוצאות בדיקת פוליגרף ........279 ─* ע.א. 2427/90 - טענת חברת ביטוח כי מבוטח מסר בכוונת מרמה פרטים לא נכונים ─ בבקשת הביטוח .............................................279 ─* בג"צ 2935/94 - טענה כי המשיבים נותנים הקלות ומתעלמים מעבירות של כרמל מזרחי ─ וכך פוגעים באפשרויות התחרות של העותרת ....................280 ─* ע.א. 658/93 - מזונות. *סירוב לאפשר לאחיו של הבעל להיחקר, כאשר הבעל סירב ─ לבוא לישראל כדי להיחקר על תצהירו .........................281 ─* ע.א. 6582/93 - הפחתת שיעור מזונות .......................................282 ─* רע"א 5878/94 - דחיית בקשה לצו מניעה זמני בעילה של גרם הפרת חוזה .........282 ─* בש"א 5053/94 - בקשה לפטור מאגרה והפקדת ערבון ............................283 ─* בש"פ 6304/94 - שחרור בערובה (פציעתה של האשה ע"י הבעל ואיומים לרצחה) .....283 ─* בש"א 5320/94 - העברת מקום השיפוט כדי לאחד שני תיקים באותו נושא ..........283 ─* בש"פ 6553/94 - שחרור בערובה (ביצוע עבירות שוד לאחר שחרור בערובה בעבירה ─ אחרת) ....................................................284 ─* ע.א. 4026/94 - אימוץ ....................................................284 ─* בש"פ 6420/94 - מעצר עד תום ההליכים (סמים) ...............................285 ─* ע.פ. 449/94 - קולת העונש (סמים-קוקאין) .................................285 ─* בש"א 6176/94 - עיכוב ביצוע פס"ד .........................................286 ─* ע.פ. 2041/93 - חומרת העונש (תקיפה ונסיון לרצח) ..........................286 ─* בג"צ 6313/94 - הסמכות לדון בבקשה של אסיר לבטל סעיף בהוראות פקודת בתי─ הסהר .....................................................286 ─* ע.א. 4551/94 - אימוץ ....................................................287 ─* בש"א 4447/94 - הארכת מועד להגשת ערעור ...................................287 ─
─