בש"א 6309/94 (ע.א. 6230/94) - הבורסה לניירות ערך בת"א בע"מ נגד פיק-אפ רהיטיםבע"מ
*עיכוב ביצוע פס"ד תוך איזון ושקלול בין הנזקים שייגרמו לצדדים(בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין - הבקשה נתקבלה).
א. שר האוצר וועדת הכספים של הכנסת אישרו ביום 1.4.92 תקנון והנחיות חדשותשלפיהן פועלת הבורסה בת"א. האסיפה הכללית של הבורסה לא אישרה תקנון זה אלא ביום18.11.93. המשיבה הגישה בקשה לרשום את מניותיה למסחר בבורסה והדירקטוריון שלהבורסה דן בבקשה זו ביום 15.7.93, והחליט, על יסוד התקנון וההנחיות החדשים, שלאלאשר את בקשת המשיבה. המשיבה הגישה ערעור לביהמ"ש המחוזי וטענה כי ביום 15.7.93עדיין לא היו בתוקף התקנון וההנחיות החדשים, שכן אלה אושרו ע"י האסיפה הכלליתשל הבורסה רק ביום 18.11.93. ביהמ"ש המחוזי קיבל את טענת המשיבה והורהלדירקטוריון הבורסה לדון מחדש בבקשת המשיבה לרשום את מניותיה על יסוד התקנוןוההנחיות שהיו בתוקף במועד הדיון הראשון. המבקשת הגישה ערעור לביהמ"ש העליוןוביקשה עיכוב ביצוע פסה"ד. הבקשה נתקבלה.
ב. המערערת טוענת כי אם דירקטוריון הבורסה ידון מחדש בבקשה לפי התקנון הישןויחליט לרשום את מניות המשיבה למסחר בבורסה, יהיה בכך כדי לסכל ואף לייתר אתהערעור, כאשר בינתיים ורשמו המניות למסחר בבורסה. זאת ועוד, לדעת דירקטוריוןהבורסה מניות המשיבה אינן ראויות להרשם למסחר בבורסה לגוף העניין, ואם מכחהחלטה חדשה של הדירקטוריון יתנהל בהם מסחר, ייגרם בכך נזק לציבור הרחב שירכושמניות אלה. מנגד טוענת המשיבה כי עיכוב הביצוע של פסה"ד יגרום לה נזק בכך שהיאעלולה להחמיץ הזדמנויות שעשויות להיות במהלך תקופת עיכוב הביצוע של ההנפקה,הזדמנויות שייתכן ולא יחזרו עוד. השקלול של זה כנגד זה אינו מחייב להעדיף את זהעל פני זה. עדיף לאזן בין זה לזה ולמצוא פתרון שיתחשב בזה ובזה גם יחד. הפתרוןהוא לקיים את הדיון בעניין זה בביהמ"ש העליון בהקדם האפשרי. לפיכך הוחלט לעכבאת ביצוע ההחלטה ויחד עם זאת הוחלט כי הערעור יישמע בביהמ"ש העליון במהלך חודשפברואר 1995.
(בפני: השופט זמיר. עו"ד אורי ברגמן למבקשת, עו"ד חיים אינדיג למשיבה.27.12.94).
בש"פ 7090/94 - נועם בילוגרודסקי נגד מדינת ישראל
*הקלה בתנאי "מעצר בית מלא"(ערר על תנאי שחרור בערובה - הערר נתקבל).
א. העורר הואשם בביצוע שוד יחד עם אחרים. המדינה ביקשה בשעתו מעצר החשודים עדתום ההליכים וביהמ"ש הורה על מעצרם של אחרים ואילו ביחס לעורר, שהיה החליטהשופט לשחררו בתנאי "מעצר בית מלא". תנאי השחרור שונו ונקבע כי בשעות מסויימותשל היממה יוכל לשהות ביחידתו הצבאית בפיקוח מפקדיו. בינתיים שוחרר העוררמשירותו הסדיר בצה"ל וחזרה ההגבלה לקדמותה שיהיה מוגבל בכלל ביציאה מן הבית.הסניגור ביקש לאפשר לעורר לצאת לעבודה במשך שעות היום אצל דודו וביהמ"ש המחוזידחה את בקשתו. הערר נתקבל.
ב. לאחרונה נעשה שימוש מופרז ולא הכרחי במה שמוגדר ע"י חלק מהשופטים, באופןשגוי, כ"מעצר בית מלא". הגבלה כזו אינה יעילה, והנסיון מלמד שקשה לעמוד בה, ועדמהרה מתבקש ביהמ"ש להקל בתנאי השחרור. יתכנו מקרים יוצאי דופן, שהגבלת התנועהחייבת להיות מלאה, אם מבקשים שהנאשם לא יוחזק במעצר מלא. אולם אלה מקריםחריגים. בדרך כלל יש להגביל את תנועותיו של הנאשם כאשר קיים חשש מסויים שבשעותמסויימות של היממה עשוי חופש הסיכון וחופש התנועה שלו לסכן את שלום הציבור.במקרה דנן, משראתה הדרגה הראשונה למתן את ההגבלה בכך שאיפשרה לעורר שלא להימצא
בביתו אלא ביחידתו הצבאית, צימצמה בצדק את ההגבלה ואין לחזור ולהרחיבה. לפיכךהוחלט שבין השעות 8 בבוקר ו-5 אחה"צ יוכל העורר להימצא במקום עבודתו אצל דודוובלבד שהלה יגיש תצהיר לביהמ"ש שהוא מקבל על עצמו לפקח על כך שהעורר ישהה במקוםעבודתו באותן שעות.
(בפני: השופט ד. לוין. עו"ד כלוף לעורר, עו"ד גב' מיקי חשין למשיבה.29.12.94).
בש"א 5676/94 - זאב צוקר נגד "מגדל" חברה לביטוח בע"מ
*הארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור(בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור - הבקשה נדחתה).
א. למבקש הוצאה פוליסה לביטוח חיים שלפיה המבוטח יקבל פיצויים חודשיים מןהמבטחת אם יהפוך "בלתי כשיר מוחלט לעבודה". בפוליסה נקבע כי "המבוטח ייחשבכבלתי כשיר לעבודה אם עקב מחלה או תאונה נשלל ממנו בשיעור של %75 לפחות...הכושר לעבוד במקצוע...". המחלוקת בין בעלי הדין התייחסה למצבו הרפואי של המבקשבעת הגשת בקשתו לקבלת פיצוי חודשי. ביהמ"ש המחוזי קבע בשעתו כי מהימנות עליועדויות הנתבעת שאין לאמר כי נשלל מן המבקש מחמת מחלתו הכושר לעסוק במקצועו.ביהמ"ש הוסיף ואמר בפסק דינו כי "ייתכן שבעתיד אמנם יורע מצבו... יוכל הואכמובן לחדש את תביעתו...". על פסק דין זה תלוי ועומד ערעור בביהמ"ש העליון.לימים טען המבקש כי אירעה הרעה במצבו והגיש תביעה חדשה. הסיכסוך נמסר לבוררותוהבורר פסק כי המבקש לא הרים את הנטל לשכנע כי איבד %75 לפחות מכושרו לעבודודחה את תביעתו. המבקש ביקש מביהמ"ש המחוזי את ביטול הפסק ובקשתו נדחתה. לאחרמתן ההחלטה חלה ב"כ המבקש ואושפז באופן דחוף ולאחר מכן נמצא בתהליך החלמה. באכוחו שב לעבודה באופן חלקי, ושלושה ימים לפני חלוף המועד להגשת ערעור הוסבהתשומת של ב"כ המבקש לכך שעפ"י סעיף 38 לחוק הבוררות שומה היה עליו להגיש בקשהלרשות ערעור, והמועד להגשת בקשה כזו עבר. ב"כ המבקש טען שעקב לחץ הזמן והמצבהבריאותי לא עיין בכל ספרי חוק הבוררות ולא שם לב לכך שיש צורך בבקשה לרשותערעור. לפיכך ביקש הארכת המועד להגשת בקשה לרשות ערעור. הבקשה נדחתה.
ב. אין מקום להאריך את המועד בשל קיומו של הערעור על פסק הדין הראשון התלויועומד בביהמ"ש העליון. הערעור מתייחס למצב בריאותו של המבקש עד למועד מסויים,ואילו פסקו של הבורר מתייחס למצב בריאותו במועד מאוחר יותר. ממילא אין מדוברב"אותו עניין" המצדיק את הארכת המועד כאשר הליך אחר תלוי ועומד. זאת ועוד,שיקוליו של ביהמ"ש היושב בערכאת ערעור על פסק דינה של ערכאה ראשונה, שוניםמשיקוליו כשהוא דן בבקשה לרשות לערער על החלטה לאשר פסק בורר.
ג. נותרו איפוא הסיבות לאיחור המנויות בתצהירו של ב"כ המבקש, והן טעותו שלב"כ המבקש ומצבו הרפואי. באשר לכך יש לאמר כי מבחינת המצב הרפואי, ב"כ המבקשחזר למשרדו בזמן שעדיין היה בתוך המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור, כך שמבחינתהמצב הבריאותי יכול היה להגיש את בקשתו. נותר הנימוק של טעות בחוק וטעות כזואין בה כדי להצדיק הארכת המועד.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. עו"ד מ. רימל למבקש, עו"ד ש. אהרונסון למשיבה.27.12.94).
בש"פ 6900/94 - מנשב מיכשוילי ומשיח בן יהודה שאלשוילי נגד מדינת ישראל
*המשך מעצר עד תום ההליכים (סחיטה והדחה בחקירה)(ערר על המשך מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
א. העורר הראשון הואשם בשלושה אישומים של סחיטה באיומים והעורר השני באישוםאחד של סחיטה ואישום אחד של הדחה בחקירה. ביהמ"ש המחוזי החליט בשעתו לעצור את
העוררים עד תום ההליכים בציינו כי לאחר עדות המתלוננים יתכן ויהיה מקום לערוךעיון חוזר בהחלטת המעצר. בינתיים זוכה העורר הראשון מאחד מהאישומים של סחיטהוהעורר השני מהאישום של הדחה בחקירה. העוררים הגישו בקשה לעיון חוזר לביהמ"שהמחוזי ובקשתם נדחתה. ביהמ"ש ציין כי זיכויים של העוררים מהאישומים האמוריםאיננו מהווה נסיבה חדשה מפני שמלכתחילה סבר ביהמ"ש המחוזי שהראיות לאישומים אלהלכאורה לא יספיקו והחלטת המעצר התייחסה בעיקר לאישומים שנותרו גם עתה. העובדהשהמתלוננים כבר העידו לא הניעה את ביהמ"ש מלשנות את החלטת המעצר. הערר נדחה.
ב. עבירות של סחיטה באיומים יש בהן יסוד של אלימות וממילא יש בהן עילה למעצר.עבירות אלה הן בזויות, פוגעות ומשפילות את הזולת. בהנחה שהתשתית הראייתית נגדשני העוררים היא תשתית שיש בה ממש, אין מקום לשינוי ההחלטה בעניין המעצר. אכן,אין לדעת אם תשתית כזו קיימת, אבל ביהמ"ש המחוזי לא סגר בפני העוררים אתהאפשרות לפנות לשופט השומע את המשפט, שהוא היודע על פי העדויות שכבר נשמעו מהחוזקה של התשתית הראייתית ורק הוא יוכל להחליט בעניין זה.
(בפני: השופט טל. עו"ד משה לוי לעוררים, עו"ד גב' אפרת ברזילי למשיבה.18.12.94).
בש"פ 7013/94 - מדינת ישראל נגד ישראל מזרחי
*הארכת מעצר מעבר לשנה (רצח)(בקשה להארכת מעצר מעבר לשנה - הבקשה נתקבלה).
א. המשיב הואשם בביצוע שני מעשי רצח בשתי הזדמנויות שונות וכן בעבירות חמורותבתחום הסמים ובכללן יבוא 4 ק"ג הרואין. מדובר בפרשה סבוכה שהתרחשה בארה"ב.החקירות בעיקרן נעשו על ידי גורמי חקירה שונים בארה"ב, חלק מהעדים הם עדימדינה, אשר לגבי חומר החקירה המיוחס להם הוצאה תעודת חסיון. נוצר קושי בהצגתמלוא חומר החקירה לעיונם של הסניגורים. במהלך השנה היו התפתחויות שהעמידו בספקעד כמה קיבלה הפרקליטות, וממילא הסניגוריה, את כל החומר הדרוש לבניית הגנתהמשיב. עברה חלפה שנה ומשפטו של המשיב טרם החל. המדינה ביקשה הארכת המעצרבשלושה חודשים והבקשה נתקבלה.
ב. מסתבר כי מועדים שנקבעו לשמיעת הדיון במשך השנה נדחו ע"י ביהמ"ש לבקשתהסניגוריה ובדין נדחו. מדובר בהאשמות חמורות מאין כמותן, כאשר העונש הצפוילמשיב הוא העונש המקסימלי ואולי אף במצטבר. לפיכך, אך טבעי הוא כי יש לאפשרלמשיב להתגונן כנגד האשמות המיוחסות לו כמיטב היכולת. לכאורה נראה כי עתה רוכזכל החומר הידוע שיכולה להיות לו רלבנטיות למשפט, ונשיא ביהמ"ש המחוזי קבע הרכבשיתחיל בשמיעת המשפט ביום 15.1.95 וימשיך בשמיעתו עד לגמר הדיון במשך 4 ואף 5ימים בשבוע. אם כך יתנהל הדיון, אפשר להניח כי בתום תקופה של 3 חודשים תהיהתמונת המשפט בהירה הרבה יותר. יתברר גם אם נתחדש דבר שלא היה ידוע ואפשר יהיהאז להעריך בצורה ברורה ומבוססת יותר מה רמת הראיות המתגבשת כנגד המשיב, איכותהראיות וכיוצא בכך.
ג. באופן רגיל לא היה מקום להעלות על הדעת להאריך מעצרו של אדם מעבר לשנתמעצרו, כשמשפטו לא החל להתברר כל אותה תקופה. מצב דברים כזה אינו מתקבל עלהדעת, פוגע בזכויות יסוד של נאשם, ואיננו בגדר הסביר והנדרש מבחינת חוק יסוד:כבוד האדם וחרותו. אולם, כל עניין ועניין חייב להיבחן עפ"י נסיבותיו. כאן מדוברבכתב אישום בגין שני מעשי רצח ועפ"י הדין הקיים ועפ"י ההלכה שהתגבשה איןמשחררים נאשם העומד לדין בעבירות כאלה בטרם הסתיימו ההליכים נגדו. אולם, אין זהכלל בל יעבור וכבר היו החלטות מעולם. לפיכך בשלב הזה ראוי להאריך את המעצר ב-3
חודשים. אם וכאשר תבקש התביעה הארכת מעצר נוספת, יהיה עליה להצביע על טעמיםטובים במיוחד המצדיקים היענות לבקשתה, מעבר למקובל במקרה רגיל.
(בפני: השופט ד. לוין. עו"ד ד. חן למבקשת, עו"ד א. פלדמן למשיב. 29.12.94).
בש"א 6455/94 (ע.א. 5610/94) - אליהו לוינטל ואח' נגד פרידה סרולוביץ ואח'
*עיכוב ביצוע פס"ד (פיצויים בתאונת דרכים)(בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד - הבקשה נדחתה).
א. המבקשים חוייבו לשלם למשיבה פיצויים בגין תאונת דרכים בסכום כולל שלכ-822,000 ש"ח. המבקשים ביקשו מבית המשפט המחוזי עיכוב ביצוע, וביהמ"ש ראה טעםבטענת המבקשים שנפלה טעות בחישוב הפיצויים, בסך 175,000, והורה על עיכוב הביצועשל סכום זה. את בקשת העיכוב לגבי היתרה דחה ביהמ"ש. המבקשים הגישו ערעור עלפסה"ד ובמקביל הגישו לביהמ"ש העליון בקשה לעיכוב ביצוע. בבקשה זאת מתבקש עיכובהביצוע לגבי סכום של כ-360,000 ש"ח המתייחס לפיצויים בגין עזרה בעתיד למשך 7שנים שזו תוחלת החיים המשוערת של המשיבה. הבקשה נדחתה.
ב. ביהמ"ש המחוזי לא התרשם כי סיכויי המבקשים להצליח בערעור טובים. כן סבר כיהמבקשים לא הוכיחו שאם יזכו בערעור, יתקשו לגבות חזרה את סכום הכסף שיגיע להםלפי פסה"ד בערעור. וזו אכן השאלה העיקרית לצורך החלטה בבקשה לעיכוב הביצוע.המשיבה הינה בעלים של דירה בת 2 חדרים וב"כ המבקשים טוען כי זהו כל רכושה שלהמשיבה ורכוש זה אינו משמש בטוחה מספקת בהתחשב בגובה סכום הפיצויים. אולם טענהזאת אין לה תימוכין אלא בתצהירו של ב"כ המבקשים ואין ב"כ המבקשים מביא ראיהחיצונית לטענתו. לכן, אין בכך כדי לגבור על הכלל הרחב שלפיו יש לבצע פס"דלאלתר. חזקה על המבקשים שינקטו צעדים כדי שדירת המשיבה תוכל לשמש בטוחה.
(בפני: השופט זמיר, עו"ד אילן אמודאי למבקשים, עו"ד שלמה רן למשיבות.25.12.94).
בג"צ 1850/93 - צ'ימה אדוארס אוניולו נגד משרד הפנים
*טענת בן שבט איבו מניגריה כי בני השבט הם יהודים לצורך חוק השבות(העתירה נדחתה).
א. העותר, יליד ניגריה, הגיע לישראל כתייר בשנת 1988 ועם הזמן נישא לאשהיהודיה אזרחית מדינת ישראל. עתירתו היא להכיר בו כיהודי לפי חוק השבות. הכרה זוניתנה לו לפי סעיף 4א' לחוק השבות בהיותו בן זוג של יהודיה. אולם אין הוא מסתפקבכך שכן ביקש להכיר בו כיהודי מכח עצמו, לפי הוראות הסעיפים 1 ו-4ב' לחוקהשבות. לטענתו הוא יהודי בהיותו במקור בן שבט איבו שבניגריה, אשר לטענתו הםיהודים מצאצאי שבט אפרים. העותר פנה אל שר הפנים וביקש להכיר ביהדותו ובזכויותהמגיעות לו לפי חוק השבות. שר הפנים בחן את הבקשה והתייעץ עם אנשי מחקר ומדעוהרבנים הראשיים ולבסוף קבע כי אין יסוד היסטורי, הלכתי או לאומי, לראות בבנישבט איבו יהודים במשמעות סעיף 4ב' לחוק השבות. העתירה נדחתה.
ב. חוות הדעת והמסמכים שהוצגו בפני שר הפנים תומכים במסקנת השר ואין לאמר כיהשר בהתייחסותו לפניית העותר שגה בשיקול הדעת המסור לו. על פני הדברים נראה כיעפ"י מכלול העובדות וחוות הדעת לא יכול היה השר להגיע למסקנה שונה מזו שהניעהאותו לדחות את בקשת העותר. קיימות בספרים תאוריות בדבר מוצאם של בני שבט האיבו,אך על תאוריות כאלה אי אפשר להקים בניין שיחזיק מעמד מבחינת משפטית, בדבר מוצאםהעברי של בני שבט האיבו.
(בפני השופטים: ד. לוין, קדמי, גב' דורנר. העותר לעצמו, עו"ד י. שופמןלמשיב. 13.12.94).
בג"צ 2285/93 - אוסי נחום נגד ראש עירית פ"ת גיורא לב ואח'
*שיהוי בהגשת עתירה. *חוקיות הסכם קואליציוני המבטיח משרות בשכר(התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל).
א. הנשיא שמגר: העותר הינו חבר מועצת עירית פתח תקוה. המשיב השני, מר אורימוכתר, הוא חבר מועצת העיריה ויו"ר איגוד ערים לכבאות. בהסכם קואליציוני שנערךבין תנועת הליכוד בעירית פתח תקוה ובין תנועת אחוה, שהמשיב השני נמנע עליה,הוסכם כי "סיעת מח"ל תפעל לאישור משכורת למר אורי מוכתר בתפקידו כיושב ראשאיגוד ערים לענייני כבאות. באם מסיבה כלשהי ייבצר להשיג זאת תפעל סיעת מח"ללאישור ולהשגת משכורת למר אורי מוכתר בכל דרך אחרת". הסכם זה נעשה בקדנציההקודמת של העיריה. לאחר ההסכם אישרה מועצת העיריה לצרף את מוכתר, יחד עם שישהחברים נוספים שנבחרו ע"י מועצת העיריה, לאיגוד הערים. בחירת מוכתר כיו"ר האיגודלא נעשתה ע"י העיריה אלא ע"י מועצת איגוד הערים. הוא הדין בהחלטה בעניין תשלוםשכר למוכתר. בינתיים, נבחרה מועצת עיריה חדשה וגם זו החליטה על מינוי מוכתרלמועצת איגוד הערים ומועצת האיגוד הערים החליטה לבחור בו כיו"ר ולשלם לו שכר.העותר ביקש מבג"צ לבטל את התשלום למוכתר בתפקידו כיו"ר האיגוד בטענה כי הסעיףהקואליציוני הנ"ל הוא סעיף פסול. העותר טוען כי נודע לו על דבר הסעיף האמור רקב- 1992. העתירה נדחתה.
ב. הציר המרכזי עליו סובבות טענות העותר מעוגן בהחלטתו של בית המשפט הגבוהלצדק בבג"צ 1635/90 (פד"י (1) 749). כמודגש באותו בג"צ, הסכם פוליטי שדבקה בואי חוקיות הוא נטול תוקף. בענייננו השאלה היא מה דינו של הסכם בו מחלקים ביניהםהשותפים להסכם פוליטי את המשרות שהסמכות למנות נושאיהן תהיה בתחומן, לרבותהמשרות אשר בצידן שכר כספי ממש הכרוך בפעולתו של נושא המשרה. כל הסכם בקשרלחלוקת משרות שרים, סגני שרים, ראשי רשויות מקומיות וסגניהם, כרוך לפי טיבובקביעת התחייבויות הכרוכות בתשלום שכר וגורר מתן טובת הנאה כספית לפרט שהוא חלקמן המסגרת הפוליטית בתור שכזה. בכך כשלעצמו אין פסול. זאת ועוד, לפי התיקוןלחוק יסוד: הממשלה, סולקו כל ההגבלות שבחוק שחלו על הבטחת משרת שר או סגן שרלחבר סיעה שפרשה מסיעת האם. ממילא רשאי חבר אותה סיעה שפרשה מסיעה אחרת לכרותהסכם ובו הבטחה של משרת שר או סגן שר. ניתן להשאיר בצריך עיון אם האמור כאן חלעל הסכם שנכרת מראש, היינו לפני הפרישה מסיעת האם. מכל מקום, ספק אם התיקוןהמוזכר כאן לחוק יסוד: הממשלה, תואם את רוח ההגבלות והאיסורים שהותוו בבג"צ1635/90. ניתן להבחין בין הסכם בדבר הסדר חלוקת תפקידים ברשות מבצעת או רשותמקומית ותו לא, לבין הסכם, כגון זה שבהסכם הקואליציוני דנא, שהמוקד שבו הואהבטחת שכר, יהיה התפקיד שיהיה עילת התשלום אשר יהיה. דא עקא, יש בתיקון האחרוןהנ"ל לחוק יסוד: הממשלה, כדי להטיל ספק בתוקפן המתמשך של הנורמות אותן ביקשולהתוות בבג"צ 1635/90.
ג. עיקרו של דבר, אין מקום וצורך לדון בסוגייה כולה, כאשר מדובר בעתירהשהועלתה כ-4 שנים ומעלה אחרי ההסכם, וכאשר נמצאים אנו בעיצומה של קדנציה חדשה,אחרי שנערכו בחירות חדשות ועניינו של מוכתר, ככל שיש לו היבט של שכר, אושרמחדש. גם אין זה מן הנכון שתינתן החלטה בדבר כשרות החלטת מועצת האיגוד בטרםנבחן העניין ע"י שר הפנים הבודק את הנושא. לפיכך יש לדחות את העתירה.
ד. השופט זמיר: באשר לשיהוי בהגשת העתירה - מבחינה סובייקטיבית אין לראות כאןשיהוי שכן הסעיף בהסכם הקואליציוני היה סעיף חסוי ולא נתגלה ברבים. רק בעקבותדו"ח מבקר המדינה נודע לעותר בשנת 1992 על דבר קיומו של הסעיף הנ"ל. אולם, גםאם אין כאן שיהוי סובייקטיבי, הרי יש שיהוי אובייקטיבי שגם הוא מהווה טעםלדחיית עתירה. מן הבחינה האובייקטיבית קיים שיהוי של שנים וכאשר מדובר בשיהוי
אובייקטיבי יש לשקול את האינטרסים של הצדדים - מצד אחד האינטרס של העותר ומצדשני האינטרס של מי שעשוי להיפגע אם עתירת העותר תתקבל. איזון האינטרסים מעלה כידי בשיהוי האובייקטיבי כדי לדחות את העתירה.
ה. באשר לחוקיותו של הסעיף בהסכם הקואליציוני - אילו היה מדובר בו רק על מתןמשרה ששכרה בצידה לא היה בכך כדי לפסול את הסעיף האמור. אלא, שהסיפא של הסעיףמעידה על ראשיתו. היא אומרת כי אם אי אפשר יהיה להשיג משכורת למוכתר בתפקידיו"ר האיגוד, תפעל הסיעה לאישור משכורת בכל דרך אחרת. מכאן שמדובר בהסדר למשרהבמשכורת ולא חשוב מה התפקיד ומה הקשר בינה לבין המטרות של סיעת מוכתר ובלבדשיהיה מלווה במשכורת. זוהי התחייבות לתת טובת הנאה אישית תמורת תמיכה פוליטיתוהתחייבות כזו פסולה ובטלה. לפיכך, אילו נתבקש ביהמ"ש במועד הנכון, להצהיר כיאסור לנהוג על פי התחייבות זו, דומה שהיה מקום להיענות לבקשה.
ו. השופטת שטרסברג-כהן: מבלי לפגוע כהוא זה בהלכה של בג"צ 1635/90, הרי איןצורך להידרש לפרשנותו של הסעיף הנדון, משום הנתק בין ההתחייבות שבו לבין אופןמינויו של מוכתר, משום התקופה הארוכה שחלפה מאז שנתמנה ועד שהעותר העלה אתהנושא, ומשום שהטיפול בנושא עומד על הפרק אצל הרשויות הממלכתיות הנוגעות בדבר.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, זמיר, גב' שטרסברג-כהן. עו"ד רענן הר-זהב לעותר,עוה"ד שמואל לינצר, אמנון גולדנברג, א. ויניצקי וגב' אורית קורן למשיבים.27.12.94).
בג"צ 5385/94 - רפאל פלדברג נגד לשכת עורכי הדין - ועד מחוז תל אביב ואח'
*חיוב בהוצאות כאשר לאחר הגשת העתירה נעתרה לשכת עורכי הדין לדרישות העותר(בקשה לחיוב בהוצאות - הבקשה נתקבלה).
א. המבקש היה מיוצג בתיק המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ע"י משרד המשיביםהשני והשלישי (להלן: המשיבים). ביום 24.10.93 נשלח אליו מכתב שחרור ע"י המשיביםשלפיו "למשרדנו אין התנגדות שעו"ד אחר ייצג אותך בתיק שבנדון". אעפ"כ לא הועברהחומר הקשור אליו למשרדו של ב"כ החדש של המבקש עקב חילוקי דעות בעניין שכרהטירחה. פנייתו של המבקש למשיבה נענתה במכתב מיום 28.6.94, לפיו מוצע להביא אתהסכסוך בינו לבין המשיבים להכרעת בורר שימונה ע"י הלשכה. המבקש סירב להתדיין עםהמשיבים בבוררות, שכן קיבל כבר מכתב שחרור כאמור. עפ"י האמור בעתירה, נעשופניות למשיבה בכתב ובע"פ לזירוז הטיפול, אך לא נתקבלה כל תשובה. נסיונותיו שלהמבקש לפנות לעו"ד אחר לצורך ייצוגו, לא צלחו בשל היות העניין תלוי ועומד בפניהלשכה. ביום 5.10.94 הגיש העותר עתירה לבג"צ וכעבור כשלושה שבועות פנתה המשיבהלמבקש במכתב בו ציינה כי נוכח מכתב השחרור מיום 24.10.93 "אנו בדעה כי אינךזקוק להיתר שלנו להיות מיוצג ע"י עו"ד אחר. אנו בדעה כי משניתן כתב שחרור איןאפשרות לבטלו". בעקבות מכתב זה, נתבקש בג"צ לבטל את העתירה והעותר ביקש לחייבאת המשיבה בהוצאות. הבקשה נתקבלה.
ב. המבקש פנה וחזר ופנה למשיבה בבקשה שתשקול שנית את החלטתה המקורית מיום28.6.94 ולא נענה. רק הגשת העתירה הביאה לידי השיקול הנוסף וההחלטה החדשה מיום27.10.94. די בעובדה שהסעד שנתבקש נתקבל רק בשל הגשת העתירה, כשלעצמה, כדילהצדיק חיוב המשיבה בהוצאות. אשר לגובה ההוצאות, יש לקחת בחשבון כי תגובתהמשיבה נמסרה בסמוך להגשת העתירה ולפני שנתקיים דיון בה. לפיכך חוייבה הלשכהבתשלום של 2,000 ש"ח הוצאות לעותר.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. המבקש לעצמו, עו"ד עמוס וייצמן למשיבה. 19.12.94).
בש"א 6303/94 - שלמה לוי נגד ג'ון רולינגס ואח'
*עיכוב ביצוע פס"ד של העברת דירה בכפוף לרישום הערת אזהרה שלא לעשות עיסקה בדירה עד לאחר הערעור(בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין - הבקשה נדחתה כפוף לקבלת התחייבויות שונות שלהמשיבים).
א. בין המבקש לבין המשיבים נערך חוזה שלפיו ימכור המבקש למשיבים מגרש ועליושלד בנין במבשרת ציון במחיר של 235,000 דולר. החוזה לא קויים בשל סכסוך ביןהצדדים והמבקש פנה לביהמ"ש המחוזי בתובענה לקבלת הצהרה כי החוזה בטל. ביהמ"שדחה את התביעה ומנגד נעתר לבקשת המשיבים ומינה את ב"כ המשיבים להיות כונס נכסיםלמגרש לצורך מימוש החוזה ורישום זכויות המבקש ע"ש המשיבים במינהל מקרקעי ישראל.המבקש הגיש ערעור על פסק דין זה וביקש לעכב את ביצוע פסה"ד עד לאחר הערעור.בבקשתו טוען המבקש כי העברת הזכויות לשם הקונים תאפשר להם לשעבד או למשכן אתהנכס והוא ייפגע אם יזכה בערעור. הבקשה לעיכוב הביצוע נדחתה כפוף לקבלתהתחייבויות שונות של המשיבים.
ב. משניתן פסק דין זכאי אדם שזכה בדין, כי פסה"ד יבוצע. העובדה שהוגש ערעוראין בה כשלעצמה כדי לעכב את הביצוע. רק במקרים חריגים יעוכב הביצוע. כשביהמ"שבודק בקשה כגון דא, הוא שוקל בעיקר את השאלה אם ביצוע פסה"ד עלול לגרום נזקבלתי הפיך. אם התשובה שלילית אין טעם בדרך כלל לעכב את הביצוע של פסה"ד.בענייננו אין צורך לדון בסיכויי המבקש לזכות בערעור, שכן די לצורך ההכרעה בבקשהשאין לומר כי ייגרם למבקש נזק ממשי ובלתי הפיך אם יבוצע פסה"ד. אכן, המבקש צפוילנזק בלתי הפיך אם יזכה בערעורו ובינתיים יעבירו המשיבים את המגרש לאחרים. אךזוהי תוצאה שקל למנוע אותה באמצעות התחייבות של המשיבים שלא להעביר את הבעלותעל המגרש לאחרים עד להכרעה בערעור ורישום הערת אזהרה על המגרש בהתאם להתחייבותזו. המשיבים הסכימו לכך. ליתר בטחון אפשר להוסיף כי המשיבים יתחייבו שלאחרביצוע פסה"ד לא תירשם במרשם המקרקעין או במינהל שום זכות או עיסקה במקרקעין,למעט משכנתא בגין הלוואה לצורך רכישת המגרש. המבקש לא הוכיח כי הוא צפוי לנזקאם יזכה בערעור גם אם תרשם הערת אזהרה. גם אם הוא צפוי לנזק הרי לא יהיה זה אלאנזק שולי שניתן יהיה לפצות עליו בכסף.
(בפני: השופט זמיר. עו"ד יעקב חובב למבקש, עו"ד רוני צוובנר למשיבה.18.12.94).
ע.א. 1560/90 - משה ציטיאט נגד הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
*עדיפות הרישום "למוטב בלבד" בשיק על פני ההוראה "לפקודת" לענין סחירות השיק(מחוזי ת"א - ת.א. 402/89 - הערעור נתקבל).
א. המערער משך שיק לפקודתו של אחד שם טוב במסגרת עיסקה של גלגול שטרות ביןהשניים. השיק הופקד בחשבונו של הנפרע (שם טוב) במסגרת הפקדת המחאות מעותדות.המערער ביטל את הוראת המשיכה, והבנק שבו הופקד השיק הגיש תביעה נגד המערער.השיק היה משורטט ונרשם בו בכתב יד "למוטב בלבד". מאידך, לא מחק המערער את המילה"לפקודת" במסגרת הוראת התשלום שבשיק. בימ"ש השלום קבע כי בנסיבות בהן יש הוראותנוגדות בשטר, היינו מצד אחד הוראה לבנק לשלם "לפקודת" הנפרע ומצד שני הגבלה"למוטב בלבד", החזקה פועלת לטובת ההוראה התומכת בסחרות השיק. ערעורו של המערערלביהמ"ש המחוזי נדחה ולאחר שניתנה לו רשות ערעור לביהמ"ש העליון הגיש את ערעורווערעורו נתקבל.
ב. הנשיא שמגר קבע כי עקב רישום המילים "למוטב בלבד" השטר לא היה עביר, וכיבמקום בו נושא השטר שני רישומים - "למוטב בלבד" בכתב יד ו"לפקודת" בדפוס המוכןמראש, יש להעדיף את הרישום הידני. כמו כן הביע דעה כי גם אילו היו המילים"למוטב בלבד" בדפוס ניתן היה להעדיף את ההגבלה של "למוטב בלבד" אם כוונת הצדדים
היתה הגבלת השיק. הדין החל בשיקים הוא הדין החל בחוזים אחרים ויש להתחקות אחרכוונת הצדדים. כאשר המילים "למוטב בלבד" רשומות בכתב יד ההנחה היא שכוונתהצדדים היתה להגביל את השיק למרות המילה "לפקודת" שהיא בדפוס מוכן מראש. הנשיאשמגר התייחס לשתי התכונות של השיק - תכונת העבירות ("הסחירות הפורמלית")והטהירות ("הסחירות המהותית"). העבירות היא התכונה על-פיה מועברת הבעלות בזכותהמצוייה בשטר ואילו הטהירות היא התכונה שעל-פיה הנעבר עשוי, בתנאים מסוימים,לרכוש זכות טובה מזו שהיתה למעביר.
ג. לדעת הנשיא, מן הדין לסטות מן ההלכה הקיימת ולקבוע כי שיק המשורטט לפקודתפלוני בתוספת הצירוף "למוטב בלבד" בתוך השרטוט, אינו עביר. אכן, הנטל להוכחתהיעדר העבירות רובץ על הטוען, ובענייננו עמד המערער בנטל, להוכיח כי כוונתוהיתה אכן הגבלת העבירות. דרך אגב, הגבלת העבירות יכולה להיעשות בין המושךלנפרע, ויכולה להיעשות גם בכל חוליה עוקבת בין המסב לנסב. הגבלה כזו היא אחתהקטיגוריות של "היסב מגביל" לפי פקודת השטרות.
ד. המשנה לנשיא ברק לא הסכים לדעתו של הנשיא שמגר כי השרטוט "למוטב בלבד"שוללת את סחרותו של השטר ולדעתו השטר הוא עביר. עם זאת אין השטר טהיר ואין הנסברוכש זכות יותר טובה מזכותו של הנפרע. מכיוון שבענייננו היתה למערער טענה טובהנגד הנפרע שלא לשלם את השיק, הסכים המשנה לנשיא לקבלת הערעור ולקביעה שאין עלהמערער לשלם את השיק לבנק. לגישתו של הנשיא שמגר הצטרפו עוד שלושת שופטי ההרכב,ד. לוין, מצא וגב' שטרסברג-כהן.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, המשנה לנשיא ברק, השופטים: ד. לוין, מצא, גב'שטרסברג-כהן. עו"ד מ. וידאל למערער, עו"ד ד. קרני למשיב. 28.12.94).
בש"פ 6541/94 - מדינת ישראל נגד אברהם דנינו
*עיכוב ביצוע גז"ד של מאסר בעבודות שירות(בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין של מאסר בעבודות שרות - הבקשה נדחתה).
א. המשיב הורשע בעבירות של פריצה, גניבה, שוד והתחזות כעובד ציבור. גזר הדיןניתן ביום 18.9.94 ובו הצביע ביהמ"ש על שיקולים מיוחדים לקולת העונש. בהתחשבבשיקולים אלה גזר ביהמ"ש את עונשו של המשיב לשנה וחצי מאסר על תנאי ו-6 חודשיםלריצוי בפועל, תוך הדגשה כי הנאשם יהיה רשאי לרצות את עונש המאסר בעבודותשירות, בכפיפות לחוות דעת הממונה על עבודות השירות. ביום 24.10.94 נתקבלה חוותדעת הממונה על עבודות השירות, ביהמ"ש קבע כי המשיב ירצה את עונשו בעבודותשירות, ומאותו יום החל המשיב לרצות את עונשו בעבודות שירות. המדינה הגישה ערעורעל קולת העונש רק חודש ימים לאחר מכן ובאותו יום הגישה גם בקשה לעיכוב ביצוע שלריצוי העונש. היא תומכת בקשתה בטענה שריצוי העונש עלול לסכל את הערעור שהוגשמטעמה. הבקשה נדחתה.
ב. אם אמנם ריצוי העונש עלול לסכל את הערעור, השאלה היא מדוע השהתה המדינה אתבקשתה מיום מתן פסה"ד למשך חודש ימים. כל דחייה של ביצוע גזר הדין שלא לפיבקשתו ובניגוד לרצונו של הנאשם, יש בה משום עינוי דין. בד"כ הנאשם עושה סידוריםמיוחדים בקשר לעבודתו ולעניינים אישיים אחרים לקראת ביצוע העונש, ואם ביהמ"שיקטע את ריצוי העונש שכבר החל, עלול הדבר להכביד על הנאשם ולהחמיר את העונששנגזר עליו. כל זאת שלא באשמתו, אלא משום שהמדינה לא הקדימה לבקש מביהמ"ש לעכבאת ביצוע העונש או משום שלא פנתה לביהמ"ש העליון במהירות הראויה בבקשה לעיכובהביצוע.
ג. המדיניות הברורה של ביהמ"ש היא שבד"כ אין ביהמ"ש מעכב את תחילת הביצוע שלהעונש ומשנגזר דינו למאסר צריך הנאשם להתחיל מיד בריצוי העונש. מדיניות זו
פועלת עפ"י רוב נגד נאשם שהוטל עליו עונש מאסר והוא מבקש לעכב את הביצוע.במיוחד נוטה ביהמ"ש לדחות בקשות לעיכוב ביצוע שהוגשו לאחר שהוחל בריצוי העונש.אין זה ראוי שביהמ"ש ינהג אחרת כאשר הבקשה מוגשת, כמו במקרה זה, ע"י המדינה.אכן, המדינה אינה מבקשת עיכוב ביצוע עונש מאסר אלא במקרים נדירים. מקרים בהםביהמ"ש גזר דינו של אדם למאסר בדרך של עבודות שירות ובמקרים אלה אם המדינהמבקשת לערער על קולת העונש, קיימים שיקולים מיוחדים בזכות העיכוב של ביצועהעונש. זאת משום שאם הנאשם מסיים את ריצוי העונש או שמתקרב לקראת סיומו יש בכךכדי להטות את שיקול דעתו של ביהמ"ש שלא להחמיר בעונש. כמו כן, אם יהיה ביהמ"ששלערעור בדעה שהעונש הראוי עולה על 6 חודשים, כי אז תהיה לכך השלכה על הסמכותלהורות על ריצוי בעבודות שירות. שיקול זה, שברוב המקרים תומך בבקשה של המדינהלעיכוב הביצוע, יכול לפעול נגד בקשה כזאת, כאשר המדינה לא פעלה במהירות הראויהוהגישה בקשה לעיכוב הביצוע רק לאחר שהנאשם החל לרצות את עונש המאסר בדרך שלעבודות שירות. לפיכך, בנסיבות המקרה דנא, הוחלט לדחות את בקשת המדינה.
(בפני: השופט זמיר. עו"ד גב' מיקי חשין למבקשת, עו"ד דוד יפתח למשיב.4.12.94).
ע.א. 2724/93 - אברהם מאיר נגד יהודית מאיר
*פירוש סעיף בהסכם גירושין אם הוא כורך את הסדרי הממון עם ביצוע הגט(הערעור נדחה).
א. בעלי הדין נשואים מאז 1955. במרוצת השנים פרצו ביניהם סכסוכים ומחלוקות.בשנת 1988 הגיעו להסכם שעניינו חלוקת רכוש וקביעת יחסי הממון ביניהם בעתיד.ההסכם אושר ע"י ביהמ"ש כהסכם המסדיר את יחסי הממון שבין הצדדים והגיע לכלל שלבהיישום. המערער ציפה כי משנחתם ההסכם יממש את משאלת לבו להתגרש מאשתו, אך זוסירבה להתגרש. משנדחתה תביעת הבעל לגט ע"י ביה"ד הרבני, הגיש המערער תובענהלביהמ"ש המחוזי ובה עתר למתן פס"ד המצהיר על בטלותו של הסכם הממון. המחלוקתבמוקד ההתדיינות דנא נובעת מסעיף 28 של ההסכם האומר "ביצועו של הסכם זה ו/אועיכוב בביצועו לא יעכבו מתן/קבלת גט גירושין בינינו, במועד ובזמן אשר נסכיםעליו". לטענת המערער, בכך שהאשה סירבה לקבל גט היא הפרה את ההסכם. ביהמ"שהמחוזי דחה את התביעה והערעור על כך נדחה.
ב. סעיף 28 להסכם לא זו בלבד שאינו מתלה ומתנה את ביצוע הסדרי הממון ביןהצדדים בהתחייבות נגדית של האשה לקבל גט, אלא נהפוך הוא - הוא שולל תלות כזו.הסדרי הממון מגיעים לכלל מימוש עם חתימת הסכם ואילו נושא הגירושין יידון בעתידבין הצדדים. שני בעלי הדין רצו במניעת התלות שבין שני ההיבטים של ההסכם. המערערסבר כי יזכה לגט אפילו לא יבצע את הסכם הממון, ואילו האשה האמינה כי תשיג אתהסכם הממון מבלי להתגרש. אולם שניהם גם יחד מתוך רצונם החופשי ומתוך בחירתכדאיות העיסקה בחרו לנסח את הדברים כך ולהפריד בין נושא הגירושין לנושא הממון.
(בפני השופטים: ד. לוין, בך, זמיר. החלטה - השופט לוין. עו"ד סמוכה למערער,עו"ד דבירי למשיבה. 1.12.94).
בש"פ 6710/94 - עאטף מרעב נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (גניבת נשק וירי)(ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
א. העורר הואשם בגניבת נשק מתוך רכב, אחזקת הנשק וקשירת קשר לבצע בעזרת הנשקמעשה פשע וירי באיזור מגורים. עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה להורות על מעצרהעורר עד תום ההליכים על שום שהעורר בהתהלכו חופשי מהווה סיכון לשלום הציבורולרכושו. המעשה המיוחס לעורר בוצע כאשר תלוי ועומד נגדו עונש מותנה של שנתיים
מאסר שיהיה בר הפעלה אם יורשע וכל זאת גם זמן קצר יחסית לאחר ששוחרר מהכלאברשיון. ביהמ"ש המחוזי הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים והערר נדחה.
ב. בידי התביעה ראיות לכאורה נגד העורר, כאשר ברוב הדברים המיוחסים לו הודהבעת החקירה. הערר הוגש מטעם אחד ויחידי שנאשם אחר שהיה מעורב בעניין נעצר אףהוא עד תום ההליכים, אך ביהמ"ש העליון החליט לשחררו בתנאים מגבילים. הסניגורטוען שאין להפלות בין השניים. ברם, אין לדבר כאן על הפלייה בין שווים. העוררמואשם לא רק באחזקת הנשק ונשיאתו, אלא גם בגניבת הנשק. הנאשם האחר אמנם ביצע אתהירי, אך העורר יזם אותו. מבחינת ההרשעות הקודמות אין מקום לכל השוואה.הרשעותיו הקודמות של הנאשם השני קלות יחסית, מספרן מועט ובשום הזדמנות לא גזרלו ביהמ"ש מאסר בפועל. מאידך, העורר הורשע בעבר בעבירות רבות וחמורות, כולל שודמזויין. די בכך כדי לאשר את החלטת המעצר.
ג. מה שמטריד בעניין זה היא הטענה כי העורר מוחזק במעצר כבר מיולי 1994ושמיעת המשפט נקבעה למאי 1995. משמע, כאשר יתחיל המשפט, יהיה העורר מוחזק במעצרמזה 10 חודשים וספק אם משפטו יוכל להסתיים בתוך שנה. לפיכך, בנסיבות המקרה,ראוי יהיה שביהמ"ש המחוזי יקדים את שמיעת המשפט כך שיוכל להתחיל לכל המאוחרבחודש מרץ. אם לא ייעשה כן, יראה הדבר עילה מספקת לבקש עיון מחדש בנושא המעצר.
(בפני: השופט ד. לוין. עו"ד דניאל משולם לעורר, עו"ד עומר דקל למשיבה.8.12.94).
ע.א. 5478/93 - אברהם כרמי נגד רחל כרמי ולירז כרמי
*בקשה לשינויים בשיעורי מזונות בטענה של "שינוי נסיבות". *בקשה לפסילת שופט שדן בעבר בתיק מזונות שבין הצדדים(ערעור וערעור נגדי - הערעורים נדחו).
א. בשעתו ניתן פס"ד שחייב את המערער בתשלום מזונות לאשתו ולבתו הקטינה.הצדדים הגישו תביעות לשינויים בשיעורי המזונות בטענה של שינוי נסיבות. ביהמ"שהמחוזי החליט להפחית משיעור המזונות שחוייב המערער לשלם למשיבה, מאחר שהחיובהראשוני כלל דמי מדור שלה ובינתיים רכשה דירה תמורת דירה משותפת שנמכרה. המערערחי עם אשה ונולדה לו בת והוא טוען לשינוי נסיבות בכך שהוא צריך עתה לפרנס אתבתו. ערעור וערעור נגדי נדחו.
ב. לא כל שינוי של מה בכך יכול להניע את ביהמ"ש להכניס שינוי במזונות שנפסקו,אלא רק שינוי מהותי היורד לשורש העניין היכול לשמש עילה לעיון חוזר במזונות.הבעל טען כי מצבו הכלכלי הורע אך ביהמ"ש המחוזי לא האמין לבעל או לעדיו. בענייןהולדת הבת הנוספת ציין ביהמ"ש בצדק כי בהתחשב במצבו הכלכלי והכנסותיו של המערערלא צריכה להיות להולדת הבת השלכה על שיעור המזונות. בכך אין להתערב.
ג. באשר למשאבים הכספיים העומדים לרשות האשה, ציין ביהמ"ש כי חל שינוי מסוייםעקב רכישת בית בהרצליה למגורי האשה ובתה. לדעת ביהמ"ש "מדור" הוא חלק מהמסגרתהכוללת של מזונות שהבעל חייב לאשתו ולבתו, והעובדה שהאשה גרה היום בביתשבבעלותה והיא חוסכת את סכום שכה"ד ששילמה בעבר, היא "מעין הכנסה" שיש לאשה,והכנסה זו מרכושה יש לזקוף כנגד המזונות שחייב הבעל. בכך אין להתערב. המערערטען כי הבת הקטינה מתייחסת אליו לא יפה ובכלל אין לה קשר עימו, אך בצדק דחהביהמ"ש את הטענה כי יש בכך כדי להשליך על שיעור המזונות. תגובתה של הקטינהלנסיבות הקשות שנוצרו בין ההורים, היא במידה מכרעת פועל יוצא מן המציאותהמשפחתית אליה נקלעה.
ד. המערער טוען כי על השופט היה לפסול את עצמו שהרי דן בתביעת המזונות הקודמתוהביע שם דעתו בעניין טענות המערער בקשר להכנסותיו. אין יסוד לטענה זו. הכרתהנתונים ע"י השופט יש בה, בנסיבות של תביעת מזונות, כדי להועיל ולא כדי לגרוע.
אין מדובר בהליך מופרד ומנותק מקודמיו, אלא בפניות שעיקרן טענה של שינוינסיבות, בהשוואה למצב שהיה קיים קודם. בנושא כגון זה יש מעין המשכיות טבעית,והתנתקות מנקודת המוצא יש בה רק כדי להכביד. פרט לנסיבות יוצאות דופן, ההיכרותשל התשתית העובדתית בתיק מזונות מקלה ואינה מפריעה.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, ד. לוין, גב' דורנר. החלטה - הנשיא שמגר. עו"דמרדכי אינהורן למערער, עו"ד ציון סמוכה למשיבות. 12.12.94).
ע.פ. 2350/92 - מאיר יעקוביאן נגד מדינת ישראל
*הרשעה ברצח על יסוד ראיות נסיבתיות(הערעור נדחה).
א. המנוחה רחל יעקוביאן נישאה למערער בשנת 1988 ונולדה להם בת. היחסים ביןהשניים התערערו והמנוחה נאלצה לעזוב את בית מגוריה ולעבור להתגורר בבית אביהשבירוחם. ביום 12.7.89 נפגשה המנוחה עם המערער בתחנה המרכזית בבאר שבע כדילהחליף עמו דברים בקשר ליחסים ביניהם ולקביעת מפגש עם הבת. מאז נעלמו עקבותיה.כעבור כשנה וחצי התגלתה גופתה הטמונה בחצר ביתו של המערער עמוק בתוך האדמה ומעלקברה נוצק משטח של מלט. בבדיקות פתולוגיות הוברר כי מותה נגרם כתוצאה ממעשהחניקה רב עוצמה. המערער הורשע ברצח אשתו, כאשר המסקנה המרשיעה מושתתת על מכלולהראיות הנסיבתיות שהתגבשו. הערעור נדחה.
ב. גירסותיו השונות והמשונות של המערער אינן ראויות לכל מידה של אמון. נהפוךהוא, הוכח בעליל כי בכמה וכמה עניינים מהותיים, השמיע דברי שקר ועשה מעשי מירמהשנועדו להרחיק כל חשד ממנו ולהוליך שולל את המשפחה ואת ביה"ד הרבני שיחשבו כיהאשה בחיים ומשוטטת עם מאהב בחו"ל.
ג. משנקבע מעבר לספק סביר כי המערער הוא שגרם למות המנוחה, בחן ביהמ"ש אםנתקיימו כל הרכיבים הדרושים לגיבוש אשמת רצח, או שמא מידת הראיות מניחה מקוםלספק בקיומם של רכיבים אלה, שאז ההרשעה תהיה של הריגה בלבד. אפשרות כזו נדחתה.מפי המערער לא הושמעה כל גירסה עובדתית כיצד נגרם המוות וגם לא היתה כל ראייהישירה למעשה. לפיכך, נכונה המסקנה שהמערער הכין עצמו למעשה החניקה והחליט להמיתאת המנוחה בלא שקדם למעשה קינטור כל שהוא. מסקנה זו התבקשה מכלל הראיות וביןהיתר מהממצאים הפתולוגיים על עוצמת החניקה שמלמדים על ההכנה וההחלטה להמית.
(בפני השופטים: ד. לוין, גולדברג, חשין. עו"ד שנקולבסקי למערער, עו"ד גב'רבקה לוי-גולדברג למשיבה. 7.12.94).
ע.פ. 1641+2257/94 ערן אסולין וששי גבע נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (אינוס יצאנית ע"י מתנדבי המשמר האזרחי)(ערעורים על חומרת העונש - ערעורו של ערן נתקבל והערעור של ששי נדחה).
א. שני המערערים היו בתפקיד במסגרת התנדבותם למשמר האזרחי ועשו דרכם במכוניתמשטרתית. הם נתקלו ביצאנית ודרשו ממנה להצטרף אליהם. היא הוסעה למקום מבודד ושםדרשו ממנה להתמסר להם שאם לא כן תיעצר. בשל האיום העניקה להם היצאנית מחסדיה,אך כעבור זמן התלוננה על המעשה. שני המערערים הורשעו על פי הודאתם בביצוע עבירתאינוס ושימוש לרעה בכוח משרה ובמרמה והפרת אמונים. השניים הועמדו לדין בפני שניראשון הועמד לדין ערן ונדון ל-3 שנים מאסר בפועל ו-3 מאסר על תנאי. לאחריוהועמד לדין ששי בפני שופט אחר שגזר דינו ל-15 חודשים מאסר בפועל ו-15 חודשיםמאסר על תנאי. השופט שדן בעניינו של ששי היה מודע לעונש שהוטל על ערן והצדיק אתהפער בענישה בכך, שערן הוא שיזם את המעשה וכן שלערן מלאו כבר 18 שנים בעוד ששיצעיר ממנו בחצי שנה, והפרש גילים זה יש לו משמעות מסויימת מבחינת ההשפעהוהחומרה. הערעור של ערן על חומרת העונש נתקבל והערעור של ששי נדחה.
ב. אכן, שני המערערים צעירים לימים ועברם היה ללא רבב. ניתן להניח כי היתה זומעידה חד פעמית. עם זאת אין להתעלם מחומרת המעשים. פרוצה העומדת על אם הדרךאינה הפקר. היא זכאית להגנה על חרותה ועל כבודה, אפילו עוסקת היא במלאכהבזוייה. מי שמבצע מעשה אונס בפרוצה, ראוי לעונש ההולם את חומרת העבירה, ללא כלקשר עם עיסוקה. חומרת יתר במקרה דנן בכך שהמערערים הפרו אמון שניתן בהם על ידימשטרת ישראל וניצלו את הכוח שהתפקיד נתן בידם לרעה. בנסיבות אלה גם כשמביאיםבחשבון את הנסיבות המקילות אין לאמר שהעונש שהוטל על ערן מוגזם בחומרתו.
ג. דא עקא, שנוצר פער רחב מדי בין עונשו של ערן לעונש שהושת על ששי שאיןלקבלו. הנימוקים שנתן השופט שדן את ששי להקלה בעונשו לעומת ערן, אינם יכוליםלעמוד שכן הם יוצרים פער שאין להשאירו על כנו. ההבדל בגיל שבו ראה השופט טעםליצירת הפער אינו משמעותי ולא צריך היה להשפיע לטובתו של ששי. העונש שהוטל עלהשני מתון ביותר ועושה חסד יתר עם נער זה. אולם משהושת העונש כפי שהושת, ולאהוגש ערעור, ראוי לצמצם את הפער בעונשים שבין שני השותפים. לפיכך יועמד עונשושל ערן על שנתיים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי.
(בפני השופטים: ד. לוין, גולדברג, מצא. עו"ד ס. וקים לערן, עו"ד א. תגרלששי, עו"ד י. למברגר למשיבה. 1.12.94).
ע.פ. 3958/94 - פלונית נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (התעללות אם בילדיה)(ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).
א. למערערת שלושה ילדים קטינים, שני בנים, ילידי 1979 ו-1980 ובת ילידת 1987.היא הורשעה ב-3 עבירות של תקיפת ילדיה והתעללות בהם ונדונה ל-15 חודשים מאסרבפועל ו-15 חודשים על תנאי. הערעור נדחה.
ב. המעשים שיוחסו למערערת מצביעים על התנהגות המעוררת חרדה וחלחלה. מדוברבהכאה קשה של הבנים, לעיתים באמצעות כלים כגון מקל או חגורה, נשיכתם, צביטתםוהטחת ראשם בקיר. באחד המקרים הסבה המערערת לאחד הבנים חבלה חמורה בכך שחיממהסכין ובעודה לוהטת גרמה באמצעותה כוויות בגב כפות ידיו של הילד. הסניגור שם אתהדגש על בעיותיה המשפחתיות והפסיכולוגיות של המערערת שהרגישה עצמה נדחיתומושפלת ע"י בעלה וילדיה ונקלעה למצב אומלל שהביא אותה למעשים הנ"ל. מבחינתהסניגוריה ישנו סיכוי לשיקום חייה של המערערת, ע"י חידוש קשריה עם בתה הקטינההנמצאת במשמורת האב, כאשר ילדה זו לא הוכתה ע"י המערערת. ברם, על אף כל האמוראין להתעלם מחומרת המעשים שבוצעו ע"י המערערת כלפי ילדיה הקטינים. שום "קינטור"מצד הילדים או סרבנות מצידם לקיים סדר ומשמעת, אינם יכולים להסביר, ועוד פחותלהצדיק, מעשי התעללות כה קשים. בנוסף לכך, קיימת בעיה כללית אשר מימדיה גדליםבצורה מדאיגה, של ילדים המוכים בידי הוריהם. קורבנות אלה ראויים להגנה, והטלתעונשים קלים מאוד, עלולה לסכל את המאמצים המכוונים לריסון תופעה זו.
(בפני השופטים: בך, מצא, גב' שטרסברג-כהן. החלטה - השופט בך. עו"ד משה אלונילמערערת, עו"ד גב' אתי כהנא למשיבה. 13.12.94).
בש"א 4684/94 - מישל דזיין קטין ואח' נגד ברי דזיין
*בקשה לפטור מאגרה והפקדת ערבון (ערעור מזונות)(בקשה לפטור מתשלום אגרה ומחובת הפקדת ערבון - הבקשה בענין האגרה נתקבלהובעניין הערבון נתקבלה במובן זה שתוגש ערבות במקום ערבון).
א. המבקשים הגישו ערעור על גובה המזונות שפסק להם ביהמ"ש המחוזי, לאחר שבקשתהמשיב להפחתת סכום המזונות נתקבלה. בביהמ"ש המחוזי חוייבה המבקשת השלישית (אםהמבקשות - להלן המבקשת) בתשלום הוצאות ושכר טירחה בסכום של 3,500 ש"ח. המבקשים
הגישו ערעור על סכום המזונות ויחד עם בקשת הערעור ביקשו פטור מתשלום אגרהומחובת הפקדת ערבון. הבקשה לפטור מתשלום אגרה נתקבלה ולעניין הערבון הוחלטלהסתפק בהמצאת ערבות צד ג'.
ב. בהתחשב במצבם הכלכלי הקשה של המבקשים ובכך שהמבקשת אינה עובדת, הוחלטלפטור אותה מתשלום האגרה. לעומת זאת, באשר להפקדת הערבון - בעניין זה יש לזכורגם את האינטרס של המשיב שזכה בדינו בערכאה הראשונה. סכום ההוצאות שנפסק לטובתובביהמ"ש המחוזי לא שולם. הערבון נועד להבטיח את תשלום ההוצאות שייפסקו, אםייפסקו, למשיב בביהמ"ש העליון. אין גם לאמר כי בפנינו ערעור שסיכוייו להתקבל הםממשיים. לפיכך הוחלט לקבוע את גובה הערבון בסכום של 3,000 ש"ח, אך אין המבקשיםצריכים להפקיד את הסכום הנ"ל אלא די שיפקידו ערבות צד ג' במקום ערבון.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. עו"ד שמעון לפידות למבקשים, עו"ד רענן דהרי למשיב.1.12.94).
רע"א 6367/94 - נינט זבולון נגד מדינת ישראל, משרד הבריאות
*רשות ערעור בעניין פיצויים עקב רשלנות רפואית(בקשה לרשות ערעור - הבקשה נדחתה).
א. בשנת 1972 בוצע במבקשת, ילידת 1933, ניתוח תוספתן בבית חולים של המשיבה.במהלך הניתוח הושאר בגופה גוף מתכתי, (להלן: התאונה), דבר שהתגלה רק כעבור כ-17שנים. המשיבה קיבלה על עצמה את האחריות לפצות את המבקשת בגין נזקי הגוף שנגרמולה עקב התאונה. בבימ"ש השלום נדונה שאלת גובה הפיצוי. עפ"י חוות דעת רפואיתנותרה למבקשת, עקב התאונה, נכות צמיתית של %20 ונגרמו ויגרמו לה כאבים בתנועותמסויימות, אפילו שיגרתיות. בימ"ש השלום פסק למבקשת פיצוי של 86,000 ש"ח כעזרהבמשק בית ו-214,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני של כאב צער וסבל. כן חייב את המשיבהלשלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ש"ח. ביהמ"ש המחוזי קיבל אתערעור המשיבה וקבע שעפ"י חומר הראיות לא הוכח שנגרמה או צפוייה להיגרם למבקשתהוצאה בגין עזרה במשק בית. כן סבר שהנזק הלא ממוני שנפסק למבקשת הינו בשיעורמוגזם. התוצאה היתה שביהמ"ש המחוזי פסק למבקשת סכום כולל של 60,000 ש"ח בצירוףהוצאות ושכ"ט עו"ד של 9,000 ש"ח. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
ב. מדובר בבקשה לדיון בערכאה שלישית בשאלת אומדן הפיצוי המגיע למבקשת בגיןנזק גוף שנגרם לה. עפ"י המבחנים שנקבעו בבר"ע 1031/82 (חניון חיפה - פד"י לו(3)123), אין הטענות המועלות בבקשת המבקשת מצדיקות מתן רשות ערעור. לכך יש להוסיףכי אין יסוד לתרעומת של המבקשת על התערבות ביהמ"ש המחוזי להפחתת סכום הנזק הלאממוני. פיצוי של 214,000 ש"ח שהינו כ-280,000 ש"ח בערכים של הכסף כיום, הואפיצוי העולה בשיעור ניכר על הסכומים הנפסקים בפרט הנזק של כאב וסבל על נזק כגוןזה שנגרם למבקשת.
(בפני: השופט אור. עו"ד אהרון פאפו למבקשת, עו"ד ד. ויסגלס למשיבה.4.12.94).
על"ע 4393/93 - ליאון רוזנברג עו"ד נגד ועד מחוז ת"א של לשכת עוה"ד
*חומרת העונש בעבירה של הזנחת עניינו של לקוח (הערעור נדחה).
המתלונן הסמיך את המערער להגיש תביעה בשמו לבית הדין לעבודה.המערער גבה מהמתלונן שכר טירחה ותשלום עבור אגרת ביהמ"ש. הוא הודיע למתלונן כיהתביעה הוגשה ותתברר בזמן הקרוב. למעשה לא הוגשה התביעה כלל, ועבר זמן של למעלהמשנה עד שהדבר נתגלה למתלונן כשפנה מיוזמתו למזכירות בית הדין. בעקבות תלונתושל המתלונן הרשיע ביה"ד המחוזי את המערער והטיל עליו עונש של השעייה בפועלמהלשכה לתקופה של 9 חודשים וכן השעייה על תנאי של שנה. ערעורו של המערער על
הרשעתו נדחה ע"י ביה"ד הארצי של הלשכה, אך בהתחשב בגילו ובמצב בריאותו שלהמערער הקל ביה"ד בעונשו והעמידו על השעייה בפועל של 6 חודשים. הערעור עלההרשעה ועל חומרת העונש נדחה.
אין ספק כי היתה כאן מצד המערער, לכל הפחות, הזנחה חמורה בעניינו של מרשומשך תקופה ממושכת, ואין ספק כי יש לראות בכך עבירת משמעת. אשר לעונש - ביה"דהארצי התחשב בכל הנסיבות המקלות בהחליטו להקל בעונש כאמור. בהתחשב בנסיבותהעבירה ובעובדה שלמערער שתי הרשעות קודמות, אשר גם נושאן זלזול בענייני מרשיו,שבגינן כבר נדון לתקופות של השעייה בפועל, אין העונש חמור מדי.
(בפני השופטים: בך, זמיר, טל. עוה"ד א. טיקטינסקי וד. אשכנזי למערער, עו"דג. בירן למשיב. 25.12.94).
בש"פ 6601/94 - מדינת ישראל נגד מאיר קרוייטורו
*עיכוב ביצוע גז"ד מאסר בעבודות שירות (בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין של מאסר בעבודות שירות - הבקשה נדחתה).
המשיבהורשע בעבירות של התעללות בקטין, תקיפת קטין חסר ישע והדחה בחקירה. ביהמ"שהמחוזי גזר את דינו ביום 28.9.94 ל-6 חודשים מאסר בפועל ו-18 חודשים מאסר עלתנאי. הממונה על עבודות השירות המליץ על עבודת שירות ובהתאם לכך החליט ביהמ"ש,ביום 30.10.94, כי המשיב יתחיל לרצות עונש זה ביום 15.11.94. המשיב החל לרצותעונשו בעבודות שירות ביום 15.11.94 וכעבור כשבועיים הגישה המדינה ערעור על קולתהעונש ובו ביום הגישה בקשה לעיכוב הביצוע של גזר הדין. הבקשה נדחתה.
כאשר ביהמ"ש החליט ביום 30.10.94 כי המשיב יתחיל לרצות עונשו ביום 15.11.94,לא ביקש ב"כ המדינה לעכב את ריצוי העונש. המדינה גם לא פעלה במהירות הראויה עלמנת להגיש בקשה לביהמ"ש העליון לעיכוב הביצוע לפני המועד שנקבע לריצוי העונש.בקשה כזאת הוגשה רק קרוב לשבועיים לאחר שהמשיב החל לרצות עונשו. במקרה רגילובהיעדר טעם המיוחד, לא יהא זה ראוי שביהמ"ש יקטע את ריצוי העונש, בדרך שתגרוםעינוי דין לנאשם, רק כדי לשפר את סיכויי המדינה בערעור.
(בפני: השופט זמיר. עו"ד י. למברגר למבקשת, עו"ד יוסף לילוף למשיב.6.12.94).
רע"א 2213/94 - אהרון ענבר נגד עו"ד אילן שטאובר
*ביטול פסק בורר
(הבקשה נדחתה).
עניינה של הבקשה פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי שביטל פסק בורר.צדק ביהמ"ש המחוזי בהחלטתו. ייתכן והיה מעיקרו משגה בכך שהצדדים הסכימו עלמינוי בורר שהוא קרוב משפחה של צד אחד וידיד של הצד השני ומצהיר על עצמו מראששאין לו נסיון בקיום בוררות. הבורר שמע את כל אחד מן הצדדים ללא נוכחות הצדשכנגד. אין זו דרך נאותה לניהול בוררות, אלא שהצדדים הסכימו לכך מראש והסמיכואת הבורר לעשות כן. ברם, אין משמעותה של הסמכה כאמור שהדברים שאמר כל צד לבוררביחידות, יכולים להישאר נעלמים מבעל הדין האחר, וחובתו של הבורר היתה לפחותליידע את כל אחד מן הצדדים מה אמר חברו ולאפשר לו להגיב על כך. הבורר גם התייעץבגורמים שונים. ההסמכה של הצדדים אינה מתייחסת לשמיעת גורמים אחרים אולהיוועצות עימם. הבורר אף אינו מפרט בפסק דינו מי הם אותם גורמים והוא אינומפרש באלו נושאים נועץ בהם. לא ידוע כלל מה אמרו אותם גורמים, בנסיבות אלה צדקביהמ"ש המחוזי בהחלטתו.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, חשין, גב' שטרסברג-כהן. החלטה - הנשיא שמגר.עו"ד אלון כהן למבקש, עו"ד רויטל קורן למשיב. 5.12.94).
ב ת ו כ ן
* בש"א 6309/94 - עיכוב ביצוע פס"ד תוך איזון ושקלול בין הנזקים שייגרמו ─ לצדדים ...................................................338 ─* בש"פ 7090/94 - הקלה בתנאי "מעצר בית מלא" ................................338 ─* בש"א 5676/94 - הארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור ........................339 ─* בש"פ 6900/94 - המשך מעצר עד תום ההליכים (סחיטה והדחה בחקירה) ............339 ─* בש"פ 7013/94 - הארכת מעצר מעבר לשנה (רצח) ...............................340 ─* בש"א 6455/94 - עיכוב ביצוע פס"ד (פיצויים בתאונת דרכים) ..................341 ─* בג"צ 1850/93 - טענת בן שבט איבו מניגריה כי בני השבט הם יהודים לצורך חוק ─ השבות ....................................................341 ─* בג"צ 2285/93 - שיהוי בהגשת עתירה. *חוקיות הסכם קואליציוני המבטיח משרות ─ בשכר .....................................................342 ─* בג"צ 5385/94 - חיוב בהוצאות כאשר לאחר הגשת העתירה נעתרה לשכת עורכי הדין ─ לדרישות העותר ............................................343 ─* בש"א 6303/94 - עיכוב ביצוע פס"ד של העברת דירה בכפוף לרישום הערת אזהרה שלא ─ לעשות עיסקה בדירה עד לאחר הערעור .........................344 ─* ע.א. 1560/90 - עדיפות הרישום "למוטב בלבד" בשיק על פני ההוראה "לפקודת" לענין ─ סחירות השיק ..............................................344 ─* בש"פ 6541/94 - עיכוב ביצוע גז"ד של מאסר בעבודות שירות ...................345 ─* ע.א. 2724/93 - פירוש סעיף בהסכם גירושין אם הוא כורך את הסדרי הממון עם ביצוע ─ הגט ......................................................346 ─* בש"פ 6710/94 - מעצר עד תום ההליכים (גניבת נשק וירי) .....................346 ─* ע.א. 5478/93 - בקשה לשינויים בשיעורי מזונות בטענה של "שינוי נסיבות". ─ *בקשה לפסילת שופט שדן בעבר בתיק מזונות שבין הצדדים .......347 ─* ע.פ. 2350/92 - הרשעה ברצח על יסוד ראיות נסיבתיות ........................348 ─* ע.פ. 1641+2257/94 - חומרת העונש (אינוס יצאנית ע"י מתנדבי המשמר האזרחי)...348 ─* ע.פ. 3958/94 - חומרת העונש (התעללות אם בילדיה) ..........................349 ─* בש"א 4684/94 - בקשה לפטור מאגרה והפקדת ערבון (ערעור מזונות) .............349 ─* רע"א 6367/94 - רשות ערעור בעניין פיצויים עקב רשלנות רפואית ..............350 ─* על"ע 4393/93 - חומרת העונש בעבירה של הזנחת עניינו של לקוח ...............350 ─* בש"פ 6601/94 - עיכוב ביצוע גז"ד מאסר בעבודות שירות ......................351 ─* רע"א 2213/94 - ביטול פסק בורר ...........................................351 ─
─