רע"א 6503/93 - משה הרוש נגד שרית ארז
*דחיית בקשה לרשות ערעור בטענה הנכונה פורמלית אך לא עניינית(הבקשה נדחתה).
א. בעלה של המשיבה, אליהו ארז, יחד עם שניים אחרים, התיימרו למכור למבקש רכושלא להם. כאשר הדבר התברר, נערך הסכם שבמסגרתו שועבדה, כביכול, דירת גיסו שלאליהו ארז, זאב רשתי. דא עקא, שבעל הדירה לא ידע כלל על כך. המבקש הגיש תביעהנגד שלושה, המשיבה, בעלה וזאב רשתי. ביום 27.10.85 הוגש לביהמ"ש הסכם פשרה ביןהמבקש לאליהו ארז, שלפיו התחייב ארז להחזיר כספים למבקש, שני האחרים לא צויינובהסכם כערבים אלא הובאו בו שמות של ערבים אחרים. שופט ביהמ"ש המחוזי, השופט בןיאיר, נתן פסק דין בו הוא מאשר את ההסכם ומוסיף ואומר "עם חתימתם של שלושתהערבים על ההסכם... תידחה התביעה נגד שרית ארז וזאב רשתי... היה ושלושת הערביםלא יחתמו על ההסכם האמור,... ינתן פסק דין לחובת שלושת הנתבעים...". המערער פנהלהוצאה לפועל נגד המשיבה ורשתי כערבים ואלה ביקשו הבהרה לפי סעיף 12 לחוקההוצל"פ שהם לא חתמו על הסכם הפשרה. ביהמ"ש המחוזי קבע כי אם אכן לא חתמו, הריבירור זה אינו עניין לביהמ"ש לפי סעיף 12 והם צריכים לפנות לביהמ"ש בתובענהבעניין זה. רשתי הגיש המרצת פתיחה בה ביקש שיקבע כי פסק דין הפשרה של השופט בןיאיר אינו חל עליו.
ב. ביהמ"ש המחוזי, השופט מרגלית, קיבל את הטענה וקבע כי רשתי לא הודה בשוםמקום שהסכים, כביכול, לערוב להתחייבויות אליהו ארז בהסכם הפשרה מיום 27.10.85.לפיכך קבע ביהמ"ש כי הסיפא המתייחסת לחיוב שלושת הנתבעים אם שלושה ערבים לאיחתמו היא חסרת תוקף. בהליך דנא החליט ראש ההוצאה לפועל כי פסק הדין בענייןרשתי שהסכם הפשרה אינו חל עליו, יפה גם לגבי שרית ארז ולכן גם חיובה חסר תוקףואין להמשיך בהוצל"פ נגדה. ביהמ"ש המחוזי אישר את החלטת ראש ההוצל"פ והבקשהלרשות ערעור נדחתה.
ג. טענת המבקש היא כי השופט מרגלית שפטר את רשתי מערבותו לא דן בעניינה שלשרית ארז, ולפיכך לא היה מקום עתה שראש ההוצל"פ ישחרר את המשיבה מחבותה. ברם,הטענה נכונה מבחינה פורמלית בלבד. מבחינה עניינית כל מה שנאמר בפסק דינו השופטמרגלית לגבי ערבותו כביכול של רשתי, חל גם לגבי המשיבה, שהרי עובדות היסודזהות. גם היא לא חתמה על הסכם הפשרה, היא לא צויינה בהסכם כערבה, ולא הוכחשנתנה הסכמתה לשמש כערבה. על כן לא היה בעיקרו מקום לחיובה בפסה"ד מיום27.10.85 במעמד של ערב כביכול. אין טעם בכך שביהמ"ש העליון יתערב עתה למתן רשותערעור כדי שהנושא יעלה לערכאה נוספת, ובמקרה הטוב ביותר עבור המבקש, יוסקומסקנות שלאורן תנקוט שרית ארז בהליך משפטי נפרד, ותקבל אותה תוצאה.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, חשין, גב' שטרסברג-כהן. החלטה - הנשיא שמגר.עו"ד שמואל סעדיה למבקש, עו"ד גב' עירית מנדס למשיבה. 22.12.94).
בג"צ 4174/94 ואח' - עיריית טירה ו-13 אח' נגד שר האנרגיה ואח'
*עתירה לשינוי תוואי "מסדרון חשמל" שמתכננת חברת החשמל(העתירה נדחתה).
א. עניינן של העתירות, במסדרון חשמל אותה החלה חברת החשמל להקים, לשם מעברקווי חשמל ראשיים (להלן: מסדרון החשמל). תוואי המסדרון עובר בתחומי מקרקעיןהנמצאים בבעלותם ובחזקתם של העותרים שבעתירות השונות. מסדרון החשמל נקבע כשטחבו יעברו קוי החשמל בתוכנית מיתאר ארצית (חלקית). המסדרון הוא בעיקרו, מצידההמערבי של מסילת הרכבת, ומסילת הרכבת ממוקמת בצמוד לגבול המערבי של רצועת כבישמס' 6 המיועד לשמש ככביש חוצה ישראל. פעולות חברת החשמל נעשות מכח ובמסגרתסמכויות שהוענקו לה בפקודת זכיונות חשמל 1927. חברת חשמל הוסמכה להקים עמודי
חשמל, קוי חשמל וטרנספורמטורים בהתאם להוראות סעיף 15 לזיכיון. החברה פנתהלמנהל מינהל החשמל במשרד האנרגיה שיפעיל סמכותו ויעניק לה את האישורים הנדרשיםלהקמת עמודי החשמל. האישורים הוצאו וחברת החשמל הבהירה לכל העותרים כי היאמתחייבת להחזיר את תנאי הקרקע לקדמותם לאחר הקמת עמודי החשמל. העתירות נדחו.
ב. חשיבותו של קו החשמל אינה שנוייה במחלוקת. הקמת רשת קווי החשמל תענה עלדרישות הזמן וצורכי הציבור ומן ההכרח שיהיה בה פגיעה כלשהי בזכויות בעלים שלקרקעות שעליהן תעבור. אין חולקין כי יש בפרוזדור החשמל כדי לפגוע בבעל קרקעפלוני או ברשות מקומית פלונית. השאלה היא אם הרשויות המוסמכות שקלו את כלהשיקולים הרלוונטים והתעלמו משיקולים זרים. השאלה גם אינה אם ביהמ"ש שדן בענייןהיה מחליט או מוצא פתרון אחר, אלא אם החלטת הרשות היא סבירה.
ג. קביעת מסדרון החשמל נעשתה ע"י המועצה הארצית בתוכנית מיתאר ארצית שאושרהע"י ממשלת ישראל. מדובר בגוף הכולל נציגים של מיגזרים שונים ומומחים בשטחיהתכנון והבנייה. ההחלטה נתקבלה ע"י המועצה לאחר דיון ובירור מתמשכים, במשךשנים, תוך התייחסות לכל הגורמים הצריכים לעניין. חברת החשמל עשתה מצידה להקטנתהנזק לבעלי קרקעות בהם יעבור קו החשמל. מדובר גם באדמות חקלאיות שהעיבוד החקלאייתאפשר גם לאחר התקנת עמודי החשמל.
ד. לכל האמור יש להוסיף כי התוואי היה ידוע משך מספר שנים ועל אף זאת לא היתהפעילות מטעם העותרים לשינוי התוואי. בנסיבות אלה רובץ לפתחם של העותרים חטא שלשיהוי. היענות לדרישת העותרים יצריך שינוייה של תוכנית המתאר ולצורך זה צריכיםלקיים הליכים שעלולים להימשך זמן ניכר. הדבר יפגע באפשרות העברת החשמל בקוהחשמל בהקדם ויביא לפגיעה ונזק ניכרים לצרכני החשמל במדינה.
ה. נטען גם שקיים חשש פגיעה בבריאות המתגוררים בסמוך לתוואי קו החשמל.האפשרות הזו אכן הטרידה את ביהמ"ש נוכח שתי חוות דעת שהוגשו מטעם העותרים. לואכן קיים היה סיכון כזה, הרי שיהוי בהגשת העתירות לא היה מונע מביהמ"ש הענקתסעד לעותרים. אלא שביהמ"ש ביקש הגשת חוות דעת מטעם המדינה, ומהן עולה כי איןיסוד לחשש לבריאות הציבור באיזור הקמת קו החשמל החדש. בנסיבות אלה אין יסודלהתערב בהחלטת הרשויות המוסמכות לעניין זה.
(בפני השופטים: אור, חשין, גב' דורנר. החלטה - השופט אור. עוה"ד דעאס, שביטהוטיכו לעותרים, עוה"ד אפריים חיים, גב' אסנת נווה ועוזי פוגלמן למשיבים.22.12.94).
ע.א. 1937/90 - הועדה המקומית לתכנון ולבנייה - חדרה נגד רוחאללה נהאי
*פיצויים בהפקעת מקרקעין(מחוזי חיפה - ה.פ. 1026/87 - הערעור נדחה).
א. המשיב רכש בסביבות חדרה 200 דונם אדמה שהיתה בעת רכישתה קרקע חקלאית.לאחר הרכישה נכנסה לתוקפה תוכנית מתאר ארצית לגנים לאומיים אשר לפיה סווגההקרקע "כגן לאומי". בעקבות זאת פנה המבקש לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בבקשתפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, ומשנדחתה דרישתו פנה לביהמ"ש בתביעתפיצויים. לפי הצעת ביהמ"ש מונה שמאי מומחה בהסכמת הצדדים. המומחה הגיש חוות דעתשלפיה ירד ערך הנכס כתוצאה מכניסת תוכנית המיתאר לתוקף מ-4.5 דולר למ"ר ל-1.75דולר למ"ר. ביהמ"ש המחוזי אימץ חוו"ד זו וחייב את המערערת לשלם למשיב פיצוייםבהתאם לחוות הדעת של המומחה. הערעור נדחה.
ב. המערערת טוענת כי כתב ההסכמה שנתנו הצדדים למינוי המומחה לא כלל הסכמה לכלמסקנותיו של המומחה, וביהמ"ש לא היה רשאי לאמץ את חוות הדעת כמו שהיא ולפסוקעל-פיה כלשונה וככתבה "ללא הפעלת שיקול דעת חיצוני לחוות הדעת כפי שנעשה
בפועל". דינה של טענה זו להידחות. בעניין זה כבר נקבע בעבר כי "משמונה מומחהמטעם ביהמ"ש הרי ביהמ"ש הוא המחליט, אילו מסקנות יש להסיק מחוות דעתו שלהמומחה, ובעלי הדין אינם יכולים לדרוש, כי ביהמ"ש יצמצם אותו עצמו רק לעיוןוללימוד של חלקים מחוות דעתו של השמאי שמונה על ידיו... ביהמ"ש... הוא הקובעמהי המידה, מהו האופן ומהו ההיקף של האימוץ על ידיו של האמור בחווה"ד". מכאן כירשאי היה ביהמ"ש לאמץ את חוות הדעת של השמאי המומחה "כלשונה וככתבה" כמותשהיא.
ג. המערערת העלתה גם טענות כי השמאי טעה טעויות גסות בהערכת שווי המקרקעיןוהצביעה על נקודות שונות לעניין שווי עסקאות שנעשו במקום, ואשר סותרות, לדעתהמערערת, את חוות דעתו של המומחה. גם טענות אלה דינן להידחות. השגות כנגדמסקנות מומחה מוסכם חייבות לבוא לכלל ביטוי בחקירתו של המומחה, וביהמ"ש לאיתערב במסקנותיו של המומחה, אלא אם נראה לו שהמומחה נכשל בשגיאה כה גסה שאפילובימ"ש חסר ידיעה מקצועית באותו תחום יוכל לאמר שמסקנתו של המומחה מופרכת.בענייננו הטענות שמדובר בהן הועלו לראשונה רק בכתב הסיכומים של המערערת בפניביהמ"ש המחוזי וממילא לא ניתן להתייחס אליהן.
(בפני השופטים: ד. לוין, מצא, קדמי. החלטה - השופט קדמי. עו"ד י.ד. שחורלמערערת, עו"ד א. רימון למשיב. 29.12.94).
דנג"צ 4998/94 - (בג"צ 3591/94) - עמאד האשול נגד פרקליטת מחוז הצפון ואח'
*החלטת הפרקליטות לחזור בה מאישום ברצח(העתירה לדיון נוסף נדחתה).
א. המשיב השלישי (להלן המשיב) הועמד לדין כחשוד ברצח אביו של העותר. לאחרשנשמעו 10 עדי תביעה הגיעה התובעת למסקנה שקיימות תמיהות ופירכות בגירסתו של עדהתביעה המרכזי, המטילות צל כבד על עדותו. לאחר התייעצות עם פרקליטת המדינההחליטה התובעת לחזור בה מהאישום והמשיב זוכה. בעקבות זאת עתר בנו של הנרצח(המבקש) למתן צו נגד רשויות התביעה לבטל את ההודעה על החזרה מכתב האישום ולבטלאת פסק דין הזיכוי, כדי שביהמ"ש המחוזי ימשיך בבירור אשמת המשיב. העתירה נדחתהע"י בג"צ ברוב דעות בלי להוציא צו על תנאי, כאשר שופט המיעוט סבר כי יש להוציאצו על תנאי, כדי שהחלטת הפרקליטות תעמוד במבחן מעמיק יותר. על כך מתבקש עתהדיון נוסף. הבקשה נדחתה.
ב. דיון נוסף מעוגן בהוראותיו של סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט הוענק כאשר הלכהשנפסקה ע"י ביהמ"ש העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של ביהמ"ש העליון, או שמפאתחשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה, יש מקום לדיון נוסף. אין מדוברבחשיבות או בקשיות או בחידוש של הנושא ששימש מעיקרו עילה לפנייה לביהמ"ש, אלאבסתירה המתגלית בפסיקה, או בחשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בפסה"דנשוא העתירה. יכול והעניין שבעטיו פנו בעתירה לביהמ"ש הוא בעל חשיבות מרובה,אולם אם נדחתה העתירה במשפט קצר או באמירה לקונית מבלי להעלות הנמקה שהתגבשהלכדי הלכה, אינה נוצרת מעיקרה התשתית המשפטית היוצרת את האפשרות להורות על דיוןנוסף. במקרה שבפנינו הביא ביהמ"ש שדן בעתירה תיאור תמציתי של עילת העתירה, צייןאת תחומי מרווח שיקול הדעת של ביהמ"ש, והגיע למסקנה שאין מקום לקיום עיון ודיוןמפורטים יותר בהחלטתה של הפרקליטות לחזור בה מן האישום. בהיעדר הלכה אין אפשרותלקיים דיון נוסף.
ג. גם כאשר נפסקת הלכה, שלא כמו במקרה שלפנינו, עדיין נותר שיקול דעת בידיביהמ"ש אם להורות על דיון נוסף. הנשיא שמגר העיר כי אין ללמוד מדבריו שהוא סומךידיו על החלטת הפרקליטות. השאלה אם להשאיר את שאלת אמינותה של עדות לעולם
להכרעת ביהמ"ש, או להקדים ולנקוט במהלכים מטעם התביעה כדי להפסיק הליכים בעודםבאיבם, הוא נושא הנבחן לאור עובדותיו של כל מקרה. כן העיר כי הוא רואה בעייהמשפטית קשה בביטול זיכוי שעליו החליט ביהמ"ש במסגרת סמכויותיו לפי חוק סדר הדיןהפלילי, אם כל מה שמותקף הוא טעות בשיקול דעת הפרקליטות ולא מוכח פסול מעברלכך, כגון תרמית או חוסר תום לב. בעניין זה יש להשאיר את הנושא בצריך עיון.
(בפני: הנשיא שמגר. עו"ד אביגדור פלדמן לעותר, עו"ד שי ניצן למדינה, עו"דדרור חטר ישי למשיב השלישי. 5.12.94).
רע"א 5719/94 - חברת נס בנייה (1992) בע"מ נגד היכל הנשיא בע"מ ואח'
*הפעלת ערבות בנקאית אוטונומית(בקשה לרשות ערעור שנדונה כערעור - הערעור נתקבל).
א. המבקשת ביצעה עבור המשיבה עבודות בנייה, בהתאם להסכמים שנחתמו בין הצדדיםבשנים 1992, 1993. עלות העבודה הסתכמה בסך 146,000 דולר והוסכם כי סכום זהישולם עם סיום הבנייה ומסירת הפרוייקט למזמין. עפ"י ההסכם הפקידה המשיבה בידיהמבקשת ערבות בנקאית אוטונומית צמודה לדולר ע"ס 146,000 דולר. בתום תקופתהערבות פנתה המבקשת לבנק וביקשה ממנו לפרוע את מלוא הסכום הנקוב בערבות. המשיבהפנתה לבימ"ש השלום בחיפה וביקשה צו מניעה נגד פרעון הערבות הבנקאית. ביהמ"שהחליט להוציא צו נגד פרעון הערבות הבנקאית, הורה שעל המבקשת לסיים עבודות שונותוכן כי המבקשת תפקיד בידי ב"כ המשיבה ערבות בנקאית אוטונומית וצמודת מדד על סך120,000 ש"ח, להבטחת תיקונים, ואז יפרע הבנק את הערבות הבנקאית של 146,000דולר. ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת. בקשה לרשות ערעור נדונה כערעורוהערעור נתקבל.
ב. בקשה זו סבה, בעיקרה, סביב טענת המבקשת כי ערבות בנקאית אוטונומית מנותקתמעיסקת היסוד ואין לעכב את פרעונה אלא במקרים חריגים אשר לא נתקיימו בענייננו.עפ"י הודעה שהוגשה ע"י המבקשת לביהמ"ש, נפרעה בינתיים הערבות הבנקאית בסך146,000 דולר. נוכח התפתחות זאת השאלה היא עתה אם מוצדק חיובה של המבקשת במתןערבות בנקאית של 120,000 ש"ח. לעניין זה צודקת המבקשת בטענותיה. לא נתחוור עלשום מה סבר בימ"ש השלום שיש לעכב את תשלום הערבות האוטונומית ולהתנות את תשלומהבתנאים שקבע. בפרט, שאותו חלק עבודה שלא השלימה המבקשת נבע, לטענתה, מכך שהגגבו היה עליה לבצע את העבודה לא פונה ע"י המשיבה, ועל כן לא התאפשר לה לבצע אתהעבודה. טענה זו לא נסתרה ע"י בימ"ש השלום בהחלטתו. מכל מקום, לא היה יסודשביהמ"ש השלום יכתיב לצדדים תנאי בדבר מתן ערבות בנקאית של 120,000 ש"ח ע"יהמבקשת. בחוזה בין הצדדים לא הותנה תנאי המחייב את המבקשת לתת ערבות כזו. לפיכךהוחלט להורות על החזרת הערבות הבנקאית של 120,000 ש"ח למבקשת.
(בפני: השופט אור. עו"ד עופר נועם למבקשת, עו"ד משה מרץ למשיבים. 8.12.94).
רע"א 6856/93 - בנימין חוטר נגד גבריאל מוקד
*פירוש הסכם שקיבל תוקף של פס"ד לעניין התקנת מד מים לדייר מוגן. *סמכויותיו של ראש ההוצל"פ באכיפת ביצוע פס"ד(מחוזי ת"א - ע.א. 544/93 - בקשה לרשות ערעור שנדונה כערעור - הערעור נתקבלבחלקו ונדחה בחלקו אך לא מטעמו של ביהמ"ש המחוזי).
א. המבקש (להלן הדייר) מתגורר כדייר מוגן בדירת המשיב (להלן בעל הבית). הדיירביקש להתקין מד מים נפרד לדירתו, ולאחר שהעיריה הסכימה לכך, פנה ביולי 1989לבעל הבית כדי לקבל הסכמתו להתקנת המונה. בעל הבית התנגד, והדייר הגיש תביעהלביהמ"ש לתביעות קטנות בה ביקש, בין היתר, מתן הוראה לבעל הבית להסכים להתקנתמד מים על חשבונו של הדייר. בדיון הושג בין הצדדים הסכם פשרה שלפיו התחייב בעל
הבית "לדאוג לכך כי עד סוף חודש אפריל יותקן מונה מים נפרד לדירתו של התובע(הדייר)".
ב. שורש המחלוקת בין הצדדים עניינו הניסוח הדו משמעי של התחייבות בעל הבית.עמדתו של הדייר הוא כי בעל הבית צריך לשאת בעלות התקנת מונה המים בדירה. עמדתושל בעל הבית הינה כי הנטל הרובץ עליו משמעו השגת אישור והסכמה של הרשות המקומיתלהתקנת המונה אך עלות התקנת המונה הינה על הדייר. בעקבות המחלוקת פנה הדיירלהליכי הוצל"פ. ראש ההוצל"פ קבע כי אם המונה לא יותקן תוך 10 ימים, יהיה הדייררשאי להתקין את המונה על חשבונו ולחייב את בעל הבית בהוצאות ההתקנה לפי סעיף 63לחוק ההוצל"פ. לאחר שהדייר הבהיר כי אין בכוחו לפרוע את עלות התקנת מונה המים,הורה ראש ההוצל"פ לחייב את בעה"ב בתשלום העלות המשוערת של התקנת המונה בסכום שלכ-2,400 ש"ח. במסגרת הליכי גביית החוב הוטל עיקול על חשבון הבנק של בעל הבית.הלה נזעק לבטל את החיוב הכספי שהוטל עליו ופנה לראש ההוצל"פ. ראש ההוצל"פ קבעכי פסק הדין שבהסכמה ברור, ואין צורך בנקיטת הליך של הבהרת פסה"ד לפי סעיף 12לחוק ההוצל"פ.
ג. המשיב הגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי וערעורו נתקבל. ביהמ"ש המחוזי ציין בפסקדינו כי ראש ההוצל"פ אינו מוסמך להטיל חיוב כספי במקום חיוב להתקנת מונה המים.לדעת ביהמ"ש המחוזי אין ראש ההוצל"פ רשאי "להוסיף בפסה"ד דבר שלא נקבע בו ולאהוסכם עליו בין הצדדים מראש... ראש ההוצל"פ לא היתה מוסמכת למלא את פסה"ד בפשרהבתוכן כספי...". לפיכך ביטל ביהמ"ש המחוזי את החלטת ראש ההוצל"פ וקבע כיההתחייבות הכלולה בפסה"ד אין לשלב בה חיוב כספי שלא הוסכם עליו במפורש ביןהצדדים. כן חייב ביהמ"ש המחוזי את הדייר בשכר טירחת עו"ד בסך 1,500 ש"ח. הערעורלעניין גובה הוצאות שכר הטירחה נתקבל ואילו הערעור לגופו של עניין נדחה אך לאמטעמו של ביהמ"ש המחוזי.
ד. אם יוצאים מנקודת הנחה כי פסה"ד שבפשרה אכן מטיל את חיוב ההתקנה על כתפיבעל הבית, הרי שראש ההוצל"פ היה מוסמך ליישם לעניין זה את סעיף 63 לחוק ההוצל"פהקובע כי אם פס"ד מטיל על החייב לעשות מעשה והמעשה ניתן להיעשות ע"י אדם אחר,רשאי ראש ההוצל"פ להרשות לזוכה או לאדם אחר לעשותו במקום החייב, וההוצאות יהיוחלק מההוצאות שהחייב צריך להחזיר לזוכה. לפיכך יש לדחות את גישתו של ביהמ"שהמחוזי כאילו בהיעדר הסכמה על עלות קיום החיוב של התקנת המונה, אין אפשרותלנקוט בהליך לפי סעיף 63 לחוק ולהטיל את ההוצאות לאחר אישורן ע"י המוציא לפועל,על החייב לפי פסה"ד. בהיעדר הוראה נוגדת, דיני הוצל"פ של פסקי דין חלים עלמימוש החיובים הכלולים בפס"ד שהושג בפשרה. אלא שהשאלה היא אם אכן החיוב מוטל עלבעל הבית ולעניין זה יש צורך בפירוש פסה"ד שבפשרה.
ה. מקום בו יש אי בהירות בפס"ד, שיקול הדעת של ראש ההוצל"פ מוגבל. כאשר הבנתהחיוב ופרשנותו אינם עולים מתוך פסה"ד על נסיבותיו, רשאי ראש ההוצל"פ לפנותלביהמ"ש לצורך הבהרת פסה"ד. הפנייה של ראש ההוצל"פ לפי סעיף 12 לחוק ההוצל"פהינה אל ביהמ"ש שנתן את פסה"ד. לכאורה אין אפשרות של פנייה לבתי משפט אחרים,ולכן רק ביהמ"ש לתביעות קטנות שנתן את פסה"ד הוא הרשאי להבהיר את פסה"ד. כןרשאים בתי משפט שיושבים כערכאת ערעור על פסה"ד, להבהיר את פסה"ד, שהרי סמכותהשל ערכאת הערעור כוללת כל מה שבסמכות הערכאה הראשונה. הקושי המתעורר בענייננו,במישור של הבהרת פסה"ד, הוא שביהמ"ש העליון הדן עתה בתיק אינו יושב כערכאתערעור על פס"ד ביהמ"ש לתביעות קטנות, אלא כערכאת ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי,בישבו כערכאת ערעור על ראש ההוצל"פ. אולם, אין למצוא פסול בכך שבימ"ש הדןבערעור על החלטת ראש ההוצל"פ יתן החלטה הכוללת בתוכה גם פרשנות של פס"ד אשר
ביצועו מתבקש בלשכת ההוצל"פ. בייחוד נכונים הדברים כאשר מדובר בפרשנות של הסכםפשרה שקיבל תוקף של פס"ד, וכאשר פסה"ד מתמצה אך ורק באישורו הפורמלי של הסכםזה. במקרה כזה אין כל יתרון לפרשנותה של הערכאה שאישרה את ההסכם על פני פרשנותהשל ערכאת הערעור אשר דנה בערעור על החלטת ראש ההוצל"פ.
ו. לגופם של דברים - הדייר תבע בביהמ"ש המחוזי לתביעות קטנות שני סעדים: סעדכספי עבור אובדן מים שהסתיים בתשלום של 100 ש"ח עפ"י הסכם הפשרה; סעד של אכיפהשתוכנו הסרת ההתנגדות מצד בעל הבית להתקנת המונה הנפרד ונקיטת כל הצעדיםהדרושים כדי לאפשר לדייר להתקין על חשבונו את המונה. כל שביקש הדייר הואשביהמ"ש יכריח את בעל הבית להסכים להתקנת מונה מים. לפי חוק העזר ישלם הצרכןעבור התקנת מד המים ואגרת אחזקת מד המים והצרכן הוא הדייר. לפיכך צריך הדיירלשאת בהוצאות התשלום של התקנת מד המים.
ז. אשר לחיוב בהוצאות - ביהמ"ש המחוזי חייב כאמור את הדייר בהוצאות ושכ"טעו"ד בסכום של 1,500 ש"ח. הלכה היא כי אין ביהמ"ש נוהג להתערב בפסיקת הוצאותבערכאה דלמטה. תקנה 512(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי "בתיתו צו להוצאותובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט... בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת ביןבעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלובעלי הדין את הדיון". בענייננו, סבר הדייר בתום לב ובסבירות כי בעל הבית התחייבלהתקין את מונה המים בדירה על חשבונו. טעות זו נבעה מניסוח לא מדוייק של פסקהדין בפשרה. הסעד הכולל שהיה שנוי במחלוקת היה נמוך. אין לאמר כי הדייר נקטבמדיניות תביעה טרודנית. נהפוך הוא, בעל הבית יכול היה לקצר את ההליך אילו היהמגלה רצון טוב ומסכים מלכתחילה להתקנת מונה המים. בנסיבות החריגות מידת הצדקדורשת את הפחתת סכום ההוצאות, כך שבשתי הערכאות סכום ההוצאות שישלם הדייר לבעלהבית יהיה 500 ש"ח.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, חשין, גב' שטרסברג-כהן. החלטה - הנשיא שמגר.המבקש לעצמו, עו"ד אוריאל גניהר למשיב. 29.12.94).
בג"צ 4539/94 ואח' - ד"ר נקסה נביל ואח' נגד שר הבריאות ואח'
*שינוי במדיניות של ציונים בקורס הכנה לבחינות סטאז' ברפואה(עתירתם של שלושה מן העותרים נתקבלה ושל אחד נדחתה).
א. העותרים, תושבי ישראל, סיימו לימודי רפואה בחו"ל. הם חזרו ארצה, ניגשומספר פעמים לבחינה לקראת סטאז' ונכשלו. כמו כן השתתפו בשני קורסי הכנה לקראתבחינת הסטאז', נכשלו בראשון והצליחו בשני. עפ"י מדיניות המשיבים, מי שקיבלבבחינת הסטאז' ציון 50 ובקורס הכנה קיבל ציון מגן של 70 מקבל את הציון "עבר".מי שלא קיבל 50 בבחינת הסטאז' או שלא קיבל 70 כציון מגן בקורס ההכנה אינו עובר.שלושה מבין העותרים עברו את הציון 50 בבחינת הסטאז', אך בקורס ההכנה הראשון לאקיבלו ציון מגן של 70 ונכשלו, ניגשו שוב לקורס הכנה והפעם קיבלו למעלה מ-70. דאעקא שהוועדה המוסמכת לכך קבעה מדיניות שלפיה בציון המגן יובא בחשבון רק הנבחןשעבר אותו בציון של למעלה מ-70 בקורס הכנה ראשון. העותר הרביעי לא קיבל אתהציון 50 בבחינות הסטאז', גם לא עבר את קורס ההכנה הראשון ב-70 נקודות, אך עברקורס הכנה שני ב-70 נקודות. כל הארבעה עתרו לבג"צ. עתירתם של השלושה שעברו אתמבחן הסטאז' ב-50 נתקבלה, והוחלט שיש להתחשב בציון המגן שקיבלו בקורס ההכנההשני. העותר הרביעי שלא קיבל 50 בבחינות הסטאז' נדחתה עתירתו.
ב. העותרים טענו כי עצם ההחלטה הקובעת כי מי שלא הצליח בקורס ההכנה הראשון לאיובא בחשבון ציון המגן אינה סבירה ויש לפוסלה - טענה זו לא נתקבלה. ביהמ"שהעליון קבע כי במסגרת המדיניות של המשיבים לדאוג לכך שהציבור לא ייפגע ע"י מי
שאינם מומחים במקצוע הרפואה יכלו להתקין את התקנה האמורה. ביהמ"ש קבע גם כי איןהעותרים יכולים להיוושע מחוק יסוד: חופש העיסוק, שכן כנגד חופש העיסוק שלהם,עומדת זכותם של אלה הנזקקים לרופאים כי יקבלו טיפול מרופא מוכשר.
ג. על אף הקביעה האמורה, היינו שהמשיבים יכולים היו לקבוע שציון המגן בקורסהשני לא יובא בחשבון, הוחלט להיעתר לשלושה מן העותרים. זאת משום שלא הובאלידיעת המשתתפים בקורסים כי לא יובא בחשבון ציון מגן שיקבלו בקורס ההכנה השני.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, זמיר, גב' שטרסברג-כהן. החלטה - השופטתשטרסברג-כהן. עוה"ד מ. קורינלדי, פריד גאנם, שמואלי ושוקרי לשלושת העותריםשעתירתם נתקבלה, עו"ד פריד גאנם לעותר שעתירתו לא נתקבלה, עו"ד גב' אסנת מנדללמשיבים. 24.10.94).
בג"צ 481/94 - יעקב בן מאיר נגד מדינת ישראל
*תעריפי ביטוח רכב (העתירה נדחתה).
העותר, בעל טנדר, מלין על התעריף הגבוה של ביטוח טנדרים,והוא מבקש להשוות תעריפי ביטוח של טנדר לתעריפי ביטוח רכב פרטי. העתירה נדחתה.לפי תשובת המשיבים, תעריפי הביטוח נקבעים לפי קריטריונים שהוצבו ע"י מומחיםלדבר, והקריטריון הוא הטלת הנטל עפ"י הנזק הנגרם כתוצאה מתאונות דרכים ע"י כלקבוצה של כלי רכב מסוג מסויים. מדי שנה נקבע הסכום הכללי הדרוש לכיסוי התשלוםהכולל של חברות הביטוח בגין נזקים הנגרמים ע"י כל כלי הרכב הנעים בכבישים. מעתלעת מבוצעת בדיקה נקודתית של החלוקה הפנימית בין סוגי כלי הרכב השונים ומדי כמהשנים נעשית בדיקה מחודשת המתייחסת לחלוקה הפנימית הנ"ל על כל היבטיה. מכאןשהנושא מטופל כראוי ע"י הרשויות האמונות על כך.
(בפני השופטים: בך, גב' שטרסברג-כהן, גב' דורנר. החלטה - השופטתשטרסברג-כהן. העותר לעצמו, עו"ד יהודה שפר למשיבה. 12.12.94).
בש"א 2212/94 - משה ישעיהו וגרשון ישעיהו נגד ויקטור בובליל ואח'
*הארכת מועד להגשת ערעור (בקשה להארכת מועד להגשת ערעור - הבקשה נדחתה).
בעלי הדין היו חלוקים בדברביצוע זכרון דברים למכירת זכויות במקרקעין של המבקשים למשיבים. בישיבת קדם משפטהציע ביהמ"ש לצדדים כי העיסקה תקויים עפ"י זכרון הדברים למעט שינוי אחד, הואמחיר התמורה שייקבע ע"י שמאי מוסמך. כחודשיים וחצי לאחר שניתן פסה"ד הוגשה בקשהלהארכת מועד להגשת ערעור על פסה"ד. עפ"י הנטען לא הסכימו המבקשים לבצע אתהמכירה והם עומדים על ביטול זכרון הדברים. לטענתם, פעלה באת כוחם בניגוד להרשאהשניתנה לה. הבקשה להארכת מועד נדחתה. ראשית, להארכת מועד להגשת ערעור צריך טעםמיוחד וכאן הטעם שהעלו המבקשים היה נעוץ ביחסים שביניהם לבין מי שייצגה אותםבביהמ"ש המחוזי, ואולם היחסים שבין לקוח ופרקליטו אין בהם כדי להוות טעם מיוחדלצורך הארכת מועד. גם לגופם של דברים, המבקשים תוקפים את ההיבט ההסכמי של פסה"דובמקרה כזה יש להגיש תביעה לביטול ההסכם ואם יבוטל ההסכם יתבטל גם פסה"ד.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. עו"ד ג. שמיר למבקשים, עו"ד ז. מאי למשיב.20.12.94).
בש"פ 6652/94 - ענת דהן נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (סמים - הרואין) (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
העוררת ונאשם נוסף נסעו במכוניתפרטית מת"א לצפון הארץ. בטבריה הצטרף אליהם עוד אדם והשלושה הגיעו בשעת חשיכהליער מסויים. שם ירדו הנאשם השני והאדם הנוסף מן המכונית, הוציאו מבין השיחים
שק ובו ק"ג הרואין, והכניסו את השק למכונית. כשהעוררת והנאשם השני יצאו את היערנעצרו על ידי המשטרה. שק ההרואין היה מונח מאחורי המושב שעליו ישבה העוררת כאשרמשענת המושב נוטה אחורה ומונחת על השק. ביהמ"ש המחוזי סבר שיש ראיות לכאורה נגדהעוררת והנאשם השני והורה על מעצרם עד תום ההליכים. העוררת טוענת כי היתה נוסעתתמימה וכי לא ידעה כי למכונית הוכנס השק ובו הסם. הערר נדחה.
לא היתה אפשרות שהשק יוכנס לרכב ויונח כפי שהונח בלי שיתוף פעולה של המשיבה,שהיתה צריכה להרים את המשענת, לאפשר הכנסת השק ולהשכיב שוב את המשענת. לכך ישלהוסיף כי חזקה היא, שאם נתפס סם במכונית פרטית, הסם היה מצוי באחזקתם שלהנוסעים במכונית, ועל אלה להפריך חזקה זאת. אין לשלול את האפשרות שהעוררת תצליחלהפריך חזקה זו במהלך המשפט, אך בשלב זה די בראיות לכאורה כדי להקים עילת מעצר.משקמה עילת מעצר אין ביהמ"ש נוטה להסתפק בחלופת מעצר באישום בעבירה של סחר בסם.העובדה שלעוררת אין עבר פלילי, ושהיא אם לילדה בת 5 שנים, אין די בה כדי לשחררהמן המעצר. הסכנה האורבת לציבור בסחר בסמים גדולה עד שהיא מאפילה על נסיבותאישיות קשות של החשודים בסחר כזה.
(בפני: השופט זמיר. 7.12.94).
ע.א. 1991/92 - ליאורה סטאר נגד דוד סטאר
*ערעור על החלטת שופט לאמץ חוות דעת רו"ח בעניין מזונות כאשר הצדדים הסכימו שביהמ"ש "יכריע כפי שימצא לנכון" (הערעור נדחה).
בין הצדדים התעוררה מחלוקת בדבר קביעת שיעור מזונות שהוסכםבהסכם גירושין. המחלוקת הביאה למינוי בורר אך פסקו בוטל בהסכמה ועניין תחשיבהמזונות והפרשי העבר נמסר להכרעתו של ביהמ"ש המחוזי. עפ"י ההסכמה יעזר ביהמ"שברואה חשבון שייתן חוות דעת "וביהמ"ש ייתן החלטה כפי שימצא לנכון עפ"י חוותהדעת". לאחר שהוגשה חוות הדעת והצדדים העלו טענותיהם פסק ביהמ"ש תשלום הפרשימזונות בגין העבר בסכום של 40,000 ש"ח וכן תשלומי המזונות השוטפים. בערעורהעלתה המערערת שורה של טענות בדבר אי דיוקים וטעויות, כביכול, בתחשיב וכןבעניין אי פסיקת ריבית כפי שקבע ביהמ"ש המחוזי. הערעור נדחה.
בעלי הדין ביקשו מביהמ"ש מפורשות כי אחרי עיון בחוות דעת המומחה, יכריע "כפישימצא לנכון", קרי לפי שיקול דעתו. בכך מסרו לביהמ"ש את סמכות ההכרעה כדישיחליט לפי מיטב הבנתו ועפ"י הערכתו, ואין להוסיף ולנהל ויכוחים בדרך הערעור כלאימת שתג או פסיק כלשהו או סוגייה מהותית יותר בפסק הדין, אין נושאים חן בעיניצד כלשהו לדיון. מסירת שיקול הדעת לשופט פירושו שמקבלים, מראש, את הכרעתו שלביהמ"ש ואין עוד לחזור לכך.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, בך, אור. החלטה - הנשיא שמגר. עו"ד מ. פריימןלמערערת, עו"ד מ. קניאל למשיב. 1.12.94).
בג"צ 3981/94 - חוסין חוסני עטאללה נגד שירות בתי הסוהר
*תושב יו"ש שנדון בישראל בעבירת רצח ומבקש להכלא בכלא ישראלי ולא ביו"ש (העתירה נדחתה).
העותר נדון בבימ"ש בישראל למאסר עולם בגין רצח. הוא תושבהמחנה בלטה ליד שכם ומרצה עונשו בבית הסוהר המרכזי בשכם. עתירתו היא כי יועברלכלא בישראל, שבו תנאי הכליאה טובים יותר ונוחים יותר לעותר. לטענת העותר הואזכאי לרצות עונשו בישראל, שהרי נדון בבימ"ש בישראל, ואין לכלאו עם אסירים בשכםשרובם המכריע הם אסירים בטחוניים, אשר לגביהם מפעיל שירות בתי הסוהר תנאי פיקוחבטחוניים מחמירים יותר. העתירה נדחתה.
המדיניות הנקוטה בידי שירות בתי הסוהר היא כי אסירים תושבי יו"ש, לרבות אלהשנשפטו בישראל, מרצים עונשם בבית כלא שבאיזור. מדיניות זו מעוגנת בסעיף 76לאמנת ג'נבה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה, המחייב החזקת אסירים תושבי איזור
מוחזק בבתי סוהר באותו איזור, ככל שהדבר אפשרי. מדיניות זו גם עולה בקנה אחד עםדרישות נציגי הצלב האדום שביקשו להקל על משפחות האסירים ע"י החזקת האסירים בבתיסוהר בקירבת איזור מגוריהם. אין עילה להתערב במדיניות זו הנראית סבירה על פניה,ואף תואמת את כללי המשפט הבינלאומי הפומבי.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, בך, גב' שטרסברג-כהן. החלטה - הנשיא שמגר. העותרלעצמו, עו"ד אריה רומנוב למשיב. 13.12.94).
בש"פ 6901/94 - גלאל כוויס נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (גניבת רכב ופירוקו) (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
העורר, יחד עם אחר, הואשמובגניבת רכב, פירוק רכב גנוב ומסחר ברכב ובחלקי רכב גנובים. לשני הנאשמיםמיוחסים ביצוע עסקים ענפים בתחום, שהפך לתופעה שכיחה, הפוגע קשות בסדר הציבוריוהמסכן תדיר את רכושם וקניינם של אזרחים. ביהמ"ש המחוזי הורה על מעצר העורר עדתום ההליכים והערר נדחה.
בידי התביעה ראיות לכאורה לביסוס האשמה נגד העורר. חומרת העבירה מהווה עילהלמעצר העורר והשאלה העיקרית היא אם ניתן להסתפק בחלופה למעצר. הצעת הסניגור היאכי העורר ישוחרר בערבות כספית נאותה, יוגבלו תנועותיו לביתו ויאסר עליו להמשיךבניהול המוסכים שבהם נתבצעו העבירות. יש לדחות הצעה זו, שכן אין זו הפעםהראשונה שהעורר מעורב במעשים כאלה. כבר בשנת 1988 הורשע בשל מעשים דומים, אולםבהיותו עד מדינה הקלו עימו בדין ועפ"י עיסקת טיעון הושת עליו קנס משמעותי ומאסרעל תנאי. לא חלפו שנים רבות והעורר חזר, לכאורה, לסורו והמשיך, לכאורה, בביצועאותן עבירות חמורות עם אותם שותפים לעבירה ששוחררו בינתיים ממאסרם. בנסיבות אלהאין לראות תחלופה כהולמת את נסיבות המקרה.
(בפני: השופט ד. לוין. עו"ד בלום לעורר, עו"ד קלנג למשיבה. 21.12.94).
ע.א. 1008/93 - מנשה עזרא נגד הרצל עזרא
*רשלנות תורמת בתאונת עבודה שאירעה עקב אי גידור מכונה לבטח (הערעור נתקבל בחלקו).
המערער עבד אצל אחיו, המשיב, במפעל שיש ליד מכונהלחיתוך שלא היתה מגודרת לבטח. ידו של המערער החליקה לעבר החלק הבלתי מגודר ו-4מאצבעותיו נקטעו. המוסד לביטוח לאומי קבע למערער %60 נכות בתוספת %30 לפי תקנה15. בתביעה של המערער נגד המשיב, חילק ביהמ"ש את האחריות בין המשיב והמערערבהטילו %80 רשלנות תורמת על המערער הנפגע ו-%20 על המשיב. בעשותו כן נתן ביהמ"שמשקל לעובדה שהעובד ידע והכיר את העבודה בה עסק והיה מודע לסיכון הטמון בדיסקלחיתוך השיש שגרם לתאונה. כן סבר השופט כי מאחר והסיכון גלוי לכל מי שמקרב ידולדיסק המסתובב, אין כל מקום להזהירו, ומה עוד שמדובר בעובד ותיק. הערעור בענייןחלוקת האחריות נתקבל.
מאחר ונקבע כי המערער היה עובד של המשיב ושררו ביניהם יחסי עובד מעביד,ומאחר והמכונה לא היתה מגודרת לבטח כמצוות פקודת הבטיחות בעבודה, קמה אחריותמוחלטת על המעביד שבאי מלוייה מפר הוא חובה חקוקה. אין אחריותו של עובד כלפיעצמו כאחריות מעבידו כלפיו, ואם כך כשמדובר ברשלנות של שניהם, קל וחומר כשמדוברבהיפר חובה חקוקה מצד המעביד. העובדה שהחלק המסוכן של המכונה לא קיבל מיגון ע"יהיצרן, אינה ממעיטה מחובתו של המעביד. לפיכך יש לחלק את האחריות בשיעור של שנישלישים על המעביד (המשיב) ושליש אחד על העובד (המערער).
(בפני השופטים: ש. לוין, גב' שטרסברג-כהן, טל. החלטה - השופטת שטרסברג-כהן.עו"ד מ. סטרכילביץ למערער, עו"ד א. קורץ למשיב. 6.12.94).
בש"פ 6780/94 - עבדלקאדר עבדלקאדר וג'וואד עבדלקאדר נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (פציעה ביריות)(ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
א. שני העוררים הואשמו בכך שירו במתלונן, צעיר כבן 15 ברגליו, ותוך כדי כךאמר לו העורר הראשון "אני לא רוצה להרוג אותך, רק אני אעשה אותך נכה". כן הואשםהעורר השני באיומים בכך שאיים על אחיו של המתלונן באומרו לו "נירה בך כמושירינו באחיך". ביהמ"ש המחוזי סבר שיש ראיות לכאורה נגד העוררים. מנגד טועןהסניגור כי המשטרה התרשלה בחקירתה ולא אספה ממקום התקרית תרמילים וקליעים לשםבדיקה והשוואה, וכן כי קיימות פירכות ותמיהות בהודעות שמסר המתלונן. בתחילה אמרהמתלונן לשוטרים כי "רעולי פנים ירו בו" ולאחר ששוחח עם אביו בבי"ח, מסר הודעההמזהה את העוררים כמי שהתנכלו לו. אעפ"כ החליט ביהמ"ש שיש ראיות לכאורה, והורהעל מעצר העוררים עד תום ההליכים. הערר נדחה.
ב. אין לאמר שהסתירה בהודעות המתלונן היא סתירה המערערת את התשתית הראייתית.אילו, למשל, נקב המתלונן בהודעתו הראשונה בשמותיהם של תוקפים אחרים ולאחר מכןהיה נוקב בשמות העוררים, היה זה בבחינת "כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד".סתירה כזו אינה קיימת כאן, שכן הגירסה הראשונה אינה נוקבת בשם. ייתכן שהמתלונן,נער כבן 15, חשש לנקוב בשם תוקפיו עד שיטול רשות מאביו. מכל מקום סתירה כזו היאמסוג הסתירות שביהמ"ש שישמע את הראיות יוכל לבדוק ובשלב זה של המעצר רשאי היהביהמ"ש לסמוך על תלונת המתלונן כראיה לכאורה, מה גם שנתחזקה על ידי האיום עלאחיו של המתלונן. יצויין, שלאישום השני ישנה גם ראייה חיצונית ובלתי תלויה שלשוטר ששמע את האיום.
ג. אשר לטענה בדבר חלופה נאותה למעצר - התברר כי בעיר טייבה, היא זירתהסכסוך, קיים סכסוך דמים בין משפחת העוררים ובין המשפחה שעליה נמנה המתלונן,וזה הרקע למעשים הנדונים כאן. ביני לביני נהרג אדם ממשפחת העוררים, שיומייםקודם לכן נחקר במשטרה. בעקבות אותו מעשה עקרה משפחת המתלונן לפי שעה מטייבה תחתליווי משטרתי. למרות הליווי נפצע אביו של המתלונן קשות מרימון שנזרק בשעת עקירתהמשפחה. בנסיבות אלה אין די בהגבלת תנועת העוררים ואין כיום תחליף נאות למעצר.
(בפני: השופט טל. עו"ד דוד זילברמן לעוררים, עו"ד גב' אתי כהנא למשיבה.13.12.94).
בש"פ 6221/94 - מיכאל הילמן נגד מדינת ישראל
*חובתו של קצין משטרה לפסול פסילה מינהלית לנהיגה אם נתקיימו היסודות לכך לפי פקודת התעבורה(ערר על פסילה מינהלית לנהיגה - הערר נדחה).
א. העורר נהג מכונית שהיתה מעורבת בתאונת דרכים בה נהרג אדם. קצין משטרההחליט לפסול את העורר מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 90 יום כסמכותו לפי סעיף47(ג) לפקודת התעבורה. סעיף זה קובע לאמר "אירעה תאונה שבה נהרג אדם, והיהלקצין משטרה... יסוד להאמין שיוגש אישום... יפסול קצין משטרה... מהחזיק ברשיוןהנהיגה לתקופה של 90 יום... ביהמ"ש... רשאי להאריך את הפסילה...". העורר הגישערר לביהמ"ש לתעבורה על הפסילה וביהמ"ש אישר את הפסילה. הערר של העורר לביהמ"שהמחוזי נדחה אף הוא. הערר נדחה.
ב. ניתן לציין ארבעה יסודות לסמכות הפסילה לפי סעיף 47(ג) הנ"ל: צריך שיהיובפני קצין המשטרה ראיות לכאורה כי הנהג היה מעורב בתאונה בה נהרג אדם; כי הנהגעבר עבירה; כי יש קשר ענייני בין אותה עבירה לבין התאונה; קצין המשטרה לאיפסול את הנהג אם שוכנע כי הנהג, אם ימשיך לנהוג ברכב, לא יפגע בבטחון הציבור.במקרה הרגיל התאונה הקטלנית עשוייה ללמד בעליל כי הנהג עלול, אם ימשיך לנהוג,לפגוע בבטחון הציבור. יתכן כי במקרה חריג ישתכנע קצין המשטרה כי לא כך הדבר.
בעניין זה נודעת חשיבות גם לנסיבות התאונה וגם להרשעות קודמות של הנהג בעבירותתעבורה.
ג. אם נתקיימו ארבעת היסודות האמורים, חובה על קצין המשטרה לפסול את הנהגמלהחזיק רשיון לתקופה של 90 יום. בנסיבות המקרה דנן נתקיימו כל היסודות אשר לפיסעיף 47(ג) יוצרים את סמכות הפסילה. מכל מקום, אין יסוד לטענת העורר כי קציןהמשטרה לא היה מוסמך לפסול אותו. בדין החליט ביהמ"ש לתעבורה לדחות את בקשתהעורר לבטל את הפסילה.
ד. נותרה עוד טענת ב"כ העורר שחובה היתה על קצין המשטרה לתת לעורר הזדמנותנאותה להשמיע טענותיו נגד הפסילה לפני שיחליט על הפסילה. אמנם העורר הציג אתגרסתו באשר לנסיבות התאונה בהודעה שמסר לאחר התאונה לאיש המשטרה, וההודעה היתהמונחת בפני קצין המשטרה שהחליט בדבר הפסילה, אולם, לטענת העורר, אין באותההודעה אלא גירסה שמסר לגבי נסיבות התאונה ואין בה טענות לגבי הפסילה. לפי הטענהאפשר שיהיו בפני העורר טענות שאינן קשורות לנסיבות התאונה ובכל זאת יש להןחשיבות לעניין הפסילה. אכן, טוב יעשה קצין משטרה אם ישמע את הנהג לפני שהואמחליט אם לפסול אותו מלהחזיק ברשיון הנהיגה, אך אין קצין המשטרה חייב לבצעשימוע לפני הפסילה.
(בפני: השופט זמיר. עו"ד שמחה ניר למבקש, עו"ד גב' אתי כהנא למשיבה.18.12.94).
רע"א 4957/94 - טירת בת-שבע בע"מ נגד לוגן השקעות בע"מ
*הגשת תצהיר שני במקום תצהיר מקורי בבקשה לעיקול זמני של מקרקעין. *הצורך באישור ביהמ"ש כי צו העיקול הזמני פקע. *בקשה לביטול עיקול זמני שהוטל במעמד צד אחד מחייבת דיון דחוף(בקשה לרשות ערעור שנדונה כערעור - הערעור נתקבל בחלקו).
א. המבקשת עתרה לקבל סעד הצהרתי כי זכרון דברים שנכרת בינה לבין המשיבה בוטלכדין, וכן כי הערת אזהרה שנרשמה לטובת המשיבה על מקרקעי המבקשת בטלה או דינהלהימחק. המשיבה מצידה הגישה מאוחר יותר תובענה לאכיפת ההסכם האמור ולסעד כספינגד המבקשים. במסגרת תובענה זו ביקשה המשיבה במעמד צד אחד צווי עיקול זמניים עלשלוש חלקות מקרקעין של המבקשת ושל אחרים. לאחר מתן צו העיקול הזמני ביקשוהמבקשים לבטלו. עובר לדיון בבקשת הביטול הגישה המשיבה תצהיר אשר בא להחליף אתהתצהיר המקורי שהגישה בתמיכה לבקשת העיקול, כי בעת הדיון לא היה המצהיר המקוריבארץ ולא יכול היה להופיע לחקירת תצהירו.
ב. בפתח הדיון בבקשה לביטול העיקול העלה ב"כ המבקשים שתי טענות מקדמיות: כיצו העיקול הזמני פקע עקב אי קבלת הודעה מן המחזיק ואי נקיטת הליכים לאישורהעיקול בדרך הקבועה בתקנות סדר דין אזרחי; כי יש למחוק את בקשת העיקול הואילוהמצהיר שעל יסוד תצהירו ניתן צו העיקול לא התייצב לחקירה על תצהירו. שתי טענותאלה נדחו על ידי ביהמ"ש שאמר כי אם המבקשים סבורים שצו העיקול פקע מאליו, אינםזקוקים לאישורו של ביהמ"ש למסקנתם זו. כן קבע כי אין פגם בהמרת התצהיר שעל פיוניתן צו העיקול, בתצהיר של אדם אחר כל עוד שני התצהירים אינם שונים משמעותיתאחד מן השני. לאחר דחיית שתי הטענות נחקר המצהיר החדש על תצהירו ובסיום הדיון,לפני שמיעת הסיכומים, החליט ביהמ"ש לדחות את המשך הדיון למועד שייקבע לאחרשיינתן פס"ד בהמרצה שהגישו המבקשים להצהיר על בטלות זכרון הדברים. בקשה לרשותערעור נדונה כערעור והערעור נתקבל בחלקו.
ג. טעה ביהמ"ש בסברו כי המבקשים אינם זקוקים לאישורו של ביהמ"ש לגבי טענתם כיצו העיקול הזמני פקע. גם אם הצהרת ביהמ"ש אינה קונסטיטוטיבית לבטלות העיקול,דרושה הצהרה אשר כזו כדי להעמיד על מכונו את המצב החוקי במחלוקת שבין הצדדים עלתוקף העיקול.
ד. אין פגם בכך שביהמ"ש אישר את חילופי התצהירים כמהלך פורמלי בלבד, שכןהתצהיר החדש לא גרע משמעותית מן העובדות שנטענו בתצהיר הראשון. אין לאמר כיבחילופי התצהירים נשמט הבסיס למתן צו העיקול הזמני במעמד צד אחד ובדין איפשרביהמ"ש הגשת התצהיר החדש.
ה. אשר להחלטה שלא לסיים את הדיון בבקשה לביטול העיקול עד למתן פסה"ד בהמרצה- החלטה זו דינה להתבטל. בקשה לביטול עיקול שהוטל במעמד צד אחד בלבד, מחייבתמטבע הדברים דיון דחוף, ועל פני הדברים זכאים היו המבקשים כי בקשתם תישמע בלילכרוך את הדיון בה עם הליך אחר. אכן, אין להתעלם מכך כי הדיון בהמרצת הפתיחההסתיים והצדדים ממתינים לפס"ד, אשר בהינתנו עשוי הוא להשפיע על תוצאותיו שלהדיון בתיק העיקול. בנסיבות אלה היה מקום להתחשב בעובדה כי פסה"ד בהמרצת הפתיחהאמור להינתן, אך לא היתה הצדקה לדחות את הדיון ללא מועד, ובלי לעמוד על מידתהפגיעה במבקשים לקיומו של הצו. לפיכך, על ביהמ"ש לקבוע מועד להמשך הדיון בבקשהלביטול צו העיקול הזמני.
(בפני: השופט גולדברג. עו"ד בר נתן למבקשים, עו"ד ח. סיטון למשיבה.5.12.94).
בש"א 5589/94 - ישראל פרידמן ואח' נגד מ.מ.ח.ת בע"מ
*הארכת מועד להגשת ערעור (בקשה להארכת מועד להגשת ערעור - הבקשה נדחתה).
בביהמ"ש המחוזי ניתן פס"דנגד המבקשים ובתוך המועד להגשת הערעור הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד. הם העלושני נימוקים. האחד כי "העתק מפסה"ד נתקבל אצל המבקשים רק בימים אלו", והטעםהשני שהמבקש הרביעי, שהוא משפטן (מתמחה), מטפל בנושא לאחר שבאת כוח המבקשיםבערכאה ראשונה שוחררה מן הייצוג והמבקש הרביעי עשה שירות מילואים בחלק מןהתקופה שנועדה להגשת הערעור. הבקשה להארכת מועד נדחתה.
אכן, עצם הגשת בקשה להארכת מועד תוך המועד להגשת הערעור עשוייה, יחד עםטעמים אחרים, להוות טעם מיוחד. אולם, יש צורך בהתקיימותם של טעמים נוספיםלהצדקת האיחור בהתאם לנסיבות העניין. בענייננו, הטעמים שהעלו המבקשים אינםמצדיקים את האיחור. באשר לטענה כי העתק פסה"ד "נתקבל אצל המבקשים רק בימים אלו"הוברר כי באת כוחם של המבקשים בערכאה הקודמת קיבלה את פסה"ד שלושה ימים לאחרהינתנו. אשר לעניין המילואים של המבקש הרביעי - הוכח כי למעשה שירת במילואיםתקופה קצרה לאחר חלוף המועד להגשת הערעור, וככל הנראה מדובר בשירות הכרוךבחופשות, שכן המבקש הרביעי נראה בביהמ"ש המחוזי בחיפה על אף שירות המילואים.בנסיבות אלה אין לתלות בשירות המילואים את הצדקת האיחור.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. המבקש הרביעי למבקשים, עו"ד ש. שר למשיבה.18.12.94).
ע.א. 5398/94 - יוסף (גו') נקש ואח' נגד כונס הנכסים הרשמי כמפרק בנק צפוןאמריקה בע"מ
*סירוב פסילה בתביעה הקשורה בבנק צפון אמריקה (ערעור על סירוב פסילה - הערעור נדחה).
בביהמ"ש המחוזי נדונה תביעה נגדדירקטורים של בנק צפון אמריקה. אלה ביקשו כי השופט יפסול את עצמו משום שבנימשפחתו הפסידו כספים בעיסקאות שנעשו ע"י מנהלי הבנק. ביהמ"ש המחוזי דחה את טענתהפסילה בקבעו כי אין קשר בין ההפסדים שלהם לבין המעשים המיוחסים למערערים.הערעור נדחה. בעבר כבר נתבקשה פסילת אותו שופט מאותן סיבות ופעמיים נדחתה בקשתהפסילה. עתה הועלתה הבקשה פעם נוספת. ברם, לא התחדש מאומה בנושא. המערערים העלוחשדות שבלבם, שאין להם ביסוס ממשי, ולא היה באלו כדי לחדש דבר. לענין טענת משוא
פנים אין די בהצגת תחושות סובייקטיביות, שאינן מעוגנות בנתונים היכולים לבססמסקנה אובייקטיבית של ביהמ"ש שדן בבקשה או של ערכאת הערעור אחריו.
(בפני: הנשיא שמגר. עוה"ד א. שיבולת, טיסונה ור. עדיני למערערים, עוה"די. שגב וי. נחשון למשיב. 19.12.94).
בש"פ 6689+6691/94 - אלברט אטיס ויששכר בן עטיה נגד מדינת ישראל
*עיכוב ביצוע מאסר בפועל עד לערעור (בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל - הבקשה נתקבלה).
שלושים טון זרעי תפו"אנגנבו ממחסן קירור והשומר נמצא כבול ושער הכניסה היה פרוץ. בגוף פסה"ד צוייןשאין ראייה מהימנה למעורבות ישירה של המבקשים באלימות שהופעלה על השומר ובשימושבכוח לפריצת השער, אלא שהמבקשים היו שותפים לקשר שקשרו עם אחרים כדי לבצע אתהגניבה והשתתפו בפועל בהוצאת הרכוש מידי בעליו וגניבתו. לכן מצא ביהמ"ששהמבקשים אחראים גם למעשה השוד שנעשה לקידום מטרת הקשר, והרשיע את המבקשיםבעבירת שוד עפ"י סעיף 402(ב) לחוק העונשין. ביהמ"ש גזר את דינו של המבקש הראשוןל-20 חודשים מאסר בפועל ו-20 חודשים מאסר על תנאי ושל המבקש השני ל-30 חודשיםמאסר בפועל ו-30 חודשים מאסר על תנאי. ביהמ"ש המחוזי דחה את ביצוע גזרי הדין עדליום 8.12.94. המבקשים הגישו ערעור על פסה"ד ומבקשים דחיית ביצוע גזר הדין עללמתן פס"ד בערעוריהם. הבקשה נתקבלה.
המבקשים היו משוחררים בערבות במשך כל מהלך משפטם, שארך יותר משנתיים. הםעדיין משוחררים כך גם כיום. אין נשקפת מהם סכנה לציבור, שכן אורח חייהם אינועברייני וגם אין להם רישום פלילי. אשר לסיכויי הערעורים - יש בהם נימוקיםהראויים להישמע. בנסיבות אלה, החשש לעוול שייגרם למבקשים אם יחלו בריצוי עונשםולבסוף יזוכו, מכריע את השיקול של תחילת ריצוי מיידי בסמוך להרשעה.
(בפני: השופט טל. עוה"ד ראובן בר חיים וציון אמיר למבקשים, עו"ד גב' דפנהביינויל למשיבה. 7.12.94).
ע.א. 4616/94 - היועץ המשפטי לממשלה נגד פלונית
*אימוץ (הערעור נתקבל חלקית).
בערעור התעוררה השאלה אם וכיצד ניתן לדון בבקשת הורהכי אימוץ קטין יהיה אימוץ פתוח, היינו, שישאר קשר כלשהו בין הקטין המאומץ לביןהורהו הטבעי. בענייננו ניתנה החלטה שבה הוכרז קטין כבר אימוץ ולאחר מכן, לקראתמתן צו האימוץ, ביקשה המשיבה, אמו של הקטין, כי ביהמ"ש ישמע אותה לפני מתן צוהאימוץ כדי להחליט אם האימוץ יהיה אימוץ מוחלט או אימוץ פתוח. בעניין זה החליטביהמ"ש העליון כי ניתן לדון בעניין אימוץ פתוח כבר בעת הדיון אם להכריז עלהקטין כבר אימוץ אם לאו. ברם, אם לא ניתנה אז החלטה בנושא זה, יכול ביהמ"שלאפשר להורה הטבעי להשמיע את בקשתו כי האימוץ יהיה פתוח לפני מתן צו האימוץ.בדיון בעניין האימוץ הפתוח ישתתפו רק ההורה הטבעי ונציג היועץ המשפטי אך לאההורה המאמץ.
(בפני השופטים: בך, גב' שטרסברג-כהן, טל. החלטה - השופט בך, העירה הערותהשופטת שטרסברג-כהן. עו"ד גב' אילתה זיסקנד למערער, עו"ד פיליפ מרכוס למשיבה.5.12.94).
ע.א. 3023/94 - סיומיק רחמנוב נגד סופיה רחמנוב ואח'
*החזרת תיק מזונות לדיון בביהמ"ש המחוזי כאשר לא היתה התייחסות לכתב הגנה שהוגש באיחור (התיק הוחזר לדיון בביהמ"ש המחוזי).
המערער חוייב בתשלום מזונות למשיבים(אשתו ושני ילדיו). הוא טוען כי לא ניתנה לו הזדמנות להציג עמדתו, מאחר ולאהיתה התייחסות לכתב ההגנה ולא ניתנה לו אפשרות לחקור. הערעור נתקבל במובן זה
שהתיק הוחזק לביהמ"ש המחוזי. כפי שמסתבר הוגש כתב ההגנה יום לפני הדיון, זמן רבאחרי המועד שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי. ביהמ"ש ציין כי אין בפניו כתב הגנה.המערער צריך להלין רק על עצמו (או פרקליטו) אם נגרע חלקו בהצגת הטיעונים בפניביהמ"ש. הטענות שלו בדבר אי-המצאת כתבי בי-דין לא היו אמינות, וסברתו, המשוערת,כי ניתן להתחכם ולהתעלם מפניות של ערכאות שיפוט, לא היה לה בסיס. עם זאת,ובהתאם לעקרונות שהותוו בע.א. 392/89 (פד"י מ"ד(4) 4), יש להחזיר את הדיוןלביהמ"ש המחוזי לשם שמיעת טיעוני המערער. עד להחלטה אחרת של ביהמ"ש המחוזינשארת פסיקת המזונות של ביהמ"ש על כנה.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר ד. לוין גב' דורנר. החלטה - הנשיא שמגר. עו"ד ח.ממון למערער, עו"ד ו. סטרוביחובסקי למשיבים. 29.12.94).
בג"צ 5401/94 - סיעת הליכוד במועצת העיר חולון ואח' נגד מוטי ששון - ראש עיריתחולון ואח'
*הפיכת צו על תנאי להחלטי וחיוב בהוצאות כאשר לאחר הגשת העתירה הסכימו המשיבים לפעול כבקשת העותרים (העתירה נתקבלה).
העתירה שהוגשה ע"י העותרים היתה מבוססת מלכתחילה ועל כןניתן צו על תנאי וצו ביניים. לאחר שניתנו הצווים הסכימו המשיבים כי יש יסודלעתירה והודיעו שלא יפעלו עפ"י ההחלטה שנתקבלה ע"י מועצת העיר, ושהם יעמידו אתהפרוטוקולים של ישיבות המועצה לעיון העותרים. העותרים קיבלו את ההודעה, אךביקשו שיינתן על יסוד העתירה והתשובה צו החלטי וכי המשיבים יחוייבו בהוצאות.ב"כ המשיבים טען שדי בהצהרת המשיבים שלא יפעלו עפ"י ההחלטה הנדונה וכי אין צורךבצו מוחלט של ביהמ"ש. כן טען נגד פסיקת הוצאות למשיבים. עמדת העותרים נתקבלה.משנמצאה העתירה צודקת ומבוססת, גם על דעת המשיבים, זכאים העותרים כי יינתן צוהחלטי עפ"י העתירה. בנסיבות העניין חוייבו המשיבים בהוצאות הדיון.
(בפני השופטים: ד. לוין, חשין, קדמי. עו"ד ז. אליהו לעותרים, עו"ד י. בר-סלעלמשיבים. 26.12.94).
בש"פ 7026/94 - אסף מצרי נגד מדינת ישראל
*שינוי תנאי "מעצר בית"
(בקשה לשינוי תנאי "מעצר בית" - הבקשה נתקבלה).
העורר הואשם ביום 30.3.93בגניבת רכב, הצתתו, שימוש ברכב ללא רשות והחזקת רכוש החשוד כגנוב. נתבקש מעצרהעורר עד תום ההליכים, אך ביהמ"ש החליט לשחררו בערובה בתנאים שונים ובכללם כייהיה נתון "במעצר בית" מוחלט בבית הוריו. מאז, במשך למעלה משנה וחצי, הוא מרותקלבית. עתה הגיש העורר בקשה לעיון חוזר וביקש להקל בתנאי המעצר. ביהמ"ש המחוזידחה את בקשתו בציינו כי מבחינת חומרת העבירות היה מקום לעצור את המבקש עד תוםההליכים, והדבר לא קרה עקב טעות בעניינו של שותף אחר לעבירה ששוחרר, וביהמ"ש לארצה לעשות הפלייה. הבקשה לשינוי התנאים נתקבלה.
ההקלה המבוקשת נועדה לאפשר לעורר לצאת לעבודה ורק למטרה זו. מצבה הכלכלי שלמשפחת העורר דחוק. לאב אין עבודה מסודרת. העורר עצור בבית תקופה ארוכה ואינועובד ובכך הוא מכביד יותר על מצבה הכלכלי הרעוע של משפחתו. בנוסף, שהייתו הבלתיפוסקת של העורר בביתו יוצרת מתחים בלתי פוסקים בין העורר לבני משפחתו. במכלולהשיקולים יש להביא בחשבון במידה מסויימת גם מצבים אישיים קשים במיוחד בהם נתוןהנאשם. לאור האמור לעיל הוחלט לאפשר לעורר לצאת מביתו למטרות עבודה בין השעות 6בבוקר ל-6 בערב, כאשר במשך זמן שהותו מחוץ לבית יהיה העורר בלווית אביוובפיקוחו הצמוד.
(בפני: השופט טל. עו"ד עזרא יצחקי לעורר, עו"ד גב' רבקה לוי גולדברג למשיבה.27.12.94).
ב ת ו כ ן
* רע"א 6503/93 - דחיית בקשה לרשות ערעור בטענה הנכונה פורמלית אך לא עניינית..354 ─* בג"צ 4174/94 - עתירה לשינוי תוואי "מסדרון חשמל" שמתכננת חברת החשמל ......354 ─* ע.א. 1937/90 - פיצויים בהפקעת מקרקעין ...................................355 ─* דנג"צ 4998/94 - החלטת הפרקליטות לחזור בה מאישום ברצח ....................356 ─* רע"א 5719/94 - הפעלת ערבות בנקאית אוטונומית .............................357 ─* רע"א 6856/93 - פירוש הסכם שקיבל תוקף של פס"ד לעניין התקנת מד מים לדייר ─ מוגן. *סמכויותיו של ראש ההוצל"פ באכיפת ביצוע פס"ד ........357 ─* בג"צ 4539/94 - שינוי במדיניות של ציונים בקורס הכנה לבחינות סטאז' ברפואה..359 ─* בג"צ 481/94 - תעריפי ביטוח רכב .........................................360 ─* בש"א 2212/94 - הארכת מועד להגשת ערעור ...................................360 ─* בש"פ 6652/94 - מעצר עד תום ההליכים (סמים - הרואין) ......................360 ─* ע.א. 1991/92 - ערעור על החלטת שופט לאמץ חוות דעת רו"ח בעניין מזונות כאשר ─ הצדדים הסכימו שביהמ"ש "יכריע כפי שימצא לנכון" ............361 ─* בג"צ 3981/94 - תושב יו"ש שנדון בישראל בעבירת רצח ומבקש להכלא בכלא ישראלי ─ ולא ביו"ש ................................................361 ─* בש"פ 6901/94 - מעצר עד תום ההליכים (גניבת רכב ופירוקו) ..................362 ─* ע.א. 1008/93 - רשלנות תורמת בתאונת עבודה שאירעה עקב אי גידור מכונה לבטח..362 ─* בש"פ 6780/94 - מעצר עד תום ההליכים (פציעה ביריות) .......................363 ─* בש"פ 6221/94 - חובתו של קצין משטרה לפסול פסילה מינהלית לנהיגה אם נתקיימו ─ היסודות לכך לפי פקודת התעבורה ............................363 ─* רע"א 4957/94 - הגשת תצהיר שני במקום תצהיר מקורי בבקשה לעיקול זמני של─ מקרקעין. *הצורך באישור ביהמ"ש כי צו העיקול הזמני פקע. *בקשה─ לביטול עיקול זמני שהוטל במעמד צד אחד מחייבת דיון דחוף ....364 ─* בש"א 5589/94 - הארכת מועד להגשת ערעור ...................................365 ─* ע.א. 5398/94 - סירוב פסילה בתביעה הקשורה בבנק צפון אמריקה ...............365 ─* בש"פ 6689+6691/94 - עיכוב ביצוע מאסר בפועל עד לערעור ....................366 ─* ע.א. 4616/94 - אימוץ ....................................................366 ─* ע.א. 3023/94 - החזרת תיק מזונות לדיון בביהמ"ש המחוזי כאשר לא היתה התייחסות ─ לכתב הגנה שהוגש באיחור ...................................366 ─* בג"צ 5401/94 - הפיכת צו על תנאי להחלטי וחיוב בהוצאות כאשר לאחר הגשת העתירה ─ הסכימו המשיבים לפעול כבקשת העותרים .......................367 ─* בש"פ 7026/94 - שינוי תנאי "מעצר בית" ....................................367 ─
─