ע.א. 737/92 - אריה רותם נגד יוסף שירזי ומדינת ישראל
* ע.א. 737/92 - תביעת פיצויים מהמדינה בגין עגמת נפש עקב שומות מס רכוש גבוהות מדי. *ניתן לתבוע את מנהל מס רכוש גם אם החישובים האריתמטיים נערכו ע"י פקיד ששמו אינו ידוע לתובע. *תביעת נזק מיוחד בלי שהוגשו מסמכים להוכחת הנזק. *אי תשלום הוצאות משפט ע"י המד(מחוזי חיפה - ת.א. 1505/87 - הערעור נתקבל בחלקו פה אחד ובחלקו ברוב דעות).
א. המערער הוא חקלאי ובעליהם של כמה חלקות קרקע בבנימינה. לטענת המערער נהגהמשיב הראשון (להלן: המשיב), מנהל מס רכוש בחדרה, החל בשנת 1977, להוציא שומותמס רכוש שרירותיות ומופרזות ביותר לגבי חלקותיו בלי שום בסיס ובלי יחס לשוויין.בכך הוטרד המערער פעם אחר פעם. יש שהמשיב עצמו נאות להפחית את השומות לאחר שיחהעם המערער ויש שהמערער ערער על השומות בפני ועדות ערר וכן בבית המשפט המחוזי.תביעתו של המערער נגד המשיבים כללה שלוש עילות: המשיב נהג בשומות המופרזותברשלנות כלפי המערער וגרם לו טרדה, סבל ועוגמת נפש שאותן אמד המערער ב-40,000ש"ח; ברשלנותו גרם המשיב למערער הוצאות שאותן אמד ב-6,830 ש"ח; באחד הערריםבביהמ"ש המחוזי נפסקו הוצאות לטובת המערער והמדינה ניכתה מהן שלא כדין 110 ש"ח,אותם תבע המערער יחד עם הצמדה וריבית. ביהמ"ש המחוזי דחה את תביעת הפיצויים עלהטרדה ועוגמת נפש בלי שקבע מימצאים כלשהם ביחס לטענת הרשלנות. ביהמ"ש מצאשעריכת השומות לא נעשו ע"י המשיב אישית ופרטיהן לא היו בידיעתו כאשר נעשו אלאנעשו ע"י עובד מוסמך. ממילא נדחתה גם התביעה נגד המדינה כמעבידתו של המשיב. אשרלסכום של 6,880 ש"ח קבע ביהמ"ש המחוזי כי מדובר בנזק ממשי שצריך להוכיח אותווהמערער לא הוכיח אותו. אשר לסכום האחרון סבר ביהמ"ש המחוזי כי מדובר בקיזוז.הערעור נתקבל ביחס לעילה הראשונה פה אחד וביחס לעילה השלישית ברוב דעות השופטיםטל וגב' דורנר בפסק דין מפי השופט טל נגד דעתו החולקת של השופט אור.
ב. באשר לעילה הראשונה - המשיב מתואר כמנהל אגף מס רכוש בחדרה וחתום עלהודעות השומה. גם אם החישובים האריתמטיים לצורך השומה נעשו בידי פקיד אלמוני,הרי רק חתימתו של המשיב עושה את ההודעה ל"הודעת שומה" על פי סמכותו בסעיף 19לחוק מס רכוש. גם אין זה מתקבל על הדעת שכדי לתבוע את נזקו, בהנחה שקיימת עילתתביעה בנזיקין, על האזרח לחטט ולחקור ולמצוא מי הוא זה ואיזה הוא שערך אתהחישובים לצורך השומה, כדי לתבוע אותו. ביהמ"ש לא קבע מימצאים בשאלה אם אופןהוצאת השומות נתנה בידי המערער עילת תביעה בנזיקין ולכן יש להחזיר את התיקלביהמ"ש המחוזי כדי שימצא אם נגרמה למערער עוולה בת פיצוי מחמת רשלנות בהוצאתהודעות השומה. באשר לעילה בדבר הוצאות שנגרמו למערער - תביעה זו היא על נזקמיוחד שניתן להוכיחו בקבלות ובמסמכים ומשלא הוכחו כך בדין נדחתה התביעה.
ג. באשר לעילה האחרונה - באחד הערעורים נגד מס רכוש נפסקו לזכות המערערהוצאות משפט בסך 100 שקלים ישנים בהצמדה וריבית של %4. לטענת המערער שילמה לוהמדינה את הסכום הזה באיחור וניכתה 110 ש"ח שלא כדין. ביהמ"ש המחוזי קבע כילכאורה צודק התובע שעל המדינה לשלם את שחוייבה על פי פסק הדין ככתבו וכלשונוללא ניכויים. אעפ"כ לא פסק ביהמ"ש לזכות המערער בעניין זה, מפני שנטענה מצדהמשיבים טענת קיזוז של סכום זה כנגד סכום הוצאות זהה שבו חוייבו בניו שלהמערער, ו"בהיעדר הבהרה מלאה בעניין זה, לא אפסוק בעניין, ובמידה שהעניין טרםבא על סיומו יש להניח שפניית התובע לגורם המוסמך... תזכה לטיפול ענייני לגופו".בעניין זה נתקבל הערעור ברוב דעות השופטים טל וגב' דורנר נגד דעתו החולקת שלהשופט אור.
ד. השופט טל ציין כי אכן טוב היה אילו יושב העניין בין הצדדים באופן ענייני,אבל משלא נעשה כן אין ביהמ"ש יכול לפטור עצמו מלהחליט בתביעה. המדינה טוענתטענת קיזוז, אך הטוען לקיזוז עליו הראייה. אם עניין הקיזוז לא הוברר לביהמ"ש כלצרכו, פירוש הדבר שלא הוכחה טענת קיזוז. נותרה הטענה כי הסכום שנוכה - נוכה כמסבמקור. השאלה היא לפי איזה סעיף למעשה נוכה המס ואם יכלה המדינה לנכות את המס
ואם לאו, ונגד מי אפשר להגיש תביעה להחזרת אותו מס. לפיכך גם עניין זה יוחזרלביהמ"ש המחוזי לבירור. בעניין זה סבר השופט אור כי אין מקום להתערב בענייןפעוט זה, מבחינת הסכום, בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי. ראשית, אין בהודעת הערעורשל המערער כל ערעור על חלק זה של פסק הדין. שנית, התביעה הוגשה נגד המשיב ונגדהמדינה כאחראית שילוחית למעשיו ואותו קיזוז שלטענת המערער נעשה שלא כדין, לאהמשיב הוא אחראי לו.
(בפני השופטים: אור, טל, גב' דורנר. המערער לעצמו, עו"ד בורנשטיין למשיבים.30.3.95).
ע.א. 1156/92 - דורינה סגל נגד נורוויץ יוניון פייר אינשורנס ואח'
*פיצויים בתאונת דרכים. *שיקול דעת ביהמ"ש לעניין מידת הנכות כאשר יש חוות דעת רפואית אחת(מחוזי באר שבע - ת.א. 164/88 - הערעור נתקבל).
א. המערערת, ילידת 1952, נשואה ואם לשני ילדים נפגעה בתאונת דרכים ביוני1980. באותה תאונה נפצעו בעלה ושני ילדיה ואמה נהרגה. בעקבות התאונה אושפזההמערערת מספר פעמים, תקופה כוללת, לא רצופה, של 223 ימים. ביהמ"ש המחוזי פסק להפיצויים בסכום כולל של כ-257,500 ש"ח בראשי נזק של סבל וכאב, הפסד השתכרותועזרת צד ג' ואישפוז. את נכותה הצמיתה של המשיבה העמיד השופט על נכות משוקללתשל %28 עפ"י חוות דעת של שני מומחים רפואיים שמונו על ידו. האחד פסיכיאטר שקבעלמערערת נכות צמיתה בשיעור של %80 שמתוכם זקף %20 לתאונה. נכות פסיכיאטרית זומתייחסת לאבחנה של סכיזופרניה כרונית של ליקוי באישיות; השני, אורטופד, שקבע להנכות של %10. השאלה המרכזית העומדת לדיון היא אם נכון עשה השופט כשזקף רק %20מנכותה הנפשית של המערערת לתאונה. בעניין זה נתקבל הערעור.
ב. התייחסותו של השופט לחוות דעת המומחה ויישום קביעותיו הרפואיות היאמוטעית. השופט המחוזי סבר כי אין הוא כבול לחוות דעת של מומחה כאשר בפני ביהמ"שמספר חוות דעת של מומחים, ואילו כאשר בפניו חוו"ד רפואית אחת הוא קשור בה. איןהדבר כך. שיקול הדעת הסופי הוא תמיד לביהמ"ש, הן כאשר מצויות בפניו מספר חוותדעת והן כאשר מצוייה בפניו חוות דעת אחת. מחומר הראיות שהיה בפני ביהמ"ש ומחוותדעתו ועדותו של המומחה, ניתן לקבוע כי מהבחינה המשפטית לא היה זה נכון לזקוףלתאונה רק %20 ממצבה הנפשי של המערערת.
ג. אין חולק כי המערערת לא היתה בריאה בנפשה גם לפני התאונה. משנשאל המומחההרפואי מהי הנכות שאותה הוא קובע למערערת קודם לתאונה השיב כי את הנכות הזו הואמעריך כדי %10. עוד קבע כי סמוך לאחר התאונה יצאה המערערת עם ליקוי של %30ובמשך השנים הגיעה לנכות של %80. לדעתו היתה ההחמרה מתרחשת גם לולא התאונהוהתאונה זרזה את התהליך הסכיזופרני. הנה כי כן, בכל הקשור לנכות לפני התאונה -%10, ונכות בעת הבדיקה - %80, קבע המומחה ברורות. מאידך, בכל הקשור לתרומתהתאונה באחוזים להחמרת המצב, היו למומחה היסוסים והקביעות הן היפוטטיות גםמהבחינה הרפואית. עפ"י קביעת המומחה היו המחלה והנכות מחמירות גם אלמלא התאונהעד כדי %60. אולם אין יודעים מתי היתה מתרחשת החמרה זו, באיזה קצב היתה המחלהמחמירה ולאיזו עוצמה היתה מגיעה ומתי היתה מתגבשת לכדי נכות של %60 אלמלאהתאונה. כאשר התאונה מתגלית כגורם משמעותי ביותר בהחמרת המחלה, כשאין בידיהמומחה לקבוע מתי היתה המחלה מחמירה אלמלא התאונה, וכשברור כי החמרה משמעותיתפי 3 אירעה סמוך לתאונה, מתבקשת המסקנה המשפטית שלתאונה משמעות רבה יותר -כגורם מחמיר המחלה - מזו שייחס לה השופט.
ד. על מנת שלא לערוך חישובים מדוייקים במקום בו רבות ההשערות על העובדותהבדוקות, הוחלט להגדיל את הפיצויים בסכום גלובלי כולל של 200,000 ש"ח נכון ליוםפסה"ד של ביהמ"ש המחוזי בצירוף שכר טרחה בערכאה הראשונה בשיעור של %13.
(בפני השופטים: אור, גב' שטרסברג-כהן, גב' דורנר. החלטה - השופטת שטרסברג-כהן. עו"ד מ. גולדשטיין למערערת, עו"ד מ. ניסני-יצחק למשיבים. 7.3.95).
ע.א. 4561/91 - בנימין ברבי ודב קינמוני נגד יוסף פלח ושאוקי קאסם
*אחריות בתאונת עבודה בעילות רשלנות והפרת חובה חקוקה. *תרומת רשלנות. *גובה הפיצויים(מחוזי ת"א - ת.א. 2774/80 - ערעור וערעור נגדי - הערעורים נתקבלו בחלקם).
א. המערערים (להלן: הנתבעים) שימשו קבלנים ראשיים בהקמת בניין בכפר סבא.המשיב הראשון (להלן: התובע) שימש קבלן משנה עצמאי לביצוע עבודת השלד של הבנייןעפ"י הסכם בינו לבין הנתבעים. ביום התאונה היה צו הפסקת עבודה מינהלי בר תוקףהאוסר את המשך בניית הבניין. המשיב השני (להלן: המשיב) שימש קבלן משנה להרמתחומרי בנייה וסיפק לאתר הבנייה מכונה להרמת משאות (להלן: המכונה). המשיב השאיראת המכונה ביום 1.1.80 באתר הבנייה וכוונתו היתה שאיש לא יעשה בה שימוש. לפיכךניתק את הבנזין והחשמל ממנוע המכונה, סגר את פילטר האוויר של המכונה וקשר אותובחוט ברזל, סגר בורג כדי שמנוע המכונה לא יזוז, והסיר את גידור המכונה ולקחועימו הביתה. על אף פעולות אלה הוברר שביום התאונה, 4.1.80, נעשה שימוש במכונה.תחילה עשו בה שימוש שניים מפועליו של התובע שעסקו בבנייה. התובע הפעיל גם הואאת המכונה ובעת שהפעיל אותה, ובשל היותה בלתי מגודרת, נפגע קשה בארבע מאצבעותידו הדומיננטית ונגרמה לו נכות לצמיתות בשיעור %35.
ב. ביהמ"ש המחוזי לא קבע ברורות מי דאג להביא את המכונה למצב פעולה, אך מתוךהעובדות ניתן להסיק כי שני עובדיו של התובע החלו להפעילה תחילה לצורך עבודתםורק לאחר מכן הפעיל אותה התובע. ביהמ"ש המחוזי מצא שהנתבעים חייבים בנזיקיןכלפי התובע בהיותם הקבלנים האחראיים עפ"י הדין למצב הבטיחות בבניין, וכמי שלאדאגו לכך שהמכונה לא תופעל כשאין היא מגודרת בחוק. ביהמ"ש קבע את רשלנותוהתורמת של התובע בשיעור של %25. כן דחה את התביעה נגד המשיב. ערעור הנתבעים הואעל חיובם לפצות את התובע ולחילופין על קביעת רשלנותו התורמת של התובע בשיעורנמוך, ואילו בערעור שכנגד טוען התובע נגד חיובו ברשלנות תורמת ולחילופין עלמיעוט הפיצויים שנפסקו לו. הערעורים נתקבלו בחלקם.
ג. הנתבעים הפרו חובה חקוקה של "גידור לבטח" ועומדת לתובע עילת נזיקין בגיןעוולת הפרת חובה חקוקה. בקביעה זו של ביהמ"ש המחוזי אין להתערב. גם בעובדהשהתובע תרם ברשלנותו לתאונה אין להתערב. אך בעניין חלוקת האחריות בין התובעלנתבעים שגה ביהמ"ש כשלא הטיל על התובע רשלנות תורמת בשיעור גבוה יותר. התובעהיה קבלן עצמאי שניהל את העבודה באתר הבנייה ובתור שכזה היתה לו השליטה בסידוריהבטיחות. ביחסיו עם הנתבעים נטל על עצמו את האחריות לדאוג לסידורי הבטיחותבמקום במשך תקופת בניית שלד הבניין, והיה זה הוא שהזמין את המשיב לעבודה עםהמכונה במסגרת בניית שלד המבנה. כאשר המשיב השאיר את המכונה באתר הבנייה השאירהלמעשה בחזקתו של התובע. התובע גם היה רשאי למנוע מפועליו עשיית שימוש כל שהואבמכונה. בנסיבות אלה יש לחלק את האחריות בשיעור של %50 על הנתבעים ו-%50 עלהתובע.
ד. כתוצאה מהתאונה נותר התובע נכה בשיעור של %35 לצמיתות וביהמ"ש חישב אתהפסד ההשתכרות לפי %35 מכושר ההשתכרות לולא התאונה כשיעור השכר הממוצע במשק.בכך אין להתערב. עם זאת טעה ביהמ"ש כאשר לא פסק לתובע פיצוי בשל הפסד השתכרותבעבר בסברו שנזק כזה לא הוכח. משך תקופה לא קצרה לאחר התאונה נמנע מהתובע לעבוד
עבודה כלשהי, וגם לאחר מכן לא היה מסוגל לעבוד בעבודתו כטפסן. אין ספק שמגיע לופיצוי בגין אובדן השתכרות בעבר ויש להעמידו על שיעור של %35 מכושר העבודה.הפסדו בתקופה זו מגיע ל-124,000 ש"ח במעוגל.
ה. ביהמ"ש המחוזי פסק לתובע 12,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני וגם בעניין זה קופחהתובע. סכום זה נמוך ביותר בהתחשב בנכות הגבוהה של התובע עקב התאונה. נכות זומפריעה לו בחיי היום יום בכל פעילות הדורשת פעולת ידיים, ויש עימה גם פגםקוסמטי משמעותי. בדרך אומדן יש להעמיד את הסכום על 40,000 ש"ח.
ו. עניין נוסף דורש תיקון בפסה"ד. ביהמ"ש חייב את הנתבעים לשלם לתובע הפרשיהצמדה וריבית על סכום הנזק הלא ממוני מחושבים מיום התאונה וכן על סכום של 2,000ש"ח הוצאות ששילם התובע למומחה רפואי. הואיל ושני הסכומים האמורים נקבעוכשוויים ביום פסה"ד, על הנתבעים לשלם בגינם ריבית בלבד מהמועדים שנקבעו בפסה"ד,ללא הפרשי הצמדה.
(בפני השופטים: אור, גב' שטרסברג-כהן, גב' דורנר. החלטה - השופט אור. עו"דב. יקותיאלי למערערים, עו"ד פ. זלצר למשיבים. 12.3.95).
ע.א. 5052/92 - גבריאל שיק נגד המגן חברה לביטוח ואח'
*פסילת חוות דעת רפואית כאשר המומחה הושפע מאביו של הנפגע שגם הוא רופא ונכח בעת עריכת הבדיקה של בנו. *גובה הפיצויים בתאונת דרכים(מחוזי נצרת - ת.א. 126/89 - ערעור וערעור נגדי - הערעורים נתקבלו בחלקם).
א. המערער נפגע במרץ 1984 על ידי מכונית ואין חולק כי המשיבה אחראיתלפיצוייו. בזמן התאונה היה המערער כבן 19 והיה בחופשה במסגרת שירותו הסדירבצה"ל. ברכו השמאלית נפגעה בתאונה והמומחה שמונה על ידי ביהמ"ש, ד"ר בש, קבעלמערער %10 נכות אורטופדית. המערער נבדק פעמיים גם על ידי מומחה בתחוםהנוירולוגי פרופ' קורצ'ין. בחוות דעתו מיום 28.6.90 נאמר כי בהכנת חוות הדעת"הסתמכתי על דברי הנבדק ואביו ועל חומר רפואי שהומצא ע"י הצדדים". בבדיקה זוקבע המומחה שלא נותרה למערער נכות נוירולוגית למרות תלונות טיפוסיות לאחר זעזועמוח.
ב. עקב מעורבותו של אביו של המערער, שהוא רופא, בבדיקה אצל המומחה, עתר ב"כהמשיבה לביהמ"ש לפסול את חוות הדעת של המומחה. ביהמ"ש מתח ביקורת קשה על נוכחותאביו של המערער בעת הבדיקה. הוא הוסיף כי גם ברור שלא מדובר בשגגה בתום לב מצדהתובע. אעפ"כ לא פסל את חוות הדעת הראשונה. בזה לא נסתיים העניין. בעקבות מכתבשל פרקליטו של המערער לפרופ' קורצ'ין, ולפני שניתנה החלטת ביהמ"ש המותחת ביקורתעל נוכחות האב, נערכה עוד בדיקה בנוכחות האב ובעקבות בדיקה זו שינה פרופ'קורצ'ין את מסקנתו וקבע כי נותרה למערער נכות נוירופסיכיאטרית של %10. בעקבותזאת עתרה המשיבה שוב לבטל את מינויו של פרופ' קורצ'ין כמומחה ושוב דחה ביהמ"שאת הבקשה. בפסק דינו קבע ביהמ"ש את הנכות הנוירופסיכיאטרית בשיעור של %10 כפישקבע פרופ' קורצ'ין וביחד עם %10 הנכות האורטופדית קבע לו נכות רפואית של %19.עם זאת העמיד ביהמ"ש את הנכות התיפקודית של המערער על %10 בלבד. המערער טועןשהנכות התיפקודית צריכה לעמוד על %23 משום שנותרה לו עוד נכות של %5 כפי שקבעמומחה אחר לניורולוגיה ומנגד טוענת המשיבה שיש לפסול את חוות הדעת השנייה שלהמומחה. ערעורו של המערער נתקבל במספר פריטים של פיצויים שנפסקו לו וערעורה שלהמשיבה נתקבל לעניין פסילת חוות הדעת השניה של הרופא.
ג. באשר לעניין המומחה הרפואי - מומחה שנתמנה ע"י ביהמ"ש הוא זרועו ושלוחו שלביהמ"ש ועליו לנהוג באובייקטיביות ובלא משוא פנים. לפיכך אסרו תקנות הפיצוייםלנפגעי תאונות דרכים (מומחים) כל השפעה על המומחה באמצעות חוות דעת רפואיות משלבעלי הדין. פעמים, כגון בנפגע קטין, יש הכרח בנוכחות קרוב משפחה בעת הבדיקה.
אבל המערער היה בן 25 בעת הבדיקה ובעל כושר שיכלי מלא, וברור שנוכחות אביו לאהיתה מצד היותו קרוב אלא מצד היותו רופא מטפל המסוגל לספק מידע. לכאורה, מידערפואי, באבחנה מאינטרפרטציה של מידע, בדמות חוות דעת רפואית, מותר לספק למומחהמכח תקנה 8(א) לתקנות הנ"ל. אבל מידע רפואי המובא בידי מומחה הוא מידע שבכתב,שיש להמציא לכל בעלי הדין האחרים, ואלה יכולים להתנגד ולהגיב בדרך הדיוניתהעומדת לרשותם. מה שאין כן מידע שבעל פה שהרופא המטפל מוסר למומחה בשעת הבדיקה,שהוא מידע סתרים מבחינת בעלי הדין האחרים. בענייננו, למרות שהמערער פעל שלאבתום לב כבר בבדיקה הראשונה, מסתבר שבדיעבד לא נגרם כל נזק, שכן המומחה לא ידעכי אביו של גבריאל הוא רופאו וממסקנות חוות הדעת הראשונה מסתבר שלא היתה כלהשפעה מעצם נוכחות האב בבדיקה. לכן, בדיעבד, אין להתערב בהחלטה שדחתה את הבקשהלפסילת חוות הדעת הראשונה.
ד. מה שאין כן בחוות הדעת השניה. על סמך מידע שבעל-פה, חשאי ולא מתועד בשוםמסמך, הושפע המומחה מאביו של גבריאל כרופא המטפל, ושינה את דעתו 6 שנים לאחרמעשה. לפיכך יש לפסול את חוות הדעת השניה ולא להתחשב בה. התוצאה היא שנותרהלמערער נכות אורטופדית של %10 על הפגיעה בברך השמאלית. גם אם מדובר באי יציבותקלה שאינה מונעת בהכרח עיסוקים גופניים, היא ודאי נותנת אותותיה, וניתן לקבועכי נכות זו היא כולה תיפקודית. לפיכך לא ישתנה חישוב הנזק על אובדן השתכרותבעתיד, שכן גם ביהמ"ש המחוזי חישב את הנזק על נכות תפקודית של %10. ולא על %19.מה שישתנה הוא חישוב הנזק שאיננו נזק ממון שיחושב לפי %10 במקום %19.
ה. ביהמ"ש המחוזי חישב את הפסד ההשתכרות בעתיד לפי השכר הממוצע במשק. המערערטוען כי יש להעמיד את ההפסד על כפל השכר, שכן בחר מקצוע מכניס של פיזיוטרפיהוהמשיבה טוענת כי לפי חישוב השתכרויות המערער לאחר שיחרורו מהצבא יש לקבוע אתההפסד לפי %50 מן השכר הממוצע. דין שני הערעורים להדחות. אין להקיש מהשתכרותמעבודות מזדמנות וארעיות להשתכרות בעתיד על סמך מקצוע שנרכש. מאידך לא הובאוראיות על ההשתכרות הצפייה במקצוע הפיזיוטרפיה.
ו. באשר להפסד השתכרות של המערער מיום שחרורו מן הצבא בנובמבר 1986 ועד יוםפסק הדין פסק ביהמ"ש המחוזי פיצוי גלובלי של 5,000 ש"ח. לכאורה מדובר ב-6 שניםוהסכום נראה נמוך. אך יש להביא בחשבון שלאחר השחרור מהצבא חזר המערער לקיבוץ שלהוריו לכמחצית השנה, אחר כך שהה תקופה ממושכת בחו"ל וכשחזר החל ללמוד לימודיםאקדמאים. אעפ"כ הסכום דורש תיקון כלפי מעלה ויש להעמידו על 10,000 ש"ח. באשרלהוצאות נסיעה הסכום שנפסק בגין העבר והעתיד נאמד ב-1,000 ש"ח. לאור ההגבלההקלה יחסית בברכו של המערער לא ניתן היה לבוא בטרוניה לביהמ"ש אילו לא פסקהוצאות נסיעה כלל. אבל אם מצא ביהמ"ש שההגבלה מצדיקה פיצוי עבור הוצאות נסיעה,הרי שהפיצוי הוא זעום ויש להעמידו על 5,000 ש"ח.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ברק, גב' שטרסברג-כהן, טל. החלטה - השופט טל.עוה"ד מנדלבום וחן למערער, עו"ד קליר למשיבים. 12.3.95).
בג"צ 3299/93 (בג"צ 5688/93) - שמואל וחוה ויכסלבאום נגד שר הבטחון ואח'
*תוספת כיתוב אישי במצבות בבית קברות צבאי(פסה"ד הקודם בוטל ועתירת העותרים נתקבלה).
א. ביום 5.11.93 נפל החייל ערן ויכסלבאום בעת מילוי תפקידו ונטמן בבית קברותצבאי. הורי החייל, העותרים, ביקשו להוסיף לנוסח הסטנדרטי הכתוב על המצבה שורהבה ייכתב: "אח לג'ק, לימור ועדי". וועדת המצבות שליד המועצה הציבורית להנצחתהחייל המליצה לסרב לבקשה, ועמדתה אושרה ע"י מליאת המועצה. המלצת המועצה עלנימוקיה נתקבלה ע"י שר הבטחון. ביום 3.12.92 החליט ביהמ"ש העליון, ברוב דעות
השופטים גולדברג ומלץ, נגד דעתו החולקת של המשנה לנשיא ברק, לדחות את עתירתההורים נגד ההחלטה. עם פתיחת הדיון בדיון הנוסף הועלתה הצעה שהמועצה הציבוריתתתכנס שוב ותדון בעניין. ההמלצה התייחסה בין היתר לאפשרות למתן ביטוי אישי עלהמצבה או בקרבתה, עפ"י כללים אחידים שייקבעו. בעקבות ההמלצה שבה המועצה ונתכנסהוקיבלה ברוב דעות של %60 נגד %40 החלטה להישאר צמודים לעמדה הדוחה כל שינויבמצב הקיים. דיון חדש נתקיים לפני שר הבטחון והוא שב והחליט לקבל את המלצתהרוב. העתירה נתקבלה ברוב דעות המשנה לנשיא ברק והשופטים ש. לוין, מצא וגב'דורנר, כאשר השופט גולדברג נשאר בדעתו הקודמת שיש לדחות את העתירה.
ב. השופטים ש. לוין, מצא וגב' דורנר, בשלושה פסקי דין נפרדים, עמדו על העקרוןשל כבוד האדם והיחס לעקרון זה בעקבות חקיקת חוק היסוד; כבוד אדם וחרותו, והגיעולמסקנה שיש לקבל את העתירות. שלושת השופטים הבהירו כי אין מדובר כאן בהתערבותבשיקול דעת שלקח בחשבון את כל השיקולים הנוגעים לעניין, אלא בהתערבות בהחלטהאשר לא לקחה בחשבון את העקרון של כבוד האדם, ולקחה בחשבון רק את העקרון שלהאחידות במצבות. השופטים התייחסו לשאלה מתי יתערב בג"צ בהחלטת רשות מינהלית וכןהתייחסו לרקע של החוק ולהתפתחות שחלה מאז הוחק חוק בתי הקברות הצבאיים. מסקנתםהיתה כאמור שיש לשקול כשיקול ענייני את רצון המשפחה והכיתוב על המצבות, אך לאהורו לאמץ את רצון העותרים, אלא לקיים דיון ולשקול שוב את בקשת העותרים על רקעתקנות או כללים חדשים שיותקנו או שייקבעו, תוך זמן סביר, כאשר יאזנו כראוי ביןהצורך להבטיח אחידות במצבות, ובין הצורך לאפשר ביטוי אישי למשפחת הנפטר.
ג. השופט גולדברג חזר על עמדתו שאין להתערב במעשה רשות מינהלית העומד במבחןהסבירות. לדעתו שקל השר את כל השיקולים, כולל השיקול של כבוד האדם והאיזון ביןהדרישה לאחידות לבין הדרישה של המשפחות לייחוד ופרטיות בכיתוב. אם לאחר ששקל אתכל אלה הגיע שר הבטחון להחלטתו שאין לשנות מן הכיתוב האחיד, אין להתערבבהחלטתו. העובדה שבמועצה הציבורית היו דעות לכאן ולכאן ממחישה את התיזה כי לשתיהתפיסות מעמד שווה מבחינת סבירותן. לא על בג"צ להיות תחת שר בבטחון בביצועהחוק, תהא דעתו אשר תהא לגופו של הנושא, ואין מקום להתערב בעמדתו של השר.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ברק, ש. לוין, גולדברג, מצא, גב' דורנר. עו"דיעקב נאמן לעותרים, עו"ד גב' נילי ארד למשיבים. 27.3.95).
ע.א. 6076/93 - עזבון כהן תקוה ז"ל נגד סלע חברה לביטוח
*פיצויים בתאונת דרכים לתלויים במנוח לפי שיטת הידות. *קביעת הפסד השכר של המנוח(מחוזי חיפה - ת.א. 874/90 - הערעור נתקבל ברוב דעות השופטים גב' שטרסברג-כהןוטל נגד דעתו החולקת של השופט לוין).
א. השופטת שטרסברג-כהן (דעת הרוב): המנוחה תקוה כהן נהרגה בתאונת דרכים במאי1990 בהיותה בת 35 שנה והותירה אחריה בעל כבן 41 שנה ושלושה ילדים בני 10, 15ו-17. ביהמ"ש המחוזי קבע כי לא נגרם לתלויים הפסד תלות עקב מות המנוחה ופסקסכומים מסויימים לעזבון המנוחה, מהם לא ניכה את תשלומי המוסד לביטוח לאומי.הערעור שכנגד מתמקד באי ניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי מהסכום שנפסק לעזבון.לאור התוצאה שבה נתקבל ערעור המערערים אין צורך לדון בערעור שכנגד שכן נשארתיתרת זכות לטובת התלויים. בערעור של המערערים התמקד בא כוחם בשתי נקודותמרכזיות: לטענתו קיפח השופט את המערערים קיפוח של ממש בראשי הנזק של הפסד תלותהבעל והילדים במנוחה ושל אובדן שירותיה להם כרעיה וכאם. טענות אלה בדין יסודןולפיכך הערעור נתקבל.
ב. השופט קמא הגיע למסקנה, לפי תחשיב שערך לפי שיטת הידות והקופה המשותפת -כי מבחינה כספית מתקבלת תוצאה שלילית של 155,000 ש"ח לחובת התלויים. בעשותו כן
לקח השופט בחשבון את הכנסת המנוחה עובר לתאונה בסכום של 1,000 ש"ח לחודש והכנסתהבעל בסכום של 5,400 לחודש. בעד אובדן שירותי האשה והאם פסק השופט סכום גלובלישל 150,000 ש"ח לכל תוחלת החיים. קביעת שכרה של המנוחה עובר לתאונה נעשתה חלקיתעל פי העובדות שהוכחו וחלקית על פי אומדנא דדיינא. מתוך פסק הדין עצמו ומתוךהפרוטוקול מצטיירת תמונה של אשה צעירה, אם לשלושה ילדים שניהלה משק בית ללאעזרה, טיפלה בבית בילדים ובבעל ועם זאת עבדה בחריצות ובהתמדה במספר מקומותעבודה בו זמנית. מסתבר שעבדה במקומות פרטיים בעזרה, בעבודות נקיון וכיוצא באלה,וברור שקשה היה להביא אישורים על כל העבודות. בצדק קבע השופט את השכר המשוער שלהמנוחה על יסוד הערכה, אלא שקפץ ידו בהעמידו את ההשתכרות המשוערת על סך 1,000ש"ח לחודש בלבד. יש להעמיד את הסכום המשוער של הכנסת המנוחה על 1,650 ש"ח לחודששהיה כמחצית השכר הממוצע במשק.
ג. גם בראש הנזק של אובדן שירותי האשה והאם הסכום שנפסק נמוך מדי. סכום של150,000 ש"ח עד סוף תוחלת שירותי האם משקף סכום של 550 ש"ח לחודש. יש להעלות אתהסכום הגלובלי בסעיף זה ל-200,000 ש"ח במעוגל. כשמנכים את יתרת חובת התלוייםמהסכום הנ"ל נותר לזכות התלויים סכום של 169,000 ש"ח. מסכום זה יש לנכות אתתשלומי המוסד לביטוח לאומי בשיעור של 104,000 ש"ח.
ד. השופט ש. לוין (דעת מיעוט): כעניין של מדיניות אין מקום להתערב באומדנה שלהערכאה הראשונה בעניין שהוא כל כולו עניין שבשומא דדיינא, אלא במקרים שבהם חרגביהמ"ש ממתחם הסבירות. במקרה דנן לא חרגו אומדניו של ביהמ"ש המחוזי, המנוסהבכגון דא, מתחום הסביר ואין עילה מספקת להתערב בשיקול דעתו.
(בפני השופטים: ש. לוין, גב' שטרסברג-כהן, טל. עו"ד י. יונגר למערער, עו"דא. פיגנבוים למשיבה. 16.3.95).
ע.פ. 5734/91 ואח' - מדינת ישראל נגד לאומי ושות' בנק להשקעות בע"מ ואח'
*אי גילוי פרטים שחייבים לגלות בתשקיף להנפקת מניות(מחוזי ת"א - ת.פ. 229/87 - ערעורים וערעורים נגדיים - הערעורים של המדינה נדחווהערעורים הנגדיים נדחו פרט לערעור אחד שנתקבל).
א. המשיבה רובינשטיין ושות' ועוד 9 נאשמים, הועמדו לדין בקשר להנפקת מניותהחברה בבורסה בקיץ 1984. ביהמ"ש המחוזי זיכה את הנאשמים שהואשמו בקשירת קשרלביצוע פשע וזיכה את חברת לאומי ושות' בנק להשקעות בע"מ שהיתה החתם בהנפקה ושנימנהליה וכן חלק מן הנאשמים. לעומת זאת הרשיע חלק מהנאשמים בעבירות שיוחסו להם.הנאשמת חברת רובינשטיין ושות' מערערת על ההרשעה, אברהם רובינשטיין מערער אף הואעל הרשעתו יואב רובינשטיין מערער על הרשעתו, עוד נאשם אחד ערער על הרשעתווהמדינה ערערה על זיכויים של החתם ושל שני מנהלי החתם. הערעור של המדינה נדחהוהערעורים הנגדיים - של יואב רובינשטיין נתקבל ושל האחרים נדחו פרט לכך שההרשעהשל קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות הומרה בקבלת דבר במרמה.
ב. המעשים נשוא כתב האישום אירעו במחצית 1984. חברת רובינשטיין החליטה להנפיקמניות בבורסה לניירות ערך. עובר להנפקה הוחזקו %75 ממניות החברה בידי אהרוןרובינשטיין המנוח ובניו ו-%25 בידי אחיו אברהם רובינשטיין ובניו. יואברובינשטיין, אחד המערערים שערעורו נתקבל, הוא בנו של אברהם רובינשטיין. לקראתההנפקה התקיימה פגישה בין כמה מבני משפחות רובינשטיין ובין נציגי בנק לאומילישראל ונציג החתם. בפגישה סוכם שאם המניות לא יימכרו תרכוש משפחת רובינשטייןאת המניות והבנק יעמיד לרשותם הלוואה. ההסכם הנ"ל סותר מצג בתשקיף של החברההאומר כי בעלי המניות בחברה לא יזמינו יחידות מהצעת המכירה של המניות וכן כילפי דרישת הבורסה מובהר כי אין לעשות הסדרים שאינם כתובים בתשקיף בקשר למכירת
ניירות ערך וכו'. המניות אכן לא נרכשו על ידי הציבור ומשפחות רובינשטיין רכשולמעשה את רוב המניות.
ג. אברהם רובינשטיין והחברה הורשעו בכך שלא פרטו בתשקיף דבר כוונת המשפחהלרכוש את המניות כפי שאכן תוכנן על ידם, והשיגו על ידי הסתרת העובדות את אישורהרשות ואת אישור הבורסה. ההסדרים הנ"ל היו טעונים גילוי בתשקיף ואי גילוייםמהווה עבירה על החוק. התעוררה שאלה - מה המשמעות של המילה "ביודעין" בחוקובעניין זה לא נתקבלה טענת הסניגוריה כי הביטוי הנ"ל מצריך רצון להביא להשלמתהעבירה ורצון כזה לא הוכח בענייננו. כמו כן נתקיימו היסודות של העבירה על סעיף17 בחוק שלפיו "מציע המגיש לרשות טיוטא של תשקיף, חייב להודיע לה על כל דברהעשוי להיות חשוב למשקיע סביר...". ביהמ"ש הגיע למסקנה שניתן להרשיע בשתיעבירות: לפי סעיף 17 ולפי סעיף 20, כי אין מדובר כאן ביחס של נורמה רגילהונורמה מיוחדת אלא בשתי עבירות נפרדות.
ד. בעניין אחד קיבל ביהמ"ש העליון את הערעור של אברהם רובינשטיין והחברה,והוא, בכך שאין לאמר שעבירת המרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין נעברה "בנסיבותמחמירות". להלן דן ביהמ"ש העליון באחריותו של המנהל כאורגן של החברה ושל החברהבגין מעשה האורגן, וגם בעניין זה דחה את ערעורם של אברהם רובינשטיין והחברה. עםהמרת הרשעת אברהם מקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לקבלת דבר במרמה שלא בנסיבותמחמירות, בוטל עונש המאסר על תנאי שהושת עליו.
ה. יואב רובינשטיין הורשע אף הוא בעבירות הקשורות בהחלטה לרכוש את המניותוהעלמת העובדות מהתשקיף, וביהמ"ש העליון הגיע למסקנה כי מבחינה עובדתית יואב לאהיה מעורה בהכנת התשקיף מלכתחילה ויש לזכותו.
ו. באשר לערעורה של המדינה על כך שהחתם לא הורשע אף הוא בעבירות האמורות - גםאילו נתקבלה התיזה שדי ב"עצימת עיניים" של החתם לעובדות כדי להטיל עליו אחריותפלילית, אין לאמר שהמודעות של החתם בענייננו הוכחה במידה מספקת.
(בפני השופטים: ש. לוין, גב' שטרסברג-כהן, טל. החלטות - השופטת שטרסברג-כהןבערעורים של אברהם רובינשטיין והחברה הקבלנית, השופט טל בערעור של יואברובינשטיין, השופט ש. לוין בערעור המדינה. עוה"ד גב' רבקה פלדמן וצירקיןלמדינה, עו"ד וינרוט לאברהם רובינשטיין, עוה"ד גב' דורית ברסון ודוד שחםלרובינשטיין חברה קבלנית, עו"ד ליפא מאיר ליואב רובינשטיין, עוה"ד א. סלוניםוגב' יעל גרוסמן ללאומי ושות' בנק להשקעות, עוה"ד יובל לוי ואלי זהר למנהליהחתם. 19.3.95).
ע.א. 1647/93 - סלומוביץ רחל ואח' נגד כונס הנכסים הרשמי ואח'
*סירוב להכריז על חייבים כפושטי רגל(הערעור נדחה).
א. המערערים, בני זוג ובנם, הגישו בקשה להכריזם כפושטי רגל. חובות כל אחדמהמבקשים הגיעו למאות אלפי שקלים. רשמת ביהמ"ש המחוזי דחתה את הבקשה בציינה כי"למבקשים אין כל רכוש וכי אין להם מה לתרום לקופת הנשייה". בהסתמך על תקדימיםשונים פסק ביהמ"ש המחוזי כי "טענתם של המבקשים כי יש לתת להם צו פשיטת רגללמרות היותם חסרי כל, אינה עולה בקנה אחד עם מטרת הליך פשיטת הרגל, שהיא לכנוסאת נכסי החייב ולחלקם באופן צודק בין הנושים". הערעור נדחה.
ב. ב"כ המערערים טוענת כי השופטת שנתנת את פסה"ד כרשמת ביהמ"ש המחוזי, לאהיתה מוסמכת לדחות בקשה להכריז על פשיטת רגל, להבדיל מקבלת בקשה כזו. טענה מעיןזו כבר עלתה בפני ביהמ"ש העליון ונדחתה כך שטענת היעדר הסמכות יש לדחות. עיקרהערעור מופנה נגד דחיית בקשת החייבים לגופה. ב"כ המערערים טוען כי הגישה שאין
להכריז כפושטי רגל על מי שאין לו נכסים נוגדת הלכות פסוקות שגם לחייב חסר כל ישלאפשר לזקוף קומתו ולפתוח דף חדש. אכן, מצויים תקדימים משכבר הימים התומכיםבעמדה זו. אולם, מאז פסק הדין בע.א. 2629/92 (פד"י מ"ז(1) 388 - הלכת זיד אבושדיד) ניתנו בביהמ"ש העליון שורה של פסקי דין ההולכים בעקבותיו ובהם נדחוערעורים דומים של חייבים חסרי נכסים.
ג. בפסה"ד הנ"ל צויין כי כאשר אין פשיטת הרגל אלא מסלול מעבר קצר - היינובגדר דרך להשגת הפטר ללא מאמץ לתשלום חלקי - אין מעניקים לחייב זכות להימלטמחובותיו ע"י הגשת בקשה לצו כינוס. ביהמ"ש מציין שם כי במקרה כזה על ביהמ"ש לתתדעתו בהליכי ההוצאה לפועל שננקטו ושעדיין ניתן לנקוט בהם. זהו שיקול לגיטימיבמכלול השיקולים האחרים, אם להיעתר לבקשת החייב, להכריזו כפושט רגל. יחד עםזאת, אין לאמר ששערי פשיטת הרגל ננעלו מכל וכל בפני חייבים כאלה, לאחר הליכיהוצאה לפועל. לא כל מי שמכריז על עצמו כחסר יכולת הוא אכן כזה. חקירות היכולתבהוצאה לפועל נעשות ע"י נושים המעוניינים והקרובים לעצמם, ויש שעולה בידם לגלותנכסים ומקורות שלא נתגלו קודם לכן. אם לאחר כל חקירות היכולת מתברר שהחייבים הםבאמת חסרי כל, וגם בהוצאה לפועל אין כל תועלת לנושים, כי אז יש מקום לפנותלהליכי פשיטת הרגל.
(בפני השופטים: אור, טל, גב' דורנר. החלטה - השופט טל, הוסיף הערה השופטאור. עו"ד מאייר למערערים, עוה"ד קליבץ וסיירה למשיבים. 16.3.95).
ע.א. 3758/90 - משה דמרי נגד מדינת ישראל
*גובה הפיצויים לנער שנפגע כאשר נפל לפיר של מעלית(מחוזי באר שבע - ת.א. 1014/84 - ערעור וערעור נגדי - הערעורים נדחו, כאשר לדעתהשופט טל בדעת מיעוט יש לקבל את ערעורו של המערער).
א. המערער, יליד 1968, היה נער כבן 12 כאשר נפל לתוך פיר מעלית בבנין בלתיגמור שהקים משרד הבריאות. הנער נחבל קשות ויצא מביה"ח כשהוא משותק חלקית. במהלךהמשפט הוסכם כי המדינה תישא באחריות לתאונה בשעור של %80, כי הנכות הרפואית -להבדיל מהנכות התיפקודית - של התובע תעמוד על %55 וכן הסכמות שונות אחרות.המחלוקת נסבה על שיעור הפגיעה בתיפקודו של התובע ובכושר השתכרותו. ביהמ"ש העריךאת הנכות התיפקודית הכוללת של התובע ב-%30, למרות הנכות הרפואית של %55, ועל כךמערער המערער. מנגד קבע ביהמ"ש את כושר ההשתכרות של המערער כשיעור השכר הממוצעבמשק ועל כך מערערת המדינה. השופט טל בדעת מיעוט סבר כי יש לקבל את ערעורו שלהמערער על נכותו התיפקודית ולהעמידה על %45, ומאידך אין לקבל את ערעור המדינהעל הפסד כושר ההשתכרות לפי השכר הממוצע במשק כפי שפסק ביהמ"ש המחוזי. לעומת זאתסברו שופטי הרוב, בפסק דין מפי השופט אור, כי אכן טעה השופט בקביעת שיעור הנכותהתיפקודית שיש להעמידה על שיעור גבוה יותר, אך מנגד טעה גם בכך שהעמיד את שיעורהפסד כושר ההשתכרות על השכר הממוצע במשק, ושתי הטעויות מתקזזות זו נגד זו.
ב. השופט טל (דעת מיעוט): בבדיקת חוות הדעת הרפואיות המסקנה היא כי ביהמ"שטעה בקביעת שיעור הנכות התיפקודית על %30. כל נכויותיו הרפואיות של המערער,שלפי המוסכם שיעורן הכולל הועמד על %55, מהוות גם נכויות תיפקודיות. לפיכך,קביעת נכות תיפקודית בשיעור של %30 יש בה משום קיפוח המערער במידה המצדיקההתערבות. ברם, בהתחשב בכך שגם לפני התאונה, בהיות המערער תלמיד בכיתה ד', ניכרהדלות בכישוריו, יש להעמיד את הנכות התיפקודית הכוללת על %45 ולא כנכותהרפואית.
ג. אשר לעניין כושר השתכרותו של התובע - ביהמ"ש המחוזי אמד כושר זה בהתאםלשכר המוצע במשק. המדינה סוברת שהתובע לא היה מגיע, גם אלמלא התאונה לשיעור
השתכרות כזה. אולם ביהמ"ש המחוזי מצא שאלמלא התאונה יכול היה התובע לסיים בי"סמקצועי ולהשתכר כראוי ולהגיע לשכר הממוצע במשק ובכך אין להתערב.
ד. השופט אור (דעת הרוב): אכן, קביעת שיעור הפגיעה בכושר השתכרות המערער עקבהתאונה על %30 הוא על הצד הנמוך בהתחשב בנכות המשמעותית שנגרמה לו. אך מנגדצודקת המדינה בערעור על כושר ההשתכרות של המערער. המערער היה קטין בעת קרותהתאונה, ובמקרים בהם אין נתונים לקבוע את כושר ההשתכרות יכול גובה השכר הממוצעבמשק לשמש נתון לקביעת הפסד כושר ההשתכרות. כך הדבר לגבי בגיר שטרם מצא את דרכוהמקצועית וכך לגבי קטין. לא כן הדבר כאשר יש נתונים מהם ניתן ללמוד על כךשהנפגע, בשל כישוריו ונתוניו המיוחדים, עשוי היה, לולא התאונה, להשתכר יותר אופחות, עפ"י המקרה, מהשכר הממוצע במשק. כזה המצב בענייננו.
ה. מחוות דעת של מומחה הוברר שהיו למערער הפרעות בתהליכי החשיבה עוד קודםהתאונה. הוא למד במסגרת כיתה מקדמת המיועדת לתלמידים המתקשים בלימודים או לוקיםבהתנהגותם. כך שיכולת התיפקוד של המערער לפני התאונה היתה מוגבלת וקשת המקצועותשהיתה פתוחה לפניו היתה מוגבלת. בכל אשר היה בוחר לעסוק היו מיגבלותיוהאינטלקטואליות מגבילות אותו בתפקידים ובעבודות בהם היה בוחר. כך שפוטנציאלההשתכרות שלו היו נמוך מהפוטנציאל הממוצע כפי שנקבע ע"י ביהמ"ש המחוזי. בדרךאומדן ניתן לקזז את שתי הטעויות זו כנגד זו.
(בפני השופטים: אור, טל, גב' דורנר. עו"ד בן ציון גל למערער, עו"ד משה גולןלמשיבה. 21.3.95).
בג"צ 2813/94 - ריביקובסקי ייבגני ו-84 אח' נגד שר הבריאות ואח'
*דרישות של הערכה חיובית ל"כושר קליני" של רופאים עולים המבקשים פטור מבחינות(התנגדות לצו על תנאי - העתירה בוטלה לגבי חלק מן העותרים לאחר שבקשתם נענתהונדחתה לגבי החלק האחר).
א. 85 העותרים הם רופאים עולים מחבר המדינות. בארצות מוצאם עסקו ברפואהקלינית לענפיה. לחלקם יש ותק מקצועי של יותר מעשרים שנה ולאחרים ותק של 14 שניםלפחות. להכרת זכאותם לקבלת רשיונות לעסוק ברפואה בישראל עבדו העותרים במשך 6חודשים במוסדות רפואה מוכרים בתנאי "הסתכלות", ובתום תקופת ההסתכלות זכו לחוותדעת חיוביות ממנהלי המוסדות הרפואיים בהם עבדו. אך זכאות כל אחד מהם לקבלתרשיון הותנתה בכך שיזכה גם ל"הערכה חיובית של כושרו הקליני" מאת וועדה להערכתכושר קליני, שמונתה על ידי מנכ"ל משרד הבריאות (להלן: המנהל) בהתאם לתקנותהרופאים (תנאים למתן פטור מחובת בחינה) (להלן תקנות הפטור).
ב. תנאי הזכאות לקבלת רישיון לעסוק ברפואה בישראל לעולים מחו"ל מותנים בכךשהרופא בחו"ל יעמוד בישראל "בבחינות שקבע המנהל בתייעצות עם המועצה המדעית".זאת בהתאם לפקודת הרופאים. אולם, בסעיף 4(א1) שהוסף לפקודת הרופאים ב-1987הוסמך המנהל "לקבוע בתקנות תנאים למתן פטור מחובת בחינות...". בעקבות זאת התקיןהמנהל תקנות פטור שלפיהן יופטרו מחובת בחינה רופאים שעסקו בחו"ל ברפואה קליניתבמשך למעלה מ-20 שנה ועבדו בישראל 6 חודשים במוסד מוכר, וניתנו לגביו בתוםתקופת ההסתכלות חוות דעת חיובית מאת מנהל המוסד המוכר. ביום 10.11.92 תוקנותקנות הפטור ולפיהן יהיה פטור מחובת בחינה מי שעסק בחו"ל במשך 14 שנים ברפואהקלינית, עבד בישראל 6 חודשים במוסד מוכר, ובנוסף לחוות דעת של מנהל המוסד קיבלהערכה חיובית של כושרו הקליני מאת הוועדה. ההסדר החדש הקל מצד אחד לגבי הרופאיםשעבדו בחו"ל בין 14 ל-20 שנה, ומצד שני החמיר עם אלה שעבדו למעלה מ-20 שנהבחו"ל, שחייב אותם לקבל חוות דעת חיובית גם מהוועדה שעליה מוטל להעריך את הכושרהקליני.
ג. בעקבות הצעת בג"צ הסכימו המשיבים לתקן את התקנות באופן שרופאים שעבדולמעלה מ-20 שנה בחו"ל והחלו בעבודתם ב"הסתכלות" בישראל לפני התיקון האחרוןיחולו עליהם התקנות הקודמות. בכך באו על פתרונם הנושאים הקשורים לעובדים שעבדולמעלה מ-20 שנה בחו"ל. נותרה לדיון עתירתם של הרופאים שעבדו למעלה מ-14 שניםבחו"ל כאשר טענותיהם הן: כי התנאי של פנייה לוועדה בדבר קביעת הכושר הקליניאיננו סביר; כי 45 רופאים אחרים, אף הם עולים מחבר המדינות, שמעמדם אינו שונהממעמד העותרים, קיבלו רשיונות לעסוק ברפואה בישראל, לאחר תקופת הסתכלות בלילקבל הערכת כושר קליני. העתירה נדחתה.
ד. העותרים עסקו בארצות מוצאם במקצועם במשך פחות מ-20 שנה ותקנות הפטורהמקוריות לא חלו עליהם. כך שהיו חייבים בבחינה בכתב כדרישת הפקודה ועפ"י הקבועבתקנות הרופאים (בחינת רישוי). בנסיבות אלה ברור כי תיקון תקנות הפטור הטיב אתמצבם של עותרים אלה ומכאן ואילך ניתנת להם ברירה: לגשת לבחינה בכתב כמקודם, אולעמוד במטלות אחרות ולזכות בפטור מן הבחינה. אשר לטענה כי התנאי לקבלת הערכהחיובית לכושר הקליני מהוועדה הוא בלתי סביר - בטענה זו אין מאומה ודינה להדחות.הצורך בהערכת הכושר הקליני נלמד מן הנסיון שנצבר בתקופת הפעלתן של תקנות הפטורהמקוריות. תשובת המשיבים בנושא זה מניחה את הדעת כי להוספת התנאי האמור היוטעמים ענייניים.
ה. טענה אחרת בפי העותרים והיא, כאמור, שהם מופלים לעומת מועמדים אחרים.העובדות עליהן נסמכת טענה זו אינן במחלוקת: בעקבות התיקון האחרון של תקנותהפטור קמה התנגדות בקרב רופאים עולים ואלה הציבו משמרות בפתח ביה"ח בו התכנסההוועדה ומנעו מחבריהם להיענות לזימונים שקיבלו. עצומות הרופאים נדונו בוועדתהעלייה והקליטה של הכנסת ולאחר בדיקה המליצה הוועדה כי לרופאים אלה יוענק לאלתררשיון עיסוק בלי שיחוייבו בתנאי של הערכת כושר קליני. כמוצא מן הסבך העלו נציגימשרד הבריאות בפני הוועדה הצעת פשרה, לפיה יינתנו רשיונות לרופאים שעניינם עמדעל הפרק, ולהם בלבד, וכך הוענקו רשיונות ל-39 מבין הרופאים הנ"ל. בדיעבד עמדמשרד הבריאות על טעותו ובהתייחסו לעניין זה הצהיר מנכ"ל משרד הבריאות כי הענקתהרשיונות לרופאים שכושרם הקליני לא נבדק היתה בלתי חוקית ומוטעית ושעל מהלךמוטעה שכזה אין לחזור. עמדה זו נכונה היא. משנקבע הסדר סטטוטורי, המורה מהםהתנאים לקבלת רשיון עיסוק, לא היה משרד הבריאות רשאי להעניק רשיונות עיסוקלרופאים תוך חריגה מן ההסדר שנקבע. לטענת ההפלייה של העותרים אין איפה יסוד.
(בפני השופטים: מצא, חשין, זמיר. החלטה - השופט מצא. עו"ד י. שפטל לעותרים,עו"ד י. שופמן למשיבים. 19.3.95).
ע.א. 2376/93 - עזבון המנוחה מיכל קידר ז"ל ואח' נגד הסנה חברה לביטוח בע"מ
*פיצויים לתלויים במנוחה שנהרגה בתאונת דרכים. *ניכוי "נזק שאינו ממון" מפיצויי התלות כ"רווח" שהשיגו התלויים(מחוזי י-ם - ת.א. 422/92 - ערעור וערעור שכנגד - הערעורים נדחו בחלקם פה אחדובנושא אחד ברוב דעות השופטים אור וגב' דורנר נגד דעתו החולקת של השופט טל).
א. המנוחה קיפחה חייה בתאונת דרכים במרץ 1991 והיא כבת 34. היא הותירה בעלושני ילדים והמשיבה צריכה לשאת בנזקים. הערעורים עוסקים בגובה הנזק ומתייחסיםלחישוב כושר השתכרות המנוחה, גובה השתכרות הבעל והשימוש שעשה ביהמ"ש בשיטתהידות, שיעור הפיצוי המגיע לילדים כתלויים אחרי גיל 19, פסיקת פנסיה למנוחה מחדואי קיזוז עלות רכישת הזכויות לפנסיה מאידך, וניכוי הנזק שאינו ממון מפיצוייהתלות. הערעורים בכל הנושאים נדחו פה אחד ואילו בנושא של ניכוי הנזק שאינו ממוןמפיצויי התלות נדחה הערעור ברוב דעות השופטים אור וגב' דורנר נגד דעתו החולקתשל השופט טל.
ב. השופט טל: באשר לחישוב כושר ההשתכרות - ביהמ"ש קבע שמשכורותיה האחרונות שלהמנוחה נעו סביב 1,600-1,700 ש"ח לחודש לפי ערכן ביום פסק הדין ובהביאו בחשבוןאת פוטנציאל ההתקדמות של המנוחה העריך את משכורתה לסך 2,000 ש"ח לחודש לצורךחישוב הפסד התלויים. בכך אין להתערב. הוצגו בפני ביהמ"ש נתונים בדבר גובה הכנסתהמנוחה לפני פטירתה, ביהמ"ש לא התעלם מאפשרות התקדמות המנוחה ואם כי יתכן שניתןהיה להעריך את פוטנציאל ההתקדמות בעין יפה יותר, אין מקום שבימ"ש שלערעור ישיםעצמו במקום בימ"ש קמא.
ג. טענה אחרת היא כי המנוחה, התגוררה במושב רימונים והכנסתה היתה פטורה ממסהכנסה, ואילו ביהמ"ש קבע את הכנסתה הצפויה בסך 2,000 ש"ח לחודש היינו, לאחרניכוי מס הכנסה. ברם, השפעת גילום כזה בגובה המשכורת האמורה מועטה מכדי להתערבבפסה"ד. מה גם שגילום דומה צריך היה להיעשות במשכורת הבעל, דבר שהיה מקטין אתסכום הפיצוי, וכנגד הפרש זה יש להביא גם בחשבון את ההטבה בחישוב ידות הבנים בעתשרותם בצבא כאמור להלן כך שהסכומים מתקזזים.
ד. באשר לשיעור הפיצוי המגיע לילדים כתלויים אחרי גיל 18 - ביהמ"ש המחוזיהתייחס למשך התלות של הילדים בהורים בשני הקשרים שונים. האחד, לעניין התלותשלהם במשכורת האם קבע שגיל התלות הוא עד גיל 21, כלומר גם בזמן השירות הצבאיועל כך מערערת חברת הביטוח. היא טוענת שהתלות של בן בשירות חובה במשכורת האם,לפי ההלכה של ביהמ"ש העליון, פוחתת כדי שני שליש היד, ואילו ביהמ"ש פסק ידמלאה. אפשר שבעניין זה היה מקום להתערב, אך כאמור לעיל כנגד הטבה זו ניתןלהמעיט את אי גילום המס במשכורת האם. כך שיש לדחות את הטענה.
ה. אשר לעניין תלות הילדים בעזרת האם, תלות שמצריכה שכירת עזרה חלופית - קבעביהמ"ש את גיל התלות עד 18 שנה ועל כך מערערת משפחת קידר. בעניין זה צודקביהמ"ש המחוזי, שהרי עד גיל 18 הילדים זקוקים לעזרת אם המיוחדת להם ואין להרחיבתקופה זו מעבר לכך.
ו. ביהמ"ש המחוזי פסק פיצוי עבור פנסיה למנוחה שהיתה מקבלת ומנגד לא קיזז אתעלול רכישת הזכויות לפנסיה ולטענת חברת הביטוח אין הדברים מתיישבים זה עם זה.חברת הביטוח טוענת גם שלא הוכח שהמנוחה היתה זכאית בכלל לפנסיה עם פרישתה. באשרלכך הרי באה עדות שלפיה עמדה המנוחה להתקבל לעבודה ברשות הדואר ובעבודה זו היתהזוכה לפנסיה תקציבית שאין בה הפרשות חודשיות. לכן אין להתערב בעניין זה.
ז. (דעת מיעוט): ביהמ"ש המחוזי ניכה מפיצויי התלות את הנזק שאינו ממוןכ"רווח" שהשיגו התלויים. ניכוי זה הוא אספקט אחד של ההלכה הרווחת, שמן הסכומיםהנפסקים לתלויים במנוח מפחיתים את "הרווח" שהפיקו ממותו. כך מפחיתים מהפיצוי אתצריכת המנוח מן הקופה המשפחתית, צריכה ש"נחסכה" במותו. על הלכת הניכוי שנקלטהבמשפטנו מן המשפט האנגלי נמתחה ביקורת קשה. באנגליה בוטלה ההלכה זה מכבר, ע"ידבר חקיקה, ואם יבוא שינוי אצלנו יש להניח שיבוא גם הוא ע"י חקיקה. ברם, הגיעההשעה שביהמ"ש עצמו יצמצם את הילכת הניכוי. אחד הספיחים של ההלכה הוא ניכוי נזקלא ממוני של המנוח מפיצויי התלות של משפחתו, ונראה שאין הצדקה לניכוי זה.
ח. השופט טל מתייחס לסעיף 19(ד) לפקודת הנזיקין שלפיו "הזכויות הנתונות לפיפקודה זו לעזבון של נפטר באות להוסיף על הזכויות הנתונות לתלויים בנפטר לפיפקודה זו או כל חיקוק אחר ולא לגרוע מהן". לדעתו מבטל סעיף זה את הניכוי שלהנזק הלא ממוני מפיצויי התלות של משפחתו, אם כי בפסיקה מפרשים את הסעיף כמתייחסלעילה ולא לסכום הנזק. לדעתו הסעיף מדבר על סכום הנזק שאין לנכותו. גם מבחינהעניינית, סבור השופט טל, אין לנכות את הפיצוי על כאבו וסבלו של המנוח מהפסדפרנסתם של התלויים. תביעת העזבון היא הפסדיו של המנוח. תביעת התלויים היא הפסד
פרנסתם מן המנוח. זכויות העזבון מתחלקות בין יורשיו לפי סדרי הירושה, זכויותהתלויים ניתנים לתלויים בלבד, בין שהם יורשיו ובין אם לאו, ומתחלקות לא לפיסדרי הירושה אם התלויים הם גם יורשים, אלא לפי גודל הפסדם. לפיכך, הוא מציעלקבל את ערעור המשפחה במובן זה שאין לנכות את %25 של הנזק הלא ממוני, שהיורשיםזכאים לו עפ"י תקנה 4 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהפיצויים עבורהפסדי התלות שהם זכאים להם כתלויים.
ט. השופט אור (דעת הרוב): ההלכה על פיה יש לנכות את מה שמקבל יורש כנזק לאממוני בעקבות מות מורישו ממה שמקבל אותו יורש כתלוי במורישו, הינה הלכה מושרשתונוהגת מזה עשרות בשנים, ובעקבותיה הלך ביהמ"ש העליון בעקביות. יסודה של הילכתהניכוי בסעיף 80 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), אשר קובע שיש לפסוק לתלויים אתהפסד הממון שנגרם להם למעשה. במסגרת חישובו של נזק זה נערך מעין מאזן, במסגרתויש לקחת בחשבון את "טובות ההנאה" הכספיות שצמחו לתלויים עקב מות המנוח, כנגדהפסד התמיכה שנגרם לתלויים. ניכוי הנזק הלא ממוני שמקבל יורש ממה שהוא מקבלכתלוי במנוח, הינו מקרה מובהק של הפעלת הלכת הניכוי, שהרי משפוסק ביהמ"ש לעזבוןהמנוח פיצויים בגין "קיצור תוחלת החיים" ו"כאב וסבל", לא יכול להיות ספק כי"זכייה" זו באה להם לתלויים עקב מות המנוח. אם יש מי שמבקש להרהר אחרי ההלכה,הרי תיקונה עניין הוא למחוקק. זאת משום שמקורה של הילכת הניכוי עצמה הואסטטוטורי, סעיף 80 לפקודת הנזיקין, כאמור.
י. השופטת דורנר הצטרפה לדעתו של השופט אור כי אין לשנות את הילכת הניכויהמושרשת בפסיקה זה עשרות שנים אלא בדרך של חקיקה. לפיכך גם לדעתה יש לדחות אתהערעור.
(בפני השופטים: אור, טל, גב' דורנר. עו"ד ש.ז. פונדמינסקי למערערים, עו"דיעקב רהט למשיבה. 21.3.95).
ע.א. 2995/94 - זאב שטיינמץ נגד רונית שטיינמץ ואח'
*מזונות לילדים (הערעור נדחה).
המערער חוייב לשלם לשני ילדיו הקטינים, בני 11 ו-13, מזונותבשיעור של 1,600 ש"ח לחודש לכל ילד. ביהמ"ש המחוזי קבע כי בני הזוג והילדיםחיו, לפני פרוץ הסכסוך ביניהם, ברמת חיים גבוהה יחסית. הם התגוררו בוילהבאשדוד, לכל אחד משני בני הזוג היה רכב נפרד ונסעו לעיתים תכופות לחו"ל. מעדותרואה החשבון עולה כי המחזור החודשי של חברות שהמערער שותף בבעלות עליהן מגיעלכדי 160,000 ש"ח לחודש ובנסיבות אלה טענתו שהוא מתקיים על משכורת של 2,500 ש"חבלבד מופרכת על פניה. האשה החלה לעבוד כסוכנת הפצה של מוצרי קוסמטיקה והשתכרותההגיעה לכדי 1,000 עד 1,200 ש"ח לחודש. היא שכרה בית למגוריה ומגורי ילדיה בדמישכירות של 600 דולר לחודש. מסקנת ביהמ"ש המחוזי היתה שיש לחייב את המערערבתשלום כאמור והערעור על כך נדחה.
טענת המערער כי חובותיו רבים וכי הוא משתכר 2,500 ש"ח לחודש אין לקבלה.הטענה היא כי ביהמ"ש לא פירט איך הגיע לסכום של 1,600 ש"ח לחודש, וכן כי החיובעבור מדור הילדים נקבע מבלי שהדבר נתבקש בכתבי הטענות. ברם, ביהמ"ש המחוזי בחןאת יכולתו הכלכלית של המערער, לרבות טענותיו בעניין השתכרותו וחובותיו, וצרכיהקטינים, ואין במימצאיו טעות המצדיקה התערבות. המדור הוא חלק מהותי ממזונותהילדים ולכן נכלל נושא זה בחישובי המזונות. גם יכולתה של האם הובאה בחשבון.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, ד. לוין, גב' דורנר. החלטה - הנשיא שמגר. עו"דבן-ציון סמוכה למערער, עו"ד גב' נורית גונן למשיבים. 7.3.95).
ע.פ. 2866+2867/93 - מחמד טהה ומאמון טהה נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (הריגה תוך כדי סכסוך שכנים) (ערעורים על חומרת העונש - הערעורים נדחו).
בעקבות סכסוך שכנים בין המערעריםבין בני משפחת אבו סביח, הגרים בדירה שמתחת לדירת המערערים, נכנסו שנימערערים, אב ובנו, לדירת אבו סביח ותקפו את אחד מבני המשפחה אשר נפטר כתוצאהדקירות שדקרו אותו. השניים הורשעו בהריגה ונדונה למאסר בפועל של 10 שנים.ערעורים על חומרת העונש נדחו. האב טוען כי הוא חולני ונכה ולפיכך ביקש להקלענשו, והבן טוען כי הוא נגרר אחרי אביו ואת הדקירה הקטלנית דקר האב. ברם, אםמתחשבים בהתנהגות האלימה של המערערים, אשר כתוצאה מכך מצא אדם צעיר חף מכל עווןאת מותו, אין להתערב במידת העונש. אין להבחין הבחנה משמעותית בין האב לבין בנו.האחד שדקר את הדקירה הקטלנית חולה והמאסר מכביד עליו והבן שלא דקר את הדקירההקטלנית הוא למעשה שתקף ראשון את הקרבן. גזירת עונש דומה על שניהם אינה מצדיקההתערבות.
(בפני השופטים: אור, חשין, זמיר. החלטה - השופט אור. עוה"ד אבו גוש ובלוםלמערערים, עו"ד חובב ארצי למשיבה. 6.3.95).
בש"פ 1366/95 - מרק ליטבק נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (שוד מזויין) (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
העורר הואשם יחד עם שניים אחריםבעבירות חמורות של שוד מזויין בנסיבות מחמירות, החזקת נשק שלא כדין וגניבת רכב.ביהמ"ש המחוזי הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים ועררו נדחה. קיימות בידיהתביעה ראיות לכאורה נסיבתיות במידה סבירה לביסוס האישומים נגד העורר. שניהנאשמים האחרים בתיק שוחררו מהטעם שחומר הראיות נגדם נראה על פניו קלוש. מהותהעבירות וחומרתן מצדיקות את החשש שהמעורבים לכאורה בביצוען עלולים לסכן את שלוםהציבור. מה שמכביד במיוחד על מצבו של העורר היא העובדה כי הורשע כבר בעברבעבירות חמורות ובכללן שוד מזוין, עבירות אלימות ועבירות סמים. הוא נדון בעברלמספר מאסרים בפועל ובחלקם מאסרים ממושכים. בעת מועד ביצוע העבירות הנדונות היההעורר "אסיר ברשיון". לפיכך אין עילה להתערב במסקנה ששחרורו של העורר עלוללהוות סכנה לציבור.
(בפני: השופט בך. עו"ד זאב גורדון לעורר, עו"ד אלון איינפלד למשיבה.8.3.95).
ע.פ. 2967/93 - מחמוד בן אדיב מסלמאני נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (נסיון לרצוח שוטר בדקירות סכין על רקע לאומני)
(ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה). המערער הגיע מכפרו, טובס, לירושליםכשבכליו סכין מטבח באורך 13 סנטימטר מתוך כוונה לרצוח יהודי. בסמוך לשער שכםראה המערער שוטר משמר הגבול שעסק בהכוונת התנועה. בשל היות השוטר לבוש אפודתמגן דקר אותו בערפו. המערער נתפס וביהמ"ש המחוזי הרשיעו בעבירה של נסיון לרצחודן אותו למאסר של 18 שנים. הערעור על חומרת העונש נדחה.
הסניגור טוען שהעונש סוטה מרמת הענישה המקובלת. אכן העונש חמור, אך גם מעשההעבירה חמור. מדובר בניסיון לרצח יהודי באשר הוא יהודי. מעשים כגון אלה הפכולמעשים תדירים, ובמקרים לא מעטים מסתיימים בתוצאה קטלנית. הענישה צריכה להיותקשה ומכבידה, על מנת שיהיה בה מסר מרתיע בפני מעשים דומים, וכבר הוטל במקרהדומה עונש חמור יותר. לפיכך אין להתערב בעונש שנגזר.
(בפני השופטים: אור, זמיר, גב' דורנר. החלטה - השופט אור. עו"ד איברהים אבועטא למערער, עו"ד גב' אילתה זיסקינד למשיבה. 9.3.95).
ב ת ו כ ן
* ע.א. 737/92 - תביעת פיצויים מהמדינה בגין עגמת נפש עקב שומות מס רכוש ─ גבוהות מדי. *ניתן לתבוע את מנהל מס רכוש גם אם החישובים ─ האריתמטיים נערכו ע"י פקיד ששמו אינו ידוע לתובע. *תביעת נזק ─ מיוחד בלי שהוגשו מסמכים להוכחת הנזק. *אי תשלום הוצאות משפט ─ ע"י המדינה בטענה של קיזוז .......................................146 ─* ע.א. 1156/92 - פיצויים בתאונת דרכים. *שיקול דעת ביהמ"ש לעניין מידת הנכות ─ כאשר יש חוות דעת רפואית אחת .....................................147 ─* ע.א. 4561/91 - אחריות בתאונת עבודה בעילות רשלנות והפרת חובה חקוקה. *תרומת ─ רשלנות. *גובה הפיצויים ..........................................148 ─* ע.א. 5052/92 - פסילת חוות דעת רפואית כאשר המומחה הושפע מאביו של הנפגע שגם ─ הוא רופא ונכח בעת עריכת הבדיקה של בנו. *גובה הפיצויים ─ בתאונת דרכים ....................................................149 ─* בג"צ 3299/93 - תוספת כיתוב אישי במצבות בבית קברות צבאי .........................150 ─* ע.א. 6076/93 - פיצויים בתאונת דרכים לתלויים במנוח לפי שיטת הידות. *קביעת ─ הפסד השכר של המנוח ..............................................151 ─* ע.פ. 5734/91 - אי גילוי פרטים שחייבים לגלות בתשקיף להנפקת מניות ................152 ─* ע.א. 1647/93 - סירוב להכריז על חייבים כפושטי רגל ...............................153 ─* ע.א. 3758/90 - גובה הפיצויים לנער שנפגע כאשר נפל לפיר של מעלית .................154 ─* בג"צ 2813/94 - דרישות של הערכה חיובית ל"כושר קליני" של רופאים עולים ─ המבקשים פטור מבחינות ............................................155 ─* ע.א. 2376/93 - פיצויים לתלויים במנוחה שנהרגה בתאונת דרכים. *ניכוי "נזק ─ שאינו ממון" מפיצויי התלות כ"רווח" שהשיגו התלויים ................156─* ע.א. 2995/94 - מזונות לילדים ...................................................158 ─* ע.פ. 2866+2867/93 - חומרת העונש (הריגה תוך כדי סכסוך שכנים) .....................159 ─* בש"פ 1366/95 - מעצר עד תום ההליכים (שוד מזויין) ................................159 ─* ע.פ. 2967/93 - חומרת העונש (נסיון לרצוח שוטר בדקירות סכין על רקע לאומני) .......159 ─
─