ע.פ. 4094/94 - ראשד טיבי אבו-ראס נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירות של גניבת רכב על יסוד הודאת הנאשם וחומרת העונש. *בקשה להרשות לנאשם שהודה בגניבת רכב לחזור בו בשלב הערעור מההודייה(הערעור נדחה).
א. המערער הואשם בשרשרת של עבירות הקשורות לרכב ובכללן גניבת מכוניות, שינויזהותן וסחר ברכב גנוב. עם הקראת כתב האישום כפר המערער בעיקרי העובדות והתיקנקבע להוכחות. בישיבת ההוכחות הודיע סניגורו דאז של המערער כי "הנאשם מבקשלחזור בו מכפירתו ולהודות בעובדות שבכתב האישום". המערער עצמו הוסיף "אני מאשראת דברי הסניגור". ביהמ"ש הרשה למערער לחזור בו מכפירתו בעובדות ועל סמךהודייתו הורשע בדינו. התיק נדחה לטיעונים לעונש ונתבקש תסקיר של קצין מבחן. עםהתחדש המשפט הוגש התסקיר של קצין המבחן ובו נאמר כי המערער מכחיש מעורבותבגניבה ובזיוף של רכב וטוען כי הודה בהצעת עורך דינו. התסקיר נמנע מהמלצהטיפולית בעיקר לאור הכחשתו של המערער. בעקבות זאת ביקש הסניגור כי יוגש תסקירמשלים "בנקודה הזו של כנות ההודאה" וציין כי לדעתו התסקיר שהוגש עשוי להפריעוכי הדברים ששירות המבחן כתב אינם נכונים. ביהמ"ש סירב לבקשת הדחייה ולאחרשנשמעו הטיעונים לעונש גזר ביהמ"ש למערער שנה וחצי מאסר בפועל ושנה וחצי מאסרעל תנאי וכן שלילת רשיון נהיגה למשך 5 שנים ותשלום פיצויים לאחד המתלונניםבסכום של 1,800 ש"ח. הערעור נדחה.
ב. עם פתיחת הדיון בערעור ביקש סניגורו החדש של המערער, כי תינתן למערעראפשרות לחזור בו מהודייתו בעובדות כתב האישום. לטענתו, הודה המערער בעובדות כתבהאישום כתוצאה מלחץ נפשי עמוק ומפיתוי שפותה ע"י הסניגור הקודם, שהבטיח לו עונששל מאסר על תנאי או מאסר בעבודות שירות אם יודה בעובדות. כן ציין הסניגור כיההודייה באה כדי לא לפגוע במשפחתו אשר לא ידעה כלל על האישום. הסניגור הדגיש כיכבר בפני קצין המבחן חזר בו המערער מהודייתו ובכל אלה יש כדי להצדיק מתן אפשרותלחזור מן ההודייה. על רקע טענות אלה ביקש ביהמ"ש לקבל תצהיר של הסניגור הקודםשל המערער ובתצהיר נאמר כי במהלך הכנת התיק הובהר למערער שהראיות שבידי התביעהמוצקות למדי והוא עשוי להיות מורשע. המערער קיבל את הצעת סניגורו שלפיה כדאילהודות בעובדות כתב האישום ולמקד את המאמץ לטיעונים לעונש. הסניגור הוסיף כי עדלישיבה נוספת בה נשמעו הטיעונים לעונש הוא שוחח עם המערער מספר פעמים בענייןהטיעונים לעונש ועניין ההודייה לא עלה בשיחה כלל.
ג. על רקע השתלשלות הדברים האמורה אין מקום לאפשר למערער לחזור בו בשלבהערעור מהודייתו בעובדות כתב האישום. ההודייה היתה "כנה ואמיתית". היא ניתנהמתוך מודעות מלאה בדבר משמעותה, ללא כל טעות או לחץ או השפעה בלתי ראויה. היאניתנה לאחר התייעצות עם הסניגור, ותוך שקילת הסיכונים והסיכויים. דומה שביסודרצון החזרה מן ההודייה מונחת האכזבה של המערער מהעונש אשר הוטל עליו. הוא ציפהכנראה לעונש קל יותר שיאפשר לו להסתיר את האירוע כולו ממשפחתו, ומשנכזבהתקוותו, מבקש הוא עתה להחזיר את הגלגל אחורה. נימוק זה אינו מצדיק חזרהמההודייה. לגופו של עניין, העבירות שבהן הורשע המערער הן חמורות, העונש שהוטלמשקף את מדיניות הענישה הראוייה ואין יסוד להתערבות של ערכאת הערעור.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ברק, ד. לוין, גב' דורנר. החלטה - המשנה לנשיאברק. עו"ד דיאב עדוי למערער, עו"ד גב' מיקי חשין למשיבה. 16.2.95).
ע.א. 2596+2675/92 - הסנה, חברה ישראלית לביטוח בע"מ נגד אבינועם כהן ואח'
*פיצויים בתאונת דרכים(מחוזי נצרת - ת.א. 87+898/88/748 - ערעור וערעור נגדי - הערעור נתקבל).
א. המשיב (להלן: התובע) יליד 1948, נפגע בתאונת דרכים במרץ 1985 במהלך עבודתוב"אגד". תאונתו הוכרה כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. הנכות הרפואיתשנקבעה לו על ידי המוסד לביטוח לאומי היא בשיעור של %78.7 ולאחר שימוש בתקנה 15לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי תאונות עבודה) נקבעה לו נכותבשיעור של %100. לביהמ"ש המחוזי הוגשו נגד המערערת (להלן: הסנה) שתי תביעותהקשורות בתאונה. תביעה של התובע עצמו, בה תבע נזקיו עקב התאונה, ותביעה של"אגד" וכן קרן הגימלאות של חברי "אגד" (להלן: הקרן), שתבעו מהסנה תשלומיםששילמו לתובע כמטיבים.
ב. ביהמ"ש המחוזי קבע את נזקו הכולל של התובע בסכום של 2,200,000 ש"ח בקירוב,לאחר הפחתת הסכומים שקיבל התובע מ"אגד" והקרן. כן קבע ביהמ"ש של"אגד" מגיע סכוםשל 125,000 ש"ח ולקרן כ-50,000 ש"ח. מהסכום שנפסק לתובע ו"אגד" ניכה ביהמ"ש אתתגמולי המוסד לביטוח לאומי, בסכום של כ-2,458,000 ש"ח. הואיל והפיצוי הכלליהגיע לסכום של כ-2,545,000 ש"ח, חוייבה הסנה לשלם ל"אגד" סכום של כ-87,000 ש"ח.לתובע לא שולם כל תשלום. הערעור נתקבל.
ג. בפריט של עזרת צד ג' - ביהמ"ש התייחס לחוות דעתו של עובד סוציאלי שקבע אתמספר הפעמים והשעות שהתובע זקוק לעזרה בכל שבוע, והכפיל את הסכום ב-6 כדי לקבועאת ההפסד החודשי. ביהמ"ש טעה טעות חשבונית. לפי חוות דעתו של העובד הסוציאליזקוק התובע, כאמור, לעזרה פעמיים בשבוע, וביהמ"ש הכפיל את ההוצאה ב-6 פעמיםבחודש, בעוד שצריך היה להכפיל ב-9 פעמים. כשמתקנים את הטעות החשבונית עולה שישלפסוק תוספת של כ-177,000 ש"ח בגין עזרת צד ג'. לעומת תוספת זו לתובע נפסקו לובמספר פרטי נזק סכומים העולים בהרבה על הסכום הראוי ויש להתערב בהם.
ד. להוצאות רכב פסק ביהמ"ש כ-173,000 ש"ח. אין הסנה חולקת על הסכום הנדרשלצורך החלפת רכבו של התובע לרכב שיתאים לו בנכותו, אך היא חולקת על הסכוםהחודשי שנפסק לצורך החזקת רכב. ואכן, ביהמ"ש לא לקח בחשבון שהיה לתובע גם קודםלתאונה רכב פרטי ואת עלות החזקתו של הרכב. כך שיש להפחית סכום של כ-74,000 ש"ח.ביהמ"ש קבע שיש להתקין מזגנים בביתו של התובע ופסק לו פיצוי לרכישת מזגניםוהצורך להחליפם אחת ל-7 שנים. נפלה טעות בחישוב ההוצאה בגין הצורך להחלפתמזגנים, ויש להפחית 20,000 ש"ח מסכום הנזק הכולל כפי שנקבע.
ה. באשר להחלפת דיור - בשל הזדקקותו של התובע לעגלת נכים, יש צורך להתאים אתהפתחים שבדירה. עובר לתאונה התגורר התובע בדירת 4 חדרים בשטח של 100 מ"ר בקומהעשירית ברח' אלנבי בחיפה. לביהמ"ש הוגשו חוות דעת בדבר העלות של התאמת דירהלצרכיו של התובע ונקבע שיהיה צורך בסכום של כ-32,000$. במהלך המשפט מכרו התובעואשתו את דירתם המקורית תמורת 105,000$ ורכשו דירה אחרת, חדשה יותר, בשטח של120,000 מ"ר, באזור מגורים יותר יוקרתי בסכום של 230,000$. עפ"י עדות מתווךמטעם התובע ניתן היה להשיג דירה הנחוצה לתובע בסביבת הדירה הקודמת בסכום של120,000$. ביהמ"ש החליט לפצות את התובע בהפרש המחיר שבין דירתו הקודמת לזו שקנהבסכום של 125,000$. גם בענין זה יש לקבל את הערעור. בקניית דירתם החדשה בשווי
העולה למעלה מכפליים משווי דירתם הקודמת, ביקשו התובע ואשתו לשפר את תנאי הדיורשלהם על חשבון המזיק ולכך אין הם זכאים. אכן, הצורך לרכוש דירה או להחליף דירהכדי שתמצא לנפגע דירה התואמת את נכותו, יגרור לעיתים הוצאה נוספת בשל הדחיפותשל רכישת הדירה התואמת את צרכיו. כיוון שהחלפה מהירה של דירה כרוכה לעיתיםבהוצאה נוספת, הרי גם הוצאה זו נכללת בנזק שנגרם לנפגע עקב התאונה. אך בענייננוהחלפת הדירה היתה כעבור 5 שנים מהפגיעה ובמשך הזמן ניתן היה, כאמור, למצוא דירהמתאימה. לפיכך לא היתה הצדקה לפצות את התובע אלא בסכום של 31,500$.
ו. ביהמ"ש פסק לתובע בגין טיפולים לצורכי ריפוי ושיקום, תרופות ואביזריםרפואיים סכום כולל של 542,000 ש"ח. התאונה בה נפגע התובע הוכרה כתאונת עבודה.עפ"י הוראות חוק הביטוח הלאומי זכאי התובע לריפוי, החלמה, שיקום רפואי ושיקוםמקצועי. כל אחד מהטיפולים הרפואיים או האביזרים הרפואיים הנחוצים לתובע לריפויווהחלמתו בשל פגיעתו בתאונה, זכאי הוא לקבלם ללא תמורה מהמוסד לביטוח לאומי. אםיכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה, עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאותשאינן נחוצות. יתכנו מקרים בהם יובהר שטיפול רפואי בעל אופי ואיכות מסויימיםאינם מסופקים לנפגע בתאונת עבודה על ידי המוסד, שאז המזיק עשוי להיות חייב בהם.אך התנאי לכך הוא שהתובע יפעל בסבירות לקבל את הטיפול שהוא זכאי לו מהמוסד, ורקכשזה לא יינתן לו יוכל לתבוע פיצוי בגינו מהמזיק. לפיכך מתוך כלל הפיצוי של542,000 ש"ח שנפסקו בפריט זה יש להכיר בסכום של 100,000 ש"ח בלבד.
ז. על סמך האמור לעיל היה מקום לקבל את ערעור התובע ולהגדיל את סכום הפיצוייםב-179,000 ש"ח ומנגד להפחית סכום של 583,000 ש"ח, נמצא שסכום הפיצויים מגיעל-1,836,000 ש"ח בלבד. סכום זה אינו מהווה את הנזק המלא שנגרם לתובע ונראה שישלקחת בחשבון את הסכומים שהשתלמו וישולמו לו ע"י אגד והקרן. ברם, גם אחרישמצרפים סכומים אלה עדיין אין הנזק מגיע לסכומים שמקבל התובע מהמוסד לביטוחלאומי.
(בפני השופטים: אור, גב' שטרסברג-כהן, טל. החלטה - השופט אור. עו"ד ע. אמגורלהסנה, עו"ד ח. גלזר למשיבים. 5.2.95).
ע.א. 2028/93 - אבנר ורחל אפרים נגד יהודה שרון
*פירוש חוזה מכר מקרקעין לפי אומד דעת הצדדים. *תנאי מתלה בחוזה(מחוזי ת"א - ה.פ. 1556/91 - הערעור נתקבל).
א. המשיב ואחיו ירשו את זכויות אמם (להלן: האם) במגרש בחולון. האם רכשה אתהזכויות מכוחו של הסכם עם עירית חולון משנת 1969, שבו התחייבה העיריה להעבירלאם את המגרש. הוסכם כי בתקופת הביניים, עד לרישום ההעברה, תהיה האם רשאיתלהעביר את זכויותיה במגרש לאחר. התעורר סכסוך בין העיריה לבין האחים והרישוםע"ש האם טרם בוצע. בנובמבר 1990 נכרת חוזה בין המשיב למערערים, בו התחייב המשיבלמכור את המגרש למערערים תמורת 80,000 דולר. החוזה נערך ע"י עו"ד שגיא. המשיבחתם בתאריך 23.11.90 על יפו"כ שבו הסמיך את עו"ד שגיא לחתום על החוזה בשמו.אולם, עוד באותו יום חתמו עליו המשיב והמערערים, מבלי להודיע על כך לעו"ד שגיא.נקבע לוח תשלומים והמערערים שילמו למשיב את שני התשלומים הראשונים בשיעור של50,000 דולר. המשיב לא דאג להעברת המגרש ע"ש המערערים ואלה הגישו תובענהלביהמ"ש המחוזי לאכוף על המשיב את ביצועו של החוזה תוך מינוי בא כוחם, עו"דמוריאנו, ככונס נכסים לצורך זה. ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה בקבלו את גירסתהמשיב כי מדובר בהסכם אופציה שנתן בידי המערערים את הזכות לרכישת המגרש רק אםירשם ע"ש המשיב ושני התשלומים הראשונים בסך 50,000 דולר שולמו תמורת האופציה.
ביהמ"ש הוסיף כי מדובר, למצער, בהסכם הכולל תנאי מתלה, על פיו הוכפף המכרלרישום המגרש ע"ש המשיב ותנאי זה לא התקיים. הערעור נתקבל.
ב. חוזה יש לפרש לפי אומד דעת הצדדים. אומד דעת זה יש לדלות, בראש ובראשונה,מתוך לשון החוזה. רק אם הטקסט אינו מספיק לבירור כוונת הצדדים פונים לנסיבותחיצוניות, שבהצטרפן לטקסט מצביעות על כוונת הצדדים. במקרה שלפנינו, לא זו בלבדשבחוזה נכתב במפורש כי מדובר בהסכם מכר, אלא שהחוזה שולל מתוכו את גירסת המשיבכי הכוונה היתה להתקשר בעיסקת מכר רק לאחר רישום המגרש בספרי המקרקעין על שמו.לא זו אף זאת, גם הנסיבות החיצוניות משתלבות היטב בכוונת הצדדים כפי שהיא עולהמלשון החוזה, ומצביעות על היות החוזה הסכם מכר. עדות עו"ד שגיא שוללת את גירסתהאופציה. כמו כן העובדה שהמערערים ביצעו התחייבויותיהם על פי החוזה, ושילמו אתשני התשלומים הראשונים על פי החוזה, מצביעה על כך שמדובר על הסכם.
ג. כאמור, ביהמ"ש המחוזי סבר כי למצער החוזה בין הצדדים כולל תנאי מתלה שהמכרייכנס לתוקפו רק לאחר העברת המקרקעין ע"ש המשיב. ברם, לא זו בלבד שבחוזה המכראין זכר לתנאי כזה, אלא שמן החוזה עולה היפוכו של דבר. החוזה על פניו נחזהכמסמך שלם, ובנסיבות אלה לא ניתן להביא עדויות בעל פה בדבר קיומם של תנאיםסותרים, לא רק בשל טעמים פורמליים שבדיני הראיות, אלא משום שעל פי הגיונם שלדברים כתיבת מסמך שלם, שאינו כולל כל תנאי, מלמדת כי הוא משקף כלשונו את אומדדעת הצדדים.
(בפני השופטים: אור, טל, גב' דורנר. החלטה - השופטת דורנר. עו"ד א. מוריאנולמערערים, המשיב לעצמו. 9.2.95).
ע.א. 5149/94 - הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נגד אלברט לוי
*פיצויים בתאונת דרכים(מחוזי ת"א - ת.א. 2554/87 - הערעור נתקבל).
א. המשיב, יליד 1955, שהיה בתחילת דרכו כמפרנס (נהג מונית), נפגע בתאונתדרכים במרץ 1984, ונשארה לו נכות של %48.9 בתחום האורטופדי. תובענה של המשיבלפיצויים הוגשה בשנת 1985, אך החלה להתברר בינואר 1991, שופטים התחלפו ורקביוני 1994 ניתן פסה"ד. במרבית התקופה לא עבד המשיב עבודה של ממש וציפה לפסה"דאשר, כפי שקיווה, יתן לו פיצוי מלא על הפסד ההשתכרות, על הכאב והסבל ועל צרכיוהאחרים. שופטת ביהמ"ש המחוזי פסקה לטובתו פיצויים ביד רחבה בסכומים ניכריםביותר שאינם עומדים בפני הביקורת. צודקת המערערת בערעורה כי יש להתערב ולהפחיתאת סכומי הפיצויים שנפסקו.
ב. השופטת העריכה את כושר ההשתכרות של המשיב אלמלא התאונה בכפליים השכרהממוצע במשק. זאת קבעה על פי התרשמותה מעדותו של המשיב על דבר הכנסותיו וכןעדות שני נהגי מוניות שהעידו על השתכרותם כנהגי מוניות. המשיב הגיש דוחו"ת למסהכנסה שעל פיהם הכנסתו החודשית לא עלתה, למעשה, על השכר הממוצע במשק, אלאשהשופטת סברה כי הדו"ח אינו משקף את האמת וכי יכולה היא להתעלם מדיווח זה. גישהזו אין לקבלה. אדם המדווח על הכנסותיו לשלטונות המס מוחזק כמי שמדווח אמת.בתביעת נזיקין, כאשר נדרשים לחשב הפסד השתכרות של תובע הנזק, ראוי לחשב אתהחישוב על השתכרות שהתובע עצמו הצהיר עליה לשלטונות המס. ההלכה היא כי הצהרתושל התובע לשלטונות המס בדבר הכנסתו היא שתהווה בסיס לחישוב הכנסותיו, אלא אם כןהצליח התובע להוכיח שרימה את פקיד השומה ושלמעשה היתה הכנסתו גדולה מזו שעליההצהיר לשלטונות המס. דבריו של המערער בעדותו לעניין שיעור הכנסותיו אינםעקביים. אשר לעדות הנהגים האחרים - אין להסיק שהכנסתו של נהג פלוני תהיה תואמתאת הכנסתו של נהג אלמוני, והעיקר, ששני העדים (הנהגים) הצהירו על הכנסותיהם למס
הכנסה והבטיחו להגיש את הדוחו"ת לעיון ביהמ"ש, אך בפועל לא הציג המשיב אתהדוחו"ת. לפיכך יש לקבוע שהחישוב של השכר יהיה על בסיס השכר הממוצע במשק ולאבשיעור העולה עליו.
ג. לגבי העתיד יועמד הפיצוי על %50 מן השכר הממוצע במשק. שונה המצב באשרלפיצוי עבור הפסד השתכרות בעבר. השופטת חייבה את המערערת לפצות את המשיב עבורהפסד השתכרות בעבר בשיעור מלא. חישוב זה מוגזם ושגוי במידה רבה. אם ישב התובעבטל מעבודה ולא עשה מאמץ ראוי להשתכר, ואם על פי חוות הדעת הרפואיות נכותו היאבשיעור %50 ולא מעבר לכך, כי אז יש לחשב את הפסד השתכרותו בעבר על פי אחוז נכותזה. לא עולה מחוות הדעת הרפואיות שהנכות הפונקציונלית של המשיב עולה על %50.לפיכך, מיום התאונה ועד לשנת 1987, שנזקק עדיין המשיב לטיפול רפואי ושיפורמצבו, ראוי הוא לפיצוי מלא. למן אותה שנה ועד למתן פסה"ד יש לחשב את הפסדהשתכרותו על פי השכר הממוצע במשק ו-%50 נכות.
ד. אשר לעזרה בבית - השופטת קבעה כי בשל נכותו יזדקק המשיב בעתיד לעזרה כזווחישבה נזק זה בעזרה של שעתיים בשבוע, על בסיס של 24 ש"ח לשעה למשך 31 שנהובהיוון מתאים. חישוב זה מקובל ואין להתערב בו. אולם החישוב של שעתיים בשבועצריך היה לשמש הבסיס גם לחישוב הפיצוי עבור העזרה בעבר בבית. משום מה קבעההשופטת שפיצוי זה יעמוד על 800 ש"ח לחודש מיום 1.7.84, ועד למתן פסה"ד ולחישובזה אין בסיס. נזקים שבעבר יש להוכיח בראיות ואם העסיק המשיב עוזרת ושילם להשכר, היה המשיב צריך להצטייד בקבלות. יכול אמנם ביהמ"ש לאמוד נזקים כאלה במידהסבירה במקרה הצורך, ואין לתפוס את התובע על כשל הבאת הראיות מצידו. אולם מכאןועד קביעת הפסד חודשי של 800 ש"ח, המרחק רב ביותר. לפיכך יש לחשב את הפיצויהמגיע למשיב בגין פריט נזק זה על סכום משוער של 250 ש"ח לחודש בלבד. הוא הדיןבאשר להוצאות נסיעה בעבר ובעתיד. ככל שמדובר בהוצאות נסיעות בעבר על התובעלהוכיח את הוצאותיו בפועל. אכן אין לקפח את המשיב על שלא הוכיח את תביעתו בדרךהראוי, אך קביעת סכום של 853 ש"ח לחודש מיום 1.7.84 ועד למתן פסה"ד מופרז במידהשלא מתקבלת על הדעת ויש להעמיד את ההוצאה החודשית על 350 ש"ח לחודש. אשר לעתיד- המשיב לא הוכיח במידה הראוייה כי יידרש להוצאות נסיעה בעתיד ובמוניות דווקא.בעניין זה יש להסתפק בחיוב המערערת בתשלום גלובלי של 50,000 ש"ח במקום הסכוםשנפסק.
ה. באשר לחישובי הריבית - הצדדים הסכימו לתקן את החיובים בנושא ריבית והפרשיהצמדה כדלהלן: הריבית בגין נזקי העבר תחושב מיום קרות הנזק מדי חודש בחודשו -%4 לשנה עד ליום 13.4.89 על הסכומים הנומינליים בלבד; ריבית דריבית צמודה של %8לשנה מיום 13.4.89 עד ליום 31.5.93; ריבית דריבית צמודה של %4 לשנה מיום 1.6.93עד ליום מתן פסה"ד.
(בפני השופטים: ד. לוין, חשין, טל. החלטה - השופט לוין. עו"ד מנדלבאוםלמערער, עו"ד א. לוי למשיב. 9.2.95).
בג"צ 3944/92 - מרבק - בית מטבחיים בע"מ נגד הרבנות הראשית נתניה ואח'
*מתן הכשר לאיטליזים המוכרים בנתניה בשר של מרבק משום שמדובר ב"שחיטת חוץ"(העתירה נדחתה).
א. העותרת (להלן: מרבק) מפעילה בית מטבחיים תעשייתי בבאר טוביה. תהליכיהשחיטה וההשגחה נעשים בפיקוח הרבנות הראשית של תל אביב ולמוצרי העותרת ניתןהכשר של רבנות זו. הרבנות הראשית בנתניה היא בעלת סמכות למתן תעודות הכשרבנתניה על פי חוק איסור הונאה בכשרות. נציגי העותרת בדקו ברבנות נתניה אפשרותשמרבק תשווק את מוצריה בעיר נתניה, ואם הרבנות תסכים להנפיק תעודות הכשר לבעלי
איטליזים שימכרו מבשרה בנתניה. במשך חצי שנה, בשל מחסור בבשר בנתניה, ובשלסיבות אחרות, שיווקה מרבק בשר דרך האיטליזים בנתניה, אך לאחר מכן הודיעה רבנותנתניה לבעלי האיטליזים כי תשלול תעודת כשרות של כל בעל איטליז שימכור בשר שלאנשחט בנתניה. העותרת טוענת כי יש בכך פגיעה קשה בעיסוקה ללא בסיס והצדקה בחוק.העתירה נדחתה.
ב. אין לקבל טענת המשיבות כי לעותרת אין זכות עמידה בעתירה זו. הטענה היא כיהעותרת מבקשת שביהמ"ש יתערב בהחלטת הרבנות שלא להנפיק תעודות כשרות לבעליאיטליזים, ואין העותרת טוענת נגד זה שהרבנות אינה מעניקה תעודת הכשר לעותרת.ברם, על אף שמבחינה מוסדית אין קשר ישיר בין החלטת הרבנות לבין מרבק, עדייןברור כי מרבק נפגעת במישרין מהתנהגות המשיבים. פגיעה זו באה לידי ביטוי הןבמישור פרנסתה של העותרת, והן במישור הגבלת חופש העיסוק שלה. אינטרסים אלה הםכבדי משקל וראויים להגנה, ובהיותם אינטרסים ישירים של העותרת אף מקנים לה זכותעמידה בפני בג"צ. ניתן להכיר בזכות עמידתה של העותרת במקרה דנן אף מבלי להיזקקלהרחבת אמות המידה לענין זכות העמידה בבג"צ, שאיפיינה את פסיקת בג"צ בשניםהאחרונות.
ג. אין גם לקבל טענת המשיבות כי העותרת לא פעלה על פי המותווה בסעיף 12 לחוקהכשרות, הקובע את הליכי הערר בפני הרבנות הראשית ומשום כך לוקה פנייתה לבג"צבפגם של אי מיצוי הליכים אחרים. סעיף 12 מדבר על מי שסרבו לתת לו תעודת הכשר.העותרת לא ביקשה תעודת הכשר, אינה זכאית לתעודת הכשר מרבנות נתניה ואין היאצריכה להזדקק לפרוצדורה הקבועה בסעיף 12.
ד. העותרת טוענת כי ברגע שיש תעודת הכשר על מוצר מסויים שניתן ע"י רבנותהמוסמכת לכך, הרי שרבנות מקומית אחרת אינה רשאית לשלול כשרותו של מוצר זהולפיכך פעלה רבנות נתניה בחריגה מסמכותה. ברם, טענת רבנות נתניה אינה ששחיטתמרבק, חרף ההכשר שיש לה מרבנות תל אביב, אינה כשרה. מה שאומרת רבנות נתניה הואשמאחר ואין היא יכולה לפקח על תהליך הובלת הבשר, אין היא יכולה לערוב לכשרותו,ועל כן מנועה היא מלהעניק תעודת כשרות למי שמוכר בשר זה. אין בכך כדי לשלול אתההכשר שניתן על עצם השחיטה ע"י רבנות תל אביב.
ה. הימנעות רבנות נתניה לספק הכשר כמבוקש, מבוססת על ההלכה בדבר "שחיטת חוץ",שאין מעניקים הכשר אלא לשחיטה הנעשית בתחום העיר שבה נמכר הבשר. הטעם לאיסורשחיטת חוץ נובע, כעולה מתוך הספרות התורנית, הן משום טעמים כלכליים, שכן השחיטהבמקום הביאה לתשלום שהחזיק שוחטים, משגיחים וכיוצא באלה, והן מטעמי כשרות, משוםשקשה לרבנות לקיים השגחה מלאה כאשר הבשר, ביחוד בשר טרי, שאינו ארוז הרמטית,מובא מעיר אחרת לעיר בה מוכרים אותו.
ו. העותרת טוענת שרבנות נתניה נותנת היתר "שחיטת חוץ" של עופות קפואים בעודשהיא אוסרת שחיטת חוץ של בקר ועופות טריים. התשובה לטענה זו היא, כי יש להבחיןבין עופות טריים או בשר טרי לבין בשר עופות קפוא. סכנת בשר טרף קיימת בעיקרביחס לבשר טרי, ועל כן אין מתירה רבנות נתניה הבאתו ומכירתו ככשר. בשר עוףקפוא, לעומת זאת, מוכשר כבר, כאשר כל עוף משווק, ארוז ומסומן בחותמת "כשר",ובכך נמנעות כל הבעיות של כשרות, המתעוררות עקב תהליך הובלת הבשר ממקום למקום.לא כך בבשר טרי, אשר לגביו מתעוררות בעיות מיוחדות.
ז. טענה אחרת בפי העותרת כי גם אם היתה רבנות נתניה רשאית להחליט כפי שהחליטהמבחינת סמכויותיה, הרי שיקוליה חורגים ממסגרת השיקולים של כשרות הבשר, ועל כןבטלה החלטתה. באשר לכך, אכן, מסמכותו של בג"צ לבקר את שיקול דעתו של רב הפועלמכח חוק הכשרות והנושא נמצא במסגרת העניינים שלגביהם מפעיל בג"צ ביקורת
שיפוטית. ככל רשות מוסמכת, על הרב המפעיל סמכותו עפ"י חוק הכשרות לעמוד באמותהמידה המשפטיות הגלומות בכללי המשפט המינהלי.
ח. באשר להיקף שיקול הדעת, אותו רשאי הרב להפעיל בהחליטו אם להעניק תעודתכשרות, קובע סעיף 11 לחוק הכשרות כי "במתן תעודת הכשר, יתחשב הרב בענייני כשרותבלבד". במסגרת שיקוליה רשאית הרבנות לשקול רק שיקולים המהווים חלק מ"הגרעיןהקשה" של דיני הכשרות. נותרת השאלה אם הלכת "שחוטי חוץ" מהווה צידוק לאי מתןתעודת הכשר, היינו האם מדובר בהלכה שמצוי בה "הגרעין הקשה" של דיני הכשרות אושמא היא מצוייה מחוצה לו, במסגרת הכלכלית. עפ"י החומר שהובא בפני בג"צ ניתןלאמר כי אכן מדובר בשיקולי כשרות, שהרבנות יכולה להתחשב בהם במסגרת השיקולים אםלהעניק את ההכשר אם לאו.
ט. אין לקבל את הטענה כי הרבנות עשתה שימוש בהלכה האמורה שלא בתום לב. המשיבההצביעה על הקושי בפיקוח על הבשר הטרי המובא מחוץ לעיר ואין לזלזל באלמנט שלאפשרות הפיקוח על שמירת כשרותו של הבשר בעת החסנתו והובלתו. אפשר שרבנות אחרתבעיר אחרת תפסוק אחרת, אך כל רבנות עיר יכולה לפסוק כהבנתה ולפי שיקול דעתהואין לפסול החלטה כזו רק משום שאפשר שרבנות אחרת פוסקת אחרת. אשר לטענה כי הלכת"שחוטי חוץ" אינה נוהגת באופן עקבי בנתניה, שכן במשך שישה חודשים ייבאה מרבקמבשרה לאיטליזי נתניה - עובדה זו אינה מעלה ואינה מורידה, שכן באותה תקופה שררבעיר מצב מיוחד ואין ללמוד מאירוע חד פעמי זה לגבי הנוהג הקבוע בנתניה.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ברק, בך, קדמי. החלטה - השופט בך, העיר הערותקצרות השופט קדמי. עוה"ד משה גולדברג ותמיר סלע לעותרת, עוה"ד ערן פלס ויהודהשפר למשיבות. 13.2.95).
בג"צ 5364/94 ואח' - עו"ד זאב ולנר ואח' נגד מפלגת העבודה הישראלית ואח'
*חוקיות הסכם קואליציוני בין ש"ס לבין מפלגת העבודה כאשר הובטח בו לשנות בחקיקה פסיקה עתידית של בג"צ שתשנה את הסטטוס קוו בענייני דת(העתירות נדחו ברוב דעות הנשיא שמגר והשופטים גולדברג וחשין נגד דעתם החולקת שלהמשנה לנשיא ברק והשופט אור).
א. עתירה זו עניינה הסכם קואליציוני שעיקריו סוכמו בין מפלגת העבודה לביןתנועת ש"ס. העותרים בכל אחת מן העתירות מבקשים התערבות בג"צ כדי שיורה עלהימנעות מחתימה או מקיום ההסכם האמור, ובעיקר הסעיפים שבו המתייחסים לעקיפתפסיקתו של בג"צ. עיקרו של ההסכם הקואליציוני, שמירה על הסטטוס קוו בענייני דת,והסעיף העיקרי שעליו מבססים העותרים את בקשתם לפסילת ההסכם, הוא סעיף 3 בהסכם,שלפיו "במידה ויופר הסטטוס קוו בענייני דת מתחייבים הצדדים לתקן את ההפרה ע"יחקיקה מתאימה". הטענה היא כי הסכם זה, ובמיוחד הסעיף הנדון, בא לאמר כי כלפסיקה שיפסוק בג"צ בפירוש המצב המשפטי השורר כיום, כאשר בפסיקה זו תהיה פגיעהב"סטטוס קוו" הקיים בענייני דת, מתחייבים הצדדים להביא לכך כי הכנסת תשנה אתהחוק. העתירה נדחתה ברוב דעות הנשיא שמגר והשופטים גולדברג וחשין נגד דעתםהחולקת של המשנה לנשיא ברק והשופט אור.
ב. בחמישה פסקי דין נפרדים, המשתרעים על פני למעלה מ-100 עמודים, מתייחסיםהשופטים לשפיטותו של הסכם פוליטי בהבחנה מהסכם משפטי, למהותו של ההסכם,להשלכותיו על האיזון בין שלוש הרשויות - השיפוטית, המבצעת והמחוקקת - לחוקיותושל הסכם כגון זה, לשאלה אם על אף שההסכם פסול על בג"צ להתערב בנושא שהוא הסכםפוליטי כדי לפסול אותו, והשלכת התערבות כגון זו על מעמדו של ביהמ"ש. למעשה סברוכל חמשת שופטי ההרכב כי ההסכם פסול בשל כך שיש בו כבר מלכתחילה הבטחה שכל פסיקהשל בג"צ שעניינה שינוי בסטטוס קוו, מוצהר מלכתחילה כי שינוי כזה יבוטל. איןבג"צ רואה פסול בכך שהכנסת משנה חוק כדי שתשונה פסיקה של בג"צ, אך הפסול בעיקרו
הוא בזה שמתחייבים מראש שכל פסיקה שיהיה בה משום שינוי בסטטוס קוו תבוטל ע"יחקיקה מתאימה. עם זאת סברו שופטי הרוב, כי על אף כל אלה אין על בג"צ להתערבולפסול את ההסכם. שופטי המיעוט סברו שלא די בכך שיוצהר כי "לכאורה" ההסכם פסול,אלא יש לקבוע כי הוא פסול ולהיעתר לעתירות.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, המשנה לנשיא ברק והשופטים גולדברג, אור וחשין.3.2.95).
רע"פ 6568/94 - יוסף חסון נגד מדינת ישראל
*בקשה לערעור נוסף כאשר העונש חרג מהסכם טיעון(בקשה לרשות ערעור - הבקשה נדחתה).
א. המבקש הועמד לדין בבימ"ש השלום בנתניה בעבירות סמים. הוא הורשע בעבירה שלהחזקת 0.08 גרם הירואין וכן הובא בחשבון תיק שדן במסחר בהירואין, בחמשהזדמנויות שונות. אחד המקרים מתייחס ל-4.4 גרם הירואין, מקרה אחר ל-5 גרם,שלושה מקרים נוספים היו בגדר מגעים עם סוכן משטרתי שבהם לא הגיעה העיסקה למסירתהסם. בתיק נוסף הורשע המבקש בעבירות התפרצות. נגד המבקש היו תלויים ועומדיםמאסרים על תנאי לשנתיים ולששה חודשים. בעיסקת טיעון הוסכם על מאסר של שנתייםוחצי, שיהיה עונש הכולל באופן חופף את העונשים בכל התיקים וכל המאסרים על תנאישיופעלו. בפועל הוטלו על המבקש שלוש שנים וחצי מאסר בפועל. גזר דינו של בימ"שהשלום אושר ע"י ביהמ"ש המחוזי, והבקשה לרשות ערעור נדחתה.
ב. הטענה שעליה מתבססת הבקשה לרשות ערעור היא כי לא הוסבר למבקש, עוברלהרשעתו, שביהמ"ש אינו קשור להסכם הטיעון וכי הוא יכול להטיל עונש חמור מזהשהוסכם עליו. אכן, מחובת ביהמ"ש להסביר לנאשם, המבקש לערוך עיסקת טיעון, כיביהמ"ש אינו קשור להסכם ויוכל להטיל עונש לפי מיטב הבנתו ושיקולו. אולם, לא זאתהשאלה הניצבת בהליך של בקשת רשות ערעור. השאלה היא אם בשל ליקוי כגון זה מןהראוי לתת רשות ערעור לערכאת ערעור שניה, כדי שזו תחזיר את התיק, כפי שמבקשהסניגור, לערכאה הראשונה לדון מחדש בשאלת העונש. ערעור שני ברשות לא נועדלתיקון טעויות בהליכים, בייחוד לא כאלה לגביהם חל האמור בסעיף 215 לחוק סדר דיןהפלילי. לפי סעיף זה "ביהמ"ש רשאי לדחות ערעור אף אם קיבל טענה שנטענה, אם היהסבור כי לא נגרם עיוות דין". בהתחשב בעבירות בהן הורשע המבקש והפעלת המאסרים עלתנאי, אין העונש חמור כלל ועיקר, ואין הצדקה לקיים הליכי ערעור שני ברשות.
(בפני: הנשיא שמגר. עו"ד אבי וייס למבקש, עו"ד גב' כגן-זנדברג למשיבה.1.2.95).
ע.פ. 5884/93 - חלאד מוחמד בדאר נגד מדינת ישראל
*הרשעה בביצוע מעשי סדום בבית המעצר וחומרת העונש (הערעור נדחה).
המערער הואשם בעשיית מעשה סדום בבית המעצר "ניצן", בעציראחר, תוך שימוש בסכין גילוח. ביהמ"ש גזר למערער 4 שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסרעל תנאי, כאשר העונש מצטבר לכל עונש מאסר שהמערער ריצה בעת הרשעתו. הערעורנדחה. אין ממש בערעור על ההרשעה מאחר שביהמ"ש האמין למתלונן ומצא ראיות התומכותבגירסתו. אשר למאסר - אין העונש מופרז בחומרתו, לא עפ"י אופי המעשה, ובוודאי לאבהתחשב ברשימת ההרשעות הקודמות הארוכה ביותר של המערער, רשימה המשתרעת עלעמודים רבים. מעשה אינוס כגון זה, בחשכת הליל בתא המעצר, ראוי לעונש חמורוביהמ"ש לא היה מתערב בדבר גם אילו נגזר עונש חמור מזה.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, אור, גב' דורנר. החלטה - הנשיא שמגר. עו"ד עזראגבאי למערער, עו"ד יהושע למברגר למשיבה. 6.2.95).
ב ת ו כ ן
* ע.פ. 4094/94 - הרשעה בעבירות של גניבת רכב על יסוד הודאת הנאשם וחומרת העונש. ─ *בקשה להרשות לנאשם שהודה בגניבת רכב לחזור בו בשלב הערעור ─ מההודייה ..............................................50 ─* ע.א. 2596+2675/92 - פיצויים בתאונת דרכים .................................57 ─* ע.א. 2028/93 - פירוש חוזה מכר מקרקעין לפי אומד דעת הצדדים. *תנאי מתלה ─ בחוזה .................................................58 ─* ע.א. 5149/94 - פיצויים בתאונת דרכים ..................................59 ─* בג"צ 3944/92 - מתן הכשר לאיטליזים המוכרים בנתניה בשר של מרבק משום שמדובר ─ ב"שחיטת חוץ" ..........................................60 ─* בג"צ 5364/94 - חוקיות הסכם קואליציוני בין ש"ס לבין מפלגת העבודה כאשר הובטח ─ בו לשנות בחקיקה פסיקה עתידית של בג"צ שתשנה את הסטטוס קוו ─ בענייני דת ............................................62 ─* רע"פ 6568/94 - בקשה לערעור נוסף כאשר העונש חרג מהסכם טיעון ...........63 ─* ע.פ. 5884/93 - הרשעה בביצוע מעשי סדום בבית המעצר וחומרת העונש ........63 ─