ע.א. 3942/95 - ד"ר עמוס כץ ואח' נגד זוהר רפאלוביץ
*הודעה טלפונית על שימוע פס"ד כ"הזמנה חוקית" לצורך מנין המועדים לערעור(בקשה לדחיית ערעור על הסף - הבקשה נדחתה).
א. ביום 28.4.95 ניתן פס"ד בביהמ"ש המחוזי בתביעתו של המשיב נגד המערערים.ב"כ המשיב הוזמן לשימוע פסה"ד באמצעות הודעה טלפונית שנמסרה למזכירתו ביום27.4.95. על פי תצהירו של ב"כ המשיב, שהוגש בתגובה לבקשה למחיקת הערעור, נאמר"ביום חמישי 27.4.95 מצאתי ביומן משרדי תרשומת לפיה 'טובה פיין מהמחוזי - פס"דבתיק רפאלוביץ יינתן מחר ביום 28.4.95 בשעה 30:11 בפני השופט שטרוזמן. לא חובהלהופיע'". כיוון שכך לא הופיע ב"כ המשיב להשמעת פסה"ד. עותק של פסה"ד נתקבלבידי ב"כ המשיב רק בתאריך 16.5.95. הודעת הערעור הוגשה לביהמ"ש העליון בתאריך22.6.95. ב"כ המבקשים טוענת, כי יש למנות את מניין הימים להגשת הערעור ממועדשימוע פסה"ד, שכן יש לראות את ב"כ המשיב כמי "שהוזמן כדין לשמוע את ההחלטה"כאמור בתקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי. הטענה היא כי אמנם אין מדובר בזימוןכדין שכן ההודעה נמסרה בטלפון, אך ב"כ המשיב מושתק מלטעון זאת שכן הוא נתפס ע"יהודעתו שידע בתאריך 27.4.95 על מועד השימוע. ב"כ המשיב טוען כי יש למנות אתמניין הימים להגשת ערעור רק מתאריך 16.5.95, על פי החלופה השניה שבתקנה 402לתקנות סדר הדין, היינו מן היום "שבו הומצא לו העתק ממנה". הבקשה למחיקת הערעורנדחתה.
ב. כפי שנפסק בעבר, אם ניתנה הודעה טלפונית אישית לפרקליט וזה לא מיחה ולאדרש שתשלח לו הזמנה חוקית, רואים אותו כמושתק מלטעון נגד ההמצאה. אלא, כך נפסק,שאם הודעה כזו אינה נמסרת לפרקליט עצמו, אלא למזכירתו, אין הפרקליט מושתקמלטעון שההמצאה לא היתה חוקית. כיוון שכך צריך היה לקבל את בקשת המחיקה, שכן מןהאמור בתצהירו של ב"כ המשיב עולה, כי קיבל את ההודעה אודות השימוע בתאריך27.4.95 ולא מיחה. ואולם, כאשר להודעה על שימוע פסה"ד בטלפון מתווספת הערה כי"אין חובת הופעה" אין לראות בהזמנה כזו הזמנה בת תוקף גם אם אין חולקיןשהתקבלה. כיוון שכך יש לקבוע כי המשיב לא הוזמן כדין לשימוע הפסק ולכן מתחילמניין הימים מיום שקיבל את העתק פסה"ד.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. עו"ד גב' ל. ברקאי-מאירי למבקשים, עו"ד א. מאורלמשיב. 2.11.95).
בש"פ 7048/95 - נזאל בן אחמד נעימה ואח' נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (חבלה חמורה)(ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
א. בסכסוך בין משפחות נפצע העורר הרביעי ברח' שבתאי לוי בחיפה. לאחר פציעתונסע להזעיק את אחיו, הם העוררים 3-1, ועוד מספר אנשים, כדי לנקום במי שפצעואותו. העוררים הצטיידו במקלות ובמוטות ברזל שבקצותיהם סכינים. בשעת לילה הגיעוהקושרים לרח' שבתאי לוי, תקפו את החשודים בפציעת העורר 4 ופצעו שני גברים ואשהאחת. העורר 1 דקר את אחד המתלוננים בחרב וגרם לו פציעה קשה והעוררים 1 ו-2 דקרובמספר דקירות את המתלונן האחר. אשר לעורר 4 הרי הוכח לכאורה כי הוא הורה לאחדהמשתתפים כי אם ייחקר במשטרה ימסור גירסה כוזבת. ארבעת העוררים הואשמו בעבירותשל קשירת קשר לבצע פשע, החזקת סכין שלא כדין, חבלה בכוונה מחמירה ופציעהבנסיבות מחמירות. ביהמ"ש המחוזי הורה על מעצר העוררים עד תום ההליכים ועררםנדחה.
ב. קיימות ראיות לכאורה מספיקות לביסוס האישומים נגד ארבעת העוררים, ומעצרםדרוש כי להילחם בתרבות הסכין ולנסות לעקרה מן השורש. לכך יש להוסיף כי לעוררים3-1 עבר פלילי מכביד, הכולל הרשעות בעבירות מגוונות ורציניות, לרבות מעשי
אלימות. נגד אחדים מהם תלויים ועומדים גם מאסרים על תנאי. לעורר 4 אין אמנם עברפלילי, אך כל התקרית פרצה כדי לנקום את פציעתו ונגדו קיימת גם ראייה בדבר הדחהבחקירה. אכן, אחד הקושרים, בשם באסם, שהואשם אף הוא, שוחרר בערבות, כאשר ביהמ"שהתרשם מטענתו שלא לקח חלק הפעיל בקטטה ושיתף פעולה בהסעת הקושרים בשל פחד בלבד.שחרורו של נאשם זה בערבות אין בה כדי להשפיע על מעצר העוררים. אפילו טעה השופטבהערכת חלקו של באסם, הרי אין בהתרשמות האמורה של השופט כדי לבסס בשלב זה טיעוןשל הפליה בלתי מוצדקת כלפי העוררים.
(בפני: השופט בך. עו"ד י. גולדברג לעוררים, עו"ד גב' חיה כגן-זנדברג למשיבה.20.11.95).
בש"פ 3049/95 - סאלמה אבו עדרה נגד מדינת ישראל ואח'
*דרכי הערר של רוכש רכב גנוב על החלטה במשפט פלילי להחזיר את הרכב לבעלים. *"החלטה" או "פס"ד" לצורך קבלת רשות ערעור(הערר נדחה).
א. באוקטובר 1994 נתפסה משאית שנחשד כי היא גנובה. העורר רשום כבעליה. בדיקהשנערכה ע"י מומחי המשטרה העלתה כי מספר השילדה של המשאית שנתפסה זוייף וכיהמשאית נגנבה מאחד אלכס הירש (המשיב השלישי) שביטח את הרכב בחברת הביטוח הפניקס(המשיבה השניה). העורר פנה לבימ"ש השלום מכח סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי(מעצר וחיפוש) וביקש לצוות על המשטרה להחזיר לו את המשאית. הירש וחברת הביטוח(להלן: הבעלים) צורפו כמשיבים. המשטרה הודיעה כי היא מסכימה שהמשאית תמסרלבעלים. בימ"ש השלום קבע כי העורר לא הניח תשתית ראייתית לטענתו בדבר תחולת"תקנת השוק" לפי סעיף 34 לחוק המכר והורה להחזיר את המשאית לבעלים. העורר הגישערר לביהמ"ש המחוזי וביהמ"ש דחה את הערר על הסף בקבעו כי ההליך הפתוח בפניהעורר הינו ערעור אזרחי ולא ערר פלילי. על החלטה זו השיג העורר בהליך של עררלביהמ"ש העליון מכח סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי. הערר נדחה.
ב. סעיף 38 לחסד"פ מעניק זכות ערר שני לביהמ"ש העליון על החלטה הנוגעת למעצר.ב"כ העורר טוען כי נושא ההחלטה הינו פלילי וראוי, על כן, להחיל עליה מכח היקשאת הליכי הערר הנוגעים למעצר. טענה זו אינה יכולה להתקבל. זכות הערעור אינה קמהעל פי ההיקש. היא נוצרת מכח הוראה מפורשת בחוק, הקובעת את מסגרת הדיוניתהראוייה. לפיכך יש לדחות את הערר על הסף.
ג. עדיין שאלה היא אם פתוחה בפני העורר דרך תקיפה אחרת של החלטת בימ"ש השלום.הפקודה אינה קובעת זכות ערעור על החלטת בימ"ש השלום על פי סעיף 34 לפקודה ובאיןהוראה מיוחדת יש לפנות לדין הכללי, שלענייננו הוא סעיף 52(א) לחוק בתי המשפט,המעניק זכות ערעור על פס"ד של בימ"ש שלום לבימ"ש מחוזי, וסעיף 41(ב) המאפשרבקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון על פס"ד של בימ"ש מחוזי בערעור. כאשר זכותהערעור אינה מוסדרת בחוק שבגדרו התקיים ההליך המשפטי המקורי, הרי סוג הערעורנקבע על פי מהות העניין שהוכרע בהליך. כאשר העניין שהוכרע בהליך הוא אזרחי ישלהשיג על פסה"ד בערעור אזרחי, ואילו פס"ד בהליך בעניין פלילי יש לתקוף בערעורפלילי. השאלות הנגזרות מן המסגרת הנורמטיבית הן שתיים: האם ההחלטה על פי סעיף34 לפקודה הינה "פסק דין" לעניין ערעור או קבלת רשות ערעור; מהו אופי הענייןנושא ההחלטה - פלילי או אזרחי.
ד. אשר לשאלה אם מדובר בפס"ד - ההחלטה המתקבלת לפי סעיף 34 מכריעה סופית בדברהזכות להחזיק בחפץ שנתפס, במובן זה שאם לא יינקט הליך משפטי נפרד יישאר החפץבידי הצד שנמסר לו מכח ההחלטה. על כן, החלטה כזו היא בגדר "פסק דין" שניתןלערער עליו בזכות. אשר לאופי העניין אם מדובר בעניין פלילי או אזרחי - האופימשתנה על פי המחלוקת הטעונה הכרעה. כאשר המחלוקת היא בין המשטרה המבקשת להחזיק
את החפץ לצורך המשפט הפלילי לבין הטוען לזכות בו, לרבות הנאשם, ההליך הוא פליליבאופיו. מנגד, כאשר המחלוקת הינה בין צדדים שכל אחד מהם טוען לזכות אזרחיתבחפץ, ההכרעה היא על פי עקרונות המשפט האזרחי וההליך הוא אזרחי. בענייננו החליטבימ"ש השלום למסור את המשאית הגנובה לבעליה. פסה"ד מבוסס על המשפט האזרחי והדרךלתקוף אותו היא בערעור אזרחי.
(בפני: השופטת דורנר. עו"ד ש. זילברמן לעורר, עו"ד ת. בורנשטיין למדינה,עו"ד עוזיאל לפניקס ולהירש. 20.11.95).
ע.א. 1989/94 ואח' - כונס הנכסים הרשמי נגד ארוין זוסמן ואח'
*הגדלת סכום הערבון שנקבע ע"י מזכיר ביהמ"ש העליון(בקשה להגדלת סכום הערבון - הבקשה נתקבלה).
א. ביום 20.4.94 הגיש המבקש לביהמ"ש העליון בקשה לחייב את המערערים (המשיביםדנא) להפקיד ערבון להבטחת הוצאות המבקש (המשיב בערעורים). ביוני 1994 קבעהמזכיר הראשי בכל אחד מ-8 הערעורים הקשורים בפרשה ערבון של 30,000 ש"ח. המשיביםהפקידו את סכום הערבון שנקבע. בנובמבר 1994 פנה ב"כ המבקש למזכירות ביהמ"שוביקש לדעת מה אירע בעניין גובה הערבון. משנתברר לו סכום הערבון שנקבע הודיע עלבקשתו להגדלת הערבון בכל אחד מהערעורים. הבקשה נתקבלה.
ב. ניתן לסווג את הדיון בבקשת המבקש להגדלת סכום הערבון בין כדיון על פי תקנה433 רישא לתקנות סדר הדין האזרחי, לנוכח מהות הבקשה להגדיל את סכום הערבון,ובין כדיון על פי תקנה 430 סיפא לתקנות, שהרי קביעת סכום הערבון נעשתה מעיקראע"י המזכיר הראשי. בבקשתו מונה המבקש את הנסיבות המיוחדות של מערכת הערעוריםבעניין בנק צפון אמריקה בע"מ המצדיקה קביעת ערבון בסכום גבוה במיוחד: המשיביםחוייבו לשלם למבקש למעלה מ-400 מליון ש"ח; סכום שכה"ט וההוצאות שנקבע בביהמ"שעומד על 36 מליון ש"ח שהם %8 מן החוב הפסוק וכללי התעריף המינימלי קובעים אתהשכר בביהמ"ש העליון בגובה מחצית שכה"ט בערכאה הראשונה; הדיון בערעורים ידרושעבודת הכנה רבה ביותר בהתחשב בהיקף החומר העובדתי והמשפטי וריבוי הערעורים.לפיכך הציע המבקש לקבוע ערבון בסכום כולל של 12 מליון ש"ח. הבקשה נתקבלהבחלקה.
ג. הכללים המנחים הם כי בקביעת סכום הערבון יביא ביהמ"ש בחשבון את מספרהמשיבים כשאלה מיוצגים ע"י עורכי דין שונים; שווי נשוא המשפט ומקום הימצאו שלהמערער שאם הוא נמצא בחו"ל עשוי המשיב להפסיד את מה שמגיע לו אם לא יקבע סכוםראוי כערבון; סכום ההוצאות שפסקה הערכאה הראשונה; היקף העבודה המשפטית שצריךלהשקיע בערעור. על הסכום שנקבע לנבא במידה קרובה ככל האפשר את סכום ההוצאותשעשוי ביהמ"ש שלערעור לפסוק במקרה של דחיית הערעור.
ד. מקצת מן המשיבים טענו כי קביעת סכום הערבון כמוצע ע"י המבקש תביא לנעילתשערי ביהמ"ש בפניהם, שכן לא יהא ביכולתם לעמוד בתשלום סכום כה גדול. מי שטועןכי אין להגדיל את סכום הערבון לנוכח מצבו וקשייו הכלכליים, צריך לבסס טענתובראיות בדרך שמוכיחים טענה עובדתית בהליך משפטי. נטל ההוכחה על הטוען זאת וכאשרמדובר במצב ענייניו של פלוני, העובדות מצויות גם בידיעתו הבלעדית של הטוען.המשיבים שטענו שיש להתחשב במצבם הכלכלי, הפריחו טענה זו לחלל אך לא הביאו לה כלתימוכין. בהתחשב בכל האמור יהא סכום הערבון בכל אחד מן הערעורים 150,000 ש"חבמקום 30,000 ש"ח כפי שנקבע.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. עוה"ד יוסף שגב ויורי נחושתן למבקש, עוה"ד יואלסילבר, משה טובולסקי, גב' מירה גלדשטיין וע. זלצמן למשיבים. 13.6.95).
רע"א 6920/94 - יאיר לוי נגד צבי פולג ואח'
*סמכות מקומית כאשר "מקום ביצוע ההתחייבות" נקבע בדין המהותי ולא בהסכם בין הצדדים(בקשה לרשות ערעור שנדונה כערעור - הערעור נדחה).
א. בעלי הדין הם בעלי דירות בגבעתיים. שני המשיבים, שאחד מהם מתגורר בגבעתייםוהאחרת בירושלים, הגישו תובענה לבימ"ש השלום בירושלים בה עתרו לחייב את המבקשלהרוס מבנה ומחסן שבנה בחצר הצמודה לבית בגבעתיים ולשלם למשיבים פיצויים שונים.התעוררה השאלה לאיזה בימ"ש הסמכות המקומית לדון בתובענה. האם המקום שנועד לקיוםההתחייבות כמשמעו בתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, משמעו אף המקום שנועדלקיומו של "חיוב הנובע מהדין", או שמא אך ורק המקום שנועד לקיומו של חיוב הקשוראו הנובע מחוזה.
ב. בימ"ש השלום וכן ביהמ"ש המחוזי סברו שמכח הוראות הדין המהותי, המצויותבסעיפים 44 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) מוטלת חובה על המבקש לשלם אתהפיצויים הנתבעים ממנו ואת דמי השכירות הראויים (גם) במקום מושבה של המשיבההנושה בירושלים. ברם, בימ"ש השלום סבר שאין סדרי הדין הולכים בעקבות הדיןהמהותי, ומכיוון שהנתבע גר באיזור השיפוט של ביהמ"ש בתל אביב אין לביהמ"שבירושלים סמכות מקומית לדון בתובענה. ביהמ"ש המחוזי, בערעור, קבע כי יש ליתןלתקנה 3(א) הנ"ל פרשנות רחבה המתאימה את הוראותיה להוראות הדין המהותי ולפיכךיש לביהמ"ש בירושלים סמכות מקומית. בקשה לרשות ערעור נדונה כערעור והערעורנדחה.
ג. הדיבור "התחייבות" בתקנה הנדונה הוא דיבור עמום המחייב פרשנות, ואם אךהדבר ניתן יש להתאימו מבחינת סדרי הדין להוראות הדין המהותי. אכן, פירוש זהיכול ויצמצם במידה ניכרת את היקף התפרשותה של תקנה 3 ככל שמדובר בתובענותלתשלום סכום כסף, אך זוהי תוצאה בלתי נמנעת מהתאמתם הרצוייה של סדרי הדיןלהוראות הדין המהותי. במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזתלשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בימ"ש זה או אחר, ואיןעניין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נשוא להעלאת טענות טרומיות. במקרה שטעמינוחות מחייבים העברת הדיון לבימ"ש אחר, עדיין קיימת אפשרות להשיג זאת ע"י פנייהלנשיא ביהמ"ש העליון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ש. לוין, אור, גב' שטרסברג כהן. החלטה - המשנהלנשיא לוין. עו"ד רפאל תגר למבקש, עו"ד אסף פוזנר למשיבים. 6.12.95).
מ"ח 6688/95 - אלי לנדאו נגד מדינת ישראל
*בקשה למשפט חוזר בטענה של הודאה באשמה על יסוד יעוץ משפטי הנובע מטעמים טקטיים(הבקשה נדחתה).
א. בינואר 1990 הורשע המבקש בבימ"ש השלום, בגדר עיסקת טיעון, בעבירות שלגרימת הפרעה לתנועה, הפרעה לעובד ציבור והעלבת עובד ציבור, לפי כתב אישוםמתוקן, ודינו נגזר לקנס ולמאסר על תנאי. כ-5 שנים ומחצה לאחר פסה"ד הגיש המבקשבקשה למשפט חוזר המבוססת על סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט. בגדר הסעיף האמורהיה על המבקש להראות ש"נתגלו עובדות חדשות או ראיות חדשות העשויות... לשנות אתתוצאות המשפט... ובשעת בירור משפטו לא יכולות היו... להיות ידועות לו". לפיגירסת המבקש הסכים להרשעתו בגדר עיסקת הטיעון עקב יעוץ משפטי שלפיו קלושיםהסיכויים לשכנע את ביהמ"ש שמספר שוטרים חברו בקנוניה למסור עדויות שיקריותנגדו, ואם יורשע בעבירה המקורית שבה הוא הואשם, עבירה שיש עמה קלון, לא יוכללהמשיך לכהן בתפקידו כראש עיריה. לכן הסכים, לטענתו, לעיסקת טיעון של הודייהבעבירות שאין עמן קלון. העובדות והראיות החדשות שנתגלו למבקש הן כי לדבריעתונאי פלוני הודה בפניו אחד מעדי התביעה, שוטר, כי ההודעה שלו במשטרה בעניינו
של המבקש לא היתה אמת, כי קצין משטרה סיפר שעד תביעה אחר הודה שגירסתו במשטרהלא היתה אמת. המבקש העמיד עצמו לבדיקה פוליגרף ונמצא דובר אמת. הבקשה למשפטחוזר נדחתה.
ב. לא זו בלבד שהבקשה הוגשה באיחור בגדר תקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט (סדרידין במשפט חוזר) והמבקש לא הצביע כי האיחור נגרם "שלא באשמתו או ברשלנותו"כאמור בתקנה 4(ב), אלא שגם לגופו של עניין אין בבקשה ממש. בעת הסכמתו לעיסקתהטיעון היו כל העובדות הרלבנטיות בידיעת המבקש, והעובדה שעל יסוד יעוץ משפטיומטעמים טקטיים החליט להודות בעובדות נשוא כתב האישום המתוקן, משמיטה את הקרקעמתחת לבקשה.
(בפני: המשנה לנשיא ש. לוין. עוה"ד ר. כספי ונ. תל צור למבקש, היועץ המשפטילממשלה בן יאיר למשיבה. 5.12.95).
רע"א 4138/95 - פרמה סל בע"מ ואח' נגד כלל רשתות קמעונאות בע"מ ואח'
*הצדדים הנכונים בבקשת בעל מניות למנוע הקצאת מניות חדשות ע"י החברה. *בקשת סעד זמני בעניין הקצאת מניות בחברה(הבקשה נדחתה).
א. חברת כלל פרם בע"מ (להלן: החברה המשותפת) היא בבעלות משותפת של המבקשתוהמשיבה. המבקשים ביקשו לעצור הנפקת מניות נוספות בחברה המשותפת כאשר החברההמשותפת לא היתה צד להליכים ולא צד בבקשה דנא. ביהמ"ש המחוזי קבע כי החברההמשותפת היתה זקוקה לתזרים מזומנים וכי לא היו דרכים אחרות להשגת התזרים ולכןפעלו לכאורה המשיבים והחברה המשותפת בתום לב כאשר בחרו לדון בהקצאת המניותלבעלי המניות בחברה. לפיכך דחה את הבקשה לסעד זמני של מניעת הנפקת המניות.הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
ב. קביעותיו של השופט בעניין תזרים הכספים הן קביעות עובדתיות שאין להתערבבהן. למבקשים שמורה במשך שנה מאז ההקצאה הזכות לממש את זכותם להקצאה והמשיביםהסכימו שלא למנות דירקטור נוסף מכח המניות שיוקצו להם, גם אם יהיו זכאים לכך.באלו יש כדי לשלול מהמבקשים יסוד לטענה בדבר פגיעה אפשרית בהם ובכך יש כדילהשליך על אי היענות לבקשה לסעד זמני. בבקשה לסעד זמני לביהמ"ש שיקול דעת רחבונעשה בו שימוש נאות הן מהבחינה העובדתית והן מבחינת יישום ההלכה המשפטית בדבראי התערבות ביהמ"ש בהחלטות דירקטוריות של חברה, כל עוד נחה דעתו שההחלטות לאנעשו בחוסר תום לב.
ג. בצדק העיר ביהמ"ש כי הצעד הנכון להליך לא היה בפניו, באשר הבקשה היתהצריכה להיות מכוונת למתן צו נגד החברה המשותפת או לדירקטוריון שלה, ולא נגדהחברות שמינו את הדירקטורים בחברה המשותפת. עם זאת, לא הוכרעה הבקשה על סמך איהימצאותו של צד הדרוש או צד נכון לבקשה.
(בפני: השופטת שטרסברג-כהן. עו"ד ג. ספרן למבקשים, עוה"ד א. דוידי וד. טללמשיבות. 29.11.95).
בש"פ 7635/95 - חלד שלאלדה נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (גניבת רכב)(ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
א. העורר הואשם בגניבת כלי רכב, התפרצות לרכב, חבלה במזיד ברכב ושהייה בישראלשלא כדין. העבירות מתייחסות לגניבת מספר כלי רכב בשעת לילה באוקטובר. כדי לאפשראת הגניבה ביצע העורר את פעולות החבלה בכלי הרכב. הוא פעל עם אחרים, שאחד מהםהואשם יחד איתו והאחר לא נתפס. העורר הוא תושב חברון והוא שהה בישראל שלא כדיןבעת שבוצעו העבירות המיוחסות לו. ביהמ"ש המחוזי הורה על מעצר העורר עד תוםההליכים ועררו נדחה.
ב. הסניגור ציין כי אין לעורר עבר פלילי וכי אין ללמוד מריבוי העבירות שלגניבת כלי רכב על מסוכנותו של המבקש לציבור. לעומת זאת הדגיש התובע שאין מדוברבמעשה אחד אלא במספר מעשים, כאשר הנסיבות מצביעות על השתייכות לקבוצה ושיטתיות.מאלה יש להסיק כי העורר מסוכן לציבור ושחרורו יעמיד בסכנה את רווחתו של ציבורבעלי הרכב. טעם נוסף לאי שחרור בתנאים היא סכנת המלטותו של המבקש מהדין שכן הואמתגורר בחברון ובעקבות המצב הפוליטי אין אפשרות של פיקוח יעיל ואפקטיבי להבטחתמילוי תנאי מעצר הבית או מילוי תנאי שחרור אחרים. לכך מתווספת העובדה שהמבקששהה בישראל שלא כדין ועבר עבירה לפי חוק הכניסה לישראל וניצל שהותו זו כדי לבצעעבירות חמורות בעבירה שהיא מכת מדינה.
ג. לאחרונה יצאו הלכות לא מעטות בעניין מעצר עד תום ההליכים של מי שהואשםבעבירות של גניבת כלי רכב. המקרה דנן נכנס למסגרת של מקרים בהם קיימותאינדקציות ברורות למסוכנותו של הנאשם הספציפי העומד לדין. מדובר בכניסה לישראלשלא כדין, ביצוע גניבות של מספר כלי רכב בשיטתיות, בזה אחר זה, עם עברייניםנוספים, תוך הפעלת שיטה של התפרצות לכלי הרכב, השחתת ושבירת אביזרים כדי להקלולאפשר את גניבתו. כל אלה מצביעים על מעשים המבוצעים על ידי מי שמהווה סיכון שלממש לציבור. כמו כן נכונה הטענה בדבר אי האפקטיביות של תנאים המוטלים כאשרהמעצר מומר בשחרור בתנאים. קיים חשש של ממש שעבריינים שמקום מושבם בשטחים לאיוכלו להיות מובאים לדין ולהישפט על עבירות שביצעו בישראל תוך שהות בלתי חוקיתבישראל. המדיניות המשפטית הראוייה דורשת מעצרם הן להבטחת שלום הציבור מפניהם,הן להבטחת אפשרות הבאתם לדין, והן למען יראו אחרים וייראו.
(בפני: השופטת שטרסברג-כהן. עו"ד ש. הלברשטט לעורר, עו"ד א. פטר למשיבה.13.12.95).
בש"פ 7538/95 - יוסף קראגה נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (סמים)(ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
א. העורר הואשם בעבירה של סחר בסמים כשהעדות המרכזית והיחידה נגדו היא שלסוכנת משטרתית שנשלחה אליו כדי לרכוש סם, כשעליה מכשיר הקלטה. הסוכנת מסרההודעה מפורטת ותיארה את פרטי העסקה בה רכשה מהעורר כגרם אחד הרואין תמורת 200ש"ח. העורר הכחיש שנערכה עיסקה כזו. הסניגור טען כי דברי הסוכנת אינם הגיונייםואינם על פניהם דברי אמת. ביהמ"ש קבע כי בקלטת שהפעילה הסוכנת ושחלק מהשיחה לאנקלט בה, אין כדי לשלול את דברי הסוכנת. לדעת ביהמ"ש המחוזי קיימות ראיותלכאורה נגד העורר ולפיכך הורה על מעצרו עד תום ההליכים. הערר נדחה.
ב. לעניין קיום ראיות לכאורה נגד הנאשם, אין ביהמ"ש בודק בשלב זה את אמיתותדברי העדים, אלא אם יש בחומר שלפניו, אם יתקבל כאמין, ראיה לכאורה נגד הנאשם.בענייננו, אין מקום לקבוע בשלב זה שעדותה של הסוכנת מופרכת על פניה. זו הודעהמפורטת וסדורה שיש בה כדי לסבך את העורר בעיסקת מכירת הסם לסוכנת. ביהמ"ש מצאגם חיזוק לדברי הסוכנת באמירות שונות שבתמליל ועל כן צדק כי יש ראיות לכאורההמעמידות עילת מעצר נגד העורר.
ג. עבירת סחר בסמים היא מן העבירות המנויות בסעיף 21(א)(2) לחוק סדר הדיןהפלילי. גם לדעת אלה הגורסים שחומרת עבירות אלה אינה מעמידה, כשלעצמה, עילתמעצר, הרי שבהצטרפה למסוכנותו של הנאשם, מעמידה חומרת העבירות עילה כזו. לעוררעבר פלילי עשיר בעבירות סמים, תקיפה, התפרצות, שוד מזויין, סחיטה באיומים,וגניבה. כך שקיימת עילת מעצר נגד העורר. ברם, גם כך על השופט לבדוק אם יש מקוםלחלופת מעצר ובענייננו התשובה היא שלילית. כאמור לעורר הרשעות קודמות מרובות,
ובהתחשב בסביבה בה חי העורר, שהיא - לפי הנטען - מרכז פעילות סחר בסמים, איןחלופת מעצר יכולה להשיג את תכלית המעצר. זאת בהתחשב באמצעי הקשר עם אחריםהעומדים לרשות אדם הנמצא מחוץ לבית המעצר.
(בפני: השופטת שטרסברג-כהן. עו"ד משה מרוז לעורר, עו"ד גב' אורלי מור-אללמשיבה. 12.12.95).
בש"א 4966/95 - פלוני נגד היועץ המשפטי לממשלה
*בקשה להארכת מועד בערעור על צו אימוץ(בקשה להארכת מועד - הבקשה נדחתה).
א. ביום 13.9.94 הכריז ביהמ"ש המחוזי על בנותיו של המבקש כבנות אימוץ. ביום4.8.95 הוגשה בקשה להארכת מועד להגיש ערעור על פסה"ד הנ"ל. בבקשה נאמר כי כברבתאריך 28.10.94 נשלחה למזכירות ביהמ"ש הודעת ערעור והמבקש סבר כי ערעורו קובללרישום. רק בתאריך 17.5.95 פנה ב"כ המבקש לביהמ"ש ונודע לו כי לא נפתח כלל תיקערעור. ב"כ המבקש הופנה להליך של הגשת בקשה להארכת מועד וזו הוגשה רק ביום4.8.95. היועץ המשפטי התנגד לבקשה מן הטעם ששתי הקטינות כבר אומצו כחוק ביום4.7.95. בהודעת הערעור לביהמ"ש העליון תוקף המבקש את החלטת האימוץ ואילו בבקשהלהארכת מועד הבהיר כי מטרת הערעור היא רק למנוע ניתוק בינו לבין בנותיו וכי הואמעוניין באימוץ פתוח. הבקשה נדחתה.
ב. פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי סוקר מערכת משפחתית פגומה שלתוכה נולדו שתי הבנות.ביהמ"ש עסק בשאלה אם להמליץ על אימוץ פתוח או מוחלט והגיע למסקנה שלפי החוותהדעת הפסיכולוגיות עשוי אימוץ פתוח להזיק לילדות. הבקשה הנדונה היא בקשה להארכתמועד כאשר חלפו למעלה מ-15 חדשים מאז ניתן פסה"ד ושנתיים מאז שנותק הקשר ביןהמבקש לבנות. בשלב זה נסתם הגולל על אפשרותו של המבקש לפתוח את שאלת האימוץלדיון מחדש. מי שמבקש הארכת מועד צריך להצביע על "טעם מיוחד", והטענה כי הודעתהערעור שוגרה במועד למזכירות ביהמ"ש אינה מהווה "טעם מיוחד" כנדרש.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. עו"ד צבי הרניב למבקש, עוה"ד גב' עשירה ראובני וגב'שרון מן אוריין למשיב. 12.12.95).
ע.א. 1233/94 - ד"ר דבורה כהן נגד היועץ המשפטי לממשלה
*מינוי אפוטרופוס לקשישה שלא תפזר את רכושה. *השלכת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, על הנושא(מחוזי ת"א - מ.א. 6467/93 - הערעור נתקבל).
א. המערערת היא ילידת 1907, אם לבן יליד 1931 המוגבל בשכלו ובתיפקודו. היאעבדה כרופאה ויצאה לגימלאות בשנת 1986. מזה כ-8 שנים היא מתגוררת עם בנה בביתאבות. בשנת 1990 עלתה מרוסיה גב' גלינה אפשטיין יחד עם משפחתה והיא מתגוררתבקרבת בית האבות. הבן מצא בביתה של גלינה בית חם להתארח בו ונוצרו קשרים הדוקיםבינו והמערערת לבין גלינה. נרקמה אצל המערערת תכנית לקנות דירה משותפת לה ולבנהולמשפחת גלינה ולעבור ולהתגורר יחד. במאי 1993 פנתה המערערת לעו"ד הוס ולפיבקשתה ערך הוא מסמך שלפיו נתנה המערערת לגלינה 70,000 ש"ח במתנה וכן נתנה להיפוי כח לטפל בענייניה. האופטרופוס הכללי פנה לבית המשפט וביקש למנות אפוטרופוסעל רכושה של המערערת. ביהמ"ש המחוזי מינה את הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופוסלמערערת והוציא צו מניעה נגד גלינה, שלא לפעול על פי יפוה"כ שקיבלה מהמערערתוכן הסמיך את האפוטרופוס לנקוט בהליכים כדי לקבל מגלינה החזר הכספים שקיבלה.המערערת התנגדה למינוי האפוטרופוס, בטענה שהיא מסוגלת לדאוג בעצמה לענייניה.הערעור נתקבל והתיק הוחזר לביהמ"ש המחוזי להמשך הדיון.
ב. אין ספק שזכותה ואולי אף חובתה של החברה לדאוג לרווחת קשישיה, ולעיתיםראוי להגן על הקשישים מפני אנשים חסרי מצפון שלא ינצלום, שלא ישפיעו עליהם
השפעה בלתי הוגנת ויותירו את הקשישים בערוב ימיהם מחוסרי כל. עם זאת, חזקה היאשאדם בוגר יכול לדאוג לענייניו. אחד הכלים להגן על הקשיש שאינו מסוגל לכלכל אתענייניו הוא שימוש בסמכות ביהמ"ש למנות אפוטרופוס על רכושו. בהפעלת הסמכות ישלצאת מנקודת מוצא נורמטיבית, שהיא, זכות היסוד של כל אדם להגנה על כבודו,פרטיותו, קניינו ועל האוטונומיה האישית שלו. זכויות אלה מעוגנות כיום בחוקיסוד: כבוד האדם וחירותו. מעמדו החוקתי העל חוקי של חוק היסוד ועליונותוהנורמטיבית, הודגשו והובהרו לאחרונה בשורת פסקי דין של ביהמ"ש העליון, שהדגישאת ההשלכות הפרשניות של חוק היסוד ואת השפעתו על פרשנותם של חוקים קיימים.
ג. המערערת מתמצאת היטב בזמן, במקום ובמתרחש עימה ומצבה הנפשי תקין והיאאחראית למעשיה. לדעה זו היו שותפים שלושת הרופאים שמסרו חוות דעת. מסמך המתנהלגלינה וייפוי הכח שניתן לה, נערכו ע"י עו"ד שאליו פנתה המערערת וביקשה לערוךאותם. אכן, פעולות אלה מעוררות סימני שאלה שמא הפעילה גלינה השפעה בלתי הוגנתעל המערערת, ושמא תחלק המערערת את רכושה, תיוותר בחוסר כל ותפגע במשאביםהצריכים לעמוד לרשות הבן. אלא שלא די בחשש בלבד כדי להכריע בעניין ללא תשתיתעובדתית איתנה. הרופאים לא העידו בפני ביהמ"ש, עוה"ד שערך את הסכם המתנה ואתיפוי הכח לטובת גלינה לא העיד, גלינה לא היתה צד להליך ולא זומנה להעיד, ולשופטלא היתה אפשרות להתרשם ממנה ולבדוק שמא כוונותיה טהורות ואין פסול במעשיםשנעשו. לא הוברר כיצד מובטח עתידו של הבן ככל שהדבר נוגע לחובותיה של האםכלפיו. בכל הנסיבות יש להחזיר את התיק לביהמ"ש המחוזי כדי שיתן דעתו לכלהנושאים הנ"ל ויתן פס"ד חדש. פסה"ד ניתן מפי השופטת שטרסברג-כהן והוסיף השופטגולדברג הערה קצרה כי היה מגיע לאותה תוצאה אף מבלי להתייחס לחוק יסוד: כבודהאדם וחרותו.
(בפני השופטים: גולדברג, זמיר, גב' שטרסברג-כהן. החלטה - השופטת שטרסברג-כהן. עו"ד יצחק הוס למערערת, עו"ד משה גולן למשיב. 17.12.95).
בש"פ 7606/95 - יאיר יפרח נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (סמים-הרואין) (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
העורר נצפה ע"י אנשי משטרה כשהואמשתתף בעשיית עיסקה של מכירת 100 גרם הירואין תמורת 19,000 ש"ח. תפקידו בעיסקההצטמצם להסעת סוחר הסמים, אך משהתבקש ע"י המשטרה לעצור את המכונית נמלט ונעצררק אחרי מרדף. בחקירתו סיפר תחילה סיפור בדים, ואחר כך בחר בזכות השתיקה. העוררהואשם בעבירות של החזקה וסחר בסמים, אי ציות לשוטר, אי ציות לתמרור, נהיגהבקלות ראש ונהיגה ללא רשיון נהיגה וביהמ"ש המחוזי הורה לעצרו עד תום ההליכים.הערר נדחה.
עיקר טענת העורר היא כי חומר הראיות מעורר מתוכו ספק סביר. אולם, משבחרהעורר בזכות השתיקה הוא לא העלה גירסה חלופית לגירסת התביעה, והספקות שעליהםמצביע הסניגור לעניין הראיות מבוססים על הגירסה שמעלה הסניגור. באין גירסה מצדהעורר יש בראיות לכאורה, אם לא יחלשו או יסתרו במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמתהעורר מעבר לספק סביר. אשר לטענה כי גילו הצעיר ועברו הנקי של העורר מצדיקיםקביעה של חלופת מעצר - העבירות שהעורר היה מעורב בהן, לרבות התנהגותו הפרועהבמרדף, מוכיחות שאם ישוחרר ממעצרו עלול הוא לסכן את שלום הציבור.
(בפני: השופטת דורנר. עו"ד אייל שומרוני כהן לעורר, עו"ד אורי כרמל למשיבה.15.12.95).
בש"א 7464+7465/95 - הרשות לניירות ערך וחברת השקעות דיסקונט בע"מ נגד ישקרבע"מ ואח'
*הארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור (בקשה להארכת מועד להגשת בקשת לרשות ערעור - הבקשה נתקבלה).
עניינן שלהבקשות הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע לכך,כדי שתהיה אפשרות למבקשות להגיש בקשה לרשות ערעור לאחר הליך אחר המתנהל בביהמ"שהמחוזי, ואשר אם יזכו בו המבקשות תתייתר הבקשה דנא לרשות ערעור לביהמ"ש העליון.הבקשה נתקבלה.
המשיבות טוענות כי בידי המבקשות לבחור באחת משתי הדרכים העומדות לפניהם,להגיש בקשה לרשות ערעור או לפנות לביהמ"ש המחוזי, ואין לתת להן יתרון דיוני בכךשיוארך להן המועד. ברם, המבקשות ממילא הגישו את התובענה שלהן לביהמ"ש המחוזיבדיון האחר, וגם אם תדחה כאן הבקשה להארכת מועד תוגש בקשה לרשות ערעור, כךשהמבקשות ממילא לא יצטרכו לבחור בין אחת משתי הדרכים הדיוניות. כיוון שהגישו אתבקשתן להארכת מועד בתוך המועד ומכיוון שאם יוארך המועד אפשר שיחסך הליך דיוני,יש מקום להאריך את המועד.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. עוה"ד גב' יעל ורבה-זלינגר ועודד שחם למבקשות,עוה"ד דוד לשם וגב' חגית בלייברג למשיבים. 5.12.95).
בג"צ 5407/95 - ישי בנימיני ואח' נגד שר החינוך
*סירוב לקבל ילדים לבית ספר בנימוק שהאב פנה לשלטונות ויש לו "דין מוסר" (העתירה נקבלה).
פניית העותר הראשון, אביהם של העותרים 3 ו-4 שהם קטינים(להלן: העותרים), ל"שלטונות" היתה שיקול מרכזי או, לפחות, שיקול בעל משקל רב,בהחלטתם של המשיבים השלישי והרביעי (מנהל תלמוד תורת תפרח וביה"ס "הדסים" תפרח)שלא לקבל למוסדות החינוך שלהם את העותרים. שיקול זה פסול הוא. זכותו של אדםבישראל לפנות לרשויות המדינה באם הוא סבור שנפגעו זכויותיו, מבלי שעצם פנייתותביא לנידויו והטבעת "דין מוסר" בו. לפיכך הוחלט שעל המשיבים הראשון והשני, שרהחינוך ועירית אופקים, להפעיל סמכויותיהם בתוך 30 יום לפי דיני החינוך, כדילמצוא פתרון ראוי לעותרים על בסיס האמור בפסק דין זה.
(בפני השופטים: הנשיא ברק, בך, מצא. החלטה - הנשיא ברק. עוה"ד יהודה בן דורודן יקיר לעותרים, עוה"ד גב' יוכי גנסין, מאיר לחן ורפאל שטוב למשיבים.3.12.95).
בש"פ 7445/95 - מדינת ישראל נגד מרק ליטבק
*הארכת מעצר מעבר לשנה (שוד) (בקשה להארכת מעצר מעבר לשנה לפי סעיף 54 - הבקשה נתקבלה).
המשיב הואשםבעבירות הכוללות שוד מזויין וביהמ"ש הורה בשעתו על מעצרו עד תום ההליכים. עםתום השנה למעצרו מבקשת המדינה הארכת המעצר בשלושה חודשים והבקשה נתקבלה "לא בלילבטים". השיקולים אשר במשקלם המצטבר גברו על ההיסוסים בנדון, נעוצים בסוגהעבירות שבהן מדובר הכוללות כאמור שוד מזויין, בעובדה שהמשיב נדון בעבר ל-6שנות מאסר בשל שוד מזויין ובקשר לעבירה זו הוא משוחרר ברשיון, וכן שפרשת התביעההסתיימה וסיום המשפט נראה באופק הלא רחוק. גם הסיבות שבעטיין נדחו מספר ישיבותשל ביהמ"ש היו שלא באשמת התביעה ולא בשל אילוצים שקשורים במערכת השיפוטית.לפיכך הוחלט להאריך את המעצר בעוד שלושה חודשים.
(בפני: השופט בך. עו"ד גב' אורלי מור-אל למבקשת, עו"ד זאב גורדון למשיב.6.12.95).
ע.א. 2357/94 - אידה בוקסבוים נגד האפוטרופוס הכללי
*מידת ההוכחה כי למנוחה לא נותרו בחיים אחים או אחיות (הערעור נתקבל).
על פני הדברים עולה מחומר הראיות, כאשר מתווסף אליו נסיוןהחיים, שאכן אינם קיימים, ומכל מקום לא נותרו בחיים, אחים או אחיות של המנוחה.עם זאת, חסר בתיק מידע בסיסי בדבר משפחת המנוחה, ואפילו ארץ המוצא של אותהמשפחה לא צויינה. פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי קצר ולקוני ואינו מאפשר לבחון אתדרך הסקת המסקנות של ביהמ"ש. לפיכך יש לקבל את הערעור במובן זה שהתיק יוחזרלביהמ"ש המחוזי כדי שיתן פסק דין מנומק לאחר שיאופשר לשני הצדדים להגיש ראיותנוספות בדבר משפחתה של המנוחה.
(בפני השופטים: בך, חשין, גב' דורנר. עו"ד איתן אורנשטיין למערערת, עו"דיוסף זילביגר למשיב. 12.12.95).
ע.פ. 6200+6434/95 - אדיב חומוס וראפת מחמד נגד מדינת ישראל
*מידת העונש (רכישת רכב גנוב) (ערעור וערעור נגדי על מידת העונש - ערעורה של המדינה נתקבל והעונש הוחמר).
המערערים הורשעו בשתי עבירות של רכישת רכב ביודעם שהוא גנוב ופירוקו לחלקיםבמטרה למכרם. הם נדונו למאסר בפועל של 6 חודשים בניכוי תקופת המעצר ומאסר עלתנאי של שנה. המערערים ערערו על חומרת העונש ושמו את הדגש על הבקשה כי יותר להםלרצות את המאסר בעבודת שירות ומאידך ערערה המדינה על קולת העונש והדגישה כיהעונשים שנגזרו מחטיאים את מטרת הענישה ואין בהם כדי להוות הרתעה נאותהלעבריינים מהסוג הנדון. ערעורה של המדינה נתקבל.
העבירות של גניבת רכב הפכו לתופעה שכיחה ומדאיגה. בשנה האחרונה בלבד מספרהגניבות מגיע לכדי 30,000 בקירוב. עבירות מהסוג הזה יכולות להתבצע רק כאשרגונבי הרכב בפועל יודעים, כי יעלה בידם לממש את פירות מעשיהם על ידי מכירת הרכבהגנוב לאלה העוסקים בפירוקו או במכירת חלקיו. העונשים שהוטלו על הנאשמים אינםהולמים סוג זה של עבריינות ויש להעמיד את עונשם על שנה וחצי מאסר בפועל ושנהמאסר על תנאי.
(בפני השופטים: בך, גולדברג, קדמי. עו"ד איברהים אבו-עטא למערערים, עו"ד גב'אילתה זיסקינד למשיבה. 5.12.95).
בש"א 6312/95 - מסדה ויצחק שביט נגד עירית באר שבע ואח'
*בקשת אחד המשיבים לתקן פס"ד ולפסוק לו הוצאות בערעור (בקשה לפסיקת הוצאות של המשיב השלישי - הבקשה נדחתה).
ביום 7.11.95 הוחלטלדחות בקשה שהגישו המבקשים לעכב ביצוע של החלטת ביהמ"ש המחוזי בדבר מכירתקולנוע עד להכרעה בערעור. עם דחיית הבקשה חוייבו המבקשים לשלם למשיבה הראשונה,עירית באר שבע, והמשיב השני, עו"ד גרטנר, הוצאות של 5,000 ש"ח. כ-10 ימים לאחרמכן נתקבלה בביהמ"ש בקשה מאת הכונס הרשמי, המשיב השלישי, לפסוק הוצאות גםלטובתו. הטעם לכך הוא שהכונס הרשמי נתבקש ע"י ביהמ"ש העליון להגיב על בקשתהמבקשים לעכב את ביצוע פסה"ד והוא הגיש את תגובתו כמבוקש ביום 25.10.95. דאעקא, שתגובת הכונס הרשמי התקבלה במזכירות ביהמ"ש ביום 26.10.95 ולא הוכנסה לתיקהבקשה שהובא לדיון בפני השופט. מטעם זה לא התייחס השופט לתגובת הכונס ולא פסקלו הוצאות. עתה מבקש הכונס לפסוק הוצאות גם לטובתו. הבקשה נדחתה.
ספק אם ניתן להגדיר את התקלה כטעות סופר הניתנת לתיקון לפי סעיף 81 לחוק בתיהמשפט. מכל מקום, אף אם ניתן לתקן את התקלה, עניין הוא לשיקול דעת ביהמ"ש. איןזה דבר של מה בכך לפתוח החלטה שניתנה כדי לפגוע בזכות של צד מן הצדדים או להטילעליו חובה מעבר למה שנקבע בהחלטה. צריך נסיבות מיוחדות כדי להניע את ביהמ"שלפגוע בסופיות ההחלטה ובמצב המשפטי של צד להתדיינות. יש נסיבות שבהן ראוי לעשות
זאת כדי למנוע עוול מן הצד השני, אך במקרה זה אין הצדקה לתקן את ההחלטה שניתנהגם אם הדבר אפשרי.
(בפני: השופט זמיר. 30.11.95).
בש"א 5199/95 - נעמה לוי ואח' נגד יוסף לוי
*בקשה לפטור מאגרה והפקדת ערבון (בקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת ערבון - הבקשה נדחתה).
אין הצדקה במקרה זהליתן פטור מתשלום אגרה. המבקשת משתכרת כ-4,000 ש"ח לחודש וכן מקבלת קיצבת ביטוחלאומי של 1,000 ש"ח ומזונות מן המשיב של כ-1,200 ש"ח. המבקשת אכן מכלכלת ארבעהילדים, אך ברשותה גם חלק בתמורה שהתקבלה ממכירת דירה משותפת המסתכם בסכום שלכ-50,000 דולר. כמו כן למבקשת מכונית שהעמיד לרשותה אחיה, ועלות החזקת המכוניתוההוצאות בגין דלק נופלות בוודאי על שיכמה. בנסיבות אלה אין מדובר במי שהוא חסראונים מן הבחינה הכלכלית ואין לפטור אותה מתשלום אגרה. אשר לערבון - בעלי הדיןהסכימו כי במקרה של דחיית הערעור וחיוב בהוצאות יקוזזו אלה מסכום המזונות שחייבבו המשיב.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. עו"ד יהודה ריסקין למבקשות, עו"ד גב' מיכל אופירלמשיב. 29.11.95).
בש"פ 6938/95 - אולג בריק נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (התעללות וגרימת חבלה לתינוק) (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
העורר הואשם בהתעללות ובגרימתחבלה בכוונה מחמירה לתינוק בן שנה, ילדה של חברתו של העורר, עימה גר העוררבדירה בפתח תקוה. על פי חוו"ד רפואיות נגרמו לתינוק חבלות מחרידות, שברים שוניםבגפיים, שברים רבים בגולגולת ודימום בעיניים שהביא לעיוורונו הזמני של הילד.ביהמ"ש המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים והערר נדחה.
הסניגור טוען כי לא העורר הוא שתקף את התינוק וגרם לפציעתו וכי יש להניח שאםהילד, שגרמה לילד לחבלות רציניות לפני כן, היא אחראית גם לחבלות אלה. ברם,קיימות ראיות לכאורה מספיקות נגד העורר לביסוס האישומים האמורים. העורר שההבדירה לבדו עם הקטין בבוקר האירוע, לפני שהילד אושפז במצב בו היה כפסע בינוובין מותו. מהות החבלות והעובדה שהעורר מודה שזרק את התינוק באותו בוקר, במסגרתמשחק כביכול, לאויר, ושהילד נפל, כל אלה, יחד עם הודעות בני המשפחה כי הילדנראה במצב תקין בשעות הבוקר, מהוות ראיות נסיבתיות המצביעות לכאורה על אשמתהעורר, לפחות כשותף למעשים הנדונים. בהתחשב במהות העבירות ונסיבות ביצוען, צדקביהמ"ש שאין להורות על חלופה למעצר בפועל.
(בפני: השופט בך. עוה"ד אדי אבינועם וששי גז לעורר, עו"ד אורי כרמל למשיבה.19.11.95).
ע.א. 3154/95 - רו"ח אריה כהן נגד יורם גיל ואח'
*הגדלת סכום הערבון שנקבע ע"י מזכיר ביהמ"ש העליון (בקשה להעלאת סכום הערובה - הבקשה נדחתה).
המשיבים הגישו ערעור על פסק דינושל ביהמ"ש המחוזי ומזכיר ביהמ"ש העליון קבע את גובה הערבון בסכום של 30,000ש"ח. המבקש מבקש לקבוע ערבון של מליון ש"ח בנימוק שסכום הערעור מוערך בסך של122.5 מליון ש"ח, קיים חשש כבד שהמבקש לא יוכל לגבות את ההוצאות שייפסקו אםייפסקו, שכן המשיב מתגורר בשוויץ והוכרז כפושט רגל. כמו כן, המשיבים לא שילמועד עתה סכומי הוצאות שנפסקו נגדם בהליכים שונים וסכום ההוצאות שנפסק בפסה"דנשוא הערעור הוא 75 אלף ש"ח. הבקשה נדחתה.
מדובר בערעור שהיקפו הענייני אכן גדול, אך אין לומר שהתיק מורכב וסבוךבמיוחד מן הבחינה העובדתית והמשפטית. פסה"ד נשוא הערעור כולל 16 עמודים וגםפרוטוקול הדיון וחומר הראיות אינו ארוך באופן יוצא דופן. ביהמ"ש המחוזי פסקהוצאות בסכום של 75,000 ש"ח בלבד. אכן, המשיבים לא פרעו סכומי הוצאות שנפסקונגדם בהליכים קודמים, אך אין זה נימוק לקבוע ערבון בסכום גבוה במיוחד. העובדהשהמערער לא שילם סכומי הוצאות שנפסקו נגדו בעבר, יכולה לבוא בחשבון השיקוליםכשמוגשת בקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון, אך אין אפשרות בדין לקבוע את סכוםהערבון בשים לב לחיובים כספיים אחרים של המערער שלא נפרעו. אין גם מקום לשקולבשלב קביעת סכום הערבון את סיכויי הערעור להתקבל.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. עו"ד יצחק מרציאנו למערער, עו"ד עדלי חומסקילמשיבים. 13.11.95).
בש"פ 7300/95 - יהודה בנימין נגד מדינת ישראל
*שינוי תנאי שחרור בערובה בעבירה של רכישת סמים לצריכה עצמית (ערר על תנאי שחרור בערובה - הערר נתקבל).
העורר הואשם ברכישת קוקאין בכמותשל 0.105 גרם לשימוש עצמי וכן בעבירות של תקיפת שוטר ועבירות אחרות שביצע תוךנסיונו להתחמק מהמשטרה. התביעה עתרה למעצרו של העורר עד תום ההליכים וביהמ"שהמחוזי החליט לשחררו בערובה ובתנאי שיתגורר במקום שהוא צפונה לנתניה או דרומיתלאשדוד ולא יהיה רשאי לצאת מפתח הדירה בה יתגורר. בקשת העורר היא לשנות את תנאיהשחרור בערובה כדי שיוכל להתגורר בביתו בת"א ויוכל ללכת למקום עבודתו וחזרהכשהוא מלווה ע"י אחיו אשר יבטיח גם שיימצא במקום העבודה בלבד. הערר נתקבל.
העבירה של רכישת הסם לצריכה עצמית אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים ואילוהעבירות האחרות אשר בעת שנעברו סיכנו חיי שוטר מהוות עילה למעצר אך קיימת חלופתמעצר. בכך צדק ביהמ"ש המחוזי. אולם, בעניין תנאי חלופת המעצר ניתן בנסיבותהמיוחדות של המקרה לאפשר לעורר להתגורר בביתו בתל אביב וללכת למקום עבודתובחנות הפיצוחים של אחיו במשך שעות היום ובלבד שיימצא שם תחת השגחה.
(בפני: השופט אור. עו"ד דוד יפתח לעורר, עו"ד גב' אורלי מור-אל למשיבה.27.11.95).
בש"פ 7299/95 - מדינת ישראל נגד חאלד עודה בן עודה
*שחרור בערובה (שוד וגניבת רכב) (ערר על שחרור בערובה - הערר נתקבל).
המשיב הואשם, יחד עם אחר, בשוד בנסיבותמחמירות, גניבת רכב, איומים ושימוש ברכב ללא רשות. קיימות ראיות לכאורה בעלותמשקל לביסוס האישומים נגד המשיב אך ביהמ"ש המחוזי סרב לעצרו עד תום ההליכים.השופט סבר כי במסגרת החובה לבדוק בכל מקרה חלופות אפשריות למעצר בפועל, רצוילנסות את הדרך של שחרור המשיב בערובה, תוך הטלת תנאים הכוללים איסור יציאתהמשיב מבית מגוריו של אביו. הערר נתקבל.
במקרה דנן אינה קיימת חלופה נאותה למעצר בפועל והדאגה לטובת הציבור ושלומוחייבת להוות כאן שיקול דומיננטי. העבירות המיוחסות למשיב חמורות ומעשים מסוג זהמסכנים את שלום הציבור; הראיות נגד המשיב הן לכאורה משכנעות ביותר; למשיבהרשעות קודמות מכבידות מאוד בעבירות נגד הרכוש, אלימות וסמים; המשיב מכורלסמים; בנסיבות המקרה ספק אם אפשר לסמוך על כך כי משפחת המשיב תוכל לשמור עלהמשיב ביעילות ולהבטיח שישהה בבית בלבד; תלויים ועומדים נגד המשיב שלשה מאסריםעל תנאי שהם בני הפעלה אם יורשע המשיב בעבירות נשוא תיק זה.
(בפני: השופט בך. עו"ד גב' שרון מן אוריין לעוררת, עו"ד מוחמד שיח אחמדלמשיב. 24.11.95).
בש"פ 7154/95 - אלי וענונו ואח' נגד מדינת ישראל
*עיון חוזר במעצר עד תום ההליכים (סחיטה וחבלה) (ערר על המשך מעצר - הערר נדחה).
העוררים הואשמו בשורה של מעשי עבירה חמוריםהכוללים סחיטה באיומים, סחיטה בכח, היזק בזדון, פציעה בנסיבות מחמירות והטרדתעדים. בשעתו הורה ביהמ"ש המחוזי לאפשר לעוררים להשתחרר בערובה אך עררה שלהתביעה נתקבל וביום 10.7.95 הורה השופט זמיר על מעצר העוררים עד סיום משפטם.כעבור זמן הגישו העוררים בקשה לעיון מחדש בהחלטת המעצר. ביהמ"ש המחוזי דחה אתהבקשה והערר על כך נדחה.
העוררים מואשמים ברשימה של מעשי עבירה חמורים ומכוערים. לאור עובדות המקרהאין לשלול את החשש כי שחרור העוררים עלול להיות כרוך בנסיון להפעיל לחץ על עדיהתביעה. לעוררים עבר פלילי מכביד מאוד הכולל הרשעות בעבירות חמורות הכרוכותבאלימות. השיקולים שהניעו את השופט זמיר לקבל את הערר בשעתו בעינם עומדים.נקבעו 7 מועדים לשמיעת המשפט עד סוף חודש מרץ 1996 ואם תסתיים שמיעת העדיםבימים האמורים, פירוש הדבר שהמשפט יסתיים תוך שנה מתחילת המעצר. בהתחשב בכל אלהגובר השיקול של ההגנה על שלום הציבור על פני השיקולים האחרים.
(בפני: השופט בך. עוה"ד ישראל קליין ויוסף זילברברג לעוררים, עו"ד גב' שרהרדין למשיבה. 24.11.95).
בש"פ 6937/95 - קדן דורון נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (שוד) (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נתקבל).
העורר וחשוד אחר הואשמו בעבירתשוד בצוותא, בכך שחטפו שקית כסף שהיתה בידו של מנהל מינימרקט. ביהמ"ש המחוזיהורה על מעצר העורר עד תום ההליכים בעוד שאת שותפו החליט לשחרר בתנאים שקבע.ביהמ"ש נימק את ההבחנה בין השניים בכך שלעורר שתי הרשעות קודמות - האחת, הוצאתרכב מרשות הצבא בעת היותו חייל; השניה, התפרצות לרכב וגניבת רדיו מתוכו. העוררטוען נגד ההפלייה האמורה והוחלט לקבל את עררו ולשחררו בתנאים מגבילים.
אין, כמובן, להתעלם מההבדל שבין השניים, אך השאלה היא אם הבדל זה מכריעבנסיבות המקרה, ואם לא יהיה בחלופת מעצר כדי להבטיח שהעורר לא יהווה סיכוןלציבור, גם אם לא יעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בסופו של דבר, בשקילת כלהנסיבות, המסקנה היא שיש להורות על שחרורו של העורר בתנאים, אשר יהא בהם תשובהלחשש שהעורר יעבור עבירות נוספות במהלך הדיון בעניינו. העבירות הקודמות שלהעורר אינן מצביעות על כך שמדובר בעבריין מועד, וניתן להניח ולקוות שחיובולהמצא כל שעות היממה בביתו ירתיעוהו מעבירות נוספות.
(בפני: השופט אור. עו"ד ששי גז לעורר, עו"ד אריה פטר למשיבה. 21.11.95).
ע.א. 3656/93 - פלוני נגד מדינת ישראל
*בקשת "סייען" לגורמי בטחון לקבל סיוע מהמדינה (הערעור נדחה).
המערער, יליד 1920, קיים במשך שנים רבות ובתקופות שונות,קשרים עם גורמי בטחון בישראל. תביעתו לפיצויים כגמול על שירותו לישוב היהודיולמדינה, פיצויים על הסבל שנגרם לו עקב הניתוק ממשפחתו והשתתפות בהוצאות הדיורבישראל לאחר שביתו בקלקיליה נשרף ע"י ערבים, נדחתה. לפי ממצאי ביהמ"ש המחוזיעמד המערער בקשר עם גורמי בטחון בשתי תקופות - בשנים 1950-1947, ולאחר מלחמתששת הימים. הקשר עמו נותק בשנת 1977. ביהמ"ש המחוזי דחה את גירסתו העובדתית שלהמערער כי הובטחו לו הבטחות שונות, וגם אילו היתה הבטחה הרי ניתנה ללא סמכות.ביהמ"ש קבע כי לא הוכח קשר חוזי בין המערער לבין המדינה וגם לא קמה חובת זהירותברשלנות לגבי אירועי 1984 ו-1988 שאז נשרף ביתו וניסו לתקוף אותו, שכן אירועיםאלה ארעו לאחר שהקשר בין המערער לבין המדינה כבר נותק. הערעור נדחה.
אכן, מוטלת על המדינה חובה כספית מוסרית לטובת המערער, ולעניין זה החליטההמדינה ללכת לקראת המערער לשלם לו לפנים משורת הדין מה שמקובל לשלם לסייענים.בנוסף להטבות שלהן זכה בעבר הובטחו גם השתתפות בהוצאות שכר דירה והשלמת קיצבהשהוא מקבל מביטוח הלאומי עד לסך 2,000 ש"ח לחודש לכל ימי חייו.
(בפני השופטים: ש. לוין, טל, גב' דורנר. החלטה - השופט לוין, הוסיף השופטטל. המערער לעצמו, עו"ד חובב ארצי למשיבה. 6.8.95).
בש"א 6282/95 - detimiL noitadnuoF emoclleW ehT ואח' נגד טבע תעשיותפרמצבטיות בע"מ ואח'
*צווי מניעה זמניים בתביעה על הפרת פטנטים (בקשה לצווי מניעה זמניים - הבקשה נדחתה).
המבקשות תבעו את המשיבות בטענהשהמשיבות הפרו במשך שנים שני פטנטים שעניינם יצור תרופה מסויימת. ביהמ"ש המחוזיפסק כי אכן הפרו המשיבות את הפטנטים. עם זאת סירב ביהמ"ש להאריך צו מניעה זמנישהוצא נגד המשיבות, מעבר לתקופת הפטנט. הוא קבע כי אין הוא מוסמך להאריך בדרךזאת את תקופת הפטנט כפי שנקבעה בחוק. התוצאה היתה כי צו המניעה הזמני פקע מידלאחר מתן פסה"ד. המבקשות הגישו ערעור המכוון בעיקרו נגד הסירוב להעניק להן סעדשל צו מניעה גם לאחר תקופת הפטנטים, ובשלב זה הן מבקשות צווי מניעה זמניים עדלמתן פסה"ד בערעור. הבקשה נדחתה.
מתן הסעד הזמני, כלומר צווי המניעה המבוקשים, שקול כנגד מתן הסעד הראשי, ולורק לפרק זמן מוגבל. אין זה מקובל להעניק סעד זמני השקול כנגד הסעד הראשי. כמוכן, הנזק שעלול להיגרם למבקשות בהיעדר צווי מניעה זמניים, אם לאחר מכן יזכובערעורן, ניתן יהיה, במידה רבה, לפיצוי בכסף. לפיכך יש לדחות את הבקשה למתןצווי מניעה זמניים, אך יש לקבוע את שמיעת הערעור למועד מוקדם.
(בפני: השופט זמיר. עו"ד ריצ'רד לוטי למבקשות, עוה"ד ארנן גבריאלי וצביאגמון למשיבות. 19.11.95).
בג"צ 3410/93 - הרצל קרן ואח' נגד השר לאיכות הסביבה ואח'
*הפתרון המוצע לבעיית השפכים בנחל פולג (העתירה נדחתה).
עתירת העותרים סבה על הטיפול בשפכים ובקולחים הגורמיםלזיהום של נחל פולג וחוף הרחצה החוף הירוק. העותרים דורשים שיוקמו מפעלי ניקוזוטיהור על פי תכנית שהומלצה על ידם בעתירתם, ומבקשים לדחות את ההצעה לפתרוןהבעיה כפי שהועלתה בהודעה מטעם המשיבים. העתירה נדחתה.
הגורמים המוסמכים העלו הצעות לפתרון הבעיה תוך שהם לוקחים בחשבון את כלהשיקולים הנוגעים לעניין, לרבות את השיקול הלאומי הנוגע לניצול מי השפכיםוהקולחים לתועלתם של איזורים בהם נדרשים מי השפכים לאחר טיהורם. ניתנת מלואתשומת הלב לפתרון הבעיה וקיימים תוכניות ותכנונים העונים על קובלנות העותריםאשר יש סיכוי שיבוצעו תוך זמן סביר. ככל שניתן ללמוד מהחומר שהובא בפני בג"צ,אין לומר כי יש לדחות את תכניות המשיבים ולהעדיף על פניהן דווקא את הצעתהעותרים. אכן, המבחן האמיתי של תכניות המשיבים יהיה בביצוען, כולל העמדת כלהתקציבים הנדרשים לכך, אך אין לשלול את רצינות התכניות ואת העובדה שאלה ימומשותוך תקופה סבירה. אם תוך שנה יוברר שהתכניות אינן ממומשות יוכלו העותרים לשובולעתור לבג"צ.
(בפני השופטים: אור, חשין, גב' שטרסברג-כהן. החלטה - השופט אור. עו"ד אלוןירדן לעותרים, עוה"ד גב' אסנת מנדל, ישראל נשבן, גב' רינת טוב-כהן, גב' אושרהפרוכטמן ובנימין חן למשיבים. 19.11.95).
ב ת ו כ ן
* ע.א. 3942/95 - הודעה טלפונית על שימוע פס"ד כ"הזמנה חוקית" לצורך מנין ─ המועדים לערעור .......................................226 ─* בש"פ 7048/95 - מעצר עד תום ההליכים (חבלה חמורה) .....................226 ─* בש"פ 3049/95 - דרכי הערר של רוכש רכב גנוב על החלטה במשפט פלילי להחזיר ─ את הרכב לבעלים. *"החלטה" או "פס"ד" לצורך קבלת רשות ערעור ........227 ─* ע.א. 1989/94 - הגדלת סכום הערבון שנקבע ע"י מזכיר ביהמ"ש העליון ......228 ─* רע"א 6920/94 - סמכות מקומית כאשר "מקום ביצוע ההתחייבות" נקבע בדין ─ המהותי ולא בהסכם בין הצדדים ..........................229 ─* מ"ח 6688/95 - בקשה למשפט חוזר בטענה של הודאה באשמה על יסוד יעוץ ─ משפטי הנובע מטעמים טקטיים ............................229 ─* רע"א 4138/95 - הצדדים הנכונים בבקשת בעל מניות למנוע הקצאת מניות חדשות ─ ע"י החברה. *בקשת סעד זמני בעניין הקצאת מניות בחברה ...230 ─* בש"פ 7635/95 - מעצר עד תום ההליכים (גניבת רכב) ......................230 ─* בש"פ 7538/95 - מעצר עד תום ההליכים (סמים) ...........................231 ─* בש"א 4966/95 - בקשה להארכת מועד בערעור על צו אימוץ ..................232 ─* ע.א. 1233/94 - מינוי אפוטרופוס לקשישה שלא תפזר את רכושה. *השלכת חוק ─ יסוד: כבוד האדם וחירותו, על הנושא ....................232 ─* בש"פ 7606/95 - מעצר עד תום ההליכים (סמים-הרואין) ....................233 ─* בש"א 7464+7465/95 - הארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור ................234 ─* בג"צ 5407/95 - סירוב לקבל ילדים לבית ספר בנימוק שהאב פנה לשלטונות ויש ─ לו "דין מוסר" ........................................234 ─* בש"פ 7445/95 - הארכת מעצר מעבר לשנה (שוד) ...........................234 ─* ע.א. 2357/94 - מידת ההוכחה כי למנוחה לא נותרו בחיים אחים או אחיות....235 ─* ע.פ. 6200+6434/95 - מידת העונש (רכישת רכב גנוב) ......................235 ─* בש"א 6312/95 - בקשת אחד המשיבים לתקן פס"ד ולפסוק לו הוצאות בערעור ...235 ─* בש"א 5199/95 - בקשה לפטור מאגרה והפקדת ערבון ........................236 ─* בש"פ 6938/95 - מעצר עד תום ההליכים (התעללות וגרימת חבלה לתינוק) .....236 ─* ע.א. 3154/95 - הגדלת סכום הערבון שנקבע ע"י מזכיר ביהמ"ש העליון ......236 ─* בש"פ 7300/95 - שינוי תנאי שחרור בערובה בעבירה של רכישת סמים לצריכה עצמית .......237 ─* בש"פ 7299/95 - שחרור בערובה (שוד וגניבת רכב) ........................237 ─* בש"פ 7154/95 - עיון חוזר במעצר עד תום ההליכים (סחיטה וחבלה) .........238 ─* בש"פ 6937/95 - מעצר עד תום ההליכים (שוד) ............................238 ─* ע.א. 3656/93 - בקשת "סייען" לגורמי בטחון לקבל סיוע מהמדינה ..........238 ─* בש"א 6282/95 - צווי מניעה זמניים בתביעה על הפרת פטנטים ..............239 ─* בג"צ 3410/93 - הפתרון המוצע לבעיית השפכים בנחל פולג .................239 ─