ע.א. 94+2751/95/132 - חן הראלי (קטינה) ואח' נגד גד הראלי
*מזונות ומדור לקטין(הערעורים נתקבלו).
א. עניינו של אחד הערעורים בגובה המזונות שחוייב המשיב לשלם לבתו הקטינהועניינו של הערעור השני מחיקתה על הסף של תביעת אמה של הקטינה לחייב את המשיבלשלם לה דמי מדור ולסיפוק מדורה של הילדה. בני הזוג התגרשו במאי 1994 והמשמורתעל הילדה נמסרה לאם. המשיב הוא מהנדס מחשבים המועסק כעובד שכיר וגם האם עובדתלפרנסתה. ביהמ"ש המחוזי אמד את צרכי הילדה ואת יכולתו של האב ופסק שעל המשיבלשלם למזונות הילדה סכום של כ-670 ש"ח לחודש וכן לכסות מחצית שכרה של מטפלת בסך540 ש"ח לחודש. כן חייב את המשיב לכסות את הוצאות הביטוח הרפואי של הקטינהוכיוצא באלה הוצאות כאשר מן הסכום הכולל יש לנכות את קיצבת הילדים המשולמת לאםע"י המוסד לביטוח לאומי עבור הילדה. ביהמ"ש המחוזי לא חייב את המשיב בסכום יותרגבוה בהתחשב בכך שגם האם מפיקה הנאה משירותיה של המטפלת וכן משום שלדעתו גם עלהאם מוטלת חובה מדין צדקה לספק חלק מצרכי הקטינה. באשר לעניין המדור של הקטינה- במסגרת ההסכמות לקראת הגירושין רכשה האם מן האב את חלקו בדירת המגורים של בניהזוג ודירה זו משמשת למגוריה ולמגורי הקטינה המתגוררת עימה בדירה. ביהמ"שהמחוזי סבר כי בנסיבות אלה, כשמדורה של הילדה מצוי לה בבית אמה והאם אינה נדרשתלשלם דמי שכירות לסיפוק מדור לילדה, אין לחייב את האב בתשלום ממון עבור המדור.הערעורים נתקבלו.
ב. באשר לשיעור המזונות - החיוב נוטה לצד הנמוך. אין לקבל את הקביעה שעל האםמוטלת חובה מדין צדקה להשתתף במזונות בתה שכן מדובר בילדה שבעת מתן גזר הדיןהיתה מקטני קטנים והחובה לזון ילדה בגיל זה מוטלת במלואה על האב. לפיכך יש לתקןאת פסה"ד כאשר במקום החיוב במזונות של כ-670 ש"ח יבוא הסכום של 850 ש"ח ומסכוםהמזונות לא תנוכה קצבת הילדים המשולמת ע"י המוסד לביטוח לאומי. אשר למחיקתהתביעה על הסף בעניין המדור - ב"כ המערערות טען כי גם כאשר האם מספקת לילד מדורבבית המצוי בבעלותה, יש לכך ערך כלכלי שהאב צריך לכסותו. מוטב שלא לקבוע הלכהבסוגייה זו. ההכרעה בשאלת הזכות לדמי מדור עבור קטין במקרה כגון דא עשוייהלהיות מושפעת מנסיבותיו העובדתיות המיוחדות של כל מקרה. לא היה זה מן המידהלסלק תביעה זו על הסף וראוי היה לבררה לגופה ולפסוק בה, הן במישור המשפטי והןבמישור העובדתי לאחר שמיעת ראיות וטענות. לפיכך על ביהמ"ש המחוזי להמשיך ולדוןבנושא זה.
(בפני השופטים: מצא, גב' שטרסברג-כהן, טל. עו"ד ר. עוזר למערערות, עו"ד א.ימיני למשיב. 18.1.96).
בש"א 7058/95 - עו"ד י. טלמון מנהל עזבון המנוחה פנינה צוריאנו ואח' נגד מריםחכמוב ואח'
*הארכת מועד להגשת ערעור(בקשה להארכת מועד להגשת ערעור - הבקשה נדחתה).
א. בין הצדדים קיימת מחלוקת בעניין תוקפה של צוואת המנוח יצחק צוריאנו.המחלוקת נטושה בין שני פלגי המשפחה - האם והבנים (המבקשים) מזה והבנות(המשיבות) מזה. האם נפטרה בינתיים והמבקש הראשון בא בנעליה. פסק דינו של ביהמ"שהמחוזי ניתן בתאריך 13.6.95 והמועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 12.9.95. לפניתום המועד, ביום 4.9.95, הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור עד 30 יום לאחרקבלת החלטת ביהמ"ש המחוזי בבקשת מנהל העזבון של המנוחה ליפות את כוחו של ב"כהמבקשים להגיש ערעור גם בשם עזבון המנוחה. ביהמ"ש המחוזי נתן את החלטתו ביום12.9.95 ולפיה לא הותרה הגשת ערעור גם בשם העזבון. הבקשה להארכת מועד נדחתה.
ב. בקשה להארכת מועד טעונה הוכחת קיומו של "טעם מיוחד". הטעם היחיד המובאבבקשה זו הוא, כאמור, הצורך בקבלת הוראות בדבר הגשת ערעור בשם העזבון. אין בטעםזה כדי להסביר מדוע לא יכלו המבקשים השני והשלישי להגיש ערעור מטעמם במועד.מבחינתם אין כל נימוק לאיחור. אשר למבקש הראשון - הבקשה לקבלת הוראות הוגשהלביהמ"ש המחוזי כחודש וחצי לאחר מתן פסה"ד. אילו הוגשה הבקשה למתן הוראותבמהירות וביעילות ניתן היה לקבל בה החלטה הרבה לפני חלוף המועד להגשת הערעור.מתעוררת רק שאלה שמא יש מקום להיעתר לבקשה בשל כך שהוגשה לפני חלוף המועד להגשתהערעור, שהרי ע"י הגשת הבקשה יידעו המבקשים את המשיבות בתוך התקופה על כוונתםלערער. אולם, מלבד עובדת הגשתה של הבקשה לפני תום התקופה לא הובא כל טעם שיצדיקהגשתו של הערעור באיחור ולפיכך יש לדחות את הבקשה.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. עו"ד מיכאל צפרוב למבקשים, עוה"ד מ. גרון, ע. נוףוי. עזריאלי למשיבות. 10.1.96).
ע.פ. 5781/95 - דני טביב נגד מדינת ישראל
*סירוב פסילה(ערעור על סירוב פסילה - הערעור נדחה).
א. המערער הואשם בבימ"ש השלום בכך שנתן לחברתו לנהוג ברכב משטרתי ללא אישור,כי לא הצהיר שעשה כן וכי ניסה לדבר על לבם של שני עדים ולהוכיח להם כי הוא זהשנהג ברכב. התיק התנהל במשך ישיבות ארוכות (כאלף עמודי פרוטוקול עד כה) ולאחרשכבר נשמעו כל העדויות והתיק היה בתהליך של כתיבת פס"ד, זימנה השופטת את הצדדיםלישיבת תזכורת בה ביקשה מן הסניגור הסברים לגבי קלטת וידאו, שעל גבה מוקלטיםמספר קטעי אילוסטרציה. שאלותיה של השופטת היו לגבי קטע שלטענתה לא היה קודם לכןעל הקלטת. הסניגור הסביר שהקטע היה קודם לכן והתביעה הגיבה. השופטת נתנה החלטהשתבחן את הראייה בהכרעת הדין. בעקבות אירוע זה ביקש המערער כי השופטת תפסולעצמה משום שהביעה עמדה החלטית נגד הנאשם ונגד ב"כ והאשימה אותם כי הם "שתלו"קטע מוקלט על הקלטת שהיתה במשמורתם. השופטת דחתה את בקשת הפסילה. על כך הערעורכאשר בהודעת הערעור הוסיף המערער שמהחלטת השופטת שלא לפסול עצמה עולה עילתפסילה נוספת והיא התבטאויותיה כלפי הסניגור. הערעור נדחה.
ב. אין בדברי השופטת כל עילת פסלות. אכן, נראה מדברי השופטת שהיא רואה בבקשתהפסילה צעד טקטי של ב"כ המערער, אך אין בכך כדי להצביע על חשש אובייקטיבי ממשילמשוא פנים בניהול המשפט. גם בזימון הצדדים לתזכורת וחקירת הסניגור לגבי איהבהירות שבראיה מסויימת, אין כל עילה לפסלות. להיפך, ביהמ"ש נהג במקרה זה כפיששומה עליו לנהוג כדי לפסוק דין אמת.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד גדעון טולדאנו למערער, עוה"ד גב' אורלי מור-אל וגב'מירי דיסקין למשיבה. 28.1.96).
בש"פ 35/96 - זאב ליפסקינד נגד מדינת ישראל
*שינוי תנאי שחרור בערובה(בקשה לשינוי תנאי שחרור בערובה - הבקשה נדחתה).
א. העורר הואשם בעבירות של הריגה ושיבוש מהלכי משפט וביהמ"ש החליט לשחררובערבות ובתנאים ובכללם תנאי שיתגורר בבית אמו במושב ניר-גלים ולא ייכנס לשטחייו"ש וירושלים המזרחית. חודשיים לאחר השחרור הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בתנאישחרורו, כך שלא יוגבל בכניסה לישוב מגוריו, בית אל, ויוסר החיוב להתגורר בביתאמו במושב ניר-גלים. ביהמ"ש דחה את הבקשה והערר על כך נדחה.
ב. האירוע שבגינו הואשם העורר בעבירה של הריגה אירע באוגוסט 1995 על גבעתארטיס שליד בית-אל, כאשר ערבים תושבי כפר סמוך החלו להרוס "מעין מאחז" שהקימו
תושבי בית אל. במהלך האירוע ירה העורר ברובה שהחזיק כדין וגרם למותו של אחדהנמצאים במקום. לאחר האירוע פגם העורר ברובהו, לשינוי צורתו של הנוקר, כדי לשבשראייה על הקשר בינו לבין המעשה. ביהמ"ש סבר שאין צורך לעצור את העורר עד תוםההליכים אך הואיל והמעשה נבע מן המתחים בין יהודים לערבים ביו"ש, ראוי הוא כיהעורר יורחק מן האיזור ולא יתגורר בבית אל מקום מגוריו הקבוע. לטענת העורר,ניתוקו ממשפחתו - אשתו וששת ילדיו בני 15-3 - מכביד עליו ועל משפחתו. אכן, איןחולק על הקושי הרב שהעורר ומשפחתו נקלעו אליו, אך אין צידוק להתערב בהחלטתביהמ"ש המחוזי. המצב באיזור יו"ש לא השתנה שינוי דרסטי מאז האירוע נושא הדיון,ובשים לב לעבירה, קשה לומר כי אין חשש שהעורר יחזור על מעשהו. העורר טוען למעשהשל הגנה עצמית, אך עשוי להיות עוד אירוע בדומה לזה והעורר ייקלע שוב למעמדשעליו ניתן יהיה לטעון להגנה עצמית. על פי הראיות לא עמד העורר בנסיון שנתנסהבו ולכן יש להרחיקו מן האיזור שמא שוב לא יעמוד בנסיון.
(בפני: השופט חשין. עו"ד גולן לעורר, עו"ד לינדר למשיבה. 9.1.96).
דנ"א 6798/95 - אליצור ואביבה אוריעל נגד בן ציון ונעמי גול
*פירוש הסכם. *הבחנה בין חיוב לקיום לבין חיוב להשתדלות(בקשה לדיון נוסף בע.א. 2887/91 (סביר מ"ו 104) - הבקשה נדחתה).
א. העותרים העבירו למשיבים מניות בשתי חברות שהיו בבעלותם המשותפת ובחוזהשבין הצדדים התחייבו המשיבים, כנגד העברת המניות, לעשות להבראת החברות, כךשמרווחיהן ישולמו החובות שהעותרים והמשיבים ערבו להם אישית. 10 ימים לאחר כריתתהחוזה והעברת המניות התמנה כונס נכסים לחברות, פעילותן הופסקה והעותריםוהמשיבים נאלצו לשלם מכיסם את חובות החברות שערבו להן. העותרים הגישו תובענהנגד המשיבים וביהמ"ש המחוזי פסק שהמשיבים הפרו את ההתחייבות שנטלו על עצמםלהבריא את החברות, וכי הנזק שנגרם לעותרים כתוצאה מן ההפרה הוא בגובה הסכוםשנאלצו לשלם. הערעור לביהמ"ש העליון נתקבל ונפסק שהמשיבים לא נטלו על עצמםבחוזה התחייבות אבסולוטית להבראת החברות אלא התחייבו להשתדל להשיג תוצאה זו ולאהוכח שהפרו חיוב זה, שכן פרק הזמן הקצר שחלף עד למינוי כונס נכסים אינו מאפשרלקבוע אם ניתן לייחס את כינוס הנכסים לחוסר מיומנות המשיבים או להתרשלות שלהם.מעבר לדרוש ציין ביהמ"ש העליון כי לא הוכח כלל שלעותרים נגרם נזק, היינו שאלמלאההפרה (התרשלות בהשתדלות) היתה אפשרות ממשית להחזיר את החובות או מקצתם מתוךכספי החברה. העתירה לדיון נוסף נדחתה.
ב. העותרים טוענים כי נתקיימו העילות המצדיקות דיון נוסף בכך שההלכה שנפסקהמבחינה לראשונה בין חיוב לקיום לבין חיוב להשתדלות, ובכך שהיא סותרת את ההלכהכי משהוכחה ההפרה עובר הנטל למי שלא עמד בחיובו להוכיח כי לא התקיים קשר סיבתיבין ההפרה לנזק. טענות אלה אין לקבלן. הסוגייה המרכזית שנדונה בערעור היתהפרשנות חוזה על פי אומד דעתם של הצדדים. בעניין זה קבע ביהמ"ש שהצדדים לאהתכוונו כי המשיבים יהיו חייבים להבריא את החברה, אלא התחייבו להשתדל לעשות כן.אף המושגים שבהם הוגדר והובהר אומד דעת הצדדים אינם חדשים. ההבחנה בין חיובלתוצאה לבין חיוב להשתדלות נעשתה כבר בפסיקה ראה למשל, ע.א. 679/82 - עיריתנתניה נגד מלון צוקים (סביר ל"א 102). נמצא כי אין חידוש הלכתי בפסה"ד. פירושושל חוזה קונקרטי אינו עילה לדיון נוסף. במצב זה, הטענה הנוגעת להוכחת הנזקהופכת לאקדמית גרידא, ואין מקום לקיים בעניינה דיון נוסף.
(בפני: השופטת דורנר. עו"ד עמיהוד בן פורת למבקשים, עו"ד יוקי שמש למשיבים.25.1.96).
ע.פ. 6338+6357/95 - עטניר 1992 בע"מ ואח' נגד מדינת ישראל
*סירוב פסילה(ערעור על סירוב פסילה - הערעור נתקבל).
א. המערערים הואשמו בבימ"ש השלום בעבירות של הצגת מצג שווא של רכישת טוביןלייצוא, שעה שיועדו להימכר בארץ, בהשתמטות ממסי יבוא ובהברחה. בפרשה מעורבים,מלבד המערערים, שלשה אחרים, שישמשו כעדים בתיק זה ואשר נגדם הוגשו כתבי אישוםנפרדים, שנדונו בפני השופטת היושבת בדין של המערערים. בעקבות עיסקת טיעון בההודו הנאשמים האחרים, הם הורשעו, ובגזירת הדין הביעה השופטת את דעתה כי מדובר"בהברחות מאורגנות ומתוכננות... ובכמות גדולה". בנוסף הביעה השופטת את דעתה כימדיניות הענישה על עבירות מסוג זה ראוי כי תהיה חמורה. בשקילת העונש קבעההשופטת כי חלקם של הנאשמים האחרים היה קטן, באשר היו רק עובדיו של אחד המערעריםכאן, שמעו להוראותיו והיו נתונים למרותו. משהוגשו כתבי האישום של המערערים בפניאותה שופטת, ביקשו אלו, עוד לפני הקראת כתב האישום, כי השופטת תפסול עצמה היותוהיא ייחסה להם בדבריה בתיק האחר את האחריות לעבירות שנעברו והוסיפה דעתה לגביחומרת העבירות ולגבי הענישה הראוייה בעבירות ממין זה.
ב. השופטת דחתה את בקשת הפסלות בקבעה כי פסקי הדין הקודמים ניתנו על סמךעיסקת טיעון וכי התייחסותה לעבירות ולחומרתן היתה לאור הכתוב בכתבי האישוםשהונחו לפניה ולא סמך התרשמות מעדים או מראיות. לפיכך, ייתכן ודעתה במשפטם שלהמערערים תשתנה. הערעור נתקבל.
ג. למרות שהשותפים האחרים בפרשה הורשעו על סמך הודאתם על פי עיסקת טיעון,נתנה השופטת דעתה לנסיבות העניין והביעה דעתה על חומרת העבירות. עוד הביעההשופטת דעתה כי חלקם של השותפים שהורשעו קטן היות והם היו עובדיו של אחדהמערערים כאן והם נשמעו לו. קביעותיה יוצרים לכאורה את הרושם כי המערערים דכאןאחראים לעבירה שנעברה. קביעותיה אף יצרו רף תחתון לענישה לה צפויים המערערים.בנסיבות אלה - ועל פי אמות המידה האובייקטיביות המקובלות - יש מקום כי עניינםשל המערערים יידון בפני שופט אחר.
(בפני: הנשיא ברק. עוה"ד מ. בן דור ול. אביגדורי למערערים, עו"ד א. מור-אללמשיבה. 25.1.96).
בש"פ 442/96 - מדינת ישראל נגד יריב טולדנו
*שחרור בערובה (סמים - קנאביס)(ערר על שחרור בערובה - הערר נתקבל).
א. המשיב הואשם בסחר בסמים מסוג קנאביס. נאשם אחר באותו כתב אישום יצר קשר עםלקוח ולבקשתו של אותו נאשם, ובהתרעת זמן קצרה, הביא המשיב למקום שיועד לכך שקובו חבילות קנאביס במשקל של כ-3 ורבע ק"ג. ביהמ"ש המחוזי נתבקש להורות על מעצרהמשיב עד תום ההליכים אך הוא דחה את הבקשה והורה על חלופת מעצר. ביהמ"ש אמר כי"מדובר בסם שאינו נמנה על הסמים הקשים וכפי שציין הסניגור יש מדינות שהשימוש בומותר בהן...". הערר נתקבל.
ב. הסניגור אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, אך טוען כי 3 אלה ראוייםשיכריעו לטובת חלופת מעצר: המשיב לא היה אלא "כינור שני" ונגרר אחרי הנאשםהאחר; למשיב אין עבר פלילי והוא בא מ"משפחה טובה"; סם הקנאביס נחשב כסם קלביותר ובמדינות מסויימות אף הותר השימוש בו. טענות אלה מוקשות הן. גם אם מעמדושל המשיב הוא מעמד משני ביחס לנאשם אחר, הרי הוא עירב עצמו במעשה העבירהלעומקו. אדם אשר בהתרעת זמן קצרה בכוחו לספק 3 ורבע ק"ג של קנאביס, חזקה עליושמקורב הוא אצל עסקי סמים. גם אם היה המשיב בלדר גרידא, הרי שימש הוא חוליה
חיונית בשרשרת אספקת הסם. אשר לטענה שהמשיב בא "ממשפחה טובה" מסתבר שמשפחתו לאעלה בידה להנחות אותו בדרך הישר ומעשיו יעידו עליו.
ג. אשר לאופיו של סם הקנאביס - נכון שאינו מן הסמים ה"קשים", אך על פי הגדרתהמחוקק סם מסוכן הוא וסחר בו מהווה עבירה על פי דין. דברי ביהמ"ש דלמטה כי"מדובר בסם שאינו נמנה על הסמים הקשים" יפה וטוב היה להם שלא נאמרו משנאמרו. גםאם אין הסם מן ה"קשים" לא ברור על סמך מה ייסד ביהמ"ש מסקנתו כי סחר בסם מסוכןבמשקל של 3 ורבע ק"ג אין להקפיד עמו, רק משום שאינו מן הסמים "הקשים". המשיבעסק בסחר בסמים, היינו, בעבור בצע כסף נכון היה לסכן בריאותם ונפשם של אחרים,בהם בני נוער. אם אין די בכל אלה, קשה להבין את אמירת ביהמ"ש כי "יש מדינותהמתירות שימוש בסם הקנאביס". נמצאים אנו במדינת ישראל ולא באותן מדינות, וחוקבישראל הוא חוק לישראל. זאת ועוד, לא שמענו על מדינות מתוקנות בהן הסחר בקנאביסמותר על פי דין. גם אם כך באוהלי יפת, לא כך הוא באוהלי שם במקומותינו שלנו.לפיכך יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.
(בפני: השופט חשין. עו"ד גב' רבקה לוי-גולדברג למבקשת, עו"ד י. בן חמולמשיב. 17.1.96).
בש"פ 508/96 - מוחמד מוסא מקארי נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (יבוא נשק מירדן ומכירתו)(ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
א. העורר הואשם בשורה של עבירות שעניינן ייבוא נשק שלא כדין, סחר בנשק ועשייתעיסקה בו כאשר מדובר בהברחת 21 אקדחים מירדן ומכירתם ברווח של כ-4500 דולר.העורר לא טרח לוודא לאן אמורים אותם כלי נשק להתגלגל. ביהמ"ש המחוזי הורה עלמעצר העורר עד תום ההליכים ועררו נדחה.
ב. קיימות ראיות לכאורה נגד הנאשם והשאלה היא עילת המעצר. ענייננו בהוראתסעיף 21א(א)(1) לחסד"פ לאמור, בשאלה אם יש ואם אין "יסוד סביר לחשש שהנאשםיסכן... את שלום הציבור ובטחונו או את בטחון המדינה". הסניגור אומר כי העוררהוא איש משפחה טוב, מפרנס את משפחתו בכבוד ולא נכשל עד כה בפלילים. אולם אדםשכך סוחר בנשק, בימינו ובמקומנו, אין ספק שמסכן הוא את שלום הציבור ואת בטחונו.מבחינת העורר, יפלו כלי הנשק לידי מי שיפלו, ובלבד שהוא יזכה בבצע כסף. איש זהמסוכן הוא לציבור ומסוכנותו ניכרת במעשיו. בשים לב לנסיבות העניין גם תחליףמעצר לא יסכון.
ג. טוען הסניגור שבנושא דומה שוחררו נאשמים בערובה, ולא עוד אלא שערר המדינהלביהמ"ש העליון במקרה אחר נדחה. ברם, באותו עניין מדובר במקרה שהוא קל יחסיתלענייננו. זאת ועוד, ביהמ"ש באותו עניין טעה בהחליטו לשחרר את הנאשמים בערובהכשפירש שלא כראוי את ההלכה שנקבעה בדנ"פ 2316/95 - גנימאת. כמו כן, בערר שהוגשעל החלטת השחרור קבע השופט בך שהוא מסכים לחלופת מעצר אך באשר כך החליט בימ"שקמא ובנסיבות העניין לא ראוי להפוך את החלטת ביהמ"ש המחוזי על פיה. לעומת זאתבענייננו החליט ביהמ"ש קמא לעצור את העורר עד תום ההליכים והחלטתו נראיתראוייה. טוען הסניגור לאפליה נוספת בכך ש-4 אנשים נוספים שהיו מעורבים בעסקותהנשק נושא הדיון שוחררו בערובה. אך אין באותה אפליה, כביכול, כדי לאצול עלעניינו של העורר. אותם נאשמים עשו עיסקות טיעון עם התביעה, וככל הנראה שוכנעההתביעה כי אין עוד סיכון בשחרורם ממעצר. לא כך הדבר בענייננו.
(בפני: השופט חשין. עו"ד תאופיק אבו אחמד לעורר, עו"ד גב' אורלי מור-אללמשיבה. 28.1.96).
בש"פ 440/96 - דוד אלפר נגד מדינת ישראל
*פסילה מינהלית לנהיגה(הערר נדחה).
א. ב-20.11.95 נהג המבקש ברכב ובתאונת דרכים גרם למותו של הולך רגל. כעבור 6ימים החליט קצין משטרה לפסול את המבקש מלהחזיק רשיון נהיגה. המבקש עתר לבימ"שהשלום כי תבוטל הפסילה המינהלית של רשיונו. כעבור יום החליט ביהמ"ש לדחות אתהבקשה. המבקש הגיש ערר על ההחלטה ועד שהערר הגיע לשמיעה הוגש לבימ"ש השלום כתבאישום נגד המשיב בעניינה של אותה תאונה והמבקש הואשם בעבירה של גרימת מוותברשלנות. עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה מביהמ"ש לפסול את רשיון הנהיגה שלהמבקש עד לסיום ההליכים בהסתמך על סעיף 47(ג) לפקודת התעבורה. בינתיים, למחרתהגשת כתב האישום, נשמע עררו של המבקש על החלטת בימ"ש השלום שלא לבטל את הפסילההמינהלית וביהמ"ש המחוזי דחה את הערר. הערר נדחה.
ב. ההליכים תחילתם בפסילה המינהלית לפי סעיף 47(ג) לפקודת התעבורה, המשכםבבקשת המבקש לפני בימ"ש השלום לבטל את הפסילה המינהלית, המשך המשכם בעררלביהמ"ש המחוזי, וסופם בערר לביהמ"ש העליון. מעבר מזה, ההליכים שתחילתם בהגשתכתב אישום לבימ"ש השלום, המשכם בבקשת המדינה מאותו בימ"ש שיורה על פסילת רשיוןהנהיגה עד תום ההליכים. מדובר בהליכים ההולכים בדרכים מגבילות ואין דרך זומתקבלת על הדעת. מועד 90 הימים הקבועים בסעיף 47(ג) לפקודת התעבורה אמור לתתשהות בידי התביעה לגבש את עמדתה בעניינו של כתב האישום. כאשר כתב האישום מוגשבתוך 90 הימים, ובענייננו הוגש תוך 43 ימים, מוסט הזרקור מהליכי הפסילההמינהלית להליכי המשפט גופם ואת המאמץ העיקרי יש לעשות בהליכי המשפט ושם להכריעבשאלת פסילת רשיונו של הנאשם עד להכרעת הדין. כאשר קיימים הליכים מינהלייםוהליכים משפטיים יש להעדיף את ההליכים המשפטיים ואלה יכריעו את הכף. לפיכך, איןמקום לדון עתה בערר שעניינו הליך מינהלי גרידא ומקומו הראוי של הליך פסילתרשיונו של המבקש בבימ"ש השלום כאשר תעלה לדיון בקשת המדינה לפסילת רשיונו שלהעורר עד תום ההליכים נגדו. ביהמ"ש בדונו בפסילת רשיונו של העורר עד תוםההליכים במסגרת כתב האישום שהוגש, אינו קשור בהחלטות קודמות של ביהמ"ש בדברהפסילה המינהלית.
(בפני: השופט חשין. עו"ד א. אורון למבקש, עו"ד א. כרמל למשיבה. 19.1.96).
בש"פ 308/96 - מדינת ישראל נגד ברוך יושבייב ואח'
*הארכת מעצר מעבר לשנה (שוד, חבלה והחזקת נשק)(בקשה להארכת מעצר מעבר לשנה - הבקשה נתקבלה).
א. המשיבים הואשמו בעבירות של התפרצות, שוד וחבלה וכן בעבירות של החזקת נשקוביהמ"ש הורה לעצרם עד תום ההליכים. בישיבת ביהמ"ש מיום 23.10.95 ביקשו ב"כהמשיבים לבטל 4 מועדים שנקבעו מראש לשמיעת המשפט. ביטול המועדים עתיד היה לשבשאת מהלך המשפט וב"כ המשיבים הצהירו לפרוטוקול כי "אם כתוצאה מביטול ישיבות תבקשהמדינה הארכת מעצרם של המשיבים מעבר לשנה... לא נתנגד להארכה". תמה השנהוהמשיבים 2 ו-3 אמנם הסכימו להארכת מעצרם כבקשת המדינה. לא כן המשיב הראשוןהמתנגד להארכת המעצר למרות שב"כ הסכים באותה ישיבה שהמעצר יוארך מעבר לשנה. ב"כהמשיב אומר כי אין הוא מתכחש להבטחתו, אך חזקה עליו מצוות המשיב להתנגד לבקשהלהארכת המעצר. הבקשה נתקבלה.
ב. משפטם של המשיבים התנהל שלא במהירות הראוייה. חלפה שנה מאז הוגש כתבהאישום ולא נערכו אלא 8 ישיבות בלבד. להמשך המשפט קבועות 8 ישיבות נוספות בלבדבמאי וביוני. אין קבועה ולו ישיבה אחת למשך שלשת חודשי המאסר הנוספים שהמדינהמבקשת. אין פלא שהמדינה מודיעה כי בוודאי תדרשנה עוד שתי הארכות מעצר בנוסף
להארכת מעצר זו. מצב דברים זה מקשה מאוד. מעבר מזה עומדות העבירות הקשותוהאכזריות שביצעו, לכאורה, המשיב וחבריו כאשר במהלך השוד התנפלו על שומרים שלחנות תכשיטים כשהיו ישנים, היכו אותם בפטישים וחבטו בהם בחוזקה. אחד השומריםנפצע אנושות ונאלץ לעבור ניתוח בראשו ובחלקי גופו האחרים ושומר אחר ספג חבלותבכל חלקי גופו ונזקק לתפרים. מעשי אלימות כאלה לא נראו במקומותינו בימים עברו,והם מצדיקים מעצרם של נאשמים עד תום ההליכים ואף מעבר לשנת המעצר. מן העבר האחרחזקה מצוות המחוקק באשר להארכת מעצרו של נאשם מעבר לשנת מעצר.
ג. בסופו של דבר הכריעה אותה ישיבת ביהמ"ש שבה בוטלו 4 ישיבות לבקשת באי כחהמשיבים. בהמשך לאותה ישיבה, למחרת היום, קבע ביהמ"ש את 8 הישיבות הנוספותלחודשים מאי ויוני. המשיבים ידעו איפוא כי לא תהיינה ישיבות הוכחות בשלשת חודשימאסר. באותה עת, חייבים היו באי כח המשיבים להתנגד ללאקונה זו של 3 חודשים,ובמקרה זה היה ביהמ"ש מחזיר בוודאי את 4 הישיבות הקודמות שבוטלו. משלא התנגדוהסניגורים לקביעת הישיבות הנוספות לא יישמעו עתה בהתנגדותם.
(בפני: השופט חשין. עו"ד ח. כגן למבקשת, עו"ד גרטנר למשיב הראשון.16.1.96).
בש"פ 12/96 - הרצל גז נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (סמים הרואין)(ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
א. המשטרה קיימה תצפית לעבר בית פלוני במושב ברכיה. בשעת ערב הגיעה למקוםמכונית דהייטסו לבנה, נסעה וחזרה כעבור זמן, כשבעקבותיה משאית. שוטר שהיהבתצפית ראה אחד מנוסעי המכונית מחזיק צנצנת בידו וניגש אל המשאית שנסעה נסיעהאיטית, ולאחר כחצי דקה נראה אותו אדם כשידיו ריקות. לאחר זמן מה, בצומת כפרסילבר, עוכבה משאית הנהוגה בידי העורר ובחיפוש בה נמצאה צנצנת שהכילה הירואיןבמשקל הקרוב ל-188 גרם. תיאור המשאית שעוכבה בכפר סילבר תואם את המשאית שנצפתהבכפר ברכיה. ביהמ"ש המחוזי מצא שקיימת תשתית ראייתית מספקת לכאורה שהעורר החזיקבסם. חיזוק לראיות מצא ביהמ"ש, בין היתר, בכך שכאשר נשאל העורר על מעשיו באותוערב במושב ברכיה היה בפיו סיפור שחיפש אדם בלתי ידוע לו שהזמין הובלה מן המושב.ביהמ"ש הטיל ספק בסיפור זה והוסיף לכך כי ביום ההוא הודיע העורר למעבידו שהואחולה ולא עבד אותו יום. על סמך אלה החליט ביהמ"ש המחוזי לעצור את העורר עד תוםההליכים. הערר נדחה.
ב. העורר טוען נגד הראיות שהוגשו. לטענתו לא נערכו דוחו"ת התצפית מיד וגם לאבסמוך לאירוע אלא למחרת היום. כן הוא טוען כי החיפוש במשאית נערך שלא בנוכחותוובמרחק ניכר מן המקום שהוחזק, דבר הנוגד את הוראות פקודת סדר הדין הפלילי (מעצרוחיפוש) המצריך נוכחות המחזיק במקום בעת חיפוש ועריכת דו"ח חיפוש. כן טועןהסניגור שלא הוכחה ידיעת העורר על הימצאות הסם במשאית שכן דלת המשאית אינהננעלת ויום קודם לכן השתמשו אחרים במשאית זו. צודק הסניגור שאת דו"ח התצפית ישלרשום בסמוך ככל אפשר לאירוע, אך עובדה זו היא עניין למשקל שיתן ביהמ"ש השומעאת המשפט לדוחו"ת אלה.
ג. חמור יותר הליקוי של עריכת החיפוש במשאית שלא בנוכחות העורר. הוראותהפקודה נקבעו כדי למנוע ספיקות בדבר תקינות החיפוש ואמינות תוצאותיו. מן הראוישהמשטרה תקפיד על הוראות אלה, שאם לא כן אין החיפוש חוקי. במקרה זה מתקשרת לכךטענת העורר שלא ידע כלל על הימצא הסם וכן לעובדה שעל הצנצנת לא נמצאו טביעותאצבעותיו של העורר. אלמלא התצפית על מה שאירע בין המכונית למשאית בכפר ברכיה,ואלמלא הצנצנת שנראתה שם והצנצנת שנמצאה במשאית, היה מקום לשקול התערבות בהחלטת
המעצר. אולם בהתחשב בכל הנסיבות נראה שהתשתית הראייתית, על אף הביקורת נגדה, דיבה לכאורה להצדיק את המעצר.
(בפני: השופט טל. עו"ד בן יהודה לעורר, עו"ד אורי כרמל למשיבה. 17.1.96).
בש"פ 7393/95 - נח פיין נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (הקמת מפעל לייצור סמים בהולנד)(ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
א. העורר הואשם יחד עם אחרים בייצור סם והפקתו. מדובר בהקמת מפעל בהולנד שבויוצרו מאות אלפי גלולות של סם הקרוי "אקסטזי" כאשר המטרה היא לייצא את הסםלארצות שונות. נטען כי הקושרים רכשו בארצות רבות ציוד, מכשירים, מכונות, דוודיםוכדומה והעבירו את כל אלה לאמסטרדם שבהולנד שם שכרו מחסן ששימש כחצרים למפעלהאמור. הסניגורית אינה טוענת כי אין בידי התביעה ראיות לכאורה, אך לטענתה איןהצדקה להחזיק את העורר במעצר ויש לשחררו בערובה בתנאים סבירים בתור חלופה למעצרבפועל. ביהמ"ש המחוזי הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים והערר נדחה.
ב. אין ספק כי עבירות הסמים, ובמיוחד כשהן מתייחסות לסם מהסוג הנדון ומבוצעותבהיקף כה גדול, שייכות לקטיגוריה של העבירות שסעיף 21א(א)(2) לחסד"פ חל עליהן.לפי סעיף 21א(ד) די בחומרת העבירות בלבד כדי להוות עילה למעצר הנאשם עד תוםההליכים כאשר יש ראיות לכאורה. עם זאת, גם במקרה כזה יש לבדוק, על פי מצוותסעיף 21א(ב)(1) לחסד"פ אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובהותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם חמורה פחות". נשאלת השאלה מהי במקרה זה"מטרת המעצר" של העורר והאם ניתן להשיג מטרה זו רק בדרך של מעצר בפועל.הסניגורית טוענת, שאם הובעה בעבר הדעה בהחלטת חלק משופטי ביהמ"ש העליון, כיישנן עבירות שלגביהן מטרת המעצר היא הרתעתית, הרי אין עתה יותר הצדקה להתבססותעל נימוק זה, בעיקר לאור חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אך נראה שאיןצורך לבחון סוגייה זו מחדש במסגרת ערר זה. השופט ביסס החלטתו, בין היתר, עלהחשש ששחרורו של העורר עלול לגרום לשיבוש הליכי משפט וכי אין בשחרור בערובה כדילהפיג חשש זה. כשלוקחים בחשבון את נסיבות העבירות בהן מדובר, התנהגותו של העוררשברח מהולנד לבלגיה, והראיות בדבר נסיונות להשפיע על עדים במשפט, אין לומר ששגהביהמ"ש בקבעו כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט אם ישוחרר העורר בערובה.
(בפני: השופט בך. עו"ד גב' פנינה דבורין לעורר, עו"ד גב' נאוה שילר למשיבה.14.1.96).
בש"פ 116/96 - מדינת ישראל נגד מרדכי אסרף
*שחרור בערובה (חבלה)(ערר על שחרור בערובה - הערר נתקבל).
א. המשיב הואשם בביהמ"ש המחוזי בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבותמחמירות, איומים והדחה בחקירה. על פי האמור בכתב האישום פגש המשיב במתלונןוביקש ממנו כי יתלווה אליו כדי "ללבן סכסוך מילולי" שהיה מספר ימים קודם לכןבין המתלונן ובין חברתו של המשיב, הנאשמת יחד איתו באותו כתב אישום. המתלונןנתלווה אל המשיב והחברה נתלוותה אל השניים. בנוסעם במכונית אמר המשיב למתלונן"חפרתי לך קבר ואני הולך לקבור אותך". השלשה נסעו למקום מסויים והמשיב וחברתוהחלו מכים את המתלונן בראשו ובכל חלקי גופו תוך שימוש בגרזן. לאחר מכן הוציאהמשיב את המתלונן מהרכב, השליך אותו לבור והמשיך לבעוט בו ולהכותו. אחר הדבריםהאלה הסיעו המשיב וחברתו את המתלונן לביתו, וברדת המתלונן מהמכונית אמר לוהמשיב כי אם יתלונן במשטרה כי אז "יעלים לו את הגופה ויקבור אותו לגמרי". המשיבהוזקק לטיפול רפואי בחדר מיון ונעשו לו תפרים בפניו ובקרקפתו. כ-10 ימים לאחר
מכן הגיע המשיב לקרבת ביתו של המתלונן ואיים עליו שאם לא ישנה את עדותו במשטרהכי אז ישלח אליו אנשים שיחסלו אותו. התביעה ביקשה בבימ"ש השלום להורות על מעצרושל המשיב עד תום ההליכים, אך ביהמ"ש הורה על שחרורו בערובה תוך קביעת תנאיםמסויימים. עררה של המדינה לביהמ"ש המחוזי נדחה וערר לביהמ"ש העליון נתקבל.
ב. בימ"ש השלום ואחריו ביהמ"ש המחוזי בערר היו תמימי דעים כי הוצבה תשתיתראייתית לכאורה להוכחת האמור בכתב האישום. אשר לעילת המעצר - גם בימ"ש השלוםוגם ביהמ"ש המחוזי קבעו כי נתקיימו עילות למעצרו של המשיב הן לפי סעיף21א(א)(2) לחוק (עבירות שהן מן העבירות ה"חמורות") והן לפי סעיף 21א(א)(1) לחוקהיינו "כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם יביא לידי שיבוש הליכי המשפט...או... קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את חייו של אדם או בטחונו...". אשרלהיותה של העבירה מן העבירות ה"חמורות" הרי אין צורך להאריך על כך דיבור. כמוכן היו בימ"ש השלום וביהמ"ש המחוזי תמימי דעים בדבר סיכון הכרוך בשחרורו שלהמשיב ממעצרו וכי יש חשש גם לשלום הציבור גם לשלום המתלוננן אם המשיב יתהלךחופשי. לעניין זה יש להוסיף כי למשיב עבר אלים. בנוסף לכך קיים חשש לשלוםהמתלונן באשר יש ראיות לכאורה כי המשיב איים על המתלונן.
ג. נותרה השאלה אם ראוי להורות על חלופת מעצר. בימ"ש השלום סבר כי ניתן להשיגאת "מטרת המעצר" בדרך של שחרור בערובה וביהמ"ש המחוזי הלך בעקבותיו. דעתו שלביהמ"ש המחוזי לא היתה נוחה מחלופת מעצר, אך לסוף צירף דעתו באמרו כי משהחליטבימ"ש השלום על תחליף מעצר לא נראה לו שראוי שביהמ"ש של ערעור יתערב בכך. דבריםאלא אין לקבל. בעניינים של שחרור בערובה ושל מעצר עד תום ההליכים מעמדה שלערכאת ערר הוא כמעמדה של ערכאה קמא, והרי גם זו וגם זו עניינן הוא בהערכת ראיותבכתב - להבדילה משאלת נאמנותם של עדים - ובהערכתם של סיכונים הנשקפים מנאשם אםיהלך חופשי. אם באה ערכאת ערר לכלל מסקנה כי נשקפים סיכונים מנאשם פלוני וכימטעם זה ראוי הוא כי יעצר, לא יהיה זה נכון אם תורה על שחרורו ממעצר, אך באשרכך הורה בימ"ש קמא. כשנותנים את הדעת לראיות שבאו לפני בימ"ש קמא לעניינן שלעילות המעצר נגד המשיב, המסקנה היא שאין זה ראוי שינתן לו להלך חופשי, הן בשלהסיכון למתלונן ולציבור והן מפאת חומרתה של העבירה המלמדת על סיכון הנשקף מןהמשיב.
(בפני: השופט חשין. עו"ד אורי כרמל למבקשת, עו"ד גב' גלי גלעד למשיב.5.1.96).
בש"פ 516/96 - שמעון סמורלי נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (אינוס) (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
העורר הואשם באינוס. הוא הכיר אתהמתלוננת לראשונה בבית היין (בפאב), ולאחר מכן, כשלפי הצעתו יצאו לשאוף אויר,תפס את המתלוננת, הפילה ארצה ואנס אותה. ביהמ"ש המחוזי הורה על מעצר העורר עדתום ההליכים ועררו נדחה. הסניגור קבל על כך שהשופט ראה עצמו קשור להחלטתוהאחרונה של השופט חשין בעניין מעצר בעבירות אינוס, מפני שהיא אחרונה בזמן, ולאשקל חלופת מעצר מכח החלטות קודמות של שופטי ביהמ"ש העליון. גם אם נכונה הטענהשלא תמיד חל במקרה כזה הכלל של "תפוס לשון אחרון", הרי בנסיבות המקרה מוצדקמעצרו של העורר. העובדה שבחר לו לקרבן תיירת שהיא פגיעה יותר באשר אין לה קרובוגואל, מלמדת על סכנה הנשקפת מן העורר גם אם עברו נקי. כמו כן, מתלוננת כזובהכרח תרגיש עצמה מאויימת מצד העורר אם לא יימצא מאחורי דלתיים ובריח.
(בפני: השופט טל. עו"ד אריאל עטרי לעורר, עו"ד גב' לילך אוהל למשיבה.28.1.96).
בש"פ 529+535/96 - דהרי אברהם ואח' נגד מדינת ישראל
*מעצר לצורך חקירה (ערר על מעצר לצורך חקירה - הערר נדחה).
העוררים נעצרו לשבוע ימים לצורךחקירה. עררם לביהמ"ש המחוזי נדחה וערר נוסף לביהמ"ש העליון נדחה אף הוא. מדוברבמעצר לצרכי חקירה בחשדות שהם מן החמורים, לרבות חשש לפגיעה בחיי אדם. מעיוןבחומר סודי עולה שהחשדות מצדיקים חקירה בתנאי מעצר. נכון שהחומר לכאורה אינומצטרף כדי ראיות לכאורה, אבל כשמדובר בשלב החקירה אין צורך בראיות לכאורה. מהשצריך הוא חשש מבוסס למדי המצדיק חקירה וכן נסיבות המעלות חשש שהחקירה תשובש אםלא ייעצרו החשודים לצורך חקירה. תנאים אלה נתמלאו במקרה זה.
(בפני: השופט טל. עוה"ד אבי אודיז וחוגי לעוררים, עו"ד גב' לילך אוהללמשיבה. 19.1.96).
בש"פ 550/96 - מדינת ישראל נגד עאסף עאסף ואברהים נאסר
*הארכת מעצר שלישית מעבר לשנה (סמים) (בקשה שלישית להארכת מעצר מעבר לשנה - הבקשה נתקבלה).
המשיבים עומדים לדיןבעבירות של ייבוא ושותפות בייבוא של סמים ובהחזקת סמים ועם הגשת כתב האישוםהורה ביהמ"ש על מעצר המשיבים עד תום ההליכים. לאחר חלוף השנה הוארך המעצרפעמיים ועתה מתבקש מעצר שלישי למשך 3 חודשים. הבקשה נתקבלה. פרשיות התביעהוההגנה נסתיימו והתביעה החלה בסיכומיה. המשך הסיכומים קבוע לעוד יומיים וקרובלהניח שביום 11.2.96 יסיימו בעלי הדין את דבריהם וביהמ"ש יתכנס להכרעת הדין.הארכת המעצר עניינה בעיקרה מתן אפשרות הוגנת לביהמ"ש להיוועץ בינו לבינוולהכריע בדינם של המשיבים. טוענים הסניגורים כי שלשת החודשים האחרונים "בוזבזו"ועל כן אין הצדקה להמשך המעצר. אין לקבל טענה זו. זאת בעיקר כשנותנים את הדעתלמאמצי המדינה לאתר בלבנון אנשים שאחד הנאשמים ביקש להעידם מטעמו. פרקליטו שלהמשיב השני טוען כי קרוב לוודאי שמרשו יזוכה ולכן אין להאריך את מעצרו. ברם,בשלב זה של המשפט ראוי שההכרעה תהיה בידי ביהמ"ש ששמע את המשפט ולא בידי שופטהשומע בקשה להארכת מעצר.
(בפני: השופט חשין. עו"ד גב' אורלי מור-אל למבקשת, עוה"ד ברדוגו ומסאלחהלמשיבים. 28.1.96).
בג"צ 4224/95 - פח תעש (אשקלון) בע"מ נגד שר המשפטים ומנהל מע"מ אשדוד
*עיון במסמכים במע"מ לצורך ערעור על החלטת מנהל מע"מ (העתירה נדחתה).
העותרת היא בעלים של מפעל תעשייתי. היא שילמה לקבלן תשלומיםשונים בגין בניית מבנה תעשיה בשטח המפעל ובדוח"ות תקופתיים למס ערך מוסף קיזזהמס תשומות לפי אותן חשבוניות. מנהל מע"מ סירב להכיר בקיזוז מן הטעם שהקבלןהורשע במתן חשבוניות מס פקטיביות ולדעתו חשבוניות המס הנדונות כאן אף הןפקטיביות. על ההחלטה בהשגה הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי ובמקביל פנתה העותרתלמנהל מע"מ לאפשר לה לעיין ולצלם את כל המסמכים שבידי המנהל הנוגעים לערעור.המנהל סירב ואת סירובו ביסס על תקנה 10(א) לתקנות מע"מ ומס קניה (סדרי הדיןבערעור). העותרת פנתה לשר המשפטים שיבטל את התקנה אך טרם נענתה. העתירה נדחתה.
אכן, העתירה מעלה שאלה מעניינת אשר מן הראוי ששר המשפטים יתן עליה את הדעת.עם זאת, מקומה הראוי של הטענה במסגרת הערעור התלוי ועומד בביהמ"ש המחוזי. בגדרהערעור תוכל העותרת לבקש את הגילוי ולעורר את שאלת החוקיות של תקנה 10(א) הנ"לאם המשיב יסרב לגילוי בהסתמך על תקנה זו. ביהמ"ש המחוזי מוסמך לדון בטענה שתקנה10(א) בטלה ולהכריע בה.
(בפני השופטים: הנשיא ברק, בך, טל. החלטה - הנשיא ברק. עו"ד רם שמגר לעותרת,עו"ד יהודה שפר למשיבים. 16.1.96).
בג"צ 209/96 - עמותת הלוחמים בטרור ואח' נגד ראש הממשלה ואח'
*שחרור אסירים פלסטינים (העתירה נדחתה).
העתירה מתייחסת להסדרים עם נציגי הרשות הפלסטינית בדברגיבוש עקרונות מוסכמים לשחרור ולהעברה של אסירים. מדובר בהחלטת ממשלה המשנההחלטה קודמת בדבר הקריטריונים של שחרור אסירים. העתירה נדחתה. מדובר בהסכםמדיני שעל פיו התחייבה המדינה לשחרר כלואים פלסטינים נוספים על אלה העומדיםבקריטריונים שבהסכם הביניים. אין בג"צ דן בתבונתו של ההסכם, ושיקול הדעת מסורלממשלה בלבד. אין לומר שנפל פגם משפטי בהחלטה הנדונה.
(בפני השופטים: גולדברג, קדמי, גב' דורנר. עו"ד נפתלי ורצברגר לעותרים, עו"דיהודה שפר למשיבים. 9.1.96).
בש"פ 47/96 - בנימין דורפמן נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים כאשר הנאשם לא הופיע למשפטו (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נתקבל).
העורר הואשם בעבירות מרמהמתוחכמות וחמורות ועם הגשת כתב האישום ב-1991 שוחרר בערבות. המשפט היה אמורלהישמע ברציפות החל ביום 12 בנובמבר ועד יום 6 בדצמבר 1995, אך הלכה למעשה לאנשמעו באותם ימים כל ראיות. העורר המציא תעודות רפואיות, אך התעודות לא סיפקואת ביהמ"ש שסבר כי העורר משתמט מהתייצבות לדיונים. כך נמשכו הדברים והלכו עדשביום 26 בנובמבר, מתוך מטרה להבטיח התייצבות העורר להמשך הדיונים, החליטביהמ"ש לעצרו עד תום ההליכים. צו המעצר לא בוצע הואיל והמערער נעלם ולא עלהבידי המשטרה לאתר אותו. רק ביום 28 בדצמבר, כאשר הסניגור הגיש בקשה לעיון חוזרבעניין המעצר, הופיע העורר לביהמ"ש לצורך הדיון. ביהמ"ש הורה על מעצרו המיידישל העורר. באשר לבקשה לעיון חוזר החליט ביהמ"ש שלא להיעתר לבקשה משני טעמים:ראשית, משום שלא נתקיימו עובדות או נסיבות חדשות המצדיקות עיון חוזר; שנית,לגופו של עניין היתה ההחלטה לעצור את העורר מוצדקת לגופה שכן העורר הכשיל אתניהול המשפט. הערר נתקבל.
העורר הסתולל בביהמ"ש והכשיל ביודעין את ניהולו התקין של משפטו. השאלה היאאם מעצר עד תום ההליכים הוא האמצעי המתאים להבטחת המשך ניהולו התקין של המשפט,או אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה. הנושא עורר לבטים לאמעטים. בסופו של דבר הוחלט להציע לסניגור כי יסכים שהמשפט יערך בביהמ"ש המחוזיגם ללא התייצבותו של העורר לדיון אם העורר לא יתייצב. משהסכים לכך הסניגור,החליט ביהמ"ש העליון, על אף התנגדות התביעה, לשחרר את העורר בערבות ואחד התנאיםהוא כי יפקיד 75,000 ש"ח או ערבות בנקאית על סכום זה, להבטחת התייצבותו לדיןמקום שיידרש לכך.
(בפני: השופט חשין. עו"ד י. שפטל לעורר, עו"ד גב' ל. לב-און למשיבה.4.1.96).
רע"א 5882/95 - נווה ירק מושב עובדים... בע"מ נגד רוזן ניסים ואח'
*המועד לערעור על פס"ד חלקי כאשר פסה"ד הסופי מיזג בתוכו גם את פסה"ד החלקי (בקשה לרשות ערעור שנדונה כערעור - הערעור נתקבל).
בימ"ש השלום נתן בעניינםשל הצדדים שתי החלטות: החלטה אחת, שהוכתרה פסק דין חלקי מיום 9.2.93, והחלטהשניה שהוכתרה "פסק דין" מיום 5.5.93 שתוקנה ביום 23.6.93. ביהמ"ש המחוזי סבר כיערעור שהוגש הוגש באיחור. הבקשה לרשות ערעור נדונה כערעור והערעור נתקבל.
למקרא ההחלטה הראשונה ספק אם במתן ההחלטה סיים ביהמ"ש השלום את מלאכתו, שהריבאחת הפיסקאות קיימת אינדיקציה לסברה שהשופט טרם סיים מלאכתו. מכל מקום, גם אםנתן בימ"ש השלום בשתי החלטותיו שני פסקי דין החופפים חלקית זה את זה - "פסק דין
חלקי" בהחלטה הראשונה ופסק דין הכולל את ההחלטה הראשונה בהחלטה השניה - אין ספקשפסה"ד שבהחלטה השניה הוא בר תוקף אם כי לפי ההלכה האמורה לא היה מקום לתיתובחופף לחיובי ההחלטה הראשונה. אין חולקין על כך שלא היה איחור בהגשת הערעור עלההחלטה השניה ולפיכך דין הערעור להתקבל ועל ביהמ"ש לדון בערעור שהוגש לו לגופושל עניין, כולל העניינים שנדונו בהחלטה הראשונה.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ש. לוין, אור, גב' שטרסברג-כהן. עו"ד גיל קרןלמבקשים, עו"ד יעקב הרכבי למשיבים. 21.1.96).
רע"א 7262/95 - ישראל רביבו, קטין נגד בית החולים ביקור חולים
*הוראת ביהמ"ש להגיש סיכומים חדשים כאשר הסיכומים השתרעו על 50 עמודים במקום 15 עמודים כפי שהורה ביהמ"ש (הבקשה נדחתה).
המבקש הגיש לביהמ"ש המחוזי תביעת נזיקין נגד המשיבה וביהמ"שהורה על הגשת סיכומים בכתב ע"י המבקש באורך של 15 עמודים. מטעם המבקש הוגשוסיכומים על פני 50 עמודים וביהמ"ש הורה על החזרת הסיכומים והגשת סיכומים באורךשל 15 עמודים תוך 10 ימים. על החלטה זו הוגשה בקשה לרשות ערעור, כשלטענת המבקש,לנוכח הראיות שבאו בפני ביהמ"ש, ולנוכח השאלות שבמחלוקת, הקביעה שאורך הסכומיםלא יעלה על 15 עמודים אינה סבירה. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
לשופט המורה על הגשת סיכומים בכתב מסור שיקול דעת להגביל את אורך הסיכומיםשיוגשו לביהמ"ש, ורק במקרים קיצוניים ביותר תתערב ערכאת הערעור בכגון דא. איןזה המקרה שלפנינו. מוסיף ב"כ המבקש וטוען שמשהוגשו הסיכומים אין זה סבירלהוציאם מהתיק, וכי לכל היותר היה מקום לשקול השתת הוצאות על המבקש אם יתבררשהסיכומים לא הועילו לבירור הפלוגתאות בין הצדדים. המשתמע מטענה זו שרשאי צדלהתעלם מהחלטת ביהמ"ש ולהכתיב לביהמ"ש את אורכם של הסיכומים בכפוף לאפשרות שלהטלת ההוצאות. אין לקבל טענה זו. אכן, לביהמ"ש שיקול דעת להטיל הוצאות או להמנעמפסיקת הוצאות במקרה כגון זה, אך ביהמ"ש רשאי גם לחייב את הצד הממרה לפעול עלפי החלטתו.
(בפני: השופט אור. עו"ד ע. גבעון למבקש, עו"ד א. גדות למשיב. 10.1.96).
רע"א 6363/95 - חברת החשמל לישראל בע"מ נגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה
*בקשה לעכב תביעה אחת עד שתתברר תביעה אחרת כאשר התביעות מתבררות במישורים שונים (הבקשה נדחתה).
הוועדה המחוזית הגישה לביהמ"ש המחוזי תובענה נגד המבקשת(החברה) לפיצויי איזון והחברה הגישה לוועדה תביעה לפיצויים על פי סעיף 197 לחוקהתכנון והבניה. החברה ביקשה מביהמ"ש המחוזי לעכב את הדיון בתביעה נגדה עדשתוכרע תביעתה נגד הוועדה, או לאפשר לה להעלות את תביעתה נגד הוועדה על דרך שלטענת הגנה, שהיא טענת קיזוז, נגד תביעת הוועדה נגדה. ביהמ"ש המחוזי דחה אתהבקשה והבקשה לרשות ערעור נדחתה.
שתי התביעות מתנהלות במסלולים נפרדים, בפני פורומים שונים, הפועלים על פימנגנונים שנקבעו ע"י הדין לכל אחד מהם, ואין מקום או הצדקה להורות על איחודהדיון בשתיהן, אם בכלל ניתן לעשות כך. אכן, יש בתביעה אחת כדי להשפיע על האחרת,לפיכך, בבוא העת, כשינתן פס"ד בביהמ"ש בתביעת הוועדה נגד החברה, יהיה מקוםלשקול עיכוב ביצועו עד לאחר שתיפול הכרעה בהתדיינות האחרת בפני הוועדה.ההתחשבנות והקיזוז יכולים להיעשות לאחר שתיפולנה הכרעות בשני ההליכים.
(בפני: השופטת שטרסברג-כהן. עו"ד מ. ליפשיץ למבקשת, עו"ד א. הייפרמן למשיבה.1.11.95).
ע.פ. 865/94 - מהין פכטר נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (שוד) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נתקבל).
המערערת הורשעה בקשירת קשר לבצע פשעושוד בנסיבות מחמירות וכן בהחזקת סמים לשימוש עצמי ונדונה ל-4 שנים מאסר בפועלוכן הופעל מאסר על תנאי של שנה. הערעור על חומרת העונש נתקבל. מאז שהמערערתהחלה לרצות את עונשה, היא עברה תהליכי שיקום מוצלחים ושירות המבחן ממליץ לקצראת עונשה באופן שתוכל להשתחרר תוך שלשה חודשים, מועד שגם בעלה ישוחרר. לאחרשהוברר כי כל התיקים הפליליים שהיו עומדים ותלויים נגד המערערת נסתיימו וכי היאעברה תהליך שיקום יש להיעתר למערערת ולהפחית מעונשה באופן שתוכל להשתחרר כעבור3 חודשים. לפיכך הועמד המאסר בפועל על שנתיים וחצי והמאסר על תנאי על שנה וחציכאשר ההפעלה המצטברת של המאסר על תנאי עומדת בעינה.
(בפני השופטים: הנשיא ברק, זמיר, גב' דורנר. החלטה - הנשיא ברק. עו"ד צבילידסקי למערערת, עו"ד יהושע למברגר למשיבה. 24.1.96).
ע.פ. 4729/94 - פלוני נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירת אינוס וחומרת העונש (הערעור נדחה).
המערער הורשע בעבירת אינוס ונדון ל-5 שנים מאסר בפועל ו-3שנים מאסר על תנאי. הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. הרשעת המערערהתבססה בעיקרה על עדות המתלוננת שביהמ"ש נתן בה אמון ומצא לה תמיכה בעדויותנילוות. גירסתו המתכחשת של המערער, שמלכתחילה טען שאינו מכיר את המתלוננתוכעבור זמן טען שקיים איתה יחסי מין בהסכמתה, נדחתה ע"י ביהמ"ש מכל וכל. טענותהסניגור מתמקדות בתחום קביעת המהימנות ובכך אין להתערב. בעיקר עמד הסניגור עלכך שהמתלוננת השתהתה עם תלונתה כדי חמש שנים, אך ביהמ"ש המחוזי שקל היטב אתהסבריה של המתלוננת לשיהוי בהגשת התלונה ושוכנע כי ההסברים מהימנים ואין בשיהויכדי לגרוע מאמינותה של הגירסה שמסרה המתלוננת בעדותה. אשר לעונש - אכן אין הואקל אך בהתחשב בחומרת הנסיבות שבגידרם ביצע המערער את העבירה אין לומר שהעונשחמור במידה שתצדיק התערבות. לכך יש להוסיף שלחובת המערער שורה של הרשעותקודמות, בכללן הרשעות בעבירות אלימות ועבירות מין.
(בפני השופטים: מצא, קדמי, טירקל. עו"ד ליאון בן-אדווה למערער, עו"ד חובבארצי למשיבה. 28.1.96).
ע.פ. 2320/95 - פלונים נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (יידוי אבנים על אוטובוס במזרח ירושלים) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נתקבל).
בחודש מארס 1994 בשעות הצהריים יידוהמערערים אבנים לעבר אוטובוס אגד שנסע בירושלים המזרחית. האבנים פגעו באוטובוסאך לא היתה פגיעה בגוף אדם. ביהמ"ש המחוזי הרשיע את המערערים בעבירה של סיכוןחיי אדם במזיד בנתיב תחבורה וגזר להם מאסר בפועל של 20 חודשים ושנה מאסר עלתנאי. הערעור על חומרת העונש נתקבל. העבירה הנדונה היא עבירה חמורה, אך יחד עםזאת אין להתעלם מכך שמערער 1 היה ביום האירוע בן כ-14 וחצי והשני כ-15 וחצי. עלאף גילם הצעיר של המערערים אפשר ולא היה מקום להתערב בגזר הדין, אלמלא ההשוואהשל העונשים שנגזרו להם לעונשים המוטלים במקרים אחרים בעבירות של יידוי אבניםברכב נוסע. לפיכך הוחלט לקבל את הערעור ולהעמיד את ענשם של המערערים על 15חודשים מאסר בפועל. במאסר על תנאי לא יחול שינוי.
(בפני השופטים: בך, מצא, חשין. עו"ד נ. אבראהים למערערים, עו"ד גב' אורלימור-אל למשיבה. 21.1.96).
בש"א 5301/95 - חיים קרחש ואח' נגד אליהו בן עזרא ואח'
*בקשה להגשת ראיה נוספת בערעור (בקשה להגשת ראייה נוספת בערעור - הבקשה נדחתה).
זוהי בקשה להגשת ראייהנוספת בערעור, על פיה, האריך המבקש בחייו מעבר לתוחלת החיים שקבע ביהמ"ש דלמטה,ושלפיה פסק את שיעור הפיצויים בתביעת הנזיקין שהגיש המבקש. הבקשה נדחתה. הכללהוא, שברוב המקרים לא יתיר ביהמ"ש להביא ראיות חדשות בערעור רק בשל כך שחלשינוי כלשהו בעובדות או בנסיבות בין מועד מתן פסה"ד בערכאה הראשונה לבין שמיעתהערעור. לכלל זה יש חריגים, והם שביהמ"ש שלערעור יטה לקבל בקשה כזו, כאשר מתבררכי כל הבסיס שעל יסודו נערך חשבון הפיצויים בערכאה הראשונה התערער, או כי חלשינוי נסיבות קיצוני. אין לומר שמקרה זה נופל בגדר החריגים שבהם יעתר ביהמ"ששלערעור לבקשה ויקבל ראייה נוספת.
(בפני: השופטת דורנר. 30.1.96).
בש"א 9/96 - "סהר" חברה לביטוח בע"מ נגד תמיר באט
*בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד (בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד - הבקשה נתקבלה בחלקה).
בהיותו כבן 19, חייל בשירותסדיר, נפצע המשיב בתאונת דרכים. נתגלתה פגיעה בעמוד השדרה ונכותו הרפואית נקבעהבשיעור של %28. ביהמ"ש המחוזי פסק למשיב סכום של למעלה ממליון ש"ח והבקשה היאלעכב תשלום מחצית הסכום שנפסק למשיב. הבקשה נתקבלה בחלקה.
הסכום האמור נפסק כולו עבור אבדן כושר השתכרות וביהמ"ש לא פירש כמה מןהפיצוי הוא על הפסדי השתכרות בעבר וכמה על העתיד. כן לא פירש את סכום ההשתכרותהחודשי המשמש בסיס לחישוב ההפסד, ולא את אחוז הנכות התיפקודית. המשיב למדבביה"ס המקצועי במגמת צילום ובשירותו בצה"ל פעל בשטח כצלם וידאו. מכאן שאלמלאהתאונה היה ממשיך לעסוק בצילום וידאו, ומחמת מומו יתקשה לעסוק בתחום זה באופןקבוע. ביהמ"ש סבר שיכולת השתכרותו של המשיב בעבודתו כיום, בתחום צילום אחר, היאלכל הפחות בגובה השכר הממוצע במשק וחסר בפסה"ד הסכום שהמשיב יכול היה להשתכראלמלא מומו וכן חסר כל מנגנון של חישוב. הסכום שנפסק הוא, לטענת ב"כ המבקשת,סכום שהוא למעשה שילוש השכר הממוצע במשק. נראה אכן כי סיכויי המבקשת להצליחבערעור אינם מבוטלים. המשיב העיד על עצמו שהוא חסר אמצעים והסיכויים לגבות ממנוחזרה מה שיתברר כתשלום יתר אינם רבים. לפיכך יש להורות על עיכוב %40 מן הסכוםשנפסק.
(בפני: השופט טל. עו"ד נוביץ' למבקשת, עו"ד מודעי למשיב. 14.1.96).
בש"פ 67/96 - רפאלוב אלכסנדר נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (סחיטה והדחה בחקירה) (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
העורר ושניים אחרים הואשמו במעשיסחיטה באיומים והדחה בחקירה. אחד הנאשמים יצא כנראה מן הארץ, אחד שוחרר בערובהואילו העורר נעצר עד תום ההליכים. הסניגור טוען שלא היה מקום להבחין ולהפלותבין העורר לבין חברו. אמנם, לנאשם האחר יוחסו רק שני אישומים ולעורר 4 אישומים,אך לדעת הסניגור אין ראיות מספיקות נגד העורר. הערר נדחה. כתב האישום חושף,לכאורה, פרשה חמורה מאוד של סחיטת "דמי חסות" באיומים. מהודעות המתלוננים עולהשהעורר וחבריו השרו אווירת פחד ואימה על בעלי מסעדות בנתניה שאף שילמו לעורראלפי שקלים. ביהמ"ש מצא תשתית ראייתית מספקת, ואף הבחין היטב בין חלקו הגדוליותר של העורר במעשים ובין חלקו של הנאשם האחר. המעשים המיוחסים לעורר חמוריםביותר ואין להתערב בהחלטת המעצר.
(בפני: השופט טל. עו"ד ריכטמן למבקש, עו"ד אורי כרמל למשיבה. 14.1.96).
ב ת ו כ ן
* ע.א. 94+2751/95/132 - מזונות ומדור לקטין .............................338 ─* בש"א 7058/95 - הארכת מועד להגשת ערעור ...............................338 ─* ע.פ. 5781/95 - סירוב פסילה ..........................................339 ─* בש"פ 35/96 - שינוי תנאי שחרור בערובה ..............................339 ─* דנ"א 6798/95 - פירוש הסכם. *הבחנה בין חיוב לקיום לבין חיוב להשתדלות ...340 ─* ע.פ. 6338+6357/95 - סירוב פסילה ......................................341 ─* בש"פ 442/96 - שחרור בערובה (סמים - קנאביס) .........................341 ─* בש"פ 508/96 - מעצר עד תום ההליכים (יבוא נשק מירדן ומכירתו) .........342 ─* בש"פ 440/96 - פסילה מינהלית לנהיגה .................................343 ─* בש"פ 308/96 - הארכת מעצר מעבר לשנה (שוד, חבלה והחזקת נשק) ..........343 ─* בש"פ 12/96 - מעצר עד תום ההליכים (סמים הרואין) ....................344 ─* בש"פ 7393/95 - מעצר עד תום ההליכים (הקמת מפעל לייצור סמים בהולנד) ...345 ─* בש"פ 116/96 - שחרור בערובה (חבלה) ..................................345 ─* בש"פ 516/96 - מעצר עד תום ההליכים (אינוס) ..........................346 ─* בש"פ 529+535/96 - מעצר לצורך חקירה .................................347 ─* בש"פ 550/96 - הארכת מעצר שלישית מעבר לשנה (סמים) ...................347 ─* בג"צ 4224/95 - עיון במסמכים במע"מ לצורך ערעור על החלטת מנהל מע"מ ....347 ─* בג"צ 209/96 - שחרור אסירים פלסטינים ................................348 ─* בש"פ 47/96 - מעצר עד תום ההליכים כאשר הנאשם לא הופיע למשפטו .......348 ─* רע"א 5882/95 - המועד לערעור על פס"ד חלקי כאשר פסה"ד הסופי מיזג בתוכו גם ─ את פסה"ד החלקי .......................................348 ─* רע"א 7262/95 - הוראת ביהמ"ש להגיש סיכומים חדשים כאשר הסיכומים השתרעו ─ על 50 עמודים במקום 15 עמודים כפי שהורה ביהמ"ש ........349 ─* רע"א 6363/95 - בקשה לעכב תביעה אחת עד שתתברר תביעה אחרת כאשר התביעות ─ מתבררות במישורים שונים ...............................349 ─* ע.פ. 865/94 - חומרת העונש (שוד) ....................................350 ─* ע.פ. 4729/94 - הרשעה בעבירת אינוס וחומרת העונש ......................350 ─* ע.פ. 2320/95 - חומרת העונש (יידוי אבנים על אוטובוס במזרח ירושלים) ...350 ─* בש"א 5301/95 - בקשה להגשת ראיה נוספת בערעור .........................351 ─* בש"א 9/96 - בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד ...............................351 ─* בש"פ 67/96 - מעצר עד תום ההליכים (סחיטה והדחה בחקירה) .............351 ─