בש"א 361+340/89+250 - יהודית שפוך ואח' נגד בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ
*המצאת כתבי בי-דין. *הארכת מועד להגשת ערעור(בקשה למחיקת ערעור על הסף - ובקשה נגדית להארכת מועד - הבקשה הנגדית להארכת מועד נתקבלה - וממילא נדחתה הבקשה למחיקת הערעור).
א. הבנק הגיש ערעור על פס"ד של ביהמ"ש המחוזי ולאחר הגשתו פנו המשיבים בבקשה להורות על מחיקת הערעור מן הטעם שהוגש לאחר המועד. בעקבות זאת הגיש הבנק בקשה להאריך לו - בדיעבד - את המועד להגשת הערעור. אין חולק כי פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי ניתן שלא בנוכחות ב"כ הבנק. אין גם חולק כי ב"כ הבנק לא הוזמן לשימוע פסה"ד ולא ידע על שימועו. ביום 3.3.89 הגיע לב"כ הבנק עותק מפסק הדין. כעבור יומיים, ביום 5.3.89 הגיש ב"כ הבנק לביהמ"ש המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד. הערעור של הבנק הוגש ביום 18.4.89. על רקע זה טוענת ב"כ המשיבים כי בהתחשב ביום קבלת פסה"ד בידי ב"כ המבקש ביום 3.3.89 - התאריך האחרון להגשת הערעור חל ביום 17.4.89 והערעור הוגש באיחור של יום ודינו להמחק. לעומתו מבקשת ב"כ המבקש לראות את תאריך 5.3.89 כתאריך הקובע ולחילופין מבקש הוא הארכת המועד. בקשתו של הבנק להערכת המועד נתקבלה ונדחתה הבקשה לדחות את הערעור.
ב. הכלל הוא שבעל דין שלא הוזמן כדין לשמוע את ההחלטה שעליה מערערים "יראו כיום מתן ההחלטה את היום שבו הומצא לו העתק ממנה". על המצאת פס"ד חלות הוראות פרק ל"ב לתקנות. לפי סימן ג' לאותו פרק ניתן להמציא כתב בי-דין בדואר עם אישור מסירה. בענייננו, הגיע פסה"ד לידי ב"כ המבקש במכתב בדואר רשום שנשלח על ידי ב"כ המשיבים, אך בלא אישור מסירה.
ג. השאלה היא מה דינו של כתב בי-דין שנמסר תוך סטיה מהוראות התקנות. בעניין המצאת מסמכי בי-דין, יש להקפיד על הוראות התקנות כלשונן, ואם נפל פגם בהמצאה - אין ההמצאה תקפה, אפילו ידע בעל הדין על תוכנו של פס"ד. הלכה נוקשה זו רוככה במקצת וביהמ"ש מוכן כיום לבחון, על פי הוכחות ישירות או נסיבתיות, אם כתב בי-דין נמסר כהלכה אף שלא בדרך הקבועה בתקנות. אחת הדרכים היא כאשר בעל דין הודה כי הכתב התקבל בידו ובמקרה כזה לא תשמע טענת בעל דין כי חל פגם טכני בהמצאת כתבי בי-דין לידיו. הוא הדין בענייננו. פסה"ד נשלח לב"כ המבקש בדואר רשום והגיע לידיו - על פי הודאתו - ביום 3.3.89. לפי זה, הוגש הערעור בתיק העיקרי יום אחד לאחר המועד.
ד. על רקע זה יש לבחון את בקשת המבקש להאריך לו את המועד בדיעבד. בנסיבות העניין ניתן להיענות לבקשה. הטעם הוא שב"כ הבנק הסתמך על ההלכה הכללית הגורסת כי יש להקפיד על כללי ההמצאה על דקדוקם. לפי התצהיר התומך בבקשה לא ראה ב"כ הבנק בקבלת פסה"ד בדואר רשום ללא אישור מסירה המצאה כדין. עם זאת הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד וראה בתאריך הבקשה שהגיש כמועד קובע. ב"כ הבנק אף ציין תאריך זה על גבי הודעת הערעור כתאריך קובע. ב"כ המשיבים לא דאג לבצע המצאה לפי הוראות התקנות, כלשונן, ולעומתו פעל ב"כ הבנק כפי שפעל על פי הכללים. בנסיבות אלה אין למנוע מב"כ הבנק הארכת המועד.
(בפני: הרשם צור. 8.12.89).
בג"צ 4550/94 - ניסים אישה נגד היועץ המשפטי לממשלה ואח'
*דחיית עתירה להעמיד לדין פלילי קצין שנענש בדין משמעתי בעקבות הריגתו בשוגג של חייל ביחידת דובדבן בעת מבצע צבאי(העתירה נדחתה).
א. אלי אישה, סמ"ר לוחם ביחידת "דובדבן" נפל בעת מבצע צבאי שהיה בכפר ברטעה שבשומרון כאשר נורה בשוגג בידי כוחותינו. דרישת המשפחה היא כי מפקד היחידה, סא"ל ע', יועמד למשפט כאחראי למעשה ולמחדל. אכן, סא"ל ע' נענש בגין האירוע הטראגי כאשר מיד בסמוך לאחריו הודח מתפקידו כמפקד יחידת "דובדבן", ולאחר זמן החליטו גורמי הפיקוד בצה"ל כי לא יקודם עוד בדרגה וכי לא יינתן לו בעתיד תפקיד פיקודי ביחידה לוחמת. ואולם, העותר, אביו של המנוח, דורש העמדתו של סא"ל ע' לדין בעבירה של גרימת מוות בהתרשלות. הפרקליט הצבאי של פיקוד המרכז סבר שאין זה ראוי להעמיד את סא"ל ע' לדין פלילי וכמוהו סברו פרקליט הצבאי הראשי והיועץ המשפטי לממשלה. העתירה נגד החלטה זו נדחתה.
ב. בג"צ התעכב על נסיבות המקרה, סקר את מדיניות ההתערבות של בג"צ בהחלטות היועץ המשפטי והפרקליט הצבאי הראשי לעניין העמדה לדין, ציין את האמצעים המשמעתיים שננקטו נגד סא"ל ע' וחומרתם כאשר מדובר במי שקשר את גורלו בצבא ורואה את יעודו בשירות בצבא ואת השירות בצבא כדרך חיים. יש שסנקציות משמעותיות במסגרת השירות הצבאי חמורות מסנקציות של דין פלילי. בנסיבות אלה אין לומר כי באי נקיטת הליכים פליליים לאחר אותן סנקציות, חרגו המשיבים מן התחומים הראויים. אכן, לו החליט המשיב להעמיד את סא"ל ע' לדין פלילי, גם אז לא היה בג"צ רואה מקום להתערב בהחלטתם ומשהחליטו שלא להעמידו לדין פלילי גם כך אין זה מן הראוי שבג"צ יתערב בהחלטתם.
(בפני השופטים: ש. לוין, חשין, גב' דורנר. החלטה - השופט חשין. עו"ד דרור ארד אילון לעותר, עו"ד שי ניצן למשיבים, עוה"ד א. זהר וש. ציפורי לסא"ל ע'. 2.5.95).
בג"צ 8195+7111/95 - מרכז השלטון המקומי ו- 10 אח' נגד הכנסת ואח'
*דחיית בקשה לבטל סעיף או חוק של הכנסת בדבר מילוי תפקיד ציבורי ע"י חבר כנסת. *האם עניין של אפלייה נכנס למסגרת ההגנה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו(העתירות נדחו ברוב דעות השופטים גולדברג וזמיר נגד דעתו החולקת של השופט חשין).
א. עניינן של שתי העתירות בחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם. החוק אוסר על חבר כנסת לעסוק בעיסוק נוסף ובכלל זה "כהונה כראש רשות מקומית...". סעיף 13א(1) שהוסף לחוק אומר כי "חבר כנסת לא יכהן כנבחר בגוף ציבורי... המכהן כנבחר בגוף ציבורי, חברותו באותו גוף תפקע ביום היותו לחבר כנסת...". גוף ציבורי כולל גם "רשות מקומית". סעיף 6 לחוק מסייג את הוראת סעיף 13א(1) וקובע כי מי שכיהן כחבר בכנסת ה-13 ונבחר לכהונה לגוף ציבורי כאמור לא תופסק חברותו בכנסת אם נבחר לכהונתו בגוף הציבורי לפני תחילתו של החוק וכהונתו היא בהתנדבות וללא תמורה. אחד העותרים מבקש להכריז על החוק כולו כלא תקף ורובם של העותרים מבקשים למחוק את סעיף 6 האמור משום שיש בו אפליה פסולה ופוגעת בין חברי כנסת שכיהנו בכנסת ה-13 ובין אלה שיבחרו לכנסת ה-14. העתירות נדחו ברוב דעות השופטים גולדברג וזמיר נגד דעתו החולקת של השופט חשין.
ב. בעתירה הועלתה השאלה אם קיימת אפליה ואם אפליה בד"כ נכנסת למסגרת האיסורים שלפי חוק יסוד: כבוד אדם וחירותו. כן נדון בעתירה הנושא של ביטול חוקי כנסת על ידי ביהמ"ש, מעשה שיש למעט בו. נדונה גם השאלה אם יש בחוק פגיעה בחופש העיסוק בניגוד לחוק יסוד: חופש העיסוק. שופטי הרוב סברו, בשני פסקי דין נפרדים, שאין בחוק משום אפליה ואין הוא פוגע בחופש העיסוק ועל כן דין העתירות לדחות. מנגד סבר השופט חשין בדעת מיעוט כי יש בחוק אפליה בין חברי הכנסת ה-13 לבין אלה שיהיו מועמדים לכנסת ה-14 ועל כן לדעתו יש לקבוע כי גם מי שיבחר רק לכנסת
ה-14 ואינו חבר בכנסת ה-13 יוכל להמשיך בכהונתו הציבורית. נדון גם השיהוי בהגשת העתירה.
(בפני השופטים: גולדברג, חשין, זמיר. עוה"ד ד. ויסגלס, צוק ריבי, א. רוזובסקי, ל. מרגולין, י. ויינשטיין לעותרים, עו"ד א. מנדל למשיבים. 6.2.96).
בש"א 470/96 (ע.א.6/96) - חלילי ויקטור נגד גמליאלי אהרון ואח'
*ע.א. 6/96) - ערעור בזכות או ברשות בנושאים הנוגעים לחוק הירושה (הבקשה נדחתה).
המשיב הגיש ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי והמבקש טוען כי יש לדחות את הערעור על הסף משום שהיה צורך להגיש בקשה לרשות ערעור. המשיבים האחרים מצטרפים לעמדת המבקש. השאלות שבמחלוקת היו שתיים: האם חל בענייננו סעיף 152 לחוק הירושה הקובע כי רק החלטות על פי סעיפים מסויימים לחוק הירושה ניתנות לערעור בזכות וכל שאר ההחלטות על פי אותו חוק ניתנות לערעור רק לאחר קבלת רשות; בהנחה שסעיף 152 חל האם מדובר כאן בהחלטה הניתנת לערעור ברשות או שצריך קבלת רשות. הוחלט כי סעיף 152 לחוק הירושה חל בענייננו ואילו בשאלה מה סוג ההחלטה הוחלט לבקש חומר נוסף כדי שאפשר יהיה לקבוע באיזה סוג החלטה מדובר.
לעניין תחולתו של סעיף 152 - טענת המשיב הינה כי משהוחק החוק לענייני משפחה הוחלו דינים אחרים על הנושאים שבחוק הירושה וממילא בטל גם סעיף 152. דא עקא שהחוק לענייני משפחה חל רק במקומות שבהם הוקמו בתי משפט לענייני משפחה ובאיזור תל אביב והמרכז טרם הוקמו בתי משפט לענייני משפחה ועל כן מוסיף לחול סעיף 152. באשר למהותה של ההחלטה אם היא נכנסת לגדר הסעיפים שלפי סעיף 152 צריך בקשה לרשות ערעור או ניתן לערער בזכות - כדי לקבל החלטה סופית בעניין זה יגישו הצדדים כתבי בי דין והחלטות של ביהמ"ש כדי לברר מה סוג ההחלטה שניתנה.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. עו"ד איתן בן צור למבקש, עו"ד גב' אפרת ואש למשיב, עוה"ד א. הרנוף וגב' שרון מן-אורין למשיבים האחרים. 15.2.96).
בג"צ 6086/94 - אלה נזרי נגד הממונה על מרשם האוכלוסין ואח'
*קבלת בקשת ידועה בציבור לשנות שמה לשם האיש שאיתו היא חיה למרות התנגדות האשה הנשואה (העתירה נתקבלה).
העותרת חיה ללא נישואין עם יהודה סלוק במעמד של ידועה בציבור זה יותר מ-4 שנים. במהלך החיים המשותפים נולדו להם שני ילדים הנושאים את שם המשפחה סלוק. לפני קרוב ל-3 שנים פנתה נזרי אל משרד הפנים וביקשה לשנות את שם משפחתה לסלוק ומשרד הפנים סירב לבקשה. זאת משום שסלוק נשוי עדיין לאשה אחרת. אמנם הוא חי בנפרד מאשתו זה יותר מ-7 שנים ומבקש להתגרש ממנה, אך ההליכים בביה"ד הרבני מתמשכים. משרד הפנים פנה לאשתו של סלוק בשאלה אם היא מסכימה לשינוי שמה של נזרי לסלוק ומשהשיבה בשלילה סירב משרד הפנים לשנות את שמה של נזרי לסלוק. העתירה נתקבלה.
אין החלטת משרד הפנים יכולה להשען על הטעם של תקנת הציבור ולא על הנימוק של הגנה על מוסד הנישואין. השאלה האמיתית שהתעוררה במקרה זה הינה ההגנה על האינטרס של אשתו של סלוק. בעימות בין האשה הנשואה והידועה בציבור זכותה של הידועה בציבור בנוגע לשינוי השם גוברת על האינטרס של האשה הנשואה. חוק השמות מעניק לכל אדם זכות לשינוי השם וכנגד הזכות של הידועה בציבור לשינוי השם לא ניצבת כל זכות של האשה הנשואה.
(בפני השופטים: גולדברג, זמיר, גב' דורנר. החלטה - השופט זמיר. עו"ד נטע זיו לעותרת, עו"ד גב' אסנת מנדל למשיבים. 29.2.96).
בג"צ 5760/93 - פלונית נגד ועדת התלונות על פי חוק הפסיכולוגים ואח'
*החלטת ועדת התלונות לפי חוק הפסיכולוגים לקיים דיון חוזר בעניין הנילונה לאחר שנתגלו נגדה ראיות חדשות. *פגם פרוצדורלי טכני שניתן לתיקון בדיעבד אינו גורר בטלות המעשה המינהלי(העתירה נדחתה).
א. העותרת היא פסיכולוגית קלינית מוסמכת. המשיבה הראשונה היא ועדת תלונות הפועלת לפי חוק הפסיכולוגים. המשיבה השניה, (להלן: המתלוננת), היתה בטיפולה של העותרת במשך מספר חודשים במהלך שנת 87 ובשלב כלשהו נוצרו בין השתיים יחסי רעות מחוץ למסגרת הטיפולים. נוצרה ביניהם גם התקשרות עסקית שהביאה למחלוקת בין השתיים. המתלוננת הגישה תלונה לוועדת התלונות בטענה כי העותרת מעלה באמונה. על פי החוק, ועדת התלונות בודקת את תלונות המתלוננים וחוקרת את פרטיה ורק אם יש יסוד לתלונה היא מעבירה את הנושא לוועדת משמעת. במרץ 91 החליטה המשיבה להעביר את עניינה של העותרת לוועדת משמעת. כעבור כחודש הוחלט לקיים דיון חוזר בוועדת התלונות. הדיון החוזר התקיים ביוני 91 וההחלטה היתה זהה. העותרת ביקשה לבטל גם את הדיון החוזר והוסכם כי יקויים דיון חדש בפני המשיבה כאשר החברה המשפטנית בוועדת התלונות המקורית לא תשב בדיון המחודש ובמקומו ישב היועץ המשפטי של משרד הבריאות דאז (להלן: לוין). דא עקא שמינוי חבר ועדת התלונות דורש פרסום ברשומות וב"כ העותרת ביקש כי דבר המינוי יפורסם ברשומות. המשיבה לא פעלה על פי דרישה זו ולוין הסביר לעותרת כי אין צורך בפרסום שכן המינוי הוא חד פעמי. בנובמבר 92 קיבלה המשיבה החלטה שלא להעביר את הנושא לוועדת המשמעת.
ב. ביני לביני הגיעה הפרשה לעיתונות, עקב חשד למעורבות פוליטית לטובת הפסיכולוגית מצד השרה שולמית אלוני. במרץ 93 פנתה המתלוננת בשנית אל ועדת התלונות וביקשה לחדש את תלונתה מן הטעם שנתגלו לה פרטים נוספים. לטענתה, החלטת ועדת התלונות היתה נגועה בשיקולים פוליטיים. פגם נוסף היה אי פרסום דבר מינויו של עו"ד לוין. ועדת התלונות קיבלה את עמדת המתלוננת והחליטה לקיים דיון מחודש. העותרת מבקשת לבטל את החלטת המשיבה. לטענתה, התלונה הנוכחית אינה מעלה עובדות בעניינים חדשים שטרם נדונו. עמדת משרד הבריאות היא כי יש לקיים דיון חוזר לפני הוועדה, בשל הפגם של אי פרסום דבר מינויו של עו"ד לוין כנדרש. העתירה נדחתה.
ג. חוק הפסיכולוגים מורה על מינויין של שתי ועדות: ועדת התלונות וועדת המשמעת. הראשונה היא החוקרת והתובעת והשניה היא השופטת. בוועדת התלונות מתבצע הליך של בירור החשד ושל חקירה. מתגלים בה סממנים וסמכויות הן של גוף מעין שיפוטי והן של גוף מינהלי. בגוף כזה מכריע, לצורך קביעת אמות המידה שלפיהן יבחנו פעולותיו, סיווגו המעין השיפוטי. כללי המשפט המינהלי מוחלים בצורתם החזקה והקפדנית ביותר על גופים בעלי אופי שיפוטי וכאשר מעורבים בגוף סממנים שונים, הדעת נותנת שהגוף יסווג כמעין שיפוטי וייבחן על פי מידותיו של גוף מעין זה.
ד. באשר לפגם של אי פרסום מינויו של עו"ד לוין ברשומות - מדובר בפגם פרוצדורלי טכני שניתן לתיקון בדיעבד. משסווג הפגם כפגם טכני גרידא, אין הוא גורר בהכרח בטלות המעשה המינהלי. הפגם לא השפיע על התוצאה, ותיקון הפגם אף הוא לא היה משפיע על התוצאה. היעדר הפרסום של עו"ד לוין כחבר הוועדה לא פגע בעותרת, במתלוננת, או באינטרס הציבורי.
ה. אלא, שבקשת המתלוננת לחדש את תלונתה התבססה בעיקרה על גילוי "עובדות חדשות" הנובעות ממידע שנחשף על התערבות גורמים פוליטיים שלטוניים חיצוניים בהליך בדיקת התלונה. מידע זה הגיע לידי המתלוננת בעקבות הפרסום שזכתה לו הפרשה בתקשורת. העקרון הוא שרשות מינהלית רשאית לשוב ולשקול החלטותיה ולשנותן ובלבד שהדבר מבוסס על שיקולים לגופו של עניין. עומדים כאן שני אינטרסים הסותרים זה את זה: האינטרס של הפרט לשמור על זכויות שהתגבשו עקב החלטת הרשות, היינו עקרון הסופיות; מנגד, האינטרס הציבורי לחשיפת האמת או אינטרס ציבורי אחר שהרשות מופקדת על הגנתו. ככלל אין להרשות לרשות לשקול שנית את הנתונים ששקלה בהגיעה להחלטתה המקורית. החריג לכך מופעל בהתקיים טעמים מיוחדים. אולם יש ליתן תשומת לב מיוחדת לרשויות המופקדות על חקירה בדבר עבירות שעברו האזרח ובעל המקצוע, שנועדה לגבש עמדה בדבר סטייתו מנורמות התנהגות ראויות. במקרים מעין אלו מתחזק האינטרס הציבורי, שעניינו הגנת הציבור מפני פעילות עבריינית או מפני מעשה או מחדל של בעל מקצוע הסוטה מן הנורמות הנדרשות. בענייננו, גובר האינטרס הציבורי של ההגנה על ציבור המטופלים על האינטרס האישי, וועדת התלונות צדקה בהחלטתה.
(בפני השופטים: הנשיא שמגר, חשין, גב' שטרסברג-כהן. החלטה - הנשיא שמגר. עו"ד פ. מרינסקי לעותרת, עו"ד א. קורן למשיבה, עו"ד ד. עברון למתלוננת. 21.5.95). (פד"י נ(4) 194).
בג"צ 181/96 - הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' נגד הרמטכ"ל ואח'
*דחיית בקשה לצו ביניים בבג"צ(בקשה למתן צו ביניים - הבקשה נדחתה).
א. שנים רבות הסכימו אמצעי התקשורת השונים לעכב פרסומי ידיעות על אירועים שבהם נהרגו או נפצעו חיילי צה"ל עד לאחר שהודעות על אותם אירועים נמסרו למשפחות הנפגעים. חודשים מספר לפני שמיעת העתירה החליטו העותרים שלא לעכב עוד פרסום של ידיעות כאמור. כך, למשל, פרסמו העותרים ידיעה כי שני חיילים נהרגו ושבעה חיילים נפצעו בלבנון, וזאת בטרם נמסרו הודעות למשפחות ההרוגים והפצועים. העותרים טוענים כי מאז הפרסום מפלים אותם המשיבים לרעה בנושאים מנושאים שונים, כגון בראיונות עם מפקדים בצבא, קבלת תדריכים ועוד. בקשת העותרים היא שהמשיבים ינהגו כלפי עיתון "הארץ" כפי שנהגו כלפיו מימים ימימה עד שתישמע העתירה לגופה. הבקשה לצו ביניים נדחתה.
ב. המשיבים טוענים כי הם נוהגים כלפי עיתון "הארץ", בכל הנוגע להעברת מידע ותשובה לשאילתות באותו אופן בו נוהגים כלפי עיתונים אחרים וכי העיתון מקבל הודעות של דובר צה"ל, הזמנות למסיבות עיתונאים וכיוצא בכך. יחד עם זאת, אומר דובר צה"ל, לאור חוסר האמון שנוצר בין העיתון למערכת הצבאית, אין עיתון הארץ זוכה למספר פריווילגיות שהינן מחוות של רצון טוב, כגון ראיונות אישיים, שיחות רקע ותדרוכים אישיים. הבחנה זו שעושה דובר צה"ל בין "זכויות" לבין "פריווילגיות" ו"מחוות" אינה נהירה. מושג ה"פריווילגיה" בימינו ובמקומנו, אין דעת חכמים נוחה הימנו. אולם, בכך לא נחתם העניין. בצד חוק ותקנות, צווים והוראות, הנחיות וכיוצא באלה מעשי רשות ושלטון, יש שמתקיימים יחסי אנוש. יחסים אלה יחסי איכות הם, ואין הם ניתנים לא למדידה ולא למשקל. כך הוא החיוך, הרצון הטוב, מאמץ היתר, עזרה "מחוץ לשעות הקבלה", יציאתו של אדם מגידרו ויחסי האנוש לעולם הדדיים הם. ההבחנה בין תחום יחסי האנוש לבין תחום הזכויות והחובות לא תמיד קלה היא.
ג. בעלי הדין לא עמדו בטיעוניהם על אירועים אלה ואחרים שהיו אלא באורח עקרוני, ועל כן יאמרו דברים אלה: על דובר צה"ל לנהוג בשוויון כלפי כל אמצעי התקשורת
ולא להפלות את עיתון "הארץ" לרעה; צה"ל אינו חייב לחייך לעותרים (במובן המושגים דלעיל); ביחסיו עם אמצעי התקשורת יביא דובר צה"ל במניין שיקוליו כי אין הוא מעניק פריווילגיות ואין הוא עושה מחוות; אם ייתקל עיתון "הארץ" בעתיד באירוע שיש בו כדי להפלותו יוכל לפנות לבג"צ ואז תוכרע השאלה לגופה.
(בפני: השופט חשין. עו"ד ש. ליבליך לעותרים, עו"ד ד. בריקסמן למשיבים. 10.1.96). (פד"י נ(5) 45).
ע.א. 6821/93 + רע"א 3363+1908/94 - בנק המזרחי המאוחד ואח' נגד מגדל כפר שיתופי ואח'
*מעמדם של חוקי יסוד וחקיקת חוקים רגילים שעומדים ב"פיסקות ההגבלה שבחוקי היסוד. חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי ותקפותו בהתחשב בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו(ערעורים וערעורים נגדיים - הערעורים נדחו והערעורים הנגדיים נתקבלו).
א. השאלה המרכזית העולה בכל אחד משלשת הערעורים היא זהה. עניינה בשאלה אם חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (תיקון) פוגע בהוראותיו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואם יש לראותו בשל כך כבטל. החוק העיקרי בא ליצור מסגרת לפתרון המשבר הקשה שפקד את המגזר החקלאי שנים מספר לפני כן ומגמתו הכללית היא לאפשר את שיקומו של המגזר החקלאי. הוא בנוי על העדפת השיקום על פני הפירוק, מצד אחד, ועל הרצון להימנע מהזרמת כספים מהקופה הציבורית למען השיקום, מצד שני. החוק העיקרי קבע כי יכול שיתמנה "משקם" לארגון חקלאי, לתאגידים חקלאיים ואחרים והוא מופקד על ריכוז הנתונים אודות החובות, בדיקת המשאבים והסדר החובות. החוק קבע כי אין להמשיך או לפתוח בהליך לגבי חוב או ערבים לחוב אלא בהתאם להוראות החוק. החוק גם קבע אפשרות למשקם להפחית מסכום החוב עד גובה מסויים. החוק המתקן מרחיב את היקפו של החוק העיקרי. בערעור שלפנינו התעוררה השאלה, כאמור, אם החוק הפוגע בזכות הקניין של המלווים ונותן למשקם אפשרות להפחית את החוב לטובת החייבים נוגד את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המעגן את זכותו היסודית של האדם לקניינו ואם החוק תקף למרות היותו נוגד את חוק היסוד באשר הוא עומד בדרישות הוראת ההגבלה של חוק היסוד. לביהמ"ש העליון הגיעו הערעור ובקשות ערעור כאשר הפסיקות בבתי המשפט המחוזי היו שונות. מצד אחד נפסק ע"י שופט אחד כי החוק פוגע בחוק היסוד ועל כן אין לקיימו ומצד שני נפסק ע"י בימ"ש אחר כי החוק עומד בהגבלות חוק היסוד ועל כן אין לבטלו. ביהמ"ש העליון קבע כי אין החוק בטל בשל חוק היסוד.
ב. בשורה של פסקי דין של שופטי ההרכב נדון בהרחבה מעמדם של חוקי היסוד, סמכותה של הכנסת לחקוק חוקי יסוד המגבילים את הכנסת עצמה, עליונותם של חוקי היסוד, אם הם מהווים חוקה, פסקות ההגבלה שבחוקי היסוד ותחולתם, האם חוק ההסדרים עומד בפיסקת ההגבלה וכיוצא באלה נושאים. פסקי הדין משתרעים על פני למעלה מ-300 עמודים.
(בפני השופטים: הנשיא לשעבר שמגר, הנשיא ברק והשופטים ד. לוין, בך, גולדברג, מצא, חשין, זמיר וטל. 9.11.95). (פד"י מט(4) 221).
בג"צ 1031/93 - אליאן חוה פסרו (גולדשטיין) ואח' נגד שר הפנים ואח'
*פקודת העדה הדתית (המרה) לעניין המרת דת חלה רק על נושאים שבסמכות בתי הדין הדתיים ולא על נושאי גיור לצורך מרשם התושבים (העתירה נתקבלה בחלקה).
העותרת היא ילידת ברזיל והיתה בת הדת הספיריטואליסטית. בשנת 1990 הגיעה לישראל וגויירה ע"י ביה"ד של מועצת הרבנים המתקדמים בישראל. חברי ביה"ד חתמו על תעודת גיור. ביני לביני נישאה העותרת בנישואין קונסולריים ליהודי יליד ברזיל בעל אזרחות ישראלית. בשעתו קבע בג"צ כי על פקיד המרשם
לרשום את העותרת ובעלה כנשואים. שאלת תוקף הנישואין הושארה אז בצריך עיון. בפברואר 92 פנתה העותרת למנהל מרשם האוכלוסין במשרד הפנים בבקשה שתוענק לה אזרחות ישראלית וכי תרשם כיהודייה. בקשתה לא נענתה. המשיבים תמכו התנגדותם לרישום על כך כי לעניין רישום במרשם האוכלוסין של פרטי הדת והלאום של מי שהתגייר בארץ חל חוק המרת דת ולפי חוק זה רק ביה"ד הדתי יכול לקבוע שנתבצעה המרת דת, ואילו העותרים טענו כי חל חוק מרשם האוכלוסין בכל הנוגע למרשם האוכלוסין וכי חוק המרת דת חל רק על ענייני המעמד האישי של מי שהמיר את דתו. לעניין זה הבהירו המשיבים כי קיים הבדל בין מי שהתגייר בחו"ל שאז קיימת הלכת בג"צ שדי בכך שהמתגיירים מציגים תעודה במרשם התושבים כדי שירשמו כיהודים לעומת מי שהתגייר בארץ שאז חל חוק ההמרה. בג"צ קבע ברוב דעות, נגד דעתו החולקת של השופט טל, כי לעניין מרשם האוכלוסין חל חוק המרשם וההלכות שנפסקו לפיו ואילו חוק ההמרה חל רק לענייני המעמד האישי של המתגייר.
כיוון שבענייננו לא שקלו הרשויות אלא את נושא חלותה של פקודת העדה הדתית (המרה) ולא את שאלת הליכי הגיור לגופם, לאמור, אם ניתן בעקבותיהם לרשום את העותרת כיהודיה, ושאלות שונות עלו רק בפני בג"צ, ממילא לא הכריע בג"צ לגופן של השאלות האמורות ולא הורה לפקיד הרישום לרשום את העותרת כיהודיה. הוא הדין לנושא של חלות חוק השבות על העותרת. לפיכך הצהיר בג"צ כי פקודת העדה הדתית (המרה) חלה רק על נושאים שבסמכותם של בתי הדין הדתיים, אך אינה חלה על נושאים אחרים, לרבות המרשם, והעניין הוחזר למשיבים לדון בשאלות האחרות הנוגעות לרישום העותרת כעולה וכיהודיה.
(בפני השופטים: הנשיא לשעבר שמגר, הנשיא ברק והשופטים מצא, חשין, גב' שטרסברג-כהן, טל, גב' דורנר. עו"ד א. רגב לעותרים, עו"ד גב' נאוה ארד למשיבים. 12.11.95). (פד"י מט(4) 661).
ע.א. 2442/95 - מ.ל.ת. מבנים לתעשיה בע"מ ואח' נגד בנק המזרחי בע"מ
*בקשה של עובדי חברה שנכנסה לפירוק להצטרף כמשיבים לערעור שהוגש נגד צו הפירוק(בקשה להצטרף כמשיבים - הבקשה נתקבלה).
א. זוהי בקשתם של 93 עובדי המערערת השלישית, תעשיות מרסי עפולה בע"מ (להלן: תעשיות מרסי), להצטרף כמשיבים לערעור המתברר בביהמ"ש העליון. מדובר בערעור שהגישו תעשיות מרסי ו-3 חברות נוספות על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת ב-4 תיקי פירוק שאוחדו, לפיו ניתן צו בדבר פירוק החברות המערערות, לבקשת הבנק המשיב. ביהמ"ש נתן צו לעיכוב ביצוע פסה"ד, בהסכמת באי כח המערערות והמשיב, עד לערעור. עיכוב ביצוע פסק הפירוק מעכב את המשכת הליכי הפירוק, ובהם, כניסתו לתוקף של המנגנון הקבוע בסעיף 182 בפרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, שלפיו יכולים העובדים לקבל מן המוסד לביטוח לאומי את שכר העבודה שתעשיות מרסי חבה להם. זוהי העילה לבקשת 93 העובדים להצטרף כמשיבים.
ב. העובדים נכחו בהליכים שהתנהלו בביהמ"ש המחוזי מבלי שצורפו לדיון באופן פורמלי. לאחר מתן צו הפירוק הכינו הוכחות חוב לשם הגשתן באמצעות המפרק למוסד לביטוח לאומי ולאחר שהתבררה להם עובדת עיכוב הביצוע ביקשו להגיש תביעת פירוק נוספת מטעמם אך זו נמחקה בשל חוסר אפשרות חוקית לניהול ההליך. המבקשים טוענים כי חברת מרסי היא חברה חדלת פרעון ואין כל דרך לגבות את שכר העבודה אלא באמצעות המשך הליכי הפירוק. המערערות מתנגדות לבקשה בטענה כי צירופם של המבקשים כמשיבים בערעור עלול לסבך את הדיון שכן פסה"ד בעתירתה הראשונה עוסק ביחסי הבנק ולקוחותיו ואילו המבקשים תומכים בהחלטת הפירוק מטעמים אחרים לגמרי. הבנק אינו מתנגד לצירוף המבקשים כמשיבים בערעור שכן זו הדרך היחידה לפתור את הבעיה המעשית
של העובדים ששכר העבודה המגיע להם לא שולם והנתונים במצב של חוסר מוצא. הבקשה להצטרפות כמשיבים נתקבלה.
ג. גבולות שיקול הדעת המוקנה לביהמ"ש העליון על פי תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי לעניין צירוף המבקשים הותוו במספר החלטות של ביהמ"ש העליון. עיקרם של דברים הוא בצורך לאזן בין מידת הפגיעה שעלולה להיגרם לצד המבקש במקרה שתידחה בקשתו, לבין מידת ההכבדה שתיגרם לביהמ"ש ולבעלי הדין שלגבי ההליך אותו הם מנהלים מוגשת בקשת ההצטרפות. במקרה דנא גובר הצורך להגן על האינטרס של מבקשי ההצטרפות. עובדי תעשיות מרסי נכחו והשתתפו בהליכי הפירוק עד למתן צו הפירוק, מבלי שהצטרפו כבעלי דין. על פי דיני החברות לא היתה מוטלת עליהם חובה להצטרף באופן פורמלי כצד להליכי הפירוק ורשאים היו להמתין למתן צו פירוק כדי להגיש את הוכחות החוב שבידיהם. עיכוב הביצוע של צו הפירוק מעמיד את העובדים במצב בלתי אפשרי מבחינת היכולת לגבות את שכר עבודתם, אך דעתם אינה יכולה להישמע בשל כך שאין הם צד להליכים. מצב דברים זה מצדיק את קבלתה של בקשת ההצטרפות. מן הבחינה העובדתית והמשפטית לא יהיה בצירוף המבקשים כמשיבים משום הכבדה ניכרת על ניהול הערעור, שכן מדובר במערכת עובדתית ומשפטית שאיננה סבוכה. כמו כן, לגבי התשתית העובדתית אין מחלוקת של ממש בין המבקשים לבין המערערים.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. עו"ד גב' ענת ליס לחברות המערערות, עו"ד גב' רחל ברכה לבנק, עו"ד לואי זרייק לעובדים המבקשים, עו"ד גב' יעל בליליוס לכונס הרשמי. 18.2.96). (פד"י מט(5) 85).
בש"א 470/96 (ע.א. 6/96) - חלילי ויקטור נגד גמליאלי אהרן ואח'
*ע.א. 6/96) - תחולת סעיף 152 לחוק הירושה לעניין ערעור בזכות בנושאי החוק וסמכות בימ"ש מחוזי כשטרם הוקם בימ"ש לענייני משפחה באיזור(בקשה למחיקת ערעור - מתן החלטה בבקשה נדחה להמשך דיון ואף נתקבלה טענה עקרונית של המבקש).
א. בעניין זה עלתה שאלה אם על המחלוקת שבין המערער - המבקש והמשיב חל סעיף 152 לחוק הירושה הקובע כי רק בהחלטות על פי סעיפים מסויימים בחוק הירושה קיים ערעור בזכות ואילו כל שאר ההחלטות על פי אותו חוק ניתנות לערעור רק לאחר קבלת רשות. השאלה בענייננו היתה אם על הסכסוך חל הסעיף, אך טענה מקדמית הועלתה על ידי המשיב כי מאז שהוקם ביהמ"ש לענייני משפחה לא חל בכלל סעיף 152. הטענה המקדמית נדונה ונדחתה מן הטעם שבאיזור תל אביב והמרכז טרם הוקם, בעת הדיון, ביהמ"ש לענייני משפחה ומכיוון שטרם הוקם ביהמ"ש לענייני משפחה עדיין חל באותם המחוזות חוק הירושה וממילא גם סעיף 152 לחוק. לגופם של דברים לא הובאו טיעונים מספיקים, ראיות מספיקות כתבי דין מספיקים אם הנושא שבמחלוקת נכנס לגדר סעיף 152 ואם לאו ולעניין זה נתבקשו באי כח הצדדים להמציא מסמכים נוספים וטענות נוספות.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. עו"ד איתן בן צור למבקש, עו"ד גב' אפרת ואש למשיב, עוה"ד א. הר נוף וגב' שרון מן אורין למשיבים האחרים שתמכו בעמדת המבקש. 15.2.96).
* ע.א. 94+6821/93/1908+3363 - מעמדם של חוקי יסוד וחקיקת חוקים רגילים─ שעומדים ב"פיסקות ההגבלה שבחוקי היסוד. חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי─ ותקפותו בהתחשב בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו .........................405 ─* בג"צ 1031/93 - פקודת העדה הדתית (המרה) לעניין המרת דת חלה רק על ─ נושאים שבסמכות בתי הדין הדתיים ולא על נושאי גיור ─ לצורך מרשם התושבים ................................405 ─* ע.א. 2442/95 - בקשה של עובדי חברה שנכנסה לפירוק להצטרף כמשיבים ─ לערעור שהוגש נגד צו הפירוק ........................406 ─* בש"א 470/96 (ע.א. 6/96) - תחולת סעיף 152 לחוק הירושה לעניין ערעור ─ בזכות בנושאי החוק וסמכות בימ"ש מחוזי כשטרם הוקם ─ בימ"ש לענייני משפחה באיזור ........................407 ─* בג"צ 181/96 - דחיית בקשה לצו ביניים בבג"צ .......................404 ─* בג"צ 5760/93 - החלטת ועדת התלונות לפי חוק הפסיכולוגים לקיים דיון ─ חוזר בעניין הנילונה לאחר שנתגלו נגדה ראיות חדשות. ─ *פגם פרוצדורלי טכני שניתן לתיקון בדיעבד אינו גורר ─ בטלות המעשה המינהלי ...............................403 ─* בש"א 250+340/89+361 - המצאת כתבי בי-דין. *הארכת מועד להגשת ערעור ....400 ─* בג"צ 8195+7111/95 - דחיית בקשה לבטל סעיף או חוק של הכנסת בדבר מילוי ─ תפקיד ציבורי ע"י חבר כנסת. *האם עניין של אפלייה ─ נכנס למסגרת ההגנה של חוק יסוד: כבוד האדם ─ וחירותו .........................................401 ─* בש"א 470/96 (ע.א. 6/96) - ערעור בזכות או ברשות בנושאים הנוגעים לחוק ─ הירושה ..........................................402 ─* בג"צ 6086/94 - קבלת בקשת ידועה בציבור לשנות שמה לשם האיש שאיתו היא ─ חיה למרות התנגדות האשה הנשואה .....................402 ─* בג"צ 4550/94 - דחיית עתירה להעמיד לדין פלילי קצין שנענש בדין ─ משמעתי בעקבות הריגתו בשוגג של חייל ביחידת דובדבן ─ בעת מבצע צבאי .....................................400 ─