ע.פ. 5724/95 - אחמד אבו דחל ועיסם אל תרתיר נגד מדינת ישראל
*הרשעה בגניבת רכב ופירוקו. *הרשעה בגרימת חבלה בכוונה מחמירה. *זיהוי תמונות. *חומרת העונש בעבירות של גניבת רכב(מחוזי ת"א - ת.פ. 524/94 - הערעור נדחה).
א. סמוך לחצות לילה, ב-7.12.94, הבחין סיור משטרתי בשתי מכוניות פרטיות,טויוטה והונדה החונות על שולי הדרך בין מחלף לוד למחלף בן שמן. ליד המכוניותנמצאו 4 בני אדם. כאשר התקרבה מכונית המשטרה למכוניות ברחו שלושה מאלה שנמצאולידן לעבר השדה הפתוח ונעלמו ואילו הרביעי פנה להונדה במטרה להמלט איתה מהמקום.אחד השוטרים - משרקי - מיהר אל ההונדה כדי למנוע ממנו לעזוב את המקום. הנהג פתחבנסיעה מהירה כשמחצית גופו של משרקי מחוץ לרכב. שוטר אחר, סלומון, ירה באחדמגלגלי ההונדה אך הדבר לא מנע מנהג ההונדה מלהמשיך בנסיעה. בסופו של דבר נתקלההמכונית בגדר ההפרדה שבמרכז הכביש והתהפכה. משרקי נחבל בגופו והנהג הצליח לחמוקולהיעלם בשדות הסמוכים.
ב. סלומון זיהה את נהגה של ההונדה כאדם שהיה מוכר לו מפעילותו המשטרתית, אךלא ידע את שמו. בחיפוש שנערך במכונית הטויוטה, נמצאה תעודת זהות ובתמונה זיההסלומון את האדם שנהג בהונדה הוא המערער אחמד. למחרת היום, לפני מעצרו של אחמד,הוצגו בפני משרקי כ-100 תמונות מתוך אלבום החשודים והוא זיהה את משרקי כמי שנהגבהונדה. הטויוטה שייכת למערער השני (עיסם). ההונדה נגנבה ביפו שעות ספורות לפנישנתגלתה. מההונדה פורקו גלגלים ומערכת סטריאופונית. בטויוטה נמצאו מפתחותמקוריים במתג ההצתה. ביום האירוע היה עיסם פסול מנהיגה.
ג. הוגש כתב אישום נגד שלושה נאשמים וביניהם המערערים. האישום נגד אחמד ונאשםנוסף התבסס על זיהויים במקום האירוע, והאישום נגד עיסם מבוסס על כך שהטויוטההיתה בבעלותו וראיות נוספות. ביהמ"ש המחוזי הרשיע את אחמד בעבירה של חבלה חמורהבכוונה מחמירה על פי סעיף 329(1) לחוק העונשין, את עיסם בעבירה של נהיגה בפסילהעל פי סעיף 67 לפקודת התעבורה ואת שניהם בקשירת קשר לבצע פשע, גניבת רכב, שימושברכב ללא רשות ומסחר ברכב גנוב. הערעורים על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחובעיקרם פרט לשינוי באחד מסעיפי ההרשעה.
ד. אשר להרשעתו של אחמד - הוא זוהה על ידי סלומון שהכירו מלפני כן וע"י משרקיבזיהוי תמונות. הזיהוי של סלומון בא לפני שבדק את תעודת הזהות, אלא שלא זכר אתשמו וע"י התעודה וידא את שמו. אשר למשרקי - מסדר זיהוי התמונות נערך לפני שנעצראחמד וממילא יכלו לערוך מסדר זיהוי תמונות. טענה אחרת בפי הסניגור כי לא נמצאובהונדה טביעות אצבעות של אחמד, אך הכלל הוא שכוחן הראייתי של טביעות האצבעותנעוץ בהימצאותן ולא בהיעדרן.
ה. אשר לעיסם - בהסתמך על עדות שהעיד אחיו כי ההונדה הוחזרה לבית המשפחה סמוךלשעה 10 בלילה ומפתחותיה הונחו על ידו בתוך הבית, ובעובדה שהטויוטה נמצאה כעבורזמן לא רב במקום האירוע כשהמפתחות המקוריים בתוכה, והעובדה שהאח העיד עליהשכאשר אמר לעיסם בבוקר שהמכונית נעלמה, לא מיהר הלה לטפל בעניין, כל אלהמצביעים על כך שעיסם היה עם הטויוטה במקום האירוע ונהג בה למרות שהיה משוללרשיון.
ו. אשר לטענות המשפטיות - טענה אחת נגד ההרשעה בעבירה של מסחר ברכב יש לקבל.סעיף 314יג' מדבר במי "שעוסק" בפירוק רכב גנוב ומסחר ואין להרשיע על פיו במסחרברכב גנוב מקום שמדובר בפירוק חד פעמי מזדמן של חלקים מרכב גנוב. להחלפת ההרשעהבעבירה זו מסחר ברכב גנוב לעבירה של גניבה מרכב או פירוק רכב גנוב, מסכימה גםהתביעה. אשר להרשעה בעבירה של גניבת רכב - נסיבות הענין מלמדות שהמערערים לאהתכוונו להחזיר את ההונדה לבעליה ובכך נתמלאה דרישת היסוד הנפשי הדרוש להרשעהבעבירה של גניבה. אין צורך בהוכחת הכוונה לשלילת קבע כמשמעותה בהגדרתה של עבירת
הגניבה לפי סעיף 383(א)(1) לחוק העונשין, בהבחנה מסעיף 413ב(ב) לחוק העונשיןהדן בעבירה של גניבת רכב.
ז. המערער הראשון טוען נגד ההרשעה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף329(1) כי לא הוכחה הכוונה של גרימת חבלה. ברם, סעיף זה אומר "העושה אחת מאלהבכוונה להטיל באדם נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה, או להתנגד למעצר אולעיכוב כדין...". הפתיח קובע מספר חלופות ליסוד הנפשי הדרוש להרשעה על ידיעשיית מעשה מן המעשים המפורטים בסעיפים הקטנים 329 (1) עד (6) (לענייננו סעיף329 (1)). רק שתי החלופות הראשונות בפתיח מדברות "בכוונה להטיל באדם נכות" כאשרהאחרות מדברות "בכוונה... להתנגד למעצר או לעיכוב כדין...". במצב דברים זה דיבעשיית אחד המעשים המפורטים כשהכוונה היא "להתנגד למעצר" כדי לבסס הרשעה.
ח. הסניגור טען כי אין לראות את אחמד כמי ש"גרם" לחבלות שנחבל משרקי שכןההונדה התהפכה בשל כך שאחד מגלגליה נפגע מיריה שירה סלומון. אין לקבל טענה זו.אחמד העמיד במודע את משרקי בסיכון של גרם חבלה גופנית כשהסיע את ההונדה כשמחציתגופו של משרקי מחוץ למכונית וכשהמערער בועט בו על מנת שירפה מן הרכב. אין ביריהשירה סלומון בגלגלה של ההונדה כדי להוות גורם זר מתערב המנתק את הקשר הסיבתיבין התנהגותו של אחמד לבין החבלה.
ט. אשר לעונש - אחמד נדון כאמור ל-4.5 שנים מאסר בפועל ו-2.5 מאסר על תנאישהופעל ועיסם נדון ל-30 חודשים מאסר בפועל הכוללים הפעלת מאסר על תנאי שלשנתיים ובנוסף לכך שנתיים מאסר על תנאי. אין להתערב במידת העונש. אין הוא מופרזלחומרה כאשר עבירה של גניבת רכב הפכה למכת מדינה והחומרה שבה מתייחס המחוקקלעבירה זו בה לכלל ביטוי מפורש בחקיקתו של סימן ה1 לפרק יא' של חוק העונשין.בנסיבות הקיימות אין מנוס מהטלת עונשים קשים בשל העבירות האמורות. לכך ישלהוסיף כי שני המערערים הורשעו בעבירות נוספות לאלה של גניבת רכב - המערערהראשון בגרימת חבלה חמורה והשני בעבירה של נהיגה בשעת פסילה.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי, החלטה - השופט קדמי. עו"ד חאלד כבובלמערערים, עו"ד יהושע למברגר למשיבה. 12.5.96).
ע.פ. 391/93 - ברוך כהן נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירות אינוס וחומרת העונש. *"ראשית הודייה"(מחוזי נצרת - ת.פ. 307/91 - הערעור נדחה).
א. המערער התפרץ לביתה של המתלוננת ודרש ממנה להתלוות אליה ומשסירבה פגעבהורים שלה וסחב אותה בכח. הוא הוביל אותה למספר מקומות ובאותו לילה אנס אותהמספר פעמים. לפנות בוקר הצליחה להימלט מידיו ולהגיע לביתו של העד בצלאל שהסתיראותה מפני המערער שדלק אחריה. ביחס לאותו לילה טען המערער במשטרה שקיים עםהמתלוננת יחסי מין בהסכמה מלאה. בביהמ"ש הודה בהתנהגותו הפרועה בדירת המתלוננתוהמשיך לטעון שיחסי המין היו בהסכמה. שלשה ימים לאחר מכן שוב הגיע המערער לביתהמתלוננת ונטל אותה במכות ובאיומים למרתף, שם אנס אותה ואח"כ לקח אותה לשנימקומות אחרים ובמקומות אלה חזר ובעל אותה שלא מרצונה. בהודעתו במשטרה טען שלאפגש כלל במתלוננת באותו יום, אך בעדותו בביהמ"ש שינה טעמו והודה שנטל אותהמביתה וקיים יחסי מין, אלא שלטענתו היו אלה בהסכמת המתלוננת. שוב פגש המערער אתהמתלוננת מחוץ לביתה, כפה עליה לבוא עימו לדירה מסויימת ושם אילץ אותה לומרלתוך מכשיר הקלטה שהיא אוהבת אותו, שהיא הרתה לו ושהיא קיימה איתו יחסי מיןמרצונה הטוב ורוצה להתחתן איתו. הוא דרש מהמתלוננת שהיא תאמר אותם דברים בעדותהבביהמ"ש, ואם לא תעשה כן יפגע בה. המערער הורשע בעבירות התפרצות, תקיפה, חטיפהלשם עבירת מין, אינוס, גניבה, תקיפת שוטר ושיבוש מהלכי משפט ועבירות נוספות
וביהמ"ש גזר לו 8 שנים מאסר בפועל. בביהמ"ש המחוזי הודה למעשה בכל העבירותשיוחסו לו פרט לעבירות החטיפה והאינוס. המחלוקת בערעור התמקדה בשאלה אם ניתןהיה להרשיע את המערער בעבירות של חטיפה לשם עבירת מין ואינוס. הערעור נדחה.
ב. מדובר בבחורה צעירה כבת 22, מסכנה ועלובת נפש עם מגבלות שכליות, ובבחור אליםשכפה עצמו עליה תוך איומים עליה ועל בני משפחתה. ביהמ"ש המחוזי נתן אמון בעדותהמתלוננת, הוריה ואחותה על מסכת מתמשכת של איומים ופחדים שנקט המערער כלפיהם.ביהמ"ש דחה את טענת המערער שהמתלוננת טופלת עליו אשמות חטיפה לשם עבירות מיןואינוס משום שסירב להכיר באבהותו על הילד שברחמה. המערער טוען נגד האמון שנתןביהמ"ש למתלוננת אך לעדותה תמיכה בהתנהגותו המפלילה של המערער בכך שבשלב הראשוןהתכחש לאירועים של החטיפה והאינוס ורק לאחר מכן טען שהמתלוננת הסכימה לקייםעימו את יחסי המין. וכן, והוא העיקר, בכך שאילץ את המתלוננת לומר למכשיר הקלטהשהיא אוהבת אותו, הרתה לו וקיימה עימו יחסי מין מרצונה, והכל כדי ליצור תשתיתראייתית להגנתו. רק מי שיש לו ממה לחשוש מסתכן בהכחשה גורפת ומכין "הודעתמתלונן" לתמיכה בגירסתו, כפי שעשה המערער.
ג. משקלם של שני הגורמים האמורים מתחזק ב"ראשית הודייה" הגלומה בדברים שאמרהמערער לשוטר בביהמ"ש "מה אתה חושב שזה יעזור לך... אף אחד לא יעיד עלי ואני אםאני יושב אני ישלח אנשים שיטפלו (במתלוננת) ובכל מי שיעיד נגדי. אני הקלטתיאותה והיא תגיד בביהמ"ש ששכבה איתי מרצונה...". ביהמ"ש המחוזי גם ראה אתהמתלוננת והתרשמותו מהופעתה נמנית בין הגורמים שהניעוהו ליתן אמון בגירסתה.בכגון דא אין ערכאת הערעור מתערבת אלא במקרים נדירים. אין בעובדה שהמערערוהמתלוננת קיימו במשך תקופה מסויימת יחסי מין מתוך הסכמה, כדי להשמיט את הבסיסמתחת לגירסת החטיפה והאינוס בעקבותיה.
ד. אשר לעונש - הסניגור משליך יהבו על חרטתו של המערער ושאיפתו לשקם את חייוולטענתו עונש של 8 שנים מאסר לריצוי בפועל מרפה מלכתחילה את ידיו ומבטל כלסיכוי של ממש לשיקום ולמהפך באורח חייו. אכן, שיקומו של הנאשם והחזרתו לחייםנורמטיביים נמנים בין תכליות הענישה. ברם, עברו המכביד של המערער וחומרתםהיתירה של המעשים בהם הורשע מעמידים את תכלית ההרתעה וקביעת חומרת המעשים בהכרתהכל במרכז מטרת הענישה. במצב דברים זה אין לומר שהעונש מופרז לחומרה.
(בפני השופטים: הנשיא ברק, חשין, קדמי. החלטה - השופט קדמי. עוה"ד ליכטושדמי למערער, עו"ד גב' תמי בורנשטיין למשיבה. 28.5.96).
בש"פ 3466/96 - מדינת ישראל נגד יואב שבי ואח'
*הארכת מעצר שלישית מעבר לשנה בנסיון לרצח(בקשה להארכת מעצר שלישית לפי סעיף 54 לחסד"פ - הבקשה נתקבלה).
א. המשיבים הואשמו בעבירה של נסיון לרצח, קצין בטחון של כלא איילון ברמלה. עלפי כתב האישום ארבו המשיבים למתלונן ליד דירת מגוריו וירו בו, פגעו בלסתו,בחזהו ובזרועו וגרמו לו חבלה חמורה. עם הגשת כתב האישום הורה ביהמ"ש על מעצרהמשיבים עד תום ההליכים. בתום השנה הוארכה כבר פעמיים תקופת המעצר ב-3 חודשיםועתה מתבקשת הארכה שלישית. הבקשה נתקבלה.
ב. העבירה ונסיבותיה מצדיקות מעיקרא את מעצר המשיבים. העבירה שבגינה עומדיםהם לדין מופלגת בחומרתה: נסיון לרצח של עובד מדינה מפאת מעשים שעשה בתוקףתפקידו כעובד מדינה. עצם העבירה יש בו כדי להוסיף ולקיים יסוד סביר לחשש כי אםישוחררו ממעצרם יסכנו המשיבים את חייו של אדם ובטחונו או את שלום הציבור אובטחונו. השאלה היא אם בקשת המדינה עוברת את המשוכה המוצבת לפניה לעניין הארכתהמעצר בשלישית ב-3 חודשים נוספים. בפעם השניה הבהיר ביהמ"ש כי הנסיבות מצדיקות
את הארכת המעצר והשאלה אינה אלא אם אותם שלשה חודשים נוצלו כהלכה להמשך שמיעתמשפטם של המשיבים. עיון בהליכים שהיו מאז מלמד כי מועד שלשת החודשים נוצלכראוי. בשלשה חודשים אלה קבע ביהמ"ש 17 ישיבות. אכן, חלק מהישיבות נתבטל מטעמיםאלה ואחרים, ומקצתן לא נוצלו במלואן, אך בראייה כוללת אין לומר שהזמן לא נוצלכהלכתו וכראוי.
ג. אשר לעתיד - המשך המשפט נקבע ל-9 ישיבות נוספות. מערך ישיבות זה נראהסביר. המדינה אף הציעה תאריכים רבים יותר וקרובים, אך הסניגור סירב להיעתרלהצעות שהוצעו לו עקב התחייבויות שיש לו בתיקים אחרים. ב"כ המשיבים טוען כי לאהוצע אלא מועד אחד בלבד אך חילוקי דעות אלה יכולים שיתבררו בפני ביהמ"ש המחוזי.ביהמ"ש יפנה עכשיו לפרשת ההגנה ויעילותם של ההליכים לעתיד לבוא תלוייה הרבהבדרכיה של ההגנה. מן הדין שהצדדים ידאגו להוסיף ישיבות לאלה שכבר נקבעו, אךבנסיבות העניין יש להאריך את המעצר כמבוקש.
(בפני: השופט חשין. עו"ד גב' אורלי מור-אל למבקשת, עו"ד צדוק חוגי למשיבים.19.5.96).
ע.פ. 1132/96 - מדינת ישראל נגד ג'מאל גאסר
*הרשעה בעבירת שוד וקולת העונש(ערעור על הכרעת הדין נדחה ועל קולת העונש נתקבל).
א. המתלונן, פועל טורקי שעבד בישראל, נשדד לפנות בוקר בתחנה המרכזית בתל אביבע"י שני אנשים שהזדהו בפניו כשוטרים. השניים נמלטו והמתלונן רדף אחריהם, הצליחלתפוס אחד מהם ונאבק עמו. במהלך המאבק הצמיד השודד מברג לחזהו, וכך השתחררמאחיזתו. שוטרים שנזעקו למקום תפסו בחצר הסמוכה את המשיב, והמתלונן הצביע עליוכשותפו של השודד שנמלט עם הכסף. המשיב טען שהזדמן למקום במקרה. ביהמ"ש המחוזידחה את עדותו של המשיב ונתן אמון במתלונן. עם זאת סבר כי לא ניתן לקבוע בוודאותהדרושה במשפט פלילי שהמשיב תקף את המתלונן במברג כדי להשתחרר מידיו. לפיכךהרשיע את המשיב בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות וזיכה אותו מעבירה של תקיפה כדילהתנגד ללכידה כדין. המשיב נדון לשנה מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. בהטילואת העונש הקל התחשב ביהמ"ש בכך שהמשיב שוכן במועדון בתל אביב ע"י גורם בטחונישהמשיב סייע לו ואילו אשתו וארבעת ילדיו נשארו במקום מגוריו בשטחים. המדינהמערערת על הזיכוי החלקי ועל קולת העונש. הערעור על הזיכוי נדחה ועל קולת העונשנתקבל.
ב. אף שביהמ"ש האמין לעדות המתלונן בכללותה, לא היה מוכן על סמך עדות זולקבוע כי המשיב עשה שימוש במברג כדי להימלט מידיו של המתלונן. זהו ממצא עובדתישאין להתערב בו. מאידך יש לקבל את הערעור על קולת העונש. העונש שהוטל חורגבאופן בולט מן העונשים שהוטלו במקרים דומים ואינו יכול לעמוד גם בהתחשב בנסיבותהמקילות. עם זאת, מכיוון שביהמ"ש שלערעור אינו ממצה את הדין בקבלו ערעור עלקולת העונש, הוחלט שהעונש יועמד על שנתיים מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על תנאי.
(בפני השופטים: חשין, זמיר, גב' דורנר. עו"ד גב' שלומית אריאל למערערת, עו"דגב' מירה מרק למשיב. 20.5.96).
ע.פ. 3426/94 - יצחק רוט נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירות פרסום בניגוד לפקודת הרופאים כאשר הפרסום מתייחס למוסד רפואי ולא לרופאים(מחוזי י-ם - ע.פ. 61/94 - הערעור נתקבל).
א. המערער, שאיננו רופא, עמד מאחורי יוזמה להקמת מוסד רפואי פרטי, בשם "מרכזרפואי ירושלים". ביום 16.6.89 פרסם המערער מודעת פרסומת ובה נאמר שהרופאים של"מרכז רפואי ירושלים" הם "מומחים, מנתחים עתירי נסיון ומרדימים בעלי שם
בינלאומי". בימ"ש השלום בירושלים הרשיע את המערער בעבירה לפי סעיף 13 לפקודתהרופאים האוסר פרסום רופאים, ערעורו נדחה ע"י ביהמ"ש המחוזי והערעור לאחר נטילתרשות נתקבל.
ב. סעיף 13 לפקודת הרופאים קובע כי "לא ימסור אדם לפרסום... הודעה בדברסגולותיו, יכולתו או כשירותו של פלוני העוסק ברפואה... כדי להסב את תשומת לבהציבור לאותו פלוני...". השאלות שהתעוררו היו אם סעיף 13 לפקודה אוסר לפרסם אתסגולותיו וכשירויותיו של המוסד הרפואי שבו מועסקים רופאים העוסקים ברפואה, והאםסעיף 13 אוסר פרסום כוללני בדבר סגולותיהם וכשירויותיהם של כלל הרופאיםהמועסקים במוסד הרפואי מבלי לפרט את שמותיהם. אם תמצי לומר שהתשובה לשתי השאלותהיא בחיוב, כיצד יש לפרש איסור כזה נוכח חירויות היסוד, שהרי הפרסום הוא אחדההיבטים של חופש העיסוק (לרבות חופש התחרות) והוא נוגע גם לחופש הביטוי. מכאןהחשיבות הנוגעת לעניין שלפנינו ולכן ניתנה רשות לערער ערעור שני לביהמ"שהעליון.
ג. השופט טל דן בהרחבה בשאלות הפרסום במקצועות שהחוק אוסר פרסום בהם ומן הכללאל הפרט הוא מגיע למסקנה שהאיסור של סעיף 13 לפקודה אינו חל על פרסומת ושיבוחשל מוסד רפואי. האיסור חל לפרסם "פלוני העוסק ברפואה" ואין ספק ש"פלוני" העוסקברפואה פרושו בשר ודם העוסק ברפואה. בפקודת רופאי השיניים קיים סעיף האוסרפרסום גם לגבי תאגידים וביהמ"ש דלמטה סבר כי נוכח ההוראה בפקודת רופאי השינייםאין ספק כי על פרסום כגון דא ניתן להשליך את פקודת רופאי השיניים. ברם, עוסקיםאנו במשפט פלילי ואין מקום לייבא לתוך פקודת הרופאים סעיף שאין בו על דרך ההיקשוהדקלרציה, שהרי אין עונשין אלא אם כן מזהירין.
ד. אשר לעניין הפרסום בעקיפין של רופאים הקשורים עם המוסד הרפואי האמור -ביהמ"ש קמא סבר שפרסום כזה המאפשר את איתורם וזיהויים של הרופאים ע"י הציבור גםהוא מהווה פרסום אסור. אין לקבל גישה זו. הכוונה הדרושה בפרסום האסור היא "כדילהסב את תשומת לב הציבור לאותו פלוני..." ואילו הכוונה לפרסום כמו זה שלפנינוהיא בעליל, הפניית תשומת לב הציבור למוסד הרפואי כמוסד מעולה של היוזמה הפרטיתהנעזר ברופאים ראויים. לכן, גם אילו הונחה תשתית עובדתית בדבר רשימת רופאיםמוגדרת הקשורה עם המוסד, עדיין היה מקום לקבוע שהפרסום אינו נכנס לגדר האיסור.ברם גם לא הונחה תשתית בדבר רשימת רופאים כאמור.
(בפני השופטים: ד. לוין, זמיר, טל. החלטה - השופט טל. עו"ד ליפשיץ למערער,עו"ד גב' מיקי חשין למשיבה. 13.9.95).
ע.א. 6914/93 - זיד שחתות נגד מחמד אחמד דיאב ואח'
*תקפה של עיסקה שנעשתה לפי יפו"כ בלתי חוזר כשיפוי הכח בוטל אחרי ביצוע העיסקה. *עשיית עיסקת מקרקעין בשם קטין בלי לקבל אישור ביהמ"ש(מחוזי ת"א - ת.א. 1142/92 - הערעור נתקבל).
א. ביום 21.9.86 נתן אב לבנו (עבדאללה) יפוי כח בלתי חוזר להעברת חלקת קרקעמסויימת (להלן: הנכס). ביום 24.12.86 נתן עבדאללה יפוי כח לאחיו אחמד לו העביראת הנכס וכן ניתנה הצהרה למס שבח בקשר להעברה זו. ביום 8.7.91 נתן עבדאללה עודיפוי כח והפעם לעו"ד אלחאג' להעביר את הנכס לקטין בשם זיד (המערער) באמצעותאביו. גם על עיסקה זו הוצהר למס שבח. ביום 25.9.91 נערך הסכם בין עבדאללה וביןאביו לביטול יפוי הכח שנתן האב לעבדאללה. בתביעתו של המערער להעביר על שמו אתהנכס קבע ביהמ"ש כי ביטול יפוי הכח אמנם פועל רק מיום הביטול והלאה ולא באופןרטרואקטיבי, כך שההעברות שנעשו לפני הביטול תקפות. אולם העיסקה שנעשתה ביןעבדאללה לבין אבי הקטין בטלה, משום שלא הושג, תוך זמן סביר, אישור ביהמ"ש
לביצוע העיסקה שמעורב בה קטין. מסתבר, שלאחר פסק הדין ניתן אישור של ביהמ"ש,והמערער ביקש להגיש אישור זה כראייה נוספת בערעור. הערעור נתקבל.
ב. אשר לבקשה להגשת הראייה הנוספת - אין צורך להידרש לבקשה זו, שכן אבי הקטיןלא גילה את אוזנו של ביהמ"ש, שהעיסקה עבורה ביקש את האישור, בוטלה כבר ע"יביהמ"ש קודם להגשת הבקשה מפאת היעדר אישור. היה ראוי שעוה"ד יביא עובדה זולידיעת ביהמ"ש. ברם, תוצאתו של היעדר האישור אינה מביאה לבטלות העיסקה. העיסקההיא לטובת הקטין, יפוי הכח מהאב לעבדאללה היה בתוקף בעת שבוצעה העיסקה, התמורהעבור החלקה שולמה וניתנה הצהרה למס שבח. אין כל מניעה למתן האישור המבוקש ע"יביהמ"ש, כשכל העובדות לאשורן תהיינה לפניו, ובכך יוסר המכשול להעברת הנכסלקטין.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, טל, טירקל. החלטה - השופטת שטרסברג-כהן.עו"ד סווראד למערער, עו"ד חמוד למשיב, עו"ד סובחי אלחאג' למשיבים האחרים.27.5.96).
ע.פ. 342+420/96+119 - יוסף פפיאשווילי ואח' נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירות מרמה שעניינן זיופים לייבוא מכוניות ע"ש עולים חדשים. *ענייני מהימנות כאשר השופט שנתן את פסה"ד לא שמע את העד המרכזי. *חומרת העונש בעבירות מרמה(מחוזי ת"א - ת.פ. 80/91 - הערעורים נדחו).
א. שלושת המערערים הורשעו בשורה של עבירות הסובבות כולן על יבוא מכוניות"מרצדס", תוך ניצול זכויות עולים חדשים או זכויות תיירים, שחרור המכוניות מהמכסבאמצעות מסמכים והצהרות כוזבים ובלא תשלומי מסי ייבוא, ולאחר מכן מכירתן שלהמכוניות בשוק החופשי לקונים תמימים תוך זיוף הרשיונות. דינם של שניים מןהמערערים (יצחק מנשה ויוסף פפיאשווילי) נגזר ל-3 שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסרעל תנאי, כאשר נגד פפיאשווילי הופעלו גם 20 חודשים מאסר על תנאי כשמחציתםחופפת, וכן הוטל על כל אחד מהם קנס של 40,000 ש"ח. הנאשם האחר (גרשון גריקנדינוף) נדון לשנה מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי ולתשלום קנס של 10,000 ש"ח.הערעורים על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחו.
ב. אשר להכרעת הדין (מנשה ויתר על הערעור על הכרעת הדין) - ביהמ"ש המחוזי בחןמאות מסמכים, שמע עשרות עדים שעדויותיהם משתרעות על למעלה מ-1,000 עמודיפרוטוקול ולאחר בדיקת כל החומר הגיע למסקנה כפי שהגיע. להרשעת המערערים נדרשביהמ"ש לעדותו של עד מדינה בשם שמואל ברק. עד זה היה שקוע עד צוואר בעבירותנשוא הדיון. ברק מסר את עדותו, במשך 22 ישיבות, על פני כ-400 עמודי פרוטוקולים,בפני השופט סגלסון. הלה נתבקש לשבת במשפטו של ח"כ יאיר לוי ולאחר מכן יצאלגימלאות, ובאי כח בעלי הדין הסכימו "שהתיק יימשך מהשלב אליו הוא הגיע בפנישופט אחר" ובכך נתקיימו התנאים הנדרשים בסעיף 233 לחסד"פ. כך הועבר התיק לידיהשופט עמית והוא רשאי היה להמשיך ולשמוע את הראיות שבעלי הדין ביקשו להציגבפניו. טוענים המערערים שאם מן הצד הפורמלי נתקיימו התנאים המוקדמים הדרושיםהרי נגרם להם עוול גדול, שכן ההרשעה מושתתת בעיקרה על עדותו של ברק והנה ביהמ"שהמחוזי כלל לא שמע אותו כדי שיוכל להביע דעתו על מהימנותו. טענה זו אין לקבלה.שמיעת הראיות בפני השופט עמית היתה בהסכמת ב"כ המערערים, והם ידעו מראש כי מהלךגביית הראיות יהיה כפי שהיה הלכה למעשה.
ג. ואולם, עיקר הוא בדברים שאמר השופט עמית. הוא הזהיר עצמו שוב ושוב באמרושיבחן את עדותו של ברק על פי הכתובים, על פי הסתברותם ההגיונית ועל פי עמידתםבמבחן לאור עדויות וראיות אחרות. ביהמ"ש חיפש, ביקש ומצא תמיכות בממצאי עובדהשקבע בדברי סיוע העומדים על רגליהם שלהם. אכן לא מצא סיוע לכל פרט ופרט אך גםלא נדרש לכך, כדבר ההלכה על תחומיה של חזית המריבה והסיוע הנדרש בחזית רחבה
שנתייצבה בין בעלי הדין. בעניינים של נאשמים אחרים שלא נמצאו לביהמ"ש דברי סיועלהנחת דעתו מצא אותם זכאים בדין. ביהמ"ש הכריע בנושא אמינותו של ברק גם על דרךאימות עדותו עם עדויות הסותרות את דבריו והעדיף את עדותו של ברק על עדותם שלאחרים ואין להתערב בהכרעה זו של ביהמ"ש. כך שדינו של הערעור על הכרעת הדיןלהידחות.
ד. אשר לערעור על גזר הדין - עיקר טרוניינתם של המערערים נסובה על העונששהושת עליהם בהשוואה לעונש שהושת על ברק, שנדון לשנה אחת מאסר בלבד, ועונששהושת על נאשם אחר של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות. ברם, העונשים שהוטלו עלהמערערים לגופם אינם עונשים חמורים יתר על המידה ואין להתערב בהם.
(בפני השופטים: חשין, זמיר, גב' דורנר. החלטה - השופט חשין. עו"ד א. יהבלפפיאשווילי, עו"ד י. הרשפי לקנדינוף, עו"ד י. חצרוני למנשה, עו"ד ש. אריאללמדינה. 22.5.96).
רע"א 3523/96 - הממונה על הגבלים עסקיים ואח' נגד ארקו תעשיות חשמל ואח'
*צילום מסמכים שנתפסו ע"י הממונה על ההגבלים העסקיים(בקשה לרשות ערעור ולמתן צו זמני - הבקשה נדחתה).
א. במסגרת חקירה שמנהל המבקש נגד המשיבות על פי חוק ההגבלים העסקיים נערךחיפוש במשרדי המשיבות ונתפסו מסמכים. המשיבות ביקשו לאפשר להם לצלם 35 מןהמסמכים שנתפסו והמבקשים סירבו. המשיבות פנו לבימ"ש השלום ברחובות שהורהלמבקשים לאפשר צילום המסמכים תוך 48 שעות ודחה את הבקשה לעכב את ביצוע ההחלטה.המבקשים ערערו לביהמ"ש המחוזי וביקשו לעכב את הביצוע אך ביהמ"ש דחה את הבקשהלעיכוב הביצוע. על כך ביקשו רשות ערעור לביהמ"ש העליון וכן בקשה לעיכוב ביצועעד שביהמ"ש המחוזי ידון בערעור על ההחלטה. הבקשה נדחתה.
ב. השאלה שעמדה להכרעת בימ"ש השלום היא שאלה נכבדה וראויה לעיון מעמיק. לפיסעיף 45 לחוק ההגבלים העסקיים מוסמך הממונה "לתפוס כל חפץ... שיש לו יסוד סבירלהניח כי הוא עשוי לשמש ראיה... נתפס מסמך של אדם... יאפשר התופס לבקשת אותואדם לצלם את המסמך". לדעת המשיבות זכותן לצלם את המסמכים היא מוחלטת ומיידיתואין היא נסוגה לפני שיקול אחר כלשהו. לדעת המבקשים, זכות זאת היא יחסית וישלאזן בינה לבין שיקולים אחרים כגון צרכי חקירה. אין צורך להידרש לשאלה בשלב זה,שכן ביהמ"ש המחוזי יידרש לה במסגרת הדיון בערעור. כמו כן דינן של הבקשות לרשותלערער ולעיכוב ביצוע להדחות בשל הזמן הרב שחלף מאז נתפסו המסמכים. התפיסה נעשתהביום 18.4.96, דהיינו כחודש ימים לפני הדיון דנא. גם אם צודקים המבקשים בטענתםהעקרונית בדבר צרכי החקירה הרי שחלף זמן מספיק שבמהלכו יכלו לחקור את החשודים.גם החלטת ביהמ"ש המחוזי ניתנה חודש ימים כמעט אחרי שנתפסו המסמכים, וראוי היהשהמבקשים יקבלו עליהם את דינו של ביהמ"ש ולא ימשיכו בנסיונותיהם להסיר מעליהםאת "רוע הגזירה".
(בפני: השופט טירקל. עו"ד גב' איריס פאפו למבקש, עו"ד פירון ואח' למשיבות.23.5.96).
ע.א. 2602/94 - חיה אקראייזן ואח' נגד אביטל ישראלי ואח'
*ביטול יפו"כ בלתי חוזר. *מהותו של יפו"כ שרשום עליו שהוא בלתי חוזר(מחוזי ת"א - ה.פ. 110/93 - הערעור נדחה).
א. בבעלותן של המבקשת (להלן: האם) והמשיב 2 (להלן: הבן) היה בעבר בית בהודהשרון שהיה רשום 7/12 ע"ש הבן ו-5/12 ע"ש האם. הבן העביר את חלקו לאם וכך הפכההיא להיות בעלת הנכס כולו. הנכס נמכר בעיסקת קומבינציה תמורת 3 דירות מגורים.דירות אלה יועדו, האחת לבתה של האם מנישואים קודמים (להלן: הבת) ושתי דירות
לבנותיו של הבן (נכדותיה של האם). אחת משתי הדירות המיועדות לנכדות, אמורהלהיות מועברת ישירות ע"י הקבלן לאחת הנכדות. זוהי הדירה שבמחלוקת. הנכדה חתמהעל "התחייבות" כלפי האם (הסבתא) בזו הלשון "אני הח"מ, אביטל ישראלי... מתחייבתכלפי אקראייזן חיה... לא אעשה כל עיסקה בדירה... בלא הסכמתה... הנני מסכימהכי... תרשם הערת אזהרה... לאקראייזן חיה תינתן זכות המגורים בדירה למשך כלחייה... תינתן הזכות להשכיר את הדירה לכל מי שתחפוץ...". כמו כן חתמה הנכדה עלטופס שנושא את הכותרת "יפוי כח בלתי חוזר" ובו נאמר שהיא מיפה את כוחה שלאקראייזן "לעשות בשמי ובמקומי את הפעולות הבאות... למכור ולהעביר... אתהדירה... לאחר פטירתה... יפוי כח זה יהיה בטל ומבוטל". לאחר שנתגלעו סכסוכיםבין הצדדים בוטל יפוי הכח ע"י הנכדה. "ההתחייבות" לא בוטלה. ביהמ"ש פסק כיזכויות האם (הסבתא) מסתכמות בכך שהנכדה מנועה מלעשות עיסקה בדירה ללא הסכמתהסבתא וכי לסבתא זכות מגורים בדירה והיא בלבד זכאית להשכירה בשכירות בלתי מוגנתלמשך אריכות ימיה. עוד פסק כי לאחר אריכות ימיה תהיה הדירה בבחינת קניין גמורשל הנכדה. הערעור נדחה.
ב. בקביעותיו נתן השופט, הלכה למעשה, תוקף ל"התחייבות" ולא ראה את האם(הסבתא) כבעלת זכויות מעבר לכך. לטענת המערערות יפוי הכח הוא בלתי חוזר ואינוניתן לביטול ע"י הנכדה ולפיו רשאית האם, בין השאר, "למכור ולהעביר" את הדירה.טענה זו אין לקבלה. יפוי הכח נושא אמנם כותרת "יפוי כח בלתי חוזר", עם זאת איןלומר כי הוא בלתי חוזר לפי תוכנו, נוסחו ומהותו, ואם הוא עונה על מאפייניו שליפוי כח כזה לפי סעיף 14 לחוק השליחות. יפוי כח הוא רק מכשיר לביצוע"ההתחייבות" ויש לפרש את יפוי הכח בהתאם ל"התחייבות" ובמסגרתה. ההתחייבות ויפויהכח הם בין אותם צדדים בלבד ואין צד שלישי קשור בהם. משבוטל יפוי הכח, עדייןקיימת "ההתחייבות" שיפוי הכח נועד לאפשר את ביצועה. אין לו ליפוי הכח חיים משלוואין לפרשו כמעניק זכויות מעבר לאלה שניתנו ב"התחייבות". גם אילו היה מקוםלראות במסמך יפוי כח בלתי חוזר לטובת האם, ולפיכך אין לבטלו, עדיין היה מקוםלומר שבין הצדדים הישירים יש לפרשו בהתאם ובמסגרת "ההתחייבות".
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, טל, טירקל. החלטה - השופטת שטרסברג-כהן.עו"ד שחור למערערות, עו"ד גוטליב למשיבים. 27.5.96).
בש"פ 2615/96 - מדינת ישראל נגד אבישי נגר
*בקשה רביעית של הארכת מעצר מעבר לשנה בעבירות סמים כשהנאשם מבקש להזמין עד שאי אפשר לאתרו (בקשה רביעית להארכת מעצר מעבר לשנה - הבקשה נתקבלה).
המשיב הואשם יחד עםאחיו בהחזקת 70 גרם הירואין במכוניתו של המשיב בה נסעו שני האחים. אחיו שלהמשיב הורשע על יסוד הודאתו בעקבות עיסקת טיעון ואילו המשיב כופר באשמה. שמיעתהראיות במשפטו הסתיימה לפני שחלפה שנה למעצרו, להוציא עד הגנה אחד, שהמשיב מבקשלהביא, אך הוא לא אותר. המשיב עומד על רצונו שהעד יעיד והמשך המשפט נדחה פעםאחר פעם והמדינה רואה צורך פעם אחר פעם לבקש את הארכת המעצר של המשיב. עתהמתבקשת הארכת מעצר רביעית מן הטעם שעד ההגנה לא אותר. הבקשה נתקבלה.
המשיב אינו מוסר כל כתובת שתעזור למשטרה כדי לאתר את העד וכדי שיוכל לסייםאת פרשת ההגנה שלו. מכל מקום, העובדה שעד ההגנה לא אותר, אין בה כדי להביאלשחרורו של המשיב מן המעצר. כשמדובר באישום חמור המצדיק מעצר עד תום ההליכים,כמו המקרה דנא, אין מקום בדרך כלל לשחרר את הנאשם מן המעצר רק משום שהוא נוקבבשמו של עד הגנה, שהוא עצמו אינו יכול לאתר והמשטרה אינה מסוגלת לאתרו. כך הדברבמיוחד כשאין זה ברור מה החשיבות של עד ההגנה מבחינת המשיב, וכאשר ב"כ המשיב לא
נתן תשובה מניחה את הדעת לשאלה במה עשוי עד ההגנה להושיע את המשיב. במצב דבריםזה אין הצדקה להניח למשיב להשתחרר מן המעצר.
(בפני: השופט זמיר. עו"ד גב' שרון מן-אורין למבקשת, עו"ד משה לוי למשיב.17.4.96).
עע"א 2177/96 - מדינת ישראל ושירות בתי הסוהר נגד עצאם יוסף עיסא נטשה
*ביטול החלטת ביהמ"ש המחוזי שהתערב בשיקול דעת ועדת השחרורים שלא לשחרר אסיר שחרור מוקדם (הערעור נתקבל).
הערעור שהוגש לאחר קבלת רשות בדין יסודו. הטעם האחד הוא כיביהמ"ש קמא שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של וועדת השחרורים, בעוד שהיה עליולדון בערעור המשיב על החלטת הוועדה שלא לשחררו שחרור מוקדם, באמות מידהבג"ציות. על פי אמות מידה אלה לא ניתן לומר על החלטת הוועדה שהיא לוקה בחוסרסבירות או באי חוקיות. הטעם השני לקבלת הערעור נוגע לגופה של הנמקת ביהמ"ש.ההנמקה נוגעת לאפליה בין המשיב ובין חברו ששוחרר מן המאסר במסגרת הסכם מדיני.לדעת ביהמ"ש המחוזי אין מקום לאפליה בין השניים רק משום כך שהעותר מתגורר במזרחירושלים ואילו האחר הוא תושב יו"ש. נימוק זה אינו נכון. שחרורו של הנאשם האחרשהוא תושב יו"ש על פי הסכם מדיני, אינה מקימה למשיב זכות להשתחרר בשחרור מוקדם.לא זאת בלבד, אלא שלדעת הגורמים הבטחוניים שחרורו המוקדם של המשיב שהוא תושבמזרח ירושלים עלול לפגוע בבטחון הציבור והמדינה.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. החלטה - השופט גולדברג. עו"ד י. שפרלמערערים, עו"ד ש. לקר למשיב. 21.4.96).
בש"פ 3347/96 - מרדכי יוסף דיין נגד מדינת ישראל
*הארכת מועד להגשת ערעור (בקשה להארכת מועד להגשת ערעור - הבקשה נתקבלה).
המבקש נדון ביום 23.10.95ל-42 חודשי מאסר והגיש ערעור על חומרת העונש רק ביום 18.4.96. הוא טוען כי היהמכור לסמים וכי עתה הוא נמצא באגף שיקום מיוחד עקב היותו "נקי" משימוש בסמיםוהוא מעוניין לשקם חייו. הבקשה להארכת מועד נתקבלה. המבקש הוא בן 34 וזה מאסרוהשני. בעבר ריצה עונש מאסר לפני 13 שנים. תקופת המאסר שנגזרה לו עתה אינה קצרהוניכר במערער שהוא עושה מאמצים אמיתיים לשיקום. הוא הבהיר כי לא הגיש ערעורבמועד, כי רצה "לבדוק עצמו" ועתה הוא מאמין בסיכוייו לעלות על דרך הישרומעוניין בקיצור עונש המאסר. בנסיבות אלה הוחלט להאריך את המועד ולקבל אתהערעור לרישום.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. המבקש לעצמו, עו"ד גב' שרון מן-אורין למשיבה.30.5.96).
ע.א. 2696/96 - אברהם דיין נגד מפעלי תחנות בע"מ
*סירוב פסילה (ערעור על סירוב פסילה - הערעור נדחה).
המשיבה הגישה תובענה לפינוי המערערממושכר שבבעלותה. התביעה נקבעה לדיון בפני סגן הנשיא גלין. המערער ביקש מסגןהנשיא לפסול עצמו, לאחר שבפס"ד שנתן בתיק אחר קבע סגן הנשיא כי סיפורו שלהמערער לוקה בחוסר מהימנות ואינו ראוי לאמון. טוען המערער שבשל העובדה שסגןהנשיא הביע דעתו אודות מהימנותו בפסק דינו הקודם הוא פסול מלישב בדינו בשל דעהקדומה. טענתו נדחתה והערעור על כך נדחה. כבר נקבע בעבר כי העובדה ששופט דןבמשפט קודם של נאשם בהליך פלילי, אינה מהווה עילה לפסילתו של אותו שופט בהליךפלילי מאוחר יותר. הלכה זו נכונה, בבחינת קל וחומר, גם בהליך אזרחי.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד ניסן שריפי למערער. 28.5.96).
ע.א. 4883/93 - אלי וסרמן נגד המגן חברה לביטוח בע"מ
*פירוש פוליסת ביטוח לעניין נכות בפעילות צבאית ובעת שירות מילואים (הערעור נדחה).
למערער פוליסה של המשיבה לביטוח תאונות אישיות המכסה, ביןהיתר, "אי כושרו של המבוטח לעבודה". באחד הסעיפים בפוליסה נקבע כי "הביטוח אינומכסה נכות... כתוצאה מהשתתפות בפעילות צבאית...". סעיף אחר בפוליסה אומר"הביטוח... מכסה... שירות מילואים בצה"ל... וזאת בלא לגרוע מתוקף הסייגים בפרקזה". באחד הלילות, בעת שירותו של המערער במילואים, יצא לסיור רגלי וכשניגשלבדוק גדר מסויימת החליק על קרש וקיבל מכה בראשו. השאלה השנויה במחלוקת ביןבעלי הדין היתה אם מכוסה האירוע ע"י תנאי הפוליסה ואם לאו. בימ"ש השלום קיבל אתתביעת המערער, ביהמ"ש המחוזי קבע כי דין התביעה להידחות והערעור לאחר קבלת רשותנדחה.
הפוליסה מכסה פגיעה או נכות שנגרמו למבוטח בעת שירותו במילואים, אך לא כאשרהפגיעה או הנכות נגרמו עקב "השתתפות בפעילות צבאית". אין ספק בדבר שפעולתהשמירה היא "פעילות צבאית" והאירוע נגרם כתוצאה מהפעילות הצבאית. אין כל קושילקבוע כי הנכות או אי כושרו של המערער לעבודה אירעו לא רק בעת "פעילות צבאית"אלא גם "נגרמו ע"י השתתפות בפעילות צבאית או כתוצאה ממנה".
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ש. לוין, גב' דורנר, גב' בייניש. החלטה - המשנהלנשיא ש. לוין. עו"ד גב' כהן-קשת למערער, עו"ד ע. מוקדי למשיבה. 16.5.96).
ע.פ. 203/95 - סדני יהודה בוז'ו נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (זיוף שטרי כסף והחזקת סמי אדולן) (הערעור נתקבל).
המערער הורשע בעבירות חמורות הנוגעות לזיוף מטבעות ושטריכסף וכן בהחזקת סם מסוכן (שלשה בקבוקי אדולן). בגין עבירות אלה נגזרו למערער 5שנים מאסר בפועל מצטבר למאסר בן שנתיים שהופעל. הערעור על ההרשעה נדחה בעיקרווהערעור על חומרת העונש נתקבל.
באשר להרשעה - יש לזכות את המערער מעבירה של החזקת שלשה בקבוקי אדולן. גםהתובעת מסכימה כי לגבי עבירה זו לא הוכח שהחומר שנמצא בבקבוקים מהווה סם מסוכן.אשר לעונש - מדובר בעבירות חמורות הנוגעות לזיוף מטבעות ושטרי כסף, אך איןלהתעלם מפער העונשים שבין זה שנגזר למערער לבין זה שנגזר לשותפו שדינו הופרדבשל הודאתו. אכן, המערער הורשע גם בעבירה של החזקת נשק ששותפו לא הורשע בה, אךלמרות זאת אין להסביר את הפער שבין עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות ושנהמאסר על תנאי שנגזר על השותף לבין מאסר של 5 שנים שמצטבר למאסר מופעל שלשנתיים. לפיכך יש לקבל את הערעור על חומרת העונש כך שהמאסר בפועל יועמד על 3שנים ומתוך שתי שנות המאסר המותנה שהופעל תהיה שנה אחת חופפת.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. המערער לעצמו, עו"ד גב' חיה זנדברגלמשיבה. 21.5.96).
ע.א. 5771/91 - ד"ר חיים כץ נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ
*הפסד כושר השתכרות בתאונה (הערעור נתקבל בחלקו).
בעקבות תאונה שאירעה למערער נקבעה לו נכות תפקודית של%5 למרות שסך כל הנכויות הרפואיות מסתכמות ב-%36. בין אלה %5 נקבעו בגין לחץבראש, בחילות וכובד בראש, ו-%10 נכות עקב פגיעה במבוך האוזן. המערער הואפסיכולוג קליני ומיחושים והגבלות עקב פגיעה בראש, והנכות שהותירה, פוגעים בכושרעבודתו. כעצמאי ניתן לקחת בחשבון תוחלת עבודה מעל גיל 65 ובמשך תקופה זו, גם אםלא הוכחה ירידה בהשתכרות בעבר, אין לקבוע - וזהו המבחן - כי אלמלא התאונה לאהיה הוא משתכר יותר. מאחר ופוטנציאל ההשתכרות של המערער נפגע לאורך זמן, הרי
הסכום שנפסק בגין הפסד השתכרות בעתיד נמוך במידה המצדיקה התערבות. לפיכך יוכפלהסכום שנפסק בראש נזק זה ועל הסכום הנוסף יווספו %13 שכר טרחה.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, טל, טירקל. עו"ד גב' רונית חן למערער, עו"דעוזי לוי למשיבה. 20.5.96).
רע"ב 2134/96 - מוחמד גריפאת נגד נציבות שב"ס
*ביטול עבודות שירות כשהנאשם לא עמד בתנאי השירות (הבקשה נדחתה).
המבקש נדון ל-4 חודשי מאסר בגין נהיגה בזמן פסילה והעונשהומר בעבודות שירות. המבקש החל בריצוי עבודות השירות אך משלא עמד בתנאים נערךלו שימוע אצל הרשות המוסמכת והוחלט להפסיק את עבודות השירות ולשלוח את המבקשלביצוע יתרת עונשו במאסר בפועל. הבקשה לרשות ערעור נדחתה. רשות ערעור בכגון דאתנתן רק במקרים חריגים ומיוחדים, בהם מתעוררת שאלה משפטית כללית או ענייןציבורי של ממש. עיקר טענות המבקש סובבות סביב סבירות החלטת נציב שירות בתיהסוהר. שיקול דעתו וסבירות החלטתו נבחנו בביקורת השיפוטית של ביהמ"ש קמא. כמוכן, לא נפל כל פגם שמקורו בהפרה של כללי הצדק הטבעי, ולמבקש ניתנה הזדמנותהוגנת להביא טענותיו לפני שדנו בעניינו.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד אברהם ברדוגו למבקש. 28.5.96).
רע"א 3103/96 - חנה כהן נגד עשאל אביב ואח'
*עיכוב ביצוע פס"ד פינוי שהותנה בתשלומים שונים וחל איחור בחלק מהתשלומים (בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד עד לערעור - הבקשה נתקבלה).
בימ"ש השלום שדן בתביעתפינוי שהגישו המשיבים נגד המבקשת, קבע שהתקיימה עילת פינוי אך החליט להעניקלמבקשת סעד מן הצדק, ע"י כך שתשלם למשיבים 4,500 ש"ח בשלשה שיעורים, בצירוףהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח. המבקשת שילמה את קרן פסה"ד בלבדוהמשיבים נקטו נגדה בהליכי פינוי. המבקשת ביקשה להאריך את המועד ולשלם את הפרשיההצמדה, הריבית, ההוצאות ושכה"ט אך בקשתה נדחתה. לפיכך ביקשה להרשות לה לערערעל ההחלטה לפני ביהמ"ש המחוזי וכן ביקשה לעכב את ההליכים נגדה. הבקשה לעיכובההליכים נדחתה ע"י בימ"ש השלום וע"י ביהמ"ש המחוזי. בקשה לרשות ערעור נדונהכערעור והערעור נתקבל. כפי שמתברר שילמה המבקשת את יתרת התשלומים שהושתו עליהלפי פסק דינו של בימ"ש השלום אחרי שננקטו נגדה הליכי הפינוי. במצב דברים זה,כאשר קיימה את חיוביה שלפי פסה"ד - אמנם, מקצתם באיחור - וכאשר המשך הליכיהפינוי יהיה בגדר מעוות לא יוכל לתקון, יש לעכב את ההליכים נגדה עד להחלטתביהמ"ש המחוזי.
(בפני: השופט טירקל. עו"ד כצלנסון-להב למבקשת, עו"ד שלמה אליה למשיבים.27.5.96).
רע"א 2611/96 - עזבון גמיל ליוס ואח' נגד עזבון מוסבאח ליוס ואח'
*ביטול פס"ד כאשר הצדדים לא הוזמנו כדין (הבקשה נדחתה).
ביהמ"ש נתן פס"ד לתיקון רישום חלקות בהיעדר המשיבים. המשיבהראשון קיבל הזמנה לדין ואילו המשיבים האחרים לא קיבלו את ההזמנה לדין. לפיכךנענה ביהמ"ש לבקשה לביטול פסה"ד וביטל אותו. המבקשים טוענים בבקשת הרשות לערעורכי לא היה מקום לבטל את פסה"ד נגד המשיב הראשון שקיבל הזמנה כדין. הבקשה לרשותערעור נדחתה.
קביעת השופט כי הצדדים לא הוזמנו כדין היא קביעה עובדתית ודי בה כדי לבטל אתפסה"ד מחמת הצדק. מאחר והמשיבים לא הוזמנו כדין, לא חלף המועד ולא היה צורךבבקשת הארכה כלשהי בבקשה לביטול. אשר למשיב הראשון, שקיבל הזמנה כדין ושנגדוניתן פס"ד לאחר שלא הופיע על אף שהוזמן, לא היה טעם להשאיר פס"ד זה על כנו,
באשר שמיעת התיק לגופו כלפי האחרים ממילא תשליך על זכויותיו הוא. לא מתקבל עלהדעת שבנושא רישום גבולות מקרקעין, הפועל בו זמנית לטובת ונגד כל המעורבים,יעמדו שני פס"ד העלולים להיות סותרים זה את זה, דבר שעלול היה לקרות אלמלא בוטלפסה"ד גם כלפי המשיב הראשון.
(בפני: השופטת שטרסברג-כהן. עו"ד ה. שחאדה למבקש. 27.5.96).
בש"פ 3296/96 - ארונייב נחמיאס נגד מדינת ישראל
*עיכוב ביצוע גז"ד בעבירת הריגה בתאונת דרכים (בקשה לעיכוב ביצוע גז"ד - הבקשה נתקבלה).
המבקש הורשע בעבירה של הריגהבתאונת דרכים ודינו נגזר למאסר בפועל של שנתיים. הבקשה לעיכוב ביצוע גזה"ד עדלסיום הליכי הערעור נתקבלה.
חוק והלכה הם שגז"ד יש לבצעו מיד בסמוך להינתנו ורק במקרים יוצאי דופן יעוכבהביצוע. אך בענייננו מתעוררות כמה וכמה שאלות חוק ומשפט, ועיקרן נסוב על השאלהאם ראוי היה להרשיע את המבקש בעבירה של הריגה כאמור בסעיף 298 לחוק העונשין אובעבירה של גרימת מוות כאמור בסעיף 304 לחוק. כל אחת משתי עבירות אלו והעונשבצדה, אם כי גם ההרשעה בסעיף 304 עשוייה לגרור עונש מאסר בפועל. שאלות החוקוהמשפט עניינן בנושא חלותו של חוק העונשין (תיקון מס' 39) על ענייננו ובנושאהמחשבה הפלילית בעבירות הריגה. בעניינים אלו נחלקו הדעות בין הפוסקים. אםמצרפים לכך את העובדה שהעבירה בוצעה בחודש יולי 1992 ומאז מהלך המבקש חופשי וכןשמדובר כאן ב"הריגה" כתוצאה מנהיגת רכב להבדילה ממעשה סכינאות ומעשה כיוצא בו -ניתן וראוי להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע גזה"ד.
(בפני: השופט חשין. עו"ד ז. גורדון למבקש, עו"ד א. כרמל למשיבה. 19.5.96).
בש"פ 2379/96 - ישראל אבני נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (התפרצות והיזק בזדון) (הערר נתקבל).
העורר הואשם ב-13 אישומים שעניינם התפרצויות לבנין ועבירותהיזק בזדון. לבקשת התביעה הורתה שופטת השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים,אך יחד עם זאת לאפשר בדיקתו לצורך קביעת התאמתו לטיפול גמילה במרכז השיקוםבקיבוץ גשר הזיו. לאחר שנתקבלו ממצאי הבדיקה פנה הסניגור בשנית לבימ"ש השלוםבבקשה לשחרר את העורר ממעצר, בכפוף לכך שיעבור טיפול גמילה במרכז השיקום בגשרהזיו. שופטת השלום נענתה לבקשה והורתה על שחרור העורר ממעצר ושהייתו בתנאי מעצרובכפוף לתנאים במרכז השיקום. המדינה עררה על החלטה זו וביהמ"ש המחוזי קיבל אתהערר. הערר על כך נתקבל.
אכן, ככלל ראוי הוא שהחלטה בדבר טיפול גמילה מסמים תיעשה בשלב גזירת הדין,כאשר מכלול השיקולים הנוגעים לסיכויי הנאשם להגמל כנגד יתר מטרות הענישה,מצויים בפני השופט הדן בתיק. לכך יש להוסיף כי הצעות לטיפול גמילה הצצותלראשונה בשלב המעצר, אינן מעוררות אמון רב בדבר כנותן ורצינותן. אולם המחוקקפתח פתח לאפשר לעציר, במקרים בהם החל בטיפול גמילה לפני מעצרו, ובהתקיים תנאיםמסויימים, להמשיך בטיפול הגמילה. בענייננו נוצרה אי בהירות בשאלה אם העורר החלבטיפול גמילה בטרם נעצר. מתסקיר שירות המבחן עולה כי העורר מתאים לטיפול גמילהוכי בעת שנעצר כבר החל בטיפול ועשה מאמצים כנים לצורך כך. לפיכך ישוחרר בערובהבתנאי שישהה במרכז השיקום בגשר הזיו בתנאי המקום ומבלי לצאת ממנו.
(בפני: השופטת בייניש. עו"ד ש. קליגר לעורר, עו"ד ר. קרייטנר למשיבה.5.5.96).
בש"פ 3177/96 - מדינת ישראל נגד ג'מאל נאורה
*הארכת מעצר מעבר לשנה בעבירות של גניבת רכב (בקשה להארכת מעצר מעבר לשנה לפי סעיף 54 לחסד"פ - הבקשה נתקבלה).
המשיבושלשה אחרים הואשמו בגניבת כלי רכב, סחר ברכב ובחלקי רכב גנובים וזיוף מסמכים.המשיב נעצר עד תום ההליכים. לפי כתב האישום מכר המשיב לנאשם השני במהלך שנת1995 מאות חלקים של מכוניות גנובות וכן מכוניות גנובות. לשם קידום העסק נרשםהנאשם הרביעי כעוסק מורשה וסיפק למשיב ולנאשם השני חשבוניות מס כוזבות. הטוביןהגנובים הוברחו מיו"ש ארצה במסווה של חלפים חוקיים. עברה שנה מאז הגשת כתבהאישום נגד המשיב והמדינה מבקשת להאריך את מעצרו בשלשה חודשים. הבקשה נתקבלה.
המשיב הוא תושב בית לחם ובנסיבות המדיניות כיום אין אפשרות להבטיח את הופעתובמשפט אם ישוחרר. יצויין כי הנאשם 4 שהוא תושב בית לחם אינו מתייצב למשפט.הסניגור טוען כי המשיב הופלה לעומת הנאשם השני ששוחרר בערבות, ואולם הלה תושבישראל וניתן להבטיח התייצבותו גם בלא מעצר.
(בפני: השופט טל. עו"ד חובב ארצי למבקשת, עו"ד פוקרא מוחמד למשיב. 6.5.96).
ע.פ. 3173/95 - אברהם כהן נגד מדינת ישראל
*הרשעה בהחזקת קוקאין וחומרת העונש (הערעור על הרשעה נדחה ועל חומרת העונש נתקבל).
בחיפוש שנערך בדירתו שלהמערער נמצא תיק ובו כ- 8.5 ק"ג קוקאין. משנשאל המערער למי שייך התיק הוא השיבשאינו יודע והתיק אינו שלו. מכיוון שבדירה גרים רק המערער ואשתו אמרו לוהחוקרים כי אם התיק אינו שלו לא יהיה מנוס מלעצור גם את אשתו לחקירה. אז הגיבהמערער כי התיק שלו וכי הוא מצא אותו. במשטרה הודה המערער בהחזקת הסם ומסרשמישהו, שאינו יכול לאמר את שמו, הוא שנתן לו את הסם. בעדותו בביהמ"ש הכחישהמערער כל קשר לסם והעלה גירסה שנכבשה עד אז שאחיו הנרקומן נוהג ללון בחדר שבונמצא הסם. ביהמ"ש האמין לעדותה של אשת המערער שאין לה קשר לתיק הסמים וכן לעדותאחיו של המערער שאין לו קשר לתיק, הרשיע את המערער וגזר לו 12 שנים מאסר בפועל.הערעור על ההרשעה נדחה ועל חומרת העונש נתקבל.
אשר להרשעה - אין לומר שביהמ"ש שגה כשביסס את הרשעת המערער על הודעתו בשלבהחקירה. משנמצא הסם בדירתו של המערער, היה עליו ליתן הסבר שבכוחו להקים ספקבדבר היות הסם בהחזקתו. ספק כזה לא עלה בידי המערער לעורר. הסבריו למניעיהודאתו נדחו כבלתי אמינים ולא ניתן היה להגיע למסקנה אחרת. אשר לעונש - מאסר 12שנים בפועל תואם את מדיניות הענישה כשמדובר בכמות כה אדירה של סמים. על כן לאהיה מקום להתערב בעונש, אלמלא הרושם העולה מן הנסיבות כי המערער אינו האישהמרכזי בפרשה וכאשר לכך מצטרף מצבו הנפשי בעת שנתפס הסם ברשותו. מטעמים אלה,ולא בלי היסוס, הוחלט להעמיד את המאסר בפועל על 10 שנים.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. עו"ד אליהו קידר למערער, עו"ד עומר דקללמשיבה. 22.5.96).
בש"א 2533/96 - הדר חברה לביטוח בע"מ נגד ניסים אדלן ואח'
*העברת דיון מבימ"ש לבימ"ש ואיחוד דיון בתיקים (בקשה להעברת הדיון לבימ"ש אחד - הבקשה נתקבלה).
התנגשות שאירעה ביום7.12.94 בין שתי מכוניות, הולידה שתי תביעות. המשיב השלישי הגיש ראשון תביעהלבימ"ש השלום ברמלה והמשיבים 1 ו-2 הגישו לאחר מכן תביעה לבימ"ש השלום בבת-יםבגין נזיקין שאירעו לרכבם. המבקשת מבקשת להעביר את הדיון מביהמ"ש בבת-יםלביהמ"ש ברמלה ואיחוד הדיון בין שני התיקים. זאת מאחר ושתי התביעות עוסקותבנושא אחד, נזקים לרכבים שנגרמו באותה תאונה, ושאלת הכיסוי הביטוחי. המשיבים
מתנגדים לבקשה וטוענים כי אין מדובר בנושא אחד אלא בשאלה אחת משותפת ואיחודהדיון יביא לסירבולו. הבקשה לאיחוד התיקים נתקבלה.
מדובר בתאונה אחת ולמבקשת קו הגנה משותף בשתי התביעות. איחוד הדיון ימנעאפשרות שיצאו פסיקות סותרות משני בתי משפט באותה סוגיה. לפיכך יש להעביר אתהדיון בתיק השני שהוגש בבת-ים לביהמ"ש ברמלה.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד מרדכי תגר למבקשת, עוה"ד י. ברזילי למשיב, עו"ד בןציון גל למשיב השלישי. 30.5.96).
רע"ב 3115/96 - חוסין מועד נגד השר לבטחון פנים ואח'
*בקשה לשנות סיווג של אסיר "בטחוני" (הבקשה נדחתה).
המבקש מרצה מאסר בפועל של 17 שנים שהושת עליו בגין עבירותשונות ועם כליאתו סווג כאסיר בטחוני. עקב הסיווג כאסיר בטחוני טעון מתן חופשהלמבקש המלצת שירות הבטחון הכללי ואישורו של השר לבטחון פנים. המבקש פנה במספרהזדמנויות בבקשה לצאת לחופשה ובקשותיו נענו בשלילה. לאחרונה עתר לביהמ"ש המחוזיבבקשה לשנות סיווגו מאסיר בטחוני לאסיר פלילי וכן ביקש לאפשר לו לצאת לחופשהמיוחדת. במסגרת הדיון הוגש לביהמ"ש המחוזי חומר חסוי ע"י השב"כ ובקשת ב"כ המבקשלהסיר את החסיון נדחתה. לבסוף קבע ביהמ"ש כי אינו מוצא לנכון להתערב בהחלטתשירות בתי הסוהר בעניין הסיווג של המבקש כאסיר בטחוני וכן דחה את בקשתו לצאתלחופשה מיוחדת. בקשה לרשות ערעור על החלטה זו נדחתה.
הלכה היא כי תפקידו של שופט ביהמ"ש המחוזי, הדן בעתירות אסירים, הוא תפקידביקורת של רשות שופטת על החלטותיה של הרשות המבצעת. ביסודה של ביקורת זו עומדתסבירות ההחלטה והשאלה אם נשקלו שיקולים רלבנטיים. כשבאים להחליט במתן רשותערעור על החלטת שופט ביהמ"ש המחוזי בערעור כגון דא, מצומצמת התערבות ביהמ"שהעליון בהחלטת הרשות עוד יותר. רשות ערעור בנסיבות כאלו תנתן רק במקרים חריגים,בהם מתעוררת בעיה משפטית בעלת חשיבות או שעולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית.בענייננו לא נתקיימו אותן נסיבות שיש בהן להקים עילה למתן רשות ערעור.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד זכי כמאל למבקש, עו"ד שי ניצן למשיבים. 27.5.96).
רע"א 6785/94 - יצחק מזרחי נגד קצין התגמולים
*הקשר בין מחלה לבין השירות הצבאי (הבקשה נדחתה).
המבקש גוייס לצה"ל בשנת 1974 וכעבור 4 שנים קיבל התקף דמויאפילפטי. הפרופיל שלו הורד ל-45 והוא המשיך לשרת 10 שנים. לטענתו פרצה מחלתוהקונסטיטוציונית כתוצאה מכך ששלטונות הצבא הפרו הבטחה שניתנה לו, להעבירולשירות קרוב לבית. וועדת הערר וביהמ"ש המחוזי הגיעו למסקנה שאין קשר סיבתי ביןפרוץ המחלה לבין שירותו. ביהמ"ש ציין כי המערער לא הצביע על אירוע חריג עוברלפרוץ המחלה או אף על תנאי שירות חריגים. ביהמ"ש לא ראה בסירוב לבקשותיו שלהמבקש לעבור לשירות קרוב לבית "אירוע מוגדר ויוצא דופן, הקשור עם פרוץ המחלה".הבקשה לרשות ערעור נדחתה. אין להשוות עובדותיו של מקרה זה לעובדות של המקרהנשוא ע.א. 472/89 (פד"י מ"ה(5) 203) שם דובר "בנוכחות של איש צבא בגזרותמסוכנות באיזור הגבולות בעת מלחמת ההתשה וההפגזות היומיומיות של הסורים". מןהראוי להוסיף שההחלטה במקרה דנא נכונה היא גם אם מדובר בהפרת הבטחה, כטענתהמבקש, להעבירו לשירות קרוב לבית ולא בסירוב סתם.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, טל, טירקל. עוה"ד רון ווינטר למבקש, עו"דגב' אורית סון למשיב. 27.5.96).
ב ת ו כ ן
* ע.פ. 5724/95 - הרשעה בגניבת רכב ופירוקו. *הרשעה בגרימת חבלה בכוונה ─ מחמירה. *זיהוי תמונות. *חומרת העונש בעבירות של גניבת ─ רכב ......................................................242 ─* ע.פ. 391/93 - הרשעה בעבירות אינוס וחומרת העונש. *"ראשית הודייה" ........243 ─* בש"פ 3466/96 - הארכת מעצר שלישית מעבר לשנה בנסיון לרצח ..................244 ─* ע.פ. 1132/96 - הרשעה בעבירת שוד וקולת העונש .............................245─* ע.פ. 3426/94 - הרשעה בעבירות פרסום בניגוד לפקודת הרופאים כאשר ─ הפרסום מתייחס למוסד רפואי ולא לרופאים ....................245 ─* ע.א. 6914/93 - תקפה של עיסקה שנעשתה לפי יפו"כ בלתי חוזר כשיפוי הכח ─ בוטל אחרי ביצוע העיסקה. *עשיית עיסקת מקרקעין בשם קטין ─ בלי לקבל אישור ביהמ"ש ....................................246 ─* ע.פ. 342+420/96+119 - הרשעה בעבירות מרמה שעניינן זיופים לייבוא מכוניות ─ ע"ש עולים חדשים. *ענייני מהימנות כאשר השופט שנתן ─ את פסה"ד לא שמע את העד המרכזי. *חומרת העונש ─ בעבירות מרמה ......................................247 ─* רע"א 3523/96 - צילום מסמכים שנתפסו ע"י הממונה על ההגבלים העסקיים ........248 ─* ע.א. 2602/94 - ביטול יפו"כ בלתי חוזר. *מהותו של יפו"כ שרשום עליו שהוא ─ בלתי חוזר ................................................248 ─* בש"פ 2615/96 - בקשה רביעית של הארכת מעצר מעבר לשנה בעבירות סמים ─ כשהנאשם מבקש להזמין עד שאי אפשר לאתרו ....................249 ─* עע"א 2177/96 - ביטול החלטת ביהמ"ש המחוזי שהתערב בשיקול דעת ועדת ─ השחרורים שלא לשחרר אסיר שחרור מוקדם ......................250 ─* בש"פ 3347/96 - הארכת מועד להגשת ערעור ...................................250 ─* ע.א. 2696/96 - סירוב פסילה ..............................................250 ─* ע.א. 4883/93 - פירוש פוליסת ביטוח לעניין נכות בפעילות צבאית ובעת שירות ─ מילואים ..................................................251 ─* ע.פ. 203/95 - חומרת העונש (זיוף שטרי כסף והחזקת סמי אדולן) .............251 ─* ע.א. 5771/91 - הפסד כושר השתכרות בתאונה .................................251 ─* רע"ב 2134/96 - ביטול עבודות שירות כשהנאשם לא עמד בתנאי השירות ...........252 ─* רע"א 3103/96 - עיכוב ביצוע פס"ד פינוי שהותנה בתשלומים שונים וחל איחור ─ בחלק מהתשלומים ...........................................252 ─* רע"א 2611/96 - ביטול פס"ד כאשר הצדדים לא הוזמנו כדין ....................252 ─* בש"פ 3296/96 - עיכוב ביצוע גז"ד בעבירת הריגה בתאונת דרכים ...............253 ─* בש"פ 2379/96 - מעצר עד תום ההליכים (התפרצות והיזק בזדון) ................253 ─* בש"פ 3177/96 - הארכת מעצר מעבר לשנה בעבירות של גניבת רכב ................254 ─* ע.פ. 3173/95 - הרשעה בהחזקת קוקאין וחומרת העונש .........................254 ─* בש"א 2533/96 - העברת דיון מבימ"ש לבימ"ש ואיחוד דיון בתיקים ..............254 ─* רע"ב 3115/96 - בקשה לשנות סיווג של אסיר "בטחוני" ........................255 ─* רע"א 6785/94 - הקשר בין מחלה לבין השירות הצבאי ..........................255 ─