ע.א. 5999/93 - עזבון אגברייה ז"ל ואח' נגד ד"ר דרור להב ואח'
*פיצויים בגין רשלנות רפואית. *הפחתה בשיעור שכ"ט עו"ד בשל הלשון הבוטה של ב"כ התובע(מחוזי י-ם - ת.א. 889/91 - הערעור נתקבל בחלקו).
א. המשיבים, שני רופאים בבית החולים בעפולה, קופת חולים ובית החולים, חוייבובתשלום פיצויים בגין רשלנות רפואית שגרמה למותה של המנוחה, שעזבונה, בעלה, ובתההקטינה, תבעו פיצויים. על כך הוגש ערעור ע"י התובעים המתייחס לנזקים ולשיעורםוערעור שכנגד ע"י הנתבעים. הערעור שכנגד נדחה והערעור נתקבל בחלקו.
ב. באשר לערעור שכנגד - אין מקום להתערב בקביעותיו של ביהמ"ש ככל שהדבר נוגעלהטלת האחריות על הנתבעים. אשר לערעור שהוגש ע"י התובעים - אחת הטענות היתה כיהיה מקום לפסוק פיצוי לבעל ולבת כתלויים. טענה זו אין לקבלה. לא הוכח שקיימתסבירות מספקת שהמנוחה היתה יוצאת לעבודה ומשתכרת בעתיד על אף שלא עבדה בעברוהיתה עקרת בבית. אין חזקה להסתברות כזו ואין היא עולה מחומר הראיות.
ג. ביהמ"ש פסק לבת הקטינה פיצוי על אובדן שירותי אמה בסכום של 500 ש"ח לחודשעד לגיל 18. הוא לא פסק לבעל פיצוי בגין אובדן שירותי האשה ולעומת זאת פסקלעזבון פיצויים עבור כאב וסבל 50,000 ש"ח. בכך יש להתערב. הבעל זכאי לפיצויבגין אובדן שירותיה של אשתו, שהרי הנחת ביהמ"ש היתה שהמנוחה לא היתה יוצאתלעבודה והיתה ממשיכה לכלכל משק ביתה. הפיצוי תחת ראש נזק זה ראוי להיפסק בסכוםגלובלי של 100,000 ש"ח. לאור פסיקת סכום זה אין העזבון זכאי ל-50,000 ש"חשנפסקו בגין כאב וסבל והחיוב בסכום זה יתבטל, שכן לא ניתן לזכות הן בפיצוילעזבון והן בפיצוי לתלויים כאשר העזבון והתלויים חופפים וזהים.
ד. ביהמ"ש המחוזי פסק למערערים שכ"ט של 5,000 ש"ח במקום פסיקה של %20 לפיהתעריף המקובל בתביעות נזיקין. הסיבה להפחתה זו היא, לדברי השופט, מורת רוחומהלשון הבוטה בה נקט ב"כ המערערים בהטיחו האשמות במשיבים. לעניין זה יש לקבל אתהערעור. ברור שהמערערים משלמים שכ"ט לפי המקובל ושכה"ט הנפסק אמור לכסות אתההוצאה הנגרמת להם. אין בלשון בה נקט ב"כ נגד המשיבים כדי להצדיק "הענשה" שלהמערערים. לפיכך יועמד שכה"ט על %15 מהסכומים שנפסקו.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, טל, טירקל. החלטה - השופטת שטרסברג-כהן,הוסיף הערה קצרה השופט טל. עו"ד ע. גבעון למערערים, עוה"ד ח. זליכוב וי. שמירלמשיבים. 2.6.96).
בש"פ 3776/96 - מדינת ישראל נגד פלוני
*שחרור בערובה (אינוס ותקיפה שביצע הנאשם באשתו)(ערר על שחרור בערובה - הערר נתקבל).
א. המשיב הואשם בעבירות של אינוס, מעשי סדום ומעשי תקיפה של אשתו, כאשרהמעשים המיוחסים לו קשים ואכזריים ביותר. צווי הגבלה שהוצאו בעבר נגד המשיב לאהועילו, וחלק ממעשיו הנפשעיים נעשו תוך הפרת צווים אלה. כאשר שבה לאחרונה האשהלביתה במצוות הקאדי, זימן המשיב את בני משפחתו כדי להכות ולבעוט בה וזו חולצהע"י שכנותיה ונזקקה לטיפול בבית החולים. ביהמ"ש המחוזי החליט לשחרר את המשיבבערבות ובהגבלת תנועות שכן מצא ריעותא בתשתית הראייתית. הערר נתקבל.
ב. צודקת ב"כ המדינה כי אין ב"ריעותא" שמצא ביהמ"ש המחוזי כדי לגרוע ממשקלתלונותיה של המתלוננת. אעפ"כ מתעוררת השאלה אם נכון להחזיר את המשיב לבית המעצראחרי שהוא משוחרר ועומד מספר ימים. מצויות מספר החלטות של שופטי ביהמ"ש העליוןשבדרך כלל אין מחזירים משוחרר בערבות למעצר. ואולם, הכל לפי הנסיבות. אינו דומהנאשם משוחרר בערבות שטרם מעל באמון שניתן בו, לנאשם שמעשיו מוכיחים שגם צוויהגבלה של בתי משפט לא יעצרוהו. במקרים כאלה יש מקום לצוות על מעצרו של הנאשם.ואכן, כשהנסיבות הצדיקו זאת, החליטו שופטי ביהמ"ש העליון לא אחת, לצוות על מעצר
הנאשם למרות ששוחרר תחילה בערבות. המקרה דנא הוא במובהק אחד מן המקרים שבהם איןלהסס ולצוות על מעצרו המחודש של הנאשם עד לסיום משפטו.
(בפני: השופט טל. עו"ד גב' דפנה ביינוול לעוררת, עו"ד עדנאן חליחל למשיב.2.6.96).
בג"צ 3897+3895/96+3896 - עו"ד יעקב טל ואח' נגד וועדת הבחירות המרכזית לכנסתה-14 ולראשות הממשלה ואח'
*ואח' - התייחסות לפתקים ריקים בבחירות לראשות הממשלה כקולות פסולים(העתירה נדחתה).
א. העותרים השתתפו בבחירות לראש הממשלה ולכנסת ביום 29.5.96. הם מלינים על כךכי במניין הקולות הכשרים בבחירות לראש הממשלה, בגדרי סעיף 13(א) לחוק יסוד:הממשלה, אין מתחשבים בפתקי הצבעה ריקים, שהוכנסו למעטפות ההצבעה בבחירות לראשותהממשלה. הצדדים הסכימו שבג"צ יצא מתוך הנחה כי אילו נלקחו פתקי ההצבעה הריקיםבמניין הקולות הכשרים, לא היה איש מבין שני המועמדים זוכה בבחירות לראש הממשלהביותר ממחצית הקולות הכשרים והיה צורך לקיים בחירות חדשות. בג"צ קבע כי פתקיהצבעה ריקים אינם קולות כשרים אלא פסולים ואין לקחתם בחשבון. כיוון שכך דחה אתהעתירה.
ב. סעיף 76 לחוק הבחירות קובע שתי חלופות לפתקי הצבעה כשרים לראש הממשלה.החלופה האחת היא פתק הצבעה הנושא עליו את שם המועמד בדפוס והחלופה השניה היאפתק הצבעה ריק שעליו מסומן בכתב יד שם המועמד. עולה מכאן כי פתק הצבעה ריק לראשהממשלה, שנשאר ריק ולא הוסף עליו בכתב יד שם המועמד לראש הממשלה, אינו מתאיםלהוראת סעיף 76 לחוק הבחירות. על כן הוא קול פסול ובהיותו קול פסול אין לקחתאותו במניין הקולות הכשרים במסגרת הבחירות לראשות הממשלה. כיוון שהעתירות נדחולגופן לא התייחס בג"צ לעניין טענת שיהוי שהועלתה וגם לא נקט עמדה בשאלת סמכותוכבג"צ לדון בעתירה, שאלה "שאינה פשוטה כלל ועיקר".
(בפני השופטים: הנשיא ברק, המשנה לנשיא ש. לוין, בך, חשין, זמיר. החלטה -הנשיא ברק. 5.6.96).
ע.א. 1894/91 - יאיר קליין ואח' נגד רון בן ישי ואח'
*הוצאת לשון הרע. *הגשת ראייה חדשה בערעור(מחוזי י-ם - ת.א. 893/89 - ערעור וערעור נגדי - הערעורים נדחו).
א. עניין לנו בתביעה על פי חוק לשון הרע שהוגשה ע"י המערערים נגד המשיבים,בגין כתבות, בהן נטען, בין היתר, כי המערערים עבדו בשירות קרטל הסמים בקולומביהואימנו שם גוף שפעל בשירות הקרטל תמורת בצע כסף. המשיבים טענו לאמיתות הפרסוםולתום לב בפרסום והגישו תביעה שכנגד בשל פרסום לשון הרע של המערערים נגד המשיב.ביהמ"ש המחוזי דחה את עדויות המערערים כבלתי מהימנות וקבע כי הדרכת אנשי הארגוןבקולומביה, לפחות באחד הקורסים, נעשה לאחר שהארגון היה קשור עם קרטל הסמים ולאקודם לכן, וכי אופי ההדרכה של הגוף המסויים באירועים שונים שאירעו לא עלה בקנהאחד עם מטרות לגיטימיות. רק בנושא אחד, שעניינו העברת 800,000 דולר לישראל עבורקליין באמצעות רשת חרדים, קבע ביהמ"ש כי לא ניתן לקבוע שסכום כזה אכן הועבר.אולם, לאור קביעותיו הרבות האחרות בדבר אופי הפעילות, תשלומים ויתר הנסיבות,ראה ביהמ"ש נושא זה כשולי באופן שאין בו כדי לשנות את התמונה כולה. ביהמ"שהשתכנע כי הפרסומים לא זו בלבד שהוכחה אמיתותם, אלא שנעשו בתום לב וכי היתהחשיבות רבה, מוסרית וחברתית, לפרסומים והנתבעים נקטו לפני הפרסום אמצעים ניכריםלבדיקת אמיתותו. הערעורים נדחו.
ב. קביעותיו של ביהמ"ש מעוגנות היטב בחומר שהיה לפניו. הקביעות הן רובן ככולןעובדתיות ויש להן תשתית מוצקה בחומר הראיות. מרבית הקביעות החשובות להכרעהנקבעו על סמך עדויות של עדים שהעידו בביהמ"ש ושביהמ"ש התרשם מהם באופן ישירובלתי אמצעי.
ג. בתביעה הנגדית חייב ביהמ"ש את קליין לפרסם מכתב הכחשה בשני עיתונים. אףשאין מקום להתערב בהחלטת ביהמ"ש לקבל את התביעה שכנגד, אין מקום להשאיר את החלקהאופרטיבי בעניין פרסום הכחשה. נראה כי אין ב"כ המשיבים עומד עוד כיום על פרסוםמכתבי הכחשה. חלפו כ-7 שנים מאז הפרסום ועד היום ומכתבים כאלה לא יהיו עודאפקטיביים. זאת ועוד, נושא העברת הסכום המסיבי לישראל, שלא הוכח במידה הדרושה,פגע בקליין אם כי לא היה בפגיעה משום הוצאת לשון הרע במובן המשפטי. שחרורו שלקליין מחובת פרסום ההכחשה, יכול ויאזן במידה מסויימת פגיעה זו.
ד. בביהמ"ש העליון ביקשו המערערים להגיש ראייה נוספת, לאחר שהוגשו הסיכומים.הראייה היא אישור של משרד החקלאות בקולומביה המאשר שארגון מגדלי הבקר, בשירותועבדו המערערים, הוא איגוד מקצועי-חקלאי לגיטימי. דין הבקשה להידחות מטעם דיוניומטעם ענייני. אין בבקשה הסבר המצדיק את האיחור ואין בה כדי להבהיר שלא ניתןהיה, בשקידה ראוייה, להשיג את הראייה קודם לכן. טיבו של המסמך אינו עולה בבירורמתוך הבקשה, לא נאמר בה כיצד ולאיזו תכלית הושג האישור ובאיזה הקשר הושג ולאיזותקופה הוא מתייחס. גם אילו ניתן היה להגיש את המסמך היה הדבר מצריך בירורוליבון תקפו, משקלו והשלכותיו על הפעילות של המערער בקולומביה בתקופה הרלבנטית.כל אלה מקומם בערכאה הראשונה ולא בערכאת הערעור. הטעם הענייני החשוב לא פחותמכל הנ"ל הוא, כי אין באישור כדי להשליך על הממצאים העובדתיים שנקבעו ע"יביהמ"ש המחוזי.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, טל, טירקל. עוה"ד י. שפירא ור. קרהלמערערים, עו"ד מיבי מוזר למשיבים. 2.6.96).
ע.א. 4631/90 - חסן מחמוד ג'ול נגד חסניה מוחמד אחמד אל ג'ול
*פנייתה של אשה הגרה ביריחו לביהמ"ש בירושלים לקבלת צו ירושה כאשר המנוח השאיר נכסים בירושלים. *קביעת מקום מושבו של המנוח(מחוזי י-ם - תיק עזבונות 1033/89 - הערעור נדחה).
א. המנוח מחמוד מוחמד ג'ול הלך לעולמו בספטמבר 1989 והשאיר אחריו את אשתו,המשיבה, ו-4 בנים מאשתו הראשונה שאחד מהם הוא המערער. האשה פנתה לביהמ"ש המחוזיבירושלים בבקשה לצו ירושה והמערער טען כי אין לביהמ"ש סמכות לדון בבקשה משוםשהמנוח גר ביריחו ולא היו לו נכסים בירושלים ביום פטירתו. ביהמ"ש המחוזי דחה אתההתנגדות וקבע כשהמנוח הניח נכסים בירושלים ולפי סעיף 136 לחוק הירושה די בכךכדי להסמיך בימ"ש בישראל לדון בירושתו. בשאלת ברירת הדין קבע ביהמ"ש כי הדיןהישראלי חל על הירושה. הערעור נדחה.
ב. השאלה מה היה מקום מושבו של אדם בשעת מותו, לעניין חוק הירושה, היא שאלהעובדתית-משפטית מעורבת. לא אחת מתלבט ביהמ"ש בשאלה מה מקום מושבו של אדם המחלקאת שנות חייו בין שתי מדינות שונות. בענייננו הבעייתיות שבקביעת "מרכז חייו" שלאדם קשה שבעתיים כאשר מדובר במקומות כה קרובים, כאשר מבחינה פיזית-גיאוגרפיתאין קושי לקיים שגרת חיים בשניהם כאחד. מדובר כאן באדם שמוצאו מירושלים ואשרשמר על זיקה לירושלים כל השנים והיה לו בה בית מגורים. הוא נשא תעודת זהותישראלית וקיבל קיצבה מהביטוח הלאומי. עם זאת היה גם קשור במידה רבה ליריחו בההיה לו בית ועד שנת 1986 אף עבד שם. המשיבה העידה כי בשנים האחרונות לחייו חזרהמנוח להתגורר עימה בירושלים. לפיכך בדין נקבע כי מקום מושבו "של המנוח" היהבירושלים.
ג. השאלה היחידה היא אם נוכח צו ירושה שהוצא לבקשת המשיבה ע"י ביה"ד השרעיביריחו, פתוחה היתה לפניה הדרך לטעון בביהמ"ש המחוזי בירושלים כי מקום מושבו שלהמנוח היה בירושלים. התשובה לכך היא חיובית. לא הוצגה בפני ביהמ"ש המחוזי הבקשהשהוגשה ע"י המבקשת לביה"ד ביריחו, ולא הובאו פרטים ביחס לאופי הדיון שהתקיים,ולא ברור אם הצו שהוצא ביריחו ניתן מכח היות המנוח, לסברת ביה"ד, תושב יריחו אומכח היות הנכסים שהשאיר אחריו ממוקמים שם. כיוון שלא הוצגה בביהמ"ש כל ראייהשהמשיבה טענה בהליך ביריחו טענה הסותרת את הנימוקים לבקשתה בביהמ"ש בירושלים,אין לומר כי היתה מנועה מלטעון את שטענה בביהמ"ש בירושלים.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ש. לוין, גב' שטרסברג-כהן, גב' בייניש. החלטה -השופט בייניש. עו"ד מ. שטיינר למערער. 2.6.96).
ע.א. 5821/92 - מועין דאוד ח'ורי עו"ד נגד דב פישלר ואח'
*זכות עכבון בידי עו"ד של תיקים שנמסרו לו לטיפול ע"י חברה שלאחר מכן פשטה את הרגל(הערעור נתקבל).
א. שלש חברות נמצאות בפירוק. המערער הוא עו"ד שלטיפולו נמסרו לטיפול שניתיקים ע"י החברות שבפירוק. הוא סרב למסור את התיקים לכונס הנכסים שנתמנה למימושאגרות חוב שהוצאו ע"י החברות, כשטענתו היא שיש לו זכות עכבון עליהן מכח סעיף 88לחוק לשכת עוה"ד, שלפיו "להבטחת שכר טרחתו... רשאי עו"ד לעכב תחת ידו... נכסיםומסמכים של לקוחו שבאו לידו עקב שירותו ללקוח...". ביהמ"ש המחוזי קבע כי איןהמערער רשאי לעכב תחת ידו את התיקים והערעור על כך נתקבל.
ב. בסעיף 353 לפקודת החברות הוחלו בפירוק חברה דיני פשיטת הרגל בנוגעלזכויותיהם של נושים מובטחים. בסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל נכלל בעל זכות עכבוןבין הנושים המובטחים. לפי סעיף 11 לחוק המטלטלין "עכבון הוא זכות על פי דיןלעכב מטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החוב". מסמכי החברות הם מטלטלין וזכותו שלעו"ד היא על פי דין (שהוא סעיף 88 לחוק) לעכב את מסירתם לכונס או למפרק עדשחובו ישולם לו. סיכומו של דבר זכותו של בעל העכבון היא כנושה מובטח והעובדהשמדובר בעכבון לפי סעיף 88 חוק לשכת עוה"ד אין בה כדי לגרוע מזכויותיו שלעוה"ד. נוכח ההגדרה הרחבה של "נכסים" בסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל יכולים גםמסמכי פושט הרגל להיחשב כנשוא לזכות עכבון. אין צורך שהחוב עצמו שבגינו נוצרהזכות העכבון יהיה מלכתחילה חוב מובטח, שהרי זכות העכבון עצמה היא שמקנה לבעליהאת זכותו כנושה מובטח. דיני הפירוק ופשיטת הרגל אינם דוחים את זכות העכבון ואתהיותו של בעל זכות העכבון נושה מובטח.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ש. לוין, גב' דורנר, גב' בייניש. החלטה - המשנהלנשיא ש. לוין. עו"ד ישראל קנטור למערער, עוה"ד פישלר ורייטר למשיבים.3.6.96).
ע.פ. 4174+4406/95 - פלוני נגד מדינת ישראל
*הרשעת המערער באינוס שתי גיסותיו וקולת העונש(ערעורו של המערער נדחה וערעור המדינה על קולת העונש נתקבל).
א. המערער הורשע בעבירות של אינוס בכך שאנס את שתי גיסותיו, אחיות אשתו, שהיוכבנות 16,17. אחת מן הנערות התגוררה בביתו של המערער ובה ביצע מספר מעשי אינוסואילו בנערה האחרת ביצע מעשה אינוס אחד. כל אחת משתי הנערות הרתה כתוצאהמהאינוס. ביהמ"ש נתן אמון מלא בעדויות הנערות, ולגירסתן מצא תימוכין בהריונןובשורה של נסיבות נוספות. ביהמ"ש הרשיע את המערער בעבירות האינוס וגזר לו 8שנים מאסר בפועל. ערעורו של המערער על הרשעתו נדחה וערעור המדינה על קולת העונשנתקבל.
ב. אין עילה לפקפק בצדקת ממצאיו העובדתיים של ביהמ"ש המחוזי ואף שורת ההגיוןתומכת באמצעים אלה. אחרת, משמעות הדבר, כי כל אחת משתי הנערות המתלוננות טפלהעל המערער לשווא את תוצאות בעילתה ע"י אדם אחר, ולכך אין גם שמץ של ראייה.לפיכך יש לדחות את הערעור על ההרשעה.
ג. אשר לערעורה של המדינה על קולת העונש - ערעור זה בדין יסודו. לא זו בלבדשהמערער הוא בעל הרשעות קודמות, אלא שניצל כאן את מרותו על שתי הנערות, יתומותמאב וזנוחות מאם. באחת מהנערות התעלל המערער תקופה ממושכת עד שזו ניסתה לשים קץלחייה. מבלי למצות את הדין עם המערער, כדרכו של ביהמ"ש העליון בערעור על קולתהעונש, יועמד העונש על 15 שנים מאסר בפועל ו-3 שנים מאסר על תנאי.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. עו"ד זילברמן למערער, עו"ד גב' נאוה בןאור למשיבה. 3.6.96).
בג"צ 3807/96 - יונה בר גור ואח' נגד שר הבטחון ואח'
*כיתוב על גבי מצבה בבית קברות צבאי(העתירה נדחתה).
א. סרן זיו בר גור ז"ל נהרג ביום 3.5.96 בתאונת דרכים בעת מילוי תפקידובצה"ל. טקס הנחת המצבה אמור היה להתקיים למחרת הדיון בבג"צ. ההורים ואחות המנוחביקשו להוסיף על גבי כרית המצבה את המלים "אח לאיילת". שר הבטחון לא נעתר לבקשהוקבע כי הנוסח שייכתב על גבי הכרית שעל הקבר יהיה הנוסח האחיד במצבות חלליצה"ל, ללא ציון שמות אחיו או אחיותיו של המנוח. הותר לעותרים לכתוב את המלים"אח לאיילת" על גוף המצבה אחרי הכרית הנושאת את הנוסח האחיד. עתירת העותריםנדחתה.
ב. בעקבות פסיקת בג"צ בה הובעה דעה כי מן הראוי לאפשר למשפחה השכולה לתתביטוי אישי ע"י הוספת פרטים מסויימים על גבי המצבה של החייל המנוח, תוקן החוקוהיום הוא קובע את הסדרים בדבר כיתובים על גבי המצבה ובדבר תקנות שיותקנו מטעםהשר באשר לכיתוב האחיד ובאשר לביטוי אישי, תוכנם, צורתם ומקומם על גבי מצבהצבאית. התקנות טרם אושרו. נוסחו מספר טיוטות ובאחת מהן צויין כי תוספת הכיתובתהיה במסגרת של עד שתי שורות לא על גבי הכרית. קשה לומר כי החלטת המשיב לוקהבאי סבירות קיצונית כטענת העותרים. בנסיבות אלה אין עילה להתערב בשיקול דעתהמשיב. נמסר מטעם המשיב כי אם בתקנות שתקבענה ע"י השר תאופשר הוספת מלים בדברקרובי משפחה למנוח על גבי הכרית, יוכלו העותרים להביא לידי תיקון מתאים שלהרישום על הכרית.
(בפני השופטים: בך, חשין, זמיר. החלטה - השופט בך. עו"ד יעקב נאמן לעותרים,עו"ד גב' נילי ארד למשיב. 2.6.96).
ע.א. 2272+2610/92 - ויקטור סעיד שיבלי נגד חסן חמידי סארי ואח'
*ביטול רישום חלקה של "נפקד" ע"ש רשות הפיתוח. *תקפותה של עיסקה בין רוכש מקרקעין לבין רשות הפיתוח(מחוזי נצרת - ת.א. 1130/89 - הערעור נתקבל).
א. נכס מקרקעין מסויים נרשם בשנת 1953 ע"ש רשות הפיתוח, בהיות המשיב (להלן:חסן) בגדר נפקד. ביוני 1985 הגיעו רשות הפיתוח והמערער (להלן: ויקטור), קרובמשפחה של חסן, להסכם שלפיו תועבר החלקה לויקטור. ההעברה נעשתה בדצמבר 1986.מסתבר שבשנת 1985 פנה חסן בתביעה נגד רשות הפיתוח לביטול רישום החלקה ע"ש רשותהפיתוח, בטענה שאיננו ולא היה נפקד. למרות שחסן ידע על ההסכם בין הרשות הפיתוחלויקטור הוא לא צרף את ויקטור כמשיב. רשות הפיתוח לא הופיעה לדיון מחמת תקלהובדצמבר 86 ניתן פס"ד במעמד צד אחד שהורה למחוק את רישום החלקה ע"ש רשות הפיתוחולרשום אותה ע"ש חסן. לאחר מכן הגיש ויקטור תביעה לביהמ"ש המחוזי בנצרת להצהיר
שהוא רכש את הנכס כדין. הצדדים לתביעה היו ויקטור, חסן ורשות הפיתוח. ביהמ"שקבע כי ויקטור איננו רוכש בתום לב, שכן ידע על קיומו של קרובו חסן שהתגוררבאותו כפר וידע שאינו נפקד, ולפיכך עיסקת המכר בין ויקטור ורשות הפיתוח לא היתהחוקית והעברת החלקים לרשות הפיתוח ב-1953 לא היתה חוקית כך שהחלקה היא של חסן.הערעור נתקבל.
ב. הרישום בשנת 1953 ע"ש רשות הפיתוח נעשה כדין ועל כל פנים לא הוכח אחרת.במשך למעלה מ-30 שנה לא עשה חסן דבר כדי להחזיר את הרישום לשמו. רשות הפיתוח לאידעה ולא יכלה לדעת שקיימת טענה כי מי שהיה רשום כבעלים של החלקה איננו נפקד.מכאן כי כאשר נערך ההסכם בין ויקטור לבין רשות הפיתוח, היה הנכס רשום כחוק ע"שרשות הפיתוח. חסן שהגיש תביעה נגד רשות הפיתוח וידע על ההסכם בין ויקטור לביןרשות הפיתוח, לא צירף את ויקטור כצד. פסה"ד ניתן כחצי שנה לאחר רישום החלקה ע"שויקטור. פסה"ד שניתן בתביעה של חסן נגד רשות הפיתוח אינו מהווה מעשה בית דיןכלפי ויקטור שלא היה צד לתביעה וכאשר פסה"ד ניתן ללא דיון כלשהו בהיעדר הופעה.לא היתה לויקטור סיבה לחשוב שאין לרשות הפיתוח זכות כדין בחלקה. להיפך, הואיכול היה לסמוך על בעלותה של רשות הפיתוח בחלקה.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, טל, טירקל. עו"ד גורן למערער, עו"ד מחאג'נהלמשיב, עו"ד גב' אילנה זיסקינד לרשות הפיתוח. 10.6.96).
בג"צ 8140/95 - הניה זפרן נגד זאב זפרן וביה"ד הרבני הגדול
*הארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף(בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף - הבקשה נתקבלה).
א. פסק דינו של ביהמ"ש העליון הוקרא ושומע ביום 25.3.96 בתום הדיון בעתירהשהגישה המבקשת. עותק מודפס של פסה"ד הגיע למשרדי ב"כ המבקשת ביום 12.4.96.בתאריך 23.4.96 הוגשה בקשה להארכת מועד כשלטענת המבקשת לא ניתן היה על יסודהדברים שנשמעו באולם ביהמ"ש כשהוקרא פסה"ד, לערוך ולהגיש בקשה לדיון נוסף. ב"כהמבקשת נאלץ להמתין לקבלת עותק מודפס של פסה"ד ומכאן האיחור בהגשת הבקשה לדיוןנוסף. הבקשה נתקבלה.
ב. הכלל הוא כי מונים את מניין המועדים מיום מתן פסה"ד. בענייננו שומע פסה"דבתום הדיון. מדובר בפס"ד המחזיק 7 שורות בלבד. ב"כ המבקשת טוען, כאמור, כי לאניתן היה להכין את הבקשה לדיון נוסף על יסוד שמיעת פסה"ד באולם ביהמ"ש. בין אםנכונה טענה זו ובין אם לאו, אין חולק כי מניין המועדים מתחיל ביום השימוע.
ג. השאלה היא אם נתקיימו במקרה דנן נסיבות העולות כדי "טעם מיוחד" להצדקתהאיחור ולהארכת המועד. התשובה לכך היא חיובית. פסה"ד הוקרא מתוך כתב יד שנערךע"י שופטי ההרכב. רק ביום 8.4.96 נשלח פסה"ד לצדדים לאחר שהודפס ונחתם ע"י כלאחד מן השופטים. יוצא איפוא כי עד ל-8.4.96 לא ניתן היה לעיין בעותק מוסמך שלפסה"ד. פסה"ד הגיע לידי ב"כ המבקשת בתאריך 12.4.96 והוא לא השתהה והגיש בקשתולהארכת מועד. בנסיבות אלה ניתן להאריך את המועד להגשת בקשה לדיון נוסף.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. עו"ד ר. שדמי למבקשת, עו"ד ש. מנטש למשיב.10.6.96).
בג"צ 4562/92 - ח"כ אליעזר זנדברג נגד רשות השידור
*השלכת חוק היציבות במשק על חוק התשריר שנתן תוקף להעלאת אגרות הטלביזיה למפרע. *טענה שחוק התשריר הנותן תוקף למפרע לגביית אגרת הטלביזיה נוגד את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו(העתירה נדחתה בעיקרה).
א. חוק רשות השידור הסמיך את הועד המנהל של רשות השידור להטיל אגרה, וכןלקבוע תשלום ריבית, הפרשי הצמדה וקנס פיגורים במקרה של אי תשלום אגרה במועדה.מכח החוק הותקנו תקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלויזיה) וסכומי האגרה
שונו מעת לעת. בשנת 1985 חוקק חוק יציבות מחירים במצרכים ובשירותים, שקבע, ביןהשאר, כי תחול הקפאה על מחיר המשתלם עבור שירות הניתן על פי דין. נקבע עוד כיניתן להעלות מחיר רק באישור שר האוצר. חרף זאת, המשיכה רשות השידור להעלות אתסכומי האגרות מבלי שנתקבל אישורו של שר האוצר. הדבר נעשה על יסוד עמדתה המשפטיתשל רשות השידור, לפיה האגרה אינה מחיר אלא מס.
ב. בהליך קודם הגיש אזרח בשם ד"ר קריב תביעה לבימ"ש השלום להשבת הסכוםשנתווסף לאגרה שעמדה בתוקף ביום 1.7.85, הוא היום הקובע לפי חוק היציבות.תביעתו נתקבלה ונקבע כי האגרות הנגבות על פי חוק רשות השידור אינן בגדר מס ועלכן הן כפופות להקפאה שנקבעה בחוק היציבות. ערעור לביהמ"ש המחוזי נתקבל, תוךשנקבע כי חוק היציבות אינו "מקפיא" את אגרות הטלויזיה. על כך הוגש ערעורלביהמ"ש העליון (ע.א. 474/89 פד"י מ"ו(3) 374) והערעור של ד"ר קריב נתקבל ופסקדינו של בימ"ש השלום הוחזר על כנו.
ג. לאחר שניתן פסק דינו של ביהמ"ש העליון, קיבלה הכנסת את חוק התשריר הקובע"למען הסר ספק נקבע בזאת כי האגרות בעד החזקת מקלט רדיו או טלויזיה, שנקבעו...לשנים 1985 עד 1992, הן תקפות לכל דין ולכל דבר ועניין מיום קביעתן; אין בהוראהזו כדי לפגוע בפסק דין סופי שניתן לפני יום פרסומו של חוק זה". נמצא כי מי שטרםשילם את האגרה לשנים 1991-1985 חייב עתה לשלמה. היקף התשלומים הללו הוא כ-20מליון שקלים לחודש. כמו כן, מי ששילמו את האגרות לאותן שנים תשלומם היה כדין.היקפם של תשלומים אלה הוא מעל למליארד ש"ח.
ד. העותר פנה לבג"צ ובפיו שלוש טענות מרכזיות: האחת, כי על פי פירושו הנכוןשל חוק התשריר אין לאפשר מכוחו הטלת תשלום למפרע של תוספת האגרה, קנסות וריבית;השניה, כי אם פירושו של העותר לא יתקבל תיווצר סתירה בין חוק התשריר לבין חוקהיציבות, ובסתירה זו ידו של חוק היציבות על העליונה כחוק ספציפי; השלישית, כיאם גישתו של העותר לא תתקבל וייקבע כי חוק התשריר גובר על חוק היציבות ומטילחובת תשלום למפרע, יש בחוק התשריר פגיעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בדברקניינו של אדם ולפיכך יש לבטל את חוק התשריר. העתירה נדחתה לעניין תוספת האגרהוההצמדה ונתקבלה לעניין הקנסות שעליהם לא יחול חוק התשריר ואין צורך לשלמם לגביאותן שנים.
ה. השאלה הראשונה שדן בה הנשיא ברק, שנתן את פסק הדין, הינה פירושו הראוי שלחוק התשריר. בענין זה התייחס הנשיא בפסק דינו לשלושת המרכיבים: תוספת האגרה;הפרשי הצמדה; תוספת קנסות פיגורים. השאלה הפרשנית הניצבת הינה אם חוק התשריר חלרק על תוספת האגרה או גם על התשלומים הנלווים (הפרשי הצמדה וקנסות). לעניין זהדן הנשיא בהרחבה בדרכי הפרשנות הרגילות והמקובלות לדבר חקיקה, פרשנות לשונו שלהחוק ותכליתו, פרשנות מרחיבה או פרשנות מצומצמת, מיגוון אפשרויות לשוניותותכליות שונות המונחות ביסוד הנורמה המשפטית של הטקסט. במסגרת הפרשנות של לשוןהחוק והתכליות, והצורך להמנע מסתירות בין חוק התשריר וחוקי היסוד, הגיע הנשיאברק למסקנה כי חוק התשריר מכוון לגבי תוספת האגרה והפרשי ההצמדה, אך אין כוונתולחייב גם תשלום תוספת הקנסות. תכליתו של החוק היתה לתת תוקף לחובת תשלום אגרהבמועדה ומי שהיה חייב לשלם ולא שילם החזיק בכספי רשות השידור ועליו לשלם אתההפרשים. תשלום זה אינו עונש אלה משקף את הירידה בערך הכסף. לעומת זאת, קנסהפיגורים אינו בא לבטא את ערך הכסף שירד אלא יש בו משום תשלום עונשי שעיקרולהמריץ את תשלום האגרה במועדה. ברם, באותן שנים לא היתה חובה, מבחינה משפטיתלשלם את האגרה והחיוב בא מאוחר יותר באופן רטרואקטיבי. אין להטיל תשלום עונשי
וגם אין כאן כל עניין של המרצה לשלם במועד, שכן במועד לא היה צריך לשלם אתהאגרה לפי הדין שחל באותן שנים.
ו. אשר לטענת העותר כי בעימות בין חוק היציבות לחוק התשריר ידו של חוקהיציבות על העליונה - טענה זו יש לדחות. בהתנגשות שבין חוק התשריר וחוק היציבותידו של חוק התשריר על העליונה. הטעם לכך הוא כפול: ראשית, חוק התשריר הוא מאוחרבזמן לחוק היציבות; שנית, חוק התשריר הוא חוק "מיוחד" ביחס לחוק היציבות ועל כןידו על העליונה בין אם הוא מאוחר ובין אם הוא מוקדם. תכליתו של חוק התשריר היאלהתגבר על תוצאות הבטלות הנובעות מחוק היציבות. תכלית זו יש להגשים.
ז. אשר לטענה כי חוק התשריר הנותן תוקף לחיובים למפרע פוגע בקניין של מחזיקהטלויזיה ועל כן מפר את זכות היסוד הקבועה בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדםוחירותו - הפגיעה האמורה, גם אם היא קיימת, מקיימת את דרישותיה של פיסקת ההגבלההקבועה בסעיף 8 לחוק היסוד המאפשרת את הפגיעה. החוק מאפשר פגיעה בזכויות "בחוקההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראוייה, ובמידה שאינה עולה עלהנדרש". אין פגם בחקיקה רטרואקטיבית שבאה לחייב בתשלום כספים שעניינם תשלוםעבור שירות שהטלויזיה העניקה לאלה שהחזיקו במקלטי טלויזיה ואין זה נוגד אתערכיה של מדינת ישראל כי ישלמו אגרה עבור שירות שנתקבל. עצם העובדה שיש בחקיקהמשום שינוי תוצאות של פס"ד אינו מעלה ואינו מוריד, ובלבד שאין החקיקה פוגעת בצדשזכה בפסה"ד. חוק התשריר גם נועד לתכלית ראוייה שכן בלעדיו עשוייה רשות השידורלהתמוטט. חוק שבא למנוע את התמוטטות רשות השידור בשל תקלה שאירעה בחוקיותהאגרות היא לתכלית הראוייה. אין גם לומר שהפגיעה בקניינם של מחזיקי מקליטיהטלויזיה, בהנחה שקניינם נפגע, היא מעבר למידה הדרושה. אילו השתרע חוק התשרירגם על מתן תוקף לתוספת הקנסות, היתה מתעוררת בעייה קשה בדבר התמלא הדרישה כיהפגיעה אינה עולה על הנדרש. אך לאור הפירוש שלעיל שחוק התשריר משתרע רק עלתוספת אגרה ועל הפרשי ההצמדה הבעייה אינה קשה.
(בפני השופטים: הנשיא ברק, המשנה לנשיא ש. לוין, בך, גולדברג, אור, מצא,חשין, קדמי, זמיר, גב' שטרסברג-כהן, טל, גב' דורנר, טירקל. החלטה - הנשיא ברק.עוה"ד צחי הרבון וישעיהו שנלר לעותר, עוה"ד גב' נילי ארד ויהושע שופמן למשיבים.2.6.96).
ע.פ. 6839+6859/94 - פלוני ואלמוני נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש של שני נערים שרצחו נהג מונית לשם סיפוק תאוות רצח(ערעורים על חומרת העונש - הערעורים נדחו).
א. שני המערערים, בהיותם כבני 15 השיגו אקדח באופן בלתי חוקי והחליטו להזמיןמונית ולרצוח את נהגה. הם שכרו מונית ורצחו את הנהג בדם קר ע"י 5 יריות אקדח.לא הובהר מי ירה את היריות. הנערים לא הכירו את הנהג מקודם, לא היתה להם כלטינה כלפיו, והם ביצעו את המעשה הנורא הזה ללא כל מניעה ולשם סיפוק תאוות הרצחבלבד. לאחר ביצוע הרצח הם המשיכו את חייהם כרגיל ואף התפארו בפני אחדים מחבריהםבביצוע המעשה. השניים הורשעו ברצח אך מכיוון שהיו קטינים לא נגזר להם העונשהמירבי הקבוע בחוק אלא 16 שנות מאסר. הערעורים על חומרת העונש נדחו.
ב. התנהגותם של המערערים לאחר גילוי הפרשה לא הצביעה על חרטה, ורק מאוחר יותרנתנו ביטוי לצער על מה שאירע. הסניגורים מתייחסים לגילם הצעיר מאוד של המערעריםוכן נסיבות אישיות שונות. במיוחד הועלו נסיבות מיוחדות למערער השני שעברה עליוילדות קשה בעיקר מסיבות משפחתיות. ברם, ביהמ"ש המחוזי היה מודע לנסיבותהמיוחדות בהן גדל מערער זה ובכל זאת החליט להטיל אותו עונש על שני הנאשמים,בהתחשב בכך שהמערער השני מבוגר מהמערער הראשון במספר חודשים. אכן, אין להתעלם
מהגיל הרך של המערערים, מבעיותיהם המיוחדות ומהחרטה המובעת על ידם עכשיו, אך כלהגורמים האלה מתגמדים במשקלם לעומת הפשע הזוועתי שבוצע על ידם.
(בפני השופטים: בך, חשין, זמיר. החלטה - השופט בך. עוה"ד אהוד אלוני וששי גזלמערערים, עו"ד אריה פטר למשיבה. 3.6.96).
רע"פ 3613/96 + בש"פ 3614/96 - צבי ספרין נגד מדינת ישראל
*בקשה לחזור מהודייה בעבירות מע"מ וחומרת העונש(הבקשות נדחו).
א. נגד המבקש וחברה שבבעלותו הוגש כתב אישום בגין עבירות על חוק מע"מ, שכללוהעלמות מס במשך שנים ארוכות, אי רישום עוסק מורשה במסגרת החוק ואי הוצאתחשבוניות. המבקש הורשע על פי הודאתו ונדון ל-9 חודשים מאסר בפועל ולתשלום קנס.הוא לא היה מיוצג בבימ"ש השלום ובערעורו לביהמ"ש המחוזי ביקש לחזור בו מהודאתו.ביהמ"ש המחוזי דחה את בקשתו, דחה את הערעור על ההרשעה, הקל בקנס ולא התערבבעונש המאסר. המבקש טוען כי לא הבין את המיוחס לו ואת השלכות הודאתו; כימשזוכתה החברה לא היה מקום להרשיעו, שכן, אחריותו הפלילית תלויה באחריות החברה;כי מן הראוי לבטל את עונש המאסר בפועל שהושת עליו גם בהתחשב בעברו הנקי. הבקשהלרשות ערעור נדחתה.
ב. המבקש הבין היטב את המיוחס לו והודה בעובדות תוך הבנת מעשיו והשלכותיהםהאפשריות. הוא לא נפגע מכך שלא היה מיוצג. אשר לזיכוי החברה - הזיכוי בביהמ"שהמחוזי הוא טכני מעיקרו, משום שלא היה ברור אם הודאת המערער נעשתה גם בשםהחברה. נראה כי ניתן היה להרשיע את החברה על סמך הודאת המבקש, אך מאחר שלא הוגשערעור שכנגד ע"י המשיבה אין צורך להתייחס לכך. בכל מקרה, אין בזיכוי החברה כדילהשליך על הרשעתו של המבקש, שהוא המנהל והבעלים של החברה, ואחריותו הפליליתאינה תלויה בהעמדת החברה לדין או בהרשעתה. אשר לעונש - המבקש כבר הורשע בעברבעבירות מס ונדון לשנתיים וחצי מאסר על תנאי וחצי שנה מאסר בפועל שרוצתהבעבודות שירות והעונש שהושת עליו עתה הולם את העבירה ואת נסיבותיה.
(בפני: השופטת שטרסברג-כהן. עו"ד ר. פלר למבקש, עו"ד ע. לינדר למשיבה.6.6.96).
רע"ב 3707/96 - איתן נעמן נגד מדינת ישראל
*ביטול עבודות שירות כשהנאשם לא עמד בתנאי השירות (הבקשה נדחתה).
המבקש נדון ל-5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות בגין ביצועעבירות של סרסרות וזנות. הוא שובץ למספר מקומות עבודה ובבדיקות שנערכו התברר כיהמבקש נוהג שלא להגיע בזמן לעבודתו או שלא להגיע כלל. למרות אזהרות חוזרותונשנות לא תיקן דרכיו. נערכו למבקש שני שימועים כאשר בין שימוע לשימוע ניתנה לוהזדמנות לשנות דרכיו. אך כל אלה ללא הועיל. לבסוף הוחלט להפסיק את עבודת השירותולהחזירו לריצוי העונש במאסר. נגד החלטה זו עתר המבקש לביהמ"ש המחוזי וביהמ"שבדק את סבירות שיקול הדעת של הרשויות ולא מצא עילה להתערבות בהחלטה. הבקשהלרשות ערעור נדחתה.
ביסוד הביקורת על החלטות רשות שלטונית בכלל, ושירות בתי הסוהר בפרט, עומדתהביקורת על סבירותו של שיקול הדעת. ביהמ"ש לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתהממונה אלא יבחן אם השיקולים שנשקלו היו רלוונטיים, ואם האיזון ביניהם היהראוי. טענות המבקש סובבות סביב סבירות החלטתו של ביהמ"ש המחוזי. ברם, רשותערעור אינה ניתנת כדבר שבשיגרה אלא אם מתגלית בעייה משפטית בעלת חשיבות או אםעולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית. כך הדבר ביחוד מקום בו החלטתה של הערכאה קמא
היתה הליך של ביקורת שיפוטית בפני עצמו. בענייננו אין טעמים מיוחדים שיצדיקומתן רשות ערעור.
(בפני: הנשיא ברק. המבקש לעצמו. 26.5.96).
בש"א 1287/96 - בכר יוסף נגד פלורה וילכפורט
*בקשה להעביר מקום דיון בתביעת מזונות שהוגשה לפני הגשת תביעת המזונות (בקשה להעברת מקום דיון - הבקשה נתקבלה).
המבקש מתגורר בתל אביב ומתעתדלהגיש תביעה למזונות נגד המשיבה המתגוררת באשדוד. לפני הגשת התביעה הגיש המבקשבקשה להורות שהדיון בענייני המזונות יהיה נידון בביהמ"ש בתל אביב ולא בבאר שבעשיש לו הסמכות המקומית בהתאם לתקנות סדר הדין. המבקש מנמק בקשתו בכך שגילו (74)והיותו חולה הנזקק לטיפול רפואי צמוד, אינם מאפשרים לו הגשת התביעה בבאר שבע.הבקשה נתקבלה. לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט יש סמכות לנשיא ביהמ"ש לשנות את מקוםהשיפוט ולהעביר עניין לבימ"ש של אותה דרגה במקום אחר. צו העברה כזה יכול שיינתןאפילו לפני הגשת התביעה לביהמ"ש. בנסיבות דנא מן הדין להעביר את הדיון לביהמ"שבתל אביב.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד גב' אביבה אמיר למבקש. 28.5.96).
רע"פ 3579/96 - יוסף בן גבר אבו עיד נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש - (גניבות רכב) (הבקשה נדחתה).
המבקש הואשם בבימ"ש השלום בעבירות של פירוק חלקים מרכבובחבלה ברכב וכן בגניבת רכב ובהתפרצות לרכב. הוא הורשע בחלק מן העבירות וזוכהבחלקן ונגזרו לו שנה וחצי מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי וכן קנס כספי של3,000 ש"ח. ערעורה של המדינה לביהמ"ש המחוזי על זיכוי המבקש בחלק מן העבירותנתקבל וענשו הוחמר והועמד על שנתיים מאסר בפועל כשיתר חלקי גזר הדין נשארו עלכנם. הבקשה לרשות ערעור נדחתה. טיעוני המבקש הנוגעים להכרעת הדין הם עובדתייםבעיקרם ועניינם דיות הראיות וקביעת המהימנות. במקרה דנא אין נושא בעל משמעותמשפטית כללית כנדרש לצורך מתן רשות ערעור. אשר לחומרת העונש - נושא של חומרתהעונש אינו משמש עילה לרשות ערעור אלא בנסיבות יוצאות דופן ואלו אינן קיימותכאן. באשר לטענת הסניגור כי פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי לא הוקרא לנאשמים אלא נשלחלצדדים בדואר - אכן נפלה שגיאה מלפני ביהמ"ש, אך אין בפגם זה כדי להעניק רשותערעור בפעם השניה.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד אריאל עטרי למבקש, עו"ד אורי כרמל למשיבה.30.5.96).
בש"א 2581/96 - ויקטור צמח נגד ליליאנה רבינוביץ ואח'
*הארכת מועד להגשת ערעור כאשר ניתנה רשות ערעור והערעור לא הוגש במועד (בקשה להארכת מועד - הבקשה נדחתה).
ביום 5.7.95 קיבל המבקש רשות לערער עלפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בתיק מסויים. המבקש לא ידע כי עם קבלת הרשות לערערעליו להגיש ערעור על פי תקנה 398 לתקנות סדר הדין האזרחי. בתאריך 8.4.96, לאחרשהתבררה הטעות, ביקש המבקש הארכת מועד להגשת הערעור. הבקשה נדחתה. מבחינת המבקשיש חשיבות לנושא וכן לא היה מיוצג ע"י עו"ד. אולם אין הצדקה לחרוג במקרה זה מןהכלל שלפיו טעות בחוק של בעל דין שגרמה לאיחור אינה משמשת צידוק להארכת מועד.העובדה שהמבקש ביקש במסגרת הבקשה לרשות ערעור כי הבקשה תידון כערעור אינה יכולהלשמש צידוק לאי הגשת הערעור. ההחלטה היתה ליתן רשות ערעור ועל המבקש היתה חובהלהגיש את הערעור על פי הרשות שניתנה.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. המבקש לעצמו, עוה"ד י. דולינגר וא. אורנשטייןלמשיבים. 30.5.96).
ע.א. 1571/95 - שלמה סבג נגד אלברט סבג
*קיום צוואה (הערעור נתקבל בחלקו).
ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה של המערער לקיום צוואתהמנוחה מיום 22.1.96 ובנשימה אחת קיים את צוואה קודמת של המנוחה מיום 15.11.91.הערעור נתקבל בחלקו. בדין קיבל ביהמ"ש את התנגדות המשיב לקיום הצוואה השניהודחה את הבקשה לקיומה, אך הוא לא יכול היה לקיים, בהליך שלפניו, את הצוואהראשונה. לפיכך יש לאשר את פסק הדין ככל שהוא מתייחס לקיום הצוואה השניה ולבטלוככל שהוא מתייחס לקיום הצוואה הראשונה. הצד המעוניין בקיום הצוואה הראשונה זכאילפנות לביהמ"ש בהליך המתאים לכך.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג כהן, טל, טירקל. עו"ד אבוש למערער, עו"ד אבי פרץלמשיב. 17.6.96).
ע.א. 1538/95 - שבו סלים נגד יצחק אלקלעי ואח'
*התערבות בשיקול דעת ועדה מחוזית לתכנון ולבניה (הערעור נדחה).
הכלל הוא שלא להתערב בשיקול דעתה של הרשות, בענייננו הוועדההמחוזית לתכנון ולבנייה, ולא להמיר את שיקול דעת הרשות השופטת בשיקול דעתהוועדה. אלא שבמקרה דנן צדק השופט בהתערבותו בהחלטת הוועדה. השופט קבע כיהחלטתה של הוועדה לקויה באשר אינה מאזנת כראוי בין האינטרסים של כל הצדדים וכי"ביצוע התכנית יביא לכך שתעבור דרך ציבורית צרה ומפותלת בסמוך לבתי המשיביםוישנה את אופי הסביבה באופן קיצוני". אין לומר כי הקביעות הנ"ל שגויות. השופטרשאי היה לפסול את החלטת הוועדה המחוזית מחמת חוסר סבירות וחוסר איזון נאות שלהאינטרסים הנוגדים.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג כהן, טל, טירקל. 24.6.96).
בג"צ 3028/96 - פקד הינו איימן נגד מפכ"ל המשטרה ואח'
*פיטורים משירות במשטרה כאשר השוטר נתן תשובות כוזבות בשאלון קבלתו למשטרה (העתירה נדחתה).
לצורך גיוסו למשטרה, נדרש העותר למלא פרטים ולהשיב על שאלותשהופיעו בטפסים שונים. בין השאר נשאל שאלות בדבר חקירות, משפטים אזרחייםופליליים, משפטים צבאיים, מעצר ומאסר אזרחי וצבאי וכיוצ"ב. על שאלות אלו השיבעל דרך מתיחת קו. מסתבר כי זמן קצר לפני שמילא את הטפסים הועמד לדין משמעתיבצבא, הורשע ונדון ל-14 ימי מחבוש בפועל. נושא הדיון המשמעתי היה התנהגות שאינההולמת. הכזב שברישום התשובות הביא את המשיבים להחלטה בדבר פיטוריו של העותרמהשירות במשטרה, וזאת על פי סעיף 10(2) לפקודת המשטרה. העתירה נדחתה.
המשיב פעל בגדרי סמכותו שעה שעשה שימוש בסמכות הנתונה לו בסעיף 10(2). קיומהשל סמכות העמדה לדין אינה שוללת, כשלעצמה, בנסיבות העניין שלפנינו, את סמכותהפיטורין במקום העמדה לדין. אין גם פגם בשיקול דעת המשיב. אמון בשוטר ודיווחאמת הם ביסוד השירות. סילוקו של שוטר שנתגלה כי לא דיווח אמת הוא שיקול סביר,מה עוד שהפנייה שלו להתגייס למשטרה היתה בסמוך למועד הדיון המשמעתי, ושבועייםבלבד לאחר ריצוי עונש המחבוש.
(בפני השופטים: הנשיא ברק, גב' שטרסברג-כהן, גב' בייניש. החלטה - הנשיא ברק.עו"ד עלי שקיב לעותר, עו"ד גב' נורית אלשטיין למשיבה. 11.6.96).
ע.פ. 5222/95 - ראובן אבוקסיס נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (שוד ופציעת המתלונן ביריות) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).
המערער ושניים אחרים, ניסו להתפרץלדירת מגורים בשעת לילה מאוחרת. הם הופתעו ע"י בעל הדירה ואז ירה המערער 5יריות לעבר בעל הדירה ושני כדורים פגעו בגופו. כשברחו השודדים מהמקום הם עצרומונית ולאחר שנכנסו לתוכה, איימו על בעל המונית ואילצוהו להסיעם למקום שציינו
בפניו. איומים אלה היו מלווים בהצמדת אקדח על ידי המערער לראשו של בעל המונית.כשהגיעו למחוז חפצם נטלו השודדים את כספו של בעל המונית וברחו. המערער, שהורשעבן היתר בנסיון לרצח, נדון ל-10 שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. הערעורעל חומרת העונש נדחה.
עיקר טיעוניה של הסניגורית מופנה כלפי פער העונשים בין זה שנגזר למערער וביןזה שנגזר לשותפו לכתב האישום שנדון לשנתיים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי.ברם, לא הרי נסיבותיו של המערער כנסיבותיו של שותפו. המערער היה זה שהחזיקבאקדח וירה את היריות לעבר בעל הדירה ואך נס הוא שרק שני כדורים פגעו בוופצעוהו שלא בצורה חמורה; היה זה המערער שהצמיד את האקדח לראשו של בעל המונית;עברו הפלילי של המערער מכביד ביותר לעומת עברו של שותפו; ועל הכל פער הגיליםשבין שותפו, שהיה כבן 16 בעת ביצוע העבירות שעה שהמערער היה כבן 22 שנה.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. עו"ד בר ציון למערערים, עו"ד למברגרלמשיבה. 16.6.96).
ע.פ. 2020/95 - פלוני נגד מדינת ישראל
*הרשעה בנסיון לרצוח חייל על רקע חבלני וחומרת העונש (הערעור נדחה).
המערער דקר חייל שהלך במקום מבודד בקמפוס באוניברסיטה העבריתבגבעת רם בירושלים. כתוצאה מהדקירה נפגעה ריאתו של החייל ונגרמו קרעים בריאהובכלי דם שבתוכה. הדקירה בוצעה באמצעות סכין מטבח שאורך להבה 15 ס"מ. המערערהורשע בעבירה של נסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין ונדון ל-14 שנותמאסר. הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה.
אין חולק כי לשם הרשעה בעבירה הנדונה על התביעה להוכיח כי הנאשם חפץ בקטילתהקרבן. ביהמ"ש יכול היה להסיק את מסקנת הכוונה מהדברים שאמר המערער עצמו לגביכוונתו בתשובה לשאלת החוקר בהודעה ראשונה שמסר במשטרה. אשר לעונש - אכן מדוברבקטין שבעת המעשה היה בן 17 שנה, אך אין לומר שהעונש של 14 שנים הוא כה מופרזלחומרה בעבירה של נסיון לרצח בנסיבות האמורות. מדיניות הענישה בעבירות אשר כאלהמחייבת הרתעה שניתנת להשגה רק בהטלת מאסר לתקופה ממושכת.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. עו"ד דהמשה למערער, עו"ד למברגר למשיבה.9.6.96).
ע.פ. 6364/94 - איתן איאד נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (הריגה בעת משחק בכלי נשק ע"י חייל) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).
המערער שירת כחייל בשירות חובה ובעתחופשתו ישב עם מספר נערים ליד ביתו וסיפר להם על מעשיו בצבא. המערער שיחק ברובהשהביא מהצבא ובשלב מסויים הכניס מחסנית לתוך הרובה, דרך אותו, כיוון אותו לעברושל אחד הנערים ולחץ על ההגה. כתוצאה מכך נורה כדור שפגע בראשו של הנער והרגו.בעת האירוע היה המערער בן 19 שנה. ביהמ"ש המחוזי גזר לו 5 שנים מאסר בפועלושנתיים מאסר על תנאי. הערעור על חומרת העונש נדחה.
הטרגדיה כתוצאה ממעשהו של המערער היא כפולה. המערער קיפח חיי נער צעיר ועתההוא עצמו אכול ברגשי אשמה וחרטה. את סאת סבלו של המערער הגדיש מותו של אחיובתאונת דרכים זמן קצר לאחר האירוע הטרגי נושא האישום. אכן, המערער וודאי לא חפץבתוצאה הקטלנית, אך אין להתעלם מחובת ביהמ"ש כלפי הציבור. חובה זו מתבטאת בצורךלמנוע הישנות מקרים כאלה ע"י ענישה מרתיעה, שתחדיר להכרתם של צעירים את הסיכוןהכרוך במשחקים בנשק. שיקול זה חייב לגבור על הנסיבות האישיות.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. עו"ד ע. ספיר למערער, עו"ד גב' דפנהביינוויל למשיבה. 9.6.96).
ע.פ. 5681/94 - ברהומה קדרי נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (החזקת 3 ק"ג הרואין) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נתקבל).
המערער נדון בביהמ"ש המחוזי בחיפהל-10 שנים מאסר בפועל בשל החזקת 3 ק"ג הירואין. הערעור על חומרת העונש נתקבל.למערער עבר נקי לחלוטין וזו לו ההסתבכות הראשונה עם החוק. כן הביע חרטה כנה עלמעשיו. עם זאת, לא היה מקום להתערב במידת העונש בשל נימוקים אלה בלבד, בהתחשבבחומרתה הרבה של העבירה. אך מאחר שקיים עירפול מסויים ביחס לאופן בו נקשר הקשרבין המערער ובין הסוחר הלבנוני שסיפק לו את הסם, וזאת בעקבות צו חיסוי שהוטל עלהרקע העובדתי הקשור בפעולתו של אותו סוחר, מן הראוי לתת למערער ליהנות מאיבהירות זו. לפיכך יועמד המאסר בפועל על 8 שנים.
(בפני השופטים: בך, חשין, זמיר. עו"ד אלי כהן למערער, עו"ד א. פטר למשיבה.25.6.96).
ע.פ. 4586+5357/94 - מוסא עבד אלוואחד ופ'דל אידריס נגד מדינת ישראל
*הרשעה בגרימת חבלה חמורה וחומרת העונש בחבלה וגניבת רכב (הערעורים נדחו).
מוסא ופ'דל הורשעו בקשירת קשר לביצוע פשע גניבת רכב, שודוחבלה חמורה. הוטלו עליהם 7 שנות מאסר שמהן 5 שנים לריצוי בפועל. פ'דל ביקשלצרף עוד שני תיקים שעניינם התפרצות וגניבה ובגינם נדון ל-30 חודשי מאסר בפועלכאשר שנה אחת מצטברת. מוסא מערער על הרשעתו בחבלה חמורה והשניים מערערים עלחומרת העונש. הערעורים נדחו.
אף שאין ראייה שמוסא עצמו חבל במתלונן, יש לראותו בנסיבות העניין כמבצעבצוותא עם פ'דל ונאשמים אחרים. הם קשרו קשר לגנוב מונית ועשו את כל הפעולותהדרושות מבחינתם להגשמת הפעולה. מוסא עצמו הוציא את הנהג מהמונית. בנסיבות אלוהחבלות בהן נחבל המתלונן הן חלק מהמעשים שבגינם אחראי מוסא כמבצע בצוותא. אשרלעונש - אין הוא חמור ואין הוא מצדיק התערבות בו.
(בפני השופטים: הנשיא ברק, בך, גולדברג. עוה"ד איברהים אבו-גוש ואיברהיםאבו-עטא למערערים, עו"ד גב' רבקה לוי-גולדברג למשיבה. 20.6.96).
ע.פ. 4284/94 - חברת מתכת הגליל בע"מ ואח' נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (עבירות מס) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נתקבל).
בגין עבירות מס נדונו המערעריםלתשלומי קנס ומנהלי החברות ל-4 חודשים מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות. הערעורנתקבל בעניין המאסר בפועל. אין להתעלם מן העובדה שהמס שולם בכל מקרה אם כיבאיחור. כמו כן מדובר בעבירות שנעברו לפני כ-13 שנה. נוכח גובה הקנס שהוטלוהשנים הרבות שחלפו מאז ביצוע העבירות, יש מקום להקל עם המערערים ולא לפגועבעיסוקיהם כתוצאה מהשארת המאסר על כנו, אף אם זה ירוצה בעבודות שירות. לפיכךעונש המאסר בפועל יבוטל. יתר חלקי גזר הדין ישארו על כנם.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. עו"ד פוטשבוצקי למערערים, עו"ד קלנגלמשיבה. 5.6.96).
ע.א. 228/95 - מוסא רחל נגד מוסא חנוך ואח'
*שינוי נסיבות בפסיקת מזונות לילדים (הערעור נתקבל והתיק הוחזר לביהמ"ש המחוזי).
בתביעת משמורת קטיניםומזונותיהם קבע ביהמ"ש המחוזי כי המשמורת של אחד משני ילדי הזוג תעבור לאב.קביעה זו נתנה גושפנקא למצב שהיה קיים הלכה למעשה. עקב העברת המשמורת הפחיתביהמ"ש כדי מחצית את סכום המזונות שהאב שילם לאם עבור שני הילדים לפי הסכםשקיבל תוקף של פס"ד. כך שכל אחד משני ההורים מכלכל את אחד משני הילדים ואינומקבל השתתפות מרעהו. חלפה שנה ומחצה מאז ניתן פסה"ד והוגשה בקשה להגשת ראייה
חדשה בערעור. מראייה זו עולה כי בינתיים נמכרה דירת בני הזוג והאשה קיבלה אתמחצית תמורתה. תמורה זו לא הספיקה לרכישת דירה חדשה עבורה ועבור הבן שבמשמורתהוהיא נושאת בחוב משכנתא נכבד. במצב דברים זה קיים שינוי נסיבות המצדיק בדיקתהעניין מחדש ע"י ביהמ"ש המחוזי. לפיכך הוחלט להחזיר את התיק לביהמ"ש קמא כדישיקבל ראיות בהקשר לנסיבות החדשות ויתן פס"ד בהתאם.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, טל, טירקל. עו"ד ג. צאירי למערערת, עו"ד נ.נחמני למשיבים. 20.6.96).
ע.פ. 5397/94 - עבד מועטי הניה נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (נסיון לרצוח יהודי על רקע חבלני) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).
המערער הצטייד בגרזן ובסכין והגיעמעזה לאשדוד כדי לרצוח יהודי באשר הוא יהודי. לאחר שירד מהאוטובוס בא מאחוריהמתלונן וחבט בו בגרזן בראשו. למרבה המזל לא נפגע המתלונן אנושות. המערער הורשעבנסיון לרצח ונדון ל-15 שנות מאסר, על אף שבטיעוניה לעונש ביקשה התביעה להטילמאסר בפועל לתקופה ארוכה "דומה" למאסר שהוטל בתיק אחר, והוא 12 שנה. הערעור עלחומרת העונש נדחה. הסניגור טוען כי ביהמ"ש שגה כשגזר למערער עונש חמור יותר מזהשנגזר בתיק האחר, כשראוי היה אף לגזור עונש קל יותר בהתחשב בכך שהמערער היה כבן16 בעת ביצוע העבירה. ברם, העונש כפי שנגזר, אם כי הוא חמור, אינו מצדיקהתערבות נוכח חומרתו הרבה של המעשה ובהתחשב בשיקול ההרתעה בעבירות כאלה, אשרחייב לגבור על כל שיקול אחר.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. עו"ד זילברמן למערער, עו"ד גב' אורלימור-אל למשיבה. 2.6.96).
בש"א 2434/96 - יוסי אילוז נגד אמבין תריסים 1986 ואח'
*העברת מקום דיון ואיחוד תיקים (בקשה להעברת מקום דיון ואיחוד תיקים - הבקשה נדחתה).
נגד המבקש והמשיבים3-2 (המשיבים הפורמליים) הוגשה ע"י המשיבה בקשה לביצוע שלשה שיקים בלשכתההוצל"פ בתל אביב. השיקים נמשכו ע"י המשיבים הפורמליים לפקודת המבקש והועברוע"י המבקש למשיבה במסגרת עיסקה לרכישת חלונות. התנגדותו של המבקש לבקשת הביצועהועברה לבימ"ש השלום בת"א, הוחלט למחוק את בקשת הביצוע בנוגע לשני שיקים ואילוביחס לשלישי ניתנה למבקש רשות להתגונן. המשיבה הגישה עוד תביעה בבימ"ש השלוםברמלה נגד המבקש והמשיבים הפורמליים בגין העיסקה לרכישת חלונות ועילתה חוזיתועשיית עושר. המשיבים הפורמליים נתבעו כמושכי השיקים בגין שני השיקים שנמחקו מןהבקשה לביצוע ובגין התעשרות שלא כדין. הבקשה היא להעברת הדיון בהמרצה מביהמ"שבת"א לביהמ"ש ברמלה ואיחוד התיק עם זה שברמלה. הטעם לכך שמדובר בנושא אחד, מסכתעובדתית אחת ועדים זהים. הבקשה נדחתה.
התביעה בת"א היא שטרית והדיון בה מצטמצם לסוגיה אחת שלגביה ניתנה רשות להגן.התביעה ברמלה היא תביעה חוזית ומכח דיני עשיית עושר. המשיבים הפורמליים הם אשרנתבעים בעילה שטרית בגין השיקים שנמשכו ונמצאו בבעלות המשיבה, אותם שיקיםשנמחקו בבקשת הביצוע. מכאן שמדובר בעילות תביעה שונות, המצריכות בירור עובדתישונה בתכנו ובהיקפו. איחוד דיון בין התביעה השטרית לתביעה החוזית מכח עיסקתהיסוד ירוקן מתוכן את זכותה של המשיבה לתבוע את ביצוע השיק השלישי בדרך המהירהוהקצרה.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד י. גלט למבקש, עו"ד י. אורינגר למשיבה. 3.6.96).
ב ת ו כ ן
* ע.א. 5999/93 - פיצויים בגין רשלנות רפואית. *הפחתה בשיעור שכ"ט עו"ד ─ בשל הלשון הבוטה של ב"כ התובע .............................258 ─* בש"פ 3776/96 - שחרור בערובה (אינוס ותקיפה שביצע הנאשם באשתו) ............258 ─* בג"צ 3895/96 ואח' - התייחסות לפתקים ריקים בבחירות לראשות הממשלה כקולות ─ פסולים ..............................................259 ─* ע.א. 1894/91 - הוצאת לשון הרע. *הגשת ראייה חדשה בערעור ..................259 ─* ע.א. 4631/90 - פנייתה של אשה הגרה ביריחו לביהמ"ש בירושלים לקבלת צו ─ ירושה כאשר המנוח השאיר נכסים בירושלים. *קביעת מקום ─ מושבו של המנוח ...........................................260 ─* ע.א. 5821/92 - זכות עכבון בידי עו"ד של תיקים שנמסרו לו לטיפול ע"י ─ חברה שלאחר מכן פשטה את הרגל ..............................261 ─* ע.פ. 4174+4406/95 - הרשעת המערער באינוס שתי גיסותיו וקולת העונש .........261 ─* בג"צ 3807/96 - כיתוב על גבי מצבה בבית קברות צבאי ........................262 ─* ע.א. 2272+2610/92 - ביטול רישום חלקה של "נפקד" ע"ש רשות הפיתוח. *תקפותה ─ של עיסקה בין רוכש מקרקעין לבין רשות הפיתוח ..........262 ─* בג"צ 8140/95 - הארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף .........................263 ─* בג"צ 4562/92 - השלכת חוק היציבות במשק על חוק התשריר שנתן תוקף ─ להעלאת אגרות הטלביזיה למפרע. *טענה שחוק התשריר ─ הנותן תוקף למפרע לגביית אגרת הטלביזיה נוגד את חוק ─ יסוד: כבוד האדם וחירותו ..................................263 ─* ע.פ. 6839+6859/94 - חומרת העונש של שני נערים שרצחו נהג מונית לשם סיפוק ─ תאוות רצח ...........................................265 ─* רע"פ 3613/96 - בקשה לחזור מהודייה בעבירות מע"מ וחומרת העונש .............266 ─* רע"ב 3707/96 - ביטול עבודות שירות כשהנאשם לא עמד בתנאי השירות ...........266 ─* בש"א 1287/96 - בקשה להעביר מקום דיון בתביעת מזונות שהוגשה לפני הגשת ─ תביעת המזונות ............................................267 ─* רע"פ 3579/96 - חומרת העונש - (גניבות רכב) ...............................267 ─* בש"א 2581/96 - הארכת מועד להגשת ערעור כאשר ניתנה רשות ערעור והערעור ─ לא הוגש במועד ............................................267 ─* ע.א. 1571/95 - קיום צוואה ...............................................268 ─* ע.א. 1538/95 - התערבות בשיקול דעת ועדה מחוזית לתכנון ולבניה .............268 ─* בג"צ 3028/96 - פיטורים משירות במשטרה כאשר השוטר נתן תשובות כוזבות ─ בשאלון קבלתו למשטרה ......................................268 ─* ע.פ. 5222/95 - חומרת העונש (שוד ופציעת המתלונן ביריות) ..................268 ─* ע.פ. 2020/95 - הרשעה בנסיון לרצוח חייל על רקע חבלני וחומרת העונש ........269 ─* ע.פ. 6364/94 - חומרת העונש (הריגה בעת משחק בכלי נשק ע"י חייל) ...........269 ─* ע.פ. 5681/94 - חומרת העונש (החזקת 3 ק"ג הרואין) .........................270 ─* ע.פ. 4586+5357/94 - הרשעה בגרימת חבלה חמורה וחומרת העונש בחבלה וגניבת ─ רכב .................................................270 ─* ע.פ. 4284/94 - חומרת העונש (עבירות מס) ..................................270 ─* ע.א. 228/95 - שינוי נסיבות בפסיקת מזונות לילדים ........................270 ─* ע.פ. 5397/94 - חומרת העונש (נסיון לרצוח יהודי על רקע חבלני) .............271 ─* בש"א 2434/96 - העברת מקום דיון ואיחוד תיקים .............................271 ─