ע.פ. 3162/94 - מדינת ישראל נגד מישל ישראל +*ע.א. 1703/95 - קולת העונש בעבירות סמים. *חילוט כספים מחשבון בנק של קרובי הנאשם בעבירות סמים ככספים שהושגו ע"י העבירותע.פ. 3169/94 - מישל ישראל נגד מדינת ישראל +ע.א. 1703/95 - מישל ישראל ואח' נגד מדינת ישראל
(מחוזי חיפה - ת.פ. 249/92 ות.א. 1097/94 - ערעורה של המדינה על קולת העונשנתקבל והערעור האזרחי של המערערים נתקבל בחלקו).
א. מישל ישראל (להלן: מישל) הורשע על פי הודאתו בשורה של עבירות סמים,וביהמ"ש המחוזי גזר דינו ל-4 שנים וחצי מאסר בפועל ושנתיים וחצי מאסר על תנאיוכן לתשלום קנס של 50,000 ש"ח. כן הופעל בחופף עונש של מאסר על תנאי למשך 15חודשים. נוסף על האמור הוכרז המערער כסוחר סמים כהגדרת מונח זה בסעיף 36א(ב)לפקודת הסמים המסוכנים ונוהלו נגדו ונגד בני משפחתו (הוריו ואחותו וגיסו) הליכיחילוט ביחס לרכוש ששימש, על פי הטענה, כאמצעי לביצוע העבירות או שהושג כתוצאהמהעבירות וכשכר להן. הליכים אלה נדונו במסגרת אזרחית ולא פלילית מהטעם שבנימשפחתו של המערער טענו לזכויות ברכוש שנתבקש חילוטו. הרכב נתפס ע"י המדינה אךהוחזר לשימוש המערער עד לקבלת החלטה סופית בבקשת החילוט וכנגד המצאת ערבותבנקאית כערכו של הרכב. השופט הורה על מימוש הערבות הבנקאית במקום חילוטו למעשהשל הרכב. כן הורה ביהמ"ש על חילוט כספים בסכום של כ-123,000 ש"ח מחשבון בנקהרשום ע"ש הורי המערער מהטעם שביהמ"ש ראה כספים אלה ככספי המערער שהושגובעסקאות סמים. עוד הורה השופט על חילוט סכום של 60,000 ש"ח מחשבון בנק הרשום אףהוא ע"ש הורי המערער כחילוט חילופי לכספים שהיו מופקדים בחשבון בנק אחר הרשוםע"ש אחותו ואמו של המערער ואשר הוברחו מאותו חשבון בסמוך לפני שהגיעה המשטרהלבנק לשם עיקולם. המערער טוען נגד חומרת העונש ובמיוחד נגד הקנס שהוטל עליושהוא מתקשה לשלמו ואילו המדינה טוענת נגד קולת העונש. הערעור האזרחי מתייחסלחילוט הרכב וחילוט הכספים מחשבונות הבנק. הערעור של המערער לעניין העונש נדחה,ערעורה של המדינה על קולת העונש נתקבל והערעור בעניין חילוט הכספים והרכב נתקבלבחלקו.
ב. העונש שהוטל אינו משקף את חומרת העבירות, ואינו נותן את המשקל הראוילנסיבות המחמירות הנלוות לביצוע העבירות, שחלקן אף בוצע כשהמערער היה משוחררבערובה בתנאים של מעצר בית. כמו כן יש לייחס משקל לעברו המכביד של המערערשהורשע במספר רב של עבירות וביניהן עבירות סמים. מטעמים אלה טעה ביהמ"ש כשהפעילאת 15 חודשי המאסר על תנאי בחופף ומן הראוי להפעילם באופן מצטבר. אשר לקנסהכספי - עבירות הסמים נושאות בצידן רווח כספי ניכר לסוחרים ואחת הדרכים להרתיעאת העבריינים היא לשלול מהם את הרווח הצומח מביצוען של עבירות אלו.
ג. אשר לערעור האזרחי בעניין החילוט - המכונית הנדונה שימשה את המערער כאמצעילביצוע עבירות הסמים ועל כן בדין הורה ביהמ"ש על חילוטה. דא עקא, שדרך החילוטעליה הורה ביהמ"ש, היינו מימוש הערבות הבנקאית, אינה מחוייבת המציאות. במידהשהרכב לא הועבר לצד ג', לא פורק ולא ניזוק, ובמידה שיימצא שמצבו של הרכב כשירלנהיגה ולשימוש, כי אז יוכלו המערערים להשיבו למדינה ולבקש את ביטול הערבותהבנקאית שהמציאו.
ד. באשר לחילוט הכספים מחשבונות הבנק הרשומים ע"ש הורי המערער - מדין החילוטהקבוע בסעיפים 36א'-36י' לפקודת הסמים עולה אופייה העונשי של פעולת החילוט.מהאופי העונשי נגזרת רמת ההוכחה הנדרשת לצורך החילוט - שהיא רמת ההוכחה הנדרשתבמשפט פלילי והמוטלת על כתפי התביעה. עם זאת קובע סעיף 31(6)(א) לפקודת הסמיםנסיבות בהן הנטל עובר לכתפי הנתבעים לאמור "רכוש של אדם אחר שהנידון מימן אתרכישתו או העבירו לאותו אדם ללא תמורה, יראה כרכוש של הנידון שהושג בעבירה של
עסקת סמים...". בענייננו לא הוכח שהמערער העביר להוריו את הכספים שבחשבונם אוחלק מוגדר מהם, ובוודאי לא הוכח שעשה כן ללא תמורה. זאת באשר לחשבון האחד שממנוחולטו כ-123,000 ש"ח. באשר לחשבון השני שממנו חולטו 60,000 ש"ח כחילוט חילופילחשבון אחר - דין החילוט החילופי קובע כי מקום שהוברח רכוש שאמור היה להיותמחולט, רשאי ביהמ"ש לצוות על חילוט רכוש אחר ושווה ערך של הנידון, תחת הרכוששהוברח. רכוש של הנידון נאמר ולא רכושו של אחר. כאן הבהיר ביהמ"ש כי הכספיםבחשבון שממנו חולטו 60,000 ש"ח אינם שייכים למערער אלא להורים. לפיכך יש לבטלגם חילוט זה.
(בפני השופטים: בך, טל, גב' דורנר. החלטה - השופט בך. עו"ד גב' חיהכגן-זנדברג למדינת ישראל, עו"ד גב' תמי אולמן למישל, עו"ד ישראל קליין למערעריםבערעור האזרחי. 4.6.96).
ע.פ. 3085+2635/95+2978 - יונתן לוטן, רפאל גוזלן ודוד פיינבלט נגד מדינתישראל
*ואח' - הרשעה בגרימת מוות ברשלנות בתאונת עבודה(מחוזי חיפה - ת.פ. 94/94 - הערעור של לוטן נדחה ברוב דעות השופטים מצא וקדמי,ערעורו של גוזלן נתקבל ברוב דעות השופטים גולדברג ומצא וערעורו של פיינבלטנתקבל פה אחד).
א. בתחנת הכח של חברת החשמל בחדרה נמצא מיכל להפקת קיטור בלחץ אטמוספרי גבוה.המיכל, שכינויו "המחמם". בצד המחמם, המיועד לעמוד בטמפרטורות ובלחצים גבוהים,מצוי "פתח שירות" המאפשר גישה לצורך תיקונים בתוך המחמם. במצבו הרגיל על פתחהשירות להיות אטום. האטימה מושגת בעזרת "אטם" שהוא מכסה פלדה בעובי 13 מ"מהסוגר על הפתח ושפתו מחוברת בעזרת ריתוך אל שפת הפתח. על גבי האטם מורכב אוגן,אף זה מכסה פלדה, אך גדול וכבד מן האטם ועוביו 130 מ"מ. האוגן מחובר למחמםבעזרת 16 ברגים שקוטר כל אחד מהם 42 מ"מ. תפקידו למנוע פריצת קיטור מן המחמם אםהאטם לא יעמוד בפרץ.
ב. באחד הימים נתגלתה דליפה באיזור פתח השירות של המחמם. המחמם נותק ממערכתהייצור של מחלקת התפעול, ומחלקת התחזוקה המופקדת על ביצוע התיקונים, הוזמנהלתקן את התקלה. לאחר התיקון נעשית בדיקת תקינות, בעזרת פעולה הנקראת "לחיצה".בפעולה זו מכניסים מים למחמם ויוצרים בו לחץ מסויים. לביצוע הבדיקה אחראיתמחלקת התחזוקה, ואת פעולת הלחיצה מבצעים עובדי מחלקת התפעול. בעת אירוע התאונהכיהן המערער לוטן כמנהל מחלקת התחזוקה. נאשם אחר, שזוכה, בשם טסלר, שימש כתורןראשי במחלקת התפעול, המערער פיינבלט שימש כתורן משנה במחלקת התפעול וגוזלן שימשכתורן עוזר.
ג. בבוקר יום המקרה בא לוטן למחלקת התפעול וביקש מטסלר להקצות צוות לביצועפעולת לחיצה. טסלר הטיל את ביצוע הלחיצה על פיינבלט וגוזלן. השניים ביצעו אתהלחיצה. בשלב זה היה האוגן מורכב במקומו כראוי. משהוברר כי עדיין יש דליפה חזרופיינבלט וגוזלן לעיסוקיהם ולוטן ועובדיו פירקו את האוגן ושבו ותיקנו אותו.כעבור זמן, בעוד האוגן מפורק, ביקש לוטן מגוזלן לבצע לחיצה שניה. גוזלן ראה כיהאוגן מפורק ובכל זאת ביצע את הלחיצה ולוטן איתר את מקום הדליפה, ולוטן ועובדיוביצעו את התיקון. כשסיימו פנה לוטן אל פיינבלט וביקשו לבצע לחיצה נוספת.פיינבלט שישב בחדר הבקרה לא ידע אודות הלחיצה השניה שבוצעה ע"י גוזלן ולא ידעכי האוגן אינו במקומו. פיינבלט הורה לגוזלן לבצע את הלחיצה. גוזלן שידע כיהאוגן איננו מורכב ביצע בכל זאת את הלחיצה השלישית. אז אירע פיצוץ, האטם ניתק
ממקומו וזרם חזק של קיטור לוהט פרץ מן המחמם. שניים מעובדי התחנה נהרגו, ושניםאחרים, גוזלן ועובד נוסף, נפצעו.
ד. שלשת המערערים וטסלר הועמדו לדין באשמת גרימת מוות ברשלנות ובימ"ש השלוםזיכה את הארבעה. בביהמ"ש המחוזי סבר אחד השופטים כי יש לקבל את הערעור ולהרשיעאת ארבעת הנאשמים, שופט אחר סבר שיש לדחות את ערעור המדינה מכל וכל והשופטהשלישי סבר שיש לדחות את הערעור כנגד זיכויו של טסלר ולקבלו ביחס לשלשתהמערערים דנא. בביהמ"ש העליון הוחלט פה אחד לקבל את ערעורו של פיינבלט ולזכותו,הוחלט ברוב דעות השופטים מצא וקדמי לדחות את ערעורו של לוטן וברוב דעות השופטיםגולדברג ומצא לקבל את ערעורו של גוזלן.
ה. השופט מצא: הפיצוץ לא היה מתרחש אילו הלחיצה היתה מתבצעת כאשר האוגןבמקומו. עד המקרה הנדון לא בוצעה לחיצה ללא אוגן. בתחנת הכח לא היו נהליםכתובים ביחס לאופן הטיפול במחמם. המחלוקת מתמקדת במסקנה המשפטית המתחייבת מןהעובדות האמורות. הקשר הסיבתי העובדתי בין פעולות המערערים לבין התאונהותוצאותיה גלוי וברור. על כל אחד מן המערערים, בבצעו את תפקידו בתחנת הכח, חלהחובת זהירות מושגית כלפי כלל העובדים האחרים. אך בכך לא סגי. רשלנות, כעיקרהגדרתה, משקפת מצב נפשי של אי מודעות לטיב המעשה ולתוצאות המעשה כשאדם מן הישוביכול היה, בנסיבות העניין, להיות מודע להם. בענייננו, איש מן המערערים לא היהמודע לסיכון שבביצוע לחיצה כשאוגן אינו מורכב על פתח השירות של המחמם, והשאלההינה אם אדם מן היישוב, במקום כל אחד מן המערערים, יכול היה, בנסיבות העניין,להיות מודע לסיכון האמור.
ו. המערערים ידעו כי המחמם הוא מכשיר מסוכן. פיינבלט וגוזלן ידעו מנסיונם כילחיצה מבצעים כשהאוגן מורכב במקומו ואעפ"כ ביצע גוזלן את הלחיצה כשהאוגן לא היהבמקומו. גם אם לא היו מודעים לסיכון הספציפי הכרוך בכך, חייבים היו להימנעמביצוע לחיצה ולבקש הדרכה מגורם מקצועי מוסמך. כאשר עובד סביר יכול להיות מודע,בנסיבות העניין, לעצם קיומו של סיכון, חזקה שלא יעשה מעשה בטרם ישאל את הממונהעליו לפשר הסיכונים הכרוכים בביצוע העבודה, ויבקש הדרכה ביחס לאמצעי הזהירותשעליו לנקוט. פני הדברים שונים, מקום שגם עובד סביר באותן נסיבות לא יכול להיותמודע לא רק לקיומו של הסיכון הספציפי אלא לעצם קיומו של סיכון.
ז. בענייננו, גוזלן שימש בתפקיד של עובד זוטר במחלקת התפעול. גוזלן ידעשהאוגן אינו מותקן במקומו אך הוא יכול היה להניח כי לוטן, בהיותו מנהל מחלקתהתחזוקה, מודע למהות הפעולה המבוקשת ושאילו היתה הפעולה כרוכה בסיכון לא היהמבקש ממנו לבצעה. לפיכך אין לבוא בטרונייה על גוזלן ויש לזכותו מן האשמה. גם אתפיינבלט אין מקום להרשיע. עם סיום הלחיצה הראשונה פרש פיינבלט לעבודתו בחדרהבקרה ולא היה עליו לצפות שלוטן יעמיד את המחמם לבדיקה חוזרת בטרם יחזור וירכיבאת האוגן. דינו של לוטן שונה מדינם של השניים שכן הוא כיהן כמנהל מחלקתהתחזוקה, והוא היה ממונה על תיקונו של המחמם. אף הוא לא היה מודע לטיב הסיכוןהכרוך בביצוע לחיצה ללא אוגן, אך הוא יכול היה לדעת ולהבין כי תפקידו של האוגןבטיחותי. כמי שפירק אותו יכול להתרשם מעוביו וכן מריבוי ומגודל הברגים שבעזרתםחוזק למקומו. כמי שריתך את האטם למקומו וידע את תפקידו יכול היה ללא קושי להביןשהאוגן משמש כמגן בטיחותי על פתח השירות. לפיכך יש לדחות את ערעורו של לוטן.
ח. השופט גולדברג: כשמדובר על מעשהו של "אדם סביר" אנו מסתכלים על כך כ"חכמיםלאחר מעשה". תיזה כזו של רשלנות בפלילים אין לקבלה. שאם כן, מקרבים אנו אתהרשלנות בפלילים לאחריות מוחלטת. צפיות האסון ע"י "האדם מן הישוב" היא שמקימהאת חובת הזהירות, וממנו "אין צריך לצפות את שהוא אינו יכול לצפות". ראיית
רשלנותם של המערערים בכך שלא ביררו טרם "הלחיצה" אם ניתן לבצעה ללא אוגן, הינהבגדר חכמה שלאחר מעשה. חובת הבירור אינה חובה תמידית המלווה עובד בעבודתו. היאקיימת באותם מקרים בהם צריכה להידלק "נורה אדומה" בעיניו של "עובד מן היישוב"באותו מקצוע ובאותן נסיבות. חובה אשר כזאת לא היתה קיימת במקרה דנן. כלל זה יפהלגבי אחריותם של גוזלן ופיינבלט וכלל זה יפה גם לגבי אחריותו של לוטן מנהלמחלקת התחזוקה. לא ניתן היה לצפות את פריצת האטם בלחצים נמוכים יחסית והאנשיםהמעורבים באירוע ראו לפניהם אטם מרותק ולכן יכלו להניח שהאטם יעמוד בלחציםנמוכים. אם מוסיפים לכך את העובדה שחברת החשמל לא הוציאה נהלים בנדון, לאהדריכה את עובדיה ולא נתנה להם הוראות, הרי שאין לתלות רשלנות במערעריםואחריותם לתאונה.
ט. השופט קדמי: מצטרף לדעתו של השופט מצא שיש להרשיע את לוטן ומאידך מצטרףלמסקנת השופט גולדברג שיש לזכות את פיינבלט. באשר לגוזלן - יש לדחות את ערעורו.אכן, האחריות לתקינות וכשירות המתקנים מוטלת כל כולה על מחלקת התחזוקה. ברם,אחריותו של גוזלן אינה נעוצה בהשתייכותו למחלקה זו או אחרת, אלא בכך שהפעיל אתמתקן החימום על אף שראה והיה ער לכך שהאוגן מפורק ואינו מצוי במקומו. דווקא בשלהיותו של גוזלן חסר הכשרה מקצועית חייב היה, בנסיבות העניין, לברר לפני הפעלתהמתקן אם הוא רשאי לעשות זאת ואסור היה לו להסתפק בעניין זה בבקשה שיגרתית שלאנשי התחזוקה.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. עו"ד ש. צנג ללוטן, עו"ד ש. לינצרלגוזלן, עו"ד ג. מיכאלי לפיינבלט, עו"ד גב' חיה כגן-זנדברג למשיבה. 4.6.96).
ע.א. 2971+2699/92+2930 - ניסים בכר נגד ת.מ.מ... בע"מ ותש"ת... בע"מ
*ואח' - קיפוח המיעוט ע"י בעלי מניות הרוב בחברה. *חוזה למראית עין. *המועד ממנו יבוטל "חוזה מקפח" של מיעוט בחברה(מחוזי ת"א - ה.פ. 895/90 - ערעורים וערעורים נגדיים - הערעורים נדחו בעיקרם).
א. תש"ת - חברה למפעלי תיירות ושירותי אחזקה בע"מ - היא חברה שכל מניותיהמוחזקות ע"י "אל-על" ומספקת שירותי פיקוח וניהול. ת.מ.מ. - תעשיות מזון מטוסים(נתב"ג) בע"מ - מספקת מזון למטוסים. מניותיה מוחזקות %77 בידי תש"ת ו-%23 בידיבכר, שרכש אותן במרץ 1986 מחברה הולנדית. בעת שבכר רכש את המניות בת.מ.מ. היהבתוקף - מזה 10 שנים - הסכם ניהול שלפיו העניקה תש"ת לת.מ.מ. שירותי ניהול.ת.מ.מ. התחייבה לשלם לתש"ת %5 מהמחזור השנתי ו-%10 מהרווח התפעולי וכן עלותהמומחים שתש"ת מעמידה לרשות ת.מ.מ. בכר טוען כי הסכם הניהול מהווה חוזה למראיתעין שכל תכליתו היא להעשיר את תש"ת שלא כדין. הלכה למעשה, כך נטען, החלטתת.מ.מ. לכרות את ההסכם עם תש"ת, היא למעשה החלטה של תש"ת המחזיקה ברוב מניותת.מ.מ. תביעת בכר היתה לבטל את ההסכם למפרע מעת כריתתו. תביעתו הוגשה כתביעתמיעוט בעלי המניות בטענת קיפוח ע"י הסכם הניהול. ביהמ"ש המחוזי דחה את הטענה כיההסכם הוא הסכם למראית עין, אך קבע שהוא אכן הסכם המקפח את המיעוט ועל כן הואבטל "מעתה ואילך" מעת מתן פסה"ד. ביהמ"ש קבע עוד שאת ההסכם ניתן לחדש "אם יגיעוכל בעלי המניות בהסכמה בכתב להסכם שיוסר ממנו הקיפוח האמור". ת.מ.מ. ותש"תמערערות על ההחלטה כי ההסכם בטל, בכר מערער על כך כי ההסכם בטל "מעתה ואילך"ולא למפרע. הערעורים נדחו פרט לפיסקה האחרונה שלפיה לא יחודש ההסכם אלא בהסכמתהמיעוט.
ב. אין לקבל את הטענה של בכר כי מדובר בחוזה למראית עין. חוזה למראית עיןיוצר מצב של פער בין המציאות הנראית לעין לבין המצב לאשורו בין הצדדים.בענייננו המצב לאשורו בין הצדדים היה כפי שנקבע בהסכם. אין מדובר בחוזה פיקטיביאלא חוזה שבא להועיל עם אחד מבעלי המניות על חשבון בעל המניות האחר, כאשר אין
לומר שהחברה לא נהנתה כלל משירותי תש"ת. גם הנסיבות לאחר כריתת ההסכם מצביעותעל קשר ניהולי גם אם לא עמד ביחס הולם לתמורה שניתנה בגינו.
ג. נותרה הטענה של קיפוח המיעוט בחברה ובכך צדק ביהמ"ש המחוזי כשקבע שקייםכאן קיפוח המיעוט. קיפוח המיעוט בחברה הוא בעיקרו מצב של חלוקת משאבים בצורהבלתי הוגנת. התמורה שת.מ.מ. התחייבה בהסכם לשלם לתש"ת אינה משקפת את השירותשנותנת תש"ת לת.מ.מ. השאלה אם פעולת הרוב יוצרת קיפוח המיעוט נבדקת ע"י מבחןאובייקטיבי. הנטל המוטל על מי שטוען לקיפוח הוא להוכיח באופן לכאורי קיומו שלקיפוח. הובאה הוכחה כזו, יעבור הנטל לכתפי הרוב, להצביע שפעל כראוי וכי פעולתואינה מהווה קיפוח המיעוט. בכר עמד בנטל ההוכחה. הפועל היוצא מן ההתקשרות הואשהכספים היוצאים מקופת ת.מ.מ. על פי החלטה המתקבלת בפועל ע"י תש"ת, נכנסים הלכהלמעשה לכיסה של תש"ת. די בכך כדי להצביע על קיפוח ולהעביר את נטל ההוכחה מבכרלת.מ.מ. ולתש"ת, להוכיח כי הסכם הניהול אינו גורם לקיפוח. נטל זה לא הורם עלידם.
ד. ת.מ.מ. ותש"ת טענו כי בכר ידע בעת שרכש את המניות על קיום הסכם הניהול מזה10 שנים. ביהמ"ש המחוזי קבע כי הוא לא ידע. מדובר בעניין של מהימנות העדים ובכךאין להתערב. יתירה מזו, ספק אם ידיעה בדבר קיום ההסכם, משליכה על זכותו של בכרלתקוף את הסכם הניהול לאחר שהפך לבעל מניות בת.מ.מ. לעניין זה מקובלת עמדתו שלביהמ"ש המחוזי כי גם אם בכר ו/או עורך דינו ידעו על ההסכם אין הדבר מעלה אומוריד לצורך שאלת בטלותו או ביטולו של ההסכם. ויתורו של בעל מניות על טענתקיפוח צריך שיעשה מפורשות, ואין בעצם הרכישה של מניות בחברה כדי ליצור ויתור,השתק, או מניעות, מלטעון לקיפוח.
ה. משהוברר כי מדובר בהסכם קיפוח עולה השאלה ממתי יחול הביטול. אין לקבל אתתביעתו של בכר לקבוע שההסכם בטל מעיקרו. באשר למועד ממנו והלאה יבוטל עקב היותוחוזה מקפח, אין להתערב בקביעתו של ביהמ"ש המחוזי שיבוטל מיום פסה"ד. זאת מכמהנימוקים ובכללם כי בכר לא נקט בזהירות ראוייה הנדרשת מבעל מניות ברכשו את מניותהחברה. אי ידיעה בדבר קיומו של ההסכם איננה מדברת לזכותו, מה גם שהיה מיוצג ע"יעו"ד. הוא לא פנה לחברה או לביהמ"ש סמוך לאחר שהפך לבעל מניות בחברה, אלא כעבורזמן ניכר וגם זה פועל נגדו.
ו. קביעתו של השופט כי "יש לבטל (את ההסכם) אלא אם יגיעו כל בעלי המניותבהסכמה בכתב להסכם שיוסר ממנו הקיפוח האמור" אין לקבלה. בקביעה זו, נותן,למעשה, ביהמ"ש, זכות "וטו" בידי המיעוט באופן שהחברה בתור שכזו איננה רשאיתלהתקשר עם גורם שלישי אם הדבר אינו מניח את דעתו של המיעוט. חברה זכאית להתנהלבדרך שנקבעה בדין בתקנותיה ובלבד שלא תקפח את המיעוט. לפיכך חלק זה של פסה"דבטל.
(בפני השופטים: חשין, גב' שטרסברג-כהן, טל. החלטה - השופטת שטרסברג-כהן.עוה"ד דן כהן והדס פלד לניסים בכר, עו"ד א. גרוסמן לתש"ת, עוה"ד דוד אהרון וי.מלצר לת.מ.מ. 2.6.96).
בג"צ 2832/96 - יוסף בנאי ו-79 אח' נגד המועצה הארצית של לשכת עוה"ד
*החמרת הדרישות בבחינות התמחות לעורכי דין והחלתם מיידית על הבחינות הקרובות למועד ההחלטה(העתירה נתקבלה).
א. לקראת בחינות ההתמחות שעמדו להתקיים בחודש מאי 1996 החליטה לשכת עוה"דלהעלות את סף המעבר של הבחינה מ-%60 ל-%65 או %70 וכן החליטה להוסיף בחינהשעניינה ניסוח מסמך משפטי. באשר למועד תחולת השינויים החליטה כי הם יהיו מיידיתהיינו כבר במועד מאי. העותרים, 80 מתמחים, הגישו את העתירה והעלו טענות בדבר
הסמכות לקבוע את סדרי הבחינה וכיוצא באלה טענות משפטיות. לחילופין ביקשו כיהחלטת הוועד המרכזי לא תחול על מועד הבחינה של יום 20.5.96 אלא במועד הבא.בעתירתם הם אומרים "מזה מספר חודשים מכינים עצמם העותרים לבחינות הלשכה...לרבות ע"י השתתפות בקורסים שהוכנו ואשר מבוצעים ע"י הלשכה, וערוכים על פיהמתכונת שהיתה קיימת עד להחלטות הנ"ל". הם טוענים כי ההחלטה להנהיג את המתכונתהחדשה אינה מאפשרת להם להתכונן לבחינה כראוי. עתירת העותרים נתקבלה במובן זהשהוחלט כי השינויים לא יחולו במועד הבחינה של חודש מאי.
ב. לכל נורמה משפטית יש, בין יתר המרכיבים, גם מרכיב הזמן. כך הדבר לגביחוקים וכך בנורמות כלליות מסוגים אחרים, כגון בתקנות למיניהן והוא הדין בנורמותהנעשות בידי רשות מינהלית. מרכיב הזמן הוא בדרך כלל אחד המרכיבים של שיקול הדעתהמינהלי. מועד התחולה, כמו יתר המרכיבים של שיקול הדעת, כפוף למגבלות ולביקורת.הוא כפוף להלכות בדבר שיקולים ענייניים, סבירות ומידתיות. ביהמ"ש רשאי לבדוק אתהחלטת הרשות בדבר מועד התחולה לפי הלכות אלה, ולפסול את המועד שנקבע אם הואנובע משיקולים זרים או שהוא לוקה בחוסר סבירות. אפשר שתחולה מיידית של החלטהתגרור פגיעה קשה באדם מסויים או בקבוצה מסויימת, מעבר לנדרש ולמוצדק על פישקלול של טובת הציבור לעומת טובת הפרט. השאלה היא בדרך כלל שאלה של שיקול דעת.שאלה נוספת היא מתי ראוי לפסול החלטה כשהרשות המינהלית היתה חייבת לקבוע תקופתמעבר ולא עשתה כן. גם התשובה לשאלה זו תלוייה בראש ובראשונה בנסיבות המקרה.
ג. המתמחים נוהגים להקדיש חודשים לצורך לימוד לבחינה, ורובם משתתפים גםבקורסים ממושכים ויקרים הנערכים בחסות הלשכה. אם ציון המעבר בבחינה עולה, גוברגם הצורך ללמוד יותר לקראת הבחינה. תחולה מיידית של השינוי עלולה להכשיל גםנבחנים בעלי כישורים גבוהים. אילו נודע למתמחים על השינוי הצפוי מבעוד זמן, היויכולים לתכנן אחרת את זמנם ופעילותם עד מועד הבחינה. כך פגעה החלטת הלשכה, לארק בצפייה של המתמחים, אלא גם בהשקעה של ממש, בזמן ואפילו בכסף. בנסיבות אלה,מצוות ההגינות כלפי המתמחים דורשת שיינתן להם הזמן הדרוש כדי להתכונן לבחינהכראוי.
ד. זאת ועוד, הלשכה לא הסתפקה בהחלטה להעלות את ציון המעבר באופן מיידי, אלאצירפה לכך החלטה להוסיף לבחינה באופן מיידי ניסוח מסמכים משפטיים. המטרה אכןכשרה, אך לא כך הדרך. כיוון שמתמחים רבים לא למדו ניסוח מסמכים משפטיים באופןשיטתי ומקיף, וכיוון שקודם להחלטת הלשכה בחינת ההתמחות לא כללה ניסוח מסמכיםמשפטיים, ההגינות היתה מחייבת להודיע מראש למתמחים כדי שיוכלו להכין עצמם כראוילבחינה על החומר החדש. ההגינות גם היתה מחייבת כי הקורסים למתמחים הניתניםבחסות הלשכה יכללו גם הדרכה בניסוח מסמכים משפטיים. בנסיבות המקרה, המטרה שלשמירה על רמת המקצוע לא הצדיקה את האמצעי של תחולה מיידית. לפיכך יש לעשות אתהצו להחלטי ולקבוע כי השינויים לא יחולו בבחינה של חודש מאי.
ה. העותרים העלו שורה של טענות אחרות נגד חוקיות ההחלטה, אך כיוון שהטענות לאהועלו ע"י העותרים אלא כדי שיוכלו להיבחן לפי המתכונת הישנה של הבחינה, ומכיווןשקיבלו את מבוקשם הרי כל הטענות האחרות שלהם נעשו תיאורטיות ואין בג"צ נוטהלהכריע בטענות תיאורטיות. (פסה"ד ניתן לפני הבחינה והנימוקים ניתנו יותרמאוחר).
(בפני השופטים: זמיר, גב' שטרסברג-כהן, טל. החלטה - השופט זמיר. עוה"דאלרואי קנבל ושחר רוטקופף לעותרים, עו"ד משה עליאש ללשכת עוה"ד, עו"ד עוזיפוגלמן לשר המשפטים. 13.6.96).
בג"צ 96+7357/95/1479 - יצחק שני ואח' נגד מדינת ישראל ואח'
*ואח' - סמכות ביהמ"ש לכוף על נאשם להיות נוכח במשפט. *שיקול דעת ביהמ"ש שלא לאפשר לנאשם להיעדר מהמשפט(העתירה נתקבלה).
א. העותרים מואשמים יחד עם 11 אחרים בכתב אישום אחד בבימ"ש השלום בתל אביב.כתב האישום מורכב וסבוך והוא מחולק ל-6 אישומים. כל אחד מהם מתייחס לקבוצה אחרתשל נאשמים. ברשימת עדי התביעה מופיעים 48 עדים. ביהמ"ש קבע דיונים 3 פעמיםבשבוע והשופטת העירה כי "הנאשמים מוזהרים בחובת התייצבותם", לאחר שהם ביקשולאפשר להם להיעדר לצורך ניהול עסקיהם. בימ"ש השלום כותב "אין שאלת הנוכחות שלנאשמים בביהמ"ש מוכרעת על פי רצונם של הנאשמים והסמכות היא של ביהמ"ש... לענייןזה אין נפקא מינה... אם באנשי עסקים חובקי עולם עסקינן או במי שמרוויח לחמובשכר יומי דחוק...". בעתירתם טוענים העותרים כי הדין אינו מחייב נאשם להיותנוכח במשפטו וביהמ"ש רשאי לכפות את נוכחותו רק אם היא דרושה לצורך ניהול המשפט,כגון לצרכי זיהוי. לחילופין הם טוענים כי גם אם הם זקוקים לאישור ביהמ"ש שלאלהופיע הרי בנסיבות המקרה ראוי היה להיעתר לבקשותיהם. העתירות נתקבלו.
ב. בשלשה פסקי דין נפרדים קבע בג"צ כי לביהמ"ש סמכות להורות לנאשם להשתתףבמשפטו, אלא שביהמ"ש יעשה כן אם הדבר דרוש לצורך המשפט. בג"צ קבע מהם השיקוליםשינחו את ביהמ"ש בבואו להחליט אם לאפשר לנאשם שלא להיות נוכח במשפט, וכיווןשלדעתו ביהמ"ש לא שקל את השיקולים הנכונים, הוחזר התיק לביהמ"ש שיחליט בבקשותהעותרים לאור אמות המידה שפורטו בבג"צ.
ג. בין השיקולים שנדונו ע"י שלשת השופטים, אם מהווה הוא שיקול להורות לנאשםלהשתתף במשפטו, נדון גם השיקול של "מראית פני הצדק" היינו שהנאשם יאלץ להשתתףבמשפט משום מראית פני הצדק אם כי אין הדבר צריך למשפט לגופו. הנשיא ברק והשופטתדורנר שללו נימוק זה ואילו השופט חשין סבר כי קיימת אפשרות רחוקה נדירה בהםמתעורר צורך דוחק לחייב נוכחתו של הנאשם במשפטו שלו מפאת "הצדק בהדרו". בג"צהתייחס גם לשיקול של השלכת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו על עניין זכותו שלהנאשם שלא להיות נוכח במשפטו. השופטת דורנר והנשיא ברק צידדו בהתייחסות לחוקיהיסוד בנושאים העומדים בדרך כלל על הפרק ואילו השופט חשין הסתייג מהתייחסותלחוקי היסוד כאשר ניתן להחליט החלטה לגופו של עניין על פי החוקים הנוגעיםלנושא. השופט חשין העיר ש"קשה עלי כי נבקש להשעין עצמנו אל חוקי יסוד במקוםשיכולים אנו לעמוד על רגלינו יציבות גם בלא להידרש להם".
(בפני השופטים: הנשיא ברק, חשין, גב' דורנר. עוה"ד ז. שרף, ש. הל-גלעד ופ.גלדקוב לעותרים, עו"ד גב' נאוה בן אור למשיבים. 25.6.96).
ע.פ. 96+8101/95/653 - וליד אבו עומר נגד מדינת ישראל
*ואח' - הרשעת מורה במעשים מגונים ומעשי אינוס בתלמידה. *הרשעה בעבירת אינוס שבוצעה במצרים כאשר לא נתקבלה הסכמת היועהמ"ש לכתב האישום. *חומרת העונש(מחוזי נצרת - ת.פ. 121/92 - הערעור על ההרשעה נתקבל בחלקו והערעורים על מידתהעונש נדחו).
א. המערער, שהוא מורה, הורשע בסדרת מעשים מגונים ומעשי אינוס שביצע בתלמידתו.בזמן שהחלה הפרשה למדה המתלוננת בכיתה ה' והפרשה נמשכה כ-3 שנים. המערער כפרבקיום קשר מיני כלשהו עם המתלוננת אך ביהמ"ש העדיף את גירסת המתלוננת למרותסתירות בין הגירסאות שמסרה במהלך הבירורים שקדמו לחקירה, בשלב החקירה ובעדותהבמשפט. ביהמ"ש לא אמר במפורשות בפסק דינו על שום מה הוא מוכן להשתית את ההרשעהעל עדותה של המתלוננת חרף היותה עדה יחידה, אולם הדברים משתמעים מהכרעת הדין.לא זו בלבד שהמערער הרחיב ביותר את יריעת המחלוקת בהכחשתו הגורפת, אלא אף נכשלבהבאת עדים שעדותם נמצאה כוזבת, עדים שנועדו לתמוך בטענת שווא של המערער כיהמתלוננת הודחה ע"י אנשים שונים לטפול עליו עלילת שווא. ביהמ"ש גזר למערער 5
שנים מאסר בפועל ו-3 שנים מאסר על תנאי. הערעור על ההרשעה נתקבל בחלקו והערעורעל חומרת העונש וכן ערעור המדינה על קולת העונש נדחו.
ב. באשר למעשים המגונים שבהם הורשע המערער - הוראת החיקוק הרלבנטית היא זושהיתה בעת ביצוע המעשים, דהיינו סעיף 348(א) לחוק העונשין כנוסחו בתיקון מס' 21לחוק שבינתיים עבר וחלף מן העולם. על פי הנוסח האמור כללה העבירה יסוד של היעדרהסכמה והמחלוקת היא אם אכן הוכיחה התביעה יסוד זה. בדיקת הראיות אינה מביאהלמסקנה חד משמעית בדבר היעדר הסכמה. ישנם ביטויים בעדותה של המתלוננת היכוליםלהתיישב גם עם קיום הסכמה. ספק זה מן הדין שיפעל לטובת המערער.
ג. ביהמ"ש הרשיע את המערער ב-4 מקרי אינוס שאחד מהם אירע בעת טיול תלמידיםבמצרים. מעשה אינוס זה הוכח ללא ספק, אולם משהתרחש מחוץ לתחום השיפוט שלהמדינה, הצריכה האשמת המערער בגינו הסכמה בכתב של היועץ המשפטי והסכמה כזאת לאניתנה. אין לקבל את טענת התובעת כי מדובר בסדרת מעשי אינוס ולפיכך יש לראות אתהאינוס שבוצע במצרים כאילו מדובר בעבירה שחלקה בוצעה בישראל. יש לראות את עבירתהאינוס שבוצעה במצרים כעבירה מושלמת העומדת בפני עצמה, ומשלא ניתנה הסכמת היועץהמשפטי לממשלה לאשמת המערער בעבירה זו דין ההרשעה בעבירה זו להישמט.
ד. אשר לשלשת מעשי האינוס האחרים - טען הסניגור כי אין בחומר הראיות כדילקבוע בוודאות חדירה לגבי כל אחד מהם, אך הודה כי לגבי אחד המעשים יש עדותלתחילת חדירה. די בכך כדי לאשר את הרשעת המערער באינוסה של המתלוננת מבלי לקבועממצא לגבי מספר מעשי האינוס.
ה. אשר לעונש - המערער ניצל את יחסי האמון ששררו בינו לבין המתלוננת ואתמעמדו כמורה כדי לספק את תאוותיו המיניות. התנהגות שלוחת רסן זו מחייבת תגובהעונשית הולמת. העונש שהושת על המערער הינו מתון גם בהתחשב בתוצאות הערעור. לאבלי היסוס הוחלט שלא להחמיר בענשו של המערער כבקשת התביעה.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. עוה"ד א. פלדמן, ור. מסאלחה למערער,עו"ד גב' רבקה לוי-גולדברג למשיבה. 17.6.96).
ע.פ. 31/95 - מ. בורכוביץ בע"מ ואח' נגד שחם י. אריכא ובניו בע"מ
*חיוב בקנסות לפי סעיף 6 לפקודת בזיון ביהמ"ש(מחוזי ת"א - ת.א. 1094/92 - הערעור נדחה).
א. המשיבה הגישה לביהמ"ש המחוזי תביעה נגד המערערים ועילתה הפרת זכויותהמשיבה במדגמים רשומים. בהליכי ביניים ניתנו צווי מניעה זמניים שאסרו עלהמערערים לשווק מוצרים אלה ואחרים המיוצרים על פי מדגמים מאלה הרשומים ע"שהמשיבה. המערערים הפרו את צווי המניעה הזמניים והמשיבה הגישה לביהמ"ש המחוזיבקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון ביהמ"ש, לאכוף על המערערים בקנס או במאסר לצייתלצווים. ביהמ"ש הטיל על המערערים קנסות בפועל - ולא רק קנסות על תנאי - כדי"שהקנסות יאירו את עיניהם" לדעת ולהבין את הדרך הנכונה בה ראוי שילכו. התשלומיםשהוטלו על המערערים היו - 50,000 ש"ח על החברה המערערת ו-20,000 ש"ח על מנהלהחברה המערער. ב"כ המערערים טוען כי צו הניתן על פי סעיף 6 לפקודת בזיוןביהמ"ש, הוא צו לכפייה ולא צו עונשין. צו מעין זה צופה פני עתיד ולא פני עברומכאן שהשיקולים המלווים אותו חייבים שיכוונו לעתיד ולא לעבר. הערעור נדחה.
ב. הדברים שאומר ב"כ המערערים נכונים הם כולם וזו ההלכה מכבר. אך אין בהלכהזו כדי לאצול על טיעוני המערערים. ניתן לכפות עשיית מעשה או איסור עשייתו שלמעשה על דרך הטלת קנס או מאסר, כלשונו של המחוקק. השאלה אינה אלא אם ביהמ"שהטיל, אמנם, עונש, או אם חייב את המפר בתשלום בכפייה, תשלום שדמותו דמות עונשאך עונש אין הוא. בענייננו לא הפליג ביהמ"ש מעבר לנדרש בקבעו תשלומים שעל
המערערים לשלם בגין הפרות שהפרו את צווי המניעה הזמניים. היטל קנסות בגין הפרתצווי מניעה אינו ניתן למדידה מדוייקת. קנס של בזיון מטבע הדברים תלוי בנסיבותכל עניין ועניין וביהמ"ש לא חרג מן הראוי.
ג. השאלה היחידה שעולה הינה שמא הטיל ביהמ"ש קנס-כפל בכך שחייב את החברה ואתמנהלה בשני קנסות נפרדים שעה שמדובר בחברת אדם ובאותם מעשים עצמם. אולם, מאחרשהמערער השני הוא זה שהפר את צווי המניעה הזמניים - אישית ובאורח בוטה - המסקנההיא כי הגם שהחברה ובעליה חוייבו בקנסות בנפרד אין ענייננו בקנס-כפל.
(בפני השופטים: בך, חשין, זמיר. החלטה - השופט חשין. עו"ד נ. כהן-צדקלמערערים, עוה"ד ר. פלד, י. קלדרון וח. קלדון למשיבה. 17.6.96).
רע"ב 3628/96 - מזור יוסף נגד מדינת ישראל
*ביטול עבודות שירות כשהנאשם לא עמד בתנאי השירות(הבקשה נדחתה).
א. המבקש נדון למאסר של 6 חודשים בעבודות שירות וזמן קצר לאחר שהחל לרצות אתעונשו הפר את תנאי העבודה. לאחר שהאזהרות שהוזהר לא הועילו, זומן המבקש לשימועבפני הממונה על עבודות השירות והלה המליץ על הפסקת עבודות השירות. נציב שרותבתי הסוהר החליט על יסוד המלצה זאת, כי המבקש יפסיק לעבוד בעבודות שירות וישאאת יתרת ענשו בבית הסוהר. ביהמ"ש המחוזי דחה את עתירת המבקש נגד החלטה זו ועתההוא מבקש רשות ערעור בהתאם לסעיף 51ט'(ג) לחוק העונשין וסעיף 62ג' לפקודת בתיהסוהר. הבקשה נדחתה.
ב. עילה אחת לבקשה היא שהשימוע נערך ע"י הממונה על עבודות השירות ולא ע"ינציב בתי הסוהר באופן אישי. אך הלכה פסוקה היא כי בדרך כלל שימוע יכול להיעשותע"י עוזר של הרשות המוסמכת שידווח לרשות המוסמכת באופן ראוי על עיקרי השימוע.כך נעשה במקרה זה. עילה שניה לבקשה היא ש"המבקש לא הפר בהתנהגותו באופן בוטהוחד משמעי את נוהלי עבודות השירות" וכן שהנסיבות האישיות שלו קשות ויש לאפשר לולהמשיך ולרצות את העונש בעבודות שירות. אולם, התמונה העולה מהתנהגותו של המבקשהיא תמונה של זלזול שיטתי והפרות חוזרות ונשנות של תנאי העבודה. מכל מקום,ביהמ"ש המחוזי שקל את כל החומר הנוגע לעניין והחליט את אשר החליט כשהוא קובע כיאין משום חוסר סבירות בהחלטת נציב בתי הסוהר. אין הצדקה לאפשר ערעור על החלטהזו של ביהמ"ש המחוזי.
(בפני: השופט זמיר. עו"ד אהוד בן יהודה למבקש. 11.6.96).
רע"א 3572/96 - צרכניית ברכת רחל... בע"מ נגד ט.ב. בשר טרי ובריא בע"מ ואח'
*פירוק חברה (הבקשה נדחתה).
נגד המבקשת שהיתה הבעלים של מרכל ענק למכירת מוצרי מזוןהוגשה ע"י הנושים בקשת פירוק בעקבות הקלעותה למצב של חדלות פרעון. ביהמ"ש מינהאת כונס הנכסים הרשמי כמפרק זמני של החברה והמבקשת הגישה בקשת רשות ערעור וכןבקשה לעיכוב ביצוע החלטה. החברה טוענת כי הציעה הצעה להסדר נושים שהתקבלה ע"יכ-%88 מנושי החברה ולכן אין מקום להמשיך בהליכי הפירוק. לבקשה מתנגדים 13 נושיםוכונס הנכסים הרשמי. הבקשה נדחתה.
ביהמ"ש שקל את כל השיקולים הרלבנטיים והגיע למסקנה שאין מנוס מפירוק החברה.הוא לא ראה כל יתרון בהסדר הנושים המוצע, כאשר אין לכאורה סיכוי לשיקום החברהשכל נכסיה והמוניטין שלה הועברו לאחרים. זאת ועוד, הסדר הנושים אינו כולל את כלהנושים. בקופת הכונס סכום נכבד ביותר לחלוקה לנושים ויש לאפשר לו לסיים במהירותוביעילות את עבודתו הן בהקשר לחקירות שימצא לנכון לערוך והן בהקשר לאיתור כל
הנושים וחלוקת הכספים בין אלה שתביעותיהם תאושרנה. אין כל כוונה ואין כל סיכוילהבראתה ולחידוש פעילותה של החברה ואין להתערב בשיקול דעתו של ביהמ"ש.
(בפני: השופטת שטרסברג-כהן. עו"ד ד. אזוגי למבקשת. 20.6.96).
רע"א 590/96 - יעקב יצחקי נגד רוזנקרנץ חיים ואח'
*הגשת כתב הגנה באיחור ובקשה להארכת מועד (הבקשה נדחתה).
ביום 11.12.92 הוגש כתב תביעה של המשיבים נגד המבקש וביום10.1.93 ביקשו המשיבים לקבל פס"ד בהיעדר הגנה. הרשמת דנה בבקשה זו ביום 11.1.93והורתה על הגשת תצהירים להוכחת כתב התביעה. ביום 14.1.93 הוגש כתב הגנה ועליסוד ההלכה הפסוקה לא היה מקום להתחשב בו. לעניין זה אין זה מעלה או מורידשהמשיבים הגישו ביום 27.5.93 בקשה לתיקון כתב התביעה שנדחתה. המבקש הגיש בקשהלהאריך לו את המועד להגשת כתב ההגנה אך אין יסוד להתערב בהחלטת השופט שדחה אתהבקשה. אין בנושא עילה מספקת כדי לבחון אותו שוב בערכאה שלישית.
(בפני: המשנה לנשיא ש. לוין. עו"ד י. ארביב למבקש, עו"ד י. יעקובי למשיבים.9.6.96).
רע"א 815/95 - חברת התמלוגים לאמני ישראל בע"מ נגד מלון המלך שלמה ואח'
*סירוב לתת צו מניעה זמני בעניין השמעת שירים ללא תשלום תמלוגים (הבקשה נדחתה).
המבקשת, המייצגת מבצעים בישראל, מכח חוק זכויות מבצעים, פנתהלביהמ"ש בבקשה למנוע מן המשיבים את השמעת שיריהם של מבצעים מסויימים (שהעבירולמבקשת את זכויות המבצעים שלהם) באמצעות קלטות ותקליטים שעליהם הוקלטו השיריםולאסור עליהם השמעת השירים באמצעות הגברת קול ללא הסכמת המבקשת. לטענת המבקשת,זכאים המבצעים, באמצעות המבקשת, לקבל תמלוגים על ביצועיהם גם כאשר הביצוע מושמעאו מועבר ע"י ציוד הגברה או באמצעות מערכת חוטית לחדרי בית מלון. טענת המבקשתהינה כי פרשנות המונח "שידור" כמשמעו בחוק זכויות מבצעים כולל בחובו גם שידורע"י ציוד הגברה. בקשת המבקשת היתה לתת צו מניעה זמני אך ביהמ"ש החליט שלא ליתןצו מניעה כזה. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
נכון הדבר כי שאלת ההגנה על זכויות המבצעים והיקפה היא שאלה נכבדה ושאלותרבות בתחום מתפתח זה עדיין לא באו על פתרונן, אולם אין בכך כדי לבסס רשות ערעורעל החלטה שלא ליתן סעד זמני. השאלות שמעלה המבקשת, מן הראוי שידונו בהרחבהבהליך העיקרי או במסגרת ערעור בזכות על הליך שכזה, ולא במסגרת ערעור ברשות עלהליך ביניים. במקרים כגון אלו, נדרש צידוק מיוחד להתערבות ביהמ"ש העליון בהחלטתבימ"ש קמא. צידוק כזה אין בענייננו.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד גרשון שניידר למבקשת, עוה"ד גב' גבריאלה דה-לאו, עדילויט, ארנן גבריאלי, אהוד בר-נוי וגב' שרה פרזנטי למשיבים. 18.6.96).
בש"פ 3903/96 - פלוני נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (אינוס קטינה במשפחה) (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
העורר הואשם באינוס ובמעשה סדוםבאחייניתו, קטינה שטרם מלאו 14 שנה. ביהמ"ש המחוזי הורה על מעצר העורר עד תוםההליכים. העורר טוען כי חומר הראיות אינו מספיק למעצרו וכי המשטרה "ננעלה" עלגירסתה של המתלוננת בלא שבדקה כראוי את גירסת העורר בדבר תלונה שנרקמה נגדו ע"יאמה של המתלוננת, על מנת להרחיקו ולהשתלט על דירתה של הסבתא. כן טען העורר כיקיימות סתירות מהותיות בעדותה של המתלוננת ואין חיזוקים לגירסתה. הערר נדחה.
זולת דברי העורר אין חומר הראיות מצביע על אפשרות לעלילה. עדותה של המתלוננתאינה עומדת לבדה והיא נתמכת בעדויות חיצוניות לגבי מצבה הנפשי בתקופה שבהמדובר, בעדות חברה של אם המתלוננת שהיה עד לשיחה טלפונית מסויימת ועדות שכן של
המתלוננת. כנגד חומר ראיות זה עומדת הכחשתו של העורר. אולם, בהיעדר אפשרותלקביעת ממצא מהימנות על יסוד התרשמות מדברי העדים, גירסה מכחישה של נאשם,כשלעצמה, אינה משפיעה על עוצמת הראיות המצביעות על אשמתו. בשלב זה חומר הראיותנבחן על פי סבירותו והשוואתו עם ראיות אובייקטיביות. בענייננו, עדות המתלוננתנתמכת בראיות אובייקטיביות והיא מקימה תשתית ראייתית בעוצמה הדרושה למעצר.לנוכח נסיבות המקרה אין גם אפשרות לקבוע חלופת מעצר.
(בפני: השופטת דורנר. עו"ד י. קמר לעורר, עו"ד גב' אורלי מור-אל למשיבה.20.6.96).
ע.פ. 4333/95 - מדינת ישראל נגד פלוני
*קולת העונש (מעשים מגונים ומעשי סדום של אב בבנותיו הקטינות) (ערעור על קולת העונש - הערעור נתקבל).
המשיב הורשע בביצוע מעשים מגונים,שכללו בעילות ומעשי סדום, במשך שנים, בשתי בנותיו הקטינות וכן בבתה של אשתו.הוא נדון ל-6 שנים מאסר בפועל. הערעור על קולת העונש נתקבל. העונש שנגזר אינומבטא את העונש הראוי למעשים שהם עבירות מיניות מפחידות ומעשים נפשעים של המערערכלפי בנותיו, כפי שציין ביהמ"ש המחוזי. לפיכך, ומבלי למצות את הדין כאשר מדוברבערעור על קולת העונש, יועמד ענשו של המשיב על 10 שנים מאסר בפועל.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. עו"ד ע. לינדר למערערת, עו"ד זאהיאסקנדר למשיב. 16.6.96).
רע"פ 2694/96 - עופר עזרא וגבריאל כחלון נגד מדינת ישראל
*קיום קשר בין עבירות של קבלת פוליסת ביטוח רכב מזוייפת לבין "עבירות תעבורה" לצורך הטלת ענשי פסילה מנהיגה (הבקשה נדחתה).
למבקש הראשון נערך דו"ח על נהיגה ללא רשיון רכב וללא ביטוח(בעבירה זו כבר נדון) והוא פנה למבקש השני כדי לקבל פוליסה מזוייפת שיוכללהציגה לפני ביהמ"ש לתעבורה כדי להימנע מהרשעה והמשיב השני השיג פוליסה כזותמורת תשלום. על יסוד תשתית עובדתית זו הורשעו המערערים ובין השאר הוטלו עליהםעונשי פסילה לפי סעיף 35 לפקודת התעבורה. הטענה היחידה שהבקשה מעוררת היאשביהמ"ש לא היה מוסמך לעשות כן. הבקשה לרשות ערעור נדחתה. בדין סמך ביהמ"ש אתיתידותיו לעניינם בהלכה שנפסקה ושלפיה "מטרתו הברורה והגלוייה של סעיף 35 הנ"להיתה, כי הוא יחול כאמצעי עונשי על כל עבירה, שרקעה תעבורתי, במובן הרחב של שםהתואר האמור". הנסיבות העובדתיות בעבירות שבביצוען הורשעו המבקשים, מלמדות עלקיום קשר מספיק ביניהן לבין קיומן של עבירות שרקען תעבורתי.
(בפני: המשנה לנשיא ש. לוין. עו"ד מ. גבאי למבקשים, עו"ד גב' רחל סוכרלמשיבה. 13.6.96).
רע"א 3911/96 - ישראל חיימוב נגד אילנה חיימוב ואח'
*מזונות (הבקשה נדחתה).
ביהמ"ש לענייני משפחה חייב את המבקש לשלם למזונות 3 ילדיוהקטינים 2,400 ש"ח לחודש וכן להשתתף בהוצאות הבית במידה שהן עולות על 600 ש"חלחודש. ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעור המשיבים והגדיל את סכום המזונות לכדי 3,400ש"ח לחודש בצירוף %30 מהוצאות הבית. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
אכן, התערבותה של ערכאת הערעור בפסיקת מזונות אינה צריכה להיעשות כדברשבשיגרה אלא במקרים נדירים שבהם נתגלתה טעות בולטת המצדיקה התערבות. כמו כן ישמקום לשקול במקרים כאלה אם על ערכאת הערעור לתקן בעצמה את פסיקתה של הערכאההראשונה או להחזיר את העניין אליה לבדיקה מחדש. לגישות אלה, המקובלות מקדמת דנאועליהן מסתמך ב"כ המבקש, משנה תוקף אחרי הקמת ביהמ"ש לענייני משפחה האמורלהתמחות בתחום זה. אולם, מטעמים שבמדיניות ראוייה אין להרשות ערעור בערכאת
ערעור נוספת אלא במקרים נדירים שבהם מתעוררת שאלה רבת משקל ובעלת חשיבות כללית.הפרשה הנדונה אינה כזאת.
(בפני: השופט טירקל. עו"ד אמנון בן דרור למבקש, עוה"ד י. סידי וש. בר יוסףלמשיבים. 26.6.96).
רע"א 3487/96 - חב' הארגון למימוש האמנה בע"מ נגד מנהל מע"מ
*סירוב פסילה (הבקשה נדחתה).
ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת על דחיית השגותיה עלהשומות שהוציא לה המשיב לגבי שנים מסויימות. מאוחר יותר הגישה המבקשת ערעור חדשעל דחייתן של השגותיה על שומות שהוציא לה המשיב בגין תקופה שאחרי זאת שנדונהבערעור הקודם. הערעור נקבע בפני אותו שופט והמבקשת ביקשה מנשיא ביהמ"ש המחוזי"להביא את הדיון... בפני שופט שדעתו בסוגייה דומה או קרובה עדיין לא הובעהבפס"ד מפורש". בקשתה נדחתה והבקשה לרשות ערעור נדחתה. אכן, כפי שטענה המבקשת,יש שראוי להעביר את הדיון לשופט אחר "שלא מן הדין אלא לפנים משורת הדין, מחמתמראית פני הצדק". אולם אין זה המקרה שלפנינו. הבעת דעתו של שופט בפס"ד בסוגייהמשפטית מסויימת, אין בה כדי לפסול אותו, בדרך כלל, מלשבת בדין בעניין אחר שבומתעוררת סוגייה "דומה או קרובה".
(בפני: השופט טירקל. עו"ד אברהם אלתר למבקשת. 11.6.96).
רע"א 2302/96 - מנדיוק אריה נגד קרן מרים ואמיר
*הגשת הליכי הוצל"פ נגד ערבים להסכם פשרה בלי שהוגשה קודם תביעה נגדם (הבקשה נדחתה).
פסק בוררות שניתן בבוררות בין המבקש לבין אחד שלמה קרן(להלן: החייב) הוגש לאישור לביהמ"ש המחוזי ובמסגרת הליכים מסויימים נעשה הסכםפשרה בין המבקש לבין החייב בדבר דרך סילוק חובו למבקש. שני המשיבים ערבו בהסכםהפשרה כלפי המבקש להתחייבויות החייב. להסכם הפשרה ניתן תוקף של פסק דין. לאחרשהחייב לא עמד בהתחייבויותיו חידש המבקש את הליכי הוצאה לפועל בהם נקט בשעתווביקש לצרף את המשיבים כחייבים נוספים בתיק. ראש ההוצאה לפועל נעתר לבקשה,ביהמ"ש המחוזי ביטל את ההחלטה לצירוף המשיבים, והבקשה לרשות ערעור נדחתה.
בהסכם הפשרה החייב התחייב לפרוע את חובו לפי פסק הבוררות בשיעורים מסויימיםונקבע שאם לא תסולק יתרת החוב יהיה המבקש רשאי "לחדש את הליכי ההוצאה לפועל".המשיבים ערבו להתחייבויות החייב על פי הסכם הפשרה שעניינן דרך סילוק החוב שלפיפסק הבוררות. אין בערבותם כדי להפוך אותם לחייבים שניתן לנקוט נגדם בהליכיהוצאה לפועל בדרך קפנדריא, תוך "דילוג" על השלב של הגשת תובענה וקבלת פסק דין.יתר על כן, כל השאלות העולות מן הבקשה מעוגנות בעובדות המיוחדות של הפרשה ואיןבהן עניין כללי שיש בו כדי להצדיק דיון בערכאה שלישית.
(בפני: השופט טירקל. עו"ד אליעזר בן חיים למבקש, עו"ד ש. אליה למשיבים30.6.96).
בש"א 7569/95 - פז גז... בע"מ וציון חברה לביטוח נגד סהר חברה לביטוח ואח'
*העברת דיון מבימ"ש לבימ"ש ואיחוד דיון בתיקים (בקשה לקביעת בימ"ש אחד המוסמך לדון בתובענות בנושא אחד - הבקשה נתקבלהבחלקה).
בפסז' מסחרי בת"א אירעה שריפה שבעקבותיה הוגשו 9 תובענות בהליכיםנפרדים בביהמ"ש המחוזי בירושלים, בביהמ"ש המחוזי בת"א ובבימ"ש השלום בת"א.התובעים הם בעלי זכויות בבנין או מבטחיהם שנזוקו עקב השריפה. הבקשה היא לאיחודכל התובענות והעברת הדיון לביהמ"ש המחוזי בת"א, בנימוק שמדובר בערעור נזקי אחדשהוליד את כל התביעות האמורות. איחוד דיון במקרה כאמור ימנע אפשרות של פסיקות
סותרות בכמה בתי משפט, הראיות יובאו בפני בימ"ש אחד שידון ויכריע בסוגיה וכך גםיווצר מעשה בי"ד שיחייב את כל הצדדים. הבקשה נתקבלה בחלקה.
אכן, יש להעביר את כל התיקים של ביהמ"ש המחוזי לבימ"ש מחוזי אחד הוא ביהמ"שבת"א מטעמים של מאזן נוחות של הצדדים והעדים. אשר לתובענות שבבימ"ש השלום בת"א- סעיף 78 לחוק בתי המשפט ותקנה 7 לתקנות סדר הדין מקנים סמכות להעברת מקוםדיון ואיחוד תיקים רק לאותה דרגה. לפיכך יש לדחות את הבקשה בכל הנוגע לאיחודתיקי בימ"ש השלום עם תיקי ביהמ"ש המחוזי.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד פ. ג נשיץ למבקשות, עוה"ד מ. קפלנסקי, א. מודלין וי.שביט למשיבים. 11.6.96).
בש"א 4176/96 - שמשון הובלות והספקת חומרי בנין בע"מ נגד הממונה על ההגבליםהעסקיים ונשר מפעלי מלט... בע"מ ותובל הובלות
*סעד זמני נגד מחיקת הליך בין שני בעלי דין אחרים (בקשת סעד זמני בערעור - הבקשה נדחתה).
המשיב הגיש לביה"ד להגבלים עסקייםבקשה ליתן הוראות לנשר ולתובל בדבר פתיחת ענף הובלת המלט בשקים לתחרות. לאחרהגשת הבקשה הגיעו הממונה ושתי המשיבות האחרות להסדר שעיקרו פתיחת ענף הובלתהמלט בשקים לתחרות. המבקשת ביקשה להצטרף להליך בביה"ד להגבלים עסקיים ומבוקשהניתן לה. עתה היא טוענת כי במחיקת ההליך יש משום פגיעה באינטרסים שלה והיאמבקשת למנוע את ביצועו של ההסדר. על מחיקת ההליך בביה"ד להגבלים העיסקיים הגישההמבקשת ערעור לביהמ"ש העליון ובמסגרת אותו ערעור הגישה את בקשתה הנוכחית לעכבאת ביצוע ההסדר. הבקשה נדחתה.
המבקשת נתפסה לטעות בנסותה לתקוף את ההסדר האמור באמצעות הבקשה הנוכחיתהמוגשת במסגרת של ערעור על מחיקת ההליך בביה"ד להגבלים עסקיים. אם סבורה המבקשתשההסדר האמור עלול לקפח את זכויותיה, פתוחה בפניה הדרך לפנות בתביעה לערכאההאזרחית המתאימה, ולבקש סעד ראוי. לא נראה שיש ביכולתה לכוף את המשיבים לנהלהליך משפטי מקום שהללו הגיעו להסכמה המייתרת מבחינתם את הדיון וכשבעקבותיה ביטלהממונה על ההגבלים את תביעתו.
(בפני: השופט בך. 17.6.96).
ע.א. 1249/96 - פלונים נגד היועץ המשפטי לממשלה
*אימוץ (הערעור נדחה).
ביהמ"ש המחוזי הכריז על קטין, יליד פברואר 1988, כבר אימוץכלפי שני הוריו באשר גילו חוסר מסוגלות הורית. משנולד הקטין הוא טופל ע"י הוריובמשך 4 חודשים. בתקופה זו הצביעו דיווחי האחיות בטיפת חלב על הזנחה קשה שלהתינוק. הילד סודר במשפחה אומנת, האם עזבה את הארץ למשך שנה בהיות הקטין בן 6חודשים, והאב לא היה בקשר במשך שנתיים עם הקטין. ביהמ"ש המחוזי קיבל את עמדתאנשי המקצוע כי ההורים אינם מסוגלים לגדל את בנם וכן קבע כי ההורים, כל אחדבתורו, נטשו את בנם וכי גם מסיבה זו אין הם ראויים לגדלו. הערעור נדחה.
בנסיבות כפי שתוארו צדק ביהמ"ש המחוזי כשהכריז על הילד כבר אימוץ. ההוריםאינם מסוגלים לגדל את בנם. משנקבע כי ההורים אינם מסוגלים לגדל את בנם, ישלבדוק את טובתו של הקטין וגם כאן צדק ביהמ"ש המחוזי כי טובת הקטין היא שיאומץוכי ימצא, לפחות היום, בית בו ירגיש שייכות, הזדהות ואהבה, דבר שיאפשר לו לגדולילד ככל הילדים.
(בפני השופטים: הנשיא ברק, חשין, זמיר. החלטה - הנשיא ברק. עו"ד א. טנדלרלמערערים, עו"ד מ. גולן למשיב. 2.6.96).
בש"פ 4152/96 - שמואל ערן נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (גרימת חבלות בדקירות וזריקת רימוני רסס וגז) (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
העורר הואשם בדקירת שלושה אנשיםבחוף הים בהרצליה על רקע סכסוך של מה בכך. באישום נוסף הואשם העורר בזריקתרימון הלם למרפסת של משפחה המתגוררת בהרצליה, ואישום נוסף התייחס לזריקת רימוןגז לחצר הקידמית בביתה של אותה משפחה. ביהמ"ש המחוזי הורה על מעצר העורר עד תוםההליכים ועררו נדחה. ביהמ"ש המחוזי קבע כי "אמנם אין למשיב (העורר) עבר פליליוהוא צעיר ומשרת בשירות סדיר, אולם מעשיו מצביעים על מסוכנותו ועל כך שהוא פותראת בעיותיו באמצעים אלימים". אין פסול בהחלטה זו. יש ואדם נכשל בביצוע מעשהמסויים, בשל איבוד עשתונות, ואין בכך בהכרח כדי למנוע את שחרורו בערובה במהלךמשפטו. אך מעשי האלימות המגוונים, המיוחסים לעורר, מצביעים לכאורה על החשששמדובר באדם בעל סף גירוי, העלול לבצע מעשים דומים בעת היותו נתון במתחים.
(בפני: השופט בך. עו"ד חיים שורצברג לעורר, עו"ד גב' אוהל לילך למשיבה.17.6.96).
רע"פ 306/96 - מדינת ישראל נגד כדור מג'יד בן עלי
*התערבות ביהמ"ש המחוזי בעונש שהוטל על עברייני מס (הבקשה נדחתה).
המשיב הורשע בשורה של עבירות שעניינן אי ניהול פנקסים, דיווחמופחת, ניכוי תשומות שלא היו עליהן חשבוניות, הקטנת סכומים בהעתקי חשבוניותוהכל כדי להתחמק מתשלומי מע"מ. הסכום שלא שולם עקב העבירות הגיע לכ-500,000ש"ח. בימ"ש השלום גזר למשיב שנה מאסר בפועל ושנתיים על תנאי וכן תשלום קנס של50,000 ש"ח. ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעורו של המשיב והפחית את המאסר ל-6 חודשיםשירוצו בעבודות שירות. הבקשה לרשות ערעור נדחתה אם כי "בדין יסודה".
טעה ביהמ"ש המחוזי כשהתערב בעונש המאסר שגזר בימ"ש השלום, עונש שהולם אתמדיניות הענישה בעבירות מס. מדובר בעבירות חמורות של העלמת מס מתוכננת ושיטתיתבסכומים גבוהים ביותר ועל פני תקופה משמעותית. גורם ההרתעה בעבירות כאלה הואהגורם הדומיננטי בשקילת העונש ועונש מאסר משמעותי הוא שהולם "גניבה" מקופתהמדינה. כך שהיה מקום לתת רשות ערעור ולהחזיר את גזר הדין של בימ"ש השלום עלכנו. הטעם היחידי לכך שהבקשה נדחית נעוצה בעובדה כי המשיב מסיים בתוך שבועייםאת ריצוי ענשו בעבודות שירות כך שבקבלת הערעור יהא עליו להשלים תקופת מאסר שלכחודשיים, לאחר ניכוי שליש. תקופת מאסר כזאת אינה משרתת דבר.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. עו"ד גב' אורלי מור-אל למבקשת, עו"דכמאל למשיב. 2.6.96).
בש"פ 3736/96 - פלוני נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (אינוס במשפחה) (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
העורר, יליד 1974, הואשם בכךשבמהלך השנתיים האחרונות היה מאנס את אחותו שהיא כיום כבת 15. ביהמ"ש המחוזיציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים ועררו נדחה. הסניגור טוען לסתירות ופירכותבדברי המתלוננת, ואולם אלה עניין לביהמ"ש שישמע את הראיות. מדובר בעבירות אינוסומעשים מגונים בקטינה שהיא קרובת משפחה. היה גם מקרה שיש בו משום שיבוש הליכימשפט בכך שהעורר ניסה להשפיע על אחותו המתלוננת שתחליף את גירסתה. לעורר הרשעותקודמות רבות ובכללן מעשי אלימות של ממש. בכל הנסיבות אין להתערב בהחלטת המעצר.
(בפני: השופט טל. עו"ד אליהו כהן לעורר, עו"ד אורי כרמל למשיבה. 9.6.96).
ב ת ו כ ן
* ע.פ. 3162/94+ע.א. 1703/95 - קולת העונש בעבירות סמים. *חילוט כספים מחשבון ─ בנק של קרובי הנאשם בעבירות סמים ככספים שהושגו ─ ע"י העבירות .................................274 ─* ע.פ. 2635/95 ואח' - הרשעה בגרימת מוות ברשלנות בתאונת עבודה ..............275 ─* ע.א. 2699/92 ואח' - קיפוח המיעוט ע"י בעלי מניות הרוב בחברה. *חוזה למראית ─ עין. *המועד ממנו יבוטל "חוזה מקפח" של מיעוט בחברה ...277 ─* בג"צ 2832/96 - החמרת הדרישות בבחינות התמחות לעורכי דין והחלתם מיידית ─ על הבחינות הקרובות למועד ההחלטה ..........................278 ─* בג"צ 7357/95 ואח' - סמכות ביהמ"ש לכוף על נאשם להיות נוכח במשפט. *שיקול ─ דעת ביהמ"ש שלא לאפשר לנאשם להיעדר מהמשפט ............280 ─* ע.פ. 8101/95 ואח' - הרשעת מורה במעשים מגונים ומעשי אינוס בתלמידה. *הרשעה ─ בעבירת אינוס שבוצעה במצרים כאשר לא נתקבלה הסכמת ─ היועהמ"ש לכתב האישום. *חומרת העונש ..................280 ─* ע.פ. 31/95 - חיוב בקנסות לפי סעיף 6 לפקודת בזיון ביהמ"ש ...............281 ─* רע"ב 3628/96 - ביטול עבודות שירות כשהנאשם לא עמד בתנאי השירות ...........282 ─* רע"א 3572/96 - פירוק חברה ...............................................282 ─* רע"א 590/96 - הגשת כתב הגנה באיחור ובקשה להארכת מועד ...................283 ─* רע"א 815/95 - סירוב לתת צו מניעה זמני בעניין השמעת שירים ללא ─ תשלום תמלוגים ............................................283 ─* בש"פ 3903/96 - מעצר עד תום ההליכים (אינוס קטינה במשפחה) .................283 ─* ע.פ. 4333/95 - קולת העונש (מעשים מגונים ומעשי סדום של אב בבנותיו ─ הקטינות) .................................................284 ─* רע"פ 2694/96 - קיום קשר בין עבירות של קבלת פוליסת ביטוח רכב מזוייפת ─ לבין "עבירות תעבורה" לצורך הטלת ענשי פסילה מנהיגה ........284 ─* רע"א 3911/96 - מזונות ...................................................284 ─* רע"א 3487/96 - סירוב פסילה ..............................................285 ─* רע"א 2302/96 - הגשת הליכי הוצל"פ נגד ערבים להסכם פשרה בלי שהוגשה ─ קודם תביעה נגדם ..........................................285 ─* בש"א 7569/95 - העברת דיון מבימ"ש לבימ"ש ואיחוד דיון בתיקים ..............285 ─* בש"א 4176/96 - סעד זמני נגד מחיקת הליך בין שני בעלי דין אחרים ...........286 ─* ע.א. 1249/96 - אימוץ ....................................................286 ─* בש"פ 4152/96 - מעצר עד תום ההליכים (גרימת חבלות בדקירות וזריקת ─ רימוני רסס וגז) ..........................................287 ─* רע"פ 306/96 - התערבות ביהמ"ש המחוזי בעונש שהוטל על עברייני מס ..........287 ─* בש"פ 3736/96 - מעצר עד תום ההליכים (אינוס במשפחה) .......................287 ─