ע.פ. 5979/95 - אולג ולדימירסקי נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (אינוס אשה לוקה בשכלה)(ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).
א. המערער עבד בבית אבות ושם עבדה גם המתלוננת ככח עזר. המתלוננת היתה לקויהבשכלה והיתה חוסה בהוסטל שמשם באה לעבוד בבית האבות. המערער הורשע באינוסה שלהמתלוננת ונדון למאסר בפועל של שנה אחת ושנתיים מאסר על תנאי. פסק הדין ניתןבמסגרת עיסקת טיעון שלפיה הסכימה המדינה שלא לבקש מאסר העולה על שנה אחת בפועל.בערעור מבקש המערער לבטל את עונש המאסר בפועל או לקצר את התקופה כך שניתן יהיהלרצות את המאסר בעבודות שירות. הערעור נדחה.
ב. העבירה והעובדות שבתשתיתה חמורות ביותר. המעשים נעשו תוך ניצול שכלי שלאשה שאינה יכולה להגן על עצמה. מחובת החברה להגן על נשים אלה והיא עושה זאת ע"יקביעת עונש של 16 שנות מאסר למעשים כגון דא. יש להוקיע את אלה המוצאים לנכוןלספק תאוותם תוך התייחסות לאחרים כאל כלי לשם סיפוק התאווה. אלמלא הנסיבותהמקילות היה העונש ההולם למערער חמור בהרבה. המערער הוא היום בן 34, נשוי ואבלילדה בת 6. הוא עלה עם משפחתו מאוקראיינה לפני כ-5 שנים ועבר עם משפחתו חבליקליטה קשים הן בתחום הכלכלי והן בתחום הבין אישי. אין למערער עבירות קודמות.אין ספק שהקשיים הרבים שעברה המשפחה מאז הגיעה ארצה הביעו חותמם על המשפחה.שופט ביהמ"ש המחוזי ציין בפסק דינו כי הוא תהה רבות והפך ושקל לגבי מידת העונש,ונכון עשה שבסופו של דבר איזן בין חומרת העבירה לבין נסיבותיו של הנאשם,ובאיזון זה הטיל את העונש במסגרת עיסקת הטיעון.
ג. אין להיענות להמלצת שירות המבחן בדבר ביטול המאסר. המלצת השירות אינהלוקחת בחשבון את הקרבן וסבלותיו, את ההרתעה, את תפקידו של העונש כגורם מפתיעואת המסר שיש להעביר באמצעות הענישה הן למערער והן לעבריינים פוטנציאליים. אםלא יועבר המסר המרתיע צפויים הלקויים בשכלם להכלא במעונות בהם הם חוסים ללאיכולת להשתקם ולהשתלב, על אף מגבלותם, בעבודות שונות במקומות ציבוריים.
(בפני השופטים: מצא, גב' שטרסברג-כהן, טל. עו"ד אבי עמירם למערער, עו"ד גב'דפנה בינוויל למשיבה. 1.2.96).
ע.פ. 663+935/96 - שמואל מאירי נגד מדינת ישראל
*מידת העונש (אינוס קטינה)(ערעור וערעור נגדי על מידת העונש - ערעורו של המערער נדחה פה אחד וערעורהמדינה נדחה ברוב דעות).
א. המערער הורשע בעבירות של אינוס ילדה וביצוע מעשים מגונים במספר מקרים ביןהשנים 1989 ו- 1991. בתחילת המעשים היתה הילדה בת 6 שנים והמערער היה בן 14.ביהמ"ש המחוזי גזר למערער שנה וחצי מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי. המערער ערערעל חומרת העונש וביקש לבטל את עונש המאסר ואילו המדינה ערערה על קולת העונש.ערעורו של המערער נדחה פה אחד וערעור המדינה נדחה ברוב דעות השופטים בך ומצא,בפסק דין מפי השופט בך, נגד דעתו החולקת של השופט חשין שהציע להחמיר בעונשולהעמידו על שלוש שנים מאסר בפועל.
ב. השופט בך: המעשים שביצע המערער חמורים ביותר, לא רק עקב מהות העבירותכשלעצמן, אלא בעיקר בהתחשב בנזק הנפשי שנגרם לילדה קרבן העבירה. בהתחשב בכך היהמקום להחמיר בעונש במידה ניכרת. ברם, בהתחשב בכך שבעת ביצוע העבירות היה המערערבגיל 14-16 שנה; העבירות בוצעו לפני 7-5 שנים; המערער סובל מליקוי רציניבהתפתחותו מבחינה נפשית ושליחתו למאסר עלולה להסב לו מבחינה נפשית נזק חמורשאולי לא יהיה ניתן לתיקון. בהתחשב בכל אלה אין מקום להחמיר בעונש. מאידך איןגם מקום לבטל את עונש המאסר. לפיכך יש לדחות את שני הערעורים.
ג. השופט חשין (דעת מיעוט): שעה שנער בן 14 נוטל ילדה בת 6, אונס אותה כמהוכמה פעמים, עושה בה מעשים מגונים בנסיבות מחמירות ותוקף אותה מינית שוב ושוב,אין למעשה זה לא סליחה ולא כפרה. המערער הרבה במעשיו למן היות הילדה בת 6 ועדהיותה בת 7 וחצי שנים. המעשים נפסקו רק לאחר שהורי הילדה עקרו ממקום מגוריהםלמקום אחר, רק אז, משמוראו של המערער לא היה עוד על הילדה, אשר לפני כן אייםעליה שלא תגלה ברבים את "סודם" המשותף, רק אז העזה הילדה לספר את דבר מעשיוהמתועבים של המערער בגופה ובנפשה. החלל העמוק שנפער בנפשה של הילדה ילווה אותהשנים רבות וארוכות ואפשר עד אחרית ימיה. קשייו האישיים של הנאשם קטנים והולכיםעד שהם נעלמים שעה שמציבים נגדם את מה שעבר על הילדה בת ה-6. בהתחשב בכל אלה,ובכך שחלפו כ-5 שנים מאז המעשה, יש להעמיד את המאסר בפועל על 3 שנים.
(בפני השופטים: בך, מצא, חשין. עו"ד צבי לידסקי למערער, עו"ד גב' חיהכגן-זנדברג למשיבה. 8.2.96).
בג"צ 2725/93 - גרשון סלומון נגד מפקד מחוז ירושלים ואח'
*בקשה למתן רשיון לעלות להר הבית ב"יום ירושלים"(העתירה נדחתה ברוב דעות הנשיא ברק והשופט אור נגד דעתו החולקת של השופטגולדברג).
א. העותר הוא ממייסדי תנועת נאמני הר הבית (להלן: התנועה). התנועה פנתה ביום16.5.93 למשטרה בבקשה לרשיון תהלוכה ביום ירושלים (19.5.93) בהשתתפות כ-150איש. מסלול התהלוכה כלל יציאה מגבעת התחמושת וסיום בעליה להר הבית. התהלוכהאושרה אך העליה להר הבית נאסרה. העותר פנה לבג"צ וטען כי פגיעה בזכותו לעלותלהר הבית, היא פגיעה בחופש התנועה, בחופש הפולחן ובחופש הביטוי, ואפליה פסולהבינו לבין שאר אזרחי המדינה. לדעת העותר, אם כניסתו להר הבית מעוררת סכנתאלימות מצד הציבור המוסלמי, הרי על המשטרה להתמודד עם ציבור זה ולא "להעניש"אותו בעטיה של הסכנה האמורה. מנגד אומרים המשיבים כי נסיון העבר וכרזה שחולקהע"י התנועה לקראת "יום ירושלים" מלמדים שבקשת העותר היא לפעילות לאומית הפגנתיתשתלווה בפרובוקציות. המשטרה מזהירה כי קיימת סכנה לשלומו וחייו של העותר, כמוגם לשלומם וחייהם של אחרים, על רקע כניסה הפגנתית להר הבית. העתירה נדחתה ברובדעות הנשיא ברק והשופט אור, בפסק דין מפי הנשיא ברק, נגד דעתו החולקת של השופטגולדברג.
ב. הנשיא ברק: נקודת המוצא העקרונית היא כי לכל יהודי זכות לעלות להר הבית,להתפלל עליו ולהתייחד עם בוראו. יחד עם זאת, ככל זכות, אין זו זכות מוחלטת אלאזכות יחסית. היקף הזכות צריך להתחשב בזכותם של אחרים הטוענים לאותה זכותולזכויות אדם אחרות. ניתן גם להגביל את מימוש הזכות מתוך התחשבות באינטרסהציבורי, כשקיימת ודאות קרובה לכך שיגרם נזק ממשי לאינטרס הציבורי אם זכות האדםלפולחן דתי או לחופש ביטוי תמומש.
ג. המשיבים טוענים שעל רקע נסיון העבר ועל יסוד מידע מבוסס קיימת סכנה ממשית,בדרגת הסתברות של ודאות קרובה, כי עליית העותר להר הבית ביום ירושלים תגרוםמהומות והפרות סדר. הנחות האלה מבוססות על נסיון מר מהעבר ויונקות ממידעמודיעיני אמין. על בסיס תשתית עובדתית זו, הגבלת זכות העותר היא כדין. העותרטוען, כאמור, שאם קיימת סכנה על המשטרה למנוע אותה, ומנגד משיב מפקד המחוז כיאין בידי המשטרה להבטיח בוודאות מניעת מהומות. מדובר ב"יום ירושלים" שבו עוליםאלפים רבים לעיר ומתקיימים אירועים רבים, ואין בידי המשטרה להקצות כוחות משטרהרבים לשם הערכות למניעה וטיפול במהומות העלולות לפרוץ עקב עליית העותר להרהבית. ואכן, אירועי יום ירושלים מחייבים פעילות משטרתית מוגברת בירושלים,
ופעילות העותר ותנועתו וכן אירגונים נוספים ביום ירושלים, מחייבים סידורי הבטחהמשטרתיים מיוחדים. לפיכך צודקת המשטרה באיסור שאסרה, כאשר היא מבטיחה אפשרותלעותר לעלות להר הבית ללא הפגנתיות ולא ביום ירושלים.
ד. השופט גולדברג (דעת מיעוט): זכות העליה להר הבית נשללת דרך קבע מהעותר.אין מדובר בתהלוכה להר הבית בה יטול העותר חלק, ואף לא בהפגנה שהעותר ישתתף בה.כל מטרת העותר כדבריו היא "לעלות להר הבית ביום ירושלים ולבטא את השקפת עולמובדבר הקשר שבין עם ישראל להר הבית, הקשר שבין העותר להר הבית". אין הוא מציבתנאים לעלייתו וכל תנאי ומגבלה שייקבעו יהיו מקובלים עליו ללא עוררין מצידו. עלאף זאת אין המשטרה מתירה דרך קבע כי כף רגלו של העותר תדרוך על הר הבית, בנימוקשהעותר מסמל לציבור המוסלמי בירושלים ובשטחים סכנה לפגיעה בקודשיהם בהר הביתועלייתו תגרום מהומות והפרת סדר. אולם, על המשטרה להיות משוכנעת שלא ניתן לקייםאת זכות הפרט אף בתנאים מגבילים. בענייננו, לא שקלה המשטרה כלל אם ניתן לאפשרלעותר להגיע עד למקום מסויים שתקבע, בשעה שתקבע, למשך זמן שתקבע, וכל כיוצאבאלה תנאים מגבילים. במקום לברר אם ניתן למצוא פתרון למימוש הזכות, אף אם יהיהזה מימוש חלקי, אסרה המשטרה על העותר במקרה זה כמו במקרים אחרים, לדרוך על הרהבית. דרך הקבע "הקלה" בה הולכת המשטרה אין לקבלה, ויש בה כדי לעשות פלסתר אתהזכות ולרוקנה מכל תוכן. לפיכך יש לקבל את העתירה.
(בפני השופטים: הנשיא ברק, גולדברג, אור. עו"ד נפתלי ורצברגר לעותר, עו"דמנחם מזוז למשיבים. 19.2.96).
בג"צ 6411/95 - גדעון הרנוי נגד שר המשפטים
*בקשה להעמיד לדיון בפני ביהמ"ש נושאים הקשורים להרשעה פלילית במסגרת בקשת חנינה(העתירה נדחתה).
א. העותר זוכה ע"י ביהמ"ש המחוזי מעבירות של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393לחוק העונשין וביהמ"ש העליון ביטל את הזיכוי והרשיעו. לאחר ההרשעה הוחזר התיקלביהמ"ש המחוזי לגזירת העונש והעותר נדון ל-8 חודשים מאסר בפועל ו-10 חודשיםמאסר על תנאי. הוא הגיש ערעור על גזר הדין וערעורו נדחה. בקשתו לדיון נוסףנדחתה אף היא. ימים ספורים לאחר דחיית הערעור פנה העותר בבקשת חנינה לנשיאהמדינה ובמסגרת זו פנה לשר המשפטים וביקש כי יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 32(א)לחוק בתי המשפט (להלן: החוק) ויעמיד לפני ביהמ"ש העליון שאלות הראויות להתבררלפניו. בשלוש הזדמנויות העלה העותר את טענותיו והשגותיו נגד הרשעתו ע"י ביהמ"שהעליון. האחת בבקשתו לדיון נוסף, השניה בערעור על גזר הדין בו תקף גם את הכרעתהדין, והשלישית בפנייתו לנשיא המדינה ואל שר המשפטים כאמור. בכל ההזדמנויותהעלה טענות שעניינן הרשעתו על ידי ביהמ"ש העליון בערעור עפ"י עובדות שלא היוכלולות בכתב האישום ובלא שניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן נגדה. לטענת העותרנדחו טענותיו שוב ושוב במישור הדיוני מבלי שנתבררו במישור המהותי. עתירתונדחתה.
ב. סעיף 32(א) לחוק קובע כי אם הוגשה בקשה לנשיא המדינה למתן חנינה או להפחתתעונש "והתעוררה שאלה אשר לדעת שר המשפטים ראוייה לדיון בביהמ"ש העליון, רשאי שרהמשפטים להעמיד את השאלה לדיון בפני ביהמ"ש העליון וביהמ"ש יחליט אם לדוןבשאלה. במסגרת הטיפול בבקשת החנינה יצר סעיף 32(א) מנגנון המאפשר בירור ע"יביהמ"ש העליון של שאלה הראוייה לדיון בו, ואינה יכולה לשמש עילה למשפט חוזר.באשר לסוג השאלות שהשר רשאי להפנות לביהמ"ש העליון, אין בחוק פירוט והעניין טרםהגיע לפסיקה ולא נדונו בספרות מקרים בהם נעשה השימוש בסמכות זו.
ג. יש לתת לסעיף הנ"ל את הפירוש המתבקש מתכלית דבר החקיקה. ניתן לומר שענייןשנדון בערכאה ראשונה ואחר כך בערעור לביהמ"ש העליון ואחר כך בבקשה לדיון נוסףואף הותקף תקיפה עקיפה אגב ערעור על גזר הדין, איננו ראוי להיות מובא שוב לדיוןדרך הצינור של סעיף 32(א). ניתן לתאר מקרה בו הורשע אדם בדין ולא הגיש ערעורכלל ולאחר זמן מתברר שיצאה שגגה מלפני ביהמ"ש בעניין מהותי וחלפה ההזדמנותלהשיג על כך בערעור וגם עילה למשפט חוזר אין, שאז יפנה הנאשם לנשיא בבקשת חנינהובמסגרתה יתבקש ביהמ"ש העליון לטפל באותה שגגה. אך אין תכליתו של הסעיף ליצורהליך של ערעור נוסף על פסק דינו של ביהמ"ש העליון, או הליך של ערעור על החלטתושל ביהמ"ש העליון שלא להתיר דיון נוסף. בענייננו, כל הטענות המועלות בעתירההועלו בפירוט ובהרחבה בבקשה לדיון נוסף שנדחתה לגופה. בקשת העותר להשיג עלפסה"ד באמצעות סעיף 32(א) לחוק נעשית בעתירה באמצעות תקיפת החלטת השר, ולאנמצאה כל אי סבירות או פגם אחר בהליך בה הפעיל השר את סמכותו.
(בפני השופטים: מצא, גב' שטרסברג-כהן, טל. עוה"ד רן שלום, מ. קורינלדי וש.אדלר לעותר, עו"ד אריה רומנוב למשיב. 22.2.96).
ע.א. 2572/90 - חיים קרחש ואח' נגד אליהו בן עזרא ואח'
*פיצויים לתלויים עקב תאונת דרכים(הערעור נתקבל בחלקו).
א. המנוחה מזל קרחש נספתה בתאונת דרכים בנובמבר 1985 כשהיא בת 65. המנוחההותירה אחריה אלמן המבוגר ממנה ב-13 שנים, שני בנים ובת, כולם בגירים. המערעריםתבעו בבימ"ש השלום את נזקי תלותם מהמשיבים מכח סעיף 80 לפקודת הנזיקין (להלן:הפקודה). בימ"ש השלום פסק למערערים פיצויים עבור כאב וסבל וכן מצא כי האלמןזקוק לעזרה של 17 שעות בשבוע בטיפול בו ובניהול משק הבית, וכי הוא מעסיק עוזרתבית 7 שעות בשבוע ובניו מסייעים לו 10 שעות בשבוע. על סמך קביעות אלה פסקביהמ"ש לאלמן ולילדיו פיצויים של 42,000 ש"ח עבור עזרה בבית בעבר ובעתיד.בערעור שהוגש לביהמ"ש המחוזי בוטלו הפיצויים שנפסקו בגין כאב וסבל וכן ביטלביהמ"ש המחוזי את הפיצויים שנפסקו לבנים בשל עזרתם בטיפול במשק ביתו של האלמןוקבע שהאלמן אינו זקוק לעזרה במשק הבית מעבר לעזרת העוזרת ששכר. הערעור נתקבלבחלקו.
ב. לעניין פיצויי תלויים עבור כאב וסבל טוענים המערערים כי בעניינם חלה, בדרךהיקש, ההלכה שנפסקה בע.א. 80/88 (פד"י מ"ד(3) 39) שלפיה זכאי לפיצויים גם בשלנזק לא ממוני מי שנגרם לו נזק נפשי עקב הפגיעה שנפגע קרוב משפחתו בתאונה. ברם,ע.א. 80/88 אינו נוגע לנזקי תלות, אלא לנכות נפשית שנגרמה עקב פגיעה בקרובמשפחה למי שלא נוכח במקום התרחשות התאונה. מובן שבמקרה בו מגיעים פיצויים זכאיהניזוק לפיצויים הן בשל נזקי ממון והן בשל נזקים לא ממוניים שנגרמו לו עקבנכותו. לא כן הדבר בנזקי תלות. בעניין זה קובע סעיף 80 לפקודה כי התלויים זכאים"להפסד ממון שסבל כל אחד מהם עקב מות הנפגע". פיצויים אלה נתפרשו בפסיקה עקיבהוממושכת כפיצוי בעד "נזק ממון" כמובנו בסעיף 2 לפקודה, להבדילו מ"נזק שאינוממון".
ג. אשר לפיצויים בגין עזרה במשק הבית - בימ"ש השלום פסק פיצויים לבנים שהגישותביעה כתלויים בשל עזרתם לאביהם ובכך שגה. שכן, לאלמן לבדו נגרם נזק כתלוי בשלאובדן הטיפול שטיפלה בו המנוחה ולא לילדים. השאלה היא אם האלמן היה נזקק בנוסףלעזרה השכירה לעזרת ילדיו במשך 10 שעות בשבוע ובעניין זה קבע בימ"ש השלום ממצאעובדתי על סמך חומר הראיות, ואין בפסיקתו של ביהמ"ש המחוזי כל ממצא שהאלמן אינוזקוק לעזרה נוספת על העזרה השכירה, נימוק המצדיק התערבות של ערכאת הערעור.
המשיבים טענו שאין זה מתקבל על הדעת שהמנוחה, שבמותה היתה בת 65, היתה מסוגלתלהמשיך במשך שנים לטפל במשק הבית ובאלמן 17 שעות בשבוע, אך לטענה זו אין תשתיתראייתית. על כן יש להחזיר על כנו את פסק דינו של ביהמ"ש השלום לעניין הפיצוייםעבור עזרה במשק בית, בשינוי אחד שהאלמן לבדו הוא שיזכה בפיצויים בשל עזרה במשקהבית בסכום של 42,000 ש"ח.
ד. בערעור נגדי טענה חברת הביטוח (המשיבה השניה) כי ביהמ"ש שגה בכך שלא ניכהאת ידת האשה. טענה זו בדין נדחתה. כתוצאה ממות המנוחה הוקטנה הגימלה שקיבלו בניהזוג מן המוסד לביטוח לאומי וביהמ"ש קיזז סכום זה כנגד ידת המנוחה ובעניין זהאין להתערב.
(בפני השופטים: הנשיא ברק, גולדברג, גב' דורנר. החלטה - השופטת דורנר. עו"דיוסף מ. גולדשטיין למערערים, עו"ד יצחק מנדה למשיבים. 18.2.96).
ע.א. 1483/93 - נגר יחיאל נגד נגר מיכאל ואח'
*הענקת מתנה במקרקעין ובקשה לחזור ממנה(מחוזי ת"א - ת.א. 655/90 - הערעור נדחה).
א. המערער הינו אביו של המשיב. המשיבה 2 (להלן: המשיבה) היא אשתו של המשיב.ביום 17.9.89 התחייב המערער ליתן במתנה ללא תמורה חלקת מקרקעין בראש העין לבניהזוג, וחתם על יפו"כ בלתי חוזר לעורכי דין לצורך העברת הזכויות ע"ש המשיבים.הוא חתם על בקשה לרישום הערת אזהרה לטובת המשיבים, ועל בקשה לרישום הערת אזהרהלרישום משכנתא לטובת בנק הפועלים בגין הלוואה שנטלו בני הזוג לבניית ביתם עלהקרקע. המשיבה 5 (להלן: הנושה) רשמה צו עיקול על זכויות המשיב במגרש נשואהדיון. כחודשיים לאחר עשיית ההתחייבות נודע למערער כי נישואי המשיבים עלו עלשרטון והוא ביקש לבטל את המתנה. טענת המערער הינה כי התחייבותו למתן המתנה היתהמותנית בשלשה תנאים מסויימים שלא מולאו ע"י המשיבים, ולפיכך יש להכריז על בטלותהמתנה. המשיב לא התגונן כלל נגד תביעת המערער. ביהמ"ש המחוזי דחה את תביעתהמערער מכמה סיבות. בין היתר קבע כי הטענה שהמתנה היתה מותנית בהתחייבויותשונות אינה נתמכת אלא בעדות המערער ואין לקבלה. כן קבע כי בהסכם וביפוי הכחהבלתי חוזר שניתן יש כדי ללמד על ויתור על זכות החזרה מהמתנה, וכי בני הזוגשינו מצבם וגם משום כך אין בידי המערער לחזור בו ממתן המתנה. הערעור נדחה.
ב. אין להתערב בממצאו של ביהמ"ש המחוזי שהמתנה לא היתה מותנית בתנאים כפישטען המערער. גם החשד שהמערער חזר בו ממתן המתנה לאחר שנישואי בנו עלו על שרטוןוכדי למנוע מהנושים לממש את צווי העיקול מתקבלים על הדעת. ברם, יהא מצב זה אשריהא דין הערעור להידחות מהטעם שבני הזוג שינו מצבם בעקבות ההתחייבות של המערערבדבר הענקת המתנה האמורה. אין להניח שבני הזוג היו משקיעים כספים רבים בבנייתהבית על המקרקעין הנדונים, אלמלא היו בטוחים שהמקרקעין ניתנו להם במתנה ע"יהמערער. מעבר לכך, המשיב הסתמך על זכויותיו במקרקעין והתחייב בעסקיו כלפי ספקיםלפרוע את חובותיו, במקרה הצורך, ע"י מימוש זכויותיו במגרש.
ג. אשר לטענת המערער כי הבניה החלה עוד קודם ליום חתימת ההתחייבות ליתן מתנהומכאן שבעצם הבניה לא היתה הסתמכות על המתנה - טענה זו לא הועלתה בביהמ"שהמחוזי ולא נדונה. מכל מקום, לטענת המשיבה עניין המתנה נרקם זמן רב לפני יוםהחתימה על המסמכים נשוא המתנה, וכשחתם המערער על המסמכים רק מילא אחר דרישתהכתב הקבועה בחוק המתנה. רק על סמך הסכמת המערער לתת את המקרקעין במתנה היומוכנים בני הזוג להשקיע סכומים נכבדים בבניית הבית.
ד. המערער מצהיר כי הוא מסכים להשיב את ההלוואה לבנק הפועלים ולמשיבים אתשווי הבניה, וטוען כי בדרך זו יימנע שינוי לרעה במצבם של הללו וממילא הוא יכול
לחזור בו מהמתנה. פתרון זה אינו מעניק פיצוי נאות למשיבה. התשובה לשאלה אם שינההמקבל את מצבו עקב ההתחייבות להעניק את המתנה במידה המחייבת אישור המתנה או אםשינוי המצב הוא מזערי עד שניתן לפצות את המקבל בדרך חילופית, נתונה בכל מקרהלשיקולי ביהמ"ש תוך שהוא לוקח בחשבון את כל הנתונים. במקרה שלפנינו שינוי המצבשל המשיבים היה משמעותי. החזרת סכום הכסף שהושקע בבניית הבית אינה שקולה כנגדההפסד שייגרם לבני הזוג עקב ביטול המתנה והפסד האפשרות להשלים את בניית הבית עלהחלקה שהובטחה להם כמתנה.
(בפני השופטים: בך, חשין, קדמי. החלטה - השופט בך. עו"ד א. בן דוד למערער,עו"ד בר עד למשיבה, עו"ד ר. פילו לנושה. 28.2.96).
בש"פ 1075/96 - מדינת ישראל נגד יוסף פדלון ומיכאל פרץ
*מעצר ושחרור בערובה בעבירת סמים (הערר נדחה).
נגד שני המשיבים ונאשם נוסף (להלן: תשובה) הוגש כתב אישוםהמייחס לשלשתם החזקת כ-100 גרם הירואין שלא לצריכה עצמית. ביהמ"ש המחוזי קבעשיש ראיות מספיקות לכאורה נגד תשובה והורה על מעצרו עד תום ההליכים ואילו ביחסלשני המשיבים קבע שאין נגדם מספיק ראיות לכאורה ולפיכך הורה על מעצרם ושחרורםבערובה בתנאים מסויימים. ערעור המדינה נדחה ומנגד הוחלט כי מכיוון שאין ראיותלכאורה, אין מקום "לעצור ולשחרר" בערובה כפי שעשה ביהמ"ש המחוזי, ובנסיבותהמקרה מן הדין לצוות על המשיבים ליתן ערובה לפי סעיף 33(ב) לחסד"פ.
משמעות הדרישה, כי תהיה בידי התביעה "הוכחה לכאורה" לצורך מעצר עד תוםההליכים היא שיהיה בראיות שברשות התביעה כדי להקים "סיכוי סביר" להרשעה. איןבכח הראיות בענייננו, כפי שהן, כדי להקים "סיכוי סביר" כאמור. לפיכך נשמט הבסיסמתחת להחזקה במעצר עד תום ההליכים על פי סעיף 21(א) ועמו הבסיס ל"שחרורבערובה". ברם, יש לחייב את המשיבים במתן ערובה, כאמור, מכח הוראות סעיף 33(ב)לחסד"פ.
(בפני: השופט קדמי. עו"ד גב' דלית גילה לעוררת, עוה"ד דוד יפתח ומשה מרוזלמשיבים. 13.2.96).
בש"פ 1122/96 - פלוני נגד מדינת ישראל
*עיכוב ביצוע גז"ד בעבירות אלימות במשפחה (בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין - הבקשה נתקבלה).
המערער הורשע בעבירות שלאלימות, תקיפה ואינוס שנעברו על ידו בילדיו הקטינים, בהן 3 בנות שבצעירה שבהןבוצע האינוס. ביהמ"ש המחוזי גזר למבקש מאסר בפועל של שנתיים ודחה את ביצוע גזרהדין עד ליום 18.2.96 כדי לאפשר למבקש לעשות סידורים הדרושים לקראת מעצרו. בקשתהמבקש היא להאריך את עיכוב ביצוע העונש עד למתן פס"ד בערעור. המבקש כפר באשמתווייחס את התלונות שעמדו בבסיס כתב האישום שהוגש נגדו, למזימה שחרשה אשתו, ממנההתגרש, כדי ליטול מידיו את החזקה בילדיהם, שניתנה לו בצו של ביהמ"ש. המבקש חוזרבערעור על הטענות שהעלה ביהמ"ש המחוזי. הבקשה לעיכוב ביצוע העונש עד למתן פס"דבערעור נתקבלה.
מבלי להיכנס להערכת סיכוייו של המבקש לזכות בערעורו, נראה על פני הדברים כייש לערעור זה אחיזה. בהתחשב בתקופת המאסר הקצרה יחסית - אשר לנוכח העומס המעיקעל ביהמ"ש העליון אפשר שחלק נכבד הימנה יחלוף לפני מתן פסה"ד בערעור - ובעובדהשהמבקש היה משוחרר בערובה מאז שהוגשה התלונה במשטרה בשנת 1992 ועד היום, ישלהיעתר לבקשה ולעכב את ריצוי העונש עד למתן פס"ד בערעור.
(בפני: השופט קדמי. עו"ד חיים דויטש למבקש, עו"ד רועי קרייטנר למשיבה.16.2.96).
רע"א 50/96 - אילן נוי ואח' נגד לאה אתגר ואח'
*בקשה לרשות ערעור כאשר ביהמ"ש שינה ברוב דעות פס"ד של בימ"ש שלום (הבקשה נדחתה).
הליכי ערעור בגלגול שלישי לא נועדו, כרגיל, אלא לבירור שאלותמשפטיות נורמטיביות, בעלות חשיבות כללית. לעניין זה אין ביהמ"ש מייחס משקלמכריע לשאלה אם פסה"ד שניתן הוא נכון או לא, אלא הדגש הוא על עניינו של הציבורבהכרעה בשאלה החורגת מגדר עניינם של בעלי הדין. במקרה שלפנינו עיקר טרונייתם שלהמבקשים היא על כי שופטי הרוב בביהמ"ש המחוזי התערבו בממצאי בימ"ש השלוםובהערכתו את התשתית הראייתית. השאלה אם בדין התערב ביהמ"ש המחוזי (מפי הרוב)בממצאי העובדה של ביהמ"ש המחוזי אם לאו, אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. הבקשהעצמה אינה מגלה שביהמ"ש המחוזי טעה טעות משפטית שיש עמה יישום הלכה בעלת חשיבותכללית על העובדות, כפי שנקבעו על ידיו.
(בפני: המשנה לנשיא ש. לוין. עו"ד ע. אלון למבקשים. 18.2.96).
ע.א. 990/96 - ד"ר דבורה כהן נגד היועץ המשפטי לממשלה
*סירוב פסילה כאשר ביהמ"ש העליון קיבל ערעורו של המערער והחזיר את התיק לערכאה הראשונה (ערעור על סירוב פסילה - הערעור נדחה).
המערערת, אשה כבת 87 ואם לבן בשנותה-60 המוגבל בשכלו ובתפקודו, נתנה לקרובת משפחה רחוקה 70,000 ש"ח במתנה וכןיפוי כח לטפל בענייניה. בעקבות כך הוגשה לביהמ"ש המחוזי בקשת היועץ המשפטילהורות על מינוי אפוטרופוס על רכוש המערערת וביהמ"ש נעתר לבקשה. על החלטה זוהוגש ערעור לביהמ"ש העליון וביהמ"ש קיבל את הערעור והתיק הוחזר לביהמ"ש המחוזישיתן פס"ד חדש לאחר שיתן דעתו לנושאים עליהם עמד ביהמ"ש העליון בפסק דינו.המבקשת ביקשה מביהמ"ש המחוזי לפסול עצמו בטענה שביהמ"ש "נעול" על החלטתוהקודמת. ביהמ"ש המחוזי דחה את בקשת הפסלות והערעור על כך נדחה.
טענת המערערת אינה מופנית כלפי השופט, כי אם כלפי העובדה שהתיק הוחזר לאותושופט שדן בו לראשונה. אולם, הדין מכיר מבחן אחד לפסלות שופט, הוא המבחן הקבועבסעיף 77א' לחוק בתי המשפט, מבחן החשש הממשי למשוא פנים בניהול המשפט. קביעתכלל גורף, לפיו בכל פעם שמוחזר תיק מערכאת הערעור לערכאה ראשונה, עליו להתנהלבפני שופט אחר, אינה סבירה כלל ועיקר. מי שמבקש לפסול שופט צריך להראות בכלמקרה שמתקיים בעניינו המבחן הקבוע בחוק. אין זה מספיק שמשתמשים במלים בהםהשתמשה הפסיקה וטוענים כי ביהמ"ש המחוזי "נעול" על החלטתו הקודמת. יש גם להראותכיצד בדיוק ביהמ"ש "נעול" ומדוע יש חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. אין זההמצב בענייננו. דבר של יומיום הוא שבימ"ש שלערעור המחזיר תיק לערכאה נמוכהיותר, מחזיר אותו לביהמ"ש שנתן את ההחלטה נשוא הערעור.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד יצחק הוס למערערת. 18.2.96).
בג"צ 1529/96 - ליבוביץ פליצ'יה נגד בית הדין הרבני האזורי באר-שבע
*בקשה לבטל גט בטענה שהבעל אינו יהודי (העתירה נדחתה).
העותרת הגישה לביה"ד הרבני האזורי בבאר-שבע הסכם גירושין.לפני שניתן הגט פנתה לביה"ד הרבני הגדול וטענה שהבעל שעמו התחתנה לפני למעלהמ-20 שנה בצפת, הוא נוצרי. הרב הראשי נתן החלטה שלפיה יש לזרז מתן פסק דין לגבייהדותו של הבעל. ביה"ד הרבני בבאר-שבע לא שהה להחלטה לדון בעניין היהדות לפנימתן הגט, ולטענת העותרת כפה עליה לקחת חלק בטקס מתן הגט. על רקע זה עתרה שבג"ציצהיר על בטלותו של הגט. העתירה נדחתה. משניתן הגט כדת וכדין, הדרך להצהרה עלבטלותו היא בפניה לערכאה המוסמכת להצהיר על כך, לאחר שתקויים חקירה ודרישה בדברהתשתית העובדתית הנטענת ע"י העותרת. חקירה ודרישה כאמור אינה ניתנת לקיוםבמסגרתו של בג"צ ודי בכך כדי לדחות את העתירה.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ש. לוין, מצא, קדמי. 28.2.96).
ע.א. 5470/91 - בילוס ובניו... בע"מ נגד גני פאראדאייס בע"מ
*ביטול החלטה ש"איגרת חוב" אינה תקפה (הערעור נתקבל).
המשיבה לא הגישה סיכומי טענות בכתב ועל יסוד סיכומי המערערתעולה שדין הערעור להתקבל. ביהמ"ש המחוזי קבע כי איגרת חוב נשוא הסכסוך אינה בתתוקף כאשר הטעם לכך היה שהמנהל מר חשיבון לא חתם עליה ביחד עם חותמת המשיבה,כפי שנדרש בתקנונה, וגם לא אישר במפורש או על דרך של התנהגות את המסמך. ברם,חומר הראיות מגלה התנהגות חד משמעית שלו שיש בה הכרה בתקפו של המסמך. בהתדיינותאחרת בין בעלי הדין התבססה הגנת המשיבה על דבר היותה של אגרת החוב מסמך מחייב.בנסיבות אלא מושתקת המשיבה מלעורר את הטענה שאיגרת החוב אינה מחייבת אותה.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ש. לוין, גב' שטרסברג-כהן, גב' בייניש. עו"דליבוביץ למערערת. 26.2.96).
ע.א. 6755/93 - עירית רמת גן נגד אנואר פריזאת
*פיצויים בתאונה עקב מצב בלתי תקין של מדרכה (הערעור נתקבל בחלקו).
המערערת חוייבה בפיצוי המשיב עקב תאונה בה נפגע,בהתקלו בבור קטן במדרכה שברמת גן. ביהמ"ש קבע שהיתה רשלנות תורמת מצד המשיבבשעור %10 וחייב את המערערת לשלם לו %90 מנזקיו עקב התאונה. ביום התאונה היההמערער בן 54 שנים ונכותו כתוצאה מהתאונה הינה בשיעור של %20 עד %30 לצמיתות.ביום פסק הדין היה המשיב בן 66 שנים והפיצויים שנפסקו לו כללו הפסד השתכרותבעבר עד גיל 65 שנים בסך 145,000 ש"ח; נזק לא ממוני 90,000 ש"ח; עזרת צד שלישיבעבר 98,000 ש"ח; עזרת צד שלישי בעתיד 43,000 ש"ח. הערעור נתקבל בחלקו.
לעניין חלוקת האחריות - אין להתערב בפסיקת ביהמ"ש המחוזי. אשר לגובההפיצויים - בהתחשב בכך שחנות שהיתה למשיב היתה מיועדת לסגירה ללא קשר לתאונהובהתחשב במצב בריאותו לפני התאונה ושיעור נכותו עקב התאונה, הסכום שנפסק בגיןהשתכרות גבוה מהראוי ויש להפחית מהסכום, בדרך אומדן, 45,000 ש"ח. גם הפיצוייםבגין עזרת צד ג' נפסקו על דרך ההגזמה. בגין העבר נפסק למשיב סכום של 650 ש"חלחודש ובגין העתיד 325 ש"ח לחודש. סכומים אלה מוגזמים לאור זאת שהמשיב נעזר,למעשה, ע"י אחותו ובמרבית התקופה יכול היה ויוכל לשרת עצמו. לפיכך יש להפחית55,000 ש"ח בפריט זה. כך שיש להפחית מסכום הפיצויים שנפסקו 100,000 ש"ח.
(בפני השופטים: אור, טל, טירקל. עו"ד י. מלמן למערער, עוה"ד ל. וע. ליאורלמשיב. 13.2.96).
ע.א. 3407/94 - מרקו געפן נגד בנק הפועלים
*דחיית בקשה לסעד הצהרתי בדבר חיובי חשבון בבנק (הערעור נדחה).
המערער עתר לביהמ"ש המחוזי למתן הצהרה שבגדר המסכמים שנחתמובינו לבין הבנק לא היה הבנק רשאי לחייב אותו אלא מכח הוראות שבכתב, וכל חיובשנעשה על ידי הבנק בחשבונותיו בניגוד להוראה האמורה מקנה לו את הזכות לדרושתיקון החשבון בהתאם לתנאי ההסכם. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה והערעור על כךנדחה.
ההוראה בדבר חיוב על ידי מתן הוראות בכתב בלבד לקוחה מאחד ממסכמי הבנקשנחתמו ע"י המערער. צדק ביהמ"ש המחוזי בציינו שמדובר בעתירה כוללנית, שאינהמצביעה על עניינו של המערער בקבלת סעד הצהרתי. אין המערער טוען לחיוביםקונקרטיים בחשבונותיו שלא כדין עקב הוראה שבעל-פה, וגם אינו טוען במפורש שלאנתן לבנק הוראות שבעל-פה. יתירה מזאת, אם אמנם הדין עמו שהיו חיובים בחשבונושלא כדין, לא הוסבר על ידיו מדוע לא ימתין לנקיטת הליכים נגדו שאז יעלה אתטענותיו. לפנים מהדרוש יש להוסיף כי תנייה כאמור במסמך הנ"ל אינה חוסמת לחלוטיןהבאת ראיות בעל-פה שקבילותן תלויה בנסיבות. התובענה שהוגשה לביהמ"ש היא טורדנית
ולא כל שכן הערעור שהוגש. המערער חוייב לשלם בערעור שכ"ט עו"ד בסכום של 30,000ש"ח.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ש. לוין, גב' שטרסברג-כהן, גב' בייניש. עו"דטאוסיג למערער, עו"ד אלמגור למשיב. 27.2.96).
ע.פ. 4871+4984/95 - מדינת ישראל נגד פלוני
*קולת העונש (אינוס אשה לוקה בשכלה) (ערעור על קולת העונש הערעור נתקבל).
המשיב, בן 52, נדון למאסר של שלוש שניםוחצי בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, לאחר שהורשע בעבירות של אינוס, מעשה סדום,תקיפה מינית ומעשים מגונים. המתלוננת, כבת 33, היתה שכנתו של המשיב והיא לקויהבשכלה. את המעשים ביצע המשיב במשך מספר שנים. ביהמ"ש המחוזי ציין כי אין להתעלםמהניצול המיני הציני הגס שעשה המשיב במהלך תקופה ארוכה בשכנתו הלקויה בשכלהומאופן קיום חלק מהיחסים המיניים. המשיב גם בגד באמון משפחת המתלוננת שהיושכניו הטובים תקופה ארוכה. הערעור על קולת העונש נתקבל.
הסניגור ביקש לשכנע כי אין לראות את המקרה בחומרה, שכן המשיב הניח כי על אףליקויה השכלי מסכימה המערערת לקיים יחסי מין והיא מבינה את משמעות המעשים. דאעקא, כי לא רק על עצם בעילותיו הורשע המשיב, אלא גם על ביצוע מעשים שהיו גםבניגוד מוחלט לרצון המתלוננת. לפיכך, ומכיוון שאין ממצים את הדין בקבלת ערעורעל קולת העונש, יועמד העונש על 8 שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. עו"ד אריה פטר למערערת, עו"ד צבי לידסקילמשיב. 12.2.96).
ע.פ. 6593/95 - עו"ד מישל עון נגד מדינת ישראל
*סכום שכה"ט שנפסק לסניגור ממונה (ערעור על סכום שכר טירחה - הערעור נדחה).
ביהמ"ש המחוזי אישר למערער, שמונהכעו"ד במשפט פלילי, שכר טרחת עו"ד של 1,500 ש"ח. לטענת המערער מהווה הסכום פחותמ-%50 מהסכום הקבוע בתקנות סדר הדין ואינו משקף את העבודה הרבה שנעשתה בתיק.הוא מסכים כי הסכומים הנקובים בתקנות הם סכומי תקרה ולביהמ"ש סמכות לפסוקסכומים נמוכים מהם, אך לטענתו במקרים כאלה על הנימוקים להיות ענייניים וכאלה לאניתנו במקרה דנן. הערעור נדחה.
לביהמ"ש שיקול דעת בבואו להחליט מה הסכום הראוי בגבולות התקרה הקבועהבתקנות, אותו יפסוק כשכר טירחה לעו"ד ממונה. בקבעו שכ"ט מביא ביהמ"ש בחשבון מההעבודה שהושקעה ומה משך הדיונים. זאת עושה ביהמ"ש לפי מומחיותו והערכתו, כפישנעשה במקרים אחרים בהם נדרש ביהמ"ש לפסוק סכומי כסף כשכ"ט, הוצאות משפט, פיצויאו קנס. אכן ראוי הוא כי החלטת ביהמ"ש באשר לשכ"ט תנומק ככל החלטה אחרת, ואולםהלכה היא שאין ביהמ"ש שלערעור נוטה להתערב בשיקול דעת ביהמ"ש שלפניו הופיעהסניגור, בכל הנוגע לשיעור תשלום שכ"ט והוצאות.
(בפני: הנשיא ברק. המערער לעצמו, עו"ד גב' אורלי מור-אל למשיבה. 19.2.96).
ע.פ. 7660/95 - מרדכי אברמוביץ נגד מדינת ישראל
*החלטת שופט לפסול עצמו עקב חילופי דברים עם הסניגור (ערעור על החלטת פסילה - הערעור נדחה).
בפני שופט שלום בפתח-תקוה מתנהל משפטבו מיוצג המערער ע"י עו"ד שמחה ניר. בין השופט לבין הסניגור היו חילופי דבריםובעקבות זאת החליט השופט להעביר את התיק לשופט אחר ועל כך מלין המערער. הערעורנדחה. מהסבריו של השופט עולה כי חילופי הדברים עניינם "דין ודברים... באשרלסמכות הזימון למשפט ע"י השוטר העורך את הדו"ח". בעקבות חילופי הדברים האלה,סבר השופט שראוי לו "שלא להמשיך בהליכים ולהעביר את הדיון לשופט אחר כדי למנוע
טענה כי כבר קבעתי עמדה באישום עצמו". אמת, אין בהסבר האמור כדי להצדיק פסילתהשופט על פי בקשת צד מתדיין. לעומת זאת, אם תחושתו של השופט הינה כי לא ייראהשנעשה צדק, מן הראוי הוא כי תכובד תחושתו זו של השופט.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד שמחה ניר למערער, עו"ד גב' אורלי מור-אל למשיבה.19.2.96).
ע.פ. 7821/95 - אבו חסאן נדים נגד מדינת ישראל
*סרוב פסילה (ערעור על סירוב פסילה - הערעור נדחה).
המערער הועמד לדין על נהיגה בזמןפסילה ומשנעשתה עיסקת טיעון הודה המערער בעובדות כתב האישום. בטיעונים לעונשהוצגה לביהמ"ש עיסקת הטיעון והשופט הסביר למערער שאינו קשור בעיסקה. המערערביקש לחזור בו מההודאה וביהמ"ש נעתר לבקשה. במהלך הדיון ביקש המערער מן השופטשיפסול עצמו, שכן במסגרת חילופי הדברים בדבר עיסקת הטיעון שאל השופט את המערערמדוע הוא "מצפצף" על ביהמ"ש, וזאת על רקע הרשעה קודמת של המערער בעבירה דומה.השופט דחה את בקשת הפסילה וציין בהחלטתו כי שאל את המערער מדוע הוא חזר עלעבירה שבגינה הורשע וריצה עונש מאסר של שלושה חודשים בעבירות שירות. הערעורנדחה. השופט אינו מתייחס במפורט לטענה כי השתמש בביטוי "מצפצף". גם בהנחהשהשופט השתמש בביטוי זה דין הערעור להדחות. אכן, הביטוי אינו מוצלח ומן הראויהוא שלא להשתמש בו. אך אין בביטוי זה כדי לבסס אפשרות ממשית למשוא פנים שלהשופט כלפי העורר.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד אלבר נחאס למערער, עו"ד גב' אורלי מור-אל למשיבה.18.2.96).
ע.א. 6407/94 - עמיקם... בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ ואח'
*בקשת רשות להתגונן המסתמכת על הסדר הסיוע למושבים (הערעור נתקבל).
ביהמ"ש המחוזי שגה בדחותו את הבקשה לרשות להתגונן שהוגשה עלידי המערערת כנגד התובענה בסדר דין מקוצר נגדה. אין צורך להכנס לעובי הקורה שלפרשנות סעיף 45(א) למסמך המוכתר "הסדר הסיוע למושבים", שכן לכאורה אין הוא חלעל מי שהצטרף להסדר לפי סעיף 12. משמצוי בידי המערערים מסמך המתיימר להיות חתוםגם על ידי מנהלת ההסדר הארצי, המעיד על הצטרפותה של המערערת להסדר, שוב איןמקום לבדוק מה משמעות המסמך ואם נתקיימו התנאים לנתינתו. עניינים אלה ראוי להםשיתבררו על דרך הבאת ראיות מלאות במשפט, ולא ניתן להכריע בהם בדרך מקוצרת.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ש. לוין, גב' שטרסברג-כהן, גב' בייניש. עו"דאילן למערער, עו"ד עניא יפתח למשיבים. 15.2.96).
ע.א. 7797+8033/95 - מדינת ישראל ואח' נגד אוקיאניה מחקרים ימיים בע"מ ואח'
*פסילת מכרז (הערעור נתקבל).
משרד הביטחון פרסם מכרז לעניין חיפוש אחרי הצוללת אחי-דקר.במכרז זכו המשיבות 2 ו-3. המשיבה 1 (להלן: המשיבה) שלא זכתה במכרז עתרה לביהמ"שהמחוזי שיצהיר כי המכרז בטל בשל פגמים שנפלו בו. מסמכי המכרז כללו מפרט טכני,בו נכללו פרמטרים, אולם לא צויין הניקוד שניתן לכל פרמטר שבסיכומו ייקבע הניקודהכולל לכל מציע. כן לא צויין בתנאי המכרז סף ההתאמה. משקל הפרמטרים וסף ההתאמהנקבעו רק לקראת פתיחת ההצעות במכרז. טענת המשיבה היתה כי קביעת הניקוד וסףההתאמה ללא גילויים למשתתפים במכרז פסולה היא. טענה זו נתקבלה ע"י ביהמ"שהמחוזי שקבע כי הליכי המכרז לקו בפגם חמור ולפיכך הכריז על ביטולו. נוכח מסקנהזו לא בחן ביהמ"ש את יתר טענות המשיבה באשר לפגמים נוספים שנפלו במכרז. הערעורנתקבל.
אין צורך להכריע בשאלה אם אכן נדרש לפרסם בתנאי המכרז את המשקל של כל פרמטרואת סף ההתאמה. גם אם צדק ביהמ"ש המחוזי בגישתו לעניין זה, דין הערעור להתקבל.המשיבה לא מחתה בפני מארגני המכרז על אי פרסום משקל הפרמטרים וסף ההתאמה במסמכיהמכרז בשלב כלשהו שלפני קביעת הזוכה במכרז. את הטענה העלתה המשיבה רק בעת הדיוןבביהמ"ש קמא. משנמנעה המשיבה מלתקוף את תנאי המכרז ונטלה בו חלק, אין בידהלהעלות את מחאתה בנדון לאחר שלא זכתה במכרז. לפיכך דין הערעורים להתקבל. התיקהוחזר לביהמ"ש המחוזי שידון ביתר טענות המשיבה.
(בפני השופטים: גולדברג, חשין, זמיר. עוה"ד שחר הררי ומשה טובולסקילמערערות, עוה"ד שי רוה ודן פרנס למשיבה. 27.2.96).
ע.א. 3958/95 - אדמונד שמעון נגד עזבון המנוח אלפרד שמעון ז"ל ואח'
*פס"ד על דרך הפשרה (הערעור נדחה).
בעלי הדין הסכימו למסור לביהמ"ש המחוזי את נושא ההתדיינותלמתן פסק דין על דרך הפשרה כאמור בסעיף 79א לחוק בתי המשפט וביהמ"ש החליט לדחותאת התביעה ולחייב את המערער בתשלום הוצאות בסך 10,000 ש"ח. הערעור נדחה. סעיף79א אינו מונע את ביהמ"ש להחליט, בגדר סמכותו, לקבל את התביעה במלואה או לדחותהבמלואה, אם כי יש להניח שהחלטה כזו תהיה מטבע הדברים נדירה. לפני השופטת נפרשהמסכת של ראיות שלפיה נחה דעתה שהתובע לא הוכיח את תביעתו. אין כל סיבה להתערבבשיקול דעתה.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ש. לוין, גב' שטרסברג-כהן, גב' בייניש. המערערלעצמו, עוה"ד א. וי. טרכטינגוט למשיבים. 14.2.96).
ע.א. 659/95 - אוחיון אליעזר וברכה נגד פורן דוד ודליה
*השתק פלוגתא (הערעור נדחה ולא מטעמו של ביהמ"ש המחוזי).
פסק דין של בימ"ש השלום בתביעתפינוי או סילוק יד שהוגשה בסדר בין מקוצר, לאחר שבקשת רשות להתגונן שהוגשה ע"יהנתבעים נדחתה, אינו קובע ממצאים משני טעמים: האחד - שממצאים אלו נקבעו אך"לצורך אותו עניין" כאמור בסעיף 76 לחוק בתי המשפט, והאחר - שהחלטה הדוחה בקשתרשות להתגונן אין בה כדי לקבוע ממצא כלשהו, זולת הממצא שלנתבעים אין עילת הגנה.לפיכך לא צדק ביהמ"ש המחוזי בסברו שיש בפסק דינו של בימ"ש השלום השתק פלוגתאהמונע ממנו לדון בתובענה לגופו של עניין. אעפ"כ דין הערעור להדחות. מעיון בתיקביהמ"ש המחוזי במחלוקת נשוא ערעור זה מתברר שהראיות המרכזיות הוגשו בתצהיריםהמכחישים זה את זה והחקירה שבע"פ לא הועילה להגדיר ממצאים מוגדים בשאלותהשנויות במחלקות. בנסיבות אלא דין התובענה היה להדחות מן הטעם שהמערערים לאעמדו בנטל ההוכחה.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ש. לוין, גב' שטרסברג-כהן, גב' בייניש. עו"דרובין למערערים, עו"ד נחמן ברטוב למשיבים. 13.2.96).
ע.א. 6997/95 - שבח יחיאל נגד ויא גטניה ואח'
*סירוב פסילה (ערעור על סירוב פסילה - הערעור נדחה).
המערער ביקש מהשופטת שישבה במשפטולפסול עצמה וזו סירבה. המערער טוען כי השופטת גילתה עויינות בולטת כלפיו לאורךכל הדיון. לביסוס טענותיו מגולל הוא בערעורו סידרת מקרים מהם עולה, לטענתו, כיהשופטת חרצה דינו לשבט. כך, טוען המערער, באחד הדיונים פנתה השופטת אל עד מטעםהמערער והורתה לו להעיד רק על הידוע לו מידיעתו האישית. במקרה אחר פסלה השופטתמיוזמתה נספחים שצורפו לתצהירו של המערער משום שלא נערכו ע"י המערער. בכך יש,לדעת המערער, כדי לגלות חשש ממשי אובייקטיבי של משוא פנים נגדו. הערעור נדחה.
זכותו ואף חובתו של ביהמ"ש לנהל את הדיון ולשלוט בו. על השופט לא חלה חובתהאלם. הוא רשאי להביע דעתו בקשר לטענה המועלית בפניו ולהתערב במהלך הדיון עלמנת לייעלו ולנווטו לחוף מבטחים. כל המקרים שהביא המערער אין בהם כדי ליצור חששולו קל שבקלים למשוא פנים כנגד המערער.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד קלמן קרני למערער. 12.2.96).
ע.א. 5695/91 - מחמוד מוסטפא אניס נגד עירית אום אל-פאחם
*עשיית עושר ולא במשפט (הערעור נדחה).
המערער הגיש תביעה נגד המשיבה לקבלת תשלום עבור הוצאותשהוציא לטובת העיריה בביצוע עבודות בתחומי העיריה. ביהמ"ש המחוזי קבע כי לאהעיריה ולא אף אחד מהמוסמכים מטעמה לא ביקשו מן המערער להשקיע את הכספים שהוציאאו לעשות את העבודות שעשה. יתר על כן, המערער הוזהר שלא יראה עצמו שלוחה שלהעיריה לעניין חיובה בהוצאות. הערעור נדחה.
הקביעות האמורות הן קביעות שבעובדה וצדק ביהמ"ש כי אין לו למערער כל עילהנגד העיריה במשפט החוזים. טוען המערער כי עומדת לזכותו עילה של עשיית עושר ולאבמשפט. לטענתו "נהנתה" העיריה מההוצאות שהוציא ויש לחייבה בהשבה, שאם לא כןתהיה העיריה בבחינת עושה עושר ולא במשפט על חשבונו. גם טענה זו דינה להדחות.המערער הוזהר שלא לחייב את העיריה בהוצאות כלשהן ולא יעלה על הדעת שיראו אתהעיריה כמי שעושה עושר ולא במשפט על חשבונו. זאת ועוד, יש לראות את המערער כמיש"הטיב" עם העיריה שלא על פי בקשתה, על כן אין לראות את "טובת ההנאה" שקיבלההעיריה כטובת הנאה שניתנה לה "שלא על פי זכות שבדין" כהוראת הדיבור בחוק עשייתעושר ולא במשפט.
(בפני השופטים: בך, חשין, קדמי. עו"ד רפיק ג'בארין למערער, עו"ד חסיין אבו-חוסין למשיבה. 5.2.96).
בג"צ 3367/94 - יהונתן גינת ואח' נגד אוניברסיטת חיפה ואח'
*תשלום הוצאות בבג"צ כאשר המשיבים נענו לעותרים לאחר הגשת העתירה (בקשה לחיוב המשיבים בהוצאות - הבקשה נתקבלה).
העותרים עתרו להורות למשיביםלהנהיג הסדרים מיוחדים לאכיפת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים בתחומיאוניברסיטת חיפה. לאחר מו"מ בין העותרים וב"כ המשיבים ולאחר שתי ישיבות ביהמ"שגובש הסדר שנחתם ע"י הצדדים וניתן לו תוקף של פס"ד. התעוררה השאלה אם צריכיםהמשיבים לשלם לעותרים הוצאותיהם והוחלט על כך בחיוב. העותרים פנו תחילה בכתבלמשיבים ולא נענו ואז לא ראו מנוס מהגשת העתירה. רק לאחר שבעלי הדין התייצבובפני ביהמ"ש בשתי ישיבות, הסכימו לקבל את הצעת ביהמ"ש וניהלו מו"מ מתיש ומייגעעד שהגיעו להסכמה לביטול העתירה. אין ספק שהגשת העתירה היא שהביאה את המשיבים,ובעיקר את האוניברסיטה, להגיע עם העותרים להסדר הפשרה שקיבל תוקף של פס"ד.לפיכך על המשיבים לשאת בהוצאות העותרים.
(בפני: הרשם גילון. 4.2.96).
רע"א 7665/95 - סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נגד יצחק מרגוליס
*ביטול מינויו של מומחה בתאונת עבודה (בקשה לרשות ערעור שנדונה כערעור - הערעור נתקבל).
ביה"ד הארצי לעבודה קבעסופית את נכותו של המשיב בשיעור של %50 לצמיתות בגדר תביעתו של המשיב כנפגעעבודה. המשיב הגיש גם תביעה במסגרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ובהחלטתומיום 15.5.95 החליט ביהמ"ש המחוזי, לבקשת המבקשת, למנות מומחה בשטח הפסיכיאטריהבהסתמך על הסיפא לסעיף 6(ב) של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. כעבור כמחציתהשנה ביטל ביהמ"ש המחוזי את מינויו של המומחה. בקשה לרשות ערעור נדונה כערעור
והערעור נתקבל. אכן, ביהמ"ש המחוזי מוסמך היה לבטל את החלטתו הקודמת ולבטל אתמינויו של המומחה. אולם בנסיבות המיוחדות של המקרה לא היתה הצדקה לבטל אתההחלטה הקודמת. קביעות הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי בשתיהזדמנויות שונות, הצדיקו את המינוי של המומחה הרפואי בשטח הפסיכיאטרי.
(בפני: השופט אור. עו"ד צ. יעקובוביץ למבקשת, עו"ד א. סיגל למשיב.11.2.96).
בר"ע 8105/95 - יוסף טל נגד מרק הרזי
*אימתי תנתן רשות ערעור לערכאה שלישית (הבקשה נדחתה).
כרגיל, אין בעל דין זכאי להביא את עניינו לביהמ"ש בערכאהשלישית, אלא כשמתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית. לא עניינו האישי שלהמתדיין הוא הקובע, בהכרח, בכגון דא, אלא עניינו של הציבור בקביעת נורמה משפטיתהחורגת מעניינם של בעלי הדין. בענייננו, לא היתה מחלוקת בין בימ"ש השלום וביןביהמ"ש המחוזי לגבי העקרונות המשפטיים החלים על מערכות הדומות למערכת היחסיםנשוא הסכסוך. המחלוקת סבה על יישום העקרונות המשפטיים המקובלים על עובדות המקרההקונקרטי, ובכגון דא אין עילה מספקת ליתן למבקש רשות לערער בגלגול שלישי, וזאתבין אם צדק ביהמ"ש המחוזי בקביעותיו ובין אם לאו.
(בפני: המשנה לנשיא ש. לוין. 7.2.96).
דנ"פ 297/96 - משה גרינברג נגד מדינת ישראל
*דחיית בקשה לדיון נוסף (הבקשה נדחתה).
העותר הורשע בעבירות סמים ונדון בביהמ"ש המחוזי ל-10 שניםמאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. ערעורו לביהמ"ש העליון על ההרשעה נדחה ואילוערעורו על גזר הדין נתקבל והמאסר בפועל הועמד על 7 שנים וחצי ושנתיים וחצי מאסרעל תנאי. בעתירה לדיון נוסף העמיד הסניגור את השאלה אם מותר לקבל במשפט עדותושל עד, שהוצאה ממנו במשטרה באלימות. בענייננו, התבססה ההרשעה על עדויותיהם שלשלשה עדי תביעה שהתכחשו תחילה להודעותיהם במשטרה בטענה שאלו הוצאו מפיהם תוךשימוש בכח, אך חזרו בהם בגדר עיסקת טיעון לפיה הורשעו וענשם נגזר. לאחר מכןהעידו במשפטו של המבקש מטעם המדינה, והבהירו כי גירסתם אמת ולא גירסה כוזבת.ביהמ"ש המחוזי נתן אמון בגירסת שלשת עדי התביעה וביהמ"ש העליון סירב להתערבבכך. הבקשה לדיון נוסף נדחתה. ההרשעה אינה מבוססת על אמרות העדים במשטרה אלא עלהערכת עדותם של אותם עדים במשפט. לפיכך, גם אילו אמרות העדים במשטרה, כשלעצמן,לא היו קבילות בנסיבות שבהן ניתנו - ורחוקים הדברים מלקבוע כך - אין העתירהמגלה כל עילה לקיומו של דיון נוסף.
(בפני: המשנה לנשיא ש. לוין. עו"ד ד. יפתח למבקש. 7.2.96).
בש"א 6556/95 - בן דיין יוסף ואח' נגד פרץ אהרון ואח'
*בקשה לקבל לרישום ערעור שהגיע באיחור (בקשה לקבל לרישום ערעור שהגיע באיחור - הבקשה נתקבלה).
המועד להגשת הערעורחל במקרה זה ביום א', 8.10.95, הוא ערב חג הסוכות. המבקשים טוענים כי הודעתהערעור נשלחה על ידם לביהמ"ש בתאריך 3.10.95 בדואר רשום דחוף עם אישור מסירה.חותמת ביהמ"ש נושאת את התאריך 18.10.95, היינו לאחר חג הסוכות, עם סיום החופשההמאורגנת של העובדים בביהמ"ש. המשיבים טוענים כי ההחלטה המרשה לערער ניתנהבחוסר סמכות והיא מנוגדת לדין ולכן היא בטלה ומבוטלת. עוד הם טוענים כי עלהמבקשים היה להגיש את ערעורם מבעוד מועד ולא להמתין למועד האחרון. הבקשה להארכתמועד ולקבלת הערעור לרישום נתקבלה.
המבקשים לא המתינו עד הרגע האחרון ושלחו את הערעור באמצעות שירותי הדוארהמהיר 5 ימים לפני התאריך האחרון. ככל הנראה ארעו תקלות בשלב הדיוור ובשלב קבלתהחומר, אך אלה אינן צריכות להכשיל את ערעורם של המבקשים. משורה של החלטותשניתנו בעת האחרונה עולה המגמה לעודד בעלי דין לעשות שימוש בשירותי הדיוורהמהיר העומדים לרשותם. כאשר ההסתמכות על שירותי הדיוור הינה סבירה ואחראיתבנסיבות העניין, אין לראות פסול במשלוח החומר בדיוור המהיר ואם חל איחור בהגעתהכתב ליעדו, אין לזקוף את הדבר לחובת בעל הדין. לפיכך יקובל הערעור לרישום. אשרלטענות המשיב נגד תקפות ההחלטה המרשה לערער - אין מקומן עתה, כי אם בשלב הדיוןבערעור לגופו.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. עו"ד גב' סמדר וינברג למבקשים, עו"ד אהרן פרץלמשיבים. 8.2.96).
ע.פ. 3790/95 - נביל קסיס נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (שוחד, מרמה והפרת אמונים) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).
המערער כיהן כפקיד גביה במשרדי מסרכוש בנצרת והורשע בכך שבין השנים 90-88 סייע לנישומים שונים להקטין או לבטל אתחיוביהם במס רכוש. העבירות שהורשע בהן כוללות גניבה בידי עובד ציבור, גניבהבידי מורשה, לקיחת שוחד, זיוף בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים ועוד. ביהמ"שהמחוזי גזר למערער 4 שנים מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי וכן קנס של 50,000 ש"חשישולם ב-12 תשלומים חודשיים. הערעור על חומרת העונש נדחה פרט לעניין תשלוםהקנס.
הסניגור מדגיש את הסבל הקשה העובר על משפחת המערער ואת נסיבותיו האישיותואולם ביהמ"ש המחוזי כבר לקח בחשבון את כל השיקולים לקולא. העבירות הן חמורותביותר וראויות לענישה חמורה יותר, אלמלא הנסיבות המשפחתיות והאישיות שהועלו. רקבעניין אחד יש מקום להתערב. בנסיבות העניין הקנס מכביד ביותר על אשתו ובני ביתושל המערער ומטעם זה בלבד הוחלט להעמיד את סכום הקנס על הסכום שכבר שולם עד ליוםמתן פסה"ד ואילו יתרת הקנס תבוטל.
(בפני השופטים: מצא, גב' שטרסברג-כהן, טל. החלטה - השופט טל. עו"ד מסאלחהלמערער, עו"ד גב' חיה כגן-זנדברג למשיבה. 1.2.96).
ע.א. 4343/95 - אלכסנדר שיפמן נגד סבטלנה שיפמן ואח'
*סמכות ביהמ"ש המחוזי לדון בהחזקת קטינה (הערעור נדחה).
המערער העלה טענות שונות נגד סמכות ביהמ"ש המחוזי לדוןבהחזקת קטינה כאשר לדעתו היתה הסמכות מסורה לביה"ד הרבני, ואולם לא הביא ראיותלכך שעניין החזקת הקטינה נכרך בתביעה לגירושין שהגיש לביה"ד הרבני. לפיכך טענהזו דינה להידחות. טענה אחרת העלה המערער כי ביהמ"ש המחוזי לא נענה לבקשתו לדחותאת המשפט כדי שיוכל להביא עדים מאוקראינה שיעידו על אי מסוגלותה של המשיבהלהחזיק בקטינה. גם טענה זו דינה להידחות. לקראת סוף הדיון בביהמ"ש המחוזי ביקשב"כ המערער להזמין עדים מאוקראינה ובקשתו נדחתה מן הטעם כי המערער לא המציא כלאישור כי העדים מוכנים להגיע ארצה. הנמקה זאת נכונה היא. לא די היה במקרה כזהכי המערער יגיש רשימת עדים ויבקש להזמינם, היה עליו להראות כי אם תנתן דחייהבדיון יש לפחות סיכוי כי העדים יתייצבו לדיון. לפיכך הוחלט לדחות את הערעורלגופו תוך הקטנת סכום ההוצאות שנפסקו לחובת המערער בשים לב למצבו הכלכלי הקשהבהיותו עולה חדש בארץ.
(בפני השופטים: גולדברג, חשין, גב' בייניש. עו"ד ארקדי פרגמנט למערער, עו"דא. פיינשטיין למשיבות. 1.2.96).
ב ת ו כ ן
* ע.פ. 5979/95 - חומרת העונש (אינוס אשה לוקה בשכלה) ....................18 ─* ע.פ. 663+935/96 - מידת העונש (אינוס קטינה) ..........................18 ─* בג"צ 2725/93 - בקשה למתן רשיון לעלות להר הבית ב"יום ירושלים" .........19 ─* בג"צ 6411/95 - בקשה להעמיד לדיון בפני ביהמ"ש נושאים הקשורים להרשעה ─ פלילית במסגרת בקשת חנינה ..............................20 ─* ע.א. 2572/90 - פיצויים לתלויים עקב תאונת דרכים .......................21 ─* ע.א. 1483/93 - הענקת מתנה במקרקעין ובקשה לחזור ממנה ..................22 ─* בש"פ 1075/96 - מעצר ושחרור בערובה בעבירת סמים ........................23 ─* בש"פ 1122/96 - עיכוב ביצוע גז"ד בעבירות אלימות במשפחה ................23 ─* רע"א 50/96 - בקשה לרשות ערעור כאשר ביהמ"ש שינה ברוב דעות פס"ד של ─ בימ"ש שלום ............................................24 ─* ע.א. 990/96 - סירוב פסילה כאשר ביהמ"ש העליון קיבל ערעורו של המערער ─ והחזיר את התיק לערכאה הראשונה .........................24 ─* בג"צ 1529/96 - בקשה לבטל גט בטענה שהבעל אינו יהודי ...................24 ─* ע.א. 5470/91 - ביטול החלטה ש"איגרת חוב" אינה תקפה ....................25 ─* ע.א. 6755/93 - פיצויים בתאונה עקב מצב בלתי תקין של מדרכה .............25 ─* ע.א. 3407/94 - דחיית בקשה לסעד הצהרתי בדבר חיובי חשבון בבנק ..........25 ─* ע.פ. 4871+4984/95 - קולת העונש (אינוס אשה לוקה בשכלה) .................26 ─* ע.פ. 6593/95 - סכום שכה"ט שנפסק לסניגור ממונה .......................26 ─* ע.פ. 7660/95 - החלטת שופט לפסול עצמו עקב חילופי דברים עם הסניגור......26 ─* ע.פ. 7821/95 - סרוב פסילה ............................................27 ─* ע.א. 6407/94 - בקשת רשות להתגונן המסתמכת על הסדר הסיוע למושבים .......27 ─* ע.א. 7797+8033/95 - פסילת מכרז ........................................27 ─* ע.א. 3958/95 - פס"ד על דרך הפשרה .....................................28 ─* ע.א. 659/95 - השתק פלוגתא ...........................................28 ──* ע.א. 6997/95 - סירוב פסילה ...........................................28 ─* ע.א. 5695/91 - עשיית עושר ולא במשפט ..................................29 ─* בג"צ 3367/94 - תשלום הוצאות בבג"צ כאשר המשיבים נענו לעותרים לאחר ─ הגשת העתירה ...........................................29 ─* רע"א 7665/95 - ביטול מינויו של מומחה בתאונת עבודה ....................29 ─* בר"ע 8105/95 - אימתי תנתן רשות ערעור לערכאה שלישית ...................30 ─* דנ"פ 297/96 - דחיית בקשה לדיון נוסף .................................30 ─* בש"א 6556/95 - בקשה לקבל לרישום ערעור שהגיע באיחור ...................30 ──* ע.פ. 3790/95 - חומרת העונש (שוחד, מרמה והפרת אמונים) ................31 ─* ע.א. 4343/95 - סמכות ביהמ"ש המחוזי לדון בהחזקת קטינה .................31 ───