ע.א. 986/93 - יעקב קלמר נגד מאיר ושרה גיא
*הכתב הנדרש לצורך סעיף 8 לחוק המקרקעין. *ביצוע הסכם "קומבינציה" מכח חובת "תום לב" כשאין הסכם בכתב(מחוזי ת"א - ת.א. 333/86 - הערעור נדחה).
א. המשיבים בנו שני בתים משפחתיים על חלקת מקרקעין שהיתה בבעלות המערער: עלחצי אחד של המגרש - בית למגורי המערער ועל החצי השני בית למגורי המשיבים. הםטענו כי לפני שהחלו בבניה נערך הסכם בינם לבין המערער, בו נקבע כי המערער יקבלאחד הבתים שנבנה על ידם, ובתמורה יעביר להם את הבעלות על חצי המגרש, עליו נבנההבית השני. המערער טען כי לא נערך הסכם כזה ומכל מקום לא נערך בכתב כנדרש לפיסעיף 8 לחוק המקרקעין האומר כי "התחייבות לעשות עיסקה במקרקעין טעונה מסמךבכתב". לפיכך סירב להעביר את הבעלות על חצי המגרש אל המשיבים. ביהמ"ש המחוזיקבע כעובדה שלא נערך הסכם בכתב. אעפ"כ מצא ביהמ"ש כי החובה שהיתה מוטלת עלהמערער לנהוג בתום לב כלפי המשיבים, כמצוות סעיף 12 לחוק החוזים, מספיקה כדילחייב את המערער לרשום את חצי המגרש ע"ש המשיבים בהתאם להסכם וכך ציווה. הערעורנדחה.
ב. השופט זמיר: המערער מבקש שביהמ"ש העליון יתערב בעובדות אם כי אין זו דרכושל בימ"ש לערעורים. נימוקו הוא שהעדויות בבימ"ש קמא נשמעו ע"י שופטת שפרשה מכסהשיפוט ופסה"ד ניתן ע"י שופט אחר שלא שמע את העדויות אלא הכריע על יסוד החומרשנמצא בתיק. במצב זה, טוען המערער, אין יתרון לביהמ"ש קמא על ביהמ"ש לערעוריםבכל הנוגע לקביעת העובדות. אכן יש דברים בגו. ברם, עיקר העובדות שנקבעו ע"יביהמ"ש אכן מקובלות הן והן עולות מן החומר שבתיק.
ג. ההסכם בין המערער לבין המשיבים היה למעשה מעין הסכם קומבינציה. הם לא העלואת ההסכם על הכתב, כנראה בגלל שיקולים של מס שבח מקרקעין. בכל זאת קיימיםמסמכים אחדים שיש בהם כדי להעיד על היחסים שנוצרו ואלה הם: המשיבים כאדריכליםהכינו תכניות לבניית שני בתים על המגרש; נכתב זכרון דברים הנושא את שם המערערוהמשיב (ביחד או לחוד) כ"צד א'" ושם של חברה קבלנית (השייכת לאביו של המשיב)כ"צד ב'". זכרון דברים זה הסדיר את בניית השלד של שני הבתים. הוא נחתם ע"יהמשיב וע"י החברה הקבלנית אך לא ע"י המערער; המערער והמשיב פתחו חשבון בנקמשותף; תכניות הבניה הוגשו לעירית הרצליה כדי לקבל היתרי בניה לשני הבתים. עלהתכנית של בית אחד חתם המערער כבעל המקרקעין וכמבקש ההיתר ועל תכנית הבית השניחתם המערער כבעל המקרקעין והמשיבה חתמה כמבקשת ההיתר; במועד מאוחר יותר ניסחעו"ד אורנשטיין חוזה (לרבות נספח) שלפיו המערער מסכים להעביר את חצי המגרש ע"שהמשיבים. המערער והמשיבים נפגשו אצל עו"ד אורנשטיין והמערער סירב לחתום עלהחוזה בטענה שהחוזה קצר מדי וחסר בו מפרט טכני. לפיכך סוכם שיקח את ההסכם ויראהאותו לעוה"ד שלו, אך המערער לא הביע באותה פגישה התנגדות לעצם העיסקה. יש עודלהוסיף כי המשיבים החלו לבנות את שני הבתים והבניה נמשכה כשנה. במהלך השנה היהשיתוף פעולה בין המשיבים לבין המערער בכל הנוגע לבית שנועד למגורי המערער.המשיבים עברו להתגורר בבית שנועד לשמש למגוריהם.
ד. ההלכה שפירשה את סעיף 8 קובעת באופן ברור כי דרישת הכתב היא מהותית ולאראייתית. לפיכך, הכלל הוא שביהמ"ש לא יאכוף ביצוע של עיסקה במקרקעין שלא נעשתהבכתב. ביהמ"ש המחוזי נתן דעתו למסמכים בכתב שצויינו לעיל והגיע למסקנה כי "גםלפי האסכולה המצמצמת ביותר את דרישת הכתב אין לראות במסמכים אלו קיום דרישתהכתב על פי סעיף 8 לחוק המקרקעין". אך כאמור מצא ביהמ"ש דרך לעקוף את דרישתהכתב. הדרך יוצאת מסעיף 12 לחוק החוזים המטיל חובה לנהוג בתום לב במו"מ לקראתכריתתו של חוזה.
ה. האם חוסר תום לב, בניגוד לסעיף 12 לחוק החוזים, יכול לדחות את דרישת הכתבלפי סעיף 8 לחוק המקרקעין? ביהמ"ש העליון הביע דעות שונות בעבר בשאלה זאת. ניתןלהשאיר שאלה זאת בצריך עיון וללכת בדרך המלך, היא הדרך שחוק המקרקעין מתווהבסעיף 8: דרך הכתב. לעניין הצורך בכתב קובעת כיום ההלכה כי אין הכרח שיהיה חוזהכתוב וחתום על כל פרטיו ודקדוקיו. אפשר כי מסמך המעיד על העיסקה, אף שאינוחוזה, יספק את דרישת הכתב. די גם אם קיימת אסופת מסמכים שיש בהם ביחד, כשהםמשלימים זה את זה, כדי להעיד על הפרטים המהותיים הנדרשים לעריכת העיסקה. ההלכהבעניין זה עדיין אינה מגובשת. עם זאת מגמת ההלכה היא להקל עם התובעים אכיפתהתחייבות במקרקעין.
ו. ניתן להסתפק על כן במסמך בכתב העונה על שתי דרישות אלה: הוא מעיד באופןברור על קיומה של עיסקה; הוא כולל את כל הפרטים המהותיים שאינם ניתנים להשלמהלפי החוק או ההלכה. בענייננו אפשר לדלות מן המסמכים פרטים מהותיים שונים, ובהםשמות הצדדים וזיהוי הנכס. ברם, אין הם מוכיחים בצורה ברורה שני יסודות מרכזיים:כי המו"מ נתגבש כדי הסכם; כי ההסכם הוא עיסקת קומבינציה. לכן, אילו היו המשיביםפונים לביהמ"ש על יסוד מסמכים אלה בשלב מוקדם, לפני שהחלו בבניה, יתכן כי היהצורך לדחות אותם בשל היעדר כתב. אולם המצב כאן שונה באופן מהותי מן הרגיל ולכןגם הדין שונה. יש הצדקה לפרשנות מיוחדת של דרישת הכתב כאשר העיסקה בוצעה רובהככולה.
ז. ביצוע חלקי עשוי להעיד, במבט לאחור, על עצם העריכה של ההסכם ועל פרטיםמהותיים של העיסקה. הביצוע עשוי לספק את ההוכחה הנדרשת בדבר גמירת הדעת שלהצדדים, אותה מספק בדרך כלל הכתב. כמו כן, הביצוע עשוי להוכיח, לא פחות מכתב,פרטים מהותיים הנדרשים כדי לגבש עיסקה במקרקעין, כגון זיהוי המקרקעין והמפרטהטכני של הבניה. תורת הביצוע החלקי כדרך לריכוך החומרה של סעיף 8 מתיישבת עםהמגמה הכללית של ההלכה להתאים את דרישת הכתב למציאות החיים. הנסיבות בענייננומעידות באופן ברור על הסכם שנערך בין הצדדים. אכן, אין בכך כדי להעיד באופןברור ומלא על מהות ההסכם, אם היה זה הסכם קבלנות או הסכם קומבינציה. אך כאןנכנסים המסמכים לתמונה והם מתיישבים עם הסכם קומבינציה ולא עם הסכם קבלנות.לפיכך מן הדין היה לאכוף את העיסקה.
ח. הנשיא ברק: הדרישות המקובלות בדבר הכתב לא נתקיימו בעניין שלפנינו וההסכםהוא איפוא הסכם בעל פה הנתמך במספר ראיות בכתב. אין ראיות אלה ממלאות את דרישתהכתב הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין. אין במהותה של העיסקה כעיסקת קומבינציה,ובביצוע החלקי שלה, כדי להשלים את החסר לעניין דרישת הכתב, הקבועה בסעיף 8 לחוקהמקרקעין. אם הנתונים העובדתיים לא היו מספקים את דרישת "הכתב" בטרם החל בביצועהעיסקה, אין בביצוע העיסקה כדי לספק את דרישת "הכתב". אעפ"כ נכונה המסקנה שישלאכוף את החוזה. הגישה לכך אינה גישה "פנימית" - גישת השופט זמיר - לפרש אתדרישת הכתב לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין, אלא גישה "חיצונית" והיא נזקקת לעקרונותמשפטיים המצויים מחוץ לגדרו של סעיף 8 לחוק המקרקעין. עקרון משפטי חיצוני זהמעוגן בסעיף 12 לחוק החוזים. זהו העקרון לפיו "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזהחייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב". עקרון זה, יש בכוחו, במקרים מתאימים,לשלול את דרישת הכתב לשכלול התחייבות לעשיית עיסקה במקרקעין. אכן, גישה זוצריכה להתבצע בזהירות רבה. רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן יש מקום להיזקקלעקרון תום הלב כדי להתגבר על עקרון הכתב. המאפיין מצבים אלה הוא שעולה מהם"זעקת ההגינות" המצדיקה סטייה מעקרון הכתב. זו היתה הנמקתו של ביהמ"ש המחוזיוהנמקה זו נכונה היא.
ט. השופט גולדברג: הנשיא ברק והשופט זמיר מגיעים לתוצאה אחת כי דין הערעורלהידחות. נקודת המוצא של שניהם היא כי בנסיבות המקרה יש להעדיף את ערך ההגינותעל דרישת הכתב שבסעיף 8. המחלוקת ביניהם נוגעת, למעשה, רק למקור הנורמטיבי עליוניתן לבסס העדפה זו. גישת השופט זמיר כי הביצוע בשטח עשוי למלא ביעילות אתהתפקיד של כתב על נייר, אכן מעמעמת את האימות החזיתי שבין עקרון ההגינות ודרישתהכתב. מאידך מעלה גישתו של הנשיא ברק חשש כי סופה של פריצת דרך זו תביא הלכהלמעשה לביטול דרישת הכתב. אעפ"כ נראה כי בהרחבת "הכתב" מעבר לכתב, יש משוםפתרון פורמלי ולא מהותי, ואת המקור הנורמטיבי לישוב המתח שבין דרישת הכתב לביןשיקול הדעת של ביהמ"ש, יש למצוא בעקרון תום הלב, ובלבד שיישום עקרון זה יוגבללמקרים בהם היתה הסתמכות משמעותית על החוזה.
(בפני השופטים: הנשיא ברק, גולדברג, זמיר. עו"ד יהודה רסלר למערער, עו"דנאמן ושות' למשיבים. 12.6.96).
ע.א. 4602/91 - פרידן הילדה נגד מרקו דניאל ואח'
*פירוש הסכם מכר מקרקעין. *הפרת הסכם(מחוזי ת"א - המ' 89+269/90/1358 - ערעור וערעור נגדי - הערעור נתקבל בחלקווהערעור הנגדי נדחה).
א. ביולי 1989 נכרת חוזה מכר מקרקעין לפיו מכר בעלה של המערערת - שנפטר לאחרהגשת הערעור ואשתו יורשתו באה בנעליו - למשיבים את חלקו במושע במגרש בהרצליהפיתוח (להלן: המגרש). שטחו הרשום של המגרש הוא 3,196 מ"ר. חלקו של המוכר היהשליש, היינו 1065 מ"ר. על פי תכנית בנין עיר (להלן: תב"ע) מיועד חלק מהמגרשלהפקעה באופן שיוותר לאחר ההפקעה שטח של 2025 מ"ר ושטחו של השליש יהיה 675 מ"ר.הצדדים היו ערים לעניין ההפקעה וזו לא היתה אמורה לפגוע בזכות הקונים לשטח של675 מ"ר. הוסכם כי הפיצויים שישולמו בשל ההפקעה שייכים למוכר. בחוזה נאמר "ידועלקונה (המשיבים) כי מותר 1/3 השטח העולה על 675 מ"ר שייך למוכר (המערערת)...ידוע לקונה כי עו"ד... הגיש התנגדות... להפקעת השטח... בין היתר בנימוק שבעברנלקח כבר חלק רב מהחלקה המקורית... יגיעו פיצויים מעירית הרצליה... הרי הםשייכים (למוכר)... במקרה של הפרת או אי מילוי תנאי עיקרי מתנאי חוזה זה יהיההצד המקיים זכאי לדרוש אכיפת חוזה זה וכן... לפיצוי... השווה ל-50,000דולר...".
ב. בנובמבר 1989 נפגשו הצדדים בלשכת רישום המקרקעין לשם רישום זכויות הקוניםבחלק המגרש שרכשו. שטר מכר שהוכן ע"י ב"כ המוכר ציין כי השטח המועבר הינו 675מ"ר, כאשר השטח של 390 מ"ר המיועד להפקעה נשאר בבעלות המערערת. המשיבים סירבולחתום על שטר המכר כשטענתם היא שיש להעביר לשמם את מלוא השטח ולאחר שתבוצעההפקעה ישארו ברשותם 675 מ"ר. לטענתם מה ששייך למוכר זה רק הפיצוי עבור החלקהמופקע. מאידך, טענת המערערת היתה כי עליה להעביר 675 מ"ר בלבד והיתרה המיועדתלהפקעה תשאר ברשותה בכפוף להערת אזהרה המבטיחה שההפקעה לא תכרסם בשטח המועברלמשיבים. באותו יום התקיימה פגישה נוספת בין הצדדים וב"כ המוכר הציע שהצדדיםיערכו נספח לחוזה שבו ייקבע כי המערערת תעביר למשיבים לאלתר 675 מ"ר ועל מנתלהבטיח שההפקעה לא תכרסם בשטח האמור, יפקיד המוכר ברשות הקונים יפוי כח בלתיחוזר ותרשם לזכותם הערת אזהרה המעידה על קיומם של ההסכם, הנספח והיפוי הכח.המשיבים ראו בסירובו של המוכר להעביר את מלוא השטח הפרה יסודית של החוזהוהפסיקו לשלם את יתרת התשלומים. המערערת הגיבה בהודעה לקונים על ביטול החוזהבשל הפסקת התשלומים.
ג. ב"כ המערערת כבר החל לטפל בביטול ההפקעה. אם טיפולו יצליח וההפקעה תבוטל,תקבע צורת הרישום את זהותו את מי שיהנה מכך: המוכר או הקונים. הקונים מבקשיםשהרישום יהיה כזה שהם יהיו הנהנים אם הקרקע לא תופקע בעוד שהמוכר מבקש שהרישוםיותיר לו את ההנאה. בביהמ"ש המחוזי ביקשה המערערת להכריז כי החוזה הופר ע"יהמשיבים ועל כן החוזה בוטל כדין. היא ביקשה לקזז מתוך הכספים שקיבלה את סכוםהפיצוי המוסכם של 50,000 דולר. מאידך ביקשו המשיבים צו לאכיפת ביצוע החוזה כךשיירשם על שמם שליש מכל המגרש וכן ביקשו שיחייבו את המערערת לשלם להם את סכוםהפיצוי המוסכם של 50,000 דולר. ביהמ"ש המחוזי סבר שיש לרשום על שם המשיבים אתמלוא שטח המגרש ולהבטיח כי אם תהיה הפקעה תקבל המוכרת את הפיצויים. לפיכך קבעשהמשיבים לא הפרו את ההסכם. ביהמ"ש קיבל כהנחה שהמחלוקת באשר לצורת הרישום אינהנעוצה בחוסר תום לב ודחה כל תביעת פיצויים. המערערת ממקדת את ערעורה נגד צורתהרישום שעליה הורה ביהמ"ש וכנגד אי פסיקת פיצויים לזכותה ואילו המשיבים ממקדיםאת הערעור שכנגד בדחיית בקשתם לחייב את המערערת בתשלום פיצויים. ערעורה שלהמערערת בעניין צורת הרישום נתקבל ובעניין אי פסיקת הפיצויים נדחה וממילא נדחהערעור המשיבים באשר לאי פסיקת פיצויים.
ד. בסופו של תהליך המכירה, ובהנחה שתתבצע ההפקעה, צריך להישאר ברשותם שלהקונים שטח של 675 מ"ר בלבד. בבסיס החלטת ביהמ"ש המחוזי שיש לרשום את כל השטחע"ש הקונים עומדת ההנחה כי ההפקעה היא עניין "וודאי" ועל כן כל שצריך היהלהבטיח מתמקד בכך שהמוכר יזכה בפיצויי ההפקעה, ואת זה ניתן להבטיח גם אם רושמיםאת מלוא השטח ע"ש הקונים. ברם, להנחה שההפקעה הינה "וודאית" אין אחיזה בחומרהראיות ואף לא בתוכנו של החוזה. לשני הצדדים היה ברור שהקונים רוכשים 675 מ"רבלבד. מתן פרשנות אחרת לחוזה מוליכה למסקנה כי הקונים רוכשים 1065 מ"ר, כאשר הםהנהנים מן הסיכוי שלא תהיה הפקעה, ולא היא. הסיכוי שלא תהיה הפקעה היה ונותרסיכויה של המערערת.
ה. על מנת לשמור על זכויות הקונים שיקבלו את מלוא השטח של 675 מ"ר אין צורךואין הצדקה לרשום גם את השטח המיועד להפקעה על שמם. רישום הערת אזהרה על שםהקונים לפיה מלוא ההפקעה תבוצע מתוך 390 המ"ר הנ"ל בצירוף יפו"כ שהוצע ע"יהמוכר ורישום הערת אזהרה, מספקים בסיס נאות להבטחת הזכויות שרכשו הקוניםמהמוכר. במצב דברים זה יש לקבל את עמדת המערערת בדבר צורת ביצוע החוזה לאמור:על המוכר לרשום ע"ש הקונים 675 מ"ר בלבד, ובמקביל לרשום לזכות הקונים הערתאזהרה מתאימה ולהפקיד ברשותם מסמך שיאפשר להם לממש את הערת האזהרה אם וכאשרתתבצע ההפקעה.
ו. לעניין הפרת החוזה ע"י המשיבים - עמדת המערערת הינה כי חובתם של המשיביםלשלם את התשלומים שנקבעו בחוזה מהווה "חיוב עצמאי", ואינו מותנה ברישום השטח עלשם הקונים במועד שנקבע לכך בחוזה. עמדה זו אין לקבלה. בהיעדר התייחסות - מפורשתאו מכללא - בעניין זה בחוזה, יקבע טיבו של החיוב לבצע את תשלום התמורה על פיאופייה של העיסקה ואומד דעתם של הצדדים. מקום שנקבע בחוזה מכר, כי התמורה תשולםבתשלומים לשיעורים, שחלקם עד למסירת הממכר וחלקם לאחר מסירתו, יהיה אופייה שלחובת התשלום כך שהתשלומים שיש לשלם עד למסירה הם "חיובים עצמאיים" ואלה שישלשלמם לאחר המסירה הם "חיובים מותנים" במסירת הממכר. במקרה דנן התגלעה מחלוקתבין הצדדים בדבר "מהותו" של הממכר. כתוצאה מכך לא נמסר הממכר במועדו והמחלוקתהובאה בפני ביהמ"ש. במצב דברים כזה, אין לראות בהפסקת התשלומים "המותנים"במסירת הממכר, משום הפרה יסודית של החוזה ולמוכר לא קמה ברירת ביטול ואף לאזכות לפיצויים.
ז. אשר לעניין הפרת החוזה ע"י המערערת - אין לקבל את עמדת המשיבים כי המערערתהפרה את החוזה בכך שלא רשמה את זכויות המשיבים במגרש במועד שנקבע לכך. המערערתהיתה מוכנה להעביר את הממכר ע"ש הקונים במועד, אך המשיבים סרבו לחתום על שטרהמכר. אין לתלות את הקולר בדבר אי ביצוע הרישום במועדו על צווארה של המערערתבלבד. בנסיבות העניין, שני הצדדים נושאים באחריות לאי הרישום במידה שווה ואיןלראות מי מהם כמפר חוזה וחייב בפיצויים לצד שכנגד.
ח. המשיבים ביקשו למחוק את ערעורה של המערערת, בשל כך שלאחר הגשת הערעור,המחתה את כל זכויותיה במגרש לאחר. טענה זו יש לדחות. בנסיבות העניין יש לראותאת ההמחאה ככפופה לתוצאות הדיון בערעור ואין בה משום "ויתור" על הערעור, לאלעניין אופן הרישום ולא לעניין הפיצויים. זאת ועוד, על פי החומר שהוגש, המשיביםהגיעו לכלל הסכמה עם מקבל ההמחאה בדבר זכויותיהם המשותפות במגרש, ובכך הכירוהמשיבים למעשה בהמחאה ו"הצטרפו" אליה.
ט. לאור כל האמור יש לקבל את ערעור המערערת ולקבוע שהיא צריכה לרשום ע"שהמשיבים רק 675 מ"ר ולרשום הערת אזהרה לזכות המשיבים לגבי יתרת החלק שישאר רשוםע"ש המערער, כמיועד להפקעה, אם תהיה כזו. יש לדחות את ערעור הצדדים בענייןתביעות הפיצויים. המשיבים ישלמו למערערת את יתרת התמורה על פי החוזה במעמדרישום הממכר על שמם וזאת ללא תוספת ריבית בשל השיהוי שחל עקב ההליכים המשפטייםשהתנהלו בתיק זה. כל צד ישא בהוצאותיו בכל אחת מן הערכאות.
(בפני השופטים: בך, חשין, קדמי. החלטה - השופט קדמי. עו"ד פישלר למערערת,עוה"ד מאיר כהן וגב' עמליה ברדוש למשיבים. 18.6.96).
ע.פ. 3352/94 - מוניר קטיש נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (פציעת אם ובעלה ע"י בנה על רקע כבוד המשפחה)(ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).
א. בהיות המערער צעיר לימים ולו 6 אחים ואחיות, עזבה אמו את בית המשפחה והלכהאחרי גבר שאהבה. אביו גירש את אמו ולאחר מכן נישאה האם לאותו גבר. המערער החליט"לנקום" את כבוד אביו ולהשיב את כבודם האבוד של האב ושל המשפחה. באחד הימים,בספטמבר 1993, נטל המערער כלי נשק והלך אל סמוך לבית בו שהו אמו ובעלה. משיצאוהשניים מן הבית פתח המערער בריצה אל עברם, תוך שהוא מקללם ויורה לעברם. תחילהירה באמו ולאחר מכן בבעלה. 11 כדורים פגעו בבעל ו-2 כדורים פגעו באשה. השנייםאושפזו בבית החולים ונותחו ולבעל נגרם נזק תמידי. בגין הנסיון לרצוח שני אנשים,נדון המערער ל-8 שנים מאסר בפועל ו-3 שנים מאסר על תנאי. הערעור על חומרת העונשנדחה.
ב. העונש המירבי לעבירה האמורה הינו 20 שנות מאסר והעונש שהושת רחוק הוא מןהעונש המירבי. הסניגור טוען שיש להבין, אם כי לא להצדיק, את מעשהו של המערער עלרקע חוויות קשות שחווה בעת היותו צעיר לימים ובשנים שלאחריהם. על פי השקפתו שלהמערער חיללה אמו את כבודו של האב ואת כבודה של המשפחה ועל מעשה זה ראוייה היאלבוא על ענשה. כך היא וכך הגבר שהלכה אחריו. השקפה זו של המערער אינה ייחודיתלו ומזינה עצמה מן החברה שבה הוא חי והמסורת של העדה אשר עם חבריה הוא נמנה.טוען הסניגור כי המערער בתוך עמו הוא יושב, ובמעשהו לא מילא אלא ציפיות שתלובו. הסניגור סבור כי יש להביא בגזירת העונש במניין את האווירה שאפפה את המערערכל השנים.
ג. את הדברים האמורים יש לדחות מכל וכל. בקירבן של עדות מסויימות בארץ רווחתסברה כי אשת איש הנוטשת את בעלה והולכת אחרי אהבתה דינה הוא מיתה, ועד אשר תישאבענשה יש לנתקה מכל אשר היה לה עד אותה עת - ילדיה, ביתה, משפחתה. האשה כמו אין
היא גבירה לעצמה אלא צמיתה היא בביתה, ואין היא אדם חופשי לעשות כרצונו ואםתעבור על לאו שקבעה העדה - דמה מותר. השקפת עולם זו פסולה היא מעיקרה. יצא הקולמביהמ"ש וילך מקצה הארץ ועד קצה, ויידעו הכל כי המנסה לקפח את נפש זולתו דינומאסר ולשנים ארוכות. טענה כי תעלה שקיפוח נפשו של הזולת - או נסיון לקיפוח -נעשו מפאת "כבוד המשפחה", כביכול, תידחה על הסף ולא תישמע בקהלנו. חסד עשהביהמ"ש עם המערער שהטיל עליו רק 8 שנות מאסר בפועל.
(בפני השופטים: בך, חשין, זמיר. החלטה - השופט חשין. עו"ד זיאד פלאח למערער,עו"ד א. פטר למשיבה. 25.6.96).
בש"א 3271/96 - דוד פלחי נגד נטע אגודה שיתופית בע"מ
*עיכוב ביצוע פס"ד(בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד ומתן צו מניעה זמני - הבקשה נתקבלה בחלקה).
א. בדונו בבקשה לעיכוב ביצועו של פס"ד, יתן ביהמ"ש את דעתו לסיכויי המערערלזכות בערעור ולמאזן הנוחות. בפי המבקש טענות הראויות כי תישמענה בערעור ודיבכך כדי לאפשר למבקש לעבור את משוכת "סיכויי הערעור". אשר למאזן הנוחות - המבקשביקש אכיפת הסכם ולצידו של סעד זה לא ביקש סעד של פיצויים. כך שאם לא ינתן צומניעה עד לשמיעת הערעור, תוכל המשיבה למכור את הנכס והמבקש יכול וימצא עצמו אלמול שוקת שבורה. סעד האכיפה ייבטל ופיצוי הרי לא תבע מראש. בנסיבות אלה יכולוהמבקש ישא בנזק שאפשר לא יהיה ניתן לתיקון. כל כך על צידו של המבקש.
ב. על צידה של המשיבה ייאמר, כי מדברים אנו בכ-80 חברי אגודה - מהם קשישיםומהם קשישים ביותר - ואם תתעכב מכירת הנכסים יתר על המידה אפשר לא יוכלו מקצתםליהנות מפירותיהם בעולם הזה. יתר על כן, צו מניעה זמני של ביהמ"ש המחוזי, חיוקיים כבר כ-3 שנים. אם מוסיפים לכך את תקופת הערעור ונמצא כי מונעים מחבריהמשיבה הנאה מרכושם שלהם שנים רבות. נזק זה ניתן אמנם לתיקון, אך משקלו רב הואבמאזן הנוחות.
ג. במצב דברים זה ניתן לעשות "מעין יחלוקו". כך שיעוכב ביצוע פסה"ד וינתן צומניעה האוסר על המשיבה לעשות כל פעולה משפטית בנכסים נושא הדיון - לרבות מכירתםוהעברתם לצד שלישי - אם יהיה באותה פעולה כדי למנוע את המבקש לממש את זכותו אםיזכה בערעור לרכוש את נכסי המשיבה. צו זה יעמוד בתקפו חצי שנה ועם תום תקפויוכל המבקש להגיש בקשה להארכתו וההכרעה תיפול על פי מצב הדברים באותה עת. צוהמניעה הוא לאלתר, אך המבקש חייב לתת ערבות בנקאית לכיסוי הנזקים שהמשיבה עלולהלשאת בהם. הערבות תהיה על סך מליון ש"ח ותוגש תוך שבועיים.
(בפני: השופט חשין. עו"ד דורון נויימן למבקש, עו"ד אייל עשהאל למשיבה.12.6.96).
בש"פ 4479/96 - מדינת ישראל נגד עאמר בן עבד נאסר
*הארכת מעצר מעבר לשנה (הריגה וחבלה חמורה)(בקשה להארכת מעצר מעבר לשנה - הבקשה נדחתה).
א. המשיב הואשם ביחד עם אחיו מולהם בעבירות הריגה וחבלה חמורה בנסיבותמחמירות. לפי כתב האישום פגעו הנאשמים, המתגוררים בעכו, בכבודן של בנות משפחתמוחמדין. על רקע זה פרצה קטטה. המשיב ואחיו שהיו מצויידים בסכינים דקרו אתמרזוק מוחמדין ואילו המשיב דקר את אנוור מוחמדין וגרם למותו. המדינה ביקשהלעצור את השניים עד תום ההליכים ובהסכמה שוחרר מולהם בתנאים מגבילים ואילוהמשיב נעצר עד תום ההליכים. המשפט התנהל בעצלתיים. ב-6 ישיבות, שהאחרונה שבהןנמשכה שעה וחצי בלבד, הסתיימה פרשת התביעה והמשיב החל בעדותו. נקבעו עוד שתיישיבות, כל אחת לאחר השעה 11, כשמועד הישיבה האחרונה ביום 10.10.96, כארבעה
חודשים לאחר תום שנה למעצר. כעת מבקשת המדינה הארכת המעצר לתקופה של 3 חודשיםנוספים לפי סעיף 54 לחסד"פ. הבקשה נדחתה.
ב. הכלל הבא לביטוי בסעיף 53 לחסד"פ הוא כי במקרים רגילים תקופה של שנה מספקתלבירור אשמתו של נאשם ואין להחזיקו במעצר מעבר לתקופה זו. סמכות הארכת המעצרניתנה למקרים חריגים. השימוש בסמכות כדבר שבשיגרה של אילוצי שעה של המערכתהמשפטית, פוגע באיזון הראוי בין זכותו החוקתית של הנאשם לחירותו לבין האינטרסהציבורי ואף אינה מתיישבת עם תכלית החוק. לגוף העניין, בשנה שחלפה, הגם שמולהםשוחרר ממעצר, לא התפתחה תקרית נוספת בין המשפחות. נהפוך הוא, נערכה ביניהםסולחה. בנסיבות אלה עוצמת החשש לפגיעה בשלום הציבור ע"י המשיב פחתה ועל כל פניםניתן להסיר חשש זה ע"י קביעת תנאים מגבילים. לפיכך הוחלט שלא להאריך את מעצרושל המשיב וכי הוא ישוחרר בערבות מתאימה וישאר ב"מעצר בית" מחוץ לעכו.
(בפני: השופטת דורנר. עו"ד ע. לינדר למבקשת, עו"ד מ. גלעד למשיב. 27.6.96).
בש"א 2516/96 - מנשה כהן נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ
*עיכוב ביצוע פס"ד(בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד - הבקשה נדחתה).
א. המבקש חוייב בפס"ד בסדר דין מקוצר לשלם למשיב סכום של כ-737,000 ש"ח.ראשית דבר ניתנה ע"י ביהמ"ש החלטה למתן פס"ד בהיעדר בקשת רשות להתגונן, אךלבקשת המבקש החליט ביהמ"ש המחוזי, לפנים משורת הדין, לבטל את ההחלטה ולהרשות לולהתגונן אם יפקיד המבקש ערבויות בהתאם לקביעת ביהמ"ש. המבקש לא הפקיד אתהערבויות, לטענתו בשל חוסר אמצעים כספיים. לפיכך ניתן פסה"ד. ביהמ"ש המחוזיעיכב את ביצוע פסה"ד, שוב לפנים משורת הדין, למשך 30 ימים. הבקשה לעיכוב ביצועפסה"ד ע"י ביהמ"ש העליון נדחתה.
ב. המבקש אומר כי "על פי עצה משפטית שקיבלתי לערעור סיכויים טובים להתקבל".מתוך הבקשה לא עולה מדוע, לדעת המבקש, סיכוייו טובים. היה עליו להציג את הטעמיםהתומכים בדעתו. ביהמ"ש עשוי לעכב ביצוע פס"ד אם התקיימו תנאים מסויימים. אחדמהם הוא סיכוי טוב לזכות בערעור. בענייננו אמנם אין לשלול את הסיכוי לזכותבערעור, אך אין לומר כי קיים סיכוי טוב שהמבקש יזכה בערעורו. תנאי שני וחשוביותר הוא חשש מפני נזק בלתי הפיך שייגרם למבקש אם פסה"ד יבוצע ואחר כך יזכהבערעור. כאן טוען המבקש כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך בכך שהמשיב פתח בהליכיהוצל"פ למכירת דירת המגורים שלו ודירה נוספת שממנו פרנסתו. המבקש לא הציג אתמצבו הכספי ולא הסביר מהו הנזק שייגרם ומדוע הוא נזק בלתי הפיך. על פני הדבריםנראה כי הנזק הצפוי למבקש הינו כולו, או בעיקרו, נזק כספי. אין כל חשש כי אםיזכה המבקש בערעורו לא יוכל לגבות את כל הסכום שיגיע לו מן המשיב שהוא בנק.
(בפני: השופט זמיר. עוה"ד יעקב רובין וגב' מאיה ז'ולסון למבקש, עו"ד א.סעדון למשיב. 23.6.96).
בש"א 2269/96 - אבנרי בן עמי ואח' נגד אודים כפר שיתופי בע"מ ואח'
*עיכוב ביצוע פס"ד (בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד - הבקשה נתקבלה).
המבקשים מלינים על הדרך שבה מממשהמשיב 1 (אודים) את תכנית ההרחבה באודים. לטענתם, הם מופלים לרעה ונמנע מהםלזכות בתוספת קרקע באדמות אודים. משהוגשה התובענה לביהמ"ש המחוזי ניתן סעדביניים, אך בינתיים ניתן פס"ד הדוחה את טענות המערערים. המבקשים הגישו ערעורלביהמ"ש העליון. הבקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד עד לערעור נתקבלה.
הכלל הוא שעצם הגשת הערעור אינה מזכה את המערער בעיכוב ביצוע פסה"ד שניתןנגדו. אך ביהמ"ש רשאי לעכב ביצוע פס"ד כאשר הוכח שאם יזכה המערער בערעור, לא
תהיה לו אפשרות או יהיה לו קושי רב ליהנות מפרי זכייתו וכן תלוי הדבר בסיכוייהערעור. בענייננו אין הערעור נטול יסוד על פניו. אשר לשקילת מאזן הנוחיות -משקל מיוחד יש ליתן לכך שאם יזכה המערער בערעור ופסה"ד יבוצע בינתיים יקשהמאוד, אם בכלל ניתן יהיה, להשיב את המצב לקדמותו. ביצוע פסה"ד יהפוך למעשה אתההכרעה בערעור לתיאורטית. מאידך, לא העלה המשיב טעמים כבדי משקל המטים את מאזןהנוחיות לכיוון שלילת עיכוב הביצוע.
(בפני: השופטת בייניש. עוה"ד א. איבצן ומ. פרידמן למבקשים, עוה"ד י. חורשוא. קסטיאל למשיב. 26.6.96).
רע"א 2906/96 - סולי ש. וואנו, עו"ד מנהל מיוחד... בע"מ (בפירוק) נגד מכוןהתקנים הישראלי
*בקשת מפרק למתן הוראות שיחייבו את פלוני למסור מסמכים בלי שהוגשה תביעה (הבקשה נדחתה).
המבקש מונה כמפרק זמני של החברה תשלובת הבניה של הקיבוץהארצי בע"מ. בתוקף תפקידו פנה, במסגרת בקשה למתן הוראות, וביקש כי ביהמ"ש יורהלמשיב למסור לידיו את כל המסמכים של החברה המוחזקים בידיו והנוגעים לפרוייקטשבנתה החברה עבור המשיב. טענת המבקש הינה כי המשיב חייב כספים לחברה בפירוק.ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה והבקשה לרשות ערעור נדחתה.
המפרק ביקש לעשות "קיצור דרך" ולקבל, במסגרת בקשת הוראות, סעדים זמנייםהראויים להידון בתביעה שהחברה בפירוק תוכל להגיש נגד המשיב, אם סבור הוא שיש לועילת תביעה נגדו ובאישור בימ"ש. במסגרת הליך למתן הוראות יכול ביהמ"ש, בנסיבותמתאימות, לנקוט בדרך הקצרה ולהכריע בסכסוכים כשהעובדות אינן שנויות במחלוקת אושהן פשוטות ומועטות והצדדים מסכימים לבירור בדרך מקוצרת. מה שאין כן כשהעובדותטעונות בירור יסודי. כך בחברה בפירוק, כך בניהול עזבון. העתירה דנא נופלת בגדרהמקרים שאינם מצדיקים בירור והכרעה במסגרת בקשה למתן הוראות.
(בפני: השופטת שטרסברג-כהן. עו"ד סולי ש. וואנו למבקש, עו"ד יורם סמואללמשיב. 30.6.96).
בג"צ 2747/96 - מחמוד חסן סעיד הסיס נגד מדינת ישראל
*מעצרו של מי ששוחרר עפ"י ההסכם עם אש"פ ממעצר ולא עמד בתנאי שלא יעזוב את יריחו (עתירת אסיר - העתירה נדחתה).
העותר הורשע בשעתו ברצח ונדון למאסר עולם.ביום 9.6.94 שוחרר מן המאסר במסגרת ההסכמים המדיניים בין ישראל לבין אש"ף. בצושלפיו שוחרר העותר נאמר כי השחרור מותנה בכך שהעותר, כמו אחרים ששוחררו באותןנסיבות, ישאר בתחום יריחו למשך תקופת המאסר שהוטלה עליו. ביום 22.8.94 נתפסהעותר במחסום ליד יריחו כשהוא מנסה לצאת לאיזור יו"ש וברשותו 8 כדורי רובה.כיוון שכך נעצר העותר והוגש נגדו כתב אישום, בקשה למעצר עד תום ההליכים ובקשהלביטול השחרור מן המאסר עקב הפרת התנאי לשחרור. בימ"ש צבאי ברמאללה החליט לעצוראת העותר עד תום ההליכים. בעתירתו טוען העותר כי הוא שוחרר לאיזור יריחו, אךנאלץ ללכת לג'נין כי ידע שאביו עומד לעבור ניתוח ובדרך נעצר. העתירה נדחתה.
העותר נתון במעצר כדין, לפי צו בימ"ש צבאי, ואין עילה לבטל את הצו או להתערבבהליכים התלויים ועומדים בפני ביהמ"ש הצבאי. די בכך כדי לדחות את העתירה עלהסף. עם זאת יש מקום להעיר על התמשכות ההליכים בפני ביהמ"ש הצבאי הדן בעניינושל העותר.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ש. לוין, זמיר, גב' בייניש. 12.5.96).
ע.פ. 7720+7913/95 - עמאד מסרי ועודה אל נאצר נגד מדינת ישראל
*מידת העונש (החזקת אקדחים) (ערעורו של עמאד נתקבל על חומרת העונש וערעורו של עודה נדחה).
אין לפקפקבקביעת ביהמ"ש שגם עמאד ידע שמדובר במכירת חמישה אקדחים ע"י אחד קאסם לעודה. עםזאת יש טעם מבורר להבחנה בין העונש הראוי לכל אחד משני המערערים. עמאד טוען כיקאסם שידל אותו לתווך בינו ובין קונים לנשק שקאסם ביקש למכור. הואיל והוטלחסיון על זהותו של קאסם ולא נתאפשר לחקור אותו, לא היה רשאי ביהמ"ש לדחות אתגירסת עמאד בעניין השידול ע"י קאסם. מכל מקום אין להשוות את מעורבותו של עמאדלזו של עודה שהיה מעוניין בקניית אקדחים וקיבל ברצון את עזרתו של עמאד ליצירתהקשר עם המוכר קאסם. לעמאד גם אין הרשעות קודמות וספק אם היה מגיע לביצועהעבירות אלמלא פנייתו של קאסם. לפיכך יועמד ענשו על 3 שנים מאסר בפועל במקום 5שנים. ערעורו של עודה נדחה.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. עו"ד גב' ניצה דוקובסקי לעמאד, עו"דחסאן בסטוני לעודה, עו"ד גב' אורלי מור-אל למשיבה. 30.6.96).
ע.א. 4525/93 - אלישע רוזן ואח' נגד רגינה ספוז'ניק ואח'
*אי קיום צוואת שכיב מרע (הערעור נדחה).
ביהמ"ש קבע מצד אחד כי המנוחה אמרה את מה שנטען בצוואת שכיבמרע מתוך גמירות דעת, ומאידך קבע שקיימת אפשרות שהדברים נאמרו במצב של טשטוש.לפיכך לא אישר את "הצוואה". הערעור נדחה. אין זאת אלא שהממצא האחרון של ביהמ"שבא להעמיד בספק את אמונתו של השופט באמיתות הצוואה, במובן שהראיות לא היומספיקות כדי לקיים את הצוואה. למקרא חומר הראיות עולים יותר מדי סימני שאלההמעמידים בספק את גירסת המערערים לגבי נסיבות אמירת צוואת השכיב מרע. כל מישנכח במעמד אמירת הדברים היו הנהנים או מי שקשור עמם, בעוד שהיתה אפשרות להזמיןאחד מאנשי הצוות הרפואי להיות נוכח באותו מעמד. זכרון הדברים הקשור באמירתהדברים נעשה רק יומיים לאחר מכן. כך שבהיבט כולל דין הערעור להידחות.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ש. לוין, גב' דורנר, גב' בייניש. עו"ד חכמוןלמערערים, עו"ד יובל למשיבים. 5.6.96).
בש"פ 4258/96 - אורי חטואל נגד מדינת ישראל
*עיכוב ביצוע גז"ד עד לערעור (בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין - הבקשה נתקבלה).
המבקש הורשע בעבירות סמיםרציניות ונדון ל-3 שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. הוא הגיש ערעור עלפסה"ד והוא מבקש להשתחרר בערובה עד למתן פסה"ד בערעור. הבקשה נתקבלה. ההרשעהמבוססת על גירסתו המפלילה של עד מדינה בצירוף ראיות סיוע. אך מסתבר, כי התשתיתהראייתית המבוססת על עד המדינה היא פרובלמטית. העד מסר במשטרה מספר הודעות אשרבחלקן מפלילות את המבקש, אך בביהמ"ש טען שאינו זוכר דבר וסירב למעשה להעיד עדותשל ממש, בטענה שלא קויימו ההסכמים עמו. עד זה, שהינו עבריין מועד, לא נחקראיפוא חקירה נגדית. כך שבערעור עשויות להתעורר שאלות משמעותיות הן במישורהעובדתי והן מההיבט המשפטי. כמו כן, המבקש היה משוחרר בערובה לפני מתן פסה"דוהוא משוחרר גם כעת בתנאים הכוללים חובה לשהות בבית מגוריו בכל שעות היממה,תנאי הקרוי "מעצר בית". לפיכך יעוכב ביצוע גזר הדין ותנאי השחרור בערובה בהםמשוחרר המבקש כעת יעמדו בתוקפם.
(בפני: השופט בך. עוה"ד גב' תמי אולמן ומשה גלעד למבקש, עו"ד יהושע למברגרלמשיבה. 27.6.96).
ע.א. 6369/95 - מנהל מס שבח מקרקעין נגד אברהם פרוט ואח'
*אי תחולת התקנה בדבר פגרת בימ"ש על מועד הגשת ערעור לפי חוק מס שבח (בקשה לקיבול ערעור - הבקשה נדחתה).
החלטת וועדת הערר לפי חוק מס שבחמקרקעין ניתנה ביום 7.8.91. המבקש הגיש הודעת ערעור ביום 15.10.95, על יסודההנחה שמניין המועדים להגשת הערעור מתחיל ביום 1.9.95 מכוחה של תקנה 529 לתקנותסדר הדין האזרחי, שלפיה אין להביא במניין את תקופת הפגרה. הערעור נמחק.
סעיף 90 לחוק מס שבח מקרקעין קובע "על החלטתה של וועדת ערר ניתן לערער...תוך 45 יום מיום מתן ההחלטה...". תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי מורה כי"תקופת פגרה של ביהמ"ש לא תובא במניין הימים שנקבעו בתקנות אלה... אלא אם כןהורה ביהמ"ש או הרשם... הוראה אחרת". השאלה היא אם יש בכוחה של תקנה 529"להתערב" במניין המועדים הקבוע בסעיף 90 לחוק מס שבח מקרקעין. התשובה היאשלילית. תקנה 529 חלה כמצויין בה על מניין הימים "שנקבעו בתקנות אלה" היינותקנות סדר הדין האזרחי. כך שהמערער איחר את המועד בהגשת ערעורו. בקשה חילופיתשל ב"כ המבקש להאריך את המועד להגשת הערעור נדחתה אף היא. מדובר בתקופת איחורשל למעלה משבועיים ואין הצדקה בנסיבות המקרה לסטות מן הכלל, שלפיו טעות של בעלדין במניין הימים אינה עולה כדי "טעם מיוחד" הנדרש להארכת מועד שנקבע בחיקוק.לפיכך דינו של הערעור להימחק.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. עו"ד גב' לאה מרגלית למבקש, עו"ד מ. אורנשטייןלמשיבים. 19.6.96).
ע.א. 3397/92 - אברהים חליל זידאן נגד מנהל מס שבח מקרקעין
*טענה כי עיסקת מקרקעין בוטלה כדי להשתחרר מחובת תשלום מס שבח (הערעור נדחה).
המערער חוייב בתשלום מס שבח על עיסקה מסויימת וטען לאחר מכןכי העיסקה בוטלה. טענתו לא נתקבלה על דעת רשויות המס וועדת הערר לפי חוק מס שבחמקרקעין קבעה כי עליו לשלם את המס. הערעור נדחה. נטל הוכחת ביטול העיסקה הוא עלהטוען זאת. הקונה לא העיד והמערער לא היה מהימן על ביהמ"ש. חלף זמן רב מאזהשומה ועד הביטול. מפאת כל אלה לא ראתה הוועדה לקבל את טענת המערער כי הביטולהיה ביטול אמיתי וקבע שלא הרים את הנטל שהוטל עליו. אין כאן בעייה משפטיתהראוייה להידון בביהמ"ש העליון לפי סעיף 90 לחוק מס שבח מקרקעין.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, טל, טירקל. עו"ד גולדסובל אבי למערער, עו"דכהן יעקב למשיב. 10.6.96).
בש"פ 4072/96 - ראובן איטה נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (הבאת שתי קטינות למסיבת סמים) (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נתקבל).
העורר ונאשם נוסף עיסאם בן כמאלהואשמו בכך כי לקחו שתי בנות קטינות, גילאי 16-14, למסיבה, ביודעם, שבאותהמסיבה מציעים למשתתפים בה סמים מסוכנים. המדינה רואה בכך הדחת קטין לסמיםמסוכנים והשניים הועמדו על כן לדין באשמה זו. ביהמ"ש המחוזי הורה לעצור אתהעורר עד תום ההליכים בעוד שהנאשם השני שוחרר בערבות. הערר נתקבל.
גם אם יוצאים מהנחה שהעורר ועיסאם לא הציעו לקטינות בפועל סמים, ואף אם לאהמליצו בפניהן על שימוש בסמים שהופצו במסיבה, הרי די בעצם הבאת הבנות למקום בוקיימת גישה לסמים כדי להוות עבירה של הדחת קטין לסמים כפי שיוחסה להם. בכל זאת,בהתחשב בכל הנסיבות העובדתיות, ובמיוחד בעובדה שעיסאם שוחרר בערובה בתנאיםמגבילים, מן הדין שלא להפלות את העורר לרעה ולאפשר גם לו להשתחרר בערובה. לפיכךישוחרר גם העורר בערבות ובתנאים מגבילים.
(בפני: השופט בך. עו"ד אפרים קאהן לעורר, עו"ד רועי קריטנר למשיבה.14.6.96).
בש"פ 4226/96 - שאול נחמיאס נגד מדינת ישראל
*ערעור שלישי על מעצר עד תום ההליכים בעבירות סמים (הבקשה נדחתה).
העורר הואשם בביהמ"ש המחוזי בעבירה של סחר במנת הירואין שמסרלאדם אחר בפרדס ביפו. שופט השלום החליט לשחרר את המבקש בערובה, ביהמ"ש המחוזיקיבל את עררה של המדינה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. הערר נדחה.אין פסול בהחלטת ביהמ"ש המחוזי שיש בו כדי להצדיק פניה לערכאה שלישית בענייןזה. החלטת בימ"ש השלום נוגדת את הנורמה שנקבעה בשורה ארוכה של החלטות ביחסלמעצרם של סוחרי סמים, אפילו נתפסים הם במקרה קונקרטי בכמות לא גדולה של סם.המעצר נחוץ במטרה לשבש את המערכת של הפצת הסם. העובדה שהמשטרה השהתה את מעצרושל העורר במטרה שלא "לשרוף" בשלב מוקדם מדי את התצפית המשטרתית שהוצבה באותואיזור, אין בה כדי להשפיע על הצורך ביישום הכלל האמור. לכך יש להוסיף שהעוררהוא בעל עבר פלילי מכביד הכולל הרשעות בעבירות סמים.
(בפני: השופט בך. עו"ד שמואל פלישמן לעורר, עו"ד יהושע למברגר למשיבה.27.6.96).
ע.פ. 3349/94 - אורן צבי נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (סמים-קוקאין) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נתקבל).
המערער נדון ל-7 שנים מאסר בפועלו-5 שנים מאסר על תנאי בשל עבירות סמים הכוללות ייבוא סמים ארצה כבלדר. מדוברב-1216 גרם נטו קוקאין וטבליות המכילות סם מסוג אקסטזי בכמויות ניכרות. הערעורעל חומרת העונש נתקבל. העונש שנגזר על המערער אינו חמור כל עיקר. אולם, מתבררכי מיד עם תפישתו שיתף המערער פעולה עם המשטרה לתפישת המעורבים האחרים בעסקיייבוא הסמים ושיתוף פעולה זה, היה, כפי שהעיד קצין משטרה, חריג בהיקפו. מדוברבשיתוף פעולה יוצא דופן שבמסגרתו גילה המערער עובדות על דבר מעשי עבירה נוספיםשלא היו ידועים למשטרה. כמו כן העיד נגד האחרים. שיתוף פעולה זה, שאינו מאפייןעבריינים אחרים, מצדיק התחשבות נוספת לזו שייחס לה ביהמ"ש המחוזי. לפיכך יועמדהמאסר בפועל על 5 שנים וחצי ואילו המאסר על תנאי ישאר על כנו.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. עוה"ד דרור מקרין וגב' ליאורה פרנקללמערער, עו"ד צבי קלנג למשיבה. 12.6.96).
ע.פ. 2025/96 - מולגאנוב ויאדסלב נגד מדינת ישראל
*הרשעת נהג מכונית בהחזקת אקדח שנמצא מתחת למושב הנהג וחומרת העונש (הערעור נדחה).
המערער נהג במכונית ולידו ישב נאשם אחר מארק ליטבאק. מתחתלמושב הנהג נתגלה אקדח. ליטבאק הודה כי האקדח שלו. ביהמ"ש המחוזי הרשיע אתהמערער בעבירה של החזקת נשק וגזר לו שנתיים מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי וכןהופעל בחופף מאסר על תנאי של שנתיים. בנוסף נפסל המערער מלהחזיק רשיון נהיגהלתקופה של 4 שנים. הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה.
אשר להרשעה - על יסוד הנסיבות העובדתיות קבע השופט שהמערער ידע על המצאותהאקדח במכונית ובכך אין להתערב. כאשר עוכבה המכונית נמצא אקדח מתחת למושב הנהגעליו ישב המערער ובנסיבות אלה צדק ביהמ"ש במסקנתו שהמערער וליטבאק החזיקובמשותף באקדח. אשר לעונש - אין לומר שהעונש חמור.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. עו"ד גורדון למערער, עו"ד קלנג למשיבה.5.6.96).
ע.פ. 3385/96 - פלונית נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (חטיפת קטין ע"י אמו לחו"ל) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).
המערערת היתה נתונה בסכסוך עם בעלהבשאלת הזכות להחזיק בילדם הקטין. כשנודע למערערת שבימ"ש השלום החליט למסור את
הילד לרשות הסעד, כדי שזו תקבע את המקום בו ישהה, הבריחה את הקטין לאנגליה, ורקאחרי כמה חודשים נתגלה על ידי אביו והוחזר ארצה. בגין עבירה של חטיפה מן הארץדן ביהמ"ש את המערערת לששה חודשים מאסר שמהם חודשיים בפועל וארבעה חודשיםבעבודות שירות וכן מאסר על תנאי של שלוש שנים. הערעור על חומרת העונש נדחה.
למערערת אין עבר פלילי ולטענתה סברה שבחטיפת הילד היא פועלת לטובתו. היוםנמצא הילד בחזקת האב והמערערת מקיימת אתו קשר סדיר ותקין. ביהמ"ש המחוזי נתןדעתו לעובדות אלה, התחשב ברקע לחטיפה ובמצב הנפשי של המערערת וביתר הנסיבות,ועל רקע זה החליט, כך אמר, להטיל עליה עונש קל. העונש המירבי לעבירה של חטיפהמהארץ הוא 20 שנות מאסר. המחוקק קבע עונש כבד כל כך אף שלעתים קרובות עבירה זאתמתבצעת על רקע של סכסוכים קשים בין בני זוג ולכאורה מתוך כוונה לשרת את טובתהילד. אולם, אפילו קיימת כוונה כזאת, אין בה כדי להצדיק את המעשה החמור. רקהנסיבות המיוחדות של המקרה ושל המערערת הניעו את ביהמ"ש להקל בעונשה ואין להקלמעבר לכך.
(בפני השופטים: בך, חשין, זמיר. עו"ד אוסמה סעדי למערערת, עו"ד אריה פטרלמשיבה. 3.6.96).
ע.א. 118+198/95 - חן רון בע"מ ואח' נגד מחצבות חיפה ואח'
*פסיקת דמי שכירות ראויים. *בקשה שביהמ"ש העליון יפסוק דמי שכירות לתקופה שאחרי פסה"ד (שורה של ערעורים וערעורים נגדיים - הערעורים נדחו).
עניינם של הערעורים דמישכירות ראויים שפסק ביהמ"ש המחוזי. הובאו בפניו חוות דעת של מומחים וכן חוותדעת של מומחה שמונה ע"י ביהמ"ש, אך בסופו של דבר קבע ביהמ"ש דמי שכירות ראוייםשונים מאלה שנקבעו ע"י כל אחד מהשמאים. הערעורים נדחו. מדובר בהערכת עדויותובשקילת חומר ראיות שהערכאה הראשונה אמונה על עשייתם ואלה נעשו על ידה בצורהראויה.
ב"כ הבעלים טען כי הפינוי נעשה בפועל 6 חודשים אחרי המועד שבגינו פסק ביהמ"שדמי שכירות ראויים וכי ביהמ"ש העליון מוסמך לפסוק גם עבור תקופה זו והוא ביקששביהמ"ש יעשה כן. נושא זה שנוי במחלוקת לאור התדיינויות נוספות בין הצדדים. אףשבעקרון מוסמך ביהמ"ש העליון לפסוק שכר ראוי לתקופה שמעבר לזו שנפסק לגביהבבימ"ש קמא, אין זה המקרה ההולם לעשות כן. לבעלים אפשרות לתבוע את המגיע לועבור תקופה זו בביהמ"ש המוסמך.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, טל, טירקל. 24.6.96).
ע.א. 7006/94 - הדר חברה לביטוח בע"מ ואח' נגד אליעזר סומך
*אי מילוי חובת הגילוי בהצעת ביטוח (ערעור וערעור נגדי - הערעורים נדחו).
המשיב ביטח אצל המערערות נכס מסוייםומסתבר שבהצעת הביטוח, בחלק שבו היה עליו לגלות אם היו לו תביעות בעבר לא מילאאת חובת הגילוי. משנודע הדבר למבטחות הן הודיעו לו על ביטול הפוליסה. אלאשבמהלך 30 הימים שבין הודעת הביטול לבין תחילת תוקף הביטול, אירעה שריפה בנכסוהמשיב תבע מהמערערות את תגמולי הביטוח. אלה התנגדו לתשלום בטענה שלא גילהבהצעת הביטוח את עובדת קיומן של התביעות הקודמות. ביהמ"ש המחוזי קבע כי על חלקמהתביעות הקודמות ידע סוכן הביטוח שהוא סוכנו של המבטח, ולגבי חלק מדוברבתביעות בסכומים נמוכים יחסית לפרמיות. ביהמ"ש המחוזי קבע כי לא הוכח ע"יהמבטחת - על פי המבחן האובייקטיבי - כי מבטח סביר היה נמנע מלבטח. הערעורנדחה.
צדק ביהמ"ש המחוזי בקביעתו הנ"ל. אכן, המבטחת עצמה ביטלה את הפוליסה כשנודעלה על אי הגילוי, ואולם עמדת המבטחת ומתן ביטוייה לעמדה בביטול הפוליסה, אינהיכולה לשמש ראייה למבחן האובייקטיבי אותו יש להחיל.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, טל, טירקל. עוה"ד מ. קפלנסקי וד. לוילמערערות, עוה"ד מ. ששון וע. טרבלוס למשיב. 24.6.96).
רע"א 6949/95 - יוסף נבו נגד רהיטי ויינר בע"מ ואח'
*בקשת מנהלי חברה שהמפרק הגיש נגדם תביעות כי החברה תפקיד ערבות להבטחת הוצאותיהם (הבקשה נדחתה).
המשיבה מצוייה בהליכי פירוק. היא הגישה בקשה לפי סעיף 373לפקודת החברות כי ביהמ"ש יצהיר שהמבקש והמשיב השני, שהיו מנהליה של החברה,צריכים לחוב באופן אישי בחובות המשיבה. כן נתבקש ביהמ"ש להטיל עליהם סנקציותכאמור בסעיפים 373(2) ו-377 לפקודה. המבקש הגיש בקשה לחייב את המשיבה בהמצאתערובה להבטחת הוצאות ההליך. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה. המבקש טוען כי מכחהוראות סעיף 232 לפקודת החברות, הקובע כי חברה בע"מ צריכה להפקיד ערבות כשישיסוד להניח שלא תוכל לשלם את הוצאות הנתבע, צריכה המשיבה להיות מחוייבת בהפקדתערובה. מאידך טוענת המשיבה כי בנסיבות המקרה, בו מוגשת תביעה של חברה נגדמנהליה, בחשד שאלה גרמו לחובותיה ולמצבה הרעוע, מן הדין ומן הצדק לפטור אתהחברה מהפקדת ערובה. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
נכון כי סעיף 232 הנ"ל מעניק שיקול דעת בידי ביהמ"ש לחייב חברה בע"מ בהפקדתערובה כשיש יסוד סביר להניח שהחברה לא תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה לדין,ואולם ניתן לפטור חברה מהפקדת ערובה אם קיימים בנסיבות העניין טעמים לכך. לפיכךהשאלה שעמדה בפני ביהמ"ש היא קיומם של טעמים כאלו, ומידת הצדק והדין בחיובהחברה בהפקדת ערובה בנסיבות העניין. שאלה זו היא שאלה שבשיקול דעת הערכאההראשונה ואין עילה להתערבות ערכאת הערעור בהליך של רשות ערעור.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד אורי שנהר למבקש, עו"ד איתן ארז למשיבה. 24.6.96).
בש"פ 4194/96 - אבו ג'ומעה סעיד נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (סמים הרואין) (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נתקבל).
העורר הואשם יחד עם אחיובעבירות סמים, אך בעוד שהאח הואשם במספר אישומים של סחר בהירואין, הרי העוררהואשם רק באישום אחד של תיווך בעיסקת הירואין בכמות של כ-20 גרם. ביהמ"ש המחוזיהורה על מעצר שני האחים עד סיום משפטם. האח האחר לא הגיש ערר על צו זה אך העוררהגיש ערר והוא מבקש להשתחרר בערובה. הערר נתקבל.
האישום בתיק זה מבוסס בעיקר על גירסתו של סוכן משטרתי סמוי. מדובר באדם בעלעבר פלילי שהסכים לשתף פעולה עם המשטרה בתפיסת עברייני סמים. ככלל, נשלח סוכןכזה למשימה כשמחובר לגופו מכשיר הקלטה, בשל מודעות המשטרה כי מדובר בעד בעייתי,אשר רצוי להשיג לגביו ראיית חיזוק אובייקטיבית. בענייננו, במפגש הנטען עם העוררלא חובר לגופו של הסוכן מכשיר הקלטה מחשש פן יתגלה המכשיר. בהקשר זה מעירהסניגור כי בקשר למגעים של הסוכן עם האח השני קיימות הקלטות ולכן לא הוגש עררעל צו המעצר נגדו. אך משנשארת גירסת הסוכן בקשר לעורר ללא תמיכה ע"י מכשירהקלטה, טוען הסניגור כי חייב להתעורר ספק כלשהו במהימנות הגירסה המוכחשת בתוקףע"י העורר. מבלי להביע דעה בשאלת אשמת העורר ובתוצאה שאליה יגיע ביהמ"ש כשידוןבמשפט, הרי בשלב זה די בבעייתיות של חומר הראיות, בהשוואה לראיות המצויותבתיקים רבים אחרים מסוג זה, כדי להצדיק את שחרור העורר בערבות.
(בפני: השופט בך. עו"ד משה גלעד לעורר, עו"ד יהושע למברגר למשיבה.27.6.96).
רע"א 3578/96 - אברהם שפירא ואח' נגד יוסי כהן, עו"ד ואח'
*תביעה נגד דירקטורים של חברה בדרך של המרצות (הבקשה נדחתה).
מפרקי תשלובת של מספר חברות הגישו בהמרצות תובענות לחיובאישי של הדירקטורים ונושאי משרה בתשלובת בגין חובותיה של התשלובת. המבקשים עתרולביהמ"ש וביקשו להעביר את התובענות לפסים של תביעה רגילה ובקשתם נדחתה. הבקשהלרשות ערעור נדחתה. לתביעה האישית במסגרת סעיפים 373,374 לפקודת החברות, יוחדהדרך דיונית מיוחדת כדי להשיג את מטרות ההליך באופן שיבטיח יעילות דיון תוך דאגהלמצוקת נושים. בכך משרתת דרך זו את האינטרס הציבורי. שיקולים אלה אינם צריכיםלפגוע בזכותם הטבעית של הנתבעים להתגונן כראוי ואין לעשות קיצורי דרך אם אלהמובילים לפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. אלא שלא כך הוא בענייננו. התקנות הרלבנטיות,וביניהן תקנה 51 לתקנות החברות (פירוק), מותירות מרחב רב לביהמ"ש להפעיל אתשיקול דעתו כדי לאפשר דיון הולם וראוי במסגרת תובענות מסוג זה. בידי ביהמ"שלדאוג לכך שבמסגרת הדיונית האמורה, כמו בכל מסגרת דיונית אחרת, יתנהל ההליךבאופן הוגן וראוי לכל הצדדים, על מנת שימוצה הדין וייעשה צדק.
(בפני: השופטת שטרסברג-כהן. עוה"ד י. ארנון, י. וינרוט, ד. בלום וד.פוטשבוצקי למבקשים. 27.6.96).
בש"א 2706/96 - שמעון סגל נגד סולניר בע"מ
*עיכוב ביצוע פס"ד (בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד - הבקשה נתקבלה).
המבקש חוייב בתשלומים למשיבהכשלפי חישובי המבקש הגיע החיוב כנתינתו לסכום העולה על 2 מליון ש"ח. בקשתו היאלעכב את ביצוע פסה"ד. הבקשה נתקבלה. הכלל בבקשה לעיכוב ביצוע פס"ד הוא שישלבדוק את סיכויי הערעור ואת הקושי להשבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. הבקשההנוכחית מתמקדת בעיקרה במצבו האישי והכלכלי הקשה של המבקש, אך אין זה שיקול שישלהביאו בחשבון. אולם, המבקש טוען שיש לו סיכויים טובים לערעורו וכן הוא טועןשהחברה המשיבה אינה פעילה ולכן יקשה לגבות חזרה כל סכום שישולם לה. ב"כ המשיבהמוכן להחזיק בכל תשלום שישלם המבקש בנאמנות עד לאחר הערעור. אולם המבקש טועןשאם לא יעוכב ביצוע פסה"ד, יגרם לו נזק בלתי הפיך מכיוון אחר. הוא חושש פןינקטו נגדו הליכי פשיטת רגל ואז לא יוכל לאחוז במשלוח יד של עו"ד שהוא מתכונןלקראתו. לאור מצבו הכלכלי של המבקש אין תוצאה זו רחוקה מהמציאות. לאור זאתהוחלט על עיכוב ביצוע פסה"ד.
(בפני: השופט טל. המבקש לעצמו, עו"ד יורם וסרצוג למשיבה. 2.6.96).
בש"פ 3779/96 - מדינת ישראל נגד יהודה קורקוס
*עיכוב ביצוע גז"ד (בקשה לעיכוב ביצוע גז"ד - הבקשה נתקבלה).
המשיב הואשם ב-4 אישומים ובסופושל דבר הושג הסדר טיעון ונותר אישום אחד שהוא עשיית מעשה מגונה בקטין. המשיבהודה באישום זה ונגזרו לו 6 חודשים מאסר לריצוי בעבודות שירות. המדינה מערערתעל קולת העונש והיא מבקשת לעכב את תחילת ריצוי העונש. הסניגור מתנגד מן הטעםשהמשיב הוא בן 61 והוא סובל מזה שלש שנים מעינוי הדין. הבקשה לעיכוב הביצוענתקבלה. כאשר בקשות עיכוב ביצוע של עונש קצר-מועד מוגשות ע"י הנאשמים, המדינהבדרך כלל מסכימה לכך, מחשש שמא יסתיים ריצוי העונש בטרם יישמע הערעור. שיקול זהכוחו יפה גם במצב שבו המדינה מבקשת עיכוב ביצוע כמו במקרה דנא. אמנם יש לתתמשקל רב לשיקול של עינוי הדין, אך כנגדו יש לשקול שמא יתקבל ערעור המדינה אחרישהמשיב ירצה את העונש בעבודות שירות ואז עינוי הדין יהא כפול ומכופל.
(בפני: השופט טל. עו"ד אורי כרמל למבקשת, עו"ד טומי נדשי למשיב. 6.6.96).
ב ת ו כ ן
* ע.א. 986/93 - הכתב הנדרש לצורך סעיף 8 לחוק המקרקעין. *ביצוע הסכם ─ "קומבינציה" מכח חובת "תום לב" כשאין הסכם בכתב ............306 ─* ע.א. 4602/91 - פירוש הסכם מכר מקרקעין. *הפרת הסכם .......................308 ─* ע.פ. 3352/94 - חומרת העונש (פציעת אם ובעלה ע"י בנה על רקע כבוד ─ המשפחה) ..................................................310 ─* בש"א 3271/96 - עיכוב ביצוע פס"ד .........................................311 ─* בש"פ 4479/96 - הארכת מעצר מעבר לשנה (הריגה וחבלה חמורה) .................311 ─* בש"א 2516/96 - עיכוב ביצוע פס"ד .........................................312 ─* בש"א 2269/96 - עיכוב ביצוע פס"ד .........................................312 ─* רע"א 2906/96 - בקשת מפרק למתן הוראות שיחייבו את פלוני למסור מסמכים ─ בלי שהוגשה תביעה .........................................313 ─* בג"צ 2747/96 - מעצרו של מי ששוחרר עפ"י ההסכם עם אש"פ ממעצר ולא ─ עמד בתנאי שלא יעזוב את יריחו .............................313 ─* ע.פ. 7720+7913/95 - מידת העונש (החזקת אקדחים) ...........................314 ─* ע.א. 4525/93 - אי קיום צוואת שכיב מרע ...................................314 ─* בש"פ 4258/96 - עיכוב ביצוע גז"ד עד לערעור ...............................314 ─* ע.א. 6369/95 - אי תחולת התקנה בדבר פגרת בימ"ש על מועד הגשת ערעור ─ לפי חוק מס שבח ...........................................315 ─* ע.א. 3397/92 - טענה כי עיסקת מקרקעין בוטלה כדי להשתחרר מחובת תשלום ─ מס שבח ...................................................315 ─* בש"פ 4072/96 - מעצר עד תום ההליכים (הבאת שתי קטינות למסיבת סמים) ........315 ─* בש"פ 4226/96 - ערעור שלישי על מעצר עד תום ההליכים בעבירות סמים ..........316 ─* ע.פ. 3349/94 - חומרת העונש (סמים-קוקאין) ................................316 ─* ע.פ. 2025/96 - הרשעת נהג מכונית בהחזקת אקדח שנמצא מתחת למושב ─ הנהג וחומרת העונש ........................................316 ─* ע.פ. 3385/96 - חומרת העונש (חטיפת קטין ע"י אמו לחו"ל) ...................316 ─* ע.א. 118+198/95 - פסיקת דמי שכירות ראויים. *בקשה שביהמ"ש העליון יפסוק ─ דמי שכירות לתקופה שאחרי פסה"ד .........................317 ─* ע.א. 7006/94 - אי מילוי חובת הגילוי בהצעת ביטוח .........................317 ─* רע"א 6949/95 - בקשת מנהלי חברה שהמפרק הגיש נגדם תביעות כי החברה ─ תפקיד ערבות להבטחת הוצאותיהם .............................318 ─* בש"פ 4194/96 - מעצר עד תום ההליכים (סמים הרואין) ........................318 ─* רע"א 3578/96 - תביעה נגד דירקטורים של חברה בדרך של המרצות ...............319 ─* בש"א 2706/96 - עיכוב ביצוע פס"ד .........................................319 ─* בש"פ 3779/96 - עיכוב ביצוע גז"ד .........................................319 ─