בג"צ 5319/96 - היועץ המשפטי לממשלה נגד וועדת השחרורים ויעקב חיים אלפרון
*ביטול "שחרור ברשיון" של אסיר שכבר שוחרר בעבר מספר פעמים ברשיון וחזר לסורו(העתירה נתקבלה).
א. למשיב, כבן 42, שורה של הרשעות קודמות, חלקן הגדול בעבירות של אלימות.במהלך השנים נדון כמה פעמים לריצוי ענשי מאסר בפועל ובמרבית תקופות המאסר זכהלאמונן של ועדות השחרורים ושוחרר שחרור מוקדם, אך בכל פעם הוא מפר את האמוןוחוזר לדרך הפשע. לאחרונה נדון המשיב לכמה ענשי מאסר, בגין עבירות חמורות,לתקופה כוללת של 7 שנים ו-7 חודשים. חרף הנסיבות דלעיל, שהטילו על המשיב נטלהוכחה כבד להצדיק שחרור נוסף ממאסרו ברשיון, סברה הוועדה כי יש מקום להיעתרלמבוקשו בעיקר מהטעמים שעניינם הגשת חוות דעת חיוביות לגבי התנהגותו בכלאומכתבי המלצה שהוגשו. הוועדה גם עיינה בחומר מודיעיני רב שהוגש לה ולא מצאה בועילה לסתור את מסקנותיה. העתירה נתקבלה.
ב. אכן, יש לפרש את תחום התערבות בג"צ על דרך הצמצום. אך בענייננו ההחלטהנשוא העתירה לוקה באיזון בלתי נכון של הגורמים הרלבנטיים המצדיק התערבות.להבדיל ממקרה אחר, דומה במידת מה, שנדון בבג"צ, לא קמה כאן מניעה לבטל אתההחלטה עקב שהייתו של העותר עת רבה מחוץ לכתלי בית הסוהר עקב תקלה. ראשית, רובץעל המשיב נטל כבד של שכנוע הן מחמת הרשעותיו המרובות והן עקב העובדה שכבר מעלבעבר (ולא פעם) באמון שניתן בו; שנית, חוות הדעת החיוביות על התנהגותו בין כתליבית הסהר לחוד, והמידע החסוי על סבירות שובו של המשיב לסורו לחוד. המידע החסוימעלה התרשמות שלילית מהתנהגותו (הנסתרת) של המשיב שלא כמו התרשמותה של הוועדה.הוועדה היתה רשאית כמובן לתת משקל להתנהגותו הגלויה של המשיב בין כתלי ביתהסוהר, אך לאור החומר הכתוב שהיה לפני הוועדה, המסקנה ההפוכה למסקנתה היתה בלתינמנעת. לפיכך יש לבטל את החלטת הוועדה ועל המשיב להשלים את יתרת מאסרו. עם זאתיוכל לאחר חלוף שנה מיום ההחלטה לשוב ולפנות לוועדה.
(בפני השופטים: הנשיא ברק, המשנה לנשיא ש. לוין, גב' דורנר. החלטה - המשנהלנשיא ש. לוין. עו"ד גב' אורית קורן לעותר, עוה"ד אלי כהן וירום הלוי למשיבים.28.7.96).
ע.פ. 2967/96 - נחום זינגר נגד מדינת ישראל
*סירוב פסילה(ערעור על סירוב פסילה - הערעור נתקבל).
א. נגד המערער הוגש כתב אישום בביהמ"ש המחוזי, בין היתר, בגין השמדת ראייהושיבוש הליכי משפט. לאחר הקראת כתב האישום לפני השופט פריש הגישה המשיבה בקשהלגביית עדות מוקדמת בהתאם לסעיף 117 לחסד"פ, בנימוק שמדובר בעד מדינה ולטענתהמשטרה הגיעו אליה ידיעות שמופעלים איומים קשים נגד העד. בבקשה מציינת ב"כהמדינה כי "למען לא ליצור כל אפשרות של דעה קודמת אצל השופט ששומע את התיקומאחר שבדעת המבקשת להגיש חומר סודי לעיון ביהמ"ש לצורך ביסוס בקשה זו, עותרתהתביעה כי כב' הנשיא או אחד מסגניו... ידון בבקשה זו". הבקשה נדונה בפני סגןהנשיא פלפל שקבע כי הבקשה והפרוטוקול של הדיון יימצאו בתיק נפרד שלא יובאלידיעת השופט שישמע את המשפט. השופט פלפל קבע "כי עדותו של העד... חשובה לבירורהאשמה ויש חשש שאיומים יניאו את העד מלמסור עדות אמת במהלך המשפט" ולכן הורה עלשמיעה מוקדמת. נקבע כי העדות תשמע ע"י השופטת אופיר-תום. לפני גביית העדות,בישיבת תזכורת לקביעת מועדים, ביקש הסניגור מביהמ"ש לפסול עצמו מלדון בתיקמהטעם כי בניגוד לאמור בבקשת המשיבה ולהחלטת סגן הנשיא פלפל, צורפה לתיק הבקשהלגביית עדות מוקדמת ולאחר שביהמ"ש נחשף לבקשה ולחומר הקשור אליה יקשה עליו לדוןבתיק לגופו בלא דעה מוקדמת. השופטת אופיר-תום סירבה לפסול עצמה וציינה כי יש
להצטער על כך שהוראת השופט פלפל לא קויימה, אך אין במחדל זה כדי לפסלה מלהמשיךולדון בעניין. הערעור נתקבל.
ב. כשכתב האישום כולל אישום בדבר שיבוש הליכי משפט, ומתבקשת שמיעה מוקדמת שלעד בטענה של איומים המופעלים על העד, אין זה ראוי כי השופט בשמיעה המוקדמת יהאגם השופט הדן במשפט גופו, אלא אם כן מובטח כי בהליך העדות המוקדמת לא ישמעודברים שאין זה ראוי לשמעם בפני מי ששומע את ההליך העיקרי. "הקירבה היתירה" שלהאישום הפלילי והטעם המונח ביסוד הבקשה לעדות מוקדמת, יוצרים את החשש הממשילמשוא פנים, אלא אם כן נוקטים צעדים למנוע מהשופט השומע את העדות המוקדמת מלקבלמידע הרלבנטי לאישום העיקרי. לא כך קרה במקרה שלפנינו. על כן אין זה ראוישהשופטת תשב בשני ההליכים גם יחד ומן הדין לפסלה מלשבת בתיק העיקרי.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד אבי אודיז למערער, עו"ד גב' רבקה לוי-גולדברגלמשיבה. 4.7.96).
ע.פ. 6802+6805/95 - דוד אוחיון ועופר עמר נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (שוד והריגה)(ערעורים על חומרת העונש - הערעורים נדחו).
א. אוחיון ושלשה אחרים פרצו לדירתה של אשה בת 67, חלפנית כספים המתגוררת לבדה(להלן: המנוחה). הם הופתעו ע"י המנוחה ונמלטו לאחר שגנבו עגילים ושתי שרשראותזהב. אוחיון תכנן לפרוץ שוב לדירה וצירף אליו את עמר ושניים נוספים. הם הגיעובשעה 2 לאחר חצות אל דירת המנוחה כשהם מצויידים במספרי חיתוך, סרט דבק ואזיקוןפלסטיק. הארבעה פרצו לדירה, קשרו את ידיה ורגליה של המנוחה ודרשו ממנה לגלותלהם היכן טמון כספה. כשטענה כי אין ברשותה כסף, החלו השודדים לבצע חיפוש בדירהכשהם הופכים את הבית על פיו. בהוראת אוחיון חסמו עמר ושודד נוסף את פיה ואפה שלהמנוחה באמצעות סרט דבק. לאחר כשעה וחצי עזבו את הדירה כשהם גונבים כ-12,000דולר במזומן. עקב חסימת דרכי הנשימה מצאה המנוחה את מותה.
ב. גילויים של השודדים בא בעקבות נסיון שוד נוסף בדירה בה מתגורר אדם בגיל 87(להלן: המתלונן). אוחיון, עמר ושודד נוסף הגיעו לדירה בשעה 2.30 לאחר חצות. אחדהשודדים סתם את פיו של המתלונן בידו ושאל אותו למקום המצא הכסף, הזהב והיהלומיםואיים להרוג אותו. שני השודדים האחרים החלו בינתיים לערוך חיפוש בדירה. השודדיםהופתעו ע"י שוטרים שהגיעו למקום ובעקבות מאסרם נחשפה מעורבותם בשוד נשוא האישוםהראשון.
ג. שני המערערים הורשעו על פי הודאתם בהריגה, בשוד בנסיבות מחמירות, בקשירתקשר לבצע פשע, בהתפרצות לדירה ובגניבה על פי העובדות שבאישום הראשון שמלכתחילהייחס להם רצח ולא הריגה. באישום שני שהתייחס לעובדות נשוא האירוע השני הורשעוהמערערים בקשירת קשר לבצע פשע, בהתפרצות לדירה ובנסיון לשוד בנסיבות מחמירות.אוחיון נדון ל-14 שנות מאסר בפועל בשל ההרשעה באישום הראשון ול-3 שנים מאסרבפועל ו-3 שנים מאסר על תנאי בשל העבירות נשוא האישום השני. כשהמאסר בפועלמצטבר למאסר בפועל שבגין האישום הראשון. על עמר נגזר מאסר בפועל של 12 שניםבגין האישום הראשון ו-4 שנים מאסר בפועל בגין האישום השני כששנתיים מצטברות.הערעורים על חומרת העונש נדחו.
ד. מעשיהם של השודדים שהשתתפו בשוד נשוא האישום הראשון מעוררים פלצות. הםהפגינו זלזול בערכם של חיי אדם, התעללו במנוחה ללא כל צורך, עקדו אותה ולאהיססו לסתום את פיה ואפה עד שנחנקה למוות. אפשר, שאם היו מודיעים אנונימיתלמשטרה או למגן דוד אדום, לאחר שעזבו את הדירה, על כך שמצויה בה אשה שנשקפתסכנה לחייה, כי אז היתה ניצלת. העונשים שהוטלו על המערערים בגין האישום הראשון
מבטאים כראוי את חומרת היתרה של המעשים שביצעו. המקרה הנוסף שבגינו הורשעוהמערערים מצביע כי הם ראו דרך חיים בשדידת אנשים בודדים חסרי מגן, ועל אףתוצאותיו הקטלניות של השוד הראשון לא נרתעו מלבצע נסיון לשוד נוסף. לפיכך איןלראות את העונשים שהוטלו בגין האישום הנוסף כחמורים יתר על המידה.
ה. הסניגורים טוענים כי העונש המצטבר גבוה מדי ויחסום את הסיכוי לשיקומם שלהמערערים, ועל כן יש לקבוע את העונשים חופפים. אכן, אין ביהמ"ש יכול להתעלםמתקופת המאסר הכוללת שהוא גוזר על נאשם, אולם אין גם מקום לתת לנאשם "הנחה" שלאתבטא את העובדה שהנאשם ביצע מספר עבירות. ריבוי העבירות צריך למצוא את ביטויובעונש הכולל בכל מקרה על פי נסיבותיו. בענייננו לא חרג ביהמ"ש ממידת העונשהראוייה.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. החלטה - השופט גולדברג. עוה"ד בן יהודהוגורן למערערים. 21.7.96).
ע.א. 3906/96 - ישראל עזריאלי נגד אברהם עזריאלי ואח'
*סירוב פסילה(ערעור על סירוב פסילה - הערעור נדחה).
א. המשיבים הגישו נגד המערער תביעה שעיקרה ביטול מתנת מקרקעין שניתנה למערערבשנת 1986 מאת אביו המנוח. המשיבים היו יורשים של הנכס הנדון לפי צוואת המנוח.לדידם, הנכס שנמסר למערער ע"י האב נמסר תחת השפעה לא הוגנת ולפיכך על הנכסלהיכלל בעזבון המנוח. בישיבת בית המשפט הודיע השופט לצדדים כי לדעתו מן הראוישימצאו דרך על מנת לסיים את העניין בפשרה. בישיבה נוספת הפנה ביהמ"ש, לטענתהמערער, את תשומת לבם של הצדדים לשאלה אם יפוי הכח שמכוחו הועברה הבעלות בנכסמן האב למערער היה תקף או לא. המערער טען שלא בחן את הנושא לעומקו וכי ישיב עלכך בישיבה הבאה. בישיבה הבאה נשאלו שוב הצדדים באשר לעמדתם בעניין פשרה.המשיבים הביעו הסכמתם והמערער התנגד. המערער טען כי ביהמ"ש התערב בנעשה במשפטושאל מיוזמתו בעניין תוקפו של יפוי הכח כאשר אף אחד מן הצדדים לא העלה את הנושאוהוא אינו עומד במחלוקת במשפט. לפיכך ביקש המערער שהשופט יפסול עצמו. ביהמ"שדחה את הבקשה בציינו כי כל שאירע היה הפניית תשומת לב הצדדים לבעיות שנראה שעלומן המסמכים, וכי מטרת השאלה בעניין יפוי הכח היתה הבהרת הסוגיות שבמחלוקת ולאמתוך נטייה מראש לגבי תוצאות ההתדיינות או משוא פנים כזה או אחר. הערעור נדחה.
ב. נכון הדבר, כי תהיינה נסיבות בהן התערבות ביהמ"ש כשלעצמה, תוביל למסקנה,כי מתקיים חשש למשוא פנים, וכי יש לפסול את השופט מלשבת בדין. לעניין זה ישנוהבדל בין שאלה שנועדה להבהיר נושא מסויים העלאת תיזה חדשה, שהיא מעל ומעברלנטען בכתב התביעה. בענייננו, אין פעולות השופט חורגות מנסיון להבהיר אתהסוגיות העומדות במחלוקת, מתוך מטרה להקל על הצדדים בשאלת פשרה בהליך הנדון.אין בנסיבות המקרה כדי להצמיח חשש ממשי למשוא פנים.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד מ. גרון למערער, עו"ד א. אפרים למשיבים. 22.7.96).
ע.א. 3764/94 - המועצה המקומית כפר-ברא נגד מוסא עבדל לטיף עאדי
*תביעת הפרשי שכר ותוספות נלוות ע"י ראש מועצה מקומית לאחר שפרש לגמלאות. *התערבות בקביעות עובדתיות כשפסה"ד לא ניתן ע"י השופט ששמע את הראיות(מחוזי ת"א - ת.א. 21/88 - ערעור וערעור נגדי - הערעור נתקבל בחלקו).
א. המשיב כיהן משנת 1965 ועד 1983 כראש המועצה המערערת. ב-1983 נבחר ראשמועצה אחר והמשיב פרש לגמלאות והגיש תביעה שעניינה תשלום הפרשי שכר ותוספותנלוות אשר לטענתו מגיעים לו בגין כל תקופת כהונתו. ביהמ"ש המחוזי קבע כי מאחרשכתב התביעה הוגש בינואר 1987, התיישנו כל התביעות המתייחסות לתקופה שלפני1980. התיק נדון לפני השופט שצקי ואילו את פס"ד נתן הנשיא וינוגרד שלא שמע את
התיק, אך בדק את חומר הראיות, קיבל חלק מהטענות ודחה חלק אחר, ובסוף חייב אתהמועצה לשלם למשיב סכומים שונים בצרוף הפרשי הצמדה, ריבית, הוצאות ושכר טרחה.נגד חיוב זה יצאה המועצה בהטיחה במשיב האשמות קשות בדבר טובות הנאה שנטל לעצמובמשך שנים רבות של מינהל ביד רמה. הערעור נתקבל בחלקו והערעור הנגדי נדחה.
ב. הערעורים סבים בעיקרם על קביעות עובדתיות העולות מחומר הראיות שאין ביהמ"ששל ערעור נוטה להתערב בהן. גם אם השופט קמא לא שמע את העדים, עדיין אין ערכאתהערעור צריכה להושיב עצמה מחדש על מדוכת הערכאה הראשונה, לבדוק את החומרולהחליף את שיקול דעתה של הערכאה הראשונה בשיקול דעתה היא, אלא אם הקביעות אוהמסקנות שגויות ומצדיקות התערבות. בענייננו, בערעור שכנגד אין ממש ודינולהידחות ואילו בערעור נמצאו מספר קביעות שיש הצדקה להתערב בהן.
ג. השופט פסק ריבית מיום היווצר העילה. פסיקת ריבית נתונה לשיקול דעת ביהמ"שואף שבדרך כלל ראוי שזו תפסק החל מיום היווצר עילת התביעה, הרי בנסיבות הענייןדינא אין העניין כך. התנהגותו של המשיב מעידה עליו שנהג בצורה תמוהה. אף שכיהןקרוב ל-20 שנה כראש המועצה ויכול היה לדאוג לענייניו כראוי, שתק והמתין כל אותהתקופה, וגם לאחר מכן, במשך מספר שנים נוספות, לא אצה לו הדרך עד שמצא לתבועזכויות שונות. בכך גרם לא רק לאי הקטנת הנזק אלא להגדלתו. במצב דברים זה איןלחייב את המועצה בריבית אלא מיום הגשת התביעה. עוד נושא בו יש לקבל את הערעורהוא עניין המס. המשיב זכה בתשלום ברוטו וראוי שייקבע כי כל סכום שבו זכה המשיביהיה חייב במס בניכוי במקור.
ד. ראשי רשות זכאים, לפי חומר הראיות, בהוצאות רכב החל ביום 31.10.83, היוםבו פורסם חוזר משרד הפנים המזכה אותם בהוצאות אלה. החיוב של ביהמ"ש לתקופהשקדמה לאותו מועד התבסס על עדותו של עד מטעם מרכז השלטון המקומי, כי לפי חוזרימרכז השלטון המקומי היתה זכאות כזו גם קודם לכן. נראה כי לא ניתן לקבוע על פיחומר הראיות כי כל ראש מועצה בכל רשות מקומית היה זכאי לקבל וקיבל בפועל הוצאותרכב לפני אוקטובר 1983. לפיכך יש לבטל את קביעת ביהמ"ש המחוזי ככל שהיא מתייחסתלהוצאות רכב לפני המועד הנ"ל.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ש. לוין, גב' שטרסברג-כהן, גב' בייניש. החלטה -השופטת שטרסברג-כהן. עו"ד שרון למערערים, עו"ד גור למשיב. 24.7.96).
רע"א 1889/94 - עודד שואר נגד סלי קלר
*טענה לפטור מחוב כאשר הבנק המחה את החוב לחותנתו של חייב נוסף לאותו חוב(מחוזי ת"א - ע.א. 797/93 - הבקשה נדחתה).
א. בנק המזרחי נשה במערער (להלן: עודד), באריה אלון (להלן: אריה), ובחברהמסויימת סכום כסף. החוב היה נתון להליכי הוצל"פ. המשיבה, שהיא חמותו של אריה,קנתה את החוב מהבנק. תמורת 50,000 ש"ח ששילמה לבנק המזרחי הומחה אליה החובכולו. הליכי ההוצל"פ נמשכו כנגד עודד, כאשר סלי היא הנושה. עודד התגונן בטענת"פרעתי". הוא לא פרע סכום כלשהו, אך טענתו היתה שסלי לא היתה אלא "אשת קש" שלחתנה, אריה, ולכן, לאמיתו של דבר, זכותו של הבנק הומחתה לא אליה אלא לחייב השני- אריה. המחאת זכות לאחד החייבים מפקיעה את החוב מעיקרו, ובכך פקע גם חיובושלו. ראש ההוצל"פ קיבלה טיעון זה וקבעה כי סלי היתה "אשת קש" של אריה, ואילוביהמ"ש המחוזי סבר שמסקנה זו אינה מבוססת. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
ב. אין חולק שהמחאת החוב לסלי היתה שלמה. הטענה שהנמחה האמיתי הוא אריה עצמונסמכת על קירבת המשפחה שבין סלי לאריה ועל כך שהכסף ששולם לבנק היה כספו.נסיבות אלה אמנם מעלות חשש כנטען, אך בחשש בלבד אין די. כנגד האפשרות שאריהמימן קניית החוב עבור עצמו, עומדת האפשרות הסבירה שהוא מימן את קניית החוב עבור
חמותו. המניע של סלי היתה מצוקת בתה, וגם אם סלי "קנתה" את החוב בכסף שקיבלהמחתנה, עדיין אין בכך כדי הוכחת קנונייה וחוסר תום לב.
ג. ראש ההוצל"פ מצאה פגם מוסרי בכך שכאילו ניתנה לאריה האפשרות לגבות מעודדאת החוב כולו בעוד שאריה היה חייב לשאת בנטל בשווה עם עודד. נתעלמה מראשההוצל"פ זכות החזרה שיש לחייב על חברו. אילו שילם עודד את מלוא סכום החוב לבנקכי אז עמדה לו זכותו לחזור על אריה לגבי מחצית הסכום ששילם, וזכות זו לא פקעהגם אם הנושה הוא חליפו של הבנק וגם אם חליף זה היא חמותו של אריה.
(בפני השופטים: בך, חשין, טל. החלטה - השופט טל. עו"ד אביגדור שטיינהרץלמערער, עו"ד יצחק הוס למשיבה. 15.7.96).
ע.א. 1819/93 - חסן סעד זועבי נגד נזמי סעד זועבי ואח'
*אכיפת ביצוע עיסקה עפ"י הסכם ויפו"כ בלתי חוזר(מחוזי נצרת - ת.א. 11/92 - הערעור נתקבל).
א. המשיב והמערער הם אחים. למשיב חלק במקרקעין מסויימים במושעה. בין האחיםנעשתה עיסקת חליפין במקרקעין וניתן יפוי כח בלתי חוזר ע"י נזמי לחסן, להעביר אתחלקיו במקרקעין כנגד מקרקעין אחרים. ביהמ"ש המחוזי דחה את תביעת חסן לרישוםחלקיו של נזמי במקרקעין על שמו. לדעת השופט, החיוב שנוצר ע"י ההסכם מתייחס לחלקמסויים ומוגדר במקרקעין הנקרא "מארס טאריק נין" (להלן: מארס). מאחר וחלקיו שלנזמי מהווים חלקים בלתי מסויימים במושעה עם שותפים נוספים במקרקעין, לא ניתןלהעביר חלק מסויים כעולה מן ההסכם, ואין ההסכם ניתן לביצוע. אשר ליפוי הכחשלפיו עוברים כל החלקים שבבעלות נזמי לחסן, ואת אלה ניתן להעביר גם במושעה, סברביהמ"ש כי אין לראות בו הסכם נפרד ועצמאי אלא מכשיר לביצוע ההסכם המקורי, ואיןהוא מקנה לחסן יותר ממה שהקנה לו ההסכם. לפיכך נדחתה התביעה. הערעור נתקבל.
ב. אין לראות סתירה בין ההסכם ובין יפוי הכח. בשניהם מדובר על העברת חלקיו שלנזמי במקרקעין לחסן. מן ההסכם ניתן ללמוד כי כל חלקיו של נזמי במקרקעין נחשבובעיני המתקשרים כחלקים שנודעו בשם "מארס". ביפוי הכח לא נזכר "מארס" אלא נאמרבו כי כל חלקיו של נזמי במקרקעין מועברים לחסן ועולה ממנו כי אין נזמי משיירלעצמו דבר. מתוך שני המסמכים עולה כי היתה בעיני המתקשרים זהות בין ה"מארס"לבין חלקיו של נזמי במקרקעין.
ג. כאשר שניים מתקשרים בעיסקה המוצאת ביטוי בשני מסמכים, יש לתת למסמכיםפירוש שיקיים את העיסקה ולא פירוש שיאיין אותה. גם אם יש מקום לסברה שבהסכםהתכוונו הצדדים לסייג את ההעברה רק לשטח ה"מארס" מתוך מלוא חלקו של נזמי, באיפוי הכח המכיל את כל הדרוש כדי לבטא באופן עצמאי את העיסקה על כל פרטיה, ואינומותיר ספק שנזמי מעביר לחסן את כל חלקיו במקרקעין.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, טל, טירקל. החלטה - השופטת שטרסברג-כהן.עו"ד אבו חילו למערער, עו"ד חסן נאסר למשיב. 9.7.96).
ע.א. 3914/91 - רמזי יוסף לחאם ואח' נגד פקיד השומה נצרת
*בקשה לייחס לאם את ההכנסות מנכסים שהעבירה לבניה(מחוזי נצרת - עמ"ה 26+52/90 - הערעור נדחה).
א. המערערים הם שלשה מארבעת בניה של גב' ג'ורג'ת לחאם מנצרת (להלן: האם). האםהעבירה את נכסיה בחייה ללא תמורה לבניה בשני שלבים. תחילה העבירה להם את חלקהבבית מלון בתנאי שהכנסות המלון יהיו שלה כל ימי חייה ושהבנים לא יוכלו להעביראת הזכויות במלון בלא הסכמתה. אין חולק שהכנסות המלון והפסדיו הם של האם ולא שלבניה. בשנת 1982 העבירה האם לבניה את חלקה בשאר כל נכסיה. נכסים אלה מכניסיםדמי שכירות ובתוכם גם נכס המושכר לבנק דיסקונט. העברה זו נעשתה ללא תנאים. פקיד
שומה ייחס את הכנסות שאר הנכסים לבנים המערערים ואלה טענו כי ההכנסות הן שלהאם, ואילו כך נקבע היתה היא יכולה לזקוף הכנסות אלה כנגד הפסדי המלון באותןשנות המס (86,87). ביהמ"ש המחוזי קיבל את טענות הבנים לגבי שאר הנכסים והכירבהכנסות הנכסים כהכנסות האם, חוץ מאשר לגבי הנכס המושכר לבנק דיסקונט. ביהמ"שקבע כי דמי שכירות של מושכר זה שייכים למערערים. הערעור נדחה.
ב. גם אם שאר הנכסים הועברו בהעברה אחת לבנים יכול היה ביהמ"ש להבחין ביןהנכס המושכר לבנק לבין הנכסים האחרים. זאת משום שבשאר הנכסים נהגו האם והבניםבפועל כך שהאם השכירה אותם והיא קיבלה את דמי השכירות. מה שאין כן לגבי הבנק.בחוזי השכירות עם הבנק מופיעים רק ארבעת הבנים, ועוד ארבעה בעלים, כמשכירים.סעיף מיוחד בחוזה מסדיר את תשלום דמי השכירות לבנים מצד אחד ולבעלים האחרים מצדשני. ניכר בעליל שדמי השכירות חולקו בין שתי קבוצות הבעלים.
ג. נגד קביעת ביהמ"ש שהאם אינה מופיעה כמשכירה בחוזה עם הבנק טוען ב"כהמערערים - עובדתית - שחתימתה מופיעה בשולי חוזה השכירות. אכן, חתימה כזו נחזיתבמקום המצויין, אך אין ראייה על משמעותה של חתימה זו. חתימה "אילמת" של מישאינו צד לחוזה - טעונה הסבר בעדות. האם לא הובאה לעדות ומחדל כזה, כידוע, נדרשכנגד מי שיכול היה להביא עדות זו ונמנע מכך מטעמיו שלו. יתכן שחתימת האם הוספהמשום "כיבוד אם" או מפני טעם אחר, אך אין כל ראייה בדבר המשמעות של חתימת האםבשולי החוזה.
ד. טוענים המערערים כי האם היא הגובה את דמי השכירות כמוכח מהודעות הזיכויבחשבון בנק שלה ולכן יש לייחס אותם להכנסותיה היא. אין ללמוד מעצם הפקדת דמיהשכירות בחשבון האם, אם מדובר ב"ניכור הכנסה" שאז ההכנסה תיחשב של האם, או"בשימוש בהכנסה" שאינה אלא הטיית ההכנסה ע"י בעליה לשימוש זה או אחר. רק הסבתהכנסה שאינה ארעית ואינה ניתנת לביטול, נחשבת, לפי סעיף 84 לפקודת מס הכנסה,כ"ניכור".
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, טל, טירקל. החלטה - השופט טל. עו"ד יוסידולן למערערים, עו"ד יעקב כהן למשיב. 29.7.96).
ע.א. 4420/91 - יעקב מרימי נגד יוסף מרימי
*קביעה כי כספים שהושקעו ע"י אחים בשותפות ונרכש נכס מעניקים לאח שפרש מיד מהשותפות חלק בנכס. *הודייה(מחוזי ת"א - ה.פ. 241/81 ות.א. 1267/82 - הערעור נדחה).
א. שני בעלי הדין הם אחים. בסוף שנת 1976 אמרו שני האחים להקים במשותף עסק שלמינימרקט וכל אחד מהם השקיע 400,000 לירות. לצורך העסק נקנה נכס שהוסב לחנות.יוסף עבד עם יעקב מספר חודשים בעסק ופרש. את הנכס שנקנה רשם יעקב על שמו לבד.התעוררה מחלוקת בן האחים באשר לזכויותיו של יוסף. הוא טען כי הוא שותף בנכסובעסק ואילו יעקב טען כי השקעתו של יוסף היתה הלוואה שאינה נושאת לא הצמדה ולאריבית, ואין הוא שותף לא בעסק ולא בנכס. יוסף הגיש לביהמ"ש המחוזי בת"א שתיתובענות. האחת - המרצת פתיחה בה ביקש להצהיר על היותו שותף בנכס; השניה - תביעהאזרחית בה טען כי הוא שותף בעסק. התביעה האזרחית נדונה בהרחבה ולאורך זמן בפניסגן הנשיא טלגם ואילו המרצת הפתיחה שהוגשה עוד קודם לכן, נועדה להידון בפניהשופטת שצקי אבל התיק "שכב" כ-10 שנים בלא מעש.
ב. לאחר שסוכמו טענות הצדדים בפני סגן הנשיא טלגם לעניין השותפות בעסק, ביקשיוסף שהשופט טלגם יתן פס"ד גם בהמרצת הפתיחה הנוגעת לבעלות בנכס. יעקב התנגדלכך. השופט טלגם נועץ בשופטת שצקי ובהסכמתה נתן פס"ד אחד בשתי התובענות.בהחלטתו מסביר השופט שבלאו הכי היה פוסק בשאלת הבעלות בנכס אגב גררא. בבקשתו שליוסף כי השופט יפסוק גם בהמרצת הפתיחה, ראה השופט טלגם ויתור על חקירת המצהירים
בהמרצת הפתיחה, אך איפשר ליעקב לחקור את המצהירים או להביא ראיות נוספות. יעקבלא ביקש לחקור מצהירים או להביא ראיות וכך ניתן פס"ד אחד בשתי התובענות. פסה"דדחה את התביעה לשותפות בעסק, ומאידך קבע שיוסף זכאי להירשם כבעל מחצית הנכס.יוסף אינו מערער בכל הנוגע לשותפות בעסק ואילו יעקב מערער על פסה"ד בענייןהבעלות בנכס. הערעור נדחה.
ג. בפן הדיוני של הערעור קובל יעקב על כך שהשופט פסק גם בהמרצת הפתיחה בלאשזו נדונה בפניו. אין מאומה בטענה זו. אין לבעל דין זכות מוקנית שתובענה פלוניתשהוגשה נגדו, תידון דווקא ע"י השופט שנועד מלכתחילה. הראיות שנשמעו לענייןהשותפות בעסק הן הראיות שהיו צריכות להישמע גם לעניין הבעלות בנכס והעדים הםאותם עדים. לא היה כל טעם לחזור ולשמוע אותן ראיות ואותם עדים בפני הרכב אחר.ועוד, ועיקר, ניתנה ליעקב הזדמנות לחקור את המצהירים ולהביא ראיות והוא לא ניצלהזדמנות זו. השופט טלגם כותב בפסק דינו לאמור "נועצתי בחברתי, שהתיק עמד להידוןבפניה, ועל דעתה קיבלתי עלי את ההכרעה גם בתיק המרצת הפתיחה". טוען יעקב שהשופטטלגם לא הפעיל את שיקול דעתו אלא התייעץ עם השופטת שצקי. ברם, ברור מההחלטה כיהיתה כאן התייעצות דיונית בלבד ונטילת רשות לקבלת התיק שנועד לשופטת שצקי. לגוףהעניין, רק השופט טלגם שמע ראיות והשופטת שצקי לא שמעה וגם לא החלה לשמוע אתהמרצת הפתיחה, וממילא לא יכלה להיות כאן התייעצות לגוף העניין.
ד. אשר לפן המהותי שבערעור - משוויון ההשקעה ההתחלתית לצורך הקמת העסק, הסיקביהמ"ש המחוזי שכוונת האחים היתה לשוויון מלא בעסק ובנכס. ואכן, כך פעל העסקמלכתחילה והדיווח למס הכנסה לשנת 77 משקף שותפות שווה זו. אין זה מתקבל על הדעתשהשקעה גדולה כזו ששווייה כחצי חנות ברח' ביאליק ברמת גן, תעמוד נומינלית בעידןשל אינפלציה גואה. אכן, מנגד עומדת לכאורה הודאת בעל דין, היינו, הודאתו שליוסף, שביום 10.3.80 נתן תצהיר לאמור "באוקטובר 76 השקעתי סך 400,000 ל"י...לצורך מימון רכישת חנות... לאחר תקופה קצרה החלטתי לפרוש מהחנות ולהשאיר את כלהזכויות בה לאחי... הסכמתי להשאיר את סכום ההשקעה בסך 400,000 ל"י הנ"ל בתורהלוואה עומדת... תצהירי זה ניתן לצורך הצגתו בפני שלטונות מס הכנסה לאימותהצהרת הון של אחי יעקב...". ביהמ"ש המחוזי שקל אם אין יוסף נתפס על הודאתו זוומסקנתו היתה שהתצהיר נועד רק למטרה המוגבלת של תמיכה בהצהרת ההון של האח, וכיההודייה שבתצהיר נסתרה ע"י מעשיו של יוסף סמוך לאחר מכן, היינו סירובו לקבלפרעון נומינלי "של ההלוואה העומדת" שניסה יעקב לשלם לו, והגשת התובענה מיד לאחרמכן.
ה. לא עוד, אלא שכנגד תצהירו של יוסף בתמיכה להצהרת ההון של יעקב, עומדתצהירו של יעקב עצמו, לאותה מטרה עצמה. יעקב אומר בתצהירו "אחי הנ"ל מימן אתמחצית מחיר החנות במטרה לעבוד עמי כשותף שווה זכויות בחנות, אולם לאחר תקופהקצרה, החליט לפרוש ולפיכך נותרתי אני בעל כל הזכויות בחנות". בצדק פילג השופטאת דיבורו של יעקב. ברישא ראה הודאה בעובדה שהחנות נרכשה גם בכספו של יוסף,בסיפא ראה מסקנה לא נכונה שהסיק יעקב מפרישת אחיו.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, טל, טירקל. החלטה - השופט טל. עו"ד משהאבידור למערער, עו"ד צביקה ניר למשיב. 22.7.96).
רע"א 2142+2143/96 - פז חברת נפט בע"מ נגד תחנת פז הקריה בע"מ ואח'
*גילוי מסמכים ותשובה לשאלונים(בקשות לרשות ערעור שנדונו כערעור - הערעור נדחה).
א. ביום 1.11.64 נעשה הסכם בין המבקשת לבין המשיבה שלפיו מינתה המבקשת אתהמשיבה כקמעוני שלה בתחנת דלק של המבקשת לצורך שיווק קמעוני של מוצרה. לפי סעיף
22 להסכם רשאית המבקשת לסיימו "לפי שיקול דעתה הבלעדי". לא נקבעו הוראות בדברמתן פיצוי למשיבה במקרה של סיום ההסכם. ביום 20.7.93 שלחה המבקשת למשיבה הודעהבדבר סיומו של ההסכם. המשיבה סירבה לפנות את המקום והמבקשת הגישה תובענה בסדרדין מקוצר לצוות על סילוק ידה של המשיבה מן התחנה. ניתנה רשות למשיבים להתגונן.במסגרת הליכי ביניים לגילוי מסמכים ולהצגת שאלונים דחה בימ"ש השלום את בקשותהמשיבים להורות למבקשת לגלות מסמכים וכן להשיב על שאלות, שעניינם התקשרויות ביןהמבקשת לזכיינים אחרים, הפסקת התקשרויות כאלה, פינוי של זכיינים והסדרים שנעשואיתם. ביהמ"ש המחוזי ביטל את החלטות שופט השלום והורה להחזיר את הדיון אליו עלמנת שיבחן מחדש את בקשות המשיבים ויתיר "גילוי מסמכים הנוגעים לעניין קיומו שלהנוהג לפיצוי זכיינים, בעת שפז מפקיעה את הזכיון... יתיר הצגת שאלות הנוגעותלקיומו של הנוהג". בקשות לרשות ערעור נדונו כערעורים והערעורים נדחו.
ב. טענתה העיקרית של המבקשת היא כי החלטת ביהמ"ש המחוזי מביאה "להרחבהמשמעותית של חזית הטיעון..." בלי שהטענה שמכוחה הועלתה הדרישה לגילוי המסמכיםולהצגת השאלות "נטענה כלל ועיקר בכתבי הטענות". אין לקבל טענה זו. מקובל מקדמתדנא כי בגדר "המסמכים הנוגעים לעניין הנדון" ייחשב כל מסמך "שמתקבל על הדעת כיגם יהא עשוי - לאו דווקא יהא צריך - לעזור, בעקיפין או במישרין, לצד הזקוקלהצגת המסמכים, אם כדי לקדם את עניינו הוא, ואם לשם פגיעה בעמדת מתנגדו". הואהדין באשר להצגת שאלון. בתצהירו של המשיב 3 שתמך בבקשת המשיבה לתת לה רשותלהתגונן, והפך להיות כתב הגנה, נטען עניינו של הנוהג לשלם פיצוי במקרה של סיוםהסכם כזה. לפיכך אין לומר שהמסמכים אינם בגדר המסמכים הנוגעים לעניין הנדון.
(בפני: השופט טירקל. עו"ד ש. הורוביץ ושות' למבקשת, עו"ד עמיהוד בן פורתושות' למשיבים. 24.7.96).
רע"א 2134/95 - מוחמד סעיד מחאג'נה נגד צור שמיר (כלל) חברה לביטוח בע"מ
*בקשה למינוי מומחים רפואיים בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים כשקיימת קביעת אחוזי נכות של המל"ל(הבקשה נדחתה).
א. המבקש נפגע בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים(להלן: החוק) כשהתאונה היא גם תאונת עבודה. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומיקבעה שנכותו היא "%0 נכות לצמיתות". קביעת הוועדה אושרה ע"י ועדה רפואיתלעררים. המבקש ערער על ההחלטה לביה"ד האיזורי לעבודה אשר, בהסכמת ב"כ המוסד,הורה "כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים אשר תדון מחדשבעניינו". המבקש לא המשיך בהליכים בוועדה הרפואית אלא הגיש תביעה לבימ"ש השלוםלפיצויים לפי החוק. במסגרת ההליכים ביקש למנות מומחים רפואיים לפי סעיף 6א'לחוק. המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעם שלמבקש נקבעה דרגת נכות על פי דין ולפיכךמחייבת הקביעה לצורך התביעה הנדונה לפי סעיף 6ב' לחוק. המחלוקת בין הצדדים היתהבאשר למשמעות החלטת ביה"ד לעבודה "כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואיתלעררים אשר תדון מחדש בעניינו". בימ"ש השלום סבר כי משנקבע כך ע"י ביה"דלעבודה, ממילא בטלה קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי שקבע למבקשנכות של %0, ולכן הורה על מינוי מומחים, ואילו ביהמ"ש המחוזי שביטל את החלטתבימ"ש השלום סבר כי החלטת ביה"ד משמעותה שההחלטה בדבר נכותו של התובע בשיעור %0לצמיתות נשארה בעינה ועל כנה ולא בוטלה, וכל עוד לא החליטה הוועדה הרפואיתלשנות את שיעור הנכות הרי הנכות שנקבעה שרירה וקיימת. בקשה לרשות ערעור נדחתה.
ב. הוועדה הרפואית קבעה למבקש נכות צמיתה בשיעור %0. קביעה זו אושרה ע"יוועדה רפואית לערעורים. אפילו נייחס להוראתו של ביה"ד האיזורי לעבודה משמעות שלביטול החלטתה של הוועדה הרפואית לערעורים, הרי עדיין נשארה בעינה ולא בוטלה
קביעתה של הוועדה הרפואית הראשונה. אילו סבר ביה"ד האיזורי שיש לבטל את קביעתהנכות מעיקרא ולפתוח את הבירור הרפואי מחדש, חזקה עליו שהיה אומר את הדבריםבפירוש ולא מחזיר את הדיון לוועדה הרפואית לערעורים לדיון בערעור. אגב אורחאיצויין, כי קביעת דרגת נכות צמיתה של "אפס אחוז" מחייבת לפי סעיף 6ב' לחוק.
(בפני: השופט טירקל. עו"ד מ.ל. מחאג'נה למבקש, עו"ד ע. האוזנר למשיבה.18.7.96).
ע.פ. 6880/95 - אברהם יוחננוב נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירה של אינוס אשה ע"י בעלה וחומרת העונש (הערעור נדחה).
המערער הורשע בעבירות של אינוס ותקיפה חבלנית של אשתו ונדוןל- 6 שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונשנדחה. המערער הודה בכך שתקף את אשתו לאחר ששתה משקה משכר אך כפר באינוסה.ביהמ"ש המחוזי נתן אמון בגירסת המתלוננת שהמערער בעל אותה על אף שסירבה ונתנהלסירובה ביטוי הן באומר והן בהתנהגות. הסניגור מצביע על סתירות מסויימות ביןהודעת המתלוננת במשטרה לבין עדותה בביהמ"ש, ואולם ביהמ"ש היה ער לכך וקבע כי לאמצא שיש בכוחן של הסתירות המזעריות והשוליות, לרבות העובדה שהמתלוננת לא מסרהאת כל הפרטים בהודעתה הראשונה במשטרה, כדי לפגום במהימנותה. אין עילה המצדיקההתערבות בממצא זה. אשר לעונש - הסניגור ביסס בקשתו להקלה בעונש על מערכת היחסיםהעכורה ששררה בין המערער לבין המתלוננת. ברם, העונש אינו חורג ממדיניות הענישההנקוטה והסניגור לא הצביע על עילה המצדיקה סטייה הימנה לזכותו של המערער.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. עו"ד הלד למערער, עו"ד אריה פטר למשיבה.17.7.96).
בג"צ 3675/96 - יצחק הוכמן, סא"ל נגד עירית רעננה
*דרישת חייל בשירות קבע לפטור מארנונה (העתירה נדחתה).
העותר, איש צבא קבע, ביקש לקבל פטור מתשלום ארנונה לעיריה.העיריה סירבה לבקשה. לטענתה ניתן הפטור רק לחייל בשירות חובה ולא לחייל בשירותקבע. העתירה נדחתה. סעיף 2 לחוק הרשויות המקומיות (פטור מארנונה לחיילים...)קובע "אלה יהיו פטורים... מתשלום כל ארנונה... מי שמשרת שירות סדיר בצה"ל לפיחוק שירות בטחון...". ההיסטוריה החקיקתית של החוק תומכת בפירוש שלפיו הפטורניתן רק למי שמשרת בשירות חובה. חוק הפטור מפנה לחוק שירות בטחון, ולטענתהעותר, על פי חוק שירות בטחון, שירות סדיר כולל הן שירות חובה והן שירות קבע.יש לדחות טענה זו. על פי חוק שירות בטחון משרתים בשירות סדיר רק אלה המשרתיםשירות חובה. השירות הסדיר של אנשי צבא הקבע נעשה לא מכח חוק שירות הבטחון, אלאעל פי חוזה שדינו אינו קבוע בחוק שירות הבטחון. אמת, הדיבור "שירות סדיר"כשלעצמו משתרע הן על שירות חובה והן על שירות קבע, אך רק אנשי החובה משרתיםבשירות סדיר לפי חוק שירות בטחון.
(בפני השופטים: הנשיא ברק, גב' שטרסברג-כהן, גב' בייניש. החלטה - הנשיא ברק.עו"ד אריה שוורץ לעותר, עו"ד גב' אושרה פרוכטמן למשיבה. 18.7.96).
בג"צ 5205/96 - מאיר אינדור ואח' נגד ממשלת ישראל ואח'
*עתירה נגד שחרור אסירות שהורשעו ברצח מכח ההסכם עם אש"פ (העתירה נדחתה).
העותרים מבקשים למנוע שחרור אסירות המרצות עונשן לאחרשהורשעו בעבירות רצח, מכח ההסכם עם אש"פ. שר המשפטים המליץ בפני נשיא המדינהלהקל בענשן של האסירות, כך שהן תשוחררנה אחרי חתימת נשיא המדינה על כתב ההקלהבעונש. העתירה נדחתה. כבר נקבע לא אחת, שבמסגרת שיקול דעתו הרחב של נשיא המדינהלחון אסירים, או להקל בענשם, רשאי הוא גם לשקול מתן חנינה או הקלה בעונש מטעמים
מדיניים, לרבות מתן משקל להסכם בינלאומי עליו חתמה המדינה בדבר שחרור אסירים.העובדות הנוגעות לביצוע העבירות היו כולן לנגד עיניו של הנשיא. היתה בפניו גםהמלצת שר המשפטים שלפיה יש להתחשב בהסכם הביניים עם אש"פ אשר במסגרתו, כצעדיםבוני אמון, התחייבה ישראל לשחרר את האסירות. לא נפל פגם בחוקיות ההמלצה של שרהמשפטים וההחלטה של הנשיא ואין עילה להתערבות בג"צ.
(בפני השופטים: אור, זמיר, גב' דורנר. העותרים לעצמם, עו"ד מ. בלאס למשיבים.24.7.96).
בש"פ 3686/96 - יוסף חמו נגד מדינת ישראל
*שחרור ממעצר עד תום ההליכים בשל עיכוב במשפט (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נתקבל).
החלטה זו הינה המשך להחלטותקודמות מהימים 28.5.96 ו-11.6.96 בעניינו של העורר, שנעצר עד תום ההליכים. העררנתקבל והוחלט לשחררו בערובה. אין ספק שהעבירה שעליה עומד העורר לדין מקימה עילתמעצר וכן שטיבה של העבירה, נסיבותיה ועברו הפלילי המכביד של העורר, מצדיקים כייעצר עד תום ההליכים. אולם, כפי שנאמר בהחלטה מיום 28.5.96, נמצא העורר במעצרכבר מיום 8.1.96 ומשפטו טרם החל. לפיכך נקבע באותה החלטה לדחות את המשך שמיעתהערר כדי שתינתן למדינה הזדמנות לבקש מבימ"ש השלום, לקבוע מועדים קרובים לשמיעתהמשפט לגופו. עד היום לא נעשה דבר ומה שנמסר כעת הוא כי מועד ההקראה נקבע ליום22.8.96, לאמור, חודש ימים לאחר שמיעת בקשה זאת. אשר לשמיעת המשפט לגופו -עדיין אין שום תאריך. הנה כי כן, העורר שוהה במעצר מאז 8.1.96 ועדיין לא נקבעמועד לשמיעת המשפט. נמצא כי שניים הם הגורמים המתגוששים זה עם זה, וכל אחד מהםטוען לבכורה: מעבר מזה הצידוק הענייני שהעורר יישב במעצר עד תום ההליכים; ומעברמזה שהייתו של העורר במעצר כ-6 חודשים וחצי כשהתחזית היא שמשפטו לגופו ייערך רקבעוד חודשים. בגורמים המתגוששים ביניהם ידו של הגורם האחרון על העליונה. לפיכךישוחרר העורר ממעצרו ובלבד שיהיה מרותק לביתו בתנאים הנקראים "מעצר בית".
(בפני: השופט חשין. עו"ד ד. שפיגל לעורר, עו"ד א. פטר למשיבה. 23.7.96).
רע"א 3919/96 - הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נגד שגיב מקל
*החלטת שופט להאריך מועד להגשת כתב הגנה (הבקשה נדחתה).
בין המבקשת לבין המשיב מתנהל בביהמ"ש המחוזי הליך, שעיקרוטענת המבקשת כי המשיב מפר זכויות יוצרים ומבצעים ללא הסכמת בעליהם. המבקשתביקשה צו מניעה זמני וניתן לבקשתה צו כזה. לטענת המבקשת לא נעתר המשיב לצוונפתחו הליכי ביזיון בימ"ש. לאור כל זאת ביקשה המבקשת מספר פעמים כי ינתן פס"דבהיעדר הגנה אך ביהמ"ש נתן למשיב ארכה של 30 יום להגשת כתב הגנה. הבקשה לרשותערעור נדחתה. עיקר טענתה של המבקשת סובבת סביב הנזק שנגרם לה עקב היעדר פס"ד.פגיעה זו ניתנת לפיצוי בדיון בהליך העיקרי ואין להתערב בהחלטה בדרך של רשותערעור. אשר להחלטה בדבר הארכת המועד להגשת כתב הגנה - החלטה מעין זו נתונהלשיקול דעתה של הערכאה קמא ורק נסיבות מיוחדות מצדיקות התערבות בשיקול דעת זה.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד גב' שרה פרזנטי למבקשת, עו"ד איתן לפידות למשיב.24.7.96).
ע.א. 2142/92 - עירית נצרת נגד פקיד השומה נצרת
*חיוב עיריה במס הכנסה על הוצאות לרכב וכיבודים מעבר למותר לפי תקנות מס הכנסה (הערעור נדחה).
העיריה הוציאה בשנים 89-87 הוצאות על רכב וכיבודים מעברלמותר לפי התקנות שהותקנו מכח סעיף 31 לפקודת מס הכנסה. על הסכומים שהוצאו מעברלמותר, הוצאה לעיריה שומה. השגתה נדחתה וכך גם הערעור לביהמ"ש המחוזי. הערעורנדחה. סעיף 3(ז) לפקודת מס הכנסה קובע כי גופים הפטורים ממס או שאינם חייבים בו
לפי הפקודה, יחוייבו במס בשיעור של %90 על הוצאותיהם העודפות. הוראה זו נועדהלהרתיע גופים הפטורים ממס מלנצל את הפטור לצורך ביצוע הוצאות מיותרות ובלתירצויות. הרישא של סעיף 3(ז) לפקודה קובעת כי הסעיף חל על "חבר בני אדם" הנכללבגדר אחת מארבע חלופות והן: מוסד ציבורי; שעיסוקו לא היה לשם קבלת רווחים; שכלהכנסתו היתה פטורה ממס; שנקבע לגביו בחיקוק שדינו לענין תשלום המיסים כדיןהמדינה. רשות מקומית יכול ותבוא בגידרן של כל אחת מהחלופות, ואין לקבל את טענתהמערערת שעיריה אינה נכללת בגדר אף אחת מהחלופות.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, טל, טירקל. החלטה - השופטת שטרסברג-כהן.עו"ד מ. עמאר למערערת, עו"ד יעקב כהן למשיב. 22.7.96).
רע"א 1474/96 - בנק איגוד לישראל בע"מ נגד הכונס הרשמי ואח'
*החלטת בימ"ש להורות למפרק של חברה פלונית להגיש תובענה נגד המבקש (בנק איגוד) (הבקשה נדחתה).
המבקש משיג בבקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי להורותלמפרק של חברה פלונית ומנהלה המיוחד להגיש תובענה נגד המבקש. הבקשה נדחתה. בקשהלמתן הוראות מיועדת לקיים מעין התייעצות בין המפרק לבין ביהמ"ש, ולעניינה איןביהמ"ש נדרש אפילו להזמין לדיון את בעל הדין הנוגע בדבר ולזה אין זכות להשיג עלההוראות שניתנו. במקרה דנן אמנם הוזמן פרקליט המבקש לדיון וטען את טענותיו, אךאין לראות במה עניינו שונה מעניינו של כל נתבע אחר שאין לו זכות למנוע הגשתתובענה כנגדו, כשכל טענותיו שמורות לו לטעון כל טענת הגנה שתראה לו בגדר משפטו.לכך יש להוסיף כי ביהמ"ש סבר שיש מקום להגשת התובענה והכונס הרשמי תמך ותומךבעמדה זו. די בכך כדי שהבקשה לרשות ערעור תדחה.
(בפני: המשנה לנשיא ש. לוין. עו"ד מנחם רניאל למבקש, עוה"ד גב' רחל שנישרפסקי ואיתן ארז למשיבים. 8.7.96).
רע"א 5006/93 - יוסף שרביט נגד כלל חברה לביטוח בע"מ
*איחור של למעלה משנה בהמצאת ערבות בנקאית מתוקנת בערעור כאשר בהודעה על הצורך בהמצאה זו לא נקבע מועד (הבקשה לרשות ערעור נדחתה עקב אי המצאת כתב ערבות).
בתאריך 4.9.94 נתבקש ב"כהמבקש להמציא כתב ערבות בנקאית מתוקן ורק בתאריך 16.1.96 נשלח כתב הערבות. אכן,הודעת המזכירות על הצורך בהפקדת ערבות חדשה לא נקבה במועד לביצוע התיקון, כפישנהוג לקבוע בדרך כלל במקרים מסוג זה. אולם, גם כך אין זה סביר שהמבקש השתההבמשלוח הערבות המתוקנת שנה וארבעה חודשים. שיהוי כזה איננו מתקבל על הדעתוכמוהו כזניחת ההליך. מקום שלא נקבע מועד לעשיית פעולה, יש לפעול תוך זמן סביר.אין גם מקום להאריך את המועד להפקדת הערובה שכן לא הובא כל טעם לאיחור. לפיכךהוחלט לדחות את הבקשה לרשות ערעור מחמת אי הפקדת הערבון.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. עו"ד א. קליר למבקש, עו"ד ש. ראובני למשיבה.8.7.96).
ע.פ. 1203/94 - איטח משה נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (הצתת אשה ע"י בעלה) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).
בין המערער ואשתו נתגלעו סכסוכיםואלה הביאו אותם להיפרד זה מזו ואף להגיע לכלל הסכם גירושין. באחד הימים ארבהמערער לאשתו וכשנכנסה האשה למכוניתה, שפך עליה דלק והציתה. כתוצאה מכך נגרמולאשה כוויות קשות בכל פלג גופה העליון ובמיוחד בפניה, בצווארה, חזה וידיה.המערער הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה ונדון ברוב דעות ל-14 שנות מאסרלריצוי בפועל, כאשר דעת המיעוט היתה שיש להטיל עליו 16 שנות מאסר. הערעור עלחומרת העונש נדחה.
הסניגור טען כי המתלוננת השתקמה וכי יש סיכוי להטבה משמעותית במצבה הרפואי.הוגשו ע"י התביעה חוות דעת רפואית ותמונותיה של המתלוננת. מסתבר כי היא סובלתמצלקות קשות, היא זקוקה לחבישת לחץ על פני איזורים שונים בגופה וכן להזרקותבהרדמה כללית והיא תזדקק בעתיד למספר ניתוחים נוספים כדי לשפר במידת האפשר אתמצבה. כך שגם אם תתקבל טענת הסניגור שהמתלוננת חזרה לעבודה כמורה בבית ספר, הרישהחבלות שנגרמו לה הטביעו בגופה אותות קשים שהשחיתו את מראיה ומהם עוד תסבולבעתיד. מעשהו המחריד של המערער איננו ראוי לסליחה ואין לראות את העונש כחמוריתר על המידה.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. עו"ד קאזיס למערער, עו"ד דקל למשיבה.1.7.96).
ע.א. 4820/92 - מנהל מס שבח מקרקעין נגד מיכאל סמואל ואח'
*מכירת 5 דירות שקיבלו ילדים מאביהם ללא תמורה וטענה שכולן פטורות ממס שבח (הערעור נתקבל).
סעיף 49ב' לחוק מס שבח מקרקעין קובע לאמור "מכירת דירתמגורים תהיה פטורה ממס אם נתקיים אחד מאלה... המכירה היא של חלק בדירה שהואפחות מ-%50 ממנה, שאותו בשלמותו קיבל המוכר מהורהו ושאילו היה ההורה עדיין בעלהדירה ומוכר אותה היה פטור ממס בשל המכירה...". המשיבים, אח ואחות, קיבלומאביהם במתנה בשנת 1980 %49 מזכויות בעלות על 5 דירות. הם מכרו את חלקם ב-3מתוך דירות אלה בשנים 1988-1987 וביקשו פטור מתשלום מס שבח על יסוד סעיף 49הנ"ל. טענתם היתה כי הואיל והאב עצמו לא מכר דירה כלשהי, חל הפטור על 3 הדירות.מנהל מס שבח פטר אותם ממס על מכירת דירה אחת, הערר שהגישו לוועדת העררים שלידביהמ"ש המחוזי נתקבל. הוועדה קיבלה את פירושם של המשיבים לסעיף 49 לאמור "דיברור מלשון החוק שחוזרים אל ההורה כדי לבדוק אם קיים פטור אם לאו. אין בלשוןהחוק רמז שמן ההורה חוזרים שוב אל הצאצאים כדי לבדוק את נסיבות המכירה על ידם,או שיש לעשות השלכה של נסיבות הצאצאים על המכירה בידי ההורה". הערעור נתקבל.אין חולק כי לו האב נשאר הבעלים של הדירות ומכר את שלשתן, היה פטור מתשלום מסבגין דירה אחת בלבד. אין מטרת הפטור שבסעיף 49 הנ"ל להעניק לבנים, מקבלי המתנה,זכות נוספת על זכות ההורה נותן המתנה, אלא להשוות בין זכות הבן לזכות ההורהלגבי הדירות שנתן לו הורה במתנה.
(בפני השופטים: אור, גב' דורנר, טירקל. החלטה - השופטת דורנר. עו"ד יעקב כהןלמערער, עו"ד י. יוסיפוף למשיבים. 8.7.96).
ע.פ. 2979/95 - אלברט סולומון נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (הריגה) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נתקבל).
המערער רב עם אשתו מריבה קולנית.המנוחה, שכנתו של המערער, יצאה מפתח דירתה וביקשה מן המערער להנמיך את צעקותיו.בתגובה הדף אותה המערער, הפילה ארצה ומשהחלה לצעוק חסם את פיה ואת אפה עדשנחנקה למוות. המערער הואשם בעבירת רצח, אך נמצא אשם בעבירת הריגה וביהמ"ש גזרלו 12 שנים מאסר. הערעור על חומרת העונש נתקבל. עברו של המערער נקי, ויש לקבלאת טענת הסניגור שאת התוצאה הקשה יש לייחס להתנהגות חריגה על רקע של איבודעשתונות תוך אדישות לאפשרות של גרימת המוות. בנסיבות מיוחדות אלה ניתן להשיג אתמטרות הענישה בעונש מתון יותר. לפיכך יועמד העונש על 9 שנים מאסר.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. עו"ד אלברנס למערער, עו"ד כרמל למשיבה.3.7.96).
רע"א 5462/95 - מיכאל שניאור נגד קצין התגמולים - משרד הבטחון
*תביעה לפי חוק הנכים בגין מחלה שהתעוררה בעת שירות מילואים ללא זיקה של סיבתיות לשירות (הבקשה נדחתה).
המערער נזקק ב-1978 לניתוח בקע מפשעתי. בהיותו חייל בשירותקבע ב-1991 הופיע סיבוך בעקבותיו, הוא נותח וכתוצאה מכך סבל מסיבוכים שגרמו לו- לטענתו - לנכות. תביעתו להכיר בו כנכה על פי חוק הנכים נדחתה. וועדת הערעוריםאימצה חוות דעת רפואית שקבעה כי הטיפול במבקש היה נאות ומיומן וכי אין קשרסיבתי בין השירות והמחלה. עוד קבעה כי מדובר בסיבוך מוכר וידוע ברפואה כסיבוךשנוצר לעיתים בעקבות ניתוח מסוג זה, חרף הטיפול הרפואי הנאות והמיומן. ביהמ"שהמחוזי דחה את הערעור על החלטת הוועדה והבקשה לרשות ערעור נדחתה.
הנכות שלטענת המבקש נגרמה לו, נגרמה תוך השירות, אולם לא הוכח על ידו - ונטלההוכחה עליו - כי זו נגרמה עקב השירות. כאשר חייל נזקק לטיפול רפואי עקב מחלהשאין לה עם השירות ולא כלום, ובעקבות גילוי המחלה והטיפול בה או בסיבוך הנוצרבעקבותיה, בדרך הרגילה והמקובלת, נגרמת לו נכות, לא נוצרת זיקה של סיבתיות עםהשירות ואין לקבוע כי הנכות נגרמה עקב השירות. בשאלה שהועמדה לדיון אין משוםחידוש ואין בה שאלה בעלת חשיבות מעבר להכרעה במקרה הנדון על יסוד חומר הראיות.יישום ההלכה על עובדות המקרה הנדון נעשה בצורה נכונה וראוייה.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, טירקל, גב' בייניש. עו"ד סולו ריקי למבקש,עו"ד גב' מיקי חשין למשיב. 21.7.96).
רע"פ 4506/96 - סדיק דב נגד מדינת ישראל
*אין מקום לרשות ערעור כאשר בימ"ש מחוזי מקבל ערעור על זיכוי ומחזיר את התיק לבימ"ש השלום (הבקשה נדחתה).
המבקש זוכה ע"י בימ"ש השלום, ערעור המדינה בביהמ"ש המחוזינתקבל והתיק הוחזר לבימ"ש השלום. על ההחלטה להחזיר את התיק לבימ"ש השלום הוגשהבקשה לרשות ערעור, כאשר טענת המבקש היא כי אם הבקשה תדחה, יגרום הדבר לכפלהתדיינויות הנובע מהצורך לקיום הדיון למתן גזר הדין. הבקשה נדחתה. מדובר בבקשתרשות לערער בגלגול שלישי שמן הראוי שתסמוך על פס"ד סופי שיש לבעלי הדין ענייןממשי בהכרעה, ובנורמה בעלת חשיבות כללית התלוייה בו. כל עוד לא נסתיימו ההליכיםבערכאות הקודמות, אין זה, בנסיבות רגילות, ראוי שביהמ"ש העליון יבחן אם עברהמבקש את מפתן הסף הדווקני המצדיק התערבות נוספת של ביהמ"ש העליון. גם לגופו שלעניין, השאלה אם בדין התערב ביהמ"ש המחוזי בפסק דינו של בימ"ש השלום, אינהמצדיקה, כשלעצמה, לשקול מתן רשות לערער בגלגול שלישי.
(בפני: המשנה לנשיא ש. לוין. עו"ד שמעון איל למבקש. 17.7.96).
בש"א 3918/96 - ציילר ברנסלבה נגד הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ
*עיכוב הליכי מימוש משכנתא (בקשה לעיכוב הליכי מימוש משכנתא עד לערעור - הבקשה נתקבלה).
המבקשת הגישהתביעה לביהמ"ש המחוזי למתן פס"ד הצהרתי על בטלות מישכון לטובת הבנק של דירתמגורים השייכת למבקשת. לחילופין ביקשה להצהיר על הגבלת היקף המשכנתא. ביהמ"שהמחוזי דחה את התביעה ועל כך הגישה ערעור לביהמ"ש העליון. הבקשה דנא היא לעכבאת הליכי ההוצל"פ הננקטים ע"י הבנק כנגד המבקשת למימוש המשכון. הבקשה נתקבלה.המבקשת אמנם מתגוררת כעת בבית אבות, אולם לדבריה, בשל מחלתה, יהא עליה לעזוב אתבית האבות ולשוב ולהתגורר בדירה הנדונה. משמע, ביצוע ההוצל"פ של המשכנתא פירושולמעשה פינוייה מן הדירה. אמנם אין סיכויי המבקשת לזכות בערעור נראים ורודיםבמיוחד, אולם בכל זאת, בהתחשב בכל הנסיבות, מן הדין להיעתר לבקשה ולדחות אתביצוע הליכי ההוצל"פ עד למתן פסה"ד בערעור.
(בפני: השופט בך. עו"ד יוסי שקד למבקשת, עו"ד גב' ליאורה גבע למשיב.11.7.96).
ע.פ. 1400/95 - עבד אלכרים אלחורטי נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (הריגה תוך כדי קטטה) (ערעור על חומרת העונש - הערעור נתקבל).
לא יכול להיות ספק כי מי שיזמו אתהתיגרה האלימה נושא האישום היו המנוח ואחיו. המנוח היה מצוייד בסכין ארוכהואחיו במקל. המערער, שגם הוא הוא היה מצוייד בסכין, התכתש עם המנוח ואילו אחיושל המערער התכתש עם אחיו של המנוח. התיגרה היתה שלב אחרון במסכת אירועים שאירעובאותו יום. ביהמ"ש המחוזי סבר כי מן הראוי היה להביא בחשבון העונש, לא רק אתהתוצאה הקטלנית אלא גם את האירועים הקודמים, והטיל על המערער עונש של 9 שניםמאסר בפועל. הערעור על חומרת העונש נתקבל. צדק ביהמ"ש המחוזי שיש להביא בשיקולאת האירועים שקדמו לתוצאה הקטלנית ומגמתו התוקפנית של המנוח, אך העונש שהשית עלהמערער נוטה לחומרה. לפיכך יש לקבל את הערעור ולהעמיד את המאסר הממשי על 7שנים.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. עו"ד שרמן למערער, עו"ד כרמל למשיבה.3.7.96).
ע.פ. 3826/95 - אילן אוחנה נגד מדינת ישראל
*זיכוי מהרשעה באונס כאשר המתלוננת כבשה עדותה (הערעור נתקבל).
ביהמ"ש המחוזי האמין למתלוננת כי המערער אנס אותה, וזאתלאחר שקודם לכן התלוננה כנגדו כי תקף אותה וביצע בה מעשה מגונה. על פי גירסתהמתלוננת הרשיע ביהמ"ש את המערער בעבירת האינוס. הערעור נתקבל. אין להסכים עםהשופט כי הסתירה בין דברי המתלוננת בעדותה לבין הדברים שמסרה לאמה בדבר מקוםהאינוס הינה סתירה שולית. אפשר שבכך בלבד לא היה כדי לשנות ממסקנתו של ביהמ"שהמחוזי שהמתלוננת מסרה גירסת אמת. אלא שאין להתעלם גם מכך שהמתלוננת כבשה אתגירסתה שבנוסף לתקיפה היא גם נאנסה. הסברה של המתלוננת לכבישת התלונה על האינוסהיה, כי חששה מתגובת הוריה אם יוודע להם שכבודה נפגע. אולם, מדבריה של המתלוננתעצמה עולה כי באותו יום שאירע האונס, לדבריה, כבר ידעה אמה על כך שהיא(המתלוננת) ביצעה הפלה כתוצאה מיחסיה עם גבר אחר. משמע, שההסבר של שמירת הסודבדבר האונס עקב החשש שיוודע להוריה שקיימה יחסים מיניים, אינו יכול לעמוד.נותרה אם כן העובדה של כבישת עדות שלא ניתן לה הסבר מניח את הדעת. הספק שנותרמדברי המתלוננת, שעדותה היחידה שימשה בסיס להרשעה, מחייב את זיכויו של המערער.
(בפני השופטים: גולדברג, מצא, קדמי. עו"ד ח. קאזיס למערער, עו"ד גב' דפנהביינוול למשיבה. 14.7.96).
רע"א 4445/96 ואח' - שאול בר-נוי נגד מדינת ישראל ואח'
*בקשה לפטור מאגרה בערעור על החלטה שלא לפטור מאגרה (בקשות לפטור מתשלום אגרה ומחובת הפקדת ערבון או הארכת מועד - הבקשות נדחו).
המבקש הגיש בקשות רשות ערעור שונות או ערעורים, שעניינם החלטות קודמות בענייןאגרה או ערבון. עתה הוא מבקש פטור מאגרה או מהפקדת ערבון בבקשות אלה. בקשותיונדחו. המבקש טוען כי יש לפטור אותו מתשלום אגרה בהתחשב בתקנה 20(2) לתקנותביהמ"ש (אגרות) הקובעת פטור מאגרה לגבי "בקשה לפטור מתשלום אגרה או בקשה לפטורמחובת ערבון או ערובה". לדעתו התקנה משתרעת גם על ערעור או בקשת רשות ערעורבנוגע להחלטה בבקשה לפטור מתשלום אגרה. אין לקבל טענה זו. תקנה 20(2) חלה אך עלהבקשה לפטור מתשלום אגרה או מחובת הפקדת ערבון, ולא על ערעור או בקשה לרשותערעור שעניינם החלטה קודמת בעניין אגרה או ערבון.
(בפני: הרשמת אפעל-גבאי. המבקש לעצמו, עוה"ד י. וסרמן ונ. שטראוס למשיבים.18.7.96).
ב ת ו כ ן
* בג"צ 5319/96 - ביטול "שחרור ברשיון" של אסיר שכבר שוחרר בעבר מספר ─ פעמים ברשיון וחזר לסורו ..................................354 ─* ע.פ. 2967/96 - סירוב פסילה ..............................................354 ─* ע.פ. 6802+6805/95 - חומרת העונש (שוד והריגה) ............................355 ─* ע.א. 3906/96 - סירוב פסילה ..............................................356 ─* ע.א. 3764/94 - תביעת הפרשי שכר ותוספות נלוות ע"י ראש מועצה מקומית ─ לאחר שפרש לגמלאות. *התערבות בקביעות עובדתיות כשפסה"ד ─ לא ניתן ע"י השופט ששמע את הראיות .........................356 ─* רע"א 1889/94 - טענה לפטור מחוב כאשר הבנק המחה את החוב לחותנתו ─ של חייב נוסף לאותו חוב ...................................357 ─* ע.א. 1819/93 - אכיפת ביצוע עיסקה עפ"י הסכם ויפו"כ בלתי חוזר .............358 ─* ע.א. 3914/91 - בקשה לייחס לאם את ההכנסות מנכסים שהעבירה לבניה ...........358 ─* ע.א. 4420/91 - קביעה כי כספים שהושקעו ע"י אחים בשותפות ונרכש נכס ─ מעניקים לאח שפרש מיד מהשותפות חלק בנכס. *הודייה ..........359 ─* רע"א 2142+2143/96 - גילוי מסמכים ותשובה לשאלונים ........................360 ─* רע"א 2134/95 - בקשה למינוי מומחים רפואיים בתביעה לפי חוק הפיצויים ─ לנפגעי תאונות דרכים כשקיימת קביעת אחוזי נכות של המל"ל ....361 ─* ע.פ. 6880/95 - הרשעה בעבירה של אינוס אשה ע"י בעלה וחומרת העונש ..........362 ─* בג"צ 3675/96 - דרישת חייל בשירות קבע לפטור מארנונה ......................362 ─* בג"צ 5205/96 - עתירה נגד שחרור אסירות שהורשעו ברצח מכח ההסכם עם אש"פ ....362 ─* בש"פ 3686/96 - שחרור ממעצר עד תום ההליכים בשל עיכוב במשפט ...............363 ─* רע"א 3919/96 - החלטת שופט להאריך מועד להגשת כתב הגנה ....................363 ─* ע.א. 2142/92 - חיוב עיריה במס הכנסה על הוצאות לרכב וכיבודים מעבר למותר לפי תקנות מס הכנסה ....................................363 ─* רע"א 1474/96 - החלטת בימ"ש להורות למפרק של חברה פלונית להגיש תובענה ─ נגד המבקש (בנק איגוד) ....................................364 ─* רע"א 5006/93 - איחור של למעלה משנה בהמצאת ערבות בנקאית מתוקנת בערעור ─ כאשר בהודעה על הצורך בהמצאה זו לא נקבע מועד ..............364 ─* ע.פ. 1203/94 - חומרת העונש (הצתת אשה ע"י בעלה) ..........................364 ─* ע.א. 4820/92 - מכירת 5 דירות שקיבלו ילדים מאביהם ללא תמורה וטענה ─ שכולן פטורות ממס שבח .....................................365 ─* ע.פ. 2979/95 - חומרת העונש (הריגה) ......................................365 ─* רע"א 5462/95 - תביעה לפי חוק הנכים בגין מחלה שהתעוררה בעת שירות ─ מילואים ללא זיקה של סיבתיות לשירות .......................366 ─* רע"פ 4506/96 - אין מקום לרשות ערעור כאשר בימ"ש מחוזי מקבל ערעור על ─ זיכוי ומחזיר את התיק לבימ"ש השלום ........................366 ─* בש"א 3918/96 - עיכוב הליכי מימוש משכנתא .................................366 ─* ע.פ. 1400/95 - חומרת העונש (הריגה תוך כדי קטטה) .........................367 ─* ע.פ. 3826/95 - זיכוי מהרשעה באונס כאשר המתלוננת כבשה עדותה ..............367 ─* רע"א 4445/96 - בקשה לפטור מאגרה בערעור על החלטה שלא לפטור מאגרה .........367 ─