ע.א. 3744/94 - אבן הבונים בע"מ נגד ארבל הנדסה וקבלנות ומשרד הבריאות
*פסילת מכרז לבנייה מחלקות בבית חולים. *פסילת מכרז כאשר הוגשה ערבות בנקאית לפי סכום המכרז ללא מע"מ. *פסילת מכרז כאשר ועדת המכרזים נקטה בהחלטתה אמות מידה שלא נדרשו במכרז(מחוזי ת"א - ה.פ. 32/94 - הערעור נתקבל).
א. באוקטובר 93 פירסם משרד הבריאות מכרז לבניית מחלקות בבית החולים
הפסיכיאטרי בנס ציונה. במכרז נקבעו שני תנאי סף להשתתפות בו: בניית פרוייקטיםדומים ב-3 השנים האחרונות בצירוף המלצות; המצאת ערבות בנקאית "בגובה %5 מערךההצעה". המציעים נדרשו לנקוב את המחירים המוצעים ללא מע"מ. למכרז הוגשו הצעותרבות ובכללן הצעות אבן הבונים, ארבל וברנע בע"מ. אבן הבונים צרפה להצעתה אתהמלצתו של המהנדס יגאל גוברין שהיה יועץ ועדת המכרזים. ארבל, בהסתמכה על התניהבדבר נקיבת המחירים בהצעה ללא תוספת מע"מ, המציאה ערבות בנקאית בשיעור %5 מןהמחירים שנקבה שלא כללו מע"מ. בדירוג ההצעות על פי מחירן דורגה ברנע ראשונה,אחריה ארבל והשלישית אבן הבונים. המהנדס גוברין בדק את ההצעות והמלצתו היתהלקבל את הצעת אבן הבונים, בשל נסיונה העדיף בביצוע פרוייקטים מן הסוג הנדון.ועדת המכרזים קיבלה את ההמלצה והעדיפה את הצעת אבן הבונים.
ב. ארבל הגישה תובענה בה עתרה להכריז עליה כזוכה במכרז ולהצהיר על ביטולזכייתה של אבן הבונים. לחילופין ביקשה לקיים דיון חוזר בוועדה תוך זימונה שלארבל בפני ועדת המכרזים כמצוות תקנה 21(ב) לתקנות חובת המכרזים. במקביל ביקשהארבל צו מניעה זמני האוסר על התקשרות עם אבן הבונים עד למתן פס"ד בתובענה.בתצהיר התשובה, וכן בהליך הביניים בדבר צו המניעה הזמני, טענה אבן הבונים כיארבל לא עמדה בתנאי סף להשתתפות במכרז, שכן הערבות הבנקאית שהמציאה לא היתהבשיעור הנדרש. הוכח בהליך הביניים כי בסיור קבלנים שנערך לאחר פרסום המכרזולפני הגשת ההצעות, שבו השתתף נציגה של ארבל מר גרבר, הבהיר איש משרד הבריאות,בתשובה לשאלה, כי הערבות הבנקאית חייבת לכלול גם את המע"מ. נערך סיכום בכתב שלהדברים הללו וסיכום זה נשלח לכל רוכשי מסמכי המכרז לרבות ארבל.
ג. בהחלטת ביניים החליט ביהמ"ש המחוזי (השופט גורן) כי הערבות הבנקאית שנדרשהבתנאי המכרז לא כללה מע"מ, כי הדרישה בדבר תוספת מע"מ לסכום הערבות הוספה בסיורהקבלנים, ולא הוכח שהתנאי שהוסף בסיור הודע לארבל. בנסיבות אלה ראה בהמצאתהערבות החסרה פגם טכני הניתן לתיקון. השופט קיבל את טענתה של ארבל בדבר הפרתזכות הטיעון ובהחלטתו התיר לארבל להשלים את הערבות הבנקאית וציווה על הוועדהלשמוע את ארבל.
ד. בעקבות החלטת הביניים השלימה ארבל את הערבות הבנקאית והוועדה קיימה דיוןחוזר שבגידרו שמעה הן את ארבל והן את אבן הבונים וחזרה ובחרה באבן הבונים. אלאשהפעם נתנה הוועדה החלטה מפורטת בדבר אמות המידה שהנחו אותה בהחלטתה. הדיוןבתובענה עצמה, בפני השופט שטרוזמן, התמקד בהחלטתה השניה של הוועדה. בגדר תקיפתהחלטה זו טענה ארבל כי אמות המידה שעל פיהן הועדפה אבן הבונים לא נכללו ביןתנאי המכרז, וכי גוברין היה פסול מלייעץ לוועדה משום היכרותו הקודמת עם אבןהבונים שאף נתן לה המלצות. לעניין הדרישה להמצאת הערבות הכוללת מע"מ, העידמנהלה של ארבל כי נציגו בסיור הקבלנים, גרבר, לא סיפר לו דבר אודות הדרישהלמע"מ. ארבל לא העידה מטעמה את גרבר עצמו ולא השמיעה עדות כי הסיכום בכתב שנשלחלמשרדיה לא התקבל על ידה.
ה. ביהמ"ש המחוזי בפסק דינו לא התייחס לשאלה אם המצאת הערבות הכוללת מע"מנכללה במכרז, כיוון שראה בכך עניין תיאורטי, שכן, על יסוד החלטת הביניים, שעליהלא הוגשה בקשת רשות ערעור, השלימה ארבל את החסר. מנגד קיבל ביהמ"ש את שתיהטענות שנטענו ע"י ארבל וקבע כי אמות המידה שהנחו את ועדת המכרזים לא נכללובמכרז, וכי היכרותו המוקדמת של גוברין את עבודתה של אבן הבונים אמנם לא פסלה
אותו מלייעץ לוועדה, אלא שעקרון השוויון נפגע בכך שגוברין לא ביקר באתרי הבניהשל המציעים האחרים. בסיכום, הורה ביהמ"ש לשוב ולקיים דיון חוזר. ועדת המכרזיםהתכנסה בשלישית והפעם בחרה בארבל. הערעור נתקבל במובן זה שהוחלט שאף אחד מןהצדדים לא זכה במכרז.
ו. באשר לערבות הבנקאית שהגישה ארבל - קביעתו של ביהמ"ש המחוזי כי הדרישהלהכללת מע"מ בערבות הבנקאית לא נכללה במכרז הינה מוטעית. במכרז נדרש המציעלהמציא ערבות בנקאית "בגובה %5 מערך ההצעה". בכך שמטעמי נוחות נדרשו המציעים לאלכלול במחירים המוצעים מע"מ, אין להשליך על הביטוי "ערך ההצעה". הביטוי "ערךההצעה" בלשון בני אדם משמעו ערכה הכולל של ההצעה לרבות העלויות הנובעות מןההצעה על פי דין, כך שמדובר גם במע"מ החל לפי החוק על כתפי נותן השירותובענייננו החברה המציעה. למעשה, תשובת ההבהרה של פקיד משרד הבריאות בכל מקרה לאהיתה יכולה לשנות את תניות המכרז המקורי. עם זאת, מעמדת ב"כ ארבל עולה כי דבריההבהרה אינם קושרים את ארבל רק משום שלא הודעו לה. ברם, ארבל לא סתרה את הראיותשהוכיחו כי תשובת ההבהרה היתה ידועה לה. היא לא השמיעה את גרבר שהשתתף בסיורמטעמה ולא העידה כי הסיכום שנשלח אליה בדואר לא התקבל במשרדה. אין לקבל את טענתארבל כי קבלת הסיכום על ידיה לא הוכחה, שכן, חזקה כי מסמך שנשלח בדואר התקבלאלא אם הוכח אחרת.
ז. ארבל הוסיפה וטענה, כי היות ופעלה בהתאם להחלטתו של השופט גורן והשלימה אתסכום הערבות כנדרש, מנועה עתה אבן הבונים מלטעון כי לא עמדה בדרישת הערבות.טענה זו יש לדחות. תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת את זכותו של בעל דיןלערער על החלטת ביניים במסגרת ערעורו על פסה"ד. אבן הבונים היתה רשאית להמתין,ולהגיש את ערעורה במסגרת הערעור על פסה"ד העיקרי. אין משתתף במכרז רשאי לשנותאת סכום הערבות לאחר עבור המועד להגשת ההצעה. בכך שהשלמת הערבות התבססה עלהחלטה שיפוטית - שגוייה - אין כדי להעלות או להוריד לעניין זה. נמצא כי הערבותשהמציאה ארבל היתה פגומה. פגם בסכום הערבות איננו פגם טכני הניתן לתיקון. עלכן, גם כאשר המציע המגיש ערבות בשיעור פחות מן הנדרש עשה זאת בתום לב תפסלהצעתו. העולה מכך כי הצעתה של ארבל היא פסולה.
ח. אשר להצעת אבן הבונים - היכרות קודמת בין חבר בוועדת המכרזים או יועץ להלבין המתמודדים במכרז אכן אינה יוצרת בהכרח מצב של משוא פנים. עם זאת, אין בכךכדי לפטור את הרשות עורכת המכרז מעקרון היסוד של דיני מכרזים - עקרון השוויון.בענייננו, הכיר יועץ הוועדה, המהנדס גוברין, את עבודתה של אבן הבונים בלבד ואףנתן לה מכתב המלצה. עבודותיהן של המציעות האחרות לא היו מוכרות לו ובכך הופרהשוויון בין המתחרות במכרז.
ט. בתנאי המכרז נדרש נסיון ב-3 השנים האחרונות בביצוע פרוייקטים דומיםלפרוייקט הנדון. דרישה זאת היתה תנאי סף ומציעים שעמדו בה היו זכאים לכך שהצעתםתשתתף בתחרות. שימוש באמות מידה שלא פורסמו מראש, אף אם ביסודן עומדים שיקוליםרלבנטיים, פוגע ללא הצדקה בהסתמכות הצדדים על כללי המכרז שפורסמו ובשוויוןביניהם. בענייננו השתמשה ועדת המכרזים, בקבלה את הצעת אבן הבונים, בשורה שלאמות מידה שלא פורטו במכרז, ועל יסודן החליטה להעדיף הצעה שלא היתה הזולה ביותרעל פני הצעה זולה ממנה. בכך היא נהגה שלא כדין. לפיכך יש לקבוע שגם אבן הבוניםלא זכתה במכרז. כך שאף אחת מן המציעות לא היתה זכאית לזכות במכרז.
(בפני השופטים: אור, גב' דורנר, טירקל. החלטה - השופטת דורנר. עו"ד א. אביטללאבן הבונים, עוה"ד גב' ר. ברק וש. הרציג לארבל, עו"ד ע. דקל למשרד הבריאות.25.12.96).
ע.א. 3574/92 - פקיד שומה גוש דן נגד צבי פרג
*פירוש "הכנסה חייבת" במס של חברה לעניין קיזוז הדדי של הכנסות והפסדים של חברה משפחתית ובעל המניות שבה(מחוזי ת"א - עמ"ה 27/91 - הערעור נתקבל).
א. המשיב הוא בעל הזכות לחלק הגדול ביותר ברווחיה של חברה משפחתית כהגדרתהבסעיף 64א(א) לפקודת מס הכנסה (להלן: החברה). בשנים 1987-1986 עסקה החברה בהקמתבתים ובהשכרת דירות. ההפסדים שצברה מהקמת הבתים היו גדולים מרווחיה מהשכרתהדירות ובמאזנה לשנים אלה נרשם הפסד. כיוון שעל הכנסות מהשכרת דירות מוטל מסמופחת מכח סעיף 3 לחוק מס הכנסה (עידוד להשכרת דירות) וסעיף 47 לחוק עידודהשקעות הון (להלן יחד: חוקי העידוד), הפריד המשיב בשומה שהגיש בין הכנסות החברההחייבות במס מופחת לבין הפסדיה שאותם קיזז מהכנסותיו מעבודתו ומנכסים שבבעלותו(ההכנסות האישיות) כאמור בסעיף 64א(א) לפקודת מס הכנסה. כך שילם המשיב מס רגילעל יתרת ההכנסות האישיות לאחר שקיזז מהן את הפסדי החברה ומס מופחת על הכנסותהחברה מהשכרת דירות.
ב. פקיד השומה לא הסכים לדרך חישוב זאת. הוא הסתמך על הגדרת "הכנסה חייבת"בסעיף 1 לפקודה כ"הכנסה לאחר הניכויים, הקיזוזים והפטורים שהותרו ממנה לפי כלדין" וקבע כי יש לקזז את הפסדי החברה מהכנסותיה ואת הנותר יכול המשיב לזקוףכהפסד על הכנסותיו האישיות. המשיב ערר לביהמ"ש המחוזי על השומה שהוצאה לווביהמ"ש קיבל את פירושו של המשיב לסעיף 64א(א) הנ"ל, האומר כי "הכנסתה החייבתשל החברה שחבריה הם בני משפחה... רואים אותם כאדם אחד (להלן: חברה משפחתית)והפסדיה ייחשבו, לפי בקשתה... כהכנסתו או הפסדו של החבר שהוא בעל הזכות לחלקהגדול ביותר ברווחים בחברה". ביהמ"ש המחוזי הסתמך על פירוש המונח "הכנסה חייבת"בסעיף 28 לפקודה הדן בקיזוז הפסדים מהכנסות שהיו לאותו נישום (בין יחיד וביןתאגיד) ממקורות אחרים, וכן על מטרתם של חוקי העידוד, שהיא לעודד השכרת דירותע"י הפחתת שיעור המס. הערעור נתקבל.
ג. לשונה של ההוראה בסעיף 64א(א) לפקודת מס הכנסה ברורה. מתחייב ממנה היתרלנישום לזקוף לזכותו או לחובתו יתרת זכות עליה מוטל מס הכנסה (הכנסה חייבת) אויתרת חובה (הפסדים) הכל כעולה ממאזנה של החברה המשפחתית. הסעיף אינו משנה אתציביונה של החברה כתאגיד, ואינו מסיר את המסך בין הכנסות החברה, כפי שהן באותלידי ביטוי במאזנה, לבין הכנסות היחיד. על כן, בקביעת ההכנסה החייבת של החברהאין לסעיף כל תחולה. הסעיף נכנס לפעולה רק לאחר קביעת גודלה של ההכנסה החייבת,כלומר, בשעה שבאים להטיל את מס ההכנסה על ההכנסה החייבת.
(בפני השופטים: אור, גב' דורנר, טירקל. החלטה - השופטת דורנר. עו"ד גב' לאהמרגלית למערער, עו"ד ג. עמיר למשיב. 19.12.96).
ע.א. 3953/93 - יוסף שיפריס נגד נילי שפיר ופנינה גרוס
*פירוש סעיפים בצוואה וקיום "בקירוב" של צוואה(מחוזי ת"א - ת.א. 1406/93 - הערעור נתקבל).
א. המערער והמשיבות הם ילדיה של המנוחה זהבה שיפריס. המנוחה השאירה צוואהשקויימה בביהמ"ש המחוזי למרות התנגדותו של יוסף לסעיפים 5 ו-6 שבה. העזבון כולל2 נכסים: נכס אחד הוא קוטג' בהרצליה (להלן: הקוטג') והנכס השני הוא חלקה ועליהבית (להלן: החלקה). הבעלות בנכסים הללו רשומה כך: הקוטג' - 3/4 ע"ש האם המנוחהו-1/12 ע"ש כל אחד מן הילדים מירושת אביהם; החלקה רשומה 1/2 ע"ש האם המנוחהו-1/6 ע"ש כל אחד מן הילדים מירושת אביהם. המנוחה ביקשה בצוואתה לעשות "הפרדתרכוש" בין ילדיה באופן שיוסף יהיה הבעלים של הקוטג' כולו ואילו החלקה תחולק ביןפנינה ונילי, כך שהמחצית שעליה עומד ביתה של פנינה תהיה כולה לפנינה ובלבד שהיאתתגורר בבית הזה כל ימי חייה, והמחצית הנותרת על כל זכויותיה תהיה כולה לנילי.
כדי להביא לתוצאה זו, צריך כל יורש לוותר לטובת הנותרים על חלקו בירושת אביובנכסים המיועדים להם.
ב. סעיף 5 לצוואה אומר "מחצית מחלקה (חלקת הקרקע) הכוללת את החלק שהבית העומדעליה... לרבות הריהוט... יועברו לבתי פנינה גרוס... וזאת באם בתי פנינה: תתגוררבבית לכל אורך ימיה ושנותיה... תוותר על חלקה בעזבון בעלי המנוח... לטובת ניליויוסי... כל יתרת זכויותי בחלקה... יעבור לבתי נילי שפיר... וזאת בכפוף לכךשתוותר על חלקה בעזבון בעלי המנוח... לטובת פנינה ויוסי... כל זכויותיבקוטג'... יעברו לבני יוסי שפיריס... וזאת בכפוף לכך שיוותר על חלקו בעזבוןבעלי המנוח... לטובת פנינה ונילי...". המנוחה לא פירשה מה ייעשה למי שיסרבלוותר על ירושת האב.
ג. יוסף התנגד לקיום סעיפים 5 ו-6 לצוואה והודיע שהוא מסרב לוותר על ירושתאביו, ולכן, לשיטתו, ביצוע הצוואה כולה הופך לבלתי אפשרי ויש לבטלה. ביהמ"שהמחוזי, בלא דיון של ממש, ובלא שמיעת ראיות וסיכומי טענות, דחה את ההתנגדותבהחלטה לקונית בת 7 שורות. בערעור מצטרף ב"כ של נילי לעמדתו של יוסף וגם הואסבור שהצוואה אינה ניתנת לביצוע. שכן, גם אם הצוואה תבוצע ע"י שתי הבנות, יוסףיישאר שותף עמהן בחלק שנפל לו מאביו שעליו לא ויתר וגם הן תהיינה שותפות עמובקוטג'. טענה נוספת בפי המערער נוגעת גם היא לסיכולה של הצוואה. המנה של פנינהניתנה לה על תנאי שהיא תתגורר בבית כל ימי חייה, והלא רק כאשר ימלאו ימיה אפשריהא, בדיעבד, לדעת אם היא קיימה תנאי זה ומכאן שגם הוראה זו בצוואה היא נמנעתביצוע. הערעור נתקבל.
ד. אין לומר שמדובר כאן בהוראת צוואה שביצועה בלתי אפשרי. אי האפשרות שמדברבה סעיף 34 היא אי אפשרות אינהרנטית. הוראת הצוואה שלפנינו, היא בת ביצוע, אלאשהיא תלוייה בתנאי וגם התנאי הוא כשר ואפשרי. סירובו של המערער למלא אחר התנאימסכל אמנם את זכייתו, אך אין בו כדי לעשות את הוראת הצוואה להוראה שביצועה בלתיאפשרי באורח אינהרנטי. השאלות הן אם יש להבין את הסעיפים 5 ו-6 בצוואה כך שיורששאינו ממלא אחר תנאי הויתור - חלקו יעבור לנותרים הממלאים אחר התנאי; ואם איןלהבין כך את הסעיפים האמורים - האם בוותרו על המנה היעודה לו בצוואה, עדייןעומדת לו למערער זכות הירושה על פי דין; האם יש להעדיף קיום הוראות סעיפים 5ו-6 בצוואה "בקירוב" על פני ביטולן.
ה. ב"כ של פנינה מציע לקרוא בצוואה את כוונת האם להעביר את חלקו של מי שמסרבלוותר על ירושת האב - ליורשים האחרים הממלאים אחר תנאי הוויתור. אולם, אין לומרשזו היתה כוונת המנוחה. משמעות הדבר כאילו הדירה האם את בנה הנאה מנכסיה כעונשואילו רצתה בכך יכלה לומר כן במפורש. אין לכך כל רמז בצוואה. אין גם לדעת אםהמנוחה היתה מודעת להפרש הגדול של מאות אלפי דולרים בין ערך החלקה לבין ערךהקוטג' כאשר הקוטג' הוא הפחות שווה. משנדחה הפירוש המדיר את יוסף מירושת אמו,ממילא יעבור חלק זה ליורשים על פי דין.
ו. אשר לשאלה אם יש לקיים את הצוואה "בקירוב" או לבטל את הסעיפים האמורים -כאשר הבחירה היא בין פרשנות הנותנת תוקף לצוואה ובין פרשנות המבטלת את תוקפה,יש לבחור בפירוש הנותן לה תוקף. זאת הן כאשר מדובר בתוקף הפורמלי של הצוואה והןכאשר מדובר בביצוע הוראות הצוואה ככתבן או לבצען בקירוב. אם יאמר שכאן יש לבצעןבקירוב, הרי שתי הבנות יזכו כל אחת במחצית המיועדת לה בחלקה, אם כי לא בשלמות,שכן יוסף יישאר שותף איתן, ואילו הבנות יהיו שותפות עמו בקוטג'. ואולם פירושכזה אינו מקיים ולו גם בקירוב את הוראות הצוואה. יש לאמוד את דעתה של המנוחה כךשמגמתה היתה הפרדת רכוש, שכל אחד מן היורשים יוכל לממש את חלקו כרצונו באין
מפריע, ואם יש הפרשים עצומים בשווי החלקים שהיא לא מודעת לה ואם שניים משלשתילדיה יתנגדו לתכנית, אין טעם לבצע את הצוואה בקירוב.
ז. גם התנאי שפנינה תגור בבית כל ימי חייה, יוצר קושי רב שכן אם תפר את התנאייווצר מצב של סיכול הוראות הצוואה בכל הנוגע לפנינה ורק במלאות ימיה יוודע אםלא הפרה את התנאי. בכל הנסיבות יש לקבל את הערעור ולקבוע שהוראות סעיפים 5 ו-6בצוואה בטלות והרכוש האמור יחולק בין היורשים כירושה על פי דין.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, טל, טירקל. החלטה - השופט טל. עו"ד אביילין למערער, עו"ד יהודה טלמון לנילי שפיר, עו"ד טל זאבי לפנינה גרוס.5.12.96).
ע.א. 5813/96 - עומר דיאב נגד ראש עירית תמרה ואח'
*חזרה מהתפטרות מחברות במועצת עיריה תוך 48 שעות. *מניין ימי תקופה קצובה כאשר המועד האחרון חל ביום מנוחה שבועי(מחוזי חיפה - ה.פ. 30023/96 - הערעור נתקבל).
א. המערער נבחר למועצה מקומית תמרה וכיהן כסגן ראש העיריה. בשעות הערבהמאוחרות של יום שישי 21.6.96 שהה המערער בחברתם של אחרים, וביניהם ראש העיריה,בביתו של פלוני. בשעה 11 בלילה, חתם המערער על כתב התפטרות מן המועצה. ראש העירהיה זה שניסח את כתב ההתפטרות ונטל את הכתב עימו ושלח את מכתב ההתפטרות לממונהעל המחוז בשבת ובאותו יום הודיע ראש העיריה למשיב השלישי כי היה לחבר מועצתתמרה במקומו של המערער. בינתיים התחרט המערער על התפטרותו וביום ראשון, שהואיום מנוחה בכפר ומשרדי העיריה היו סגורים, שלח בשעה 45:2 בצהריים שגר בפקסימליהלמשרדי העיריה ובו הודיע על ביטול התפטרותו. העתק השגר נשלח לממונה על המחוז.באותו יום ראשון לא היה ראש העיריה בבנין העיריה ושגר הפקסימיליה הגיע לידיעתורק ביום 24.6.96 בשעה 30:2 בצהריים. ראש העיריה סירב להכיר בתוקף שגרהפקסימיליה שבו ביטל המערער את התפטרותו. המערער פנה לביהמ"ש המחוזי וביקש פס"דהמצהיר כי התפטרותו לא תפשה. ביהמ"ש קבע כי שגר הפקסמיליה לא הגיע במועד הקבועבחוק לידו של ראש העיריה, היינו בתוך 48 שעות מעת הגשת התפטרות, ודחה את בקשתושל המערער לפס"ד הצהרתי. הערעור נתקבל.
ב. סעיף 124 לפקודת העיריות מורה לאמור "חבר מועצה רשאי, בהודעה לראש העיריה,להתפטר מתפקידו; חברותו במועצה נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב התפטרותו הגיעלידי ראש העיריה זולת אם חזר בו מהתפטרותו לפי כן". בעוד אשר לעניין ההתפטרותפירט המחוקק את תוואי הדרך, הרי באשר לחבר מועצה המבקש לחזור בו מהתפטרותו קיצרהמחוקק בדבריו. אין החוק קובע אלא זאת כי חבר מועצה רשאי לחזור בו מהתפטרותווגם זאת אומר החוק בעקיפין, היינו, כי החברות של מי שהתפטר תפסק כעבור 48 שעות"זולת אם חזר בו מהתפטרותו לפני כן". השאלה היא כיצד יחזור בו מן ההתפטרות.
ג. כלל מקובל וידוע הוא כי ביטולה של נורמה ייעשה - על דרך העקרון - באותהדרך בה נקבעה הנורמה. את כלל ההתאמה האמור יש להחיל בזהירות. על דרך כלל ההתאמהניתן לומר כי כשם שדבר ההתפטרות צריך להיות בכתב, גם דבר החזרה מהתפטרות צריךלהיות בכתב ולא בעל פה, אם כי ניתן למצוא הבדלים בין השניים לעניין זה. אולם,מכיוון שבענייננו היה גם כתב חזרה מן ההתפטרות, אין צורך להאריך דברים בנושאזה. כמו כן, כשם שכתב ההתפטרות צריך להיות מופנה לראש העיריה כך גם החזרה מןההתפטרות צריכה להיות מופנית אל ראש העיריה. גם הדרישה כי כתב ההתפטרות יגיעלידי ראש העיריה צריכה לחול לעניין ביטול ההתפטרות הצריך להגיע לידי ראש העיריהתוך 48 שעות לאחר שכתב ההתפטרות הגיע לידיו. בענייננו, המחלוקת היא אם הכתב בוחזר המערער מהתפטרותו "הגיע לידי ראש העיריה" תוך "48 שעות לאחר שכתב התפטרותוהגיע לידי ראש העיריה".
ד. מועד 48 השעות נועד לאפשר למתפטר לשקול היטב בדעתו אם אכן רוצה הוא להתפטרמכהונתו. כל עוד מצויים אנו באותו תחום ביניים של 48 שעות, התפטרותו של מחזיקהכהונה אינה תופשת וכהונתו אינה פוסקת. כך שהודעת ראש העיריה למשיב השלישי עלכך שהיה לחבר המועצה במקום המערער לא תפסה. יש עוד להוסיף כי דין 48 השעות הואדין קוגנטי. אין לו למחזיק הכהונה הציבורית אופציה לוותר על 48 שעות חרטה. דברהחוק בדבר פתח של חרטה לתופש הכהונה ראוי הוא שיזכה לפרשנות מיטיבה ומרחיבה.כשמתעורר ספק אם לפרש את החוק כך או אחרת, יש לפרשו כך שייטיב עם המתפטר.
ה. מנהג תקין וסדר ציבורי תובעים כי חבר מועצה שהתפטר המבקש לחזור בו, צריךשהתפטרותו תגיע לידיעת ראש העיר. אולם החוק אינו מורה כיצד יעשה הדבר. בעודההתפטרות צריכה להגיע "לידי ראש העיריה" הרי כתב החזרה מהתפטרות יתפרש כמישהגיע לידי ראש העיריה גם אם לא יגיע אישית אליו, גם אם אינו יודע עליו וגם אםאינו מודע לו אישית. די אם הכתב הגיע לתחום שליטתו של ראש העיריה. כך שאם תחום48 השעות נסתיים בשעות לילה מאוחרות, יכול החוזר בו מהתפטרות להניח את כתבהחזרה מהתפטרות בתיבת הדואר של ראש העיריה בביתו והדבר ייחשב כמי שהגיע לידיו.
ו. בענייננו, שגר הפקסמיליות ששיגר המערער נקלט כהילכתו במשרדי העיריה. משרדיהעיריה הינם חצרו של ראש העיריה ומצויים הם בתחום שליטתו. אם מותקן באותםמשרדים מכשיר פקסימליה הפועל גם בימי מנוחה, רואים את ראש העיריה כמו הודיעלכל, כי ניתן לשלוח אליו הודעות באמצעות אותו מכשיר גם בימי מנוחה. העובדה שראשהעיריה לא ידע על כך שהמערער חזר בו מהתפטרותו אלא ביום שני בצהריים, לאחרשעברו כבר 48 שעות, אין בה כדי להעלות או להוריד.
ז. גם אילו אמרנו כי חבר המועצה זכאי לחזור בו מהתפטרותו רק במסירה אישית שלהודעת הביטול לידי ראש העיריה, גם אז ניתן לטעון כי המערער קיים את הנדרש ממנו.כתב ההתפטרות הגיע לידי ראש העיריה ביום שישי בשעה 11 בלילה ו-48 השעות תמוביום ראשון ב-11 בלילה. יום ראשון בתמרה הוא יום מנוחה ומכאן ש-23 השעותהאחרונות מתוך אותן 48 שעות נפלו ביום מנוחה. בהקשר זה קובע סעיף 10 לחוקהפרשנות כי "במניין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק,זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה". כאשר היום האחרון הוא יום מנוחה, הוא לאיבוא במניין ימי התקופה. אמנם בסעיף נאמר "ימי" ולא שעות, ואולם הגיונה שלההוראה חל גם על תקופת שעות. כך שזכותו של המערער עמדה לו לחזור מהתפטרותו עדליום שני בשעה 11 בלילה, ומכיוון שראש העיריה ידע כבר בשעות הצהריים על ההודעהשהמערער חזר בו מהתפטרותו, ממילא מילא המערער את הנדרש ממנו וחזרתו בומהתפטרותו תפשה.
(בפני השופטים: אור, חשין, קדמי. החלטה - השופט חשין. עו"ד ר. יאראק למערער,עו"ד ס. עותמאן לעירית תמרה ולראש העיריה, עו"ד ח. האשם למשיב השלישי, עו"ד גב'אילתה זיסקינד לממונה על מחוז הצפון (שתמך בעמדת המערער). 25.12.96).
רע"א 5583/96 - גרשון ודליה בינדר נגד חנה בוסקיס
*השתק פלוגתא כאשר נכס הועבר "העברה פורמלית" לנתבעים תוך כדי ניהול המשפט הקודם ולנתבעים היו קשרי משפחה עם הנתבעת הקודמת וזהות אינטרסים(מחוזי חיפה - בר"ע 3015/96 - הבקשה נדחתה).
א. המשיבה והגב' שרה בינדר, (להלן: הנתבעת), אמו של המערער גרשון בינדר,מתגוררות בקומת קרקע בבית שבו בעלי הדין הם חוכרי דירות. הנתבעת החליטה לבצעתוספת בניה לדירתה, על שטח שהינו רכוש משותף של בעלי הדירות בבית. המשיבה טענהכי המבקשת השניה, כלתה של הנתבעת, באה להחתים אותה על הסכמה לבנייה הצהירהבפניה כי הבניה תתבצע בכיוון הנגדי לדירתה, היא האמינה לה וחתמה על הסכמתהלבניה. משהחלה הבניה התברר למשיבה כי רומתה וכי הבניה מבוצעת בכיוון דירתה
באופן המאיים לחסום את כל האוויר והאור ממרפסתה של המשיבה. לפיכך הגישה המשיבה,ביום 15.10.89, תובענה נגד הבניה האמורה. בימ"ש השלום קבע כי אכן הוטעתה המשיבהכשחתמה על הסכמתה ולפיכך הסכמתה אינה תופסת. ביהמ"ש אסר ביצוע עבודת בניה עלהשטח והורה להחזיר את המצב לקדמותו ולהרוס כל בניה שבוצעה. ערעור שהגישה הנתבעתלביהמ"ש המחוזי נדחה.
ב. כעבור שנה הגישה המשיבה המרצה על פי פקודת בזיון ביהמ"ש נגד הנתבעת לבצעאת פסה"ד ולהרוס כל בניה שבוצעה. אולם, התברר שנוצר מצב בו אין באפשרותה שלהנתבעת לקיימו, כיוון שזכויות החכירה שהיו בידיה הועברו על שם בנה וכלתה(המבקשים) כבר במרץ 89. בהתחשב בכך החליט בימ"ש השלום כי אין אפשרות לקיים אתהוראות פסה"ד ולכן אין תחולה לפקודת בזיון ביהמ"ש. בעקבות זאת הגישה המשיבהתביעה נגד המבקשים ובו היא חוזרת על הטענות שהעלתה בזמנו בתביעה נגד הנתבעת.בימ"ש השלום קבע כי קם מעשה בי"ד לגבי הנכס וכי הצדדים הנוגעים בדבר היו צדדיםלהליכים משפטיים שהתקיימו לגבי הנכס. הוא קבע שקרבתם של הנתבעים (המבקשים)בתובענה השניה להליך שהתנהל בתובענה הראשונה נגד הנתבעת אינה מוטלת בספק, הןקירבה משפטית והן קירבה מבחינת העניין, לנתבעים היה יומם בביהמ"ש והיתה להם ידורגל בהעלמת עובדת העברת הבעלות בנכס מביהמ"ש. השופט מכנה את ההעברה של הבעלותבנכס כ"העברה פורמלית" ולפיכך הוא קובע כי קיים השתק פלוגתא בקשר לכל דברועניין שהוחלט לגביו בתיק הראשון. הוא הורה לצדדים לדון בהמשך לגבי זהותהעתירות בתביעה ומהות הסעדים המתבקשים בתיק דנא ע"י התובעת. בערעור לביהמ"שהמחוזי נקבע כי צדק בימ"ש השלום במסקנתו שההליך הקודם מחייב גם לגבי המבקשיםדנא ולפיכך דחה את הבקשה לרשות ערעור. הבקשה לרשות ערעור לביהמ"ש העליוןנדחתה.
ג. ביהמ"ש המחוזי יכול היה לסבור כי צדק ביהמ"ש השלום במסקנתו כי ההליך הקודםמחייב גם לגבי המבקשים במובן זה שקיים השתק פלוגתא. שאלת ההסכמה של המשיבהנדונה והוכרעה בתיק הראשון, לאחר שנשמעה גם שם עדותה של המבקשת השניה. ביןהנתבעת ובין המבקשים קיימים קשרי משפחה וכן קשר של זהות אינטרסים. המבקשתהשניה, כלתה של הנתבעת, היא זו שבאה להחתים את המשיבה והיא זו שהגישה את תכניותהבניה לעיריה. בכתב התביעה שהוגש ע"י המשיבה נגד המבקשים בתיק השני עולות אותןשאלות בדבר הסכמת המשיבה לתוספת הבניה, ובעניין זה ניתן לסבור כי אין חשיבותלעובדה בידי מי היו זכויות החכירה הרשומות בעת שהתנהל ההליך המשפטי.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד משה עמאר למבקשים, עו"ד א. בן ארי למשיבה.
25.11.96).
ע.א. 5493/95 - דיור לעולה (עא"ק) בע"מ נגד שושנה ויעקב קרן
*כפייה שהופעלה על צד לחוזה לאחת חתימת החוזה אינה מהווה "כפייה" לצורך ביטול החוזה(מחוזי ת"א - ה.פ. 108/94 - הערעור נתקבל).
א. המשיבים גרים בבית משותף ברמת גן ובבעלותם שתי דירות בנות 2 וחצי חדריםבשטח של 47 מ"ר כל אחת. בפברואר 90 פנה יו"ר ועד הבית בשם דיירי הבנין, ובכללםהמשיבים, לעירית רמת גן במכתב בו פירט את התנאים הגרועים של הבנין והביע רצוןהדיירים להתפנות מהבנין ולקבל תשלום ותנאים שונים הניתנים לדיירים מתפנים.עיריית רמת גן פנתה למערערת ובהסדר שהתגבש בספטמבר 92, הוצע כי בעבור פינוי כלדירה בשטח 47 מ"ר יקבלו הדיירים דירה חדשה בת 3 חדרים בגודל 90 מ"ר בבניןשייבנה במקום הבנין הקיים. לבקשת הדיירים הסכימה המערערת כי כל דייר יוכל לקבלדירה חדשה גדולה יותר תמורת תוספת תשלום. המשיבים דרשו לקבל שתי דירות מוגדלותשל 3 חדרים וחצי ללא תשלום נוסף והמערערת קיבלה דרישה זו. אעפ"כ סירבו המשיבים
לחתום על החוזים הפורמליים. נציג העיריה ניסה לשכנעם לקבל את הצעת חברת הבניהוזמן קצר לאחר מכן פנו לעיריה ודרשו 750,000 דולר או קוטג' גדול. משנודעההדרישה לשכני המשיבים, אשר ידעו כי בלי הסכמת כל הדיירים לא יקבלו הם את הדירותהחדשות, הם ניסו בדרכים שונים לשכנע את המשיבים לתת הסכמתם. הם חסמו את הכניסהלסוכת המשיבים וקראו להם קריאות גנאי. המשיבים פנו למנהל המערערת ודרשו דירה בת4 חדרים וחצי ללא כל תשלום נוסף ומנהל המערערת קיבל גם דרישה זו. בנובמבר 92חתמו המשיבים עם המערערת על החוזים הפורמליים ומיד לאחר חתימת החוזים התחרטו.משנודע שינוי זה לשכנים החלה שורה של התנכלויות למשיבים.
ב. למעלה משנה לאחר החתימה על החוזים הגישו המשיבים תובענה לביהמ"ש המחוזילהכרזה על בטלות החוזים שחתמו עם המערערת, בטענה כי חתמו על החוזים לאחרהתנכלויות מצד שכניהם ואיומים של נציג העיריה בעת החתימה על החוזים. ביהמ"שהמחוזי לא קיבל את גירסת המשיבים לגבי האירועים שהתרחשו במועד חתימת החוזה. יחדעם זאת קבע כי בשל מעשי השכנים לפני החתימה ולאחריה, ובשל התנהגות המערערתשידעה על מעשי השכנים וניסחה את החוזים שכרתה עם הדיירים כך שיצרו תמריץ להפעלתלחץ על המשיבים, התקיימו יסודותיה של עילת הביטול בשל כפייה על פי סעיף 17(א)לחוק החוזים. לפיכך הצהיר כי החוזים בוטלו כדין. הערעור נתקבל.
ג. ביהמ"ש המחוזי לא הבחין בין האירועים שקדמו לחתימה על החוזים לבין אלוהמאוחרים לה. חוזה ניתן לביטול מחמת כפייה רק כאשר הכפייה הופעלה על המתקשרלפני כריתת החוזה. במקרה שלפנינו, האירועים שקדמו לחתימת החוזים אינם עולים כדיכפייה. כריתת החוזים נערכה, כאמור, לאחר מו"מ בו הצליחו המשיבים לשפר מצבםבמידה משמעותית הן ביחס להצעתם הראשונית והן ביחס ליתר שכניהם בבנין. אמנםבמהלך המו"מ הפעילו השכנים לחצים על המשיבים, אולם המשיבים לא נכנעו ללחצים אלווהמשיכו להעלות דרישותיהם מהמערערת, ובעת הצורך פנו גם לעזרת המשטרה. החוזיםשנחתמו בסופו של המו"מ נוסחו על פי הצעתם האחרונה של המשיבים. אלו כפרו בהסכמתםרק לאחר החתימה על החוזים. החלטה זו גררה התנהגות אלימה מצד השכנים, אך אין בכךכדי לאפשר למשיבים להשתחרר מחוזים שעליהם חתמו כדין.
(בפני השופטים: אור, גב' דורנר, טירקל. החלטה - השופטת דורנר. עו"ד י. רסלרלמערערת, עו"ד ס. מועלם למשיבים. 19.12.96).
ע.א. 3044/95 - איבראיהם זובידאת נגד החברה... בע"מ (קוקה קולה)
*הגשת ראייה נוספת בערעור לעניין אחריות בנזיקין(הערעור נתקבל והתיק הוחזר לביהמ"ש המחוזי).
א. המערער הגיש נגד המשיבה תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בעת פתיחתבקבוק קוקה קולה מתוצרת המשיבה ע"י אביו, כאשר הפקק עף ופגע בעינו. על פי הנטעןאירעה התאונה באפריל 86 עת היה המערער כבן 6 שנים. ביום המקרה נלקח המערערלטיפול בתחנת מגן דוד אדום בקרית טבעון ולא הוצגו בפני ביהמ"ש ראיות באשר לתוכןהדברים שנאמרו ע"י המערער או הוריו בתחנת מד"א שהיתה "התחנה הראשונה" אליה הובאהמערער. ביהמ"ש המחוזי ייחס חשיבות לתיאור קרות המקרה בשלב זה, בציינו כי מדוברבמסמכים "ראשוניים" בהם נרשמת התלונה המיידית הנוגעת לפגיעה. ביהמ"ש לא התעלםמכך שבסיכום המחלה הראשון של בית החולים שאליו הועבר המערער צויין "שעות אחרותלפני שנתקבל, פקק של משקה תוסס פגע בעינו השמאלית", אך לדעתו אין המסמך מהווהראייה מספקת באשר למועד ההתרחשות ולהתרחשות עצמה, כאשר המסמך שכוחו הראייתי רביותר לא הוגש. לפיכך דחה את התביעה.
ב. מפסה"ד ניתן להבין שביהמ"ש סבור היה שהמסמך ממד"א היה בידי אבי המערער ולאהוגש. במהלך הערעור הוגשה בקשה להביא ראייה נוספת, ובתצהירו של אבי המערער
הובהר כי המסמך שקיבל ממד"א הינו שובר תשלום ורק לאור האמור בפסה"ד ניסה האבלאתר אם קיים מסמך המתייחס לאירוע בו נזכרות נסיבות קרות התאונה. לאחר בירוריםנמצא מסמך כזה והמערער ביקש להציגו כראייה במסגרת הערעור. נוכח חשיבות האמור בוהוחלט לקבל את המסמך כראייה. במסמך זה רשום "הילד נפגע מפקק של בקבוק קולה שעףלעינו...". הנה כי כן מדובר בתלונה מיידית בדבר פקק שעף ופגע בעינו של המערער.לאור מסמך זה, שביהמ"ש ייחס לו חשיבות מרובה, מקבלת גירסת התביעה חיזוק רב ערךואולי מכריע. לפיכך יש לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לביהמ"ש המחוזי להמשךהדיון בו.
(בפני השופטים: אור, זמיר, גב' בייניש. החלטה - השופט אור. עו"ד מ. אלמאדילמערער, עו"ד י. אסולין למשיבה. 30.12.96).
ע.א. 4025/91 - יצחק צבי נגד ד"ר יעקב קרול וקופת חולים כללית
*מידתה של "חובת הזהירות" ביחסי "רופא-חולה" לעניין אחריות הרופא בנזיקין(מחוזי י-ם - ת.א. 813/89 - הערעור נדחה).
א. המערער עבד כעובד זמני בבית חולים. לקראת העסקתו כעובד קבע הוא הופנה ע"ימעבידו לבדיקה במכון רנטגן כדי לבחון התאמתו לעבודה, שכללה, בין היתר, הרמהוהעברה ממקום למקום של קשישים וחולים כרוניים. המשיב הוא רנטגנולוג המועסק ע"יהמשיבה השניה. הוא ערך ביום 2.4.87 צילום רנטגן למערער (להלן: הצילום הראשון)ומצא איבחון של "סקוליאוזה קלה במותן". הוא לא מצא בו כל דבר יוצא דופן. בעקבותהבדיקה התקבל המערער לעבודה במעמד קבע ולאחר מספר חודשים החל לסבול מכאביםבגבו. הוא פנה שוב למכון הרנטגן והמשיב ערך צילום רנטגן נוסף (להלן: הצילוםהשני) וקבע כי למערער "ספונדילוליסטזיס" בחוליה של עמוד השידרה. המערער תבע אתהמשיב בגין רשלנות רפואית ואת המשיבה באחריות שילוחית כמעבידה של המשיב. לטענתהמערער התרשל המשיב בפיענוח הצילום הראשון, ופיענוח סביר של הצילום הראשון היהמוביל למסקנה כי המערער סובל מפגם אנטומי הקרוי "ספונדילוליזיס". בעקבות זאתהיתה נמנעת העסקתו הקבועה של המערער ולא היו נגרמים לו הנזקים מהם הוא סובל.לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית של ד"ר מיכליס שהוא אורטופד-מנתח. על פיהאמור בחוות הדעת ניתן ללמוד מהצילום הראשון כי המערער סובל מ"ספונדילוליזיס"שהיא פגימה בעמוד השידרה והעבודה הקשה של המערער החמירה את מצבו.
ב. בפני ביהמ"ש המחוזי העיד ד"ר מיכליס באשר לפענוח הצילום הראשון, לאמר, "אםניתן לראות ספונדילוליזיס בצילום זה קשה אך ייתכן שיש. אני רואה, אך כדי להוכיחזאת אני הייתי מזמין צילומים אלכסוניים... אם בא אלי לקליניקה הייתי שולח אותולצילומים אלכסוניים...". לעומת עדות זו עמדה בפני ביהמ"ש עדותו של המשיבשבצילום הראשון לא ניכרת כלל ספונדילוליזיס. ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעהבציינו כי המאפיין את המקרים הרגילים בהם נדונה התרשלות הרופא הוא שהחולהמתלונן על מיחוש או מחלה כלשהי. לא כן במקרה שלפנינו כשהמערער הציג עצמו, כדילזכות בקביעות, כאיש בריא. המערער לא הוכיח מהי הדרך ומהם האמצעים המקובליםלעריכת בדיקה באדם הטוען שהוא בריא. אשר לצילום הראשון קבע ביהמ"ש כי עדותו שלהמשיב שמומחיותו ונסיונו עולים בהרבה על אלה של ד"ר מיכליס נאמנה עליו. כן קבעביהמ"ש כי לאור דבריו של המשיב, פענוח הצילום הראשון לא הצריך עריכת צילומיםנוספים. הערעור נדחה.
ג. נקודת המוצא העקרונית הינה כי בין רופא למי שמטופל על ידו קיימים יחסי"רעות". הרופא צריך לקחת בחשבון כי המטופל על ידו עלול להיפגע אם הרופא לאינקוט באמצעי זהירות סבירים. על כל רופא מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי מישמטופל על ידו. לעניין קיומה של חובת הזהירות המושגית אין נפקא מינה אם המטופל
פונה מיוזמתו שלו לרופא ומציג לפניו בעיה רפואית, או שהמטופל מופנה לרופאוהמטופל אינו מלין על כל בעיה רפואית. גם מטופל הטוען כי הינו בריא ואשר נשלחלרופא ע"י המעביד, מסתמך על קביעותיו של הרופא.
ד. האם מוטלת חובת זהירות קונקרטית ביחסים שבין המשיב למערער - בבחינת חובתהזהירות הקונקרטית עולה השאלה אם המזיק הספציפי צריך היה לצפות לקיומו של סיכוןלניזוק הספציפי. בענייננו קיימת גם חובת זהירות קונקרטית ביחסים שבין המערערלמשיב. המשיב צריך היה לקחת בחשבון, כי אם הוא יתרשל בפיענוח הצילום הראשון,עלול להיגרם נזק למערער כתוצאה מהעבודה הפיזית הקשה הצפוייה למערער, עובדהשהיתה ידועה למשיב, אם הבדיקה לא תגלה כל פגם.
ה. אשר לשאלה אם הפר המשיב את חובת הזהירות המוטלת עליו כלפי המערער - דיניהרשלנות מבוססים על עקרון האשמה ולא על אחריות מוחלטת. ביסוד ההתרשלות מונחעקרון הסבירות. לעניין זה יש להתחשב בהסתברות שהנזק יתרחש, בהוצאות הנדרשותלמנוע אותו, בחומרת הנזק, בערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לנזק, ביכולת היחסיתלמנוע את הנזק וכיוצא באלה שיקולים, המבטאים את רעיון האשמה והמבוססים על ההנחהשהאמצעים שהמזיק צריך לנקוט אינם חייבים להסיר את הסיכון, אלא אמצעים שסבירלנקוט בהם בנסיבות העניין. הרופא אינו מבטח. חובתו אינה למצוא כל פגם ולרפאואלא לנקוט באמצעי זהירות סבירים שרופא סביר היה נוקט בהם בנסיבות העניין. עלרקע זה ברור כי המשיב לא התרשל, שעה שלא הסיק מהצילום הראשון כי למערערספונדילוליזיס.
ו. ניתן להניח שרמת הזהירות הסבירה היתה מחייבת את המשיב לערוך צילום אלכסוניאילו התלונן המערער על כאבים או מיחושים אותם לא ניתן היה לזהות באמצעות הצילוםהראשון. במצב דברים זה היה על המשיב לשאול עצמו מדוע אין הצילום הראשון מגלה כלפגם או מום והיה עליו להורות על צילומים אלכסוניים. אך הצילום לא העלה כל חשדלמחלה וכל שניתן היה לפענח מתוכו הוא שיש למערער "סקוליאוזה קלה במותן". איןבממצא זה כדי לעורר כל חשד הקשור בספונדילוליזיס. בנסיבות אלה לא דרשה רמתזהירות ראוייה עריכת בדיקה נוספת. בכך מתבטא השוני בין המשיב לבין ד"ר מיכליס.בפני ד"ר מיכליס התייצב המערער כשהוא מלין על כאבים ובנסיבות אלה מן הראוי היהלערוך את הצילום האלכסוני. רופא סביר אינו מסתפק אך בהסקת מסקנות מתוך המידעהקיים, אלא יוזם בדיקות אשר יבססו מידע חדש על פיו יהא ניתן לערוך דיאגנוזהסבירה. אך ייזומן של בדיקות נוספות צריך להתבקש מנסיבות העניין. לפיכך יש לקבועשהמשיב לא התרשל כלפי המערער ואינו אחראי כלפיו.
ז. פסה"ד ניתן מפי הנשיא ברק. השופט טל העיר כי ניתן להשאיר בצריך עיון אתהשאלה אם היקף החובה הקיימת במקרים שבהם נשלח רופא ע"י המעביד חופף או אינוחופף את החובה שחב רופא ללקוחו הפרטי המבקש ממנו דו"ח על מצב בריאותו. בענייננותביעת המערער נדחתה משום שלא הוכחה כל רשלנות מצד המשיב בכל מקרה.
(בפני השופטים: הנשיא ברק, טל, גב' דורנר. החלטה - הנשיא ברק. עו"ד ש. ילינקלמערער, עוה"ד ע. ארגוב ומ. ארגוב למשיבים. 12.12.96).
בג"צ 3578+5485/95 - יורשי המנוח סלאמה ואח' נגד מפקד איזור יו"ש ואח'
*צווי הפסקת עבודה בבנייה בקרבת תוואי של כבישים באיזור יו"ש ותחולת חוק הפיקוח על הדרכים הירדני על הבניה(העתירות נדחו).
א. המשיבים הוציאו צווי הריסה נגד מבנים שהעותרים, בשתי העתירות, החלובבנייתם ללא היתר, בתחום של איסור בניה על פי תכנית מתאר בשל קרבתם לתוואיהכביש. בשני המקרים הוצאו תחילה צווי הפסקת עבודה ע"י ועדת המשנה לפיקוח מפקדתיו"ש (המשיבה 4), העותרים ערערו על החלטת ועדת המשנה האמורה לוועדת משנה לתכנון
מקומי מפקדת יו"ש (המשיבה 5) ובשני המקרים נדחה הערר בלי שהעוררים או באי כחםזומנו לדיון. המשיבה 5 דחתה את הטענות שתכנית הכביש, על פי תכנית המתאר, עומדתבסתירה לחוק הפיקוח על הדרכים הירדני. העתירות נדחו.
ב. פרקליט העותרים טען כי המשיבה 5 חייבת היתה לזמן את העותרים וב"כ לדיוניםבפניה כדי שיוכלו לשטוח את טענותיהם בפניה, ומשלא עשתה כן - החלטתה בטלה בשלהפרת כללי הצדק הטבעי. כמו כן טען ב"כ העותרים כי הנמקת ההחלטה של המשיבה 5הינה לקונית ואינה יכולה להחשב "דיון בערר". טענות אלה יש לדחות. בכך שניתנהלעותרים האפשרות להגיש טיעוניהם בכתב, קיימה הוועדה את חובתה ליתן לעותריםהזדמנות הוגנת ונאותה להציג טענותיהם. אכן, על הרשות מוטלת חובה לאפשר למישעלול להפגע מהחלטותיה להציג את טענותיו, אולם מתכונת השימוע תלויה במכלול רחבשל שיקולים ונסיבות, ובהם אופיו של ההליך שבפני הרשות, מיהות הרשות, ומהותהעניין. בענייננו, ניתנה לעותרים הזדמנות להשמיע טענות בעל פה בפני המשיבה 4וטיעוני העותרים בפני המשיבה 5 היו מפורטים בכתב. גם נימוקי המשיבה 5, אף שהיוקצרים, היה בהם כדי להעמיד את העותרים על הטעם לדחיית ערריהם.
ג. באשר לטענה כי תכנית המתאר עומדת בסתירה לחוק הפיקוח על הדרכים הירדני,כפי שתוקן בצו מפקד האיזור, ואיסור הבניה שנקבע בה נקבע ללא סמכות - צודקיםהמשיבים בכך שחוק הפיקוח הירדני על הדרכים קובע את דרכי השמירה על כבישיםקיימים ואינו מצמצם את סמכויות רשויות התכנון על פי חוק תכנון ערים. בנוסף לכך,גם אילו היה מקום לקבוע שחוק הפיקוח מגביל את רשויות התכנון בקבעו רוחב שלכבישים, לא היה בכך כדי להועיל לעותרים. סעיף 8 לחוק הפיקוח קובע מה הרוחבהמירבי של דרכים מסוגים שונים, אך אין בחוק הפיקוח כדי למנוע איסור בניה במרחקמסויים מהדרך, ובענייננו מדובר על איסור בניה במרחק שבין 70 ל-100 מטר מהדרךואת זה אין חוק הפיקוח הירדני מגביל.
(בפני השופטים: הנשיא ברק, אור, גב' בייניש. החלטה - השופטת בייניש. עו"ד א.חלאבי לעותרים, עו"ד א. קורן למשיבים. 18.12.96).
ע.א. 5219/96 - פלונים נגד היועץ המשפטי לממשלה
*הכרזה על קטינה כבת אימוץ בשל חוסר מסוגלות הורית של ההורים(הערעור נדחה).
א. לבקשת המשיב הכריז ביהמ"ש המחוזי על בתם של המערערים, הקטינה ד' ילידתאפריל 95, כבת אימוץ כלפי אביה ואמה. בפסה"ד נקבע כי בכל אחד משני הוריה שלהקטינה נתקיימו יסודות העילה הקבועה בסעיף 13(7) לחוק אימוץ ילדים, בדבר חוסרמסוגלות הורית והיעדר סיכוי לשיקום בעתיד הנראה לעין. הערעור הוגש מטעם שניההורים, אך התמקד רובו ועיקרו בשאלת מסוגלותה ההורית של המערערת. הערעור נדחה.
ב. המערערת, רווקה ילידת 71, נולדה וגדלה באוקראינה. בשנת 91 עלתה עם אמהלישראל. כאן הכירה בחור רווק עולה מרוסיה שצרך סמים ובהשפעתו החלה גם המערערתלהתמכר לסמים. כעבור זמן הכירה את המערער, נוצרי פרבוסלבי, שנולד ברוסיה ובשנת92 עלה לישראל עם אשתו היהודיה. הוא צרך אלכוהול והשתמש בהירואין וכשהכיר אתהמערערת עברו השניים להתגורר יחדיו. המערער סיפק סמים גם למערערת ושניהם צרכוסמים באופן קבוע. במהלך הריונה הוסיפה המערערת ליטול סמים והילדה נולדה עםתסמונת קשה של גמילה מסמים. היא הוחזקה בפגיה במשך 47 ימים ואמה לא התעניינהבה. כששוחררה הקטינה מבית החולים הועברה על פי צו ביהמ"ש למעון חסוי של השירותלמען הילד. המערערים טענו כי נגמלו מסמים אך הבדיקות הראו שאין זה כך. נערכולהם בדיקות של מסוגלות הורית ופסיכולוג ופסיכיאטר קבעו שאין להם מסוגלות הורית.
המערער הסתבך מפעם לפעם בפלילים וישב בבית הסוהר ואילו המערערת המשיכה לצרוךסמים, אף החלה לגור עם גבר אחר ולבסוף שוב הרתה למערער.
ג. במהלך הדיונים בדבר הכרזת הקטינה כבת אימוץ נערכו שוב ושוב נסיונות כדילבחון אם האם הפסיקה את השימוש בסמים ואם תהיה מסוגלת לגדל את הילד, אך בדיקותחוזרות ונשנות הראו כי אין למערערת ולא למערער מסוגלות הורית. לפיכך החליטביהמ"ש בסוף להכריז על הקטינה כבת אימוץ. גם בביהמ"ש העליון נעשו נסיונות שוניםונעשו בדיקות ע"י מומחים, אך בסופו של דבר חוות הדעת הצביעו על כך שאיןלמערערים מסוגלות הורית.
(בפני השופטים: מצא, חשין, זמיר. החלטה - השופט מצא. עו"ד גב' מירי קראוסלמערערים, עו"ד גב' מיקי חשין למשיב. 17.12.96).
בג"צ 2463/96 - סיעת מר"צ במועצת עירית ירושלים ו-6 אח' נגד מועצת עיריתירושלים ו-14 אח'
*בחירת מועמדי סיעת מר"צ בעירית ירושלים כנציגי העיריה למועצה הדתית בירושלים. *הוצאות משפט בבג"צ(העתירה נתקבלה).
א. זה גלגולה השלישי של פרשת בחירתם של מועמדי העותרת למועצה הדתית שלירושלים. בעתירה הראשונה הועלתה טענה שבחירת המועמדים של מר"צ יהיה בה כדי לשתקאת תיפקודה של המועצה הדתית. על כך השיב בג"צ כי טענה זו ראוייה לעיון רציניואולם מאחר שהעותרים ציינו כי אין בדעתם לשבש את תקינות פעילותה של המועצההדתית, יוחזר הנושא למועצת העיריה לבחור את המועמדים גם מבין סיעת מר"צ. משחזרהנושא למועצת העיריה לא נתקיים הליך תקין לבדיקת התאמתם האישית של המועמדיםשהוצעו ע"י העותרת, ונוכח קיומו של הליך בחירה פגום בוטלה בבג"צ החלטת העיריהשלא לבחור במועמדי העותרת והוחלט כי על מועצת העיריה לחזור ולקיים את הליךבחירת המועמדים מתחילתו. בעקבות החלטה זו החליטה העיריה שלא לבחור אף אחדמארבעת מועמדי העותרת. העתירה נתקבלה.
ב. השופט גולדברג: כל טיעונו של ב"כ המשיבים הוא כי על פי התבטאויותיהם שלנציגי מר"צ במועצת העיריה אין העותרת מעוניינת כלל בשירותי דת ולפיכך אין מקוםלנציגיה במועצה הדתית. אין לקבל טענה זו. אף אחד מן המתנגדים לבחירת מועמדימר"צ בעיריה לא נימק את התנגדותו בטעם שהעלה ב"כ המשיבים בבג"צ. לנימוק האמורשל ב"כ המשיבים אין על כן אחיזה בשיקול דעתם של המתנגדים לבחירה, ומשלא נשקלכלל שיקול זה לא ניתן להעלותו לראשונה בתשובה לבג"צ. די בכך כדי להביא לקבלתהעתירה, כשהתוצאה היא שבג"צ מצהיר כי העותרים 2 ו-3 ייכללו ברשימת נציגי מר"צלמועצה הדתית בירושלים.
ג. לא ניתן לסיים את חוות הדעת בלי להתייחס לאמירתו של ארנן יקותיאלי, אחדמנציגי מר"צ בעיריה, בעת הדיון במועצת העיריה. על פי הרשום בפרוטוקול הדיוןדיבר יקותיאלי על "הביטוי המפוצץ הזה שנקרא עם ישראל". סובלנות ולשון נקיה אינןמתיישבות עם אמירה אשר כזאת, במיוחד כשהיא נאמרת ע"י נציג ציבור. לפיכך איןמקום לחייב את המשיבים בהוצאות.
ד. השופט חשין: פעמיים עלה עניינה של המועצה הדתית לפני בג"צ ופעמיים אמרבג"צ את דברו. מועצת העיריה המשיכה ללכת בדרכה והיא דרך ללא מוצא. אשר להערתהשופט גולדברג על דברי חבר המועצה יקותיאלי - יש להבין את דבריו של יקותיאלי עלרקע ישיבתה של מועצת העיריה. הוא חש לאן נושבת הרוח והרוח נשבה אמנם לכיווןשנשבה. בלי לחתום על כל דברי יקותיאלי, אין אדם נתפס לא בשעת כעסו ולא בשעתצערו ושעתו של יקותיאלי גם שעת כעס וגם שעת צער היתה. לפיכך יש לחייב את מועצתהעיריה לשלם לעותרים שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ש"ח.
ה. השופטת דורנר: הצטרפה למסקנתו של השופט חשין וברוב דעות הוחלט לחייב אתמועצת העיריה לשלם לעותרים שכ"ט עו"ד כאמור.
(בפני השופטים: גולדברג, חשין, גב' דורנר. עוה"ד א. רגב וע. בן דור לעותרים,עו"ד צ. טרלו לעירית ירושלים, עו"ד י. שפר לשר הדתות. 17.11.96).
רע"א 4657/96 - טולדנו יוסף וסימי נגד אררט חברה לביטוח בע"מ
*דחיית בקשה לרשות ערעור בעניין אי חיוב בתשלום לפי פוליסת ביטוח לנסיעות לחו"ל בשל אי גילוי פרטים בהצעה(הבקשה נדחתה).
א. המבקשים, בני זוג, התקשרו עם המשיבה על פי פוליסת ביטוח לנוסעים לחו"ל.הפוליסה כוללת הצהרה, עליה חתם בנו של המבקש בשם המבקש, אשר בה נאמר "הרינימצהיר בזאת כי אין אני או הנלווים אלי סובלים ממחלה ו/או... מטופלים ולו בטיפולתרופתי בלבד או נמצאים בהשגחה רפואית כלשהי... לפוליסה זו לא יהיה תוקף במקרהשל אירוע רפואי הנובע... מהחלופות דלעיל". במהלך שהותם בפריז בתקופת הביטוח, חשהמבקש ברע, הובהל לבית החולים, ולאחר סדרת בדיקות התגלה גידול ממאיר והמבקשנותח. המבקשים תבעו מהמשיבה השבת הוצאותיהם הרפואיות בהתאם לפוליסת הביטוחוהמשיבה טענה כי המבקשים אינם זכאים לתגמולי הביטוח, באשר לא עמדו בחובת הגילויהקבועה בסעיף 6(א) לחוק חוזה ביטוח. זאת משום שחודשיים וחצי לפני נסיעתו לחו"לאושפז המבקש בבית חולים רמב"ם בגין כאבי בטן ושוחרר עם המלצה לבצע בהקדם "חוקןבריום, סיגמואידוסקופיה, ואולטרסאונד". מהתעודה שהוצאה בפריז לאחר הניתוח עולהכי "בפסגת סיגמואיד נמצא גידול סרטני". התובע העיד בבימ"ש השלום כי לא ייחסחשיבות לממצא בבית החולים רמב"ם וכי עבר אולטרסאונד ולא סבר כי הוא סובל ממחלה.בימ"ש השלום דחה את התביעה. ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור כשהוא מזכיר את ההלכהשלפיה סעיף 6(א) לחוק חוזה ביטוח אינו דורש אלמנט נפשי של כוונת מרמה וקיבל אתטענות המשיבה כי אי ביצוע הבדיקות שעליהן המליץ בית החולים רמב"ם והסתרת מידעזה מחברת הביטוח מהווה אי עמידה בחובת הגילוי. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
ב. טענות המבקשים אינן מעוררות שאלה משפטית בעלת חשיבות מיוחדת, אשר בגינה ישליתן רשות ערעור לביהמ"ש העליון. אין ערכאת ערעור, ובוודאי לא ערכאת ערעורשניה, נוהגת להתערב בקביעת ממצאים עובדתיים ושקילת הראיות שהיו בפני בימ"ש קמא.מסקנותיהן של הערכאות הקודמות נראות סבירות בהתחשב בראיות והעדויות שהיובפניהן. הפרשנות שניתנה ע"י הערכאות הקודמות לסעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח,תואמת את ההלכה כפי שנקבעה ע"י ביהמ"ש העליון.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד עמוס מוקדי למבקשים. 4.12.96).
בש"א 6730/96 (ע.א. 2442/95) - מבטחים... בע"מ נגד בנק המזרחי ואח'
*הודעה על הצטרפות לדיון בבקשת פירוק צריכה להנתן למבקשי הפירוק לפני תחילת הדיון ולא בסיומו(בקשה לביטול צו עיכוב ביצוע פס"ד - הבקשה נדחתה).
א. המבקשת הגישה לביהמ"ש המחוזי בתל אביב בקשה למתן צו פירוק נגד המשיבה 2(תעשיות מרסי עפולה בע"מ - להלן: המשיבה) אך במסגרת הסדר בינה לבין המשיבההודיעה המבקשת על מחיקת התביעה לפירוק. מאוחר יותר הגיש המשיב 1 (להלן: הבנק)תביעות לפירוק המשיבה וחברות אחרות. המבקשת הגישה הודעת הצטרפות לדיון בבקשתהבנק בביהמ"ש המחוזי בנצרת - על פי תקנה 8(א) לתקנות החברות (פירוק). גם הפעם,עוד קודם לדיון הראשון בבקשה, חזרה בה המבקשת מהודעתה, מאחר שהסתמן באותו שלבהסדר בין המבקשת לבין המשיבה. כך הצטמצם ההליך בביהמ"ש לבקשת הבנק בלבד כנגדהמשיבות שם. בהליך זה ניתן צו לפירוק המשיבות ועל פסק דין זה הוגש ערעורלביהמ"ש העליון. במסגרת הערעור הסכימו הצדדים על עיכוב ביצוע פסה"ד לפירוקהמשיבה וצו עיכוב ביצוע הוצא ע"י שופט ביהמ"ש העליון. במשך כל הדיון לא היתה
המבקשת צד להליכים. לטענת המבקשת, ההסדר שגובש בינה ובין המשיבה לא קויים ע"יהמשיבה ולכן היא פנתה, לפני מתן פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי, לבאי כוח הבנק והודיעהלהם על הצטרפותה לבקשת הפירוק. הודעה זו מעולם לא הובאה לידיעת ביהמ"ש וגםבערעור לביהמ"ש העליון לא שותפה המבקשת כצד להליכים עד עתה ולא הגישה בקשהלהצטרף אליהם. עתה פונה המבקשת בבקשה לבטל את צו עיכוב הביצוע. הבקשה נדחתה.
ב. משחזרה בה המבקשת מהודעת ההצטרפות להליך בביהמ"ש המחוזי בתחילת הדיונים,לא היתה צד להליכים ואינה צד לערעור בביהמ"ש העליון. הודעותיה של המבקשת לבאיכח הבנק בסיום הדיון ולפני מתן פסה"ד בדבר הצטרפותה להליך, אינן מקנות למבקשתמעמד בהליך. תקנה 8(א) לתקנות הפירוק קובעת "לא יורשה אדם להשתתף בדיון בבקשתהפירוק ללא אישור ביהמ"ש זולת אם הודיע למבקש, שבעה ימים לפחות לפני המועדשנקבע לדיון, על כוונתו להשתתף בו". תקנה זו מבהירה כי הצטרפות לדיון בבקשתפירוק מותנית בהסכמת ביהמ"ש, אלא אם המצטרף הודיע בעוד מועד למבקש הפירוק עלכוונתו להשתתף בדיון. טענת המבקשת כי הודעה זו יכולה להינתן לפני כל דיון, ולארק לפני הדיון הראשון - אין בה ממש. מדובר בשבעה ימים לפני המועד שנקבע לדיוןהראשון, ואין זה סביר כי תינתן אפשרות להצטרף להליך בלא אישור ביהמ"ש בכל שלבמשלבי ההליך. בביהמ"ש העליון הגישה המבקשת "למען הזהירות" בקשה להצטרף כמשיבהבערעור, אך בקשה זו טרם נדונה ועד להכרעה בבקשה אין המבקשת צד להליך ואין היאזכאית לבקש ביטול צו עיכוב הביצוע של פסה"ד.
(בפני: השופטת בייניש. עו"ד ח. גרבל למבקשת, עו"ד ר. ברכה לבנק, עו"ד י.מילאור למשיבים האחרים. 31.12.96).
בש"א 5997/96 - חנה קים נגד אייל ארד
*בגדר שיקולי נוחות בבקשה להעברת דיון לבימ"ש בעיר אחרת ניתן להביא בחשבון את העומס בבית המשפט הנעבר(בקשה להעברת מקום דיון מירושלים לת"א - הבקשה נדחתה).
א. המבקשת הינה עיתונאית בעיתון "הארץ" שנתבעה בתביעת לשון הרע ע"י המשיב בשלכתבה שפירסמה בעיתון "הארץ". התביעה הוגשה ע"י המשיב לבימ"ש השלום בירושליםובקשת המבקשת הינה להעבירה לתל אביב. לטענתה, מענו ומקום עיסוקו של המשיב הםבתל אביב וכך גם של המבקשת. עוד היא טוענת כי מעבר לכך שעיתון "הארץ" מופץ גםבירושלים, מהווה בחירת ביהמ"ש בירושלים כפורום התדיינות מעשה שרירותי, שכן איןכל זיקה עניינית של התביעה לירושלים. לדעת המבקשת ניהול המשפט בירושלים הואבבחינת הכבדה מיותרת על הדיון בתיק ועל כן יש להיעתר לבקשה. הבקשה נדחתה.
ב. לביהמ"ש בירושלים סמכות עניינית ומקומית לדון בתביעה. טיעוני ב"כ המבקשתאינם מצביעים על ביהמ"ש בתל אביב כעל המקום הנח ביותר לבירור התביעה, באופןשיצדיק את העברת מקום הדיון. אין די בכך שהצדדים מתגוררים ועוסקים בתל אביב,ומי שמבקש להעביר מקום דיון מוטל עליו הנטל להצביע על שיקולי נוחות משמעותייםיותר. לא זו אף זו, בגדר שיקולי הנוחות יכולה לבוא בחשבון העובדה שהעומס בביתהמשפט "הנעבר" רב מהעומס בביהמ"ש שאליו הוגשה התובענה, כנימוק לסירוב להעביר אתהדיון. מעבר לכך יש לציין כי לפי תקנה 6א' לתקנות סדר הדין יש ללוות בקשהלהעברת מקום דיון בתצהיר המאמת את העובדות שעליהן הבקשה נסמכת. תצהיר כאמור לאצורף לבקשה וגם מטעם זה דין הבקשה להידחות בהיעדר ביסוס לטענות העובדתיות שהיומונחות בבסיסה.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד מיבי מוזר למבקשת, עו"ד דרור ארד-אילון למשיב.2.12.96).
ב ת ו כ ן
* ע.א. 3744/94 - פסילת מכרז לבנייה מחלקות בבית חולים. *פסילת מכרז ─ כאשר הוגשה ערבות בנקאית לפי סכום המכרז ללא מע"מ. ─ *פסילת מכרז כאשר ועדת המכרזים נקטה בהחלטתה אמות ─ מידה שלא נדרשו במכרז ............................................306 ─* ע.א. 3574/92 - פירוש "הכנסה חייבת" במס של חברה לעניין קיזוז הדדי ─ של הכנסות והפסדים של חברה משפחתית ובעל המניות שבה ...............308 ─* ע.א. 3953/93 - פירוש סעיפים בצוואה וקיום "בקירוב" של צוואה .....................308 ─* ע.א. 5813/96 - חזרה מהתפטרות מחברות במועצת עיריה תוך 48 שעות. ─ *מניין ימי תקופה קצובה כאשר המועד האחרון חל ─ ביום מנוחה שבועי ................................................310 ─* רע"א 5583/96 - השתק פלוגתא כאשר נכס הועבר "העברה פורמלית" לנתבעים ─ תוך כדי ניהול המשפט הקודם ולנתבעים היו קשרי משפחה עם ─ הנתבעת הקודמת וזהות אינטרסים ....................................311 ─* ע.א. 5493/95 - כפייה שהופעלה על צד לחוזה לאחת חתימת החוזה אינה מהווה ─ "כפייה" לצורך ביטול החוזה .......................................312 ─* ע.א. 3044/95 - הגשת ראייה נוספת בערעור לעניין אחריות בנזיקין ...................313 ─* ע.א. 4025/91 - מידתה של "חובת הזהירות" ביחסי "רופא-חולה" לעניין ─ אחריות הרופא בנזיקין ............................................314 ─* בג"צ 3578+5485/95 - צווי הפסקת עבודה בבנייה בקרבת תוואי של כבישים ─ באיזור יו"ש ותחולת חוק הפיקוח על הדרכים הירדני ─ על הבניה ....................................................315 ─* ע.א. 5219/96 - הכרזה על קטינה כבת אימוץ בשל חוסר מסוגלות הורית של ─ ההורים ..........................................................316 ─* בג"צ 2463/96 - בחירת מועמדי סיעת מר"צ בעירית ירושלים כנציגי העיריה ─ למועצה הדתית בירושלים. *הוצאות משפט בבג"צ .......................317 ─* רע"א 4657/96 - דחיית בקשה לרשות ערעור בעניין אי חיוב בתשלום לפי פוליסת ─ ביטוח לנסיעות לחו"ל בשל אי גילוי פרטים בהצעה ....................318 ─* בש"א 6730/96 - הודעה על הצטרפות לדיון בבקשת פירוק צריכה להנתן למבקשי ─ הפירוק לפני תחילת הדיון ולא בסיומו ..............................318 ─* בש"א 5997/96 - בגדר שיקולי נוחות בבקשה להעברת דיון לבימ"ש בעיר אחרת ─ ניתן להביא בחשבון את העומס בבית המשפט הנעבר .....................319 ──