ע.א. 5756+5869/94 - חביב חמאוי ו-29 אחרים נגד סופרגז... בע"מ ואח'
*הפרת הסכם(מחוזי ת"א - ת.א. 1193/85 - ערעור וערעור נגדי - הערעורים נדחו בעיקרם).
א. המערערים, (להלן: המחלקים), הם קבלנים עצמאיים בשירותה של סופרגז בחלוקתמיכלי גז. לכל מחלק איזור שבו הוא מופקד על החלוקה ללקוחות. כאשר החלה להתפשטהשיטה של אספקת גז ע"י צוברים, שהם מיכלי גז מרכזיים, נעשה, בנובמבר 74, הסכםבין סופרגז לבין ועד המחלקים שבו נקבע כי סופרגז מכירה בעקרון שזכות חלוקת הגזבאיזורים שייכת בלעדית למובילי האיזורים, כי סופרגז לא תיזום החלפת מיכליםקיימים ובכל מקרה שהגוף הבונה מחייב אספקה בצובר, יבוצע הדבר על ידי החברה כפוףלכך כי זכות חלוקת הגז בצובר באיזורי המחלקים שייכת למוביל האיזור ורק במידהשאין באפשרותו לבצע זאת תבוצע החלוקה ע"י החברה.
ב. בנובמבר 83, כ-9 שנים אחרי שנעשה ההסכם, הגישו המערערים תובענה נגד סופרגזבה ביקשו צו מניעה המורה לסופרגז שלא לבצע באיזורי המחלקים הסבה של בלוני גזקיימים לצובר אלא בהסכמת התובעים, ולחילופין, שאם תתבצע הסבה כאמור תמסר הזכותלחלוקת הגז בצובר למחלקים. ביהמ"ש המחוזי, בפס"ד מספטמבר 94, קבע כי המחלקים"ויתרו או לקו בשיהוי בכל ענין הקשור בהספקת גז הקשור בצוברים למבנים שבהם לאסיפקו גז במיכלים הרגילים, בין אם מבנים אלה נמצאים באיזור חלוקה... ובין אםהמבנים נמצאים באיזור שמחוץ לכל תחומי החלוקה של התובעים". עם זאת קבע, לגביהעתיד, שלכל מחלק הזכות למנוע מסופרגז לספק גז באמצעות צוברים לצרכנים המקבליםמיכלי גז באמצעות המחלק לפי השיטה הקודמת עד שהמחלק ייערך לספק גז לצרכניםבעצמו בשיטת הצוברים. לדעת ביהמ"ש התקופה הסבירה לצורך ההיערכות היא 6 חודשים.ביהמ"ש חייב את סופרגז לשלם למחלקים הוצאות של 10,000 ש"ח ואילו המחלקים חוייבולשלם למשיבים האחרים הוצאות משפט של 15,000 ש"ח. ערעורם של המערערים נדחה פרטלעניין חיובם בהוצאות המשיבים האחרים וערעורה של סופרגז נדחה פרט לכך שהמועדלהתארגנות המחלקים לאספקה בצובר קוצר.
ג. באשר לטענתם של המחלקים כי לא ויתרו על זכותם לחלק גז בצוברים וכי לאהשתהו בהגשת תביעתם - בעניין זה קבע ביהמ"ש שסופרגז לא הקפידה על שמירתו שלההסכם מאז שנחתם. גם המחלקים הודו בכך, בשפה רפה ובמשתמע. יתר על כן, ענייןההספקה בצוברים לא עמד בראש מעייניהם של המחלקים לפני הגשתה של התביעה, והדברלא הטריד אותם גם אחרי הגשתה והמהלך האיטי של הליכי המשפט שבהם נקטו המחלקיםיעיד על כך. כך שהיה יסוד למסקנת ביהמ"ש המחוזי שהמחלקים ויתרו על זכותם לתבועבגין הפרות שהיו מאז נחתם ההסכם ועד מועד נתינת פס"ד.
ד. סופרגז טענה שלא ניתן להפריד בין חלקי ההסכם וביהמ"ש לא רשאי היה לקבועשהמחלקים ויתרו על מקצתו וכי הם זכאים לאכיפת מקצתו. אין הדבר כך. מדובר בהסכםשתקופתו לא הוגבלה בזמן ושלא בוטל על ידי מי מבעלי הדין. גם לא הובאה ראייהכלשהי לטענת סופרגז כי מהתנהגות הצדדים ברור שההסכם בוטל בהסכמה הדדית לאחרכריתתו. ויתורם של המחלקים לא העביר את ההסכם מן העולם והוא נשאר בתקפו אפילואם נשללו זכויותיהם לגבי העבר. בעניין אחד יש לקבל את טענת סופרגז בדבר הקביעהשהיא מנועה לספק גז באמצעות צוברים בטרם חלפו 6 חודשים מיום שהודיעה למחלק עלכוונתה. יש בכך פגיעה בצרכנים ובסופרגז. בעניין זה יחול שינוי כך שסופרגז תוכללהסב את האספקה לצוברים אחרי מתן הודעה למחלק והמחלק יצטרך תוך חודש ימיםלהודיע שהוא מוכן להיערך לאספקת גז בשיטת צוברים תוך תקופה של 6 חודשים לכלהיותר.
ה. המחלקים ערערו גם על ההוצאות שבהן חוייבו לטובת המשיבים האחרים. אכן,משיבים אלה צורפו ביוזמתם שלהם והמערערים לא ביקשו כל סעד נגדם. במצב דברים זהלא היה מקום לחיוב המערערים בהוצאות ויש לבטלו.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, טל, טירקל. החלטה - השופט טירקל. עו"ד יגאלוייס למערערים, עו"ד גדעון טולדנו לסופרגז, עוה"ד אפרים שימקביץ וגב' חנהמנוסביץ למשיבים האחרים. 5.3.97).
ע.א. 248/97 - איי.אף.אן. מערכות בע"מ נגד משטרת ישראל
*הערבות הבנקאית הנדרשת במכרז(הערעור נתקבל).
א. המשיבה פירסמה מכרז להספקת חומרה ותוכנה ליצירת ארכיב ממוחשב. בתנאי המכרזנקבע שעל המציע לצרף להצעתו ערבות בנקאית בסכום של 600,000 ש"ח בנוסח שדוגמתונכללה במסמכי המכרז. המערערת צירפה ערבות בנקאית כנדרש, אך בכתב הערבות נאמר כיהיא הוצאה לבקשתה של חברת מערכות מיחשוב ומדידה בע"מ. ועדת המכרזים פסלה על הסףאת הצעת המערערת מהטעם שכתב הערבות ניתן לבקשתו של תאגיד אחר זולת המערערת.המערערת עתרה לביהמ"ש המחוזי למתן פס"ד המצהיר כי פסילתה מלהשתתף במכרז אינהכדין וביהמ"ש דחה את תביעתה. השופט סבר כי בכך שבתנאי המכרז לא פורש שהחובהלהמציא ערבות שהוצאה לבקשת המציע דווקא, אין בה להועיל למערערת, שכן לדעתו ישדברים שאין חובה לציינם ובכל זאת ניתן לראותם כחלק מהנדרש, ובכלל זה שהערבותתוצא לבקשת המציע במכרז. הערעור נתקבל.
ב. אין זה כלל מובן מאליו כי גם בהיעדר תנאי מפורש לעניין האמור, ראוי וניתןלפרש את מסמכי המכרז כמטילים חיוב להמציא ערבות שהוצאה לבקשת המציע עצמו דווקא.החיוב להמציא ערבות בנקאית מיועד להעמיד ערובה לקיום הצעתו של המציע אם תזכהבמכרז. ברם, גם אם לחיוב האמור יש תכלית נוספת, כדעתו של ביהמ"ש המחוזי, היינולהעיד על איתנותו הכלכלית של המציע היכול להשיג ערבות בנקאית, אין לזהותו שלמבקש הערבות משמעות של ממש. עצם היכולת להשיג ולהמציא את הערבות הנדרשת היאהחשובה. ציון שמו של גורם אחר, כמי שביקש להוציא את הערבות, יכול לכאורה להעידעל קיומו של קשר עסקי בין המציע לבין מבקש הערבות, ועל כל פנים, מהעובדה שכתבהערבות הוצא לבקשת גורם שלישי אין להעלות כל מסקנה לעניין חוסר איתנותו הכלכליתשל המציע. אם המשיבה ביקשה להתנות את ההשתתפות במכרז להמצאת ערבות בנקאית בהיאמר כי הוצאה לבקשת המציע, היה עליה לקבוע זאת, בתנאי המכרז, בלשון מפורשת.
(בפני השופטים: הנשיא ברק, מצא, טירקל. החלטה - השופט מצא. עוה"ד מ. מטלוןול. ברקן למערערת, עו"ד ש. הררי למשיבה. 20.3.97).
ע.א. 3021/95 - יהודית גרינבלט נגד ביה"ס החקלאי תיכון עיינות ואח'
*אחריות בית ספר לנזק שנגרם לתלמידה מענף עץ שהתמוטט. *הוכחת הזיקה בין ביה"ס שאינו תאגיד לבין גוף הרשום כתאגיד. *גובה הנזק(מחוזי ת"א - ת.א. 561/90 - הערעור נתקבל).
א. המערערת, ילידת 1972, נפגעה במאי 88 ע"י גזע משנה של עץ חרוב, שקרס לפתעופגע בה. כתוצאה מהפגיעה נכרתה רגלה הימנית ונקבעה לה נכות של %100. המערערתהגישה תביעה לפיצויים נגד ביה"ס החקלאי - תיכון עיינות (להלן: ביה"ס) ונגדנעמ"ת (שניהם להלן: המשיבים). אלה שלחו הודעת צד שלישי לקרן הקיימת לישראל(להלן: הקק"ל). ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה בקבעו כי אין ראייה שביה"ס הואתאגיד ואין לפניו ראייה בדבר הזיקות שבין ביה"ס ובין נעמ"ת. עם זאת בדק את שאלתחובת הזהירות של המשיבים לסכנות מנזק העלול להגרם על ידי עצים הנטועים במקרקעיןשבבעלותם ואימץ שיקולי מדיניות שיפוטית שלפיה אין לקבוע רף גבוה מדי או חובההמוטלת בגין נזק מעצים שמא יביא הדבר לכריתת עצים. עוד קבע שבהתחשב במידת
הסכנה, הקושי למנעה וההוצאה הכרוכה בכך אין להטיל אחריות על המשיבים. על החלטהזו הוגש ערעור של התובעת. המשיבים הגישו ערעור למקרה שיחוייבו בתביעה וביקשושחלק מהאחריות תוטל על הקק"ל. ערעור המערערת נתקבל וכן נתקבל ערעור המשיביםלעניין השתתפות הקק"ל בחיוב.
ב. באשר להיעדר הוכחה בדבר קיום זיקה בין נעמ"ת לבין ביה"ס - בטופס רישמי שלביה"ס המתאר את האירוע נאמר בכותרת המכתב בין היתר "נעמ"ת, ביה"ס חקלאי -התיכון עיינות... מיסודן ובבעלותן של מועצת הפועלות - נעמת והסתדרות ויצוהעולמית". נעמ"ת נקטה מלכתחילה בדרך ההכחשה הטוטאלית והכחישה את היותה אישיותמשפטית. היא חזרה בה משנתברר כי נרשמה כעמותה. כך עשתה גם לגבי הזיקה שלהלביה"ס. גם כאן ביקשה להיבנות מקשיי הוכחה של הנפגעת ואלמלא המכתב של ביה"ס,היה הדבר אולי עולה בידה. לאחר הגשת המכתב קמה ראייה לכאורית בדבר הזיקה ביןנעמת לבין ביה"ס וראוי היה שנעמ"ת או ביה"ס יגיבו עניינית להוכחה לכאורית זו.הם לא עשו כן והראייה הלכאורית הפכה מספקת כדי ליצור את הזיקה הדרושה.
ג. אשר לעניין האחריות - העץ הנדון הוא עץ חרוב גדול ועתיק הניצב על אם הדרךבמקרקעי ביה"ס והענף שקרס היה גדול וכבד ביותר. בפני ביהמ"ש העיד מומחה מטעםהנפגעת בדבר הסיבות לנפילת הענף שהיתה תוצאה של שני גורמים מצטברים: פטריותשחדרו לגזע וכירסמו את ליבתו מבפנים ומשקלו הרב של הענף. ביהמ"ש המחוזי קבע כיבביה"ס לא היה הסדר ברור בדבר האחריות לטיפול בעצים. בגלל סוגו של העץ (עץחרוב), גודלו, גילו, אורכו וכובד ענפיו, והיותו מועד להיות מותקף ע"י מזיקיםופטריות, היה על ביה"ס לבדוק ולוודא שאין העץ או ענפיו מהווים סכנה לשלום אלההעוברים לידו או תחתיו. לא היה קושי להיעזר בגנן מקצועי שהועסק ע"י ביה"ס.בנוסף לכך נמצא בתיק הנוי של ביה"ס מסמך ובו התרעה של הגוזם לעניין זה. הואהעיד כי "ידוע שעצי חרוב בגודל כזה בגיל מסויים כזה הם נוטים לרקבונות פנימייםשרק בעל מקצוע כורת או בעל נסיון יכול לדעת מה מצב העצים במקום. אני התרעתילפני ביה"ס עיינות".
ד. ביהמ"ש המחוזי סבר שהטלת האחריות לנזק הנגרם על ידי עץ נופל עלולה להביאלתוצאות שאינן רצויות מבחינת הציבור. גישה זו יש לדחות. מבלי לעצב נורמה כלליתשתחול על כל אדם בגין עצים שבחצרו הפרטית או בגנים ציבוריים, ביערות ובחורשות,די להתמקד בנזק שהיה צפוי מעץ החרוב המסויים במקום המסויים. מדובר בביה"סהמופקד על שלום תלמידיו. במקרקעין שבחזקתו נמצא עץ גדול ועתיק שענפיו ארוכיםוכבדים במיוחד, והאמצעים למניעת סכנה הצפוייה מענפים אלה פשוטים וזולים יחסית.מסתבר שלא היה נוהל בביה"ס לפיקוח והשגחה על עצים הנטועים בשטחו, נוהל הקייםבמקומות אחרים כגון אוניברסיטת ת"א ועירית ת"א. בהתחשב בכל הנסיבות יש להטילאחריות על המשיבות.
ה. אשר לערעור של המשיבים בעניין חיובה של קק"ל - היערן מטעם הקק"ל בא לביה"סעיינות לתת יעוץ מקצועי לגבי גיזום של עצי יער ועצים מוגנים. הוא נתן יעוץמקצועי לגבי העצים שלדעתו היו תקינים. לא ברור מעדותו שהורה על גיזום העץהנדון. עולה מן העדויות כי נהגו לגזום עצים על פי הנחיות אנשי הקק"ל ובכלהנסיבות יש להטיל חלק מן האחריות על הקק"ל שתועמד על %50.
ו. ביהמ"ש המחוזי קבע את גובה הנזק על אף שדחה את התביעה. לנתבעת נגרמה נכותשל %100 לצמיתות והיא מעלה טענות שונות המתייחסות לראשי הנזק השונים אשרבמרביתן נפסק לה, לטענתה, סכום הנמוך מהראוי והמגיע. אשר להפסד השתכרות קבעביהמ"ש כתשתית סכום הנמוך מהשכר הממוצע במשק, באשר אצל הנפגעת נתקבלו קשייםקוגנטיבים לפני התאונה. כמו כן לא חישב ביהמ"ש את ההפסד על פי %100 נכות משום
שלפי חוות דעת המומחה השיקומי תוכל הנפגעת להתפרנס בכל עבודה המתאימה לכישוריהבישיבה והיא אכן עבדה חלקית בפועל. אין להתערב בקביעותיו של ביהמ"ש המחוזי פרטלעניין אחד. ביהמ"ש ניכה מס הכנסה מהסכום שקבע ואולם הניכוי נעשה שלא כדין משוםשאין מדובר בתאונת דרכים וההשתכרות הנלקחת בחשבון היא ברוטו.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, גב' דורנר, טירקל. החלטה - השופטתשטרסברג-כהן. עו"ד הורביץ למערער, עו"ד צבי רפפורט למשיבים, עו"ד אלרום וקדםפור לקק"ל. 27.2.97).
ע.א. 1664/93 - חברת פרספוליס בע"מ נגד עליזה פז ואח'
*פירוש הסכם(מחוזי ת"א - ת.א. 4668/85 - הערעור נדחה).
א. ביולי 84 רכשו המשיבים (להלן: פז) דירה מחברת קלרין דירות (להלן: קלרין)שהתפרקה כשנה וחצי לאחר מכן, בטרם הושלמה בניית הדירה. המשיב 3 (עו"ד קרייתי)מונה למפרק קלרין (להלן: המפרק). ביולי 86 נעשה הסכם בין המערערת (להלן:פרספוליס) לבין פז, אנשים נוספים שרכשו דירות מקלרין והמפרק, לפיו קיבלה עליהפרספוליס להשלים את בניית הדירות ופז ויתר הרוכשים קיבלו עליהם לשלם לפרספוליסאת יתרת המחיר שטרם שולמה בצירוף סכום השווה ל-%7 ממחיר הרכישה. התעוררה מחלוקתבין פז לבין פרספוליס בדבר יתרת המחיר שעל פז לשלם לפרספוליס. המחלוקת הועברהלהכרעת בורר ובפסק הבוררות נקבע כי מתוך מחיר הרכישה - 93,000 דולר - יש לזכותאת פז בסכום כולל של כ-63,000 דולר ועליהם לשלם את היתרה בסכום של כ-30,000דולר בצירוף %7 ממחיר הרכישה. פסק הבוררות אושר ע"י ביהמ"ש המחוזי בינואר 89.פז שילמו לפרספוליס את הסכום שקבע הבורר.
ב. פז ביקשו מפרספוליס למסור להם את החזקה בדירה וזו הפנתה אותם למפרק. הלההתנה את הסכמתו למסירת החזקה בכך שיפרעו שטרות שמסרו לקלרין, ושאותם העבירהקלרין לצדדים שלישיים. פז עתרה לביהמ"ש שיקבע כי אינם חייבים בתשלום נוסף מלבדזה שבו חוייבו בפסק הבוררות וכן להורות למפרק שלא להתנות את מסירת החזקה בדירהבפרעון השטרות. ביהמ"ש המחוזי קבע בהחלטתו כי "פז שילמו את כל מחיר הדירה, וזאתבהתאם לפסק הבוררות" וכי "בנסיבות המתקיימות בענייננו, תחושת הצדק אינה מרשה כיהמבקשים ישאו בתשלום כפול...". אשר לשטרות שמסרו פז לקלרין והועברו לצדדיםשלישיים, הורה ביהמ"ש כי "על חברת פרספוליס להחזיר לפז סך של... סכום זה יעבירופז, מיד עם קבלתו, למפרק לפרעון השיקים והשטרות הנמצאים בידי צדדים שלישיים".הערעור נדחה פרט לשינוי במועד התשלום ע"י פרספוליס.
ג. מתוך בדיקת ההסכם שנחתם בין פרספוליס לרוכשי הדירות והמפרק עולה הפרשנותהאפשרית היחידה המתקבלת על הדעת והתואמת גם את כוונת מנסחיו כי הרוכשים לאיחוייבו בתשלום כפול וכי השטרות שנמסרו לקלרין וסוחרו למרות שתמורתם שולמהלקלרין, צריך שייחשבו כחלק מתשלום תמורתה של הדירה. פרספוליס באה במקום קלריןוכמו שהיה על קלרין להשיב לכל רוכש דירה כל שטר שנמסר לה לבטחון, כנגד כל תשלוםשהשטר נמסר להבטחת פרעונו, בלי שהיתה זכאית לדרוש מן הרוכש לחזור ולפרוע אתהשטר, כך אין פרספוליס זכאית לתבוע מן הרוכשים תשלום נוסף בין במישרין וביןבעקיפין, ע"י הטלת החיוב לפרוע שטרות שבידי צדדים שלישיים על שכמם של הרוכשים.עם זאת, לא תחוייב פרספוליס להחזיר לפז מיד את סכום השטרות שבידי צדדיםשלישיים, אלא אם יידרשו או ייתבעו פז לפרוע את השטרות הנזכרים, ואז יוכלו לחזורעל פרספוליס שהיא תשלם את הסכום הנ"ל.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, טל, טירקל, החלטה - השופט טירקל. עו"דוולצקי למערערת, עו"ד בן איתמר למשיבים. 26.2.97).
ע.א. 7206/93 - רוני ארמנד גבאי ואח' נגד אפרת גבאי
*תביעה לפי אמנת האג להחזרת ילד חטוף(מחוזי ת"א - מ"א 418/93 - הערעור נדחה).
א. המערער והמשיבה נישאו בישראל ושניהם אזרחי ישראל. לאחר נישואיהם עקרולארה"ב וקיבלו אזרחות אמריקנית בנוסף לישראלית. בארה"ב נולדו שני ילדיהם, הקטיןשעניינו נדון כאן נולד ביוני 81 ואחותו, הצעירה ממנו בכ-6 שנים. בסוף 91 רכשובני הזוג דירה בישראל וביקשו לבלות בה את הקיץ. הם הגיעו לישראל ביום 3.7.92,והתגוררו בארץ בדירה שנקנתה אותה עת. בהתקרב מועד החזרה לארה"ב ביקש הקטיןלהישאר מספר ימים נוספים בארץ עם בן דודו וההורים נענו לבקשה. הקטין נשאר אצלהורי האב (המערערים 2 ו-3) וההורים והבת חזרו ביום 10.8.92 לארה"ב. עם שובםלארה"ב גברו הסכסוכים בין בני הזוג ובידי הבעל הצטברו ראיות לבגידת אשתו בו.אותה עת גמלה בלב הבעל החלטה לחזור לישראל והוא הציג מצג כלפי אשתו כי עליהםלעזוב את ארה"ב מאימת שלטונות המס. ביום 28.8.92 החתים הבעל את האשה על מסמךשהיא מתחייבת להגיע לישראל בתוך 12 יום שאם לא תעשה כן יהיה בכך וויתור עלרכושה. היא העניקה הרשאה לבעלה לקחת את שני הילדים לישראל. ביום 2.9.92 הגיעהבעל לישראל ולמחרת היום הגיש תביעת גירושין לביה"ד הרבני וכרך בה את משמורתהילדים, מזונות וענייני רכוש. לאחר זמן נתן ביה"ד הרבני צו למשמורת זמנית שלהקטין אצל אביו.
ב. האם ובתה נשארו בניו-יורק והיא פנתה למשטרה, וכן פנתה לביהמ"ש וביקשה צולמשמורת הקטין. רק בדצמבר 92 נודע לה על דבר קיומה של אמנת האג ואז מילאה טפסיםמתאימים בגדרי אמנת האג. כל אותה עת נמנעה האשה לבוא לישראל בחששה כי תעוכבבארץ במסגרת ההליכים בפני ביה"ד הרבני. האם הסכימה שהקטין ירשם ללימודים בישראלכדי שלא יפגע. בינואר 93 הגישה האם בקשה לביהמ"ש המחוזי להחזרת הקטין בהתאםלהוראות חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים). ביהמ"ש המחוזי הורה על החזרת הקטיןלאמו. הוא קבע כי השהות בארץ של המשפחה באוגוסט 92 לא שינתה את מקום מגוריו שלהקטין, כי רכישת הדירה בארץ נבעה משיקולי השקעה בישראל ולא מתוך מחשבה לחזורלישראל. עוד קבע ביהמ"ש כי הבעל הפחיד את האשה בעניין שלטונות המס והמסמך שעליוחתמה בדבר בואה לישראל והסכמתה שהבעל יטול את הילדים לישראל לא היו אלא תוצאהשל מלכודת ופתיון שטמן הבעל לאשתו. כן נקבע כי האם פנתה לרשות המוסמכת על פיאמנת האג רק כעבור מספר חודשים מאז שנודע לה על אי החזרת הקטין, אך זאת בשלחוסר ידע שלה על קיומו של הליך זה ואין לראות בכך הזנחה מטעם האם.
ג. על רקע התשתית העובדתית האמורה הגיע ביהמ"ש המחוזי לשתי מסקנות: ראשית,כי לאם היתה משמורת (משותפת) על הקטין והקטין הורחק שלא כדין ממקום מגוריו כךשנתקיימו דרישותיו של סעיף 3 לאמנת האג בדבר חטיפה בינלאומית של ילדים; שנית,כי לאב אין עומדת הטענה המעוגנת בסעיף 13א לאמנת האג כי האם הסכימה או השלימהעם אי החזרת הקטין מישראל לארה"ב. הערעור נדחה.
ד. אמנת האג נועדה להגשים את החזרתם המיידית של ילדים שנחטפו. התרופה היא שלהחזרת המצב לקדמותו ואין קובעים בגדריה את שאלת המשמורת הקבועה של הילד. הדיבור"טובת הילד" אינו מוזכר באמנת האג. עם זאת, אין לומר כי טובת הילד אינה רלבנטיתלעניינה של האמנה. אין אפשרות לעסוק בעניינם של קטינים בלא לבחון את טובתם.אכן, אין זה השיקול של טובת הילד כפי שהוא נבחן במסגרת ההליכים הקובעים בדרךקבע את זכות המשמורת, אלא זהו שיקול של טובת הילד במסגרת המיוחדת והחריגה שלהליכים אשר נועדו ליתן "עזרה ראשונה" כנגד מעשה של חטיפה.
ה. מרכיב יסודי בגיבוש עילת תביעה על פי אמנת האג הוא שהתרחש מעשה "חטיפה",היינו שהילד הורחק, או לא הוחזר, שלא כדין תוך כדי הפרת זכות משמורת הנתון
לאדם, למוסד או לכל גוף אחר על פי דין המדינה בה מצוי מקום מגוריו הרגיל שלהילד. "מקום המגורים" משקף את המקום בו גר כרגיל הילד עובר לחטיפה. הבחינהמתמקדת בחיי היום יום של העבר ולא בתכניות העתיד. כאשר ההורים חיים יחד, מקוםהמגורים הרגיל של הילד הוא בדרך כלל מקום מגורי הוריו. על פי הממצאים שנקבעוע"י ביהמ"ש המחוזי אין ספק שמקום המגורים הרגיל של הקטין עד לבואו לישראל היהבארה"ב. מקום מגורים רגיל זה לא השתנה עם בואו של הקטין לישראל. ממילא יש תחולהלאמנת האג.
ו. אחד החריגים באמנת האג, שבמסגרתו אין אמנת האג מופעלת, הוא זה הקובע כיאין חובה להורות על החזרת ילד אם הוכח כי "האדם... שבידיו מופקדת ההשגחה על גוףהילד לא הפעיל בפועל את זכויות המשמורת בעת ההרחקה או אי ההחזרה, או הסכים עימןאו השלים עימן לאחר המעשה". היקפו של החריג האמור יש לפרשו על דרך הצמצום. סעיף13(א) לאמנת האג מבחין בין הסכמה להשלמה. השוני בין שני אלה הוא במישור הזמן.הסכמה ניתנת מראש, השלמה נעשית בדיעבד. הסכמה והשלמה יכול שיהיו במעשה אובמחדל. הן יכולות להיעשות בכל צורה (בכתב, בעל פה ובהתנהגות). הסכמה והשלמה הןאפקטיביות רק אם הן נעשות מתוך מודעות לנתונים הענייניים. השאלה אינה אם ברגענתון הסכים ההורה "הנחטף" לנוכחות הילד החטוף בארץ אליה נחטף, אלא אם ההורה"הנחטף" הסכים לסטטוס קוו החדש שנוצר, באופן שוויתר על זכותו להשבה מיידית שלהילד למקום מגוריו הרגיל. רבים הם המקרים בהם הורה "נחטף" הדואג לטובת הילד,מסכים לכך שהילד ילך לגן ילדים או לבית ספר כל עוד מאמצי ההורה להשבת הילדנמשכים. הסכמה כזו אינה הסכמה לסטטוס קוו החדש שנוצר, ואין לראות בה ויתור עלהגשמה לאלתר של זכות המשמורת או הביקור הנתונה לו על פי האמנה. בענייננו, איןספק בכך כי לא היתה הסכמה או השלמה מצד האם.
(בפני השופטים: הנשיא ברק, המשנה לנשיא ש. לוין, אור. החלטה - הנשיא ברק.עו"ד י. בן מנשה למערערים, עוה"ד י.מ. חצרוני וא. חצרוני למשיבה. 24.2.97).
ע.א. 4003/91 - המוסד לביטוח לאומי נגד שמואל לוי ואח'
*מעמד של "עובד" לצורך קבלת פיצויי פיטורין מהביטוח הלאומי כאשר המעבידה נכנסה לפירוק (הערעור נדחה).
זהו ערעור של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) על החלטתביהמ"ש המחוזי בה נקבע כי המשיב (להלן: לוי) היה עובד של המשיבה השניה (להלן:סנקס) (בפירוק) בטרם פורקה, מיוני 77 ועד אפריל 86, ועל כן על המל"ל להכירבתביעתו לפיצויי פיטורין על פי הוכחת חוב שהגיש למפרק. אין חולק כי היחסים שביןלוי וסנקס היו מורכבים וכי מתקיימים בהם סממנים המצביעים על היותו עובד של סנקסוכאלה המצביעים על היותו עצמאי. השאלה העומדת לדיון הינה אם שגה ביהמ"ש המחוזיבכך שבשקלול הסממנים כולם קבע את מעמדו של לוי כעובד. התשובה לכך היא בשלילהועל כן דין הערעור להידחות.
ביוני 77 קיבל לוי את תפקיד מנהל המכירות של סנקס האחראי על פעולת הסוכניםהעצמאיים. מקום עבודתו היה במשרדי סנקס, הוא חתם על כרטיס עבודה בכל יום כשארהעובדים, קיבל חופשה כמותם ויצא להבראה, ועבד תחת פיקוח על פי הוראות הבעלים שלסנקס. סממנים אלה מאפיינים יחסי עובד-מעביד. מנגד, לא קיבל לוי משכורת אלאהוציא חשבוניות. לוי הצהיר למס הכנסה ולמל"ל על עבודתו כעצמאי. לטענתו הכתיבהלו סנקס את הצגת מעמדו כעצמאי וכנותן שירותים כאשר הלכה למעשה היה עובד שלסנקס. ביהמ"ש המחוזי קיבל טענה זו ובכך אין להתערב.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, גב' דורנר, טירקל. עו"ד ש. בריצמן למוסדלביטוח לאומי, עו"ד צירה חורש ללוי, מפרק סנקס לסנקס, עו"ד גלילי לכונס הנכסיםהרשמי. 5.2.97).
רע"א 6204/95 - אלחלל אהרן ו-24 אח' נגד בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'
*פירוש סעיף בחוק ההסדר במגזר החקלאי המשפחתי (בקשה לרשות ערעור שנדונה כערעור - הערעור נתקבל).
המבקשים, שהם חבריםבאגודה השיתופית נאות הכיכר, (להלן: האגודה), החזיקו כספים בתכניות חסכון אצלהמשיב הראשון (להלן: המשיב). ביום 31.12.91 וביום 17.1.92 גבה המשיב מתוךתכניות החסכון שלהם סכומי כסף של המבקשים בגין ערבויות שנתנו לחובותיה שלהאגודה. ביום 12.3.92 פורסם חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (להלן: החוק) אשרבסעיף 16 שבו נקבע לאמור "חבר באגודה חקלאית ישתתף בתשלום חובותיה שנצברו עדיום תחילתו של חוק זה... בשל ערבויותיו לחובותיה, בנוסף לחובו האישי... בסכוםשלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים... היתה האגודה ערבה לחובות של ארגון חקלאי שבוהיא חברה... ישתתף כל חבר... בתשלום סכום נוסף שלא יעלה על 5,000 שקליםחדשים... מהסכומים האמורים... ינוכה כל סכום ששילם החבר בשל ערבותו או בשלערבות אגודתו, לפי העניין, אחרי היום הקובע, כערכו ביום הניכוי...". המשקםשמונה לפי החוק קבע שע"י גביית הסכומים ע"י הבנק הופטרו המבקשים מערבויותיהםלחובות האגודה וכן מחיוביהם בגין ערבות האגודה לחובות הארגון החקלאי. את טענתהמשיב לפיה יש לזקוף את הסכומים שנגבו רק לחשבון החיוב הראשון, היינו
ערבויותיהם לחובות האגודה ואת היתרה לנכות מן החוב הבסיסי של כל אחד מהם, דחההמשקם.
ביהמ"ש המחוזי שלפניו ערער המשיב, קיבל את הערעור וקבע שיש לזקוף את הסכומיםשנגבו רק לחשבון החיוב הראשון ועדיין הם חייבים לשלם את הסכום של 5,000 ש"חבגין הערבות של האגודה לחובות הארגון החקלאי. הערעור נתקבל. ביהמ"ש העליון בדקאת לשונו של הסעיף ואת הפירוש המתבקש בנסיבות העניין והחליט להחזיר על כנה אתהחלטת המשקם.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, טל, טירקל. החלטה - השופט טירקל. עו"דיצחקניא למבקשים, עו"ד רייף לבנק לאומי, עו"ד אלימלך לבנק המזרחי. 27.2.97).
רע"א 5258/96 - אלי אדרי נגד הסנה חברה לביטוח בע"מ
*מינוי מומחה רפואי בתאונת דרכים (בקשה לרשות ערעור שנדונה כערעור - הערעור נתקבל).
המבקש נפגע קשות בתאונתדרכים בהיותו בגיל חמש וחצי. ביהמ"ש מינה מספר מומחים רפואיים על מנת שיבדקואותו ויחוו דעתם ביחס למצבו עקב התאונה. בין מומחים אלה התמנתה ד"ר מקליס,מומחית בשטח הנוירולוגיה, וזו הגישה חוות דעת בה קבעה למבקש נכות של %10לצמיתות. לאחר חקירת המומחית עתר המבקש למינוי מומחים רפואיים נוספים -נוירולוג ילדים, פסיכולוג ילדים, ועוד מומחים. ביהמ"ש דחה את הבקשה. הבקשהלרשות ערעור נדונה כערעור והערעור נתקבל.
על מנת למנוע חשש של עיוות דין למבקש ראוי היה להיעתר לו ולמנות מומחה רפואיבשטח הפסיכיאטריה לילדים. קיימים לכך מספר נימוקים. ראשית, פגיעתו של המבקשהיתה קשר ביותר, הוא היה מחוסר הכרה זמן ניכר לאחר התאונה ונזקק לטיפול ולשיקוםבמשך חודשים; שנית, המומחית היא מומחית לשטח הנוירולוגי אך לא בשטח הנוירולוגיהלילדים. בכך אין, אמנם, סיבה לפסול את מומחיותה ואת חוות דעתה, ויש לדחות אתהטענה כי די בעובדה זו כדי להצדיק פסילת חוות הדעת ולמנות מומחה רפואי אחר. עםזאת, בשל המומחיות הקיימת בשטח הנוירולוגיה והפסיכיאטריה לילדים, ולנוכחהאינדיקציות הקיימות לאפשרות פגיעה התנהגותית במבקש עקב התאונה, נראה שעל פיהעקרונות שנקבעו לעניין מינויים של מומחים רפואיים, יש להיעתר לבקשה ולמנותמומחה בשטח פסיכיאטרית-ילדים. בנימוקי ביהמ"ש המחוזי ש"בכל תחום אפשר תמיד
למצוא מומחים טובים יותר וחכמים יותר, ואין לדבר סוף" אין כדי להצדיק את דחייתבקשת המבקש.
(בפני: השופט אור. 13.2.97).
בש"פ 797/97 - עידה מאיר נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (חבלה חמורה) (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
העורר ונאשם נוסף, משה לידר,הואשמו באחריות לתיגרה שבמהלכה דקרו איש את רעהו בסכינים. לידר היה הראשוןשהשתמש בסכין. עם הגשת כתב האישום הורה ביהמ"ש על מעצרם של השניים עד תוםההליכים. הערר נדחה. טענתו של הסניגור היתה שאין ראיות לכאורה שהעורר הוא שדקראת לידר, אך לעניין זה די בחומר שהוצג כדי לשמש ראייה לכאורה לשלב של המעצר עדתום ההליכים. אשר לבקשה לשקול חלופה למעצר - מדובר בגילוי מובהק של תת תרבותהסכין, כאשר החבלה הגופנית שנגרמה ללידר חמורה ביותר. השניים מיהרו לשלוףסכינים על מנת ליישב חילוקי דעות ביניהם ומעצרם נועד לא רק לקדם פני סיכון שהםעצמם יחזרו וינקטו באמצעי זה, אלא גם כדי להבטיח שאחרים לא יתפתו להשתמש בסכיןכאמצעי לפתרון סכסוכים.
(בפני: השופט קדמי. 9.2.97).
בג"צ 8396/96 - רותם פיתוח ובניין (1990) בע"מ נגד שר הפנים ואח'
*שחרור מחובת מכרז (העתירה נדחתה).
מקום בו מוטלת על גוף ציבורי חובת מכרז, אין הוא יכוללהשתחרר מחובה זו על ידי יצירת שותפות עם מבצע פוטנציאלי. אולם, גוף ציבורישעליו מוטלת חובת מכרז במסגרת עבודות ההקמה או תיפעול ואחזקת מפעל, אינו מפרחובה זו מקום שהוא מחליט לבצע את ההקמה, התיפעול וההחזקה, ע"י שותפות אמת ביןאותו גוף לפלוני. הכל הוא עניין של נסיבות המקרה ותשובה לשאלה אם השותפות לאבאה אלא לעקוף את חובת המכרז או שהיא שותפות אמת. במקרה שלפנינו השותפות היאשותפות אמת ולא באה כדי לעקוף את חובת המכרז ועל כן יש לדחות את העתירה.
(בפני השופטים: הנשיא ברק, זמיר, גב' שטרסברג-כהן. החלטה - הנשיא ברק. עוה"דאמנון לורך ודורון תמיר לעותרת, עוה"ד גב' אוסנת מנדל, נתן מאיר, שרון הברמן,משה צ. נאמן וגב' נאוה שוחט-ברנר למשיבים. 17.2.97).
בש"א 655/97 - חברת גב ים לקרקעות בע"מ נגד צזנה יוסף ואח'
*העברת דיון מבימ"ש בתל אביב לבימ"ש בחיפה (בקשה להעברת דיון מת"א לחיפה - הבקשה נתקבלה).
המבקשת נתבעה ע"י המשיביםבבימ"ש השלום בת"א והיא מבקשת להעביר את הדיון לחיפה. היא אינה כופרת בכךשמבחינה פורמלית ישנה סמכות לבימ"ש השלום בת"א, אך לטענתה אין זיקה בין נושאהתביעה לת"א, ומטעמי נוחות של הצדדים והעדים, המרוכזים כולם באיזור חיפה (זולתב"כ המשיבים שמשרדם באיזור ת"א) מן הראוי שהדיון יועבר לחיפה. ב"כ המשיביםהתנגד להעברת הדיון וביסס את התנגדותו על קיום סמכות פורמלית לביהמ"ש בת"א.הבקשה להעברת הדיון נתקבלה.
ביהמ"ש ייטה להורות על העברת הדיון כאשר התביעה הוגשה בתחום סמכותו שלביהמ"ש, אשר בידיו סמכות פורמלית, אך אין זיקה מהותית בין תחום שיפוטו לביןהצדדים וההליך. אמירה זו סוייגה אמנם בכך, שביהמ"ש לא יורה על העברת דיון כאמוראם קיים סיכוי סביר כי הדיון בביהמ"ש בו הוגשה התובענה יתקיים ביתר מהירותויעילות. סייג זה אינו מתקיים בענייננו. לפיכך יועבר הדיון לביהמ"ש בחיפה.
(בפני: הנשיא ברק. עו"ד י. כרמי למבקשת, עו"ד י. מקמל למשיבים. 17.2.97).
רע"א 4498/96 - עזרא ובתיה רייכרט נגד משה שמש ואח'
*בקשה לעכב הליך אזרחי עקב אפשרות קיומו של הליך פלילי (הבקשה נדחתה).
השאלה אם יש מקום לעכב בירורו של הליך אזרחי נוכח היותו שלהליך פלילי מקביל תלוי ועומד או עלול להיות מוגש נגד אחד מבעלי הדין היא שאלהשההכרעה בה תלוייה בשיקול דעתו של ביהמ"ש. אין כלל המונע החלטית את בירורו שלההליך האזרחי בנסיבות האמורות. גם חוק יסוד: כבוד אדם וחירותו, לא שלל מביהמ"שאת שיקול דעתו לאזן בין האינטרסים של נאשם ממשי או פרוספקטיבי לבין האינטרסיםשל תובע אזרחי המעוניין בהכרעה מהירה של זכויותיו האזרחיות. במקרה דנן היו מספרשיקולים שהניעו את ביהמ"ש לסרב לבקשת העיכוב שהוגשה ע"י המבקשים. בין שיקוליםאלה קיים משקל רב לעובדה שחלף זמן רב מתחילת החקירה הפלילית ולא ננקטו נגדהמבקשים הליכים פליליים נוספים. בנסיבות העניין אין עילה מספקת לתת למבקשיםרשות ערעור.
(בפני: המשנה לנשיא ש. לוין. עו"ד אופיר צברי למבקשים, עו"ד ש. אדלר למשיב.27.2.97).
רע"א 9087/96 - אליסה מיארה ואח' נגד המגן חברה לביטוח בע"מ
*הבאת ראייה לסחור אחוזי נכות שנקבעו ע"י הביטוח הלאומי (הבקשה נדחתה).
בתאונת דרכים, בפברואר 89, נפגעה המבקשת קשה, בעיקר בעמודהשדרה הצווארי והגבי. בשנת 1992 הכיר המוסד לביטוח לאומי בתאונה כתאונת עבודה.ועדות רפואיות של המוסד בדקו את המבקשת ונקבעה נכותה ל-%100 לצמיתות. המבקשתהגישה תביעה נגד המשיבה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ובמסגרת תביעהזו ביקשה המשיבה לאפשר לה להביא ראיות לסתור את ממצאי הוועדה הרפואית. נטעןשכחודש לפני התאונה הגישה המבקשת תביעה למוסד לביטוח לאומי בגין תאונת עבודהקודמת וטענה שנפגעה בגב כתוצאה מהרמת משקל כבד, וכן שהתובעת סבלה ממחלת גבבעבר. נוכח אלה טענה המשיבה שאין קשר סיבתי בין מצבה הנוכחי של המבקשת לביןהתאונה. עוד ציינה כי רופאי הוועדה הרפואית לא התייחסו לעובדות האמורות. ביהמ"שהמחוזי קבע כי יש להתיר הבאת ראיה לסתור ומינה מומחה מטעמו בשאלת הקשר הסיבתי.הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
לכאורה, מצבה הרפואי הרלוונטי של המבקשת קודם התאונה לא היה לנגד עיניהוועדה הרפואית של המוסד לביטוח הלאומי, ודי בכך כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור.ביהמ"ש המחוזי קבע כי "כל צד רשאי להעביר למומחה כל חומר רפואי שברשותו וכלמסמך הנושא את חתימת המבקש בנוגע לעניין". בעניין זה הוחלט לסייג את הקביעה כךשכל צד יהיה רשאי להציג למומחה את המסמכים המותרים בהמצאה לפי תקנות הפיצוייםלנפגעי תאונות דרכים, ובנוסף להם כל מסמכים בחתימת יד המבקשת המצביעים עלתלונות אשר יש להם קשר לשאלה שהועמדה להכרעתו של המומחה.
(בפני: השופט אור. עו"ד י. פסטינגר למבקשים. 20.2.97).
בש"פ 834/97 - אנטנברג אמיל נגד מדינת ישראל
*הקלה בתנאי מעצר בית (בקשה להקלה בתנאי מעצר בית - הבקשה נתקבלה).
העורר הואשם בשורה של עבירותרכוש ושוחרר בערובה בתנאי "מעצר בית". ניתנה לו אפשרות לצאת מביתו למקום עבודה.הוא צריך להגיע לעבודה עד לשעה 30:08 בבוקר ולצאת סמוך לשעה 00:10 בערב ולפיכךביקש הקלה בתנאי מעצר הבית. ביהמ"ש נעתר לעורר באופן חלקי וצימצם את שעות מעצרהבית משעה 00:20 בערב ועד לשעה 00:06 בבוקר. ביהמ"ש המחוזי דחה את עררו שלהעורר והערר על כך נתקבל. העבירות המיוחסות לעורר הינן עבירות חמורות ובשלמסוכנותו לשלום הציבור נקבע "מעצר בית" כתנאי לשחרורו בערובה. ברם, "מעצר הבית"אינו עונש, אלא אמצעי לקידום סיכונים הכרוכים בשחרור בערובה. מן הראוי שיתקיים
יחס נאות בין הצורך בפיקוח על תנועותיו ומעשיו של המשוחרר לבין החובה להבטיח אתפרנסתו. בתחילת הדרך גובר, בדרך כלל, האינטרס הראשון, וככל שנמשך "מעצר הבית"מתעצם כוחו של האינטרס האחר. לפיכך יוגבל מעצר הבית למן השעה 00:24 בלילה ועדהשעה 00:06 בבוקר.
(בפני: השופט קדמי. העורר לעצמו, עו"ד אינפלד למשיבה 12.2.97).
ע.פ. 3002/96 - מדינת ישראל נגד יעקב לוי ואברהם כהן
*החמרה בעונש של חיילים שביצעו עבירות אלימות ורכוש נגד ערבים ביו"ש (ערעור על קולת העונש - הערעור נתקבל).
המשיבים שירתו בשירות צבאי סדירוקשרו קשר עם אחרים לבצע מספר ניכר של עבירות אלימות ורכוש כנגד ערבים ביו"ש.במהלך חודשיים התחזו לאנשי צבא בתפקיד, נכנסו לבתי ערבים, תקפו אותם, ערכוחיפושים בלתי חוקיים, שדדו כסף ותכשיטים וגרמו נזקים. באחד המקרים הסיעו אתהמתלונן למטע ושם ירו לכיוון הקרקע ופצעו אותו. ביהמ"ש המחוזי ציין כי העבירותהן חמורות, שכן בפעולותיהם פגעו המשיבים באמונם של בני המקום ברשויות השלטון,פגעו בכח ההרתעה של הצבא, הטילו כתם על המדינה וביצעו עברות חמורות ביותר.ביהמ"ש גזר למשיבים שנתיים מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על תנאי. הערעור על קולתהעונש נתקבל.
העונש שהוטל על המשיבים אינו משקף כלל ועיקר את חומרת העבירות ואין מנוסמלהתערב בו. בהתחשב בכך שאין ביהמ"ש שלערעור ממצה את הדין בערעור ובעובדהשהמשיבים ריצו שני שליש מעונשם וקרוב יום שחרורם, וכן בהתחשב במצבם הנפשי שלהמשיבים והחרטה שהביעו, ובעובדה שארבעה מעורבים אחרים נדונו לעונשים קלים יותרמשל המשיבים ובגינם לא הוגש ערעור, יועמד העונש של המשיבים על 5 שנים מאסרבפועל.
(בפני השופטים: הנשיא ברק, המשנה לנשיא ש. לוין, אור. החלטה - הנשיא ברק.עו"ד אריה פטר למערערת, עוה"ד גב' מירי בנטין ויאיר גולן למשיבים. 25.2.97).
בש"פ 814/97 - באבו טאיק (אלי) נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (נסיון לרצח) (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
העורר הואשם בעבירה של נסיוןלרצוח את חברתו לחיים (המתלוננת) בדקירות סכין. עם הגשת כתב האישום הורה ביהמ"שהמחוזי על מעצר העורר עד תום ההליכים. כעבור כ-5 חודשים חתמה המתלוננת בפניעו"ד על תצהיר שלפיו היא חוזרת בה מן הגירסה שמסרה לחוקרי המשטרה ושבה הצביעהעל העורר כמי שדקר אותה. גירסתה החדשה של המתלוננת היא שהצבעתה על העורר נעשתהמחמת טעות שהיתה נעוצה במצבה הפיסי והנפשי באותה עת. בעקבות זאת הוגשה לביהמ"שהמחוזי בקשה לעיון חוזר במעצרו של העורר כאשר הכל מסכימים כי עדות המתלוננתהינה הראייה המרכזית להוכחת אשמתו של העורר. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה,בציינו כי גירסתה הראשונה של המתלוננת התחזקה בהתנהגותו של העורר לאחר המעשה,ואילו הגירסה החדשה מעוררת תמיהות על פניה ומקום בירור המהימנות הוא במשפט.הערר נדחה.
על פני הדברים משתלבת הגירסה הראשונה של המתלוננת בפסיפס הראיות שמכוחו הוגשכתב האישום. הגירסה החדשה מעוררת תמיהות הנוטלות ממנה את כוחה לכרסם באמיתותהשל הגירסה הראשונה. לעניין החזקה במעצר עד תום ההליכים די בקיומה של תשתיתראייתית לכאורית להוכחת האשמה ותשתית כזו קיימת במקרה דנן, גם לנוכח השינוי שחלבעמדת המתלוננת.
(בפני: השופט קדמי. 14.2.97).
ע.א. 5340/93 - טארה אינווסטמנט... בע"מ נגד מנהל מס שבח מקרקעין באר שבע
*הטלת מס שבח ומס רכישה כאשר ההסכמים אינם משקפים את העיסקה האמיתית (הערעור נדחה).
המערערת היא חברת תיווך הפועלת באילת. בשנת 1989 היתה חברתרתמים... בע"מ (להלן: רתמים) בעלת זכות חכירה לדורות בבנין דירות באילת. בעקבותקשיים כלכליים של רתמים נערך ביום 31.1.89 הסכם בין רתמים לבין אחד שלמה נרקיס- שמלכתחילה לא נחשף לפני המשיב - וביום 16.2.89 נעשה הסכם זהה בין רתמים לביןהמערערת. המשיב סבר כי מהותו האמיתית של ההסכם השני היא עיסקת רכישה שבה רכשההמערערת את בנין הדירות, שלאחר מכן מכרה ל-12 קונים, והוציא למערערת שומות מסשבח ומס רכישה בגין עיסקאות אלה. עררה של המערערת לפני ועדת הערר לפי חוק מסשבח מקרקעין נדחה והערעור על כך נדחה.
ועדת הערר שוכנעה כי שני ההסכמים הנזכרים, לרבות 12 ההסכמים עם רוכשיהדירות, לא שיקפו את המהות העיסקית האמיתית. כפי שקבעה הוועדה לא התמצתהפעילותה של המערערת בתפקיד של מתווך בין רתמים לבין נרקיס ובין אלה לבין קוניהדירות, אלא שהמערערת היתה הרוכשת של הדירות, שאותן מכרה לקוני הדירות. סימניםלכך מצאה בעובדה שפרקליטה של המערערת, ששימש גם פרקליטו של נרקיס, קיבל יפוי כחמרתמים למכור את הדירות לקונים, בכך שהמערערת קיבלה על עצמה לשאת בכל ההוצאותהכרוכות במכירת הדירות ובכך שתמורת הדירות הוכנסה לחשבון נאמנות שנפתח ע"י אותופרקליט. צדקה הוועדה במסקנותיה הנ"ל. די בעיון בהסכם השני כדי לגלות מאחוריחזותו החיצונית - שאותו שרטטו המערערת ורתמים בדמות של חוזה תיווך - את מהותוהאמיתית.
(בפני השופטים: גב' שטרסברג-כהן, טירקל, גב' בייניש. עו"ד גב' מליסדורףצפרירה למערערת, עו"ד עמנואל לינדר למשיב. 25.2.97).
בש"פ 763/97 - עומר מתוולי נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (יידוי נפצים לעבר רכב של משמר הגבול (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
העורר הואשם בעבירה של סיכון חייאדם בנתיב תחבורה בכך שיידה נפצים לעבר ג'יפ של משמר הגבול מתוך כוונה לפגועבשוטרים שהיו בתוכו. העורר כופר באשמתו וטוען כי הפעיל במקום האירוע זיקוקיםבגדר משחק וללא כוונה לפגוע בג'יפ. ביהמ"ש המחוזי הורה על מעצר העורר עד תוםההליכים וסניגורו טוען כי משחק בזיקוקים אינו מהווה עבירה פלילית, כי אין בחומרהראיות אחיזה לכך שהעורר זרק את הזיקוקים לעבר הג'יפ, כי בעת זריקת הזיקוקים -דרך משחק - הג'יפ חנה במקום ואילו העבירה המיוחסת לעורר מדברת בזריקת דבר לעבררכב הנמצא בתנועה. הערר נדחה.
באשר לטענה כי משחק בזיקוקים אינו מהווה עבירה פלילית - העורר אינו מואשםב"משחק" בזיקוקים אלא ביידוי נפצים או זיקוקים לעבר ג'יפ כשבתוכו נמצאיםנוסעים. בנסיבות העניין מהווה מעשה כזה עבירה לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין.אשר לטענה כי הזיקוקים לא נזרקו לעבר הג'יפ - בהודעות של שוטרים סמויים שהיובמקום נמסר כי הזיקוקים (או הנפצים) נזרקו לעבר הג'יפ וחלק מהם אף פגעו בג'יפ.אשר לטענה כי בעת זריקת הזיקוקים היה הג'יפ במצב עמידה מוחלטת ולכן אין כאןעבירה - האיסור הקבוע בסעיף 332(3) הנ"ל אינו מצומצם לזריקת "דבר" לעבר כליתחבורה הנמצא בנסיעה דווקא. על פי לשון האיסור, די בכך שכאשר נזרק "דבר" לעברו,משמש כלי התחבורה בתור שכזה, וה"דבר" נזרק מתוך כוונה "לפגוע בנוסע".
(בפני: השופט קדמי. עו"ד אזחימאן לעורר, עו"ד קובי אמסלם למשיבה. 11.2.97).
רע"ב 694/97 - נג'ר עבדול הדי נגד וועדת השחרורים
*סירוב לשחרר שחרור מוקדם נאשם בהנחת חמרי חבלה (הבקשה נדחתה).
המבקש כלוא ומרצה עונש מאסר של 18 שנים בגין הנחת חומרי חבלהבאיזורים שונים, חברות בארגון לא חוקי, ייצור חומרי נפץ ואימונים צבאיים שלאבהיתר. המבקש ריצה שני שליש ממאסרו וביקש מוועדת השחרורים לשחררו שחרור מוקדם.לטענתו אמנם הוטלו בעבר ענשים חמורים על חברי ארגוני חבלה, אך היום, עם התקדמותהמו"מ המדיני, ענשו כבד מנשוא. כן הדגיש כי במסגרת הסכמי אוסלו שוחררו אסיריםאחרים שביצעו מעשים דומים ואף חמורים מאלה בהם הורשע וגם מטעם זה יש להקל בענשוולשחררו. ועדת השחרורים דחתה את הבקשה בציינה את חומרת המעשים בהם הורשע המבקששמצאה ביטוייה בהטמנת מטעני חבלה במקומות הומי אדם תוך נכונות לקטול באופןעיוור חיי אזרחים שלווים. ביהמ"ש המחוזי דחה את עררו של המבקש בציינו כי עצםהעובדה שאסירים דומים שוחררו במסגרת הסכמים פוליטיים אינה נימוק ויש לשקול כלמקרה לפי נסיבותיו. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
החלטת ועדת השחרורים, כמו גם החלטת ביהמ"ש המחוזי, הינן החלטות סבירות.השיקול בדבר הסיכון הכרוך בשחרורו של המבקש, כשהוא פועל יוצא של העבירה בההורשע - שיקול סביר הוא, והאיזון בנסיבות המקרה ראוי הוא וסביר.
(בפני: הנשיא ברק. המבקש לעצמו, עו"ד ענר הלמן למשיבה. 19.2.97).
בג"צ 8856/96 - חנניה אוחנה נגד שירות בתי הסוהר
*דחיית עתירה של אסיר כאשר הוא יכול לפנות לביהמ"ש בערעור (העתירה נדחתה).
העותר, אסיר שנדון למאסר של 15 שנה, הגיש לביהמ"ש המחוזיבנצרת עתירה בה הוא קובל על כך ששירות בתי הסוהר מסווג אותו כאסיר בקטגוריה א',וכתוצאה נמנעות ממנו טובות הנאה שונות, כגון, יציאות לחופשות. בביהמ"ש המחוזיהובהר כי הסיבה לסיווג העותר בקטגוריה א' נעוצה במידע שלפיו ממשיך הוא מתוךכותלי בית הסוהר בפעילות פלילית. המידע סווג כסודי והוצאה לגביו תעודת חסיון.העותר לא ביקש מביהמ"ש המחוזי את גילוי המידע בהתאם לסעיף 45 לפקודת הראיות.פרקליטו רק ביקש שביהמ"ש יבחן בקפדנות את המידע. ביהמ"ש הלך בדרך שאותה צייןהעותר, זימן אליו את אנשי המשטרה ושירות בתי הסוהר ועל יסוד המידע וההסבריםשקיבל הגיע למסקנה כי העותר ממשיך לעסוק באופן אינטנסיבי ביותר בפעילות פליליתועל כן דחה את עתירתו. עתה פנה העותר לבג"צ שיורה להסיר את החסיון מן המידעהסודי כדי שיהיה בידו להתמודד עם מידע זה ולהוכיח שאין בו אמת. העתירה נדחתה.
הסמכות להורות על הסרת החסיון וגילוי המידע נתונה, לפי סעיף 45 לפקודתהראיות, לביהמ"ש שדן בעתירת העותר ולא לבג"צ. אין העותר יכול עכשיו לבקשמביהמ"ש העליון את מה שיכול היה לבקש והעדיף שלא לבקש מביהמ"ש המחוזי. אסירהרואה עצמו נפגע ע"י החלטה של ביהמ"ש המחוזי שדן בעתירה לפי פקודת בית הסוהררשאי לפנות לביהמ"ש העליון ולבקש רשות לערער על אותה החלטה, אך אין הוא יכוללעקוף דרך זאת ע"י עתירה לבג"צ.
(בפני השופטים: המשנה לנשיא ש. לוין, זמיר, גב' שטרסברג-כהן. החלטה - השופטזמיר. 16.2.97).
בש"פ 843/97 - איסאם מנסור נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים (גניבת רכב) (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נתקבל).
העורר הואשם יחד עם 4 אחריםבשורה של עבירות שעיקרן גניבת רכב ומסחר ברכב גנוב. מדובר ב-21 אישומים כאשרלעורר מיוחסים שני אישומים בלבד, שעניינם גניבת שני כלי רכב במועד אחד יחד עםשני נאשמים אחרים ומכירתם בכפר בשומרון. ביהמ"ש הורה על מעצרם של חלק מהנאשמים,ובכללם העורר, עד תום ההליכים. טענתו המרכזית של הסניגור היא כי העבירות
המיוחסות לעורר אינן מקימות עילת מעצר, שכן אינן נמנות על העבירות המנויותבסעיף 21א(א)(2) לחסד"פ. כמו כן, נסיבות העניין אינן מקימות בסיס לקיומם של"סיכונים" מאלה המקימים עילת מעצר מכח ההוראות הקבועות בסעיף 21א(א)(1) לחוקהנ"ל. הערר נתקבל.
העובדה שמדובר בעבירה שהפכה ל"מכת מדינה" אינה מספקת, כשלעצמה, כדי להקיםבסיס ל"מסוכנות" האישית, הדרושה לקיומה של עילת מעצר לפי סעיף 21א(א)(1)לחסד"פ, ויש לבחון אם יש בחומר החקירה כדי להוכיח, שמתקיימת בפועל בעניינו שלהעורר אותה "מסוכנות". מספר כלי רכב שנאשם מואשם בגניבתם, קיומו של "קו שיווק"שדרכו מפיק הנאשם רווחים מן הגניבה, היותו משולב ברשת העוסקת בגניבת רכב ומסחרבו, מהווים גורמים שבכוחם ללמד על קיומו של סיכון ממשי לשלום הציבור באם הנאשםישוחרר בערובה. במקרה שלפנינו אכן מדובר במעשה גניבה שבוצע במסגרת פעילות של"חבורה" בעלת נסיון עשיר בעבירות אלה, אך אין בחומר החקירה כדי ללמד שהעוררהצטרף לחבורה האמורה והפך לחלק ממנה. על פני הדברים נראה כי מדובר באירוע מקרישבו התפתה העורר לקחת חלק בהרפתקה מזדמנת. במצב דברים זה יש לקבל את העררולהורות על שחרור העורר בערבות ובתנאים.
(בפני: השופט קדמי. עו"ד שרעבי לעורר, עו"ד עמנואל לינדר למשיבה. 10.2.97).
בש"פ 757/97 - עווד אנוואר נגד מדינת ישראל
*סירוב לאפשר לאסיר להמצא בביתו לישיבת אבל למשך 3 ימים (הערר נדחה).
העורר מוחזק במעצר עד תום ההליכים באשמות של נשיאת נשק, חטיפה,כליאת שווא, תקיפה וירי באיזור מגורים. בהיותו נתון במעצר נפטר אביו ובקשתולאפשר לו לקיים ישיבת אבל בת 3 ימים בבית ההורים נדחתה. הערר על כך נדחה. הבקשהנדחתה בהתחשב בכך שאין באפשרותם של שלטונות בית המעצר לקיים בבית הוריו שלהעורר, במשך שלשת ימי האבל, את סידורי הבטחון והאבטחה הדרושים לקידום פניהם שלחששות ממשיים של הימלטות מן הדין ויצירת קשר עם גורמי חוץ לשיבוש הליכי משפט.חששות אלה עומדים בבסיס החזקתו של העורר במעצר עד תום ההליכים והם המכתיבים אתטיבם של אמצעי הבטחון והאבטחה שיש לנקוט בהם אם תתקבל בקשת העורר. לנוכח טיבןשל העבירות וחומרתן, החששות של הימלטות מן הדין הם כבדי משקל ובנסיבות הענייןגובר העניין הציבורי שבקידום פניהם של החששות האמורים, על העניין האישי שלהמערער בקיום מנהגי האבלות.
(בפני: השופט קדמי. 9.2.97).
ע.פ. 4817/95 - איוב ג'בראן ואח' נגד מדינת ישראל
*חילוט רכוש בני משפחה (אשה וילדים) של סוחר סמים (הערעור נדחה).
המערער נטל חלק, יחד עם אחרים, בהברחת 170 גרם הירואיןמלבנון לישראל. ביהמ"ש הרשיע את המערער, לפי הודאתו, שניתנה במסגרת הסדר טיעון,בעבירות על פקודת הסמים וכן הכריז על המערער כסוחר סמים בהתאם לסעיף 36א(ב)לפקודה, אף זאת במסגרת הסדר הטיעון. בהתאם להסדר הטיעון גזר ביהמ"ש למערער מאסרבפועל של חמש שנים וחצי ומאסר על תנאי. הצדדים לא כללו בהסדר הטיעון את שאלתחילוט רכושו של המערער, לפי סעיף 36א(א) לפקודה, והצדדים הביאו טענותיהםוראיותיהם בנושא זה. ביהמ"ש דחה את הטענות העובדתיות והמשפטיות של המערער בעניןהחילוט והורה על חילוט פקדונות בנקאיים וחשבונות ניירות ערך שהיו רשומים על שםהמערער, וכן על חילוט תוכניות חסכון של אשתו של המערער ושל ילדיהם. כמו כן הורהביהמ"ש על חילוט רכב שהיה רשום על שם המערערת. הערעור נסב נגד החלטת החילוטוהוא נדחה.
ביהמ"ש קבע, בהסכמת המערער, כי הוא "סוחר סמים" לעניין סעיף 36א(ב). משקבעכך, הרי לפי הוראות אותו סעיף היה עליו לצוות על חילוט כל רכוש של המערער שהושגבעבירה של עיסקת סמים, אלא אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט. סעיף31(6) מטיל במפורש את חובת החילוט על רכוש סוחר הסמים, אשתו, וילדיו שטרם מלאולהם 21 שנים.
(בפני השופטים: הנשיא ברק, מצא, קדמי. החלטה - הנשיא ברק. עו"ד גב' תמראולמן למערערים, עו"ד אריה פטר למשיבה. 4.3.97).
בג"צ 1450/97 - ארגמן אופיר נגד לשכת עורכי הדין
*בקשה להבחן בבחינות לשכת עוה"ד כאשר חסרים לעותר שבועיים לגמר ההתמחות (העתירה נדחתה).
העותר, מתמחה בעריכת-דין, החל התמחותו ביום 16.5.96. בחינותההתמחות על פי סעיף 38(א) לחוק לשכת עורכי הדין, אמורות להתקיים בתאריך 1.5.97.היות ובמועד זה טרם ישלים העותר שנת התמחות, פנה העותר ללשכת עורכי הדין וביקשכי יהיה זכאי להבחן. בקשתו נדחתה ועל כן עתירתו לבג"צ, בה הוא טוען כי את תקופתשנת ההתמחות יש למנות עד מועד הבחינות בע"פ, המאוחר ממועד הבחינה בכתב, ובו כבריעמוד בדרישה להתמחות שמשכה שנה. העתירה נדחתה.
סעיף 38(א) מורה כי "בתום תקופת ההתמחות על מועמד לחברות בלשכה להיבחןבמקצועות מעשיים". בג"צ קבע בעבר כי יש לפרש את הסעיף כפשוטו, היינו כי לא ניתןלגשת לבחינות ההתמחות, בכתב או בעל פה, לפני שהסתיימה תקופת ההתמחות. העותר לאהראה עילה המצדיקה סטייה מהלכה זו. עם זאת מומלץ שלשכת עורכי הדין תקים ועדתחריגים, שתקבע אמות מידה לבחינת המקרה בו מן הראוי להקל.
(בפני השופטים: הנשיא ברק, גולדברג, גב' דורנר. 9.3.97).
בש"א 1268/97 - ניצן מלכה נגד כהן מאיר
*העברת מקום דיון (בקשה להעברת מקום דיון - הבקשה נדחתה).
בבימ"ש השלום באילת הוגש כתב תביעהנגד המבקש. הוא הגיש בקשה להעברת הדיון "לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט". משלאנתקבלה תגובת המשיב הורה ביהמ"ש על העברת הבקשה להכרעת נשיא ביהמ"ש העליון.הבקשה נדחתה והתיק הוחזר לבימ"ש השלום. הבקשה הוגשה כאמור לפי סעיף 79(א)וביהמ"ש המוסמך לדון בה הוא ביהמ"ש שבו הוגשה התביעה נשוא הבקשה. נשיא ביהמ"שהעליון יידרש לבקשות שהוגשו לפי סעיף 78 לחוק ולא זה המקרה שבפנינו.
(בפני: הנשיא ברק. 3.3.97).
רע"א 1009/97 - ג'ותאלי בע"מ נגד בן דב שרה
*סירוב למחוק תביעה על הסף (הבקשה נדחתה).
ביהמ"ש המחוזי דחה בקשת המבקשת לדחות תובענה על הסף בטענתמעשה בית דין של פסק בורר והבקשה לרשות ערעור נדחתה. הבורר נמנע מלהתייחסלסוגיה העומדת לדיון בפני ביהמ"ש, ואם כי הסוגיות בשתי התובענות, בבוררותובביהמ"ש, דומות, אין פסק הבורר יוצר מעשה בית דין, שכן מדובר בעילות שונותשאחת מהן הוצאה במפורש מגדר טיפולו של הבורר ולא נידונה ולא הוכרעה על ידו.מיצוי אחת העילות אינה מקימה מחסום דיוני להגיש תובענה המבוססת על עילה אחרתהנובעת מאותם הסכמים שהיו גם נושא הבוררות. זאת ועוד, מחיקת תובענה על הסף היאצעד קיצוני, הננקט לעיתים רחוקות, באשר הוא נועל את שערי ביהמ"ש בפני האפשרותלברר את עניינו של אדם ומונע ממנו את יומו בביהמ"ש. השאלה אם לנקוט בצעד זהנתונה לביהמ"ש של הערכאה הראשונה המפעיל את שיקול דעתו ואין לומר ששיקול הדעתהופעל באופן שגוי.
(בפני: השופטת שטרסברג-כהן. 13.3.97).
ב ת ו כ ן
* ע.א. 5756+5869/94 - הפרת הסכם ....................................................82 ─* ע.א. 248/97 - הערבות הבנקאית הנדרשת במכרז ......................................83 ─* ע.א. 3021/95 - אחריות בית ספר לנזק שנגרם לתלמידה מענף עץ שהתמוטט. ─ *הוכחת הזיקה בין ביה"ס שאינו תאגיד לבין גוף הרשום ─ כתאגיד. *גובה הנזק ...............................................83 ─* ע.א. 1664/93 - פירוש הסכם .......................................................85 ─* ע.א. 7206/93 - תביעה לפי אמנת האג להחזרת ילד חטוף ...............................86 ─* ע.א. 4003/91 - מעמד של "עובד" לצורך קבלת פיצויי פיטורין מהביטוח הלאומי ─ כאשר המעבידה נכנסה לפירוק ........................................87 ─* רע"א 6204/95 - פירוש סעיף בחוק ההסדר במגזר החקלאי המשפחתי .......................88 ─* רע"א 5258/96 - מינוי מומחה רפואי בתאונת דרכים ...................................88 ─* בש"פ 797/97 - מעצר עד תום ההליכים (חבלה חמורה) .................................89 ─* בג"צ 8396/96 - שחרור מחובת מכרז .................................................89 ─* בש"א 655/97 - העברת דיון מבימ"ש בתל אביב לבימ"ש בחיפה ..........................89 ─* רע"א 4498/96 - בקשה לעכב הליך אזרחי עקב אפשרות קיומו של הליך פלילי ..............90 ─* רע"א 9087/96 - הבאת ראייה לסחור אחוזי נכות שנקבעו ע"י הביטוח הלאומי .............90 ─* בש"פ 834/97 - הקלה בתנאי מעצר בית ..............................................90 ─* ע.פ. 3002/96 - החמרה בעונש של חיילים שביצעו עבירות אלימות ורכוש נגד ─ ערבים ביו"ש ......................................................91 ─* בש"פ 814/97 - מעצר עד תום ההליכים (נסיון לרצח) .................................91 ─* ע.א. 5340/93 - הטלת מס שבח ומס רכישה כאשר ההסכמים אינם משקפים את ─ העיסקה האמיתית ...................................................92 ─* בש"פ 763/97 - מעצר עד תום ההליכים (יידוי נפצים לעבר רכב של משמר הגבול ..........92 ─* רע"ב 694/97 - סירוב לשחרר שחרור מוקדם נאשם בהנחת חמרי חבלה .....................93 ─* בג"צ 8856/96 - דחיית עתירה של אסיר כאשר הוא יכול לפנות לביהמ"ש בערעור ...........93 ─* בש"פ 843/97 - מעצר עד תום ההליכים (גניבת רכב) ..................................93 ─* בש"פ 757/97 - סירוב לאפשר לאסיר להמצא בביתו לישיבת אבל למשך 3 ימים .............94 ─* ע.פ. 4817/95 - חילוט רכוש בני משפחה (אשה וילדים) של סוחר סמים ...................94 ─* בג"צ 1450/97 - בקשה להבחן בבחינות לשכת עוה"ד כאשר חסרים לעותר שבועיים ─ לגמר ההתמחות .....................................................95 ─* בש"א 1268/97 - העברת מקום דיון ..................................................95 ─* רע"א 1009/97 - סירוב למחוק תביעה על הסף .........................................95 ────────────