תקציר סביר כרך ע' חוברת 6

ע.א. 1351/06 - עו"ד מועין דאוד ח'ורי נגד חברת ארמון ההגמון... בע"מ ואח'

דרכי תקיפה של הסכם פשרה ופס"ד שאישרו. תביעה כספית בעילה של פרסום לשון הרע. *דחיית טענה של "מעשה בית דין"(מחוזי נצרת - ת.א. 643/97 - הערעור נדחה).

א. בשנת 1993 נכרת הסכם (להלן הסכם המקרקעין) בין הפטריארך היווני האורתודוכסי לבין החברה המשיבה לגבי עיסקת קומבינציה בחלקות מקרקעין הרשומות על שם הפטריארך בעיר נצרת (להלן המקרקעין). עיסקת המקרקעין עמדה במוקדה של תביעה אחרת שהגישו מספר מתושבי העיר הנמנים על העדה היוונית האורתודוכסית. בתביעה זו (להלן תביעת המקרקעין) עתרו התובעים לביטול העסקה. המערער בהליך זה שימש בא-כוחם של התובעים. תוך כדי ההליכים, שלח המערער 14 מכתבים למוסדות פיננסיים שונים שהיו במגעים עסקיים עם החברה לקראת אפשרות של מימון העיסקה ומיזם המקרקעין. במכתבים נטען, בין היתר, כי המשיבים מציגים "מצב יבש של הדברים... מטעה ומוטעה", וכן מנסים "לנהל מו"מ, בחוסר תום לב...". המשיבים הגישו נגד המערער ונתבעים נוספים, תביעה כספית בעילה של פרסום לשון הרע ובעילות נוספות (להלן תביעת לשון הרע הראשונה). התביעה נסתיימה בהסכם פשרה, שלפיו הודיע המערער לנמעניו הקודמים על ביטול המכתבים, והתביעה נמחקה. הפרשה נתעוררה מחדש, שעה שהמערער שלח מכתב חדש אל בנק הפועלים ואל אפריקה ישראל, ובו איזכר את הסכסוך המשפטי ואף את המכתבים הקודמים. המשיבים שבו והגישו תביעה נגד המערער ובה כללו כתשתית עובדתית אף את שורת המכתבים הקודמים. ביהמ"ש המחוזי קבע כי המערער הפר את הסכם הפשרה, וכי הוא חייב בעוולת פרסום לשון הרע ובעוולת שקר מפגיע, וכי הגשת התביעה החדשה היתה במהותה ביטול הסכם הפשרה וחידוש התביעה הראשונה. נוכח חזרתם של המשיבים מטענתם לנזק ממון, נדחתה התביעה בגין עוולת שקר מפגיע, שנזק ממון (להבדיל מנזק לא ממוני) הוא אחד מיסודותיה, וכן נדחתה תביעתה של החברה, כולל בעילת פרסום לשון הרע. ביהמ"ש הותיר על כנה את ההחלטה בדבר אחריות המערער לנזקם של המשיבים 3 ו-4 - נזק בלתי-ממוני בלבד - בגין פרסום לשון הרע עליהם, והעריך את גובה הנזק בסכום של 5,000 ש"ח לכל אחד משני משיבים אלה. הערעור נדחה.
ב. כאשר תביעה מוגשת בגין הפרה של הסכם שקיבל תוקף של פסק-דין, הסעד המתבקש יכול שיהא אכיפת ההסכם. לצד זאת, אחת הדרכים לתקיפתם של הסכם הפשרה ופסק-הדין שאישרו- היא בהגשת תובענה חדשה, כפי שעשו המשיבים, ובנסיבות אין בכך דופי. העניין הנזכר - "חידוש" התביעה הראשונה נוגע בשאלת תחולתה של דוקטרינת מעשה בית-דין על נסיבות המקרה. פסק-דין שניתן בהסכמה, כולל הסכם פשרה שאושר בפסק-דין, עשוי, ובמקרים מסויימים אף צריך, להשתיק תביעות חדשות באותן עילות, מכוח הכלל של מעשה בית-דין. בענייננו החלטת ביהמ"ש שהסכם הפשרה הופר וכי הוא מבוטל, משמעותה למעשה אף ביטול פסק-הדין שאישרו-. ה-לכך, לא נחסמו המשיבים מהגשת תביעה בגין המכתבים הקודמים. טעם מהותי נוסף לדחיית החלתו של הכלל בדבר מעשה בית דין הוא, שלא התקיים עקרון הסופיות עליו מבוסס הכלל.
ג. טענה נוספת של המערער, היא כי משנדחתה תביעתה של החברה, לאחר הויתור על הטענה לנזק ממון, היה על ביהמ"ש לדחות גם את תביעתם של המשיבים 3 ו-4. ברם, חרף הזיקה בין הפגיעה בשם הטוב של התאגיד לפגיעה בשם הטוב של נושאי המשרה בו, אין השניים מחייבים זה את זה. המכתבים ששלח המערער לגורמים שלישיים, איזכרו מפורשות את המשיבים 2-4 בשמותיהם, וייחסו להם עצמם, הן באופן משתמע והן במפורש, פעולות הטעייה והתנהגות בחוסר תום לב.

(בפני השופטים: המשנה לנשיאה ריבלין, רובינשטיין, ברלינר. החלטה - השופט רובינשטיין. עוה"ד אמיר רוזנברג ולידיה מנדלבאום למערער, עוה"ד יאיר גרין וניצן שמואלי למשיבים. 17.9.07).

ע.פ. 4698/06 - פלוני נגד מדינת ישראל

*זיכוי מעבירת "התעללות" בתסמונת "ההורה המטלטל" והרשעה בתקיפת קטין(מחוזי ת"א - ת.פ. 40192/04 - הערעור נתקבל בחלקו ברוב דעות).

א. המערער הוא אביה של הפעוטה ש', ילידת 4.5.04. הוא הואשם בכך כי במספר הזדמנויות במועדים שונים, החזיק את הפעוטה בחוזקה וטלטל אותה בכוח רב וכתוצאה ממעשיו נגרמו לפעוטה שברים בצלעות, והיא אושפזה. בגין מעשים אלה הורשע המערער בהתעללות בבתו הפעוטה חסרת הישע וגרם לה לחבלות חמורות". ביהמ"ש גזר למערער מאסר של חמש שנים, מתוכן שלוש שנים וחצי מאסר בפועל. הערעור נתקבל חלקית ברוב דעות.
ב. השופט אלון: תסמונת "ההורה המטלטל" כוללת - מעצם הגדרתה - את היסוד הנפשי של ההתעללות כנקודת מוצא למרכיב ההתנהגותי של "הטלטול". הבחינה הנדרשת הינה, האם הוכחו המרכיב העובדתי ו"היסוד הנפשי" הנדרשים. המקרה השכיח של עבירת ההתעללות הגופנית יהיה בריבוי שיטתי, חוזר ונשנה, של מעשי האלימות, כאשר במקרים רבים מתלווים להם סממני ביזוי, דיכוי, אכזריות או השפלה. בעניין שבפנינו נותר ספק אם הגיעו המעשים כדי עבירת ההתעללות. זאת, הן לעניין המרכיב העובדתי והן לעניין היסוד הנפשי של העבירה. לפיכך יש לקבל את הערעור על הכרעת הדין, לזכות את המערער מעבירת ההתעללות, ותחת זאת להרשיעו בעבירה של תקיפת קטין. לאור תוצאה זו, יועמד העונש על מאסר בפועל של שנים עשר חודשים, ומאסר על תנאי של 12 חודשים.
ג. השופטת ארבל (דעת מיעוט): במישור העובדתי קבע ביהמ"ש המחוזי כי בשני מקרים אחז המערער בפעוטה בחוזקה, לאחר שזו בכתה, וכתוצאה מאחיזה זו נשברו צלעותיה. במישור העובדתי ביצע המערער תקיפה שגרמה חבלה של ממש. גרימת סבל לתינוק לשם הפסקת בכיו אך בכדי להשתיקו, אין ולא יכולה להיות לה הצדקה. הורה המשתמש במידה כה רבה של כוח נגד תינוקו שאך זה נולד, עד כדי גרימת שברים לעצמותיו, הוא הורה מתעלל. התנהגותו מעידה מעצם טיבה על התעללות, על חוסר שליטה וחוסר מעצורים. לפיכך יש לדחות את הערעור.

(בפני השופטים: ארבל, ג'ובראן, אלון. עוה"ד ששי גז וטליה גרידיש למערער, עו"ד אוהד גורדון למשיבה. 24.9.07).

בג"צ 2934/07 - שורת הדין retneC waL learsI נגד יו"ר הכנסת ואח'

*ביקור במדינת אויב אינו מביא לביטול אוטומטי של האזרחות הישראלית, אלא מעניקה לשר הפנים שיקול דעת לבטל את האזרחות(העתירה נדחתה).

א. המשיבים 3 - 4, חברי כנסת מכהנים, ביקרו בסוריה, שם נפגשו עם נשיא סוריה ועם בכירים נוספים בממשל הסורי. חברי הכנסת נכנסו לסוריה מבלי שביקשו היתר הנדרש לפי הדין. העותרת פנתה ליו"ר הכנסת ולמשיב 2 (שר הפנים), וטענה, כי עם יציאתם של חברי הכנסת לסוריה פקעה אזרחותם הישראלית, נוכח הוראת סעיף 11(א) לחוק האזרחות, ולכן יש להודיע לחברי הכנסת על התפנות מקומם בכנסת לטובת הבאים אחריהם ברשימת מפלגתם. פנייתם נדחתה ע"י המשיבים. העתירה נדחתה.
ב. הנחת המוצא בבסיס העתירה הינה כי עם הביקור במדינת אויב, פוקעת האזרחות הישראלית מאליה. את הנחתה זו סומכת העותרת על נוסחו של סעיף 11(א) לחוק האזרחות. מן העבר השני, עמדת שר הפנים, כמו גם עמדתם של חברי הכנסת, הינה כי סעיף 11(א) אינו מביא לביטול אוטומטי של האזרחות, אלא נדרש אישור שר הפנים לביטול האזרחות. בלשונו של סעיף 11(א) ניתן למצוא עיגון לשתי החלופות הפרשניות המוצעות.
בבדיקת כל הנתונים הנוגעים לנושא מתחייבת המסקנה הפרשנית כי הוראת הסעיף אינה מביאה לביטול האזרחות מאליה במקרה של יציאה שלא כדין למדינת אויב, וכי לשם ביטול האזרחות נדרש אישורו של שר הפנים. נוכח מסקנה זו, דין העתירה להדחות, שכן הנחת המוצא שבבסיסה, לפיה יציאת חברי הכנסת לסוריה מביאה מאליה לביטול אזרחותם, נשמטה.

(בפני השופטים: הנשיאה בייניש, רובינשטיין, פוגלמן. החלטה - פוגלמן. עו"ד ניצנה דרשן לייטנר לעותרת, עוה"ד רוקסנה שרמן-למדן ליו"ר הכנסת, עו"ד יוכי גנסין לשר הפנים, עוה"ד מוחמד דחלה ונסראת דקואר לחברי הכנסת. 16.9.07).

בג"צ 5961/07 - פלונית נגד פרקליט המדינה ואח'

*דחיית עתירה של מתלוננת בעבירות מין נגד הסדר טיעון שבו נמחק האישום בבעילת המתלוננת הקטינה, כאשר המתלוננת הסכימה תחילה להסדר הטיעון ואח"כ חזרה בה מהסכמתה(העתירה נדחתה).

א. המשיב 3 הואשם בעבירות של פגיעה בפרטיות במזיד לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות. נטען, כי לפחות במאה הזדמנויות עקב המשיב אחרי נשים בדרכן לבתיהן, התמקם על גגות, חלונות או מקומות אחרים וצילמן בסתר בתוך פרטיות בתיהן במצבים אינטימיים. כן הואשם כי בלא פחות משלושים הזדמנויות צילם בסתר, באמצעות מצלמת וידאו שהחביא בתוך ארון בדירתו, נשים וקטינות שהגיעו לדירתו כשהן במצבים אינטימיים, וכן תוך שהן מקיימות עמו יחסי מין. באישום נוסף נטען כי בעל את הקטינה א' (העותרת דנא) בהסכמתה, בטרם מלאו לה שש עשרה שנים, וכי בעל וביצע מעשי סדום, בהסכמה, עם קטינה נוספת. שבעה חודשים לאחר שהוגש כתב האישום, נחתם הסכם להסדר טיעון, לפיו יוגש לבימ"ש השלום כתב אישום מתוקן, בו יימחק סעיף האישום המתייחס למעשי המשיב במתלוננת א', המשיב יודה בכל המיוחס לו ויורשע על פי הודאתו. אשר למידת העונש, נקבע כי המשיב יישלח לעריכת תסקיר שרות מבחן, ו"התביעה תטען כי העונש הראוי בתיק זה הינו שלושים חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה, וההגנה תהיה רשאית לטעון לעונש כרצונה". עוד צויין בהסכם, כי במסגרת הטיעונים לעונש תגיש המאשימה לביהמ"ש את מכתבה של המתלוננת א'. למחרת היום, 26.2.07, הוגש כתב האישום המתוקן על פי הסדר הטיעון, ובו ביום הודה המשיב בכל המיוחס לו והורשע על פי הודאתו זו. במועד שהיה קבוע להשמעת הטיעונים לעונש, הוגש לביהמ"ש מכתבה של א'. יומיים לפני המועד של מתן גזה"ד, הוגשה העתירה המבקשת לבטל את הסדר הטיעון. לטענת העותרת, הסדר הטיעון נעשה תוך הפרת זכויותיה כ"נפגע עבירה" לפי חוק זכויות נפגעי עבירה. העתירה נדחתה.
ב. העותרת זומנה לפרקליטות למספר ישיבות בטרם גובש הסדר הטיעון, פרטי ההסדר הובאו לידיעתה, חתימת ההסדר עוכבה על מנת לאפשר לעותרת לחשוב בדבר בינה לבין עצמה, ובסופו של דבר שבה העותרת לפרקליטות והודיעה על הסכמתה, על אי רצונה להעיד ועל בקשתה כי יוגש לביהמ"ש מכתב שייכתב על ידה. בכך מילאה התביעה חובותיה כלפי העותרת כנפגעת עבירה מעל ומעבר להיקף הדברים הנדרש והקבוע בחוק. אכן, חודשים רבים לאחר שנערך הסדר הטיעון חזרה בה העותרת מעמדתה הראשונה והגיעה למסקנה כי היא מתנגדת להסדר הטיעון. ברם, אין בכך כדי לגרוע מתוקפו של ההסדר. אפילו היתה מתנגדת העותרת להסדר הטיעון מיד כשהוצג בפניה, לא היה בכך כדי לגרוע מסמכות התביעה לערוך את ההסדר על פי שיקול דעתה.

(בפני השופטים: המשנה לנשיאה ריבלין, ארבל, אלון. החלטה - השופט אלון. עוה"ד אליעד שרגא והילה ויצמן לעותרת, עוה"ד חני אופק למדינה, עו"ד טליה גריידיש לנאשם. 23.9.07).

בג"צ 10843/04 - מוקד סיוע לעובדים זרים ואח' נגד ממשלת ישראל ואח'

*אישור הסדר חריג, שלפיו יחולו על עובדים זרים מתורכיה, הבאים לעבוד בישראל במסגרת הסכם בין שתי המדינות, הגבלות של מעבר ממעסיק למעסיק(העתירה נדחתה ברוב דעות).

א. בשנת 2002 נחתם בין התעשייה הצבאית (להלן - תע"ש) לבין משרד ההגנה התורכי הסכם להשבחת 170 טנקים של צבא תורכיה, בהיקף של כ-700 מיליון דולר. ההסכם כלל התחייבות של ישראל לבצע רכש גומלין מתורכיה בהיקף של כ-200 מיליון דולר במשך עשר שנים. התחייבות מסוג זה לרכש גומלין, מכונה "הסדר אופסט". ללא התחייבות לרכש גומלין, לא היה משרד ההגנה התורכי מאשר את העיסקה. בשנת 2003 הוסכם בין תע"ש לבין משרד ההגנה התורכי, כי חלק מהתחייבות האופסט של תע"ש, ימומש בדרך של מתן היתר למשיבה 4, (להלן: חברת יילמזלר), חברה הרשומה בישראל שבעליה תורכים, להעסיק עובדים מתורכיה בענף הבניה. במסגרת ההסכם נקבע כי שכרם של עובדים אלה, בניכוי סכומי הכסף שהעובדים ישאירו לעצמם לצורך מחייתם, יועבר לתורכיה, וינוכה מחוב האופסט. על עובדים אלה לא חלים הנהלים החלים על שאר העובדים הזרים בענף הבנייה בישראל, לעניין מעבר ממעסיק אחד למשנהו, אלא ההסדר, שלפיו עובד רשאי לעבוד רק אצל אותו מעסיק אשר עבורו הגיע לארץ. לאור האמור מבקשות העותרות כי המשיבים יחילו על עובדי חברת יילמזלר, את נוהל "מעבר עובד ממעסיק למעסיק" ואת נוהל "שמיים סגורים". העתירה נדחתה ברוב דעות.
ב. המשנה לנשיא ריבלין: זכויותיהם של עובדי יילמזלר נשמרות, הודות לפיקוח הקפדני המופעל הן מן הצד התורכי והן מן הצד הישראלי. אכן, ההסדר נושא העתירה הינו הסדר חריג ומיוחד. בהתחשב באינטרסים של חוץ וביטחון של המדינה המוטלים על הכף, כמו גם בכך שההסדר אמור לבוא על סיומו בתום שנה זו, וכי תנאי ההעסקה של העובדים הוכתבו על-ידי ממשלת תורכיה, מתוך דאגה כנה לתנאי העסקתם של אזרחיה - אין מקום להעניק סעד לעובדים - סעד שספק אם הם חפצים בו.
ג. השופט לוי (דעת מיעוט): לפי הפסיקה, נוהל אשר התנה את זכאותו של עובד זר לרישיון שהייה ועבודה בישראל בדבקותו במעסיק אשר שמו מוטבע ברישיון, בטל מחמת פגיעתו המופרזת בזכויות יסוד. אין טעם המצדיק לחרוג מן ההלכה שנפסקה.

(בפני השופטים: המשנה לנשיאה ריבלין, א. לוי, חיות. 19.9.07).

עע"ם 8831/04 - הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון נגד פז חברת נפט ואח'

*דחיית בקשה להיתר בניה של מרכז מסחרי על קרקע שייעודה תחנת דלק(מחוזי ת"א - עת"מ 1194/02 - הערעור נתקבל).

א. על מגרש נשוא הדיון ניצבת מזה שנים רבות תחנת דלק של פז. הבניה בתחנה הורחבה מעת לעת על פי היתרים שנתנה הוועדה המקומית. הבקשה להיתר בגינה התעוררה המחלוקת בתיק זה כללה הקמת מבנה מסחרי בשטח של למעלה מ-300 מ"ר. הוועדה המקומית דחתה את הבקשה להיתר בנימוק שעל פי התוכניות הרלבנטיות המקרקעין לא יועדו לבניה למטרות מסחר. ביהמ"ש המחוזי החליט לקבל עתירה מינהלית שהגישה פז, קבע כי ייעודו של המגרש הוא בניה למטרות מסחר והורה לוועדה המקומית לדון בבקשה להיתר בניה. הערעור נתקבל.
ב. שטח המגרש איננו שטח שייעודו מסחרי. ייעוד המקרקעין הנו לתחנת דלק, ולא תחנת דלק באזור מסחרי כפי שקבעה הערכאה הראשונה. בעבר ניתנו למשיבה היתרים לבניה. צדקה ועדת הערר כי ההיתרים שאושרו בעבר אינם מקנים למשיבה זכות לקבל היתרים נוספים באותה דרך, עד בלי גבול, תוך חיוב הרשות לפעול בניגוד לחוק.

(בפני השופטים: גרוניס, נאור, חיות. החלטה - השופטת נאור. עו"ד ארז שפירא למערערת, עו"ד נעמי וייל לפז, עו"ד ציון אילוז לועדת הערר. 23.9.07).

ע.א. 1168/06 - אריה ברנוביץ נגד אגף מס הכנסה פשמ"ג

*חיוב "נישום מייצג" של חברה םרטית בתשלומי מס הכנסה של החברה(מחוזי ת"א - בש"א 9163/05 - הערעור נדחה).

א. פקיד השומה הוציא שומות לחברת לארמוגד, חברה בבעלות המערער, ולמערער. ארמוגד ובעלי מניותיה, לרבות המערער, הגישו לביהמ"ש ערעורים על השומות והערעורים נדחו. בעקבות פסק הדין ביקש המשיב כי תומצא למערער, "הנישום המייצג" התראת פשיטת רגל. בהתראה מדובר על חוב בסכום העולה על חמישה מיליון ש"ח. המערער הגיש התנגדות להתראה. בהתנגדות נטען, כי לא ניתן היה להמציא התראת פשיטת רגל בהתאם לסעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל, שכן לא ניתן פסק דין נגד המערער המחייבו לשלם סכום כלשהו למשיב. הטענה היא, כי דחיית ערעור המס ע"י ביהמ"ש אין משמעה כי הוא חוייב לשלם סכום כסף לרשויות מס הכנסה. לפי הטענה, ההוראות של פקודת מס הכנסה העוסקות בחברה משפחתית קובעות אך את דרך חישובו של המס ואין בהן משום קביעה כי על "הנישום המייצג" לשאת בתשלום חוב המס תחת החברה. ביהמ"ש נעתר לבקשת פקיד השומא. הערעור נדחה.
ב. סעיף 64א(א) לפקודת מס הכנסה קובע כי ההכנסות החייבות והפסדיה של החברה המשפחתית ייוחסו, לבקשתה, לנישום מייצג. בענייננו, הנישום המייצג לגבי ארמגוד היה המערער. מקובל לחשוב שדחיית ערעור מס הינה שוות ערך לפסק דין המחייב את הנישום בתשלום המס. מכל מקום, גם אם קיים ספק כלשהו בעניין ככל שמדובר בנישום מייצג, הרי הספק מוסר מכוח הוראת חוק מפורשת, סעיף 64א(5) לפקודת מס הכנסה, שזו לשונו: "ניתן לגבות את המס על הכנסת החברה, לרבות מקדמות, הן מהחברה והן מהנישום". הוראה זו משמיעה לנו, שבמקרה של חברה משפחתית מוטלת החבות במס לא רק על החברה אלא גם על הנישום המייצג. די בעובדה שהמערער עצמו הגיש ערעור מס וכי הערעור נדחה כדי להוביל למסקנה שלגביו, כמו לגבי ארמגוד עצמה, קיים פסק דין המחייבם בתשלום המס.

(בפני השופטים: המשנה לנשיאה ריבלין, גרוניס, חשין. החלטה - השופט גרוניס. עו"ד דוד ששון למערער, עו"ד יהודית ליבליין למשיב. 19.9.07).

עע"ם 2376/06 - חנה דרויש נגד מינהל מקרקעי ישראל ואח'

*ביטול הקלות שניתנו במסגרת מבצע "קנה ביתך" בדיור הציבורי, כאשר הדיירת לא ביצעה את הרכישה במסגרת הזמנים שנקצבו למתן ההקלות(מחוזי ת"א - עת"מ 1816/05 - הערעור נדחה).

א. בשנת 1961 שכרו המערערת ובני משפחתה דירה ממשיבה 2, (להלן: "עמידר"), והיו לדיירי הדיור הציבורי. בשנת 2000, לאחר שהתא המשפחתי התפרק, הוכרה המערערת, לבדה, כ"דיירת ממשיכה" בדירה. בשנת 2001 פנתה המערערת לעמידר בבקשה כי יתאפשר לה לרכוש את הדירה, על-פי תנאיו של מבצע "קנה ביתך", שהיה תקף באותה עת. בתגובה לבקשה, פירטה עמידר את התנאים לרכישת הדירה, אשר יהיו תקפים - כך נרשם - למשך 180 יום. בין היתר, הותנתה הרכישה בהמצאת תצהיר שידוע לה על הפלישה של אחיה בדירה הסמוכה ולא יהיו טענות נגד המינהל ועמידר. המערערת סירבה לחתום על תצהיר זה, מחשש שהדבר יזיק לאותו אח. בחודש נובמבר 2003 שבה המערערת ופנתה לעמידר בבקשה לרכוש את הדירה. בפנייתה, היא ביקשה לחלוק על שווי הדירה לצורך הרכישה, כפי שנקבע בחוות דעתו של שמאי מטעמה של עמידר. בתגובה לפנייה זו הבהירה עמידר כי עבר המועד לקיבול ההצעה המקורית וזו בוטלה, מה גם שהמערערת לא קיימה תנאי מקדמי נוסף, והוא סילוק חובות העבר עבור השימוש בדירה. עם זאת, ובעקבות השינוי בנוהל מבצע "קנה ביתך", הוצע למערערת להגיש בקשה חדשה לרכישת הדירה במסגרת רגילה, וכך עשתה. הובהר למערערת כי המינהל עומד על דרישתו לקבל את הצהרתה בכתב כי היא מודעת לפלישה בדירה הסמוכה. המערערת,
עתרה לביהמ"ש לעניינים מינהליים לקבוע כי התניית הרכישה במתן התצהיר הינה בלתי חוקית, וכי היא זכאית לרכוש את הדירה בתנאי המבצע הראשון. המינהל הסכים לרכך את דרישתו בעניין התצהיר ונותרה המחלוקת באשר לתנאי הרכישה. את עתירת המערערת דחה ביהמ"ש המחוזי על הסף מחמת שיהוי בהגשתה - מספר שנים לאחר שניתנה ההחלטה אותה ביקשה לתקוף. בעקבות כך הגישה המערערת את הערעור ובינתיים הלכה לעולמה. הערעור נדחה.
ב. ההחלטה להתנות את רכישת הדירה בתנאיו של מבצע "קנה ביתך", בחתימה על תצהיר התקבלה בשנת 2002, והמערערת קיבלה הודעה על-כך בחודש יוני של אותה השנה. היא התעכבה זמן רב בתקיפתה של החלטה זו. רק בשנת 2005, כמעט שלוש שנים לאחר שנודע לה על אותו תנאי, היא הגישה את העתירה לביהמ"ש המחוזי, שם טענה לפעולה בחוסר סמכות. זאת ועוד - לא רק התצהיר שסירבה למסור מנע מהמערערת לרכוש את הדירה, אלא גם חובותיה לעמידר, אותם נמנעה מלהסדיר. כך, שאפילו התקבלה טענתה כי אותו תנאי נקבע בחוסר סמכות, עדיין מחדליה-שלה מנעו מבעדה לרכוש את הדירה. לא עלה בידי המערערת ליתן טעם ראוי לשיהוי.

(בפני השופטים: א. לוי, חיות, חשין. החלטה - השופט לוי. עו"ד שאול עמרם למערערת, עו"ד דניאל מארקס למשיבות. 25.9.07).

עש"ם 7562/06 - מולא סלאח נגד מדינת ישראל

*חומרת העונש המשמעתי בעבירה של ביצוע מעשים מגונים תוך לקיחה בכח של "שוחד מיני"(ערעור על חומרת העונש המשמעתי - הערעור נדחה).

א. המערער, יליד שנת 1947, שימש במועד הרלבנטי לתובענה כראש ענף ניהול ספרים בסניף פקיד השומה בעכו. הוא הגיע ביום 10.8.04, יחד עם אדם אחר, לגן ילדים אשר בבעלותה של המתלוננת, כדי לבדוק את הספרים. המתלוננת, שהיתה עסוקה בטיפול בילדים, ביקשה מהשניים להמתין מחוץ לגן. בשלב מסויים, נכנס המערער לגן בתואנה שהוא רוצה לשטוף ידיים, קרא למתלוננת, ושאל אותה אם יש לה מה להסתיר, והוסיף כי אם כן, הוא יטפל בזה ואין לה מה לדאוג. לאחר שהמתלוננת השיבה שאין לה מה להסתיר, נצמד המערער לגופה, וביצע בה מעשים מגונים. מאוחר יותר עיין המערער בספרי החשבונות, ומשסיים לעיין בהם קרא למתלוננת ואמר לה שהוא צריך להיפגש איתה ב"ארבע עיניים". למחרת, הגיע המערער שוב אל הגן ואמר למתלוננת: "את תעזרי לי ואני אעזור לך", ושוב ביצע בה מעשים מגונים. המערער הורשע בבימ"ש השלום בעבירות של לקיחת שוחד מיני על ידי עובד ציבור, בעבירות של מעשים מגונים ובעבירה של שימוש לרעה בכח המשרה. בעקבות ההליך הפלילי הוגשה נגד המערער תובענה משמעתית. בית הדין הרשיע את המערער וגזר לו נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר ופסילה משירות המדינה למשך 6 שנים. במסגרת אמצעי המשמעת שנקבעו, לא נשללה זכותו של המערער לקבל גימלה עם הגיעו לגיל 60 בהתאם לשנות עבודתו בפועל. הערעור על חומרת העונש נדחה.
ב. המערער מעל בתפקידו מעילה קשה. הוא ביצע מעשי מין מגונים באשה שהיתה נתונה למרותו התיפקודית, ותוך ניצול שרירותי מחפיר של סמכותו ומרותו. שילוב זה של מעשים מהווה פגיעה קשה ברמתה ובתדמיתה המוסרית והערכית של מערכת פיקוח המס הפועלת בשירות המדינה, שאנשיה מגיעים לאזרחי המדינה לצורך ביקורת ספרים. היא מהווה פגיעה קשה בשירות המדינה כולו, הנדרש לטוהר כפיים ותקינות פעולתו. בנסיבות אלה, אין להתערב באמצעי המשמעת שהוטלו על המערער.

(בפני: השופטת פרוקצ'יה. עו"ד תמי אולמן למערער, עו"ד אפרת פילזר למשיבה. 24.9.07).

ע.א. 7995/02 - המפקד הצבאי באזור יו"ש ואח' נגד מוחמד שענובי

*דחיית תביעת נזיקין, תוך קביעה כי ירי בעת נסיון לעצור מבוקשים, שהנפגע לא נמנה עליהם, לא היה נגוע ברשלנות(מחוזי חיפה - ת.א. 993/98 - הערעור נתקבל).

א. ביום 27.8.1991 נורה המשיב ונפגע ברגלו על ידי חיילי צה"ל שפעלו בכפר בורקה שבאזור שכם. בביהמ"ש המחוזי נמסרו שלוש גרסאות שונות באשר לנסיבות שהובילו לירי, ושתיים מהן היו גרסאותיו של המשיב-התובע. מטעם המערערים העיד הקצין ד'. על פי גירסתו, באותו יום נשלח כוח חיילים בפיקודו לעצור מבוקשים בגין פעילות חבלנית עויינת. הכוח הגיע לאזור בכפר בו מצויים הבתים, אשר בהם לפי המידע המודיעיני נמצאו המבוקשים. בהגיעם למקום ראו החיילים אנשים שפתחו במנוסה, וחשדו כי המדובר במבוקשים. הקצין ד' החל במרדף אחרי המשיב, צעק מספר פעמים לעברו לעצור, אך זה לא עצר ואז ד' ירה באוויר, ולאחר מרדף נוסף ביצע ירי לעבר רגליו. סמוך לאחר האירוע הסתבר, כי אין המשיב אחד מהמבוקשים. המשיב הגיש תביעת פיצויים נגד המערערים. ביהמ"ש המחוזי העדיף את גירסתו של ד' על פני גירסתו של המשיב, ואעפ"כ קבע כי הירי היווה מעשה רשלני, באשר, לדעתו, ד' הפר את הוראות הפתיחה באש. ביהמ"ש המחוזי ציין, כי אמנם לא כל הפרת הוראה מהוראות הפתיחה באש עשויה להיחשב כמעשה רשלני, אך בנסיבות המקרה הירי היה נגוע ברשלנות. הערעור נתקבל.
ב. ביהמ"ש קמא בא לכלל טעות משהסיק, על סמך הממצאים העובדתיים שקבע, כי הירי שביצע ד' היה נגוע ברשלנות. ד' לא הפר את הוראות הפתיחה באש משירה לעבר רגליו של המשיב.

(בפני השופטים: המשנה לנשיאה ריבלין, גרוניס, חיות. החלטה - השופט גרוניס. עו"ד עינת גדעוני למערערים, עו"ד מירון קין למשיב. 25.9.07).

בג"צ 68/07 - חיים רובינסון נגד מדינת ישראל

*הענקת טיפולים רפואיים לנכה רדיפות הנאצים, והיקף ההתערבות השיפוטית בהחלטות הרופאים המוסמכים במסגרת חוק נכי רדיפות הנאצים(העתירה נדחתה).

א. לעותר נכות מוכרת בדרגה של %95.77 לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, בגין פגימות רפואיות שונות. העותר, מבקש שני סעדים עיקריים: האחד, כי הרופא המוסמך הראשי יאשר לו קבלת מיטה חשמלית, כחלק מטיפול רפואי לו הוא זכאי; השני, כי הרופא המוסמך הראשי או הרשות המוסמכת יכירו בפגימות רפואיות נוספות מהן הוא סובל. העתירה נדחתה.
ב. זכאותו של נכה על פי חוק נכי רדיפות הנאצים לטיפול רפואי מוסדרת בסעיף 21 לחוק. מכוח סעיף זה, התקין שר האוצר את תקנות הטיפול הרפואי. בהתאם לתקנות אלו, הגורם המוסמך לאשר טיפול רפואי לנכה על פי סעיף 21 לחוק, הינו רופא מוסמך מקומי, וערעור בפני הרופא המוסמך הראשי. עוד קובעת תקנה זו, כי החלטתו של הרופא המוסמך הראשי, תהא סופית. הוראת ה"סופיות" כפופה לחריג המאפשר ביקורת שיפוטית על ההחלטה בידי בג"צ, אך יש בה כדי להשליך על רוחב שיקול הדעת של הרשות המינהלית מצד אחד, וצמצום היקף ההתערבות השיפוטית בשיקול דעת זה מצד שני, המוגבל לנסיבות חריגות ומיוחדות בלבד. ההחלטה בדבר הענקת טיפול רפואי מסוים לאדם, ואף ההחלטה האם טיפול מסוים נכלל בסל הטיפולים הרפואיים שמעניק החוק על פי הקריטריונים הקבועים בו - הינה החלטה רפואית-מקצועית במהותה, המחייבת מומחיות מקצועית. ככזו, שייכת החלטה זו לתחום המקצועי המובהק שבג"צ יימנע מלהתערב בו.

(בפני השופטים: פרוקצ'יה, ארבל, רובינשטיין. החלטה - השופטת פרוקצ'יה. 9.8.07).

ע.פ. 5409/07 - פלוני נגד מדינת ישראל

*הקלה בעונש בגרימת חבלה חמורה בהתחשב בנסיבות האישיות של הנאשם (ערעור על חומרת העונש - הערעור נתקבל).

בליל ה- 23.8.06 שוחח המערער, יליד 1989, בטלפון עם המתלונן וחברתו, ששהו מתחת לביתו. במהלך השיחה הוטחו קללות הדדיות בין הצדדים, תוך שהמערער מתגרה במתלונן באומרו: "אם יש לך ביצים, תעלה לפה". בתגובה, עלו המתלונן ושניים מחבריו לדירתו של המערער כשהמתלונן חמוש במקל. אמו של המערער יצאה אליהם וביקשה מהם לעזוב את המקום, אך הם סרבו. או אז הופיע המערער מאחורי אימו, הכה את המתלונן בראשו באמצעות חפץ קהה שאחז בידו, ודחפו במדרגות. כתוצאה מכך, נגרם למתלונן שבר בעצם המצח והוא הובהל לבית החולים. חברו של המתלונן נשרט בידו שעה שניסה לגונן עליו מפני המערער. במסגרת הסדר טיעון הודה המערער והורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. מאחר שהמערער היה קטין בעת ביצוע העבירה הורה ביהמ"ש על המצאת תסקיר שירות מבחן. כחמישה חודשים לאחר האירוע אושפז המערער במחלקה פסיכיאטרית, בעקבות ניסיון התאבדות. לדברי הרופאה שטיפלה בו, הדבר נבע מקשייו של המערער להתמודד עם תנאי מעצר הבית בו נמצא. ביהמ"ש גזר על המערער 8 חדשים מאסר בפועל, 14 חדשים מאסר על תנאי, ותשלום פיצויים למתלונן בסך 10,000 ש"ח. תסקיר שירות המבחן שהוגש בערעור המליץ להשית על המערער עונש של צו מבחן; מאסר בעבודות שירות ומאסר על תנאי. הערעור על חומרת העונש נתקבל.
המעשים בהם הורשע המערער הם חמורים. התנהגותו של המתלונן עובר לאירוע, אף אם יש בה כדי להתגרות במערער, אינה מפחיתה מחומרת המעשים. עם זאת, משמורשע נאשם קטין, מערכת השיקולים בגזירת עונשו מיוחדת היא, ושונה מזו שחלה לגבי הנאשם הבגיר, באשר ניתן משקל יתר לנסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם ודגש על הפן השיקומי-חינוכי. באיזון הכולל בין חומרת המעשים מזה, ובין גילו הצעיר ונסיבות חייו של המערער מזה, יש הצדקה להקלה בעונשו. לפיכך יועמד המאסר בפועל על שישה חודשים ותבחן אפשרות שירוצו בדרך של עבודות שירות. המאסר על תנאי יעמוד על 14 חדשים וסכום הפיצויים למתלונן יעמוד על סך 15,000 -.

(בפני השופטים: ארבל, ג'ובראן, פוגלמן. החלטה - השופטת ארבל. עו"ד א. סבן למערער, עו"ד י. שרף למשיבה. 25.9.07).

עש"ם 6974/06 - מאיר אטיאס נגד מדינת ישראל

*חומרת העונש המשמעתי, כולל פיטורין, בעבירה של קבלת שוחד בסכום של 300 ש"ח ע"י בוחן רכב במשרד התחבורה (ערעור על חומרת העונש המשמעתי - הערעור נדחה).

המערער, יליד 1953, הועסק במשרד התחבורה כבוחן מפקח כלי רכב החל בשנת 1993 ועד להשעייתו ביום 10.2.2004. במסגרת הליכים פליליים, הורשע המערער בעבירה של לקיחת שוחד. בעקבות ההליכים הפליליים, הוגשה נגד המערער תובענה לבית הדין המשמעתי, שהרשיעו וגזר לו נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר משירות המדינה, ופסילה ממילוי כל תפקיד במסגרת שירות המדינה לפרק זמן של שנתיים, תוך המלצה כי בתקופת הפסילה ישולמו זכויות הגמלה שנשללו מהמערער, לגרושתו, עבור פרנסת ילדיו הקטינים. בערעורו, מבקש המערער לבטל את עונש הפיטורין. הערעור נדחה.
עבירת השוחד היא מן החמורות שבעבירות שעובד ציבור עלול להיכשל בהן. הלוקח שוחד מערער את האמון בשירות הציבורי כולו. אמון הציבור הוא נכס חשוב של הרשות השלטונית. ההיקף הכספי הנמוך של השוחד הנלקח, בענייננו, 300 -, איננו בעל משמעות מכרעת ביחס לפסול שבמעשה לקיחת השוחד. פועל יוצא מכך הוא, כי עובד
שהורשע בעבירת שוחד לא יוכל, דרך כלל, להמשיך ולהימנות על השירות הציבורי, ודינו פיטורין.

(בפני: השופטת פרוקצ'יה. עו"ד מרדכי כהן ניסן למערער, עו"ד מורן סילס למשיבה. 24.9.07).

רע"א 9381/05 - הוד מגדלי על (1993) בע"מ נגד מדינת ישראל ואח'

מינוי בהסכמה של "שמאי מכריע" והחלטה שלא לראות בשמאי "בורר" לצורך החלת תנאי חוק הבוררות. פירוש הסכם למינויו של שמאי מכריע (הבקשה נדחתה).

המבקשת, חברה העוסקת בבניה וביזמות של פרוייקטים בתחום המקרקעין, הגישה תביעה כספית נגד המשיבים, לשיפוי הוצאותיה לפינוי דיירים מקרקע שיועדה לפיתוח, ולפיצוי הנזקים שנגרמו לה עקב מחדל המשיבים, לטענתה, מלבצע את הפינוי בעצמם. במהלך קדם-המשפט, הגיעו הצדדים להסכם, לפיו הסכסוך יועבר להכרעה בפני "שמאי-מכריע". בהסכם פירטו הצדדים את גדר המחלוקות העובדתיות והמשפטיות ביניהם, שעל בסיסן יקבע השמאי-המכריע מהם דמי הפינוי הראויים, נכון ליום ביצוע הפינויים מהקרקע. זמן מה לאחר מתן ההכרעה של השמאי הגישה המבקשת לשמאי "בקשה להשלמת פסיקת שמאי מכריע", במסגרתה, ביקשה מהשמאי לפעול "בהתאם לסמכות[ו] על פי סעיף 22 לחוק הבוררות... ולהשלים את פסיקת[ו]... ע"י הוספת הוראה בדבר תשלום ריבית והצמדה... החזר הוצאות ושכ"ט עו"ד..". המשיבים התנגדו לבקשה, בנימוק שהשמאי הינו פוסק ולא בורר ועל כן אין תחולה להוראות חוק הבוררות, אלא יש לפעול בהתאם להסכם הפשרה, שלפיו, לדעתם, מוסמך השמאי לקבוע את דמי הפינוי הראויים בלבד, ולא להוסיף עליהם ריבית והצמדה ואף לא לפסוק שכר טרחת עורך-דין. השמאי-המכריע קבע בהחלטתו: "החלטתי לא להוסיף על פסיקתי דבר". המבקשת פנתה לביהמ"ש המחוזי בבקשה כי יתקן את הפסק, ויורה על תשלום הפרשי הריבית וההצמדה והוצאות ההתדיינות. ביהמ"ש המחוזי קבע שההסכם בין הצדדים להעברת ההכרעה לידי שמאי-מכריע אינו בגדר הסכם בוררות, ועל כן חוק הבוררות אינו חל עליו, ודחה את התובענה על הסף. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
אופי ההסכם בין הצדדים והתייחסות הצדדים לדרך ההכרעה באמצעות שמאי-מכריע, מצביעים על כך שלא התכוונו לראות בהליך כהליך בוררות הנשלט על-ידי דיני הבוררות. לפיכך, הפנייה לביהמ"ש על פי חוק הבוררות בבקשה להתערב בהחלטת השמאי-המכריע במסגרת אותו חוק היתה מוטעית מיסודה. ומעבר לכך, ניסוחו של ההסכם אשר קבע טווח מינימום ומקסימום לסכום הכספי שישולם, מאפשר פרשנות הגורסת כי אין לשלם כל סכום נוסף למבקשת מעבר לסכום המירבי שננקב בהסכם, והשמאי אכן פסק למבקשת את הסכום המירבי, כאמור.

(בפני: השופטת פרוקצ'יה. עוה"ד גבי מויאל ורונן ירדני למבקשת. 16.9.07).

בג"צ 3095/07 - פאטמה מחמד אבו עסבה נגד עיריית באקה-אלגרבייה-ג'ת ואח'

*דחיית עתירה לבג"צ בנושא תכנון תכנית מתאר, באשר קיים סעד חלופי של פניה לביהמ"ש לעניינים מינהליים (העתירה נדחתה).

העותרת, תושבת היישוב ג'ת שבבאקה-אלגרבייה, מלינה על כך שהמשיבים נמנעו מלהכין ולקדם תוכנית מתאר לצורך שינוי סיווג של קרקעות המצויות ביישוב, ובכללן חלקה שבבעלותה המסווגת כיום כקרקע חקלאית, כך שיתאפשר לבנות עליהן דירות מגורים. שר הפנים (המשיב 3) טוען כי עומד לעותרת סעד חלופי של הגשת עתירה לביהמ"ש לעניינים מנהליים, משום שעניינה של העתירה הוא בקידומה של תוכנית מתאר מקומית, וכי העובדה לבדה שהעותרת צירפה אותו כמשיב אין בה כדי להוביל למסקנה שונה. העתירה נדחתה.
סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, (להלן: החוק) קובע כי ביהמ"ש לעניינים מנהליים מוסמך לדון בעתירה מנהלית "נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בעניין המנוי בתוספת הראשונה". פרט 10 לתוספת הראשונה, כולל בס"ק (א): "עניני תכנון ובניה לפי חוק התכנון והבניה... ולמעט החלטות שעניינן תכנית מתאר ארצית או מחוזית והחלטות שר הפנים". בענייננו מופנית העתירה בעיקרה נגד מחדליהם הנטענים של המשיבים בקידום תוכנית מתאר מקומית ליישוב וסוגיה זו מסורה לסמכותו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים. העובדה שהעותרת צירפה את שר הפנים לעתירה אין בה כדי לשנות ממסקנה זו.

(בפני השופטים: גרוניס, נאור, חיות. החלטה - השופטת חיות. עו"ד ותד סיף אלדין לעותרת, עוה"ד חוסאם אבו פול ויובל רויטמן למשיבים. 25.9.07).

עש"ם 2528/06 - מדינת ישראל נגד עומר דראושה

*החמרה בעונש של מורה שהשיג תואר אקדמי תמורת תשלום, כדי להעלות את משכורתו (ערעור על קולת העונש המשמעתי - הערעור נתקבל).

המשיב, יליד שנת 1956, הועסק במשרד החינוך כמורה במשך 34 שנים. ביום 27.11.05 הוגשה נגדו תובענה משמעתית בעקבות הרשעתו הפלילית בכך שבמהלך שנת 2000 קשר קשר עם אדם (להלן - גית), שהציג עצמו כנציג אוניברסיטת "יון קרנגה" שבמולדובה, לפיו, תמורת $2000 סיפק גית למשיב, תעודת גמר ומסמכים אשר יעידו כי הוא למד באוניברסיטת מולדובה. המשיב הגיש לאגף להערכת תארים במשרד החינוך בקשה כוזבת לאישור שקילות, על יסוד התעודה, ותמך את בקשתו בתצהיר כוזב. הוא הורשע בדין פלילי, ובעקבות ההליך הפלילי, הוגשה נגד המשיב תובענה בבית הדין המשמעתי. בגזר דינו, הטיל בית הדין למשמעת על המשיב אמצעי משמעת של נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר ופסילה לתפקיד הוראה או כל תפקיד אחר במשרד החינוך למשך 5 שנים. בערעור המדינה נטען כי הגשמת תכליתו של הדין המשמעתי מחייבת את פסילתו של המשיב לאלתר מכל תפקיד בשירות המדינה, ואין להסתפק בפסילה מעבודה בתפקידי הוראה או במשרד החינוך בלבד. הערעור נתקבל בחלקו.
נסיונו של עובד מדינה להשיג באמצעות מצג כוזב טובות הנאה מהמדינה, אשר בשירותה הוא מועסק, מהווה פגיעה שורשית בחובות האמון שעובד ציבור חב כלפי מעסיקו. למעשיו של המשיב נילווית אף חומרה מיוחדת, נוכח היותו מורה ואיש חינוך, וככזה, הוא אמור לשמש דוגמא ומופת לציבור תלמידיו. מאידך, יש לתת את הדעת גם להיבטים האישיים של הנאשם, לגילו, לוותק שלו בהוראה, לעברו הנקי, ולנסיבותיו המשפחתיות. באיזון בין מכלול השיקולים, יחול על המשיב אמצעי של פסילה מוחלטת למשך 3 שנים מכל תפקיד בשירות המדינה; לאחר מכן, ולמשך שנתיים, תחול עליו פסילה לתפקידי הוראה ולכל תפקיד אחר במשרד החינוך בלבד.

(בפני: השופטת פרוקצ'יה. עו"ד מלי אמיד למערערת, עוה"ד וסים דראושה ומוסטפא נסאר למשיב. 24.9.07).

ע.פ. 547/07 - אלכסנדר פולאקוב נגד מדינת ישראל

*חומרת העונש בעבירה של גרימת חבלה חמורה בתגרה בין שיכורים (ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).

המערער ואלכסנדר דשוק (להלן: המתלונן) נפגשו בשעות הערב ובילו מספר שעות יחד. סמוך לשעה 00:21 בעודם שוהים במגרש חניה בו חנה רכבו של המערער, התפתח ביניהם ויכוח שגלש לחילופי מהלומות. למקום הגיע אנדריי גולן, קרוב משפחה של המתלונן, אשר הפריד בין השניים. בשלב זה נכנס המערער לרכבו והחל בנסיעה אל עבר המתלונן ואנדריי ופגע בהם. ביהמ"ש
המחוזי גזר על המערער ארבע שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. כמו כן נפסל המערער מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים. ביהמ"ש נתן דעתו לכך שהאירוע האלים התפתח בין המתלונן לבין המערער בהיות שניהם שיכורים, וכן נתן את דעתו לנסיבות האישיות הקשות של המערער, ובכללן, העובדה שהמערער חולה במחלת ניוון שרירים ומתקיים מקצבת נכות מלאה של המוסד לביטוח לאומי. הערעור על חומרת העונש נדחה.
המעשים אשר בביצועם הורשע המערער קשים הם עד מאוד ואך בדרך נס הסתיימו ללא קיפוח חייהם של המתלונן ואנדריי. תחושות התסכול וחוסר האונים שחווה המערער במהלך התגרה על רקע מצבו הרפואי - מובנות ככל שתהיינה - אינן יכולות לרכך את החומרה שבמעשיו. משעה שנכנס המערער לרכבו ולא היה חשוף עוד לסכנת פגיעה מצד המתלונן היה עליו לעזוב את המקום. הרשעותיו הקודמות של המערער בעבירות אלימות מחזקות אף הן את המסקנה כי אין מדובר באירוע חד-פעמי של אובדן שליטה אלא בקווים אלימים שבהם מתאפיינת התנהגותו.

(בפני השופטים: ארבל, חיות, פוגלמן. החלטה - השופטת חיות. עו"ד פ. בריק למערער, עו"ד מ. בוכמן-שינדל למשיבה. 23.9.07).

ע.פ. 5570/07 - פלוני נגד מדינת ישראל

*הקלה בעונש של קטין בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת ובפראות תוך הימלטות משוטרים, שהפכה "מכת איזור" בדרום הארץ (ערעור על חומרת העונש - הערעור נתקבל).

המערער, שהיה קטין בעת המעשה (כבן 17 ו-9 חודשים), נהג ברכב, ומשהבחין בניידת משטרה, סטה לעבר כיכר, שאליה נכנס בניגוד לכיוון התנועה, נהג במהירות ובפראות גם לכיכר נוספת, נגד כיוון התנועה, והמשיך באותה נסיעה מהירה ופראית חרף כריזה וצפירות סירנה של השוטרים, נהג בעקיפת רכבים, תוך הפרת קו הפרדה רצוף ואילוץ נהגים לסטות מנתיבם. בתסקיר מבחן הוצע מאסר מותנה, קנס ופסילה מרישיון נהיגה. בגזרו את הדין התחשב ביהמ"ש התחשב בגילו הצעיר של המערער, בהיעדר עבר פלילי ובכך שלא היתה תוצאה נזקית למעשים, וגזר למערער שנתיים מאסר בפועל, מאסר על תנאי של 12 חודשים ופסילה לנהיגה ל-3 שנים. הערעור על חומרת העונש נתקבל.
העבירות בהן הורשע המערער הן "מכת איזור" בדרום. הנסיבות האישיות שביהמ"ש קמא התחשב בהן, הן שתיים: קטינותו של המערער בעת המעשים וכן עברו הנקי, שנותר נקי גם כיום. בנסיבות המקרה - אכן אין מקום לעונש שאיננו מאסר מאחורי סורג ובריח. עם זאת, בנסיבותיו האישיות של המערער, זהו מן המקרים שבהם ניתן לעשות צעד לקראתו, במגמה לעודדו לחיים נורמטיביים. לפיכך יועמד עונשו של המערער על שנת מאסר אחת בפועל. המאסר על תנאי ועונש הפסילה יישארו בעינם.

(בפני השופטים: הנשיאה בייניש, רובינשטיין, מלצר. החלטה - השופט רובינשטיין. עו"ד קובי סודרי למערער, עו"ד נעמי גרנות למשיבה. 25.9.07).

על"ע 9563/06 - הועד המחוזי של לשכת עוה"ד בת"א נגד עו"ד ירון שיימוביץ

*החמרה בעונש והרחקה לצמיתות מחברות בלשכת עוה"ד, של עו"ד שהפעיל בתי בושת (ערעור על קולת העונש המשמעתי - הערעור נתקבל).

המשיב הורשע בבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב, בכך שעסק בהחזקתם וניהולם של שני בתי בושת. בגזר הדין של בית הדין המחוזי נחלקו הדעות, אב בית הדין היה בדעה כי יש להוציא את המשיב לצמיתות מהלשכה. שני חברי בית הדין האחרים מצאו להקל עימו ולהעמיד עונשו על השעיה של 10 שנים - כשנימוקיהם לקולא היו עברו הנקי של המשיב בפלילים ובעבירות משמעת, העובדה כי בעת ביצוע העבירות
לא היה המשיב עורך דין פעיל, ותקופת הזמן הקצרה בהם נמשכו המעשים. הוועד המחוזי ערער לבית הדין המשמעתי הארצי - וגם בו נחלקו הדעות. לדעת הרוב - לא חרג גזר הדין קמא בקולתו ברמה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. חברת בית הדין שבדעת המיעוט היתה בדעה כי היה מקום להורות על הוצאתו של המשיב לצמיתות מהלשכה. הערעור על קולת העונש נתקבל.
חברי בית הדין המחוזי, שבדעת הרוב, לא חלקו על שאט הנפש והקלון הרב הטבועים במהות מעשיו של המשיב. נימוקיהם שלא להורות על הוצאתו לצמיתות הסתמכו על ה"תקופה הקצרה" בה עסק המשיב במעשיו ועל עברו הנקי בפלילים ובמשמעת. שני נימוקים אלה אינם עומדים במבחן הביקורת. פעילותו האינטנסיבית של המשיב בעסקי הזנות ובתי הבושת שהופעלו על ידו נמשכו תקופה מצטברת של כחצי שנה. פעילותו ועיסוקיו של המשיב חותרים מן היסוד תחת רמת הסף של אמון ואמינות הנדרשים ממקצוע עריכת הדין ומהנשיאה בו. העונש המשמעתי שיש לגזור עליו הינו הרחקה לצמיתות מהלשכה.

(בפני השופטים: המשנה לנשיאה ריבלין, ג'ובראן, אלון. החלטה - השופט אלון. עו"ד עמוס ויצמן למערער, עו"ד אברהם נונו למשיב. 17.9.07).

ע.פ. 5510/07 - מדינת ישראל נגד מוסטפא סרסור

*החמרה בעונש בעבירה של שוד מבוגרים ופציעתם (ערעור על קולת העונש - הערעור נתקבל).

המתלוננים, בני זוג מבוגרים, נינה ואיוון צ'רניץ צעדו ברחוב הסמוך לביתם, בדרכם לעבודה. לפתע, הגיח המשיב מאחוריהם, חטף את תיקו של איוון שהיה על כתפו. איוון הסתובב לעבר המשיב, וזה ריסס את איוון בעיניו באמצעות תרסיס גז מדמיע ונמלט לעבר רכבו, כאשר נינה דולקת אחריו. המשיב הצליח להכנס לרכבו כאשר נינה מכניסה את ידיה דרך חלון הרכב ומושכת בשערות ראשו, במטרה למנוע את הימלטותו. בהמשך, הגיע איוון לצידו השני של הרכב ואחז בחלון הרכב, שנתלש ממקומו ונשבר. בשלב זה החל המשיב בנסיעה. נינה הועפה לעבר המדרכה ונחבלה. המשיב הועמד לדין והורשע בגין מעשיו אלה, ובנוסף הורשע בכתב אישום נוסף שצורף על פי בקשתו, בעבירות של החזקת כלי פריצה לרכב ורכוש החשוד כגנוב. גובש הסדר טיעון לפיו התביעה תבקש כי המשיב יורשע בדין ויוטל עליו עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס, ואילו המשיב יבקש לא להרשיעו. בגזר-דינו, עמד ביהמ"ש המחוזי על שיקולי הענישה השונים. מחד - חומרת המעשים והפגיעה שנגרמה למתלוננים, והעובדה כי המשיב הורשע גם בעבירות נוספות; מאידך - מעצר הבית בו היה נתון המשיב, עברו הנקי, גילו הצעיר, הודייתו, חרטתו והמלצת שירות המבחן להעמידו בפיקוח השירות. בסופו של יום גזר ביהמ"ש על המשיב מאסר של ששה חודשים שירוצה בעבודות שירות וכן מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננים והעמדת המשיב בפיקוח שירות המבחן למשך שנה. הערעור על קולת העונש נתקבל.
שוד אנשים מבוגרים, הפך לתופעה שכיחה, והצורך להגן על הציבור בכלל ועל הציבור המבוגר בפרט, מחייב ענישה הולמת, בדרך של הטלת ענשי מאסר בפועל לתקופת משמעותית. אכן, גם במקרה שלפנינו לא ייפקד מקומם של שיקולי השיקום. זאת בדרך של מיתון עונש המאסר בפועל שיועמד על עשרה חודשים. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

(בפני השופטים: ארבל, ג'ובראן, פוגלמן. החלטה - השופט פוגלמן. עו"ד שרון אדרי למערער, עוה"ד נאטור שאדי ורן שטרצר למשיב. 16.9.07).

בש"פ 7041/07 - מאיר יעקב נגד מדינת ישראל

*מעצר עד תום ההליכים בעבירות של סחיטה באיומים, תקיפה וגניבה (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).

נגד העורר, יחד עם שניים אחרים, הוגש כתב אישום הכולל 22 אישומים. מתוכם 16 אישומים המיוחסים לעורר, ואלו כוללים עבירות של סחיטה באיומים, נסיון תקיפה וגניבה. עיקר האישומים נוגעים למעורבותו של העורר בפרשת סחיטה של בעל חברות הסעות בירושלים (להלן: המתלונן). על-פי הנטען, במשך תקופה של למעלה משלוש שנים, סחט העורר מהמתלונן כספים, בצורות תשלום שונות, בעילות שונות ואף ללא כל עילה. הסחיטות לוו באיומים, בהתנהגות מאיימת ובהפעלת כוח. המתלונן שילם לעורר במהלך השנים סכומי כסף רבים וגבוהים שהגיעו לכדי מאות אלפי שקלים. עם הגשת כתב האישום הורה ביהמ"ש המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. הערר נדחה.
אשר לקיומן של ראיות לכאורה - העובדה כי קיימים קשיים או סתירות במסכת הראיות, אין בה כשלעצמה כדי לשלול את ערכן של הראיות כ"ראיות לכאורה להוכחת האשמה". אשר לקיומה של עילה למעצרו של העורר - בעבירה של סחיטה באיומים גלומה מעצם טיבה ואופייה מסוכנותו של הנאשם, כמו גם חשש מפני שיבוש הליכים והשפעה על עדים, ולרוב לא ניתן להפיגם באמצעות חלופת מעצר. בנסיבות אלו, וגם על רקע עברו הפלילי של העורר, קם חשש ברור הן מהמסוכנות הנשקפת ממנו והן מהאפשרות שינסה לשבש מהלכי משפט ולהשפיע על עדים, במידה וישוחרר.

(בפני השופטת: ארבל. עו"ד י. קמר לעורר, עו"ד ד. פורר למשיבה. 23.9.07).

בג"צ 6407/06 - דורון, טיקוצקי, עמיר מזרחי עו"ד ואח' נגד שר האוצר

*הסדר הפיצויים ליישובי "איזור ההגבלה" בצפון הארץ בעקבות מלחמת לבנון השניה (העתירה נדחתה).

משך 33 ימי הלחימה ב"מלחמת לבנון השניה", תקף חיזבאללה באופן שיטתי יישובים בשטח ישראל על ידי שיגור אלפי טילים ורקטות. ביום 15.7.06 הכריז שר הביטחון על מצב חירום בעורף מכוח סמכותו לפי סעיף 9ג(ב)(1) לחוק ההתגוננות האזרחית. ביום 27.7.06 הושג הסכם בין נציגי הממשלה, ההסתדרות ולשכת התיאום של הארגונים הכלכליים (להלן: ההסכם המשולש), בו נקבע, בין היתר, כי המעסיקים ב"איזור ההגבלה", כפי שגבולותיו הותוו במפה שצורפה להסכם, ישלמו לעובדים את משכורת חודש יולי במועד. איזור ההגבלה משתרע מדרומה לחיפה במערב ועד טבריה במזרח. ההסכם המשולש הושג בהתבסס על הודעת שר האוצר כי הוא יפעל להתקנת הוראת שעה במסגרתה ייקבע מנגנון שיאפשר מתן פיצוי על נזק עקיף בישובים המצויים באיזור ההגבלה, גם אם אינם מוכרזים כ"יישוב ספר" הזכאי לפיצוי בגין נזק עקיף בהתאם לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (להלן: התקנות העיקריות). הסכם זה חל על עובדים ומעסיקים בענפי התעשיה, המסחר והשירותים בלבד, בעוד שבהתייחס לענפי החקלאות והתיירות גובש הסדר נפרד. העתירות מופנות נגד הסדר הפיצויים לענפי התעשייה, המסחר והשירותים. העתירות נדחו.
מבט כולל על הסדר הפיצויים מלמד כי הוראות השעה יוצרות הסדר פיצויים מאוזן הנמצא בתוך גדרי מתחם הסבירות. בבסיס השוני מצוייה עמדת המחוקק שראה ליתן מעטה הגנה כבד יותר לתושבי יישובי הספר. גם על עמדה זו ניתן לחלוק, אך ביהמ"ש אינו הזירה המתאימה לבירורה של מחלוקת זו אלא בית המחוקקים.

(בפני השופטים: פרוקצ'יה, ארבל, חשין. החלטה - השופטת ארבל. 23.9.07).

ע.פ. 2620/93 - מדינת ישראל נגד פלוני

*החמרה בעונש וגזירת העונש המירבי בעבירות התעללות מינית של אב בבתו הקטינה (ערעור על קולת העונש - הערעור נתקבל).

המשיב הורשע במעשי התעללות מינית מחרידים בבתו הקטינה, במאות פעמים בתדירות גדולה, כמעט יום-יום, מהיות הילדה בת 6 ועד להגיעה לגיל 14. המדובר בעבירות של אינוס, מעשי סדום, מעשים מגונים והתעללות בקטין. העבירות בוצעו בין השנים 1984 ו-1992. בגין העבירות האלה הוטל על המשיב עונש מאסר של 12 שנים. המדינה סבורה כי עונש זה הינו קל מדי, וכי חובה היתה על ביהמ"ש להטיל על המשיב לפחות את מירב העונש הצפוי לו בשל עבירה אחת ממאות העבירות שבוצעו על ידו - היינו 20 שנות מאסר. הערעור נתקבל.
אכן נתגלתה בפני ביהמ"ש תמונה מזעזעת ממש של התעללות אב בבתו הקטינה. מצב זה נמשך מ-1984 ועד שנת 1988, כאשר הקטינה יצאה מן הבית ועברה למוסד ילדים. אך גם לאחר מכן, ועד שנת 1992 המשיך המשיב בביצוע עבירות המין מכל הסוגים הנ"ל כלפי בתו, כאשר זו באה הביתה לבילוי חופשות. ביהמ"ש קיבל מידע בדבר התמונה הקלינית הפוסט-טראומטית של הילדה ועל התנהגותה הקשה בשנים האחרונות, המצביעה על הנזק שנגרם לאישיותה. היחס העויין כלפיה מצד משפחתה, לאחר שגילתה את האמת על אביה, עוד החמיר את הנזק הנפשי שנגרם לה. צודקת המדינה בסוברה, כי חובה היתה על ביהמ"ש להטיל על המשיב עונש אשר לא יפחת מהעונש המירבי הקבוע בחוק בגין עבירה אחת מתוך העבירות המרובות בהן נמצא המשיב אשם. אשר על כן העונש שנגזר על המשיב יועמד על 20 שנות מאסר בפועל.

(בפני השופטים: בך, קדמי, דורנר. החלטה - השופט בך. עו"ד אילתה זיסקינד למערערת, עו"ד יאן רובינזון למשיב. 7.8.95).

ע.פ. 4290/05 - חסין אלאסד נגד מדינת ישראל

*הקלה בעונש בעבירה של פציעה ביריות אקדח, ע"י אח באחיו המבוגר, בהתחשב בנסיבות המקרה (ערעור על חומרת העונש - הערעור נתקבל).

המערער, היה שרוי בסכסוך מתמשך עם אחיו, הגדול ממנו בשבע שנים. בעקבות ויכוח בין השניים, נטל המערער אקדח שהחזיק בו בלא רישיון, ומשנסע האח בעקבותיו ברכב, ירה בו ופצע אותו במידה שהיתה סכנה לחייו. ביהמ"ש המחוזי עיין בתסקיר שירות המבחן, שתיאר את המערער כאדם בעל הופעה חיצונית ודימוי עצמי של חולה נפש, וכנמסר קרבן להתעללות מתמשכת מאז היותו ילד מצד אחיו, קרבן העבירה הנוכחית. האח מתואר כ'בריון של הכפר' שהכל פוחדים ממנו. המערער, אמו ואחותו נחשבים חולי נפש, וטופלו בשירות הפסיכיאטרי. ואולם, בחוות דעת הפסיכיאטר המחוזי, נאמר כי אין המערער סובל ממחלת נפש או מפיגור שכלי, והוא מסוגל לעמוד לדין, וכן לא נמצאה ראיה להתנהגות פסיכוטית. ביהמ"ש המחוזי הרשיע את המערער וגזר לו מאסר בפועל ל-8 שנים ומאסר על תנאי של 18 חדשים. הערעור על חומרת העונש נתקבל.
בתי המשפט נתקלו לא אחת במקרים שבהם נעברו עבירות חמורות - לעתים אף עד כדי נטילת חיי אדם - על רקע סכסוך מתמשך במשפחה, שבו הנפגע בעבירה נשוא התיק התעלל בבני משפחה אחרים לאורך זמן, ואחד מהם נטל נשק ופגע במתעלל. דילמת הענישה במקרים כאלה קשה במיוחד. ביהמ"ש קמא נתן דעתו לנסיבות המקרה, אך נסיבות אלה מצדיקות הליכת צעד נוסף. לאחר בדיקת המכלול הוחלט להפחית את עונש המאסר בפועל לשש שנים וחצי. עונש המאסר על תנאי יישאר בעינו.