בג"צ 4711/02 ואח' - דניאלה הלל ואח' נגד שר הפנים ואח'
*נוהל ההליך המדורג להענקת מעמד של קבע לבן זוג בעל אזרחות זרה(הדיון נדחה להמשך).
א. השאלה שעל הפרק היא זו: אזרחית זרה נישאת לאזרח ישראלי. היא מקבלת מעמד זמני בישראל ונכנסת להליך המדורג לצורך קבלת מעמד-של-קבע. בן-הזוג הולך לעולמו קודם לסיומו של ההליך המדורג. מה דינה של האלמנה בכל הנוגע לקבלת מעמד בישראל- השאלה חלה באותה מידה על בן-זוג זר שנישא לאזרחית ישראלית וזו הולכת לעולמה. סעיף-החוק המרכזי הנוגע לעניין הוא סעיף 7 לחוק האזרחות, שנועד לאפשר לבני התא המשפחתי לחיות בצוותא מבלי שיאלצו לעמוד מול הדילמה של פירוק הנישואין או עזיבת הארץ, אולם בה-בעת אין הסעיף מעניק אזרחות מניה וביה לבן הזוג של אזרח ישראלי וגם אין מטרתו לשלול את סמכותו של שר הפנים בעניין זה. הדיון נדחה להמשך לאחר קבלת תגובה נוספת של המדינה.
ב. מן הראוי שתיעשה בחינה נוספת לגבי תוכנו של הנוהל. במיוחד, יש לבחון אם ניתן לשפר את הנוהל באופן שייתן מענה גם לבני-זוג זרים שלא מילאו את תקופת הזמן הנדרשת בנוהל הקיים. נוהל זה עלול להביא עמו השלכות קשות על בן-הזוג הזר שאינו עומד בקריטריון הזמן, כאשר אין ספק באשר לכנות הקשר שלו עם בן הזוג המנוח ובאשר להיותה של מדינת ישראל - מרכז חייו. הנושא יועבר לבדיקת המשיבים ובתוך ששה חודשים תוגש תגובה משלימה. לאחר מכן יוחלט על דבר המשך ההליכים.
(בפני השופטים: הנשיאה בייניש, המשנה לנשיאה ריבלין, א. לוי. החלטה - המשנה לנשיאה ריבלין. 12.10.08).
ע.א. 4254/06 - גבריאל פינסקי נגד מפלגת העבודה הישראלית ואח'
*פרשנות הסכם. *"הודעת ביטול" של הסכם הנובע מהגשת תביעה. *הפרת הסכם(מחוזי חיפה - ה.פ. 1830/95 - הערעור נדחה).
א. בשנת 1959 הלך לעולמו דוד פינסקי, מחזאי וסופר אידי (להלן המנוח). בין עזבונו לבין מפלגת פועלי ארץ ישראל, הורתה של המשיבה, נכרת בשנת 1966 הסכם, בו נקבע, בין השאר, כי העזבון מעביר למפלגה את כל זכויותיו, לרבות הזכויות בדירה, כי המפלגה מקבלת על עצמה את חובות העזבון בסכום של 6289 ל"י, (סכום בלתי מבוטל באותם ימים), וכי המפלגה מתחייבת כי הדירה תשמש כמועדון, חדר קריאה או ספריה, אשר יכונו "יד פינסקי" ויוקדשו לזכרו. הדירה הועברה לחזקתה של המפלגה, אך לא נרשמה על שמה. ב-1995 עתרו המשיבות לביהמ"ש, להצהרה כי הן בעלות הזכויות בדירה. בתשובתו טען המערער, כי ההסכם בין העיזבון לבין המפלגה הוא במהותו הסכם מתנה, וכי במשך השנים הפרה המפלגה את חובתה, להנציח בדירה את זכרו של פינסקי. משכך, כנטען, קמה לנותן המתנה זכות לחזור בו ממנה. מנגד טענו המשיבות, כי מדובר בהסכם מכר ולא מתנה, וכי ההסכם לא הופר, ולחלופין אף אם הופרה ההתחייבות, המערער לא ביטל את ההסכם. במענה טען המערער, כי יש לראות בתגובתו לתביעה הודעת ביטול. ביהמ"ש קמא קיבל את התביעה וקבע, כי אין לסווג את העיסקה כמתנה, כי המפלגה הפרה את התחייבותה להנציח בדירה את זכרו של המנוח וכי הפרה זו אינה מצדיקה את ביטול החוזה; ומכל מקום, נדחתה טענת המערער כי כתב תשובתו לתביעה מהוה הודעת ביטול. הערעור נדחה.
ב. ההסכם הנדון מנוסח באופן משפטי יבש, ובנוי על שני אדנים - האחד "רצון העזבון שהדירה תשמש כיד לפינסקי", והאחר - נכונות מפא"י לקבל את העזבון על חובותיו וזכויותיו, "ולהקים בדירה יד לפינסקי". ביהמ"ש סבר כי במכר עסקינן, ואכן, הפתרון שגובש בהסכם מטה בבירור את כף המאזניים לעבר סיווג ההסכם כמכר.
בכלל מרכיבי "כף המכר", ניתן לכלול יפוי כוח בלתי חוזר והחזר החובות וההענקות כאמור, וכן חישוב מחיר הדירה אל מול החובות.
ג. אשר לקיום ההסכם: צדק ביהמ"ש, כי אין לומר שההסכם בוטל במסגרת כתב ההגנה, כפי שטען המערער. ואולם, בכל הנוגע להנצחת המנוח הופר ההסכם. מבחינה משפטית נחוצים הליכים נפרדים כדי לאכוף את ביצוע ההסכם ככתבו וכרוחו.
(בפני השופטים: פרוקצ'יה, ארבל, רובינשטיין. החלטה - השופט רובינשטיין. עו"ד ליאב מנחם למערער, עוה"ד גדי בר און וליאור שמואל למשיבות. 23.10.08).
ע.פ. 10000/06 - פלוני נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירות סחיטה ותקיפה וזיכוי מעבירת אינוס(מחוזי נצרת - ת.פ. 189/03 - הערעור נתקבל בחלקו).
א. המערער היה נשוי למתלוננת בין השנים 1988 ו-2002. ביום 24.11.2002 סיפר המערער למתלוננת כי ברשותו קלטת בה היא נראית מקיימת יחסי מין עם אדם אחר, ומיד לאחר מכן, כך נטען, כפה על המתלוננת לכתוב הצהרה לפיה היא מודה כי בגדה בו במשך שבע שנים עם אדם זה, על אף שעובדה זו לא היתה נכונה. בסמוך לאחר מכן פתח המערער בהליכי גירושין מהמתלוננת, והודיע לה כי באם לא תעזוב את דירת מגוריהם ותשאיר במשמורתו את שני הבנים, יפיץ ברבים את הקלטת. בעקבות זאת הסכימה המתלוננת לתנאי הגירושין. עוד פנה המערער במקרים רבים למתלוננת ודרש כי תסכים להצטלם עמו ל"קלטת פרידה", בה יונצחו שניהם מקיימים יחסי מין, ולא - יפיץ ברבים את הקלטת הראשונה, והמתלוננת נענתה לדרישתו. לטענת המערער, ההחלטה על צילום "קלטת הפרידה" היתה משותפת לו ולמתלוננת. ביהמ"ש מצא את עדותה של המתלוננת מהימנה, הרשיע את המערער בעבירות שונות ובכללן באונס, וגזר לו שתים עשרה שנים מאסר בפועל וארבע שנים מאסר על תנאי. את עיקר ערעורו מפנה המערער כנגד הרשעתו בעבירת האינוס. הערעור נתקבל בחלקו.
ב. מחומר הראיות עולה בצורה ברורה כי המערער החזיק בידיו קלטת המתעדת את המתלוננת מקיימת יחסי מין עם אדם אחר, והמערער עשה שימוש בקלטת זו, על כן, בדין הורשע המערער בעבירות של סחיטה, הטרדה, האזנת סתר ופגיעה בפרטיות. מאידך, לא ניתן להותיר על כנה את הרשעת המערער בעבירת האינוס, בהתבסס על עדותה של המתלוננת. בהרשעה בעבירות מין על פי עדות יחידה של המתלוננת, יש לנהוג בזהירות מיוחדת שמא נותר ספק באשמתו של הנאשם. מעיון בפרוטוקול הדיון עולה כי במועד הנטען לקיום האונס היתה המתלוננת במקום אחר. אמנם, אין מדובר בטענת "אליבי", כמשמעותה הרגילה, דהיינו "במקום אחר הייתי", אך המתלוננת נמצאה במקום אחר כלשהו מלבד דירתו, ולכן לא ייתכן שבוצעה העבירה, כפי שתוארה על ידיה. לנוכח הזיכוי מעבירת האינוס, יופחת המאסר בפועל ויועמד על 7 שנים.
(בפני השופטים: א. לוי, ג'ובראן, מלצר. החלטה - השופט ג'ובראן. עו"ד אריאל עטרי למערער, עו"ד יאיר חמודות למשיבה. 12.10.08).
בג"צ 9362/03 - טומי ריגלר חבר מועצת עיריית נתניה נגד שר הפנים ואח'
*הכשרת פעולה של רשות מינהלית למרות שבוצעה תוך חריגה מההנחיות המנהליות. *שיהוי בהגשת עתירה(העתירה נדחתה).
א. המשיבה 3, (להלן - המשיבה), נבחרה בנובמבר 1998 כחברה במועצת עירית נתניה ומונתה בסמוך לכך כנציגת העיריה במועצת איגוד ערים השרון הצפוני (תברואה) (להלן - האיגוד). בינואר 1999 נבחרה לכהן כיושבת ראש מועצת האיגוד וכיהנה בתפקידה זה משך חמש שנים עד לינואר 2004. על פי סעיף 24 לצו איגוד ערים (הוראות
אחידות), הנושא במשרת יו"ר מועצת איגוד ערים אינו זכאי למשכורת, אלא אם הוחלט על כך במועצה וההחלטה אושרה על-ידי שר הפנים. בהמשך פורסם חוזר מנכ"ל ובו נקבע כי מכאן והלאה לא יאושר בכלל תשלום שכר ליושבי ראש איגודי ערים. מועצת האיגוד החליטה כי המשיבה תקבל עבור תפקידה משכורת בשיעור מחצית שכרו של סגן ראש עיר בדרגה א'. על פי הוראת סעיף 24 לצו טעונה היתה החלטה זו את אישור שר הפנים. המשיבה פנתה לשר הפנים בבקשה לאשר את תשלום משכורתה, והבקשה נדחתה. המשיבה והאיגוד עתרו ביום 26.2.01 לבג"צ נגד שר הפנים, והצדדים הגיעו לפשרה מוסכמת שלפיה ישולם למשיבה שכר בגין השנים 1999 ו-2000 בלבד, וביתר השנים, בהן המשיבה תכהן כיו"ר האיגוד, היא תמלא תפקיד זה ללא שכר. העותר כיהן גם הוא, בשנים הרלבנטיות, כחבר במועצת עירית נתניה. בעתירה נטען כי תשלום המשכורת למשיבה (לשנים 2000-1999) היה שלא כדין. העתירה נדחתה.
ב. מדובר בפעולת רשות מינהלית, שנעשתה בסמכות, אך מנוגדת להנחיות המנהליות שנקבעו על ידי אותה רשות לעניין הפעלת אותה סמכות. בהחלטת הרשות במקרה דנא לא נתקיימו נסיבות מיוחדות, עובר לנתינתה, אשר היה בהן להצדיק את החריגה מההנחיות המנהליות שבחוזרי המנכ"ל. אילו היה בג"צ בוחן את סוגיית תוקפה של ההחלטה המינהלית עובר לנתינתה או בסמוך לה, סביר מאוד כי היתה עילה להורות על ביטול ההחלטה. ברם, ענייננו הוא בהחלטת הרשות מאוגוסט 2001 שניתנה בגדרו של הסכם פשרה במסגרת הליך משפטי שהיה תלוי ועומד. בתמורה לאישור תשלום השכר לשנים 2000-1999, משכה המשיבה את עתירתה, והסכימה כי לאחר אותן שנים, תמשיך לכהן בתפקידה שלוש שנים נוספות ללא שכר. בעת הגשת עתירה זו (אוקטובר 2003) כבר מילאה המשיבה את מלוא חלקה והתחייבויותיה על פי אותו הסכם פשרה, ובכך שינתה את מצבה - שינוי משמעותי. בנסיבות אלה, העתירה לצוות על המדינה לנקוט בהליכים להשבת שכרה של המשיבה מהשנים 2000-1999 נמצאת בלתי מאוזנת. לתוצאה זו של הדברים ניתן להגיע גם מחמת השיהוי שבהגשת העתירה.
(בפני השופטים: פרוקצ'יה, חיות, אלון. החלטה - השופט אלון. 28.10.08).
בג"צ 1671/06 + 1331/06 + 52/06 - חברת אלאקסא בע"מ ואח' נגד lahtneseiW nomiS... .proC ועתירות נגדיות
*חוסר סמכות ביה"ד השרעי בנושא אזרחי. *שיהוי בהגשת עתירה. *הזכות החוקתית של כבוד המת המתנגשת בזכויות אחרות ותנאי "פיסקת ההגבלה"(חלק מן העתירות נתקבל).
א. על-פי הליכי תכנון בנין עיר שקיבלו תוקף סופי, עומד לקום במרכז ירושלים מבנה המיועד להיות מוזיאון סובלנות, באחריות מרכז שמעון ויזנטל, הפועל בארצות הברית שלא למטרות רווח. מינהל מקרקעי ישראל ועיריית ירושלים החליטו להקצות למרכז ויזנטל קרקע בטבורה של ירושלים, במיקום הגובל בבית הקברות המוסלמי ממילא. במהלך עבודות פיתוח השטח, נמצאו עצמות אדם ושרידי קברים במתחם. בינואר 2006 הוגשה עתירה על-ידי אלאקסא נגד הקמת המוזיאון במקום. לאחר הגשת עתירה זו, פנו שלושה עותרים אחרים לביה"ד השרעי לצווי מניעה זמניים, להפסקה לאלתר של העבודות במתחם וביה"ד הוציא צווים כמבוקש. או אז הוגשו שתי עתירות נוספות לבג"צ. בעתירה הראשונה מבקשים העותרים סעד שיחייב את המשטרה לאכוף את צווי המניעה של ביה"ד; בעתירה השניה מבקשות בעלות המיזם להכריז על הצווים של ביה"ד כבטלים בשל חוסר סמכות. חלק מן העתירות נדחו בעיקרן וחלק נתקבל.
ב. בענייננו, לא קמה לביה"ד השרעי סמכות עניינית ייחודית לדון בסוגיית הבנייה של מוזיאון הסובלנות, ועליו להימנע מלדון בכל ענין הקשור בנושא זה, משהוא חורג מגדרי סמכותו.
ג. עתירתה של אלאקסא לוקה בשיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי משמעותי ביותר. אולם, חשיבותן של השאלות העומדות לדיון מצדיקה את בירור העתירה לגופה, חרף השיהוי הרב שחל בהגשתה. עם זאת, לקיומו של השיהוי תיתכן השלכה על ההכרעה לגופן של הסוגיות שהעתירה מעלה.
ד. יש לדחות את טענות העותרת בדבר היעדר כשירותו של האפוטרופוס לרכוש קניין מלא בקרקע המתחם. אין גם יסוד לטענת העותרת לפיה נפל פגם בשינוי ייעוד המקרקעין מבית קברות לשטח ציבורי פתוח לאור סעיף 99 לחוק התכנון והבנייה. כן אין פסול בהליכי התכנון שנעשו בשטח במהלך השנים, ובכלל זה, בהליכי התכנון הרלבנטיים להקמת המוזיאון.
ה. אשר לטענת אלאקסא, לבטלותה של תכנית בנין עיר לבניית המוזיאון, בשל פגיעתה בזכות חוקתית להגנה על כבוד המת, ובשל היותה פוגעת פגיעה בלתי מידתית ברגשות בני הקהילה המוסלמית - כנגד הערך החוקתי של כבוד המת, עשויים לעמוד אינטרסים חשובים נוגדים, בין זכויות יסוד נוגדות של הפרט, ובין אינטרסים ציבוריים בעלי משקל מיוחד, שיש להתחשב בהם. האם ביצועה של התכנית שקיבלה תוקף סופי, עומדת בתנאי פיסקת ההגבלה שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו - השיהוי הרב בהגשת העתירה מקרין על שאלת העוצמה והמשקל שיש לייחס לפגיעה הנטענת במימוש התכנית עקב חשיפתם של שרידי הקברים. בתנאים שנוצרו בשטח, האמצעים שתוכננו והוצעו על-ידי בעלות המיזם כדי לפתור את ההתנגשות בין צורכי הבנייה לבין הצורך לשמור על שרידי הקברים ולקיים חובת כיבוד המת, הם בבחינת אמצעים העומדים בתנאי פיסקת ההגבלה.
(בפני השופטים: פרוקצ'יה, ארבל, חשין. החלטה - השופטת פרוקצ'יה. 29.10.08).
ע.פ. 371/08 - מדינת ישראל נגד דסטה ביטאו
*היסוד הנפשי של פזיזות בעבירה של חבלה חמורה ותקיפה שבוצעה במצב של שכרות וקולת העונש. *הרשעה בעבירה שונה מזו שצויינה בכתב האישום(מחוזי ב"ש - ת.פ. 8024/07 - הערעור נתקבל בחלקו).
א. המשיב היה מעורב בקטטה במועדון לילה באילת, הוא הוצא מן המועדון יחד עם האדם שעמו התקוטט (להלן: האחר). בשלב מסויים נטל המשיב מוט ברזל ונופף בו לעבר האחר. שוטרים שהתקרבו למקום הורו לו להניח את המוט. בתגובה, הסתובב המשיב לעבר השוטרים ויידה לעברם את המוט, שפגע בראשה של שוטרת. השוטרים נאלצו להיאבק במשיב עד שזה הוכנס לניידת משטרה. במהלך הנסיעה השתולל המשיב, וגם בתחנת המשטרה המשיך לקלל את השוטרים ואיים עליהם. המשיב הורשע בעבירות של חבלה חמורה ותקיפה וזוכה מיתר העבירות שיוחסו לו. בהכרעת הדין, קבע ביהמ"ש כי במועד ביצוע העבירות היה המשיב במצב של שכרות, ובהתאם לאמור בסעיף 34ט(ב) לחוק העונשין, קבע כי תחת הרשעת המשיב בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק, יש להרשיעו בעבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק, המסתפקת ביסוד נפשי של פזיזות. אשר לעבירות של ניסיון לתקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור ואיומים, ציין ביהמ"ש כי מצב השכרות בו היה המשיב נתון משליך גם על העבירות דנן, ומשכך מקים לו הגנה גם מפני הרשעה בהן, ככל שנדרש לגביהן יסוד נפשי של כוונה. בעקבות ההרשעה גזר ביהמ"ש על המשיב 18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וכן תשלום פיצוי למתלוננת בסך 5,000 -. בנוסף הופעל נגד המשיב מאסר מותנה בן 7 חודשים - שישה חודשים במצטבר וחודש אחד בחופף. הערעור בנושא ההרשעה נתקבל בחלקו והערעור על קולת העונש נדחה.
ב. סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין קובע כדלקמן: "(א) נעברה עבירה לפי סעיף 333 או 334 - (1) כשהעבריין נושא נשק חם או קר, דינו- כפל העונש הקבוע לעבירה".
ביהמ"ש המחוזי קבע כי המשיב עבר עבירה של גרימת חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק. משכך, האפשרות להרשיעו בצירוף לעבירה זו בעבירה לפי סעיף 335 תלויה אך בשאלה אם יש לראות במוט הברזל אותו נשא, ואשר בו עשה שימוש, כ"נשק קר". יש להשיב על שאלה זו בחיוב. אשר לטענתו של המשיב כי אין להרשיעו בעבירה זו מאחר ולא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן מפני האישום בה - סעיף 184 לחסד"פ מעגן את האפשרות להרשיע נאשם בעבירה שלא נזכרה בכתב האישום, בשני תנאים מצטברים: כי אשמתו בה התגלתה מן העובדות שהוכחו בפני ביהמ"ש;, כי ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן. בענייננו, לכתחילה לא יוחסה אמנם למשיב העבירה לפי סעיף 333 לחוק בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק, ואולם העובדות המקימות עבירה זו נטענו במפורש בכתב האישום.
ג. אשר לגזר הדין - אין להתערב בעונש שגזר ביהמ"ש המחוזי.
(בפני השופטים: פרוקצ'יה, ארבל, מלצר. החלטה - השופטת ארבל. עו"ד י. שרף למערערת, עו"ד א. מלמד למשיב. 27.10.08).
ע.א. 291/06 - איתן לוי (קטין) ואח' נגד מדינת ישראל - משרד הבריאות
*רשלנות רפואית בטיפול בתינוק לאחר הלידה(מחוזי חיפה - ת"א 887/01 - הערעור נתקבל).
א. המערער נולד ביום 18.1.1994, בשעה 55:14, בלידה וגינאלית ספונטאנית, לאחר שהאם קיבלה תרופות לזירוז הלידה. המערער שהה בחדר הלידה במשך כמחצית השעה, והגיע למחלקת המעבר בשעה 30:15 לערך. כחמש דקות לאחר מכן סבל מאירוע שתואר בתיקו הרפואי של המערער: "לאחר 5 דקות במחלקה עשה אפניאה במשך 10-5 שניות... קיבל... החייאה... קיבלנו הודעה מחדר לידה שאמא קיבלה ...niditep מועמד לבירור מלא". כעבור כעשרים דקות אירעה אפניאה נוספת שלא תועדה בו-בזמן אלא בשלב מאוחר יותר. כיום סובל המערער מנכות של 100 אחוז. המערערים הגישו תביעת נזיקין בה הם מלינים על האופן שבו טופלה האפניאה הראשונה, וכן בכל הנוגע לפרק הזמן השני - המתמקד בזמן היותו של המערער במחלקת המעבר - הועלתה טענת התרשלות נוספת והיא נוגעת לשיהוי שנקטו בו הרופאים בהעברתו של המערער לטיפול נמרץ. ביהמ"ש המחוזי בחיפה דחה את התביעה בקבעו כי הטיפול שניתן למערער לא היה רשלני וכי אפילו אם היתה התרשלות - לא הוכח קשר סיבתי בינה לבין הנזק. הערעור נתקבל והתיק הוחזר לבימ"ש קמא להמשך הדיון.
ב. המערער סבל לפחות משתי אפניאות במהלך שהותו במחלקת המעבר, ונותר במחלקה זו כשעתיים לאחר האפניאה הראשונה וכשעה ומחצה לאחר השנייה. קשה להשתכנע כי מדובר בפרק זמן סביר בנסיבות המקרה. בנסיבות שנוצרו, היה צורך דחוף בהעברתו לטיפול נמרץ. על כן יש לקבל את טענות המערערים בכל הנוגע להתרשלות המיוחסת למשיבים באי-העברתו של המערער לטיפול נמרץ במשך פרק זמן ארוך. נותרה לדיון שאלת הקשר הסיבתי שבין ההתרשלות לבין הנזק שארע למערער. על כן התיק יוחזר לביהמ"ש המחוזי אשר יכריע בעניין הקשר הסיבתי.
(בפני השופטים: המשנה לנשיאה ריבלין, ארבל, אלון. החלטה - המשנה לנשיאה ריבלין. עו"ד יעל פלג למערערים, עוה"ד עמיר אלמגור ודפנה רוזן-זינגר למשיב. 28.10.08).
ע.א. 7643/06 - חליל אבו זיאד נגד תמאם מוחמד דאוד עלי בשיר
*העדפת בעל עיסקה ראשונה במקרקעין למרות שאלה כבר נרשמו על שם בעל העיסקה המאוחרת, כאשר עדות בעל העיסקה המאוחרת מעלה שאלות ביחס לתנאי תום לבו ותשלום תמורה(מחוזי י-ם - ת.פ. 3069/04 - הערעור נדחה).
א. זכות הבעלות בחלקת מקרקעין בירושלים היתה נתונה בידי המנוח מוחמד קרעאין והועברה עם פטירתו לילדיו. ביום 18.5.1981 ערך אחד מילדיו של המנוח הסכם
מכר עם המשיבה, במסגרתו נמכרו לה הזכויות ב-450/1301 חלקים מהמקרקעין. ביום 25.12.1985 נמכרו המקרקעין בשלמותם לאדם נוסף, וביום 4.2.00 הלה מכר את המקרקעין למערער, שרשם אותם על שמו ביום 28.1.2002. ביהמ"ש המחוזי דן במחלוקת הבעלות בין הצדדים וקבע כי המערער יוכל לגבור על זכויותיה של המשיבה רק אם יעמוד בתנאים הקבועים בסעיף 9 לחוק המקרקעין, קרי, אם ביצע את הרכישה וסיים את רישומה בתום לב ובתמורה. נקבע, כי עדותו של המערער מעוררת שאלות רבות ביחס לתנאים אלה, ולכן אינו יכול לגבור על זכותה של המשיבה. הערעור נדחה.
ב. לפי סעיף 9 הנ"ל זכותו של בעל העסקה המאוחרת במקרקעין עשויה לגבור על זכותו של בעל העסקה הראשונה, בהתמלא מספר תנאים: תום לב, תמורה, והשלמת הקניין באמצעות רישום במרשם המקרקעין. אכן, החובה לנהוג בתום לב אינה פוסחת על בעל העיסקה הראשונה בזמן. הימנעות מרישומה של הערת אזהרה עלולה לעלות מבחינתו כדי מחדל המפר את חובת תום הלב. אולם, בנסיבות בהן הרוכש השני פעל בחוסר תום לב, ה"אשמה" להתנגשותן של העיסקאות הנוגדות רובצת לפתחו. משכך, היעדרה של הערת אזהרה מצידו של הרוכש הראשון לא תגרור את ביטולה של עדיפותו על פני הרוכש השני. במקרה שלפנינו, קביעותיו של בימ"ש קמא בדבר אי עמידתו של המערער בדרישות התמורה ותום הלב מבוססות היטב על חומר הראיות.
(בפני השופטים: נאור, ארבל, אלון. החלטה - השופטת ארבל. עו"ד ד. ליבוביץ למערער, עו"ד ע. פיראס למשיבה. 28.10.08).
ע.פ. 7255/08 - פלוני נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש בעבירה של סיכון חיי אדם תוך הימלטות בנהיגה פרועה במרדף משטרתי(ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה ברוב דעות).
א. בשעת לילה, הבחינו שוטרים במערער כשהוא נוהג ברכב לכיוון הישוב תל-שבע. אותה שעה ישב ברכב, לצדו, הנאשם יניב וענונו. משהגיעו לתל-שבע, הבחין המערער ברכב המשטרתי שעקב אחריו, ופתח במנוסה כשהוא מבצע שורה ארוכה של עבירות, תוך יצירת סיכון של ממש לחיי אדם בנתיב תחבורה. המערער הועמד לדין, הודה באשמה, ומחמת גילו (יליד חודש אפריל 1989) הוזמן תסקיר מבחן. התסקיר כלל המלצה לנקוט בדרכי טיפול, בתוספת חיובו של המערער לבצע שרות לתועלת הצבור וביהמ"ש הורה לשלבו במעון של חסות הנוער. המערער הפר את תנאי שחרורו, והועבר למעצר בית. במהלך אותה תקופה, החל המערער ללמוד ולעבוד וקיימת אצלו רתיעה מאימת החוק. חרף זאת, החליט ביהמ"ש המחוזי לגזור למערער 24 חדשים מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי ופסילה ל-5 שנים מנהיגה. הערעור על חומרת העונש נדחה ברוב דעות.
ב. השופט לוי: מזה מספר שנים נפוצה במקומותינו תופעה בה נהגים הנדרשים על ידי שוטרים לעצור, נמלטים תוך נסיעה פרועה בה כרוכים סיכונים לחייהם של הולכי רגל ומשתמשים אחרים בדרך. מרביתם של אותם מרדפים אמנם הסתיימו ללא פגיעות בחיי אדם. אולם, היו גם מקרים בהם שילמו אזרחים תמימים בחייהם את מחירה של הנהיגה המופקרת של הנהג הנמלט. על בתי המשפט להרים את תרומתם לביעורו של נגע זה. אכן, בעת שביצע המערער את העבירות שיוחסו לו היה בן 17 וארבעה חודשים, אך בסופו של יום גזר ביהמ"ש למערער עונש מאוזן, ואין עילה לשנותו.
ג. השופט רובינשטיין (דעת מיעוט): קטינותו של המערער מצדיקה להקל בענשו ולהעמיד את המאסר בפועל על 16 חודשי מאסר, ואת המאסר על תנאי על 16 חודש.
(בפני השופטים: א. לוי, נאור, רובינשטיין. עו"ד מולד אביטל למערער, עו"ד זיו אריאלי למשיבה. 27.10.08).
ע.פ. 1323/08 - מדינת ישראל נגד פלוני
*קולת העונש בעבירות מגונות בקטין. *הפעלת מאסר על תנאי בחופף או במצטבר (ערעור על קולת העונש - הערעור נדחה בעיקרו).
המשיב עבד כמטפל בסבה של המתלוננת. ביום 30.6.05 התארחה המתלוננת, ילידת 1998, בבית הסב עם בני משפחה נוספים למשך מספר ימים. בשתי הזדמנויות שונות, ביצע בה המשיב מעשים מגונים. ביהמ"ש הרשיע את המשיב על יסוד הודאתו בהסדר טיעון. באשר לעונש - המשיב הגיש לביהמ"ש קמא חוות דעת של מומחים מהם עולה כי בסיטואציה משברית מסויימת עשוי המשיב לפגוע מינית בילדים אך הוא אינו פדופיל, וכי הוא הפנים את חומרת מעשיו ומבין את מידת הנזק שנגרמה בגינם. המשיב הינו בן 54, נשוי ואב לשניים. בנו הבכור נפטר לפני מספר שנים כתוצאה ממחלה קשה. המשיב הורשע בעבר בביצוע מעשים מגונים בנערה בת כ-16, בגינם נגזר עליו מאסר על תנאי בלבד. בסופו של יום גזר ביהמ"ש על המשיב מאסר בפועל למשך ארבע שנים, הפעיל מאסר על תנאי של אחד עשר חודשים, מהם חמישה חודשים בחופף, שמונה עשר חודשי מאסר על תנאי וכן תשלום פיצוי בסך 20,000 ש"ח למתלוננת. הערעור על קולת העונש נדחה בעיקרו.
אכן, המשיב הורשע בביצוע מעשים חמורים ביותר. ואולם, למרות חומרתם של המעשים, יש לבחון כל מקרה לגופו תוך עריכת איזון בין העניין הציבורי בגמול והרתעה לבין נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם. מכאן, שלא נפל פגם בשיקול דעתו של ביהמ"ש כאשר הביא במניין שיקוליו את נסיבותיו האישיות של המשיב. אשר להפעלת המאסר המותנה - הכלל הוא כי מאסר מותנה ירוצה באופן מצטבר לעונש החדש, למעט במקרים חריגים המצדיקים זאת, כאשר על ביהמ"ש לנמק את הטעם לחריגה מכלל זה. משנמנע ביהמ"ש קמא מלציין טעם כלשהו להחלטתו, יש לקבל את הערעור במובן זה שהמשיב ירצה במצטבר את עונש המאסר על תנאי שהופעל.
(בפני השופטים: פרוקצ'יה, ג'ובראן, דנציגר. החלטה - השופט דנציגר. עו"ד דגנית כהן-ויליאמס למערערת, עוה"ד חגית לרנאו ומשה סורגוביץ למשיב. 29.10.08).
ע.פ. 1552/08 - משה פרטוש נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש בעבירה של חבלה חמורה תוך דקירות סכין שביצע המערער באחיו. *אחידות הענישה (ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).
המערער הינו אחיו של המתלונן. השניים התגוררו יחד בדירתה של אמם המנוחה. ביום 27.2.2006 החל ויכוח בין המערער למתלונן בנוגע להדלקת דוד חשמלי לחימום המים. הויכוח הוביל לקטטה, שבסופה עזב המערער את הדירה. כשעה לאחר מכן חזר המערער לדירה כשהוא מלווה בנאשם 2. המערער התקרב למתלונן, ודקר אותו בבטנו. גם לאחר שהמתלונן נפל על הרצפה כשהוא שותת דם, המשיך המערער לדקור אותו. לאחר שעזבו את הדירה הגיעו המערער והנאשם 2 בשעות הערב למרכז גמילה, ושהו בו כל אותו לילה, במטרה לסכל את תפיסתם על ידי המשטרה. ביום 13.3.2006 נעצר הנאשם 2 והוא שוחרר בערבות ממעצרו ביום 20.3.2006. בפרק הזמן שבין שחרורו בערבות של הנאשם 2 לבין מעצרו של המערער, נהג הנאשם 2 להגיע למרכז הגמילה כדי לתאם עם המערער גרסאות בנוגע לאירוע. ביהמ"ש הרשיע את המערער בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט וגזר עליו עונש של שש שנים מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי. הערעור על חומרת העונש נדחה.
המערער העלה טענה בדבר אחידות הענישה בציינו כי על הנאשם 2, נגזרו שישה חודשי מאסר על תנאי בלבד והארכת מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד נגדו. ברם, בעוד שהמערער הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, אשר עונש המאסר המקסימלי בגינה הינו של עשרים שנות מאסר, המערער 2 הורשע בעבירה של אי מניעת פשע, שהעונש
המקסימלי בגינה הינו שתי שנות מאסר ובעבירה של חובת הצלה והושטת עזרה לפי סעיף 4 לחוק לא תעמוד על דם רעך שהעונש בגינה הוא קנס. בנוסף, תסקיר שירות המבחן של הנאשם 2 "חיובי ביותר וחריג מנוף התסקירים המוגשים לביהמ"ש", כקביעת ביהמ"ש קמא. בנוסף, העונש שהוטל על המערער הינו עונש ראוי בנסיבות ביצוע העבירה. המאבק ב"תת-תרבות הסכין" רחוק מלהגיע לסופו ומשכך מוטלת על ביהמ"ש החובה לשרש תופעה נפסדת זו, באמצעות ענישה מחמירה.
(בפני השופטים: נאור, ג'ובראן, דנציגר. החלטה - השופט דנציגר. עו"ד צ. באומן למערער, עו"ד ז. אריאלי למשיבה. 29.10.08).
בש"פ 8892/08 - מדינת ישראל נגד אברהם ואהבה
*הארכת מעצר מעבר ל-9 חדשים בעבירה של שוד, כאשר הבקשה להארכת המעצר הוגשה לאחר שכבר עברה התקופה של 9 חדשי מעצר (בקשה להארכת מעצר ב-90 יום מעבר ל-9 חדשים - הבקשה נתקבלה בחלקה).
המשיב הואשם בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ועבירה של שוד. ביום 13.12.07 הורה ביהמ"ש המחוזי בת"א על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. לאחר 9 חדשי המעצר, כאשר מעצרו לא הוארך ע"י ביהמ"ש, הוא הגיש בקשה לשחרורו מן המעצר הבלתי חוקי. ביום 23.10.08 הגישה המדינה את הבקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. הבקשה נתקבלה בחלקה והמעצר הוארך ב-30 יום.
בשל התקלה שארעה, היה המשיב נתון במעצר בלתי חוקי משך ארבעה ימים. אין מדובר בפגם טכני בלבד כי אם בליקוי מהותי, הטומן בחובו פגיעה קשה בחירותו של אדם ובזכויותיו של הנאשם בדין הפלילי. יחד עם זאת, העובדה שנפלה שגגה בהליכי המעצר, אינה מהווה שיקול יחידי ומכריע, וביהמ"ש איננו רשאי להתעלם מן השיקולים האחרים העומדים ביסוד הבקשה להארכת המעצר, אך ורק בשל מורת הרוח המתחייבת מהמחדלים שקרו עובר לבקשה. לגופם של דברים, ולאחר בחינת מכלול השיקולים, וביניהם גם המעצר הבלתי חוקי, כאמור, יש להגביל את הארכת המעצר לשלושים ימים.
(בפני: השופט מלצר. עו"ד ירין שגב למבקשת, עו"ד חוה דיסטלפלד למשיב. 29.10.08).
ע.א. 8414/08 - אריה טל נגד אברהם פריד ואח'
*חלוקת כספי מימון הבחירות ברשויות המקומיות כאשר מטעם מפלגה אחת התמודדו שתי רשימות בבחירות (מחוזי חיפה - ה.פ. 190/08 - הערעור נדחה).
המערער, חבר הליכוד שהסיר מועמדותו בבחירות המקדימות (פריימריס) בליכוד למועצת טירת הכרמל והקים סיעה מקומית עצמאית, מבקש, בין השאר, לזכות בנתח ממימון המפלגות השייך לליכוד. המשיב שזכה בבחירות המקדימות בהן הסיר המערער את מועמדותו, מתנגד לכך. שני הניצים הם חברי הליכוד וחברי מועצת העיר טירת הכרמל. שניהם הציגו מועמדותם לראשות העיר. ועדת ההיגוי לפי חוקת הליכוד החליטה שלא ייערכו בחירות מקדימות, וכי המערער יהא מועמד הליכוד לראשות העיר. המשיב פנה לביה"ד של הליכוד, שפסק כי יש לקיים בחירות מקדימות. או אז נפרדו דרכי המערער והמשיב 1. המערער הזדהה בשם סיעת "טירת הכרמל 1" והמשיב - בשם "הליכוד - מח"ל". ועדת ההיגוי של הליכוד הכירה בסיעת המשיב כסיעת בת של הליכוד; אך בא כוח הליכוד בכנסת הודיע לשר הפנים, כי הליכוד הוא סיעת אם גם לסיעת המערער, כך שרשימת המועמדים של המערער, תקבל גם היא חלק מתקציב מימון הבחירות במקום. ביהמ"ש קמא נדרש ללשון חוקת הליכוד, ואסר על הליכוד לתמוך במערער וליתן לו תקציב. הערעור נדחה.
(בפני השופטים: רובינשטיין, חיות, דנציגר. החלטה - השופט רובינשטיין. עוה"ד יהודה רסלר ואמיר רוזנקרנץ למערער, עו"ד אריאל פלביאן ויהודה מלאך למשיב, עוה"ד אבי הלוי ואלי כהן קגן לליכוד. 28.10.08).
רע"ב 10114/07 - אלכסנדר מרקוביץ נגד מדינת ישראל
*דחיית בקשה לשחרור מוקדם בתום שני שליש מתקופת המאסר של אסיר שהורשע בעבירות אינוס ומעשה מגונה (הבקשה נדחתה).
המבקש מרצה מאסר בן שש שנים בגין עבירות אינוס, מעשה מגונה ואיומים שבוצעו בשנת 2000. לקראת מועד חלוף שני שליש מתקופת מאסרו, החליטה ועדת השחרורים להורות על שחרורו של המבקש בתנאים מסויימים. המשיבה עתרה לביהמ"ש המחוזי בתל אביב נגד החלטה זו וביהמ"ש החליט על החזרת העניין לוועדת השחרורים. בדיון החדש החליטה הוועדה כי רמת מסוכנותו המינית של המבקש אינה מאפשרת, בשלב זה, את שחרורו המוקדם. עתירתו של המבקש לביהמ"ש לעניינים מנהליים נדחתה. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
מקום שבו מוגשת חוות דעת מוסמכת בעניינו של אסיר המרצה עונש מאסר בשל עבירת מין, הקובעת כי הוא מסוכן לציבור במידה כלשהי, הכלל הוא כי הוועדה לא תחליט על שחרורו על תנאי של אותו אסיר. לכלל זה נקבע חריג, והוא כאשר בחוות הדעת צויין כי ניתן לשחרר את האסיר בתנאי שיקבל טיפול, וכי ניתן לאיין את מסוכנותו של אותו אסיר, בדרך של קביעת תנאים לשחרורו. בעניינו של המבקש היו בפני הוועדה שתי חוות דעת: האחת - מטעם מב"ן (המרכז לבריאות הנפש בשירות בתי הסהר) שהמליצה שלא לשחררו על תנאי, והשנייה - מטעם מומחה של המבקש אשר הציע תכנית טיפולית שתביא להפחתה ברמת מסוכנותו של המבקש לרמת מסוכנות נמוכה. הוועדה בחנה את שתי חוות הדעת והחליטה כי יש לפעול על פי הכלל, ולא על פי החריג לכלל. מב"ן הוא הגורם הציבורי המוסמך (בעל המקצועיות והניסיון) לעניין הערכת מסוכנותם של עברייני מין, על כן, הוועדה רשאית ואף צריכה היתה להעדיף לאמץ את הערכת המסוכנות של מב"ן.
(בפני: השופט מלצר. עו"ד אילנית אימבר למבקש, עו"ד רועי שויקה למשיבה. 16.10.08).
ע.א. 1777/08 - הרב צבי ביאלוסטוצקי נגד בנק ירושלים בע''מ ואח'
*דחיית ערעור על סירוב לבקשת פסילה שנומקה בהתבטאויות השופט (ערעור על סירוב פסילה - הערעור נדחה).
במסגרת תביעה שהגיש המשיב נגד המערער ואחרים, בחלקם קרובי משפחה, התקיים דיון במהלכו נחקר המערער. תשובותיו בחקירה הנגדית התאפיינו בהתחמקויות והתחכמויות, ולאחר תום חקירתו, הפנה ביהמ"ש את תשומת לב בא-כוחו לקשיים אשר עדותו מעוררת ותמה על כך שהמערער "לא ראה דבר, לא שמע דבר ולא אמר דבר". לטענת המערער, ביהמ"ש כינה אותו, את אחיו ואת גיסתו בתואר: "שלושת הקופים", ולכן נתבקשה פסילת השופטת. בקשת הפסילה נדחתה והשופטת ציינה שלא זכור לה שהשתמשה בביטוי "שלושת הקופים", אך כל מי שמכיר ביטוי זה יודע כי המדובר במי ש"לא ראה, לא שמע ולא אמר דבר", ואין כל פגם בשימוש בו. הערעור נדחה.
משבחר המערער שלא לצרף את פרוטוקול הדיון האחרון, מתבססת בקשת הפסלות בהקשר זה על טענותיו בלבד, ואין בכך כדי לבסס עילת פסלות. האחריות לניהולו של המשפט מוטלת על ביהמ"ש, ובמסגרת זו רשאי ביהמ"ש להעיר הערות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו. אכן, על ביהמ"ש לנהוג באיפוק ובריסון. עם זאת, אין באמירה ביקורתית כשלעצמה, ואפילו נאמרה בחריפות, כדי לפסול את השופט הדן בתיק מלדון בו. במקרה דנן, גם אם נניח כי השופטת התבטאה כפי שנטען, אין בכך כדי למנוע ממנה להעריך את טיעוני הצדדים בשלביו הבאים של התיק, לגופם.
(בפני: הנשיאה בייניש. 19.10.08).
ער"מ 2861/08 - פלונית נגד פלונים
*דחיית ערעור על סירוב לבקשת פסילה שנומקה במתן פסק דין בטרם עת וביטולו המהווים חשש של דעה קדומה בהמשך המשפט (ערעור על סירוב פסילה - הערעור נדחה).
המערערת ובנו של המשיב 1 (להלן: מרואן) נישאו בשנת 1997 והתגרשו בתחילת שנת 2007. בעקבות הגירושין הוגשה על ידי המשיבים תביעת פינוי נגד המערערת, מדירת המגורים של בני הזוג. מרואן לא היה צד לתביעה. המערערת טוענת כי עם תחילת הדיון, פנה השופט לבא-כוחה ושאל מה עושה המערערת בדירה היום, בציינו כי היא צריכה לפנותה מיד. בא-כוח המערערת הביע בקצרה את עמדת המערערת ואילו בא-כוח המשיבים הביע עמדה התומכת בפינויה של המערערת מהבית. בשלב זה, כך נטען, החל השופט לרשום החלטה, במסגרתה נקבע כי המערערת תפונה תוך פרק זמן של שבועיים לדירה בגודל 100 מ"ר שתוצע לה על-ידי המשיבים. עם סיום כתיבת ההחלטה, פנה בא-כוח המערערת לשופט וביקש עיכוב ביצוע ההחלטה, מאחר שבכוונתו להגיש ערעור. בשלב זה, כך נטען, הורה השופט למחוק את ההחלטה. בעקבות זאת, הגישה המערערת בקשה לפסילת השופט בטענה כי ללא שמיעת ראיות וללא שמיעת סיכומים, הכריע כבר השופט בתביעה לטובת המשיבים. השופט דחה את בקשת הפסלות בקובעו כי אכן הבהיר את עמדתו בנדון, אלא שעמדתו ניתנה לאחר שמיעת טענות הצדדים באריכות. הערעור נדחה.
גם כאשר ניתן פסק דין בטרם עת, אם מחליט ביהמ"ש לבטל את פסק הדין, אין בעצם הדיון המחודש כדי להביא לפסילת השופט. הלכה זו חלה ביתר שאת במקרה בו ההכרעה בתיק היתה על בסיס משפטי לכאורי, ולא לגופו של עניין על סמך מהימנות והערכת ראיות. במקרה הנוכחי, הוכתב לפרוטוקול פסק דין חלקי, אך זה נמחק, מן הטעם שבאי-כוח הצדדים הבהירו כי ברצונם לבוא בדברים לסילוק כל המחלוקות ביניהם. יש יסוד לקביעת השופט לפיה התגבשה עמדתו, לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בכתבי טענותיהם ובצרופותיהם, ולא מתוך משוא פנים לצד זה או אחר.
(בפני: הנשיאה בייניש. עו"ד מחמוד עאזם למערערת, עו"ד מדלג' ת'רות למשיבים. 7.10.08).
ע.א. 4911/08 - ד"ר צבי תוהמי נגד עופר גרוץ
*דחיית ערעור על סירוב לבקשת פסילה שנומקה בהחלטות דיוניות של השופט נגד המערער (ערעור על סירוב פסילה - הערעור נדחה).
המערער והמשיב הינם תושבי היישוב הקהילתי גבעת אבני שבגליל התחתון וממלאים תפקידים ציבוריים שונים ביישוב. עם הרחבת היישוב נתגלעה מחלוקת בין הצדדים, המייצגים - כל אחד - קבוצה אחרת ביישוב. תביעתו של המערער נגד המשיב מבוססת על מכתב ששלח המשיב לחברי ועד היישוב, בו כתב, בין היתר, כי המערער ואחר גרמו לנזקים ביישוב. המערער הגיש נגד המשיב תביעה בגין הוצאת לשון הרע. בית משפט השלום החליט למחוק מספר סעיפים מתצהירו של המערער ולפסול תצהיריהם של שני עדים מטעמו. בעקבות החלטה זו הגיש המערער בקשה לפסול את ביהמ"ש ובקשתו נדחתה. הערעור נדחה.
הלכה היא כי אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות. השגות בעניינים אלה מקומן להתברר בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות. זאת ועוד: טבעי הוא, ואף רצוי, כי השופט יגבש לעצמו עמדה במהלך המשפט, באשר למשקלם של טיעוני הצדדים, מהימנות העדים וכוחן של הראיות שהוגשו לפניו. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש כי קביעות ביהמ"ש בהחלטה מצביעות על קיום חשש ממשי למשוא פנים כלפיו, אך חששו אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות.
(בפני: הנשיאה בייניש. עוה"ד אייל נון ואיילת דביר למערער. 12.10.08).
ע.א. 5573/08 - רובי אסא נגד עו"ד שמואל סעדיה ואח'
*דחיית ערעור על סירוב לבקשת פסילה שנומקה בהיכרות בין השופט לתובע שהוא עו"ד התובע שכ"ט (ערעור על סירוב פסילה - הערעור נדחה).
המשיב הגיש תביעה נגד המערער לבימ"ש השלום בתל אביב לשכ"ט בסך $200,000. בשלב מסויים של ההליך הגיש המערער בקשה לפסילת השופטת. הבקשה נשענה על חוות דעתה של פסיכולוגית, (להלן: המומחית), ממנה עולה כי בנסיבות הקיימות ובשל תופעה הידועה בשם: "הטיית אישוש", קיים חשש ממשי כי נבצר מן השופטת לשפוט את דינם של בעלי הדין בתיק המתנהל בפניה, באובייקטיביות הדרושה, לנוכח ההיכרות עם המשיב. השופטת דחתה את בקשת המערער בציינה, כי המשיב אינו הפרקליט היחיד המופיע לפניה במספר תיקים, ועובדת מעורבותו ביותר מתיק אחד שבו דנה, אינה יכולה לבסס עילה לפסלות שופט. הערעור נדחה. היכרותה של השופטת עם המשיב הינה היכרות מקצועית, ככל היכרות של שופט עם עורך דין המופיע בפניו. אכן, בנסיבות המקרה דנן המשיב מופיע לפני השופטת הן כפרקליט והן כצד להליך, אך ההיכרות ביניהם היא מקצועית גרידא ולא היכרות אישית. בקשת הפסילה נשענה במידה רבה על חוות דעת מקצועית של פסיכולוגית. חוות דעת מסוג זה אינה יכולה לשמש כראייה בכל עניין הנוגע להחלטה שיפוטית, וליכולתו של שופט לפסוק ללא משוא פנים ועל פי שיקולים ענייניים. לא ניתן היה להגיש חוות דעת זו כראיה בהליך שיפוטי ובוודאי שהיא איננה קבילה ביחס להכרעה לעניין פסלות, הנתונה בראש ובראשונה בידי השופט הדן בתיק.
(בפני: הנשיאה בייניש. עו"ד דוד חזקיה למערער. 23.10.08).
רע"פ 5953/08 - מוחמד עתאמלה נגד מדינת ישראל
*שורה של עבירות שעניינן אי הגשת דיווח למע"מ מהוות עבירות נפרדות ולא עבירה אחת. *עבירות של אי דיווח למע"מ אינן עבירות של אחריות קפידה וניתן לגזור בהן מאסר (הבקשה נדחתה).
המבקש הואשם בבימ"ש השלום בנצרת בשמונה עבירות של אי הגשת דו"ח מע"מ במועד, הורשע על יסוד הודאתו, ונדון לשבעה חודשי מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 30,000 ש"ח. ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעורו של המבקש. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
אין מדובר כאן בעבירה אחת כנטען ע"י המערער. כל דו"ח תקופתי אשר לא הוגש כנדרש לפי חוק מס ערך מוסף נחשב כעבירה בפני עצמה ואין בדמיון בין הפעולות המתבצעות בעת הגשת כל דו"ח ודו"ח במועדו בכדי לגרום לפעולות נפרדות אלו להפוך למקשה אחת ועבירה אחת. אף הטענה כי על המבקש נגזר עונש מאסר בפועל בגין הרשעתו בעבירות של אחריות קפידה, אין לקבל. ביהמ"ש המחוזי עמד על כך כי העבירה המצויה בסעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף בה הורשע המבקש, איננה עבירה של אחריות קפידה ומשכך לא היתה כל מניעה לגזור על המבקש עונש מאסר.
(בפני: השופט ג'ובראן. 22.10.08).
רע"פ 6758/08 - סימון סופר נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירות מרמה והונאה של מי שהציג עצמו כרופא המטפל בהארכת גובהם של המתלוננים (הבקשה נדחתה).
המבקש הורשע בעשרות עבירות של מרמה והונאה. ההרשעה מתייחסת לטיפולים להארכת גובהם של המתלוננים, שניתנו בקליניקה של המבקש שמוקמה בבניין בשם "בית הרופאים" בתל אביב. בפני חלק מהמתלוננים הציג המבקש עצמו כרופא ובפני אחרים הציג הוא עובדים שונים בקליניקה כרופאים, כל זאת ללא שהיה בכך אמת. משנוכחו המתלוננים כי ה"טיפול" לא צלח, דרשו את כספם חזרה, כפי שהתחייב, אך המבקש התחמק, בטענה כי הם גבהו או כי הטיפול כשל בשל שלא מילאו אחר הוראות
הטיפול. בימ"ש השלום גזר למבקש 24 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 50,000 -. המבקש ערער לביהמ"ש המחוזי וערעורו נדחה בעיקרו. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
אין האצטלה של "טיפול אלטרנטיבי" יכולה לשמש מחסה לכל אדם המציע "טיפול" לציבור, אך בפועל אינו נוקט בכל שיטה ממשית ואין לו כוונה לעמוד בהבטחות שהבטיח. אין ממש אף בטענות המבקש כי אין להרשיעו בעבירות על פי סעיף 3(א) לפקודת הרופאים. המבקש הציג עצמו כ"דוקטור" אף שלא היה כזה. אין לקבל את טענתו כי כוונתו היתה דוקטור לרפואה משלימה. ממכלול התנהלותו של המבקש, הפרסומים שפרסם ובחירתו למקם את הקלינקה במבנה "בית הרופאים", עולה כי ביקש להציג עצמו לעיתים כרופא קונבנציונאלי. באשר לערעור על חומרת העונש - בנסיבות המקרה נוטה העונש לקולא ולא לחומרה.
(בפני: השופט ג'ובראן. עו"ד ישעיהו דן רונן למבקש, עו"ד ענת חולתא למשיבה. 23.10.08).
בש"א 7359/08 - פלוני נגד פלונית
*דחיית בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד עד לערעור על החלטה הנוגעת למשמורת על ילדים ומקום מגוריהם (בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד עד לערעור - הבקשה נדחתה).
המבקש והמשיבה, תושבי אילת, נישאו בשנת 1987, נולדו להם שלושה ילדים, והתגרשו בשנת 2005. בהסכם הגירושין נקבע כי הילדים יהיו במשמורת האם, בכפוף להסדרי ראייה נרחבים לאב. בחודש פברואר 2006 הגישה המשיבה לביהמ"ש לענייני משפחה באילת, בקשה לאפשר לה לעבור עם ילדיה מאילת למרכז הארץ. המבקש התנגד לכך, ומנגד הגיש תביעה לקבלת משמורת על הילדים. ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את תביעת האם ודחה את תביעת המשמורת של האב. המבקש ערער לביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע, וערעורו נדחה. בקשת המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שבדעתו להגיש לביהמ"ש העליון, נדחתה ע"י בימ"ש קמא ברוב דעות. על רקע זה, הוגשה בקשתו דנא של המבקש לעיכוב ביצוע פסה"ד. הבקשה נדחתה.
בין לבין, עברו האם וילדיה מאילת למושב חגור. בנסיבות שנוצרו, במאזן הזהיר שיש לערוך בין הנזק הצפוי לילדים מאי מתן צו העיכוב לבין הנזק העלול להיגרם להם אם ינתן צו כזה, ידו של האחרון גוברת.
(בפני: השופטת פרוקצ'יה. עו"ד יהודית מייזלס למבקש, עו"ד מיכל זמרן למשיבה. 28.9.08).
בג"צ 2908/05 - סלמה אלסנע ואח' נגד מינהל מקרקעי ישראל ואח'
*דחיית עתירה לחריגה ממדיניות הסדרי פשרה בין המינהל לבין בני העדה הבדואית בתביעות בעלות על מקרקעין בנגב (העתירה נדחתה).
מינהל מקרקעי ישראל נוקט מזה שנים רבות, על-פי החלטות מועצת מקרקעי ישראל, במדיניות של הסדרי פשרה עם תובעים בני העדה הבדואית, אשר הגישו תביעות בעלות על מקרקעין באזורים שונים בנגב. בהתאם למדיניות זו מעניק המינהל לתובע בהליך ההסדר פיצוי כספי וקרקע חלופית בתמורה למחיקת התביעה לבעלות בקרקע. אופן יישומה של מדיניות זו על ידי המינהל נקבע בהחלטותיה השונות של המועצה. בהחלטות אלה נקבע, בין השאר, כי תנאי להסדרי פשרה הוא שהקרקע הנתבעת אינה רשומה על שם המדינה. חרף התנאי האמור, הגיע המינהל להסדר פשרה עם בן דודם של העותרים, על אף שהקרקע שנתבעה על ידו היתה רשומה על שם המדינה. לאחר מספר שנים סירב המינהל להגיע לפשרה דומה עם העותרים, אשר הגישו תביעת בעלות על חלק אחר בתחומיה של אותה קרקע, בטענה כי הסדר הפשרה עם בן הדוד מקורו בטעות ביישום הדין. העתירה נדחתה.
על-פני הדברים, החלטת המועצה המאפשרת להגיע להסדר פשרה רק בתנאי שהקרקע אינה רשומה על שם המדינה, הינה החלטה סבירה, ואין להורות למשיבים להעתר לדרישות העותרים.
(בפני השופטים: הנשיאה בייניש, א. לוי, ברלינר. עו"ד שמואל זילברמן לעותרים, עו"ד דני חורין למשיבים. 12.10.08).
בש"פ 8142/08 - אלכסנדר איליאבייב נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים בעבירה של תקיפת אשה ע"י בעלה לשעבר (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
העורר הואשם כי כשנה לאחר שהתגרש מאשתו, הגיע סמוך לשעה 00:22, לביתה, ומשזו פתחה את הדלת, דחף אותה העורר, נכנס אל הבית, תקף אותה וגרם לה חבלות. קדמו לאירוע זה שלושה אירועים אלימים נוספים המתוארים אף הם בכתב האישום. עם הגשת כתב האישום הורה בימ"ש השלום על מעצר העורר עד תום ההליכים. ערר שהגיש העורר נדחה על ידי ביהמ"ש המחוזי. הערר נדחה.
אין ממש בטענות העורר לעניין חולשתן של הראיות לכאורה בתיק זה. אף טענת העורר כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר על מנת להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו כלפי המתלוננת, דינה להידחות. בתסקיר שהוגש ציין שירות המבחן כי המתלוננת פוחדת מן העורר ומתארת את התנהגותו כהתנהגות אובססיבית כלפיה. נוכח הערכת מסוכנות זו ונוכח ההתנהגות האלימה המיוחסת לעורר כלפי המתלוננת, אין בחלופת מעצר שהוצעה כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מן העורר כלפי המתלוננת.
(בפני: השופטת חיות. עו"ד רענן בן טובים לעורר, עו"ד יאיר חמודות למשיבה. 12.10.08).
רע"א 9322/07 - ynapmoC stcudorP rebreG ואח' נגד חברת רנדי בע"מ
*צו גילוי מסמכים (בקשה לרשות ערעור שנדונה כערעור - הערעור נתקבל בחלקו).
המשיבה שימשה במשך שנים כמפיצה ומשווקת בישראל של מוצרי "גרבר" של המבקשת. בשנת 2003, הודיעה המבקשת למשיבה על סיום הקשר העסקי ביניהן. זמן מה לאחר מכן הגישו המבקשות לביהמ"ש המחוזי בתל אביב תביעה כספית על סך 6,470 מליון ש"ח נגד המשיבה וזו הגישה תביעה שכנגד, בה נתבעו שני סעדים: פיצוי כספי על סך 30,000 מליון ש"ח, וצו למתן חשבונות בנוגע למכירת מוצרי גרבר למפיץ במזרח ירושלים. במסגרת הליכי קדם המשפט הגישה המשיבה לביהמ"ש בקשה שכללה, בין היתר, מתן צו גילוי מסמכים ספציפי. ביהמ"ש נעתר לבקשה. לטענת המבקשות, צו הגילוי הינו גורף יתר על המידה, מתייחס למידע לא רלוונטי ומהווה מבחינתן מטרד של ממש. המשיבה, מצידה, טוענת כי המסמכים האמורים דרושים ונחוצים לשם קידום תביעתה. בקשה לרשות ערעור נדונה כערעור והערעור נתקבל בחלקו.
(בפני: השופט מלצר. עוה"ד איתן אפשטיין ועדנה יוסף-קוזין למבקשות, עוה"ד אסף ביגר וירון אלון למשיבה. 15.10.08).
עע"ם 3894/08 - ב.ר.ב. תעשיות... בע"מ נגד מכבסת לבנון ומשרד הבטחון
*דחיית בקשה לסעד זמני עד לערעור נגד פסילת מכרזים ופרסום מכרזים חדשים (בקשה לסעד זמני בערעור - הבקשה נדחתה).
ועדת המכרזים של משרד הביטחון (להלן: הוועדה) פירסמה בחודש פברואר 2007 שני מכרזים למתן שירותי כביסה עבור יחידות צה"ל. המבקשת והמשיבה הגישו הצעות למכרזים וועדת המכרזים קבעה את המבקשת כזוכה במכרזים. המשיבה פנתה אל הוועדה וטענה כי המבקשת אינה עומדת בתנאי הסף הקבוע במכרז והוא - הצגת תעודת עוסק מורשה מעודכנת, כנדרש במסמכי המכרז.
בעקבות כך הגישה המבקשת לוועדה מכתב של ראש ענף גבייה ואכיפה באגף המכס והמע"מ בירושלים בו נאמר כי המבקשת "מדווחת בתיק שותפות... את דיווחי המע"מ החודשיים". תשובתה של המבקשת הניחה את דעתה של הוועדה. המשיבה הגישה עתירה לביהמ"ש לעניינים מינהליים בתל-אביב, ובפסק דינו קבע ביהמ"ש כי המבקשת לא עמדה בתנאי הסף של המכרז ודין הצעתה להיפסל. ביהמ"ש הוסיף כי גם המשיבה אינה עומדת בתנאי הסף, והורה על ביטול המכרזים. בעקבות פסה"ד פורסמו שני מכרזים חדשים. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, ובמסגרתו הגישה "בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני" עד אשר תינתן החלטה סופית בערעור. הבקשה לצו המניעה נדחתה.
על המבקש סעד זמני בערעור, להראות כי סיכוייו להצליח בערעור הינם גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. באשר לסיכויי הערעור - לא ניתן לקבוע כי סיכויי הערעור גבוהים הם. באשר למאזן הנוחות - איזון הנזק העלול להיגרם למבקשת אם לא יינתן הסעד הזמני המבוקש, מול הנזק שייגרם למשיבות אם יינתן הסעד הזמני, איננו נוטה לטובת המבקשת. המבקשת סיפקה בעבר את השירותים נשוא המכרז למשרד הבטחון והיא ממשיכה לעשות זאת, עד לקביעת זוכה במכרזים החדשים ולכן עלולה להינזק ממימוש המכרזים החדשים. עובדה זו איננה צריכה להוות שיקול בעל משקל רב לטובת המבקשת. בנוסף, בקשת המבקשת לוקה בחוסר ניקיון כפיים, באשר אין זכר בבקשתה המקורית לכך שהיא מצויה בהליכי פירוק.
(בפני: השופט מלצר. עו"ד מרואן ג'דעון למבקשת, עוה"ד טומי כץ למשיבה, עו"ד מיכל צוק למשרד הבטחון. 16.10.08).
ע.א. 9927/06 - לוי לביאב, עו"ד, המבקש בתיק פלוני נגד מדינת ישראל
*עיון בתיק ביהמ"ש המתנהל בין בעלי דין אחרים, כאשר המדינה היא צד בשני התיקים (הבקשה נתקבלה).
המבקש מטפל בתביעת רשלנות רפואית של קטין, הסובל משיתוק מוחין, נגד המדינה. הבקשה דנא היא לאפשר עיון בתיק אחר בו הגישה הנתבעת - המדינה - חוות דעת לעניין הרשלנות הרפואית והקשר הסיבתי, שהוגשו על ידי מומחים רפואיים אשר חיוו דעתם גם בתיק דנן. בא-כוח המערער בתיק האחר מתנגד לעיון המבוקש. הבקשה לעיון נתקבלה.
(בפני: הרשמת לוין. 26.10.08).
בר"ם 2485/07 - מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נגד מגן דוד אדום לישראל
*פירוש צו ארנונה בדבר פטור או הקלה בתשלומי ארנונה ע"י מד"א (הבקשה נדחתה).
המשיב, בהיותו מוסד המתנדב לשירות הציבור, נהנה במשך שנים מפטור מלא מתשלומי ארנונה בגין נכסיו, בהתאם לסעיף 5(י) לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין) (להלן: הפקודה). במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה, תשס"ג-2002, הוסף סעיף 5ג לפקודה, אשר צמצם באופן הדרגתי את הפטור המלא. הסעיף קובע תעריפי חיוב שונים לנכס שקיים לגביו ברשות המקומית סיווג "מתאים" או "הדומה ביותר", לעומת נכס שלא קיים לגביו סיווג כאמור. העירייה טוענת כי הסיווג "עסקים אחרים" הקיים בצו הארנונה, מהווה "סיווג מתאים או דומה" כאמור, לנכס נשוא הבקשה. מנגד, טוען המשיב כי אין מקום לחייבו בחיוב הסל של "עסקים אחרים". ועדת הערר, דחתה את עמדת העירייה בקבעה כי אין לראות במשיב, שהנו גוף המעניק שירותי בריאות ושירותי חירום ללא כוונת רווח, כ"עסק". ערעורה של העיריה ביהמ"ש לעניינים מנהליים בחיפה נדחה. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
(בפני: השופטת נאור. עו"ד תמי אלמוג למבקשת, עוה"ד עינב כהן ועומר פורז למשיב. 29.10.08).