ע.א. 3015/06 ואח' - מדינת ישראל נגד פנינה פינקלשטיין ואח'
*בשומת שווי מקרקעין לצורך פיצויים בהפקעה, אין להתחשב בשימוש בלתי חוקי שנעשה במקרקעין(הערעורים נתקבלו בעיקרם).
א. ביום 19.3.76 פורסמה הודעה בדבר הפקעת מקרקעין באזור כרמיאל לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הרכישה. באותו מועד פעלו מחצבות, באורח בלתי חוקי, בחלק מהמקרקעין המופקעים. בחלוף השנים הגישו בעלי החלקות תביעות לפיצויים בגין ההפקעה. השאלה המרכזית המשותפת לכל הערעורים, היא השאלה האם במסגרת שומת שווי מקרקעין לצורך תשלום פיצויים לפי סעיף 12 לפקודת הרכישה, יש להתחשב בשימוש בלתי חוקי שנעשה במקרקעין, כפי שקבע ביהמ"ש המחוזי, או שמא יש לקבוע את הפיצוי על-פי ייעודה התכנוני של הקרקע במועד ההפקעה, כפי שטוענת המדינה. ביהמ"ש המחוזי עיגן את החלטתו, בלשונו של סעיף 12 לפקודת הרכישה, הקובע כי הפיצוי יהיה בהתאם לערך השוק של הקרקע בעסקה בין מוכר מרצון לקונה מרצון. ביהמ"ש סבר שהשימוש רב השנים שנעשה בקרקע למטרות חציבה (בין 9 ל-20 שנים) הינו בעל השפעה על שווי הקרקע במסגרת עסקה מרצון. מאידך, הפחית משווי הקרקע %20-%15 בגין היעדר היתרים מתאימים. הערעורים נתקבלו בעיקרם.
ב. במסגרת שומת הפיצויים על-פי פקודת הרכישה אין להתחשב, ככלל, בשימוש בלתי-חוקי שעשה בעל המקרקעין בקרקע עובר להפקעתה. לצד זאת, ייתכנו מקרים חריגים בהם יהיה מקום לתת לשימוש שנעשה בקרקע תוך חריגה מהייעוד התכנוני ביטוי מסויים. במקרים דנא, בחלק מהחלקות, פעילות המחצבות נמשכה זמן רב מבלי שהמדינה נקטה פעולה כלשהי להפסקת החציבה. משהרשות נמנעה במשך שנים רבות מלבצע כל פעולה לאכיפת החוק, ניתן לראות בכך משום הסכמה שבשתיקה להמשך הפעילות. על כן יש לחשב את שוויין של החלקות בתוספת אחוז מסויים מערכה של הקרקע. בענייננו, יועמד אחוז נוסף זה על %30 משווייה של הקרקע כקרקע חקלאית.
(בפני השופטים: גרוניס, ארבל, חיות. החלטה - השופטת ארבל. 9.12.08).
על"ע 9960/06 - עו"ד מרדכי חולדנקו נגד הוועד המחוזי של לשכת עוה"ד
*הפרת כללי אתיקה של לשכת עוה"ד וחומרת עונש ההשעייה(הערעור נתקבל בחלקו).
א. המשיב הגיש קובלנה נגד המערער. ביסוד הקובלנה מערכת יחסים עם לקוח, (להלן: המתלונן), במסגרתה פעל המשיב לגביית חובות בעבור המתלונן - שהוא עצמו, כך דומה, גובה חובות "מקצועי" בעבור אחרים. בין היתר נטען, כי המערער שילם בעבור קבלת ההזדמנות לטפל בתיקים, כי מימן מכיסו את עלויות הטיפול, כי עיכב כספים שנגבו ואף שלח בהם יד, וכי המשיך בהתקשרות זו גם בתקופה בה היה מושעה מחברותו בלשכה בגין פרשה אחרת. ביה"ד המשמעתי המחוזי בת"א הרשיע את המערער בעבירות הנ"ל פרט לעבירה של שליחת יד ממנה זוכה. ביה"ד העמיד את עונשו של המערער על 24 חודשי השעיה בפועל, 18 מתוכם בחפיפה עם השעייה קודמת (לחמש שנים) שנגזרה על המערער בשנת 2000. כן נגזרו 24 חודשי השעיה על תנאי. המערער ערער על הרשעתו ועל חומרת העונש והמשיב ערער על הזיכוי בעבירה של שליחת יד ועל קולת העונש. ביה"ד הארצי דחה את הערעורים בכל הנוגע להכרעת הדין, וקיבל את ערעור המשיב על גזר הדין - באופן שמתוך 24 חודשי ההשעיה בפועל רק 12 ירוצו בחפיפה עם ההשעיה הקודמת. הערעור נתקבל בחלקו.
ב. המערער שילם למתלונן כספים כדי שיעביר לטיפולו תיקים לגבייה - ובכך הפר את הכלל האוסר על מתן "טובת הנאה אחרת כדי לקבל עבודה". גירסת המערער לפיה "קנה" את התיקים - ושלמטרה זו בוצע התשלום, נדחתה. מגירסת המתלונן עולה בבירור
שלא היה מדובר בקניית תיקים - אלא בהסדר של תשלום מראש בעבור ההזדמנות לטפל בהם. התקשרות זו מסוג זה אסורה.
ג. כלל 44 לכללי האתיקה מורה כי "לא ילוה עורך דין כספים ללקוח כדי לשלם הוצאות הכרוכות במתן שירות מקצועי ללקוח; אולם אין בהוראה זו כדי למנוע מעורך דין לשלם עבור הלקוח את ההוצאות האמורות... ובלבד שעורך הדין ינקוט אמצעים לגביית הכספים מאת הלקוח, תוך זמן סביר...". המערער התחייב לשאת במלוא העלויות - וסוכם כי הסכומים יוחזרו לו מתוך סכום הגבייה. בנסיבות אלה לא ניתן לראות בהמתנה עד לגבייה בפועל משום נקיטת אמצעים לגבייה "תוך זמן סביר". מכל מקום מודל המימון שסוכם אינו מבטיח את החזר הכספים כל עיקר. באשר לעבירת אי דיווח ללקוח על כספים שקיבל המערער - נראה כי בכל הנוגע לעבירה זו ניתן ללכת לקראת המערער ולזכותו - זאת הן בשל ספק מסויים בעובדות, הן עקב ניסוח הקובלנה.
ד. ביה"ד הארצי קבע, כי מתוך 24 חודשי ההשעיה ירוצו שנים עשר בחפיפה עם ההשעיה שנגזרה על המערער בעבר. לפי סעיף 72 לחוק לשכת עורכי הדין עוכב ביצוע העונש, כך שכיום, לאחר שתמה תקופת ההשעיה בגין העבירה הקודמת, אין עוד אפשרות לרצות את חלק מתקופת ההשעיה באופן החופף את ההשעיה הקודמת. בכל הנסיבות, השעיית המערער בפועל תעמוד על שמונה חודשים החל ממתן פסק דין זה. יתר חלקי העונש יעמדו על כנם.
(בפני השופטים: פרוקצ'יה, ארבל, רובינשטיין. החלטה - השופט רובינשטיין. עו"ד גדעון ויסמן למערער, עוה"ד עמוס ויצמן וגיא פלטנר למשיב. 3.12.08).
ע.א. 5511/06 - יעקב (ג'קי) ודבורה אמינוף נגד לוי השקעות ובנין בע"מ
*אכיפת ביצוע מכר מקרקעין הנובע מהודעת המוכר לקונה, השותף במקרקעין, על יסוד הסכם "זכות סירוב ראשונה" בין הצדדים(מחוזי ת"א - ה.פ. 930/04 - הערעור נדחה).
א. המערערים והמשיבה הם בעלים במשותף של מקרקעין בתל אביב. ביום 13.11.01 כרתו הצדדים הסכם, שהעניק לכל אחד מהם זכות סירוב ראשונה במקרקעי חברו. ביום 19.11.02 הודיע המערער למשיבה על הצעת רכש שקיבל בעבור חלקו במקרקעין. ביום 21.11.02 השיבה המשיבה כי ברצונה לרכוש את המקרקעין בתנאי ההצעה האמורה. החלה התכתבות בין הצדדים, שעניינה תנאי העיסקה. ביום 13.2.04 הודיע המערער כי אין בכוונתו למכור את המקרקעין כלל. המשיבה עתרה לביהמ"ש המחוזי, להצהרה כי נכרת חוזה מחייב בין הצדדים. ביהמ"ש קמא קיבל את התביעה. הערעור נדחה.
ב. טענת המערערים, כי בהודעה למשיבה על הצעת הרכש מיום 19.11.02 לא התכוונו להצעת מכר, אינה מתיישבת עם תוכן ההודעה ונוסחה, אך אפילו נתקבלה הטענה לא היה בה כדי לשנות ממסקנת כריתתו של החוזה בהמשך המגעים וההתכבות בין הצדדים. על פי סעיף 2 לחוק החוזים (חלק כללי) על הצעה להעיד על גמירת דעתו של המציע. על פני הדברים היתה גמירת דעת מצדם של המערערים, אלא שאחר כך כנראה ניחמו עליה. אף שלא נחתם חוזה על ידי הצדדים, היעדר חתימה כשלעצמו אינו שולל תוקפו של חוזה.
ג. אשר למסויימות, הנדרשת בסעיף 2 לחוק החוזים - "אין לפרש תנאי זה [של מסויימות] לכריתתו של חוזה באופן המחייב פירוט מראש של כל נושא וענין הכרוך בחוזה". הכלל הוא, כי "חוזה בלתי שלם עשוי במקרים רבים להחשב תקף, ובלבד שהוא משקף את הסכמתם של הצדדים ליסודותיה הבסיסיים של העסקה". בתנאי זה עומד ההסכם דנא.
ד. אשר לטענת המערערים שהחוזה בין הצדדים אינו עונה על דרישת סעיף 8 לחוק המקרקעין, בדבר הצורך ב"מסמך בכתב" - ההתקשרות דנא מתועדת במסמכים שונים כמתואר מעלה, לרבות מסמכים שיצאו תחת ידי המערערים. המערערים טענו עוד, כי לא קמה למשיבה זכאות במקרקעין על יסוד זכות הסירוב הראשונה, הואיל ולא פעלה בהתאם לסעיף 102 לחוק המקרקעין - תחולתו של סעיף 102 כפופה להוראות ההסכם היוצר את זכות הקדימה. ההסכם מיום 13.11.01 קובע לכאורה הסדר חלופי - קרי, מסירת הודעות הדדיות - ובדרך זו הלכה המשיבה למימוש זכותה.
(בפני השופטים: רובינשטיין, חיות, דנציגר. החלטה - השופט רובינשטיין. עו"ד סוזאן מצא למערערים, עו"ד טל לוי למשיבה. 10.12.08).
ע.א. 969/05 + 8091/03 - תאומים תחנות דלק... נגד מינהל מקרקעי ישראל
*גביית דמי הסכמה ע"י המינהל וגובהם(מחוזי ת"א - ה.פ. 856/02 - ערעור וערעור נגדי - הערעורים נדחו).
א. לאחר הליכים שונים, התחייב המינהל בהסכם מיום 29.4.82 להקצות לתאומים מגרש של שלושה דונמים בנחלת יהודה (להלן - המגרש) לצורך הקמת תחנת דלק ושירותי דרך נוספים. הוסכם כי שטח של דונם וחצי מתוך המגרש יוחכר בחכירת משנה לפז, ועל שטח זה תוקם תחנת דלק. בהמשך נחתם הסכם בין תאומים לבין פז, לפיו החכירה תאומים לפז, בחכירת משנה, שטח של דונם וחצי מתוך המגרש וזו הקימה תחנת דלק על שטח זה. ביום 27.7.99 חתמו תאומים ופז על חוזה, לפיו מכרה תאומים לפז את כל זכויותיה במגרש. המינהל דרש מתאומים "דמי הסכמה" של כ-5,152 מליון ש"ח, ותאומים התנגדה. תאומים פנתה לביהמ"ש המחוזי שקבע כי תאומים חבה בעיקרון בתשלום דמי הסכמה עבור שטח התחנה. מאידך, בשאלת שיעור דמי החכירה הראשוניים אותם שילמה תאומים, הכריע ביהמ"ש לטובת תאומים. הוגשו ערעור וערעור נגדי והערעורים נדחו.
ב. זכותו של המינהל לגבות דמי הסכמה מעוגנת בסעיף בחוזה החכירה. העברת זכות החכירה הראשית, אף אם נחצבה ממנה קודם לכן זכות חכירה משנית, נכנסת להגדרה שבסעיף. אילו היתה תאומים משלמת דמי הסכמה מלאים עבור החכרת שטח התחנה בחכירת המשנה, לא היתה חבה בתשלום עבור מכירת זכות החכירה הראשית. אולם, תאומים לא שילמה דמי הסכמה בגין ההחכרה בחכירת משנה, שכן חוזה החכירה פטר אותה מחובה זו. הסכמת המינהל שלא לדרוש דמי הסכמה בגין החכרת המשנה לפז אין פירושה כי הוא הסכים ליתן פטור במקרים אחרים של העברת זכויות לפז. שיעור דמי ההסכמה, נגזר משווי המקרקעין ולא מטיב הזכות שהועברה. על כן חבה תאומים בדמי הסכמה בשיעור מלא, ואין חשיבות לכך שהזכות שהועברה אינה זכות מלאה.
ג. יש לדחות גם את ערעור המינהל בעניין שיעור דמי החכירה הראשוניים.
(בפני השופטים: הנשיאה בייניש, גרוניס, ברלינר. החלטה - השופט גרוניס. עו"ד שי אביטן אדם למערערת, עו"ד מיכל שרביט למשיב. 10.12.08).
ע.א. 2505/06 - ענת ובוני בקר נגד סלקום ישראל בע"מ ואח'
*בקשה להכיר בתביעה כתביעה ייצוגית(מחוזי ת"א - ת.א. 2617/00 - הערעור נתקבל בחלקו).
א. המשיבה מספקת למנוייה שירות ביטוח עבור תיקונים ואובדן מכשיר טלפון (להלן: השירות), ועבור שירות זה היא גובה דמי ביטוח בתוספת מע"מ. המשיבות 2 ו-3, חברות כלל וסהר (להלן: המבטחות), הן חברות ביטוח אשר באמצעותן ביטחה המשיבה את הלקוחות שרכשו את השירות. המערערות, אשר רכשו את השירות, הגישו תובענה
נגד המשיבה והמבטחות, במסגרתה ביקשו את אישור התובענה כייצוגית. לטענת המערערות, במתן השירות עוסקת המשיבה בביטוח, כהגדרתו בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח). כיוון שמבטח פטור מתשלום מע"מ, לא היה, לטענתן, מקום לגבות מע"מ בגין השירות. לפי המצב החקיקתי בעת מתן החלטתו של ביהמ"ש קמא, ניתן היה להגיש תובענה ייצוגית רק מכוח הוראות החוק המפורשות שהיו פזורות בדברי חקיקה שונים, וביהמ"ש קמא קבע כי לא ניתן לאשר את בקשת הייצוג על-פי העילות הקבועות בחוקים אלה. לפיכך, סילק את בקשת הייצוג על הסף. הערעור נתקבל בחלקו.
ב. חוק תובענות ייצוגיות מחיל את עצמו על המקרה דנן כיוון שבמועד כניסתו לתוקף היתה בקשתן של המערערות "תלויה ועומדת" לפי הפרשנות הראויה לתיבות אלה. יש להחזיר את התיק לביהמ"ש המחוזי על-מנת שייתן דעתו אם נוכח תחולתו של חוק תובענות ייצוגיות חל שינוי בגישה המשפטית המתחייבת לעניין הגדרת העילות השונות בענייננו.
(בפני השופטים: המשנה לנשיאה ריבלין, פרוקצ'יה, דנציגר. החלטה - המשנה לנשיאה ריבלין. עו"ד יוסף אהרונסון למערערים, עוה"ד ברק טל, דפנה שטרן ושני רפופורט לסלקום, עוה"ד בועז בן צור וניר פרידמן לכלל ביטוח. 9.12.08).
ע.פ. 6055/08 + 5646/08 - מדינת ישראל נגד ראמי טחאן
*הרשעה בעבירה של תקיפה ומידת העונש(מחוזי י- ם - 3133/07 - הערעורים נדחו)
א. המתלונן, פקח חנייה בירושלים, החל לרשום דו"ח לרכב שחנה על המדרכה. המערער ניגש אליו וביקשו להימנע מכתיבת הדו"ח. משנתקל בסירוב, החל לגדף את המתלונן וזה האחרון הזעיק עזרה. בעקבות כך הגיע למקום פקח חניה נוסף, ולטענת התביעה תקף המערער את השניים תוך שימוש במוט ברזל אותו נטל ממכוניתו. שני הפקחים נחבלו ונזקקו לטיפול רפואי. ביהמ"ש המחוזי הרשיע את המערער בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ודן אותו לעשרה חודשים מאסר בפועל וששה חודשים מאסר על-תנאי. המערער מערער על הרשעתו, ולחלופין, על חומרת העונש, והמדינה מערערת על קולת העונש. הערעורים נדחו.
ב. ערעורו של המערער מופנה כנגד ממצאים שבעובדה אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית, והערכאה השנייה אינה נוהגת להתערב בהם. נוכח הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש המחוזי, הרשעת המערער היתה בלתי נמנעת.
ג. באשר לערעור על מידת העונש - המערער חטא באלימות חסרת מעצורים כנגד מי שמילאו את חובתם כדין. בפניו עמדה אפשרות לנסות להתמודד עם דו"ח העבירה באמצעות ההליכים שנקבעו בדין, אולם הוא החליט לכפות את רצונו באיומים ובכוח. עם התנהגות זו אין להשלים, ועל כן נכון היה להשית על המערער עונש שיכלול גם רכיב של כליאה. מאידך, אין מקום להחמיר בעונש כעתירת המדינה.
(בפני השופטים: המשנה לנשיאה ריבלין, א. לוי, דנציגר. החלטה - השופט לוי. עו"ד מיטל בוכמן-שינדל למערערת, עו"ד ח'לאילה מוחמד למשיב. 1.12.08).
ע.פ. 1214/08 - פאיז אלעסם נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירה של סיכון חיי אדם תוך הימלטות בנסיעה פרועה מהמשטרה וחומרת העונש(מחוזי ב"ש - ת.פ. 8215/06 - הערעור נדחה).
א. סמוך לחצות לילה נהג המערער ברכב בבאר שבע. שוטרים שהיו בניידת משטרה, הבחינו במערער כשהוא פונה ימינה תוך דחיקתו של רכב אחר לשולי הכביש, והורו לו לעצור. המערער החל להימלט בנסיעה מהירה, ובמהלך מנוסתו חצה צומת כשהאור
ברמזור אדום, והמשיך בנהיגה פראית אשר היה בה כדי לסכן באופן ממשי מאוד נהגי רכב אחרים. ביהמ"ש הרשיע את המערער בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וגזר לו מאסר של 46 חודשים, מתוכם 34 חודשים בפועל, וכן פסל את המערער מנהיגה למשך שלוש שנים מיום שחרורו. הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש. הערעור נדחה.
ב. באשר להרשעה בעבירה של סיכון חיים, טוען המערער כי לא התקיים בו היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירה זו, שהינו צפיות ברמה קרובה לוודאי להתרחשות הנזק. לשיטתו, ההימלטות מפני הניידת ועקיפת רכב מימין אינן מבססות את הלכת הצפיות, ואילו באשר לחציית צומת באור אדום טוען המערער, כי עשה זאת תוך שוידא כי הנהגים המגיעים לצומת מאטים את נסיעתם ומאפשרים לו לעבור ולכן לא ניתן לקבוע כי הוא צפה ברמה גבוה של ודאות סיכון לאחרים מהתנהגותו. יש לדחות טענות אלה. הלכת הצפיות חלה בעבירה של סיכון חיים. פירוש הדבר הוא שניתן להרשיע בעבירה זו גם "נהגים הנוהגים באופן מסוכן הפועלים ברמה של צפיות בדרגה קרובה לוודאי כי חייהם של חפים מפשע יסוכנו בכביש". העבירה אינה עבירת תוצאה ואין לשם התקיימותה דרישה לגרימת נזק ממשי.
ג. את טענתו של המערער, לפיה, כשחצה את הצומת באור אדום עשה זאת במשנה זהירות ותוך הפעלת שיקול דעת, ולכן לא מתקיימת לגביו הלכת הצפיות, יש לדחות מכל וכל. אדם שנכנס בנהיגה לתוך צומת באור אדום אינו יכול להסתמך על כך שהנהגים האחרים יאטו ויפנו לו את הדרך והוא יוצר במעשיו אפשרות קרובה לודאי לסיכון חיי אדם.
ד. אשר לערעור על חומרת העונש - יש להחמיר בעונשיהם של מי שמסכנים את שלום הציבור בנהיגה פרועה. העונש שנגזר הולם את נסיבות העניין ואין להתערב בו.
(בפני השופטים: פרוקצ'יה, נאור, מלצר. החלטה - השופטת נאור. עו"ד שמעון אזולאי למערער, עו"ד אבי וסטרמן למשיבה. 15.12.08).
ע.א. 8511/08 - פליקס כהן נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ
*עיכוב ביצוע מכירת דירת מגורים בהליכי הוצל"פ עד לערעור (בקשה לעיכוב ביצוע עד לערעור - הבקשה נתקבלה בחלקה).
המבקש חתם על כתב ערבות להבטחת כל חוב של חברת כאוס מעצבים (להלן:"כאוס"), עד לסכום של 1.8 מיליון ש"ח. בהמשך, נקלעה כאוס לקשיים כספיים. בין המבקש ואחרים לבין הבנק נחתם הסדר פירעון. לאחר שההסדר לא קויים, כך לטענת המשיב, הוגשה מטעמו תביעה בסדר דין מקוצר. בד בבד הוגשה גם בקשה להטלת עיקול זמני על נכסי הנתבעים. המבקש הגיש בקשה ליתן לו רשות להתגונן ובקשתו נדחתה. על כך הגיש ערעור, ועמו בקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ שנפתחו נגדו. הבקשה נתקבלה בחלקה.
הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה או פסק-הדין. ביהמ"ש ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, בהתקיים שני תנאים מצטברים: כי לא ניתן לשלול את סיכויי הערעור להתקבל, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב הביצוע. בנסיבות המקרה דנא, אין לומר כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים. אשר למאזן הנוחות - ככל שהערעור יתקבל, יוכל המבקש לקבל בחזרה את הסכומים ששילם על חשבון החוב. מאידך, פינויו של המבקש מדירת מגוריו - ומכירתה בידי המשיב לצד שלישי - עלולה לגרום תוצאה בלתי הפיכה. על כן, עד להכרעה בערעור, לא ייעשה כל שינוי במצב הזכויות בדירת המגורים של המבקש והוא לא יפונה ממנה.
(בפני: השופט א. לוי. עוה"ד אבי ענתבי ומאיה בן עדי למבקש, עו"ד אהוד שטמר למשיב. 7.12.08).
ע.פ. 7888/08 - סלים חילף נגד מדינת ישראל
*דחיית ערעור על סירוב לבקשת פסילה שנומקה בעיון ביהמ"ש, במעמד צד אחד, בחומר חקירה בעת דיון בבקשת המשטרה למתן צו המצאת מסמכים (ערעור על סירוב פסילה - הערעור נדחה).
המערער הואשם, בין היתר, בעבירות של זיוף ומרמה. ביום 9.10.2007 דן ביהמ"ש, במעמד צד אחד, בבקשת המשטרה, למתן צו המצאת מסמכים. בתום הדיון נתן ביהמ"ש צו כמבוקש, לאחר שעיין בחומר החקירה שהוצג בפניו. ביום 8.9.2008, במהלך ישיבת הוכחות, ביקש המערער מביהמ"ש לפסול עצמו, בנימוק שביהמ"ש נחשף לחומר החקירה במעמד צד אחד. המשיבה התנגדה לבקשה, בטענה כי במועד הדיון בבקשה היה תיק החקירה עוד בחיתוליו, ומרבית המסמכים והעדויות נוספו לתיק החקירה לאחר מועד זה. ביהמ"ש דחה את בקשת המערער. הערעור נדחה.
אין בחשיפה לחומר חקירה, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות. רק במקרים חריגים, בהם נחשף ביהמ"ש ל"מסה קריטית" של מידע בלתי קביל, יקום חשש ממשי למשוא פנים אשר יצדיק, בנסיבות מסויימות, את פסילתו של ביהמ"ש. המקרה דנא אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. במועד הדיון בבקשה היה בתיק החקירה רק חלק קטן מן ההודעות והמסמכים אשר נמצאו בו בסיומה. על פי המבחן האובייקטיבי שיש ליישם, אין חשש למשוא פנים מצידו של ביהמ"ש.
(בפני: הנשיאה בייניש. עו"ד שאדי סרוג'י למערער, עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד למשיבה. 4.12.08).
בע"מ 8194/08 - פלונים נגד פלונים
*ביטול החלטת ביהמ"ש המחוזי למחוק ערעור עקב אי הפקדת ערבון כנדרש במועד (בקשה לרשות ערעור שנדונה כערעור - הערעור נתקבל).
המבקשים והמשיבים הם בני משפחה. תביעת המבקשים נגד המשיבים נדחתה בביהמ"ש לענייני משפחה - הן מטעמי התיישנות ושיהוי והן לגופה. כלפי פסה"ד הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי. עם הגשת הערעור חוייבו המבקשים להפקיד ערבון ומשלא הפקידו את הערבון הורה ביהמ"ש על מחיקת הערעור. בהמשך הוגשו שלוש בקשות לביטול פסה"ד אך אלה נדחו. בבקשה הנוכחית, נטען כי היה על ביהמ"ש לבכר את ההכרעה בערעור לגופו על פני הסעד הנוקשה של סילוק על הסף - ובפרט כאשר אי ההפקדה נבעה מטעות. הבקשה לרשות ערעור נדונה כערעור והערעור נתקבל.
השימוש בסמכות המחיקה (שהיא סמכות שבשיקול דעת), קרובה לקו הדק המבחין בין הבטחת היעילות לבין זכות הגישה לערכאות. לפיכך יש לעשות בה שימוש מדוד ושקול. במקרה שלפנינו נומקה אי הפקדת העירבון במועד, בטעות של בא כוח המבקשים, שאף העיד על כך בתצהיר. לזכות הערעור, בדומה לזכות הגישה לערכאות, משקל מהותי. זכות זו לגבי ערעור אחד - להבדיל מגלגול ערעורי נוסף - היא זכות מהותית. בנסיבות יש לבכר בירור מהותי, ככל שאפשר, על פני המחיקה.
(בפני: השופט רובינשטיין. עו"ד אבנר רון למבקשים, עו"ד מוטי פירר למשיב. 10.12.08).
בש"א 9283/08 - רבחי שרים ואח' נגד עזבון אחמד עזאת אלחוסייני ואח'
*היענות לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור (בקשה להארכת מועד - הבקשה נתקבלה).
לביהמ"ש המחוזי בירושלים הוגשה ע"י המבקשים תובענה לפס"ד הצהרתי של בעלות במקרקעין. כן עתרו לפיצויים בסך 100,000 דולר בגין נזקים שנגרמו להם בעטיה של קנוניה שלטענתם נרקמה נגדם. בפסק דינו דחה ביהמ"ש את התביעה בשל חוסר סמכות עניינית לדון בה. המבקשים הגישו לביהמ"ש
המחוזי בקשה לביטול פסה"ד ובקשתם נדחתה בנימוק כי ביהמ"ש סיים את מלאכתו ומיצה את סמכותו עם מתן פסה"ד. הבקשה היא להארכת מועד להגשת ערעור על פסה"ד. הבקשה נתקבלה.
הבקשה להארכת מועד הוגשה שבועות ארוכים לאחר המועד. דומה כי עובדה זו נעוצה בסברתם המוטעית של המבקשים כי הדרך להביא לביטול פסה"ד היתה באמצעות פנייה לביהמ"ש המחוזי. הדין בעניין הדרך להשיג על פס"ד היא בבחינת דין מושרש וידוע. לכל הפחות היה על המבקשים להגיש בקשה להארכת מועד, ככל שסברו כי יש מקום להמתין לעמדת פקיד ההסדר, כטענתם, או להחלטת ביהמ"ש המחוזי בבקשה לביטול פסה"ד. יחד עם זאת, המבקשים פנו לביהמ"ש המחוזי בבקשה לביטול ההחלטה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הערעור. היה בכך כדי להבהיר למשיבים כי המבקשים לא השלימו עם פסה"ד ומבקשים הם לתקפו. הבקשה דנא הוגשה בד בבד עם מתן החלטת ביהמ"ש המחוזי בבקשה לביטול פסה"ד. במצב זה, לא רכשו המשיבים "חסינות" מפני הליכים ערעוריים ולא גיבשו הסתמכות כי לא יוטרדו בהליכי ערעור. בנוסף, נוכח הקשר ההדוק בין הליך זה לבין הבקשה לביטול פסה"ד, ניתן לראות בבקשה בבחינת הליך "תלוי ועומד". על כן יש לקבל את הבקשה.
(בפני: הרשמת לוין. 3.12.08).
בש"פ 9652/08 - מדינת ישראל נגד יוסף דיין
*הארכת מעצר מעבר ל-9 חדשים בעבירה של גניבת כספים ע"י חדירה באינטרנט לחשבונות בבנקים (בקשה להארכת מעצר מעבר ל-9 חדשים - הבקשה נתקבלה).
המשיב הואשם ביחד עם אחרים כי עשו שימוש בתכנת המחשב הידועה בכינויה "הסוס הטרויאני" על מנת לחדור לחשבונות בנק אינטרנטיים, שם ביצע המשיב העברות כספים מחשבונותיהם של לקוחות לאחרים. עם הגשת כתב האישום נעצר המשיב עד תום ההליכים. משחלפו תשעה חודשים, מבקשת המדינה כי מעצרו יוארך ב - 90 ימים. את הצורך בהארכת המעצר מנמקת המדינה בטיבם, היקפם ותחכומם של המעשים המיוחסים למשיב, אשר גרמו לנזקים כספיים בהיקף של עשרות אלפי שקלים, ואשר מעידים על מסוכנות רבה הנשקפת ממנו לשלום הציבור ולרכושו. הבקשה נתקבלה.
התיק נמצא עתה בישורת האחרונה. המשיב נושא עימו מסוכנות שלא ניתנת לאיון בקלות, ועליה מעידים, בין השאר, תחכום העבירות המיוחסות לו ועברו הפלילי העשיר. במקרה דנן, אין במעצר בית כדי להבטיח שהמעשים המיוחסים למשיב לא ישובו וישנו, וזאת בעיקר בשל נגישותם של אמצעי תקשורת שונים אשר באמצעותם יכול העורר להמשיך ולבצע עבירות באם ישוחרר.
(בפני: השופטת ארבל. עו"ד מ. אומיד למבקשת, עוה"ד ג. זילברשלג ור. רפפורט למשיב. 3.12.08).
בש"פ 9746/08 - נימר וגולן הייב נגד מדינת ישראל
*ביטול מעצר עד תום ההליכים בעבירה של החזקת נשק (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נתקבל).
העוררים הואשמו כי נסעו ברכב כאשר ברשותם אקדח ובו מחסנית המכילה כדורי תחמושת. עם הגשת כתב האישום הורה ביהמ"ש קמא לעצור את העוררים עד תום ההליכים. הערר נתקבל.
העוררים אינם בעלי הרכב בו נמצא האקדח, והם מדגישים את תוצאות בדיקות המעבדה שנעשו לאקדח ואשר לא חשפו כל קשר בינם לאקדח. מבחינת התמונה הלכאורית המצטיירת כעת נראה כי ישנה תשתית ראייתית לכאורה להוכחת אשמת העוררים. מנגד, עוצמת
הראיות לא קיבלה את החיזוק הנדרש לה עם ממצאי בדיקות המעבדה. בנסיבות דנן יש לבחון היתכנותה של חלופת מעצר לאחר קבלת תסקיר מבחן.
(בפני: השופטת ארבל. עו"ד ד. שפיגל לעוררים, עו"ד מ. אומיד למשיבים. 3.12.08).
בש"פ 9783/08 - פלוני נגד מדינת ישראל
*ביטול מעצר עד תום ההליכים בעבירה של שוד בהתחשב בנסיבות האישיות של הנאשם קטין בן 16 (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נתקבל).
העורר, קטין, הואשם כי קשר קשר עם שניים אחרים לשדוד את המתלונן, בעל חנות מכולת בן 72 (להלן: המתלונן). העורר ושותפיו נכנסו לחנות כשהם רעולי פנים, בעוד העורר אוחז בידו ב"אקדח מצת" ושותף אחר אוחז בסכין. העורר הכה בראשו של המתלונן באמצעות "האקדח", והמתלונן מסר לו סכום של 400 -. עם הגשת כתב האישום הורה ביהמ"ש המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. החלטת ביהמ"ש המחוזי ניתנה בניגוד להמלצת שירות המבחן. העורר הגיש ערר לביהמ"ש העליון ועררו נדחה. בהמשך הגיש העורר בקשה לביהמ"ש המחוזי לעיון חוזר, לאור תסקיר שירות מבחן נוסף בו הומלץ לשחררו למעצר בית מלא בבית סבו וסבתו תחת פיקוח אלקטרוני. ביהמ"ש, דחה את הבקשה. הערר נתקבל.
ביצוע שוד מתוכנן יחד עם אדם נוסף, גם אם לא בסכום גדול, ובעיקר הכאתו האכזרית של אדם מבוגר שאין לעורר איתו כל סכסוך, מעלים חשש משחרורו של העורר לחלופת מעצר, בייחוד בסביבה בה בוצעה העבירה. עם זאת, מדובר בקטין בן 16 בלבד, נעדר עבר פלילי, שזה לו מעצרו הראשון. באשר לחלופה שהוצעה - אמנם אין מדובר בחלופה אידיאלית, אך ניתנה המלצה חיובית של שירות המבחן כלפיה, ולעורר אין כל אפשרות חלופית להציע מלבד בית סבו וסבתו. עברו הנקי וגילו הצעיר והחשש מהנזק שיגרם לו מהמשך מעצרו, יש בהם כדי להטות את ההחלטה לטובת שחרורו של העורר.
(בפני: השופטת ארבל. עו"ד נ. בונדר למבקש, עו"ד י. שרף למשיבה. 10.12.08).
ע.א. 6093/08 - ש.מ. נוה בר בע"מ ואח' נגד "עמידר"... בע"מ
*דחיית ערעור על סירוב לבקשת פסילה שנומקה בהתייחסות השופט להיעדר עילה לתביעה כבר בראשית הדיון והתנצחויות בין השופט לפני היותו שופט לבין עוה"ד המייצג את המערער (ערעור על סירוב פסילה - הערעור נדחה).
המערערת השתתפה במכרז שפרסמה המשיבה למכירת זכויות במקרקעין ובעקבות זכייתה נחתם הסכם לפיו רכשה המערערת את הזכויות נשוא המכרז. המערערת הגישה תביעה לבטל את ההסכם, בטענה של הטעיה ומרמה. בבקשת הפסלות שהגישה, ייחסה המערערת לביהמ"ש את הדברים הבאים, שנאמרו, לפי הטענה, במהלך ישיבת קדם המשפט: "התביעה שלך מריחה לא טוב, וכדאי שתחשוב טוב אם אתה רוצה להמשיך אותה... למה הלקוח שלך לא בדק לפני שהוא קנה-... זאת בעיה שלו, ובכלל לא משנה מה אמר המוכר" ועוד כאלה אמירות. המערערת טענה כי יש באמירות אלה משום הבעת דעה מוקדמת. בנוסף, טענה למשוא פנים בהתחשב בעויינות שביטא ביהמ"ש כלפי ב"כ המערערים, על רקע אחת משתיים: כתבה שפרסם בבטאון לשכת עוה "ד בחיפה בה נכללה ביקורת על התנהלותם של חלק מציבור השופטים, או משקעים מן העבר, בעקבות עימותים שהיו בינו לבין השופט, בהיותו עורך דין, על רקע ייצוג לקוחות בהליכים משפטיים. הערעור נדחה.
רק בנסיבות בהן היחסים בין עורך הדין לשופט מקימות חשש ממשי למשוא פנים יהיה מקום לפסול את השופט. ההיכרות עם השופט מן התקופה שקדמה למינויו, עת עסק במקצועו כעורך דין, היתה, מנקודת מבטו של בא כוח המערערים על דרך של התנצחות והחלפת מהלומות משפטיות. קביעת עילת פסלות בשל חיכוך מעין זה, עלולה לחתור תחת הניהול היעיל והראוי של המשפט ולפגוע בשופטים, בעורכי דין ובבעלי
הדין גם יחד. לזאת יש להוסיף את הכחשתו של השופט בנוגע לקיומם של משקעי עבר. אשר להתבטאויות המיוחסות לשופט - אין בהתבטאויות אלה כדי ללמד כי השופט כבר גיבש דעתו ביחס לתוצאת התביעה. יש התבטאויות של שופט שהן ראויות ויש שאינן, אולם לא כל התבטאות בלתי ראויה מקימה בהכרח עילת פסלות.
(בפני: הנשיאה בייניש. עו"ד רון אביב למערערים. 9.12.08).
רע"א 2910/08 - ישראל גוילי נגד יאני וקסמן
*משניתן פס"ד סופי בערעור אין עוד סמכות לביהמ"ש לשוב ולדון בו (הבקשה נדחתה).
בתאריך 22.5.03, נדחה ערעור שהגיש המבקש לאחר שלא התייצב לדיון שנקבע. המבקש הגיש בקשה לביטול פסה"ד וביהמ"ש נעתר לבקשה בכפוף לכך שיעמוד בשני תנאים: תשלום הוצאות משפט למשיב בסך 5,000 - ותשלום 2,500 - לקופת ביהמ"ש. המבקש לא שילם את התשלומים האמורים במועדם, ובהתאם לכך הורה ביהמ"ש כי פסה"ד יוותר על כנו. כעבור כארבע שנים, פנה המבקש לביהמ"ש, בבקשה לחידוש הערעור עקב קיומה של ראיה חדשה, מסמך של רשות הדואר, המצביע, לשיטתו, על כך שההמחאה שאותה שלח בדואר רשום הגיעה ליעדה במועד. ביהמ"ש דחה את הבקשה בציינו כי סיים את תפקידו משניתן פס"ד סופי והוא אינו יכול לשוב ולדון בערעור. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
משניתן פס"ד סופי בערעור - אין עוד סמכות לביהמ"ש לשוב ולדון בו. אמנם, הפסיקה הכירה באפשרות העקרונית לבטל פס"ד בהליך אזרחי בשל התגלותן של ראיות חדשות ולקיים מעין "משפט חוזר" אזרחי, אלא שהדרך הדיונית הראויה היא בפתיחתו של הליך חדש, ולא בהגשת בקשה במסגרת ההליך המקורי שהסתיים זה מכבר.
(בפני: השופט מלצר. עו"ד אושרת בניטה למבקש. 11.12.08).
בש"פ 8785/08 - מדינת ישראל נגד ישראל (סרוליק) טאייב
*הארכת מעצר רביעית מעבר ל-9 חדשים בעבירות מרמה והונאה בכרטיסי אשראי (בקשה להארכת מעצר רביעית מעבר ל-9 חדשים - הבקשה נתקבלה).
נגד המשיב הוגש כתב אישום הכולל 12 אישומים, של מרמה, הונאה בכרטיס אשראי והשגת גבול. המשיב נעצר עד תום ההליכים ומעצרו הוארך מפעם לפעם ב-90 ימים. עתה מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב, זו הפעם הרביעית. הצדדים הגישו כבר את סיכומיהם. מועד למתן הכרעת הדין נקבע לתאריך 15.12.08. הבקשה להארכת המעצר נתקבלה.
מסוכנותו של המשיב היא רבה, כנלמד מעברו הפלילי, נסיבות ביצוע העבירות, לכאורה, המיוחסות לו, וביצוען הנטען לאחר שסיים ריצוי מאסרים קודמים בגין עבירות דומות וכאשר מאסר מותנה תלוי ועומד נגדו. זהו אחד המקרים החריגים, שבהם גם ביצוע עבירות רכוש מן הסוג בהן מואשם המשיב, די בהן כדי להצדיק את הארכות המעצר מעבר לתקופה הסטטוטורית של תשעה חודשים.
(בפני: השופט מלצר. עו"ד בן עמי ברוט למבקשת, עו"ד ליאור בר זהר למשיב. 3.12.08).
ע.א. 8389/08 + 7776/08 - ד"ר ראיסה גראץ ואח' נגד יהודית ויצחק נבון
*עיכוב ביצוע חלקי עד לערעור, של פס"ד לתשלום פיצויים בגין רשלנות רפואית (בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד עד לערעור - הבקשה נתקבלה חלקית).
המערערים חוייבו לשלם למשיבים 2,177 מליון -, בגין רשלנות רפואית בטיפול במשיבה 1, שלקתה בדימום תוך מוחי. המערערים הגישו ערעור על פסק דינו ביהמ"ש המחוזי, ובד בבד ביקשו עיכוב ביצוע פסה"ד עד לערעור. הבקשה נתקבלה חלקית.
הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסה"ד שעליו מערערים, אלא במקרים חריגים. במסגרת שיקול הדעת, הנתון לו לעניין זה, יבחן ביהמ"ש שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. בעניין סיכויי הערעור דנא, לא ניתן לומר שסיכוייו גבוהים. עיקר השגותיהם של המערערים מתמקדות בעובדה שביהמ"ש ביכר אסכולה רפואית אחת על-פני רעותה, אך ביהמ"ש בשבתו כערכאת ערעור אינו נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית במקרים מעין אלו. באשר למאזן הנוחות - מחד גיסא, המשיבים אכן זקוקים לכספי הפיצוי בטווח זמן מיידי לשם טיפול ראוי במשיבה. מאידך גיסא, נראה כי יש ממש בטענותיהם של המערערים, בדבר קיומו של חשש כי המשיבים לא יוכלו להשיב את מלוא הכספים שיקבלו, במידה ויתקבל ערעורם. על כן יש להסתפק בעיכוב ביצוע של %30 מסכומי החיוב שנקבעו בפסה"ד.
(בפני: השופט מלצר. עו"ד רותם אלוני-דוידוב למערערים, עו"ד אפרים שימקביץ למשיבים. 7.12.08).
עע"ם 9307/08 - דפוס בארי-שותפות מוגבלת נגד משרד הפנים ואח'
*דחיית בקשה לסעד זמני בערעור נגד ביצוע מכרז בקשר עם פרוייקט להנפקת תעודות זהות "חכמות" (בקשה לסעד זמני - הבקשה נדחתה).
המבקשת הגישה בקשה למתן סעד זמני האוסר על משרד הפנים להתקשר בהתקשרות כלשהי עם המשיבה 4 (חברת HP) בקשר עם פרוייקט הנפקת תעודות זהות "חכמות" עבור אזרחי ישראל, עד למועד מתן פסה"ד בערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים בירושלים. הבקשה נדחתה.
שני שיקולים מרכזיים נשקלים בבוא ביהמ"ש להכריע בבקשה למתן סעד זמני: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. במקרה דנן מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה של המבקשת. אכן, הנטייה היא לראות במכרזי הקמה כבלתי הפיכים, ומשכך כמטים את מאזן הנוחות לטובת מבקש הסעד הזמני, ואולם, נתונים כבדי משקל מטים את מאזן הנוחות לטובת המשיבות. מאחר שמאזן הנוחות אינו נוטה באופן מובהק לטובת המבקשת, וסיכויי הערעור שהגישה אינם גבוהים, אין להיעתר לבקשה.
(בפני: השופטת ארבל. 2.12.08).
ע.פ. 9528/08 - עלי עלאא ואח' נגד מדינת ישראל
*דחיית ערעור על סירוב לבקשת פסילה שנומקה בהתבטאויות השופט (ערעור על סירוב פסילה - הערעור נדחה).
המערערים הואשמו בביהמ"ש המחוזי בחיפה כי ביחד עם אחר, שהועמד לדין בנפרד, נסעו ברכב ממנו נורו יריות אשר גרמו למותו של פארס סוידאן. במהלך אחד הדיונים ביקשו המערערים מאב בית הדין לפסול עצמו מלדון בעניינם. את בקשתם ביססו על פרוטוקול דיון קודם, שבו, לטענתם, מופיעות התבטאויות של אב בית הדין, וניתנה החלטה אשר, על פי הטענה, מקימות חשש ממשי למשוא פנים נגדם. ביהמ"ש דחה את בקשתם. הערעור נדחה.
המקרים בהם ניתן ללמוד מהחלטותיו של ביהמ"ש כי דעתו ננעלה, וכי קיים חשש ממשי למשוא פנים, הינם נדירים ביותר. אין מקום לטענה לפיה מהווה ההחלטה בה מדובר בענייננו, אינדיקציה למשוא פנים מצדו של ביהמ"ש. גם טענות המערערים ביחס להתנהלותו הדיונית של ביהמ"ש, דינן להידחות. הדרישה לאובייקטיביות שיפוטית אינה מחייבת פסיביות מוחלטת. בנסיבות העניין, התבטאויותיו והתנהלותו של ביהמ"ש, אינן חורגות מגדר סמכויותיו בניהול ההליך, ומכאן שאין בהן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים.
(בפני: הנשיאה בייניש. עוה"ד אברהם ברדוגו, דניאל כפיר, תמר אולמן ושדי סרוג'י למערערים, עו"ד תמר פרוש למשיבה. 3.12.08).
בש"פ 10208/08 - מדינת ישראל נגד אברהם משלטי (מסילתי)
*הארכת מעצר מעבר ל-9 חודשים בעבירות של יבוא סמים (אקסטזי) (בקשה להארכת מעצר מעבר ל-9 חדשים - הבקשה נתקבלה).
המשיב הואשם כי פנה לאחד אליעזר גולדנברג, והציע לו כי יסכים להיות ממוען לקבלת חבילת סמים מחו"ל ובתמורה ישלם לו עשרות אלפי -. ביום 20.11.07 יצא המשיב לאמסטרדם שבהולנד ושלח משם על שם גולדנברג שתי חבילות שבהן מוטמנות שלוש חבילות המכילות כ-22,000 טבליות .D.M.A.M("אקסטזי"). עם הגשת כתב האישום הורה ביהמ"ש על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. עם תום 9 חדשי מעצר מתבקשת הארכת המעצר בתשעים ימים. הבקשה נתקבלה.
המעשים בהם מואשם המשיב, נסיבות ביצועם, העובדה כי לחובתו שתי הרשעות בעבירה של בריחה ממשמורת חוקית וכן הרשעה בעבירה של ניסיון לרצח, בגינה נשפט בארה"ב וריצה עונש מאסר בפועל בן 14 שנים, מטים את הכף אל הארכת מעצרו. לא אחת נפסק כי יש להחמיר עם מי שמואשמים בעבירות של סחר בסמים ולעוצרם עד תום ההליכים.
(בפני: השופט דנציגר. עו"ד א. גלבפיש למבקשת, עו"ד א. בוחבוט למשיב. 9.12.08).
בג"צ 10387/08 - קרן וינטר רביבו נגד מינהל מקרקעי ישראל ואח'
*דחיית עתירה לבג"צ נגד תנאי סף המזכים מפוני גוש קטיף להשתתף בהגרלת מגרשים, באשר קיים סעד חילופי בביהמ"ש לעניינים מינהליים (העתירה נדחתה על הסף).
העותרת התגוררה ביישוב נווה-דקלים בגוש קטיף עד לפינויו של היישוב במסגרת "תכנית ההתנתקות". על פי החלטות מועצת מינהל מקרקעי ישראל, מפוני היישוב נווה-דקלים יהיו זכאים להשתתף בהגרלה שעניינה זכאות לרכישת מגרש ביישוב ניצן. על פי הנטען בעתירה, העותרת אמנם אינה עומדת באחד מתנאי הסף שנקבעו להשתתפות בהגרלה, ואולם, לטענתה, תנאי סף זה התקבל בצורה שרירותית ובלתי סבירה באופן שמונע ממנה להשתתף בהגרלה, ולכן דינו להתבטל. העתירה נדחתה על הסף.
תקיפתם של הקריטריונים שנקבעו לעריכת ההגרלה, דינה להתברר בביהמ"ש האזרחי. אכן, קיומו של סעד חילופי על דרך של עתירה לביהמ"ש לעניינים מנהליים אינו שולל את סמכותו של בג"ץ, אולם רק במקרים חריגים ייזקק בג"צ לעתירות בנושאים המצויים בסמכותו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים.
(בפני השופטים: גרוניס, נאור, דנציגר. החלטה - השופט דנציגר. עו"ד א. רביבו לעותרת. 11.12.08).
ע.פ. 3988/07 - יבגני קוליקוב נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש בעבירה של הריגה (ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).
המערער והמנוח הכירו ב-2004 בגן בתל-אביב, והמערער נהג לספק למנוח שירותי מין ולנקות את דירתו. בראשית מאי 2005 הגיעו המערער וחברתו לדירת המנוח לבקש כסף לשם רכישת סמים, והמנוח השיב פניהם ריקם. הם נשארו ללון בדירת המנוח, וכשהתעוררה החברה קרא לה המנוח לחדר השינה והציע לה כסף בתמורה לקיום יחסי מין עמו. היא סירבה וסיפרה על כך למערער. ב-23.9.05 הגיע המערער לדירת המנוח, וביקש הימנו להודות כי הציע - כאמור - לחברתו קיום יחסי מין תמורת תשלום. המנוח סירב להתנצל והמערער דקרו בסכין, נמלט מהדירה והותיר את המנוח מתבוסס בדמו עד שנפטר. בכתב האישום המקורי הואשם המערער ברצח, אך בהסדר טיעון, הודה המערער בהריגה ונדון ל-15 שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. הערעור על חומרת העונש נדחה.
נסיבות המקרה, היו חמורות ביותר. המערער הופיע בדירת המנוח חודשים ארוכים לאחר העלבון, הנטען, לחברתו מצד המנוח. משלא צלחה משאלתו להתנצלות מן המנוח, דקר אותו דקירות רבות בחלקי גוף שונים, שהביאו למותו. בנסיבות אלה אין להקל בעונש.
(בפני השופטים: פרוקצ'יה, נאור, רובינשטיין. החלטה - השופט רובינשטיין. עו"ד אבי כהן למערער, עו"ד ירין שגב למשיבה. 9.12.08).
בג"צ 10323/07 - עזבון המנוח אבו שלהוב ז'אן ואח' נגד משרד הבטחון ואח'
*תגמולים למשפחת חללי צבא דרום לבנון, לפי חוק אנשי צד"ל (העתירה נדחתה).
העותרות הן אמו ובתו של המנוח ז'אן אבו שלהוב, שנפל במסגרת תפקידו בצבא דרום לבנון. עד ליציאת צה"ל מדרום לבנון, בחודש מאי 2000, קיבלו העותרות תשלומים במסגרת צד"ל כתלויות במנוח. החל ביום 15.12.2004 מקבלות העותרות תגמולים חודשיים מהמדינה מכוח חוק אנשי צבא דרום לבנון ומשפחותיהם. בעתירתן, מבקשות העותרות לקבל תגמולים בעד תקופת הביניים - בין מאי 2000 לבין יום 15.12.2004, זמן פרסום חוק אנשי צד"ל. העתירה נדחתה.
זכויותיהן של העותרות קמות מכח סעיף 6 לחוק אנשי צד"ל. בלשון הסעיף אין כל רמז לתחולה רטרואקטיבית של החוק. זכויותיהן של העותרות על פי הדין הישראלי קמו להן עם חקיקתו של חוק אנשי צד"ל. נהלי צד"ל שביצוע התשלומים מכוחם פסק עם פירוקו של צד"ל, אינם מקימים חובה על המשיבה.
(בפני השופטים: הנשיאה בייניש, א. לוי, מלצר. החלטה - הנשיאה בייניש. עו"ד שקיב עלי לעותרים, עו"ד ליאורה וייס-בנסקי למשיבים. 4.12.08).
ע.פ. 4102/08 - נאדה דירבאס נגד מדינת ישראל
*הקלת מה בעונש בעבירה של קשר עם מבוקש מאנשי "גדודי חללי אל אקצא" בהתחשב בנסיבות האישיות של המערערת (ערעור על חומרת העונש - העונש הוקל במקצת).
במסגרת ריצוי עונש מאסר, הכירה המערערת בכלא אסירה בעבירות בטחוניות ושמה סלטי. זו סיפרה למערערת על קשריה עם מהדי אבו ע'זאלה מארגון הטרור "גדודי חללי אל-אקצא", המבוקש על-ידי כוחות הביטחון. המערערת וסלטי סיכמו, כי לאחר שחרור המערערת מכלאה תיצור קשר עם המבוקש ותסייע בפעילותו. מששוחררה מהכלא התקשר אליה המבוקש והיא שוחחה עמו מספר פעמים. המערערת, שהיתה כבת 19 בעת המעשה, גרושה ללא ילדים, שהתה מגיל 8 במשפחה אומנת נוכח חשד לאלימות קשה של האב כלפי האם והבנות. בגזר הדין צויינה הרשעה קודמת של המערערת בניסיון לדקור נער יהודי בסכין שקיבלה ממפעילה. ביהמ"ש גזר למערערת שש שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. העונש הוקל במקצת.
מתוך התחשבות בגילה הצעיר של המערערת ובקשיי חייה, הוחלט להקל במידה מסויימת בעונשה. תקופת המאסר צריכה להיות משמעותית אך חמורה פחות מאשר הוטל. לפיכך יועמד העונש על 4 שנים מאסר בפועל. המאסר על תנאי יוותר בעינו.
(בפני השופטים: א. לוי, רובינשטיין, דנציגר. החלטה - השופט רובינשטיין. עו"ד לאה צמל למערערת, עו"ד שאול כהן למשיבה. 1.12.08).
בש"פ 8654/08 - פאדי אסמעין נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים בעבירות של סחר והחזקת נשק (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
העורר הואשם בעבירה של סחר בנשק, והחזקת נשק. על פי כתב האישום תיווך העורר בעיסקה של מכירת אקדח. כן הואשם
כי החזיק בבית רובה סער ומספר רב של רימונים. עם הגשת כתב האישום הורה ביהמ"ש על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. הערר נדחה.
קיימות נגד העורר ראיות לכאורה וקמה נגדו עילת מעצר סטאטוטורית. בנוסף, עברו הפלילי המכביד של העורר, העובדה שחלפו 11 חודשים בלבד מאז שוחרר ממאסר ועד למעורבותו הנוכחית בפלילים והימנעותו מהתייצבות במשטרה, מצביעים על מסוכנות ועל חשש לשיבוש הליכי משפט באם ישוחרר ממעצר. בשל המסוכנות הרבה העולה מעבירות נשק, רק במקרים חריגים ומטעמים כבדי משקל תועדף חלופת מעצר על פני מעצר עד תום ההליכים.
(בפני: השופטת נאור. עו"ד ראפי מסאלחה לעורר, עו"ד יעל שרף למשיבה. 3.12.08).
רע"א 8837/08 - דני כהן נגד מרדכי כהן
*התנאים בהם תנתן רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש בנושאי בוררות (הבקשה נדחתה).
רשות ערעור על החלטתו של בימ"ש הדן בענייני בוררות לא תינתן אלא במקרים חריגים בלבד, במסגרתם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של ביהמ"ש משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. המקרה דנא, בו מתבקשת רשות ערעור, אינו נופל בגדרם של המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור. הבקשה אינה מעלה שאלה כלשהי אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לה ואין היא מגלה עיוות דין המצדיק התערבות.
(בפני: השופט דנציגר. עו"ד יוסף יפרח למבקש. 8.12.08).
בש"פ 8863/08 - סלמאן עזקי נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים בעבירות סמים (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
העורר ושניים אחרים, נחמיהייב ואבו ימן, הואשמו כי נסעו לקראת חצות לילה ברכב באיזור באר-שבע, וכאשר רכב משטרה החל לנסוע אחריהם, החלו להימלט ברכבם, הנהוג על-ידי נחמיהייב, ותוך כדי כך השליכו מהרכב סם חשיש במשקל 3 ק"ג, והמשיכו במנוסתם. מנוסה זו כללה נסיעה פרועה, ניסיון לפגוע ברכב משטרה, והתנגשות עם רכב המשטרה שהביאה לעצירת שני הרכבים. עם הגשת כתב האישום, הורה ביהמ"ש המחוזי על מעצר השלושה עד תום ההליכים. העורר טוען כי היה מקום להזמין תסקיר מעצר. הערר נדחה.
המדיניות הראויה לגבי מעצר של נאשמים בסחר בסמים גורסת, ככלל, מעצר עד תום ההליכים. הזמנת תסקיר מעצר אינה נעשית בכל מקרה, אלא "כל אימת שיש סיכוי סביר והיתכנות ממשית שמא תימצא חלופה טובה, אשר ניתן יהיה להסתפק בה לנטרול המסוכנות הנשקפת מהנאשם". סיכוי כזה לא מצא ביהמ"ש קמא לגבי העורר.
(בפני: השופט מלצר. עו"ד נחמן בטיטו לעורר, עו"ד בת עמי ברוש למשיבה. 11.12.08).
בש"פ 8895/08 - ליאור נחמיהייב נגד מדינת ישראל
*קבלת ערר על מעצר עד תום ההליכים בעבירות סמים וסיכון חיי אדם בנסיעה פרועה תוך המלטות משוטרים (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נתקבל).
העורר ושניים אחרים, הואשמו בעבירת סמים וסיכון אנשים בנתיב תחבורה ונעצר עד תום ההליכים. (על פרטי האירוע ראה לעיל בש"פ 8863/08). הוחלט שיש צורך בהזמנת תסקיר מעצר.
העורר טוען כי נפלה טעות בכתב האישום באשר לגילו, וכי בניגוד למצויין בכתב האישום גילו הינו 23 בלבד (בכתב האישום נכתב: יליד 1977). לטענתו, לולא אותה שגגה, היה בימ"ש קמא נעתר לבקשתו לחלופת מעצר, ולכל הפחות היה מורה על הזמנת
תסקיר מעצר. ואכן, טעות זו אינה דבר של מה בכך. בהיעדר נתון אמיתי באשר לגילו של העורר, ונוכח כך שמדובר בפער גילאים משמעותי, לא ניתן לומר, כי לו היה ביהמ"ש מודע לגילו האמיתי, היתה נשארת בעינה החלטתו בעניינו של העורר. יש לבחון, בשלב זה, את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר, וזאת בדרך של קבלת תסקיר מעצר.
(בפני: השופט מלצר. עו"ד אורי בן נתן לעורר, עו"ד בת עמי ברוט למשיבה. 11.12.08).
ע.פ. 8915/08 - רפאל מדר נגד עיריית נתיבות
*דחיית בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי (ערעור על דחיית בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה - הערעור נדחה).
המערער הקים ללא היתר תוספת למבנה קיים. (להלן: המבנה). יו"ר הוועדה המקומית הוציא בתאריך 8.9.2008 צו הריסה למבנה. המערער הגיש בקשה לבימ"ש השלום בבאר שבע לביטול צו ההריסה המנהלי, ובקשתו נדחתה. המערער ערער לביהמ"ש המחוזי, ובד בבד הגיש בקשה לעיכוב ביצועו של צו ההריסה ובקשתו נדחתה. ביהמ"ש המחוזי ביסס החלטתו על כך שלמערער הרשעה קודמת, משנת 2005, בעבירות על חוק התכנון והבנייה, לאחר שבנה תשע תוספות בניה בנכס אחר ללא היתר. הערעור נדחה.
מקרה זה הוא דוגמא לעבריינות בתחום התכנון והבנייה, שפשתה במחוזותינו. טענותיו המשפטיות של המערער, הן ביחס לסיכויי ערעורו בביהמ"ש המחוזי, והן באשר לבקשתו לעיכוב ביצוע, אינן משכנעות. סעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבנייה, מורה כי "לא יבטל בימ"ש צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבנייה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". המערער לא התגבר על הוראת סעיף זה.
(בפני: השופט מלצר. עו"ד גלעד אבני למערער, עו"ד רויטל זאוברר למשיבה. 3.12.08).
ע.פ. 10375/08 - פארס הנו נגד מדינת ישראל
*דחיית בקשה לעיכוב ביצוע גז"ד מאסר בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, תוך הימלטות בנסיעה פרועה משוטרים
(בקשה לעיכוב ביצוע גז"ד מאסר עד לערעור - הבקשה נדחתה).
ביום 28.8.07 נפסל רישיון הנהיגה של המבקש לתקופה של חודשיים. ביום 28.10.07, בשעה 30:20 לערך, נהג המבקש באילת מבלי שחגר חגורת בטיחות. כאשר הורה לו שוטר לעצור, כיבה את אורות הרכב והחל בנסיעה מהירה ופרועה, תוך סיכון חיי אדם. במסגרת הסדר טיעון הורשע המבקש, וביהמ"ש גזר לו 48 חודשי מאסר, מהם 30 חודשים לריצוי בפועל ופסילה מנהיגה למשך ארבע שנים מתום מאסרו. המבקש הגיש ערעור ובד בבד ביקש עיכוב ביצוע גזה"ד עד להכרעה בערעור. הבקשה נדחתה.
אין ממש בטענה לפיה הכלל הוא כי ביהמ"ש יעכב ביצוע גזר דין שעה שמוגש עליו ערעור. ההיפך הוא הנכון. אכן, המבקש נעדר עבר פלילי, הוא התייצב לדיונים בביהמ"ש קמא אף שהיה משוחרר ממעצר במהלך כל תקופת משפטו, ומשפחתו של המבקש הינה משפחה נורמטיבית. ואולם, המעשים בהם הורשע המבקש, משקפים את התופעה המגונה שפשתה בחברה הישראלית של אנשים המחליטים לקחת את החוק לידיהם, להימלט מגורמי אכיפת החוק ולסכן אגב כך חיי אדם. משכך, דומה כי סיכויי הערעור של המבקש על חומרת עונשו אינם גבוהים. תקופת המאסר שהושתה על המבקש עומדת על 30 חודשים, ואין חשש כי המבקש יסיים את ריצוי עונשו, או את מרביתו, עובר להכרעה בערעורו.
(בפני: השופט דנציגר. עו"ד ו. נבואני למבקש, עו"ד ד. רוסו למשיבה. 11.12.08).