בג"צ 753/08 - דוד טויטו נגד שירות בתי הסוהר
*דחיית עתירה נגד פיטורי סוהר עקב שימוש בכח כלפי אסיר. *דחיית עתירה בבג"צ בשל שיהוי בהגשתה(העתירה נדחתה).
א. העותר שימש כסוהר בשירות בתי הסוהר בין השנים 1982 ל- 1998, ואז הוצא לגימלה מוקדמת, עקב שימוש בכח כלפי אסיר. לטענת העותר, הגן על קצין בכיר מפני אלימות ממשמשת ובאה מצידו של אסיר מסוכן. הנושא הגיע לביה"ד הארתי לעבודה, במסגרת ערעור שהגישה המשיבה, וביה"ד קבע כי לאור סעיף 129 לפקודת בתי הסוהר, נעדר הוא סמכות לדון בפיטוריו של העותר, וכי הסמכות לדון בתביעה הכספית של העותר נתונה לבג"צ. העתירה נדחתה.
ב. ככלל, כרשות מנהלית מסור בידי שירות בתי הסוהר מתחם רחב של שיקול-דעת להחליט בדבר התאמתו או אי-התאמתו של אדם לשרת בשורותיו. בג"צ לא יתערב בהחלטה אלא מקום בו נמצא כי היא נתקבלה בחריגה מסמכות או תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי-סבירות קיצונית היורדת לשורשם של הדברים. בענייננו, החליט נציב שירות בתי הסוהר, לפטר את העותר, על בסיס המלצת ועדת הערכה ולאחר שנערך לעותר שימוע. אשר לטענת העותר כי מאחר וכתב אישום שהוגש נגדו נמחק, הרי למעשה פוטר הוא בשל אירוע שמעולם לא הוכח - ההחלטה למחוק את כתב האישום באה לאחר שהעותר חזר בו מכפירתו במעשים שיוחסו לו.
ג. זאת ועוד, פסה"ד של ביה"ד הארצי לעבודה ניתן בחודש ספטמבר 2005, בעוד שהעתירה הוגשה על-ידי העותר אך בחודש ינואר 2008. לשיהוי זה אין בפי העותר כל הסבר. בידוע הוא כי שיהוי בהגשת עתירה עשוי לבדו לשמש כטעם לדחייתה על הסף.
(בפני השופטים: פרוקצ'יה, גרוניס, ארבל. החלטה - השופטת ארבל. עו"ד י. אור-פלדמן לעותר. 11.5.08).
רע"פ 6163/07 ואח' - מוחמד חדורה ואח' נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש בעבירות של גניבת כלי רכב והעברה לשטחי הרשות הפלשתינית. *הקלה בעונש, כאשר ביהמ"ש המחוזי החמיר, החמרת יתר, בעונש שהושת בבימ"ש השלום. *אחידות הענישה(ערעורים על חומרת העונש - הערעורים נדחו בעיקרם).
א. חמשת המערערים הואשמו בחברות בכנופיה, אשר עסקה במשך כשנה בגניבת כלי רכב והעברתם לשטחי הרשות הפלסטינית. בימ"ש השלום הרשיע את כל המבקשים, על פי הודאתם, בעבירות שונות וגזר את דינם. על חדורה נגזרו 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ועוד 12 חודשים על תנאי. כן הופעל נגדו מאסר על תנאי בן 4 חודשים, במצטבר. בערעור לביהמ"ש המחוזי הועמד ענשו על 36 חודשים לריצוי בפועל, בנוסף להפעלתהמאסר על תנאי. על ריאן נגזרו ארבע שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, והופעל נגדו מאסר על תנאי בן 24 חודשים. בערעור הועמד ענשו על 10 שנות מאסר, והופעלו 24 חודשי מאסר על תנאי. חראז הורשע גם בשהייה בלתי חוקית והחזקת סם לשימוש עצמי ונגזר לו מאסר של 24 חודשים בפועל, ו- 18 חודשים על תנאי. כמו כן, הופעל נגדו מאסר מותנה בן 18 החודשים. בערעור הועלה ענשו ל- 78 חודשי מאסר בפועל, כולל המאסר על תנאי שהופעל. עודה נדון למאסר של 15 חודשים לריצוי בפועל, ועוד 12 חודשים על תנאי. כן הופעל נגדו מאסר על תנאי בן 12 חודשים, במצטבר. בערעור הועמד ענשו על 54 חודשי מאסר בפועל, כולל המאסר על תנאי שהופעל. חג'אזי נדון למאסר של 18 חודשים לריצוי בפועל, ועוד 12 חודשים על תנאי. כמו כן הופעל נגדו מאסר על תנאי בן 4 חודשים, במצטבר. בערעור הועמד ענשו על חמש שנות מאסר ועוד ארבעה חודשים לריצוי בפועל, כולל המאסר על תנאי שהופעל. הערעורים על חומרת העונש נתקבלו בחלקם.
ב. ככלל, מן הראוי שהעונש המוטל על ידי ערכאת ערעור לא יחרוג באורח מופרז מזה שהוטל על ידי הערכאה הדיונית מטעמי הוגנות כלפי המערער. ואולם, עיקרון זה ראוי לאיזון אל מול שיקולים ואינטרסים אחרים העומדים בבסיס הענישה הפלילית. המערערים טענו להחמרת-יתר בערכאת הערעור וכן לסטייה מעקרון אחידות הענישה. בכל הנוגע לעקרון אחידות הענישה - ברור כי כאשר קיימות נסיבות מיוחדות - לקולא או לחומרה - אלה ישפיעו על העונש שיושת על כל נאשם. ביהמ"ש קמא נימק בנימוקים סבירים את ההבחנה בין הנאשמים.
ג. לגופם של דברים - המערערים היו חברים בכנופיה, אשר במשך כשנה עסקה בגניבת כלי רכב ובהברחתם לרשות הפלסטינית, תוך שיתוף פעולה פלילי בין אזרחי ישראל לבין תושבי הרשות הפלסטינית. באיזון הכולל חרג ביהמ"ש המחוזי בשני מקרים במידת-מה מההחמרה הראויה. בעניינם של חדורה וחג'אזי העונש שהושת עליהם בערכאת הערעור כמעט ושולש בהשוואה לזה שנגזר עליהם בבימ"ש השלום. ביהמ"ש נטה יתר על המידה למידת החומרה, אף בהשוואה לאמת המידה שננקטה על ידו ביחס לשאר המערערים. אשר על כן יועמד עונשו של חדורה על 30 חודשי מאסר בפועל ויופעלו במצטבר 4 חודשי המאסר על תנאי. ענשו של חג'אזי יועמד על 4 שנות מאסר בפועל ויופעלוו במצטבר 4 חודשי מאסר על תנאי.
(בפני השופטים: המשנה לנשיאה ריבלין, ג'ובראן, מלצר. החלטה - השופט מלצר. עוה"ד ערן צלניקר, משה יוחאי, איילת עוז, יעל נחמן וטל ענר למבקשים, עו"ד בת עמי ברוט למשיבה. 22.5.08).
עע"ם 6833/07 + 6200/07 - פ.פ.ס. ריהאב בע"מ ועסא אל ראעי נגד מדינת ישראל ואח'
*דחיית בקשה לפסילת מכרז עקב שינוי לא מהותי בנוסח כתב הערבות לעומת תנאי המכרז(מחוזי ת"א - עת"מ 2158/06 + עת"מ 2320/06 - ערעורה של עסא נדחה וערעורה של פ.פ.ס נתקבל ברוב דעות).
א. המערערות, (להלן: ריהאב ועסא), הן שני גופים שניגשו למכרז שפרסמה ועדת המכרזים של משרד הרווחה. מדובר במכרז מסוג "מכרז רשימה" שתכליתו יצירת רשימת גופים המסוגלים לספק שרות למשיבה. בהחלטות ועדת המכרזים נפסלו ההצעות של שתי העותרות כתוצאה מאי צירוף ערבות בנוסח הנדרש לפי תנאי המכרז. הצעת עסא נפסלה, בנוסף לעניין השינוי בנוסח הערבות, עקב אי עמידה בתנאי סף העוסק בהגשת מסמכים לצורך בדיקת איתנותו הפיננסית של המציע. עתירות המערערות לביהמ"ש המחוזי נדחו. באשר לטענתן המשותפת של המערערות לגבי הערבויות, קבע ביהמ"ש כי שתי ההצעות לא עמדו בתנאי הסף של המכרז, נוכח העובדה כי למכרז צורפה דוגמא מפורטת לנוסח הערבות, והערבויות אשר צורפו לשתי ההצעות לא תאמו נוסח זה. ערעורה של אסא נדחה וערעורה של ריהאב נתקבל ברוב דעות.
ב. השופט ג'ובראן: נוסחו של כתב הערבות הנדרש במכרז הוא:"אנו נשלם לכם את הסכום הנ"ל בתוך חמישה עשר ימים מתאריך דרישתכם הראשונה בדואר רשום...". לעומתו, נוסחו של כתב הערבות של כל אחת מהמערערות הוא: "נשלם לכם מפעם לפעם, תוך 15 ימים לאחר קבלת דרישתכם כל סכום שיצוין בדרישתכם...". מדובר בכתב ערבות זהה במהותו ובהשלכותיו האופרטיביות לגבי המשיבה. הבדל שולי כגון זה בנוסח הערבות, שלא היה מכוון להשגת יתרון שלא כדין, אין בו כדי לפגוע בשוויון בין המציעים במכרז ובין המציעים הפוטנציאלים, ואין הוא מקנה למערערות יתרון כזה או אחר ביחס לשאר ההצעות במכרז. הצעת ריהאב נפסלה רק בשל הפגם בערבות ולכן יש לקבל את ערעורה. מאידך, הצעת עיסא נפסלה גם בשל אי הגשת מסמכים כנדרש בנושא האיתנות הכספית ולכן יש לדחות את ערעורה.
ג. הנשיאה בייניש (דעת מיעוט): בפסיקתנו נקבע לא אחת כי הצעה שאינה מקיימת את תנאי הסף במכרז, ובמיוחד כאשר מדובר בפגם בערבות הבנקאית המצורפת להצעה, נגועה בפגם מהותי שככלל די בו כדי להביא לפסילתה. אפשרות לסטות מן הגישה הקפדנית המתוארת, הוגבלה למקרים נדירים ביותר כגון פליטת קולמוס או טעות בלתי משמעותית בחישוב, שבהם אופיו ה"טכני" של הפגם הוא גלוי וברור. המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים ונדירים, שבהם יש להימנע מפסילת ההצעה שהוגשה במכרז על אף הפגם שנפל בערבות שצורפה לה.
(בפני השופטים: הנשיאה בייניש, ג'ובראן, אלון. עוה"ד רות ברק ורונית גרבר לריהאב, עו"ד האני יוסף יעקוב לעסא, עו"ד אבי ליכט למשיבה. 22.5.08).
רע"א 1841/08 - פלונית נגד היועץ המשפטי לממשלה
*ביטול הכרזה על קטין כ"בר אימוץ". *היענות לבקשה לדיון ב"גלגול שלישי" בנושא אימוץ(מחוזי ת"א - ת.עמ 6/07 - הערעור נתקבל).
א. המבקשת ובעלה נישאו לפני כעשרים שנה, ולהם שישה ילדים. הקטין שעניינו נדון כאן נולד ביום 12.5.06. בעודו בבית החולים הוצא צו חירום על ידי פקידת סעד, להוצאת הקטין ממשמורת הוריו והעברתו למשמורת רשות הסעד. לאחר ששוחרר הקטין מבית החולים, הועבר למעון לתינוקות. ביום 11.7.06, לאחר שהוריו לא אותרו, הוכרז כ"קטין נזקק". במשך שבעת חדשי חייו הראשונים לא ביקרוהו הוריו, לא דרשו בשלומו ולא נתנו לו שם פרטי. החל בחודש דצמבר 2006 החלו ההורים לבקרו בקביעות. האב נעלם שוב בחודש יוני 2007. האם המשיכה בביקורים, עד עצם היום הזה. ביום 4.2.07 הגיש המשיב לביהמ"ש לענייני משפחה בקשה להכריז על הקטין כבר אימוץ, ללא צמצום תוצאות האימוץ, קרי "אימוץ סגור". ביהמ"ש נעתר לבקשה. המבקשת עירערה לביהמ"ש המחוזי וערעורה נדחה. בקשה לרשות ערעור נדונה כערעור והערעור נתקבל.
ב. בתשובת המדינה לבקשת רשות הערעור נטען, שאין מקום לדיון בגלגול שלישי. אכן, רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במשורה, מטעמים טובים. ואולם, "בנושאי אימוץ, נוכח רגישותם העמוקה; אין מחילים באופן רגיל את הלכות הדיון בגלגול שלישי, וביהמ"ש מאפשר קיום דיון בפני הרכב - כדי למצות את הבדיקה השיפוטית עד תום ככל הניתן".
ג. במסגרת הערעור הוגשה חוות דעת של מומחית. התרשמותה מן הקשר הנוכחי בין הקטין למבקשת היתה שונה מן ההתרשמות בעבר. כף טובת הקטין נוטה כיום שלא לכיוון האימוץ. על כן הקטין לא יימסר לאימוץ אלא יועבר לחזקת אמו, אך דבר זה צריך להיות הדרגתי, ובעיקר מבוקר מקצועית (שירותי הרווחה) ושיפוטית. הקטין יוכרז לעת הזאת כ-"קטין נזקק" לפי סעיף 2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), בכל הנוגע לשלומו הנפשי. בהמשך לכך, מוצא בזה צו השגחה לפי סעיף 3(ד) לחוק הנוער לשישה חודשים, כך שהקטין, בהימצאו באחריות אמו, יימצא בפיקוח ובהשגחה של פקידת הסעד.
(בפני השופטים: רובינשטיין, ג'ובראן, דנציגר. החלטה - השופט רובינשטיין. עו"ד ציפי פינקלשטיין למבקשת, עו"ד טלי מרקוס למשיב. 22.5.08).
עע"ם 1455/04 + 1386/04 - המועצה הארצית לתכנון ובניה ואח' נגד עמותת נאות ראש העין ואח'
*סדרי דין בהגשת ערעורים על החלטות ועדות תכנון למועצה הארצית לתכנון ובניה. *אישור תב"ע ע"י המועצה הארצית לתכנון(מחוזי ת"א - עת"מ 1414/02 - הערעורים נתקבלו).
א. בתחילת שנת 1995 פורסם מכרז של המינהל לשיווק קרקעות בלתי מתוכננות. החברה לייזום... בע"מ, (להלן: החברה), זכתה במכרז והכינה תוכנית מיתאר מקומית (להלן
- התכנית) בעיר ראש העין, המרחיבה את ראש העין בהיקף של כ-4,600 יחידות דיור. עם סיום הליכי התכנון, הועברה התוכנית לאישורה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה - ראש העין (להלן - הוועדה המקומית), שאישרה את התכנית והעבירה אותה לדיון לצורך הפקדה לוועדה המחוזית. הועדה המחוזית אישרה את התכנית להפקדה, בכפוף לשורה של תנאים. במקביל להליכים בוועדה המחוזית, נדונה התוכנית בפני ועדת המישנה של המועצה הארצית למעקב ובקרה (להלן: ועדת הבקרה), אשר אישרה את התאמתה של התכנית לתמ"א. המשיבה (להלן: העמותה) הגישה התנגדויות לתוכנית, בצד עשרות מתנגדים נוספים. הוועדה המחוזית דחתה את ההתנגדויות, ויו"ר הוועדה העניק לעמותה רשות ערעור למועצה הארצית. ביום 9.1.01, התקיים דיון בפני ועדת המישנה לעררים של המועצה הארצית (להלן - ועדת המישנה), כאשר שניים מחברי הועדה (להלן: מנשה ומזור) לא נכחו בדיון. ועדת המישנה החליטה, כי התוכנית אינה מתיישבת עם התכנון המוצע לאיזור, וביטלה אותה, מבלי לדון בשאר נימוקי הערר לגופם. מנשה ומזור, שנעדרו מהדיון בועדת המשנה, פנו ליו"ר המועצה הארצית, בבקשה להביא את החלטת ועדת המישנה לדיון בפני המועצה הארצית. ביני לביני, התקיימו הליכים נוספים בנושא. בדיון חוזר במועצה הארצית, על פי בקשת מנשה ומזור, הוחלט כי בהליך מסויים שהתקיים בינתיים הוסרה המניעה המשפטית לאישור התכנית. ועדת המישנה דנה פעם שנייה בערר המשיבה ודחתה אותו. העמותה עתרה לביהמ"ש לעניינים מינהליים וביהמ"ש קבע כי מהלכיה של המועצה הארצית באישור התכנית היו פסולים משתי בחינות: על-פי סעיף 6(ב) לחוק התכנון והבנייה, זכותו של חבר ועדת מישנה להביא עניין להכרעת מליאת המועצה הארצית נתונה לו רק מקום שהיתה מחלוקת בקרב חברי ועדת המישנה, ומחלוקת כזו עשויה להיווצר רק בין אלה שנוכחים בישיבה ולוקחים חלק בדיון; משך הזמן שחלף מאז הדיון הראשון בועדת המישנה ביום 5.3.01, ועד למועד בו נתנה המועצה הארצית את החלטתה להחזיר את הדיון לועדת המישנה, הוא בלתי סביר. לפיכך, הורה ביהמ"ש על ביטול החלטת המועצה בדבר החזרת הענין לועדת המישנה, כך שהתכנית לא אושרה. הערעור נתקבל.
ב. כל חבר ועדת מישנה החולק על החלטה שנתקבלה, רשאי לפנות בדרישה לדיון במליאה כאמור, בין אם נכח בישיבה בה נתקבלה ההחלטה, ובין אם לאו. לפיכך, חברי ועדת המישנה, מנשה ומזור, שחלקו על החלטת ועדת המישנה בענין התכנית, היו רשאים לדרוש על פי דין דיון במליאת המועצה הארצית בנושא ההחלטה, אף שלא נכחו בישיבה בה היא נתקבלה.
ג. סעיף 110 לחוק התכנון והבנייה קובע, בין היתר, לוחות זמנים להליכים שונים במוסדות התכנון המפורטים בו, ובהם לוח זמנים למתן החלטה בערר המוגש למועצה הארצית. על-פי סעיף זה בערר שהוגש למועצה הארצית, תינתן החלטה תוך תשעים יום ממועד הגשת תשובות המשיבים. מטעמים מיוחדים, רשאי שר הפנים להאריך את המועד למתן החלטה. בענייננו, עומדת החלטת המועצה הארצית במבחן הסבירות הן לגופה, והן בהיבט חלוף הזמן עד לקבלת ההחלטה. למעבר הזמן עד לקבלת ההחלטה בידי המועצה ניתן הסבר, והסבר זה נהיר וטוב. מעל לנדרש: אפילו היו הליכי המועצה נגועים בפגם מינהלי בשל מעבר הזמן עד למתן החלטתה, גם אז היה מקום למתוח אבחנה בין נפקות הפגם שנפל בפעולה מינהלית לבין תוצאתו המשפטית של הפגם, על פי תורת הבטלות היחסית.
(בפני השופטים: הנשיאה בייניש, פרוקצ'יה, ג'ובראן. החלטה - השופטת פרוקצ'יה. עו"ד ציון אילוז למינהל, עוה"ד משה יצחק אוסדיטשר ואברהם סגיב לנאות, עו"ד כהן משה לועדה המקומית, עוה"ד יעקב שרביט, מורן ימיני ורונן קגן לסי.פי.אם. 20.5.08).
ע.א. 1806/05 - הראל חברה לביטוח בע"מ נגד עזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל
*מירוץ התיישנות בתביעה בגין נזקי גוף, או מחלה לפי פוליסת ביטוח, הוא מועד קרות התאונה או פרוץ המחלה, ולא מועד התגבשות הנכות הקבועה(מחוזי ת"א - ע.א. 11051/01 - הערעור נתקבל ברוב דעות).
א. המערערת ביטחה את המנוח בפוליסה לביטוח תאונות אישיות. ביום 8.10.93 לקה המנוח באוטם שריר הלב, במהלך ויכוח במקום עבודתו, ובגינו פנה למערערת בבקשה לפצותו על פי הפוליסה. במקביל לפנייתו למערערת פנה המנוח למוסד לביטוח לאומי להכרה בתביעתו כתאונת עבודה. ביום 19.12.94 דחתה המערערת את בקשתו. בשלהי שנת 1996 נקבעה למנוח נכות צמיתה על ידי המל"ל. ביום 30.3.99 תבע המנוח את המערערת בבימ"ש השלום, ותביעתו נדחתה מחמת התיישנות. ביהמ"ש קבע כי מרוץ ההתיישנות, בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, החל ביום האירוע, ולא ביום בו נקבע שיעור הנכות הצמיתה או ניתן היה לקבעו. ערעור המנוח לביהמ"ש המחוזי נתקבל ברוב דעות. דעת הרוב סברה, כי המועד לתחילת מרוץ ההתיישנות הוא "מועד התגלות והתגבשות הנכות הקבועה, שכן זהו הנזק העומד במחלוקת, וזהו מקרה הביטוח נשוא הפוליסה". דעת מיעוט סברה כי המועד הקובע לתחילת מרוץ ההתיישנות הוא יום קרות אירוע הביטוח. בקשה לרשות ערעור נדונה כערעור והערעור נתקבל ברוב דעות.
ב. השופט רובינשטיין: ראשיתו של מרוץ ההתיישנות, יום מקרה הביטוח, הוא מועד קרות התאונה או פרוץ המחלה באופן הידוע למבוטח. למקרים שבהם יש צידוק לקביעת מועד אחר קיימים סעיפי ההשעיה שבדין. על כן יש לקבל את הערעור.
ג. השופטת ארבל (דעת מיעוט): יש לדחות את הערעור ולאמץ את עמדת הרוב בביהמ"ש המחוזי, לפיה מועד תחילת מרוץ ההתיישנות בתביעות לתגמולי ביטוח תאונות, כאשר עילת התביעה הינה נכות צמיתה כתוצאה מתאונה, הינו במועד התגבשות הנכות הצמיתה.
(בפני השופטים: פרוקצ'יה, ארבל, רובינשטיין. עו"ד צבי יעקובוביץ למערערת, עו"ד אלישע אטיאס למשיב. 21.5.08).
ע.פ. 10075/04 + 6190/04 - פלונים נגד מדינת ישראל
*הקלה בעונש, בהסכמה, כאשר המערערים שיתפו פעולה בביסוס תנאי הסגרתו והרשעתו של העבריין זאב רוזנשטיין(מחוזי ת"א - ת.פ. 40020/02 - ערעורים על חומרת העונש - הערעורים נתקבלו בהסכמה).
א. ביהמ"ש המחוזי גזר על שני המערערים, עונש של 20 שנות מאסר, מתוכן 18 שנים לריצוי בפועל ו-200,000 ש"ח קנס, בגין חלקו של כל אחד מהמערערים בפרשיית סמים בינלאומית מורכבת. המערערים ערערו על גזה"ד ובעוד הערעורים תלויים ועומדים חתמו עם המדינה ועם הרשויות הפדראליות של ארה"ב על הסכם במסגרתו הפכו לעדי מדינה נגד העבריין זאב רוזנשטיין, עובדה שהובילה למעצרו, הסגרתו, והעמדתו לדין. המדינה התחייבה כי תסכים לערעור הנוכחי באופן שתקופת המאסר תקוצר ותסתכם באותה תקופה שהמערערים כבר שהו במאסר בישראל ובארצות הברית. עוד הסכימה המדינה כי יבוטל הקנס שהוטל במסגרת תיק זה. הערעורים נתקבלו.
ב. ההסדר אף שהוא מקל, מקל עד למאוד, עם המערערים ביחס לתקופות המאסר שהוטלו עליהם בפועל - הסדר ראוי הוא. כתוצאה משיתוף הפעולה של המערערים, הובא זאב רוזנשטיין לדין בארצות הברית ועונשו נגזר ל-12 שנות מאסר. במהלך שבוצע עם המערערים יש משום צעד רב חשיבות במסגרת המאבק הבינלאומי בפשיעה הכבדה ובסחר בסמים, מאבק שמדינת ישראל שותפה לו. בנוסף, יש להביא בחשבון את ציפיותיהם של המערערים, אשר חשפו את עצמם ואת משפחתם לסכנה. חיי המערערים וחיי בני
משפחותיהם לא יוכלו עוד להיות, בעקבות ההסדר, כפי שהיו בעבר, וראוי לתת לכך משקל.
(בפני השופטים: נאור, רובינשטיין, אלון. החלטה - השופטת נאור. עוה"ד רונאל פישר וליאת דר למערערים, עו"ד יוסי קורצברג למשיבה. 16.1.08).
ע.א. 9244/06 - אקרשטיין... בע"מ נגד איגלו... בע"מ ואח'
*אישור הסדר נושים בו הופטר בעל חברה מחבותו כערב אישי על שטר חוב של החברה(מחוזי חיפה - פש"ר 692/05 - הערעור נדחה).
א. המערערת סיפקה סחורה לחברת איגלו, (המשיבה 1), אשר פעלה בעיקר כקבלנית משנה עבור חברות בניה ויזמים. כתנאי מקדמי להתקשרות, חתמה איגלו על שטר חוב והמשיב 2, בעל המניות ומנהל איגלו, חתם על שטר החוב כערב אישית. איגלו נקלעה לקשיים, ולבקשתה נתן ביהמ"ש צו הקפאת הליכים. המערערת הגישה תביעת חוב לכונס הנכסים הרשמי בגין חובותיה של איגלו כלפיה. אחד מנושיה של החברה, אשר החזיקו ערבות אישית מטעם המשיב 2 לחובותיה של איגלו, היה בנק הפועלים, אשר החוב כלפיו היווה תשעים אחוזים מסכום הנשייה הכולל בקבוצת נשייה זו של בעלי ערבות אישית. ביהמ"ש קיים דיון בנוגע להסדר נושים, שהתבסס על הסכם רכישה שנחתם עם איגלו והמשיב 2 אישית (להלן: הסכם הרכישה), במסגרתו היה אמור הרוכש לרכוש כתשעים ושישה אחוזים ממניות החברה, בכפוף לאישור הסדר נושים אשר יתבסס על ההסכם, כולל הוראה, אשר היוותה תנאי מתלה, לאמור: "הסדר הנושים יכלול תנאי מתלה כי... [המשיב 2] יופטר מערבותו האישית להתחייבות איגלו... ". טענת המערערת היא כי לא ניתן לכלול הוראה המעניקה הפטר למשיב 2 במסגרת הסדר נושים לפי סעיף 350 לחוק החברות. עוד נטען, כי אפילו היתה אפשרות להפטיר את המשיב 2 מערבותו האישית, הרי שאין לכך הצדקה עניינית במקרה הנוכחי. ביהמ"ש קמא דחה את ההתנגדות ואישר את הסדר הנושים. הערעור נדחה.
ב. הסדר הנושים אושר כדין בכל קבוצות הנשייה הרלוונטיות. גם קבוצת הנושים בעלי הערבות האישית, אישרה את ההסכם. טענתו של בא כוח המערערת, כי ביהמ"ש הדן באישור הסדר נושים בהתאם לסעיף 350 לחוק החברות אינו מוסמך להפטיר, במסגרת ההסדר, בעלי מניות מערבותם האישית, מנוגדת להלכות שנפסקו בביהמ"ש העליון. בא כוח המשיבים פירט בבימ"ש קמא את תרומתו הכספית של המשיב 2 לחברה וציין כי הוא מימש חשבונות אישיים, העביר לחברה את היתרה שנשארה לאחר מימוש משכנתא על ביתו ואף עבד שנה ללא משכורת. ביהמ"ש קמא השתכנע כי עמידה על נקיטת הליך פשיטת רגל נגד המשיב 2 לא תביא תועלת לנושי החברה או לנושי הערב, ואין עילה להתערבות בקביעה זו.
(בפני השופטים: המשנה לנשיאה ריבלין, רובינשטיין, דנציגר. החלטה - השופט דנציגר. עוה"ד מייק יורק-ריד, ניקול יורק, הילה ג'ון למערערת, עוה"ד אפרים ציזיק ואסף אבני למשיבים. 22.5.08).
בג"צ 8146/07 + 8035/07 - רונן אליהו ואח' נגד ממשלת ישראל ואח'
*מדיניות ההיתרים להעסקתם של עובדים זרים בבתי עסק להסעדה וחופש העיסוק של המסעדנים(העתירות נדחו).
א. העותרים, בעליהם של בתי-עסק להסעדה, משיגים על שורת החלטות שנתקבלו בין השנים 2004-2007 ובהן קוצץ, בשלב ראשון, מספר ההיתרים להעסקתם של טבחים מחו"ל במסעדות אתניות ומעורבות, ובהמשך הותנתה קבלתו של היתר בתשלום שכר גבוה לעובד, המשקף את המומחיות שבגינה מבקשת המסעדה להעסיקו. נטען כי החלטות הממשלה, פוגעות אנושות בחופש העיסוק של המסעדנים, ואף כי על הכל מוסכם שהגדלת שיעור
התעסוקה של ישראלים במשק היא מטרה ראויה, הרי האמצעים שננקטו לקידומה אינם מידתיים. העתירות נדחו.
ב. האם פוגעות ההחלטות נושא דיוננו באורח מופרז באינטרסים מוגנים של הפרט, דהיינו, של המסעדן המבקש להעסיק טבחים מחו"ל- - החומר שהוצג אינו מבסס במידה הנדרשת את דבר קיומה של פגיעה בזכות חוקתית זו. ראשית, ברור, כי החלטות הממשלה אינן סותמות בפני המסעדנים את הגולל על העסקתם של עובדים מחו"ל. היתרים יינתנו, אף אם מספרם נמוך מבעבר ואף אם העלות הכרוכה בקבלתם גבוהה יותר. לעת הזו קשה להעריך אם יישומה של המדיניות החדשה ישלול מן המסעדות האתניות בישראל, את יכולתן להתקיים כבתי-עסק רווחיים או יפגע בצביונן התרבותי המיוחד, או שמא יעלה בידיהם של העותרים למצוא מענה לבעיות שהתעוררו, בפרט אם המדינה תטה לכך כתף.
ג. שונים הם פני הדברים באשר לשאלת הפגיעה באינטרס כלכלי מוגן, שמעמדו חלש מזה של זכות חוקתית. אין ספק כי אפילו יצליחו העותרים להוסיף ולהפעיל את עסקיהם בתנאים החדשים, ירעו תוצאותיה הישירות של המדיניות הננקטת, ההכרח לשלם משכורת גבוהה והגדלת ההוצאות, את מצבם הכספי. ברם, המדינה עמדה בנטל להראות כי החלטותיה עלו בקנה אחד עם הנדרש בשלושת מבחני המידתיות.
(בפני השופטים: א. לוי, ג'ובראן, אלון. החלטה - השופט לוי. עוה"ד דפנה הולץ-לכנר, רנאטו יאראק ושירה לוריא חי-עם לעותרים, עו"ד מיכל צוק למשיבים. 21.5.08).
ע.א. 3977/07 - מדינת ישראל ואח' נגד גרנות... בע"מ
*אין זכות ערעור, ללא קבלת רשות, על החלטות ביניים של ביה"ד לחוזים אחידים (הערעור נדחה על הסף).
המשיבה הגישה לביה"ד לחוזים אחידים בקשה לביטול תנאים מקפחים בחוזה אחיד, שעניינה בחוזה החכירה האחיד המשמש את מינהל מקרקעי ישראל בבואו להחכיר קרקע חקלאית לקיבוצים. המערערים עתרו לסילוק הבקשה על הסף בשל חוסר סמכות ובקשתם נדחתה. הערעור נדחה על הסף.
במהלך הדיון בערעור התעוררה שאלה מקדמית, האם כלל מוקנית למערערים זכות ערעור לביהמ"ש העליון על החלטות ביניים של ביה"ד לחוזים אחידים. המסקנה היא כי הדין מקנה זכות ערעור על החלטות סופיות של ביה"ד לחוזים אחידים, אך לא על החלטות ביניים, עליהן ניתן להשיג בדרך של בקשת רשות ערעור. תוצאה זו יוצרת אחידות בין הליכי ההשגה על החלטות ביה"ד לחוזים אחידים, לבין אלה הנוהגים בבתי דין מינהליים אחרים, ובבתי משפט "אזרחיים". היא מונעת את הקשיים הנלווים למתן זכות ערעור על כל החלטת ביניים של טריבונאל שיפוטי, אך מאפשרת הליך ביקורת מוגבל על החלטות אלה.
(בפני השופטים: המשנה לנשיאה ריבלין, גרוניס, פוגלמן. החלטה - השופט פוגלמן. עו"ד לימור פלד למערערים, עו"ד אפרת כראזי למשיבה. 18.5.08).
בש"פ 3200/08 - חיים אמיד נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים בעבירות מרמה בנסיבות מחמירות (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
העורר הואשם בבימ"ש השלום בירושלים במספר עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ושל הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות, וכן עבירות של שיבוש הליכי משפט. נטען כי בעת ניהול סוכנות ביטוח בירושלים, העביר העורר כספים מלקוחותיו אל חשבון הבנק הפרטי שלו במקום לרכוש בהם פוליסות ביטוח. כן נטען כי העורר הוציא כספים מחשבונות הבנק הפרטיים של לקוחותיו ללא ידיעתם וללא אישורם, תוך שימוש במספר כרטיסי
האשראי שלהם, זייף מסמכים שנחזו להיות פוליסות ביטוח, והזיופים התגלו רק לאחר שלקוחות שהיו מעורבים בתאונות גילו כי רכבם אינו מבוטח. לאחר הגשת כתב האישום ביקשה המדינה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים, וביהמ"ש החליט לשחררו לחלופת מעצר בתנאים של "מעצר בית" כאשר יציאה מהבית תהיה מלווה במפקחים, וכן אסר עליו "לעסוק בצורה כלשהי בענייני ביטוח". כעבור מספר חדשים הגישה המדינה בקשה לעיון חוזר בהחלטת השחרו. מסתבר כי העורר המשיך באותו סוג של מעשי מרמה ובכל המפגשים עם המתלוננים לא היה המשיב מלווה על-ידי המפקחים. בימ"ש השלום קיבל את בקשת המדינה, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. עררו של העורר לביהמ"ש המחוזי נדחה. הערר נדחה.
אפילו נקבל כי העבירות מהסוג בו מואשם העורר אינן ברגיל מסוג העבירות המקימות עילת מעצר, הרי שטיבם ומספרם של האישומים נגדו מצביעים על מסוכנותו. בעבירות רכוש ומרמה קמה עילה למעצרו של נאשם בשל מסוכנות במקרים בהם המעשים מבוצעים "באורח שיטתי, או בהיקף ניכר... או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים". הפרת תנאי השחרור בערובה מתבטאת, ראשית, ביציאתו של העורר מביתו ללא המפקחים ובביצוע לכאורה של עבירה נוספת מסוג העבירות בהן הואשם העורר מלכתחילה. במצב דברים זה, אין אפשרות לתת בעורר את האמון הדרוש לשם שחרורו לחלופת מעצר.
(בפני: השופט מלצר.עו"ד שרון נהרי לעורר, עו"ד דגנית כהן-וויליאמס למשיבה. 13.5.08).
בש"פ 3710/08 - יעקב אזרזר נגד מדינת ישראל
*ביטול מעצר עד תום ההליכים בעבירה של הצתת רכב, עקב חולשה בראיות (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נתקבל).
העורר ונאשם נוסף (להלן: אזולאי) הואשמו כי קשרו קשר להצית את רכבו של רכז המודיעין בתחנת המשטרה בדימונה (להלן: המתלונן). לצורך כך הצטיידו בג'ריקן מלא בחומר דליק, והעורר שפך את הנוזל הדליק על הרכב והציתו. העורר הואשם עוד כי בזמן ששהה בבית המעצר של ביהמ"ש בבאר שבע, איים על החוקרים באומרו: "לכל כדור יש כתובת, תזהר", "אני אחפור לך קבר". עם הגשת כתב האישום הורה ביהמ"ש על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. הערר נתקבל.
אכן, בשלב המעצר אין ביהמ"ש נדרש, ככלל, למהימנותן של הראיות או למשקלן האפשרי, וכל שעליו לבחון באותו שלב הוא אם קיימות ראיות לכאורה הקושרות את הנאשם לעבירה המיוחסת לו. יחד עם זאת, ניתן להצביע כבר בשלב זה על ספקות לכאוריים שאינם מבוטלים העולים מחומר הראיות בכל הנוגע למעורבותו של העורר בהצתה. ביהמ"ש המחוזי היה ער לקשיים הראייתיים, אך הסתפק בקביעה כללית כי "קיימת חולשה בראיות", וכי אין בחולשה הראייתית כדי להוביל לשחרורו של העורר לחלופת מעצר. ברם, יש מקום לייחס משקל כבר בשלב זה לקשיים הראייתיים הלא מבוטלים העולים מחומר הראיות לכאורה. מן הראוי לשחרר את העורר לחלופת מעצר, לאחר שתיערך בדיקה מתאימה לעניין חלופת המעצר המוצעת.
(בפני: השופטת חיות. עו"ד שגיב בר שלום לעורר, עו"ד יאיר חמודות למשיבה. 14.5.08).
בג"צ 2041/07 - אילונה ואלונה פפוציה נגד שר הפנים ואח'
*דחיית עתירה לקבלת מעמד של עולה לפי חוק השבות (העתירה נדחתה).
העותרות טוענות לזכאות למעמד עולה לפי חוק השבות. הסיוע המרכזי לטענה מצוי בעובדה שסבם וסבתם של העותרות (כמו גם דודיהם) מצד אביהן עלו לישראל מכוח חוק השבות, ונרשמו בישראל כיהודים. לשיטת המשיבים לא הרימו
העותרות את נטל ההוכחה המינהלי. נטען כי בשנת 1997 הגישו העותרות בקשה זהה, בטענה כי אמם היתה יהודיה - אך זו נדחתה לאחר שהתברר שהוגש מסמך מזוייף, וגם בירור שנערך באוקראינה שלל את הטענה בדבר יהדות האם. כלפי הבקשה הנוכחית נטען, כי אין בעובדה שקרוביהן של העותרות נרשמו בישראל כיהודים כדי להעיד על יהדות, ונרמז כי איכות הבירור במועד עליית קרובי המשפחה לא היתה גבוהה. עוד נטען, כי בבירור שערך נציג לשכת הקשר עם סבתן של העותרות, כלל לא טענה כי היא או בעלה המנוח היו יהודים, וגם דודן של העותרות סירב להציג מסמכים שיש בהם כדי להוכיח את יהדותו. העתירה נדחתה.
המשיב רשאי, שמא נאמר חייב, להקפיד הקפדה יתירה עם מבקש לאחר שבפניה קודמת שלו התגלה מסמך מזוייף, ויש גם משמעות לכך שהראיות שבפנינו לא הובאו במסגרת ההליך הראשון. ולבסוף, במסגרת הביקורת השיפוטית, יש לתת משקל לכך שהעותרות לא התייחסו בעתירה דנא לבקשתן הקודמת משנת 1997, וכבר נפסק כי "אי הצגת תמונה שלמה בפני בית-המשפט ואי חשיפת מלוא היריעה, מלמדים על התנהגות בחוסר תום לב ובחוסר נקיון כפיים". בסופו של יום לחובת העותרות עומדת העובדה כי בתעודת הלידה שלהן רשום אביהן כאוקראיני ושבתעודת הלידה של דודתן (אחות אביהן שלא נזכרה בעתירה שלפנינו) נרשמו שני הוריה כאוקראינים.
(בפני השופטים: נאור, רובינשטיין, דנציגר. החלטה - השופט רובינשטיין. עו"ד ר. שכטר לעותרות, עו"ד ד. מארקס למשיבים. 11.5.08).
רע"א 2874/08 - עיריית הרצליה נגד אברהם יצחק בע"מ
*דחיית בקשה למחיקת חלקים בתצהירי עדות ראשית שנומקה בכך שהם מהווים "הרחבת חזית" או "שינוי חזית" (הבקשה נדחתה).
בתביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשת, בקשר לנזקים עקב הפרת חוזה מכרזי, כנטען, נוהלו הליכים מקדמיים, ולאחריהם הורה בימ"ש השלום על הגשת תצהירי עדות ראשית. משאלה הוגשו, עתרה המבקשת למחיקת חלקים בהם שעניינם הרחבת חזית או שינויה. חלק מן הטענות בדבר הרחבת חזית נדחו וחלקן נתקבלו. ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעור המשיבה. לשיטתו, אין על התובע לפרט בכתב התביעה את כל המעשים או המחדלים המיוחסים לנתבע, ועליו לפרט כללית את טענותיו ולא את הראיות. בנידון דידן, כך נקבע, אין צורך לפרט כל הפרה והפרה, ודי אם הועלתה טענה באשר לה. עוד קבע ביהמ"ש, כי בידי המבקשת להתמודד עם כל טענה, בתצהירי העדות הראשית מטעמה. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
אין כאן אותם "שינוי חזית" או "הרחבת חזית" מובהקים המחריגים את הנטען בתצהירים מגדרי המחלוקת למחוזות חדשים. הגבול בין יריעת מחלוקת מפורטת יותר או פחות, הוא גמיש, וכל עוד באותה יריעת מחלוקת עצמה עסקינן, באותו סכום נתבע ובאותם יסודות של סיפור המעשה, ניתן לנתבע להתמודד עם פירוט פלוני או אלמוני, גם בעדויות עצמן או בתצהירי העדויות, תוך שביהמ"ש עושה מלאכתו לשמור על הגינות כלפי כולי עלמא. יתכן שהיה מקום לפירוט רב יותר בכתב התביעה. ואולם, הגנתה של המבקשת לא קופחה, שכן פרשת ההוכחות טרם החלה, תצהירי המשיבה מצויים ברשותה, ובידה לנסח את תצהיריה שלה תוך מתן תשובה לכל ענין ודבר.
(בפני: השופט רובינשטיין. עוה"ד ליאור כץ וזאב זייטמן למבקשת. 15.5.08).
רע"ב 3045/08 - מדינת ישראל נגד שרון ועודד פריניאן
*ביטול החלטת בימ"ש קמא להוציא לחופשה אסירים שהורשעו ברצח, למרות התנגדות שירות בתי הסהר (הערעור נתקבל והתיק הוחזר לבימ"ש קמא לבירור נוסף).
המשיבים מרצים עונש מאסר בן חמש שנים בגין קשירת קשר לבצע פשע, רציחתו של פנחס בוחבוט בהיותו
מאושפז בבית חולים, לאחר שנורה על-ידי אלמונים. התנהגותם של המשיבים במאסר תקינה. תאריך שחרורם המלא הוא 30.8.10. במהלך מאסרם עתרו פעמים אחדות ליציאה לאירועים משפחתיים ולחופשות, ועתירותיהם נדחו. בהחלטה נשוא הבקשה החליט ביהמ"ש להורות על הוצאת המשיבים לחופשה "בתנאים מכבידים וקשים שיאפשרו הגנה על גופם...". הערעור נתקבל.
אכן, ככלל אין ביהמ"ש העליון נוהג להתערב בהחלטות בתי המשפט בעתירות אסיר. ואולם, בנידון דידן הטענה המועלית מטעם המדינה היא שלום הציבור, נוכח מסוכנות המיוחסת למשיבים. לעניין החופשות חשיבות מיוחדת לגבי המשיבים בקשר למשאלתם לשחרור על תנאי. הנחתם היא, כי בלא שיקבלו שחרור לחופשות - לא יזכו לשחרור על תנאי בוועדת השחרורים. ב"כ המדינה טענה כי הא בהא לא תליא. אכן המעיין בחוק שחרור על תנאי, לא ימצא את נושא החופשות כאחד מן השיקולים שבפני הוועדה בדונה בשחרור על תנאי. ואולם, סיכון לציבור מהווה גורם יסוד, ואם החופשות אינן ניתנות בשל סכנה לציבור, הדעת נותנת כי עמדת המדינה בוועדת השחרורים עשוייה להיות דומה. מנגד צריך לזכור כי ביום מן הימים, אם לא בשחרור על-תנאי - יצאו המשיבים לחופשי בתום מאסרם. התיק יוחזר לביהמ"ש המחוזי להידרשות לשאלת מסוכנותם של המשיבים לציבור לעניין חופשה, בצד שאר שיקולים רלבנטיים.
(בפני השופטים: גרוניס, רובינשטיין, מלצר. החלטה - השופט רובינשטיין. עוה"ד מ. מיכלין-פרידלנדר וי. גנסין למבקשת, עוה"ד י. קליין, ד. יפתח, ש. זיידמן, מ. שרמן וד. ענבר למשיבים. 11.5.08).
בש"פ 3674/08 - יוסף כהן נגד מדינת ישראל
*סמכות ביהמ"ש בהארכת תקופת פסילה מנהיגה של נאשם בגרימת מוות בתאונת דרכים (הערר נדחה).
העורר עומד לדין בעבירות של גרם מוות ברשלנות ועבירות תעבורה נלוות. עם הגשת כתב האישום, ביום 17.1.2008, עתרה המשיבה לפסילת רישיון הנהיגה של העורר עד תום ההליכים, וביהמ"ש לתעבורה הורה כי הרשיון ייפסל לפי סעיף 46ב לפקודת התעבורה, עד למתן פסק דין בעניינו או לתקופה של שישה חודשים. ביהמ"ש ציין כי לעורר, המשמש כנהג מונית בעל וותק רב, "עבר תעבורתי" הכולל 50 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, בהן עבירות בטיחותיות שנעברו בעשר השנים האחרונות. עם זאת ציין ביהמ"ש כי איזון ראוי ומידתי בין האינטרס של שמירה על ביטחון הציבור לבין האינטרס של העורר, שטרם הורשע, מחייב לקצוב תקופה זו. ביום 19.3.2008 הגישה המשיבה בקשה להארכת תקופת פסילתו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בבקשתה ציינה המשיבה כי ביום 11.2.2008 ביקש העורר לדחות את מתן תשובתו לכתב האישום, ולפיכך נדחה מועד ההקראה מיום 6.3.2008 ליום 12.6.2008, ומשכך צפויה תקופת הפסילה לפוג עוד בטרם ימסור העורר את תשובתו לכתב האישום. ביהמ"ש לתעבורה דחה את בקשת המשיבה, ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערר המדינה וקבע כי העורר יפסל מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שישה חודשים נוספים או עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, לפי המוקדם. הערר נדחה.
טענתו המרכזית של העורר היא כי ביהמ"ש המחוזי לא היה מוסמך להורות על הארכת תקופת הפסילה, משום שהארכתה מותנית בשינוי נסיבות. אכן, החלטה על פסילת נאשם מלהחזיק רישיון נהיגה בטרם הוכרע דינו, ראוי לה שתהיה קצובה, אך ביהמ"ש רשאי להאריך מעת לעת את תקופת הפסילה, ואין לערב בין מסלול ההארכה כאמור ובין מסלול העיון החוזר. לצורך בקשה לעיון חוזר שומה על המבקש להצביע על שינוי נסיבות, אך אין זה תנאי לבקשה להארכת תקופת הפסילה לה עתרה המשיבה במקרה דנן. אף לגוף הדברים לא נפל פגם בהחלטת ביהמ"ש המחוזי.
(בפני: השופטת חיות. עו"ד דוד גולן לעורר, עו"ד יאיר חמודות למשיבה. 12.5.08).
בש"פ 3906/08 - פלוני נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים בעבירות של תקיפה, נסיון דריסה ופציעה ביריות (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
העורר ואדם אחר הואשמו בבית-המשפט המחוזי בפתח-תקווה, בשורה של מקרים בהם תקפו את המתלונן, שהינו גיסו של העורר, תקיפה בסכין, נסיון דריסה ברכב ויריות שירה האחר ופגעו בשתי רגליו של המתלונן. עם הגשת כתב האישום, הורה ביהמ"ש המחוזי, לעצור את העורר עד תום ההליכים, בקבעו כי קיימת עילת מסוכנות סטטוטורית, כאשר מדובר באלימות תוך שימוש בנשק קר וחם. אשר לחלופת מעצר, קבע ביהמ"ש כי למרות גילו הצעיר של העורר, כבן 20, ולמרות שהוא נעדר עבר פלילי, נוכח רמת המסוכנות הנובעת ממעשי האלימות החמורים המיוחסים לו, אין מקום לחלופת מעצר כלשהי. הערר נדחה.
מעשי תקיפה הנעשים בחבורה, תוך שימוש בכלי נשק, מעידים על מסוכנות חריגה ויש להגן על הציבור מפני עבריינים כאלה, על דרך כליאתם עד תום ההליכים, בהיעדר נסיבות יוצאות דופן, המצדיקות התחשבות מיוחדת במצבם של הנאשמים. נוכח העבירות החמורות בהן מואשם העורר, נראה, כי לא ניתן לפסול אפשרות, כי בלהט יצריו אף ינסה, לחזור שוב על מעשיו ויגשים את רצונו לפגוע במתלונן.
(בפני: השופט ג'ובראן. עו"ד חיים שוורצברג לעורר, עו"ד ירין שגב למשיבה. 13.5.08).
בג"צ 844/06 - אוניברסיטת חיפה נגד פרופ' אברהם עוז ואח'
*החלטת ביה"ד לעבודה על גילוי מסמכי ועדת בדיקה, שהמליצה על הפסקת העסקתם של המשיבים ע"י אוניברסיטת חיפה (העתירה נדחתה).
העותרת היא "מוסד מוכר" כמשמעותו בחוק המועצה להשכלה גבוהה, והמשיבים 1-3 (להלן: המשיבים) הועסקו על ידה כמרצים בחוג לתיאטרון שבפקולטה למדעי הרוח. על רקע טענות שעלו בדבר קשיים בהתנהלותו של החוג לתיאטרון, החליטה ועדת ההוראה של הפקולטה למדעי הרוח להקים "ועדת בדיקה והערכה" לחוג. בדו"ח שהגישה הוועדה היא המליצה, בין היתר, שלא לחדש את חוזי ההעסקה של ארבעה מורים בחוג ובהם המשיבים 2 ו-3. אשר למשיב 1, שהוא בעל קביעות באוניברסיטה, הומלץ להעבירו לתפקיד אחר. עם הגשת הדו"ח פתחה העותרת בהליך של שימוע. לקראת השימוע נמסר דו"ח הוועדה לידי המשיבים, אך באת כוחם, ביקשה לקבל גם את כל המסמכים שהוצגו בפני הוועדה וכן את הפרוטוקולים של דיוניה. העותרת אפשרה למשיבים עיון במסמכים שונים, וסירבה למסור לידי המשיבים את הפרוטוקולים המתעדים את ישיבות הוועדה וכן מסמכים נוספים שהוצגו בפניה. המשיבים הגישו תביעה לביה"ד לעבודה בחיפה נגד העותרת בשל סיום העסקתם, ועתרו, בין היתר, להחזירם לעבודה בחוג. במסגרת ההליכים המקדמיים עתרו לכך שביה"ד יורה לעותרת לגלות ולמסור לעיונם את מלוא החומר שהיה בפני ועדת הבדיקה וכן את כל הפרוטוקולים של ישיבותיה. בקשה זו נדחתה על ידי ביה"ד האזורי. המשיבים ערערו לביה"ד הארצי לעבודה וזה קיבל את ערעורם והורה לעותרת למסור לעיון המשיבים את כל הפרוטוקולים מישיבותיה של ועדת הבדיקה, אך איפשר לעותרת להשמיט מתוכם את שמות העדים ופרטים מזהים לגביהם. העתירה נדחתה בפסק דין נרחב מפי השופטת חיות, אליה הצטרפו, תוך הסתייגויות שונות בנושא הכללי של החסיון ומהותו, השופטת נאור והנשיאה בייניש.
(בפני השופטים: הנשיאה בייניש, נאור, חיות. עו"ד חיים ברנזון לעותרת, עו"ד ארנה לין למשיבים. 14.5.08).
ע.א. 3776/06 - עין גדי קוסמטיקס בע"מ נגד רשם הפטנטים המדגמים וסימני המסחר
*דחיית בקשה לרישום סימני מסחר (הערעור נדחה).
המערערת עוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק של מזכרות, מוצרי קוסמטיקה, בשמים וחפצי נוי המיועדים לשיווק בקרב צליינים המגיעים לישראל. היא הגישה שלוש בקשות לרישום סימני מסחר. בשתיים מהן ביקשה לרשום כסימן מסחר אריזות תלת-ממדיות מעוצבות, ובבקשה השלישית ביקשה לרשום את צורתו של מוצר ששווק על ידה. בקשותיה נדחו והערעור על כך נדחה.
עניין לנו בשני סוגים של סימנים תלת ממדיים: הסימנים נושא הבקשות הראשונה והשנייה המתייחסים לאריזת מוצר, והסימן נושא הבקשה השלישית המתייחס לצורתו של מוצר. רישומו של סימן מסחר מקנה לבעליו מונופול בשימוש בו תוך הפקעת הסימן, בהקשרו המסחרי, מנחלת הכלל. סעיף 8 לפקודה, קובע כי "אין סימן כשר לרישום כסימן מסחר אלא אם יש בו כדי להבחין בין הטובין של בעל הסימן לבין הטובין של אחרים...". ניתן, עקרונית, לרשום סימנים תלת ממדיים כסימני מסחר. זאת, בכפוף לכך שמתקיימת בהם, בין היתר, דרישת האופי המבחין. התקיימותה של דרישת האופי המבחין, כשהיא לעצמה, אין די בה כדי לקבוע כי סימן מסויים כשיר לרישום כסימן מסחר; אלא בכל מקרה יש ליתן את הדעת גם לשאלה האם הסימן המבוקש לרישום משמש למטרה תועלתית-פונקציונאלית כלשהי. קיומו של אופי מבחין - אינהרנטי או נרכש - הוא תנאי בלעדיו אין לרישומו של סימן כסימן מסחר. משנמצא כי סימני המערערת אינם נושאים אופי כזה, הם לא היו כשרים לרישום כסימני מסחר.
(בפני השופטים: רובינשטיין, ג'ובראן, פוגלמן. החלטה - השופט פוגלמן. עו"ד משה גולדברג למערערת, עו"ד תמיר אפורי למשיב. 12.5.08).
בש"א 10944/07 - אשר הלפרן ואח' נגד זאב כץ בכינוס נכסים ואח'
*היענות לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, כאשר מגיש הערעור טעה בחישוב ימי הפגרה (טעות שבדין) וחשב שעומד לרשותו יום נוסף (הבקשה נדחתה).
המערער הגיש לביהמ"ש המחוזי בתל אביב תביעת פיצויים בגין נזקים שנגרמו למערערת 2 (להלן: החברה) אשר הוא מבעלי מניותיה, בגין מעשיהם של המשיב 1 ואחרים. סכום התביעה הועמד על סך 1,500,000 -. ביהמ"ש קיבל את התביעה וחייב את המשיב לשלם פיצוי בגובה סכום התביעה. פסק הדין הומצא למשיב ביום 23.8.2007 וביום 24.10.2007 הגיש המשיב בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. הרשמת קיבלה את בקשת המשיב בקובעה כי מדובר בטעות בחישוב ימי הפגרה, אשר אינה מהווה אמנם, כשלעצמה, טעם מיוחד להארכת מועד, אך בהתקיים נסיבות מיוחדות מכירה הפסיקה בטעות כזו כטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. עסקינן באיחור של יום אחד בלבד שמקורו בטעות של המשיב אשר סבר כי הפגרה כוללת את חג שמחת תורה שהינו המשך ישיר של חג הסוכות ובהסתמכותו של בא כוח המשיב על מידע שניתן לו בעניין זה מלשכת עורכי הדין. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
כבר נקבע כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד. בענייננו, סבר בא כוח המשיב כי עומד לרשותו יום נוסף להגשת הבקשה בשל שגגה שבתום לב. בהתחשב במשך האיחור וכן בעובדה שהמערערים לא הראו כיצד יצר אצלם איחור זה הסתמכות ואף לא הצביעו על נזק שנגרם להם בגין האיחור, צדקה הרשמת בהחלטתה.
(בפני: השופטת חיות. עו"ד איתן ארז למערערים, עו"ד יהושע מואס למשיב. 5.5.08).
עע"ם 3116/08 - אנקה בהדור נגד משרד הפנים
*היענות לבקשה לעיכוב ביצוע פס"ד של הרחקת עובד זר מהארץ (בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד - הבקשה נתקבלה).
המבקש, אזרח נפאל, נכנס לישראל בחודש מארס 2006 באשרת עבודה בתחום הסיעוד. במשך ארבעה ימים עבד אצל מעסיקו הסיעודי, ועזב את מעסיקו, לטענתו, מפני שהאחרון לא שילם את שכרו, והחל לעבוד במסעדה. בחודש נובמבר 2007 נעצר המבקש ולאחר הליכים שונים החליט ביהמ"ש המחוזי כי החלטת משרד הפנים על הרחקתו של המבקש מן הארץ הינה החלטה סבירה. הבקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד עד לערעור נתקבלה.
הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מהרחקתו מן הארץ, רב מן התועלת שבהרחקתו בשלב זה של ההליכים. אמנם, כבר נקבע בעבר כי הנזק שייגרם לעובד זר המורחק מן הארץ אינו בלתי הפיך, שכן יוכל לחזור לארץ במידה ויזכה בערעורו. אולם, במקרה כמו זה שלפנינו, שבו נמצא המבקש בארץ תקופה קצרה יחסית, (כשנתיים), ולטענתו שילם סכום של 7,000 דולרים כדי להגיע לארץ, נראה כי כלל לא ברור שאם יורחק מן הארץ יוכל בנקל לחזור ולממש את פסק הדין, שאולי, יינתן לטובתו.
(בפני: השופט מלצר. עו"ד משה רועי למערער, עו"ד ליאורה וייס בנסקי למשיבה. 11.5.08).
בש"פ 4014/08 - פלוני נגד מדינת ישראל ואח'
*ביטול איסור פרסום שמו של נאשם בעבירה של שימוש במידע פנים בחברה (הערר נדחה).
נגד העורר נפתחה חקירה ברשות לניירות ערך, בחשד לשימוש במידע פנים, הוא שוחרר לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא וביהמ"ש הורה על איסור פרסום שמו. כעבור זמן הגישה המשיבה 2 (ידיעות אחרונות), בקשה לבטל או לצמצם את צו איסור הפרסום ובימ"ש השלום נעתר לבקשה. על החלטתו ערר העורר לביהמ"ש המחוזי, וכאן טענה "ידיעות אחרונות" כי הדרך לתקיפת ההחלטה אינה על דרך הערר, אלא ערעור בפני מותב של שלושה שופטי ביהמ"ש המחוזי. מנגד טענה המדינה - ולעמדתה הצטרף גם העורר - כי על פי הנהוג ועל פי הדין תקיפת החלטה בנוגע לאיסור פרסום תתברר בביהמ"ש המחוזי בדן יחיד. ביהמ"ש המחוזי קיבל את עמדת המדינה, דן בבקשה בדן יחיד, במסגרת ערר ולא כבערעור, ולגופו של עניין דחה את הערר. הערר נדחה. הכלל הוא שזהותו של חשוד תפורסם, ואילו איסור הפרסום הוא החריג, והנטל מוטל על החשוד להראות כי עניינו מצדיק איסור פרסום בשל הנזק החמור שעלול להיגרם לו כתוצאה ממנו. בענייננו, העורר לא הרים נטל זה. לטענת העורר, העוסק בתחום יחסי הציבור וקשרי משקיעים, כל פרנסתו נשענת על שמו הטוב והמוניטין שלו, התלויים באמון לקוחותיו, ועל כן הפרסום יגרום לו לנזק חמור במיוחד. העורר לא הראה כי מעבר למשלח ידו המסויים, פגיעת הפרסום בו תהיה חמורה במיוחד. בעניין זה לא ניתן להתעלם גם מכך שמחומר החקירה עולה כי החשדות נגדו אינם תלושים מהמציאות, ונדמה כי לכאורה יש בהם כדי לסבכו בחשדות המיוחסים לו.
(בפני: השופט ג'ובראן. עוה"ד יעל גרוסמן וסאלי ליכט לעורר, עוה"ד אלקנה לייסט , טל ליבליך ואורן יצחקי למשיבים. 7.5.08).
רע"א 5592/07 - לימן אלימלך נגד עו"ד מאיר כהן ואח'
*ביטול עיקול בהליכי כינוס נכסים (הבקשה נדחתה).
המשיב מונה ככונס נכסים לשם מכירת דירותיו של המשיב 2 (להלן: החייב). המבקש, הטוען לחובות של החייב כלפיו, הגיש תביעה כספית לבימ"ש השלום נגד החייב, ובד בבד ביקש מתן צו עיקול זמני כלפי המשיב, בה טען כי המשיב מחזיק בנכסים השייכים לחייב. רשם בימ"ש השלום נעתר לבקשה והורה על הטלת עיקול
זמני על נכסי החייב, אשר היו, לכאורה, ברשות המשיב. המבקש לא הגיש בקשה לאישור העיקול, כנדרש. בחודש אוקטובר 2004 ניתן פסק דין על-ידי רשמת בימ"ש השלום, בו התקבלה תביעתו הכספית של המבקש נגד החייב, והעיקול הזמני אושר. המשיב פנה לבימ"ש השלום וביקש את ביטולו של האישור. ביהמ"ש ביטל את פסה"ד באופן חלקי, וקבע כי משלא נתבקשה תגובת המשיב לבקשת אישור העיקול, לא היה מקום לאשרו. עם זאת, נמנע ביהמ"ש מלקבוע כי תוקף העיקול פקע. בעקבות החלטתו זו פנה המשיב לבימ"ש השלום בבקשה לביטול העיקול. ביהמ"ש דחה את בקשת המשיב והותיר את העיקול על כנו. ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעורו של המשיב. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
(בפני: השופטת ארבל. עו"ד י. פודים למבקש, המשיב לעצמו. 21.5.08).
בש"פ 3638/08 - מדינת ישראל נגד סלאמה ואחמד אבו ג'נאם
*היענות חלקית לבקשה להארכת מעצר שביעית מעבר ל-9 חדשים בעבירת רצח על רקע כבוד המשפחה (בקשה להארכת מעצר שביעית של 90 יום מעבר ל-9 חדשים - הבקשה נתקבלה בחלקה).
המשיבים, אחים, הואשמו בעבירת רצח של אחותם על רקע כבוד המשפחה. עם הגשת כתב האישום הורה ביהמ"ש המחוזי על מעצרם עד תום ההליכים. מעצרם הוארך פעם אחר פעם. עתה עותרת המבקשת להארכת מעצר שביעית של 90 יום. הבקשה נתקבלה בחלקה והמעצר הוארך ב-45 ימים.
סעיף 61 לחוק המעצרים קובע את הכלל לפיו נאשם שהיה עצור במשך תשעה חודשים ומשפטו טרם הסתיים, ישוחרר ממעצר. בסמכות להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, אינו צריך להיעשות כדבר שבשגרה. משפטם של המשיבים נמצא בעיצומה של פרשת התביעה וכבר עתה ברור כי לא די בהארכה זו ולו לצורך סיום פרשת התביעה. זאת ועוד, רוב בני משפחתם של המשיבים כבר העידו למעט ארבעה. בנסיבות אלה, יש להיענות לבקשת ההארכה באופן חלקי בלבד לפרק זמן של 45 ימים, באופן שיאפשר את השלמת עדותם של יתר בני המשפחה במהלך ארבעה מועדי ההוכחות הקרובים, ולאחר מכן מן הראוי לבחון אפשרות לשחרורם של המשיבים לחלופת מעצר
(בפני: השופטת חיות. עו"ד זיו אריאלי למבקשת, עו"ד דן ענבר למשיבים. 7.5.08).
ע.פ. 1623/08 - אלירן דרי נגד מדינת ישראל
*דחיית ערעור על סירוב לבקשת פסילה שנומקה בכך שביהמ"ש דן באישום נגד המערער בעבירה נוספת מאותו סוג (סמים) (ערעור על סירוב פסילה - הערעור נדחה).
בעקבות הסדר טיעון, נגזר על המערער בביהמ"ש המחוזי בירושלים מאסר בגין עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. כחודש לאחר מכן, בעודו מרצה את תקופת מאסרו האמורה, הוגש נגד המערער כתב אישום נוסף, בפני אותו מותב, בגין עבירה דומה. על-פי הנטען בכתב אישום זה, אל המערער הוברחו סמים לתוך כלא השרון, שם הוא מרצה את תקופת מאסרו. המערער הגיש בקשה לפסילת ביהמ"ש, ביהמ"ש דחה את הבקשה. הערעור נדחה.
חשיפת ביהמ"ש להרשעות קודמות של נאשם, ואף העובדה כי ביהמ"ש דן בעבר בעניינו של נאשם, אינן מקימות, כשלעצמן, עילת פסלות. חזקה על ביהמ"ש, כגורם מקצועי, שהעובדה כי הוא מודע להרשעה קודמת של המערער, ואף בעבירה דומה, לא תמנע ממנו לשמוע את ההליך החדש שבפניו באופן הוגן ובדעה פתוחה. כך בדרך כלל, וכך בנסיבות העניין, במיוחד, נוכח העובדה שבהליך הקודם הורשע המערער בעקבות הודאתו, וביהמ"ש רק אישר את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, ולא נזקק להכרעה עובדתית ומשפטית מלאה במקרה שלפניו.
(בפני: הנשיאה ביניש. עו"ד שחר חצרוני למערער, עו"ד זיו אריאלי למשיבה. 13.5.08).