בג"צ 6522/06 - מרים כוכבי נגד ביה"ד הארצי לעבודה בירושלים ואח'
*החלטת משרד העבודה והרווחה להעביר עובדים במעונות שעבדו רק במשמרות לילה, לעבודה בסבב משמרות והפיצוי בגין ההרעה ברמת השכר(העתירה נדחתה).
א. העותרת מועסקת כמטפלת במעון של משרד העבודה והרווחה. העסקתה החלה בשנת 1968, במשמרות לילה. בינואר 1997 החליטה הנהלת המעון להעביר את כל צוות המטפלים למתכונת העסקה בסבב משמרות. השינוי הביא לפגיעה משמעותית במשכורתה של העותרת. בעקבות כך הגישו העותרת ושני עובדים נוספים תביעות נגד המדינה בביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב, להורות על העסקתם במשמרות לילה בלבד, ובכל מקרה להמשיך לשלם להם את תוספת משמרות הלילה. בענין עובד אחר (להלן: הלכת נהרי), פסק ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב שאין לפגוע בזכותו לקבל שכר עבודה בשיעור המלא ששולם לו עד כה בעבודת לילה, וביה"ד הארצי לעבודה אישר את פסק דינו. ביה"ד האזורי בענייננו אימץ את הלכת נהרי וקבע כי על המדינה להמשיך לשלם לתובעים את התוספת בגין עבודת לילה. המדינה ערערה לביה"ד הארצי עבודה שסטה מהלכת נהרי ופסק כי הנהלת המעון היתה רשאית, ואף חייבת לשנות את סדרי עבודתם של העובדים, נוכח הוראתו של סעיף 22(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה. ביה"ד קבע, כי ביטול משמרות הלילה פגע בתובעים, אך משחוייבו לעבוד במשמרות רגילות, השתלבו בתנאי העבודה המקובלים בארץ, הנתפסים כטובים יותר מעבודת לילה מתמדת. ביה"ד קבע פיצוי לעובדים אלה על בסיס אמת מידה של תקופת הסתגלות לתנאי העבודה החדשים. פיצוי זה אמור לבטא את ההפרש שבין השכר הממוצע בשלושת החודשים לפני השינוי שחל בשיטת ההעסקה כאמור, לבין השכר הממוצע שקיבלו בשלושת החודשים לאחר השינוי, במכפלה של 12 חודשים. העתירה נדחתה.
ב. התערבות בג"צ בפסיקתו של ביה"ד הארצי לעבודה, מצטמצמת לקיומם של שני תנאים מצטברים: גילויה של טעות משפטית מהותית בפסה"ד מושא העתירה; קיומן של נסיבות בהן שורת הצדק מחייבת התערבות שיפוטית בהכרעה. בענייננו התנאים הנזכרים אינם מתקיימים. העסקת עובדים במשמרות לילה שלא בהתאם לסעיף 22(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה מנוגדת לחוק. במובן זה, חוזה העבודה של העותרת המאפשר העסקה המנוגדת לחוק לוקה בפסול של אי חוקיות. לעובדים על פי חוזה כזה לא מתגבשת זכות מוקנית להעסקה בניגוד לחוק, ואין בכוחם לדרוש מהמעסיק כי ימשיך להעסיקם באופן מנוגד לחוק, או לחלופין, כי ישלם להם שכר על בסיס הנחה כי הם מועסקים במשמרות לילה, גם אם בפועל, נוכח האיסור שבחוק, הוא מסב את עבודתם למשמרות יום. בצדק סטה ביה"ד לעבודה מהילכת נהרי.
(בפני השופטים: פרוקצ'יה, רובינשטיין, פוגלמן. החלטה - השופטת פרוקצ'יה. עו"ד אריאל כוכבי לעותרת, עו"ד אביגיל בורוביץ למשיבה. 22.4.09).
עש"ם 8382/07 - שריפה שמאליה נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש המשמעתי של מורה שרכשה תמורת תשלום "תעודת תואר ראשון" מבלי ללמוד לימודים אקדמאיים וקיבלה העלאה בשכרה(הערעור נדחה).
א. המערערת, ילידת שנת 1957, הועסקה כמורה במשרד החינוך, משנת 1979. בהליך פלילי הורשעה המערערת בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, כאשר קיבלה תמורת תשלום תעודת תואר ראשון משלוחה בישראל של "ברינגטון קולג'", בלי שמילאה חובות אקדמיים כלשהם. בתמורה למסמכים הכוזבים, שילמה המערערת סכום השווה ל-5,000 דולר. בהמשך הגישה המערערת למשרד החינוך בקשה להערכת תואר, בה הצהירה בכזב כי למדה בשלוחת ברלינגטון בשנים 1999-1998, צירפה לבקשתה את המסמכים הכוזבים,
ועל-סמך מצג שווא זה, קיבלה תוספת שכר למשכורתה בסך של 1,191 ש"ח מידי חודש, באופן רטרואקטיבי מחודש ינואר 2000. בעקבות הרשעתה, הוגשה נגד המערערת תובענה לביה"ד למשמעת של עובדי המדינה. ביה"ד הרשיע את המערערת וגזר להפיטורין לאלתר, פסילה לשירות המדינה ומילוי תפקיד של הוראה במשרד החינוך למשך שנתיים מיום מתן גזר הדין. הערעור על חומרת אמצעי המשמעת נדחה.
ב. לאיש חינוך בישראל מעמד מיוחד בחברה. מופקד בידיו נכס יקר בנאמנות - חינוך ילדי ישראל מהגיל הרך ועד לסיום לימודי בית הספר התיכון. המערערת כשלה בכך שהיתה נכונה להשיג תואר אקדמי מזוייף בדרכי תרמית בעבור תשלום כסף. אין לקבל את טענת המערערת לפיה יש להתחשב לקולא בעובדה כי נוהל נגדה הליך פלילי שבו הורשעה ונענשה, וכי שילמה את חובה לחברה בהליך הפלילי. תכלית ההליך הפלילי ומטרות ההליך המשמעתי שונות הן זו מזו. האחת אינה מוציאה את חברתה, וגם הענישה בשני המסלולים שונה היא, ונועדה להשיג מטרות שונות. לכן אין לראות בקיומו של הליך במסלול הפלילי משום נימוק לקולא בענישה המשמעתית.
(בפני: השופטת פרוקצ'יה. עו"ד זכי כמאל למערערת, עו"ד מלי אומיד למשיבה. 22.4.09).
ע.א. 4042/08 - עוזי סגל נגד עו"ד גיורא גרינברג ואח'
*התנהלות רשלנית של מפרק חברה וחיובו בתשלום פיצויים על הנזק שגרם. *דחיית בקשה של בעל מניות וערב לחובות חברה, לאפשר לו להגיש תביעה נגד מפרק חברה שגרם ברשלנותו נזק לחברה(מחוזי ת"א - בש"א 15409/07 (פש"ר 1506/00) - הערעור נדחה).
א. בשנת 2000 מונה המשיב למפרק של חברה. במסגרת תפקידו פרסם מכרז למכירת מלאי עצים וציוד של החברה, וביהמ"ש של פירוק אישר את המכירה מכירת המלאי והציוד לזוכה במכרז, תושב ספרד (להלן - הרוכש). המשיב מסר לרוכש חלק ניכר מן המלאי, מבלי שקיבל תחילה את התמורה המוסכמת, והערבות הבנקאית שנתן הרוכש להבטחת תשלום התמורה פקעה מבלי שהמשיב פעל לחלט אותה. עקב התנהלות זו מינה ביהמ"ש המחוזי במקומו של המשיב את המשיב 6, (להלן - המפרק החדש), והלה פתח בהליכים נגד המשיב בגין נזקים שגרם לכאורה לקופת הפירוק. בסופו של יום, הופנו המפרק החדש, המשיב וחברת הביטוח שלו, (להלן יחד - המשיבים), להליך גישור. בסיומו של הליך זה הסכימו הצדדים לפשרה לפיה ישלמו המשיבים לקופת הפירוק סכום חד פעמי של 90,000 דולר (להלן - הסכם הפשרה). בין לבין, ולאחר הליך אחר שנקט, הגיש המערער לביהמ"ש של פירוק בקשה למתן רשות להגשת תביעה (להלן - הבקשה), נגד המשיב ונגד המשיבים 5-3, בעלי מניות בחברה, לחייב את הנתבעים בנזקים בסך של כ-3.4 מיליון - שלטענתו נגרמו לו, בהיותו ערב אישית לחובות החברה כלפי בנק דיסקונט (להלן - הבנק), כתוצאה מרשלנותו של המפרק כמצויין לעיל. ביהמ"ש המחוזי, בשבתו כבימ"ש של פירוק, קבע כי פעולותיו של המשיב באו לעולם במסגרת ניהול החברה שבפירוק ואילו היה מתנהל באופן מיטבי יותר כי אז התוצאה הייתה עשויה להיות שאל קופת הפירוק היו נכנסים סכומים גדולים יותר. לפיכך, הפיצוי הנזיקי דינו להשתלם לקופת החברה בלבד, ורק לאחר מכן ניתן לחלקו בהתאם לסולם דיני הקדימה. לפיכך קבע ביהמ"ש של פירוק כי אין מקום להתיר תביעה נגד המשיב. הערעור נדחה.
ב. על מפרק חברה מוטלת חובת זהירות מכוח סעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין, מכוחם עליו לצפות כי התנהגות רשלנית מצידו במילוי תפקידו תגרום נזק לנכסי החברה בפירוק. כאשר עסקינן במפרק של חברה, הרי שחובת הזהירות שלו מופנית כלפי החברה וכלל הנושים והמשתתפים, כאשר הפרתה של חובה זו אין פירושה כי הוא עלול בהכרח להימצא אחראי כלפי נושה או משתתף בפירוק. המפרק החדש נקט בהליכים נגד המשיב בגין אותה מסכת עובדתית שעליה מבוססת תביעתו של המערער. עילת התביעה של החברה
בגין התנהלותו הרשלנית לכאורה של המשיב התבררה במסגרת התביעה שאותה הגיש המפרק החדש ואשר הועברה בסופו של יום להליך גישור לפני המגשר. בנסיבות אלה, לא היה מקום להתיר את התביעה לפי סעיף 374 לפקודה.
(בפני השופטים: ארבל, ג'ובראן, דנציגר. החלטה - השופט דנציגר. 22.4.09).
ע.פ. 5982/08 - יותם כהן נגד מדינת ישראל
*המדיניות שיש לנהוג בה בקבלת הסדר טיעון ע"י ביהמ"ש(מחוזי ת"א - ת.פ. 40160/07 - הערעור נתקבל ברוב דעות כשהתביעה תומכת במערער).
א. המערער, יליד 1988, שירת במועד הרלבנטי כשוטר במסגרת שירות חובה בצה"ל. ביום 6.1.07 בשעת בוקר מוקדמת, בילה המערער עם המתלונן בגינה ציבורית בנס ציונה, והשניים שתו משקאות אלכוהול. במהלך שהותם בגינה, הוציא המערער מנרתיקו את האקדח שנשא והכניס והוציא לסירוגין את המחסנית אל תוך האקדח וממנו, פירק אותו ודרך אותו מספר פעמים. מאוחר יותר, נסעו המערער והמתלונן ביחד עם חברתו של המתלונן (להלן: החברה) לכיוון ביתו של המערער. במהלך הנסיעה, ביקש המערער להראות את האקדח לחברה. תוך כדי כך נורתה ירייה שפגעה ברגלו של המתלונן. המערער הועמד לדין והצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו, המערער יודה, התביעה תדרוש להטיל עונש מאסר בעבודות שירות ופיצוי למתלונן, ואילו ההגנה תהיה רשאית לטעון להימנעות מהרשעת המערער. מאחר שבמסגרת הסדר הטיעון הסתפקה התביעה בעונש מאסר בעבודות שירות, ביקש ביהמ"ש את חוות דעת הממונה על עבודות השירות, והלה נתן חוות דעת בה נאמר כי מאחר שהמערער הוא חייל סדיר, אין אפשרות לקבלו לריצוי עבודות שירות. לאחר מכן תוקנה עמדת הממונה, ונקבע כי ניתן להורות לצה"ל להשהות את שירותו הצבאי של המערער לצורך ריצוי עבודות השירות, ולאחר ביצוע העבודות יוכל המערער להשלים את שירותו הצבאי. התביעה נותרה בעמדתה המקורית על פי הסדר הטיעון, לפיה יש להסתפק בעבודות שירות.בהתחשב בחוות דעת הממונה כאמור, גזר ביהמ"ש על המערער מאסר בפועל לשישה חודשים, ללא אפשרות של עבודות שירות, וכן פיצוי למתלונן בסך 10,000 -. הערעור נתקבל ברוב דעות.
ב. השופטת פרוקצ'יה (דעת מיעוט): התופעות הקשורות בשימוש לא ראוי בנשק על ידי נושאי נשק במערכות הביטחון כרוכות לא אחת במצבים קשים ומורכבים ביותר. מעבר ליסוד ההפרה של כללי המשמעת העוסקים בטיפול בנשק, שימוש לא ראוי בנשק על ידי בעל תפקיד עלול לעלות במחיר של חיים או פציעה קשה של הזולת, וכבר היו דברים מעולם. מעשיו של המערער בנשק האישי שהופקד בידיו לצורך תפקידו במערכת הביטחון הם חמורים ביותר.
ג. אשר להיבט ההרשעה בדין - החלופה העונשית של הימנעות מהרשעה מהווה חריג לכלל הרחב בתורת הענישה, לפיו, מקום שהוכחה אשמתו של אדם, יש להרשיעו בדין. בענייננו, המשקל המכריע מושם על הערך ההרתעתי והמסר הכללי הנדרש, השוללים ומוקיעים שימוש פסול בנשק. לפיכך צדק בימ"ש קמא משהרשיע את המערער.
ד. אשר לכך שבימ"ש קמא סטה, מטעמיו, מהסדר הטיעון - ככלל, יטה ביהמ"ש לקיים הסדרי טיעון בשל חשיבותם ומעמדם. אולם זאת, לא על חשבון החובה לשקול שיקולים ראויים לענין העונש. בנסיבות העניין, נראה כי יש לאמץ את התוצאה אליה הגיע ביהמ"ש שסטה מהסדר הטיעון. בכל מקרה, בימ"ש שלערעור אינו כבול אף הוא להסדר טיעון, והוא אחראי לגזירת דין ראויה. כמקובל, סטייה מהסדר טיעון מחייבת שלא לחרוג באופן קיצוני מהעונש שהצדדים הסכימו לו, והחלטת ביהמ"ש המחוזי להעמיד את עונש המאסר בפועל על שישה חודשים שומרת על היחס העונשי הנדרש.
ה. השופטת נאור: משנערך הסדר טיעון, וביתר שאת כאשר הסדר טיעון זה נערך בשלבים הראשונים של ההליך, יש לייחס לו משקל משמעותי אשר מצדיק הקלה בענישה. ביהמ"ש המחוזי מוכן היה לקיים את הסדר הטיעון. ואולם נוכח עמדת הממונה על עבודות השירות סטה ביהמ"ש מן ההסדר. בא כוח התביעה הצהיר בדיון בערעור, כי הסוגיה של השהיית השירות במקרה של הטלת עונש מאסר בעבודות שירות נבחנת בכל מקרה לגופו וכי לא ניתן לומר מראש כי המערער יידרש להשהות את שירותו. לאור הגישה העקרונית לפיה יש לעודד קיומם של הסדרי טיעון, וזו גם עמדת התביעה, יש לצמצם את הסטייה מהסדרי טיעון למקרים חריגים ביותר. אכן, העונש שהוסכם עליו הוא קל. עם זאת העונש אינו סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה ביחס לעבירות של רשלנות בנשק. על כן עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער יומר במאסר לריצוי בעבודות שירות. יתר מרכיבי העונש יוותרו על כנם.
(בפני השופטים: פרוקצ'יה, נאור, מלצר. עו"ד יוסף ויור למערער, עו"ד דותן רוסו למשיבה. 22.4.09).
בע"מ 2205/09 - פלונית נגד היועץ המשפטי לממשלה
*דחיית בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטה להכריז על קטין כבר אימוץ(בקשה להארכת מועד להגשת ערעור - הבקשה נדחתה ברוב דעות).
א. המבקשת הינה תושבת אשקלון, ילידת שנת 1969. ביום 20.3.03 נולד הקטין, נשוא הבקשה, שהינו בנה השלישי. הפרטים אודות אביו של הקטין אינם ידועים. עם הולדת הקטין, יצרו גורמי הרווחה באשקלון קשר עם המבקשת ולבקשתם ניתן צו ביניים לפיקוח והשגחה על הקטין. ביום 4.6.03 הוכרז הקטין כ"קטין נזקק", לפי סעיף 1 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), והוצא לו צו פיקוח והשגחה. תקפו של הצו הוארך מעת לעת בהסכמת המבקשת. ביום 7.10.05 הוצא הקטין מחזקת האם בצו חירום, בשל דיווח משטרה לפיו המבקשת, בהיותה תחת השפעת אלכוהול, תקפה את בן זוגה וקפצה מדירתו שבקומה העשירית בבניין דירות למרפסת בקומה נמוכה יותר. הקטין, שהיה אז בן כשנתיים וחצי, נכח במקום והמבקשת אף ביקשה ממנו שיקפוץ אחריה מהדירה, אך הדבר נמנע על-ידי שוטר שהיה במקום. ביום 29.1.07 הגיש המשיב תובענה להכרזתו של הקטין כבר-אימוץ. ביום 29.5.08 הכריז ביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד על הקטין כבר-אימוץ, וקבע כי האימוץ יהיה אימוץ סגור. בטרם חלף המועד להגשת ערעור על פסה"ד, הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. במסגרת הבקשה לא התבקש עיכוב ביצועו של פסה"ד. המשיב הסכים למתן ארכה מסויימת, וביהמ"ש קבע כי המועד להגשת ערעור יוארך עד ליום 13.8.08. ביום 25.8.08 הגישה המבקשת בקשה נוספת להארכת המועד וזה הוארך עד ליום 16.9.08. ביום 17.9.08 שבה והגישה המבקשת בקשה להארכת המועד, והפעם נדחתה הבקשה. הבקשה להארכת מועד נדחתה ברוב דעות.
ב. השופט גרוניס: פסה"ד העומד ביסוד הבקשה הינו פס"ד המכריז על בנה של המבקשת כבר-אימוץ. יש מקום לנהוג גמישות בהחלתם של כללים שבסדרי הדין על מקרים כגון המקרה שלפנינו. עם זאת, העובדה שמדובר בהליך העומד ביסוד הבקשה הוא הליך אימוץ, אינה מצדיקה את הארכת המועד באופן אוטומטי, תוך ויתור מלא על הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד". מאז ניתן פסה"ד ועד להגשת הבקשה נשוא ההליך הנוכחי חלפו כשמונה חודשים. למבקשת כבר ניתנו מספר ארכות להגשת ערעור על פסה"ד, אך היא לא עמדה במועדים שנקבעו. זאת, בלא שניתן לכך כל נימוק או הסבר מניח את הדעת. כמו כן, סיכוייו הלכאוריים של הערעור נמוכים. לבסוף, בחודשים האחרונים מאז נדחתה בקשתה הקודמת של המבקשת להארכת מועד, חלו שינויים מהותיים במצבו של הקטין.
ג. השופטת נאור: אין להאריך את המועד להגשת הערעור. טעם הדבר נעוץ, בראש ובראשונה, בכך שאין לחשוף את הקטין לטלטלה נוספת בחייו. הקטין זכאי סוף סוף לבית, וזהו השיקול המרכזי.
ד. השופט דנציגר (דעת מיעוט): "לא בלי לבטים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה", ולהעניק למבקשת ארכה נוספת להגשת ערעור.
(בפני השופטים: גרוניס, נאור, דנציגר. עו"ד עליזה כהן למבקשת, עו"ד דינה דומיניץ למשיב. 22.4.09).
עש"ם 9409/07 + 8808/07 - נסימי בהותי נגד מדינת ישראל
*החמרה בעונש המשמעתי של מורה שרכשה תמורת תשלום "תעודת תואר ראשון" מבלי ללמוד לימודים אקדמאיים וקיבלה העלאה בשכרה(ערעור וערעור נגדי על מידת העונש המשמעתי - הערעור על קולת העונש נתקבל).
א. המערערת, ילידת שנת 1970, הועסקה במשרד החינוך כמורה בכירה בבית ספר בכפר משהד. בהליך פלילי שהתנהל נגדה בבימ"ש השלום בנצרת, הורשעה בהסדר טיעון, בכך שקנתה מאדם שהציג עצמו כנציג "שלוחת אוניברסיטת ברלינגטון" בארץ, תעודת תואר ראשון, תמורת 24,000 -, הגישה למשרד החינוך בקשה להערכת התואר, בה הצהירה כי למדה בשלוחת ברלינגטון וצירפה לבקשתה את המסמכים הכוזבים. כתוצאה ממצג השווא, קיבלה המערערת תוספת שכר למשכורתה. בעקבות ההליך הפלילי, הועמדה המערערת לדין משמעתי, וביה"ד קבע בגזר דינו כי בעבירות הפליליות שבביצוען הורשעה המערערת יש קלון, וכי נוספת להן חומרה יתירה, נוכח סטנדרט ההתנהגות הגבוה שנדרש ממורה, האמור לשמש דוגמא לתלמידי. בצד אלה, בחן ביה"ד את נסיבותיה האישיות של המערערת, ועמד, בין היתר, על כך כי מדובר באישה נורמטיבית, בת 37 שנים, אם לשלושה ילדים, אשר עבדה כמורה במשך כ-12 שנים. נוכח זאת, הטיל ביה"ד על המערערת את אמצעי המשמעת של נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר משירות המדינה ופסילה מלמלא כל תפקיד במשרד החינוך למשך שנתיים מיום מתן גזר הדין. ערעורה של המדינה על קולת העונש נתקבל.
ב. במעשיה פגעה המערערת בתדמיתו המוסרית של השירות הציבורי בעיני הציבור, ובמעמדה של מערכת החינוך. העבירות אותן ביצעה המערערת מחייבות על-פי חומרתן ועל-פי טיבן את הרחקתה לא רק ממערכת החינוך אלא משירות המדינה בכלל למשך תקופה ממשית. חרף כל האמור, כלל הוא כי ערכאת הערעור איננה ממצה את הדין עם הנאשם, ולזכות המערערת עומדות גם נסיבותיה האישיות החיוביות, ובכללן - תפקודה האיכותי והמסור כמורה, ההערכה לה זכתה בגין כך, עברה הנקי, וכן הקשיים בחייה. לפיכך תיפסל המערערת למשך שלוש שנים ממילוי כל תפקיד בשירות המדינה. לאחר מכן תיפסל לשנתיים נוספות ממילוי תפקיד הוראה או כל תפקיד אחר במשרד החינוך.
(בפני: השופטת פרוקצ'יה. עו"ד זכי כמאל למערערת, עו"ד מלי אומיד למשיבה. 22.4.09).
עש"ם 1110/08 - מדינת ישראל נגד חאלד אבו ליל
*החמרה בעונש המשמעתי של מורה שרכש תמורת תשלום "תעודת תואר ראשון" מבלי ללמוד לימודים אקדמאיים וקיבל העלאה בשכרו(ערעור על קולת העונש המשמעתי - הערעור נתקבל).
א. המשיב הועסק כמורה בכיר בבית הספר היסודי בכפר משהד. בהליך פלילי שהתנהל נגד המשיב הוא הורשע, בהסדר טיעון, בכך שרכש משלוחת אוניברסיטת "ברלינגטון" בישראל בתמורה לתשלום סך של 18,000 ש"ח תעודת תואר ראשון, הגיש למשרד החינוך בקשה להערכת תואר, בה הצהיר כי למד בשלוחת ברלינגטון, וצרף לבקשתו את המסמכים הכוזבים. בעקבות זאת, קיבל המשיב תוספת שכר. לאחר שנגזר דינו בפלילים, הוגשה נגד המשיב תובענה לביה"ד למשמעת של עובדי המדינה. ביה"ד הרשיע את המשיב,
והטיל עליו את אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר, ושלילה של %75 מהמענק לו הוא זכאי. הערעור על קולת העונש נתקבל.
ב. פעם אחר פעם שבה ועולה התופעה הקשה, אשר פשתה בתקופה מסויימת בקרב מורים בישראל, של קניית תארי השכלה גבוהה כוזבים תמורת כסף, לצורך קבלת תוספות שכר שלא כדין. השירות הציבורי כולו נדרש לשמש דוגמא למקצועיות, מחוייבות ומסירות, בצד התנהגות ערכית ורמה אנושית גבוהה. על אנשי החינוך לעמוד ברף מחמיר ותובעני במיוחד. ביה"ד חרג באופן ניכר מרף הענישה המשמעתית המקובל, וגזר אמצעי משמעת שאינם מידתיים ביחס לחומרת המעשים. לפיכך המשיב ייפסל לכל תפקיד בשירות המדינה למשך שלוש שנים מיום מתן גזה"ד של ביה"ד למשמעת. בתום תקופה זו, תחול על המשיב פסילה נוספת לשנתיים, ממילוי כל תפקיד במשרד החינוך.
(בפני: השופטת פרוקצ'יה. עו"ד מלי אומיד למערערת, עו"ד זכי כמאל למשיב. 22.4.09).
עש"ם 1452/08 + 1116/08 - אמל בהותי נגד מדינת ישראל
*מידת העונש המשמעתי של מורה שרכשה תמורת תשלום "תעודת תואר ראשון" מבלי ללמוד לימודים אקדמאיים וקיבלה העלאה בשכרה(ערעור וערעור נגדי על מידת העונש המשמעתי - הערעור על קולת העונש נתקבל).
א. המערערת הועסקה כמורה בכירה בבית הספר היסודי בכפר משהד. בהליך פלילי שהתנהל נגדה היא הורשעה בהסדר טיעון בכך שרכשה תמורת סכום של 24,000 ש"ח תעודת תואר ראשון משלוחת אוניברסיטת "ברלינגטון", מבלי שמילאה חובות אקדמיות המזכות בתואר זה, הגישה למשרד החינוך בקשה להערכת התואר, ועל בסיס התעודות הכוזבות, קיבלה תוספות שכר. בעקבות הרשעתה בפלילים, הוגש נגד המערערת הליך משמעתי, וביה"ד למשמעת של עובדי המדינה הרשיעה וגזר לה נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר ופסילה לעבודה בשירות המדינה ובמשרד החינוך עד ליום 1.7.09. כנגד אמצעי המשמעת האמורים מופנים שני הערעורים. ערעור המדינה על קולת העונש נתקבל.
ב. בתחום המשמעתי, בדרך כלל נסוג הענין האישי בפני המסר הציבורי הכללי הנדרש, והמשתקף באמצעי המשמעת הראויים, כדי להגשים את תכלית השמירה על מעמד השירות הציבורי, שבלעדיו הוא יתקשה לתפקד. לא נתקיימו במערערת נסיבות אישיות חריגות שיש לתת להן משקל מיוחד בגזירת דינה המשמעתי. אין לקבל את טענת המערערת לפיה יש מקום לכלול במנין תקופת הפסילה את תקופת ההשעייה. ההשעייה והפסילה נועדו למטרות שונות. ההשעייה נועדה להרחיק עובד ציבור מהמשך מילוי תפקידו כל עוד עננה של חשד בעבירת משמעת רובצת על כתפיו, והמשך תפקודו עלול לפגוע בתקינות פעולתו של השירות הציבורי. הפסילה היא אמצעי משמעת הננקט כנגד עובד בעקבות הרשעתו בהליך המשמעת. לפיכך יש לדחות את ערעורה של המערערת ולקבל את ערעור המדינה. המערערת תפסל לכל תפקיד בשירות המדינה למשך שלוש שנים, והיא תפסל למשך שנתיים נוספות לאחר מכן לכל תפקיד במשרד החינוך. חישוב תקופת הפסילה ייעשה ממועד מתן גזר הדין בביה"ד למשמעת.
(בפני: השופטת פרוקצ'יה. עו"ד זכי כאמל למערערת, עו"ד מלי אומיד למשיבה. 22.4.09).
רע"פ 429/09 - בסאם חסין נגד מדינת ישראל
*מידת ההחמרה בעונש הנגזר ע"י ערכאת ערעור לעומת העונש בערכאה קמא (התפרצות וגניבה) (הבקשה נדחתה).
במועדים שונים בין השנים 2007-2006 נהג המבקש להתפרץ לדירות במרכז תל אביב ולגנוב חפצי ערך שונים. בימ"ש השלום הרשיע את המבקש ב-60 אישומים בעבירות של התפרצות וגניבה וגזר לו 5 שנים מאסר בפועל, 12 חודשים מאסר על תנאי, קנס בסך 5,000 ש"ח ופיצוי למתלוננים בסך 60,000 ש"ח. ביהמ"ש המחוזי קיבל
את ערעור המדינה, החמיר בעונשו של המבקש, והעמידו על שמונה שנים מאסר בפועל. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
ככלל, מן הראוי שהעונש המוטל על ידי ערכאת הערעור לא יחרוג באופן מופרז מזה שהוטל על ידי הערכאה הדיונית מטעמי הוגנות כלפי המערער. אולם, עיקרון זה ראוי לאיזון אל מול שיקולים ואינטרסים אחרים העומדים בבסיס הענישה הפלילית, ובעיקר העיקרון לפיו על העונש להלום את המעשה בגינו הוא מוטל ולהתאים להנחיות ההלכה הפסוקה בדבר רמת הענישה הראויה. במקרה דנן, הפער בין העונש שהוטל על המבקש בביהמ"ש המחוזי לבין זה שהוטל עליו בבימ"ש השלום, אינו עולה כדי פער חריג המצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. יתירה מכך, העונש שהוטל על המבקש בבימ"ש השלום אינו מבטא במידה מספקת את חומרת מעשיו, ומשכך אינו יכול לשמש נקודת מוצא לבחינת ההצדקה ליתן רשות ערעור.
(בפני: השופט ג'ובראן. עו"ד גלאון קפלנסקי למבקש, עו"ד אושרה פטל למשיבה. 1.4.09).
ע.א. 8764/08 - אולגה רוט נגד בנק מרכנתיל דיסקונט ואח'
*דחיית בקשה לעיכוב ביצוע החלטה לעיקול דירה בהוצל"פ, כאשר הבעלים של הדירה אינו מתגורר בה (הבקשה נדחתה).
הבנק, המשיב, הגיש נגד המשיבים 2 ו-3 תובענה לביהמ"ש המחוזי בחיפה בה ביקש לקבוע כי השניים, הנשואים זה לזה, או מי מהם, הם הבעלים של דירה בנהריה (להלן: הדירה), אף שהיא רשומה על שם המערערת, אמו של המשיב 2. כן התבקש ביהמ"ש להטיל עיקול על הדירה. ביהמ"ש נעתר לתובענה. המערערת הגישה ערעור על פסה"ד, ועתרה לבימ"ש קמא לעכב את ביצוע פסה"ד. הבקשה נדחתה בנימוק שביהמ"ש לא שוכנע שיש לערעור סיכויים, ומכיוון שהמערערת אינה מתגוררת בדירה אין מדובר במצב בו לא ניתן יהיה לפצותה בכסף אם יתקבל הערעור. משכך הגישה המערערת את הבקשה שבכאן לעיכוב ביצוע. הבקשה נדחתה.
יש ליתן משקל ניכר לכך שהמערערת אינה מתגוררת בדירה וכי לצורך מימוש העיקול, לא יידרש פינויה מן הדירה. בנסיבות אלה אין מקום להחיל את הכלל לפיו ביהמ"ש יטה להיעתר לבקשות לעיכוב הליכי פינוי מדירת מגורים. כמו כן, המערערת לא פירטה באופן מספק מה הנזק שייגרם לה אם ימומש העיקול והדירה תימכר. לעומת זאת, אם יעוכב ביצוע פסה"ד יגדל חובם של המשיבים 2 ו-3 כלפי הבנק (העומד על 2,694 מליון -) וכן כלפי יתר נושיהם, אך יכולתם להיפרע עשויה להפגע.
(בפני: השופטת חיות. עו"ד י. פלק למערערת, עו"ד צחי סלע לבנק, עו"ד אלי חן למשיבים האחרים. 1.4.09).
עע"ם 1640/09 + 1637/09 - האגודה למען החייל ואח' נגד ד.ד.ש... בע"מ ואח'
*היענות לבקשה לעיכוב ביצוע עד לערעור על פס"ד המבטל זכייה במכרז (בקשות לעיכוב ביצוע פס"ד - הבקשות נתקבלו).
במשך עשרות שנים סיפקה חברת שק"ם את שירותי הקנטינות בצה"ל. בשנת 2002 הודיעה למשרד הביטחון, בהתראה קצרה, על רצונה להפסיק לספקם. עקב כך התקשר משרד הביטחון עם האגודה למען החייל (להלן: האגודה) ועם המבקשת 2 (להלן: ש.י.ר.ן.), בהסכם לאספקת השירותים. בסוף שנת 2006 החליט משרד הביטחון להמשיך ולהתקשר עם האגודה וש.י.ר.ן למשך ארבע שנים נוספות. התקשרות זו, כמו ההתקשרות שקדמה לה, נערכה בפטור ממכרז. המשיבה (להלן: ד.ד.ש.), העוסקת אף היא במכירת מוצרים בקנטינות (בשב"ס ובמתקני המשטרה), עתרה לביהמ"ש נגד החלטה זו, בטענה כי על משרד הביטחון לערוך מכרז להפעלת הקנטינות. ביהמ"ש קיבל את העתירה והורה למשרד הביטחון לערוך בתוך
90 ימים מכרז להפעלת מערך הקנטינות בצה"ל. מכאן הבקשות לעיכוב ביצוע פסה"ד עד להכרעה בערעורים שהוגשו. הבקשות נתקבלו.
אכן, הכלל הוא כי הגשת ערעור על פסה"ד אין בה, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצועו. לפיכך, על העותר לעיכוב ביצוע להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. במקרה שלפנינו לא ניתן לומר, על פני הדברים, שהערעורים משוללי סיכוי וכמו כן שיקולי מאזן הנוחות מובילים אל המסקנה שיש להיעתר לבקשות.
(בפני: השופטת חיות. עוה"ד דוד גדעוני, דורון קילשטיין ואורי בידר למבקשות, עוה"ד גרשון קוטורניק, יואב סגל ורן דה-לוי למשיבה. 19.3.09).
רע"א 10895/08 - גילי גולן נגד משען בית אבות אפעל ואח'
*דחיית בקשה לפסילת מומחה רפואי בטענה שהיה במצב של ניגוד עניינים (הבקשה נדחתה).
המבקשת הגישה תביעה נגד המשיבות, בגין נזק נפשי (נכות בגובה %40) שכנטען נגרם לה בעקבות אירוע טרגי משנת 1997, אשר בו נמצאה אמה ללא רוח חיים במוסד משען (להלן: המשיבה), לאחר שנרצחה על ידי עובדת המקום. ביהמ"ש מינה את הפסיכיאטר פרופ' נוי כעד מומחה (להלן המומחה). ביום 17.7.01 בדק המומחה את המבקשת, ובחוות דעתו העמיד את נכותה הזמנית על %10 ואת נכותה הקבועה על %5. בשנת 2004 אישר המוסד לביטוח לאומי למבקשת נכות רפואית קבועה (%40), והעמיד את הנכות התפקודית על %100. בעקבות החלטת המל"ל הוגשה בקשה למינוי מומחה נוסף, אך זו נדחתה. ביום 23.1.07 הגיע המומחה להעיד בביהמ"ש, ובתחילת דבריו הצהיר מיוזמתו, כי "בשנה שנתיים האחרונות" הוא מעניק למשרדם של באי כוחה של המשיבה ייעוץ רפואי, וכי בשנה האחרונה הוא אף מבקש לבטל את מינויו מטעם ביהמ"ש בתיקים בהם מעורב המשרד. ואולם, נטען כי בשנת 2001 - מועד המינוי בתיק הנוכחי - לא כך היה המצב. בקשת המבקשת לפסילת המומחה נדחתה. בקשת רשות ערעור שהוגשה לביהמ"ש המחוזי נדחתה. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
תקנה 126 לתקנות סדר הדין האזרחי מורה: "מומחה שיעץ עצה או חיוה דעתו לאדם בענין שבתחום מומחיותו, לא יוזמן מטעם ביהמ"ש כמומחה באותו עניין כשאותו אדם צד בו". צודקת המבקשת כי חובת המומחה להימנע מניגוד עניינים מתחילה במועד מינויו וממשיכה עד לאחר תום תפקידו, קרי, למצער עד לאחר מתן העדות. רוחה של תקנה 126 שורה גם על הסוגייה שלפנינו, אך אין טענה שהמומחה ייעץ בעבר בענין זה עצמו. במועד בדיקת המבקשת ועריכת חוות הדעת לא היה המערער מצוי במצב של ניגוד עניינים. השאלה מתמקדת בדילמה, שעיקרה מראית עין, האם כיוון שהמומחה טרם נחקר יש חשש כי חקירתו הנגדית תהא צבועה במחוייבותו כלפי משרד המשיבה, או שמא עיקר העיקרים הוא חוות הדעת כפי שניתנה בשעתו, ואין להעמיד את המומחה בחזקת חשש באשר לחקירתו הנגדית עד כדי פסילתו. במצב זה, שעה שהשאלה היא האם כוחה של דילמת דיעבד עמה לפסול את העדות, ניתנת להכרעה לכאן או לכאן, אין מקום להתערבות בגלגול שלישי.
(בפני: השופט רובינשטיין. עו"ד רענן דהרי למבקשת. 23.4.09).
בג"צ 7186/06 - יוליה מלינו בסקי ואח' נגד עירית חולון ואח'
*קבלת בקשה של עו"ד לעיין בתיק בג"צ העוסק בבקשה לבטל חוק עזר שירותי שמירה ובטחון בחולון, למרות שאין לו קשר לתיק, בנימוק שהוא רוצה ללמוד את הנושא כדי להגיש עתירה דומה נגד עיריית נתניה (בקשת עו"ד אורן שבת לעיון בתיק בג"צ - הבקשה נתקבלה). העותרים הגישו עתירה לבג"צ לבטל את חוק העזר לחולון (שירותי שמירה ובטחון), אשר הסמיך את עיריית חולון להפעיל שירותי שמירה ובטחון ולהטיל על תושבי העיר חולון חובה לשלם
אגרת שמירה. המבקש שאינו נמנה על בעלי הדין בתיק, הוא תושב העיר נתניה ולדבריו נודע לו לאחרונה כי בכוונת עיריית נתניה להטיל היטל שמירה על תושבי העיר נתניה, בדומה לערים אחרות. הוא שוקל את צעדיו המשפטיים כנגד הטלת היטל השמירה, ולדבריו, עיון בתיק נחוץ לו כדי ללמוד את טיעוני הצדדים ולשקול את ההליך המתאים. העותרים התנגדו לבקשה. לטענתם, השקיעו זמן, כסף ועמל רב במשך שנים בהכנת העתירה וכתב הטענות ובאיסוף חומר רלוונטי, משפטי, עובדתי וראייתי. כתוצאה מהעבודה הרבה שהשקיעו קמה להם, לטענתם, זכות יוצרים המוגנת לפי החוק. העותרים מוסיפים וטוענים כי המסמכים בהם מעוניין המבקש לעיין הם מסמכים חסויים לפי הדין, מכוח חסיון עורך-דין - לקוח. הבקשה לעיון בתיקים נתקבלה.
(בפני: הרשמת לוין. 22.4.09).
רע"א 10083/08 - cnI sdnomaiD .oD .I ואח' נגד פי.די.די. יהלומים בע"מ ואח'
*קבלת ערעור על מחיקת בקשה לביטול פסק בוררות עקב אי הפקדת ערבון במועד (בקשה לרשות ערעור שנדונה כערעור - הערעור נתקבל).
המבקשים הגישו ביום 6.7.08 לביהמ"ש המחוזי בקשה לביטול פסק בוררות (להלן - בקשת הביטול). ביום 31.7.2008 הגישו המשיבים בקשה לחייב את המבקשים בהפקדת ערובה. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה וערר לביהמ"ש העליון נתקבל. נקבע כי על המבקשים להפקיד ערובה בסך מליון דולר לא יאוחר מיום 22.10.08. ביום 19.10.08, הגישו המבקשים לביהמ"ש העליון בקשה להפקיד ערובה חפצית, יהלומים בשווי מליון דולר, תחת הערובה הכספית. בנוסף, ביקשו כי ארכה להפקדת הערובה. בהחלטה מיום 22.10.08 נקבע כי הערכאה הראויה לבירור הבקשה, הן לעניין המרת הערובה והן לעניין דחיית המועד להפקדתה, הינה ביהמ"ש המחוזי. למחרת ההחלטה, הגישו המבקשים לביהמ"ש המחוזי בקשה להמרת ערובה כאמור. ביום 29.10.2008 דחה ביהמ"ש את בקשתם בנימוק כי על פי פסק דינו של ביהמ"ש העליון היה על המבקשים להפקיד את הערובה לא יאוחר מיום 22.10.2008 ומשפקע המועד כאמור והמבקשים לא הפקידו את הערובה, לא יוכל הוא לקבל את בקשתם. בקשה לרשות ערעור נדונה כערעור והערעור נתקבל.
תוצאתו של איחור קל בהפקדת ערובה אינו צריך להביא למחיקתה של בקשת הביטול מבלי לדון בה לגופה. ניתן וצריך להתמודד עם פגם-הליכי שכזה באמצעות השתת הוצאות על המבקשים, אם בכלל, בהתאם לשיקול דעתו של השופט היושב לדין. הסמכות למחיקת הערעור בשל איחור בהפקדת הערבון הינה סמכות קיצונית שיש לעשות בה שימוש במשורה ולעיתים רחוקות. זכותו של בעל דין שיינתן לו יומו בביהמ"ש ושטענותיו תתבררנה לגופו של עניין, גוברת בחשיבותה על פני פגם-הליכי. לפיכך מחיקתה של בקשת הביטול תבוטל והמבקשים יקבלו ארכה עד להכרעתו של ביהמ"ש המחוזי בבקשה להמרת ערובה.
(בפני השופטים: פרוקצ'יה, ג'ובראן, דנציגר. החלטה - השופט דנציגר. עו"ד א. יצחקי למבקשים, עוה"ד י. פרייליך ונ. חזן למשיבים. 22.4.09).
ע.פ. 10513/08 - אברהים בדואי נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש בעבירת הריגה בתאונת דרכים תוך נהיגה בשכרות (ערעור על חומרת העונש - הערעור נדחה).
סמוך לחצות לילה נהג המערער ברכב בנתיבי איילון, כשהוא נתון תחת השפעה של משקאות משכרים. לפני המערער נסעו שני רכבים אחרים - הראשון מסוג סוזוקי שהיה נהוג על ידי עזרא שאול ז"ל (להלן: המנוח), ועמו היו שניים מחבריו - אביעד חיימוב ודורון גולדמן-באום; השני, רכב מסוג פורד שנסע לפני הסוזוקי ובו נהג מיכאל ארליכמן. תוך שהוא נוהג במהירות
מופרזת, פגע המערער בחלקו האחורי של הסוזוקי, שנהדפה תוך שהיא מסתובבת בניגוד לכיוון נסיעתה, ופוגעת במעקה בטון בשולי הדרך מימין. לאחר מכן פגע רכבו של המערער ברכב הפורד. תוצאתה של אותה תאונה היתה קשה - עזרא שאול נהרג, אביעד ודורון, נפצעו קשה ונדרשה להם תקופת החלמה ממושכת. המערער הורשע בעבירות של הריגה ונהיגה בשכרות ונדון לשלוש שנים וחצי מאסר בפועל, שמונה עשר חודשים מאסר על-תנאי, ופסילה לנהיגה במשך חמש עשרה שנים. הערעור על חומרת העונש נדחה.
מזה שנים רבות מלווה את חיינו מציאות קשה, שמקורה בתאונות הדרכים אשר תובעות, כעניין של כמעט יום ביומו, קורבנות בחיי אדם. למציאות זו תורמים נהגים רשלנים תרומה מכרעת. אדם שיכור ערנותו נפגעת, דרך נהיגתו בלתי נשלטת, ותגובתו לנעשה בכביש - איטית. עובדות אלו שאמורות להיות נהירות לכל בר בי רב, אינן מונעות מנהגים, ובתוכם צעירים רבים, לנהוג כשהם בגילופין. משהתרעות בתי המשפט לא הועילו, היה צורך להחמיר בענישה בתקווה שאולי בכך יהיה ניתן להשיג את הרתעת הרבים. יהא עונשו של המערער לנגד עיניהם של נהגים אחרים, כדי שלכל יהיה נהיר כי מי שמחליט לנהוג בהיותו שיכור, עלול למצוא את עצמו משלם את המחיר באובדן חירותו לתקופה ממושכת.
(בפני השופטים: א. לוי, רובינשטיין, דנציגר. החלטה - השופט לוי. עו"ד אורית דמתי למערער, עו"ד שאול כהן למשיבה. 21.4.09).
ע.פ. 11183/08 - מדינת ישראל נגד תאופיק ואמין עמאש
*החמרה בעונש בעבירה של רכישת נשק (ערעור על קולת העונש - הערעור נתקבל).
במהלך שנת 2007 סיכמו המשיבים עם אחד, חמזה מסרי, לרכוש אקדח תמורת 4000 ש"ח. את האקדח רכש חמזה בקלקיליה ומסר אותו למשיבים ביחד עם מחסנית ובה כדורים. המשיב אמין ירה באקדח במהלך חתונה. המשיבים הורשעו בעבירות בנשק ונדונו ל-6 חודשי מאסר על דרך של עבודות שרות, 10 חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 6,000 ש"ח. הערעור על קולת העונש נתקבל.
בשנים האחרונות, בהן רבו מעשי האלימות, והתופעה של שימוש בנשק חם שוב אינה נדירה במקומותינו, מצווה ביהמ"ש להגיב על עבירות אלו בחומרה, גם על ידי השתתו של מאסר בפועל ממושך. השימוש בנשק שלא כדין גבה לא אחת מחיר יקר בחיי אדם, ולא רק בעת ששימש לביצוען של עבירות, אלא גם עקב אחזקה רשלנית על ידי מי שלא נבדקה כשירותו לעשות זאת. אין העונש שהושת על ידי ביהמ"ש המחוזי יכול להשיג את מטרות ההרתעה והצורך להגן על הצבור. עם זאת, נוכח העונש שנגזר על מעורב אחר בפרשה (יעקב אוסאמה), ומאחר ואין בימ"ש שלערעור נוהג למצות את הדין עם נאשמים, תקופת המאסר בפועל שהושתה על המשיבים תעמוד על כנה, אולם הם ישאו בה מאחורי סורג ובריח.
(בפני השופטים: א. לוי, רובינשטיין, דנציגר. החלטה - השופט לוי. עו"ד רחל זוארץ-לוי למערערת, עוה"ד בויראת עאדל ואגבאריה סוהיל למשיבים. 21.4.09).
בש"פ 2961/09 - מדינת ישראל נגד איוב אבו סיאם
*הארכת מעצר ששית מעבר ל-9 חדשים בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה תוך הימלטות מהמשטרה (בקשה להארכת מעצר ששית ב-90 יום מעבר ל-9 חדשים - הבקשה נתקבלה בחלקה).
בכתב אישום שהוגש נגד המשיב, נטען, כי שוטרים הבחינו בו כשהוא נוהג בעיר רהט, אף שרשיונו נשלל. השוטרים סימנו לו לעצור, והמשיב פתח במנוסה תוך נהיגה מהירה ופרועה ותוך סיכון עוברים ושבים. נגד המשיב מתנהל במקביל תיק נוסף
בו הוא מואשם בהריגה של ילד בן שמונה תוך נהיגה במהירות מופרזת, והפקרתו, ובעברו מספר הרשעות פליליות בעבירות רכוש, הפרת הוראה חוקית ועוד. עם הגשת כתב האישום, הורה ביהמ"ש המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. מעצרו הוארך כבר חמש פעמים לאחר שתמו 9 חודשי המעצר הסטטוטוריים. ההארכה האחרונה היתה אך לתקופה של 30 ימים. סיכומי הצדדים כבר הוגשו בחודש פברואר וטרם ניתנה הכרעת הדין. עתה מתבקשת הארכת מעצר ששית ל-90 יום. הבקשה נתקבלה בחלקה.
יש להורות על הארכת מעצרו של המשיב ל-30 ימים נוספים. משפטו נמשך כבר זמן רב. מאידך גיסא, אין להתעלם מאותם גורמי סיכון באשר למשיב, העולים מסקירת העבירות המיוחסות לו בפרשה זו ונסיבות ביצוען ובבחינת עברו הפלילי. במאזן השיקולים נוטה הכף עדיין לכיוון זה, בתקוה כי הפעם יסתיים ההליך בהכרעת דין.
(בפני: השופט ג'ובראן. עו"ד עדי מנחם למבקשת, עו"ד אהרון רוזה למשיב. 22.4.09).
בש"פ 2997/09 - מחמוד חנון נגד מדינת ישראל
*מעצר עד תום ההליכים בעבירה של שהייה בישראל שלא כדין והזדהות בפני שוטר בתעודת זיהוי מזוייפת (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה).
העורר הואשם כי קיבל מאדם אחר, תמורת תשלום, תעודת זהות ישראלית, על שם יעקב סאלח. ביום 20.12.2008, בשעות הצהרים, נתבקש העורר ע"י שוטר להזדהות והציג לו את תעודת הזהות המזוייפת. העורר שהה אותה עת בישראל ללא אישור כניסה או עבודה. העורר נעצר ועם הגשת כתב האישום הורה בימ"ש השלום לעצור אותו עד תום ההליכים, לאור קיומם של ראיות לכאורה וחשש להימלטות מן הדין, שאינו ניתן לאיון על ידי חלופת מעצר. המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר, בה טען כי ניתן לשחררו לחלופת מעצר בבית אמו, תושבת ירושלים ובעלת תעודת זהות ישראלית. בימ"ש השלום דחה את הבקשה בציינו כי כנגד העורר תלוי ועומד עונש של 18 חודשי מאסר על תנאי, ולפיכך, אין בחלופת המעצר המוצעת, כדי לאיין את עילת המעצר. על החלטה זו, הוגש ערר לביהמ"ש המחוזי ונדחה. הערר נדחה.
עובדת היותו של העורר שוהה בלתי חוקי, לכשעצמה, אינה מהווה שיקול מכריע בבחינת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שפעמים במצבים מסוג זה "יש חשש טבוע וברור להימלטות מאימת הדין בשטחי הרשות הפלסטינאית, ובמקרים לא מעטים אכן אין מנוס ממעצר". יתירה מכך, החשש להימלטות העורר מן הדין והקושי לתת בו אמון מתחזקים, לנוכח האישומים הנוספים בדבר השימוש במסמך מזוייף והכשלת שוטר, אשר מיוחסים לו בכתב האישום. לא זו בלבד, אלא שלעורר שתי הרשעות קודמות בעבירות דומות. לבסוף, וחשוב לא פחות, העורר עומד בפני האפשרות כי במידה ויורשע, נוסף על עונשו בגין המעשים נשוא תיק זה, יופעל כנגדו עונש המאסר על תנאי של 18 חודשים.
(בפני: השופט ג'ובראן. עו"ד גלית יפה לעורר, עו"ד ירין שגב למשיבה. 22.4.09).
בש"פ 3060/09 - חוסאם אלקיעאן נגד מדינת ישראל
*ביטול מעצר עד תום ההליכים בעבירות של נהיגה תוך פסילה, ללא ביטוח, הסעת שוהים לא חוקיים, המלטות מהמשטרה תוך סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ואיום על השוטרים כי יתנקמו בהם (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נדחה). העורר הואשם כי נהג ברכבו באזור להב, כשהוא מסיע ארבעה שוהים ללא היתר. שוטרי משמר הגבול הבחינו ברכבו והחלו במרדף אחריו, ובמקביל הקימו מחסום על הכביש, אך העורר הצליח לעבור את המחסום תוך שהוא נוסע לכיוונו של אחד השוטרים מתוך כוונה לפגוע בו. השוטר הצליח לקפוץ הצדה בזמן. מרחק קצר לאחר המחסום, ירדו נוסעי הרכב מן המכונית והחלו
להימלט. השוטרים ניסו לעצור את העורר ובינו לבין אחד השוטרים התפתח מאבק בו תקף את השוטר. בשעת מעצרו אמר לאחד השוטרים "אתה תראה מהמשפחה שלי וממני... ואתה עוד תצטער על היום כל החיים שלך". בשעת המעשה היה העורר פסול מנהיגה ולא היתה לו פוליסת ביטוח בת תוקף. ביהמ"ש המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. הערר נדחה.
צדק ביהמ"ש המחוזי בקבעו כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה. ביהמ"ש הבוחן את קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר, אינו נדרש, אלא לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר. אשר לחלופת מעצר - ביהמ"ש המחוזי בחן את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת המעצר המוצעת, אך הגיע למסקנה שאין בחלופה זו בכדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מצדו. בכך אין להתערב.
(בפני: השופט ג'ובראן. עו"ד נאצר אלעטאונה לעורר, עו"ד ירין שגב למשיבה. 22.4.09).
בש"פ 3070/09 - מדינת ישראל נגד סולימאן אבו עמאר
*הארכת מעצר שלישית מעבר ל-9 חדשים בעבירות של הסעת שוהים לא חוקיים והמלטות מהמשטרה תוך סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (בקשה להארכת מעצר שלישית מעבר ל-9 חדשים - הבקשה נתקבלה).
המשיב הואשם כי ביום 24.12.2008 בשעה 15:6 בבוקר לערך, אסף ארבעה תושבי שטחי הרשות הפלסטינית והסיע אותם לתוך שטח ישראל. שוטרים שהבחינו בכך סימנו למשיב לעצור את רכבו, אך הלה ניסה להימלט מהם, והתפתח מרדף, במהלכו נהג המשיב במהירות גבוהה ובצורה מסוכנת, ואף נעזר ברכב הנהוג על ידי אחר אשר ניסה למנוע מהשוטרים לעצור אותו. עם הגשת כתב האישום הורה ביהמ"ש המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. משעברו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם נסתיים, הוארך מעצרו בשישים ימים ומשחלפו שישים ימים אלו, הוארך מעצרו בתשעים ימים נוספים. עתה שוב מבקשת המדינה את הארכת המעצר. הבקשה נתקבלה.
המשיב עשה ככל יכולתו להתחמק מהשוטרים בנהיגה שלוחת רסן, ולא בחל באף אמצעי, כולל פגיעה בשוטרים עצמם, כדי להשיג את מבוקשו. אלו, יחד עם עברו הפלילי העשיר, מעידים על מסוכנות רבה הנשקפת מצדו כלפי הציבור. לפיכך יוארך מעצרו של המשיב בשישים ימים.
(בפני: השופט ג'ובראן. עו"ד עדי מנחם למבקשת, עו"ד שי ברגר למשיב. 22.4.09).
בש"פ 3409/09 - מדינת ישראל נגד רפאל בן שלום
*ביטול שחרור בערובה בעבירה של נהיגה לא זהירה, התנגשות ברכב אחר ופציעת נהגה והמלטות ללא הגשת עזרה לפצוע והדחה בחקירה (ערר על שחרור בערובה - הערר נתקבל).
המשיב הואשם כי בשעות הלילה נהג ברכב בדרך עירונית במהירות גבוהה, ולפתע סטה לנתיב הנסיעה הנגדי והתנגש חזיתית ברכבו של המתלונן. כתוצאה מההתנגשות, איבד המתלונן את הכרתו ונגרמו לו חבלות ממשיות. לאחר התאונה יצאו המשיב ונוסעת שהיתה עימו, (להלן: נאשמת 3) מהרכב, לקחו את חפציהם ונמלטו מבלי להגיש עזרה למתלונן. בהמשך פנה המשיב לרחמים חיו (להלן: נאשם 2) ולאבשלום פרץ (להלן: פרץ) וסיכם איתם כי השניים ימסרו הודעה שקרית במשטרה לפיה נאשם 2 הוא שנהג ברכב והיה מעורב בתאונה וכי פרץ פינה אותו ממקום התאונה. בהתאם לסיכום, הגיעו השניים לתחנת המשטרה ומסרו הודעות שקריות. ביום 11.3.2009 הוזמנה נאשמת 3 לחקירה, והיא דיווחה על כך למשיב ונפגשה עימו לתיאום גרסאות. במהלך חקירתה ולאחריה, מסרה הנאשמת 3 למשיב פרטים בנוגע לחקירה. בגין מעשים אלו הואשם המשיב בעבירות של נהיגה ברשלנות, הפקרה אחר פגיעה, שיבוש מהלכי משפט, הדחה בחקירה וכיו"ב. עם הגשת כתב האישום
נתבקש ביהמ"ש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ביהמ"ש המחוזי קבע כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בכל העבירות המיוחסות לו. עם זאת, לעניין עילת המעצר, קבע כי עבירות התעבורה ועבירת ההפקרה המיוחסות למשיב אינן מקימות עילת מעצר. לעניין עילת המעצר הנובעת משיבוש הליכי המשפט, קבע ביהמ"ש כי בשלב זה אין עוד חשש ממשי לשיבוש, וכי ניתן יהיה להבטיח באמצעות תנאי חלופת מעצר שהמשיב לא ישפיע על העדים. הערר נתקבל.
גירסתו של המשיב אינה ידועה. הוא לא מסר גירסה (כפי זכותו) במשטרה ועדיין לא מסר גירסה בביהמ"ש. לא ניתן למנוע לא בתנאי השחרור שנקבעו, ולא בתנאים חמורים מהם, אפשרות של תיאום גרסאות והשפעה על עדים. אין איפוא מקום לשחרר את המשיב ממעצרו, כל עוד קיים החשש לשיבוש מהלכי משפט. אם בשלב זה או אחר לא יהיה עוד חשש לתיאום גרסאות והשפעה על עדים - פתוחה הדרך בפני המשיב לפנות בבקשה לעיון חוזר.
(בפני: השופטת נאור. עו"ד מיכאל קרשן לעוררת. 22.4.09).
ע.א. 1245/08 - חוסין קדאח נגד ברמד קיבוץ עברון ואח'
*מחיקת ערעור שכנגד עקב איחור בהגשתו (בקשה למחיקת ערעור שכנגד בשל איחור בהגשתו - הבקשה נתקבלה).
לפי הנטען, למרות שהמשיבים ידעו על הגשת ערעור, ולו ממשלוח הודעה על הפקדת ערבון, כמו גם מצו לסיכומים שבכתב שהומצאו להם, הוגש ערעור שכנגד רק לאחר שהומצא להם הערעור העיקרי במלואו ובחלוף זמן רב. על כן, טוען המערער, כי יש למחוק את הערעור שכנגד. המשיבים (המערערים שכנגד) מתנגדים לבקשה. לטענתם, מרוץ המועדים להגשת הערעור שכנגד לא החל עד להמצאת הערעור לידיהם בפועל ואין בידיעה מוקדמת בנדון כדי להועיל. הבקשה נתקבלה.
גם אם לא הומצא למשיבים כתב הערעור, הרי שברור היה להם שהוגש ערעור אם מעת קבלת ההודעה על הפקדת העירבון; אם מעת הוצאת הצו לסיכומים בכתב; אם מעת הגשת סיכומי המערער. הסתמכות המשיבים בנסיבות אלו על אי קיום חובת ההמצאה של כתב הערעור אינה עולה בקנה אחד עם עיקרון תום הלב ואין להיעתר לה. יש לראות את מניין המועדים להגשת הערעור שכנגד כמתחילים לכל המאוחר בעת המצאת ההודעה על הפקדת העירבון, קרי ביום 5.3.08. הגשת הערעור שכנגד ביום 9.12.08 באה אפוא באיחור ויש להורות על מחיקתו.
(בפני: הרשם מרזל. 16.4.09).
בג"צ 3575/08 - ר"כ אביגדור שמעון נגד השר לבטחון פנים ואח'
*הסמכות בידי שרות בתי הסוהר להעביר סוהר מתפקיד לתפקיד (העתירה נדחתה).
העותר משרת בשירות בתי הסוהר מסוף שנת 1999, ובמהלך שירותו שימש במספר תפקידים. לאחר אירועים שונים, נערך לעותר ראיון אישי והודע לו כי יוצב בבית המעצר במגרש הרוסים (להלן: בית המעצר). ביום 9.12.2007 מונה העותר לקצין הביטחון בבית המעצר. ביום 4.3.2008 נשפט העותר בדין משמעתי והורשע בעבירה של התנהגות שאינה הולמת סוהר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית השירות. העותר זומן לראיון בפני מפקד המחוז ובמהלכו הוחלט על סיום תפקידו כקצין ביטחון בבית המעצר. ביום 10.3.2008 החליט נציב בתי הסוהר למנות את העותר לתפקיד מפקד משמרת בכלא איילון. לטענת העותר, ההחלטות הנ"ל לוקות בפגמים של שרירותיות, חוסר סבירות והיעדר מידתיות. העתירה נדחתה.
שירות בתי הסוהר הוא גוף בעל אופי מיוחד, מעין צבאי, שבו הירארכיה פיקודית ומשמעת מיוחדת מחייבות סמכות העברה מתפקיד לתפקיד לפי שיקול דעת של הדרגים הממונים. אכן, בבוא המשיב להעביר סוהר מתפקיד לתפקיד, עליו להפעיל זכות זו בתום לב, בהגינות ומסיבות ענייניות. נכונותו של ביהמ"ש להתערב בהחלטות הרשות בכגון דא מצומצמת מאוד. להחלטה להעביר את העותר מתפקידו האמור, קדמו אירועים שהובילו להחלטה זו, ובין היתר, תפקודו של העותר כקצין ביטחון בבית המעצר במגרש הרוסים היה לוקה בחסר.
(בפני השופטים: א. לוי, חיות, דנציגר. החלטה - השופט דנציגר. עו"ד י. אייזנברג לעותר, עו"ד ד. מנחה למשיבים. 22.4.09).
רע"א 8091/08 - חיים בר יעקב נגד היועהמ"ש ומנורה חברה לביטוח בע"מ
*דחיית בקשה לפטור מלא מאגרה כאשר מדובר בסכום תביעה עתק חסר בסיס (הבקשה נדחתה).
בשנת 2006 הגיש המבקש תביעה כספית נגד המשיבה 2 (להלן - המשיבה). סכום התביעה הועמד על סך של למעלה מ-24 מיליון ש"ח. לאחר הליכים שונים החליט ביהמ"ש שאין בסיס למתן פטור מאגרה לגבי סכום התביעה במלואו, כבקשת המבקש, אלא רק באשר לסכום של 2,250 מליון ש"ח. לטענת המבקש יש ליתן לו פטור מלא מאגרה לאור קביעתה של הערכאה הדיונית כי הוא חסר אמצעים ואין ביכולתו לשלם אגרה. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
אין זה מתקבל על הדעת שנתבע יצטרך להתמודד עם תביעה חסרת שחר ובסכומים דימיוניים רק בשל העובדה שהתובע אינו בר יכולת לשלם אגרה. על ביהמ"ש לבחון את סיכויי התביעה. אין די בבחינה של העילה עצמה, אלא יש לבחון אף את סכומה של התביעה. מרכיב מרכזי בתביעה דנא, הן מן ההיבט הענייני והן מן ההיבט הכספי, הוא הפסד השתכרות, לעבר ולעתיד. מרכיב זה, על שני היבטיו, נראה מרחיק לכת, וזו לשון המעטה. אף מרכיבים אחרים של סכום התביעה הכולל נראים חסרי בסיס. ביהמ"ש המחוזי קבע סכום ראוי ונכון לעניין בחינה של בקשה לפטור מאגרה, ואין להתערב בכך.
(בפני: השופט גרוניס. עו"ד אוריאל ברששת למבקש. 19.4.09).
ע.א. 10086/08 + 10063/08 + 9849/08 - רות ירדן נגד משה ליפשיץ ואח'
*החזרת שני ערעורים למגישיהם לצמצם את היקף הודעות הערעור מ-60 עמודים ל-35 עמודים (הבקשות נתקבלו).
שלושת הערעורים מופנים כנגד פס"ד של ביהמ"ש המחוזי בחיפה. בפסקי הדין נדונו סוגיות שונות בתחום דיני החברות. המערערת הגישה בקשות שלא לקבל לרישום את שני הערעורים האחרים, בנימוק כי הודעות הערעור מנוסחות על דרך הוויכוח והסיפור, בניגוד להוראת תקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי. המערערים האחרים, טוענים כי הודעות הערעור מנוסחות כדין. הבקשות נתקבלו.
מזכות הטיעון של בעלי הדין נגזר החופש של הצדדים לנסח את כתבי הטענות ולקבוע את היקפם. אולם אין מדובר בזכות בלתי מוגבלת. את זכות הטיעון יש לאזן כנגד אינטרסים אחרים. בענייננו, היקף הודעות הערעור חורג מהיקף סביר ואינו עומד באמור בתקנה 414 לתקנות והעקרונות שנקבעו על יסודה. שתי הודעות הערעור, שכל אחת מהן מחזיקה למעלה מ- 60 עמודים, כוללות תיאורים עובדתיים וניתוחים משפטיים מפורטים, אשר בחלקם מנוסחים על דרך הויכוח עם האמור בפסה"ד. יש להשיב לידי המערערים את הודעות הערעור שהגישו ואלה יוכלו להגיש תחתיהן הודעות ערעור שלא תעלנה בהיקפן על 35 עומדים ברווח כפול.
(בפני: הרשמת לוין. 22.4.09).