תקציר סביר כרך ע"ב חוברת 2

ע.א. 8148/06 - ברכה אליהו ואח' נגד נפתלי שימבורסקי ואח'

תחילת מועד התיישנות. הוצאת חלקים מהרכוש המשותף ברישום בית משותף(מחוזי י-ם - ת.א. 7439/05 - הערעור נדחה).

א. המשיבה 7 (להלן: שותפות טרגר) בנתה בית מגורים. המערערים 2 רכשו ביום 19.5.1986 שתי דירות בבנין בקומה שמעליה גג. בחוזי הרכישה מתוארות הדירות כך: "דירה בת שלושה וחצי חדרים... הגג מעל לדירה... יהיה שייך לדירה". כשנה לאחר רכישת הזכויות בדירות, התקשרו המערערים 2 עם המינהל, בחוזים לחכירת הזכויות בדירות, ובחוזי חכירה אלה אין מאזכרים את נושא הגג. במהלך השנים 1987 ו-1988 רכשו גם המשיבים 2-4 דירות במתחם ובאותם חוזים אין אזכור להצמדת הגג לדירות המערערים 2. ביום 14.9.2003 רכש המערער 1 את זכויות המערערים באחת הדירות (דירה מס' 10) ובהסכם המכר אין אזכור לגג. במכתבה של שותפות טרגר מיום 2.8.2005 הממוען "לכל המעוניין", הבהיר בא כוחה כי הגג שמעל דירה 10 יוצמד אליה, ברישום הבית המשותף, מכוח החוזה בין טרגר והמערערים 2. ביום 21.11.2005 הגישו המשיבים 6-1 תביעה למתן צו מניעה שיאסור על הצמדת לדירה 10. בפסק דינו דחה בימ"ש קמא טענה מקדמית של התיישנות שהעלו המערערים, בקבעו כי מניינה של תקופת ההתיישנות החלה לאחר שנודע למשיבים על הדרישה לגרוע את הגג מן הרכוש המשותף ולהצמידו לדירה 10. לגופם של דברים, ובכל הנוגע לסוגיית ההצמדה, קיבל ביהמ"ש את תביעת המשיבים. הערעור נדחה.
ב. צדק בימ"ש קמא בקבעו שהמחלוקת בין הצדדים בסוגיית ההצמדה נולדה בשנת 2005, עת נודע למשיבים לראשונה, במכתב מיום 2.8.2005, על דרישת המערערים להצמיד את הגג. כך שלא חלה התיישנות.
ג. לגופה של המחלוקת - לפי סעיף 6(א) לחוק המכר (דירות), לענין הוצאת חלק מהרכוש המשותף, בהיעדר הוראה מפורשת בדבר גריעת חלקים מן הרכוש המשותף במפרט אותו יש לצרף לחוזה הרכישה, אין לגריעה תוקף ויחולו באותו עניין הוראות התקנון המצוי. החוזים והמ-פ-רטים שנערכו במקרה שלפנינו, אינם מקיימים את דרישותיו של סעיף 6 הנ"ל. המערערים מבססים את טענותיהם בדבר הוצאת הגג מן הרכוש המשותף והצמדתו לדירה 10 על התחייבות של שותפות טרגר כלפי המערערים 2. דא עקא, המערערים לא הציגו התחייבות הכלולה במפרטי הדירות שרכשו בדבר הוצאת הגג מגדר הרכוש המשותף - כמתחייב מהוראת סעיף 6 - והמסקנה הנובעת מכך היא כי אין בידם התחייבות בת תוקף בהקשר זה.

(בפני השופטים: פרוקצ'יה, חיות, מלצר. החלטה - השופטת חיות. עו"ד אברהם שינדלר למערערים, עוה"ד שלומציון איזנשטיין, אריאל יונגר ומירב לוי בלאיש למשיבים. 31.12.08).

ע.א. 9878/06 - רבקה (אמי) עמית נגד מדינת ישראל - משרד הבטחון

*דחיית תביעת נזיקין נגד משרד הבטחון כאשר לתובעת מסלול תביעה לפי חוק התגמולים(מחוזי ב"ש - ת.א. 7066/99 - הערעור נדחה).

א. בגיל חמש התייתמה המערערת מאמה. לפני פטירת האם הועברה המערערת למוסד חינוכי בו שהתה שנים מספר. ביום 28.4.48, בהיותה בת עשר שנים, נהרג אביה בשדה מוקשים ליד היישוב ארזה. לאחר מות אביה, הועברה המערערת לפנימיית הדסים שם שהתה עד לגיוסה לצה"ל. היא פנתה למשרד הבטחון בבקשה שיכיר בה כיתומת צה"ל על פי חוק התגמולים ותביעתה נדחתה, הואיל וכבר היתה בגירה ובהתאם להוראות החוק דאז, ההכרה בילדי חללי צה"ל כיתומים היתה תקפה עד להגיעם לגיל 18. בשנת 1992 הוכרה המערערת כיתומת צה"ל שאינה עומדת ברשות עצמה. בשנת 1999 הגישה המערערת תביעת נזיקין נגד המדינה, במסגרתה טענה כי גורלה הקשה הוא תוצאה
של ההזנחה שהזניחה אותה המדינה. ביהמ"ש דחה את התביעה על הסף מחוסר סמכות, בהתחשב בהוראות חוק התגמולים. כן נקבע כי למדינה עומדת חסינות בפני תביעת הנזיקין, מכוח חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה). הערעור נדחה.
ב. ביהמ"ש עמד על שני ראשי הנזק שבתביעה: נזק מיוחד, הנסמך על סך התקבולים שנמנעו מהמערערת לאורך השנים בשל אי הכרה בה כיתומה; נזק כללי, בגין כאב וסבל ואובדן הנאות החיים. ככל שמדובר בתביעת המערערת לקבלת תגמוליה באופן רטרואקטיבי, ראש נזק זה מהווה למעשה "מסלול עוקף" לתביעת התגמולים שאותה הגישה המערערת לקצין התגמולים. קיומו של מסלול ערעורי על החלטת קצין התגמולים, מונע מן המערערת מלתבוע את המשיבה בעילה נזיקית. במצב זה עומדת למשיבה חסינותה על פי חוק אחריות המדינה בנזיקין. זאת ועוד, לא ניתן לתבוע תגמולים באופן רטרואקטיבי, אלא על פי הוראות חוק התגמולים. ככל שמדובר בראש הנזק הבלתי ממוני שנגרם לה בשל אי ההודעה על מות אביה - לא הוכחה התרשלות כלפי המערערת באי מתן ההודעה.

(בפני השופטים: המשנה לנשיאה ריבלין, ג'ובראן, דנציגר. החלטה - השופט דנציגר. עו"ד גלברט אמנון ואביגיל שיינין למערערת, עו"ד תהל ברנדס למשיב. 30.12.08).

ע.פ. 6095/08 - אבבה סלומון נגד מדינת ישראל

*הרשעה בעבירה של שידול לרצח, תוך דחיית טענה של "פטור עקב חרטה" והקלה בעונש(מחוזי ב"ש - ת.פ. 1077/06 - הערעור על ההרשעה נדחה ועל חומרת העונש נתקבל).

א. אחיו של המערער נדקר למוות במהלך תגרה בינו ובין גטו טגבה ואחרים. טגבה נחשד תחילה בביצוע המעשה אך לבסוף הוגש כתב אישום המייחס את הדקירה לקרובו של טגבה, (להלן: קרביך). המערער שחשד כי טגבה הוא שהרג את אחיו, פנה אל הלאל אבו ג'אמע, עימו היתה לו היכרות קודמת, וביקש כי יקשר אותו עם רוצח שכיר שירצח את טגבה. בהנחיית המשטרה, הגיע אבו ג'אמע עם שוטר מוסווה, לפגישה עם המערער, והלה הציע לשוטר 25,000 ש"ח עבור הריגת טגבה. ביהמ"ש קמא קבע כי מעשי המערער בשלו כדי ניסיון לשידול, דחה את הטענה כי לאחר המפגש האמור עשה המערער פעולות המקיימות את תנאי סעיף 34 לחוק העונשין, שעניינו פטור עקב חרטה, הרשיע את המערער בעבירה של נסיון לשידול לרצח וגזר לו 24 חודשים מאסר בפועל ו-12 חודשים על תנאי. הערעור על ההרשעה נדחה ועל חומרת העונש נתקבל.
ב. המעשים שעשה המערער חרגו מגדר מעשי הכנה בלבד והיוו מנקודת ראותו מעשה מוגמר של שידול הן מבחינת היסוד העובדתי של מעשה השידול והן מבחינת היסוד הנפשי הנדרש לגביו.
ג. אשר להסתמכות המערער על סעיף 34 לחוק העונשין - ביהמ"ש דחה את גירסת המערער כי נפגש שנית עם אבו ג'אמע וביקש ממנו שלא לרצוח את טגבה, וציין, בין היתר, את העובדה שהמערער לא זימן את אבו ג'אמע להעיד על דבר אותה פגישה, אף שעדות זו יש לה חשיבות מכרעת להוכחת גירסתו החרטה. בכך אין להתערב.
ד. אשר לערעור על חומרת העונש - המערער כבן 34, נשוי ואב לשני ילדים, חווה טרגדיה אישית קשה עם מות אחיו. אביו חלה במחלה קשה ובהיותו הבן הבכור במשפחתו, המונה עשרה ילדים, הוא מסייע לבני המשפחה להתמודד עם מחלתו של האב מבחינה כלכלית ורגשית. כמו כן יש ליתן משקל לכך שהמערער הביע חרטה כנה על מעשיו. לפיכך יועמד עונש המאסר בפועל על 18 חודשים.

(בפני השופטים: נאור, חיות, מלצר. החלטה - השופטת חיות. עו"ד טל ענר למערער, עו"ד דגנית כהן-וויליאמס למשיבה. 29.12.08).

ע.א. 1910/07 - אברהם מרשי נגד קרן קיימת לישראל ואח'

*כאשר פס"ד מוחזר בערעור לערכאה קמא למתן נימוקים לפסה"ד, אין מניעה שביהמ"ש יגיע למסקנה הפוכה מפסה"ד הראשון. *הגדרת מקרקעין שהוחכרו ע"י המינהל כ"משק עזר" או כ"נחלה"(מחוזי ת"א - ה.פ. 200623/98 - הערעור נדחה).
א. המערער הינו חוכר משק חקלאי בשטח כולל של 2,500 מ"ר, בכפר מעש (להלן: האגודה). המערער מתגורר במשק יחד עם בני משפחתו ועוסק בגידול פרחים בחממות. המשיבה היא בעלת המקרקעין, אשר קרקעותיה מנוהלות על-ידי מינהל מקרקעי ישראל. המקרקעין הוחכרו על ידי המשיבה בשנת 1935 לבני הזוג שופר ולאחר ביצוע העברות שונות רכש המערער את הזכות במשק ב-14.10.66. בשנת 1997, שלח המינהל לחתימת המערער נוסח של חוזה חכירה ל"משק עזר". המערער טען כי אין להגדיר את המקרקעין כ"משק עזר", ביקש לקבל חוזה חכירה המיועד ל"נחלה", ומשסורב הגיש תובענה בה עתר לסעד הצהרתי הקובע כי המקרקעין שחכר הינם "נחלה", ולא "משק עזר" ותביעתו נתקבלה. (להלן: פסק הדין הראשון). ערעורה של המשיבה פסה"ד הראשון נתקבל, בנימוק שההנמקה אינה כוללת התייחסות מספקת לחומר הראיות. התיק הוחזר לביהמ"ש המחוזי לשם השלמת טיעונים, וצויין כי "לאחר מכן יינתן פסק דין חדש עם הנמקה מליאה והבהרה מדויקת של הסעד... ". בפסק הדין השני הגיע ביהמ"ש למסקנה הפוכה וקבע כי המקרקעין "אינם עונים... להגדרת 'נחלה חקלאית'". הערעור נדחה.
ב. אשר לטענה המקדמית של המערער כי בפסק דינו השני סטה בימ"ש קמא מן ההנחיות שניתנו לו בערעור הקודם בכך שקבע קביעות עובדתיות חדשות והגיע לתוצאה הפוכה מזו שאליה הגיע בפסק דינו הראשון - כאשר מוחזר התיק לשמיעת ראיה או ראיות נוספות, או מקום שבימ"ש קמא נדרש, בלא שמיעת ראיות נוספות, לכתוב פסק דין חדש מנומק וברור, אשר בו יסמוך את מסקנותיו על ניתוח מפורט של הראיות שבאו בפניו, בהחלט יתכן כי בימ"ש קמא יגיע למסקנה שונה מזו שאליה הגיע בפסק הדין שבוטל. גם לגופם של דברים יש לדחות את הערעור.

(בפני השופטים: גרוניס, חיות, דנציגר. החלטה - השופטת חיות. עוה"ד ורד משיח ועודד פלוס למערער, עוה"ד דינה דומיניץ ויורם תובל למשיבים. 29.12.08).

בר"ם 10512/08 + 10462/08 - אריה טל ואח' נגד אריה פרג'ון ואח'

*ביטול תוצאות בחירות בקלפי מסוימת בבחירות לראשות עיר(הערעורים נתקבלו).

א. ביום 11.11.2008 נערכו בחירות לראשות עירית טירת הכרמל ולמועצת העיר. בתום ספירת הקולות נמצא כי המבקש זכה בבחירות לראשות העיר בפער של 43 קולות ממתחרהו, המשיב. המחלוקת ניטשת סביב הצבעה בקלפי מס' 12, בה קיים פער בין מספר הבוחרים ששמם נמחק ברישום מרשימת הבוחרים (351 בוחרים), לבין מספר מעטפות ההצבעה שהוצאו מן הקלפי (409 מעטפות). שני הפרטים הללו נרשמו בפרוטוקול הקלפי. המשיב הגיש ערעור בחירות לביהמ"ש לעניינים מינהליים, בטענה כי הפער בקלפי הוא ליקוי אשר עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות. בתגובה לערעור צירף המבקש תצהיר של רו"ח כי קיבל לידיו העתק נאמן למקור של שני ספרי הבוחרים, וכי בספר שבו סומנו סימני Vליד שמות המצביעים נספרו 407 סימנים, ואילו בספר שבו סומנו מחיקות בקו נספרו 401 סימנים (להלן: תצהיר רוה"ח). ביהמ"ש לעניינים מנהליים הורה על ביטול הבחירות שנערכו בקלפי 12 הן לראשות העיר והן למועצת העיר, ועל עריכת בחירות חדשות בקלפי זו. ביהמ"ש דחה הצעה לבצע ספירה ובדיקה נוספת של מספר הקולות וספרי הבחירות במנהלת הבחירות, בקבעו כי יש להסתמך על הרשום בפרוטוקול הקלפי בלבד. ההחלטה מתייחסת הן לבחירות לראשות העיריה והן לתוצאות הבחירות לחברי מועצת העיריה. הבקשות לרשות ערעור נדונו כערעורים והערעורים נתקבלו.
ב. סעיף 73(א) לחוק הרשויות המקומיות (להלן: חוק הבחירות) קובע כי פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בערעור בחירות יהיה ניתן לערעור, ברשות, לביהמ"ש העליון בשאלה משפטית. בשלב זה אכן מתעוררת שאלה משפטית והיא, האם צדק ביהמ"ש בכך שהתעלם מנושא הספירה המאוחרת כפי שעולה מתצהיר רוה"ח. בשאלה זו לא צדק ביהמ"ש קמא. חוק הבחירות אינו מונע מביהמ"ש את האפשרות לברר את העובדות כהווייתן ולבחון ראיות נוספות מלבד פרוטוקול ועדת הקלפי. בנסיבות אלה יש להחזיר את הדיון בנושא בחירת ראש העיר, לביהמ"ש קמא, כדי לאפשר הגשת ראיות נוספות.
ג. אשר לעניין הבחירות למועצה - בנושא זה יש לקבל כבר עתה את הערעור. ערעור הבחירות התמקד בבחירות לראשות העיר ולא בבחירות למועצת העיריה. בנסיבות אלה לא היתה הצדקה לפסול את הבחירות למועצת העיריה.

(בפני השופטים: נאור, רובינשטיין, חיות. החלטה - השופטת נאור. 29.12.08).

ע.פ. 4428/06 + 299/04 + 11426/03 - אחמד חואמדה, עבד אוסמה לוטפי ועבד דיו נגד מדינת ישראל

*הרשעה ברצח אגב ביצוע שוד וגזירת עונש של מאסר עולם(מחוזי ת"א - ת.פ. 1019/02 - הערעורים נדחו).

א. גופתו של אדמונד שמעון (להלן:"המנוח") נתגלתה בדירתו בתל-אביב, כשהיא כפותה למיטה. בבדיקה פתולוגית נמצא, כי מותו נגרם, קרוב לוודאי, כתוצאה מחסימת דרכי הנשימה, ע"י שרוול חולצה שנדחף לפיו. בהודעותיהם בחקירה הודו המערערים, בפריצה לדירתו של המנוח ובתקיפתו, כאשר הם מטילים זה על זה את האשמה, לגבי מי שסתם את פיו של המנוח והכה אותו. ביהמ"ש המחוזי קבע, כי יש לראות את שני המערערים כמבצעים בצוותא של עבירת ניסיון השוד, ומכאן כי יש להרשיעם ברצח אגב ביצוע פשע, לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין. בעקבות הרשעתם נגזר למערערים עונש של מאסר עולם. הערעורים נדחו.
ב. הודאותיו של המערער עבד לא היו יכולות לשמש כראיה נגד המערער אוסמה, שכן עבד לא העיד בביהמ"ש. במצב דברים זה, הודאות החוץ שמסר יכולות להתקבל כראיה נגדו בלבד. מאידך, אין מניעה מלעשות שימוש בהודאות החוץ שמסר המערער אחמד לחובתו של אוסמה, שכן "נאשם-משותף, המעיד בפרשת ההגנה כעד לעצמו - יהיה 'עד במשפט'... וניתן להגיש 'אמרת חוץ' שלו כראיה נגד נאשמים-משותפים, לאותו כתב אישום, לרבות הודיית חוץ שמסר במסגרת חקירתו". בענייננו, מעמדו של אחמד שנחקר בחקירה ראשית ובחקירה נגדית באופן חלקי בלבד, הוא כמעמדו של "עד שותק" שעלה על דוכן העדים, וסירב להשיב לשאלות. הודאת-החוץ של עד כזה קבילה כראיה.
ג. עבד שמר על זכות השתיקה ולא העיד במשפט. עם תום פרשת ההגנה של אוסמה, ביקש זה להביא את עבד כעד הגנה מטעמו. סניגורו של עבד התנגד, בנימוק של הגנה על זכות השתיקה של עבד כנאשם במשפטו, וביהמ"ש קיבל את ההתנגדות. מתעוררת השאלה, האם בנסיבות המקרה ראוי היה להפריד את משפטם של עבד ואוסמה בכדי לאפשר את עדותו של עבד - זו הפעם, כעד במשפטו של אוסמה - תוך שתעמוד לראשון הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית. התשובה לשאלה זו הינה בשלילה.
ד. חלק ניכר מן הערעורים עוסק בשאלת מתווה האחריות של המערערים למותו של המנוח: האם אחריותם הינה לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין כפי שהורשעו. התשובה היא כי במערערים התאימו תנאיו של סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין.

(בפני השופטים: הנשיאה בייניש, ג'ובראן, פוגלמן. החלטה - השופט פוגלמן. עוה"ד משה שרמן, ירון דוד ודוד ברהום למערערים, עו"ד מאיה חדד למשיבה. 31.12.08).

ע.פ. 2103/07 ואח' - אביהו הורוביץ ואח' נגד מדינת ישראל

*הרשעה בעבירות של ניצול כח ניהול בחברות והקלה בעונש עקב חלוף שנים רבות מאז ביצוע העבירות(מחוזי ת"א - ת.פ. 49/97 - הערעורים נתקבלו בחלקם).

א. כתב האישום המונח בבסיס הליכי הערעור פורס ארבע פרשות הנוגעות לקבוצת חברות קשורות (להלן: קבוצת ישטק) ועניינן פעולות שונות שבוצעו בין השנים 1994 - 1995 על-ידי חמישה נושאי משרה וממלאי תפקידים בקבוצת ישטק, שתכליתן ניצול כוח הניהול והשליטה בחברות הציבוריות שבקבוצה לשם העברת כספים של חברות אלו, בין במישרין בין בעקיפין, לכיסיהם של חמישה נאשמים. המערערים, אביהו הורוביץ רפאל בצר, אליהו ורך ובן ציון פרקו, הורשעו בחלק מן האישומים וזוכו בחלקם ומשהורשעו נגזרו עליהם ענשי מאסר וקנסות. המערערים ערערו על ההרשעות ועל חומרת העונש והמדינה ערערה על הזיכויים השונים. ערעורי המדינה נתקבלו בחלקם וערעורי המערערים על חומרת העונש נתקבלו.
ב. באשר לחומרת העונש - מאז ביצוע העבירות ועד לגזירת העונש חלפו כ-11 שנים, פרק זמן שנתן אותותיו בנאשמים ומשפחותיהם במישור הכלכלי, הנפשי והפיזי. העיקרון הוא כי על העונש להינתן, ולהתבצע, קרוב ככל הניתן למועד ביצוע העבירה. עונש הניתן זמן רב לאחר ביצוע העבירה מאבד הרבה מכוחו המרתיע, כאשר מנגד רואים את הנאשם בתקופה זו כמי שנשא בעונש, כאשר חרב הדין מתהפכת מעל לראשו. דברים אלה יפים בעיקר לאותם מקרים דוגמת זה שבפנינו, בו אין מדובר בעבירות אלימות או בעבירות שיש עימן סכנה לשלום הציבור. המערערים טוענים כי האינטרס הציבורי שבהרתעה על דרך שליחתם למאסר איבד טעמו בחלוף שנים כה רבות ולעומת זאת גבר מאוד המשקל שיש ליתן לאינטרס האישי שלהם. בכל הנסיבות הוחלט להקל בעונשי המאסר שהושתו על המערערים ובמקביל להחמיר את שיעורי הקנסות שהושתו עליהם.

(בפני השופטים: ארבל, רובינשטיין, מלצר. 31.12.08).

ע.פ. 6906/06 + 6402/06 - פלוני נגד מדינת ישראל

*הרשעה בעבירות אינוס ותקיפה בת זוג והסברי המתלוננת לסיבת כבישת עדותה ומידת העונש(מחוזי נצרת - ת.פ. 592/05 - ערעור וערעור נגדי - הערעורים נדחו).

א. המערער והמתלוננת היו בני זוג במשך 10 שנים, ובשנתיים שקדמו למעצרו של המערער התגוררו בדירתה של המתלוננת יחד עם בנה בן העשרים. המערער הואשם כי נהג לשתות לשוכרה לעיתים קרובות, ובמהלך השנים האחרונות נהג לתקוף את המתלוננת ולקיים עימה יחסי מין בניגוד לרצונה. כן הואשם כי איים על החוקר שחקר אותו ביחס לאישום הנ"ל. המתלוננת כבשה את עדותה בנוגע לעבירות מין מצד המערער לאורך זמן רב, וביהמ"ש קבע כי ניתן לכך הסבר מספק, וגם מצא חיזוקים לגירסתה של המתלוננת. לאור האמור הרשיע ביהמ"ש את המערער וגזר עליו שש שנים מאסר בפועל ושלוש שנים על תנאי וכן פיצוי למתלוננת בסך 10,000 ש"ח. הערעורים על ההרשעה ועל מידת העונש נדחו.
ב. אין לראות בהסכמת המתלוננת ליחסי מין תחת איום, משום הסכמה "חופשית". בחלק מהפעמים ניסתה להתנגד ליחסי המין אך ללא הועיל. המתלוננת ידעה על סמך ניסיון העבר כי התנגדותה ליחסי המין רק תביא להגברת האלימות ולכן "הסכימה" לקיום יחסי מין, אולם אין לראות בכך "הסכמה חופשית". באשר לטענת המערער בדבר עברה הפלילי של המתלוננת - קיומו של עבר פלילי מחייב את ביהמ"ש לבחון את העדות בזהירות, אולם הוא אינו מאיין בהכרח את משקל העדות.
ג. באשר לטענה כי האישומים היו כלליים מדי - המתלוננת העידה באופן עקבי על חמישה או שישה מקרים שבהם המערער היה שיכור וכפה עליה לקיים יחסי מין אנאליים או אוראליים והמערער יכול היה להציג את גירסתו שלו לאירועים אלו. המערער טוען עוד למחדל באופן ניהול חקירתו במשטרה, באשר החוקר שאל שאלוה בעברית אשר תורגמו לרוסית, ותשובתו ניתנה ברוסית, תורגמה עבור החוקר ונרשמה בעברית. זהו אכן מחדל, אך אין בכך כדי לפסול את ההודעות. נוסף על כך, ביהמ"ש העניק את המשקל המכריע בהכרעת הדין לעדותה של המתלוננת, ומצא לה חיזוקים בעדויות אחרות וכן בסתירות שהתגלו בעדותו של המערער ובחוסר ההיגיון שבגירסתו.
ד. באשר לערעור על מידת העונש - אלמלא מצבו הבריאותי הקשה של המערער, שעבר אירוע קשה בינואר 2008, אפשר והיה מקום להחמיר בעונש, כפי שביקשה המדינה מלכתחילה. מאידך גם אין להקל בעונש. למערער הרשעות קודמות רבות בתחומים מגוונים אם כי לא בעבירות מין.

(בפני השופטות: נאור, ארבל, חיות. החלטה - השופטת נאור. עו"ד בוריס שרמן למערער, עו"ד יאיר חמודות למשיבה. 8.12.08).

ע.א. 8410/06 - אהובה נקש נגד בנק לאומי... למשכנתאות ואח'

*חתימת כונס נכסים על מכירת דירה המחייבת את הבעלים, בכל הנוגע למימוש שעבוד לטובת בנק(מחוזי ת"א - ה.פ. 1173/04 - הערעור נדחה).

א. זכויות הבעלות בדירה בחולון רשומות על שם המערערת ובן זוגה לשעבר, רפאל נקש, (להלן הקונה). בין בני הזוג התנהלו הליכים בביהמ"ש לענייני משפחה, במסגרתם אושר הסכם ממון, לפיו תימכר הדירה למרבה במחיר. המשיב 2, עו"ד צדוק חוגי, מונה לכונס נכסים למכירת הדירה, והוא חתם על הסכם לפיו רכש הקונה את חלקה של המערערת בדירה תמורת $82,500 (להלן הסכם המכר). לצורך מימון רכישת הדירה נטל הקונה הלוואה מהבנק (המשיב) בסך של 420,000 -, ומישכן את זכויותיו בדירה. כונס הנכסים חתם על התחייבות בשם המערערת לרישום משכנתא. מכח כתב ההתחייבות האמור נרשמה הערת אזהרה על זכויותיה של המערערת בדירה. הבנק העמיד לזכות הקונה את ההלוואה, בהמחאה שנערכה על שם כונס הנכסים, והכונס מסר את הכספים, כ-417 אלף -, לקונה. משחדל הקונה לשלם את תשלומיו לבנק, החל הבנק לנקוט הליכי מימוש ביחס לדירה, והתברר לו כי המערערת הגישה לביהמ"ש לענייני משפחה בקשה לביטול מכר הדירה לקונה ובקשתה נתקבלה. או אז עתר הבנק לביהמ"ש לפס"ד הצהרתי כי על המערערת, כונס הנכסים, או מי מהם, לשלם לו את כל הכספים שהלווה לקונה. ביהמ"ש המחוזי קבע כי כונס הנכסים אחראי ל"תקלה הגדולה" שאירעה. אך באשר לתביעת הבנק קבע ביהמ"ש כי הבנק זכאי לרשום משכנתא על חלקה של המערערת בדירה, ואף להמשיך ולפעול להשלמת מימושה של המשכנתא. הערעור נדחה.
ב. כתב התחייבות אשר חתם עליו כונס הנכסים בשם המערערת, כלפי הבנק, יוצר יריבות ישירה בינה כמוכרת הנכס לבין הבנק. משהוסמך עו"ד חוגי ככונס נכסים לחתום על כל מסמך הנחוץ לקבלת המשכנתא, הרי במסגרת זו חתם כדין על כתב ההתחייבות לרישום המשכנתא בשם המערערת.
ג. קביעות ביהמ"ש קמא כלפי כונס הנכסים, באשר למסירת הכספים לקונה, הן חלוטות ואין עליהן עוד עורר. בידי המערערת לפעול, ככל שתמצא לנכון, נגד הכונס ונגד הקונה. אך אלה אינם נשוא ענייננו בתיק.

(בפני השופטים: פרוקצ'יה, רובינשטיין, דנציגר. החלטה - השופט רובינשטיין. עו"ד דוד ברוש למערערת, עוה"ד ראובן הרן לבנק, עו"ד עופר בן חיים לכונס, עו"ד דוד עמיחי לקונה. 28.12.08).

ע.א. 8679/06 - ולדימיר חביץ' ו-233 אח' נגד מדינת ישראל וצבי בן ארי (גרגורי לרנר)

*ביטול חילוט כספים שנתפסו בעבירת הלבנת הון כאשר קיים פס"ד לטובת נושים שאותו עבריין הוציא מהם כספים במרמה(מחוזי ת"א - ת.פ. 40238/05 - הערעור נתקבל).

א. בעקבות פרשת הונאה הועמד המשיב 2, (להלן: לרנר), לדין בגין עבירות מרמה וזיוף, וכן עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון (להלן: החוק). במסגרת ההליכים הפליליים תפסה המדינה כספים שהיו ברשותו של לרנר לצורך חילוטם למקרה הרשעה. עובר למתן פסק הדין בפרשה זו, ולאחר שנתפס הכסף, ביצע לרנר עבירות מרמה נוספות. המערערים הם קורבנות מסכת עבירות המרמה השניה. המערערים הגישו תביעה נגד לרנר, ובד בבד הגישו בקשה לעיקול זמני על הכספים שנתפסו בידי המדינה ומניעת חילוט הכספים. לרנר הורשע בהליך הפלילי וכן ניתן פסק-דין נגד לרנר בהליך האזרחי והוא חוייב להשיב למערערים סכום של 7,169 מליון ש"ח. בעקבות פסק הדין בהליך האזרחי פנו המערערים לביהמ"ש בבקשה למנוע את חילוט הכסף שנתפס, וביהמ"ש דחה את הבקשה והורה לחלט את הכספים. הערעור נתקבל.
ב. סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון קובע: "הורשע אדם... יצווה ביהמ"ש, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי... יחולט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של... רכוש שנעברה בו העבירה...". סעיף 36ג לפקודת הסמים מוחל על הסדר החילוט הקבוע בחוק איסור הלבנת הון. לפי סעיף זה מקום שבו "הטוען לזכות ברכוש" הוכיח את ניקיון כפיו במובנים המנויים בסעיף, לא יורה ביהמ"ש על חילוט. בשונה מהמסלול לפי פקודת הסמים המורה להימנע מחילוט בהתקיים תנאיו, מקנה המסלול למניעת חילוט לפי חוק איסור הלבנהת הון, שיקול דעת לביהמ"ש אם למנוע חילוט בהתקיים "נימוקים מיוחדים". בצדק קבע ביהמ"ש קמא כי המערערים אינם בעלי זכות קניינית ברכוש התפוס, וכי ממצא זה מונע מהם מלהתנגד לחילוט על דרך המסלול שמקורו בהוראת סעיף 36ג לפקודה, השמורה לבעלי זכות קניין. אולם בכך אין כדי למנוע מביהמ"ש להפעיל את סמכותו על-פי המסלול הקבוע בהוראת סעיף 21(א) לחוק.
ג. האם מתקיימים במקרה זה "נימוקים מיוחדים" המצדיקים את מניעת החילוט - התשובה היא חיובית. המערערים אוחזים בפסק דין לפיו לרנר חב להם כספים. המערערים הם נפגעי עבירה המבקשים להקטין את תוצאת הפגיעה שהוסבה להם. בנסיבות אלה, שומה על ביהמ"ש לאזן בין הצורך להשיג הרתעה מלאה באמצעות חילוט הרכוש, לבין האינטרס בדבר הקטנת הפגיעה החברתית שנגרמה מסוג העבירות שבגינן התבקש החילוט, על-ידי הותרת הרכוש זמין לנושים שנפגעו מעבירות המרמה של לרנר.

(בפני השופטים: המשנה לנשיאה ריבלין, פרוקצ'יה, דנציגר. החלטה - המשנה לנשיאה ריבלין. עוה"ד רן אורן, אלכסנדר שמרלינג, תמרה מרוטיאן ואופיר פרל למערערים, עוה"ד נעמי זמרת למשיבה. 30.12.08).

ע.א. 9137/07 - אנה אוסיפובה נגד מנחם גלעד קלישטיין

*ביטול פס"ד בו נפסקו לטובת התובע סעדים אותם לא כלל בכתב התביעה(מחוזי ת"א - ת.א. 2379/01 - הערעור נתקבל).

א. הסכסוך נשוא ההליכים נוגע לזכויות בדירת פנטהאוז וברכב, שנרשמו שניהם על שמה של המערערת. בעבר התגוררו שני הצדדים יחד בדירה, וכן נחתם הסכם הלוואה בין השניים, בו אישרה המערערת כי המשיב הלווה לה 1,2 מליון ש"ח לצורך רכישת הדירה ותכולתה (להלן: הסכם ההלוואה). משעלו יחסיהם של בני הזוג על שרטון, עזבה המערערת את הדירה. במהלך חודש ספטמבר 2001 נטלה המערערת את הרכב לשימושה
הבלעדי ומכרה אותו. המשיב הגיש נגד המערערת תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו זכויות הבעלות בדירה וברכב הן שלו, ולחלופין ביקש לחייב את המערערת לשלם לו 1,2 שקלים מתוקף הסכם ההלוואה. ביהמ"ש העניק למשיב סעדים שלא עתר לקבלם, היינו, חייב את המערערת בתשלום סכומים שונים. הערעור נתקבל.
ב. ככלל, לא יעניק ביהמ"ש לתובע סעד שלא נתבקש בכתב התביעה. במקרים שבהם עולה מן הנסיבות הצורך להעניק לתובע סעד שלא נתבקש, על התובע להגיש בקשה לתיקון התובענה. בנסיבות מיוחדות רשאי אמנם ביהמ"ש לפסוק סעד שלא נתבקש, גם ללא בקשה לתיקון כתבי הטענות, אך זאת במקרים חריגים בלבד ובהתקיים מספר תנאים, ובהם התנאי כי מדובר בסעד הנובע ישירות מן הסעד המקורי שנתבקש. בענייננו, הסעדים הכספיים שנפסקו לטובת המשיב לא נתבקשו כלל בכתב התביעה ואינם נגזרים מהם באופן ישיר או עקיף. אין זה המקרה החריג בו רשאי היה ביהמ"ש להעניק סעד שלא נתבקש כלל. על כן, הדיון יוחזר לבימ"ש קמא על מנת שיכריע בתביעות שבפניו על פי העילות, הטענות והסעדים שנטענו, וככל שיסבור כי יש מקום לאפשר תיקון של כתבי הטענות במסגרת ההליך הנוכחי, יפעל כהבנתו ויתן הוראות מתאימות לצורך כך.

(בפני השופטים: רובינשטיין, חיות, דנציגר. החלטה - השופט חיות. עו"ד משה גוטסמן למערערת, עו"ד רון ברק למשיב. 30.12.08).

ע.פ. 7453/08 - מדינת ישראל נגד אורן אואזנה, אלירן רוימי ואסף ליזלם

*החמרה בעונש בעבירות התפרצות וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה(מחוזי נצרת - ת.פ. 1132/07 - ערעור על קולת העונש - הערעור נתקבל).

א. המשיבים הודו במסגרת הסדר טיעון בסדרה של התפרצויות לבתים באזור טבריה, וגניבת פריטים יקרי ערך. באירוע האחרון הגיעו המשיבים עם רכבם לישוב שרונה בשעות הבוקר, התפרצו לדירה, וכשחזרו עם שללם לרכב, הבחין בהם אחד מבני המשפחה, שביתו זה עתה נפרץ, ודיווח למשטרה את מספר הרכב של המשיבים. כשניסה שוטר שהבחין ברכב, לעצור אותו, נמלט המשיב 1 תוך שהוא מסכן חיי אדם בנסיעתו. המשיב 1 נדון ל-48 חודשי מאסר בפועל והופעל לגביו מאסר מותנה בן 8 חודשים, שמחציתו תרוצה בחופף, 10 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 4,000 -. המשיב 2 נדון ל-34 חדשי מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי וכן הופעל לגביו מאסר על תנאי שמתוכו ירוצו במצטבר 4 חדשים, המשיב 3 נדון ל-24 חדשי מאסר בפועל וששה חדשים מאסר על תנאי. כל אחד מהשלשה חייב גם בתשלום פיצוי בסך 2,000 ש"ח לכל אחד מבעלי הדירות, אשר נפרצו. הערעור על קולת העונש נתקבל.
ב. כינוי עבירות של פריצה וגניבה מבתים, רק כ"עבירות נגד הרכוש". (כפי שמקובל לקרוא לעבירות מסוג זה), הינה הגדרה מוטעית. פריצה לביתו של אדם, טומנת בחובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער ועוגמת הנפש הנגרמים לקרבנות של עבירות אלה. מדובר כאן במשיבים, אשר ביצעו מספר רב של פריצות בתוך טווח זמנים קצר ביותר (3 ימים), דבר המעיד על שיטתיות ועל עזות מצח יוצאת דופן. העונשים שהוטלו אינם נותנים ביטוי הולם לאינטרס הציבורי, במיוחד בשים לב לעברם של המשיבים. לפיכך המשיב 1 ירצה 70 חודשי מאסר בפועל, והמשיב 2 ירצה 46 חודשי מאסר בפועל, שיכללו הפעלת מלוא המאסר על תנאי שעמד כנגדו. המשיב 3 ירצה 30 חודשי מאסר בפועל. כל יתר מרכיבי העונש יישארו על כנם.

(בפני השופטים: גרוניס, חיות, מלצר. החלטה - השופט מלצר. עוה"ד אבי וסטרמן ותומר שוורץ למערערת, עוה"ד דורון נוי, באסל פלאח ומשה סרוגוביץ למשיבים. 31.12.08).

רע"א 11990/04 - משרד הבטחון נגד תמימה שוורץ ומרכז רפואי שערי צדק

*מחיקה על הסף של תביעת נזיקין נגד המדינה, כאשר התביעה הוכרה כתובענה לפי חוק הנכים(מחוזי ת"א - ע.א. 2390/04 - בקשה לרשות ערעור שנדונה כערעור - הערעור נתקבל).

א. המשיבה שירתה בשירות קבע בצה"ל. במהלך השירות היא סבלה מבעיה רפואית מסויימת. לטענתה, הרופאים הצבאיים איבחנו באיחור את מחלתה. משנתגלתה מהותה של המחלה עברה המשיבה ניתוח אצל המשיב 2. ביום 28.12.98 הגישה המשיבה תביעה לקצין התגמולים, לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ותביעתה נדחתה בנימוק שאין קשר בין המחלה לבין תנאי שירותה. על ההחלטה המשיבה ערערה בפני ועדת ערעור שליד בימ"ש השלום בחיפה. בעוד הערעור תלוי ועומד הגישה המשיבה תביעת נזיקין. רשם ביהמ"ש המחוזי ושופטת ביהמ"ש המחוזי דחו את טענות המבקש לסילוק על הסף של התובענה. טענת המבקש היתה, כי לאור סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), לא ניתן לתבוע את המדינה בעילה נזיקית, לאור עיקרון ייחוד העילה העולה מחוק הנכים. הערעור נתקבל.
ב. בין לבין קיבלה ועדת הערעור, בתביעה לקצין התגמולים, את הערעור וקבעה כי היתה התרשלות באבחון המחלה. המצב המשפטי דהיום שונה, איפוא, מזה ששרר בעת הגשתה של בקשת רשות הערעור. בחינת הנושא נעשית על פי המצב הנוכחי, מבלי להביע עמדה בשאלה האם ראוי היה לסלק את התובענה על הסף עוד טרם שניתנה החלטה חלוטה במסלול לפי חוק הנכים. אם קיימת קביעה חלוטה במסלול שלפי חוק הנכים כי חבלה, מחלה או החמרת מחלה נגרמו בתקופת השירות הצבאי ועקב השירות, ממילא נכנס המקרה תחת כנפי ההוראה שבסעיף 6(א) לחוק אחריות המדינה. אין החייל (או בן המשפחה) יכול להיות מוכר כבעל זכויות על פי חוק הנכים ובד בבד לתבוע את המדינה בנזיקין. (אין ההחלטה מתייחסת באשר לתביעה נגד שערי צדק).

(בפני השופטים: גרוניס, נאור, חיות. החלטה - השופט גרוניס. עו"ד מיקי חשין למבקשת, עוה"ד עמליה פרנק-כהן למשיבה, עו"ד יואב כרמלי לשערי צדק. 31.12.08).

עע"ם 10139/08 - מטרופולין תחבורה ציבורית בע"מ נגד משרד התחבורה ואח'

*דחיית בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד שדחה התנגדות לזכייה במכרז (בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד - הבקשה נדחתה).

בחודש יולי 2007 פרסם משרד התחבורה, מכרז לקבלת רישיונות להפעלת קווי שירות בתחבורה הציבורית באשכול רהט. למכרז ניגשו המבקשת (להלן: מטרופולין), והמשיבה 2 (להלן: נרקיס). עתירה מנהלית שהגישה נרקיס לפסול את הצעתה של מטרופולין, נדחתה על ידי ביהמ"ש לעניינים מנהליים בירושלים. יחד עם זאת, לנוכח צו ארעי שניתן במסגרת אותה עתירה שלא להכריז על תוצאוחת המכרז עד להכרעה בעתירה, התבקשו מטרופולין ונרקיס להאריך את תוקף הערבויות שהפקידו. לאחר דחיית העתירה של נרקיס על ידי ביהמ"ש, דנה ועדת המכרזים בבחירת הזוכה במכרז. הצעתה של מטרופולין היתה זולה ב-24 מיליון ש"ח מזו של נרקיס. או אז טענה נרקיס כי יש לפסול את זכייתה של מטרופולין בשל פגם מהותי שנפל בכתב הארכת הערבות הבנקאית שמסרה, ושסוייג בשני אלה: נקבע כי דרישה למימוש הערבות אינה יכולה להישלח באמצעות מכשיר פקסימיליה, טלקס או על ידי מברק וכן כי דרישת מימוש הערבות צריכה להתקבל עד לסגירת הסניפים במהלך שעות קבלת הקהל של הבנק. ועדת המכרזים החליטה לפסול את הצעתה של מטרופולין בשל הסייגים האמורים והכריזה על נרקיס כזוכה במכרז. מטרופולין עתרה לביהמ"ש לעניינים מנהליים נגד ההחלטה וביהמ"ש דחה את עתירתה. מטרופולין הגישה ערעור על פסק הדין, והיא מבקשת סעד זמני נגד מימוש הזכייה במכרז, עד לערעור. הבקשה נדחתה.
כלל הוא כי בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו והמבקש סעד זמני בערעור צריך לשכנע את ביהמ"ש שסיכויי הערעור טובים וכן שמאזן הנוחות נוטה לטובתו. האינטרס הציבורי בהפעלת תחבורה ציבורית בעיר רהט וסביבתה, בהקדם האפשרי, מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה. לכך מצטרף גם השיקול בדבר הנזק שעלול להיגרם לנרקיס אם יעוכב עוד מימוש זכייתה במכרז, לאור הסתמכותה על הזכייה ופעולותיה לתחילת מימוש החוזה.

(בפני: השופט דנציגר. עוה"ד ד. תדמור, י. אהרונוביץ וא. גר למבקשת, עו"ד ש. שמואלי למשיב, עוה"ד ר. ברק ור. גרבר לנרקיס. 31.12.08).

בש"פ 10736/08 - פלוני נגד מדינת ישראל

*החלטה על הגשת תסקיר מעצר בערר על מעצר עד תום ההליכים בעבירת מין (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הוחלט לקבל תסקיר מעצר חדש).

העורר והמתלוננת, המתגוררים בקרית גת, הכירו היכרות מוקדמת שטחית. באחד הערבים, כך נטען בכתב אישום שהוגש נגד העורר, סמוך לחצות, כאשר חזרה המתלוננת לביתה מביקור אצל חברתה, פנה אליה העורר וזו אמרה לו כי היא אינה רוצה לדבר עימו. משכך, תקף אותה, העורר, משך אותה למקום חשוך, הפיל אותה על הארץ, החדיר את ידו תחת חולצתה, וניסה לפתוח את מכנסיה. לקול צעקותיה של המתלוננת הגיע אביה למקום ההתרחשות וראה חלק ממעשי העורר. עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה לעצור את העורר עד תום ההליכים. ביהמ"ש קמא הורה על הגשת תסקיר מבחן. בחקירת המתלוננת, אשר התקיימה לאחר שביקשה לחזור בה מתלונתה, היא אמרה כי כאשר הפלילה את העורר, עשתה זאת בכדי לתרץ בפני אביה את העובדה שאיחרה לחזור הביתה וכי העורר איננו האדם שפגע בה. ביהמ"ש קבע כי אין לומר בשלב זה, שהגירסה הראשונית של המתלוננת במשטרה הפכה אין ואפס, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. הוחלט לבקש תסקיר מעצר חדש.
קיימות מספר גרסאות סותרות שאותן מסרה המתלוננת למשטרה. מנגד, קיימים חוות הדעת הפסיכיאטרית ותסקיר המעצר בעניינו, כמו גם עדותה של ידידתו, כי העורר הפר, לכאורה, צו מעצר בית בו הוא שוהה במסגרת תיק אחר המתנהל נגדו. באיזון שבין הכרסום שחל בראיות לכאורה לבין היעדר המלצה לשחרור לחלופת מעצר, יש מקום לקבל תסקיר מעצר נוסף, טרם הכרעה סופית בערר.

(בפני: השופט דנציגר. עו"ד מ. גבאי לעורר, עו"ד ד. כהן-ויליאמס למשיבה. 30.12.08).

בש"פ 10817/08 - מדינת ישראל נגד אמין טהא ועיסאם עבד אלחמיד

*החלטה על הזמנת תסקיר מעצר בבקשה להארכת מעצר שלישית מעבר ל-9 חדשים בעבירות הריגה וחבלה (בקשה להארכת מעצר שלישית מעבר ל-9 חדשים - הוחלט לבקש תסקיר מעצר).

המשיבים הואשמו בעבירות של הריגה וחבלה חמורה, כאשר במהלך קטטה תקפו את המנוח ודקרו אותו באמצעות מברג, וגרמו למותו. כן הואשמו כי דקרו אדם נוסף ופצעו אותו. ביום 4.11.07 הורה ביהמ"ש קמא על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים מאז הוארך מעצרם של המשיבים פעמיים בתשעים ימים. כעת הוגשה בקשה להארכת מעצר נוספת. הוחלט לבקש תסקיר מעצר שיוגש לביהמ"ש המחוזי.
נראה כי משפטם של המשיבים אינו צפוי להסתיים במהלך הארכת המעצר המבוקשת וכפי הנראה אף לא במהלך הארכת מעצר שתבוא אחריה. מאידך, קלות הראש והפזיזות שהביאו לקטילת חיי אדם ולפציעתו של אחר מלמדת על מסוכנות. עד כה לא התבקש תסקיר מעצר בעניינם של המשיבים ולא נבחנה חלופת מעצר בעניינם. יתכן כי בנסיבות אחרות לא היה מקום לעשות כן, ואולם, נוכח התמשכות, ובאיזון בין השיקולים,
יש להורות על הגשת תסקיר מעצר על ידי שירות המבחן, אשר יבחן אם קיימת חלופת מעצר שיש בה כדי להפיג את מסוכנותם של המשיבים. ככל שתימצאנה חלופות מעצר מתאימות, יהא רשאי ביהמ"ש המחוזי לשקול את שחרורם של המשיבים.

(בפני: השופט דנציגר. עו"ד ד. כהן ויליאמס למבקשת, עוה"ד ד. יפתח וז. גלעד למשיבים. 31.12.08).

בג"צ 10827/08 - אבישי ויואל צור נגד מינהל מקרקעי ישראל ואח'

*דחיית עתירה על הסף כאשר קיים פס"ד אזרחי נגד העותר באותו נושא (העתירה נדחתה על הסף).

עתירת העותרים הינה למנוע הריסת בתים הנמצאים בתחום השיפוט של עיריית רחובות (להלן: המקרקעין), ולהורות לממשלה להקים ועדה אשר תמליץ על מדיניות להסדרת הזכויות במבנים נטושים אשר נמסרו ע"י המדינה לעולים, בשנות ה-50 של המאה הקודמת. על פי הנטען בעתירה, הבתים נמסרו להורי העותרים כשעלו מתימן בשנת 1948. בשנת 1996 הגיש המינהל תביעה לפינוי וסילוק ידם של העותרים מן המקרקעין ובימ"ש השלום ברחובות קיבל את התביעה. ערעור שהגישו העותרים לביהמ"ש המחוזי נדחה, וכך גם בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון. טענתם המרכזית של העותרים הינה כי אין להפלותם ביחס לתושבים אחרים באותו אזור אשר הורשו להישאר בבתיהם ולהחזיק במקרקעין שנמסרו להם על ידי הסוכנות היהודית. העתירה נדחתה על הסף.
בג"צ אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי משפט בעניינים אזרחיים ופליליים, וכדבר שבשגרה נדחות על הסף עתירות התוקפות החלטה של רשות שיפוטית מוסמכת. אין בפי העותרים כל טענה כי נפל פגם באיזו מההכרעות הקודמות. בנסיבות אלה, ניסיונם של העותרים "לעקוף" את הכרעתן של הערכאות שכבר דנו בעניינם, דינו להידחות על הסף.

(בפני השופטים: גרוניס, נאור, דנציגר. החלטה - השופט דנציגר. העותרים לעצמם, עו"ד א. אמיר למשיבים. 28.12.08).

בע"מ 8769/08 - פלוני נגד פלונית

*אין להגיש לביהמ"ש מסמכים או הסכמות שהושגו בהליכי גישור, למעט "הסדר גישור" כמשמעותו בחוק ובתקנות ובדרך הקבועה בהם (הבקשה נדחתה).

הצדדים - בעלי זכויות בדירת מגורים - התגרשו בשנת 1989. בשנת 2007 דחה ביהמ"ש לענייני משפחה את תביעת המבקש לפירוק השיתוף בדירה. במסגרת הדיון בערעור הסכימו הצדדים לפנות לגישור. ביום 28.11.07 התקיימה ישיבת גישור והושגו הסכמות שנרשמו בכתב יד ונחתמו על ידי הצדדים, באי כוחם והמגשר (להלן ההסכמות). ביום 21.1.08 התקיים דיון בביהמ"ש, בו טען המבקש, כי נחתם "הסכם גישור" שהמשיבה מבקשת להפר. המשיבה טענה, כי היא אינה יכולה לעמוד בתנאים שסוכמו ושהליך הגישור לא נסתיים. ביום 4.3.08 הגיש המבקש "הודעה לביהמ"ש" - במסגרתה הוגשו ההסכמות החתומות, ונתבקש מתן תוקף של פסק דין להסכמות. ביהמ"ש המחוזי קבע, כי ההסכמות שהועלו על הכתב אינן "הסדר גישור", כיון שאין הן מכילות "את כל התנאים לפיהם ייושב הסכסוך". הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
כדי לעודד את הגישור, כל מסמך שנוצר בחדר הגישור - למעט "הסדר גישור" כמשמעותו בחוק ובתקנות - אינו יכול לצאת מתחת כנפי אי הקבילות. זכותו של צד לגישור להניח, כי בהעדר הסכמה אחרת, כל מסמך אחר, מחוץ להסדר הגישור לא יוצג בפני בימ"ש. גם אם חתמו הצדדים על "הסדר גישור" כדת וכדין, בקשה למתן תוקף של פסק דין צריכה להיות על דעת שניהם, וההסכם צריך להיות מוגש על ידי המגשר. מדובר בהסכמה נפרדת ועצמאית - שאינה תלויה מיניה וביה בהסכמה לחתימה על "הסדר
הגישור". במובן המשפטי, הסכמה חוזית להסדר גישור אינה כוללת הסכמה למתן תוקף של פסק דין - אלא אם כן נכתב בהסדר הגישור במפורש אחרת. בענייננו לא הוגש ההסדר לאישור כנדרש.

(בפני: השופט רובינשטיין. עו"ד רם דורון למבקש. 31.12.08).

ע.פ. 10843/08 - חיים חג'ג' נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבניה באר שבע

*דחיית בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי עד לערעור (הערעור נדחה).

ביום 26.10.2008 ניתן צו הריסה מנהלי למבנה בשטח כ-800 מ"ר במקרקעין בבאר-שבע המשמש כ"גן אירועים". המערער הגיש לביהמ"ש לעניינים מקומיים בבאר-שבע בקשה לביטול צו ההריסה ומשעתירתו נדחתה ערער על כך לביהמ"ש המחוזי. בד בבד ביקש המערער לעכב את ביצוע צו ההריסה המנהלי ובקשתו נדחתה. הערעור על דחיית בקשת העיכוב נדחה.
המערער הורשע, עוד ביום 26.2.2006, בגין הפעלתו בלא היתר של גן האירועים וכן בשל ניהולו ללא רישיון עסק. לאחר שניתנו למערער מספר ארכות להפסקת השימוש החורג, הוגש נגד המערער כתב אישום בגין אי קיום צו שיפוטי, אשר עדיין תלוי ועומד. מדובר במבנה שנועד לחודשי החורף בלבד, ועד שיישמע הערעור ממילא לא יהיה עוד טעם בצו ההריסה. כמו כן קיים האינטרס הציבורי של שמירה על בטיחותם של הבאים בשערי גן האירועים, כאשר אין כל ביטחון שהמבנה - שהוקם ללא היתר כדין - עומד בדרישות הבטיחות הנדרשות.

(בפני: השופט דנציגר. עו"ד ט. הברי למערער, עו"ד א. שלומי למשיבה. 30.12.08).

ע.א. 7359/05 + 6161/05 + 6159/05 - פקיד שומה ת"א נגד יחזקאל לפיד ואח'

*התייחסות להקצאת אופציות כהכנסה הונית לצרכי מס הכנסה ושיעור המס (הערעורים נתקבלו חלקית).

נושא הערעורים הוא האם הכנסה ממכירת מניות, שמקורן בהקצאת אופציות הממלאת אחר תנאי סעיף 102(ב) לפקודת מס הכנסה, הינה הכנסה פירותית או הונית- ואם מדובר בהכנסה הונית, האם שיעור המס החל עליה הינו 35 אחוזים מכוח סעיף 2(א) 1 בצו מס הכנסה (שיעור המס על רווח הון במכירת נייר ערך זר), (להלן - צו ההקלה), או שיעור המס השולי- המסגרת החוקית החלה על המחלוקת נשוא הדיון הינה זו שהיתה קיימת עובר לתיקונה של הפקודה בחוק לתיקון פקודת מס הכנסה. בשלושה פסקי דין שניתנו בנפרד, בתיקים שונים, קיבל בימ"ש קמא את עמדתם של המשיבים. הערעורים נתקבלו חלקית.
הכנסה בנסיבות המקרים דנא, מהווה הכנסה הונית. משכך, השאלה היא האם חלה על הכנסה כאמור ההוראה הקובעת שיעור מס של 35 אחוזים על רווח ההון הריאלי, המצויה בצו ההקלה. התשובה היא בשלילה. אי לכך, שלושת הערעורים מתקבלים במובן זה שהכנסתם של המשיבים תחושב כהכנסה הונית, כגירסת המשיבים, אך הוראת סעיף לצו ההקלה אינה חלה על הכנסה זו.

(בפני השופטים: הנשיאה בייניש, גרוניס, ברלינר. החלטה - השופט גרוניס. עו"ד יהודה ליבליין למערער, עוה"ד זאב אוסלקה ויוסי דולן למשיבים. 31.12.08).

רע"פ 7504/08 - נועם מלמד ואסף הכסף בע"מ נגד מדינת ישראל

*הרשעה בעבירות של אי העברת ניכויי מס לרשויות מס הכנסה (הבקשה נדחתה).

במשך 15 חודשים, בשנים 2002-2001, לא העבירו החברה "אסף הכסף" ומנהליה לרשויות, את מס ההכנסה אשר נוכה מעובדי וקבלני המשנה של החברה בסך 777 אלף ש"ח במועדו. בנוסף, לא הגישו לפקיד השומה דו"ח על הכנסותיה של החברה לשנת המס 2002 במועד. בימ"ש השלום הרשיע את המבקשים בשבע עבירות של
אי תשלום מס שנוכה ובעבירה של אי הגשת דו"ח במועד. ביהמ"ש גזר על המבקש 1 שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות; שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 20,000 ש"ח. ביהמ"ש המחוזי בירושלים דחה את ערעורם של המבקשים וקיבל את ערעורה של המשיבה לעניין הכרעת הדין באשר לזיכוי בחלקת מהאישומים. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
הלכה היא, כי בימ"ש, בשבתו כערכאת ערעור, אינו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בימ"ש של הערכאה הדיונית. אין גם לקבל את טענת המבקשים כי המצב העגום שנקלעה אליו החברה, אשר בעקבותיו חדלה מלעמוד בהסדר פריסת חוב שעשתה עם רשויות המס, יש בו בכדי להוות הצדק סביר לאי תשלום המס שנוכה.

(בפני: השופט ג'ובראן. עו"ד א. להמן למבקשים, עו"ד ע. לינדר למשיבה. 23.12.08).

רע"פ 8554/08 - אברהם פרץ נגד מדינת ישראל

*חומרת העונש בעבירה של העסקת עובדים זרים ללא אישורי כניסה ועבודה (הבקשה נדחתה).

המבקש העסיק שני תושבים זרים ששלא היו בידם אישורי כניסה ושהייה בישראל. בימ"ש השלום הרשיע את המבקש וגזר לו שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 10,000 -. המשיבה ערערה על קולת העונש וביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע קיבל את הערעור וגזר על המבקש שלושה חודשי מאסר בפועל, תוך שהשאיר את יתר רכיבי גזה"ד על כנם. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
ביהמ"ש המחוזי גזר את העונש לנוכח המדיניות של ענישה מרתיעה. במסגרת שיקוליו התייחס, בין היתר, לעונש הקבוע בחוק לאדם המעסיק שוהה בישראל שלא כדין, העומד על שנתיים, לעומת העונש אשר נקבע לשוהה שלא כדין המועסק על ידו, העומד על שנה. מכאן למד ביהמ"ש על החומרה היתירה אשר מייחס המחוקק למעסיק הישראלי על פני המועסק. אין פגם בכך ששיקול זה נכלל בין יתר השיקולים אשר לפיהם גזר ביהמ"ש את עונשו של המבקש.

(בפני: השופט ג'ובראן. עו"ד ש. מילר למבקש, עו"ד א. גורדון למשיבה. 23.12.08).

רע"פ 9680/08 + 9645/08 - דן רון ורמי איש-הורוביץ נגד מדינת ישראל

*אי התערבות בחיוב בהוצאות משפט בתיק עבירות תעבורה כאשר הנאשמים לא הופיעו לדיון והערעור על ההרשעה נתקבל (הבקשה נדחתה).

המבקשים הואשמו בשני תיקים של נהיגה מעל המהירות המירבית המותרת. משפטם של השניים נקבע ליום 10.7.2008. ביום 6.7.2008 הוגשה לביהמ"ש לתעבורה בצפת, על ידי בא כוחם המשותף, בקשה לדחיית מועד הדיון. ביום 10.7.2008 דחה ביהמ"ש את הבקשות, הרשיע את המבקשים וגזר את דינם. ביום 15.7.2008 הגישו המבקשים בקשה משותפת לביטול גזה"ד בטענה כי קיימת חזקה בביהמ"ש לתעבורה כי בקשות לדחיית מועד הדיון מתקבלות מרגע שהן הוקלדו, וניתנות לעיתים גם במעמד הדיון עצמו בהיעדר התייצבותם של הנאשמים. ביהמ"ש דחה את הבקשות. על החלטה זו ערערו השניים וביהמ"ש קיבל את הערעור תוך שדחה את הטענה כי קיים נוהג כזה או אחר כי בקשת לדחיית מועד דיון מתקבלות באופן אוטומטי גם בהיעדר התייצבות. ויחד עם זאת חייב את שני המבקשים בהוצאות משפט. על החיוב בהוצאות נסבה הבקשה לרשות ערעור. הבקשה נדחתה.
משהניחו המבקשים כי אינם חייבים להתייצב לדיון אף אם לא ניתנה החלטה בבקשתם, הרי שיש בהתנהלותם טעם לפגם. לכן, אף שהיה מקום לביטול פסק דינו של ביהמ"ש לתעבורה, לצורך מניעת עיוות דין למבקשים, אין להתערב בהחלטה לחייב את המבקשים בהוצאות.

(בפני: השופט ג'ובראן. עו"ד א. אורון למבקשים. 22.12.08).

בש"פ 10610/08 - אייל אמסילי נגד מדינת ישראל

*ביטול מעצר עד תום ההליכים בעבירות של החזקת נשק (ערר על מעצר עד תום ההליכים - הערר נתקבל).

העורר הואשם בעבירות של החזקת נשק וקבלת נכסים שהושגו בפשע. בימ"ש השלום הורה על שחרורו של העורר למעצר בית בבית הוריו בתנאי איזוק אלקטרוני, בהתאם להמלצת שירות המבחן. המשיבה עררה לביהמ"ש המחוזי, שקבע כי העורר ייעצר עד תום ההליכים. הערר נתקבל.
במקרה דנא לא נתחוורו כדבעי הסיבות להחזקת הנשק על-ידי העורר. בהתחשב, בין השאר, בהמלצת שירות המבחן, ומתוך כיבוד הוראת החוק באשר לחיפוש חלופה, יש לאפשר לעורר להשתחרר בערובה.

(בפני: השופט רובינשטיין. עו"ד מיכה גבאי לעורר, עו"ד זיו אריאלי למשיבה. 22.12.08).

בש"פ 10823/08 - בני מירל מירילשוילי נגד מדינת ישראל

*אין לחייב את התביעה לתמלל קלטות של האזנות סתר שהעתקן נמסר לסנגוריה וזו יכולה לתמלל אותן כרצונה (הערר נדחה).

העורר הואשם כי שכר את שירותיהן של י.א. וי.ק. (להלן - המתלוננות) מהנאשמים 3-1 בכתב האישום, ומאדם נוסף, על מנת שיעסקו בזנות. במהלך ישיבת ההקראה של כתב האישום, העלה הסניגור מספר טענות מקדמיות ובהן הטענה כי הודעות המתלוננות שנגבו במשטרה, בשפה הרוסית, לא תומללו במלואן. ביהמ"ש קבע כי הואיל ונמסרו לידי ההגנה כל הקלטות בשלמותן, אין מקום להורות למשיבה לתמלל קלטות של האזנות סתר. הערר נדחה.
הקלטות נשוא הערר עמדו לרשות העורר החל במועד הסמוך להגשת כתב האישום בחודש אוקטובר 2008 ועד עתה, והיה באפשרותו לעיין בכל חומר החקירה אשר כלל, בין היתר, את הקלטות. ככל שסבר כי יהיה בכך כדי לעזור להגנתו, רשאי היה העורר לתמלל את השיחות שהוקלטו בקלטות ולתרגמן. הוא בחר שלא לעשות כן, תוך שהוא מעביר את הנטל לבצע פעולה זאת על המשיבה, וזאת מבלי שקיימת עילה בדין לבקש שכך ייעשה.

(בפני: השופט דנציגר. עו"ד אבי כהן לעורר, עו"ד זיו אריאלי למשיבה. 23.12.08).

בש"פ 10238/08 - מדינת ישראל נגד אוב אבו סיאם

*הארכת מעצר שלישית מעבר ל-9 חדשים בעבירות של נסיעה בזמן שלילה ונהיגה פראית המסכנת חיי אנשים בנתיב תחבורה ל (בקשה להארכת מעצר שלישית לתקופה של 60 ימים מעבר ל-9 חדשים - הבקשה נתקבלה).

לפי כתב אישום שהוגש נגד המשיב, החרים שוטר את רישיון הנהיגה של המשיב והודיע לו כי אסור לו לנהוג בכלי רכב. למרות זאת נהג ברכב ברהט ושוטרים שהיו במקום הבחינו בו והחלו לנסוע בעקבותיו. כאשר הבחין המשיב בשוטרים פתח בנסיעה מהירה ופראית. ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. משלא הסתיים המשפט בתום תשעת חודשי מעצרו, הוארך מעצרו בתשעים ימים, ולאחר מכן בעוד ששים ימים. עתה מתבקשת הארכה נוספת של מעצר ל-60 ימים. הבקשה נתקבלה.
למשיב מיוחסים הימלטות מאנשי משטרה שדלקו אחריו תוך נהיגה פראית ומסוכנת ותוך שהוא מהווה סיכון של ממש לחייהם של אנשים וילדים בקרבת מקום. נסיבות ביצועם של מעשים אלו, שעה שנגד המשיב מתנהל הליך במסגרתו הוא מואשם בעבירה של הריגת ילד בן שמונה תוך נהיגה במהירות מופרזת והפקרתו לאחר הפגיעה בו, ושעה שלמשיב עבר פלילי הכולל עבירות תעבורה, לרבות נהיגה בשכרות ואי ציות לרמזור אדום, מלמדים על המסוכנות הנשקפת ממנו.